אילו הפסיקו את המלחמה

 

 

מאז הוצאת צווי המעצר של בית הדין בהאג נגד נתניהו וגלנט, דנים בתקשורת מה יכול היה למנוע את הוצאת הצווים – אולי הקמת וועדת חקירה ממלכתית, אולי יחס מכבד יותר מצד הממשלה כלפי מערכת המשפט והיועצים המשפטיים. כל אלה היו בוודאי צעדים רצויים ומועילים, שהיו שומרים על מעמדה של ישראל כדמוקרטיה, אבל למניעת הצווים היתה רק דרך אחת: הפסקת המלחמה בעזה כבר לפני חודשים, לאחר שבעצם רוב המטרות הצבאיות של המלחמה הושגו וחמאס הוחלש מאד, ובטרם התערערו יחסי ישראל עם מדינות אירופה, מדינות ערב המתונות ואפילו עם משטרו הדמוקרטי התומך של ביידן בארצות הברית, התערערות שהרסה כל אפשרות להחלפת שלטון חמאס בעזה בגורמים ערביים מתונים יותר, שבחודשים האחרונים התקרבו דווקא לאיראן ושיפרו את יחסיהם עמה, והתרחקו מאד מישראל, שלאחר הרג של למעלה מארבעים אלף עזתים והרס חסר הבחנה של מבנים בעזה, נתפסת, גם בעיני הערבים המתונים יותר, כאויבת מושבעת של האומה הערבית שאין מקום לקיים איתה יחסים קרובים. אין שקר גדול יותר מדברי נתניהו על שלום קרוב עם סעודיה, ובחירתו של טראמפ לנשיאות, שנתניהו ומחנהו תולים בה תקוות מפליגות, רובן בתחום הפנטסיה, לא תוכל לגבור על הזעם בקרב מדינות ערב על מה שנתפס כהשמדה של עזה מתוך נקמנות וכניסיון לכונן בה משטר כיבוש ולגרש את תושביה לצורך הקמת התנחלויות, שעל כך מכריזים השרים סמוטריץ' ובן-גביר במפורש, מבלי שנתניהו אוסר עליהם להתבטא באופן שכזה, מה שמתקבל בעולם כולו כהודאה בכך שאלו כוונות הממשלה, ומגביר את התחושה בעולם שיש לפעול בהקדם לסיכול כוונה ישראלית לגרש את תושבי עזה וליישב במקומם מתנחלים. גם הנשיא מקרון אמר, שגם בתגובה לטבח המחריד, עדיין ישראל לא יכולה להרוס את כל עזה, אזהרה ששיקפה את דעת רוב מדינות אירופה, ובממשלה התעלמו ממנה התעלמות מוחלטת.

למעשה היתה בקשת הצווים מצד התובע בבית הדין הפלילי, כארים חאן, כרטיס צהוב שממשלת ישראל התעלמה ממנו, ולכן הוצא לה כעת כרטיס אדום. ההתרברבות של נתניהו ושרי ממשלתו לאחר בחירתו החוזרת לנשיאות של טראמפ, נוסח דבריו של בצלאל סמוטריץ', ששנת 2025 תהא שנת החלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון, זירזה לדעתי את הוצאת הצווים. מדינות העולם מצטערות על כך שלא עצרו מלכתחילה את ההתנחלות הישראלית הזוחלת ביהודה ושומרון מאז שנות השבעים, עד שהפכה לעובדה מבוססת בשטח, והן נחושות למנוע תהליך דומה בעזה. בעוד שהמתנחלים ואולי הממשלה כולה חושבים שניתן כיום לשחזר בעזה ואולי גם בלבנון את תהליך ההתנחלות ביהודה ושומרון, ללא השלכות מרחיקות לכת למעמדה הבינלאומי של ישראל, כפי שהיה בשנות הששים והשבעים, כאשר היתה לפלשתינים נוכחות דלה בשיח הבינלאומי, הרי שכיום גוררת הפגיעה הקשה מאד של ישראל בעזתים תגובות בלתי מתפשרות מצד מדינות העולם וגם מצד הציבור הרחב במדינות רבות, והעולם נחוש למנוע כיבוש ישראלי קבוע בעזה. כבר כעת מתבטא הדבר בעיכוב ומניעת משלוחי נשק לישראל, מעין אמברגו חלקי, מצד מדינות ידידותיות כגרמניה, בריטניה וצרפת, שחשובות מאד לישראל כספקיות נשק וכשותפות סחר, וכלל אין זה בטוח שממשל טראמפ ימלא את מה שאלה יחסירו, גם מפני שאין זה אפשרי, וגם מפני שבניגוד לאשליות של הימין המשיחי, טראמפ איננו מעוניין להכביד על האוצר האמריקני בהוצאות לתמיכה במדינות אחרות, גם אם הן ידידותיות לארצות הברית כישראל, ולעניות דעתי, למרות מינויו של האוונגליסט תומך ההתנחלויות מארק האקבי לשגרירו בישראל, טראמפ, שאיננו מוכן להתעמת עם פוטין על שלטון אוקראיני בקרים, וקורא לזלנסקי להכיר בשליטה הרוסית בקרים מאז 2014, לא יתעמת עם רוסיה וסין על החלת ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון, קל וחומר בעזה ולבנון. למעשה הסיפוח של חלק מההתנחלויות שהציע טראמפ ב"תכנית המאה" שלו לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני, נועד לפצותם על הקמת מדינה פלשתינית שהיא חלק בלתי נפרד מתכנית זו, ורק נטייתם של המתנחלים – כמו גם של נתניהו – לבלבל בין משאלות לבם לבין המציאות – ראו ערך "החמאס מורתע" - מאפשרת להם לשגות באשליות עקב בחירתו של טראמפ.

כמובן שצעדים מסוג החלטתו של שר הביטחון החדש ישראל כץ לבטל הוצאת צווים מנהליים למתנחלים אלימים – מבלי לבטל הוצאת צווים כאלה נגד ערבים החשודים בטרור – רק מחמירה את מצבה הבינלאומי העגום של ישראל.  

אילו הפסיקה ממשלת ישראל את המלחמה לפני חודשים רבים, היו ניצלים חייהם של עשרות חטופים ושבויים ומאות חיילים שמתו מאז לחינם, כשהם חוזרים וסובבים בעזה, שבים שוב ושוב לג'בליה ולחאן יונס, ובכך גוזרים עוד ועוד מוות והרס על תושבי עזה ועל אנשינו יחד עמם. אילו הופסקה המלחמה היה נמנע חיסולם של חלק מבכירי חמאס וחיזבאללה, אבל היה נמנע גם הרבה מהרס ישובי הצפון ומותם של עשרות תושבים וחיילים מרקטות וכתב"מים, שגררו סבל אנושי עצום ונזקים כלכליים קשים לתושבי הצפון המפונים ושאינם מפונים. לכל דבר יש מחיר, ולהתמשכות המלחמה, גם אם הביאה להישגים מסוימים, יש מחירים כבדים במיוחד, שתושבי עזה ולבנון, אבל גם רבים מתושבי ישראל משלמים. כעת נגבה מחיר גם ממי שהוביל וממשיך להוביל את התמשכות המלחמה ללא צורך משיקולים זרים, והלוואי שהייתי מאמינה שהדבר יוריד את ממשלת ישראל האיומה מהעץ שטיפסה עליו, ויגרום לה להכיר במציאות הקשה שאליה דירדרה את ישראל ולשים סופסוף קץ למלחמה, ולהציל את מי ואת מה שעדיין ניתן להציל. לצערי נראה שממשלת ישראל ממשיכה בסורה.

פיטורי גלנט, משפט נתניהו, בחירתו של טראמפ והחטופים

 

יואב גלנט ציין כסיבה לפיטוריו את המחלוקות בינו לבין נתניהו בשאלת עסקה להשבת החטופים, גיוס החרדים והקמת וועדת חקירה ממלכתית לאסון טבח החמאס, ואלה בוודאי סיבות למתיחות ביניהם, אבל אני מאמינה שהסיבה המיידית לפיטורי גלנט היא התפוצצות פרשת ההדלפות ל"בילד צייטונג" ממקורבי לשכת נתניהו, שגרמה לקריסת האליבי של נתניהו להעדר עסקה להשבת החטופים, כביכול החמאס מסרב לעסקה, וכביכול מחאת משפחות החטופים משרתת את החמאס. אמנם גלנט איננו קשור ישירות לחקירה, אבל נתניהו חייב היה לחבוט בגלנט, מי שחתר בעקביות לעסקה לשחרור החטופים, לאחר שחשיפת הפרשיה הצביעה על נתניהו עצמו כמי שעשה הכל למנוע עסקה וגם להכפיש את משפחות החטופים. אני גם מאמינה לצערי שנתניהו ימשיך למנוע כעת עסקה לשחרור החטופים, לא רק כדי לשמר את ממשלתו ואת שרידותו הפוליטית, אלא בראש וראשונה כדי לבקש דחייה נוספת במתן עדותו במשפט תיקי האלפים, שנקבעה לשני בדצמבר, לאחר בקשת דחייה קודמת. כתבים כבר העריכו שהודעתו של אבנר נתניהו שהוא דוחה את חתונתו המתוכננת בשמונה חודשים, נועדה להכין את הקרקע לבקשת דחייה בעדות נתניהו, כדי שלא תעלה טענה שאם אפשר לקיים חתונה באמצע המלחמה, אפשר גם לתת עדות. עד כה הצליח נתניהו לנצל את המשך המלחמה ללא צורך – שהוא עצמו יזם – לדחיית עדותו במשפט ולדחיות בהתנהלות המשפט בכלל. כעת תלויים חיי החטופים בנכונותם של השופטים לדחות את עדותו של נתניהו פעם נוספת, עד סיום המלחמה שנתניהו הוא המחליט הבלעדי לגביו, מאחר שאין כל סיכוי שמישהו מחברי הקואליציה ייצא בקריאה לסיים את המלחמה ולהציל את החטופים. ההיפך הוא הנכון: גם חברי הליכוד וגם סמוטריץ' ובן-גביר יעשו הכל כדי להאריך את המלחמה עד אין קץ, אם מתוך דאגה להישרדותם הפוליטית, ואם מתוך חלומות להקים התנחלויות בעזה, או לפחות להשאיר פתח למעשים כאלה. בחירתו החוזרת של דונלד טראמפ לנשיא ארצות הברית עוררה אצלם תקוות שיצליחו לממש חזון כזה, של גירוש הפלשתינים והקמת התנחלויות לפחות בחלקה הצפוני של עזה. לא בטוח שיש בסיס לציפיותיהם, אבל בינתיים מאיימת התעוררות הציפיות האלו, בעקבות בחירתו של טראמפ, על חיי החטופים שעדיין חיים.

אני משערת שאת רצונו של דונלד טראמפ לסיים את מצב המלחמה, מקווה נתניהו לספק על ידי סיום המלחמה בלבנון, ואכן הוא משמיע קולות בכיוון זה, של סיום המלחמה בלבנון מבלי לסיים את המלחמה בעזה, מתוך הערכה שקרובי משפחתו הלבנונים של טראמפ, שסייעו לו בגיוס קולות המוסלמים בארצות הברית, יסתפקו בסיום המלחמה בלבנון, ולא ילחצו לסיום המלחמה בעזה, כך שיוכל גם לרצות את טראמפ על ידי סיום הלחימה בלבנון, וגם להמשיך את מצב המלחמה בעזה, ולהסתמך על המשך מצב המלחמה בעזה כדי להמשיך ולדחות את עדותו במשפט, וכמובן לרצות את את סמוטריץ' ובן-גביר שמוכנים יותר לסיום המערכה בלבנון, שאין להם לגביה שאיפות טריטוריאליות, אך אינם מוכנים בשום אופן לסיים את מצב המלחמה בעזה ולסגת ממנה.

אם הערכתו של נתניהו שטראמפ יסתפק בסיום המלחמה בלבנון ולא ילחץ לסיום המלחמה בעזה נכונה, הרי שבחירתו של טראמפ הגבירה מאד את הסכנה לחיי החטופים בעזה, והפחיתה מאד את הסיכוי להצלתם. אך למרות שאני מצרה מאד על בחירתו של טראמפ, בגלל דעתי המאד שלילית על אישיותו ודיעותיו, אני מקווה בכל זאת שנתניהו והקואליציה שלו טועים בהערכתם שטראמפ פחות מחשיב את סיום המלחמה בעזה משהוא מחשיב את סיום המלחמה בלבנון, ואני מקווה בכל לבי שטראמפ ילחץ על נתניהו לסיים גם את המלחמה בעזה, ולאפשר את שחרור החטופים. כמובן שאני מקווה קודם כל שהשופטים בתיקי האלפים, שנגזר עליהם לשאת באחריות הנוראה לתוצאות מזימותיו של נתניהו להימלט מאימת הדין, על ידי הקרבת חייהם של החיילים והחטופים, יסרבו להעניק לו דחייה נוספת במשפטו, ויקטעו לפחות את הקשר הפסול שיצר נתניהו בין המשך המלחמה לבין דחיית משפטו, ובכך לא רק יתרמו לעשיית הצדק, אלא אולי גם יצילו חיים.  

הפיגוע שנדחק מהכותרות

 

הפיגוע הרצחני ברכבת הקלה ביפו הפחיד אותי יותר מכל הטילים האיראנים. בתי ונכדי גרים ביפו ונוסעים ברכבת הקלה דרך שגרה. השכנים סיפרו לי על הפיגוע ביפו כשישבנו במקלט שבגינת המשחקים. אילו הייתי בבית בזמן האזעקה לא הייתי רצה למקלט בגינה. הייתי יורדת שתי קומות ויושבת עם אושר על המדרגות, שזה המקום הכי בטוח בבניין הישן שלנו. אבל היינו בגינת המשחקים, ואחת המאבטחות של נתניהו באה עם פנים מבוהלות ואמרה לי מהר מהר למקלט יש צבע אדום, אז קמתי וירדנו למקלט, שהמוני אנשים זרמו אליו, חלקם שכנים וחלקם אנשים שלא הכרתי שנקלעו לסביבה. שני החדרים במקלט התמלאו במהרה והאוויר היה מחניק , ולרוב האנשים לא היה מקום לשבת והם פשוט עמדו או התיישבו על הרצפה. שמענו הרבה מאד פיצוצים, כנראה של יירוטים, ואז השכנים סיפרו לי שהיה פיגוע ביפו, ומרוב בהלה שכחתי שבעצם דיברתי עם בתי לפני שיצאתי עם הכלב ובעצם ידעתי שהיא כבר מזמן בבית, אבל כששמעתי על הפיגוע כל כך נבהלתי ששכחתי שהיא כבר מזמן בבית ולא ברכבת הקלה, ועבר הרבה זמן עד שנזכרתי שבעצם היא כבר מזמן בבית עם הילד והצלחתי להירגע. אחר כך היא גם כתבה לנו שהיא במקלט. השכנים שלי כל הזמן הסתמסו עם הילדים שלהם שגרים במקומות אחרים, והאלמנה של הבן שנפטר מסרטן שלחה להם תמונות של יירוטים, והשכנה שלי כתבה לה שתשמור על עצמה ולא תצלם יירוטים. הם היו מאד מודאגים מהטילים ואני רק חשבתי על הפיגוע ביפו, שאחר כך התברר שנרצחו בפיגוע שבעה אנשים, רובם צעירים, וגם צעירה אחת שהיא בת יחידה לאמה, ונזכרתי איך הד"ר חן קוגל מהמכון הפתולוגי סיפר על הפיגוע בדולפינריום, שהוא היה צריך להודיע לכל כך הרבה הורים שעלו מברית המועצות שילדם היחיד, שלמענו הם עלו לישראל, כבר איננו בחיים. איך אפשר בכלל לקום מאסון כזה. הבוקר שמעתי שאחד הפצועים בפיגוע שירו לו שני כדורים בגב סיפר שהוא היה ברכבת עם שתי הבנות הקטנות שלו ושכב עליהן ולכן ירו לו שני כדורים בגב, והבנות שלו ניצלו. אני לא מפסיקה לחשוב על הפיגוע הזה, והדיבורים האינסופיים על מתקפת הטילים האיראנית והתגובה המתוכננת של ישראל רק מעצבנים אותי. כל זה כל כך מאפיין את שלטון נתניהו, שדיבר כל הזמן גבוהה גבוהה על איראן, ואמר שהוא הוריד את הבעיה הפלשתינית מהשולחן, שאם זה לא היה כל כך נורא ועצוב זה היה יכול להיות נורא מצחיק. עכשיו הוא חזר לשמחתו להתעסק באיראן והוא מסרב לסיים את המלחמה בעזה ולשחרר את החטופים והשבויים בגלל המלחמה בצפון ובגלל שאיראן תקפה את ישראל בטילים, והוא מקווה שכולם יתלהבו מזה שהורגים את בכירי חיזבאללה וישכחו את השבויים והחטופים שמתים בגללו. קראתי שעמית סגל אפילו הרים כוסית וודקה באולפן לכבוד זה שהרגו את נסראללה ואמר כמה זה נפלא שלא הפסיקו את המלחמה ולא הצילו את חיי השבויים והחטופים ועל דמם נתניהו יכול לפרוח. הוא כמובן לא אמר את המשפט האחרון אבל זה כנראה מה שהוא חשב. אני כמובן לא צופה בתכנית שלו, אבל כתבו על הרמת הכוסית בעיתון. אני שמחה שלא צפיתי. בדרך כלל כשמשדרים תכנית עם עמית סגל אני מחליפה ערוץ, כי לא בא לי לשמוע תעמולה של נתניהו שמתחזה לפרשנות. אני מבינה שנתניהו חושב שכל הציבור בישראל הוא כמוהו, כל כך מתלהב מהריגת ערבים שלא אכפת לו שהחטופים והשבויים והמון חיילים ימותו. אני מעדיפה שהמלחמה תיגמר כבר, ושיצילו את החיים של השבויים והחטופים שמתים במנהרות חמאס, ושייפסק ההרג של חיילים צעירים שבתוך ימים ספורים כבר מתו תשעה מהם, והצטרפו לשבעת הנרצחים בפיגוע, אבל נראה שלנתניהו ולתומכיו יותר חשוב להמשיך את המלחמה ולהישאר בשלטון. לפעמים נדמה לי שאפילו האמהות המתנחלות מעדיפות שהילדים שלהם ימותו במלחמה ובלבד שנתניהו יישאר בשלטון, כי הן מדברות בצורה כל כך מוזרה. אני לא יכולה להבין אמא שמתנגדת לסיום המלחמה, ואני לא יכולה להבין אנשים שיודעים מה עברנו כדי במלחמות לבנון ועדיין רוצים שצה"ל שוב יילחם בלבנון, ושוב ייהרגו לנו המוני חיילים צעירים וישאירו אחריהם אלמנות ויתומים, ובסופו של דבר נצא משם בהסדר שיכולנו להשיג גם בלי לשפוך את כל הדם המיותר הזה, והיחיד שייהנה מכך הוא נתניהו שממשיך את המלחמה כדי להישאר בשלטון ולדכא את מתנגדיו ולהטיל כל מיני הגבלות על הפגנות ומחאות, כמו שהוא עשה גם בתקופת הקורונה, כשהוא הטיל גזירות דרקוניות בלי שום צורך והרס להרבה אנשים את הפרנסה כדי לדכא את המחאה נגדו ולהישאר בשלטון, ואיך אנשים יכולים להיות כל כך טיפשים ולא להבין שנתניהו שב ץכל פעם ממציא שקר אחר, פעם שאנחנו כפסע מניצחון וחייבים רק לכבוש את רפיח, ופעם שחייבים להישאר בציר פילדלפי, ועכשיו שחייבים להילחם בלבנון, ואולי האנשים רוצים שנתניהו ישקר להם ויוליך אותם שולל, כי הם מעדיפים שאנשים ימותו ובלבד להחזיק בשלטון, שאצל המתנחלים זו אידיאולוגיה להקריב חיי אדם למען השלטון, כי הם צריכים להחזיק בשלטון כדי להמשיך לשלוט בפלשתינים, והרבה יותר חשוב להם להרוג פלשתינים מלהציל חיים של אנשים, אפילו אם אלה הילדים שלהם. חוקר אחד כתב שמי שיש לו הרבה ילדים מוכן להקריב ילדים במלחמה. זה דבר נורא לומר אבל אולי לגבי המתנחלים זה נכון.

רק עכשיו אני מבינה מדוע נתניהו רצה לצרף בזמנו את גנץ ואייזנקוט לממשלה. זה היה כדי שיעזרו לו נגד גלנט, שרצה להילחם במקביל נגד החמאס ונגד חיזבאללה, בשתי החזיתות, כי הוא רצה שהמלחמה תהיה עוצמתית אבל קצרה ותסתיים בהחזרת השבויים והחטופים. אבל נתניהו רצה למשוך את המלחמה עד הבחירות הבאות, כי כך נראה לו שייקל עליו להישאר בשלטון עד הבחירות הבאות, ולכן צירף את גנץ ואייזנקוט שהתנגדו למלחמה בשתי חזיתות ואמרו שקודם צריך להילחם בעזה ואחר כך בצפון, ועזרו לנתניהו לסכל את הכוונה של גלנט להילחם במקביל בשתי חזיתות, שזו היתה אסטרטגיה נכונה וטובה יותר לסיום יעיל ומהיר של המלחמה. בסופו של דבר נתניהו משך שנה את המלחמה בעזה, שהיה אפשר לסיים בכמה שבועות, ועכשיו התחיל להילחם בצפון מבלי לסיים את המלחמה בעזה כפי שגנץ ואייזנקוט רצו, ולכן הם עזבו את הממשלה שלא היו צריכים להיכנס אליה מלכתחילה, ועכשיו נתניהו הכניס את צה"ל למלחמה בשתי חזיתות במקביל, שנראה שצה"ל בהחלט יכול לעמוד במלחמה בשתי חזיתות, אבל עכשיו נתניהו שולח את צה"ל להילחם בשתי חזיתות לא כדי לסיים את המלחמה מהר, אלא כדי לא לסיים את המלחמה, או יותר נכון כדי להמשיך את המלחמה עד הבחירות הבאות, שזו היתה התכנית שלו מלכתחילה, וכמו שגנץ עזר לו בקורונה להשליט משטר חירום נגד מתנגדיו, כך גנץ עזר לנתניהו עכשיו להאריך את המלחמה ולהמשיך אותה גם בעזה וגם בלבנון, כך שנראה שהבעיה האמיתית מבחינת נתניהו איננה להילחם במקביל בשתי חזיתות, אלא להבטיח את המשך המלחמה, ומכיוון שחיזבאללה הכריזו שהם נלחמים כדי לעזור לחמאס, ואם ישראל תסיים את המלחמה בעזה הם יפסיקו לירות, נתניהו מסרב לסיים את המלחמה בעזה, כי אז המלחמה בשתי החזיתות עלולה להסתיים באחת, וקשה לנתניהו ששנוא ומאוס על רוב הציבור להישאר בשלטון בלי לעשות מלחמות. בסוף אחרי הרבה אבידות יימאס גם לציבור מהמלחמה הבלתי נגמרת הזאת, ומהתגובה לתגובה האיראנית ומהתגובה לתגובה לתגובה, ומהביטחון האישי שלנו שרק מידרדר עם כל הצלחה שנתניהו מתגאה בה, שזה יותר להרוג אנשים מאשר להציל חיים של אנשים, ואם אנשים נהרגים הוא אומר שאלה החיים, כאילו זה קורה מעצמו ולא בגלל ההחלטות שלו, שעליהן הוא לוקח אחריות רק במקרה שהוא יכול להלל את עצמו.

כשיצאנו מהמקלט אחרי המתקפה האיראנית השכן שלי אמר כמה נעים לנשום אוויר צח, ואני חשבתי שכבר שכחנו מה זה לנשום אוויר צח, בלי עשן מלחמה, ושעשן המלחמה יכול לשכר אנשים יותר מוודקה, ורק שפיכות דמים בלתי נגמרת יכולה לגרום להם להתפכח מהשכרון, ואפשר רק להתפלל שמישהו יצליח לעצור את שפיכות הדמים במהרה, ולא נצטרך לחכות שנותש במלחמה, כדי לפוגג את מקסם השוא של המלחמה ולהיזכר בכוחו של השלום לאפשר לנו לנשום בבטחה.   

  

תרועות מלחמה

 

כל כך רציתי שתהיה הפסקת אש, שאולי תוביל סופסוף להסדר ולסיום המלחמה, ולהצלת החטופים והשבויים, אבל האנשים רוצים מלחמה. לא רק הממשלה, שרוצה מלחמה כדי לשרוד בשלטון, ולא רק הימין שתומך בממשלה, גם ראשי הרשויות בצפון, והתושבים שם, רוצים מלחמה, ולא רק הפצצות של חיל האוויר, שבזה יש לנו יתרון, אלא מלחמה על הקרקע, שוב לשקוע בבוץ הלבנוני, כאילו לא די בכל המלחמות שניהלנו בלבנון, שתמיד התחילו בתחושה שאנחנו מנצחים ומצליחים, ותמיד נגמרו בהקזת דם ובנסיגה בתחושת כישלון. אבל האנשים שרוצים מלחמה מאמינים שהפעם זה יהיה אחרת. שהפעם נפתור את בעיית חיזבאללה אחת ולתמיד. זו כמובן ציפיה לא מציאותית. ההתחזקות של חיזבאללה נובעת מהחולשה של מדינת לבנון, מדינה בפשיטת רגל מדינית וכלכלית, שלא מסוגלת לרסן את ארגון הטרור שיש לו עורף פוליטי חזק בלבנון, בנוסף לתמיכה האירנית. ומדינת לבנון לא תתחזק מזה שישראל תתקוף אותה ותכבוש חלק ממנה, היא רק תתפרק עוד יותר. כמו הרשות הפלשתינית שאינה מסוגלת להכניע את חמאס ולהכפיף אותו למרותה, כך ממשלת לבנון איננה מסוגלת לשלוט בחיזבאללה. ישראל יכולה לפגוע באנשי חיזבאללה ולהרוג את בכירי הארגון, ישראל יכולה לפגוע במעוזי הכוח של הארגון ולחסל מאגרי נשק ואמצעי לחימה שלו, אבל היא לא יכולה לחסל אותו לגמרי, ולכן אין מנוס מלסמוך על סיוע של האו"ם ושל מדינות ידידות בשמירת השקט בגבול לבנון, ואת זה יהיה קל יותר להשיג אם לא ניכנס קרקעית ללבנון, ולא נסתכסך עם ארצות הברית וצרפת ומדינות רבות נוספות, שחוששות מאד ממלחמה כוללת בין ישראל לאיראן, ופועלות בכל כוחן כדי למנוע מלחמה כזו. נראה שממשלת ישראל פועלת בכל כוחה כדי לעורר מלחמה. מלחמה שלדעת חברי הממשלה ונתניהו בפרט תבטיח את הישרדותם בשלטון. עם תרועות המלחמה הנשמעות מפי העם, נתניהו מתעצם ומצפה לעליית כוחו ולדיכוי מתנגדיו.

אלוף בן רואה בהסלמת המלחמה בצפון ניצחון של גלנט, שרצה לתקוף את לבנון מיד לאחר הטבח. אני אינני חושבת שזה ניצחון של גלנט. לדעתי העצמת המלחמה בצפון כעת, בניגוד למלחמה בצפון מיד אחרי הטבח, שהיתה אולי מזרזת את סיום הלחימה, משרתת את נתניהו, שכבר איננו מסוגל להמציא יעדים חדשים כדי למתוח את המלחמה בעזה, ושמח להתחיל כעת מלחמה בצפון, בהתאם לתכניתו לנהל מלחמה בלתי נגמרת. מצד שני הוא גם איננו מסיים את הלחימה בעזה, כי איננו רוצה הסדר ורגיעה, אלא המשך של מצב המלחמה, שבחסותו הוא רודה בנו, בתומכיו ובמתנגדיו גם יחד. גם הדיבורים על פיטורי גלנט והחלפתו בגדעון סער חזרו, יחד עם הדיבורים על פלישה קרקעית ללבנון. בדיוק כמו לפני נאומו בקונגרס, אז נתניהו העמיד פנים שהוא פועל לעסקה והקיף עצמו בחטופים ששוחררו ובקרובי חטופים, גם לקראת נאומו באו"ם כעת הוא העמיד פנים שהוא חותר להפסקת אש והקיף את עצמו בקרובי חטופים, ואז נסוג מכך, לכאורה בלחצם של כל שוחרי המלחמה בישראל, החל משותפיו הקיצוניים בממשלה ועד ראשי הרשויות בצפון ותושביהם, שמשוכנעים שבשאיפתם להמשך הלחימה ולפעולה קרקעית בלבנון הם פועלים להשגת ביטחון ושלום, אבל התוצאה תהיה רק התערערות נוספת של המצב, פגיעות קשות עוד יותר בשטח נרחב יותר, והסתבכות בלבנון שתגבה מחיר כבד בחיי חיילים ושבסופה נמצא את עצמנו בעמדת נחיתות מול חיזבאללה, שלא יכול לנצח אותנו, אבל מסוגל בהחלט להתיש אותנו ולגבות מאיתנו מחיר כבד בחיי אדם ובנזק לרכוש.

עצוב כל כך שאזרחי ישראל צפויים לשלם מחירים גבוהים כל כך, כדי לקבל בסופו של דבר הסדר צנוע, שהם יכולים לקבל כעת בחינם, לולא העדיפו שתי ציפורים על העץ מציפור אחת ביד: הפסקת המלחמה והצלת חיי אדם רבים, שיאבדו לחינם.

אפגניסטאן

 

אני יודעת כל כך מעט על אפגניסטאן. רק תמונות מצפייה בטלויזיה. כמעט כולן תמונות זוועה. האנשים שנאחזו במטוסים הממריאים ואז נפלו מהם אל מותם הזכירו לי תמונת אדם שקפץ אל מותו ממגדלי התאומים כדי לא להישרף באש. אולי קיוה בכל זאת שיינצל בדרך פלא. הוא לא ניצל. גם הנאחזים במטוסים נהרגו כולם. מראה הנפילה הוא מראה אדם צונח אל מותו. מראה שלא נותן מנוח, כי תמונת ההתרסקות אל הקרקע צפונה בתמונת הנפילה. אין צורך לראות אותה במציאות כדי לחוש אותה בעצמות, כדי לשמוע באזנינו את החבטה שתבוא.

מה ידענו כל השנים על מה שקורה באפגניסטאן? כמעט לא כלום. אחרי שהאמריקאים השתלטו עליה היתה מין אוופוריה. ראינו את הנערות שהלכו לבית הספר, את הנשים שהשתחררו מן הבורקה ויצאו לעבוד ולחיות. האם ידענו כמה הטאליבן חזק, כמה הוא שומר על כוחו? לא ממש. בניגוד לעיראק שנשארה בתודעה ,אפגניסטאן נותרה רחוקה ובלתי ידועה. פעמיים ראיתי את סרטו של מוחמד מחמלבאף "ליקוי חמה בקנדהאר". חשבתי שהסרט נעשה אחרי פיגועי האחד עשר בספטמבר, אבל בעצם הוא נעשה לפניהם. הוא איננו מסרטיו הטובים של מחמלבאף – כמוהו כאוסף של תמונות חולפות מחלון רכבת שמותירות זיכרון עמום, שהתבלבל בתודעתי עם סרטה של בתו סמירה מחמלבאף "בחמש אחר הצהריים"  על נערה אפגנית שאפתנית, שאף הוא מבולבל משהו, ומותיר בזיכרון בעיקר דמות נערה עטופת בורקה תכולה משוטטת בבורקה ובנעלי עקב. מדוע נמשכו בני משפחת מחמלבאף לתעד את אפגניסטאן שאיננה ארצם? אני יודעת רק שגם עבור האיראנים אפגניסטאן היא ארץ אויב. ניכר בסרטים האלה שנעשו במבט מבחוץ ולא במבט מבפנים. אני מזכירה אותם מפני שרבים מאיתנו מכירים ארצות, את ארצות הברית למשל, דרך סרטי הקולנוע שנעשים בהן. את אפגניסטאן איננו מכירים אפילו מהקולנוע. רב המכר "רודף העפיפונים" נכתב על ידי אפגני שהיגר לארצות הברית והסרט שנעשה על פיו בוים על ידי במאי אמריקני וצולם בסין. עיתונאים מארצות אחרות מיעטו לבקר באפגניסטאן, ומי שביקרו בה וחזרו בשלום לא ששו לשוב לשם. סכנת החיים היתה גדולה מדי.

אפילו על חיי החיילים האמריקנים באפגניסטאן בקושי שמענו. הנסיגה האמריקנית החזירה אותה פתאם לתודעה מבלי שהיינו כמעט מודעים לנוכחותם שם במשך עשרים שנה. אפילו כיצד נראית קאבול אין לי מושג. כשאני מפשפשת בזיכרון אני מצליחה להיזכר רק בנוף מדברי, בבקתות ובאנשים עטופים שכבות בגדים שמצביעות מן הסתם על אקלים קר. רק התמונות העכשוויות של שדה התעופה בקאבול והאנשים המצטופפים שם כדי לעלות על המטוסים מרחפות לי לפני העיניים.

כיצד השתלט הטאליבן שנית על אפגניסטאן? האם האמריקאים רצו בכך כדי להחזיר את חייליהם משם? מדוע חשב ביידן שאם יוציא את הכוחות יבוא קץ לטרור? מבלי לדעת דבר על אפגניסטאן שמעתי את דבריו כשהפינוי החל, וחשבתי לעצמי, מבלי לדעת דבר על אפגניסטאן: הטרור לא יפסיק, הוא רק יתעצם. זה קרה מהר יותר משיכולתי לשער.

בעצם חשבתי על לבנון, שצה"ל פינה בן לילה כנמלט, ועל אינתיפאדת אל אקצה שבאה בעקבותיה. לא שרציתי שצה"ל יישאר בלבנון, אבל חשבתי שהיו צריכים להתפנות אחרת, בצורה יותר מסודרת, לאחר חתימת הסכם. כמובן אינני יודעת אם זה היה עוזר. אם הטרור לא היה מתגבר ורודף אותנו בכל מקרה, ומעצים את השנאה בין יהודים לערבים בישראל כפי שלא היתה מעולם.

חשבתי על היאוש של מי שאיננו רוצה במלחמה, ואיננו רוצה בכיבוש, ורוצה לפנות את החיילים ממדינות זרות וכבושות, וחולם על שלום, ורוצה להאמין שאם לא יהיה כיבוש לא יהיה טרור, אבל החיילים מתפנים והטרור רודף אחריהם לארצם, ואולי עוד לפני שהגיעו לארצם.

ואולי יש מי שמבינים ויודעים ויש להם תשובה, אבל לרובנו ישנם רק הרחמים למי שנשארו שם ואינם יכולים להימלט משם, לנשים שנהפכו בן לילה לאסירות בבתיהן, למי שיעונו ויירצחו באכזריות באין מציל, וגם לחיילים האמריקנים שרצו לכונן שם מדינה טובה יותר ולא עלה בידם, ואולי ייאלצו בלית ברירה להישאר שם או לשוב לשם, כי הטרור ירדוף אחריהם גם שם ואולי גם בארצם.

רק רחמים ופחד על אנשים ונשים כמונו בארץ שאת פניה איננו מכירים, וחוסר האונים שאוחז בנו מול רוע בלתי מובן.