שיחת גברים

 

 

מכל השיחות המזעזעות שהתנהלו בשנת 2016 בין מי שהיה אז, למרבה הבושה, ראש לשכת עורכי הדין, אפי נוה, לבין השופט איתן אורנשטיין שביקש להתמנות לנשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, והתפרסמו בכתבתו של חיים לוינסון במוסף השבת של "הארץ" בסוף השבוע האחרון (22.3.24), זיעזעה אותי יותר מכל שיחה שאיננה מצוטטת, רק מתוארת בכתבה. לצורך מיון המועמדים ומתן המלצות למינוי הוקמה ועדת איתור ובה שלושה גברים: שופט בית המשפט העליון יצחק עמית, נשיא בית המשפט המחוזי בצפון אברהם אברהם ומנהל בתי המשפט מיכה שפיצר. ועדה של שלושה גברים. איש לא חשב שבוועדה שאמורה לברור בין מועמדים שחלקם נשים וחלקם גברים, ראוי שתהיה גם אשה. לרוב מספרים לנו שבמערכת המשפט היחס לנשים הוא שוויוני, וככל הנראה לא שמעו במערכת המשפט על הטיות בלתי מודעות בשיפוט – גם אצל שופטים מקצועיים. לפני הוועדה הופיע גבר נוסף, אפי נוה, שקנה לעצמו מוניטין כרודף שמלות. יש אנשים, גברים בעיקר, שחושבים שרודפי שמלות אוהבים נשים. הם לא. הם רואים בהן חפץ לעינוג עצמי ותו לא. אפי נוה הוא אחד הגרועים שבהם. במערכת המשפט יש שופטות חכמות, הגונות, ישרות ואמיצות, למשל דבורה ברלינר, למשל דליה גנות. נוה איננו אוהב שופטות סמכותיות כאלה שמביטות בבוז באדם נאלח כמוהו. הדמות הראויה בעיניו למינוי לשופטת היא אתי כרייף, שעמה ניהל רומן ופעל למנותה לשופטת, למרות ציוניה הנמוכים ולמרות שבראיונות שנתנה שלא בטובתה התברר שכלל איננה מבינה מה הבעיה בכך שחבר ועדה שניהל עמה רומן פעל למנותה לשופטת. אמנם לא הוכח קטיגורית קשר בין הרומן לבין המינוי כדי להרשיע אותה ואת נוה בעבירת שוחד, לכן הסתפקו בהתפטרותה של כרייף מכהונת שופטת, ולמרבה הצער במקום לטלטל ולטהר את המערכת בעקבות חשיפת השחיתות, ניסו לטאטא את השערוריה מתחת לשטיח.

דליה גנות הגישה גם כן מועמדות לנשיאות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ואפי נוה היה נחוש למנוע את מינויה לנשיאה ובכלל חפץ לסלק אותה ממערכת המשפט, כדי שלא תדון בתיקים שלו. אפי נוה לא אוהב אנשים, ובמיוחד לא נשים, שאי אפשר לגנוב איתם סוסים. עם אורנשטיין הוא מצא שפה משותפת. הוא הבטיח לתמוך במינויו לנשיא בית המשפט בתנאי שאורנשטיין יפעל להרחקת השופטת דליה גנות מתיקיו של אפי נוה, בלשונו של נוה כפי שמצוטט בכתבה: "אתה נותן רק התחייבות אחת, אחת! אתה מעיף אותה מהתיקי נזיקין, לא מעניין אותי לאן". אורנשטיין הגיב בצחוק. בשיחות נוספות הוא הציע לאורנשטיין להעביר את השופטת גנות לתיקי פירוקים. בסופו של דבר אורנשטיין לא נדרש לממש את התחייבותו לנוה: כששמעה על מינויו של אורנשטיין לנשיא התפטרה דליה גנות ופרשה, לקול צהלתם של נוה ואורנשטיין כאחד.

נחזור לוועדת האיתור: יושבים שלושה גברים ולפניהם מופיע גבר רביעי שאיננו נטול אינטרס, ומכפיש ללא מעצורים את השופטת דליה גנות. את השיחה הזו אנו יכולים רק לדמיין לעצמנו. גבר מושחת, שפל וגס רוח, עומד ומכפיש את השופטת דליה גנות לפני שלושה גברים אחרים בסגנון שאנו כבר מכירים משיחותיו המצוטטות, ואין בחדר אשה שתגן על כבודה של גנות.  

בשיחה נוספת עם אורנשטיין אומר נוה על הופעתו לפני וועדת האיתור: "איילת (שקד) אמרה לי – "רצחת את גנות שם". בשיחה אחרת הוא אומר לאורנשטיין: "הרגתי אותה, נכון. היא (שקד) קיבלה את הפרוטוקול, והיא אומרת לי – הרגת אותה".

זוהי עדות מאלפת לגבי האופן שבו גברים שולטים בעולם וחוסמים את דרכן של נשים, ודוקא במערכת המשפט שמתיימרת להיות שוויונית והוגנת כלפי נשים. לפני אורנשטיין כיהנה כנשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב השופטת דבורה ברלינר. נוה התלונן עליה בפני אורנשטיין: "אי אפשר לעבוד עם ברלינר. היא כזאת בוקית. כשקלטתי שאין עם מי לדבר הלכתי לעבוד עם איילת (שקד). חבל לבזבז זמן. היא (ברלינר) לא פוליטיקאית בכלום". כמו כן כינה את ברלינר "אוטיסטית", "יבשה" ו"צנון". כך ייאמר על שופטת ישרה שאי אפשר לגנוב איתה סוסים. איילת שקד, חברתו ושותפתו לפשע של אפי נוה, היא לגמרי פוליטיקאית שתמיד אפשר לגנוב איתה סוסים. נשים כאלה אפי נוה אוהב. יש אנשים שחושבים את איילת שקד לפמיניסטית. אני אינני ביניהן. הצלחתה בפוליטיקה, לפחות למשך כמה שנים הרסניות למערכת המשפט, מוכיחה לצערי את תחושתי העצובה שנשים מצליחות רק כאשר הן בוגדות באחיותיהן ומשתפות פעולה עם גברים שוביניסטים ועושות עמהם יד אחת נגד נשים הגונות ומוכשרות. בוודאי ששלטון הימין הוא הרסני לא רק למעמדן של נשים במערכת המשפט, אלא מסכן את חייהן ממש, כפי שעושה השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר כאשר הוא מעודד חלוקת נשק גם לגברים אלימים, ומעניש את מי שמתנגד לכך, כמו הארגון שהקימה לילך בן-עמי לזכר אחותה מיכל סלה ז"ל שנרצחה בידי בעלה לעיני בתה הפעוטה, ארגון שמסייע לנשים קרבנות אלימות, שתקציבו קוצץ לאחר שהתריע מפני חלוקת הנשק המופקרת של השר בן-גביר.  

עוד שופטת שנוה בז לה היא נשיאת העליון המנוחה מרים נאור, שלא היתה מודעת לתככים שרקם נוה מאחורי גבה. לאחר מינויו של אורנשטיין נוה מספר לו: "הנשיאה לא מדמיינת. היא מדברת איתי, אומרת לי נו, אני שמחה שהשרה קיבלה את ההמלצה שלי, ולא נעים לי להגיד לה – את חיה בסרט."

לרגע שמחתי שמרים נאור ז"ל כבר איננה איתנו, ואיננה צריכה להתמודד עם הזוהמה הזו שכדרכה של זוהמה סופה להתגלות. איך שהגברים החכמים מסדרים ביניהם את העולם ודופקים את הנשים שאין להן מושג. זהו מותר השיפלות על ההגינות, השקר על האמת והרע על הטוב. אכן אלה החיים.

דיקטטורה ושחיתות היו כבר קודם

 

כשהאזנתי בימים האחרונים לדברים החריפים של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק ואחרים לגבי ההצעות של יריב לוין לשינויים במעמד בית המשפט העליון ובדרך מינוי השופטים, היה לי רצון לומר להם "בוקר טוב אליהו". יפה ששמתם סופסוף לב לכך ששלטון נתניהו מסוכן לדמוקרטיה. איפה הייתם בשנים האחרונות? על הירח? אולי אם אהרון ברק היה פחות מתאמץ לסדר לנתניהו חנינה מעבירות השוחד והמרמה שלו, הוא היה שם לב שנתניהו פוגע אנושות בדמוקרטיה בכל דרכי התנהלותו: בכך שהוא הופך את הממשלה לחותמת גומי ומנהל את ענייני המדינה, במקום באמצעות השרים המוסמכים לכך, באמצעות מקורבים בלתי מוסמכים שחלקם אפילו קרובי משפחתו כמו דוד שמרון ויצחק מולכו, בכך שהוא מנסה לפגוע כלכלית וארגונית בתקשורת שאיננה נוטה לו חסד, ומתערב בכלי תקשורת שמקורבים אליו כדי לקדם את תדמיתו וענייניו, בכך שהוא מסית נגד יריביו הפוליטיים, מכפיש אותם ומציג כל התנגדות כלפי שלטונו האוטוריטרי כבלתי לגיטימית, בכך שהוא מחסל פוליטית את כל מי שמתמודד נגדו במפלגתו, בכך שהוא מדכא בכל דרך הפגנות נגדו וממנה לשרי משטרה אנשים שדואגים להשתמש במשטרה ככלי לדיכוי התנגדות פוליטית נגדו. אנשים מתרעמים עכשיו על איתמר בן-גביר שקורא למשטרה לדכא ביד קשה הפגנות נגד נתניהו, אבל בדיוק אותו הדבר וכמעט באותן מלים אמר בזמנו אמיר אוחנה כשכיהן כשר לבטחון פנים, או כפי שכונה "השר לבטחון בלפור", כשטען שהמשטרה נוהגת במפגינים ביד רכה מדי. בפועל סבלו מפגיני בלפור ממעקבים ברשתות החברתיות אחרי מארגני ההפגנות שחלקם נעצרו ללא סיבה, חלקם הוכו ללא סיבה, וכולם, כולל עוברי אורח שנקלעו לאזור במקרה, סבלו מאינספור התנכלויות ומאלימות חסרת הצדקה מצד השוטרים של אוחנה, שפעלו ברוח הבוס והבוס של הבוס. כיום מוצג אמיר אוחנה כצד הנאור והליברלי של הקואליציה, אבל התנהגותו היתה לא פחות בריונית מזו של בן-גביר, ובשירות אותו ראש ממשלה.  

וכך גם לגבי הרפורמות של יריב לוין, שמעוררות הרבה זעם ואימה, במיוחד באופן שבו הן מוצגות לציבור תוך איומים מפורשים על בית המשפט העליון להעניש אותו אם יפסול את מינויו השערורייתי של אריה דרעי לשר לאחר הרשעות חוזרות בעבירות ממון ובניגוד לרושם שיצר דרעי בבית המשפט שאישר עבורו עסקת טיעון נוחה בטענה שהוא פורש מהחיים הפוליטיים ולא יהיה מופקד עוד על כספי ציבור. מניעיה ואופן פעולתה של הממשלה החדשה פסולים, אבל הפגיעה של שלטון נתניהו במערכת המשפט היא פגיעה מתמשכת, ולמרבה הצער היא לא עוררה עד כה מחאות נמרצות כפי שהיה ראוי שתעורר.

שינוי הרכבה של הוועדה למינוי שופטים למצב של רוב מוחלט לקואליציה במינוי שופטים הוא מקומם, אבל אין אמת בטענה שהוועדה למינוי שופטים שפועלת כיום, על פי תיקון לחוק שיזם ח"כ גדעון סער, היא כליל השלמות. התיקון של סער שדרש רוב של שבעה חברי וועדה למינוי שופט לבית המשפט העליון הגביר מאד את הפוליטיזציה של הוועדה, ומערכת המשפט זוהמה בלא מעט מינויים בלתי ראויים ואף מושחתים. במשך כהונתו הארוכה של נתניהו עשו נציגי הליכוד בוועדה יד אחת עם ראש לשכת עורכי הדין העברייני אפי נוה ועם שרת המשפטים איילת שקד ומינו שופטים משיקולים זרים, ביניהם מונתה לשופטת אתי כרייף, שקיבלה ציונים נמוכים על כשירותה לכהן כשופטת, וקודמה על ידי אפי נוה שעמו קיימה יחסי מין. לאחר הראיון עמה בתכנית עובדה, חשבתי שהשמיים יפלו מרוב זעזוע על כך ששופטת בלתי ראויה לחלוטין מונתה באופן כזה ומשיקולים זרים כאלה, וחברי הוועדה למינוי שופטים אישרו את המינוי הזה, אבל גם חברי הכנסת וגם מערכת המשפט התנהגו כאילו לא קרה דבר, כאילו מינוי מזעזע כזה איננו מצריך בדק בית יסודי של דרך מינוי השופטים.

כעת מציע יריב לוין לבטל את חברותם של נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה למינוי שופטים ולמנות במקומם נציגי ציבור ששר המשפטים יבחר, וכן להגדיל את מספר חברי הקואליציה בוועדה כך שתוכל למנות שופטים כרצונה. כמו כל הצעותיו של לוין הדבר יגדיל מאד את כוחו של שר המשפטים בוועדה. אבל האם המינויים יהיו בהכרח גרועים יותר מכפי שהיו קודם לכן? קשה לדמיין שחיתות גדולה יותר מזו שהיתה בוועדה שבה מינו העבריין אפי נוה במעמדו כראש לשכת עורכי הדין, איילת שקד כשרת המשפטים ונציגי הליכוד בוועדה את מקורביהם, וערכו ביניהם עסקאות למינוי שופטים מקורבים ומושחתים. לאורך כהונת נתניהו כבר עברה מערכת המשפט תהליך של השחתה שיטתית באמצעות עסקאות מינויים מושחתות בוועדת המינויים הקיימת.  

ברור שלמושחתי הליכוד פרישתו והרשעתו של אפי נוה, שנתפס ביציאה וכניסה לארץ בגניבה, היא מכה, ואין להם עניין בעורכי דין הגונים שיכהנו בוועדה למינוי שופטים. אבל אפי נוה ואיילת שקד מינו שופטים באופן בלתי ראוי לאורך תקופה ארוכה, והשופטים שהיו עדים להשחתת המינויים העדיפו לשתוק. האם ביטול חברותם של נציגי עורכי הדין בוועדה למינוי שופטים תרע את איכות המינויים? באמת שאינני יודעת. קשה לי לדמיין מצב גרוע יותר מזה שיצרו אפי נוה ואיילת שקד ושותפיהם מהליכוד.  

בית המשפט העליון הסתמך עד כה בפסילת חוקים על חוק היסוד כבוד האדם וחירותו, אבל היתה מחלוקת, גם בין משפטנים הגונים, האם יש לבית המשפט העליון בסיס חוקי מוצק לפסול חוקים. ההצעה של לוין לעגן בחוק את סמכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקים בהרכב של שנים-עשר שופטים עליונים מתוך חמשה-עשר איננה הצעה גרועה, ואם תהפוך לחוק אי אפשר יהיה לטעון שלבית המשפט העליון אין סמכות לפסול חוקים. כמובן שכנגד זאת ראוי להעלות את מספר חברי הכנסת שיהיו רשאים לחוקק מחדש חוקים על פי פסקת ההתגברות, לרוב מוגדל של לפחות שמונים חברי כנסת. פסקת ההתגברות איננה בשורה משמחת לזכויות האדם שבית המשפט העליון אמור להגן עליהן משרירות לבה של הממשלה, ובית המשפט מנע כמה החלטות ממשלה מרושעות ומסוכנות כמו הקמת בתי כלא פרטיים וכליאת מבקשי מקלט לתקופות ארוכות על לא עוול בכפם, אבל בית המשפט העליון לא ביטל את חוק הלאום הגזעני ואת חוק האזרחות הגזעני שמונע מבני זוג פלשתינים של ערביי ישראל לחיות עם בני זוגם בישראל. ההגנה של בית המשפט העליון על זכויות אדם, ובפרט על זכויותיהם של אזרחים ערבים ושל פלשתינים בשטחים הכבושים, היתה רפה מאד, והרפורמות של יריב לוין יחלישו את ההגנה הרפה הזו עוד יותר, אבל זה לא יהיה שינוי עקרוני. כבר מזמן בית המשפט העליון הוא משענת קנה רצוץ לשוחרי הצדק וזכויות האדם.

מי שרצה למנוע פגיעה בדמוקרטיה לא היה צריך לחכות לממשלת נתניהו הששית ולרפורמות של יריב לוין, אלא לדאוג שנתניהו יסולק מהשלטון וששלטון הרשע שלו לא יהרוס את הדמוקרטיה השברירית של ישראל. יפה להקים עכשיו קול זעקה נגד הרפורמות במערכת המשפט, אבל למרבה הצער, זה מעט מדי ומאוחר מדי.

 

הימין נגד מערכת המשפט

 

הרבה אנשים חושבים שהליכוד תוקף את מערכת המשפט רק בגלל משפטו של נתניהו, אבל זו איננה האמת. ההתנגדות של מפלגת הליכוד למערכת המשפט והרצון למנות שופטים כלבבם של אנשי המפלגה נובעים ממקורות הרבה יותר עמוקים מן הניסיון למנוע ולבטל את משפט נתניהו וקודמים בהרבה למשפט נתניהו. גם גדעון סער, שבטרם פרש מהליכוד היה מבכיריו, פעל רבות להגדלת כוחם של הפוליטיקאים בוועדה למינוי שופטים, כך שהחתירה של אנשי הליכוד לפוליטיזציה של מערכת המשפט הרבה יותר מקיפה ועמוקה מביטול משפט נתניהו, ולכך יש סיבות אידיאולוגיות עמוקות. הטענה שמעלים חברי הליכוד, שארבעים וחמש שנה לאחר שתפסו את השלטון עדיין מאשימים בכל את גווייתה של מפא"י, הוא שכך נהגו יריביהם, אבל זה כמובן שקר. תחת שלטון מפא"י בגלגוליה השונים, המערך ומפלגת העבודה, כיהנו כפרקליטים, גם כפרקליטים צבאיים ראשיים, כיועצים משפטיים וכשופטים עליונים, אנשי אצ"ל מובהקים כמאיר שמגר המנוח, וזכו לכבוד ולא להתקפות מבישות. גם מנחם בגין הקפיד בכבודה של מערכת המשפט, אבל ככל שהליכוד התבסס בשלטון, התבלטה יותר ויותר עוינותו למערכת המשפט והניסיון לצייר אותה כשמאלנית, ללא שום קשר למציאות.

כמובן אין מדובר בליכוד בלבד אלא במחנה הימין כולו. איילת שקד וחברה הטוב אפי נוה פעלו במרץ רב להזנייתה והשחתתה של מערכת המשפט, ולא בלי הצלחה. אי אפשר להשוות את בית המשפט של היום ופסיקותיו העלובות במיוחד בתחום היחס לערבים, בין אם אזרחי ישראל או תושבי השטחים הכבושים, לפסיקות של בית המשפט העליון בעבר, שביססו את זכויות הפרט בישראל, ללא קשר למוצאו, דתו, עמו ומינו, ובדיוק בתחום זה סותר המשפט את האידיאולוגיה הליכודית, כפי שמבטא אותה נתניהו בדרך הבוטה והגזענית ביותר.

הערך המרכזי של מערכת המשפט, של כל מערכת משפט ראויה לשמה, הוא שוויון בפני החוק, וערך השוויון הוא הערך המרכזי של השמאל מאז המהפכה הצרפתית, שקיבעה את מושגי השמאל והימין על פי סדר ישיבת המחנות הפוליטיים באספה הלאומית המהפכנית. השמאל דורש שוויון של כל בני האדם, וכמובן שוויון בפני החוק והחלת אותו החוק על כולם. ערך זה מנוגד מהותית לערכיו של מחנה הימין.

בכל עת שבנימין נתניהו פותח את פיו הוא מקפיד לבזות את הציבור הערבי ולהציגו כציבור בלתי לגיטימי, ובאופן דומה הוא שולל את הלגיטימיות של מחנה השמאל ומציגו כבוגד במדינה עקב הגנתו על ערך השוויון בין יהודים לערבים. הטענה החוזרת של הליכוד היא שלאזרחי ישראל הערבים אין מעמד זהה לזה של אזרחי ישראל היהודים: לדברי נתניהו ואנשי הליכוד האחרים אזרחי ישראל הערבים אינם ראויים לשותפות בקואליציה, אינם ראויים לשותפות בממשלה, וצריך להתייחס אליהם כאל אויבים, למרות שהם אזרחי ישראל ובלי קשר לעמדותיהם, שהרי מנסור עבאס מקבל את היות מדינת ישראל יהודית ומעוניין בשותפות עם אזרחיה היהודים, אבל הדבר איננו מונע מנתניהו להציג אותו כאויב וכשותף בלתי לגיטימי, שעצם חברותו בקואליציה או בממשלה פוסלת אותן. חוק הלאום מפלה במוצהר את התושבים הערבים, מבטל את מעמד השפה הערבית כשפה רשמית ומעניק עדיפות להתיישבות יהודית, והיה ראוי על פי כל קנה מידה להיפסל כחוק גזעני, שלא לדבר על חוק האזרחות ששולל מבני זוג של ערבים ישראלים את הזכות לחיות עם בני זוגם וילדיהם בישראל. זוהי פגיעה אנושה בזכויות אדם שהגיעה כמובן מבית מדרשו של הליכוד. כמובן שכל מפעל ההתנחלות מבוסס על גזל מערבים ורמיסת זכויות הקניין שלהם, לכן מחנה הימין איננו יכול לשאת הגנה של בית המשפט על זכויות קניין של פלשתינים, שמבוססת על ההנחה שזכויות קניין הן אוניברסליות ותקפות לכל בני האדם. בית המשפט העליון שעיצב הליכוד בשנות שלטונו הרבות מצמצם כעת את ההגנה על זכויות הקניין של פלשתינים ומעניק ליהודים זכות גזל כמעט בלתי מוגבלת. כמובן שלמחנה הימין אין די בכך. הוא רוצה שופטים שיגידו שלגזול קניין פלשתיני זו זכותו של כל יהודי ושכך ראוי להתנהג, ושלפלשתינים אין זכויות קניין ואין זכויות אדם.

התנגדותו של הליכוד לערך השוויון איננה מוגבלת רק ליחסי יהודים וערבים. גם שוויון לנשים הוא לצנינים בעיני מחנה הימין, שלא במקרה החרדים, שאפליית והדרת נשים הן בראש מעייניהם, הם חלק בלתי נפרד ממנו. במיוחד מוטרד הימין משיפוט מחמיר של מעשים מגונים ואונס, פשעים שמבססים את שלטון הגברים בנשים באמצעים אלימים ומבזים, שמקבעים את מעמד האשה כאובייקט מיני בשליטת הגברים. המחשבה שגופה של האשה הוא קניינה היא לצנינים בעיני הימין לא פחות מהמחשבה שאדמותיהם של הפלשתינים הן קניינם ויש לכבד זאת. את הפמיניסטיות שונאים במחנה הימין כאילו היו אויב האנושות והן מושוות תדיר לנאצים, כלומר שאנשי הימין רואים בנשים הנלחמות עבור זכויות נשים אויב קיומי. אין זה מקרה כמובן ששורות רשימת הליכוד כמעט נקיות מנשים, והנשים הספורות שנבחרו לרשימה הן מירי רגב שמצטיינת גם בטפשות וגם בחנופה אינסופית לנתניהו, שתי תכונות שהימין מחבב אצל נשים, גלית דיסטל-אטבריאן שאף היא מצטיינת בעיקר בחנופה לנתניהו, וכמובן עו"ד דינה גוטליב, אשה תוקפנית וגסת-רוח שעיקר תהילתה בכך שהיא מגינה על אנסים ותוקפת את קורבנותיהם – אשה כזו, שמזדהה עם העיקרון הליכודי העמוק שנשים הן אובייקט מיני או להקת מעודדות ותו לאו, זוכה בליכוד להערכה רבה ביותר.  

לעומת שלוש נשים בזויות אלה שזכו להתברג במעלה רשימת הליכוד, נדחקה מן הרשימה חברת הכנסת המצוינת קרן ברק שפעלה בכל מאודה נגד אלימות כלפי נשים. לקרן ברק כאבה הבטן על נשים מוכות ונרצחות, ובכך היא עברה על עקרונות חברתה שבמעלה רשימה מירי רגב, שכאבי בטן על נשים מוכות או נכים או קשישים אסורים בהחלט. רק חנופה אינסופית למנהיג והסתה מתירת-דם נגד ערבים, זרים ויריבים פוליטיים מותרת.

כמובן שפועלה של איילת שקד לאפליית ערבים וגזל קניינם, לאכזריות חסרת מעצורים כלפי פליטי המלחמה מאוקראינה, ואפילו בני זוג או ילדים של יהודים, לגירוש נמלטים מאפריקה המדממת ממלחמות אזרחים ולהרס בית המשפט, איננו נופל מפועלם של אנשי הליכוד ולעתים אף עולה עליו.

לכן מי שחושב שמתן חנינה לנתניהו יצנן את מתקפות הליכוד והימין כולו על בית המשפט טועה מאד. כל יעדו של הימין הוא לחזק ולהעמיק אפליית ערבים ואפליית נשים, ולהרוס כל מוסד שמגן על ציבורים מוחלשים אלה ומחזק אותם. לכן המאבק בחזרתו של הליכוד לשלטון הוא מאבק קיומי, וככזה יש להתייחס אליו.

 

הודעה לקוראים ולעוקבים:

הבלוג נפרץ בחודש מאי וכל העוקבים נחסמו והמנגנון חובל כך שגם עוקבים חדשים ייחסמו. אני כמובן לא חסמתי איש ואינני יכולה לבטל את החסימות. אני מבקשת מהקוראים לסייע לי להפיץ הודעה זו, וכן לסייע לי להפיץ קישורים לבלוג ולרשימות בו, ואני מקוה שחברת גוגל תתקן את החבלות.

לפיתת החנק של נתניהו

 

רק ביום רביעי בערב דיברתי עם בתי שרון על גסות הרוח של חברת הכנסת מירב בן-ארי, שלמען הגילוי הנאות, אני מתעבת כבר זמן רב בשל תמיכתה הנלהבת במה שמכונה פונדקאות, סחר ברחמן של נשים לשם ייצור תינוקות למכירה למרבה במחיר, כאשר מרוב להיטות לקדם את הסחר הזה התנגדה אפילו למגבלת הגיל הצנועה שביקשו להטיל, 39 שנים. מירב בן-ארי חשבה שאין בעיה לנצל גם נשים בנות ארבעים ומעלה. כעת סירבה להביע צער על מותה של העיתונאית שירין אבו-עאקלה. לפחות בצביעות אי אפשר להאשים אותה. היא טיפשה מכדי להיות לפחות מנומסת מן השפה ולחוץ.

אמרתי לשרון שאני משוכנעת שמי שלא ירה בשירין אבו-עאקלה עשה את זה בטעות, למרות שעל פי תגובתה של מירב בן-ארי אפשר לחשוב שמדינת ישראל חפצה במותה. אני משוכנעת שנהרגה בטעות וללא כל כוונת זדון מצד היורה, יהא אשר יהא. שרון אמרה שתמיד אנחנו מצליחים להסתבך, ואמרתי לה שאני מרגישה שכל המבצע האגרסיבי הזה בג'נין הוא בגלל החשש מבנימין נתניהו שעלה לשלטון על גופתו של יצחק רבין אחרי שרקד על דמם של הנרצחים בפיגועים וכעת עושה זאת שוב לאותה מטרה, ואני מרגישה שלמרות שסולק מכס ראש הממשלה מעולם לא חדל ללפות את צוארנו ולחנוק אותנו, ועדיין הוא זה שמחולל את כל מה שקורה במדינה, וטבעת החנק שלו על צווארנו, שחנקה אותנו חמש-עשרה שנים, עודנה חונקת. וכעת אני מרגישה שטבעת החנק הולכת ומתהדקת. אני מרגישה פחד. לא רק פחד, אימה אפלה משובו של נתניהו, כאילו רק נמלטנו מהכלא וכבר ניתפס וניזרק מיד לצינוק.

וזה לא שעכשיו באמת טוב. גם כעת חונקת אותנו איילת שקד, שרת השחיתות והגזענות. איך הרגה את העלייה מרוסיה ואוקראינה במחי יד, כשהורתה לחברת אלעל שלא להעלות למטוסים פליטים מאוקראינה ללא אשרת עלייה, והודיעה שישראל היא מדינה ליהודים בלבד. מיד פנו הבנים לאבות יהודים ואמהות נוצריות והיהודים הנשואים לנוצריות לגרמניה, שם קלטו אותם כפליטים. אפילו רב מרבני חב"ד שמסייע לפליטים יהודים הודה שהוא ממליץ להם שלא לעלות לישראל, כי "אני אומר להם את האמת", והאמת היא שאיילת המנוולת הרחיקה מישראל הרבה משפחות יהודיות למחצה וזכאיות חוק השבות, ואיש איננו בא איתה חשבון על הנזק שגרמה ברשעותה ואכזריותה האינסופיות. ומאחר שמעולם לא די לה, היא מתנגדת כעת בכל כוחה לתיקון חוק הלאום, ובמיוחד לחקיקת הזכות לשוויון, וגם להצטרפות לאמנת איסטנבול למניעת אלימות נגד נשים, שמא תיאלץ להגן גם על נשים שאינן יהודיות. נמאסה עלי כבר חלוקת העבודה הזאת בין בנט לשקד. הוא משחק את הנחמד ושותק והיא שופכת על כולנו את בושם הפשיזם שלה ומערערת את יסודות קיומה של מדינת ישראל, שבמגילת העצמאות התחייבה לשוויון וצדק לכל אזרחיה. לפעמים אי אפשר להימנע מהשאלה לשם מה הממשלה הזאת, ומה יתרונה, אבל אז נזכרים בנתניהו בראש ההפגנה שנישא בה ארון מתים ועליו השם רבין, ובאיתמר בן-גביר אוחז בסמל מכוניתו של רבין ומבטיח להגיע גם לרבין עצמו, נזכרים ומברכים על כל רגע שבו עדיין מחזיקה מעמד הממשלה הזאת, שאיננה טובה ובוודאי איננה מצוינת, היא רק גרועה פחות, חונקת פחות, מאיימת פחות.

ולא רק הימין המאוס. גם ניצן הורוביץ שהצבעתי עבורו. אינני כועסת שטעה כאשר שיריין ברשימה את רינאווי-זועבי. אינני כועסת על טעויות. אני כועסת על כוונת מכוון. מדוע איננו מפרסם את הדו"ח של פרופ' איתמר גרוטו על חטיפת ילדי תימן? למעשה חטיפת ילדי עולים חדשים, רבים מבני תימן אך לא רק, כדי להעבירם לאימוץ במשפחות אמידות. עד היום איננו יודעים מה בדיוק היה, והוריו של חיים חברי שאחותו הבכורה נחטפה כבר הלכו לעולמם מבלי שהתברר להם גורל בתם שכל חייהם חיפשו ומעולם לא מצאוה. כל יום של התמהמהות בגילוי האמת מוסיף חטא על פשע, וטובה אמת חלקית מהסתרה מלאה. באפלה, בלא אורה המחטא של השמש, תוססים הרקב והשחיתות.

הכל מאכזב כל כך, ובכל זאת אני מקוה לעוד יום ועוד יום של ממשלת האכזבה, כדי שלא תשוב ממשלת האימה של נתניהו. אני חשה כאילו היינו אסירים שהוצאו לטיול בחצר ומתענגים על כמה קרני שמש שחודרות מבעד לעננים, וחרדים שעוד מעט קט ישיבו אותנו אל תא אפל, מוקפים מכל עבר בדיוקנאותיו של נתניהו, כמו בסרטו של ז'ק פרוור "המלך והציפור", נופלים מן הפח אל הפחת ואין מציל.     

הרשעות של איילת שקד

כבר יומיים אני חושבת על ילדה אוקראינית חולת סרטן שמקבלת טיפולים בישראל במסגרת יוזמה של עמותת "רחשי לב" לטיפול בישראל בילדים חולים מאוקראינה. ראיתי אותה בכתבה של "כאן" במהדורת החדשות של יום שלישי בהגשת מיכל רבינוביץ'. הילדה נמצאת כאן עם אמה כבר כמה חודשים בעוד שאביה ואחותה הקטנה נשארו באוקראינה. אחרי תחילת המלחמה הם הצליחו להגיע לישראל, אבל החזירו אותם לגבול רומניה-אוקראינה ולא נתנו להם להיכנס. האמא של הילדה בכתה וביקשה שלפחות יתנו לבעלה לבוא. אני לא יודעת ולא מבינה למה לא נתנו להם להיכנס. אולי הם לא ידעו לפנות לאנשים הנכונים, לבקש מעמותת "רחשי לב" או ממישהו אחר שקשור להבאת הילדה לטיפול בשראל שיאפשר גם לאביה ואחותה להיכנס לכאן. כשהכתבה הסתיימה מיכל רבינוביץ' פשוט המשיכה הלאה ואני לא זוכרת אם היתה בסוף הכתבה איזו תגובה מהרשויות. נדמה לי שלא. בדרך כלל אני מעדיפה את מיכל רבינוביץ' שהיא מגישה מאד קורקטית, אבל במקרה הזה מאד הצטערתי שזה לא היה בערוץ 2, והקריינות לא היתה דרמטית ולא היתה יונית לוי שתרים גבה ותגיד "מזעזע". לפעמים אני רוצה לעשות משהו ואני לא יודעת איך, למרות שאני אזרחית ישראלית וכבר ניהלתי כמה מאבקים בחיי. כמה רע אפשר להיות כלפי אנשים שגם ככה הגורל הימר להם מכל בחינה אפשרית.

חשבתי על זה שוב היום בבוקר כשצפיתי בתכנית הבוקר עם עקיבא נוביק וחיים לוינסון ויש להם תמיד קטע מטופש של "שיחה בהפתעה", שההפקה מקשרת אותם עם מישהו שהם צריכים לנחש מיהו ולשאול אותו שאלות לא מתוכננות, והבוקר זה היה היחצ"ן רני רהב, ושאלו אותו על היחס של איילת שקד לפליטים מאוקראינה והוא אמר שהיא נוהגת בתבונה, ואני חשבתי שרני רהב הוא לא בן-אדם שמנדב את דעותיו בחינם, הוא יחצ"ן מפורסם שמשלמים לו הרבה כסף כדי שיפאר את לקוחותיו, והתקשיתי להאמין שהוא התנדב לשבח את מדיניות הרשע והגזענות של איילת שקד מרצונו החופשי, או שבעצם השיחה בהפתעה בכלל לא היתה בהפתעה והוא עלה לשידור כדי לשבח את מדיניות הרשע תמורת שכר נאה. חשבתי על הילדה חולת הסרטן שלא ראתה חודשים את אבא שלה ועכשיו צריכה גם לדאוג לאבא ולאחות שלא איפשרו להם להיכנס לישראל ועל רני רהב שאולי עושה כסף מלפאר את את איילת שקד ומדיניות הרשע והגזענות שלה וחשבתי כמה אני שונאת את הנימוס הזה שבו מראיינים אנשים שפלים שכל מלה שלהם נועדה להרע למי שגורלו לו הימר לו ממילא במקום להגיד להם בפנים שהם פשוט חלאות אדם, כי לפעמים צריך פשוט להגיד לאנשים שהם חלאות, גם אם הם יודעים להיות בכל המקומות הנכונים, לעשות פילאטיס אצל לאה שנירר ולהתראיין עליה לגיא פינס ולהתראיין אצל רוני קובן ולהתחנחן פה ושם בזמן שהם דנים אנשים למוות מבלי להניד עפעף. עכשיו אייל שקד עסוקה בהעברת חוק האזרחות שיותר מדויק לקרוא לו חוק הגזענות, חוק שמונע תושבות מבני זוג פלשתינים של ערבים שהם אזרחי ישראל, ואיילת שקד רוצה להעביר את חוק הגזענות הזה בעזרת מפלגות הימין המתועבות שהם כמובן חבריה האידיאולוגיים, והיא חושבת שהיא יכולה להיות שרת הפנים בתמיכת רע"ם ומר"ץ ובנט יכול להיות ראש ממשלה בתמיכת רע"ם ומר"ץ, אבל את כל החקיקה הגזענית ואת כל המדיניות הגזענית והמרושעת שלה, ומן הסתם גם של בנט, היא תעביר בעזרת הימין שמתנגד לממשלה שהיא שרת הפנים בה. אני מאד לא רוצה שהממשלה הזאת תיפול, כי אם נתניהו יחזור זה יהיה סיוט, אבל אם יפילו את הממשלה על חוק האזרחות, אני אהיה שלמה עם זה. והדבר שהכי מרגיז אותי זה שמפלגת העבודה תומכת גם כן בחוק הגזענות הזה ששולל זכויות אדם בסיסיות מפלשתינים ומונע מהם לחיות בישראל עם בני זוגם והורי ילדיהם רק מפני שהם ערבים. ואני לא מבינה איך אדם כד"ר נחמן שי לא רואה את החוט המקשר בין שלילת זכויות אדם בחוק האזרחות לבין ההתנכרות לפליטים אוקראינים שאינם יהודים. כשמסכימים לחקיקה גזענית כמו חוק האזרחות וחוק הלאום, והופכים את המדינה באופן רשמי למדינה ששוללת זכויות אדם מערבים רק משום שהם ערבים, ומעניקה ליהודים זכויות שנשללות מלא יהודים, מניחים תשתית למדיניות הגזענית שמאפשרת לנעול את הדלתות בפני פליטים שנמלטים מסכנת מות, רק מפני שאינם יהודים. אי אפשר להטיף לאנושיות לאחר שקבעת את חוסר האנושיות כחוק המדינה, ומי שמתבייש בפרצופה של מדינת ישראל שנועלת את שעריה בפני פליטי המלחמה מאוקראינה, שיבין שזה בדיוק פרצופה של מדינה ששוללת זכויות מערבים שמתחתנים עם בני עמם מצדה השני של גדר ההפרדה.   

השלטים של איילת שקד

מוזר שדוקא לפני הבחירות בכלל לא שמתי לב לשלטים האלה, ודוקא אחרי הבחירות הם התחילו לקפוץ לי לעיניים: "שקד תנצח על בג"ץ", כשהמלים שקד ותנצח כתובות בצבע תכלת בוהק. ראיתי לפחות שניים כאלה, אחד ליד טרה-סנטה ואחד ליד גן הסופרים, ובכל פעם הרגשתי כמו דקירת סכין. אני יודעת מהתקשורת שלסיסמה הזאת יש שני חלקים, שהחלק הראשון הוא "בנט ינצח את חמאס", אבל לא ראיתי שלטים של בנט, רק שלטים של איילת שקד "תנצח על בג"ץ". אולי אפילו הם פחדו לומר "תנצח את בג"ץ", שאפשר להבין שלזה הם התכוונו, שבג"ץ יהיה חסר אונים להגן על ערבים מפני שרירות הלב והאכזריות של המתנחלים, כי בג"ץ עדיין שומר ככל יכולתו על זכויות האדם בשטחים שבשליטת ישראל, שהמתנחלים רוצים לספח, אבל בלי לתת זכויות לתושבים הערבים, או אולי הם אפילו מתכוונים לגרש אותם מארצם. המתנחלים הם גזלנים וגזלנים לא אוהבים את רשויות החוק. ועכשיו המתנחלים חושבים שעם הנשיא טראמפ וראש הממשלה נתניהו הם יוכלו לספח את יהודה ושומרון ולעשות מה שהם רוצים, אבל אני מטילה בכך ספק. מה פירוש "שקד תנצח על בג"ץ"? כמו שמנצחים על מקהלה? הכוונה שהשופטים יהיו כמו מקהלה ויזמרו במקהלה לפי הוראות הניצוח של איילת שקד, ויכריזו במקהלה שמותר לגנוב מערבים ומותר להרוג ערבים כמה שמתחשק? זה מה ששקד ובנט רצו, או רצו שהבוחרים יחשבו שהם רוצים, או חשבו שזה מה שהבוחרים הפוטנציאלים שלהם רוצים, שבג"ץ ישיר במקהלה "ספחו את יהודה ושומרון וגרשו את כל הערבים"? ואיזה מין שופטים ישירו במקהלה לפי הוראות של פוליטיקאית? הרי גם לשופטים ימניים יש קצת כבוד עצמי. ואיזה אזרח, ואפילו אם הוא ימני, רוצה להישפט אצל שופטים ששרים במקהלה, שאין להם לא יושרה ולא עצמאות מחשבתית? השלטים האלה הם כזה עלבון לאינטליגנציה, והם כל כך מביישים אותנו כאזרחים, וממש כואב לי לראות אותם, ואני רוצה שיסירו אותם כבר, מהר ככל האפשר. מכל התעמולה של כל המפלגות שאני שונאת זאת התעמולה שהכי מרגיזה אותי. אפילו התעמולה של ש"ס שהיא סוג של עבודת אלילים וחילול שם שמיים, כי היה כתוב בשלטים שלהם "יש אבא בשמיים" ליד תמונה של הרב עובדיה יוסף המנוח, ואבא בשמיים יש רק אחד והוא עם כל הכבוד לא הרב עובדיה, שהיה רב מכובד על רבים אבל לא אלהים. הייתי די בהלם כשראיתי את השלטים של ש"ס, ועדיין איילת שקד הצליחה להרגיז אותי יותר, ואני שמחה שהיא לא נכנסה לכנסת, כי יש גבול לחוצפה ולשחצנות. זה בעצם היה הדבר השני שביקשתי. הדבר הראשון שביקשתי היה שמר"ץ תיכנס לכנסת וזה קרה, ואמנם חבל לי שהם לא קיבלו יותר מנדטים, אבל אני שמחה שיש להם לפחות ארבעה ואני יודעת שהם ישתמשו בהם יפה. הדבר השני שביקשתי היה שנפתלי בנט ואיילת שקד לא ייכנסו לכנסת, ואני מאד שמחה שזה קרה, ומאד שמחתי שדוקא צחי הנגבי אמר שהמפלגה שתקפה את בג"ץ לא עברה את אחוז החסימה, ואני מקוה שתוקפי בג"ץ יקחו את זה לתשומת לבם. הדבר השלישי שביקשתי היה שניפטר כבר מבנימין נתניהו, וזה לצערי לא קרה, וגם ידעתי שזאת בקשה שקשה להגשים, אבל אני יודעת בלבי שניפטר ממנו, אולי יותר מהר ממה שחושבים, כי הוא הרס את המשטר הדמוקרטי בישראל והוא לא ראוי להיות ראש ממשלה, ואני לא מאמינה שאנשים באמת אוהבים אותו. אני חושבת שיותר פוחדים ממנו מאשר אוהבים אותו, כי הוא מאד נקמני ומאד מרושע, והוא מתנכל גם לנשיא רובי ריבלין וגם לגדעון סער למרות שהם מהמפלגה שלו, כי הם לא כורעים ומשתחווים בפניו כמו שהוא מצפה. אבל גם אם לא הצלחנו להיפטר מנתניהו, נחמד שבנט ושקד נענשו על הרשעות והשחצנות שלהם, ובזה הם הצליחו לאחד את הימין והשמאל, בזה שגם בימין וגם בשמאל שמחו להיפטר מהם, חוץ מבצלאל סמוטריץ' שמאד נלחם למענם כדי שתהיה קואליציית ימין יותר גדולה. לטעמי הימין בישראל מספיק גדול, והרי כולנו יודעים שלמרות שנתניהו קרא למפלגת כחול-לבן "שמאל" ואפילו בעיתון "הארץ" שמים אותם בקטיגוריה שנקראת "גוש השמאל", הם איחוד של מפלגות ימניות, הם רק אנשים יותר הגונים ויותר נחמדים מנתניהו, שזה ממש לא קשה. השמאל בישראל מונה רק 16 מנדטים, העבודה ומר"ץ וחד"ש-תע"ל, כל השאר זה ימין. השמאל בישראל הוא מאד קטן, אבל יש לו חברי כנסת חרוצים וטובים, וצריך להתאמץ לעשות מה שאפשר ולקוות לטוב, וגם מותר לפעמים לשמוח קצת, שהרעים לפעמים נענשים.      

מדוע שוברים שתיקה מגוחכים

עיתון "הארץ" דורש היום במאמר מערכת זועם במיוחד את פיטוריה של שרת המשפטים, לא בגלל פעילותה הנמרצת לגזל אדמות פלשתיניות, גם לא בגלל הגילויים הלא מאד מפתיעים ועדיין מזעזעים של עמרי אסנהיים בתכנית עובדה אתמול בערב, על הדרך הביריונית שבה היא פועלת למינוי שופטים שדיעותיהם תואמות לשלה ולאי מינוי שופטים ראויים שדיעותיהם אינן תואמות לשלה, אלא בגלל הפרשה המגוחכת של חקירת דובר אירגון "שוברים שתיקה" על מכות שלטענתו היכה עציר פלשתיני. צר לי, אבל כמי שמתנגדת לשליטה ישראלית בשטחים הפלשתינים, אינני מבינה מה רע כל כך בכך ששרת המשפטים ביקשה לחקור את דובר "שוברים שתיקה" על הכאת עציר פלשתיני שהוא עצמו הודה בה. אם כבר אפשר לבוא בטענות על משהו, הרי זה על כך שעבירות נגד פלשתינים אינן נחקרות כראוי, וגם מקשים עליהם להגיש ולברר תלונות. אם יש למשטרה ולפרקליטות עדויות על עבירות נגד פלשתינים, מדוע שלא יחקרו אותן? אם כבר צריך לדרוש חקירה רצינית יותר של מקרי הכאת פלשתינים בידי חיילים ומתנחלים, ולא לדרוש שלא לחקור חיילים שמודים בעבירות נגד פלשתינים.

לי נדמה שהזעם החריג איננו משום מעורבותה היתרה של שרת המשפטים בחקירה הזו, שהרי ישנם עניינים חמורים בהרבה שהיא מתערבת בהם התערבות בלתי ראויה, כמו ניסיונותיה התוקפניים להשפיע על פסיקת בית המשפט העליון כדי שיקדם את הפרות החוק הישראלי והבינלאומי שמפלגתה לא רק תומכת בהן, אלא מבססת עליהן את מצעה, ברוח הכרזתה המצמיתה "הציונות לא תכוף את ראשה בפני זכויות הפרט", או במלים אחרות, נא למחוק מלוחות הברית את "לא תגנוב" ו"לא תחמוד". הם מפריעים למפעל ההתנחלויות.

לי נדמה שהזעם החריג על חקירת הטענה שדובר "שוברים שתיקה" היכה או לא היכה פלשתיני, נובע לא מחקירת האירוע ואפילו לא מסגירת התיק, אלא מכך שהגיון פעולתו של אירגון "שוברים שתיקה" הוצג במלוא גיחוכו: ההתעקשות לבסס את הדרישה לנסיגה מהשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים לא על עיקרון מוסרי, שאסור לנו לשלוט בעם אחר, שעלינו לכבד את זכות הפלשתינים להגדרה עצמית כפי שאנו מצפים מאומות העולם להכיר בזכות העם היהודי להגדרה עצמית, שהאומות המאוחדות הכירו בתוכנית החלוקה לא רק בזכותנו, אלא גם בזכותם של הפלשתינים, למדינה משלהם, ולכן זכותם למדינה פלשתינית זהה לזכותנו שלנו למדינה יהודית, ועוד ועוד נימוקים מוסריים ומשפטיים שמחייבים נסיגה ישראלית מהשטחים והכרה במדינה פלשתינית עצמאית, לא על כל הנימוקים העקרוניים האלה מתבסס אירגון "שוברים שתיקה", אלא על הטענה שהכיבוש משחית, וראיה לדבר שחיילים מבצעים פשעים כנגד פלשתינים.

"הכיבוש" לדידם של "שוברים שתיקה" הוא ישות עצמאית שפועלת באופן אוטונומי, והוא גורם לכל מיני פעולות של חיילים נגד פלשתינים, כאילו היו החיילים רובוטים נטולי מוח ושיקול דעת שאינם שולטים במעשיהם ואינם אחראים להם, שלו זה היה המצב, אסור היה להם לשרת בכלל כחיילים. לדידו של אירגון "שוברים שתיקה" הישות העצמאית שמכונה "הכיבוש" גורמת לביצוע פשעים שמבצעיהם בפועל, החיילים, כלל אינם אחראים להם, ולפיכך יש לפרסם את מעשיהם אבל אין לחקור אותם, להעמיד אותם לדין, או להעניש אותם על מעשיהם, כי האשם במעשים הוא "הכיבוש" ולא החיילים המשרתים בצבא הכובש. לכן גם אין להם חשש להודות במעשים שהם לכאורה אסורים, כי לדידם האשם מוטל על "הכיבוש", או על מדינת ישראל שמייצגת אותו, ולא עליהם, שלכן הם מבקשים להציג את עצמם כפושעים, אבל שלא לשאת בשום אחריות למעשיהם.

זוהי גישה שאיננה מתקבלת על הדעת. חיילים אמנם משרתים מתוקף חוק שירות חובה, כלומר בכפייה, אבל הם אינם פטורים מאחריות למעשיהם. אפילו אם הם מקבלים פקודה ממפקדיהם, אסור להם למלא פקודה בלתי חוקית, וזו אחריותם שלהם להבחין אם הפקודה חוקית ואם לאו, מה מותר ומה אסור. חייל אמור להשתמש בכוח סביר לביצוע תפקידו ולא יותר מכך. העובדה שחייל נדרש לשרת בשטח כבוש ולהתמודד עם אוכלוסיה תחת כיבוש, איננה מספקת לו פטור מאחריות – ההיפך הוא הנכון. איש איננו טוען שקל ונעים לשרת בשטחים הכבושים, אבל חובתם של החיילים היא לבצע את תפקידם על פי החוק וההוראות ולא לבצע פשעים. מותר להשתמש בכוח סביר לצורך ביצוע מעצר של פורעים, או למניעת סכנה. מותר אפילו להרוג כאשר נשקפת סכנת חיים ואין דרך אחרת למנוע את הסכנה. אסור להרוג כשאין סכנת חיים. לכן אלאור אזריה יושב בכלא ושם הוא צריך לשבת ולא לקבל חנינה. אם דין יששכרוף פעל באלימות מופרזת, גם הוא צריך להיענש. לעומת זאת אם השתמש בכוח סביר לצורך ביצוע מעצר של מיידי אבנים, הרי שפעולתו היתה חוקית ומתבקשת.

למרבה הצער יש קו מחבר בין התפיסה המעוותת של "שוברים שתיקה" את העדר אחריותם של החיילים לבין המבקשים לחון את אלאור אזריה שירה למוות במחבל פצוע שכבר לא היווה סכנה. מי שרוצה שמדינת ישראל תהיה מדינה מוסרית, חייב להשתחרר מתפיסת החייל כ"ילד של כולנו", ולראות בו אדם בוגר ואחראי. לילדים לא נותנים נשק וסמכויות. מי שמקבל לידו נשק צריך לדעת שהוא מקבל אותו כאדם בוגר ואחראי, ולא בתור "הילד של כולנו".

ההתעקשות של אנשי "שוברים שתיקה" לטעון שביצעו פשעים שאיש איננו מאשים אותם בהם, והעלבון שלהם כשדורשים מהם אחריות לדיווחיהם, אינם יכולים שלא לעורר גיחוך, כמו גם הסירטון שפירסמו שבו מופיע לכאורה האדם המוכה, כשהוא מובל למעצר, כשנטען שהמכות שאינן ניראות בסרט ניתנו לפני שהמצלמה התחילה לצלם. יכול מאד להיות. חיינו הם אלימים. שוב ושוב אנו נחשפים לשוטרים שמכים בפראות אזרחים חפים מפשע, גם יהודים כשרים, אז אין צורך בדימיון רב כדי להניח שישנם עימותים אלימים בין חיילים לפלשתינים שבהם מופעל כוח מוגזם ואפילו נפשע. אבל גם אם לא היתה בשטחים שום אלימות, גם אם השליטה בפלשתינים היתה משפרת פלאים את אופיינו ומקנה לנו נימוסים טובים, עדיין היינו צריכים לסגת מהשטחים ולאפשר את הקמתה של מדינה פלשתינית. לכן ההתעקשות של אנשי "שוברים שתיקה" על כך שנהגו באלימות כלפי פלשתינים למול רשויות החוק שמכחישות את טענותיהם היא לא רק מגוחכת, אלא בעיקר מיותרת.      

על שנאת נשים וצביעות

כשראיתי את תמונת העירום של איילת שקד התחלתי לבכות. לפני זה ראיתי את תמונת נעלי העקב של תרזה מיי וניקולה סטרג'ון, ראשות הממשלה של בריטניה וסקוטלנד, והרבה לפני זה שמעתי, ועדיין אני שומעת, את הדיבורים של דונלד טראמפ, וחשבתי שאני, בניגוד לבוחריו השחורים של אובמה, שהאמינו באמת שבחירתו תשנה בשבילם משהו, ועכשיו אינם יכולים עוד לשאת את אכזבתם ועלבונם, אני אינני נזקקת עוד לזמן נוסף כדי להבין שבחירתן של נשים בודדות למישרות רמות, ואפילו פתיחת יותר ויותר מישרות רמות בפני נשים, לא תשנה דבר בשביל רוב הנשים, שחייהן מורכבים מניצול, זילזול, ביזוי והשפלה. אפילו דניאל בן-סימון, שמספר בראיון מזעזע שמתפרסם במוסף "הארץ" הבוקר על היחס הגזעני המחריד שחוה מצד אנשי "הארץ", כשהוא רוצה ללעוג למסקנות של וועדת ביטון, הוא חוזר ושואל מי שמע על המשוררת פריחה בן-יוסף. כשרוצים להלעיג על משהו, כדאי תמיד לבחור באשה.

אפילו ממשלת גרמניה שרודפת אותי מזה עשרים וחמש שנה בגלל טענתי שהאנטישמיות והנאציזם מעולם לא נעלמו מגרמניה, ומהווים יסוד מהותי ומרכזי בשיח הציבורי הגרמני ובפעולות הממשלה הגרמנית, החל מהתמיכה בפירוק יוגוסלביה ועד איסור ברית-המילה שהוחלף בפיקוח ממשלתי גרמני על המוהלים היהודים "כדי שלא יתעללו בילדים", אפילו דוברי הממשלה הזאת התמקדו תמיד בשלוש טענות ביחס אלי: אחת, שאני לוקה בנפשי – שהרי נשים כידוע נוטות למחלות-נפש, שנייה, שאסור לתת לי במה כי אין לי הידע והכישורים לעסוק בתחומי מומחיותי (אשה היא לכל היותר "ילדה חכמה", לעולם לא מומחית בתחומה), ובעיקר העלו את השאלה: מי היא בכלל ומי בכלל מכיר אותה, כאילו זה רלוונטי למשהו, מלבד העובדה שכך נוהגים לדבר על נשים שאין רוצים ביקרן. גם רדיפה על רקע פוליטי מובהק מקבלת אופי סקסיסטי כשמדובר באשה.

אין טעם בכלל להתחיל להסביר לגבר עד כמה הציור הנדון של איילת שקד מבזה נשים, ושהדבר הנכון לעשות היה לסלק אותו לגמרי מהתצוגה. וכן, צודק הטוקבקיסט שהציע לעמוס שוקן שתצויר תמונת עירום של רעייתו, אם הוא כל כך מוקיר את חופש האמנות. צודק גם הטוקבקיסט שכתב שלו היתה זו תמונה של חנין זועבי, ואני מוסיפה – גם לו היתה זו תמונה של זהבה גלאון, שלא לדבר על אנגלה מרקל, היה עיתון "הארץ" יוצא מכליו לגנות את הצגתה בפומבי, ובצדק. וצודקת לגמרי אורית קמיר שההתגייסות הלוהטת של "הארץ" למען חופש הדיבור בעניין תמונת העירום של שקד נובעת אך ורק מהרצון לבזות יריבה פוליטית, שהיא גם אשה. אכן נשים תמיד צוירו בעירום, אבל רק נשים נחותות מעמד, שחקניות ודוגמניות שנחשבו ועדיין נחשבות בחוגים רבים לסוג של זונות. נשים רמות מעלה, אצילות, נסיכות ומלכות, צוירו תמיד במיטב מחלצותיהן. אמנות איננה ביטוי קדוש, אלא אחד הביטויים האנושיים. אין לה זכות לבזות אנשים יותר משיש זכות כזאת למי שכותב מאמר בעיתון או מתראיין לכלי תקשורת כלשהו. כבוד האדם הוא ערך שגובר על ערך חופש הביטוי, ובפרט כשלציור בעירום אין שום מימד ביקורתי מלבד ביזויה של אשה כאשה וכמי שמכהנת מטעם מפלגה דתית באופיה. וכן- מותר לצייר וגם לצלם בעירום אשה שמסכימה לכך, וגם אז הפצת הציור או הצילום והצגתו לראווה בפני הציבור הרחב תלויה בהסכמתה של האשה. העובדה שהגוף העירום מדומיין איננה מעלה ואיננה מורידה, כל עוד הפנים הם פניה של אשה מוכרת ומזוהה. הרי גם צייר שמצייר מודל יכול לטעון שהציור איננו תיאור מדויק ושהוא רק קיבל מהמודל השראה, ועדיין אם המצויר ניתן לזיהוי כאדם ספציפי, הצגת ציורו או צילומו בעירום ללא הסכמתו מהווים פגיעה שאסורה בחוק וגוברת על חופש הביטוי.

יולי תמיר ואורית קמיר שפירסמו מאמרי תגובה ב"הארץ" – אני כאמור אינני רשאית לפרסם מאמרים בעיתון בהוראת שגרירות גרמניה, וזו כמובן לא צנזורה פוליטית, כי צנזורה פוליטית זה רק כשמונעים פירסום שמתאים לדיעות ולאינטרסים של עמוס שוקן ופטרוניו הגרמנים – הקפידו לציין שדיעותיהן רחוקות מאלה של איילת שקד. זו כמובן אמירה לא מדויקת, שנובעת מהתפיסה המוטעית המשותפת להן ולעיתון "הארץ", שלפיה הנושא היחיד שיש לו משמעות בדיון הציבורי הוא היחס הישראלי לפלשתינים. התפיסה הזו איננה מנותקת מיחסו של "הארץ" לנשים, וגדעון לוי אף נהג לטעון במפורש שהנשים וההומוסקסואלים צריכים לחכות עם המאבק על זכויותיהם עד שתיפתר הבעיה הפלשתינית שהיא לטענתו הבעיה החשובה ביותר ורק בה ראוי לעסוק. הוא החזיק בגישה זו עד ששנוא נפשו משה קצב נאשם באונס, מה שהפך את לוי בן-לילה לפמיניסט מושבע. ב"הארץ" הכל אישי והכל אינטרסנטי, אבל בכל מקרה אין לאיש זכות למנוע מזולתו להילחם למען זכויותיו. לנשים בישראל, שמעמדן האישי כפוף לחקיקה דתית ארכאית שעלולה לכפות עליהן עגינות, סירוב גט ואיסור נישואין, יש בעיות לא פחות קשות ודחופות מהבעיה הפלשתינית. אני אסירת תודה לאיילת שקד שנלחמת באומץ במאמציהם של גילה גמליאל ויואב קיש לבטל את חזקת הגיל הרך, מה שיביא אסון על האמהות הגרושות, שהן הקבוצה החלשה ביותר באוכלוסיה. אני מוקירה אותה מאד על כך שאמרה לגילה גמליאל, שלא התביישה לדבר על שיוויון כאשר היא נלחמת לבטל את הסעיף היחיד שמגן מעט על אמהות וילדים מדרקוניות חוקי הדת שהן כפופות להם, שאותם היא דוקא מבקשת להותיר על כנם, שיש עוד עניינים שצריך לטפל בהם, מלבד ביטול חזקת הגיל הרך, ואני מתפללת שהיא תצליח לעצור את הפגיעה הנוספת והקטלנית הזאת בנשים שכפי שקראתי בתקשורת מוּנעת מהתפקדות ארגוני גברים לליכוד. ואוי, איילת שקד גם העבירה חוק נגד העמותות המקבלות מימון זר. אלה שבאמצעותן מממנת למשל ממשלת גרמניה גופים שמונעים מאנשים שאינם חביבים על ממשלת גרמניה, למשל אני, למצוא אצלם תעסוקה או במה. באמת חוק נורא לאינטרסים של ממשלת גרמניה. אבל למה בדיוק הוא צריך להפריע לי?