הקשר הפולני

 

הידיעה כי ממשלת הפוגרום של נתניהו ביקשה את עצתו של המימשל הפולני האוטוקרטי, הלאומני, האנטישמי ומכחיש השואה, כיצד להשתלט על מערכת המשפט ולדכא את המחאה נגד חורבן הדמוקרטיה בישראל, היא ידיעה מזעזעת שאיננה נותנת מנוח. האם עצירת החקיקה להרס הדמוקרטיה היא חלק מאותם לקחים פולניים? האם לכן מיהרה הממשלה להעביר את חוקי שכרון הכוח בקריאה ראשונה, כדי שיהיו מוכנים לחקיקה מהירה בתוך 24 שעות, וכעת עצרה את החקיקה כביכול רק כדי להרדים את המחאה, כפי שעשה נשיא פולין בזמנו, כאשר עצר כביכול את החקיקה להשתלטות ממשלת פולין על מערכת המשפט, כדי לשכך את המחאה נגדה, ואז העבירה הממשלה את החקיקה בהפתעה ערב חג המולד, וביטלה למעשה כל סממן דמוקרטי בפולין? האם זו כוונתו של נתניהו, להרדים את המחאה ואז להעביר במהירות את החקיקה הדיקטטורית בקיץ, כאשר ישראלים רבים שוהים בחו"ל? האם פולין האוטוריטרית, הקתולית והאנטישמית היא הדוגמה שבחר נתניהו כדי להוביל לאורה את מדינת ישראל? אי אפשר להגזים בחשיבות הקשר הזה בין ממשלת נתניהו לממשלת פולין, ובצל שהוא מטיל על כוונותיה החשודות ממילא של ממשלת נתניהו. כי לבחור בפולין פירושו לבחור במודע במסלול אנטי-דמוקרטי ולהפוך למדינה מצורעת שחברותה באיחוד האירופי, תחת סנקציות בשל הפגיעה בדמוקרטיה, מחזיקה מעמד רק בשל חשיבותה האסטרטגית למערב, והפחד מהתקרבות פולנית לפוטין בתקופה של מתיחות מוגברת בין רוסיה למערב עקב המלחמה הנוראה הנמשכת באוקראינה. כך מתייחסות מדינות המערב גם להונגריה, שנחשבת המקורבת ביותר לפוטין באיחוד האירופי. עצם העובדה ששמה של ישראל מוזכר כעת בנשימה אחת עם מדינות מצורעות אלה, שאיש איננו חושב לדמוקרטיות אמיתיות, גם אם הן מגדירות את עצמן ככאלה, היא הידרדרות ופגיעה נוראה בשמה של מדינת ישראל שגרמו נתניהו ואנשיו. מוניטין מפוקפק שכזה די בו בפני עצמו כדי לפגוע בהשקעות זרות ובשיתופי פעולה עם מדינות המערב. אבל גרועה מכך החרדה שמעוררת ההתייעצות הזאת, שעצירת המחאה רק נועדה לדכא את ההתנגדות, אם בדרך של יצירת הרושם שאין עוד למה להתנגד, ואם על ידי החרפת האלימות נגד המפגינים שמופיעה כעת יותר ויותר, בד בבד עם ההודעה על עצירת החקיקה, מבלי למשוך את החוקים שמוכנים כעת להעברה מהירה בקיץ הקרוב. אם זו התכנית, הרי הקמת מיליציה בפיקודו הישיר של ראש הפורעים איתמר בן-גביר משתלבת בה היטב: בקיץ תיתקל המחאה לא רק במשטרת ישראל, אלא גם בבריוניו של בן-גביר הסרים למרותו, בשירותו של נתניהו. כפי שהושיטו השניים יד זה לזה בהסתה נגד יצחק רבין, משתפים כעת שני השותפים להתרת דמו של רבין פעולה להרס הדמוקרטיה הישראלית וכינון דיקטטורה לאומנית פורעת חוק שתמרר את חיי מתנגדיה ותתיר את דמם.

האם בנסיבות כאלה יש בכלל ערך להידברות עם ממשלת הפוגרום? האם יש סיכוי לשינוי המגמה להרס הדמוקרטיה? האם המשתתפים בהידברות מסייעים לשמור על הדמוקרטיה, או מייצרים מסך עשן שמאחוריו ממשיכים הדחפורים במרץ בהרס הדמוקרטיה? כל זה כעת לוט בערפל, אבל אין ספק שדבריו החריפים של נשיא ארצות הברית, שלמעשה מחרים את נתניהו, הושפעו מאד מהידיעה הזו על הקשר הישראלי עם המימשל הפולני, על רצון שמיוחס לנתניהו להרוס את המוסדות הדמוקרטיים בישראל ולהפוך את פרעות חווארה לנוהל קבע בשטחי הרשות הפלשתינית, יחד עם ביטול ההתנתקות והקמה מחודשת של התנחלויות. טועה מי שחושב שמעשי ישראל בשטחי הרשות וחוק ביטול ההתנתקות אינם קשורים לשאיפה לשלוט במערכת המשפט. המימשל האמריקני ומדינות האיחוד האירופי בוודאי אינם מפרידים בין הדברים, ובצדק אינם מפרידים. מיליציה בשליטת בן-גביר והכשרת השיבה להתנחלויות שפונו מאיימת לבטל  מבחינת האמריקאים גם את ההישגים הצנועים שהושגו בהרגעת יחסי ישראל והפלשתינים, ולהבעיר את שטחי הרשות הפלשתינית ללא ריסון משפטי. הנשיא ביידן וממשלו מבועתים מהחזון הזה למתיחות בין ישראל לפלשתינים, שעלולה לערער את היציבות ואת מערכות היחסים במזרח התיכון כולו.

מוטב לנו לא למהר מדי לשמוח על עצירת החקיקה ולשמור על עירנות, כל עוד איננו יודעים מה יילד יום, וכל עוד ממשלת הזדון עם שאיפות ההרס והחורבן עומדת על כנה ומאיימת להחריב את כל מה שבנו אבותינו ושבנינו אנו במדינת ישראל, ולגזול מאיתנו את זכויותינו ואת חירותנו, ולשלח בנו את ראש הפורעים שהפך לשר ובן-ברית של נתניהו, לא במקרה, אלא כדברי חז"ל, מפני שהוא בן מינו.

 

לא המן הרשע אשם

 

אולי בהשפעת פורים בוחרים לא מעט אנשים חכמים להאמין בתיאוריית אחשוורוש התמים והמן הרשע, ומשכנעים את עצמם ואת זולתם שנתניהו מאד רוצה לעצור את חוקי ההשתלטות על בית המשפט העליון ולהתפשר עליהם, כדי למנוע את הנזקים האיומים שכבר נגרמים בעטיה של החקיקה. את תפקיד המן הרשע הם מעניקים ליריב לוין, או לשמחה רוטמן, או לשניהם כאחד, לבדם או בצירוף יאיר נתניהו שלכאורה שולט באביו. הם מתעלמים מהראיות המובהקות לשליטתו של נתניהו באירוע ומכך שהוא עתיד להיות הנהנה העיקרי ממנה, מי שיזכה למנות שופטים שיתחייבו לזכות אותו. נתניהו רוצה זיכוי, לא עסקת טיעון במחיר פרישה, והוא רוצה שלטון, לא לתקופה אלא ללא הגבלת זמן. בין השאר פועל הליכוד, לכאורה באמצעות אחרים, ובעצם בגלוי, להאריך את כהונת כנסת האימים לחמש שנים. והוא לגמרי בעניין ולא חיכה לחוק הנבצרות המושחת לכשעצמו כדי להיכנס לעניין – דקות ספורות לאחר פרסום מתווה הנשיא הוא ביטל ודחה אותו בגסות רוח, מה שלא הפריע לו אתמול, בעוד נאום מתחסד ומרושע כאחד, להאשים את האופוזיציה שמסרבת להידברות " וכבר איבדנו שלושה חודשים". כאילו יש לו עניין להידבר עם מישהו שאיננו נכנע כליל לרצונותיו. נתניהו רוצה למנות את שופטי העליון ונשיאו, ובאופן כזה הוא מקוה לזכות בזיכוי בעירעור על משפטו, כיוון שברור לו שיורשע בפלילים, לא מפני שתפרו לו תיק, אלא מפני שהוא אשם. והוא רוצה בכך לא רק מפני שהוא רוצה לחמוק מהכלא, אלא מפני שהוא רוצה להישאר בשלטון. לו רצה לפרוש היה מסדיר בקלות עסקת טיעון של ענישה קלה או פטור מענישה בכלל תמורת פרישתו, אבל כל שנה נוספת שנתניהו החזיק בשלטון גרמה לו עוד יותר לחשוב שהוא לבדו יכול וזכאי להיות ראש הממשלה ואין בלתו.

את חוק הנבצרות שהוא התווה הוא תיאר כאילו מישהו אחר העביר את החוק המושחת הזה, שמקשה על הוצאת נתניהו לנבצרות. מעולם לא היה כדבר הזה בישראל, ראש ממשלה שנבחר בבחירות דמוקרטיות אך ורק כדי להעביר חוקים לטובת עצמו והנצחת שלטונו. שימוש לרעה בסמכות מכוננת קוראים לזה. כן כן, אולי לא עלה הדבר בדעתכם, אבל הרעיון בבחירות דמוקרטיות לכנסת הוא שהכנסת הנבחרת והממשלה מטעמה תפעלנה לטובת הציבור, שהחוקים וההחלטות שיתקבלו ישמשו לשיפור מצבו של הציבור ולמתן מענה לצרכיו ומצוקותיו. כל ח"כ נשבע אמונים למדינת ישראל, וכל שר שמושבע לכהן בממשלה מתחייב למלא אחר חוקי המדינה. מוזר שאיש טרם קרא תיגר על ההתנערות הגמורה של הממשלה הנוכחית מכיבוד החוק שכל שר ושר שחבר בה התחייב אישית לכבד. מה יחליט בג"ץ אם יצטרך לתת את הדין על הזלזול בחוק מצד שרי הממשלה וראשה? האם אין די בסירובם למלא את חוקי המדינה כדי להרחיקם מתפקידם? ומה דינו של יריב לוין, שככל חבריו התחייב אף הוא למלא את חוקי המדינה, ומכריז בראש חוצות שלא יכבד את פסיקת בג"ץ אם יפסול את ההפיכה המשפטית שלו?

מעבר לשחיתות ולבריונות גם גסות רוח אינסופית, חוצפה תהומית, שום מחויבות לציבור או לחוק המדינה, התנכרות גמורה לציבור והתעלמות גמורה מזעקותיו. ובראש הבריונים ראש הממשלה – לא איש חלש ונתון לשליטת אחרים, אלא מי שקובע, מי שהקפיד לדחות את מתוה הנשיא, מי שהשתיק את שר הביטחון יואב גלנט כילד נזוף בשולי הכיתה, מי שאחראי לאסון שהמיט עלינו ועל חיינו.

ואל תניחו לו לחמוק מאחריות למעשיו ואל תקלו ראש באחריותו.

נתניהו וההומוסקסואלים

 

כששמעתי את בנימין נתניהו מתפאר בגרמניה בכך שיש בליכוד תא גאה, ושהוא מינה את אמיר אוחנה ליו"ר הכנסת – כמובן זה איננו מינוי אלא בחירה של חברי הכנסת ברוב קולות, אבל אולי במקרה זה נתניהו תיאר את ההליך האמיתי – הרגשתי מבוכה גדולה ואי נעימות מעיקה, ונזכרתי באמי מתפארת בפני חברתי מהאוניברסיטה שהיתה בת לעדה התימנית כמה היא אוהבת תימנים ואיך היא מגינה עליהם מגזענות כשמישהו מעליב אותם, וחשבתי שזאת צורה נהדרת לסמן את הזולת כנחות ואת עצמך כפטרונו רב החסד, כי זה נשמע כמו חנופה, אבל בעצם זאת דרישה להוקרה והכרת תודה עבור יחס שוויוני שאמור להיות מובן מאליו, ולכן בהכרח יש להתפארות כזו בהיותך נאור אופי אוקסימורוני, כי היא מדגישה דווקא את העדר המובנות מאליה של השוויון. אמי דיברה בעיקר על חדוה, שעבדה בניקיון אצל ידידו הפרופסור של אבי, אחרי שהלה התגרש מאשתו, ונישאה לפרופסור, לתדהמת כל חבריו, שלא כל כך התרגשו מכך שחדוה היתה תימניה כמו שהתרגשו מכך שעבדה כעוזרת בית והיתה צעירה מהפרופסור בשנים רבות. הורי מאד חיבבו את חדוה, ועדיין הנישואים האלה נראו להם מוזרים. אבי חשב שהפרופסור היה צריך לעודד את חדוה ללמוד ולהשלים את השכלתה. היא היתה אשה חכמה ושנונה, אבל נאלצה להפסיק את לימודיה ולצאת לעבוד כבר בהיותה נערה, כי היתה הבת הבכורה במשפחה ענייה ומרובת ילדים. אני התחברתי עם חדוה וקיבלתי ממנה הרבה עצות טובות שהכשירו אותי לחיים שנועדו לי כאשה ענייה. כשהייתי מורה חיילת, ונפעמתי מכך שיש לי משכורת חודשית מוגדלת, כי מורות חיילות גרות בדירת מורות חיילות וקונות את האוכל לעצמן, רציתי לחסוך בכל חודש סכום כסף בבנק, וחדוה אמרה לי שאם אני יכולה לחסוך רק סכומים קטנים, עדיף שלא אפקיד את הכסף בחשבון בנק אלא שאקנה בו חפצים שימושיים, שכשאתחתן אוכל להשתמש בהם. ככה באמת קניתי שמיכה ומגהץ ושלוש חולצות, אחת עם דוגמת דגים צהובים וכחולים ואחת מבריקה עם פסים צבעוניים ואחת עם משבצות לבנות וכחולות ושרוולים תפוחים. כשהבאתי את המגהץ שקניתי במשכורת הצבאית הביתה, אמי ניסתה לשכנע אותי לתת לה את המגהץ שהיה מאיכות טובה, ולקחת לעצמי את המגהץ הישן שלה, אבל לא הסכמתי, כי קניתי אותו בכסף שלי והיא כבר לא יכלה להגיד לי מה לקנות.

לחדוה ולפרופסור נולדו שני בנים ואחר כך הם התגרשו וחדוה נישאה מחדש וכבר לא פגשתי אותה יותר, וגם הפרופסור התחתן מחדש עם אשה מאד שקטה ועדינה וגם ממנה הוא התגרש, וכשהוא התגרש בשלישית אמי אמרה לאבי שאם הוא התגרש גם מאשתו השלישית כנראה שאצלו הבעיה, מה שהיה לדעתי ברור כבר מהאשה הראשונה. בכל אופן אמי אמרה לאבי: תראה שהבן הכי מוצלח של הפרופסור יהיה בן של חדוה, כי אמי האמינה מאד בבני עניים. נזכרתי בזה כשראיתי פעם כתבה על בחור שמחבל ירה בראשו וחייו ניצלו בזכות הרופא שניתח אותו, והרופא המוכשר הזה היה הבן של חדוה והפרופסור.

אני לא יודעת לומר אם אמי היתה גזענית, אבל היא היתה מאד מביכה. אולי גם נתניהו סובלני כלפי הומוסקסואלים, אבל הצורה שבה הוא משתמש בהם מאד לא נעימה וגם לא רלוונטית. זה שיו"ר הכנסת הוא הומוסקסואל לא אומר שהחקיקה ששוללת מבג"ץ סמכויות לא תפגע בדמוקרטיה ובזכויות אדם, גם של להט"בים וגם של אחרים. בכלל במפלגות ימין קיצוני במערב אירופה יש הרבה הומוסקסואלים והם נגד מהגרים מוסלמים, כי המוסלמים מדכאים הומוסקסואלים, אבל בעצם הם נגד מוסלמים כי הם מאד גזענים. נכון שלמשל איתמר בן-גביר הוא גם הומופוב וגם גזען, וגם במזרח אירופה שהמדינות שם יותר מפגרות, רודפים גם הומוסקסואלים וגם מוסלמים או מהגרים בכלל. לרדוף הומוסקסואלים זו התנהגות ברברית, אבל זה לא אומר שמי שמתייחס להומוסקסואלים כאל שווים הוא בהכרח נאור. נתניהו אולי לא הומופוב, אבל הוא לגמרי גזען ותמיד, לא רק עכשיו, היו לו נטיות אוטוריטריות, כמו הצורה שבה הוא חתם על הסכמים עם מדינות המפרץ, כשהוא ממדר את שר החוץ גבי אשכנזי, שהוא המוסמך לפי החוק לחתום על הסכמים עם מדינות זרות, ובמקום לנסוע לחתימת ההסכמים עם שר החוץ אשכנזי שיחתום עליהם כמו שהחוק מחייב, נתניהו ביקש מאשכנזי ייפוי כוח, ונסע לטכס חתימת ההסכמים עם אשתו ובניו, כמו שליט של רפובליקת בננות ולא כמו ראש ממשלה נבחר במדינה דמוקרטית שצריך לכבד את החוק ואת רוח החוק, ולא כמו שבימין חושבים שראש ממשלה צריך רק להיבחר ובכך מסתיימים חובותיו.

הכתב המדיני של ערוץ 12 ירון אברהם, שנמצא לאחרונה במסלול התנגשות עם נתניהו ומקורביו בגלל נטייתו לדווח אמת, העיר שמי שהעניק זכויות ללהט"בים בישראל הוא בג"ץ ולא הכנסת, והפגיעה בסמכויות בג"ץ היא כמובן פגיעה קשה בהומוסקסואלים ובכל קבוצה שזקוקה להגנה מאפליה ומדעות קדומות. יריב לוין ושמחה רוטמן אמרו שהכנסת תגן על זכויות אדם, שזאת בדיחה טובה כשבכנסת ובממשלה יושבים איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ', שעשו את מצעד הבהמות כדי ללעוג למצעד הגאווה ולהשוות את הלהט"בים לחיות. נתניהו אמר שהוא לא ייתן לפגוע בזכויות של הומוסקסואלים. יכול להיות שהוא לא ייתן, אבל ההומוסקסואלים וגם המשפחות שלהם רוצות שהם יהיו מוגנים בחוק ובמשפט ולא תלויים במוצא פיו של נתניהו. במדינה דמוקרטית החוק והמשפט מגינים על אנשים מאפליה, ולא חסדו של השליט, כי כל אדם רוצה לחיות את חייו בזכות ולא בחסד, וזה בדיוק ההבדל בין דמוקרטיה ללא דמוקרטיה: בדמוקרטיה האזרחים אינם תלויים בטוב לבו ובחסדו של השליט, כי בדמוקרטיה יש לאזרחים זכויות מוגנות בחוק, ובדמוקרטיה יש בית משפט עצמאי שאוכף את כיבוד הזכויות, ובלי שני הדברים האלה אין דמוקרטיה.

נתניהו הוא סיבת הכל

 

הרבה אנשים טובים מציעים להעניק לנתניהו חנינה בתמורה לפרישתו, מתוך אמונה מוטעית שנתניהו מחזיק בשלטון כדי לבטל את משפטו, בעוד שההיפך הוא הנכון. נתניהו מעוניין לבטל את משפטו כדי להחזיק בשלטון לזמן בלתי מוגבל ולמנוע את החלפתו. לו רצה נתניהו לסיים את משפטו בעסקת טיעון שתכלול את פרישתו מראשות הממשלה, היה יכול בקלות להסדיר עם אביחי מנדלבליט עסקה כזאת בעת כהונתו של האחרון כיועץ המשפטי לממשלה. אבל נתניהו התעקש על עסקה ללא קלון, מכיוון שכמו שותפו אריה דרעי, מטרתו איננה רק לחמוק מהכלא אלא להישאר בשלטון, והחקיקה שיריב לוין מוביל בעבורו לא נועדה רק לבטל את משפטו ולמלטו מהכלא, אלא לבצר את החזקתו בראשות הממשלה.

לכאורה המתוה שהציג הנשיא הרצוג פותר את הדאגות העיקריות של נתניהו לצורך קיום הקואליציה שלו: הוא מאפשר את כהונתו של אריה דרעי כשר למרות פסילתו בבג"ץ, הוא מאפשר להעביר חוק גיוס שיפטור כליל את החרדים משירות ואף יכיר בלימוד התורה נוסח החרדים – שהוא הרבה יותר אינדוקטרינציה מלימוד – כשירות למדינה שמשתווה בערכו לשירות הצבאי.

אבל נתניהו דחה מיד את המתוה ואפילו לא השתהה כדי להתעמק בו, והדבר מוכיח שרצונו לשלוט בוועדה למינוי שופטים ולמגר את הביקור השיפוטית על הממשלה על ידי בג"ץ ועל ידי יועצים משפטיים שחוות דעתם מחייבת הוא רק צעד ראשון בתכנית מרחיקת לכת יותר להנציח את שלטונו. טעות היא לחשוב שנתניהו שבוי בידי שותפיו. הוא היוזם והוא המוביל, ונוח לו שלוין ורוטמן מלכלכים את ידיהם בחוקים המושחתים להרס הדמוקרטיה. ללפיד יש אולי אינטרס לקרוא ליריב לוין "ראש הממשלה האמיתי" ולתאר את נתניהו כשבוי המובל על ידי שותפיו, אבל אין בכך שמץ אמת. שותפיו של נתניהו משרתים את מטרותיו. לוין ורוטמן משליטים אותו על המערכת המשפטית, אבל המטרה היא להשתלט על כל המערכות: בנק ישראל, התקשורת, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, ולהעביר חוקים שיאפשרו לנתניהו להישאר בשלטון ללא מצרים. גם איתמר בן-גביר משרת את נתניהו. נתניהו הכיר יפה את פוטנציאל ההרס שלו ואת ההפקרות שבה הוא מתנהל, וזה בדיוק מה שהתאים לו מבלי שידע על ההפגנות הצפויות נגד ההפיכה המשטרית שיזם, אבל מתוך הערכה שהפגנות במתכונת הפגנות בלפור תתחדשנה עם שובו לשלטון, ושהוא זקוק לשר בריוני ואלים שידכא את המפגינים באלימות ותוך זלזול גמור בזכות המחאה ובחוק בכלל. גם הפרעות בחברון בשבת חיי שרה ובעיירה חווארה חזור ושוב, אינן מטרידות את נתניהו יתר על המידה. הסתה נגד ערבים ופגיעה בהם מדביקות יחד את ציבור התומכים בנתניהו, כדברי מקורבו נתן אשל: לכידותו של מחנה נתניהו מבוססת על שנאה לערבים, לשמאלנים, לליברלים, למשכילים ובפרט לעשירים שהינם משכילים וליברלים, והשנאה בקרב מעריציו מטופחת בהתמדה.

יותר ויותר מתברר שאי אפשר להסתפק במתוה פשרה לשימור שלטון החוק והדמוקרטיה, אלא חייבים לפעול להפלת ממשלתו של נתניהו באותה התמדה ובאותה נחישות שהוא עצמו פעל נגד ממשלת בנט ולפיד. כדי להציל את שלטון החוק והדמוקרטיה חייבים לסלק אותו ואת ממשלתו. מטרה זו מחייבת מאבק ארוך ונחוש שכולל הפסדים בקרב כדי לנצח במלחמה, וצריך להצטייד בנשימה ארוכה ובסבלנות – זו תהיה מלחמה ארוכה וקשה, אבל מוצדקת והכרחית.

שקר ניגוד העניינים

 

השקר הגדול ביותר של נתניהו הוא שאיננו יכול לעצור את בליץ החקיקה נגד מערכת המשפט, מכיוון שהיועצת המשפטית לממשלה אסרה עליו לעסוק במערכת המשפט בשל הסדר ניגוד העניינים שלו. מה שבאמת היה אסור לנתניהו לעשות על פי הסדר ניגוד העניינים שלו, זה להתחיל בכלל בחקיקה שפוגעת במעמד בתי המשפט והיועצים המשפטיים. אסור היה לנתניהו להוביל חקיקה שמגבירה את השפעתו על בחירת וקידום שופטים ועל סמכויות בתי המשפט, שזה בדיוק מה שהוא עושה באמצעות זרועו הממשלתית – שר המשפטים יריב לוין שאותו מינה לתפקיד, ויו"ר ועדת חוקה שמחה רוטמן שמונה לתפקיד מטעם הקואליציה של נתניהו. העובדה ששני ממונים מטעמו מובילים את החקיקה לביטול כפיפות הממשלה לשלטון החוק, איננה מבטלת את ניגוד העניינים, ואינני מאמינה לרגע לאלה שטוענים שיריב לוין פועל על דעת עצמו, וראיה לדבר ששלושה מהחוקים שהועברו במסגרת בליץ החקיקה הם חוקים פרסונליים לטובת נתניהו ומשפחתו: מימון בתיו ברחוב עזה בירושלים ובקיסריה והגדלת תקציב ההוצאות לו ולמשפחתו, התרת קבלת תרומות להוצאות משפטיות לו, לרעייתו ולילדיו, והקשחת התנאים להכרזת נבצרות של ראש הממשלה. ברור לגמרי שנתניהו מכתיב את עצם החקיקה, את קצב החקיקה, ואת תוכנה, והוא גם זה שמחליט מה חשוב יותר – למשל האיסור על בג"ץ להתערב במינויי שרים מושחתים, כדי שאריה דרעי יוכל לכהן בממשלתו למרות פסיקת בג"ץ שפסחלה אותו לכהונת שר – ומה יכול להידחות בינתיים – למשל השאיפה המרושעת של הד"ר שלמה קרעי לסגירת תאגיד השידור, כמובן בתנאי שהתאגיד יפנה משבצות שידור לטובת תומכי נתניהו. כל אלה הם פועלו של נתניהו וכולם מהווים הפרה בוטה של הסדר ניגוד העניינים, שבג"ץ יצטרך להתייחס אליה כשידון בחוקים מפלצתיים אלה שתכליתם לבטל את שלטון החוק ולהתיר כל רסן מפעילות הממשלה ומשוד אוצר המדינה בידי משפחת נתניהו.

הדבר היחיד שהיה על נתניהו לעשות, לו כיבד את הסכם ניגוד העניינים שהוטל על תפקודו כראש ממשלה עקב היותו נאשם בפלילים, היא להימנע מכל חקיקה שפוגעת במעמד בתי המשפט ומגדילה את כוחם של הממשלה והעומד בראשה לפגוע במעמדם ובעצמאותם של בתי המשפט והיועצים המשפטיים, או לפחות לעצור ולהפסיק אותה לאלתר. אילו הורה ליריב לוין ולשמחה רוטמן להפסיק מיד כל פעולת חקיקה הפוגעת במעמד בתי המשפט לא היה איש בא אליו בטענות.

לכן הטענה שבגלל היועצת המשפטית לממשלה נתניהו איננו יכול לרסן את ההפיכה המשטרית המתכנה בפיו רפורמה משפטית או לפעול להשגת פשרה לגביה, היא שקר ואחיזת עיניים, ואלה החוזרים עליה אינם אלא פתאים או אנשי זדון שמבקשים, כמו נתניהו, לבטל את שלטון החוק במדינת ישראל, ולהפוך את בתי המשפט לזרוע נוספת של הממשלה, שבה, על פי המדיניות החדשה, יהיה מותר לפגוע בערבים, בלהט"בים ובמתנגדי הממשלה בלי שום מחויבות לחוק ומבלי לתת את הדין על מעשים כאלה, ולעומת זאת תוטלנה הגבלות חמורות וענישה חמורה על כל פעולת התנגדות לממשלת נתניהו ולעומד בראשה, ויהיו ניסיונות לדכא את ההתנגדות באלימות קשה.

 ולמרות הכל, לא בטוח שנתניהו ועושי דברו יצליחו במעשיהם. המחאה איננה דועכת אלא מתגברת, ובג"ץ עדיין לא נכנס למערכה ולא התייחס עדיין לחקיקה המגבילה את סמכויותיו. כמובן שהמשך המחאה עלול להביא להתנגשויות ולמשבר חוקתי ואפילו לאלימות, אבל לא בטוח שנתניהו ותומכיו ינצחו במערכה. תומכי הדמוקרטיה הם עקשנים והם לא יוותרו וגם להם יש סיכוי לנצח.

מתנות לאביונים

 

יפה שלכבוד פורים החליטה הכנסת להעביר חוק מתנות לאביונים, ומי לנו אביון יותר מבנימין המרוד נתניהו ורעייתו הקבצנית שרה, שכעת יוכלו ללקט תרומות להוצאותיהם המשפטיות ללא הפרעה מצד היועצת המשפטית לממשלה, שעוז רוחה ועמידתה מול הממשלה המושחתת עד היסוד מעורר הערצה. כמה שקרים נאלצנו לשמוע מפי מגיש החוק ח"כ עמית הלוי, כאילו המצב החוקי הקודם אוסר על אנשי ציבור לקבל תרומות מקרובי משפחה. מותר לקבל תרומות מקרובי משפחה שהם אך ורק קרובי משפחה, אבל התברר שבן הדוד שממנו קיבל נתניהו תרומה לא היה רק בן-דוד, אלא שותף עסקי, שנתניהו החזיק במניות חברתו ואף מכר אותן ברווח נאה, ולכן נאסר על נתניהו לקבל ממנו תרומות. כעת יוכל ראש הממשלה לקבל תרומות גם מאנשי עסקים שיש להם אינטרסים כאלה ואחרים, תמורת קידום האינטרסים האלה בתפקידו כראש ממשלה. ולא רק נתניהו, אלא רעייתו וגם בניו, על פי לשון החוק, כך שיאיר נתניהו, שבתי המשפט חייבו אותו לשלם סכומים גבוהים כפיצוי לאנשים שהכפיש את שמם והוציא את דיבתם ללא בסיס. כעת יוכל לגייס תרומות ולא לשלם את הקנסות מכיסו.

את היועצת המשפטית גלי בהרב-מיארה, שחוות דעתה התנגדה להצעת החוק מאחר שהיא מעודדת שחיתות ומכשירה שוחד, למעשה היא השחיתות השלטונית בהתגלמותה, הכפיש השר במשרד המשפטים דודי אמסלם בגסות-רוח שקשה לתאר, גסות רוח שהיא המאפיין הבולט של ממשלת הפושעים שנכפתה עלינו הר כגיגית. כל כך התנפח דוד אמסלם מאז מונה לשר במשרד המשפטים, בחלוקת סמכויות לא ברורה בינו לבין שר המשפטים יריב לוין. נראה שתפקידו העיקרי של אמסלם הוא להתגולל על האנשים ההגונים שעוד נותרו במערכת בסגנון שלא היה מבייש את המאפיה הסיציליאנית, ולדחוק אותם להתפטר, כדי שאפשר יהיה להחליפם במושחתים לטעמם של השרים בממשלת הזוועה הזו, שלולא היתה מחרידה ומסוכנת כל כך, יכלה להיות מצחיקה להפליא.

למשל השר בן-גביר, שדיווח על מידע מודיעיני שהמפגינים מתכננים רצח, אמירה שמתכתבת עם הניסיון לייחס למפגינים ליד המספרה שבה הסתפרה שרה נתניהו "ניסיון לינץ' בשרה נתניהו", שהרי עמדו ליד המספרה וצעקו בקול גדול "דמוקרטיה", שזאת התנהגות מפחידה ביותר לזוג נתניהו, כי הם נמצאים פה כדי לשלוט לנצח, והמחשבה שתהיה פה דמוקרטיה, ואולי יבחרו במישהו אחר במקום נתניהו, והזוג לא יוכל להעמיס את הוצאותיו הפרטיות על המדינה, היא אכן מחשבה מחרידה עבור זוג הפרזיטים שרשות הממשלה עבורם איננה שליחות בשירות העם, אלא גן עדן של שוד הקופה הציבורית לצרכיהם הפרטיים.

אפשר לצחוק על בן-גביר ועל נתניהו ושופריו בערוץ 14, שהפכו הפגנה בלתי מזיקה לניסיון לינץ', ובודים איומים ברצח, אבל קשה לצחוק כשחושבים על כך שכל אחד מהאישים הבזויים האלה משליך על המפגינים את אופיו שלו. נתניהו שהסית נגד רבין טוען שהם מסיתים לרצח ראש הממשלה, וכך גם בן-גביר, חברו להסתה נגד רבין. הם בודים את ההאשמות נגד המפגינים, מפני שהם עצמם היו שמחים לירות במפגינים ולקפח את חייהם, בתקוה לעצור את המחאה שעוכרת את שלוותם ומטלטלת את כסאם. ואל תטעו בנתניהו: נוח לו מאד שבן-גביר אחראי על המשטרה ופועל לדיכוי המחאה, לכאורה מטעם עצמו, אבל בפועל לגמרי בשירותו של נתניהו. המדיניות שהם מקדמים ברורה מאד ומשותפת לשניהם: פוגרומים נגד ערבים ואלימות נגד מפגינים, הכפשות ונאצות נגד אנשי שלטון החוק ועידוד תומכיהם לאלימות נגדם עד כדי סיכון חייהם. קשה לצחוק כשחושבים על רצח אמיל גרינצוויג ורצח רבין, רצח בסגנון דומה שישרת את האינטרס של נתניהו ובעלי בריתו, שכמובן הם יתכחשו לאחריותם לו בדיוק כפי שהתכחשו לאחריותם לרצח רבין, ויתלוננו על כך שמאשימים אותם על לא עוול בכפם.

קשה לצחוק בפורים הזה, למראה להקת הטורפים שהשתלטה על כנסת ישראל וממשלתה ועושה שמות במדינה. אכן הצחוק יפה לבריאות, אבל כעת אנו זקוקים לא לצחוק אלא לנחישות והתמדה, כי את ממשלת הזדון הזו צריך להפיל ולסלק, כי כל רגע נוסף שממשלה זו עדיין בשלטון הוא סכנה נוראה לשפיכות דמים, וסכנה לעצם קיומנו.  

 

שרה מסתפרת

 

ההפגנה מחוץ למספרה בכיכר המדינה שבה הסתפרה שרה נתניהו, בסיסמה הקולעת "המדינה בוערת ושרה מסתפרת", גרמה לי עונג רב, והסתייגות הפוליטיקאים ממנה נראתה לי מפגן של צביעות וגיחוך שמחמיץ הן את השחיתות, הנצלנות והחזירות של משטר נתניהו, שקשור קשר בל יינתק לאופי האוטוריטרי-דיקטטורי של שלטונו, זמן רב לפני המהפכה המשטרית שהוא מוביל, והן את התחושות האמיתיות של ציבור גדול מאד שכולל גם רבים מתומכי הליכוד.

ראשית יש לומר, שלמרות השיח האורווליאני של נתניהו, שמנסה לצייר את המפגינים בדמות הבריונים והפוגרומצ'יקים שתומכים בו וחברים בממשלתו, שרה נתניהו לא היתה בשום סכנה, והיא עצמה הבינה זאת היטב, כאשר התעקשה להישאר במספרה עד להשלמת הטיפול בשערה. אדם שחש מאוים ישמח להימלט מהמקום ולא יישאר לתספורת. ה"חילוץ" באמצעות רכבים מאובטחים ואינספור אנשי ביטחון היה הצגת תכלית שאיננה שונה ממה שמתרחש ליד ביתי ברחוב עזה, בלי שום קשר לאיומים ממשיים על נתניהו, שבהכירי את קהל המפגינים, כלל אינם קיימים, אלא במוחו הקודח של נתניהו, שהולך ומתבצר יותר ויותר מיום ליום: אתמול גם גינת המשחקים השכונתית שליד ביתי, למול ביתו של נתניהו, נחסמה ונסגרה בפני הציבור, ונותרה גם הבוקר סגורה וחסומה. האם גם את הגינה שעשרות ילדים מבלים בה מדי אחר צהריים יקחו מאיתנו, כדי לענות על גחמות המשפחה המלכותית, וניסיונם להציג את עצמם כנרדפים בעודם רודפים, מנצלים ומדכאים את אזרחי המדינה? אתמול נדרשתי להציג תעודת זהות כדי שיותר לי לחזור לביתי, ועל המפגינים ששבו לביתם עם דגל ישראל נאסר להכניס  את דגלי ישראל לרחוב עזה שנחסם הרבה מעבר לבית נתניהו, כנראה מחשש שמישהו יצטלם עם דגל ישראל, המזוהה עם ההפגנות, ליד בית המשפחה. גם לדגלי ישראל אסורה הכניסה לביתו של נתניהו.

מדוע לא יכלו בני הזוג נתניהו להתגורר כמו הזוג לפיד בבית אריא שנמצא במתחם בלפור המוגן, וניצלו את השיפוצים בבלפור כדי להעמיס על אוצר המדינה את אחזקת הבית ברחוב עזה, שהוא למעשה בית דירות שלם שמשמש את משפחת נתניהו, ובנוסף לכך גם את אחזקת הווילה בקיסריה המשמשת את הזוג בסופי שבוע בלבד? ואם לחזור לתספורת של שרה, כיצד לא התביישו, בתקופה שבה הציבור נאנק מעול המשכנתאות הגדלות, המחירים העולים, הקצבאות שנשחקו עקב יוקר המחיה – שנתניהו נבחר בהבטחה להילחם בו, וטרם עשה דבר בנושא, אך לא התבייש להעביר החלטה לממן שניים מבתיו על חשבון המדינה, להכפיל את תקציב הביגוד וההופעה של רעייתו, ולסדר תקציב מיוחד לנסיעות שלה לחו"ל, תקציב שהוא חזירות גמורה: הרי שליחויות עבור המדינה משולמות ממילא מתקציבי משרד החוץ ומתקציבי ממשלה אחרים, ואין מדובר איפוא בכיסוי הוצאות מתבקש, אלא בתוספת, כדי לספק את משאלותיה של הגברת החמדנית.

כן כן, שרה נתניהו מסתפרת על חשבוננו, ואף הכפילה את התקציב העומד לרשותה לצורך ביגוד וכיו"ב, ולכן ההפגנה מול המספרה היתה מאד עניינית: מי שמנצל את מעמדו כדי לסחוט את אוצר המדינה, הוא בהחלט יעד להפגנה, שלא לדבר על כך שרעיה שמתערבת במינוי ראש שב"כ, ראש מוסד ורמטכ"ל איננה "בת משפחה לא מעורבת", התיאור הכי מגוחך לתאר בו את שרה נתניהו.

דבר בהתנהלותה של משפחת נתניהו איננו פרטי, כי כל מעייניהם של נתניהו ובני משפחתו הם בעצמם, ואמת המידה המעוותת שלהם לכל דבר ועניין היא טובתם האישית. לכן יוצא נתניהו מכליו וממציא איומים מדומים כדי להשחיר את המפגינים שאותם הוא מעוניין לרמוס, ומשוה אותם לפורעי חווארה שהם לחלוטין זרוע של ממשלת הפוגרום שהקים. רבים מחו על ההשוואה שערך נתניהו בין המפגינים נגד ריסוק מערכת המשפט לבין הפוגרומצ'יקים ששרפו בתים על יושביהם, אבל התעלמו מהצד השני של המשוואה: ההבדל העצום ביחסו של נתניהו לשני האירועים. הוא הכריז אמנם בתקיפות שלא יתיר פריעת חוק לא בחווארה ולא בתל-אביב, אבל בניגוד גמור לדברים שקריים אלה, הוא בהחלט התיר פריעת חוק בחווארה, ובמשך שעות של השתוללות הפוגרום בכפר בעידוד שותפיו בממשלה, הוא לא עשה דבר להפסיק את הפרעות, ועד עכשיו מספר העצורים מהפורעים בכפר מגוחך – לעומת עשרות מפגינים שנעצרו ונאזקו ללא סיבה, רק בניסיון לפגוע ולהטיל אימה על מתנגדי הדיקטטורה של נתניהו. לעומת החידלון הזועק והשתיקה המבישה מול הפרעות בחווארה, דואג נתניהו לבצר את ביתו ולחסום עורק תנועה חשוב במשך ימים ולילות כדי למנוע הפגנות ליד ביתו, תוך שהוא מצדיק התנהלות זו בהאשמות שקריות על אלימות ואיומים מצד המפגינים, שכל מי שמשתתף בהפגנות יודע שאלו האשמות שוא ועלילות דם חסרות שחר. ואין לנו אלא לחזור על דבריו הנכוחים של אברהם לינקולן, שאי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן, ושהאמת תנצח.