שביבי תקווה

 

לפעמים התקווה צומחת דווקא ממחוזות היאוש. בעודי בולעת מאמרים וכתבות אחוזי יאוש שמתארים כמה גוש השינוי הצטיין במערכת הבחירות ובכל זאת הפסיד, או לפחות לא ניצח, אני מבחינה במהרה באבחנות שגויות שמתחילות להפוך לקונספציה, שביסודה עומדת טענה שמערכת הבחירות של גוש השינוי נוהלה בצורה המיטבית, ולכן בכל מערכת בחירות נוספת הוא ייכשל עוד יותר. אבל  האמת שונה: מערכת הבחירות של גוש השינוי כלל לא נוהלה היטב. על חלק מהדברים כבר כתבתי, וחזרתי וכתבתי, אבל תמיד טוב לחזור על דברים שסותרים טענות שגויות.

גוש השינוי אמנם ערך הסכמי עודפים, אבל לומר שהוא הגיע לבחירות מאורגן היטב, יותר מגוש נתניהו, זו אמירה מופרכת לגמרי, כי הסכמי עודפים זה חשוב, אך זה איננו העיקר במערכת בחירות, ובפרט כשהיריב הוא גוש שדבק עשרות שנים במנהיגו ורואה בו אדם שאין לו תחליף. לרוץ מול גוש נתניהו מבלי להתאחד מאחורי מנהיג מוסכם, רצוי זה שמפלגתו היא הגדולה ביותר ושסיכוייו לעמוד בראש הגוש הם הטובים ביותר, זו מכשלה שמונעת ניצחון. וזה בדיוק היה המצב בגוש השינוי: חוץ מאיזנקוט שחצה את רף עשרים המנדטים, והיה גיבוי לציפיותיו לעמוד בראש הגוש, בנט הריץ את עצמו לראשות הממשלה בתמיכת לפיד, ליברמן הריץ את עצמו, ובשולי הגוש השתרך מגלומן נוסף, יועז הנדל, שאף הוא ביזבז לגוש קולות נחוצים. איש מהם לא גרף כמות של קולות שהצדיקה את היומרה, וכולם הזיקו לאיזנקוט, במיוחד אביגדור ליברמן, שבסופו של דבר השיג רק שבעה מנדטים, ויצר תחושה שאין לגוש שום מצפן, שאיש איש לנפשו וכל אחד מאמץ אסטרטגיה אחרת ופונה ליעד שונה, ושכולם נלחמים בכולם. שוב ושוב ביקשו תומכי הגוש מראשי המפלגות בו להגיע להסכמות, אך כשכל ראש מפלגה בגוש מריץ את עצמו לראשות הממשלה, כמעט בלתי אפשרי להתחרות בגוש נתניהו, המלוכד בהתלהבות ממנהיגו ודבק בו בכל מאודו. כדי לנצח צריך מסר אחיד. בנט, שאין לו מושג קלוש על הונגריה, תבע את מנהיגות הגוש בטענה שהניצחון בהונגריה הושג בזכות היותו של פטר מדיאר איש ימין. לו הבין באמת מה קורה בהונגריה, היה יודע ששיטת הבחירות שם אזורית-רובנית, בדומה לאנגליה וצרפת, והניצחון הושג בזכות התלכדות של כל מתנגדי אורבן מאחורי מועמדותו של מדיאר. לו היו מפצלים את תמיכתם בין מנהיגים שונים כמו גוש השינוי בישראל, היו בהכרח מפסידים שוב לאורבן. כמו כן, לו הכיר בנט ולו מעט את הימין האירופי, להבדיל מהימין הקיצוני הישראלי שבנט משתייך אליו, היה מבין שמדיאר מייצג בעיקר ימין כלכלי שתומך בשיתוף פעולה הדוק עם האיחוד האירופי, ולא שום דבר שדומה למזכיר מועצת יש"ע ועמדותיו בעניין ארץ ישראל השלמה. לו רצו אנשי גוש השינוי ללמוד באמת מנצחונו של מדיאר, ולא רק לפמפם את עצמם, היו מבינים שראשית כל עליהם להתאחד מאחורי מנהיג אחד, מועמד יחיד לראשות הממשלה, ולדבוק בו בעקביות, ולא להסביר שהם טובים ממנו, בוודאי לא להכפיש ולבזות אותו, כפי שהתייחס ליברמן לאיזנקוט. גם הוויכוחים על הדרך צריכים להתנהל בפגישות פנימיות ולא בכיכר העיר, שם הציג גוש השינוי יד איש ברעהו.

התפעלות יתרה היתה גם מהישראלים שהגיעו להצביע. אמנם הגיעו כמאה אלף ישראלים להצביע למרות מחירי הטיסות המופקעים, אך בחו"ל חיים כשמונה מאות אלף ישראלים, כלומר שרק כשמינית מהישראלים החיים בחו"ל הגיעו להצביע. זה לא מעט, אבל רק חלקם הצביעו לגוש השינוי. חלקם, כמו בכל מערכת בחירות, הגיעו כדי לחזק את נתניהו והמפלגות החרדיות, שלמרבה הצער מצביעיהן עדיין נחושים ומחויבים יותר מתומכי גוש השינוי. כמו הקמפיין המגוחך של נפתלי בנט, שהלהיב בעיקר אותו עצמו, גם ההתלהבות ממצביעי גוש השינוי שנוהרים כביכול מחו"ל להצביע היתה מאד מוגזמת. לכן כלל לא בטוח שבבחירות חוזרות אנשים לא יגיעו להצביע. נכון שחלק מהמגיעים מחו"ל אמרו שהם מגיעים להצביע פעם ראשונה אחרי שנים רבות, אבל אחרים אמרו שהקפידו להגיע לכל מערכת בחירות, ולכן אם תהיה מערכת בחירות נוספת, לא בטוח שיגיעו פחות. אולי דווקא יגיעו יותר אנשים, שיבינו שמחנה השינוי זקוק להם כדי להצליח באמת לשנות. ואם אכן יצליח גוש השינוי להשתלט על הכנסת ולחוקק חוקים חדשים, כדאי מאד שיעביר חוק שיאפשר לאזרחים ישראלים להצביע גם בחו"ל בשגרירויות ובקונסוליות, כפי שיכולים לעשות אזרחי מדינות דמוקרטיות כמו ארצות-הברית וצרפת כל עוד יש להם דרכון בתוקף. חוק כזה יכול באמת לשנות את תמונת ההצבעה.

ככל שחשבתי כמה גרוע ומפוצל היה הקמפיין של גוש השינוי, וכמה אפשר ללמוד ממנו לקח ולשפר אותו, הבנתי שהתחושה שאין עוד תקווה למתנגדי נתניהו, ושכל מערכת בחירות נוספת תסתיים בתוצאות גרועות עוד יותר, איננה מוצדקת. גם אינני חושבת שהערבים לא ייצאו יותר להצביע, כפי שטוענים. הם רק החלו להבין את כוחם ואת יכולתם להשפיע, וגם גוש נתניהו מתחיל להבין שלהתעללות בערבים ולרמיסתם עלול להיות מחיר כבד גם מבחינתו, כמו גם לרמיסה האכזרית של מתנגדי נתניהו וערכיהם. אבי בר-אלי ב"דה מארקר" ציטט אתמול ב"יומן הכנסת" שלו, חבר ליכוד שמקווה לממשלת אחדות עם איזנקוט, שאמר לו: "אותה ממשלה כבר לא תהיה. יריב לוין לא יהיה שר משפטים ואיתמר בן-גביר לא יהיה." אם כבר למחרת הבחירות הבינו בגוש נתניהו שרפורמה משפטית נוסח לוין וממשלה עם בן-גביר ירדו מהפרק, המצב איננו כה גרוע, ועוד יש לנו תקווה.   

אשר יגורתי בא לי

 

במשך שבועות הבעתי כאן את התסכול שחשתי מההתחייבות של איזנקוט שלא להישען על קולות הערבים, ומרוב כעס, ביני לביני, אמרתי לעצמי כמה פעמים: הלואי שהערבים יקבלו 18 מנדטים, אבל לא באמת האמנתי שזה יכול לקרות. ההצבעה הערבית הגדולה משמחת אותי מאד, למרות שאני מבינה שיהיה מאד קשה לאיזנקוט, בנט וליברמן לשתף פעולה עם הערבים, אחרי שהתחייבו שלא לשבת איתם, שזו היתה התחייבות יהירה מאד ומאד מטופשת. אסור היה להם לסמוך על הסקרים, ומה גם שהסקרים טעו רק לגבי הליכוד. מפלגות גוש השינוי קיבלו בסקרים תוצאות דומות לתוצאות שקיבלו במציאות. ההצבעה הערבית הגדולה היא מאד חשובה, כי היא מראה שהציבור הערבי מעוניין להשתמש בהליכים הדמוקרטים הממוסדים כדי להשפיע על הזירה הפוליטית, וזאת התפתחות חיובית.

אני כמובן מאד עצובה מכך שנתניהו קיבל כל כך הרבה קולות, ושיש לו כל כך הרבה תומכים, אבל אולי אחרי ההצלחה הגדולה של הרשימות הערביות, אולי בבחירות הבאות, במקום לגדף אותן, ינסו לשתף איתן פעולה, וזה הערך החינוכי של ההצלחה הערבית בבחירות, גם אם היא לא תתממש מיד.

ערך חינוכי יש גם למיעוט המנדטים, יחסית לציפיות, של נפתלי בנט המגלומן והסחטן, שדרש לעצמו את מועמדות הגוש לראשות הממשלה וסירב להתחייב שיתמוך בראש המפלגה הגדולה ביותר לראשות הממשלה, וכמוהו גם ליברמן. הייתי משוכנעת מראש, כפי שכתבתי כאן, שההימנעות של שני הטרולים מהכרזה על איזנקוט כראש הגוש ומועמדו לראשות הממשלה, תפגע מאד בהצלחת הגוש, ונדמה לי שהתוצאות הוכיחו זאת. מצד שני גם קמפיין המפלגה הגדולה של איזנקוט היה מיותר: הוא לא תרם להגדלת המפלגה אלא רק העכיר את היחסים בין המפלגות בגוש השינוי. מיותרות היו גם ההכרזות של ליברמן על כל חרמותיו נגד ערבים, חרדים ונגד הקמת ממשלת מיעוט, וההכרזה הטיפשית שיישב עם הליכוד ללא נתניהו, כאילו נתניהו יתנדב לפרוש מבלי שיכריחו אותו לפרוש. בניגוד לטענה החוזרת שגוש השינוי היה מאורגן היטב לבחירות, רץ גוש השינוי לבחירות כששלושה מראשי המפלגות בו מתחרים זה בזה ומערערים זה על מנהיגותו של זה, בעוד שגוש נתניהו התייצב כדרכו כאיש אחד מאחורי נתניהו. לא תרמה גם רפיסותו של לפיד, ששוב התעקש להמליך על גוש השינוי את בנט, כאילו לא למד דבר מכשלון ממשלתו המשותפת עם בנט, שנחרת בזיכרון כראש ממשלה עם ששה מנדטים. בהחלט היה צדק בטענתו של איזנקוט שמפלגה צריכה להיות גדולה כדי לזכות ללגיטימציה כשמנהיגה דורש את ראשות הממשלה, גם אם החוק איננו מחייב זאת. ברור שלו מפלגתו של איזנקוט היתה זוכה ליותר מנדטים מהליכוד, מצבו של גוש השינוי כעת היה טוב בהרבה. אבל את התמיכה במועמדותו לראשות הממשלה מטעם גוש השינוי היה איזנקוט צריך להשיג מראשי המפלגות בגוש בהסכמה בינם לבין עצמם. הוא לא הצליח בכך ועקב כך ניהל את מערכת הבחירות מעמדת חולשה. בסופו של דבר, אילו ידעו בנט וליברמן לרסן את האגו המגלומני שלהם, הם היו יוצאים נשכרים מהתייצבות מאחורי איזנקוט.

בגדול הוכיחו התוצאות שיכולתו של גוש השינוי למשוך קולות מגוש נתניהו מוגבלת. יאיר גולן קיבל את קולות העבודה ומרץ, והקולות של יאיר לפיד וגנץ התחלקו בין איזנקוט, בנט ולפיד. כמעט לא נוספו לגוש קולות חדשים, למעט מנדט בודד שעבר לליברמן ומנדטים בודדים שעברו לאיזנקוט. לגבי קמפיין הפרלמנטים של בנט אני מסכימה לדבריו של אלי אוחנה, שהתפארותו של בנט בקמפיין שלו הזכירה לו קבוצה שהפסידה שתיים-אפס ומתגאה כמה יפה שיחקה. גם לפני הבחירות חשבתי שטענותיו של בנט, שהצליח לשכנע מצביעים של בן-גביר להצביע לו, מגוחכות. אם יש משהו שמערכת הבחירות הוכיחה, הוא שאת דפוסי ההצבעה בישראל, שהם ביסודם זהותניים, קשה מאד לשנות, ואני האחרונה שאכחיש שזה מאד מייאש.

אני כמובן מקווה מאד שגוש השינוי יקים ממשלה עם המפלגות הערביות, לפחות כדי למנוע מנתניהו לנצל את המצב כדי להישאר בשלטון בראש ממשלת מעבר ולערוך בחירות חוזרות עד שהתוצאה תמצא חן בעיניו, כפי שעשה בעבר, בטרם הוקמה ממשלת השינוי הראשונה בראשות בנט ולפיד. יהיה עצוב מאד אם גוש השינוי לא יסלק את ממשלת נתניהו, זאת שלא רק מושלת בציבור שרובו מתנגד לה, אלא גם מתעללת בציבור מתנגדיה, ובפרט בציבור הערבי. מצד שני אני מבינה את הקושי לשתף פעולה עם הערבים, כשגוש השינוי כולל ימנים קיצוניים כמו בנט וליברמן, והשמאל כל כך קטן וחלש.

האמת היא שהתאמצנו מאד, אבל כוחנו דל מדי, ולכן הפסדנו בבחירות, ואין על כך נחמה.

 

לסלק את שופכי דמו של רבין

 

מעולם לא היה בישראל פער כה גדול בין המציאות הפוליטית לבין השיח עליה. בכל הסקרים זוכים מתנגדי נתניהו לרוב מוחלט, בין 65 ל-70 מנדטים, אבל השיח במהדורות החדשות ובתוכניות האקטואליה הוא על "שוויון בין הגושים", והאפשרויות שמוצגות לצופים הן ממשלת אחדות עם נתניהו או בחירות חוזרות. הסיבה היא כמובן גזענות: כ-15 מנדטים שצפויות לקבל המפלגות הערביות אינם נספרים. האפשרות המאד פשוטה של מפלגות ישר, ביחד והדמוקרטים, אפילו ללא ישראל ביתנו של ליברמן, להקים ממשלת רוב עם המפלגות הערביות, איננה מוצגת אפילו כאפשרות תיאורטית, למרות שהיא לא רק אפשרית, אלא היא האפשרות הרצויה ביותר, זו שתוביל את ישראל לדרך חדשה, של שיתוף פעולה בין יהודים וערבים, במקום של גזענות ושנאה, שאליה אנחנו מובלים מאז רצח רבין, ששופכי דמו, תחילה באלימות מילולית המלבה שנאה, ובהמשך באלימות הולכת וגוברת עד למעשה הרצח, רודים בנו בשפלות ובאכזריות המאפיינות אותם, עד עצם היום הזה: איתמר בן-גביר עם הסמל השבור של מכוניתו של רבין, שהבטיח שהם יגיעו גם לרבין כמו שהגיעו לסמל המכונית, והם אכן הגיעו, ועל גופתו של רבין הוא עשה את דרכו לממשלת נתניהו, עד להשתלטות על משטרת ישראל ושירות בתי הסוהר, והפך אותם לגופים בשירות הדיקטטורה של נתניהו, ובלית דין ולית דיין הפך את ההתגרויות בעליות להר הבית למעשה שגרה, התגרויות שמילאו תפקיד מרכזי בעידוד החמאס לפלוש לישראל ולטבוח את תושביה, באירוע שהחמאס כינה "מבול אל-אקצה", ולא בכדי. ונתניהו, האיש מהמרפסת בכיכר ציון, שהסית נגד רבין הסתה שלא היתה כמוה קודם לכן, ומאז איננו חדל להסית ולשסות את חסידיו במתנגדיו, ואיננו חדל מלשסות אותם בקורבנות טבח השביעי באוקטובר, ששני אלה, נתניהו ובן-גביר, יחד עם חברם בצלאל סמוטריץ' ושותפתו אורית סטרוק, המיטו עלינו ומאז חומקים מכל אחריות ומאשימים את קורבנות מחדליהם באסון שהמיטו עליהם, ואין גבול לאכזריותם ושפלותם. אלה האנשים שמציעים לנו כשותפים לשלטון, כדי להמשיך את דרך הגזענות והשנאה ולמנוע שיתוף פעולה עם המפלגות הערביות, שלמעשה הן מפלגות משותפות ליהודים וערבים, כפי שהיו פעם רוב המפלגות, לפני שהשנאה והגזענות, ששפך עלינו מחנה הימין מאז שפך את דמו של רבין, בנו חומה בין יהודים וערבים שהפכה למובנת כל כך מאליה, עד שמי שמבקש לשבור אותה הוא זה שמרימים עליו גבה, ואילו מי שדוגל בפשעים נגד האנושות, וקורא לגירוש ורצח ערבים, הרס בתיהם וגזל אדמתם ורכושם, נחשב לנורמלי וסביר.

ביום חמישי האחרון, ב-22 באוקטובר, חל יום הזיכרון העברי ה-31 לרצח רבין, ורק ערוץ 8 של הוט טרח להקדיש תכנית ליום הזיכרון, ושידר את סרטם התיעודי של יוסי מלמן ונדב בן-צור "רצח רבין: מסיתים מבט" (שגיאת הכתיב מכוונת), שעוסק בהסתה לרצח רבין שמעולם לא נחקרה, שמראש הושמטה מן המנדט של ועדת שמגר שחקרה את הרצח, שאיש מהמסיתים הראשיים לרצח לא נתן עליה את הדין, לא נתניהו, לא איתמר בן-גביר, לא איש מהרבנים שהסיתו נגד רבין. כולם לא רק שלא נענשו, אלא פרחו ושגשגו על גופתו של רבין. וכעת, בפרספקטיבה של שלושים ואחת שנים, מזעזע לראות כמה גדול חלקם של שופכי דמו של רבין באחריות לטבח השביעי באוקטובר ולאסונם הנמשך של קורבנות הטבח. לא רק נתניהו ובן-גביר, גם הרב אליקים לבנון, לדוגמה, שהיה בין המסיתים נגד רבין, עובדה שהושמטה מערך ויקיפדיה שלו, ובינואר 2025, כאשר נחתמה עסקה עם חמאס לשחרור בשלבים של כל החטופים, קרא להפקיר את החטופים למותם למען המשך המלחמה.

מאז רצח רבין ועד היום מחריבים שופכי דמו את מדינתנו ואת חיינו, מחריבים את הדמוקרטיה ואת מוסדותיה, הופכים את ישראל למדינה שהרצח הוא לחם חוקה, שאין בה דין ואין דיין, כי מערכת המשפט מפריעה להם לפגוע בערבים חפים מפשע, והדאגה לחיי אדם שהניעה את המאבק למען שחרור החטופים, מפריעה להם לכונן מלחמת נצח לגזל ורצח של האוכלוסיה הפלשתינית, וגם על דמם של היהודים אינם חסים, אם הם עומדים בדרך למימוש שאיפות הגזל האינסופיות שלהם, כאשר שום מחיר דמים איננו גבוה מדי בעיניהם.

כעת בהישג ידינו לסלק מחיינו את אוכלי המוות, ולהתחיל בשיקום ההרס והחורבן שהמיטו עלינו, אך במקום תקוה וחתירה לשלום מציעים לנו גזענות ושנאה, שנאה וגזענות שאין להן סוף. וכמו טנטלוס אנחנו רואים לנגדנו את המים שצמאנו להם ואת הפירות שייחלנו לאכול, אבל ידינו איננה מגעת, ופינו נותר יבש, ואם לא יתעשתו מתנגדיו של נתניהו, ולא יקבלו את ידן המושטת של המפלגות הערביות, ימשיכו שופכי דמו של רבין לשלוט בחיינו, ולא נוכל לעלות אל קברו ולומר לו ולעצמנו, שסופסוף סילקנו מחיינו את שופכי דמו ושיש לנו תקוה.

על קופים וברווזים

 

גדעון סער התנפח מכתב התמיכה של טראמפ (שככל הנראה נוסח בלשכת נתניהו – טראמפ לא היה מסוגל לומר את הדברים בקולו ופרסם אותם בפוסט). השאלה בבחירות, הסביר לנו האדם לכל עת, היא מי יתקוף באיראן, ורק נתניהו יתקוף באיראן. אמת, רק נתניהו היה מסוגל לצאת עם טראמפ לתקיפה מטומטמת בטענה שהוא יפיל את המשטר האיראני, ולחזק את איראן ששולטת כיום במיצר הורמוז שקודם היה מיצר בינלאומי פתוח וכיום נתון לשליטת איראן שגורמת לעליית מחיר הדלק בכל העולם, ולכעס אינסופי של כל המחנות בארצות-הברית על נתניהו, שהפך את ישראל מאהודה על שתי המפלגות לשנואה על שתיהן. טראמפ עצמו אמר השבוע שכנראה הגזים בהריגת מנהיגי איראן, כי כעת אין לו עם מי לדבר שם. יאיר גולן אמר את זה קודם, אבל אז בישראל הסתייגו מדבריו כאילו לא היו האמת לאמיתה. כשטראמפ אמר אותו הדבר, ואפילו בצורה קיצונית יותר: הרגתי דרג ראשון, שני ושלישי, ועכשיו אין לי עם מי לדבר, התעלמו בישראל מדבריו אלה, שנאמרו רק ימים ספורים לפני הודעת התמיכה שלו בנתניהו, שחשיבותה העיקרית היא מה שהיא: תמיכה של טראמפ בנתניהו לראשות הממשלה, כדי שיצטרף אליו לתקיפה באיראן. מעניין אם מישהו ישאל בסקרי הבחירה האם הציבור בישראל חושב שלתקוף באיראן זה הדבר הכי חשוב שעליו הבחירות. אני מהמרת שהדבר האחרון שהציבור בישראל רוצה זה עוד מלחמה שבה יבטיחו לנו לחסל את הגרעין האיראני ולהפיל את המשטר האיראני, בדיוק כמו שהצליחו בשתי המתקפות הקודמות על איראן, ועם תוצאות דומות, אם לא קשות עוד יותר.

גם בקרב תומכי נתניהו קשה למצוא מישהו, שאחרי שלוש שנות מלחמה בלתי נגמרת רוצה עוד מלחמה. הציבור הישראלי זקוק נואשות למנוחה ושיקום, לקצת שלוות נפש, ובמיוחד לתחושה שהוא יכול לסמוך על ההנהגה שהיא תפעל להיטיב עם הציבור ולא עם עצמה, ולכן איזנקוט מקבל בסקרים אחוזי התאמה גבוהים יותר לראשות הממשלה. רוב הציבור מאמין לאיזנקוט שהוא יפעל לטובת הציבור ולא לטובת עצמו, ורוב הציבור מאמין לו שהוא לא צריך שיעירו אותו כשיש סכנה, כי אכפת לו והוא בעצמו יבדוק כל הזמן אם יש סכנה ויפעל להדוף אותה, וכזה הוא גם יאיר גולן, וכאלה הם גם בנט ולפיד. רק נתניהו התעלם מכל סכנה ומכל אזהרה, כי כל מה שעניין אותו, גם תוך כדי המתקפה באיראן, זה לסדר לעצמו בעזרת טראמפ חנינה, או ליתר דיוק ביטול משפט, ואם לא יצליח בעזרת טראמפ, להרוס את מערכת המשפט בישראל באמצעות הקוף שלו יריב לוין, כפי שניסה להכפיש ולרמוס את משפחות החטופים והמשפחות השכולות באמצעות הקוף השני שלו ינון מגל. לנתניהו יש הרבה קופים, חלקם אשכנזים כמו יריב לוין וינון מגל, וחלקם מרוקאים, כמו אבישי בן-חיים ומירי רגב. כמובן שהם קופים רק במובן של העולם התחתון, שלפי הקוף של נתניהו ינון מגל, המשמעות של קוף בעולם התחתון דומה למשמעות של מריונטה, שזו בובה שמופעלת על ידי חוטים, ומגרונה הבובתי בוקע קול אדוניה, שזה תיאור די מדויק של הקוף של נתניהו ינון מגל וגם של קופי נתניהו האחרים, שכנראה השימוש לגביהם במונחים של העולם התחתון איננו מקרי אלא מדויק והולם.

מה שעצוב הוא שגם האנשים שממשיכים לתמוך בנתניהו, תומכים בו כי הם מאמינים שהוא יגן עליהם ויביא להם ביטחון, למרות שהוא לא פעל נגד החמאס לפני השביעי לאוקטובר אלא העביר להם כספים שגרמו לחמאס להתעצם והתנגד להמלצות השב"כ וצה"ל לחסל את בכירי החמאס ובראשם את יחיא סינוואר, והוא לא מנע את הטבח ולא ברור מה הוא בדיוק עשה בבוקר השביעי באוקטובר גם אחרי שהעירו אותו. הוא לא הציל את הבסיס בנחל עוז ולא את קיבוצי בארי וכפר עזה וניר עוז ונחל עוז, למרות שאפשר היה לעשות הרבה יותר בבוקר השביעי באוקטובר וזה לא נעשה, לא רק באשמתו אבל במידה רבה באשמתו, כי כוחות צבא עמדו מחוץ לבארי ולא נכנסו לשם, ויש סיבות טובות לחשוב שזה היה בהוראתו הישירה שהם לא נכנסו לקיבוץ לסלק את המחבלים, וזו אחת הסיבות שהוא כל כך מפחד מוועדת חקירה, אפילו מוועדת בדיקה ממשלתית שהוא היה יכול להקים בלי הסכמת האופוזיציה, אבל הוא בכלל לא רצה שום וועדת חקירה עם סמכויות חקירה אמיתיות.

כמובן שהקמת ועדת חקירה ממלכתית זה מה שרוב מוחלט של הציבור מעוניין בו, ורוב מוחלט של הציבור חושב שבלעדי ועדת חקירה כזו שתעשה עבודה מאד יסודית, לא נוכל לתקן את מחדלי השביעי באוקטובר, ושלכן ועדה כזו היא אחד הדברים שהכי חיוני להקים אחרי הבחירות, ואם נתניהו ייבחר שוב לא תקום ועדת חקירה כזו כי הוא ימשיך להכשיל את הקמתה. יתרה מכך, חלק גדול מהציבור חושש שאם נתניהו ייבחר שוב, ישראל תהיה בסכנה של טבח נוסף, כי נתניהו לעולם לא יכניע את החמאס בעזה, כי האפשרות הריאלית היחידה לסלק את החמאס היא להכניס לשם את הרשות הפלשתינית, ונתניהו, וגם חלק נכבד מהקואליציה שלו, מעדיף את החמאס על הרשות הפלשתינית, ולכן לעולם הוא לא יסלק את החמאס אלא תמיד הוא חיזק והעצים את החמאס וחשב שהחמאס הוא נכס ושהוא מורתע, ואם הוא ייבחר הוא ימשיך לחזק את החמאס ולפגוע ברשות הפלשתינית שיש לה תיאום בטחוני עם ישראל, שגורמי הביטחון חושבים שהתיאום הבטחוני הזה מנטרל הרבה מאד פעילות טרור נגד ישראל. והדבר הכי מטורף שרונן בר מספר בתביעת הדיבה שלו נגד נתניהו, הוא שזמן קצר לפני השביעי באוקטובר שרים בממשלה, הוא לא מציין מי אבל אפשר לנחש, חשבו שצריך לתת לחמאס להשתלט גם על יהודה ושומרון, והוא, רונן בר, היה צריך להסביר להם שמדובר בארגון טרור אכזרי שרוצה להרוג ישראלים.

אי אפשר להגיד לישראלים, לא טראמפ ולא נתניהו ולא גדעון סער יכולים לומר להם מה באמת חשוב להם בבחירות. שבוע אחרי הבחירות בישראל תתקיימנה בארצות-הברית בחירות אמצע הקדנציה, והסקרים מנבאים לטראמפ מפלה קשה בבחירות האלה והפסד של השליטה בבית הנבחרים ואולי גם בסנאט, שיהפוך אותו למה שמכנים ברווז צולע, ואולי הבעת התמיכה שלו בנתניהו קשורה להפסד הצפוי הזה. אינני יודעת כמובן בוודאות מדוע החליט טראמפ לתמוך בנתניהו, אבל כבר לא בטוח שהתמיכה הזו שווה הרבה, ועוד פחות בטוח מה התמיכה הזו תהיה שווה אחרי בחירות האמצע. מכיוון שאנחנו עסוקים בדיונים מעולם החיות, אי אפשר להימנע מהמחשבה שטראמפ ונתניהו הם שני ברווזים צולעים שתומכים זה בזה, וזו כמובן ההחלטה של כל אחד מאיתנו אם להמשיך לצלוע אחריהם, או ללכת בדרך חדשה.  

נתניהו ואלימות המתנחלים

 

אני לא באמת מבינה מה המתנחלים מנסים להשיג באלימות חסרת המעצורים שלהם. למה הם היכו מכות רצח את צלמת הוושינגטון פוסט היידי לוין? ואת משלחת הדיפלומטים? אני כבר לא שואלת למה הצבא לא עוצר את האלימות. את זה אני דוקא מבינה: הצבא לא עוצר את אלימות המתנחלים כי הממשלה לא רוצה לעצור את אלימות המתנחלים. נראה שהממשלה רוצה דווקא לעודד את אלימות המתנחלים ופשעיהם. לכן שר הביטחון ישראל כץ ביטל את המעצרים המינהליים של טרוריסטים לאומנים יהודים, וגם מעצרים של טרוריסטים יהודים שנתפסים בשעת מעשה לא מתקיימים, או שבמהרה משחררים אותם. ואיתמר בן-גביר ביקש להיות שר משטרה כדי למנוע אכיפה על פשיעה לאומנית ולעודד אותה, וחברתו למפלגה לימור סון הר-מלך אמרה ששורף משפחת דוואבשה הוא קדוש וצדיק. גם את הרב של בן-גביר, דב ליאור, לא עצרו עקב ההסתה לגניבת זיתים מפלשתינים. כמובן שאין שום בסיס הלכתי לגניבה וגזל ממי שאינם יהודים, כפי שהורה דב ליאור, לא בארץ-ישראל ולא בשום מקום. לעשרת הדיברות אין חריגים. אין חריגים ל"לא תרצח" ואין חריגים ל"לא תגנוב". יש רשעים שמתיימרים להיות רבנים ולהורות הלכה, ודב ליאור הוא מהגרועים שבהם. מקומו בכלא יחד עם חסידו בן-גביר. אבל שום דבר לא ישתנה אם לא תסולק ממשלת הטבח של נתניהו-סמוטריץ'-בן-גביר. מבלי לסלקם אי אפשר אפילו להתחיל לתקן. ומה שמצא נתניהו לנכון הוא לגנות את קורבנות האלימות על כך שהוכו מכות רצח, שזה מאד מכתים את תדמיתה של ישראל, כאילו אחרי חורבן עזה ושטפון אלימות המתנחלים נשארה לישראל איזו תדמית שאפשר להכתים. בעצם נתניהו בכלל הטיל ספק במכות הרצח שהוכו הצלמת היהודיה המבוגרת וראש עיריית אולנואה-אימריAulnoye-Aymeries)  ) שבצפון צרפת ברנאר בודו (Bernard Baudoux). נתניהו טען שהיידי לוין הותקפה "לכאורה" ושברנאר בודו הוא קומוניסט שהניף על בניין העירייה שלו דגל פלשתין. כנראה לדעת נתניהו מי שמצלם את אלימות המתנחלים צריך לקבל מכות רצח, שלא לדבר על מי שמניף את דגל פלשתין. נתניהו כמובן האשים את היידי לוין המוכה כמעט עד מוות, ואת ברנאר בודו שהוטח ארצה, שניהם אנשים מבוגרים, לא בעברית אלא באנגלית המצוינת שלו, כי נתניהו מדבר אנגלית כל כך מצויינת, שממש לא משנה כמה הדברים שהוא אומר באנגלית המצויינת שלו מחרידים.

יש אנשים שחושבים שנתניהו רוצה להבעיר את הגדה כדי למנוע בחירות וחילופי שלטון, ויש אנשים שחושבים שנתניהו רוצה לנרמל אלימות קשה, כדי להפעיל אותה ביום הבחירות נגד יריביו ולמנוע את החלפת ממשלתו באחרת, ואני לא כל כך בטוחה שנתניהו באמת כל כך מבריק כמו שטוענים אוהביו ושונאיו גם יחד. אני חושבת שהרבה ממעשי הזוועה ומאמירות הזוועה של נתניהו, משקפים את הרשעות והנקמנות שלו, ולא בהכרח מחשבה חדה ותכנית סדורה. כשמותחים עליו ביקורת, הוא תוקף את קורבנותיו ומכפיש אותם עד שנמאס להם והם מגישים תביעת דיבה, כפי שעשה רונן בר אחרי שנתניהו טען שרונן בר מנסה להסתיר "מחדלים ופשעים". אם הוא היה מסתפק באמירה שרונן בר רוצה להסתיר את מחדליו, רונן בר לא היה מגיש תביעה, אבל ברגע שנתניהו האשים אותו ב"פשעים", הוא לא יכול היה לשתוק יותר, ובניגוד לכל החכמים שאומרים שהתביעה לא מתאימה לדיון בבית-משפט, אני דווקא משוכנעת שבית-המשפט יכול בהחלט להרשיע את נתניהו בהוצאת דיבה על רונן בר, ושבית המשפט זה מקום בכלל לא רע לדון בהכפשות של נתניהו על אנשים אחרים, שמטרתן היא לחפות על מחדליו שלו. במיוחד נתניהו נוטה להשליך על זולתו את מה שנכון לגביו, ולכן כשהוא ועורך הדין המקורב אליו אילן בומבך האשימו את אחים לנשק והקפלניסטים שברצונם לזייף את הבחירות התמלאתי פחד, כי ברור לי שאם נתניהו מאשים את מתנגדיו ברצון לזייף את הבחירות, הוא משליך עליהם את הרצון ואולי גם הכוונה שלו עצמו לזייף את הבחירות, וכשנתניהו וסמוטריץ' הכריזו שהם ישלחו אלפיים איש "לבדוק שלא יהיו זיופים אצל הערבים", הבנתי שנתניהו וסמוטריץ' רוצים להשתמש בבריונות כדי למנוע הצבעת אמת של ערבים, ושאולי יש קשר בין אלימות המתנחלים ביהודה ושומרון לבין התכניות של נתניהו וסמוטריץ' לגבי הבחירות. ביני לביני אני מתפללת שכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ, כלומר שהערבים יקבלו בבחירות לפחות חמישה עשר מנדטים, ואפילו יותר, ואני מייחלת שיהיו ל"ישר" ו"ביחד" ול"דמוקרטים", יחד עם המפלגות הערביות, יותר מששים מנדטים, כדי שיוכלו להקים ממשלה עם הערבים ובלי ליברמן שמתאמץ להכשיל את גוש השינוי, כי זה התסריט הכי טוב והכי צודק. אני לא יודעת אם זה מה שיקרה, אבל מה שחשוב שזה לא בלתי אפשרי, אם רק יהיה רצון.

 

האנשים שאינם נספרים

 

היום אמרו בערוץ אחת עשרה שיש סקר דרמטי שלפיו גוש נתניהו מקבל יותר מגוש איזנקוט, וזאת הבעיה שלי, כי אני ספרתי בגוש איזנקוט ששים ושלושה מנדטים, ובגוש נתניהו רק חמישים ושלושה. בטלויזיה, לא משנה באיזה ערוץ, לא סופרים קולות של ערבים. כמו הרבה דברים שנוהגים לומר בטלויזיה, לא מסבירים למה לא סופרים קולות של ערבים. כנראה האנשים בטלויזיה מבינים משהו שאני לא מבינה. אני מכירה כמה ערבים והם נראים לי בני אדם בדיוק כמו היהודים. יש להם אף ופה ושתי עיניים ממש כמו ליהודים, ואם הם מכירים אותי הם אומרים לי שלום ומה שלומך ממש כמו היהודים שמכירים אותי. כשחייתי בחו"ל ופגשתי שם ערבים מישראל הם היו מאד שמחים לפגוש אשה מישראל, וזה קצת הפתיע אותי, ואחר כך חשבתי שאחרי חודש לבד בהונגריה אתה שמח לדבר עם מישהו עברית, אפילו אם עברית היא לא שפת האם שלך. פגשתי שם פעם עיראקי אחד שמאד שמח וסיפר שאחיו נשוי ליהודיה אז הוא יודע כמה מלים בעברית כמו שבת שלום וחג שמח. פגשתי אותו באוטובוס מוינה לברטיסלבה, והייתי היחידה בכל האוטובוס שהייתי צריכה לרדת בתחנת הגבול בין וינה לסלובקיה ולהראות את הויזה שלי לגנרלית כזאת שמנה עם עשרות מדליות על החזה שלה, והרגשתי ממש רע להיות היחידה שיורדת מהאוטובוס והולכת לגנרלית בתחנת הגבול, למרות שזה היה רק פורמלי ולא עשו לי שום בעיות להיכנס לסלובקיה. אני מניחה שלהיות ערבי בישראל זה קצת דומה לחוויה הזו, ומאז שיש ממשלה של נתניהו-בן-גביר-סמוטריץ' זה הרבה יותר גרוע כי יכולים סתם להכות אותך בלי שום סיבה בגלל שאתה ערבי, ובגלל מה שעושים לערבים בשלטון נתניהו-בן-גביר-סמוטריץ' ישראל התחילה להגעיל אותי ממש, והרבה פעמים כשאני מנסה לראות מה קורה אני כל כך נגעלת מהגזענות שאני מכבה את הטלויזיה ואחר כך אני מסתכלת באתר "הארץ" מה קורה כי בכל זאת אני רוצה לדעת. הבוקר למשל הפרשן הפוליטי החרדי ישי כהן דיבר על ההבטחה של הרשימה המשותפת שהם יתנו רשת ביטחון להחלפת ממשלת נתניהו, וישי כהן, שהוא אמנם פרשן חרדי ומן הסתם גם תומך בממשלת נתניהו עם החרדים, אמר שזאת מתנה לנתניהו. רשת ביטחון של המפלגות הערביות להחלפת הממשלה שתאפשר לסלק את ממשלת נתניהו זאת מתנה לנתניהו? ועוד כשחושבים כמה זה לא מובן מאליו, ואיך הרשימה המשותפת שיתפה פעולה עם נתניהו נגד ממשלת השינוי, והם גם רקדו אתו ביחד כשהצליחו להפיל אותה, כי כל מה שעניין אותם זה לפגוע במנסור עבאס שנפרד מהם והצטרף לממשלת השינוי. ועיידה תומא סולימן אפילו כתבה מאמר כזה, שבו היא לעגה לאנשים שמפחידים אותה מבן-גביר, כי היא טענה שמה כבר ההבדל בין בן-גביר לממשלת השינוי. נדמה לי שעכשיו היא כבר יודעת מה ההבדל, ועכשיו הרשימה המשותפת מוכנה לעשות הכל כדי להיפטר מהממשלה שהשופרות שלה מספרים שרופאים ערבים מרעילים חולים יהודים, שזה מזכיר את עלילות הדם שהנאצים המציאו על רופאים יהודים. אולי צריך להרגיש כעס, אבל אני מרגישה בעיקר בחילה. בחילה מינון מגל ובחילה מבן-גביר עם פולחן חבל התליה שלו ובחילה מנתניהו וסמוטריץ' וסטרוק, וככל שהזמן עובר אני מרגישה יותר ויותר בחילה ממדינת ישראל שהעלתה את האנשים האלה לשלטון, ועכשיו אני מתחילה להרגיש בחילה גם מגוש השינוי שלא מפסיק לדבר שהוא יקים ממשלה בלי ערבים, למה בעצם? למה לא להקים ממשלה עם ערבים שרוצים להצטרף? בגלל שנתניהו יגיד שלאיזנקוט יש ממשלה עם ערבים? שלזה גם ישי כהן התכוון. נתניהו יגיד שלאיזנקוט יש ממשלה עם ערבים? אז הוא יגיד. למה אנחנו צריכים לחיות לפי מה שיגיד הגזען המבחיל שהמיט עלינו אינספור אסונות והרס לנו את המדינה? למה צריך להיות אכפת לי מה אומר האיש ששלח את חסידיו לירוק ולקלל אותנו במאהל החטופים ועכשיו מתגאה שהוא החזיר את כל החטופים, למרות שארבעים וששה חטופים שנרצחו וחזרו בארונות יכלו לחזור בחיים, אם הוא לא היה מבטל עסקאות לשחרורם כדי שבן-גביר וסמוטריץ' יהיו מרוצים, כי לא רק ערבים הם אוהבים להרוג, גם את החטופים הם העדיפו מתים, ובן-גביר אפילו את התינוקות לא רצה להחזיר. עכשיו אמרו לאיציק בונצל ולינון מגל להתנצל כביכול, אבל הם בסך הכל ממשיכים לומר את אותם הדברים שנתניהו עודד אותם להגיד כשהחטופים היו בעזה והוא לא רצה להחזיר אותם כי פחד על הקואליציה שלו וגם רצה למשוך מה שיותר זמן את המלחמה, כי יותר קל לשלוט בזמן מלחמה כשהאנשים פחות חופשיים ויושבים במקלטים ומפחדים שיפול להם טיל על הבית והולכים למילואים במקום לצאת להפגנות. הלואי שהערבים יסכימו להצטרף לקואליציה ששלוש מבין המפלגות בה פוסלות אותם בגלל גזענות ופחדנות, ויוסי ורטר כתב ב"הארץ" שליברמן תוקף את מנסור עבאס בגלל שיואב סגלוביץ' שהצטרף לרע"מ, חקר אותו בזמנו והמליץ להעמיד אותו לדין, ואם זה נכון, זה שיא השפלות וזה לא שונה מנתניהו שמוכן להרוס את המדינה בגלל אינטרסים אישיים ונקמנות. אני כמובן אצביע ליאיר גולן, היחיד שאיננו חוטא בגזענות ופחדנות, שסופסוף מתחיל להגיד את האמת גם על התקיפה המטומטמת של טראמפ ונתניהו באיראן שהביאה אסון על כל העולם, וחבל שהוא בכלל תמך במלחמה הזאת בהתחלה, כשכל בן-אדם עם קצת שכל היה יכול להבין שאחרי הטבח שמשמרות המהפכה טבחו במפגינים לא תהיה שום התקוממות ושום נפילת משטר, ושנתניהו רצה את המתקפה הזאת רק כדי ללחוץ שיבטלו את המשפט שלו בגלל מצב המלחמה, וגם עכשיו הוא מפזר תחזיות מלחמה לפני הבחירות ואין ספק שהוא ישמח לדחות את הבחירות, כי תגידו מה שתגידו על נתניהו, לספור הוא יודע, אולי הוא מעדיף לספור בלב ולא בקול רם, אבל הוא יודע שלמתנגדים שלו יש יותר מנדטים ממה שיהיו לו, כי שום ערבי כבר לא יצביע לממשלת נתניהו-בן-גביר-סמוטריץ', ממשלת חבל תלייה והפקרת חטופים ואסון אחרי אסון אחרי אסון, ממשלה שמוכרחים להעיף כי פשוט אי אפשר יותר לסבול את מה שהם עשו מהמדינה שלנו, שהיתה תמיד מדינה בעייתית עם שני עמים מסוכסכים ביניהם, אבל רק בקדנציה האחרונה של נתניהו-בן-גביר-סמוטריץ' נהייתה מדינה מגעילה, שבא להקיא ממנה, אלא אם כן אתה ממש מחבב חבלי תלייה.

כמה שבועות לפני השביעי באוקטובר 2023

 

 

ב-16 באוגוסט 2023 הכותרת הראשית ב"הארץ", של רוית הכט, היא "נתניהו חותר להחליש את הצבא לקראת המשך חקיקת ההפיכה והגיוס". המשפט הראשון בכתבה אומר כך: "בנימין נתניהו סימן את הרמטכ"ל הרצי הלוי ואת צמרת צה"ל כאויבים, והחל במסע ההשחרה שלהם במטרה לשסות בהם את הבייס ולקעקע את הלגיטימציה הציבורית שלהם... המטרה: השגת מטכ"ל חלש, כנוע ומורתע לקראת שתי לבנות החבלה שירצה להטמין בכנס החורף: החוק השערורייתי לפטור מגיוס לתלמידי ישיבות, והחוק לפוליטיזציה של הוועדה לבחירת שופטים."

יום קודם לכן דיווח יניב קובוביץ כי יאיר נתניהו שיתף פוסט של ארז תדמור שטען כי הלוי ייזכר כ"רמטכ"ל הכושל וההרסני בתולדות צה"ל". זאת מאחר שלטענת נתניהו, האב והבן, הלוי אשם בהפסקת ההתנדבות לצה"ל של רבים ממתנגדי ההפיכה המשטרית, ובעיקר בכך שדיבר על הנזק שגורמת ההפיכה המשטרית לכשירותו של צה"ל, שנתניהו ביקש להסתיר מהציבור. ב-8 באוגוסט דיווח עמוס הראל ב"הארץ" שהשלכות ההפיכה כבר ניכרות, וצה"ל מתמודד עם שחיקה חסרת תקדים, ובחיל האוויר מתקשים לשכנע קצינים להאריך את שירותם, ובמטכ"ל שוררת אווירת נכאים. באותו יום דיווח גם יניב קובוביץ שגם בחיל הים הודיעו בכירים שיפסיקו להתנדב למילואים. קובוביץ דיווח גם שראש השב"כ רונן בר הזהיר שהטרור היהודי בגדה מלבה טרור פלשתיני. בתגובה תקפו אותו חברי קואליציה. אזהרה דומה השמיעה באותו יום דובר צה"ל דניאל הגרי. ב-13 באוגוסט דיווח עמוס הראל כי צמרת צה"ל כבר אינה מוכנה להסתיר מהציבור את עוצמת המשבר. ב-14 באוגוסט דיווח "הארץ" שנתניהו הורה לצבא להימנע מפרסום בנושא.

בכתבתה הנ"ל מה-16 באוגוסט הסבירה רוית הכט שבלי חוקי ההפיכה אין לנתניהו סיכוי לעצור את המשפט המתנהל נגדו ולהישאר על כס ראש הממשלה, וכמו כן יתקשה ללא חוקי ההפיכה לשמר את הקואליציה שלו, וללא חוק הגיוס לא יתמכו החרדים בחוקי ההפיכה.

החלשה מכוונת של הצבא, השתקתו והכנעתו לא החלו לאחר הטבח, אלא קדמו לו ואפשרו אותו. מאז חזרתו לשלטון פעל נתניהו אך ורק להחלשת מערכת המשפט, ובמקביל להחלשת הצבא וכוחות הביטחון, כדי להעביר חוק גיוס מנוגד לצורכי הצבא שישיג את תמיכת החרדים להפיכה המשטרית, וכדי למנוע מהצבא והשב"כ לפעול לעצירת ההפיכה המשטרית שבכירי הצבא ובעצם כל ראשי גופי הביטחון זיהו כסכנה ברורה ומוחשית לאיומים על ישראל מצד אויביה, שראו בשסע החברתי המתגבר בעקבות ההפיכה המשטרית עדות לחולשת ישראל והזדמנות לתקוף אותה.

ב-3 בספטמבר מדווח "הארץ" שבן-גביר ביקש לצמצם ביקורים אצל אסירים ביטחוניים לפעם בחודשיים במקום פעם בחודש. הנהגת האסירים הביטחוניים, המייצגת את חברי כל הפלגים הפלשתיניים הכלואים בישראל, איימה לנקוט צעדי מחאה, ומערכת הביטחון הזהירה מהסלמה ביטחונית. נתניהו הקפיא את ההחלטה. עמוס הראל כתב תחת הכותרת "שר הדלק": "זה נראה כמו הדבר האחרון שישראל זקוקה לו כרגע, אבל השר לביטחון לאומי איתמר בן-גבירהצליח בסוף השבוע לגרום למהומה חדשה." בהמשך הוא כותב: " זה קורה בעיתוי רגיש, כשבגדה המערבית נרשמה עלייה מובהקת בפיגועים ובתקריות, והמתיחות בבתי הסוהר גואה."

ב-11 בספטמבר דחה נתניהו את ההחלטה בעניין ביקורי האסירים לאחרי החגים.

ב-12 בספטמבר התכנס בג"ץ לדון בחוקיות החוק לביטול עילת הסבירות. באותו יום דיווח עמוס הראל מהכנס השנתי למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן, ששר הביטחון יואב גלנט הודיע שאיראן מקימה שדה תעופה בלבנון למטרות טרור, 20 ק"מ מגבול ישראל, וראש המוסד דדי ברנע הזהיר מאיום קיומי פוטנציאלי מהסיוע הרוסי לאיראן. הראל הסביר שהדברים בכנס מסתמכים על הערכת מודיעין ההולכת ומתחדדת בדבר מאמץ איראני מוגבר לפגוע בישראל, הניזון גם מביטחון עצמי גובר של המשטר. הוא כותב: "הגילויים החדשים על המהלכים האיראניים המדאיגים רק מחדדים את השאלה מדוע נתניהו מושקע כל כך בקידום ההפיכה המשטרית – שלפי כל הסקרים , רוב הציבור הישראלי מסתייג ממנה – במקום להתמקד בקידום פני הרעה. עניינית, וגם תדמיתית, הוא יכול היה להשתמש בטיעון בדבר המצב הביטחוני המסתבך כדי להצדיק את הקפאת החקיקה לשנה וחצי לפחות, כפי שנדון במתווה הנשיא."

נראה שהראל מתקשה להבין את מה שרוית הכט הסבירה היטב כל כך: נתניהו חייב את ההפיכה המשטרית כדי לבטל את משפטו, ושום איום ביטחוני על מדינת ישראל לא יניא אותו מכך.

באותו היום מתכנס הקבינט הביטחוני לדון במתיחות הביטחונית ובהיערכות מערכת הביטחון לחגי תשרי. בן-גביר חזר ודרש לדון בהחמרת תנאי הכליאה לאסירים הביטחוניים. נתניהו הודיע שלא יהיה שינוי בתנאי הכליאה עד לדיון בנושא באוקטובר.

יהונתן ליס ויניב קובוביץ מציינים באותה ידיעה ב"הארץ" ב-13 בספטמבר, ששר הביטחון גלנט צייץ כדלהלן: "נוכח האתגרים הגדולים הניצבים לפתחנו עלינו לומר לעצמנו באופן ברור – מוטלת עלינו חובה לחזור ולעסוק בעיקר. ביטחון, נורמליזציה עם שכנותינו, כלכלה משגשגת והשלטת חוק וסדר – כל אלו קודמים וחשובים מכל מאמץ לאומי אחר." נתניהו ובן-גביר לא ממש הקשיבו לדברי שר הביטחון.

ב-14 בספטמבר מדווח "הארץ" שמערכת הביטחון תומכת בהעברת עוד ציוד צבאי לרשות הפלשתינית. סמוטריץ' ובן-גביר מתנגדים. במערכת הביטחון סבורים שהעברת אמצעי לחימה ומיגון לרשות תסייע במיגור קיני הטרור במחנות הפליטים. לדברי בכירים במערכת הביטחון, ההבדלים בין עמדת אנשי המקצוע לדרג הפוליטי מעמיקים לאחרונה גם בשל המגעים לנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. במערכת הביטחון סבורים שצריך לנצל את המגעים להסכם בין ארה"ב, סעודיה וישראל כדי לקדם רגיעה ביטחונית בגדה המערבית על ידי ויתורים ומחוות לפלשתינים. זאת בניגוד למדיניות הממשלה האומרת כי צריך לנתק את הקשר בין הסכמי נורמליזציה עם מדינות ערב לסוגיה הפלשתינית, והנוטה לשלול כל אסטרטגיה שתיטיב את מצבם של הפלשתינים. באותו יום מדווחים אמיר תיבון ובן סמואלס ב"הארץ" כי סעודיה הבהירה לארה"ב שהפלשתינים הם חלק מרכזי בכל הסכם.

ועוד ב-14 בספטמבר: עמוס הראל מדווח על נאום שנשא הרמטכ"ל הרצי הלוי בעצרת המרכזית של צה"ל לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים. הלוי אמר ששורשי המלחמה בחטא היוהרה. כשלון ההתרעה המודיעינית היה החמור בתולדות המדינה. בידיעה המודיעינית אין ערך כשלעצמה, אם אין מבינים את משמעותה. לפני המלחמה לא חסרה לצה"ל ידיעה, אלא מודעות. לאמ"ן היה מידע על האויב, על כוונותיו ועל יכולותיו. "מה שנפקד היה ההבנה העמוקה של השלכות המידע, בעיקר בשל ביטחון מופרז וזלזול באויב, עריצות מחשבתית ואי הטלת ספק בהנחות היסוד, המודיעיניות, המבצעיות והאסטרטגיות."

גם הראל תהה האם הלוי דיבר על מלחמת יום הכיפורים או על חוויותיו שלו במאמציו להביא לידיעת הקבינט המדיני את הפגיעה בכשירותו של צה"ל עקב הקרע שגרמה ההפיכה המשטרית. כותרת הכתבה היתה "הלוי למד את לקחי 73 ויודע כי במשבר, האחריות תוטל עליו". בכתבה מפרט הראל: "אם תפרוץ מלחמה בקדנציה של הלוי, איש לא יעשה לו הנחות על שהמדינה נקלעה למשבר בשל ניסיון הממשלה לבצע הפיכה משטרית." רק שלושה שבועות יעברו עד שהדברים יתגשמו התגשמות מצמררת.

ב-20 בספטמבר מדווחים ג'קי חורי ויניב קובוביץ ב"הארץ" על הסלמה בגדה ובעזה. 3 פלשתינים נהרגו בפעילות הצבא בג'נין וכשלושים נפצעו, ואחד נהרג בגבול עזה מאש צה"ל. נתניהו ששהה באותה עת בעצרת האו"ם בניו יורק מסר כי הוא מתעדכן בנעשה בג'נין ובגבול רצועת עזה  באופן שוטף. בעימותים בגבול עזה השתתפו עשרות פלשתינים והם אירעו בשני מוקדים, ממזרח לעיר עזה וממזרח לחאן יונס. בחאן יונס נצפה בלון תבערה לראשונה אחרי זמן רב, וכמה צעירים ניסו לפרוץ את הגדר ליד עזה. זוהו גם כמה מקרים של הפעלת מטענים. בכירים פלשתינים טענו כי ההפגנות נועדו לאותת על החרפת המשבר ההומניטרי ברצועה. בחמאס האשימו גם את ממשלת ישראל בהסלמה, עקב איומי בן-גביר לפגוע בתנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים וכניסת מתפללים יהודים להר הבית במהלך החג. הדיווח מציין שב-17 בספטמבר הפגינו מאות בגבול הרצועה והבעירו צמיגים במחאה על כניסת מתפללים יהודים להר הבית, ושיומיים קודם תקף צה"ל עמדת חמאס במהלך הפגנה שבה התקרבו פלשתינים לגדר, יידו אבנים, הפעילו מטענים והבעירו צמיגים.

ניכר שההסלמה בגבול עזה עוררה תשומת לב בממשלה רק כשנמשכה והחמירה. קובוביץ מדווח גם על סגירת מעבר ארז עד להודעה חדשה. ב-21 בספטמבר הכריז בן סלמאן שבכל יום מתקרבים להסכם עם ישראל, וחשף שמטרתו היא להשיג נשק גרעיני לסעודיה, כדי לחזק את מעמדה מול איראן, מה שככל הנראה היה ידוע לנתניהו קודם לכן, אבל הוצנע היטב מהציבור.

 ב-22 בספטמבר דיווחו ג'קי חורי ואמיר תיבון שהפלשתינים דורשים הקפאת התנחלויות ונציגות בארה"ב, ואילו מיכאל האוזר טוב ויניב קובוביץ דיווחו שסמוטריץ' ובן-גביר לא יסכימו לפינוי מאחזים והקפאת בנייה כחלק מהסכם עם סעודיה, ולא לצעדים מדיניים שיכשירו מדינה פלשתינית.

ב-24 בספטמבר, בערב יום הכיפורים תשפ"ד, שוב מדווחים ג'קי חורי ויניב קובוביץ על יותר משבוע של הפגנות ליד הגדר בגבול עזה, ועל תקיפת עמדות חמאס בקרבת הגבול, לאחר שמפגינים פתחו באש לעבר החיילים. הגר שיזף מדווחת באותו יום שמאז 2022 נעקרו מבתיהם 1100 פלשתינים עקב אלימות מתנחלים. באותו יום מפרסם עמוס הראל מאמר שמתייחס להפתעת פרל הרבור שכותרתו היא גם המסקנה: "ההפתעה הבאה תגיע – השאלה איך צה"ל נערך אליה." שבועיים אחר כך נדע: צה"ל לא נערך אליה.

ב-26 בספטמבר מדווחים יניב קובוביץ וגקי חורי שההפגנות בגבול עזה נמשכו וצה"ל תקף פעמיים ברצועה. על פי הדיווח מאות פלשתינים הפגינו מול הגדר והבעירו צמיגים, ובאל-בוריג' הושלך מטען אל הכוחות שלא פגע באיש. הם מדווחים גם שיומיים קודם הודיעו חמאס, הג'יהאד האיסלמי והחזית העממית כי יחריפו את המתיחות הביטחונית ואת המאבק האלים נגד ישראל. ההחלטה של שלושת האירגונים, שלדברי אנשיהם יגבירו את התיאום ביניהם, התקבלה בתום מפגש בביירות שבו השתתפו בכירי הארגונים, בהם ראש הלשכה המדינית של חמאס, סאלח אל-ערורי.

שאלה: מדוע נזקק נתניהו לאזהרות של המצרים והאמירתים, או של אמ"ן ושב"כ, אם בכירי החמאס, הג'יהאד האיסלמי והחזית העממית הודיעו בעצמם שהם עומדים להחריף את מאבקם האלים נגד ישראל? האם נתניהו איננו קורא עיתון? או שדבקותו בהפיכה המשטרית דחקה כל ידיעה אחרת?

בעשרים ושביעי בספטמבר מדווח ג'קי חורי שיום קודם הפגינו עשרות פלשתינים בגבול הרצועה, זה היום השנים-עשר, וכי צה"ל תקף בתגובה עמדות חמאס. ואילו שגריר סעודיה הודיע לרשות הפלשתינית שסעודיה פועלת להקמת מדינה פלשתינית שבירתה מזרח ירושלים.

ב-28 בספטמבר מדווח עמוס הראל שישראל, חמאס, האו"ם, מצרים וקטאר מנסות להרגיע את ההסלמה בגבול רצועת עזה. ההפגנות מתקיימות מדי ערב כבר שבועיים, ובין המפגינים מסתובבים גם צעירים חמושים באקחים, היורים מטווח של כמה עשרות מטרים בחיילי צה"ל. "נראה שברקע ישנה גם הבנה של הנהגת חמאס בעזה כי מרחב התמרון הישראלי מצומצם. לפי גישה זו, הממשלה עסוקה במשבר הפוליטי, שכולו מעשה ידיה, ותתקשה לגייס קשב ומאמץ למבצע צבאי ברצועה." ועוד הוא כותב בהמשך: "נראה שישראל מוכרת לעצמה קונספציה מוטעית שחמאס מחויב לחלוטין לרגיעה ארוכת טווח, ושהציבור בעזה התאהב בשיפור הכלכלי ולכן ילחץ על חמאס שלא להפר את השקט. בפועל, אף שהעזתים מפסידים כעשרה מיליון שקל ליום מאז הופסקה כניסת הפועלים, הם עוד לא מצמצו."

גם את המאמר הזה נתניהו לא קרא כנראה.

ב-29 בספטמבר, ערב חג הסוכות, הודיעו מארגני ההפגנות האלימות בגבול רצועת עזה על הפסקתן, כמה שעות לאחר שישראל פתחה את מעבר ארז לכניסת פועלים מעזה. בישראל הניחו ככל הנראה שהמצב בעזה נרגע, מפני שזה מה שרצו לחשוב. משום מה לא חשב איש שכדאי להשאיר בגבול עזה כוחות משמעותיים יותר ליתר ביטחון. אפילו התירו לחלק מהכוחות לצאת לחופשת חג, מבלי להתייחס כלל לאיומי שלושת האירגונים בביירות ב-26 בספטמבר להחריף את המאבק האלים נגד ישראל.

ב-2 באוקטובר דיווח "הארץ" שישראל שוקלת שורת צעדים למניעת הסלמה ביטחונית ברצועת עזה, כולל הגדלת מכסת הפועלים הפלשתינים הרשאים להיכנס לתחומיה והקלות בתנאי הכנסת הסחורות לרצועה, ומתקיימים מגעים מול קטאר על העברת סיוע כספי מטעמה לשלטון חמאס ברצועה, וזאת מחשש שהתלקחות ברצועה תפגע במגעים עם סעודיה להסכם נורמליזציה (ולא חלילה מחשש שהתלקחות ברצועה תפגע בתושבי עוטף עזה, לכן גם לא מצאו לנכון לעבות את הכוחות בגבול הרצועה).

בידיעה נאמר שבצהרי האחד באוקטובר הודיעו מארגני ההפגנות בגדר על כוונתם לחדש את העימותים בעקבות עליית מאות יהודים בבוקר אותו יום להר הבית, "כדי להעביר מסר לאויב שממשיך בפגיעה במסגד אל אקצא שהוא קו אדום." בעקבות התערבות של המצרים והקטארים חזרו בהם מכוונתם להפגין. "הארץ" מדווח שעלו להר הבית 748 יהודים כולל ח"כ יצחק קרויזר, שכמה מהעולים ניסו להתפלל ואחד אף תיכנן לשחוט גדי.

ב-3 באוקטובר מפרסם ג'קי חורי: "מצרים הזהירה: המשך עליית יהודים להר הבית יביא להסלמה". הוא כותב: "מקור המעורה בפרטים אמר ל"הארץ" כי לאירועים בירושלים ובגדה המערבית, כמו גם להחמרה בתנאי האסירים הפלשתיניים הכלואים בישראל, עשויה להיות השלכה ישירה על הנעשה בגבול הרצועה." שמתם לב? אזהרה מצרית לגבי המצב ברצועת עזה כמה ימים לפני השביעי באוקטובר. כנראה זו האזהרה המצרית המדוברת, שנתניהו מעולם לא שמע עליה, אבל אני קראתי עליה בעיתון "הארץ", בזמן אמיתי.

ב-6 באוקטובר כתב עמוס הראל כי מבצעי המעצרים של צה"ל, הנשק הפלשתיני ופעולותיו של סמוטריץ' גורמות להסלמה. הכותרת היתה "כל הדרכים לאינתיפאדה." בגדה המערבית לא פרצה אינתיפאדה, אבל למחרת בבוקר קרה בגבול רצועת עזה משהו שאיש בישראל לא התכונן לקראתו. ההפתעה הגיעה מהר יותר משציפו, חמישים שנה בדיוק אחרי פרוץ מלחמת יום הכיפורים, וישראל לא היתה מוכנה. היו מי שאמרו שהחמאס הרדים אותנו. האמנם? האם השתלשלות הדברים שכולם היו גלויים ולא מוסתרים מצביעה על ניסיון של החמאס להרדים אותנו, או אולי דווקא לעורר אותנו? האם הדברים היו מידרדרים לידי כך לולא פעל נתניהו להחלשת הצבא לצורך ההפיכה המשטרית והדהיר את מדינת ישראל לתהום ללא מעצורים? האם חסרו אזהרות בתוך ישראל ומחוצה לה? והאם הכל היה באמת בלתי נמנע, או שדווקא אפשר היה לעצור את פלישת החמאס, בוודאי שאפשר היה לעבות את הכוחות בגבול עזה ולהקטין את האסון? והאם אפשר להסיר כל אחריות מפעילותם המתגרה של בן-גביר ואנשיו בהר הבית למתקפת חמאס שלא במקרה כונתה "מבול אל-אקצא", ושוב – כיצד התייחסו לאזהרה המצרית בנידון, שהיתה פומבית ומפורשת? האם היה החמאס מצליח לגייס התלהבות כזו בקרב העזתים ללא ההתגרות של בן-גביר, שנתניהו אמנם ניסה לרסן, אך לאחר שמינה אדם כה מסוכן לשר לביטחון פנים, איבד בעצמו את השליטה על המתרחש?

נתניהו ואנשיו מנסים לשכנע את הציבור שלא ידעו דבר ושהאסון היה בלתי נמנע, אבל אני אינני משוכנעת בכך. האמת היא שאני משוכנעת שרק ממשלת נתניהו-סמוטריץ-בן-גביר יכלה להמיט עלינו את אסון השביעי באוקטובר, והיא לא רק אחראית מתוקף תפקידה לאסון ולאבידות הנוראות, אלא היא לגמרי אשמה בטבח ובמוות שזרע, וראוי שחבריה יבלו עד יומם האחרון בכלא, ומחריד לחשוב שימשיכו לשבת על כסאם, ואפילו עוד דקה.

 

האסון שנמנע והאסון שקרה

 

כשנתניהו הודיע שצריך לחקור האם טייס המשנה שניסה להפיל את המטוס העמוס ישראלים בדרכו לתל-אביב נשלח על ידי איראן, חשבתי לעצמי, שכנראה לדעת נתניהו חשוב יותר לחקור את האסון שלא קרה, מאשר את האסון של השביעי באוקטובר שכן קרה, ובפרט אם אפשר יהיה להאשים את איראן ולהצדיק מלחמה נוספת, אבל די מהר התברר שגם האסון שנמנע מקורו במחדל של ממשלת ישראל, שהיתה אמורה לבדוק ולוודא שצוותי המטוסים שממריאים מדובאי לישראל אמינים, ולצורך זה ישנה מחלקה ברשות המיסים שאם הבנתי נכון כפופה גם למשרד התחבורה, ולכן מן הסתם גם האסון שלמרבה המזל נמנע, לא ייחקר כראוי, כי ממשלת נתניהו חוקרת רק אם תוצאת החקירה הצפויה אמורה לשרת אותה, ואם לא זה המצב, נתניהו כבר ידאג שלא יחקרו דבר. מירי רגב כבר התראיינה הערב לאיילה חסון והסבירה בצורה קצת מבולבלת שהמוסד צריך לבדוק חברות זרות, ואחר כך אמרה ששב"כ אחראי, ואחר כך אמרה שגם בחברה בריטית יכול להיות טייס מוסלמי. היא אמרה את זה כאילו בחירה של צוותי תעופה היא משהו כמו מזג האוויר, שאין לבני האדם שום שליטה עליו, והכל עניין של מזל. כמובן שלא זה המקרה. נושא בטיחות הטיסות, ובפרט מאז ה-11 בספטמבר, כשהתברר שאפשר לחטוף מטוסים לא רק כדי לשבות את נוסעיהם, אלא כדי להשתמש בהם להפיל בניינים ולגרום לאלפי אבידות, מעסיק מאד את חברות התעופה ורשויות התעופה, ובדיוק מסיבה זו סובלת מדינת ישראל וסובלים תושביה מהפסקת טיסותיהן לישראל של חברות זרות, כל אימת שהמצב הבטחוני בישראל מתערער, כפי שקורה כבר שלוש שנים עקב המלחמה הבלתי נגמרת. גם בהסכמי השלום בין ישראל לדובאי נכלל סעיף שאוסר על טייסים ממדינות שלישראל אין יחסים דיפלומטיים עימן להטיס מטוסים לישראל. כלומר, מישהו כבר חשב על כך שעלולה להיות בעיה בטיחותית בטיסות מדובאי. בעצם השב"כ אוסר כבר מזה זמן על חברות ישראליות לטוס לדובאי בגלל בעיות בטיחות. מדוע הניחו איפה לחברות תעופה מדובאי לטוס לישראל? ומה משמעות הדבר, שכולם ציינו לשבח, שגם כאשר חברות זרות רבות הפסיקו את טיסותיהן לישראל בגלל מצב המלחמה המתמשך, וחלקן עדיין נמנעות מלטוס לישראל, חברת Fly Dubai המשיכה לקיים את טיסותיה לישראל, ואפילו הוסיפה טיסות אליה? האם הנכונות לטוס לישראל בזמן מלחמה מצביעה על יחסים טובים במיוחד בין דובאי לישראל, או משקפת זלזול של שתי המדינות בבטיחות הטיסות ובבטיחות הנוסעים? אולי האסוציאציה לשביעי באוקטובר, לטענה של נתניהו שהמזהירים מפני סכנת מלחמה מפריזים באזהרותיהם, ואטימת אוזניו לאזהרות, היא אסוציאציה נכונה? אולי ידעו שהטיסות מדובאי לישראל אינן בטוחות דיין, אבל סמכו על המזל? אולי הישראלים שפותו לטוס לדובאי בהמוניהם או לחנות בה חניית ביניים פשוט הופקרו, כפי שהופקרו תושבי עוטף עזה, בטענה שהחמאס מורתע ולא מסוגל לבצע פלישה בהיקף גדול, לא מפני שזה היה נכון, אלא מפני שחשוב היה יותר לנתניהו להרוס את מערכת המשפט ולבצר את שלטונו, ולא מפני שלא היתה סכנה? ובדומה לכך חשוב היה למכור לאזרחי ישראל פיתויים של חופשות זולות  ומפנקות בדובאי העשירה, ואשליות שדיכוי הפלשתינים איננו מעניין את מדינות המפרץ כמו הכסף הקל שהתיירות הישראלית מבטיחה? כפי שבאחד באוקטובר 2023 התפרסמו הבטחות לשלום קרוב עם סעודיה, שעל פי ההדלפות לא הפריע לסעודים העדר ההתקדמות ביחס ישראל לפלשתינים, הדלפה שרק תמימים במיוחד לא זיהו בה את עקבות הספין העקבי של נתניהו, שהוא יביא לישראל שלום עם מדינות ערב גם ללא מדינה פלשתינית, ושאפילו התעללות בפלשתינים וגירושם לא יפריעו לסעודיה, שתמיד ראתה בעצמה את מנהיגת העולם המוסלמי ופטרונית הר הבית, לקיים יחסי שלום עם ישראל.

שלום עם סעודיה לא נחתם, והשבוע סירבה סעודיה אפילו להתיר למטוסים ישראלים לנחות בה כדי להשיב לישראל את נוסעי המטוס שניצל רק בזכות קברניט נחוש ונוסעים בעלי תעוזה ותושיה יוצאות דופן. מה יהיה כעת על הטיסות בקו תל-אביב-דובאי אין לדעת. האם המטוסים יחזרו לטוס ובאלו תנאים, והאם הנוסעים הישראלים ימשיכו לבטוח בחברות התעופה של דובאי שכה הכזיבו. כמו במקרה של השביעי באוקטובר, כאשר התעלמות נתניהו מהסכנה הבטחונית גרמה לאסון אדיר ממדים, שעירער את שלטונו יותר מכל משפטיו, כך הזלזול וההפקרות בנושא הפיקוח על בטיחות הטיסות בקו דובאי-תל-אביב, אולי במטרה להקל על הפעלת הקו ולפתות את הישראלים בחופשות מפנקות באדיבות ממשלת ישראל, פגעה בסופו של דבר באמינות הקו, ועלולה לפגוע אנושות ברווחיות ובהמשכיות שלו, וגם לערער את יחסי ישראל עם מדינות המפרץ, שמתוחים ממילא עקב ההרס וההרג שזרעה ממשלת ישראל בעזה. שכרו של הזלזול יוצא בהפסדו.

 

ואם נשיא איחוד האמירויות לא הזהיר את נתניהו?

 

נניח שכדברי בנימין נתניהו, נשיא איחוד האמירויות לא הזהיר אותו מפני הטבח שתיכנן חמאס. האם זה פוטר את נתניהו מהזלזול והתוקפנות שלו כלפי האזהרות שכולנו שמענו במו אזנינו מפי יואב גלנט, שבגללן מיהר נתניהו לפטר את גלנט וחזר בו זמנית, אך לבסוף פיטר אותו מתפקידו? האם העובדה שהרמטכ"ל בזמנו הרצי הלוי הגיע לכנסת והתחנן לפגישה עם נתניהו לפני ביטול עילת הסבירות ונתניהו התחמק ממנו, איננה מספיקה כדי להרשיע את נתניהו בסירוב להאזין לאזהרות ולפעול לאורן? האם לא די באזהרות אנשי המודיעין שאויבינו רואים בשסע החברתי שגרמה המהפכה המשטרית חולשה שהם יכולים לנצל לפגיעה בישראל, כדי לדרוש מנתניהו דין וחשבון על ניסיונו לפגוע אנושות במערכת המשפט ולקרוע את החברה הישראלית לגזרים, מתוך סיבות אנוכיות לגמרי, ומבלי להתחשב בתוצאות? ומה באשר ליחס המזלזל כלפי התצפיתניות שאזהרותיהן היו ספציפיות ומבוססות על מראה עיניים, על התרגילים שחמאס ערך לנגד עיניהן המבועתות?

כמו כל פושע מצוי מבסס נתניהו את הגנתו על הקושי של הצד השני להוכיח את טענותיו: בהעדר יכולת להוכיח שדאג להגנה ראויה על עוטף עזה, שהציב שם מספיק כוחות – ולא, זו איננה אחריותם הבלעדית של הרמטכ"ל ושר הביטחון. ראש הממשלה הוא האחראי העליון על הצבא ועליו לוודא שהמדינה מוגנת בצורה ראויה מפני האיומים עליה - מתמקד נתניהו במה היה אילו, כאילו איש איננו יודע מה היה באמת כאשר כן העירו אותו: במשך שעות הוא לא עשה דבר. המחבלים טבחו בבארי, בניר עוז, בנחל עוז, בכפר עזה, וצה"ל לא הגיע. שעות רבות אחרי שנתניהו התעורר צה"ל לא הגיע לישובים ולבסיסים המוצפים מחבלים.

אני מתקשה להבין מדוע דווקא האזהרה הכוללנית של נשיא איחוד האמירויות מסעירה את הציבור הישראלי יותר מכל מה שראה לנגד עיניו לפני הטבח: הדהירה המאיימת להרס המשפט והדמוקרטיה במדינת ישראל, קריעת העם לגזרים בסיפורים על טייסים שלא ימלאו את תפקידם ויסרבו להציל את כוחות הקרקע, שמעולם לא קרו במציאות אלא בעלילות הדם הביביסטיות, ביטויים של זלזול באנשי הצבא והתפארות בחשיבות הממשלה, שלפני השביעי באוקטובר, וגם אחרי השביעי באוקטובר, לא עשתה דבר להגן על תושבי ישראל ולטפל במצוקותיהם. מה היו החוקים שנתניהו העביר עם חזרתו לשלטון? חוק שמקשה על הוצאתו לנבצרות, חוק למימון מעונותיו הפרטיים של חשבון הציבור, חוק להגדלת תקציב הלבוש והאיפור שלו ושל רעייתו. מה עשה נתניהו למען אורנה המשעממת שביקשה חדר מיון קדמי בקריית שמונה, צורך חיוני בעיירת גבול מוכת טילים. ולא, העובדה שאורנה בלעה את עלבונה והמשיכה לתמוך בנתניהו איננה משנה דבר. האמירה שבקשה לחדר מיון קדמי בקריית שמונה משעממת את נתניהו נאמרה לכל תושבי ישראל ולגבי כל מצוקותיהם וצרכיהם, הבטחוניים והאחרים.

האם היה אזרח ישראלי שלא ידע שגבול עזה מסוכן? שצעדות לגדר של אנשי חמאס, הבערת צמיגים, בלוני נפץ, ירי, רקטות, כולם חלק מחייהם המאוימים של תושבי עוטף עזה? האם היו הורי חיילים ששירתו בגבול עזה שלבם לא נחרד מאימת האיום על ילדיהם? האם מישהו, אזרח או חייל, אחרי שנים כה רבות של ירי על ישובי העוטף, אחרי פרשת חטיפתו של גלעד שליט, אחרי ההחזקה ארוכת השנים של חמאס בגופותיהם של הדר גולדין ואורן שאול, האם היה אזרח ישראלי שלא ידע שחמאס שואף לחטוף ישראלים ועדיף חיילים?

לו נחת חייזר ושמע את דברי נתניהו, יכול היה לחשוב שהטבח בתושבי עוטף עזה היה דבר כה בלתי סביר, שאי אפשר היה לצפות אותו ולהתכונן אליו מראש. אבל במציאות הטבח בעוטף היה כתוב על הקיר ובאותיות גדולות. זה לא שלא הזהירו את נתניהו. זה לא שלא העירו את נתניהו. שוב ושוב הזהירו אותו, שוב ושוב ניסו להעיר אותו, והוא התעקש לעצום את עיניו, להסב את מבטו ולהמשיך בשלו – דאגה אך ורק לעצמו ולענייניו. מי שמתיימר להיות שומר ישראל הפקיר את צאן מרעיתו ולא מיהר להצילו גם כשידע בדיוק מה קרה.

ולכן יהי רצון שכדברי הנביא: הִנְנִי אֶל-הָרֹעִים וְדָרַשְׁתִּי אֶת-צֹאנִי מִיָּדָם וְהִשְׁבַּתִּים מֵרְעוֹת צֹאן, וְלֹא-יִרְעוּ עוֹד הָרֹעִים, אוֹתָם; וְהִצַּלְתִּי צֹאנִי מִפִּיהֶם, וְלֹא-תִהְיֶיןָ לָהֶם לְאָכְלָה... וְהוֹשַׁעְתִּי לְצֹאנִי, וְלֹא-תִהְיֶינָה עוֹד לָבַז.

 

בנט וליברמן כטרולים של גוש השינוי

 

הדברים שאמר גדי איזנקוט לבנט וליברמן נכונים ומדויקים. התנהלותם של השניים אנוכית, מזיקה, ומסכנת את המאמץ להחלפת נתניהו.

מאז תחילתה של מערכת הבחירות הנוכחית העמיד נפתלי בנט דרישה חצופה לבחור בו כראש הגוש וכמועמד לראשות ממשלה, ובכך חזר על התנהלותו החצופה והאנוכית ביוני 2021, כאשר דרש מלפיד, כתנאי לתמיכתו בממשלת השינוי, לאפשר לו לכהן כראש ממשלה בשנתיים הראשונות לכהונת הממשלה. העובדה שבראש הממשלה הועמד ראש מפלגה קטנה, בת ששה מנדטים בלבד, תרמה רבות לדה לגיטימציה של ממשלת השינוי ולנפילתה לאחר קצת יותר משנה. כמובן שבנימין נתניהו לא היה בוחל באמצעים להפיל את ממשלת השינוי ולחזור לשלטון, גם אם יאיר לפיד היה עומד בראשות הממשלה מלכתחילה, אבל כהונתו של בנט כראש ממשלה, כשהוא עומד בראש מפלגה קטנטנה, גם אם מילא את תפקידו בהצלחה יחסית, הפכה את טענת חוסר הלגיטימיות למקובלת, ולמרות שבכהונת בנט תמכו 60 חברי כנסת, הוא זכור כ"ראש ממשלה עם ששה מנדטים".

כהונתו של בנט בראשות גוש השינוי הפכה אותו לשנוא נפשו של הימין תומך נתניהו, ולמעשה הוא נחשב כלגיטימי רק בגוש השינוי, ותלוי בקולותיו של גוש זה. אבל בנט לא למד דבר מניסיונו כראש ממשלה מטעם מפלגה קטנה מאד, והתנהג כאילו מועמדותו לראשות הממשלה מטעם גוש השינוי היא מובנת מאליה ומתחייבת. גם לאחר שהתמיכה בו בסקרים ירדה מאד, תוצאה בלתי נמנעת לא רק מהאיחוד הבלתי מוצלח שלו עם יאיר לפיד, אלא מכך שכמו בעבר, הצלחתו הראשונית בסקרים ביטאה יותר התנגדות לנתניהו מאשר תמיכה בבנט, ועם התגבשותה והתחזקותה של מפלגת ישר בראשות איזנקוט, ירידתו של בנט בסקרים היתה צפויה, ולו גם באיחוד עם לפיד, שאכזב מאד את גוש מתנגדי נתניהו בהתנהלותו הנרפית מול ממשלת נתניהו-בן-גביר-סמוטריץ'-חרדים והאסונות שהמיטה על מדינת ישראל, והתאחד עם בנט לאחר שמפלגתו הידרדרה בסקרים ל7-8 מנדטים והסתכנה בהידרדרות נוספת. אין שום פלא בכך שמפלגת יחד מקבלת כעת בסקרים כתריסר מנדטים, שמשקפים את כוחם האמיתי בציבור של שני מנהיגיה: כששה מנדטים לכל אחד מהם.

אביגדור ליברמן ללא ספק שאב את דרישתו לכהן כראש ממשלה עם פחות מעשרה מנדטים מנפתלי בנט. אני משוכנעת שלולא עמדה לנגד עיניו הדוגמה של בנט, הוא לא היה מעלה בדעתו לדרוש לכהן כראש ממשלה. בקרב מתנגדי נתניהו התמיכה בליברמן כראש ממשלה נמוכה אפילו מהתמיכה בבנט, שהוא אדם חביב יותר מליברמן, ומשדר פחות התנשאות ותוקפנות. הנזק שגורמת התנהלותו של ליברמן לגוש השינוי חמור עוד יותר מזה שגורם בנט. תוקפנותו כלפי מנסור עבאס ורע"מ, והצהרתו שלא יאפשר לאיזנקוט להקים ממשלת מיעוט שנשענת על תמיכת הערבים, עלולה להשאיר את נתניהו בשלטון, ולעתים יש תחושה שזו בדיוק כוונתו, ושלא את השותפות עם רע"מ הוא מנסה לסכל, אלא את החלפתו של נתניהו באיזנקוט, שזו האופציה היחידה להחליף את נתניהו: רוב מוחלט של מתנגדי נתניהו מקבל ותומך באיזנקוט כמנהיג הגוש, ולו נדרשו להסכים להובלת הגוש על ידי ליברמן, רבים היו מסרבים לכך. מבחינה אידיאולוגית ברור שגם בנט וגם ליברמן שייכים לגוש נתניהו. משם הם באו והמניע שלהם להתנגד לנתניהו הוא אכזבה אישית ממנו שהובילה ליחסים מתוחים ואף לעוינות מצדם כלפי נתניהו, מן הסתם עוינות מוצדקת. אבל מבחינת הדנ"א שלהם הם אנשי ימין קיצוני, שחושבים שזכותם גם לנצל את השמאל כדי לרכב על גבו למימוש נקמתם בנתניהו, וגם להתייחס לשמאל כאילו דעותיו אינן לגיטימיות וכאילו הוא זקוק לרשות מהם לבטא את דעותיו ואמונותיו, כפי שאפשר לראות היטב מיחסו המתנשא של ליברמן ליאיר גולן, שממנו הוא דורש להתבטא באופן שינעם לליברמן, כאילו רק לתמיכתו של ליברמן בעונש המוות או בארץ ישראל השלמה שמעוררת מיאוס בשמאל מותר לקבל ביטוי, ואילו סלידתו של השמאל מהלאומנות הימנית, מהחרמת הערבים כאילו אינם בני אדם, מטרור המתנחלים, מעונש המוות לערבים בלבד ובעיקר מהחורבן וההרס בעזה כולל פגיעה קשה בחפים מפשע, אינן ראויות למצוא את ביטוין.

מתנגדי נתניהו ברובם הגדול מעדיפים את החלפת נתניהו באיזנקוט, ולרבים מהם זו האפשרות היחידה להמשיך לחיות במדינת ישראל. בנט וליברמן רוצים להחליף את נתניהו מסיבות אישיות וכדי לממש מאוויים פרטיים על גבם של אנשים שאמונותיהם שונות ורחוקות משלהם, והיה ראוי שיתנהגו בהרבה יותר צניעות והתחשבות.

תפילה וחרדה

 

נדמה שתחילת שנה חדשה היא זמן לסיכומי עבר ולציפיות ותקוות חדשות, אבל בתוך מועקה הולכת וגוברת של משטר נתניהו, בחרדה אינסופית שמא יצליח שוב לנצח בבחירות, או לא ממש לנצח, אבל להישאר בשלטון בתעלול כלשהו, ועדיין ילפות את גרוננו באחיזת החנק שלו, קשה לסכם וקשה להרגיש התחלה חדשה. אפשר אולי להתנחם בדברי חז"ל שכשהצרות מתרבות סימן שהגאולה קרובה, אבל מי יכול להסתפק בסימן דל שכזה. עדיין אנו מוצפים ברוע האינסופי, שמפזר אשמה ועלילות דם לכל עבר, הסתירו ממני, לא העירו אותי, לא סיפרו לי, כולם ידעו לפני, אילו העירו אותי הכל היה אחרת, כאילו מישהו הפריע לו להגיע לקריה בשבע ומחצה, וכבר בדרך להיוועץ עם שר הביטחון והרמטכ"ל, אבל מי שניסה לפטר את שר הביטחון לאחר שהזהיר מפני סכנה ממשית לביטחון ישראל, והתחמק מן הרמטכ"ל שהתחנן להיפגש איתו בכנסת – במצב יחסים שכזה כנראה אפילו להרים טלפון לא קל, גם אם ברור שמוכרחים. ומה עשה כדי להציל את חיילי וחיילות הבסיס בנחל עוז, כשעוד היה אפשר להצילם? מה עשה כדי לסלק את המחבלים שטבחו בתושבי בארי, אופקים, ניר עוז, כפר עזה? מה עשה לאחר שש וחצי בבוקר, כשכבר התעורר וידע? כמה אפשר לשקר? והגברת השופעת רוע, שמשקרת שיאיר גולן היה בעוטף בשעה מאד מוקדמת, כשבעלה טרם ידע, כשמדובר בשמונה וחצי בבוקר השביעי באוקטובר, כשכל המדינה כבר היתה על הרגליים, כשאפילו שומרי שבת הדליקו את הטלוויזיה כשהבינו שמדובר בסכנת חיים, כשאנשים התקשרו לדני קושמרו ולתמיר שטיינמן ובכו שהם נטבחים בממ"דים ואיש אינו בא להצילם, ולא היה דבר לעשות מלבד לבכות איתם יחד. כיצד אפשר לשקר על מה שחרות בבשרו של כל ישראלי, חרות בדם, ואנשים שגרים בקרבת קיסריה מעידים שצפו בשיירת ראש הממשלה נוסעת בכביש החוף בסביבות שמונה ועשרים בבוקר, כשאנשים כבר נזעקו לגיוס חירום של מילואים, או גייסו את עצמם לסייע לקרובים, וחלקם נזעקו ממש להציל חיים, והשאלות שעדיין מנקרות, היכן היו גדודי החי"ר והשריון, מדוע לא מלאו הכבישים בטנקים דוהרים לעוטף עזה, והיכן היו מטוסי חיל האוויר, ואיך אנשים נטבחו ונשרפו למוות על טפם וזקניהם ואין מציל, אין מציל. עדיין אנחנו כלואים בבוקר הזה שאין לנו מפלט ממנו, ודווקא עליו מנסים למכור לנו סיפורי בדים. זה לא רק מרגיז, זה כואב, זה שובר, זה חונק.

ותודה לאל ולבג"ץ שעדיין יש לנו גלי צה"ל, ותאגיד שידור ציבורי, וערוצי תקשורת שאינם שופרות שלטון אלא קולות המציאות שלנו, קשה ומרה ככל שתהיה, שעדיין שומרים אותנו מחוברים, וברוכים העצב והצער והמכאוב שמוסיפה הבינה, כי הם טובים מעצימת העיניים, וברוכה האמת החותכת בבשר מן השקר המלטף, ויהי רצון שנוסיף חכמה ודעת ונדע לבחור בטוב על פני הרע, בחיים על פני המוות, ברחמים על פני האכזריות והרוע. ויהי רצון שנמצא רחמים ונחמה וחסד בשנה החדשה הזו, שתביא שלום ותרחק ממלחמה, שתהיה שנת בניין ולא שנת חורבן, שנת תנחומים ולא שנת דמים. וכמאמר יחזקאל הנביא לרועי ישראל:

הוֹי רֹעֵי-יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ רֹעִים אוֹתָם--הֲלוֹא הַצֹּאן, יִרְעוּ הָרֹעִים. אֶת-הַחֵלֶב תֹּאכֵלוּ וְאֶת-הַצֶּמֶר תִּלְבָּשׁוּ, הַבְּרִיאָה תִּזְבָּחוּ; הַצֹּאן, לֹא תִרְעוּ: אֶת-הַנַּחְלוֹת לֹא חִזַּקְתֶּם וְאֶת-הַחוֹלָה לֹא-רִפֵּאתֶם, וְלַנִּשְׁבֶּרֶת לֹא חֲבַשְׁתֶּם, וְאֶת-הַנִּדַּחַת לֹא הֲשֵׁבֹתֶם, וְאֶת-הָאֹבֶדֶת לֹא בִקַּשְׁתֶּם; וּבְחָזְקָה רְדִיתֶם אֹתָם, וּבְפָרֶךְ. וַתְּפוּצֶינָה, מִבְּלִי רֹעֶה; וַתִּהְיֶינָה לְאָכְלָה לְכָל-חַיַּת הַשָּׂדֶה, וַתְּפוּצֶינָה.

כֹּה-אָמַר אֲדֹנָי יְהוִה, הִנְנִי אֶל-הָרֹעִים וְדָרַשְׁתִּי אֶת-צֹאנִי מִיָּדָם וְהִשְׁבַּתִּים מֵרְעוֹת צֹאן, וְלֹא-יִרְעוּ עוֹד הָרֹעִים, אוֹתָם; וְהִצַּלְתִּי צֹאנִי מִפִּיהֶם, וְלֹא-תִהְיֶיןָ לָהֶם לְאָכְלָה... וְהוֹשַׁעְתִּי לְצֹאנִי, וְלֹא-תִהְיֶינָה עוֹד לָבַז...

וְכָרַתִּי לָהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, וְהִשְׁבַּתִּי חַיָּה-רָעָה מִן-הָאָרֶץ; וְיָשְׁבוּ בַמִּדְבָּר לָבֶטַח, וְיָשְׁנוּ בַּיְּעָרִים...

 

ויהי רצון שיתקיימו בנו בשנה החדשה מקצת דברי הנביא.

הרוב שמסרב להיות רוב

 

"גוש אזנקוט נחלש", אומרים הקריינים. רק 51 מנדטים, פחות מגוש נתניהו, שקיבל היום בסקר של "כאן" 52 מנדטים. את 4 המנדטים שקיבלה בסקר המפלגה המאוחדת החדשה של יועז הנדל וירון זליכה, שלפי דרישותיו הבלתי אפשריות של הנדל לא תצטרף לקואליציה לא עם חרדים ולא עם ערבים, לא צירפו הסוקרים והמגישים לשום גוש, וזה מובן. אבל יש עוד 13 מנדטים שרשומים בין הגושים, כאילו לא ברור ש-13 המנדטים האלה, של המפלגות הערביות, (כלולים בהן כעת גם שני יהודים), שייכות לגוש מתנגדי נתניהו, ובמקרה של רע"ם בהנהגת מנסור עבאס, לא רק שהוא כבר ישב עם גוש השינוי ומעוניין לחזור ולשבת אתו, אלא שהוא מעוניין גם לכהן כשר בממשלה. מדוע אין סופרים אותו בגוש מתנגדי נתניהו? מדוע סוקרים שאמורים להיות אנשי מדע אובייקטיבים ולא מוטים גזענית ופוליטית, אינם סופרים לפחות את רע"ם בגוש מתנגדי נתניהו? מדוע איש איננו סופר את הערבים, כאילו היו שקופים?

אכן, אזנקוט, בנט ולפיד וליברמן, שהם גוש בפני עצמו, גוש הגזענים והפחדנים, או גוש היורים לעצמם ברגל, הודיעו שהם יקימו רק "ממשלה ציונית", שזה שם קוד לממשלה בלי ערבים. רק יאיר גולן הודיע שיישב יחד עם הערבים, ומיד החלו לנסות להפוך גם אותו לבלתי לגיטימי, ולהפיץ אודותיו עלילות, שהרי בישראל של היום להקים ממשלה שתייצג את כל אזרחי ישראל זה בלתי לגיטימי, ולעומת זאת לעודד רצח של פלשתינים, התעללות בהם וגזל אדמתם ורכושם זה לגמרי לגיטימי. את עופר וינטר שאלו אם יזיק או יועיל לגוש נתניהו, אבל שהמצע שלו הוא טרנספר המוני של ערביי עזה ואולי לא רק הם, שזה פשע נגד האנושות, לא הפריע למראיינים. אבל מדוע סקר, שאמור להיעשות ולהתפרש בצורה מדעית, מסתמך על הצהרות של פוליטיקאים, ולא על עובדות, כמו העובדה שמפלגת רע"ם מעוניינת להצטרף לממשלת השינוי כפי שעשתה בעבר. מדוע מפלגות יהודיות מצורפות לגושים לפי הצהרותיהן שלהן, לפי האופן שבו הן מעידות על עצמן, ואילו המפלגות הערביות מתויגות לפי היחס הגזעני שהן מקבלות ממרבית המפלגות בגוש השינוי? הרי לגוש מתנגדי נתניהו, אפילו על פי הסקר הגרוע הזה, יש בפועל 64 מנדטים, ולא 51, אפילו אם הנדל וזליכה, שני האופורטוניסטים המלאים בעצמם, יצטרפו לגוש נתניהו. למתנגדי נתניהו יש רוב כל כך יציב ובטוח. הרי ירידתן של מפלגות גוש השינוי היהודיות מלווה בעליית מספר המנדטים של המפלגות הערביות, מ-9 עד 10 מנדטים ל-13, עם פוטנציאל להגיע ל-15 מנדטים. אז נתניהו אמר שאין למתנגדיו ממשלה בלי ערבים. מה הבעיה בכך? האם הפכנו למדינה מהסוג שאינני רוצה אפילו להזכיר, שבה בני מיעוט לאומי אינם נחשבים לבני אדם, ואינם נחשבים לאזרחים?

ביני לביני חשבתי לעצמי שזה יהיה עונשם של הגזענים, עונש משמיים, שאכן לא תהיה להם ממשלה ללא ערבים. שהם יצטרכו להחליט אם הם מקימים ממשלה שמייצגת את כל אזרחי ישראל שבהישג ידם, או משאירים את נתניהו בשלטון, שזו מחשבה שמעוררת בי חלחלה. עוד כהונה של מחנה רוצחי רבין הפורעים בפלשתינים, שיבריחו מכאן עוד רופאים, עוד מדענים, עוד אנשי הייטק. עוד ממשלה של הפקרת הביטחון, פשיעה לאומנית ופשיעה מכל סוג, ומעשי רצח בכל יום ויום, ותאונות דרכים קטלניות, והתקפות בריוניות על מערכת המשפט ואנשי המשפט, והשתוללות של פושעים ופשעים מכל סוג, והסתה ושנאה ושקרים ועלילות. אני סופרת את הימים עד לבחירות, ומרגישה שאני נוסעת על אדי הדלק האחרונים. נחנקת ולא יכולה עוד לשאת את חבטות האלה היומיות האלה על ראשינו. האם בימים שבהן גוברת שנאת ישראל בעולם כולו, גם חלקת האלהים הקטנה הזו שאבותינו קנו לנו בדמם, גם היא תהפוך למקום שאי אפשר לחיות בו?

והרי קרוב אליכם הדבר, בידכם הדבר, ואתם דוחים את היד המושטת להצילכם וגוררים את כולנו אל התהום?

התעלמות מהפלשתינים לא תפתור את הבעיה

 

למרות טבח השביעי באוקטובר, או אחרים יאמרו שבגלל טבח השביעי באוקטובר, נפתלי בנט ויאיר לפיד מבטיחים לבוחרים לנהל את המדינה טוב יותר מהליכוד – וזהו. זו בעצם בדיוק אותה הבטחה שהם הבטיחו לבוחרים לפני שנבחרו להרכיב את ממשלת השינוי – לנהל את המדינה טוב יותר, להוריד את יוקר המחיה, לגייס חרדים. כל זה מאד חשוב, והם באמת ניהלו את המדינה בזמנו טוב יותר מהליכוד. בנט, למשל, טיפל בגל של מגפת הקורונה מבלי לסגור את המשק, ומבלי לפגוע נואשות בפרנסתם של אנשים, באמצעים מתונים למדי. הוא לא נזקק לגזירות הדרקוניות שגזר נתניהו כדי להפסיק את ההפגנות נגדו, וגם התחושה היתה הרבה יותר נעימה – היתה איזו שלווה, ללא המתקפה המתמדת של ממשלות נתניהו על אזרחי המדינה והאיום המתמיד לחסל את גלי צה"ל, התאגיד, שלטון החוק ומערכת המשפט ומה לא. בנט ולפיד אפילו חיסלו כמה מחבלים בעזה, בהצלחה. אבל לא חשבו שצריך לטפל בבעיה הפלשתינית, חשבו שניתן להשאיר אותה בצד עד לימים טובים יותר, וכך הם חושבים עדיין, גם אחרי השביעי באוקטובר, וזה קצת דומה לטענה המטומטמת של נתניהו, שהוא ברוב גאונותו הוריד את הבעיה הפלשתינית מהשולחן, וההבטחות החוזרות שלו לשלום עם סעודיה, כאילו שליטי סעודיה יסכימו לחתום על הסכם שלום עם ישראל, או אפילו לעשות צעדי התקרבות אליה, ללא צעדים ישראלים להכרה במדינה פלשתינית, כאילו אפשר בכלל לשפר את תדמיתה של ישראל בעולם עם המשך השליטה בפלשתינים, תוך כדי הפקרתם הגמורה לבריונות המתנחלים.

הבעיה הגדולה ביותר של ישראל, אפילו יותר מממשלת חיסול הדמוקרטיה של נתניהו, היא שליטתה במיליוני פלשתינים שאינם רוצים בשלטונה. כעת מתנהלת מערכת בחירות שכולם מבינים שהיא גורלית, כי המשך שלטון הליכוד עלול להביא לחיסולה הגמור של הדמוקרטיה בישראל, כולל מערכת המשפט והתקשורת החופשית, לאחר שנתניהו כבר הפך לשליט יחיד ורמס את עצמאות הכנסת, רמיסה שהגיעה לשיאה בדרישה מחברי הכנסת לצלם את עצמם מצביעים לעורך הדין הפרטי של נתניהו למשרת מבקר המדינה, למרות שהחוק דורש הצבעה חשאית ללא התערבות של הרשות המבצעת. הצלת המשטר הדמוקרטי בישראל היא ללא ספק צורך חיוני, אבל היא איננה מנותקת ואיננה בלתי תלויה בצורך להתמודד ברצינות עם אוכלוסיה של מיליוני פלשתינים ביהודה ושומרון וברצועת עזה, אוכלוסיה שמצבה כיום מזעזע, בין ההרס שזרעה ישראל ברצועת עזה, לבין פרעות המתנחלים ביהודה ושומרון בברכת הממשלה. מי שחושב שהפלשתינים ישבו בשקט וימתינו לכך שישראל תפתור את בעיותיה הפנימיות, נוהג כמו ממשלת נתניהו, שפשוט התעלמה מקיומם של הפלשתינים, כאילו ההתעלמות מהם תביא להיעלמות הפלשתינים או להיעלמות הבעיה.

דווקא מחדל השביעי באוקטובר הוכיח שהבעיה הגדולה ביותר של מדינת ישראל היא יחסיה עם הפלשתינים. למרבה הצער בעקבות הטבח סוברים עוד יותר ישראלים מקודם, שאפשר לדכא ולגרש את הפלשתינים ממקומות מושבם. זוהי פנטסיה. בתחומי ארץ ישראל המנדטורית מספר הפלשתינים בערך שווה בגודלו למספר היהודים החיים בישראל, ועם איננו יכול לדכא ולגרש עם אחר ששווה לו בגודלו, ועוד כשמדובר במדינה קטנה כמו ישראל שתלויה לגמרי בתמיכה אמריקנית וגם בתמיכה של מדינות אירופה.

בנט ולפיד אינם היחידים כמובן, שדוחים אפשרות של הכרה במדינה פלשתינית. גם מתמודדים אחרים בגוש האופוזיציה לנתניהו מתחמקים מן השאלה, והליכוד, שחרד מהתעצמות כוחו של גדי אזנקוט מאשים אותו שהוא יקים מדינה פלשתינית. האמת היא שנתניהו כבר הקים מדינה פלשתינית: הוא הקים ומימן את מדינת חמאס בעזה, שפלשה לישראל וטבחה בתושביה. כל זה קרה ללא קיומה של מדינה פלשתינית רשמית, והחמאס עצמו טען שמה שגרם לו לתכנן את השביעי באוקטובר הוא ההתגרויות של בן-גביר שמפרות את הסטטוס קוו בהר הבית, ועוד יותר מכך דברי נתניהו על שלום עם סעודיה שיעקוף את הבעיה הפלשתינית ויתעלם ממנה. התמיכה שזוכה לה החמאס בחוגים רבים נובעת בדיוק מסיבה זו: בהעדר מדינה פלשתינית וכל עוד מתקיימת השליטה הישראלית בפלשתינים, רבים בעולם רואים את ישראל כמדינה כובשת שמדכאת את האוכלוסיה הכבושה, וזו הסיבה שישראל כמעט הפכה למדינה מצורעת – שליטתה בפלשתינים והפקרתם לבריונות המתנחלים, ולא העובדה שישראל מנוהלת גרוע, ונמל התעופה איננו מתפקד.

בחיי היומיום הציבור הישראלי מאד סובל מהכאוס, העדר הניהול והעדר כל עניין מצד ממשלת ישראל הנוכחית במצב האזרחים וברווחתם. אבל שיפור חיי היומיום איננו אפשרי ללא שינוי ביחסי ישראל עם הפלשתינים. כפי שאזרחי ישראל זקוקים לתקווה, גם הפלשתינים זקוקים לתקווה, ורמיסת תקוותיהם לעצמאות ולחיים ללא התעמרות המתנחלים לא תהפוך אותם לחביבים יותר כלפי היהודים, אלא להיפך – היא תעודד שנאה ואלימות נוספת.

כדי לפתור בעיה כה קשה כמו יחסי ישראל והפלשתינים מנהיגים זקוקים לאומץ. להגיד שכעת צריך לטפל רק בניהול טוב יותר של המדינה, אחרי כל מה שעברנו, זה גם טיפשי וגם פחדני. מי שמבטיח להוריד את הבעיה הפלשתינית מהשולחן מטפח אשליות שווא, ומי שאין לו אומץ להכיר במציאות שמחייבת את הפסקת השלטון הישראלי בפלשתינים, יוכל אולי לשפר את מצב האזרחים בישראל במידת מה, אך לא יוכל לפתור שום בעיה אמיתית. העובדה שבדיוק כמו מנהיגיהם, גם אזרחי ישראל, מעדיפים לטאטא את הבעיה הפלשתינית מתחת לשטיח, או להאמין שאפשר להתמודד איתה באמצעות הפעלת כוח בלבד, איננה מבשרת טובות, ועתידה לחזור ולחבוט בפרצופינו שוב ושוב.   

מה שהוצנע בהספדים על אורן נהרי ז"ל

 

אורן נהרי ז"ל זכה בצדק להספדים נאים, שהיללו את ידענותו, את השכלתו, את סקרנותו וחקרנותו, וכל כישוריו היחודיים, וכולם ציינו כמה הוא יחסר כעת, משהלך לעולמו. אבל הוצנעה מאד העובדה שאורן נהרי היה חסר מזמן, מאז שהוקם תאגיד השידור "כאן", ביוזמתו של גלעד ארדן, כי במעבר מרשות השידור הישנה והמושמצת, זו שבלטו בה אנשים כמו אורן נהרי, ודוד ויצטום, ועמנואל הלפרין, לתאגיד "כאן" החדש, נזרקו טובי האנשים. התאגיד לא רצה את ה"ויצטומים", כפי שכונו דרך גנאי, האשכנזים המשכילים האלה, שמנגנים מוסיקה קלאסית וצופים בקולנוע אירופי איכותי, וקוראים עיתונות זרה, ומכירים יותר מארץ אחת ושפה אחת. אמנם אורן נהרי עצמו אהב לספר כיצד יאיר שטרן ביקש ממנו לבוא לעבוד בחדשות החוץ, כדי שיהיה שם מישהו שיוכל לדבר איתו בגובה העיניים, כביכול היו ויצטום והלפרין מעבר להבנתם של הצופים, למרות שכל מי שמכירם אישית יודע שמדובר בהשמצה, מסוג הדיבורים שחביבים על דודי אמסלם, העסקן העשיר והמקושר שמתחזה לעני ומקופח, או איציק זרקא, מלחך פנכתו של נתניהו, שהכריז כי הוא גאה בהיטלר שהרג מיליוני אשכנזים. מה שווה התאגיד אם איננו שולטים בו, שאלה מירי רגב. התאגיד החדש נועד לשקף את ערכי הליכוד, לפנים מפלגת האינטלקטואלים, אנשים כד"ר יוחנן באדר, ד"ר ישראל אלדד ופרופ' בנימין אקצין, שאת מקומם תפסו, תחת רודנות נתניהו ובעידודו, טלי גוטליב, מיקי זוהר ודודי אמסלם, אנשי הכוח, הכבוד והכסף. את יעקב אחימאיר, בנו של אבא אחימאיר, לא העזו לפטר מיד, ולאחר ראיון משפיל שבו התייחסו אליו כאל כתב מתחיל, הניחו לו לעבוד בתאגיד עוד זמן מה עד שנפטרו גם ממנו, האיש המשכיל ורחב האופקים מדי, שעבד שנים לצד ה"ויצטומים". דוקא היום, כאשר אפילו נתניהו נבהל מאופיה של המפלגה שעיצב בשלושים השנים שלאחר רצח רבין, אני חשה כמה היתה סימן לבאות הרחקתם של הכתבים המשכילים והמיוחדים ביותר, שהיו גם השנונים והמשעשעים ביותר – לעולם לא אשכח כיצד סיקרו דוד ויצטום ואורן נהרי את חתונתם המייגעת של וויליאם וקייט, והפכו את השידור הארוך והמשמים למשעשע ומרתק באופן שהערוצים המסחריים יכלו רק לחלום עליו. אבל מפלגה כמו הליכוד של נתניהו, שאימץ אופי רודני ופשיסטי, לא יכולה לשאת את הנאורות וההומניזם שהאנשים האלה הקרינו ושידרו, והם נבעטו הביתה, בגיל שבו כתבים מיתולוגיים כברברה וולטרס, בוב סיימון ולסלי סטול עוד היו בשיא פעילותם. כן, גם באמריקה של טראמפ מסלקים עכשיו אנשים שמאתגרים את האינטליגנציה של הנשיא. הגסות, הבערות וההתבהמות הן צו השעה כעת. זו אמורה להיות ההוכחה ל"אותנטיות" ו"עממיות", ערכים שהפאשיזם מוקיר במיוחד. בערוץ 13 התראיינה הערב אשה שהתפארה בכך שקיבלה מאביה רשימה למי להצביע בפריימריס בליכוד. אביה, לדברי המגיש, הוא פוקד ידוע, והבת הצייתנית אמרה שרצתה דווקא להצביע לטלי גוטליב, אבל אביה הכתיב לה רשימה של תריסר גברים – היא אפילו לא הצליחה לענות למגיש בעל פה מיהם חמשת הראשונים ברשימה, אלא שלפה אותה מכיסה והקריאה כתלמידה בכיתה א' למי הורה לה אביה להצביע, גינתה את "ערוצי התבהלה" והכריזה שכפי שמורים הסקרים של שלמה פילבר בערוץ 14, נתניהו ינצח והליכוד ירכיב את הממשלה הבאה. ניר חפץ ושרן השכל שישבו לידה, וגם המגיש, נזהרו מאד מלשאול את הבת הצייתנית האם אין זה ראוי בעיניה שתגבש השקפה עצמאית על המועמדים הראויים, שהרי אינם רוצים להיות מואשמים חלילה בהתנשאות אשכנזית, כאילו חסרים מלומדים ואינטלקטואלים מיהדות ספרד שאינם נזקקים לפתק מאבא כדי להצביע. אבל נתניהו אוהב אתכם עילגים ומטומטמים, ומלאים קנאה ושנאה. הסתה נגד אשכנזים היא קלף מנצח, במיוחד כשהמסית הוא האשכנזי הקמצן והגזען ביותר בסביבה, ואינטלקטואלים הומניסטים, שמזהים מרחוק ניחוח של דיקטטורה פשיסטית, ומסוגלים לחשוב על בני אדם שלא באופן קטיגורי, הם איום בלתי נסבל. כמובן שבמהרה הפך גם התאגיד לאינטלקטואלי מדי והחל להיות בעצמו מושא להתקפות וניסיונות חיסול, שהרי בדיקטטורות הגיליוטינה לעולם איננה נחה, ומי שערף אתמול ייערף מחר.

אמנם כשלוש שנים לפני מותו חזר נהרי לשדר ברדיו, אבל בגלות שבת בבוקר, לא מועד שעלול למשוך קהל רב מדי – תכנית נישה למביני דבר. וכמובן גם הערוצים המסחריים לא חשבו לקפוץ על המציאה ולהציע משרות למפוטרי התאגיד המחוננים. הזמנים השתנו, בכנסת חילקו פרס לאייל גולן, שדווקא מעריצותיו ידעו להסביר, שלבחור באייל גולן על פני מוצרט ובטהובן זה עניין פוליטי, פוליטי לגמרי, ומי שבוחר בו בוחר גם בנתניהו ולהיפך. בסופו של דבר הכל פוליטי, ובדיקטטורה פשיסטית כמו זו שייסד נתניהו, לנגן מוסיקה קלאסית בצ'לו, או כל גילוי אחר של שאר נפש, הוא מרד נגד המשטר.

מדוע הופסקו הפגנות מוצ"ש בירושלים נגד הממשלה?

 

מאז ינואר 2023 הפגנו בכל מוצאי שבת נגד הממשלה. את ההפגנות בירושלים ארגנו אנשי "שומרים על הבית המשותף" בתגובה לתכניתו של יריב לוין נגד מערכת המשפט, והסיסמאות היו "שלוש רשויות ולא אחת פחות", ו"יריב לוין, פה זה לא פולין", וכמובן ד-מו-קרטיה, שצעקנו הרבה. ההפגנות התקיימו מול בית הנשיא, ועם הזמן הגיעו יותר ויותר אנשים, לפעמים אלפי אנשים, והיה משהו שמח ומלא תקוה בהפגנות האלה. עד השביעי באוקטובר. אז משהו נשבר, אבל ההפגנות נמשכו, ובינואר 2024, כשהוקם מול בלפור המאהל להשבת החטופים, הלכו האנשים מהפגנה נגד הממשלה להפגנה להשבת החטופים, או להיפך, ובמהרה ההפגנות אוחדו ושינו את אופיין. אפילו לא רצו לקרוא להן הפגנות. קראו להן עצרות, והן היו עצובות מאד. אנשים עמדו ובכו, והרבה פחות אנשים הגיעו, אולי בגלל שרבים היו מגויסים, ואולי בגלל שרבים היו בהלם מהטבח. לפעמים באו אנשים ממקומות אחרים, ואז ההפגנות היו הרבה יותר גדולות והרבה יותר זועמות, אבל לרוב באו ירושלמים, והיה בעיקר עצוב. בכל פעם שחטופים חזרו התעוררה תקוה, ואז הממשלה כיבתה אותה. אחרי הרצח של ששת החטופים הצעירים, הרש גולדברג פולין ואורי דנינו ואלכס לובנוב ואלמוג סרוסי ועדן ירושלמי וכרמל גת, היתה הפגנה ענקית וזועמת ובאו אנשים מכל הארץ ורחוב עזה היה מלא אנשים זועמים והיה המון זעם באוויר שממש הפחיד, אבל עברו עוד חודשים רבים עד ששוב שיחררו חטופים, וגם אז חזרו שוב למלחמה, עד שמחת תורה של 2025, שאז סופסוף חזרו כל החטופים החיים  ואחר כך גופות החללים, והיתה הרגשה שמשהו נגמר, ואולי גם הכוחות נגמרו, אבל בכל זאת חזרו ההפגנות, הפעם בכיכר צרפת, קרוב לבלפור, ואלה היו הפגנות קטנות יחסית, ואז גם החלו מריבות בין המארגנים. בעצם היו מריבות כל הזמן, בין אלה שרצו להיות יותר תקיפים ובוטים נגד הממשלה ולצעוק "ביבי נתניהו לכלא מעשיהו" וכיו"ב, ואלה שרצו לדבר יותר בנימוס ולהתאים לכל המחנות הפוליטיים, למרות שתמיד באו רק אלה מהמחנה שנגד נתניהו, או אלה שהיו במחנה נתניהו ונמאס להם ממנו. וכל הזמן היו אנשים שנתנו עצות מה צריך לעשות ואיך צריך לדבר, והיו אנשים שפשוט באו והיו שם. אבל ההפגנות בכיכר צרפת אחרי שהחטופים כבר חזרו, שחזרו להיות בפירוש הפגנות נגד הממשלה ונגד נתניהו, ושהיו קטנות יחסית, ובאו אליהן רק המפגינים המושבעים שהפגינו כבר כמעט ארבע שנים ברציפות, אלה שהולכים עם מקל ואלה שבאים עם תרמילים וילדים קטנים, והמשטרה היתה אלימה מאד ותוקפנית מאד, ועצרה אנשים על זה שהם הקרינו בלייזר שלטים נגד נתניהו וכיו"ב, ואולי גם בגלל זה המריבות התעצמו והתחילו להעביר את ההפגנות למקומות אחרים, ובסופו של דבר איכשהו התייצבו על צעדה מרחוב עזה לפארק ניות והפגנות בפארק ניות, שזה היה מקום נחמד מאד להפגין בו בערבי קיץ ירושלמים, אבל בניגוד להפגנות מול בית הנשיא ומול בית ראש הממשלה, למקום הזה לא היתה שום משמעות סמלית, אבל זה היה יותר טוב מכלום, ואפילו בהפגנה האחרונה ביולי האחרון היה נדמה שבאו יותר אנשים, לפחות כמה מאות, שזה מעט לכרך גדול כמו ירושלים, אבל בכל זאת יש לזה משמעות. ואז הגיע מוצ"ש שבו הלכו לפרק את המאהל של האב השכול יעקב גודו מול הכנסת, ולא הבנתי למה מפרקים שלושה חודשים לפני הבחירות, אבל מכיוון שזה היה מאהל שהתחיל ונמשך ביוזמה פרטית, למרות שרבים ביקרו שם, חשבתי שאולי זה עניין של משפחת גודו, משפחה שגילתה כוחות על אנושיים מול האסון שלהם, וחשבתי ששבוע אחר כך ימשיכו ההפגנות כרגיל, ולו גם בפארק ניות, שהוא סתם פארק ירושלמי ולא סמל שלטון, אבל בשבוע שלאחר מכן פשוט לא היתה הפגנה, וכתבו באתר של "שומרים על הבית המשותף" שמוצ"ש התפנה ויש פעילויות אחרות, כמו לתמוך בקפה "בסמטה" שהחרדים מתנכלים לו. אין לי כלום נגד בתי קפה בירושלים בשבת, או מסעדות פתוחות בשבת, או כדורגל בשבת או כל מה שאנשים אוהבים, אבל שלושה חודשים לפני הבחירות האלה, שהן בחירות על הצלת ישראל משלטון האופל של אוכלי המוות, שלטון של טבח השביעי באוקטובר ומלחמת נצח ופרעות בפלשתינים ופשיעה ורצח והתבהמות וטירוף כמעט בלתי נתפסים, צריך להפגין נגד הממשלה במוצהר, ולא להפסיק פתאם את ההפגנות, שאין לי מושג מי החליט על זה, ונדמה לי שמגיע לאנשים שהגיעו להפגנות במשך כמעט ארבע שנים, וחושבים שחשוב מאד להמשיך להפגין עד הבחירות, כי ההפגנות מחזקות ומלכדות את האנשים שרוצים להחליף את ממשלת האסון בממשלה טובה יותר, אני חושבת שלאנשים שמפגינים כבר ארבע שנים ומעוניינים להמשיך להפגין, מגיע לפחות הסבר רציני וכן מדוע הפסיקו את ההפגנות, לפחות כדי שלא תהיה ההרגשה המציקה הזו שהיתה כל הזמן במשך ההפגנות להחזרת החטופים, ההרגשה שמישהו בוחש, מישהו מקורב לשלטון, שכאילו מנהיג את המפגינים ובעצם דואג שהם לא יפריעו יותר מדי לשלטון, ושאפשר יהיה לשלוט בהם ולכוון אותם, כדי שלא יהיו הפגנות מול בלפור לפני הבחירות, וזה ייראה כאילו אין כאן שום כוונה רעה, כאילו זה מקרי, כאילו קטטות בין חילונים לחרדים, שמועילות בעיקר לנתניהו, כי הן מדביקות אליו את החרדים ושומרות לו על "הגוש", זה מה שצריך להיות עכשיו, ולא הפגנות של קהל מכל המגזרים שרוצה מדינת חוק ושלטון חוק, ולא דיקטטורה ושחיתות, שזה מה שקיבלנו מנתניהו במשך שנים רבות. הרי בפעם הקודמת שבה הצליח לפיד – זה היה לפיד ולא בנט השחצן שהצליח להרכיב ממשלת שינוי, וזה היה אחרי ההפגנות הסוערות בבלפור, שנתניהו והקגבן-גביר שלו שממש לא מעוניינים בהפגנות כאלה מאד מעוניינים למנוע, ולכן הפסקת ההפגנות בעיתוי הזה והפתאומיות של הפסקת ההפגנות כל כך מטרידה ומציקה. האם כמו שבחשו במטה החטופים, גם בין מארגני ההפגנות בוחשים אנשי נתניהו? מה בכלל קרה וקורה, ומדוע אין לפחות טקסט שמסביר בבהירות ובהגינות את הפסקת ההפגנות, ולא המלצה לפעילויות חליפיות, שהן ממש לא תחליף? מגיע לנו לפחות הסבר מכבד, בעצם הגיע לנו הסבר כזה לפני הפסקת ההפגנות, אבל מכיוון שלא ניתן כזה בזמנו, לפחות הסבירו עכשיו.