כמה שבועות לפני השביעי באוקטובר 2023

 

 

ב-16 באוגוסט 2023 הכותרת הראשית ב"הארץ", של רוית הכט, היא "נתניהו חותר להחליש את הצבא לקראת המשך חקיקת ההפיכה והגיוס". המשפט הראשון בכתבה אומר כך: "בנימין נתניהו סימן את הרמטכ"ל הרצי הלוי ואת צמרת צה"ל כאויבים, והחל במסע ההשחרה שלהם במטרה לשסות בהם את הבייס ולקעקע את הלגיטימציה הציבורית שלהם... המטרה: השגת מטכ"ל חלש, כנוע ומורתע לקראת שתי לבנות החבלה שירצה להטמין בכנס החורף: החוק השערורייתי לפטור מגיוס לתלמידי ישיבות, והחוק לפוליטיזציה של הוועדה לבחירת שופטים."

יום קודם לכן דיווח יניב קובוביץ כי יאיר נתניהו שיתף פוסט של ארז תדמור שטען כי הלוי ייזכר כ"רמטכ"ל הכושל וההרסני בתולדות צה"ל". זאת מאחר שלטענת נתניהו, האב והבן, הלוי אשם בהפסקת ההתנדבות לצה"ל של רבים ממתנגדי ההפיכה המשטרית, ובעיקר בכך שדיבר על הנזק שגורמת ההפיכה המשטרית לכשירותו של צה"ל, שנתניהו ביקש להסתיר מהציבור. ב-8 באוגוסט דיווח עמוס הראל ב"הארץ" שהשלכות ההפיכה כבר ניכרות, וצה"ל מתמודד עם שחיקה חסרת תקדים, ובחיל האוויר מתקשים לשכנע קצינים להאריך את שירותם, ובמטכ"ל שוררת אווירת נכאים. באותו יום דיווח גם יניב קובוביץ שגם בחיל הים הודיעו בכירים שיפסיקו להתנדב למילואים. קובוביץ דיווח גם שראש השב"כ רונן בר הזהיר שהטרור היהודי בגדה מלבה טרור פלשתיני. בתגובה תקפו אותו חברי קואליציה. אזהרה דומה השמיעה באותו יום דובר צה"ל דניאל הגרי. ב-13 באוגוסט דיווח עמוס הראל כי צמרת צה"ל כבר אינה מוכנה להסתיר מהציבור את עוצמת המשבר. ב-14 באוגוסט דיווח "הארץ" שנתניהו הורה לצבא להימנע מפרסום בנושא.

בכתבתה הנ"ל מה-16 באוגוסט הסבירה רוית הכט שבלי חוקי ההפיכה אין לנתניהו סיכוי לעצור את המשפט המתנהל נגדו ולהישאר על כס ראש הממשלה, וכמו כן יתקשה ללא חוקי ההפיכה לשמר את הקואליציה שלו, וללא חוק הגיוס לא יתמכו החרדים בחוקי ההפיכה.

החלשה מכוונת של הצבא, השתקתו והכנעתו לא החלו לאחר הטבח, אלא קדמו לו ואפשרו אותו. מאז חזרתו לשלטון פעל נתניהו אך ורק להחלשת מערכת המשפט, ובמקביל להחלשת הצבא וכוחות הביטחון, כדי להעביר חוק גיוס מנוגד לצורכי הצבא שישיג את תמיכת החרדים להפיכה המשטרית, וכדי למנוע מהצבא והשב"כ לפעול לעצירת ההפיכה המשטרית שבכירי הצבא ובעצם כל ראשי גופי הביטחון זיהו כסכנה ברורה ומוחשית לאיומים על ישראל מצד אויביה, שראו בשסע החברתי המתגבר בעקבות ההפיכה המשטרית עדות לחולשת ישראל והזדמנות לתקוף אותה.

ב-3 בספטמבר מדווח "הארץ" שבן-גביר ביקש לצמצם ביקורים אצל אסירים ביטחוניים לפעם בחודשיים במקום פעם בחודש. הנהגת האסירים הביטחוניים, המייצגת את חברי כל הפלגים הפלשתיניים הכלואים בישראל, איימה לנקוט צעדי מחאה, ומערכת הביטחון הזהירה מהסלמה ביטחונית. נתניהו הקפיא את ההחלטה. עמוס הראל כתב תחת הכותרת "שר הדלק": "זה נראה כמו הדבר האחרון שישראל זקוקה לו כרגע, אבל השר לביטחון לאומי איתמר בן-גבירהצליח בסוף השבוע לגרום למהומה חדשה." בהמשך הוא כותב: " זה קורה בעיתוי רגיש, כשבגדה המערבית נרשמה עלייה מובהקת בפיגועים ובתקריות, והמתיחות בבתי הסוהר גואה."

ב-11 בספטמבר דחה נתניהו את ההחלטה בעניין ביקורי האסירים לאחרי החגים.

ב-12 בספטמבר התכנס בג"ץ לדון בחוקיות החוק לביטול עילת הסבירות. באותו יום דיווח עמוס הראל מהכנס השנתי למדיניות נגד טרור באוניברסיטת רייכמן, ששר הביטחון יואב גלנט הודיע שאיראן מקימה שדה תעופה בלבנון למטרות טרור, 20 ק"מ מגבול ישראל, וראש המוסד דדי ברנע הזהיר מאיום קיומי פוטנציאלי מהסיוע הרוסי לאיראן. הראל הסביר שהדברים בכנס מסתמכים על הערכת מודיעין ההולכת ומתחדדת בדבר מאמץ איראני מוגבר לפגוע בישראל, הניזון גם מביטחון עצמי גובר של המשטר. הוא כותב: "הגילויים החדשים על המהלכים האיראניים המדאיגים רק מחדדים את השאלה מדוע נתניהו מושקע כל כך בקידום ההפיכה המשטרית – שלפי כל הסקרים , רוב הציבור הישראלי מסתייג ממנה – במקום להתמקד בקידום פני הרעה. עניינית, וגם תדמיתית, הוא יכול היה להשתמש בטיעון בדבר המצב הביטחוני המסתבך כדי להצדיק את הקפאת החקיקה לשנה וחצי לפחות, כפי שנדון במתווה הנשיא."

נראה שהראל מתקשה להבין את מה שרוית הכט הסבירה היטב כל כך: נתניהו חייב את ההפיכה המשטרית כדי לבטל את משפטו, ושום איום ביטחוני על מדינת ישראל לא יניא אותו מכך.

באותו היום מתכנס הקבינט הביטחוני לדון במתיחות הביטחונית ובהיערכות מערכת הביטחון לחגי תשרי. בן-גביר חזר ודרש לדון בהחמרת תנאי הכליאה לאסירים הביטחוניים. נתניהו הודיע שלא יהיה שינוי בתנאי הכליאה עד לדיון בנושא באוקטובר.

יהונתן ליס ויניב קובוביץ מציינים באותה ידיעה ב"הארץ" ב-13 בספטמבר, ששר הביטחון גלנט צייץ כדלהלן: "נוכח האתגרים הגדולים הניצבים לפתחנו עלינו לומר לעצמנו באופן ברור – מוטלת עלינו חובה לחזור ולעסוק בעיקר. ביטחון, נורמליזציה עם שכנותינו, כלכלה משגשגת והשלטת חוק וסדר – כל אלו קודמים וחשובים מכל מאמץ לאומי אחר." נתניהו ובן-גביר לא ממש הקשיבו לדברי שר הביטחון.

ב-14 בספטמבר מדווח "הארץ" שמערכת הביטחון תומכת בהעברת עוד ציוד צבאי לרשות הפלשתינית. סמוטריץ' ובן-גביר מתנגדים. במערכת הביטחון סבורים שהעברת אמצעי לחימה ומיגון לרשות תסייע במיגור קיני הטרור במחנות הפליטים. לדברי בכירים במערכת הביטחון, ההבדלים בין עמדת אנשי המקצוע לדרג הפוליטי מעמיקים לאחרונה גם בשל המגעים לנורמליזציה בין ישראל לסעודיה. במערכת הביטחון סבורים שצריך לנצל את המגעים להסכם בין ארה"ב, סעודיה וישראל כדי לקדם רגיעה ביטחונית בגדה המערבית על ידי ויתורים ומחוות לפלשתינים. זאת בניגוד למדיניות הממשלה האומרת כי צריך לנתק את הקשר בין הסכמי נורמליזציה עם מדינות ערב לסוגיה הפלשתינית, והנוטה לשלול כל אסטרטגיה שתיטיב את מצבם של הפלשתינים. באותו יום מדווחים אמיר תיבון ובן סמואלס ב"הארץ" כי סעודיה הבהירה לארה"ב שהפלשתינים הם חלק מרכזי בכל הסכם.

ועוד ב-14 בספטמבר: עמוס הראל מדווח על נאום שנשא הרמטכ"ל הרצי הלוי בעצרת המרכזית של צה"ל לציון 50 שנה למלחמת יום הכיפורים. הלוי אמר ששורשי המלחמה בחטא היוהרה. כשלון ההתרעה המודיעינית היה החמור בתולדות המדינה. בידיעה המודיעינית אין ערך כשלעצמה, אם אין מבינים את משמעותה. לפני המלחמה לא חסרה לצה"ל ידיעה, אלא מודעות. לאמ"ן היה מידע על האויב, על כוונותיו ועל יכולותיו. "מה שנפקד היה ההבנה העמוקה של השלכות המידע, בעיקר בשל ביטחון מופרז וזלזול באויב, עריצות מחשבתית ואי הטלת ספק בהנחות היסוד, המודיעיניות, המבצעיות והאסטרטגיות."

גם הראל תהה האם הלוי דיבר על מלחמת יום הכיפורים או על חוויותיו שלו במאמציו להביא לידיעת הקבינט המדיני את הפגיעה בכשירותו של צה"ל עקב הקרע שגרמה ההפיכה המשטרית. כותרת הכתבה היתה "הלוי למד את לקחי 73 ויודע כי במשבר, האחריות תוטל עליו". בכתבה מפרט הראל: "אם תפרוץ מלחמה בקדנציה של הלוי, איש לא יעשה לו הנחות על שהמדינה נקלעה למשבר בשל ניסיון הממשלה לבצע הפיכה משטרית." רק שלושה שבועות יעברו עד שהדברים יתגשמו התגשמות מצמררת.

ב-20 בספטמבר מדווחים ג'קי חורי ויניב קובוביץ ב"הארץ" על הסלמה בגדה ובעזה. 3 פלשתינים נהרגו בפעילות הצבא בג'נין וכשלושים נפצעו, ואחד נהרג בגבול עזה מאש צה"ל. נתניהו ששהה באותה עת בעצרת האו"ם בניו יורק מסר כי הוא מתעדכן בנעשה בג'נין ובגבול רצועת עזה  באופן שוטף. בעימותים בגבול עזה השתתפו עשרות פלשתינים והם אירעו בשני מוקדים, ממזרח לעיר עזה וממזרח לחאן יונס. בחאן יונס נצפה בלון תבערה לראשונה אחרי זמן רב, וכמה צעירים ניסו לפרוץ את הגדר ליד עזה. זוהו גם כמה מקרים של הפעלת מטענים. בכירים פלשתינים טענו כי ההפגנות נועדו לאותת על החרפת המשבר ההומניטרי ברצועה. בחמאס האשימו גם את ממשלת ישראל בהסלמה, עקב איומי בן-גביר לפגוע בתנאי הכליאה של האסירים הביטחוניים וכניסת מתפללים יהודים להר הבית במהלך החג. הדיווח מציין שב-17 בספטמבר הפגינו מאות בגבול הרצועה והבעירו צמיגים במחאה על כניסת מתפללים יהודים להר הבית, ושיומיים קודם תקף צה"ל עמדת חמאס במהלך הפגנה שבה התקרבו פלשתינים לגדר, יידו אבנים, הפעילו מטענים והבעירו צמיגים.

ניכר שההסלמה בגבול עזה עוררה תשומת לב בממשלה רק כשנמשכה והחמירה. קובוביץ מדווח גם על סגירת מעבר ארז עד להודעה חדשה. ב-21 בספטמבר הכריז בן סלמאן שבכל יום מתקרבים להסכם עם ישראל, וחשף שמטרתו היא להשיג נשק גרעיני לסעודיה, כדי לחזק את מעמדה מול איראן, מה שככל הנראה היה ידוע לנתניהו קודם לכן, אבל הוצנע היטב מהציבור.

 ב-22 בספטמבר דיווחו ג'קי חורי ואמיר תיבון שהפלשתינים דורשים הקפאת התנחלויות ונציגות בארה"ב, ואילו מיכאל האוזר טוב ויניב קובוביץ דיווחו שסמוטריץ' ובן-גביר לא יסכימו לפינוי מאחזים והקפאת בנייה כחלק מהסכם עם סעודיה, ולא לצעדים מדיניים שיכשירו מדינה פלשתינית.

ב-24 בספטמבר, בערב יום הכיפורים תשפ"ד, שוב מדווחים ג'קי חורי ויניב קובוביץ על יותר משבוע של הפגנות ליד הגדר בגבול עזה, ועל תקיפת עמדות חמאס בקרבת הגבול, לאחר שמפגינים פתחו באש לעבר החיילים. הגר שיזף מדווחת באותו יום שמאז 2022 נעקרו מבתיהם 1100 פלשתינים עקב אלימות מתנחלים. באותו יום מפרסם עמוס הראל מאמר שמתייחס להפתעת פרל הרבור שכותרתו היא גם המסקנה: "ההפתעה הבאה תגיע – השאלה איך צה"ל נערך אליה." שבועיים אחר כך נדע: צה"ל לא נערך אליה.

ב-26 בספטמבר מדווחים יניב קובוביץ וגקי חורי שההפגנות בגבול עזה נמשכו וצה"ל תקף פעמיים ברצועה. על פי הדיווח מאות פלשתינים הפגינו מול הגדר והבעירו צמיגים, ובאל-בוריג' הושלך מטען אל הכוחות שלא פגע באיש. הם מדווחים גם שיומיים קודם הודיעו חמאס, הג'יהאד האיסלמי והחזית העממית כי יחריפו את המתיחות הביטחונית ואת המאבק האלים נגד ישראל. ההחלטה של שלושת האירגונים, שלדברי אנשיהם יגבירו את התיאום ביניהם, התקבלה בתום מפגש בביירות שבו השתתפו בכירי הארגונים, בהם ראש הלשכה המדינית של חמאס, סאלח אל-ערורי.

שאלה: מדוע נזקק נתניהו לאזהרות של המצרים והאמירתים, או של אמ"ן ושב"כ, אם בכירי החמאס, הג'יהאד האיסלמי והחזית העממית הודיעו בעצמם שהם עומדים להחריף את מאבקם האלים נגד ישראל? האם נתניהו איננו קורא עיתון? או שדבקותו בהפיכה המשטרית דחקה כל ידיעה אחרת?

בעשרים ושביעי בספטמבר מדווח ג'קי חורי שיום קודם הפגינו עשרות פלשתינים בגבול הרצועה, זה היום השנים-עשר, וכי צה"ל תקף בתגובה עמדות חמאס. ואילו שגריר סעודיה הודיע לרשות הפלשתינית שסעודיה פועלת להקמת מדינה פלשתינית שבירתה מזרח ירושלים.

ב-28 בספטמבר מדווח עמוס הראל שישראל, חמאס, האו"ם, מצרים וקטאר מנסות להרגיע את ההסלמה בגבול רצועת עזה. ההפגנות מתקיימות מדי ערב כבר שבועיים, ובין המפגינים מסתובבים גם צעירים חמושים באקחים, היורים מטווח של כמה עשרות מטרים בחיילי צה"ל. "נראה שברקע ישנה גם הבנה של הנהגת חמאס בעזה כי מרחב התמרון הישראלי מצומצם. לפי גישה זו, הממשלה עסוקה במשבר הפוליטי, שכולו מעשה ידיה, ותתקשה לגייס קשב ומאמץ למבצע צבאי ברצועה." ועוד הוא כותב בהמשך: "נראה שישראל מוכרת לעצמה קונספציה מוטעית שחמאס מחויב לחלוטין לרגיעה ארוכת טווח, ושהציבור בעזה התאהב בשיפור הכלכלי ולכן ילחץ על חמאס שלא להפר את השקט. בפועל, אף שהעזתים מפסידים כעשרה מיליון שקל ליום מאז הופסקה כניסת הפועלים, הם עוד לא מצמצו."

גם את המאמר הזה נתניהו לא קרא כנראה.

ב-29 בספטמבר, ערב חג הסוכות, הודיעו מארגני ההפגנות האלימות בגבול רצועת עזה על הפסקתן, כמה שעות לאחר שישראל פתחה את מעבר ארז לכניסת פועלים מעזה. בישראל הניחו ככל הנראה שהמצב בעזה נרגע, מפני שזה מה שרצו לחשוב. משום מה לא חשב איש שכדאי להשאיר בגבול עזה כוחות משמעותיים יותר ליתר ביטחון. אפילו התירו לחלק מהכוחות לצאת לחופשת חג, מבלי להתייחס כלל לאיומי שלושת האירגונים בביירות ב-26 בספטמבר להחריף את המאבק האלים נגד ישראל.

ב-2 באוקטובר דיווח "הארץ" שישראל שוקלת שורת צעדים למניעת הסלמה ביטחונית ברצועת עזה, כולל הגדלת מכסת הפועלים הפלשתינים הרשאים להיכנס לתחומיה והקלות בתנאי הכנסת הסחורות לרצועה, ומתקיימים מגעים מול קטאר על העברת סיוע כספי מטעמה לשלטון חמאס ברצועה, וזאת מחשש שהתלקחות ברצועה תפגע במגעים עם סעודיה להסכם נורמליזציה (ולא חלילה מחשש שהתלקחות ברצועה תפגע בתושבי עוטף עזה, לכן גם לא מצאו לנכון לעבות את הכוחות בגבול הרצועה).

בידיעה נאמר שבצהרי האחד באוקטובר הודיעו מארגני ההפגנות בגדר על כוונתם לחדש את העימותים בעקבות עליית מאות יהודים בבוקר אותו יום להר הבית, "כדי להעביר מסר לאויב שממשיך בפגיעה במסגד אל אקצא שהוא קו אדום." בעקבות התערבות של המצרים והקטארים חזרו בהם מכוונתם להפגין. "הארץ" מדווח שעלו להר הבית 748 יהודים כולל ח"כ יצחק קרויזר, שכמה מהעולים ניסו להתפלל ואחד אף תיכנן לשחוט גדי.

ב-3 באוקטובר מפרסם ג'קי חורי: "מצרים הזהירה: המשך עליית יהודים להר הבית יביא להסלמה". הוא כותב: "מקור המעורה בפרטים אמר ל"הארץ" כי לאירועים בירושלים ובגדה המערבית, כמו גם להחמרה בתנאי האסירים הפלשתיניים הכלואים בישראל, עשויה להיות השלכה ישירה על הנעשה בגבול הרצועה." שמתם לב? אזהרה מצרית לגבי המצב ברצועת עזה כמה ימים לפני השביעי באוקטובר. כנראה זו האזהרה המצרית המדוברת, שנתניהו מעולם לא שמע עליה, אבל אני קראתי עליה בעיתון "הארץ", בזמן אמיתי.

ב-6 באוקטובר כתב עמוס הראל כי מבצעי המעצרים של צה"ל, הנשק הפלשתיני ופעולותיו של סמוטריץ' גורמות להסלמה. הכותרת היתה "כל הדרכים לאינתיפאדה." בגדה המערבית לא פרצה אינתיפאדה, אבל למחרת בבוקר קרה בגבול רצועת עזה משהו שאיש בישראל לא התכונן לקראתו. ההפתעה הגיעה מהר יותר משציפו, חמישים שנה בדיוק אחרי פרוץ מלחמת יום הכיפורים, וישראל לא היתה מוכנה. היו מי שאמרו שהחמאס הרדים אותנו. האמנם? האם השתלשלות הדברים שכולם היו גלויים ולא מוסתרים מצביעה על ניסיון של החמאס להרדים אותנו, או אולי דווקא לעורר אותנו? האם הדברים היו מידרדרים לידי כך לולא פעל נתניהו להחלשת הצבא לצורך ההפיכה המשטרית והדהיר את מדינת ישראל לתהום ללא מעצורים? האם חסרו אזהרות בתוך ישראל ומחוצה לה? והאם הכל היה באמת בלתי נמנע, או שדווקא אפשר היה לעצור את פלישת החמאס, בוודאי שאפשר היה לעבות את הכוחות בגבול עזה ולהקטין את האסון? והאם אפשר להסיר כל אחריות מפעילותם המתגרה של בן-גביר ואנשיו בהר הבית למתקפת חמאס שלא במקרה כונתה "מבול אל-אקצא", ושוב – כיצד התייחסו לאזהרה המצרית בנידון, שהיתה פומבית ומפורשת? האם היה החמאס מצליח לגייס התלהבות כזו בקרב העזתים ללא ההתגרות של בן-גביר, שנתניהו אמנם ניסה לרסן, אך לאחר שמינה אדם כה מסוכן לשר לביטחון פנים, איבד בעצמו את השליטה על המתרחש?

נתניהו ואנשיו מנסים לשכנע את הציבור שלא ידעו דבר ושהאסון היה בלתי נמנע, אבל אני אינני משוכנעת בכך. האמת היא שאני משוכנעת שרק ממשלת נתניהו-סמוטריץ-בן-גביר יכלה להמיט עלינו את אסון השביעי באוקטובר, והיא לא רק אחראית מתוקף תפקידה לאסון ולאבידות הנוראות, אלא היא לגמרי אשמה בטבח ובמוות שזרע, וראוי שחבריה יבלו עד יומם האחרון בכלא, ומחריד לחשוב שימשיכו לשבת על כסאם, ואפילו עוד דקה.

 

שני נרקיסיסטים

 

"ביידן לא עזר לנו בזה" אמר דונלד טראמפ על העסקה לשחרור חטופים שג'ו ביידן טרח עליה שנה שלמה ונתניהו דאג לסכל שוב ושוב. עכשיו טראמפ לוקח עליה קרדיט, על העסקה שביידן עבד עליה שנה ונתקל בקיר החסום של אטימות נתניהו. נתניהו הקשיב בשקט, ענוב בעניבה האדומה הרפובליקנית שהוא מקפיד לענוב מאז בחירתו של טראמפ, אבל הפעם טראמפ התנאה דוקא בעניבה בצבע תכלת. לפעמים חנופה נראית כמו עניבה. הם הרבו להחמיא זה לזה ולהכפיש את ממשלו של ביידן. לפעמים חנופה נראית כמו שתיקה. נתניהו התגולל על ממשלו של ביידן שלא העניק לו פצצות במשקל טונה. טראמפ הסביר שאילו היה בשלטון לא היה מתרחש הטבח בשביעי באוקטובר. ביידן אשם בכל. ביידן אשם בעיקר בכך שניצח את טראמפ בבחירות ומנע ממנו כהונה רצופה של שתי קדנציות. טראמפ לא יסלח לעולם. חשוב להחזיר את החטופים ולשקם את עזה החרבה. אבל הכי חשוב זה להכפיש את ביידן. נתניהו משתף פעולה, אם בדיבור ואם בשתיקה כהסכמה. שניהם חשים מושפלים מביידן, ואצל שני נרקיסיסטים ההשפלה איננה נסלחת לעולם.

נתניהו נראה קצת המום מהתכנית לפינוי עזה והעברת מיליון ושמונה מאות אלף מתושביה לכל המדינות שאינן מתכוונות לקבלם. הוא אמר שהוא רק רצה שעזה לא תהווה יותר סיכון לישראל, אבל שטראמפ התעלה הרבה מעל זה. סמוטריץ' ובן-גביר חגגו. גנץ אמר שהתכנית מעניינת ולפיד אמר שהוא צריך יותר פרטים. אף אחד לא אמר שהתכנית של טראמפ היא פשע נגד האנושות, שזה מה שהיא, והדבר היחיד שהיא תביא זה עוד טרור פלשתיני, כמו האסטרטגיה המבריקה של נתניהו לחזק את החמאס כדי להחליש את הרשות הפלשתינית וככה להוריד את העניין הפלשתיני מהשולחן.  הוא התגאה בזה שהוריד את העניין הפלשתיני מהשולחן. ודוקא אז התרחש הטבח. ממש כמו הסוס שהתרגל לעבוד בלי לאכול, ודוקא אז מת. גם פרופסור אחד מאחד הפאנלים אמר שאף אחד לא מדבר עכשיו על מדינה פלשתינית, שזה לגמרי לא נוכח. הוא לא שמע שצועקים בכל מקום from the river to the sea, Palestine will be free

הם לא רק רוצים מדינה פלשתינית. הם רוצים מדינה פלשתינית במקום ישראל.

כולם יודעים להגיד שמדינה פלשתינית זה מסוכן ושמסוכן לשחרר מחבלים. אף אחד לא אומר שכשמתעלמים מעם שלם, מקבלים טבח. אף אחד לא מתייחס לדברי החמאס שהסיבות שלהם לטבח היו להעלות מחדש את הבעיה הפלשתינית על השולחן ולמחות על ההתגרויות של בן-גביר בעליות להר הבית. עדיף להאשים את עסקת שליט וההתנתקות, שזה לא ממש מסביר למה לא הגנו על עוטף עזה, אם עסקת שליט וההתנתקות יצרו כזו סכנה. אף אחד לא מתייחס להצהרת סעודיה שלא תסכים ליחסים דיפלומטיים עם ישראל ללא הקמת מדינה פלשתינית. למה להקשיב למה שאנשים אומרים אם אפשר להקשיב רק לעצמך. נרקיסיסטים מקשיבים רק לעצמם. נתניהו נשאל אם הוא תומך בהמשך עסקת החטופים. הוא עונה תשובה טיפוסית: הוא רוצה להחזיר את כל החטופים, אבל הוא גם רוצה למוטט את שלטון החמאס. נתניהו תמיד רוצה גם וגם, שזה אומר לא זה ולא זה. הוא אומר לא חמאסטאן ולא פתחסטאן, שזה אומר רק חמאסטן. נתניהו תמיד כפסע מניצחון שזה לא לנצח לעולם במלחמה, אבל אולי לנצח בבחירות. בכל מקרה לשרוד בשלטון.

טראמפ מאד מרוצה מעצמו וגם נתניהו. עכשיו שניהם בשלטון וזה מה שחשוב, להיות בשלטון. עסקת החטופים כנראה תמשך עד סופה, הודות למרים אדלסון שלוחשת על אוזנו של טראמפ. זה מה שרוצים רוב יהודי ישראל ורוב יהודי אמריקה, ומכיוון שסמוטריץ' ובן-גביר מאד מתלהבים מרעיון הטרנספר של העזתים, יש לנתניהו ממשלה, והוא פחות מודאג מכך שלא הצליח לסכל את המשך העסקה, שלשם כך הוא נסע, כדי לסכל את העסקה ולשוב למלחמה ולשמור על הממשלה. החטופים כנראה ישוחררו, וגם החללים כנראה יוחזרו, אם כי עדיין קשה להאמין ולהירגע. סיפורי החוזרים מהשבי נוראים, כמעט כמו סדרת השבי של נתניהו והעוול שנעשה לטראמפ כשהוכרח להעביר את השלטון לביידן. שני נרקיסיסטים מקשיבים רק לעצמם. הטרנספר של שני מיליון עזתים לא יקרה, גם לא הנורמליזציה עם סעודיה, לא לפני שתקום ממשלה ישראלית שתכיר במדינה פלשתינית. עזה לא תיראה כמו הריוויירה הצרפתית. השיקום יהיה ארוך וצנוע. כנראה שיממנו אותו בעיקר הסעודים. הם יסייעו גם למצרים ולירדן שטראמפ ינסה להעניש, והם ישקיעו פחות בארצות הברית מכפי שהתכוונו. רומי גונן שחזרה מהשבי אחרי יותר משנה תעבור ניתוח מסובך ביד ואולי היד שלה תחזור לתפקד ואולי לא, כי השאירו אותה בעזה הרבה יותר מדי זמן, למרות שאם זה היה תלוי בביידן היא היתה משתחררת לפני יותר משנה ואולי היה אפשר להציל לה את היד. אבל נתניהו ציפצף על ביידן וסיכל כל ניסיון לעסקה, ורומי נשארה בשבי יותר משנה. בעולם שולטים הנרקיסיסטים, ובדיוק ככה זה נראה.

שלום עם הפלשתינים חשוב יותר

 

 

אין לי כמובן שום התנגדות לשלום עם סעודיה. אני אמנם מפחדת קצת מזה שתהיה להם אולי פצצת אטום – כמו שאני מפחדת מזו שכמעט יש לאיראנים, אבל אני מקוה שלא הם ולא האיראנים יזרקו עלינו פצצות אטום. כמובן אין לי שום התנגדות שישראלים יסעו לסעודיה, כמו שישראלים נוסעים בהמוניהם לדובאי. אני לא נסעתי ולא אסע לא לדובאי ולא לסעודיה. המדינות האלה מאד מפחידות אותי. כשאני חושבת על דובאי אני מסוגלת לחשוב רק על  בת האמיר הנסיכה לטיפה, שניסתה להימלט משם אבל נתפסה והוחזרה בכוח לדובאי ומוחזקת שם בניגוד לרצונה, וכשאני חושבת על סעודיה אני חושבת על העיתונאי ג'מאל חשוקג'י שהיה מבקר חריף של מוחמד בן-סלמן ופותה להיכנס לשגרירות הסעודית באיסטמבול ששם רצחו אותו וביתרו את גופתו. כל הזמן שידרו את הראיון של בן-סלמן מדבר על נורמליזציה עם ישראל ואני רק חשבתי על הרצח של חשוקג'י ולא הצלחתי לחשוב על שום דבר אחר, וכשבן-סלמן דיבר על התקרבות בין ישראל לסעודיה חשבתי רק שאנחנו נהיים מיום ליום יותר דומים לסעודיה וגם אצלנו אנשים שמזדהים כשמאלנים או כלהט"בים עלולים לקבל מכות מחסידי הממשלה שחבריה הם בחלקם הגדול פושעים שמעודדים פשעים נגד האנושות כמו מחיקת ישובים ערבים ורצח של ערבים חפים מפשע, שזו בעצם סיבת התמיכה של אנשי עוצמה יהודית בעמירם בן-אוליאל, וכשהם אומרים שהם לא יודעים אם הוא רצח את משפחת דוואבשה אני נזכרת באחמדינג'אד שכשנשאל על יחסו לשואה אמר שצריך לחקור אם זה קרה באמת, כי הוא לא יודע אם זה קרה באמת.

כמובן הסכמי שלום עם מדינות ערב זה דבר טוב, אפילו כשמדובר במדינות כמו האמירויות וסעודיה שאני אישית לא מעוניינת בקשר איתן אבל זה בסדר גמור אם אחרים כן מעוניינים. הדבר היחיד שמפריע לי זה שמתייחסים להסכם עם הפלשתינים כאל המגרעת בהסכם, כאל ויתור של ישראל, ולי חשוב שישראל תסכים להקמת מדינה פלשתינית עצמאית בשטחי הרשות הפלשתינית שבירתה ירושלים המזרחית. אני לא תומכת באיחוד ירושלים ואני לא מאמינה באיחוד הזה, ופלשתין חייבת לכלול את מזרח ירושלים שהיא המטרופולין היחיד בשטחים הפלשתינים ורמאללה איננה יכולה להוות לה תחליף. בעיני זה הדבר הכי חשוב שצריך לקרות, חלוקת ארץ ישראל לשתי מדינות, אחת ישראלית ואחת פלשתינית, כי זאת בעצם המשמעות של החלטת האו"ם מכ"ט בנובמבר 1947 – הקמת שתי מדינות, אחת ליהודים ואחת לפלשתינים, וזה מה שצודק. חוץ מזה אני מאמינה שישראל צריכה לחלוק עם הפלשתינים כי הם בני ישמעאל, וגם ישמעאל הוא מזרע אברהם, והארץ ניתנה לזרע אברהם, ולכן ישראל וישמעאל צריכים לחלק את הארץ ביניהם, ולא להגיד כמו תוכים שבתנ"ך כתוב שהארץ כולה שלנו, כי זה לא בדיוק מה שכתוב. אני לא תמימה ואני יודעת שגם אחרי הקמת מדינה פלשתינית יהיו ארגונים שיתמכו בהמשך הטרור נגד ישראל בטענה שכל הארץ היא ווקף מוסלמי וצריך לסלק ממנה את היהודים. אני לא יודעת אם הקמת מדינה פלשתינית תביא שלום, אבל זה מה שצודק שיקרה, וזה מה שחשוב באמת – שישראל תגיע להסדר עם הפלשתינים שגרים לידנו וגם בתוכנו, כי רק שלום עם הפלשתינים ישנה באמת את החיים שלנו. שלום עם האמירויות ועם סעודיה זה טוב ונחמד ומי שרוצה לנסוע לשם ונהנה לבלות שם אני שמחה בשבילו, כמו שאני שמחה בשביל אנשים שנוסעים לאמריקה או ליפן, שגם לשם לא נסעתי ואינני יודעת אם אי פעם אסע. אבל לחשוב כמו שנתניהו ואנשי ליכוד אחרים אומרים, ששלום עם מדינות ערביות אחרות מוכיח שאין צורך לכרות שלום עם הפלשתינים ואין צורך להחזיר להם שטחים ואדמות שכבשנו מהם, וששלום זה תמורת שלום, כאילו אפשר לומר דבר כזה למי שלקחת ממנו את כל מה שהיה לו ועכשיו אתה רוצה שהוא יהיה חבר שלך בלי להחזיר לו שום דבר שלקחת ממנו, זאת מחשבה של בת יענה שטומנת את הראש בחול ולא מוכנה להסתכל נכוחה. רק הסדר עם הפלשתינים יכול לשפר את המצב הבטחוני שלנו באמת, כי סעודיה והאמירויות רחוקות מאיתנו ואם יש להן השפעה על חיינו היא השפעה עקיפה, אבל הפלשתינים הם פה בתוכנו וסביבנו ואנחנו חיים כולנו בארץ אחת קטנה עם מעט גשם והרבה שרב ומי תהום מזוהמים, ואם לא נשתף פעולה ונלמד לחיות בשלום יהיה לכולנו גיהנום, גם אם יהיה לנו שלום נפלא עם כל השכנים האחרים. לכן אני קצת אדישה לאפשרות השלום עם סעודיה, והדבר היחיד שמעניין אותי הוא שנעשה סופסוף שלום עם הפלשתינים ואולי אז המצב פה סופסוף ישתפר ולא ייראה כל כך מייאש וחסר תקוה.  

דונלד טראמפ והסכסוך הישראלי-פלשתיני

אינני יכולה להפסיק לחשוב על מופע השחצנות שהציגו אתמול ירון לונדון ורביב דרוקר בתכניתו של לונדון. הנושא היה דונלד טראמפ, וסיכוייו להביא להסדר בין ישראל והפלשתינים, שירון לונדון הלעיג עליהם, ורביב דרוקר הישווה את טראמפ לביל קלינטון, שהיה בקי בכל פרט הנוגע לתכנית ההסדר שהציע, וטען שטראמפ איננו מבין דבר וכי עומק הבנתו כעומק קרטון, ובכך פיקפק גם בדברי מקורותיו שיידעו אותו כי טראמפ דוקא מעודכן היטב בפרטים. מותר להתנגד לטראמפ ומותר גם לתעב אותו, אני עצמי מודה שאני מתעבת את האיש ונתתי לכך ביטוי לא פעם, אבל דבר אחד אסור לעשות: אסור לזלזל בדונלד טראמפ, ומי שמזלזל בו, סופו להצטער על כך.

אינני יודעת כמובן אם טראמפ יצליח להשיג הסדר בין ישראל לפלשתינים, וזאת מהסיבה הפשוטה, שהסדר כזה תלוי קודם כל ברצונם וביכולתם של ישראל ושל הפלשתינים להגיע להסדר, ואינני יודעת אם יש רצון ויכולת להגיע להסדר כזה. גם אינני יודעת מה באמת הציע טראמפ לנתניהו תמורת הסכמה לויתורים, אם כי קיבלנו רמזים עבים משני האישים שמדובר בשיפור יחסינו עם העולם הערבי הסוני, משהו שיכול לנוע בין ביטול מצב המלחמה בינינו לבין המדינות הסוניות, לבין יחסים דיפלומטיים מלאים. אינני רוצה לדבר על שלום, כי לדעתי גם בינינו לבין מצריים וירדן אין באמת שלום, אלא יחסים דיפלומטיים מתוחים, שזה כמובן טוב עשרת מונים ממלחמה, אבל שלום ורעות זה לא. באופן פרדוקסלי היחסים בין ישראל לפלשתינים הם היחסים הקרובים והמשמעותיים ביותר שיש לנו עם אומה ערבית כלשהי, וכך כנראה זה יישאר, כי שנאת ישראל על רקע דתי ולאו דוקא על רקע הסכסוך הישראלי-פלשתיני, מאפיינת את כל מדינות ערב, והשפעתה על יחסן לישראל גדולה יותר מהשפעתו של מצב היחסים עמן בפועל.

מתן משקל ראוי לשאלות הדתיות הוא מפתח הכרחי להבנת ושיפור היחסים במזרח התיכון, וזה דבר שלמרבה הצער קשה מאד לאנשים חילוניים לעשות. מדי פעם מאיימים עלינו שלא להפוך את הסכסוך הישראלי ערבי לסכסוך דתי, אבל הוא סכסוך דתי בין אם נרצה בכך ובין אם לאו, ובשיח הישראלי על סעודיה, גם בשידורים המיוחדים הארוכים לרגל מסעו של טראמפ, שמעתי אינספור התייחסויות – לעגניות ומתנשאות – למחול החרבות שחוללו לכבוד טראמפ בסעודיה, אבל לא שמעתי התייחסות, אולי החמצתי התייחסות כזו, לעובדה הכל כך חשובה, שהכתר הסעודי רואה את עצמו לא רק כפטרון המקומות הקדושים לאיסלם בסעודיה, אלא גם כפטרון המקומות הקדושים לאיסלם בירושלים, ומסיבה זו ישנה מתיחות גם בינו לבין הכתר הירדני, שאף הוא רואה את עצמו כפטרון המקומות הקדושים לאיסלם בירושלים, ומתיחות גדולה עוד יותר בין הכתר הסעודי למדינת ישראל, שכלל איננה מדינה מוסלמית אבל מחזיקה במקומות הקדושים לאיסלם בירושלים. עוד לפני קום המדינה השפיעה השקפתו זו של הכתר הסעודי על יחסו לישוב היהודי ואחר כך למדינת ישראל, ומנהיגי ישראל, שגם כיום נוטים להתעלם מכך שהכתר הסעודי טוען בעצמו לפטרונות על המקומות הקדושים ורואה את מדינת ישראל כפולשת למקומות אלה לא רק במובן הטריטוריאלי אלא גם במובן הדתי, נטו תמיד להחמיץ את הבעייתיות שבעימות הדתי הזה ולטפח תאוריה חסרת שחר, על כך שקל יותר כביכול להגיע להסכם עם מדינות ערב שאינן גובלות בישראל מאשר עם אלה שגובלות בה ויש להן סכסוכי גבול איתה. ערב הסעודית רואה בישראל פולשת ומחללת המקומות הקדושים לאיסלם לא פחות מן הפלשתינים האדוקים ביותר בדתם, וכדאי שמנהיגי ישראל יתנו לעניין זה את המשקל הראוי.

כל זה אומר לעניות דעתי שבשורש כל הסדר בין ישראל לפלשתינים ולמדינות ערב נדרש הסדר שיכבד וייתן ביטוי לרגשות כל הצדדים לגבי הר הבית וירושלים המזרחית המקיפה אותו. בדיוק כפי שהרעיונות להקמת מדינה יהודית באיזורים שונים בעולם שאין לעם היהודי שום זיקה דתית ורגשית והיסטורית אליהם נכשלו, כך תיכשל כל תוכנית שמציעה לפלשתינים ולמדינות ערב מדינה פלשתינית שאיננה כוללת את מזרח ירושלים ואת הר הבית בפרט. אם מדינת ישראל לא תסכים לכך שהר הבית ומזרח ירושלים יחזרו לשלטון מוסלמי, או שלפחות יושג הסכם או הסדר פשרה כלשהו שבמסגרתו תהיה בעלות משותפת וניהול משותף של המקומות הקדושים, שיאפשר ליהודים להתפלל בביטחה בכותל ולערבים לחוש שהר הבית חזר לידי המוסלמים – סמכות הווקף בהר הבית שישראל, בחכמה רבה, הותירה אותה על כנה, לא תספיק לכך – אין לדעתי סיכוי להסדר.    

לכן בניגוד לפרשנים מלומדים שאולי בקיאים ממני בהרבה עניינים אחרים, אינני מייחסת שום משמעות לכך שדונלד טראמפ לא הציג תוכנית מפורטת להסדר, כי לדעתי דונלד טראמפ הבין את מהות הסכסוך טוב יותר מכמה מהם. הוא הבין היטב, אולי מפני שנסע למקום הנכון ביותר להבין זאת, ערב הסעודית, ששורש הסכסוך בין ישראל לפלשתינים ובין ישראל לעולם הערבי הוא דתי, ולכן הקושי לפתור אותו. כמו כן הוא הבין שגם הסכסוכים האחרים בעולם המוסלמי בסוריה ועיראק הם סכסוכים דתיים, בין סונים לשיעים, אבל הסכסוכים האלה למרבה הצער אינם מפריעים לו אלא משרתים אותו כרגע, במאבקו במדיניות קודמו השנוא עליו, והוא מציע איפוא לישראל לנצל את הסכסוך בין סונים לשיעים כדי להשיג שיפור ביחסיה עם המדינות הסוניות שמקורבות לארצות-הברית, והשיפור שסעודיה מעוניינת בו איננו רק מדינה פלשתינית, אלא החזרת הר הבית לשלטון מוסלמי שיהיו לה מהלכים בו, ובכך ריכוז כל המקומות הקדושים לאיסלם בידיים סוניות. זה עניינה העיקרי של סעודיה בפלשתין, והוא לא השתנה מאז כיבושה המוסלמי של ירושלים במאה השביעית לספירה. סעודיה רוצה להבטיח לא רק שליטה מוסלמית בהר הבית, אלא שליטה מוסלמית סונית בהר הבית. שליטה בהר הבית של מוסלמים שיעים, או אפילו מוסלמים סונים שכפופים לפטרונות איראנית, מפחידה אותה לא פחות משליטה יהודית.

לכן אין שום מקום ללעוג לדונלד טראמפ על ההתמקדות שלו בצדדים הדתיים של הסכסוך, שהם הצדדים המהותיים ביותר לסכסוך וגם לאפשרויות פיתרונו, אם יש כאלה, ואין טעם להלין על כך שאיננו מציע תוכנית מפורטת, אלא מבע של אהדה לישראל והבטחות תמיכה בקיומה ובביטחונה, שזה הדבר היחיד שארצות-הברית יכולה להציע, בנוסף לשיפור ביחסינו עם המדינות הסוניות שטיבו איננו ברור. במקום לאיים עלינו במדינה דו-לאומית ובאובדן הדמוקרטיה וביחס אנטיפתי כולל כמו אובמה וקרי, הוא מציע לנו גזר של הרבה אהדה אמריקאית למצבנו, והבטחה לעתיד טוב יותר שאמורים להביא לנו שיפור היחסים עם מדינות ערב הסוניות והפלשתינים, אם רק נסכים למדינה פלשתינית ולוויתור על הר הבית. את הדבר האחרון דונלד טראמפ לא אמר, אבל מכיוון שברור לי שמדובר במסר סעודי, אין לי ספק מהו תוכנו. כשהסעודים ושאר השליטים הערבים הסונים חוזרים על המסר – המאד שקרי ואנטישמי לכשעצמו – שהסכסוך הישראלי פלשתיני הוא הסיבה לכל הסכסוכים האחרים באיזור ואפילו בעולם ולכל הטרור המוסלמי, טענה שכמובן אין לה שחר, הם מתכוונים לכך שהם רוצים שלטון מוסלמי סוני בהר הבית, ועל שאר פלשתין הם יהיו מוכנים להתפשר, כלומר להכיר במידה כזו או אחרת בקיומה של מדינה יהודית ברוב שטחי פלשתין, כל עוד לא נצפה שיסכימו לשלטוננו בציפור נפשם – הר הבית, שלמרבה הצער והקושי הוא גם ציפור נפשם של רבים מהיהודים. בכך כמובן אין המוסלמים, הסונים והשיעים גם יחד, שונים בהרבה מהנוצרים שמסרבים להכיר בירושלים כבירת ישראל לא בגלל הסכסוך הישראלי-פלשתיני כטענתם, אלא בגלל האמונה הנוצרית שהיהודים איבדו את ריבונותם בירושלים לנצח בגלל סירובם להכיר באלוהותו של ישו ובגלל אחריותם לצליבתו. אם דונלד טראמפ הירבה לדבר בנאומיו על אלהים המשותף לשלוש הדתות הגדולות – כנוצרי הוא מחויב להאמין שיש אלהים משותף כזה -  סימן שהוא מבין את אופי הסיכסוך הישראלי-פלשתיני, וגם את מצבנו הבינלאומי, טוב יותר מדרוקר ולונדון ופרשנים ישראלים רבים. ומה הטעם להצליף בנו כשכזה הוא מצב הדברים? הרי אנחנו אלה שנדרשים לוויתורים שהם גם כואבים וגם עלולים להיות מסוכנים, ומה שארצות-הברית יכולה להציע לנו בתמורה הוא די מצומצם, ואנחנו אלה שכך או כך הם נרדפים ושנואים. גם נוצרים רבים, למעט אולי חלק מהאנגליקנים וחלק מהאוונגליסטים בארצות-הברית שמרגישים קרבת נפש לעם היהודי, מעדיפים מסיבות דתיות לגמרי את שלטון הפלשתינים במקומות הקדושים על פני שלטון ישראל, סובלני ככל שיהיה. כזה הוא למשל הותיקן, שכבר לפני מאה שנה הודיע למנהיגי הציונות שביקשו את תמיכתו, כי לא יוכל לתמוך ביהודים, כי "הם לא תמכו באדוננו", והכיר בישראל רק לאחר הקמת הרשות הפלשתינית, כדי שיוכל להכיר במקביל בשליטה הפלשתינית בבית-לחם. באמצעות יועצו סטיב באנון טראמפ מאד מקורב לותיקן, ולאו דוקא לאוהדי ישראל בותיקן, אם יש שם בכלל כאלה. כן, גם החיבור לותיקן מלמד אותי שמדובר בדרישה לוויתור ישראלי על שליטה במקומות הקדושים לנצרות ולאיסלם, ולא בחילופי שטחים בנגב, שהרבה פחות מעניינים את בני שיחו של טראמפ בביקורו המאד עקבי ומאד מתוכנן.

כשאני כותבת את הדברים אני יודעת שהם אינם מעודדים אופטימיות: רוב גדול בקרב היהודים איננו רוצה להיפרד מהר הבית, וגם חושש בצדק, שבהעדר שלטון יהודי במזרח ירושלים, הביקור בכותל יהפוך קשה יותר ליהודים, אולי אפילו בלתי אפשרי. לכן לדעתי חמישים שנה אחרי מלחמת ששת הימים עדיין אין הסדר בין ישראל לפלשתינים, בגלל הר הבית, וגם השלום עם מדינות ערב מקרטע. אינני יודעת אם דונלד טראמפ יוכל להשיג הסדר בין ישראל לפלשתינים, וגם אינני יודעת אם הסדר כזה יועיל לישראל או יפגע בה, אבל נדמה לי שהדרך שבחר בה טראמפ לפעול להשגת הסדר כזה, איננה בהכרח גרועה יותר, ואולי אפילו טובה וחכמה יותר, מזו שהלכו בה קודמיו.