דרעי בממשלה ושאר הפרות של פסקי בג"ץ

 

דיברו הרבה על המתקפה של דרעי על הרמטכ"ל, בזמן שהוא עצמו יושב בישיבות קבינט ושולח את הלא-חרדים להילחם ואפילו למות, בעודו מתגאה בנכדיו העריקים. משום מה לא הזכירו את העובדה שדרעי מנוע בכלל מלכהן כשר בממשלה מתוקף פסק-דין של בג"ץ, וזאת בעקבות הסדר טיעון שנערך עימו בעקבות הרשעתו בשנת 2022 בעבירות מס, והקלה בעונשו ממאסר בפועל למאסר על תנאי, בעקבות התחייבות שנתן לשופט לפרוש מן החיים הפוליטיים, התחייבות שהתכחש לה לאחר הבחירות האחרונות, כאשר ביקש להצטרף לממשלת הטבח, אך בג"ץ חייב אותו לכבד את דבריו, מכיוון שבזכותם זכה להקלה בעונשו.

כיצד איפוא יושב דרעי בישיבות ממשלה ובישיבות קבינט כביכול היה שר בכיר? נתניהו "מזמין" אותו לישיבות. לנתניהו יש אכן סמכות לזמן לישיבות ממשלה בעלי תפקידים שעשויים לתרום לישיבה, אבל דרעי נמצא שם בגלל הקשר הפוליטי בינו לבין נתניהו, והמחויבות ההדדית ביניהם לתמוך איש ברעהו, שמעמידה לרשות נתניהו את המנדטים של ש"ס, שבלעדיהם לא היתה לו ממשלה.

רבים הזדעזעו חהכרזת הממשלה שלא תכבד את פסק הדין של בג"ץ לגבי מועצת הרשות השנייה, כאילו מדובר בפסק-הדין הראשון שהממשלה איננה מקיימת. אבל בפועל הממשלה איננה מצייתת לפסקי הדין של בג"ץ  לאורך כל הקדנציה שלה, והפיכת דרעי לנוכח קבוע בישיבות הממשלה הוא אולי ההפרה הממושכת והקבועה ביותר של פסקי הדין של בג"ץ, ושל רוח פסקי הדין. אדם שנקבע שאיננו ראוי לכהן כשר בשל עבירות פליליות, ובשל הבטחתו לבית המשפט שבכוונתו לפרוש מהחיים הפוליטיים, למעשה מכהן כשר לכל דבר, יושב בישיבות ממשלה וקבינט, ונוכחותו בהן הפכה לכה מובנת מאליה עד שאיש אינו מציין שמדובר בהפרת פסק-דין של בג"ץ. כל נוכחות של דרעי בישיבת ממשלה או קבינט היא יריקה בפרצופו של בג"ץ.

כמובן שזה איננו המקרה היחיד: הממשלה המשיכה להתנכל ליועצת המשפטית לממשלה ולהתעלם מחוות-דעתה גם לפני החוק הדיקטטורי שהעבירה השבוע, ובכך כמובן הפרה את החלטת בג"ץ שהיועצת ממשיכה בתפקידה, ולממשלה אין סמכות להדיח אותה. איתמר בן-גביר ממשיך להתערב בעבודת המשטרה ומונע קידום של קצינים שאינם לרוחו, וכמובן יריב לוין נמנע ממילוי תפקידו ואיננו מכנס את הוועדה למינוי שופטים, כדי שלא תוכל למנות שופטים שאינם לרוחו. הממשלה ומשרתה הנרצע יו"ר הכנסת אמיר אוחנה אינם מכירים בבחירתו של יצחק עמית לנשיא העליון ומפיצים שקר מכוער ש"עמית בחר את עצמו". עמית כמובן נבחר כחוק בוועדה לבחירת שופטים ועל פי המסורת של מינוי השופט הוותיק ביותר בעליון לנשיא, אך מאחר שיריב לוין חפץ במינוי שופט אחר, הוא מסרב להכיר בבחירה וטוען ש"עמית בחר את עצמו", שזו עלילה. ולסיום, נתניהו גם איננו ממהר להורות לכנסת להצביע מחדש על מינוי מבקר המדינה, לאחר שבדרך פלא כמה חברי כנסת מהליכוד צילמו את עצמם, בניגוד לחוק המחייב חשאיות בהצבעה, מצביעים עבור ראבילו, כמצוות נתניהו, וטוענים שלבג""ץ אין סמכות לבטל את ההצבעה שמפרה את החוק שחוקקה הכנסת. לבג"ץ דווקא יש סמכות לחייב את הכנסת לנהוג על פי החוקים שהכנסת חוקקה. אבל כשמדובר בממשלה של עבריינים ופושעים, קצרה ידו של בג"ץ מלגרום לה לשוב מסורה.

ההתפארות של בצלאל סמוטריץ'

 

ההתפארות השקרית והמקוממת של בצלאל סמוטריץ', כביכול הוא אחראי להשבת החטופים, קוממה רבים, ורבים גם הזכירו את המניע הפוליטי של בנימין נתניהו למנוע עסקה כוללת להשבת החטופים כדי להמשיך את המלחמה, בהנחה שמצב מלחמה מתמשך יסייע להישארותו בשלטון. אבל נדמה היה לי שנמנעים מלהזכיר את המניעים של סמוטריץ' עצמו להפקרת החטופים, וחשוב להזכיר אותם, כי הם חלק בלתי נפרד מהאידיאולוגיה שהוא ואנשי מפלגתו מקדמים.

טענתו של סמוטריץ' שהשבת החטופים איננה המטרה החשובה ביותר, והתנגדותו לעסקאות, נעשו מתוך הזיית גירוש תושבי עזה והתנחלות באדמתם, הזיה שחלקו בצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק, איתמר בן-גביר, יצחק גולדקנופף, דניאלה וייס, וגם חברי ליכוד כמו גילה גמליאל, שהתפארה בתכנית הטרנספר שלה, שלכאורה תאמה את תכניתו של טראמפ להעברת תושביה של עזה למקום אחר והפיכת עזה לסוג של לאס-וגאס, תכנית שננטשה במהרה כמו התבטאויות הזויות אחרות של דונלד טראמפ, שכל אדם שפוי הבין, שגם אם מתעלמים משאלות מוסריות ומשפטיות, אין לתכניות אלו שום היתכנות מעשית.

כאשר אפשר היה לקיים עסקה כוללת להשבת החטופים וסיום המלחמה בעזה, דנו סמוטריץ' וסטרוק כמה מתושבי עזה יוכלו לגרש בכל יום, איתמר בן-גביר הבטיח לבנות לשוטרי משטרת ישראל שכונה בעזה, יצחק גולדקנופף הזה על בניית שיכונים לחרדים בעזה המפונה, ודניאלה וייס התרוצצה בעזה – מקום שאזרחים שפויים אינם מורשים, ומן הסתם גם לא מעוניינים במיוחד, להסתובב בו, וכבר הכינה תכנית להקמת התנחלויות מצפון עזה ועד דרומה.

כמובן הם לא התכוונו לבצע הכל לבדם. הם היו משוכנעים שטראמפ וכל העוצמה האמריקנית יעמדו לצדם, והם בהחלט ראו בצה"ל קבלן ביצוע לגירוש הנפשע, שהוא פשע מלחמה ופשע נגד האנושות, אבל מבחינת הוזי ההתנחלות בעזה, אין לדברים אלה כל חשיבות: אנשים שאינם מייחסים שום חשיבות לחיי אדם, לזכויות אדם, לחוק ומשפט, לסבל אנושי, אינם מייחסים גם שום חשיבות לדעתו של הציבור הישראלי על תכניותיהם. מבחינתם הם שליחיו של האל, ושאר בני האדם צריכים לעמוד לשירותם, גם כאשר מדובר בביצוע הפשעים החמורים ביותר. זה לא שהם אינם מכינים את הקרקע: כבר שנים מסבירים בימין שלא צריך להיות כל כך נגד הנאצים. נתניהו טען כידוע שהיטלר בכלל לא רצה להרוג יהודים, אלא המופתי נתן לו את הרעיון, והקנצלרית באותם ימים אנגלה מרקל נאלצה ללמד אותו היסטוריה ולהסביר לו שהיטלר דווקא רצה מאד להרוג יהודים, וגם די הצליח בכך. לאחרונה הורה ראש השב"כ דוד זיני להפסיק את נסיעות אנשי השב"כ לאושוויץ. רק זה חסר לימין ההזוי: שאנשים יגיעו למסקנה שגירוש ורצח הם פשעים נוראים נגד האנושות. הם עוד עלולים לסרב לתת יד לביצועם, ולהחמיץ את חזונם הדגול של הזויי הקואליציה.

טראמפ, שבניגוד לסמוטריץ' מדבר אנגלית, למזלו זו שפת אמו, והוא גם מדבר עם אנשים שאינם גרים בהתנחלויות, ואפילו אינם בני עמו, חלקם אפילו ערבים, או תורכים, או סינים, הבין די מהר שהדיבורים על גירוש תושבי עזה מקוממים חלק נכבד מהאנושות, ועדיף לחדול מהם, אם הוא רוצה להמשיך ביחסי מסחר תקינים עם מדינות הנפט העשירות, וגם עם החותן הלבנוני שלו, שגייס עבורו לא מעט מצביעים. באוקטובר 2025, לאחר שנתיים שבהם ישראל נלחמה בעזה, החליט טראמפ שמספיק ודי, ואילץ את נתניהו להסכים לסיום המלחמה, ואת חמאס להחזיר את כל החטופים, או ליתר דיוק את אלה מהם שנותרו בחיים ולא נרצחו בשנתיים שבהן הופקרו על ידי הממשלה, בעוד סמוטריץ' וחבריו הוזים על גירוש העזתים והתנחלויות בעזה.

לא היה קשה לחוש כיצד אותם ביביסטים פשיסטים מיהרו לשכוח את הימים הארוכים והמענים שבהם הכפישו את החטופים, את משפחותיהם ואת תומכיהם, והאשימו אותם בבגידה, בשיתוף פעולה עם חמאס ובמה לא. כעת אומצה אופנה חדשה: נתניהו ושריו, ובפרט אלה שמנעו עסקאות והביאו למותם של עשרות חטופים בשבי, החלו להסביר שבכלל רק בזכותם החטופים השתחררו, ועל שיבתם של החטופים, ארבעים וששה מתוכם בארונות, מגיעות לנתניהו ולממשלתו מחיאות כפיים אדירות, שהרי אין שום הבדל בין מי שמחזיר חטופים חיים למי שמחזיר אותם בארונות. נתניהו מתגאה שהחזיר את כולם, ארבעים וששה במצב גופה, סמוטריץ' מסביר שבזכותו הם חזרו, אברי גלעד שכח את הימים שבהם המליץ לחטופים למות בשקט בשבי, ואפילו עמית סגל שכח להסביר שהמאבק להשבת החטופים נבע רק מרצון להפיל את נתניהו.

כי אם כבר חלום גירוש העזתים וההתנחלות בעזה גווע, או ליתר דיוק התפוגג, וחלום טראמפ כפטרון המתנחלים התגלה כהזיה, כפי שהיה כל העת, וממשלת נתניהו התגלתה כפי שהינה: גם הזויה, גם מרושעת וחסרת אנושיות, שלא לומר נפשעת, וגם מטפחת חלומות שוא מנותקים מהמציאות, מדוע לא למהר ולאמץ את ההישג שהביאו אחרים, בתקוה שכולם ישכחו שכל הזמן פעלתם נגד, ואם לא הצלחתם להגשים את חלומכם, לפחות תקחו חלק במה שכן קרה במציאות?

אלא שיש בעיה אחת: הזיכרון. דחיית העסקאות ותוצאותיה הנוראות חרותות לא רק בזכרונם של הנפגעים הרבים, אלא צרובות בבשרם של מי שאיבדו את קרוביהם וחבריהם, או היו עדים לענותם וסבלם, או חוו את ההכפשות, ההתנכלויות, היריקות והעלבונות מצד מעריצי נתניהו, שבעודם מאיימים ויורקים על הנאבקים להשבת החטופים, הקפידו לזעוק "רק ביבי", או "ביבי המלך", למען ידעו הכל שלוחיו של מי הם. לו רק היה אפשר למחוק את הזיכרון הזה מלבבות האנשים.

אבל הזיכרון הוא עקשן, וגם האמת.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                             

יממה של טלטלה

 

ביממה הקודמת עברתי טלטלה גדולה. בערב כשהודיעו על השיגורים מאיראן פחדתי מאד שאנחנו בתחילתה של עוד מלחמה ארוכה, עם הרוגים ופצועים ואנשים שאיבדו את ביתם, והרגשתי שפשוט אין לי כוח יותר, אין לי כוח יותר למלחמות. בבוקר קמתי כמה דקות לפני האזעקה, וכששמעתי אותה חשבתי לעצמי: עכשיו שוב נתעורר מאזעקות בשעות משונות בלילה, וכולם ייראו מרוטים וחבוטים מעייפות. למזלי הסטודנטיות החמודות בקומה שנייה הוציאו כסא למדרגות, כדי שאוכל לשבת עליו, כפי שעשיתי במשך ששת שבועות המלחמה. מראה הכסא שהמתין לי חימם את לבי, אבל עדיין כל הבוקר היה לי חשק לבכות. במדרגות פגשתי כמה שכנים צעירים וכלב, שאחרי כמה דקות, כשנגמרו הבומים של היירוטים, חזרו לדירותיהם. שאלתי אותם אם כבר הודיעו שאפשר לחזור הביתה, והם אמרו עוד לא, ואחד השכנים אמר: המשמעת שלנו מתרופפת. כי כמה זמן אנשים מסוגלים לקפוץ מהמיטה למדרגות ואז להמתין בסבלנות להוראות פיקוד העורף, ואפילו לא היה להם כסא במדרגות, הם רק עמדו והשאירו את הכסא בשבילי, כי הם צעירים וחזקים ואני כבר זקנה, וכל החיים שלי אני במלחמות וכבר נגמר לי הכוח למלחמות. כשהודיעו שאיראן תפסיק לירות עלינו הרגשתי הקלה גדולה, אבל עדיין פחדתי שהירי יימשך ושום דבר לא ישתנה. באמת ירו שוב אבל אחר כך הפסיקו לירות, ובינתיים נהיה מאוחר בלילה ושקט גמור, אבל למרות שהייתי עייפה מאד, לא רציתי לשכב  לישון כי עדיין קינן בי הפחד ששוב יירו עלינו טילים, והעדפתי כבר להמתין עד שיירו עלינו, ולא שהאזעקות יעירו אותי מהשינה, שזה הכי לא נעים, וככה ישבתי דוממת מול המחשב, בלי לעשות שום דבר ובלי ללכת לישון, ואפילו לחשוב בבהירות כבר לא הייתי מסוגלת. ואני יודעת שאנחנו אשמים, כי ישראל היא זאת שתקפה את איראן, כי נתניהו תמיד חושב שהמלחמות יעזרו לו - הוא יכריז על מצב חירום ויבטל את העדויות שלו במשפט ואת כל ההפגנות, והשוטרים יגידו לאנשים ללכת הביתה ולא להתקהל ולא להפגין, ואולי הוא גם יוכל לדחות את הבחירות, כי הוא מפחד פחד מוות להפסיד בבחירות, כאילו יש לו קיום רק בתור ראש ממשלה, ואין לו קיום בתור משהו אחר, למשל בתור בן אדם שהוא לא ראש ממשלה אין לו בכלל קיום. הוא עושה דברים מאד מקוממים ומתנהג בצורה נוראה, אבל אי אפשר שלא לראות כמה הוא מפוחד, כמה הוא חושש שישימו אותו בכלא, כמה הוא מבועת מחקירה רצינית של אירועי השבעה באוקטובר, וכמה הוא עסוק בלמנות את מקורביו כדי לשלוט בכל ועדת חקירה שתקום, והוא מעדיף כמובן שלא תקום שום ועדת חקירה, כי כל חקירה, אפילו חקירה שטחית, תגלה עליו דברים מאד קשים. אני כל הזמן חושבת על ניצול מבארי שסיפר שמחוץ לקיבוץ עמדו יחידות צבא על מדיהן ונשקן ולא נכנסו להציל את התושבים, ותמיד שאלתי את עצמי אולי נתניהו אמר להם לא להיכנס לבארי, כי שלחו אותם לשם כדי שכן יכנסו לקיבוץ ויצילו אנשים, אבל הם נשארו בחוץ למרות שידעו שהקיבוץ מלא מחבלים. אני לא מאמינה שהרמטכ"ל עצר אותם, ואני לא מאמינה שגלנט עצר אותם, אבל למרות שאינני בטוחה בכך, יש סיכוי שנתניהו עצר אותם מלהיכנס לבארי ולהציל אנשים. לאותו מישהו שסיפר איך החיילים עמדו ערוכים מחוץ לבארי, היה בן דוד בלשכת נתניהו והוא התקשר אליו בשבת השביעי באוקטובר בצהרים וביקש שייתן לו לדבר עם נתניהו ונתניהו אכן דיבר איתו, בעצם בעיקר הקשיב לו, והוא אמר לנתניהו שהקיבוץ מלא מחבלים ואף כוח צבאי לא נכנס להציל אותם, ונתניהו הקשיב לו אבל לא אמר לו משהו משמעותי, והחיילים נשארו מחוץ לקיבוץ עד אחר הצהרים. זו מחשבה אחת שיש לי, בעצם לא סתם מחשבה אלא תהייה שמענה אותי כל הזמן, אם יכלו אולי להציל יותר אנשים מבארי ובכלל. אני לא יודעת אם המחשבות שלי נכונות ומבוססות. אני רק חושבת על מה ששמעתי במקרה בטלויזיה ולא נותן לי מנוח. נתניהו חוסם כל חקירה אמיתית, אבל לפחות המחשבות מענות גם אותו, והוא יודע מה האמת, ולכן הוא רועד מפחד, וכל מה שהוא עושה שנראה כמו כוחנות ותוקפנות זה בעצם פחד נורא מהאמת, ואותי זה קצת מנחם.

השערורייה היא אצלנו

 

"זו שערורייה!" קרא שגריר ישראל באו"ם דני דנון על החלטת מנכ"ל האו"ם אנטוניו גוטיירש לכלול את ישראל ברשימת גורמים שנוהגים באלימות מינית באזורי סכסוך, לצד חמאס ודאע"ש. התגובות בישראל היו נזעמות והוכרז על ניתוק הקשר בין נציגי ישראל למזכ"ל האו"ם.

ההחלטה של מזכ"ל האו"ם הגיעה אחרי מיצג "בעל הבית" של איתמר בן-גביר, למרבה הבושה השר האחראי על המשטרה ושירות בתי הסוהר, ולאחר שחמישה עשר ממשתתפי המשט לעזה שנעצרו והועברו לישראל דיווחו על התעללות מינית: הפשטה וחיפושים בעירום ובמקרה החמור ביותר החדרת אקדח לפי הטבעת. כפי שכתבתי בפוסט הקודם, דיווחיהם דומים לדיווחים של מפגינים, גברים ונשים, שנעצרו ונערך בהם חיפוש בעירום כאמצעי השפלה וענישה על הפגנות ומחאות נגד הממשלה, למרות שלא עברו על שום חוק ולמרות איסור של בתי המשפט בישראל על מעשים כאלה, איסור שהמשטרה בגיבוי בן-גביר מתעלמת ממנו וממשיכה בעזות מצח ורשעות ביישום "המדיניות של השר".

החלטת מזכ"ל האו"ם הגיעה ימים ספורים לאחר ששר הביטחון ישראל כץ התגאה בכך שהוא זה שהורה לפצ"ר החדש, שמונה בעצם לצורך זה, לסגור את התיק נגד אנשי כוח מאה שהתעללו בעציר פלשתיני וגרמו לו קרע בפי הטבעת שבשלו נזקק לניתוח מציל חיים. העציר עצמו שוחרר לעזה כדי שלא יוכל להעיד נגד תוקפיו וכתירוץ לסגירת התיק, למרות שיש תיעוד מספיק לפשע של אנשי כוח מאה מסרטוני אבטחה ומעדויות הרופאים. היחידה שנעצרה ונענשה בפרשה היא הפרקליטה הצבאית הראשית שנאשמת בהדלפה ובשקר לבג"ץ, אבל הכל יודעים שאשמתה האמיתית היא ניסיונה להעמיד לדין את אנשי כוח מאה שהתעללו בעציר הפלשתיני, התעללות מחרידה שמתוארת בתקשורת הימנית כ"עלילת דם", למרות העדויות המוצקות לפשע. מיד לאחר ההתפארות של כץ החליט הרמטכ"ל להדיח את הפצ"רית מצה"ל ולפגוע בזכויותיה, עוד בטרם הוגש נגדה כתב אישום, שהרי אין עבירה חמורה יותר בצה"ל מהעמדה לדין של חיילים שהתעללו בפלשתיני. אי אפשר שלא לחשוב על המג"ד דניאל לוריא, שהתגאה בהרג מחבלים שנכנעו, שזה רצח לכל דבר, ולא במקרה גם אחראי להריגתם של שלושת החטופים ששיחררו את עצמם, שהרי לימד את חייליו להרוג גם מחבלים שנכנעים, ובהתאם לכך הם הרגו את החטופים שיצאו ללא חולצה עם דגל לבן. לא זו בלבד שלוריא לא נענש על אחריותו למות החטופים, הוא אף זכה לקידום, למרות שאיריס חיים, אמו של החטוף יותם, שחשפה בעצמה, בחקירה עקשנית ומדוקדקת, את השתלשלות העניינים שהביאה למות בנה מידי חיילי צה"ל, ביקשה מהמח"ט בעדינות המאפיינת אותה, שלא לקדם אותו. אבל בצה"ל חשוב מאד לקדם את מי שהורגים חפים מפשע. דניאל לוריא קודם, כפי שברק חירם, שהורה בשביעי באוקטובר בקיבוץ בארי להפסיק את המו"מ שניהל מפקד הימ"מ שהוכשר לכך עם המחבלים ולירות פגזי טנק שגרמו להריגת בני ערובה רבים יחד עם המחבלים שהחזיקו בהם. ברק חירם קודם לפיקוד על אוגדת עזה, כדי שיהיה אחראי גם על הנפגעים הישירים ממעשיו, תושבי קיבוץ בארי. בין לבין גם הרס ללא אישור אוניברסיטה בעזה, עוד מעשה לא חוקי שלא מנע את קידומו. אינני יכולה להעריך כמובן כמה מקציני צה"ל ומבכירי שב"ס ביצעו פשעים שהיו אמורים לשלוח אותם לכלא  לשנים, וכמובן להדיחם מתפקידי פיקוד בצה"ל, אבל כאמור בצה"ל הפשע היחיד הוא להעמיד לדין את מי שהתעללו בפלשתינים, או היכו אותם, או רצחו אותם בדם קר, פשע שגם הוא הפך לשגרתי בצה"ל, והביא למותם של פלשתינים לצד יהודים, כי צבא שחשוב לו יותר להרוג מחבלים מאשר להציל יהודים, סופו להרוג חפים מפשע, גם פלשתינים וגם יהודים.

נתניהו מטיל על צה"ל את אשמת מחדל השביעי באוקטובר, אך העובדה שמפקדים בצה"ל מתעלמים מהוראות פתיחה באש והורגים ללא הבחנה איננה מטרידה אותו כלל, כפי שהפרעות ביהודה ושומרון אינן מטרידות אותו, וכפי שהיחס הנפשע למפגינים נגד הממשלה לא רק שאיננו מטריד אותו, אלא רצוי לו, ואי אפשר שלא לחשוד שזו ההסכמה בשתיקה שעומדת בבסיס מינויו של בן-גביר לשר האחראי על המשטרה ושב"ס: אני, נתניהו, אעלים עין מפרעות של ביריונים יהודים בפלשתינים ביהודה ושומרון, בגיבוים המלא של בן-גביר וסמוטריץ', ואתה בן-גביר, תדכא את המפגינים נגדי באלימות, כולל אלימות מינית אסורה, ותקבל עליך את האחריות לכך, כך שאני, נתניהו, אוכל כדרכי להתנער מאשמה לכל מחדל ופשע, ולזעוק נגד האו"ם שכבר איננו יכול להתעלם מפשעי גופי הביטחון בישראל, לא אחרי ההתעללות בעצירי המשט לעזה ומופע "בעל הבית" של בן-גביר. אפשר לזעוק שהאו"ם אנטישמי ורק רוצה ליצור משוואה בין פשעי החמאס לפשעי ישראל, ואולי זה אפילו נכון, אבל העובדה היא שהחלטת מזכ"ל האו"ם קרתה רק בעקבות מופע הראווה של בן-גביר ודיווחי עצירי המשט, שחלקם אף הציגו חבלות גופניות וצלעות שבורות שאומתו בבתי חולים, ואם נגרם נזק לעניינה של ישראל, הרי האשמה היא בהתנהלות הממשלה וצה"ל, שעסוקים כל כך בהתפעלות מתמיכתם בפשעים נגד פלשתינים, ובכל מי שאחראי לפשעים אלה, שנבצר מהם לחשוב על תדמיתה ומעמדה הבינלאומי המידרדר של מדינת ישראל עקב התנהגותם. המעט שיכול היה לעשות נתניהו כדי למנוע את החלטתו זו של גוטיירש, הוא פיטורים מיידיים של איתמר בן-גביר, והליכה לבחירות כמה שבועות מוקדם יותר מהתאריך האחרון הנדרש בחוק. אבל מעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל הוא מרמס לרגלי דבקותם בכסא ושלטונם המחליא של נתניהו ובן-גביר, ולא מזכ"ל האו"ם אשם בכך.  

 

ההתעללות בעצירי המשט לעזה

 

קשה היה לקרוא את תיאוריהם של משתתפי המשט לעזה על ההתעללות בהם בזמן מעצרם בישראל, וקשה עוד יותר לדעת, שכל אחת מההתנהגויות הנפשעות שתיארו, כבר קרתה בעבר תחת משטרו הרודני של נתניהו, וחלקן מופעלות באופן שיטתי, למרות שאינן חוקיות ושבתי המשפט אסרו עליהן, ובכל זאת המשטרה ממשיכה בהן, כמו הפשטת מפגינים שנעצרו לא פעם במעצר בלתי חוקי ונערך עליהם חיפוש בעירום כאמצעי ענישה והשפלה, כולל בנשים שהפגינו הפגנות חוקיות נגד שרים וח"כים, וראוי לציין במיוחד את ההתעללות במפגינים נגד יו"ר הכנסת אמיר אוחנה, שבעת כהונתו כשר לבטחון פנים עודד את המשטרה להפעיל אלימות כלפי המפגינים נגד הממשלה וטען שלא חייבים לקיים את פסיקות בג"ץ, ובכך כבר סלל את הדרך להתפרעויות של איתמר בן-גביר, וכעת ממשיך לנצל את קשריו במשטרה כדי לפגוע במפגינים נגדו. כבר במשטרה בפיקוד אוחנה ניתן עידוד לשוטרים אלימים ומופרעים לבטא את אלימותם ומופרעותם, בשירות הדיקטטורה של נתניהו, ובן-גביר העלה עוד יותר את רף ההתעללות ואף הציב את עצמו כפרזנטור של המשטרה המתעללת, תחת דגל ישראל גדל ממדים שהוא אוהב לנפנף בו, במיוחד כאשר הוא עושה מעשים נתעבים. גם הרעבת העצורים מהמשט מתאימה לגמרי ל"מדיניות של בן-גביר" להרעיב עצירים ואסירים ערבים ומתנגדי ממשלה, בשונה מיחסם המיטיב של בן-גביר ואנשי מפלגתו לרוצחי ערבים ולפורעים בכפרים הערביים, שלרוב אינם נענשים כלל או מקבלים יחס מועדף. ואין פלא כמובן שתחת ממשלת נתניהו-סמוטריץ' – בן-גביר הועצמו והתרבו פרעות המתנחלים בפלשתינים, שככל שהן מתרבות כך מתמעטות החקירות והענישה נגד הפורעים.

גם המעשים החמורים ביותר שתיארו עצירי המשט, כמו החדרת אקדח לפי הטבעת, מזכירים מאד את מעשי "כוח מאה", שמראש הורכב מאנשים בלתי ראויים שהתנדבו לאייש את הכוח במטרה להתעלל בעצירים פלשתינים, והחדירו מקל או סכין לפי הטבעת של עציר, וכאשר הגיעו אנשי המשטרה הצבאית לחקור אותם התנפלו עליהם חברי כנסת ושרים נפשעים ממפלגותיהם של  בן-גביר וסמוטריץ', יחד עם אספסוף של תומכיהם, ומנעו את מעצרם וחקירתם של אנשי כוח מאה שהתעללו בעצירים, שלימים אף הוחזרו לשירות, ולכך אחראית גם העיתונאית הנתעבת איילה חסון שמזמן חדלה לתפקד כעיתונאית והפכה לזרוע תעמולה נפשעת של רודנות נתניהו. לימים שוחרר העציר שנפגע לעזה כתירוץ לסגירת התיק "בהיעדר ראיות", למרות שהיה מספיק תיעוד, כולל מהרופאים שטיפלו בעציר שהגיע לבית-חולים בסכנת חיים בגלל פשעי כוח מאה, וממצלמות האבטחה בכלא. ואסור לשכוח שהפצ"רית נעצרה והואשמה לכאורה בהדלפה לא חוקית, אבל למעשה נעצרה, הואשמה והודחה, כפעולת ענישה והפחדה על כך שניסתה בכלל להעמיד לדין את פושעי כוח מאה שהתעללו בעציר. מה הפלא שהעדר ענישה על התעללות כה חמורה בעציר גרם לכך שגם עצירי המשט, שביניהם היו אירופים ממדינות רבות, כולל פוליטיקאים ועיתונאים, זכו ליחס דומה לזה שהעניקו אנשי כוח מאה ואנשי משטרה ושב"ס אחרים לעצירים פלשתינים? הרי איש מהם לא נענש על הפשעים שביצעו נגד עצירים ואסירים, ומדוע איפוא שיחדלו מהתנהגויות כאלה, שהעבריין המורשע בתפקיד שר מהלל ומשבח ומתגמל עליהן בקידום? וגם רימוני הלם נזרקו על משתתפי המשט, כמו נגד המפגינים בתל-אביב בעידוד השר, וכמו מפגינים נגד הממשלה אף הם הוכו מכות נמרצות, חלקם נפצעו, לחלקם נשברו צלעות. תודה לאל שלאיש מהם לא נקטעה האוזן כפי שקרה למפגין בתל-אביב מרימון הלם, שבעקבותיו קיבל קצין המשטרה שבחים וקידום מהשר, וקצין משטרה אחר, שהיכה באגרוף בפניו של נער בן שמונה-עשרה שקל היה להבחין בתצלומו שפיו מלא דם, זכה אפילו להגנתו של עו"ד עופר ברטל, שמנצל לא פעם את השתתפותו הקבועה בתכניתו של רפי רשף כדי להגן על לקוחותיו. זהו פרצופה של מדינת ישראל תחת שלטון נתניהו-סמוטריץ'- בן-גביר, והיחס למשתתפי המשט רק חשף אותו בפני העולם כולו. התבטאויות מסתייגות של נתניהו ושר החוץ גדעון סער לא תעזורנה ליפות את המצב: מי שמינה את בן-גביר ועצם עיניים למול אלימות המשטרה ושב"ס בהנהגתו, אל יתפלא שכך בדיוק מתגלה לעין כל פרצופה של המדינה.

האמנם חדשות?

 

הבוקר כהרגלי הדלקתי את הטלויזיה בשעה שמונה כדי לשמוע חדשות, ומיד ניקרה בראשי השאלה: מה חדש בחדשות? האם יש כזה בכלל?

הידיעה הראשונה היתה שדונלד טראמפ התכוון לתקוף היום באיראן, אבל לבקשת סעודיה וקטאר ואיחוד האמירויות דחה את המתקפה, כי לדבריו יש התקדמות במשא ומתן עם איראן. האם אלו חדשות? הרי בכל יום אנחנו שומעים שדונלד טראמפ חושב לחדש את המתקפה באיראן, אבל בלחץ מדינות ערב ממתין עדיין שאיראן תיענה לדרישותיו.

הידיעה השנייה היתה שמטוסי התדלוק של ארצות הברית יישארו בנתב"ג ככל הנראה לזמן רב, ושנתב"ג מתקשה לתפקד במצב זה כנמל תעופה. אל דאגה: כל עוד העולם ממתין למתקפה מחודשת של טראמפ וישראל באיראן, חברות התעופה הזרות לא ישובו לטוס לישראל וממנה, ונתב"ג יישאר פנוי למטוסי תדלוק אמריקאים, לצורך מתקפה באיראן שאולי תהיה ואולי לא. כמובן יש לנו אלעל וארקיע וישראיר -בעיקר יש לנו אלעל במחירים מופקעים, ולמען האמת זה מזל שיש לנו אלעל, אחרת היינו נצורים בישראל לנצח, ועכשיו אנחנו יכולים לנסוע לחו"ל במחירים מופקעים.

הידיעה השלישית היתה שהחיזבאללה גורר את ישראל למלחמת התשה בצפון. ומה חדש בזה? מאז ששני הטיפשים היהירים נתניהו וטראמפ יצאו למתקפה על איראן והרגו רבים מבכירי המשטר, חיזבאללה, שעד אז ישב בשקט ואיפשר לתושבי הצפון להתחיל להשתקם משנתיים של מלחמה נוראה, מנהל מלחמת התשה נגד ישראל והורג בחיילינו ובאזרחינו, ומן הסתם ימשיך בכך לבקשת איראן, שמקוה בדרך זו לכפות על ארצות-הברית הפסקת אש קבועה. יחד עם מיצר הורמוז הסגור מזכירות לנו מתקפות חיזבאללה, כי מנהיגים טיפשים ויהירים שמנסים להרשים את עמיהם בהשקת מלחמות חסרות סיכוי בתקוה לרומם את עצמם, מביאים על עמיהם אסון אחר אסון. וגם אלו אינן חדשות.

ומה עוד היה בחדשות? ניסיון רצח בחיפה, שבמזל הסתיים בפציעת הקורבן ולא במותו. ניסיון הרצח או חלילה הרצח היומי, שהפך לפריט בלתי נמנע בכל מהדורת חדשות.

ועוד ידיעה: שגריר ישראל בארצות-הברית יחיאל לייטר, נאמנו של נתניהו, שלכן מונה לתפקיד ללא כל רקע דיפלומטי או כישרון לתפקיד הרם, הכריז ששדולת ג'יי סטריט היא סרטן בקהילה היהודית. בפברואר 2025 הכריז לייטר במפגש עם ארגונים יהודיים שמצריים מפרה את הסכם השלום בסיני, בהסתמך על מידע שהוכח כשגוי, אך הופץ באותו זמן גם על ידי יועצי ראש הממשלה שקיבלו שכר מקטאר וקידמו אותה כמתווכת בעניין החטופים במקום מצריים. כמובן שהעובדה שבאותו זמן יועצי ראש הממשלה  שקיבלו שכר מקטאר, והשגריר הנאמן לנתניהו יחיאל לייטר הפיצו את אותה תעמולת שקר נגד מצריים, איננה מוכיחה בשום אופן שהנ"ל פעלו בשירות נתניהו לחרחר סכסוך בין ישראל למצריים ולפגוע בשלום עמה בשירותה של פטרונית החמאס קטאר. לא יעלה על הדעת.

במאי 2025 תקף לייטר את מערכת המשפט הישראלית על כך שהעמידה לדין את נתניהו, התבטאות שאסורה על שגריר, אך כמובן נשאר בתפקידו, למרות שמנכ"ל משרד החוץ איים לזמנו לשימוע. שימוע ופיטורים זה לאנשים שמתנגדים לממשלה ולמלחמות נתניהו, לא לתומכיו ועושי דברו. ובכלל, בעקבות מינויו לראשות השב"כ של מקורב אחר לנתניהו, שגם הוא מצטיין בנאמנות אישית לנתניהו ובהעדר כישורים לתפקיד, כבר חושבים בשב"כ שפעילות יועצי נתניהו בשירות קטאר איננה פוגעת בבטחון המדינה והכל שם בסדר גמור.

וזה לא שאין שום חדש: השרב נשבר. בערב שבועות אולי יטפטף גשם. גשם בישראל הוא תמיד חדשות: והיה השרב לאגם, וצמאון למבועי מים. טוב, לא נגזים, רק טפטוף, לא אגם. ובכל זאת, חדשות טובות.

לא למפלגות קטנות וחדשות

 

בכל יום מבשרים על הקמת מפלגה חדשה, לרוב במעורבות של משפחות שכולות או משפחות חטופים, ואני מאד מבינה שבעקבות מה שעבר עלינו מאז השביעי באוקטובר ואפילו עוד קודם, בהפיכה המשטרית, הרבה אנשים החליטו להיכנס לפוליטיקה, שלכשעצמו זה דבר מצוין, אבל למה לא להצטרף למפלגות קיימות שיש להן באמת סיכוי להצליח בבחירות? למה להקים מפלגות קטנות חדשות, שהסיכוי שלהן לעבור את אחוז החסימה הגבוה אפסי, והן רק יבזבזו קולות של מתנגדי הממשלה? לפעמים נדמה לי שכל המפלגות החדשות האלה הן מזימה של נתניהו להכשיל את גוש השינוי ולבזבז לו את הקולות, כדי שממשלת החורבן של נתניהו שוב תנצח ותהרוס את מה שנשאר ממדינת ישראל. זה ממש מפחיד אותי. ומי שאני די משוכנעת לגביו שהוא ממשיך במירוץ כדי לעזור לנתניהו לנצח זה בני גנץ, שאפילו אומר שהוא רוצה ממשלת אחדות ציונית, שזו צורה יפה להגיד שהוא רוצה בהמשך שלטונו של נתניהו, כי בני גנץ, בניגוד גמור לדימוי המחמיא שרבים מייחסים לו, כאילו הוא צדיק תמים שדואג רק לטובת המדינה, הוא בעצם אדם אכול קנאה ונקמנות, ויותר חשוב לו לדעתי להכשיל את בנט ולפיד ואייזנקוט, שאת כולם הוא מאשים בזה שהוא לא נהיה ראש ממשלה, וכמובן הוא לא מאשים את עצמו, שהבגידה החוזרת ונשנית שלו בגוש השינוי, שמנעה את החלפתו של נתניהו מוקדם יותר, היא זו שהמאיסה אותו על בוחריו. בני גנץ מאד מזכיר לי את מה שאיילת שקד עשתה בבחירות הקודמות, שבתיאום עם אנשי נתניהו היא המשיכה את המירוץ עד הסוף ולא פרשה, כדי לבזבז למתנגדי נתניהו קולות ולהבטיח את נצחונו, למרות שלא נראה לי שנתניהו יחזיר אותה לליכוד, וגם לא נראה לי שבנט יחזיר אותה למפלגה שלו.

כולם ממשיכים לדבר על איחודים בתוך הגוש בין מפלגות די גדולות, שלא באמת צריכות את האיחודים האלה, שהם חשובים רק למפלגות שנמצאות בסכנה לא לעבור את אחוז החסימה. ברגע שהמפלגות מספיק גדולות, אין צורך באיחודים, כי התוצאה של איחוד היא בדרך כלל בריחה של קולות שלא מרוצים מאחת השותפות לאיחוד, וזה עלול להקטין את מספר הקולות של הגוש. מאז הבחירות בהונגריה, אנשים שלא יודעים שום דבר על הונגריה, אומרים שצריך מועמד שמאחוריו כולם יתלכדו, וזה היה נכון בהונגריה כי שם יש בחירות אזוריות-רוביות, שהמנצח באזור לקוח את כל הקולות, בדומה לשיטה הצרפתית והבריטית, ששם באמת חשוב שבכל אזור יהיה רק מועמד אחד, כדי לא לאבד קולות. אבל בישראל שיטת הבחירות היא יחסית, וכל מי שעובר את אחוז החסימה, מקבל את כל הקולות שמצביעים לו, גם אם יש הרבה מפלגות, כל מפלגה בישראל שתעבור את אחוז החסימה,תקבל את כל הקולות שיצביעו לה ולא תאבד קולות, כי כל ישראל היא אזור בחירה אחד, ובלבד שכל המפלגות שמתחרות יעברו את אחוז החסימה או יפרשו מהמירוץ ולא יבזבזו קולות, והכי חשוב לא להקים מפלגות זעירות חדשות, אלא להצטרף למפלגות הקיימות, יש מספיק כאלה כדי שכל אחד ימצא מפלגה קיימת שקרובה ללבו, ולא יבזבז את קולו על מפלגה שאין לה שום סיכוי.

בגלל מה שנתניהו עשה במלחמה, שמבין 250 משפחות החטופים, הוא בחר שלוש משפחות של מתנחלים, כולל ראש מועצת קריית ארבע אליהו ליבמן, שבנו בעצם נרצח במסיבת הנובה וזה היה ידוע, אבל הוא הוגדר כחטוף כדי שאביו ינהיג שלוש משפחות חטופים שרק תקפו את מטה משפחות החטופים ועשו כל מה שאפשר כדי להכפיש את המטה ולפגוע בכל מי שהתאמץ לשחרר את החטופים, וכך להכשיל את המאמצים לשחרר אותם, ובגלל שראיתי איך נתניהו מארגן ומסית את שלוש משפחות החטופים שתמכו בו נגד כל המשפחות האומללות של החטופים, בגלל זה אני מאד מפחדת שכל המפלגות החדשות, כולל אלה שבראשות קרובי חטופים, הן מזימה של נתניהו נגד הגוש המתנגד לו, כי זה מה שנתניהו עושה תמיד: הפרד ומשול, ואין שום דבר שהוא מומחה בו כמו בהסתה ובחרחור ריב ומדון בין אנשים, ובמיוחד הוא נהנה להסית משפחות שכולות, אלה כנגד אלה, כמו שאנשיו היו מעורבים בהקמת פורום של משפחות שכולות שמתנגדות בשירות נתניהו לוועדת חקירה ממלכתית לחקירת טבח אוקטובר, ומקדמות את האינטרס של נתניהו לסכל חקירה יסודית של מחדליו וכישלונותיו, ועושות הכל לעזור לנתניהו לפעול נגד מועצת אוקטובר שמייצגת את רוב ההורים השכולים ומאד לא נוחה לנתניהו.

מי שנמנה על חסידי נתניהו אין לי מה לומר לו, אבל מי שרוצה להחליף את נתניהו, מוכרח להצביע למפלגות ישנות ומספיק גדולות כדי להבטיח שכל הקולות נגד נתניהו ילכו למפלגות מספיק גדולות וחזקות, שלא רק תעבורנה את אחוז החסימה, אלא תדענה ותוכלנה לפעול לסילוק ממשלת החורבן ולהקמת ממשלת שינוי, ובהחלט מוטב בהקשר הזה להיות זנב לאריות, ולא ראש לשועלים.

  

זרקו עלינו ביצים

 

בהפגנה אתמול בכיכר צרפת זרקו עלינו ביצים וביצה אחת עפה מעל לראשי, התנפצה לי על הברך וחציה נשאר דבוק לי לחצאית. לא ראיתי מי זרק כי הביצים נזרקו מאחורי גבי, אבל לא קשה לנחש מי זרק, כי מול הכיכר היו ביביסטים שהשמיעו מוזיקה בקול רם כדי להפריע להפגנה. עד כמה שהצלחתי לשמוע אלה היו שירי הלל לנתניהו ולמנהיגותו. את הביצים כיוונו כנראה לכמה פעילים שתקעו בחצוצרות והקרינו על קירות הבניינים הסמוכים כתובות כמו "אתה הראש אתה אשם", "לֵךְ", "הלשכה של קטאר" עם תמונות של נתניהו לצד יונתן אוריך, אלי פלדשטיין וישראל איינהורן וכיו"ב. לפני שבוע המשטרה ניסתה לעצור את מקריני הכתובות בטענה שהם מפריעים לשכנים, אבל כנראה שבית-המשפט שיחרר אתם כי הם לא עשו משהו שאסור: מותר להפגין, מותר לשאת שלטים נגד נתניהו, ולדעתי גם להקרין כתובות נגדו זה לא משהו שאסור לעשות. לעומת זאת, לזרוק ביצים על אנשים, גם אם הם מפגינים נגד נתניהו, בהחלט אסור, אבל לא ראיתי שמישהו עצר את זורקי הביצים, או שאולי עצרו ולא ראיתי. בכל אופן לא דיווחו על התקרית הזו בעיתונים וגם בטלויזיה ולא ראיתי שהתייחסו לזה בכלל.

המחשבה הראשונה שעלתה לי בראש זה שגם על אלי אלבג הביביסטים זרקו ביצים, בזמן שבתו, התצפיתנית השבויה לירי, היתה עדיין בעזה בסכנת חיים, ותצלומיה בסרטוני החמאס היו מזעזעים. הדבר שהכי מאפיין ביביסטים זה האכזריות כלפי כל מי שפוגע בדימוי האלילי של נתניהו והנטרול של כל רגש אנושי בשירות ההתמסרות הגמורה לפולחן נתניהו, שהופך לתמצית האישיות שלהם, שהיא בדרך כלל אישיות עלובה מאד, שרק פולחן נתניהו ממלא אותה בתוכן, והיא משקפת את האישיות העלובה של נתניהו עצמו, שלא מסוגל לקחת אחריות על כישלונותיו ולא מסוגל לשמוע שום ביקורת אלא חנופה בלבד, ולכן לא היה מסוגל להקשיב ברצינות לאזהרות מפני הטבח, למרות שהוא קיבל הרבה אזהרות כאלה, וגם שיקר לעצמו ולאחרים שהמתקפה הצבאית על איראן תפיל שם את המשטר, וממשיך לשקר לציבור גם לגבי הטבח וגם לגבי המלחמה באיראן. בעצם נתניהו תמיד מתנהג אותו הדבר. גם כשראש השב"כ באותם ימים, כרמי גילון, הזהיר אותו להפסיק עם ההסתה נגד רבין הוא לא הפסיק, ועלה לשלטון על גופתו של רבין, ומכיוון שמחנה רוצחי רבין עלה לשלטון בעקבות הרצח, ולא שילם שום מחיר על ההסתה שלו נגד רבין, האלימות שלהם רק הלכה והתגברה, ועכשיו היא מציפה את כל המדינה.

בעצם שמחתי שזרקו עלינו ביצים ולא רימון, כי אני יודעת שיכולים גם לזרוק רימון, ואני לא בטוחה שאם מישהו ינסה לזרוק רימון המשטרה תעצור אותו. אני לא בטוחה בכלום. אני הולכת להפגנות כי חייבים לצעוק נגד שלטון הרשע של נתניהו וחייבים להעיף את ממשלת הדמים שהוא מנהיג. אני מביאה בחשבון שאני עלולה לא לחזור הביתה. אני מקווה כמובן שזה לא יקרה, אבל אני מביאה בחשבון שאולי זה יקרה. מי שעלה לשלטון על גופתו של רבין, והפקיר למותם אלף ומאתיים איש בשביעי באוקטובר, ולא חקר כלום ולא תיקן כלום, ורק מייחס לעצמו הצלחות של אחרים, כמו שחרור החטופים שדונלד טראמפ הצליח להוציא לפועל למרות שנתניהו עשה הכל לסכל ולדחות את שחרורם, ושלח את צה"ל לפעולות שגרמו לרצח חטופים, ואז עוזריו מסרו לעיתון נפוץ בגרמניה שמשפחות החטופים עוזרות לחמאס, וכל הביביסטים דקלמו את זה כמו תוכים, כי הם בובות של נתניהו, ומרוב שהם ממלאים את כרסם בתעמולת הרעל של נתניהו לא נשאר להם שום מקום בנפש לחמלה, לרחמים או לאנושיות. הם נהיים גלמים שמדקלמים סיסמאות של נתניהו, והם מוכרחים להשתיק את כל מי שאומר את האמת על נתניהו, כי למשמע האמת הם עלולים לקרוס כמו איש שלג ששפכו עליו מים חמים, ומלבד שלולית מים קטנה לא יישאר מהם דבר.

בג"צ בן-גביר

 

את אופיו הפשיסטי המובהק של משטר נתניהו, שמתכחש לכל עיקרון דמוקרטי של מבנה המשטר בישראל, ביטא בדיון על העתירות לבג"צ לפיטורי בן-גביר, בא כוחו של נתניהו, עו"ד מיכאל ראבילו. הוא התעקש לטעון שלראש הממשלה יש שיקול דעת מוחלט במינוי שר ואין לערער על סמכותו זו. זו כמובן שטות גמורה. ראש הממשלה אמנם ממנה שרים, אך למינוי שר יש תוקף רק אם אושר בכנסת, על ידי רוב של חברי הכנסת, שהם נציגי העם, שהוא הריבון. ראש הממשלה הוא ראש הרשות המבצעת, והוא כפוף להחלטות הכנסת, שלה לבדה הסמכות לאשר מינוי של שר או לדחות אותו. העובדה שבמשך כל שנותיה של מדינת ישראל אישרה הכנסת את מינויי השרים של ראשי הממשלה השונים, איננה משנה את העובדה שהסמכות היא של הכנסת, וראש הממשלה יכול רק להציע לה את מועמדיו ולקוות שתאשר אותם. יתרה מזו, שר יכול להיכנס לתפקידו רק לאחר שנשבע לפני מליאת הכנסת לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לקיים באמונה את תפקידו כשר, ולקיים את החלטות הכנסת. כלומר שהשר כפוף להחלטות הכנסת, ואם אינו מקיים אותן, בהחלט יכולה הכנסת להדיח אותו, גם אם צעד כזה לא התבצע מעולם. מאחר שמינוי שר כפוף לאישור הכנסת, אין ספק שלבית המשפט, שהוא הפרשן המשפטי המוסמך של החלטות הכנסת והחוקים שהיא מחוקקת, יש סמכות  להדיח שר או להורות על פיטוריו, או על מניעת פיטוריו, ואין חסינות למינויים שמבצע ראש הממשלה.

על טענתו של עו"ד ראבילו, שלראש הממשלה יש סמכות מוחלטת במינוי שרים, ואילו לבית המשפט אין סמכות להתערב במינוי לא ראוי, הקשה השופט אלכס שטיין: "ואם ראש הממשלה יחליט שהוא לא ממנה נשים לתפקידי שרות?" עו"ד ראבילו המשיך להתעקש שלבית המשפט העליון אין סמכות להתערב בהחלטה. "אם מפלגה שמתנגדת למינוי נשים תקבל 61 מנדטים, מישהו יגיד משהו?" שאל עו"ד ראבילו שאלה רטורית מבחינתו. השופט שטיין אמר "טוב", והתדהמה ניכרה על פניו. הרי זה תפקידו הבסיסי של בית המשפט העליון במדינה דמוקרטית, ובוודאי על פי החוק הישראלי, בשבתו כבג"צ: להגן על זכויות האדם ועל ערכי הדמוקרטיה, כמובן על ערך השוויון בין האזרחים, ללא אפלייה מטעמי מין, דת או לאום. אפליית נשים ומניעת ייצוג ראוי להן היא לגמרי מעניינו ובסמכותו של בית המשפט העליון בשבתו כבג"צ. מאבקו של משטר נתניהו בבית המשפט העליון ובמערכת המשטר בכלל – ואין לטעות בכך שמאחורי התנהגותו הפרועה של איתמר בן-גביר והתקפתו על שלטון החוק עומד בנימין נתניהו – נובעת מתפיסה פשיסטית שרואה את ראש הממשלה כשליט יחיד שסמכותו מוחלטת, ואין הוא מחויב לא לזכויות אדם ולא לעקרונות דמוקרטיים כעקרון השוויון. ואכן אין תמה שבימי שלטונו של נתניהו, חל כירסום עצום באופיה הדמוקרטי של מדינת ישראל והפגיעה בזכויות האדם, גם של נשים, אבל בעיקר בזכויות האדם של הערבים, הגיעה לממדים מסוכנים ממש, כאשר פרעות בערבים ואפילו מעשי רצח של ערבים בידי יהודים – שאינם נחקרים כראוי ואינם נענשים, הם תופעה כמעט יומיומית.

שלא בצדק יש התוקפים את בית המשפט העליון על כך שהעדיף שלא לפסוק על פיטורי השר, וביקש לחדש את המיתווה שהציעה היועצת המשפטית לממשלה להסכם התנהלות שיקבל עליו השר לביטחון לאומי, הסכם שלא צלח עד כה, אך כעת הציע המשנה לנשיא בית המשפט העליון, השופט נועם סולברג, לחדש אותו בתוספת הסכמת השר והיועצת המשפטית לממשלה שהשופט סולברג יפסוק במקרים של הפרת ההסכמות. כמובן יש סיכון שהשר בן-גביר יפר את ההסכם, אבל באותה מידה צפוי השר בן-גביר להפר את פסיקת בית המשפט, כפי שכבר הודיעו ראש הממשלה, שר המשפטים והוא עצמו, ויש בעיניי תבונה רבה בהסכם המוצע, שבו בית המשפט עצמו יקבע האם השר הפר את ההסכמות שנדרש למלא אחריהן, וכך לא יוכלו השר ופרקליטו לטעון, כפי שטען בא-כוח השר עו"ד פטר, שאין ולו גרגיר של הפרה במעשי השר, כל שכן שאין הצטברות של הפרות חוק על ידי השר, למרות שהפרות רבות כאלה מתרחשות כל העת.

השר ובא-כוחו נהגו כל העת בחוצפה כלפי בית המשפט, שנוהג בהם בסבלנות רבה. אהבתי את הרמז של השופט סולברג שהשלטון עלול להתחלף בתוך זמן לא רב, ואולי החנופה לבן-גביר והקירבה אליו יועילו לשוחריו פחות בעתיד הלא מאד רחוק. בן-גביר ואנשיו מתקרבנים כמובן, כאילו הם הנפגעים והקורבנות. חבר הכנסת ממפלגתו של השר, צבי פוגל, טען שבית-המשפט רוצה להוציא להורג את השר בן-גביר, למרות שבית המשפט גילה מעט מאד רצון להעביר את השר מתפקידו. הוצאה להורג היא כידוע תחביבה של מפלגת עונש המוות מיסודו של בן-גביר, והפוסל, כידוע, במומו פוסל.

מדוע יצא טראמפ למלחמה באיראן עם נתניהו

 

מאמרם ב"ניו יורק טיימס" של ג'ונתן סוון Swan ומגי הברמן, שהם בין מחבריו של ספר העומד להתפרסם בשם "שינוי משטר: בתוככי הנשיאות האימפריאלית של דונלד טראמפ", הוכתר בכותרת: "איך דונלד טראמפ הוביל את ארה"ב למלחמה עם איראן" ומתאר התייעצויות שערך טראמפ עם אנשיו, שבראשונה מביניהן הוצגה מצגת ששלח בנימין נתניהו, ובה דובר על תכנית ישראלית לחיסול המנהיגות האיראנית, לחיסול הטילים הבליסטיים, לחידוש המחאה באיראן והפלת משטר האייתולות, ואף לפלישה של כוחות כורדיים, שימוטטו יחדיו את המשטר. בעיתון "הארץ" תרגמו את המאמר תחת הכותרת: "נתניהו מכר את המלחמה באיראן, וטראמפ קנה". אבל כפי שהעירו קוראים, המאמר מתאר איך ניסה נתניהו בעזרת המצגת להשפיע על טראמפ ואנשיו להצטרף למלחמה נגד איראן. הוא איננו מתאר מה באמת שיכנע את טראמפ לצאת למלחמה. אמנם היו נוכחים בפגישה שטענו שהמצגת של נתניהו השפיעה עמוקות על טראמפ, אבל ראש ה-CIA חשב שהמצגת, ובפרט הצפי להתקוממות אזרחי איראן – לאחר שעשרות אלפי מפגינים נרצחו - ולפלישה של כוחות כורדיים שיפילו יחד את המשטר, מגוחכים, ושר החוץ מרקו רוביו תיאר אותם כ"בולשיט". ראש המטות המשולבים, הגנרל דן קיין, אמר שהישראלים תמיד מפריזים כדי למשוך את האמריקאים לצדם. בקיצור, קשה להגיד שהמצגת של נתניהו עשתה רושם רב על אנשיו של טראמפ, בוודאי על היותר מנוסים ומקצועיים ביניהם. שר ההגנה פיט הגסת' תמך במלחמה, אך הוא שר בלתי מקצועי שטראמפ גייס מבין אוהדיו בתקשורת, ותפקידו העיקרי הוא לתמוך בעמדותיו של טראמפ, שכך אכן עשה. גנרל קיין הציג גם את סכנות המתקפה על איראן: ריקון מלאי אמצעי הלחימה של ארה"ב, כולל מיירטי טילים, וחסימה איראנית של מיצר הורמוז, כפי שאכן קרה. גם סגן-הנשיא ואנס העלה את החשש מפני חסימת מיצר הורמוז שתגרום לעליית מחיר הנפט, ומפני יצירת כאוס בזרח התיכון. בקיצור, התגובה בקרב אנשיו של טראמפ למצגת הישראלית היתה מאד פושרת, בלשון המעטה,

הישיבה האחרונה שמתוארת במאמר, שבסופה הכריע טראמפ לצאת למלחמה, כבר איננה דיון. נראה שמשתתפיה מודעים לכך שטראמפ כבר החליט לצאת למלחמה, וכל מה שנותר להם לעשות, הוא לנסות להפחית ציפיות,ולהתמקד ביעדים הסבירים יותר, כפי שאמר מרקו רוביו: "אם המטרה היא שינוי משטר או התקוממות, לא כדאי לעשות זאת, אבל אם המטרה היא להשמיד את תכנית הטילים של איראן, זה יעד שאנחנו יכולים להשיג." בהחלטה שנראה כי לא הפתיעה איש מאנשיו, אמר טראמפ שצריך לעשות זאת, כלומר לתקוף את איראן, ואיש לא התווכח איתו.

אני מטילה ספק בכך שטראמפ הושפע מהמצגת של נתניהו שאנשיו ראו כאוסף שטויות בלתי מציאותי, ושזו היתה הסיבה לרצונו לצאת למלחמה. המאמר מתאר אולי את לבטיהם של אנשי טראמפ לפני היציאה למלחמה, ואת הסכנות, שכולן היו ידועות מראש. המאמר איננו נותן תשובה על השאלה המטרידה מכל: מדוע החליט טראמפ לצאת למלחמה באיראן לצד נתניהו?

כמובן שאין לי על כך שום ידיעה, רק השערות שמבוססות על התבטאויותיו של טראמפ, ועל מאמציו החוזרים ונשנים לסייע לנתניהו לבטל את משפטו ולחזק את מעמדו בקרב הציבור הישראלי. אי אפשר להתעלם מהשבחים שחלק טראמפ לנתניהו, כביכול הציל נתניהו את ישראל מחורבן, כביכול בלעדיו לא היתה ישראל קיימת, ואת דרישותיו החוזרות והתוקפניות מאד וחורגות מאד מהיחסים המקובלים בין מנהיג זר למדינה זרה שהרצוג יעניק לנתניהו חנינה, "כדי שיוכל להתרכז במלחמה".

לדעתי טראמפ רואה בנתניהו מרכיב חשוב בציר הפשיסטי שהוא מנסה להקים ולבסס בכל העולם, ומוכן להקריב הרבה כדי להשאירו בשלטון, ולהשתמש בו כדי להכשיר משטרים פשיסטים אחרים: סגן-הנשיא ואנס תקף את ממשלת גרמניה שמגבילה את צעדיה של מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה הלאומנית והמתנגדת להגירה, ומשתמשת באוצר מושגים נאצי לקידום עמדותיה, ביניהם Ueberfremdung וUmvolkung, מושגים נאצים שפירושם הצפה בזרים והחלפת העם, כביכול מטרת ההגירה היא לפגוע בגרמנים הילידים ולהחליפם בזרים. השקפה זו קיימת גם בארצות-הברית ותומכיו של טראמפ בשרלוטסוויל צעדו בקריאות Jews will not replace us, יהודים לא יחליפו אותנו, שלקוחים מתיאוריית ההחלפה הנאצית שמפלגת אלטרנטיבה לגרמניה מקדמת. לכאורה תמיכתו של טראמפ בנתניהו סותרת השקפות אנטישמיות, אבל בעשורים האחרונים זו אסטרטגיית הלבנה מקובלת בימין הקיצוני באירופה, להציג את עצמו כתומך ישראל אבל מתנגד ליהודים המקומיים: כך נוהג גם טראמפ שתוקף את הרוב המוחלט בקהילה היהודית בארצות-הברית שמצביע לדמוקרטים, ומלבין את האנטישמיות שלו בתמיכתו כביכול בישראל, שמוגבלת לתמיכה בערעור הדמוקרטיה הישראלית בידי נתניהו. באותו אופן תומך טראמפ בדיקטטור ההונגרי ויקטור אורבן ומנסה לסייע לו להיבחר מחדש בבחירות שיתקיימו ביום ראשון הקרוב, ה-12 באפריל, שבהן יש לראשונה ליריביו של ויקטור אורבן, אנטישמי ומכחיש שואה שגם הוא מלבין זאת על ידי תמיכתו בנתניהו, סיכוי להביסו, ולגאול את הונגריה משנים של דיקטטורה. סגנו של טראמפ ואנס ביקר בהונגריה וקרא לבחור מחדש בויקטור אורבן ואף טראמפ, בשונה מהנוהג שלא להתערב במדינות זרות, קרא להונגרים לבחור ב"איש הנהדר" אורבן. גם נתניהו ובנו יאיר מקיימים קשרים הדוקים עם אורבן ותומכים בו, למרות שאורבן מקדם תפיסות רוויזיוניסטיות אנטישמיות, שמאשימות את היהודים בהשלטת הקומוניזם בהונגריה ולפיכך מצדיקות את רציחתם של יהודי הונגריה בשואה. כדי להלבין מנהיגים פשיסטים ואנטישמים טראמפ צריך את תמיכתו של נתניהו, וחשוב לו מאד שנתניהו יישאר בשלטון. לדעתי החלטתו לצאת למלחמה לצד נתניהו, נבעה מכך שנתניהו שיכנע אותו שללא מלחמה עם איראן יתקשה לבטל את משפטו ואולי אפילו יורשע ויישלח לכלא, וכמובן יתקשה למחוק את כשלונו בשביעי באוקטובר שבגללו פחתה התמיכה בו בישראל והוא עלול לאבד את השלטון. לדעתי טראמפ הסכים לצאת יחד עם נתניהו למלחמה כדי לסייע לנתניהו להיבחר שנית, כפי שהוא עושה הכל, גם בניגוד למקובל ביחסים בין מדינות, כדי שויקטור אורבן, שותפו לציר הפשיסטי ולשנאת מוסדות האיחוד האירופי, יישאר בשלטון. טראמפ ניסה גם להציל את שליטה הקודם של ברזיל בולסונארו ולהשאירו או להשיבו לשלטון, אך נכשל בכך כישלון מוחלט – בולסונארו הודח ונשפט לשנות מאסר רבות על ניסיונו לתפוס את השלטון בכוח לאחר שמתנגדיו זכו בבחירות, התנהגות שכידוע איננה זרה לטראמפ.

כשלון המערכה באיראן הוכיח שגם כוחו של טראמפ לסייע לנתניהו איננו בלתי מוגבל, ושמלחמה איננה משחק שאפשר לנחש את תוצאותיו מראש. ביום ראשון הקרוב ייערכו הבחירות בהונגריה, ואני מקווה מאד שגם שם ייכשל טראמפ בניסיונו להותיר בשלטון את הדיקטטורה של אורבן. הפסד של אורבן יהיה תקדים חשוב ליכולתה של מדינת ישראל להשתחרר ממחריב הדמוקרטיה נתניהו, למרות מאמציו האדירים של טראמפ להנציח את שלטון נתניהו בישראל.

ראו גם: טראמפ מעודד שליטים אנטי-דמוקרטים ואנטישמים 

מריה שמידט וההיסטוריה על פי אורבן

                                                                                                      

איראן ואנחנו

 

אתמול צפיתי בסרט "לא בלי בתי". התחלתי לצפות במקרה והמשכתי לצפות עד הסוף. זו היתה הפעם הראשונה שצפיתי בסרט הזה. בזמנו פחדתי לצפות בו, והוא אכן סרט קשה לצפייה, במיוחד הקטעים שבהם בעלה האיראני של בטי מחמודי מכה אותה מכות קשות, בגלל שהמרתה את פיו והתקשרה בטלפון לשגרירות השוויצרית, שייצגה את האינטרסים של ארה"ב בטהרן, בניסיונותיה הנואשים להימלט מאיראן יחד עם בתה ולשוב לארצות-הברית. רק לאחר שנים היא מצליחה להימלט מאיראן, שבה החזיקה בה משפחת בעלה כשבויה, משום שסירבה לעזוב את איראן ללא בתה, כאשר לפחות חלק מהזמן היא נכלאה בבית ללא יכולת לצאת ממנו, ובחלק מן הזמן בתה הופרדה ממנה בכוח. הסרט הזה מצליח להעביר לצופים את תחושת המחנק והייאוש של החיים באיראן החומייניסטית. אבל מה שנורא באמת זה שהחיים בישראל מאז המתקפה באיראן הפכו גם הם למחניקים ומייאשים בלי גבול. כל הייאוש שנצבר ונצבר מאז ההפיכה המשטרית וטבח החמאס ומלחמת השנתיים שנראתה אינסופית והמאבק הנואש להשיב את החטופים שהיה כל כך ארוך ומתסכל, והזמן הקצר כל כך שהיה לנו להתאושש קצת מהמלחמה ולקוות לטוב לפני ששוב שקענו במלחמה בלתי אפשרית שנראית אינסופית, ועוד דורשים מאיתנו להתלהב ממנה, כאילו כל מי שנולד בישראל, אם הוא תינוק בן שנה או זקנה בת שבעים צריך להרגיש ולחשוב כמו חייל ולהיות קשוח ועשוי ללא חת, ואסור אפילו להרגיש צער עמוק על כל הסבל האנושי המיותר שמתפשט סביבנו כמו פצצת מצרר ענקית שנופלת על כל המדינה.

אני מניחה שעיתוי השידור של הסרט בכבלים קשור למלחמה, ואולי קשור לצורך הישראלי להדגיש כמה המשטר באיראן נורא, כאילו זה מצדיק את המתקפה הישראלית על איראן, שלא היתה לה שום הצדקה והיא אסון לישראל לא פחות מאשר לאיראן. בכל פעם שאני רואה משהו שקשור למשטר באיראן, אני חושבת דווקא על מה שקורה בישראל: על עונש המוות שרוצים להנהיג פה, דבר שגורם לי רצון לברוח מהארץ, ורק התקוה ששום דבר מזה לא ייצא לפועל עוד מחזיקה אותי פה. זה תמיד מזכיר לי את "הזר" של אלבר קאמי, שמספר שאביו צפה בהוצאה להורג ואחר כך הקיא את נשמתו. לראות את בן-גביר שותה שמפניה לחגוג את עונש המוות גורם להשפעה דומה. הממשלה הזו מעוררת בי המון כעס, אבל לאחרונה גם המון גועל, ממש תגובה פיזית של גועל למראה השרים הבהמיים וצמאי הדם שמעלים במחשבה את הגרועים באויבי עמנו. המלחמה הזו של ישראל באיראן היא כמו קללה שהופכת אותנו כמו כישוף לתמונת ראי של איראן. כשראיתי את הסרטון של שוטרת מכה באכזריות אשה קשישה שהפגינה נגד המלחמה, חשבתי על המכות שמכים את הנשים האיראניות ותהיתי, האם כשנתקרב לבחירות וממשלת נתניהו-בן-גביר-סמוטריץ' תפחד להפסיד את השלטון, האם הם יהיו מסוגלים להכות אנשים עד מוות כמו שקרה באיראן, או אפילו לירות בהם למוות? אני מפחדת בעיקר בגלל מה שקורה אצלנו, ומה שקורה באיראן מעסיק אותי בעיקר בתור סיוט שעלול להתרחש. כמה רחוק יילך נתניהו ומשטרו נגד המתנגדים לשלטונו? נגד מי שחשים כמוני, שאם הממשלה הנוראה הזו לא תסולק, ישראל בדרך לאבדון, והיא תהפוך למקום שאין ראוי לחיות בו. אני חושבת כמה אנשים בעולם מסתכלים עלינו כעת כמו שאנחנו הסתכלנו על מלחמת איראן-עיראק וחשבנו כמו שבגין אמר, בהצלחה לשני הצדדים. האם אנשים ימאסו בנו כמו שמאסו באיראן של חומייני ובעיראק של סדאם חוסיין? האם ישראל תהיה למשל ולשנינה לרוע ומיאוס? האם נמאס בעצמנו ולא נרצה כבר להילחם על ישראל שתהיה מדינה טובה, ורק נרצה לברוח מכאן למקום אחר?

מקח טעות

 

סופסוף נמצא מישהו  - דן חלוץ בראיון עם רוני קובן, שאומר בפה מלא שהמטרות שהוצבו למלחמה באיראן אינן ניתנות להשגה. מאד מתסכל לשמוע אנשים מכובדים מדברים על כך שהאיראנים אמורים כביכול לצאת לרחובות ולמרוד במשטר. זה כבר לא יקרה, כלומר זה קרה, אבל אז האיראנים שיצאו לרחובות מצאו את עצמם לבד, ואלפים או אולי עשרות אלפים מהמפגינים נורו למוות. טראמפ אמר שהעזרה בדרך, אבל מבחינת המפגינים העזרה הגיעה מאוחר מדי, או לא הגיעה כלל, ויעבור זמן עד שאנשים באיראן שוב יצאו לרחובות. בכל מקרה נתניהו לא התכוון לעזור לעם האיראני, אלא קיווה שהעם האיראני יעזור לו לנצח במלחמה ולנצח בבחירות, למרות שלא ברור מה העם האיראני חייב לנתניהו. היה די מגוחך לשמוע את נתניהו מעודד את האיראנים להתקומם, בעודו מדכא הפגנות בישראל נגד ממשלתו. בכל אופן לאיראנים יש צרות משלהם ואין להם אפשרות כרגע לעזור למסע הבחירות של נתניהו כפי שהוא מצפה מהם.

וכמובן ישנם הבכירים והפרשנים שמצהירים בפנים חמורות שחייבים להוציא מאיראן את האורניום המועשר. כמובן שחייבים, ורק איך לבצע את זה אין לדעת. פעם העכברים התכנסו והחליטו שצריך לתלות פעמון על זנב החתול, כדי שצלצולו יזהיר אותם מפניו. רק איך לתלות את הפעמון ומי יבצע העכברים לא ידעו, למרות שהרעיון לתלות פעמון על זנב החתול היה רעיון ממש מצוין. גם יש רעיון מצוין להשמיד את כל הטילים הבליסטים של איראן, ולמנוע ממנה לירות טילים על ישראל. גם במקרה הזה לא ברור מי יבצע את ההשמדה המוחלטת של הטילים האיראנים. ולגבי חיסול חיזבאללה עדיף לא לדבר.

איך יוצאים למלחמה מבלי לחשוב לא רק מה רצוי שיקרה, אלא מה צפוי לקרות באמת, וכיצד פועלים אם דברים משתבשים. אבל נתניהו מעדיף לחשוב חיובי, כלומר לא להביא בחשבון שום כישלון אפשרי במלחמה, או סתם העדר הצלחה. הרי כשיוצאים למלחמה אפשר לדעת רק איך מתחילים בה. האם מישהו תיכנן שהחיזבאללה יירה מאות טילים על ישראל, והחיים בצפון יהפכו לבלתי אפשריים, כפי שהפכו להיות לאחר טבח החמאס? האם מישהו תיכנן כיצד לטפל במקרה כזה באזרחים שזקוקים לעזרה או לפינוי? על פי המתרחש ביישובי הצפון, אף אחד לא תיכנן את הצפוי – מצוקה חמורה של תושבי הצפון, ואף אחד לא שאל את עצמו איך אנשים שרק יצאו משנתיים של מלחמה נוראה יעמדו במלחמה נוספת. וכמו שאמר ראש עיריית קריית-שמונה אביחי שטרן, מה יעזור לנו לנצח את איראן אם נפסיד את קריית שמונה, שתושביה נמלטים למרכז הארץ. כיצד נבחן את הצלחת המלחמה? מה פשר ההישגים המופלאים שמשבחים כל הזמן? במה הם משפרים את חיינו? האם הם שווים את המחיר הנורא בהרוגים, בפצועים, בהרס בתים, באנשים שחייהם נהרסו, באובדן תפוקה, באובדן פרנסה, בצער וסבל?

כמה היינו זקוקים כולנו לריפוי, לשיקום, לחיזוק, אחרי שנתיים של מלחמה נוראה. מדוע נתניהו בטוח כל כך שרק מלחמה נוספת תביא לו את הניצחון? מדוע אף פעם איננו מנסה לקנות את לב הציבור בהשקעה בבנייה, בפיתוח, בשיקום, בסיוע לאוכלוסיה, בשיפור החינוך והשירות לציבור? כמה הוא זילזל באובמה שאמר: "אתם תימדדו במה שאתם יכולים לבנות, ולא במה שאתם יכולים להרוס".

והרי המלחמה הזו היא אסון לציבור בישראל, והיא אסון לעולם כולו, והיא מלחמה לא חוקית, כי רק מלחמה להגנה עצמית היא חוקית, וישראל תקפה את איראן מבלי שזו תקפה אותה קודם לכן, והטענה שלולא תקפנו את איראן היתה איראן תוקפת אותנו איננה מתבססת על מידע, אלא על הצורך להצדיק את היציאה למלחמה שגורמת כל כך הרבה נזק וסבל. הסיכוי שאיראן היתה תוקפת אותנו דווקא כאשר התמודדה עם מרי אזרחי חמור איננו מאד סביר, ולא ברור מה היתרון בלגרום לאיראן לירות עלינו טילים כעת, בטענה שכך נמנע התקפה עלינו בעתיד. אולי ההתקפה העתידית הזו לא היתה קורית לעולם? אולי המשטר באיראן היה נופל מעצמו לפני שאיראן היתה תוקפת אותנו? ובכל מקרה, אם יוצאים להתקפה, ועוד למלחמת ברירה, צריך להביא בחשבון גם כישלון, וצריך לדאוג לאוכלוסיה שתיפגע, ולא להאשים את הציבור שטרם התאושש משנתיים של מלחמה נוראה וכעת מוצא את עצמו מופגז בטילים שהוא מפונק ולא מקבל בהבנה ובשמחה את הפגזתו בטילים. ממשלה שהביאה על עמה טבח נורא ומלחמה אינסופית, מוטב שלא תחלק לעמה הסובל ציונים.

 

הפשיזם היהודי הוא אידיאולוגיה

 

דוד אוחנה כותב ב"הארץ" (20.3.26) כי הפשיזם איננו אידיאולוגיה, אלא פוליטיזציה של חוויה קולקטיבית, אך מתעלם מכך שחוויה קולקטיבית שממוקדת בשנאה למיעוט לאומי ובפגיעה בו, עד כדי שלילת אנושיותו שמובילה לרציחתו והשמדתו, היא תמיד פרי אידיאולוגיה של העדפת הרוב הלאומי, וראיית המדינה ומוסדותיה כמי שמשרתים אך ורק את העדפת הרוב הלאומי וביטוי עליונותו. הוצאת קבוצה אנושית מכלל בני האדם בעלי הזכויות היא תמיד פרי אידיאולוגיה גזענית או לאומנית או שילוב של השתיים. לנאציזם היה אופי קיצוני חריג מפני שהוא נשען על אלפיים שנות אנטישמיות נוצרית, שתיארה את היהודים כרוצחי אלהים, ולכן כמי שנמצאים מחוץ לקהילת בני האדם, דבר שהקל מאד על הגדרתם כאיום על הקיום הגרמני וכמיועדים להשמדה, אבל כל הגדרה של קבוצה לאומית כאויב דמוני שמוצא מכלל האנושות ולפיכך מאבד כל זכות אנושית היא הגדרה אידיאולוגית, שמבטלת את האידיאולוגיה הנגדית, זו שרואה את כל בני האדם כמי שנבראו בצלם אלהים, ולכן שווים באנושיותם ובזכויותיהם. יצירת הירארכיה בין לאומים, שמדרגת אותם כעליונים ונחותים היא תופעה אידיאולוגית, ולכן ההגדרה של היהודים כאיום על הקיום הגרמני והגדרתם כ"חיים בלתי ראויים" כרוכות זו בזו: מאחר שהפשיזם ממוקד בתפיסת האחר אך ורק מנקודת מבטה של האומה שמדורגת כעליונה, ולא כסובייקט בזכות עצמו – והפיכת הזולת מסובייקט לאובייקט היא לגמרי אידיאולוגית, אידיאולוגיה ששוללת את ראיית בני האדם כשווים זה לזה, באשר כולם ברואי האל, נוטל הפשיזם לעצמו את הזכות להכריז על אומתו שלו כבעלת זכויות יתר, ועל אומות אחרות כנטולות אנושיות שדמן מותר. בפשיזם הישראלי שמטפחת ממשלת נתניהו-בן-גביר-סמוטריץ' מוצאים הערבים מכלל בני האדם, בטענה שכולם שואפים ופועלים להשמדת היהודים, ולכן דמם מותר. כדי להגדיר את הערבים כנטולי זכויות אדם וכמותרים להשמדה, חייבים הפשיסטים היהודים להתכחש גם לתפיסת "חביב אדם שנברא בצלם", וגם לתודעה ההיסטורית שרואה בערבים צאצאי ישמעאל, ולפיכך "זרע אברהם", ולכן הפשיסטים הישראלים חוזרים ומגדירים את הערבים כ"עמלק" ומוחקים את זהותם כ"זרע אברהם". המקרה החריג של עמלק, שאיננו חל אפילו על המצרים, שעליהם נאמר "מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה", (כיום יש הטוענים שאף אמירה זו מכוונת לישראל, מה שכלל איננו הגיוני אבל מתאים לתפיסה הפשיסטית), הופך אצל הפשיסטים היהודים למקרה כללי, והשמדת האויבים מוצגת כמצווה. בדומה לכך גם טבח אנשי שכם בידי שמעון ולוי שעליו אמר יעקב אבינו: "עכרתם אותי להבאישני ביושב הארץ, בכנעני ובפריזי, ואני מתי מספר, ונאספו עלי והכוני, ונשמדתי אני וביתי", נהפך אצל הפשיסטים היהודים למופת, והם מזדהים ומעלים על נס את שמעון ולוי, ומסתייגים מתפיסתו של יעקב, שהיא במפורש תפיסה של מיעוט לאומי – "ואני מתי מספר". הפשיזם משגשג כמובן אצל מי שרואים את עצמם כרוב חזק, ותובעים לעצמם את זכותם של בעלי כוח לרמוס את זולתם. גם התפיסה שבעל הכוח הוא בעל זכויות יתר, ושימושו בכוח לטובת עצמו הוא מוצדק, היא חלק מהאידיאולוגיה הפשיסטית, שמעריצה את הכוח ומעריצה את המנהיג החזק שרודה בעמו ורומס את האויבים. למעשה התפיסה שהמנהיג החזק – ומנהיג פשיסטי כנתניהו תמיד מתאר את עצמו ומתואר על ידי חסידיו כחזק וכבלתי מנוצח – רשאי לרמוס את יריביו, והאומה החזקה רשאית לרמוס את האומות החלשות ממנה, היא אותה אידיאולוגיה עצמה, אידיאולוגיה שמעריצה את הכוח והאכזריות ורואה בהם ביטוי לעוצמה נפשית ולא רק גופנית, ולכן בזה לחמלה ולרחמים ומעריצה את האכזריות ואת המלחמה, ודוחה בשאט נפש אימוץ סייגים לאכזריות במלחמה, כמו הסייגים שמציב החוק הבינלאומי לפגיעה באויב בשעת מלחמה. האידיאולוגיה הפשיסטית מעריצה לחימה ומקדשת מלחמות, כביטוי של עוצמה אנושית מלהיבה, ואילו רדיפת שלום נתפסת בעיניה כרכרוכיות וחולשה.

לא במקרה חשים הפשיסטים היהודים שלא בנוח עם ההסתייגות היהודית מן הנאציזם, שהוא כאמור צורה קיצונית ומרחיקת לכת של פשיזם. כך אנו שומעים יותר ויותר בקרב מעריצי נתניהו הצדקות להיטלר, גאווה בהשמדת מיליוני יהודים על ידי היטלר, כפי ששמענו מחסיד שוטה של נתניהו, כביכול משום שמדובר באשכנזים, שבפשיזם הביביסטי גם דמם מותר, בהיותם מזוהים עם מתנגדי נתניהו, שהרי נתניהו עצמו לדברי חסידיו הוא "מנהיג מזרחי חזק" ולא אשכנזי רחמנא ליצלן, וכן נשמעו מפי מתנגדי ההפגנות נגד נתניהו קריאות בנוסח "שתישרפו כמו שהיטלר שרף אתכם באירופה", שוב זיהוי של מתנגדי נתניהו עם אשכנזים, וכן זיהוי של הנספים בשואה עם אשכנזיות, שאינם מדויקים מבחינה היסטורית, אך משרתים את הפשיזם הישראלי, שחש דיסוננס קוגניטיבי בין הערצתו למשמיד העם היהודי בזכות ההזדהות עם האידיאולוגיה הפשיסטית שלו, לבין התודעה ההיסטורית היהודית שרואה בהיטלר אדם מפלצתי ואויבו הארור ביותר של העם היהודי. הדמוניזציה של האשכנזים בידי הפשיסטים היהודים, וזיהוי אשכנזים עם מתנגדי נתניהו ועם הזהות המעורפלת "שמאלנים", מחליקה את הצטרפותם של הפשיסטים היהודים לקהילת מעריצי היטלר, ומוחקת את  הדיסוננס בין השתלבותם בקהל רוצחי העם היהודי לבין היותם יהודים בעצמם. נתניהו כמנהיג הפשיזם היהודי מסייע לכך בהמצאת היסטוריה שתואמת את הדמוניזציה של הערבים, כמו בטענתו שהיטלר לא רצה להרוג יהודים, והמופתי הוא זה שנתן לו את הרעיון, כך שאפשר להאשים בשואה את הערבים וכפועל יוצא מכך גם את מתנגדי נתניהו התומכים בשלום עם הערבים. דווקא הצורך של הפשיסטים היהודים להכשיר את היטלר, מדגים עד כמה הפשיזם, ובכלל זה הפשיזם היהודי, הוא אידיאולוגיה, שדורשת לא רק הנאה מחוויית ההתעללות בערבים ומרצח ערבים שאיננו מבחין בין מחבלים ערבים שמוצאים להורג כמו במקרה קו 300 ובמקרה אלאור אזריה, לבין רצח משפחה תמימה, הורים וילדים קטנים, שמוצגים כ"מאיימים ומסוכנים", אלא דורשת גם את זיהוי המחנה האידיאולוגי שאליו שייך הפשיזם – כמובן בימינו דונלד טראמפ וויקטור אורבן שמוצגים כידידי ישראל, למרות ידידותם לנתניהו הפשיסט, ולאו דווקא ליהודים באשר הם, ובעבר מחנה הנאצים והפשיסטים האחרים בראשות היטלר ומוסוליני, ואת הכשרתו כמחנה ראוי להצטרפות הפשיסטים היהודים לשורותיו.

החלטת הפצ"ר משקפת ערכי משטר גזעניים ופשיסטים

 

החלטת הפצ"ר לבטל את כתבי האישום נגד אנשי כוח מאה שהתעללו בעציר פלשתיני עד כדי כך שנזקק לניתוח מציל חיים, ולעומת זאת להמשיך בהליכים המשפטיים נגד קודמתו בתפקיד, שחקרה את פשעיהם האכזריים, היא ההחלטה שעבורה מונה לתפקיד, מאחר שהיא משקפת את ערכיה הפשיסטיים והגזעניים של ממשלת נתניהו, ששרים מכהנים בה נמנו על המתפרצים לשדה-תימן כדי למנוע את מעצרם וחקירתם של החשודים בהתעללות. כמו חברת הכנסת לימור סון הר-מלך, שכינתה את שורף משפחת דוואבשה בשנתם "צדיק", והגנה על אלישע ירד שירה בערבים למוות, אך מעולם לא נתן את הדין על מעשיו, כמו היורים בשלושת החטופים ששיחררו את עצמם, שהפרו פקודת "חדל אש!" ורצחו את יותם חיים אחרי שרצחו את שני חבריו, ובמקום להיעצר ולעמוד לדין על רצח, הובאו ההורים השכולים האומללים לחבק אותם, כמו הפורעים בשיטתיות בכפרים פלשתינים, שורפים ורוצחים, שאינם נעצרים ואינם נענשים בתואנות שונות ומשונות, וכמו החיילים שירו למוות במשפחה תמימה של הורים וארבעה ילדים שרצחו את ההורים ושניים מילדיהם ועד כה טרם נקראו לחקירה, וכמו בצלאל סמוטריץ' שקרא לשרוף את חווארה ומעולם לא נקרא לסדר, ממשלת ישראל מכתיבה את ערכיה הגזעניים והפשיסטים, באמצעות עושי דברה, שהפצ"ר הוא אחד מהם: זכויות אדם יש רק ליהודים, במיוחד לאלה שתומכים בממשלת הדמים, ערבים מותר לרצוח חופשי (ואם חושבים במקרה שחטופים יהודים הם ערבים מותר גם אותם לרצוח ואין נענשים על כך), מותר כמובן להתעלל בערבים בין אם הם אסירים, עצירים, או אזרחים חפים מפשע, מי שרוצח ערבים זוכה להגנה מלאה מהרשויות ואפילו לדברי הלל ושבח מפי שרים וחברי כנסת, ומי שמעמיד לדין רוצחי ערבים ומתעללים בערבים, דינו מאסר, אם לא לינץ'. לדעת ממשלת ישראל הנוכחית מדינת ישראל נועדה לאפשר ליהודים לרצוח ערבים, לפגוע בהם ולגרש אותם, ואסור באיסור חמור להעניש יהודים שנוהגים כך, אלא יש להעניש את מי שמעזים לאכוף עליהם את החוק ולהעמיד אותם לדין. במשטר פשיסטי המדינה משרתת אך ורק אינטרסים של אומת הרוב, והמיעוטים הלאומיים הם לא רק נטולי זכויות אזרח, אלא גם נטולי זכויות אדם. זה המשטר שממשלת נתניהו פועלת לכונן בישראל, ולא רק באמצעות ההפיכה המשטרית, אלא באמצעות סירוס מערכת המשפט והפיכת שלטון החוק על ראשו: הפושעים מועלים על נס ואילו אנשי החוק מותקפים ונענשים על ניסיונם לאכוף את החוק. ומאחר שמשטרו הפשיסטי של נתניהו מציג את עצמו כמייצג העם היהודי, דמם של הערבים מותר בשיטתיות, מאחר שאינם משרתים את שלטון הנצח שנתניהו חפץ בו. וצה"ל, שנכשל קשות בהגנה על יהודים, מתמחה ברצח ערבים ובסיוע לרוצחיהם, ובמקום למלא את תפקידו בשטחים הכבושים ככוח אוכף חוק, הוא מצטרף לא פעם למתנחלים הפורעים בערבים, או מפגין אוזלת יד באכיפת החוק עליהם, ותחת ממשלת הדמים כבר איננו חותר לא להגנה על אזרחי ותושבי ישראל הזקוקים להגנה ולא לאכיפת חוק וסדר, וכל תפארתו על מה שמכונה "חיסולים", גם בניגוד לחוק הבינלאומי. כנראה קל יותר להרוג ערבים ואיראנים ולהתרברב בכך, מאשר להציל מהחמאס את תושבי עוטף עזה שממשלת הדמים הפקירה ועדיין מתנערת מאחריותה לכך, ודורשת שנתפעל מחיסול בכירי חיזבאללה ואיראן, בעודנו מופגזים כל העת בטילים, שהחיסולים רק מעודדים את שיגורם לעברנו.  

הטיעונים של הפצ"ר לביטול כתבי האישום מגוחכים, במיוחד הטענה שהעציר שוחרר לעזה ואי אפשר לגבות ממנו עדות. יש מספיק עדים להתעללות ותוצאותיה גם ללא נוכחות העציר: הרופאים שטיפלו בו וניתחו אותו, שגם עליהם כמובן הופעלו לחצים לשקר, ובכל זאת כמה מהם סיפרו את האמת. וכמובן ישנו הסרטון ממצלמות האבטחה, שלדברי הפצ"ר איננו מראה בבירור מה התרחש. אם אין רואים בסרטון בבירור את ההתעללות בעציר, זה משום שהמתעללים בעציר ניסו להסתיר את מעשיהם מהמצלמות בעזרת מגינים, ועדיין לא קשה לראות ולהבין מה קורה מאחורי המגינים, אלא אם כן עוצמים את העיניים מאד חזק, כפי שהממשלה ושופריה דרשו מהפרקליט הצבאי החדש, שתואר, אם בצדק ואם שלא בצדק, כמקורב לשר סמוטריץ'. קשה לדעת אם הוא חולק עם ממשלת נתניהו את ערכיה המעוותים, הגזעניים והנפשעים, או שרק נכנע ללחצים מצד הממשלה. התוצאה גרועה באותה מידה.

האזרחים משעממים אותם

 

שר הביטחון ישראל כץ היה מדושן עונג: חיים כץ, השר שלא רק מחזיק במשרד התיירות, אלא שמאז פרישת החרדים מחזיק גם במשרדי השיכון, הבריאות והרווחה, שאל אותו אם אפשר לנסוע לחו"ל, והוא ענה לו בחיוב. תוצאת המתיחה הזו, שכל כך שעשעה את ישראל כץ, היא שהשר כפול ארבע חיים כץ נתקע בחו"ל עם פרוץ המלחמה, ואזרחי ישראל נותרו בימי המלחמה הראשונים ללא שר מכהן במשרדי השיכון, הבריאות והרווחה. גרוע יותר המשתמע מכך: בישיבת הקבינט שדנה במתקפה על איראן, לא דנו באזרחים שייפגעו במערכה: ממשלת ישראל שתקפה את איראן ביוזמתה ולא בתגובה להתקפה עליה, לא הקדישה זמן לתכנון הטיפול באזרחים שייפגעו במלחמה המתוכננת: לא למי שייפצעו ויזדקקו לאישפוז, לא למי שביתם ייהרס, לא למי שפרנסתם תיפגע. איזה תיאום נפלא עם ארצות הברית, משתבחים באוזנינו כל העת, איזה תכנון מדוקדק של המתקפה על איראן. כמה טרח נתניהו לתאם עם נשיא ארצות הברית איך לחרחר מלחמה ואיך לבטל את משפטו. אך על אזרחי ישראל שישלמו את המחיר, לא טרח לתת את דעתו.

רק לאחרונה צפינו בזעזוע במצב בית החולים יוספטל באילת, וכיצד אנשי בית החולים באילת מתחננים לבתי חולים במרכז הארץ לקבל חולה שאינם יכולים לטפל בו, כדי להציל את חייו, ומועברים מאחד לשני. החולה מת מחוסר טיפול. לכך צריך שר הבריאות לדאוג, שהטיפול באזרחים יהיה מתואם ושכל נזקק יקבל טיפול ראוי. בזמן מלחמה התיאום בין בתי החולים קריטי עוד יותר. בתי החולים צריכים למצוא מיגון לחולים הקשים, ולהמשיך לטפל, ליילד ולנתח תחת אזעקה ולפעמים גם תחת אש, וכמובן לקלוט פצועים וחולים חדשים. בקריית שמונה אמור היה להתחיל לפעול חדר מיון קדמי באחריות בית החולים שיבא. משרד הבריאות לא אישר את ההפעלה באחריות שיבא, וסוכם לבסוף שבית החולים רמב"ם בחיפה יפעיל את חדר המיון, אך בית-החולים רמב"ם נזקק לתוספת זמן עד שיוכל להפעיל את חדר המיון בקריית-שמונה, אז אזרחי קריית-שמונה המופגזת נשארו בינתיים בלי טיפול דחוף בלילות.

כבר שנים מתקשות המערכות לתפקד נוכח המחסור ברופאים, באחיות, בעובדות סוציאליות, במורים וגננות. עבור נתניהו כל משרתי הציבור האלה, שעוסקים בהצלת חיים, בסיוע לאזרחים, בחינוך, הם "פקידים", שראוי לקצץ בשכרם ובמספרם. שריו משתלחים כל העת במי שהם מכנים "פקידים". את עצמם הם רואים כנבחרים, ושוכחים שגם שר הוא "פקיד", כלומר אדם שראש הממשלה הפקיד על תחום מסוים, שהוא חייב לטפל בו בנאמנות. אבל את ראש הממשלה נתניהו ואת ממשלתו האזרחים אינם מעניינים. לא בימי מלחמה וגם לא בימים כתיקונם. צרכי הציבור משעממים את ראש הממשלה, כפי שאמר לתושבת קריית-שמונה. הצורך לדאוג לציבור ולטפל בו נראה לו בזבזני. המיליארדים שהוא זורק כפצצות על טהרן, המיליארדים שעולה המתקפה האווירית שלא נועדה להגנת ישראל, אלא להרשים את תומכיו שעזבוהו לאחר השביעי באוקטובר, בתקוה שישובו אליו בקלפי, זו ההוצאה שנראית לו ראויה. אפילו לדבר אל הציבור בישראל, לענות על שאלות, לשמוע גם ביקורת, הוא איננו טורח. את כספי הציבור הישראלי שנועדו לספק את צורכי הציבור, להעניק לו קורת-גג וחינוך, רפואה ראויה וסיוע נדרש, הוא גוזל כדי לשפר את סיכוייו להיבחר מחדש. לא שלום ורווחה הוא מבטיח, אלא מלחמה אינסופית. במקום להקשיב לאזרחים ולמצוקותיהם, נוזפים בהם שלא יתפנקו, כי בממלכת נתניהו מיום שנולד תינוק הוא חייל בשירותו, אבל נתניהו, שרואה את ראשות הממשלה כרשומה על שמו בטאבו, איננו מרגיש שום צורך לדאוג לאזרחי ישראל, ואפילו לא לבוחריו, לא בינקותם ולא בזקנתם, לא בימי שלום ולא בימי מלחמה. הם משעממים.

ואת שר הביטחון כל זה מאד מאד מצחיק.

 

חנינת הארי

 

כששמעתי איך טראמפ מאיים על יצחק הרצוג בדרישה להעניק לנתניהו חנינה, למעשה ביטול משפט שהרצוג כלל איננו מוסמך להעניק, הרגשתי זעם עצום, כמו השם שטראמפ נתן להתקפה על איראן, אבל אחר כך חשבתי שאולי טראמפ אומר אמת כשהוא טוען שהרצוג הבטיח לו חמש פעמים לתת לנתניהו חנינה, כי אולי, כפי שטען המתווך בין הרצוג לנתניהו, מוטי סנדר, הרצוג התחייב לנתניהו להעניק לו חנינה, תמורת תמיכת חברי הכנסת מהליכוד בבחירתו של הרצוג לנשיאות, ולכן נתניהו נמנע מלתמוך במרים פרץ, שהרבה יותר קרובה אליו בדעות, אבל היא אשה הגונה יותר מהרצוג, והיא גם אשה, ונתניהו, כמו שותפיו החרדים, איננו אוהב נשים בעמדות כוח, ומעדיף טיפוסים שאפשר לגנוב איתם סוסים. בקיצור, הרצוג ונתניהו קשרו ביניהם ככל הנראה קנוניית שוחד, נשיאות תמורת חנינה, ושניהם צריכים לשבת בכלא על מתן וקבלת שוחד, שזה ממש לא באגס באני, וגם מה שנתניהו קורא משפט על באגס באני הוא בעצם משפט על קבלת שוחד וטובות הנאה הרבה יותר גדולות מבובת ארנב. ככל שהלחץ של טראמפ על הרצוג מתחזק, כך קנוניית השוחד בין נתניהו להרצוג הולכת ונחשפת ויוצאת לאור, ואם מדינת ישראל היתה מדינה מתוקנת, היועצת המשפטית לממשלה כבר היתה מורה על פתיחת חקירה על עסקת השוחד של נתניהו והרצוג, ושניהם היו צריכים לעוף מתפקידם ולעמוד לדין, ללא ההילה המגוננת של מעמדם כנשיא וכראש ממשלה שלכאורה עסוקים בענייני המדינה, ובפועל עסוקים בקידום טובתם האישית. כעת נקלע הרצוג למצב בלתי אפשרי, שקשה לו מאד לקיים את חלקו בעסקה, וטראמפ איננו עוזר לו, כי כל הרעיון היה שהחנינה תיראה הוגנת וראויה, כי לכאורה הרצוג מייצג מחנה פוליטי נגדי לנתניהו, ולכאורה הוא דואג לטובת המדינה במתן חנינה לנתניהו, כפי שמדקלמים כל הליכודניקים וטראמפ בעצמו, כאילו נתניהו חייב לנהל מלחמה ומערכת המשפט מפריעה לו, בעוד שבמציאות נתניהו לא מנהל אפילו את המשפט שלו, כי הוא מכריז כל הזמן על מצבי חירום שעוצרים את המשפט וגם את ההפגנות נגדו, אם בגלל הקורונה ואם בגלל מלחמה, והוא מחולל מלחמות אינסופיות ומוצא בכל פעם תירוץ להמשיך אותן – רפיח, ציר פילדלפי, איראן, כשבפועל הסיבה היחידה למלחמות היא לעזור לנתניהו להישאר בשלטון, ואין שום סיבה אחרת, אבל הציבור הישראלי, שיש לו המון אומץ להילחם ולמות, אבל אין לו שום אומץ אזרחי לעמוד מול הרודן המושחת והזדוני שהורס את חייו, טיפש ופחדן מכדי לומר לנתניהו שיעוף מראשות הממשלה ויילך לעזאזל, שזה מה שצריך לומר לו, שפשוט יתפטר, כי לא רק שהוא לא חייב להיות ראש ממשלה ולא חייב לנהל מלחמות, אלא רצוי מאד לטובת מדינת ישראל, שנתניהו הורס ומחריב בשיטתיות, שנתניהו יתפטר, ואז הוא יוכל לנהל את המשפט שלו ולא יצטרך לנהל מלחמות שהוא עצמו מחרחר בלי שום סיבה מוצדקת, רק כדי להישאר בשלטון, ועל גבם של אזרחי ישראל שאת חייהם ומדינתם הוא הורס בשיטתיות, ומאז שצעד לצד ארון מתים שעליו נכתב "יצחק רבין" וחבל תלייה, הוא מביא על מדינת ישראל אסון אחר אסון, שהגדול בהם הוא מחדל השביעי באוקטובר, אבל כל יום שהוא בשלטון הוא אסון למדינת ישראל, שכבר שלושים שנה מדממת תחת עלוקת נתניהו שנדבקה אליה ולא מרפה, ורואה באזרחים עדר כבשים שתפקידן למות למען הישארותו בשלטון.

אינני יודעת מדוע טראמפ יצא למלחמה נגד איראן, בניגוד לרצונם של רוב האמריקנים. הרי את ההפגנות המשטר האיראני דיכא בכוח הזרוע, ברצח המוני של מפגינים, וכל אדם שעיניו בראשו יכול היה להבין שזה מה שהמשטר האיראני יעשה, ושמי שבאמת אכפת לו מתושבי איראן, לא יגיד להם להתקומם, שהתוצאה היחידה היא שהם יירצחו. יום אחד המשטר האיראני יפול מעצמו. זה כנראה לא יקרה בזמן הקרוב, כי דיקטטורות מבצרות את עצמן נגד החלפת המשטר, כפי שנוהג נתניהו עצמו. רבים כבר עמדו על האבסורד שבמלחמת נתניהו נגד איראן, בזמן שהוא עושה הכל כדי להפוך את ישראל לתאומה של איראן. הרי ימים מעטים לפני המלחמה העבירה קואליציית נתניהו חוק שמטיל שבע שנות מאסר על תפילה מעורבת בכותל, שזה לגמרי חוק שהאייטולות לא היו מתביישים בו, וגם חוק שמאפשר הפרדה במוסדות אקדמיים בין גברים ונשים, וכמה שבועות קודם לכן העבירה הקואליציה חוק שמרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים לעניינים אזרחיים, ולפני כן העבירה הקואליציה חוק שמגביל את סמכויות בתי המשפט למשפחה שבהם נשים זוכות למעמד שוויוני יותר, ולא למעמד של בהמה או לכל היותר שפחה, כמו שמתייחסים לנשים בבית הדין הרבני. ישראל מעולם לא היתה דמוקרטיה מערבית, ותחת שלטון נתניהו ושותפיו החרד"לים והחרדים היא הפכה לתיאוקרטיה דיקטטורית פשיסטית שעסוקה בהתעללות בערבים ובשמאלנים, בתקוה לגרש אותם מהארץ ולהשאיר רק את תומכיה. יום אחד תיפולנה גם הדיקטטורה האיראנית הנוראה וגם הדיקטטורה של נתניהו, ואנחנו נהיה שוב עם חופשי בארצו, ונתניהו יבלה את שארית חייו בכלא, שזה מקומו הראוי, ואת חברו הטוב הרצוג אפשר יהיה לאכסן בתא הסמוך לו, וגם טראמפ חובב הפשיסטים יסיים את שלטונו ויוכל להתנחם בהכרת התודה של החטופים ששיחרר, כשיעמוד לדין על מותם של אזרחים אמריקאיים חפים מפשע שאנשיו רצחו בדם קר, כי למרבה הצער מלחמות פורצות לרוב בין משטרים שדומים מאד זה לזה, יותר משהן פורצות בין משטרים שונים באופיים.

ממש לא טוב

 

כשהשכן עלה עם בתו מהמקלט באחת מאזעקות הבוקר, הוא שאל מה נשמע, ועניתי שיכול להיות יותר טוב, והוא נראה מאוכזב ואפילו כועס על דבריי, ואמר שעכשיו הכי טוב, שהעולם נהיה מקום טוב יותר. הוא לא פירט למה אבל הבנתי שהוא חושב שאחרי שהרגו את שליט איראן חמינאי המצב נפלא וצריך להיות מאושרים. זה היה לפני מותם של תשעה אנשים מפגיעת טיל במקלט ציבורי בבית כנסת בבית שמש, אבל אחרי מותה של הרוגה ראשונה במלחמת איראן השנייה בתל אביב, שהיה לגמרי ברור  שהיא לא האחרונה, ואני חשבתי מה משמח כל כך בזה שחמינאי מת, כל כך משמח שלא משנה שבגלל זה ישראלים ימותו ובמקרה הטוב רק יפצעו, או יאבדו את ביתם ואת כל רכושם ואולי לא יצליחו לשקם את חייהם. הרי עדיין לא בנו מחדש את הבתים שנהרסו במלחמה עם איראן ביוני, ואפילו את בית החולים סורוקה שמשרת כל כך הרבה אנשים עדיין לא שיפצו מהפגיעה הקשה שנפגע במלחמה עם איראן, וכבר צפויות לנו פגיעות נוספות, שמי יודע מתי יתקנו וישקמו אותן. הנה אנחנו רק אחרי יומיים של מלחמה, וכבר יש לנו אחד-עשר הרוגים, מהם כמה בני משפחה אחת, ומאות אנשים שאיבדו את ביתם. איך יכול אדם שעיניו בראשו לחשוב שמותו של חמינאי הקשיש, שבוודאי כבר מזמן העביר סמכויות – בימים האחרונים עשה זאת רשמית ומינה לעצמו יורשים – עדיף על חייהם של מאות ישראלים מתוכנו, שמתים וסובלים ומאבדים את כל רכושם. ומה גם שאיראן כלל לא תקפה אותנו, אלא אנחנו תקפנו אותה ללא כל עילה, וההצדקה לתקיפתה מאד מפוקפקת, והיא חשודה כניסיון של מנהיג שעמו מאס בו, לקושש אהדה לפני הבחירות.  

לפעמים אני מרגישה שנתניהו מתייחס לציבור כמו ללהקת תנינים. מדי פעם הוא משליך לתנינים נתח בשר שיבלעו בהתלהבות בשלמותו, ואז ישכבו ללא נוע על גחונם, וכך מצפה נתניהו מהאזרחים להתנפל בהתלהבות על הגופה שהוא משליך אלינו, ולשכוח בכמה דמים הושגה הגופה הזו, ועד כמה גבוה המחיר ששילם הציבור בעבורה. וכמו להקת תנינים כבדי גוף וקטני מוח, מתמוגג הציבור מהגופה שהושלכה אליו כדי לסתום את פיו, פשוטו כמשמעו, ושוכח כמה דם נשפך עבורה.

והרי חמינאי הקשיש לא ניהל את איראן לבדו. הוא היה המנהיג העליון, בדומה לאדמו"רי החרדים שמנהיגים לכאורה את קהילתם עד שתמלאנה להם מאה שנים עגולות, אך בפועל בניהם ואפילו נכדיהם הם המביאים ומוציאים בפועל, והמנהיג הקשיש רק מעניק להם לגיטימציה לנהוג כראות עיניהם, מאחר שעיניו כהו וכוחו כבר איננו עמו. אמנם למנהיגים קשישים יש הילה שצברו בשנות שלטונם הרבות והיא נוסכת מאורה על תפקידם, אך עדיין מסוגלים יורשיהם להמשיך ולקיים את משטר אבותיהם גם בלעדיהם, שהרי ממילא לא ירחק היום שבו ייאלצו להיות עצמאיים ולשאת באחריות המלאה לשלטון. ולעתים הם אף עולים על אבותיהם, לטוב ולרע.

לא טוב, ממש לא טוב לצאת למלחמה ביוזמתנו על מדינה אחרת, מבלי שזו תתקוף אותנו, ובידיעה שאזרחים תמימים ישלמו את המחיר הכבד מנשוא. מאד לא טוב להתייחס לחיי אזרחים כאילו אין להם ערך ומעולם לא היה, כאילו אינם אלא דבורים פועלות הממיתות את עצמן למען המלכה, כאילו אין גבול כמה אבידות צריך הציבור לספוג עבור המנהיג העליון ולהמשיך למחוא לו כפיים. אבל ציבור כזה, שאיננו מבקר אלא רק מתלהב ומעריץ, הוא ציבור שוטה, גם אם לבו תמים ושוחר טוב. הוא מקריב את בניו ועוקד אותם על המזבח. יום שבו מצאו את מותם תשעה אנשים ואולי יותר, כי רבים עוד הנעדרים, איננו יום טוב, אלא יום של אבל, על המתים וגם על עצמנו ועל מי שמנהיג אותנו לאבדון.            

סקרים וטעויות

 

סקרי מנדטים מרתקים את הצופים בערוצי החדשות, ואחת לשבוע הם מציגים לצופים סקר כזה, שנערך על ידי סטטיסטיקאים מומחים ומיומנים, אבל מוגש לצופים על ידי כתבים ופרשנים פוליטיים, שאין להם מושג בסטטיסטיקה. את הסקרים הם אינם בוחנים מול סקרי עמיתיהם אלא מול סקרים קודמים שערכו באותו ערוץ בשבוע הקודם. כל תזוזה, ולו גם במנדט אחד, מפורשת ומנומקת כביטוי לשביעות רצון או לחוסר שביעות רצון של הבוחר ממעשי המפלגה או מנהיגיה. אבל עלייה או ירידה במנדט בודד איננה מייצגת שינוי בהשקפות הבוחרים, אלא טעויות דגימה, וכדי לפרש סקר, צריך להבין בסטטיסטיקה, ולא רק בפוליטיקה.  

וכך שומע הצופה בערוץ מסוים הסבר מלומד מדוע ירד יאיר גולן לשבעה מנדטים בלבד, ויום אחר כך הוא שומע בערוץ 12 שגולן עלה ל-11 מנדטים, ושוב שומע הסבר מלומד, אבל אם ההבדלים בין שני סקרים גדולים ומשמעותיים כל כך, הדבר היחיד שאפשר להבין מכך הוא שהסקרים אינם מהימנים.

מישהו היה צריך להזהיר את הציבור מייחוס חשיבות יתרה לתוצאות הסקרים, אבל לאיש כנראה אין עניין בכך: הצופים מרותקים לעמודות המנדטים ואינם מזפזפים, הסוקרים מתפרנסים היטב, והכתבים והפרשנים מרגישים חכמים ויודעי דבר. גרוע מכך: אנשים מחליטים לעתים למי להצביע ולמי לא להצביע על סמך הסקרים, ובפרט אותם מצביעים שנוטים ל"הצבעה אסטרטגית", מהלך שאפשר לתאר כ"הצבע למפלגה שאינך תומך בה והזק למפלגה שאתה תומך בה ולמחנה כולו". במיוחד מצטיינים ב"הצבעה אסטרטגית" מצביעי מר"ץ, שהצביעו פעם לציפי לבני – והקטינו את מר"ץ לשלושה מנדטים, שנותרו באופוזיציה, ובבחירות הקודמות הצביעו ליאיר לפיד, כדי שתהיה לו מפלגה גדולה, ואכן הוא נהיה ראש האופוזיציה, ומצביעי מר"ץ נשארו ללא ייצוג בכנסת, למרות שאילו הצביעו הצבעה לא אסטרטגית, היתה מר"ץ עוברת את אחוז החסימה, ומי יודע כמה אסונות היו נחסכים, מה שלא מפריע כעת למצביעי מר"ץ מסוימים לתכנן הצבעה אסטרטגית לנפתלי בנט, שאלהים ישמור מה יהיו תוצאותיה. זה לא יפריע למצביעים האסטרטגים להטיף מוסר למצביעי מפלגות אחרות, שמצביעים לתומם למפלגה שהם אוהבים ומאמינים בה, במקום להצביע "הצבעה אסטרטגית", שתגרום לעניינם את הנזק המירבי.

כעת, כשההצבעה האסטרטגית עברה לנפתלי בנט, יאיר לפיד, שנהנה ממצביעים כאלה בשפע בבחירות הקודמות, מרגיש נטוש ומקופח, ומאיים שאם לא יצביעו לו כל המחנה יפסיד לנתניהו. נראה כי לפיד עצמו מעדיף להישאר ראש האופוזיציה, מאשר להיות ראש מפלגה קטנה בגוש שיציל את מדינת ישראל מן הרודנות ההרסנית של נתניהו שמחריבה את הדמוקרטיה ואת המדינה. מכיוון שאינני מאמינה לסקרים, אינני יודעת אם נתניהו ינצח או יפסיד, אני יודעת רק שכל דקה שנתניהו בשלטון היא אסון למדינת ישראל, ושהמחשבה שהאסון הזה עלול להימשך הלאה מעבירה בי צמרמורת. יאיר לפיד חייב להבין שהמצביעים אינם חייבים לו דבר, ושאין לו שום זכות לבוא אליהם בדרישות. כראש אופוזיציה הוא אכזב מאד, ועדיין מאכזב. שוב ושוב הוא נגרר אחרי נתניהו, במקום להתנגד לו, שוב ושוב הוא מנסה לשאת חן בעיני הציבור, במקום להנהיג, במקום לומר לציבור שמלחמה באיראן נועדה לסייע לנתניהו בבחירות, יותר משיש לה סיכוי להחליף את המשטר האיראני, שלעונש מוות צריך להתנגד בכל הכוח, ובוודאי כאשר העונש הזה מיועד לערבים בלבד, ומטרתו היחידה היא להשביע את צמאון הדם הערבי של איתמר בן-גביר, והחשוב מכל – ששותפות בשלטון בין יהודים לערבים היא לא רק הכרח, אלא יעד מתבקש, ורק מאבק חסר-פשרות בגזענות של משטר נתניהו יוכל להביא שינוי. מי שמנסה לשאת חן יותר מאשר להילחם על צדק, איננו ראוי להנהיג.  

טראמפ מעודד שליטים אנטי-דמוקרטים ואנטישמים

 

בכל פעם שאני שומעת את טראמפ או את אנשי ממשלו – מרקו רוביו לאחרונה, וכעת טראמפ עצמו, מביעים את תמיכתם בויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה בשנים 2002-1998 ומאז 2010 ברציפות עד היום, אני מתחלחלת. ב-12 באפריל הקרוב הולכת הונגריה לבחירות, ולראשונה יש לאופוזיציה סיכוי להחליף את אורבן, רודן מושחת שהשתלט על התקשורת החופשית בהונגריה והפך אותה לשופר של השלטון, אנטישמי ומכחיש שואה, שקידם בכל כוחו את הצגת השואה בהונגריה כתגובת נגד לקומוניסטים, שכמו היטלר הוא מזהה עם היהודים, וכך בעצם מצדיק את השואה, וניהל מסע אנטישמי נגד ג'ורג' שורוש שתמך בגופים הונגריים מתנגדים למשטרו. במידה רבה מדיניותו האנטי-דמוקרטית של אורבן היא הדגם להפיכה המשטרית שמנסים נתניהו ושריו, לוין, קרעי ואחרים לכונן בישראל, אם כי בפחות הצלחה, מאחר שהמוסדות הדמוקרטיים בישראל עמידים יותר, לפחות בינתיים.

מאז עלה לשלטון תומכים טראמפ ואנשיו במשטרים ובמפלגות שמקדמים רודנות ופשיזם. הם ניסו, למרבה המזל ללא הצלחה, לכפות על ברזיל את המשך שלטונו של ז'איר בולסונרו, שהודח ונידון לשנים רבות בכלא. סגן-הנשיא ואנס תקף את ממשלת גרמניה שמנסה להיאבק במפלגת אלטרנטיבה לגרמניה הלאומנית והאנטישמית, שמשתמשת במושגים נאציים בשיח שלה על ההגירה לגרמניה: היא החזירה לשיח על המהגרים את המונחים הנאציים ueberfremdung שפירושו הצפה בזרים ו-umvolkung, החלפת העם, כביכול ההגירה נועדה להחליף את העם המקורי במהגרים. במצעד הנאצי בעיירה שרלוטסוויל בוירג'יניה באוגוסט 2017, זעקו הצועדים Jews will not replace us, "היהודים לא יחליפו אותנו", וכיוונו לאותו מושג נאצי umvolkung, למרות שכיום ההגירה לארצות הברית מגיעה בעיקר ממרכז ומדרום אמריקה, אבל מי שקרובים בהשקפותיהם לנאצים רואים תמיד את היהודים כאויב וכמי שעומדים מאחורי המזימה "להחליף את העם". טראמפ הגדיר תחילה את הצועדים בשרלוטסוויל כ"אנשים טובים", אבל לאור התגובה הקשה לדבריו אלה לא חזר על כך. גם בין התוקפים את הקפיטול בטענה השקרית שנצחונו של ביידן על טראמפ הוא זיוף, היו מי שהתחפשו לויקינגים, מאחר שתומכי העליונות הלבנה, שמאמצים השקפות נאציות, רואים את עצמם כצאצאי הנורדים, בעלי המראה הבהיר, וחלקם אף נשאו כתובות של הכחשת השואה. למרבה הצער טראמפ תמיד היה מקורב לחוגים כאלה, וקשריו לישראל, כמו קשריו של אורבן לישראל, נועדו לחפות על עוינותו ליהודי אמריקה, שרובם הגדול דמוקרטים וליברלים, ובכך הוא איננו שונה מאד מאורבן, וגם מהשמרנים בפולין, שקשרו קשרים הדוקים עם נתניהו, מכחיש שואה בזכות עצמו ומי שטען ש"היטלר לא רצה להרוג יהודים, המופתי נתן לו את הרעיון", ואנגלה מרקל נאלצה ללמדו היסטוריה, שהיטלר רצה מאד להרוג יהודים, והחל בכך הרבה לפני שפגש את המופתי.

נתניהו ומשטרו משמשים כבר שנים בתפקיד מכבסי הפשיזם, הנאציזם והכחשת השואה באירופה, תוך פגיעה בקהילות היהודיות המקומיות שמנסות להילחם במשטרים האנטישמיים ומכחישי השואה. בזכות מפעל הכשרת האנטישמים באירופה זוכה נתניהו, שמייצג כביכול את העם היהודי קורבן השואה, למעמד מיוחד במחנה הפשיסטי והאנטישמי, וטראמפ מעוניין מאד לשמור עליו בשלטון. מאמציו של טראמפ ללחוץ להענקת חנינה לנתניהו ולהציגו כמושיע ישראל, בניגוד גמור למציאות, אינם נובעים רק מהיענות לבקשות העזרה שמבקש ממנו נתניהו. הן נועדו לשמר את המחנה הפשיסטי, הלאומני והאנטי-דמוקרטי בעולם כולו, שטראמפ הוא חלק בלתי נפרד ממנו, וכל חבריו זקוקים למה שמכונה בגרמנית "רשיון פרסיל" מנתניהו, כלומר כביסת האנטישמיות שלהם והצגתם כידידי היהודים.

אני מייחלת לנצחונם של מתנגדי אורבן בהונגריה, שתושביה זכאים, כמו תושבי כל מדינה, להשיב לעצמם את חירותם, את זכויותיהם ואת התקשורת החופשית והאקדמיה החופשית, ואני מייחלת לכך כמובן גם עבור הקהילה היהודית ועבור זכרון השואה שמעוות ומסולף ללא הרף על ידי העמים שחוללו אותה ושנטלו בה חלק, וגם בישראל תחת שלטון נתניהו, על ידי "הגאים בהיטלר שרצח מיליוני אשכנזים", בעידודו של ה"מנהיג המזרחי החזק" נתניהו. היטלר רצח גם יהודים ספרדים. גם אותם הוא רצה להרוג, ולא עניין אותו שבעתיד הם יצביעו לנתניהו, שכל כך התאמץ לטהר את היטלר וגם רוצחי יהודים אחרים כמו משתפי הפעולה הפולנים. ברוב חוצפתם מונים כעת הפולנים את היהודים שנרצחו בשואה יחד עם הנרצחים הפולנים, וטוענים שהיהודים נרצחו בשל היותם אזרחים פולנים. גם זו הכחשת השואה, וזו חרפה שגרמניה נותנת יד לכך. בפולין הכבושה בידי הנאצים לא הוכרו היהודים לא כאזרחים פולנים ולא כבני אדם בכלל. התעמולה הנאצית הגדירה אותם כטפילים שיש להשמיד בדומה לפשפשים, והשמדתם בגז נועדה להמחיש את היותם טפילים ולא בני אדם.

בעיניי התמיכה של נתניהו באנטישמים ומכחישי שואה היא לבדה סיבה מספקת לסילוקו מכסא ראש ממשלת ישראל, גם לו היה ראש ממשלה הגון וטוב, והוא איננו אדם הגון וטוב, אבל העובדה שהוא מציב את ישראל במחנה האנטי-דמוקרטי היא מזעזעת בעיניי, גם אם אנטישמים ומכחישי שואה אינם תופעה בלעדית בימין הפוליטי הלא-דמוקרטי, ולא חסרים כאלה גם בשמאל הליברלי כביכול, כמו זוהרן ממדאני ראש עיריית ניו-יורק. יהודים צריכים להתייצב נגד אנטישמים, גם אם הם מתחזים לתומכי ישראל כדי לקבל הכשר לפגיעה ביהודי ארצם ובזכר השואה, כפי שנוהג ויקטור אורבן.

אני מייחלת לכך שאורבן יסולק מראשות ממשלת הונגריה, ואני מייחלת לכך שנתניהו יסולק מראשות ממשלת ישראל, ושכמו שקרה בברזיל, למרות כוחו הגדול והברוטאלי של טראמפ, הדמוקרטיה תנצח.

ראו גם:

מריה שמידט וההיסטוריה על פי ויקטור אורבן 

הם נרצחו כיהודים, לא כפולנים 

השקר היותר גרוע של פולין