מינוי מירי רגב לרמיסת הזיכרון

לאחר שברק חירם, האחראי לירי פגזי טנק על בני הערובה בבארי, נוקה בטיוח שהתחזה לתחקיר  ומונה לאחראי על אוגדת עזה, כהמשך לירי הפגזים שהרגו שלושה עשר בני ערובה בבארי, עומדת מירי רגב, בהמשך מסעו של נתניהו לרמוס את קרבנות הטבח שהביא על תושבי העוטף, להתמנות לאחראית על טקס לציון יום השנה לטבח. מירי רגב אחראית כידוע להפיכת הטקס הממלכתי והאהוב ביותר, טקס הדלקת המשואות ביום העצמאות, למופע תעמולה לליכוד וחנופה מחליאה לזוג נתניהו. מירי רגב גם מצטיינת בגסות רוח יוצאת דופן וחוסר רגישות קיצוני לכאבם של אנשים שאינם ממעריציו של נתניהו ואף אינם נמנים על מעריציה שלה. אלו מן הסתם התכונות שהפכו אותה ראויה בעיני נתניהו למינוי הזה: בעוד מפגן קיצוני של חוסר בושה ונכלוליות, אמורה מירי רגב לטשטש את המחדל הנורא של נתניהו, הוגה הקונספציה ש"חמאס הוא נכס" ומממן החמאס, במחשבה שכך תוחלש הרשות הפלשתינית, והבעיה הפלשתינית "תרד מן השולחן", כפי שהתפאר בימי כהונתה של ממשלת בנט-לפיד. כרגיל עסוק נתניהו בראש וראשונה בתדמיתו, והוא סימן בצדק את יום השנה לטבח כמועד מסוכן לתדמיתו ולהמשך שלטונו, ולכן מבקש לשלוט באמצעות מירי רגב באופיו של יום השנה, כדי להציג את האחראי מספר אחת למחדל ההפקרה של תושבי העוטף באור שיחמיא לו, תוך עיוות האמת ורמיסתם של הקרבנות ומשפחותיהם, וללא שמץ של רגישות לכאבם הנורא.

כמה מקוממת המחשבה שהאחראים להפקרתם הנוראה של תושבי העוטף הם אלה שיחליטו כיצד יצוין האסון שהוא תוצאה של שורת מחדלי ענק, שאם לציין רק את חלקם: העברת כוחות צבא מהעוטף ליהודה ושומרון לשירות המתנחלים, השארת העוטף ללא סוללות תותחים ועם מספר זעום של לוחמים וטנקים בודדים, עצימת עין שערורייתית מול המידע המודיעיני ודיווחי התצפיתניות כדי להמשיך את האחיזה בקונספציית "החמאס מורתע", עיכובים בלתי נתפסים בהגעת כוחות צבא ומשטרה לעוטף לאחר פלישת חמאס והטבח בתושבים, ותפקוד ממשלתי לקוי גם אחרי הטבח שמותיר את הנפגעים כבר למעלה מעשרה חודשים ללא מענה, עם נזקים הולכים ומצטברים, ניהול לקוי של המלחמה והתמשכותה ללא סיבה אמיתית לבד מתרומתה להישרדותם בשלטון של נתניהו ושאר האחראים למחדל. כעת הם רוצים לשלוט גם בזיכרון, כל מי שהיו צריכים להישלח הביתה מזמן אבל דבקים בכסאם.

כל זה הזכיר לי טקס זיכרון שהתקיים לפני מספר שנים לפלישת בנות הברית לנורמנדי ביוני 1944, שבו השתתפו נציגי בעלות הברית שלחמו בנאצים, וגם נציגי ממשלת גרמניה, ואחד מן הלוחמים הבריטים הקשישים שהגיעו לטקס נשאל האם אין זה מפריע לו שהגרמנים משתתפים בטקס. למה שיפריע? שאל הבריטי חד הלשון, הרי ללא הגרמנים לא היתה שום פלישה לנורמנדי. כך אפשר לומר גם על מינויה של מירי רגב לאחראית על טקס הזיכרון לטבח: לולא שלטון נתניהו והליכוד לא היה שום טבח, לכן רק הגיוני שציון יום השנה לטבח יעוצב בידי סוכנת התעמולה הותיקה של נתניהו, בצלמה ובצלמו של אדונה, ובתקוה להעלות את קרנו ולבסס את שלטונו, על גבם של הקרבנות ומשפחותיהם, אלה שהאספסוף של נתניהו מנסה להשתיק באלימות בקללות ואיומים, ואלה שממילא כבר אינם יכולים, לא לדבר ולא לזעוק.        

הימין נגד מערכת המשפט

 

הרבה אנשים חושבים שהליכוד תוקף את מערכת המשפט רק בגלל משפטו של נתניהו, אבל זו איננה האמת. ההתנגדות של מפלגת הליכוד למערכת המשפט והרצון למנות שופטים כלבבם של אנשי המפלגה נובעים ממקורות הרבה יותר עמוקים מן הניסיון למנוע ולבטל את משפט נתניהו וקודמים בהרבה למשפט נתניהו. גם גדעון סער, שבטרם פרש מהליכוד היה מבכיריו, פעל רבות להגדלת כוחם של הפוליטיקאים בוועדה למינוי שופטים, כך שהחתירה של אנשי הליכוד לפוליטיזציה של מערכת המשפט הרבה יותר מקיפה ועמוקה מביטול משפט נתניהו, ולכך יש סיבות אידיאולוגיות עמוקות. הטענה שמעלים חברי הליכוד, שארבעים וחמש שנה לאחר שתפסו את השלטון עדיין מאשימים בכל את גווייתה של מפא"י, הוא שכך נהגו יריביהם, אבל זה כמובן שקר. תחת שלטון מפא"י בגלגוליה השונים, המערך ומפלגת העבודה, כיהנו כפרקליטים, גם כפרקליטים צבאיים ראשיים, כיועצים משפטיים וכשופטים עליונים, אנשי אצ"ל מובהקים כמאיר שמגר המנוח, וזכו לכבוד ולא להתקפות מבישות. גם מנחם בגין הקפיד בכבודה של מערכת המשפט, אבל ככל שהליכוד התבסס בשלטון, התבלטה יותר ויותר עוינותו למערכת המשפט והניסיון לצייר אותה כשמאלנית, ללא שום קשר למציאות.

כמובן אין מדובר בליכוד בלבד אלא במחנה הימין כולו. איילת שקד וחברה הטוב אפי נוה פעלו במרץ רב להזנייתה והשחתתה של מערכת המשפט, ולא בלי הצלחה. אי אפשר להשוות את בית המשפט של היום ופסיקותיו העלובות במיוחד בתחום היחס לערבים, בין אם אזרחי ישראל או תושבי השטחים הכבושים, לפסיקות של בית המשפט העליון בעבר, שביססו את זכויות הפרט בישראל, ללא קשר למוצאו, דתו, עמו ומינו, ובדיוק בתחום זה סותר המשפט את האידיאולוגיה הליכודית, כפי שמבטא אותה נתניהו בדרך הבוטה והגזענית ביותר.

הערך המרכזי של מערכת המשפט, של כל מערכת משפט ראויה לשמה, הוא שוויון בפני החוק, וערך השוויון הוא הערך המרכזי של השמאל מאז המהפכה הצרפתית, שקיבעה את מושגי השמאל והימין על פי סדר ישיבת המחנות הפוליטיים באספה הלאומית המהפכנית. השמאל דורש שוויון של כל בני האדם, וכמובן שוויון בפני החוק והחלת אותו החוק על כולם. ערך זה מנוגד מהותית לערכיו של מחנה הימין.

בכל עת שבנימין נתניהו פותח את פיו הוא מקפיד לבזות את הציבור הערבי ולהציגו כציבור בלתי לגיטימי, ובאופן דומה הוא שולל את הלגיטימיות של מחנה השמאל ומציגו כבוגד במדינה עקב הגנתו על ערך השוויון בין יהודים לערבים. הטענה החוזרת של הליכוד היא שלאזרחי ישראל הערבים אין מעמד זהה לזה של אזרחי ישראל היהודים: לדברי נתניהו ואנשי הליכוד האחרים אזרחי ישראל הערבים אינם ראויים לשותפות בקואליציה, אינם ראויים לשותפות בממשלה, וצריך להתייחס אליהם כאל אויבים, למרות שהם אזרחי ישראל ובלי קשר לעמדותיהם, שהרי מנסור עבאס מקבל את היות מדינת ישראל יהודית ומעוניין בשותפות עם אזרחיה היהודים, אבל הדבר איננו מונע מנתניהו להציג אותו כאויב וכשותף בלתי לגיטימי, שעצם חברותו בקואליציה או בממשלה פוסלת אותן. חוק הלאום מפלה במוצהר את התושבים הערבים, מבטל את מעמד השפה הערבית כשפה רשמית ומעניק עדיפות להתיישבות יהודית, והיה ראוי על פי כל קנה מידה להיפסל כחוק גזעני, שלא לדבר על חוק האזרחות ששולל מבני זוג של ערבים ישראלים את הזכות לחיות עם בני זוגם וילדיהם בישראל. זוהי פגיעה אנושה בזכויות אדם שהגיעה כמובן מבית מדרשו של הליכוד. כמובן שכל מפעל ההתנחלות מבוסס על גזל מערבים ורמיסת זכויות הקניין שלהם, לכן מחנה הימין איננו יכול לשאת הגנה של בית המשפט על זכויות קניין של פלשתינים, שמבוססת על ההנחה שזכויות קניין הן אוניברסליות ותקפות לכל בני האדם. בית המשפט העליון שעיצב הליכוד בשנות שלטונו הרבות מצמצם כעת את ההגנה על זכויות הקניין של פלשתינים ומעניק ליהודים זכות גזל כמעט בלתי מוגבלת. כמובן שלמחנה הימין אין די בכך. הוא רוצה שופטים שיגידו שלגזול קניין פלשתיני זו זכותו של כל יהודי ושכך ראוי להתנהג, ושלפלשתינים אין זכויות קניין ואין זכויות אדם.

התנגדותו של הליכוד לערך השוויון איננה מוגבלת רק ליחסי יהודים וערבים. גם שוויון לנשים הוא לצנינים בעיני מחנה הימין, שלא במקרה החרדים, שאפליית והדרת נשים הן בראש מעייניהם, הם חלק בלתי נפרד ממנו. במיוחד מוטרד הימין משיפוט מחמיר של מעשים מגונים ואונס, פשעים שמבססים את שלטון הגברים בנשים באמצעים אלימים ומבזים, שמקבעים את מעמד האשה כאובייקט מיני בשליטת הגברים. המחשבה שגופה של האשה הוא קניינה היא לצנינים בעיני הימין לא פחות מהמחשבה שאדמותיהם של הפלשתינים הן קניינם ויש לכבד זאת. את הפמיניסטיות שונאים במחנה הימין כאילו היו אויב האנושות והן מושוות תדיר לנאצים, כלומר שאנשי הימין רואים בנשים הנלחמות עבור זכויות נשים אויב קיומי. אין זה מקרה כמובן ששורות רשימת הליכוד כמעט נקיות מנשים, והנשים הספורות שנבחרו לרשימה הן מירי רגב שמצטיינת גם בטפשות וגם בחנופה אינסופית לנתניהו, שתי תכונות שהימין מחבב אצל נשים, גלית דיסטל-אטבריאן שאף היא מצטיינת בעיקר בחנופה לנתניהו, וכמובן עו"ד דינה גוטליב, אשה תוקפנית וגסת-רוח שעיקר תהילתה בכך שהיא מגינה על אנסים ותוקפת את קורבנותיהם – אשה כזו, שמזדהה עם העיקרון הליכודי העמוק שנשים הן אובייקט מיני או להקת מעודדות ותו לאו, זוכה בליכוד להערכה רבה ביותר.  

לעומת שלוש נשים בזויות אלה שזכו להתברג במעלה רשימת הליכוד, נדחקה מן הרשימה חברת הכנסת המצוינת קרן ברק שפעלה בכל מאודה נגד אלימות כלפי נשים. לקרן ברק כאבה הבטן על נשים מוכות ונרצחות, ובכך היא עברה על עקרונות חברתה שבמעלה רשימה מירי רגב, שכאבי בטן על נשים מוכות או נכים או קשישים אסורים בהחלט. רק חנופה אינסופית למנהיג והסתה מתירת-דם נגד ערבים, זרים ויריבים פוליטיים מותרת.

כמובן שפועלה של איילת שקד לאפליית ערבים וגזל קניינם, לאכזריות חסרת מעצורים כלפי פליטי המלחמה מאוקראינה, ואפילו בני זוג או ילדים של יהודים, לגירוש נמלטים מאפריקה המדממת ממלחמות אזרחים ולהרס בית המשפט, איננו נופל מפועלם של אנשי הליכוד ולעתים אף עולה עליו.

לכן מי שחושב שמתן חנינה לנתניהו יצנן את מתקפות הליכוד והימין כולו על בית המשפט טועה מאד. כל יעדו של הימין הוא לחזק ולהעמיק אפליית ערבים ואפליית נשים, ולהרוס כל מוסד שמגן על ציבורים מוחלשים אלה ומחזק אותם. לכן המאבק בחזרתו של הליכוד לשלטון הוא מאבק קיומי, וככזה יש להתייחס אליו.

 

הודעה לקוראים ולעוקבים:

הבלוג נפרץ בחודש מאי וכל העוקבים נחסמו והמנגנון חובל כך שגם עוקבים חדשים ייחסמו. אני כמובן לא חסמתי איש ואינני יכולה לבטל את החסימות. אני מבקשת מהקוראים לסייע לי להפיץ הודעה זו, וכן לסייע לי להפיץ קישורים לבלוג ולרשימות בו, ואני מקוה שחברת גוגל תתקן את החבלות.

השתקת הזמירים

 

לפני שנים, אולי לפני עשרים שנה, ביליתי בוינה ערב בלתי נשכח. זה התחיל בהקרנת סרט בשגרירות הצ'כית, סרטו של פטר שטפן יונק על הסופר היהודי-צ'כי ליאו פרוץ, שנולד בשנת 1882 בפראג, עבר בגיל 17 לוינה ובשנת 1938 נמלט לארץ ישראל, אבל תמיד התגעגע לאוסטריה ונסע אליה בכל קיץ ומת שם בעיירת הנופש באד אישל והוא קבור שם. המקרן בשגרירות היה גרוע, הסרט נראה חשוך, ואחרי זמן קצר שבת המקרן והתנצלו בפנינו, אבל אז קם איש גבוה ומרשים ואמר שיש לו בבית מקרן ושכולנו מוזמנים אליו. אינני זוכרת אם נסענו או הלכנו ברגל, רק שכבר החשיך ולא זיהיתי דבר. הגענו לרובע לא מוכר לי של וינה, והדירה היתה בקומה גבוהה במיוחד, ונכנסנו לסלון גדול שהיו בו המון מקומות לשבת, ומיד הופיעו על השולחן הגדול בצד קנקני לימונדה וכיכרות לחם דשנים וחמאה ונקניקים – ברור היה שהאיש רגיל לארח. צפינו שם בסרט שהתגלה דוקא כבהיר למדי, זה הדבר היחיד שאני זוכרת ממנו, כי מישהו העיר על כך שבשגרירות הסרט נראה חשוך, ובאמצע ההקרנה הגיעה אשתו של בעל הבית, פתחה את הדלת ונדהמה לראות את כולנו, אבל אז הלכה הצדה והתיישבה לה בשקט עד סוף ההקרנה. ואז רק התחילה המסיבה ובעלי הבית, בני הזוג קאפ, סיפרו לנו את סיפור חייהם. הבעל היה שחקן ובמאי אופרה ואשתו זמרת אופרה, והם חיו במגדבורג במזרח גרמניה, וסבלו מאד מהמשטר. ההזדמנות לברוח נקרתה להם כשהבעל הוזמן להציג עם התיאטרון שלו בפסטיבל זלצבורג, והוא נמלט אחרי ההצגה בתלבושת השחקן שלו, והחליט להישאר באוסטריה, וביקש מאשתו שתצטרף אליו עם הילדים. אני כבר לא זוכרת איך היא הצליחה לצאת, רק שהיא סיפרה שהושיבה את שלושת ילדיה הקטנים בפולקסוואגן הקטנה שלה ורעדה כל הדרך עד שהגיעה למערב. מאז הם חיו בוינה והיו מאד מאושרים ואסירי תודה. אבל היה עוד פרט שהיא סיפרה מאוחר יותר על הסבל שלהם במזרח גרמניה כמי שנחשבו למתנגדי משטר. היא היתה כאמור זמרת אופרה ושלחו אותה לעבוד במפעל כימיקלים שפגע בקול שלה, כי היא נשמה את החומרים הרעילים שם. אני כבר ידעתי הרבה קודם שבארצות הקומוניסטיות שלחו אינטלקטואלים בתור עונש לעבוד כפועלים בבתי חרושת בתנאים קשים, אבל רק כששמעתי את הסיפור שלה הבנתי שלא רק שמנעו מהם לעבוד באמנותם, אלא שלחו אותם בכוונה לעבודות שתפגענה בכשרונם הייחודי. נזכרתי בסיפור הזה בזמן האחרון, כשהבנתי, כפי שמבינים יותר ויותר אנשים, שנתניהו משבית את כל עולם התרבות לא רק בגלל הקורונה, אלא בגלל שגם המשטר שלו הוא משטר דכאני שהולך ונדמה יותר ויותר למשטרים במזרח אירופה הקומוניסטית, והאויבים הכי גדולים שלו הם היוצרים והאמנים והאינטלקטואלים, כי הם אנשים חושבים וביקורתיים, ולא סתם מירי רגב התגוללה על צ'כוב, שאין כמוהו להראות את סבלם של האמנים ושל אנשים בכלל, לא רק סבל של מלחמות ועינויים, אלא הסבל היומיומי של אנשים שהחיים שלהם קשים ואומללים, במידה רבה בגלל רשעותם ואנוכיותם ואטימותם של אנשים אחרים, ונתניהו ממש לא מעוניין שאנשים יצפו בצ'כוב ובאיבסן ובחנוך לוין ויתחילו לחשוב ויעלו במוחם רעיונות. לשליטים כמו נתניהו אנשים חושבים הם מאד מסוכנים, ואנשים שגם חושבים וגם יודעים לבטא את המחשבות שלהם הם הכי מסוכנים בשבילו. כי אי אפשר כבר להתעלם מהקולות האלה של הליכודניקים ששומעים בכל פינת רחוב ובכל מכולת ששולחים את האמנים והמוסיקאים והשחקנים לעבוד בסחיבת ארגזים ובסופרמרקט ובמלאכות שונות ובעצם נהנים להשפיל ולרמוס אותם ולפגוע בהם, כפי שרק אנשים בורים וגסים וערלי-לב יכולים ונהנים להשפיל את החכמים והמוכשרים מהם ואת אלה שיש להם נשמה יתרה. מה ההבדל בעצם בין נתניהו ונושאי כליו לבין המשטרים הקומוניסטים הדכאניים ששלחו את האמנים לעבוד בעבודות שחורות בתקוה שגם אם יוכלו אי פעם לשוב לבמה כבר לא יהיו אותם אנשים, אלא שבר כלי של מה שהיו ומי שהיו. אי אפשר להקשיב לליכודניקים הגסים והבהמיים שהרוע נוטף מהם כשהם נהנים לראות את הזמירים ששירתם הושתקה, והם שמחים לאידם, מבלי להבין שהשבתת עולם התרבות איננה רק ביטוי למחלת הקורונה אלא היא ביטוי למחלתו של משטר נתניהו, שהרוע והשפלות הם סממני ההיכר שלו וכל יופי וגדלות-נפש זרים לו. אבל סופו יבוא כמו סופם של כל משטרי הרשע שרומסים את האדם וחונקים את רוחו, ואולי זה יקרה מהר מכפי שחושבים, והאמנות תחזור והמוסיקה תחזור והטוב ינצח את הרע.  

נאום נתניהו

כל השבוע קראתי מאמרים של אנשים שהזדעזעו מהנאום שנשא נתניהו בבית המשפט, עם חבורת השרים וחברי הכנסת עטויי המסכות מאחוריו, שזה כאילו להקפיד על ההנחיות ובעצם בכלל לא, כי בימי קורונה אסור להצטופף ככה, אבל הם היו חייבים להצטופף כדי להדגים עד כמה הם עומדים מאחורי נתניהו, כולם כאחד, למרות שנתניהו אמר שאהבה זה ריחוק, ביטוי שמשקף את האישיות שלו יותר מכל דבר אחר, והמראה של מירי רגב נדחפת ודוחפת את ניר ברקת שדוחף אותה בחזרה, כל ההידחקות המגוחכת הזאת להראות תמיכה בנתניהו בסצינה שכל פרט בה היה לגמרי מתוכנן – חוץ ממירי רגב שטובה בהפתעות - גרם לי לפרוץ בצחוק, שכנראה מנע ממני להבין נכוחה את חומרת הדברים שנתניהו אמר, שזיעזעו כל כך הרבה אנשים. אני צחקתי מהנאום הזה יותר משצחקתי מהמערכון המצוין על הנאום של "ארץ נהדרת". הדבר שהנאום הכי הזכיר לי זה את נאום הזעם של משה קצב שהשתלח בגדי סוקניק, וכולם יודעים איך הסיפור שלו נגמר. נכון ששם היה מדובר באונס ולא בשוחד, שזאת עבירה הרבה יותר חמקמקה, אבל גם אונס קשה להוכיח. בשני המקרים אלה עבירות שנעשות במסתרים וללא עדים מלבד התוקף והקורבן, או המשחד והמשוחד שלא תמיד ברור לגמרי מי הוא מי, ולפחות קצב כעס באמת, ואצל נתניהו אפילו הזעם מבוים. איכשהו כל מה שנתניהו עושה לאחרונה לא מצליח להרגיז אותי, רק להצחיק. הכל כל כך מגוחך. התיקים שהוא המציא כדי לרצות בהם את מלחכי פנכתו, המינויים המגוחכים שלא מתאימים לכלום, ואיך הוא ניסה לשלוח את גדעון סער וגלעד ארדן לאמריקה, שגלעד ארדן הסכים לכך וגדעון סער ממש לא, כי הוא היחיד בליכוד שלא מוכן להתרפס בפני נתניהו ומתנהג בצורה מכובדת ואמיצה, וגם אם דיעותיו רחוקות משלי אני מעריכה בן-אדם עם אומץ, והדבר היחיד שאני חושבת על נתניהו זה שהוא אדם עלוב עם התנהגות עלובה, ושהוא מת מפחד שגדעון סער או גלעד ארדן יתפסו את מקומו בהנהגת הליכוד, וזה אחד הדברים שכל כך עלובים ומגוחכים בנתניהו, שהוא לא מפחד מהמנהיגים של מפלגות יריבות, שהם אמנם עלובים כמוהו או אפילו יותר ממנו, הוא מפחד מגדעון סער שהעז להתייצב מולו ולא מוכן ללקק לו כמו פמליית חדלי האישים שהוא מטפח, כי הסחורה היחידה שיש לנתניהו למכור היא הטענה שעליה בנויה כל האסטרטגיה שלו, שהימין זה נתניהו ונתניהו זה הימין ואין ולא יהיה לימין מנהיג אחר מלבדו, ואם יבחרו לראשות הליכוד מישהו אחר, הימין יפול, שזאת כמובן שטות גמורה, כי נתניהו מחזיק בשלטון לא מפני שהוא ראש ממשלה מוצלח כפי שטוענים מעריציו, ולא מפני שהוא רב תחבולות כפי שמאמינים גם מתנגדיו, אלא אך ורק מפני שהמתנגדים שלו מפוצלים ומפורדים ולא מסוגלים להתאחד נגדו ולהעיף אותו מהשלטון, וכוח שנשאב אך ורק מחולשת היריב איננו כוח גדול. נתניהו עסוק יומם ולילה קודם כל במניעת החלפתו בליכוד, כי חלק נכבד מחברי הליכוד מתעבים אותו לא פחות ממתנגדיו הפוליטיים, ולחלק סתם נמאס ממנו והם ישמחו כשילך. אני לא יודעת איך זה יקרה שהוא ילך, אבל יש לי מין תחושה כזאת שצריך פשוט להמתין שנתניהו ילך ושלא יעבור עוד זמן רב עד שזה יקרה, ובגלל האמונה הזאת אפילו לא הייתי מסוגלת ללכת להפגנות נגד נתניהו, שהרגשתי קצת אשמה על כך שלא הלכתי ולא השתתפתי. אני לגמרי מזדהה עם ההפגנות האלה, ובכל זאת לא מסוגלת להצטרף אליהן. אני פשוט מחכה שנתניהו ילך מעצמו. הרבה אנשים בטח יחשבו שזאת גישה מיסטית, ושצריך להפגין בכל הכוח שנתניהו ילך, ואין לי תשובה טובה לענות להם. בסך הכל גם אני מאמינה באקטיביזם פוליטי, ואני לא יודעת להסביר את עצמי. אני פשוט מרגישה שצריך לחכות שנתניהו ילך בעצמו ושזה יקרה די בקרוב. אני כמובן לא יודעת מה יקרה אז, כי אי אפשר לדעת מה יקרה בליכוד אחרי תקופת נתניהו, ומי יתפוס את מקומו. אני רק יודעת שמי שזה לא יהיה, הוא יהיה פחות נבזה מנתניהו, ואני בכלל מאמינה שלמרות הכל יהיה לנו טוב, ויותר מדאיגה אותי כרגע העלייה בתחלואה מקורונה והאנשים שרוקדים על הגגות בלי מסכות – כן כן, למרות שאני כבר זקנה ולא יוצאת לבלות, כשאני מטיילת עם אושר בלילה אני רואה את הצעירים ששרים ורוקדים על הגגות, וגם אצלנו בבניין היו כמה כאלה. יש להם דבר אחד משותף עם נתניהו: הם עושים דברים אסורים בראש חוצות, ואז נורא מתפלאים שכולם שמעו וראו אותם ורוצים להזמין להם משטרה. מי שלא רוצה תיק במשטרה שיתנהג כמו שצריך במקום לעשות דברים אסורים ולחשוב שהוא נורא חכם ומרמה את כל העולם. זאת עצה טובה גם לאנשים פשוטים וגם לראשי ממשלה.

לאו מסי ומירי רגב וגלריה ברבור

אני באמת לא יודעת אם מירי רגב אשמה או לא אשמה בביטול המשחק של נבחרת ארגנטינה בישראל. הרבה מביני דבר מתעקשים שהמשחק בוטל רק בגלל שמירי רגב התערבה וביקשה להעביר אותו לירושלים, ואני לא מבינת דבר, לא בכדורגל ולא בארגנטינאים, אבל נראה לי מוזר שהארגנטינאים ידעו מספיק זמן מראש שהמשחק הועבר לירושלים, אבל ביטלו אותו רק ברגע האחרון, ולא מיד כשנודע להם על ההעברה. ובכלל, אם הם לא רצו לשחק בירושלים, למה הם לא אמרו מיד שהם מוכנים לשחק רק בחיפה, ואז ככל הנראה מירי רגב היתה מתקפלת, כי היא היתה מפחדת מזעם האוהדים? הרי לא מדובר באנשים שלא יודעים לנהל משא ומתן. בכלל אני מאד חשדנית כלפי אנשים שקודם מסכימים, ואז מבטלים ברגע האחרון, אחרי שהם גרמו לאנשים להוצאות ולהכנות ולנזקים. אם לא רוצים אז אומרים מראש לא וזהו, ולא מסכימים ואז מבטלים ברגע האחרון, כשכל כך הרבה אנשים תמימים שלא עשו שום רע כבר הפסידו הרבה מאד כספים שאף אחד לא יחזיר. אני לא מוכנה להתפעל מההתנהגות של הארגנטינאים כמו כמה עיתונאים בעיתון "הארץ", שלמרות שנאתי למירי רגב הצליחו לעורר בי בחילה בהתלהבות המתרפסת שלהם מהמדינה המחליאה ארגנטינה, שמזכירה את ההתלהבות המתרפסת שלהם מהמדינה המחליאה עוד יותר גרמניה, שמה שמשותף לשתי המדינות האלה זה אחוז גבוה של נאצים ופשיסטים באוכלוסיה ובמימשל והרבה דם יהודי שפוך. מי שהוא באמת שמאלני לא מתרפס לא בפני גרמניה ולא בפני ארגנטינה, ומי שכן השמאלנות שלו מסריחה מאנטישמיות, וזה לא יותר טוב מהימניות של נתניהו שמסריחה מהברית שלו עם פשיסטים ואנטישמים ומכחישי שואה כמו ויקטור אורבן ואנדז'י דודה ודונלד טראמפ ועכשיו גם מפלרטט עם האוסטרים שיש להם מפלגה נאצית בממשלה. זה שמירי רגב גסה ודורסנית ונדחפת לכל מקום וזה שנתניהו פחדן ושקרן ומתחבא מאחורי השמלה שלה, זה נוגע להרבה דברים שקורים, אבל לא בטוח שזה נוגע לביטול המשחק של הארגנטינאים, שמי שצורך כמוני תקשורת זרה, גם אם הוא לא מבין שום דבר בכדורגל, ידע שהרבה זמן הסתובבו שמועות באירופה שאין להם שום כוונה לבוא לישראל, ולמרבה הצער השמועות האלה שהרבה אנשים ידעו עליהן וגם כתב הספורט הותיק של "הארץ" עוזי דן כתב שהשחקנים והמאמן לא רצו לבוא הנה ולחצו לבטל, למרות שגם לדעתו הם כן היו באים לשחק בחיפה, שאני לצערי לא כל כך מאמינה בזה מהסיבות שכתבתי לעיל, שבשביל זה לא צריך להבין בכדורגל, רק בהתנהגות של בני אדם. ועכשיו יש שמועות שדוקא כן הגיעו לתקשורת הישראלית, שהקטארים שילמו לארגנטינאים כדי שלא יסעו לישראל ואם זה נכון, ואם בגלל זה הם משכו את ההודעה על ביטול המשחק עד הרגע האחרון, כדי לסגור עם הקטארים על התשלום, זו התנהגות מבחילה במיוחד, ואני מקוה שזה לא נכון, אבל שמתי לב שעד עכשיו כל השמועות שהסתובבו לגבי נבחרת ארגנטינה התבררו תוך כמה ימים כנכונות, וגם השמועות על ביטול המשחק, הסתובבו כמה ימים לפני ההודעה הרשמית.

בתכנית הבוקר של מירי נבו ואור הלר בערוץ 10 מירי נבו התקשרה לאילנה רומנו, אלמנתו של אלוף הרמת המשקולות יוסף רומנו שנרצח באולימפיאדת מינכן, בגלל שמירי רגב הזכירה את הרצח בהודעה שבה היא ניסתה להדוף את ההאשמות נגדה, שלדעתי היה עוזר לה יותר לשתוק ולהתחבא, אבל זה נגד הטבע שלה. מירי נבו התכוונה כנראה שאילנה רומנו תגנה את מירי רגב על כך שקשרה את ביטול המשחק לטרור הפלשתיני באולימפיאדת מינכן, אבל אילנה רומנו אמרה דברים אחרים שהיו מטלטלים. היא אמרה שכשהיא ראתה את מדי נבחרת ארגנטינה הכאילו מגואלים בדם שהניפו המפגינים שדרשו מנבחרת ארגנטינה לא לנסוע לישראל, זה הזכיר לה את מדי נבחרת ישראל המגואלים בדם באולימפיאדת מינכן, והיא דיברה על ג'יבריל רג'וב שמתנגד בתוקף לבקשה שלה שהיא נלחמת על זה עשרות שנים, לקיים בכל פתיחת אולימפיאדה דקת דומיה לזכר הספורטאים הישראלים שנרצחו, והיא דיברה על כך שהוא טוען שהוא התנגד רק למשחק בירושלים, אבל בעצם הוא מתנגד להנציח את זכרם של הספורטאים היהודים שהפלשתינים רצחו ואילנה רומנו לא חשבה שהמקום זה מה שמשנה לו. אני חושבת שאם מישהו איבד אדם יקר בפעולת טרור או נפגע בעצמו בפעולת טרור, אני חושבת שהרבה דברים מזכירים לו את הטראומה שלו, וזה לא כל כך משנה אם זה דומה או לא דומה באופן אובייקטיבי, כי החוויה האנושית היא לא מחקר מדעי, ואנשים מרגישים כפי שהם מרגישים, ויש בישראל המון אנשים שנפגעו מהפלשתינים – העיתונאי אודי סגל נזכר בתמונה של הילד דניאל טרגרמן מנחל עוז שנהרג מפצמ"ר לבוש במדי קבוצת ארגנטינה – גם הוא היה אוהד של לאו מסי, שאנשים בישראל אפילו קוראים לילדים שלהם על שמו, שזה דבר שקשה לי לתפוס, אבל זאת עובדה. בכל זאת ארבעים ואחד מהנשאלים בסקר של מנו גבע ומינה צמח שרינה מצליח הזמינה לתכנית שלה, אמרו שהם תומכים בהקלות במצור על עזה. בכל זאת יש בישראל הרבה אנשים שמרחמים על אנשי עזה ומאמינים שאפשר לשפר את המצב ואת היחסים. אני מקוה שזה נכון, אבל אני לא יכולה לומר שאני מאד מאמינה בזה. כשהייתי צעירה הייתי הרבה יותר אופטימית, אבל עכשיו אני כבר זקנה.

בכל אופן מה שרציתי לומר למירי רגב, שעכשיו כולם יורדים עליה, הרבה יותר ממה שירדו עליה בכל הפעמים שהגיע לה הרבה יותר, רציתי להחזיר לה את השאלה שלה בחזרה: כמה אפשר להיות רעים ונבזיים? כמה את יכולה לרדוף אנשים רק בגלל שהדיעות שלהם לא מתאימות לדיעות הלאומניות התוקפניות שלך? כי בזמן שכולם דיברו על נבחרת ארגנטינה התפרסם גם שמירי רגב דרשה מהיועץ המשפטי לממשלה לקדם חקיקה שתאפשר לה לסגור את גלריה ברבור בירושלים ומקומות כאלה, שמקיימים פעילויות משותפות ליהודים וערבים ברוח שמאלנית שלא לטעמה. כשאומרים גלריה ברבור זה נשמע איזה מקום מפואר, אבל בעצם מדובר בבית קטן וישן בירכתי שוק מחנה יהודה בירושלים, שנראה כמו גן ילדים של פעם, עם חצר מגודרת, ואם לא היו עושים בו את גלריה ברבור הוא בטח היה מוזנח ונהרס. כמה אפשר לרדוף את המקום הקטן והצנוע הזה שאיננו עושה רע לאיש? אולי תעשי פעם משהו טוב, ותפסיקי לרדוף אנשים כל הזמן ולהרוס כל דבר שאת נוגעת בו? אמנם בניגוד לנבחרת ארגנטינה ולאו מסי, למעט מאד אנשים אכפת מגלריה ברבור ומהתיאטרון ביפו ומתיאטרון מידאן ומכל המוסדות הצנועים שפגעת בהם מאד ורמסת אותם בכל כוחך, ועכשיו אולי את מתכננת לרמוס אותם עוד יותר כדי לפצות את עצמך על האכזבה שהארגנטינאים הנחילו לך ושבגללה את חוטפת עכשיו בשביל כל מעשי הרשעות שלך. אולי תעשי מה שאף פעם לא עשית, במקום להתעמת ולהתגונן ולתקוף ולהאשים אחרים, פשוט תשתקי ותחשבי קצת על המעשים שלך ועל כל הרוע והעוול שעשית בכוח שלמרבה הצער ניתן לך. בן אדם יכול להשתנות ולתקן, או לפחות להפסיק להרע לאחרים, אם עוד יש לכך תקוה.  

טקס הדלקת המשואות

אצלנו תמיד נתפסים לפורמליות, כאילו היא עיקר העניין, ולכן הדיון בימים האחרונים עסק בשאלה אם בעבר נאמו ראשי ממשלות בטקס הדלקת המשואות או לא נאמו, שזה לא העניין. זה כמו שראשי הקואליציה אמרו, כשהתפרסמו המלצות המשטרה להעמיד את נתניהו לדין על קבלת שוחד, שהם מחכים לראות אם יהיה כתב אישום, ושעומדת לו חזקת החפות, למרות שחזקת החפות רלוונטית רק לענישה פלילית – לא שולחים אדם לכלא ללא הרשעה במשפט, אבל ראש ממשלה שהמשטרה ממליצה להעמיד לדין באשמת שוחד, צריך מיד להתפטר מתפקידו ולא לדבוק בו, רק מפני שכך הוא נהנה מחסינות ממעצר, מחקירה בתנאים מועדפים ומעוצמה גדולה שמאפשרת להטיל אימה על החוקרים ועל היועץ המשפטי לממשלה ואפילו על השופטים. וגם העובדה שנתניהו נאם פעם בעבר בטקס, או רק בירך, זה לא ממש משנה, היא רק עניין פורמלי. מה שחשוב הוא העניין המהותי, והעניין המהותי הוא שנתניהו בכל נאום שלו מעליב את השמאלנים או את הערבים או גם וגם, והרעיון של טקס הדלקת המשואות הוא לאחד את העם, שהרי המשואות מסמלות את שנים עשר שבטי ישראל ובעצם את כל קצותיה המפוצלים של החברה הישראלית, שהיא חברה מאד מגוונת ורבת מגזרים ומתחים בין מגזרים, אבל הרעיון של טקס הדלקת המשואות הוא לחפש את המשותף לכולם, ולהדגיש שלמרות כל ההבדלים יש דבק חזק בין כל חלקי המדינה והעם, והרעיון הוא שאנשים יוכלו לצפות בטקס בלי הבדל מוצא ומגזר וכולם ירגישו טוב איתו, ירגישו שהוא שייך גם להם, וזה לא יכול לקרות עם נתניהו, ולא יכול לקרות עם מירי רגב, כי הם אנשים שיודעים רק להעליב ולהשפיל את כל מי שלא מצביע להם ולא מעריץ אותם ובטח שלא מתחנף אליהם, וכשהם בטלויזיה, אולי יש הרבה אנשים ששמחים לראות אותם ולהקשיב להם, אבל יש כנראה לא פחות אנשים ששונאים אותם ולא רוצים לראות אותם בחיים, למשל אני אשה כזאת, וכששני האנשים האלה או אחד מהם מופיעים על המרקע, אני עוברת לערוץ אחר, ואם הם מופיעים גם שם, אני מכבה את הטלויזיה, ויולי אדלשטיין, שהוא אמנם אדם אמיד, אבל בניגוד לנתניהו הוא באמת מחובר לציבור ויודע מה אנשים מרגישים וחושבים, לא רק אלה שצמודים לנתניהו ורגב ומחניפים להם בלי בושה, שאלה סוג האנשים שרגב ונתניהו אוהבים להיות מוקפים בהם, ולכן הם אף פעם לא שומעים לא עצה טובה ולא ביקורת והם איבדו לגמרי את הקשר עם המציאות וחושבים שהטוקבקיסטים שהם עצמם טיפחו כדי לשסות אותם במתנגדיהם הם נציגים של העם, ובעצם מה שהם שומעים כל הזמן מסביבם זה אך ורק הדהוד של עצמם. אמנם לנתניהו ולרגב זה ממש לא אכפת שאני לא אצפה בטקס ובכלל לא נראה לי שאכפת להם שאנשים שלא מצביעים להם ירגישו גם הם חלק מהמדינה. הם בכלל לא מבינים את הרעיון הזה שזר להם לחלוטין, ששלטון צריך לשרת את כל האזרחים, ולא רק את אלה שמצביעים בשבילו, ועוד פחות הם מבינים שאזרח חייב לציית לחוק אבל הוא ממש לא חייב לאהוב את הממשלה, זכותו המלאה לשנוא אותה, ועדיין הוא זכאי לכל השירותים ואפילו לקבל מימון ליצירה אמנותית או להצגה שמירי רגב שונאת, כי תקציב התרבות הוא כספם של כל האזרחים משלמי המסים, לא רק של אלה שמצביעים לנתניהו ולמירי רגב, ודיעותיהם הפוליטיות אינן סיבה למנוע מהם את חלקם בתקציב המדינה, כי כאמור אזרח חייב לציית לחוק, אבל הוא לא חייב לאהוב את הממשלה והוא לא חייב לאהוב את ראש הממשלה, הוא לגמרי רשאי לשנוא את ראש הממשלה ואת שרת התרבות שבעיקר מקדמת את עצמה ומתחנפת לראש הממשלה, ואת שני הדברים היא עושה בצורה מבחילה. ויולי אדלשטיין דוקא כן רוצה שאנשים כמוני יצפו בטקס וירגישו שגם הם חלק ממנו, ולכן הוא לא רוצה שנתניהו ידבר בטקס, כי הוא חושש שנתניהו יעשה מה הוא עושה תמיד: להגיד דברים שקריים ומגעילים על שמאלנים ועל ערבים ולקרוא להם בשמות, ולתקוף את המשטרה בתקוה להטיל אימה על חוקריו ומאשימיו, והוא לא רוצה שמירי רגב תצרח את הקללה שהיא מכירה באנגלית ונתניהו ינצח על מקהלת לא יהיה כלום כי אין כלום, שכבר כתבתי כאן שזה תיאור די מדויק של כהונתו הארוכה מדי כראש ממשלה.

אסור להחשות על ההסתה נגד ריבלין

אסור להחשות אפילו לרגע על ההסתה המחרידה של אנשי הליכוד נגד הנשיא רובי ריבלין, שסירב להעניק חנינה נוספת, חנינה גמורה לרוצח המחבל הפצוע אלאור אזריה, ובכך סיכל את שאיפתם של חברי כנסת מהליכוד לקדם התרת דם של ערבים, בטענה שמותר לרצוח מחבלים גם כשהם פצועים וחסרי אונים. לא מותר אלא אסור להרוג רוצח שכבר נפצע קשה ואינו מהוה סכנה. אסור לא רק לפי חוק המדינה וחוק העמים, אסור גם לפי ההלכה היהודית להרוג רודף אם אפשר לעוצרו בפגיעה באיבר מאיבריו מבלי להביא למותו, לידיעת הימין ששכח מה זה להיות יהודים, כמו ששכח מה זה להיות בני אדם. דבריה גסי הרוח של מירי רגב השפלה נגד הנשיא היו מעוררי חלחלה, וכל עוד מיטיבה ומרוממה בנימין נתניהו לא יסתייג מהם מפורשות, צריך לראותם כאילו יצאו מפיו שלו, כמו גם דבריה של נאוה בוקר התלויה אף היא בגלימתו של ראש הממשלה, ומביש ומחפיר שהשר לביטחון פנים מסתייג אף הוא, גם אם ביתר נימוס ואיפוק, מהחלטתו הצודקת של הנשיא, ואף טוען שההסתה המזעזעת כנגד הנשיא אינה הסתה. לא זו בלבד שזו הסתה לשפיכת דמו של הנשיא, אלא שהסתה זו מתנהלת כעת בחסות ובעידוד הממשלה וראש הממשלה.

ההקלות שהקלה המערכת המשפטית והצבאית עם אלאור אזריה הינן כבר הקלות מופלגות: במקום הרצח שכולנו צפינו בו במו עינינו, הוא הואשם בהריגה, במקום העונש הראוי של כמה שנות מאסר הוטל עליו עונש קל של שנה וחצי בלבד בכלא, שממנה עוד הפחית הרמטכ"ל כמה חודשים, הפחתה שגם היא כבר היתה מעל ומעבר למידת הרחמים. כל חנינה נוספת היתה מסר ברור של התרת דמם של ערבים בכלל, לא רק של מחבלים, ועל כך מעידה הכאפיה שחובשים המסיתים לשפיכות דמים על ראשו של ריבלין, כפי שחבשוה בעבר על ראשו של יצחק רבין, בטרם שפכו את דמו. לא תרצח הוא תמרור האזהרה הגדול ביותר של האנושיות. מי שפוגע בו מחליק במידרון החלקלק ביותר של גלישה לאובדן האנושיות ושפיכות הדמים, וממשלת הליכוד-הבית היהודי-ישראל ביתנו מחליקה במהירות במידרון החלקלק הזה, מהתרת דמם של מחבלים להתרת דמם של ערבים בכלל, ומהתרת דמם של ערבים להתרת דמם של יהודים שמתייצבים באומץ נגד התרת דמם של ערבים, הרמטכ"ל גדי אייזנקוט והנשיא רובי ריבלין, ואסור אפילו לרגע להחשות על כך, כל מי שעוד נותרו בו אנושיות ואימה מפני אובדנה הגמור, אסור לו להחשות אפילו לרגע, והוא חייב לזעוק נגד התרת הדם וההסתה בכל כוחו, כי השעה היא שעת סכנה.

הפגנת תמיכה בנשיא של תנועת דרכנו מחר, יום ג' בשעה 11 בבוקר מול בית הנשיא

עצומת תמיכה בנשיא

תזמורת השנאה של רגב ונתניהו

השאלה האם מירי רגב צודקת בביקורתה השלילית על סרט מסוים, או על תיאטרון מסוים, יכלה להיות השאלה החשובה, אילו היה מדובר במקרה בודד או בכמה מקרים בודדים, אבל היא איננה יכולה להיות השאלה המרכזית, כאשר מדובר במתקפת טרור מתמשכת וחסרת מעצורים על אמנים ויוצרים ערבים או כאלה שמזוהים עם השמאל, שנמשכת כבר שנתיים ואיננה פוסקת לרגע, שמטפחת צבא של חסידים שמנהלים מעקב אחר אנשי שמאל במטרה לפגוע בהם ובפעילותם בסגנון שמזכיר את האופן שבו נוהגים משטרים אפלים להסית ולשסות את ביריוני הרחוב במתנגדיהם, שמעודדת חנופה ופולחן אישיות בסגנון שאף הוא מזכיר משטרים אפלים, ומשליטה אימה על כל סביבתה. ההרסנות של מירי רגב מוצאת את ביטויה גם בנושאים שאין להם הקשר פוליטי, כמו האופן שבו גרמה לכך ששבוע הספר לא יתקיים בפריפריה, שלכאורה היא מעוניינת לטפח. ההשפעה של כהונתה כשרת תרבות היא הרסנית ורעילה, והיא יוצרת אווירה מקארתיסטית משתיקה ומשתקת, שהנזק המצטבר שלה גדול מכל נזק שיכולה לגרום יצירה בודדת או פעילות תרבותית מסוימת. דוקא משום ששרת התרבות אחראית על חלוקת תקציבים, מצב שנותן בידיה כוח גדול כלפי היוצרים, ובמיוחד אלה שעוסקים בתחומי יצירה שמערבים אנשים רבים ודורשים תקציבים גבוהים, כמו קולנוע ותיאטרון, עליה לשמור על איפוק ולא ליצור תחושה שהיוצרים נרדפים עד חורמה על דיעותיהם הפוליטיות, אווירה שאיננה יכולה לשרור בכפיפה אחת עם משטר דמוקרטי. דמוקרטיה איננה רק מערכת חוקים ומוסדות, היא גם אווירה של חופש שמעודדת ומכבדת יצירה ונותנת ליוצרים מרחב בטוח לפעילות, גם אם איננה נושאת חן בעיני השלטון. יחסי השלטון עם אזרחיו דומים מבחינה זו ליחסים בין הורים וילדים: כאשר הורים אינם חדלים לרגע לבקר את ילדיהם ולנזוף בהם, הם מגדלים ילדים מפוחדים שחוששים לפצות את פיהם. הורים שחפצים בילדים עצמאיים ויצירתיים צריכים לכבוש את הביקורת שיש להם על ילדיהם ולעודד אותם לפעול וליצור, גם אם התוצאה איננה תמיד מוצלחת. משטר האימים שהשליטה מירי רגב, שאיננה סוכרת את פיה לרגע, ותמיד מתנפלת על היוצרים בצורה הגסה והשפלה ביותר, הוא משטר שמשתק וחונק יצירה.  

מירי רגב כמובן איננה לבד: היא עצמה חלק בלתי נפרד מתזמורת המסיתים שמנהיג נתניהו, ולא בכדי היא התלוותה אליו לביקורו בדרום תל-אביב שבו הוא לא הכריז על שום תוספת תקציב או מיזם כלשהו לשיפור החינוך ואיכות החיים בשכונות דרום תל-אביב, אלא רק זרע שנאה והסתה כלפי האפריקאים החיים בתל-אביב, שתואמת את השקפתו הגזענית על מדינות העולם השלישי, והערצתו לאירופה הלבנה, שהוא פטר מאחריות לשואה כדי לגלגל את האשמה על הערבים. ומה שזיכה את מירי רגב בצירוף למשלחת המלאכים הרעים הזו, היתה הכרזתה בעבר שהמסתננים הם סרטן. תזמורת רגב-נתניהו מתנהלת באופן שבו מתנהלים משטרי שיטנה: תחילה תוקפים ללא הרף מיעוטים לאומיים בטענה שהם מסייעים לאויב, אחר כך תוקפים את כל מי שמסייע להם או חרד לזכויותיהם בתור מי שמסייע בעקיפין לאויב, וכך אחרי ההסתה נגד הערבים מגיעה ההסתה נגד השמאלנים, שמוצגים כבוגדים באומה שאינם טובים מאויבי האומה, ומלבד המתקפה מפי השלטון, משסים בהם את ההמון.

ממשלת נתניהו הפכה את השיסוי וההסתה נגד השמאל לא רק לפרקטיקה לגיטימית, אלא לעיקר פעילותה, ובין אם המטרה היא טקטית, כמו דה-לגיטימציה של חקירות נתניהו, או שמדובר בביטוי רגשי אותנטי של השקפת עולם, התוצאה היא אחת: הפיכת ההסתה והטרור כנגד אנשי שמאל, כמו זו שראינו כנגד המורה מהמושב מיתר, עד כדי פגיעה בפרנסתם ואפילו סכנה לפגיעה גופנית בהם, להתנהגות לגיטימית ואפילו מומלצת. נתניהו ורגב אינם רק דוחים, הם גם מסוכנים.

בסדרת הכתבות המצוינת של מוטי גילת ב"כאן" על התנהגותם של בכירי השלטון הנחקרים על עבירות ופשעים, התראיין אחד מחוקריו של נתניהו וסיפר כיצד כשהגיע נתניהו בתקופת כהונתו הראשונה לחקירה בפרשות עמדי והמתנות שנעלמו, וראה פינת זיכרון ליצחק רבין, העיר: "עכשיו אני רואה שכולכם שמאלנים". הוא אולי התכוון רק לשבור את רוחם של חוקריו, אבל חשף את ערוותו שלו, את אופיו של האיש שעלה לשלטון אחרי רצח יריבו ועל גופתו, ומקדיש את כהונתו לבזות את הנרצח ולרדוף את המתאבלים עליו.

מירי רגב מצפה לביאת המשיח

שמירי רגב צבועה ודו-פרצופית הבנתי כבר לפני שנה, כשאחרי שהיא תמכה במצעד הגאוה בתל-אביב והתחבקה עם אמיר אוחנה, היא לגמרי התעלמה מן המצעד בירושלים, למרות שזה היה מצעד לזכר הנערה שירה בנקי שנרצחה במצעד בשנה הקודמת ובאו אנשים מכל הארץ לתמוך והמשטרה אמרה שהיו עשרים וחמישה אלף איש במצעד. בחיים שלי לא ראיתי כל כך הרבה אנשים, ודאי לא במצעד הגאוה בירושלים, שאף פעם לא עבר את החמשת אלפים איש, ובאו הרבה פוליטיקאים שאף פעם לא באו, אבל מירי רגב הצבועה לא באה ולא התייחסה בשום צורה, כמו החבר עלוב הנפש שלה ניר ברקת, שגם הוא אוהב להתחנף לחרדים. אני לא יודעת מה הסיבה שמירי רגב מתאמצת להתחנף לחרדים בירושלים, אני מאד מקוה שאין לה תוכניות פוליטיות לגבי ירושלים, חוץ מלקבל קולות של חרדים ירושלמים במרכז הליכוד, שיש כאלה כנראה יותר מקולות של הומוסקסואלים ובני משפחותיהם, ובוודאי יותר מקולות של אמנים, אבל עם כל הנכלוליות הפוליטית של מירי רגב, חבל שהיא לא שיננה את לינקולן, שאי אפשר לרמות את כל האנשים כל הזמן, ובסופו של דבר התנהגות צבועה ודו-פרצופית מתנקמת בך, ועל אחת כמה וכמה כשאתה כל כך מתאמץ למכור את עצמך כאותנטי, כפי שהיא מתאמצת להציג את גסות-הרוח שלה כמופת של אותנטיות, אבל אותנטיות יש בה מעט, וגסות-רוח בשפע, וקשה מאד שלא להבחין בזה. חוץ מזה גם אם מאד רוצים להתחנף לחרדים, לא כדאי להעלות על נס דוקא את הערכים היהודיים, במיוחד אם את אשה עם שאיפות פוליטיות מרחיקות לכת, להיות שרת ביטחון או ראשת ממשלה, לא כדאי להגזים עם הערכים היהודיים, במיוחד לא אלה של החרדים, שהערכים היהודיים הכי בולטים שלהם זה שהאשה מקומה במטבח ולא בממשלה, והיא צריכה לנקות ולבשל ולכבס ובעיקר היא צריכה לסתום את הפה, וכל הרעיון של צניעות אצל החרדים מגויס בעיקר למטרה הזאת, לדחוף את הנשים למטבח ושאף פעם לא יצאו משם, ולכן עירום בתיאטרון ירושלים מטריד אותם הרבה פחות מנשים בכנסת ובממשלה, ומירי רגב לעולם לא תעמוד בדרישות הצניעות שלהם, מה גם שצניעות איננה מִטִּבעה. והדבר השני שרציתי לומר הוא שאני שמחה שמירי רגב קראה את ספר בראשית עד פרק ג', אבל כדאי שתקרא עוד פעם, כי כשאדם וחוה מבינים שהם עירומים ותופרים עלי תאנה ועושים להם חגורות, אלהים לא ממש אוהב את זה, והוא שואל את אדם: מי הגיד לך כי עירום אתה? הֲמִן העץ אשר ציויתיך לבלתי אכול ממנו אכלת? ואז אלהים אומר לחוה הַרְבֵּה אַרְבֵּה עִצְבוֹנֵךְ וְהֵרוֹנֵךְ, בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך, שאלה בדיוק הערכים היהודיים אבל אני לא בטוחה שמירי רגב באמת רוצה לחיות לפיהם, ולאדם אלהים אומר ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך, ועוד אלהים אומר לו בזיעת אפיך תאכל לחם עד שובך אל האדמה, כי ממנה לֻקַּחְתָּ, כי עפר אתה ואל עפר תשוב. זה לא פרק כל כך שמח, פרק ג' בבראשית, ואלהים ממש לא אוהב שאדם וחוה אכלו מעץ הדעת וראו שהם עירומים ותפרו עלי תאנה ועשו להם חגורות. אלהים דוקא אהב אותם כמו שהוא ברא אותם, עירומים ותמימים שלא יודעים שהם עירומים, וכשהם עשו להם בגד הוא קילל אותם בקללות נוראות וגירש אותם מגן עדן לחיים של עמל וסבל, כך שלא ממש ברור שעירום זה דבר רע. ושבגד הוא דבר טוב. יש מי שחושבים שעירום דוקא מבטא תמימות והעדר זדון, כמו אצל ילדים קטנים, והציירים הנוצרים ציירו את המלאכים כמו ילדים קטנים עירומים עם כנפיים, כי המלאכים אינם יודעים חטא ולכן הם עירומים. את השטן לעומת זאת מציירים דוקא לבוש, אבל עם זנב וקרניים, כי ללבוש בגד אומר שאתה כן יודע חטא ויש לך מה להסתיר, ושאתה מאד רוצה להסתיר את זה. למירי רגב יש הרבה מה להסתיר, והבגדים שלה הם אף פעם לא תמימים. כדי לדבר נגד עירום היא לבשה חליפת מכנסיים לבנה, שספק אם אשה אמורה ללבוש לפי הערכים היהודיים, כי לחליפה הזאת היה מראה די חשוד של כלי גבר שאסור לאשה ללבוש, כמו שכתוב בדברים כ"ב פסוק ה' "  לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה, כי תועבת ה' אלהיך כל עושה אלה". מצד שני מירי רגב לבשה חליפה לבנה, כמו שאמר קהלת, בכל עת יהיו בגדיך לבנים, שחז"ל פירשו שיהודי תמיד אמור לצפות לביאת המשיח, ואני שמחה שמירי רגב מצפה לביאת המשיח. גם אני מצפה שיבוא המשיח ותהיה לנו ממשלה אחרת, אבל אני חייבת להודות שאמונתי בביאת המשיח די חלשה, ולכן אני לובשת רוב הזמן שחורים.   

למה השמאל צודק ולא חכם

מירי רגב הצטלמה לקדימון לתכנית "אייל גולן קורא לך", תכנית שמקדמת מוסיקה מזרחית ומאד מקדמת את אייל גולן, ואולי גם מירי רגב רצתה לקדם את אייל גולן כדי לקדם את עצמה. בהחלט יכול להיות שמירי רגב בעיקר רצתה לקדם את עצמה, כי מירי רגב מוכרחה להגיד כל יום משהו שיראו אותה תמיד בחדשות ולפעמים זה קצת מעייף, אפילו אותי שאני כבר זקנה ומתעייפת בקלות ודוקא בגלל זה אני מאד משתדלת לא להתעייף מההכרזות של נתניהו או של מירי רגב, כדי שיישאר לי כוח להתעייף מדברים שיותר חשובים לי, אפילו אני מרגישה לפעמים ששמעתי קצת יותר מדי את מירי רגב ושהיה נחמד אם היא היתה שומעת איזה דיסק של אייל גולן ושותקת או שרה איתו ביחד במקום לדבר. באופן כללי עדיף שבממשלה יותר ישירו ופחות ידברו, למשל ישיבת הממשלה על תאגיד השידור הציבורי היתה נשמעת הרבה יותר טוב אם במקום לדבר היו משמיעים למירי רגב את גלי עטרי, "רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת", ולנתניהו כמובן את שרית חדד "אתה תותח", בעשרים ערוצים שונים, כי הוא בעד גיוון תקשורתי. ואיך היה נחמד אם בכל יום ראשון בצהרים היו אומרים ביומן הצהרים שבישיבת הממשלה השמיעו את שיר השבוע, למשל "עכשיו אני" שזה השיר שנתניהו אוהב במיוחד, והאמת שגם אני אוהבת אותו, ככל שהוא מתייחס לארקדי דוכן עצמו. בכל אופן, היה נחמד אם היתה בממשלה קצת יותר מוסיקה והרבה פחות מלים. אבל מירי רגב קידמה את התכנית של אייל גולן, ומכל הדברים שמירי רגב אומרת ועושה, נדמה לי שזה הפחות מזיק, וזאת הדרך שלה להעביר את המסר שהכי חשוב לה ולהרבה מבוחריה, שהיא מרוקאית גאה ושיותר האשכנזים לא יתנשאו עליה ולא יגידו לה שמוסיקה מזרחית זה לא רמה, וכמובן שהתגובה האינסטינקטיבית של האשכנזים היא להתנשא עליה ולהגיד שמוסיקה מזרחית זה לא רמה, למרות שמוסיקה מזרחית לא באמת מפריעה למישהו, וכמו כל מוסיקה היא יכולה להיות מוסיקה טובה. בכל אופן חברת הכנסת תמר זנדברג ממר"ץ, הלכה והתלוננה לוועדת האתיקה שמירי רגב עברה על כללי האתיקה, וועדת האתיקה בראשות ח"כ יצחק וקנין מש"ס, שפחות אוהב שירי חולין ומעדיף שישירו פיוטים או יתפללו, שלא לדבר על שירת נשים שאסורה עליו באיסור חמור, וועדת האתיקה קבעה שהקדימון שמירי רגב צילמה לתכנית של אייל גולן הוא יח"צנות אסורה בהתאם לתקנון האתיקה, אבל הוועדה נמנעה מלהטיל על מירי רגב סנקציה כלשהי, וככה הזאב יצא שבע והכבשה נשארה שלמה – זה רק משל, לא התכוונתי שתמר זנדברג היא זאב, ובטח שלא התכוונתי שמירי רגב היא כבשה. המניע המוצהר של חברת הכנסת זנדברג להתלונן על הקדימון לתכנית של אייל גולן שמירי רגב העלתה לעמוד הפייסבוק שלה, היא העובדה שמדובר בתכנית מסחרית, ואסור לחברי כנסת לקדם גורמים מסחריים.

האמת שאם ח"כ תמר זנדברג היתה פונה למירי רגב, לא לוועדת האתיקה, ואומרת למירי רגב שזה לא יפה שהיא מקדמת תכנית של אדם שההתנהגות המינית שלו, גם אם הוא זוכה מעבירה פלילית, מאד לא ראויה, ולא מתאים לשרה בממשלה לקדם תכנית של זמר שקשור, אפילו בעקיפין ולא ברף הפלילי, לניצול מיני של קטינות, הייתי מרגישה אהדה כלפיה. מר"ץ היא מפלגה שבהחלט פועלת ופעלה תמיד לקידום מעמד האשה, והגנה על ילדות מפני ניצול מיני היא מטרה שראוי מאד לקדם גם אם צריך להסתייג בגלל זה מכל מיני דמויות שיש להן הרבה מעריצים, ואולי דוקא חשוב להסתייג מדמויות שיש להן הרבה מעריצים וקשורות לניצול מיני של קטינות. יש דברים שהם בנפש ועליהם חשוב מאד להילחם בכל מחיר.

אבל לא הפרשות העגומות שנקשרו באייל גולן הטרידו את ח"כ זנדברג, מה שהטריד אותה, לטענתה, זה שהשרה מירי רגב קידמה גורם מסחרי, ואכן התכנית של אייל גולן היא בערוץ מסחרי ולא ברשות השידור שאמורה להפוך לתאגיד השידור הציבורי, אם היא תתחיב לשדר "רק מה שאת אוהבת, רק מה שאת חושבת, שיהיה לך טוב", וגם "אתה תותח, אין אין אין אין עליך, אתה הגדול מכולם", מסביב לשעון, וכאן מגיעה הטיפשות של השמאל: זה מה שחסר לשמאל הישראלי, להיתפס עוד פעם כמי ששונא מזרחיים ונטפל למזרחיים ומתנכל למוסיקה מזרחית? זה מה שחשוב עכשיו, כשנלחמים שאפשר יהיה לשמוע משהו חוץ מ"אתה תותח" ו"עכשיו אני"?

כן, לפעמים מוטב להיות פחות צודק והרבה יותר חכם.

וכדי להסיר ספק: אני מאד אוהבת את גלי עטרי וארקדי דוכין ושרית חדד.