דיקטטורה ושחיתות היו כבר קודם

 

כשהאזנתי בימים האחרונים לדברים החריפים של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק ואחרים לגבי ההצעות של יריב לוין לשינויים במעמד בית המשפט העליון ובדרך מינוי השופטים, היה לי רצון לומר להם "בוקר טוב אליהו". יפה ששמתם סופסוף לב לכך ששלטון נתניהו מסוכן לדמוקרטיה. איפה הייתם בשנים האחרונות? על הירח? אולי אם אהרון ברק היה פחות מתאמץ לסדר לנתניהו חנינה מעבירות השוחד והמרמה שלו, הוא היה שם לב שנתניהו פוגע אנושות בדמוקרטיה בכל דרכי התנהלותו: בכך שהוא הופך את הממשלה לחותמת גומי ומנהל את ענייני המדינה, במקום באמצעות השרים המוסמכים לכך, באמצעות מקורבים בלתי מוסמכים שחלקם אפילו קרובי משפחתו כמו דוד שמרון ויצחק מולכו, בכך שהוא מנסה לפגוע כלכלית וארגונית בתקשורת שאיננה נוטה לו חסד, ומתערב בכלי תקשורת שמקורבים אליו כדי לקדם את תדמיתו וענייניו, בכך שהוא מסית נגד יריביו הפוליטיים, מכפיש אותם ומציג כל התנגדות כלפי שלטונו האוטוריטרי כבלתי לגיטימית, בכך שהוא מחסל פוליטית את כל מי שמתמודד נגדו במפלגתו, בכך שהוא מדכא בכל דרך הפגנות נגדו וממנה לשרי משטרה אנשים שדואגים להשתמש במשטרה ככלי לדיכוי התנגדות פוליטית נגדו. אנשים מתרעמים עכשיו על איתמר בן-גביר שקורא למשטרה לדכא ביד קשה הפגנות נגד נתניהו, אבל בדיוק אותו הדבר וכמעט באותן מלים אמר בזמנו אמיר אוחנה כשכיהן כשר לבטחון פנים, או כפי שכונה "השר לבטחון בלפור", כשטען שהמשטרה נוהגת במפגינים ביד רכה מדי. בפועל סבלו מפגיני בלפור ממעקבים ברשתות החברתיות אחרי מארגני ההפגנות שחלקם נעצרו ללא סיבה, חלקם הוכו ללא סיבה, וכולם, כולל עוברי אורח שנקלעו לאזור במקרה, סבלו מאינספור התנכלויות ומאלימות חסרת הצדקה מצד השוטרים של אוחנה, שפעלו ברוח הבוס והבוס של הבוס. כיום מוצג אמיר אוחנה כצד הנאור והליברלי של הקואליציה, אבל התנהגותו היתה לא פחות בריונית מזו של בן-גביר, ובשירות אותו ראש ממשלה.  

וכך גם לגבי הרפורמות של יריב לוין, שמעוררות הרבה זעם ואימה, במיוחד באופן שבו הן מוצגות לציבור תוך איומים מפורשים על בית המשפט העליון להעניש אותו אם יפסול את מינויו השערורייתי של אריה דרעי לשר לאחר הרשעות חוזרות בעבירות ממון ובניגוד לרושם שיצר דרעי בבית המשפט שאישר עבורו עסקת טיעון נוחה בטענה שהוא פורש מהחיים הפוליטיים ולא יהיה מופקד עוד על כספי ציבור. מניעיה ואופן פעולתה של הממשלה החדשה פסולים, אבל הפגיעה של שלטון נתניהו במערכת המשפט היא פגיעה מתמשכת, ולמרבה הצער היא לא עוררה עד כה מחאות נמרצות כפי שהיה ראוי שתעורר.

שינוי הרכבה של הוועדה למינוי שופטים למצב של רוב מוחלט לקואליציה במינוי שופטים הוא מקומם, אבל אין אמת בטענה שהוועדה למינוי שופטים שפועלת כיום, על פי תיקון לחוק שיזם ח"כ גדעון סער, היא כליל השלמות. התיקון של סער שדרש רוב של שבעה חברי וועדה למינוי שופט לבית המשפט העליון הגביר מאד את הפוליטיזציה של הוועדה, ומערכת המשפט זוהמה בלא מעט מינויים בלתי ראויים ואף מושחתים. במשך כהונתו הארוכה של נתניהו עשו נציגי הליכוד בוועדה יד אחת עם ראש לשכת עורכי הדין העברייני אפי נוה ועם שרת המשפטים איילת שקד ומינו שופטים משיקולים זרים, ביניהם מונתה לשופטת אתי כרייף, שקיבלה ציונים נמוכים על כשירותה לכהן כשופטת, וקודמה על ידי אפי נוה שעמו קיימה יחסי מין. לאחר הראיון עמה בתכנית עובדה, חשבתי שהשמיים יפלו מרוב זעזוע על כך ששופטת בלתי ראויה לחלוטין מונתה באופן כזה ומשיקולים זרים כאלה, וחברי הוועדה למינוי שופטים אישרו את המינוי הזה, אבל גם חברי הכנסת וגם מערכת המשפט התנהגו כאילו לא קרה דבר, כאילו מינוי מזעזע כזה איננו מצריך בדק בית יסודי של דרך מינוי השופטים.

כעת מציע יריב לוין לבטל את חברותם של נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה למינוי שופטים ולמנות במקומם נציגי ציבור ששר המשפטים יבחר, וכן להגדיל את מספר חברי הקואליציה בוועדה כך שתוכל למנות שופטים כרצונה. כמו כל הצעותיו של לוין הדבר יגדיל מאד את כוחו של שר המשפטים בוועדה. אבל האם המינויים יהיו בהכרח גרועים יותר מכפי שהיו קודם לכן? קשה לדמיין שחיתות גדולה יותר מזו שהיתה בוועדה שבה מינו העבריין אפי נוה במעמדו כראש לשכת עורכי הדין, איילת שקד כשרת המשפטים ונציגי הליכוד בוועדה את מקורביהם, וערכו ביניהם עסקאות למינוי שופטים מקורבים ומושחתים. לאורך כהונת נתניהו כבר עברה מערכת המשפט תהליך של השחתה שיטתית באמצעות עסקאות מינויים מושחתות בוועדת המינויים הקיימת.  

ברור שלמושחתי הליכוד פרישתו והרשעתו של אפי נוה, שנתפס ביציאה וכניסה לארץ בגניבה, היא מכה, ואין להם עניין בעורכי דין הגונים שיכהנו בוועדה למינוי שופטים. אבל אפי נוה ואיילת שקד מינו שופטים באופן בלתי ראוי לאורך תקופה ארוכה, והשופטים שהיו עדים להשחתת המינויים העדיפו לשתוק. האם ביטול חברותם של נציגי עורכי הדין בוועדה למינוי שופטים תרע את איכות המינויים? באמת שאינני יודעת. קשה לי לדמיין מצב גרוע יותר מזה שיצרו אפי נוה ואיילת שקד ושותפיהם מהליכוד.  

בית המשפט העליון הסתמך עד כה בפסילת חוקים על חוק היסוד כבוד האדם וחירותו, אבל היתה מחלוקת, גם בין משפטנים הגונים, האם יש לבית המשפט העליון בסיס חוקי מוצק לפסול חוקים. ההצעה של לוין לעגן בחוק את סמכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקים בהרכב של שנים-עשר שופטים עליונים מתוך חמשה-עשר איננה הצעה גרועה, ואם תהפוך לחוק אי אפשר יהיה לטעון שלבית המשפט העליון אין סמכות לפסול חוקים. כמובן שכנגד זאת ראוי להעלות את מספר חברי הכנסת שיהיו רשאים לחוקק מחדש חוקים על פי פסקת ההתגברות, לרוב מוגדל של לפחות שמונים חברי כנסת. פסקת ההתגברות איננה בשורה משמחת לזכויות האדם שבית המשפט העליון אמור להגן עליהן משרירות לבה של הממשלה, ובית המשפט מנע כמה החלטות ממשלה מרושעות ומסוכנות כמו הקמת בתי כלא פרטיים וכליאת מבקשי מקלט לתקופות ארוכות על לא עוול בכפם, אבל בית המשפט העליון לא ביטל את חוק הלאום הגזעני ואת חוק האזרחות הגזעני שמונע מבני זוג פלשתינים של ערביי ישראל לחיות עם בני זוגם בישראל. ההגנה של בית המשפט העליון על זכויות אדם, ובפרט על זכויותיהם של אזרחים ערבים ושל פלשתינים בשטחים הכבושים, היתה רפה מאד, והרפורמות של יריב לוין יחלישו את ההגנה הרפה הזו עוד יותר, אבל זה לא יהיה שינוי עקרוני. כבר מזמן בית המשפט העליון הוא משענת קנה רצוץ לשוחרי הצדק וזכויות האדם.

מי שרצה למנוע פגיעה בדמוקרטיה לא היה צריך לחכות לממשלת נתניהו הששית ולרפורמות של יריב לוין, אלא לדאוג שנתניהו יסולק מהשלטון וששלטון הרשע שלו לא יהרוס את הדמוקרטיה השברירית של ישראל. יפה להקים עכשיו קול זעקה נגד הרפורמות במערכת המשפט, אבל למרבה הצער, זה מעט מדי ומאוחר מדי.

 

לא לבנט

 

שבוע שלם לא יכולתי לכתוב כי הנכד הקטן שלי שיחק במחשב ושבר את המסך, והיום בתי שלחה לי מחשב חליפי ואני מנצלת אותו כדי לכתוב קודם כל את מה שהכי מציק לי השבוע, דוקא אחרי השמחה הגדולה שהרגשתי כשמר"ץ קיבלה ששה מנדטים ומפלגת העבודה קיבלה שבעה מנדטים והשמאל התחזק ולא נמחק, למרות שהוא עדיין קטן והכוח שלו מוגבל, ובכל זאת בתור מי שהצביעה למר"ץ ואפילו הצליחה מבלי להתכוון לכך לגרום לעוד אנשים להצביע למר"ץ, אני רוצה לבקש מההנהגה של מר"ץ שלא יתנו יד להמליך עלינו את נפתלי בנט ואיילת שקד, שיש להם רק שבעה מנדטים ודרישות אינסופיות, והם שואפים לסיפוח השטחים הכבושים ולהחלשת מעמדו של בית המשפט העליון כדי שלא יוכל למנוע גזל קרקעות של פלשתינים ופגיעות קשות בזכויות האדם של אנשים שאינם יהודים. אני מבינה שחשוב לנסות להדיח את נתניהו, אבל אני לא רואה שום טעם להדיח את נתניהו בכדי להמליך את נפתלי בנט ואיילת שקד, שאמנם אינם מושחתים כמו נתניהו אבל היחס שלהם לפלשתינים ולאפריקאים נעדר אנושיות. אני מבינה שצריך לנסות לסכל הקמת ממשלה של נתניהוף ולצורך זה צריך לשתף פעולה עם אנשי מרכז ואנשי ימין, כי השמאל מאד קטן, אבל זה לא אומר שכדי לסכל ממשלה של נתניהו צריך להתפרק מכל ערכינו ולהמליך עלינו אנשים שהם אפילו יותר קיצוניים מנתניהו בדיעות הלאומניות שלהם, וזה גם מעשה מטופש, כי אם השמאל יציית לדרישות החצופות של גדעון סער, שדוקא לא ויתר על האגו המנופח שלו עם ששת המנדטים הצנועים שלו, בדיוק כפי שמר"ץ קיבלה, ורוצה להכתיב לשמאל להיות החמור של הימין הקיצוני כדי לסלק את יריבו נתניהו ולחזור ולבעוט בשמאל לצדי הדרך, השמאל ימצא את עצמו גם מנוצל וגם מרומה למטרות הכי מנוגדות לערכיו. צריך לתמוך ביאיר לפיד שהוא ראש המפלגה הגדולה ביותר בגוש השוחרים את החלפת נתניהו ולעמוד על כך שרק הוא יקבל את המנדט, ושאם בנט וסער רוצים להחליף את נתניהו שיתמכו בלפיד, ואם לא פתוחה להם הדרך להצטרף לנתניהו, שלגמרי צודק כשהוא רואה בהם חלק מגוש הימין, ובפרט יועז הנדל וצבי האוזר, שכבר הכשילו לפני שנה ממשלה של בני גנץ בתמיכת הערבים והם הכי אחראים לזה שנתניהו עדיין בשלטון. וגם על שותפות של המפלגות הערביות צריך להתעקש, כמובן אם הן תרצינה בכך, כי אם רע"ם רוצה דוקא להצטרף לנתניהו זו כמובן זכותה, אבל צריך להזמין אותה להצטרף לגוש מתנגדי נתניהו לפני שמתחננים לנפתלי בנט שהוציא מכרז לכל המרבה במחיר שזה דבר מגעיל, כי בניגוד למנסור עבאס שמבקש דברים לטובת הציבור שלו שזה תפקידם של חברי כנסת, נפתלי בנט מבקש לרומם את מעמדו ומעמד חבריו מעבר לכל מה שסביר והגיוני למפלגה עם ששה מנדטים. צריך להגיד לגדעון סער ונפתלי בנט שתמיכתם רצויה, אבל שלפני שהם מטיפים לאחרים לוותר על האגו, כדאי שהם עצמם יתאימו את הדרישות שלהם למספר המנדטים שלהם, ויבינו שהשמאל איננו עובד אצלם והם יכולים להצטרף ולקבל חלק ראוי לגודלם, אבל הם לא יכולים לפקד ולהכתיב ובוודאי שהם לא יכולים לפגוע בערכים הכי בסיסיים של שוויון אזרחי שלהם שותפות גם יש עתיד וכחול לבן, שביחד עם העבודה ומר"ץ והרשימה המשותפת מדובר בגוש גדול של מצביעים שלא עובדים ולא צריכים לעבוד אצל ששת המנדטים של גדעון סער או שבעת המנדטים של נפתלי בנט. ואם יאמרו לי שבלי להתרפס ולהירמס בפני בנט אי אפשר להדיח את נתניהו, אז לפחות נשמור על כבודנו ועל ערכינו, ולא נמליך עלינו במו ידינו את הימין הלאומני, שרק ינצל אותנו כדי לקדם את כל מה שמנוגד לערכינו הכי בסיסיים.

נאום נתניהו

כל השבוע קראתי מאמרים של אנשים שהזדעזעו מהנאום שנשא נתניהו בבית המשפט, עם חבורת השרים וחברי הכנסת עטויי המסכות מאחוריו, שזה כאילו להקפיד על ההנחיות ובעצם בכלל לא, כי בימי קורונה אסור להצטופף ככה, אבל הם היו חייבים להצטופף כדי להדגים עד כמה הם עומדים מאחורי נתניהו, כולם כאחד, למרות שנתניהו אמר שאהבה זה ריחוק, ביטוי שמשקף את האישיות שלו יותר מכל דבר אחר, והמראה של מירי רגב נדחפת ודוחפת את ניר ברקת שדוחף אותה בחזרה, כל ההידחקות המגוחכת הזאת להראות תמיכה בנתניהו בסצינה שכל פרט בה היה לגמרי מתוכנן – חוץ ממירי רגב שטובה בהפתעות - גרם לי לפרוץ בצחוק, שכנראה מנע ממני להבין נכוחה את חומרת הדברים שנתניהו אמר, שזיעזעו כל כך הרבה אנשים. אני צחקתי מהנאום הזה יותר משצחקתי מהמערכון המצוין על הנאום של "ארץ נהדרת". הדבר שהנאום הכי הזכיר לי זה את נאום הזעם של משה קצב שהשתלח בגדי סוקניק, וכולם יודעים איך הסיפור שלו נגמר. נכון ששם היה מדובר באונס ולא בשוחד, שזאת עבירה הרבה יותר חמקמקה, אבל גם אונס קשה להוכיח. בשני המקרים אלה עבירות שנעשות במסתרים וללא עדים מלבד התוקף והקורבן, או המשחד והמשוחד שלא תמיד ברור לגמרי מי הוא מי, ולפחות קצב כעס באמת, ואצל נתניהו אפילו הזעם מבוים. איכשהו כל מה שנתניהו עושה לאחרונה לא מצליח להרגיז אותי, רק להצחיק. הכל כל כך מגוחך. התיקים שהוא המציא כדי לרצות בהם את מלחכי פנכתו, המינויים המגוחכים שלא מתאימים לכלום, ואיך הוא ניסה לשלוח את גדעון סער וגלעד ארדן לאמריקה, שגלעד ארדן הסכים לכך וגדעון סער ממש לא, כי הוא היחיד בליכוד שלא מוכן להתרפס בפני נתניהו ומתנהג בצורה מכובדת ואמיצה, וגם אם דיעותיו רחוקות משלי אני מעריכה בן-אדם עם אומץ, והדבר היחיד שאני חושבת על נתניהו זה שהוא אדם עלוב עם התנהגות עלובה, ושהוא מת מפחד שגדעון סער או גלעד ארדן יתפסו את מקומו בהנהגת הליכוד, וזה אחד הדברים שכל כך עלובים ומגוחכים בנתניהו, שהוא לא מפחד מהמנהיגים של מפלגות יריבות, שהם אמנם עלובים כמוהו או אפילו יותר ממנו, הוא מפחד מגדעון סער שהעז להתייצב מולו ולא מוכן ללקק לו כמו פמליית חדלי האישים שהוא מטפח, כי הסחורה היחידה שיש לנתניהו למכור היא הטענה שעליה בנויה כל האסטרטגיה שלו, שהימין זה נתניהו ונתניהו זה הימין ואין ולא יהיה לימין מנהיג אחר מלבדו, ואם יבחרו לראשות הליכוד מישהו אחר, הימין יפול, שזאת כמובן שטות גמורה, כי נתניהו מחזיק בשלטון לא מפני שהוא ראש ממשלה מוצלח כפי שטוענים מעריציו, ולא מפני שהוא רב תחבולות כפי שמאמינים גם מתנגדיו, אלא אך ורק מפני שהמתנגדים שלו מפוצלים ומפורדים ולא מסוגלים להתאחד נגדו ולהעיף אותו מהשלטון, וכוח שנשאב אך ורק מחולשת היריב איננו כוח גדול. נתניהו עסוק יומם ולילה קודם כל במניעת החלפתו בליכוד, כי חלק נכבד מחברי הליכוד מתעבים אותו לא פחות ממתנגדיו הפוליטיים, ולחלק סתם נמאס ממנו והם ישמחו כשילך. אני לא יודעת איך זה יקרה שהוא ילך, אבל יש לי מין תחושה כזאת שצריך פשוט להמתין שנתניהו ילך ושלא יעבור עוד זמן רב עד שזה יקרה, ובגלל האמונה הזאת אפילו לא הייתי מסוגלת ללכת להפגנות נגד נתניהו, שהרגשתי קצת אשמה על כך שלא הלכתי ולא השתתפתי. אני לגמרי מזדהה עם ההפגנות האלה, ובכל זאת לא מסוגלת להצטרף אליהן. אני פשוט מחכה שנתניהו ילך מעצמו. הרבה אנשים בטח יחשבו שזאת גישה מיסטית, ושצריך להפגין בכל הכוח שנתניהו ילך, ואין לי תשובה טובה לענות להם. בסך הכל גם אני מאמינה באקטיביזם פוליטי, ואני לא יודעת להסביר את עצמי. אני פשוט מרגישה שצריך לחכות שנתניהו ילך בעצמו ושזה יקרה די בקרוב. אני כמובן לא יודעת מה יקרה אז, כי אי אפשר לדעת מה יקרה בליכוד אחרי תקופת נתניהו, ומי יתפוס את מקומו. אני רק יודעת שמי שזה לא יהיה, הוא יהיה פחות נבזה מנתניהו, ואני בכלל מאמינה שלמרות הכל יהיה לנו טוב, ויותר מדאיגה אותי כרגע העלייה בתחלואה מקורונה והאנשים שרוקדים על הגגות בלי מסכות – כן כן, למרות שאני כבר זקנה ולא יוצאת לבלות, כשאני מטיילת עם אושר בלילה אני רואה את הצעירים ששרים ורוקדים על הגגות, וגם אצלנו בבניין היו כמה כאלה. יש להם דבר אחד משותף עם נתניהו: הם עושים דברים אסורים בראש חוצות, ואז נורא מתפלאים שכולם שמעו וראו אותם ורוצים להזמין להם משטרה. מי שלא רוצה תיק במשטרה שיתנהג כמו שצריך במקום לעשות דברים אסורים ולחשוב שהוא נורא חכם ומרמה את כל העולם. זאת עצה טובה גם לאנשים פשוטים וגם לראשי ממשלה.

התמודדות סער-נתניהו

אני נמנית על השמאלנים שחשים הערכה לקריאת התגר של גדעון סער על שלטון האימים של נתניהו, כי אני מעריכה אומץ, גם אצל יריב פוליטי, ואני חושבת שההתמודדות הזאת כן שינתה משהו בליכוד, כי פעם ראשונה אחרי שנים יש בליכוד מוקד כוח גלוי שאיננו מתרפס בפני נתניהו בסגנון שמזכיר פולחן של דיקטטורים, לא מדינה דמוקרטית ולא מפלגה דמוקרטית. אני גם לא מתרגשת מהתמיכה הגדולה בנתניהו, כי אני לא מאמינה שהיא נובעת מ"דנ"א ליכודי" כמו שאומרים הפרשנים, אלא מכך שנתניהו הוא אדם כוחני ונקמן בלי גבול, ועדיין מחזיק בכוח רב כראש ממשלה, לא בזכות אמון הכנסת אלא בזכות תעלולים פוליטיים וניצול לרעה של אחיזתו בשלטון, ואנשים פשוט מפחדים ממנו, וחוששים מכך שאם לא יתמכו בו הוא יצליח בבחירות ויתנקם בהם. אני גם לא מתרגשת מהשקר הקבוע של הימין המתנחלי שהשמאל תמך באריאל שרון למרות תיקיו הפליליים בגלל ההתנתקות, שקר שאנשים כמו עמית סגל וישראל הראל חוזרים עליו ללא הרף ומשתיתים עליו את תמיכתם בנתניהו המואשם בקבלת שוחד, וכשבודקים על מה הם מסתמכים מתברר ש"ההוכחה" לכך שהשמאל תמך בשרון היא שאמנון אברמוביץ' אמר בשידור טלויזיה שצריך לתמוך בשרון למרות מעשיו הפליליים. לדברים שפרשן מוכר אומר בטלויזיה יש המון כוח, אבל רוב השמאל סלד משרון ותמך בהעמדתו לדין, וגם אם לא התנגד להתנתקות, סבר שהדרך הנכונה היא נסיגה בהסכם ולא נסיגה חד-צדדית ללא הסכם וללא הסדר. אבל הימין, ובפרט הימין המתנחלי, מתבצר בשקרים שלו, בין אם זו הטענה שלפני ההתנתקות היה בגוש קטיף גן עדן, כשבפועל היו פיגועי טרור מחרידים ללא הרף, שבהם נפצעו ונהרגו אזרחים וחיילים, ובפרט זכור לי הרצח של טלי חתואל ההרה וארבע בנותיה בצומת כיסופים, ובין אם ההגזמות על הישגיו המדיניים האדירים של נתניהו, שמחוץ לבועתם הסגורה של מעריציו נראים דלים למדי, ורובם מתמצים בחיבוק נלהב של נתניהו למנהיגים אנטישמים ומכחישי שואה ובציפיה של כמה שעות אחת לכמה שבועות לפגישה עם פוטין שבסופה נגוזות עוד כמה תקוות שוא ישראליות למחוות מצד פוטין לציבור הישראלי. אפילו ההבטחה של גדעון סער שאם ייבחר יפעל למינוי נתניהו לנשיא, שגרמה להרבה שמאלנים צמרמורת, לא נראתה לי בהכרח כסימן לחולשה, אלא כאיזכור לכך שגדעון סער הריץ בהצלחה את שנוא נפשו של נתניהו רובי ריבלין למשרת נשיא המדינה, כשנתניהו עצמו שאף אפילו לבטל את מוסד הנשיאות כליל, ובלבד שרובי ריבלין לא יכהן כנשיא, מה שמזכיר שנתניהו אמנם עומד בראש הליכוד המון שנים, אבל לא תמיד הוא מנצח, למרות שהוא מקפיד להתנהג כאילו כל עירעור על שלטונו רב השנים הוא מעשה בגידה וחתרנות שיש להוקיעו נמרצות. ביום שבו נתניהו יחדל מלכהן כראש ממשלה ההערצה כלפיו והתמיכה בו ידלדלו מאד.

בבחירות המוקדמות האלה בליכוד נתניהו ניצח ברוב גדול אבל הוא כבר לא יכול לרמוס לא את גדעון סער ומחנהו ולא את ישראל כץ שהתנדב לעמוד בראש מטה הבחירות של נתניהו. נתניהו זקוק כעת לתמיכתם, ולכן ההתמודדות הזאת היתה חשובה מאד כי היא הגבילה את שלטון האימים של נתניהו בליכוד וחייבה אותו להתחשב גם ביריבים פוטנציאלים, גם אם עדיין אין להם הכוח להדיח אותו מכהונתו, וזה דבר טוב למדינת ישראל ששלטון האימים של נתניהו בליכוד קצת ירוסן. זה ירסן במידת מה גם את שלטונו של נתניהו במדינת ישראל.

חוץ מנתניהו ניצח אתמול גם ערוץ 12 שכיהן בבירור כמדורת השבט, במשדר מרתק בהנחיית רינה מצליח ובהשתתפותם של אביב בושינסקי המצוין, לימור לבנת, דוד ביטן ומיקי זוהר, עמית סגל ודפנה ליאל, ובו זכינו לראות את דוד ביטן מטיח בלימור לבנת שאיננה מבינה בליכוד, ואולי כשמדברים על הליכוד של נתניהו הוא צודק במידה מסוימת, כי מהליכוד של לימור לבנת כבר לא נשאר הרבה. כולם היללו את הדמוקרטיה בליכוד, כי מאז הצטמקותה של מפלגת העבודה שעמיר פרץ מתעקש להשמיד יחד עם השמאל כולו, הליכוד הוא המפלגה המשמעותית היחידה שמקיימת בחירות מוקדמות אמיתיות, ובזה שהבחירות המוקדמות נותנות תנופה לבחירות הכלליות אני מסכימה עם הליכודניקים, שהבחירות המוקדמות האלה עשו להם טוב כמפלגה. יאיר לפיד קיבל המון מחמאות על הויתור שלו על הרוטציה עם גנץ במקרה שיצליחו להרכיב ממשלה, אבל נדמה לי שמפלגת כחול לבן היתה עושה טוב לעצמה אם היתה מנהיגה אצלה גם כן בחירות מוקדמות, במקום לקבוע רשימה שמייצגת רק כוח, ולכן יש בה דומיננטיות גברית שלי לפחות זה מפריע מאד, למרות שאני כמובן מעדיפה עשרת מונים את בני גנץ על בנימין נתניהו, מפני שהוא אדם הגון יותר, טוב לב יותר ולא גזעני בלי גבול ומסית. אמנם אביב בושינסקי ניפץ את טענת הדמוקרטיה המוחלטת שניסה ביטן לדחוף כשהוא מנסה כדרכו להשתלט על השיח בכוח, כשסיפר על הסקרים שעושה נתניהו בליכוד שבהן מסתמכים על פנקס הבוחרים של המפלגה שמצוי בידי יו"ר המפלגה ואיננו מצוי בידי יריבו, ויכולים לברר מי תומך ביריבו של ראש הממשלה ולסלק אותו מהרשימה, כפי שכככל הנראה נעשה בממדים ניכרים בבחירות המוקדמות האלה, שלא יכלו להיות יותר דמוקרטיות מיו"ר הליכוד הנוכחי, כפי שישראל ומדורת השבט שלה מתקשים להיות יותר דמוקרטים ופחות גזענים מראש הממשלה. שום ערבי לא השתתף בדיון, כאילו הציבור הערבי כלל אינו חלק מהמדינה, כאילו אין לאזרחיה הערבים של מדינת ישראל שום אמירה לגבי ההתמודדות בין סער לנתניהו, ואין צורך לשתף אותם ולשאול אותם בכלל. ולא יכולתי שלא לחשוב על התוקפנות שבה ריאיינה רינה מצליח את אחמד טיבי לאחר שמעריצי נתניהו תקפו והיכו אותו, כי הטלויזיה, טובה או רעה, משקפת את פרצופה של המדינה.