הקשר הקטארי הוא המשך מדיניות נתניהו

 

היו כמה שאלות שקיוויתי מאד שעמרי אסנהיים ישאל את אלי פלדשטיין, שאמר בנחרצות ששום חטוף לא מת בגללו, ואני ממש לא בטוחה שזה נכון. אלי פלדשטיין אמר בחלקו השני של הראיון, ששודר ביום שלישי 23 בדצמבר, שהיה חשוב לו שהמסמך המסווג שהעביר לו ארי רוזנפלד יתפרסם, כי הוא היה עדכני יותר מהמסמך שפרסם עמית סגל בינואר 2024, שתוכנו היה דומה, והמסמך שהעביר רוזנפלד היה מאפריל 2024. אבל המסמך, שממנו הסיקו מי שהסיקו שהחמאס איננו מעוניין בעסקה, הועבר לפרסום בראשית ספטמבר 2024. הייתי רוצה שעמרי אסנהיים ישאל את פלדשטיין, גם אם המסמך שיקף נכונה את עמדת חמאס באפריל 2024, איך הדבר מוכיח שזו היתה עמדת חמאס גם במאי 2024, או ביולי-אוגוסט 2024? הרי עמדותיו של חמאס לגבי עסקאות חטופים היו דינמיות. חמאס גם לא התכוון לשחרר את עשרים החטופים החיים האחרונים ביום אחד, אבל בסופו של דבר שוכנע להחזיר את כולם ביום אחד. הייתי רוצה שעמרי אסנהיים ישאל את אלי פלדשטיין האם זו איננה הטעייה לצטט מסמך מאפריל 2024 כאילו הוא מייצג את עמדת חמאס בקיץ 24, כאשר חמאס היה מוכן לעסקה, ונתניהו מנע עסקה והורה על כניסה לרפיח. באותם ימים, כשעמדתי עם תמונות חטופים ליד מאהל משפחות החטופים בטרה-סנטה בירושלים, היו עוצרים ביביסטים ליד המאהל וצועקים "רפיח,רפיח, ביבי המלך, רק ביבי" וכאלה דברים. ההסתה נגד משפחות החטופים היתה חזקה מאד לפני הכניסה לרפיח, אבל כנראה שאחרי רצח ששת החטופים חשו בלשכת נתניהו שההסתה כבר איננה מספיקה וצריך לחזק אותה בעזרת מסמך כביכול אותנטי, שמטיל את אשמת טרפוד העסקה – והפקרת החטופים למותם -על חמאס. רציתי שעמרי אסנהיים ישאל את פלדשטיין למה הוא חשב שמסמך שמתאר את עמדת חמאס באפריל 24 עדיין משקף את עמדת חמאס בספטמבר 24, או אפילו במאי. הייתי רוצה לדעת מה הוא יענה. הייתי רוצה שעמרי אסנהיים יטיח בו שהם היו מוכנים להשתמש בכל דבר, אקטואלי או לא, רלוונטי או לא, העיקר להצדיק את הפקרת החטופים. חשבתי שעמרי אסנהיים לא היה צריך להניח לפלדשטיין כשהוא טען בנחרצות כזאת ששום חטוף לא מת בגללו. הרי הוא היה חלק מקבוצת אנשים שפעלה להצדיק את הפקרת החטופים, וחשבתי שלא צריך לוותר לו כל כך בקלות, בתור אחד שכל כך מרחם על עצמו ועל היחס שהוא קיבל מעמיתיו ללשכת ראש הממשלה, שייתן בעצמו תשובות על היחס שלו לחטופים, ושלא ימרח אותנו עם סיפורים שהוא חשב שראש הממשלה צריך להזיל דמעה על החטופים שנרצחו, כי הפעילות שלו ושל חבריו ללשכה לגמרי תרמה להפקרת החטופים ולרציחתם, וחשבתי שצריך לעמת אותו עם האשמה הזו בצורה נחרצת יותר. אולי מגיע לו לשבת בכלא על מה שהוא עשה להכפשת משפחות החטופים, וזה שהיה ראוי שגם עוזריו האחרים של ראש הממשלה והיה מאד ראוי שראש הממשלה בעצמו יישב בכלא במקום להמשיך להרוס את המדינה, לא מקטינה את פשעיו של פלדשטיין, גם אם הוא עשה אותם כדי לעזור לראש הממשלה ובשליחותו.

אין לי ספק שפלדשטיין ידע שהוא עובד עבור קטאר, ואני גם פחות מאמינה לו שהוא לא יודע אנגלית. גם מפני שהוא קצת משתמש בביטויים באנגלית, וגם מפני שכמו שהוא לימד את עצמו לא לגמגם, אני מניחה שהוא השלים ידע שחסר לו עקב חינוכו החרדי. הוא היה מספיק זמן בצה"ל ועלה מספיק בסולם הדרגות, ועוד ביחידה כמו דובר צה"ל שדורשת השכלה, ואני לא מאמינה שהוא בור ונבער כמו שהוא הציג את עצמו. אבל הסיבה העיקרית שגורמת לי להיות משוכנעת שפלדשטיין ידע שהוא עובד עבור קטאר, היא שהקשר עם קטאר טופח על ידי נתניהו עצמו, שאפשר לקטאר להעביר מימון לחמאס, וטיפוחה של קטאר היה חלק בלתי נפרד ממדיניותו של נתניהו, מדיניות שגרסה שטיפוח חמאס יחליש את הרשות הפלשתינית וימנע הקמת מדינה פלשתינית. מצריים וגם סעודיה תומכות בהקמת מדינה פלשתינית, ותומכות במעורבות של הרשות הפלשתינית בשיקום עזה, דבר שתואם גם את הסכמי אוסלו, שראו בעזה חלק משטחה ומתחום שליטתה של הרשות הפלשתינית. נתניהו לעומת זאת, חשב שהשתלטות חמאס על עזה תועיל לישראל בכך שתחליש את הרשות הפלשתינית ותמנע הקמת מדינה פלשתינית. זו היתה מדיניות מטורפת ואווילית להחריד, שהביאה עלינו את אסון השביעי באוקטובר, ונתניהו הוא האחראי לה. האסון הנורא שטיפוחו ומימונו של החמאס הביא על ישראל לא גרם לנתניהו לשנות את עמדתו ואת מדיניותו, והוא המשיך לתמוך בחמאס באמצעות קידום מעמדה של קטאר והכפשת מצריים. גם שלוחו הנאמן של נתניהו, שגריר ישראל בארצות הברית יחיאל לייטר, שאיננו דיפלומט מקצועי ומונה בשל נאמנותו לנתניהו, האשים את מצריים בחודש פברואר 2025 בהאשמות כוזבות, שהיא מפרה את הסכם השלום ובונה בסיסים בסיני לתקיפת ישראל. אין ספק שלייטר התבטא כך בשליחות נתניהו, שהיה מעוניין בעצמו לפגוע במצריים ולחזק את קטאר, כדי להחליש את היוזמות להעברת עזה לשליטת הרשות הפלשתינית. מי כנתניהו יודע שישנם בקרב הפלשתינים רק שני כוחות משמעותיים: הרשות הפלשתינית, שיש לה שיתוף פעולה בטחוני עם ישראל, שאיננו מושלם אבל תרומתו לבטחון ישראל חשובה מאד, או חמאס טובח הישראלים. נתניהו בוחר כעת כפי שבחר תמיד להעדיף את חמאס, אבל מכיוון שקשה למכור את חמאס לישראלים אחרי השביעי באוקטובר, הוא מוכר להם את קטאר כמתווכת הוגנת ומכפיש את מצריים, שאין לה כל כוונה להפר את הסכם השלום עם ישראל ובוודאי איננה מעוניינת לתקוף את ישראל.

אין לי ספק שעוזרי נתניהו פעלו לרומם את קטאר ולפגוע במצריים ובייחסי ישראל עם מצריים בשליחות נתניהו. הם והוא צריכים ללכת ביחד לכלא.    

מה שבאמת מטריד

אולי אני שאננה מדי לגבי סכנת מלחמה עם איראן, אבל לא נראה לי שנתניהו רוצה לתקוף את איראן. אם נתניהו היה רוצה לתקוף את איראן, אריה דרעי לא היה אומר שצריך להגיב רק בתיאום עם האמריקאים, שכידוע לא מעוניינים בשום אופן שישראל תתקוף באיראן. ממילא רק הדעה של נתניהו משנה, כי הוא עושה רק מה שהוא רוצה בהתאם לאינטרס האישי שלו ולא מתחשב בדעות של אחרים, אלא אם כן הוא מרגיש מאוים, וביידן בהחלט מאיים עליו שלא יעז לתקוף באיראן. לא האמנתי שטייסים אמריקנים ובריטים וצרפתים וירדנים יתגייסו לעזור לבלום את המתקפה האיראנית עלינו. אני יודעת שהם חששו שישראל תיפגע קשה כי הם חששו שבמקרה שישראל תיפגע קשה היא תתקוף חזרה וכל האיזור ידרדר למלחמה, אבל בכל זאת היתה לי הרגשה טובה מכך שמדינות אחרות התגייסו לעזור לנו לבלום את המתקפה האיראנית. נעים לחשוב שעדיין יש לנו ידידים, גם אם יש להם אינטרס משלהם. היה יפה לראות איך ביידן החמיא לטייסים האמריקנים ורישי סונאק החמיא לטייסים הבריטים ומקרון החמיא  לטייסים הצרפתים ונתניהו החמיא לעצמו.

מה שמטריד אותי והרבה יותר מכך מכאיב לי ומייאש אותי זה שאין שום צפי לעסקת שחרור חטופים. מטריד אותי גם שמדברים הרבה על כך שסינוואר איננו רוצה עסקה ואין לו אינטרס לעסקה, אבל לא מדברים על כך שחמאס הקשיח את הדרישות אחרי שצה"ל הרג שלושה מבניו של איסמעיל הנייה ושאולי זאת הסיבה להקשחה בעמדת חמאס, וזה דבר שישראל גרמה לו, וכבר כתבתי שאני משוכנעת שנתניהו יזם את החיסול, דוקא מפני שיצאה הודעה שהוא לא היה מעורב ורק הדרג הצבאי החליט וביצע את החיסול, ואני חושבת שהוא עשה את זה בכוונה ובכוונה הכשיל עסקה לשחרור החטופים, כדי להמשיך במצב מלחמה לכאורה שמסייע לו לשרוד בשלטון ועוזר לו לדכא את המחאה נגדו ואת הדרישה לבחירות. היום שוב הפגינו אנשים בגינת המשחקים ליד הבית שלי ומול הבית של נתניהו, ושמעתי אותם צועקים "הדם על הידיים של שרה נתניהו". אני לא יודעת למה הם האשימו את שרה ולא את בנימין נתניהו, אולי בגלל ששרה אמרה למשפחות החטופים לשתוק ולא למחות, שהיה עדיף שהיא תשתוק בעצמה. ראיתי שוטר רודף אחרי צעירים שברחו. מה שהפתיע אותי זה שאחרי שהם קראו קריאות הם שרו את "התקוה", כמו בהפגנות ברישיון, ומאז שהממשלה הזאת בשלטון גם המלים של "התקוה" קיבלו משמעות חדשה וטעונה, במיוחד "להיות עם חופשי בארצנו" שקשה להרגיש ככה כשמסתובבים ברחוב עזה בין הגדרות הגבוהות שהציבו מאז הלילה שהשוטרים הרביצו למשפחות החטופים וירו עליהם בבואש והאשימו אותם שהם היו אלימים וניסו לפרוץ לבית של נתניהו שזה שקר גמור כי הם היו בגינה מהצד השני של הרחוב כמו הערב. לא דיווחו בחדשות על ההפגנה הזו כי היא היתה קצרה ולא צפויה ולא היו שם עיתונאים ופרשים ומכת"זיות, ורק השכנים כמוני יצאו למרפסות והסתכלו.

ומה שהכי מטריד זה שקטאר המתווכת רוצה להפסיק את התיווך, ואולי גם זה קשור להתקפות המילוליות של בנימין נתניהו על קטאר, שכמו החיסול של בניו של הנייה גם הן נועדו להכשיל עסקה לשחרור חטופים. המזל של נתניהו זה שהוא כל כך רשע, שאנשים לא מסוגלים להאמין שהוא מסוגל להיות כל כך רשע, לכן רוב האנשים משכנעים את עצמם שנתניהו רצה עסקה וזה לא התממש בגלל החמאס, אבל זה גם בגלל נתניהו. ברור שהחמאס רוצה לשמור לעצמו מה שיותר חטופים לכמה שיותר זמן, כי זה מבחינתו הנכס ואמצעי הסחיטה שלו, וברור שחמאס יודע יפה מאד איפה החטופים, כי כמו שמורן סטלה ינאי סיפרה, היא היתה ביחד עם נועה ארגמני שאמא שלה גוססת מסרטן, ואמרו להן שישחררו רק אחת מהן, והיא היתה משוכנעת שזו תהיה נועה, אבל שחררו אותה ונועה נשארה. אולי דווקא מפני שאמא של נועה סינית וחולה מאד החמאס חושב שאם הם יחזיקו בנועה הם יוכלו לסחוט יותר. ואז בפעימה השביעית והאחרונה הם החזירו רק שבע נשים במקום עשר שהיו צריכות לחזור. וזה כישלון גדול של צה"ל שלא הצליח לאתר ולשחרר יותר משלושה חטופים, ולמרבה הזוועה גם הרג שלושה חטופים, שבדיעבד די ברור שלחצו על ההורים שלהם "לסלוח" לרוצחים של ילדיהם, כדי להשתיק את כל העניין ולא להיגרר לעימותים עם חסידי אלאור אזריה. ברור גם שלא תדרכו את חיילי צה"ל להיזהר מאד ולא לירות כשאין סכנת חיים, כי לא באמת רצו שהצבא יעשה הכל למצוא ולהשיב לישראל את החטופים, ושובר את הלב לראות את המשפחות שלהם, שחג הפסח נהפך להם לחג של אסון כמו ששמחת תורה נהפכה לאסון, ובינתיים אין תקוה ואין מציל.

 

 

 

 

 

  

מלאכי החבלה

 

רני רהב, שמבין משהו ביחסי ציבור, אמר שעל ישראל להודות לקטאר על העסקה הראשונה להשבת חטופים, שהחזירה לישראל למעלה ממאה חטופים, בעיקר אמהות וילדים, קשישות ופצועות, ולמרבה הצער הסתיימה במשבר שלא יושב מאז. נתניהו בחר שלא להודות לקטאר, וכעת, כשמתנהלים מאמצים להשגת עסקה נוספת, אף התגאה בכך שלא הודה לקטאר ותקף אותה בטענה שתמכה בטרור, תוך התעלמות גמורה מכך שהוא עצמו ביקש מקטאר להעביר כספים לחמאס, באמונה שכך ישקוט החמאס על שמריו ולא יתקוף את ישראל. החרה החזיק אחריו בצלאל סמוטריץ', שהוא אמנם גזען הזוי, נבער ורשע, שמקדם תכנית מטורפת לגירוש תושבי עזה והתיישבות יהודית בשטחה, ובסקרים בקושי עובר את אחוז החסימה, אבל בנושאו את תואר שר האוצר של ישראל הוא נחשב לשר בכיר ולמי שמייצג את כוונות הממשלה, שתיאר את קטאר כמדינת טרור. אי אפשר להבין את התנהלותו של נתניהו אלא כחבלה מכוונת בעסקת שבויים שאיננה נוחה לו: הוא איננו מעוניין בהפסקת הלחימה, שבה הוא תולה את תקוותו להישארות בשלטון, ושכבר הודיע שתימשך עד שנת 2025, למרות שכבר כעת, אחרי שלושה וחצי חודשי לחימה, המפונים מאזורי הגבול מתקשים להחזיק מעמד, הציבור כולו מדוכא ומותש, והנזק למשק עצום ומאיים על מטה לחמם של רבים. כבר היום ברור שהפגיעה של ישראל בחמאס היא פגיעה חלקית מאד, ושאין ללחימה מטרה ברורה. תמיד אפשר לשלוח לוחמים לפוצץ עוד בתים או מנהרות – במחיר של חיי לוחמים שספק רב אם יש הצדקה לשלם – אבל שינוי מהותי במצב לא יקרה כתוצאה מכך. המשך המלחמה איננו אלא דשדוש קטלני וחסר תוחלת, רק כדי להישאר במצב מלחמה ולאפשר לנתניהו לדחות את משפטו ואת הדרישה של רבים לקיים בחירות שעלולות להביא להדחתו מכס ראש הממשלה.

קשה להכיל את הרשעות שבהתנהלות הזו, וגם קשה להיות מופתע ממנה ומהניסיון השפל כל כך להאשים את משפחות החטופים בהדלפה שברור שהגיעה ממנו עצמו ושהוא התיר לצנזורה לפרסם כדי לחבל בקידום עסקה להשבת החטופים, לא רק משום שממשפחות החטופים שהשתתפו בפגישה עמו נלקחו הטלפונים מראש, אלא מפני שמשפחות החטופים מייחלות בכל מאודן לעסקה כזו שתשיב לפחות חלק מיקיריהן המעונים שחייהם בסכנה מתמדת, והן חוששות לעשות מעשים שיפגעו בסיכויים לעסקה, ורובן אינן מעזות אפילו להרגיז את נתניהו או למתוח עליו ביקורת, מפחד שנקמנותו הידועה תסכן את חיי יקיריהן. ואילו נתניהו מצדיק את הכינוי שהעניק לו ראש הממשלה המנוח יצחק שמיר: "מלאך חבלה".

גם החסימה של משאיות הסיוע ההומניטרי, בהובלת משפחת ליבמן מקריית ארבע, שמשתמשת בבנה החטוף כדי להילחם במשפחות החטופים האחרות, ולסייע לנתניהו לסכל עסקה להשבת חטופים, נועדה אך ורק להרגיז את ארצות הברית וקטאר שפועלות לקידום עסקה כזו ודורשות מישראל להכניס לרצועה סיוע כזה. נדרשו אזהרות מפורשות מצד הנשיא ביידן ושר ההגנה אוסטין כדי שנתניהו יפסיק את מיצג "משפחות חטופים מונעות את הסיוע ואני לא בעסק" ויורה לצבא לדאוג להכנסת המשאיות. רבים בישראל כועסים על כך שישראל מאפשרת סיוע הומניטרי לעזה בעוד שחמאס איננו מאפשר לצלב האדום לבקר את החטופים, מרעיב אותם ומתעלל בהם, אבל ישראל היא מדינה ולא ארגון טרור, ולאחר שכבשה את רוב שטחה של רצועת עזה היא חייבת לדאוג לכך שלתושביה יהיה לחם לאכול, ואיננה יכולה לחקות את התנהגות החמאס, וגם מי שחושב שאין חובה כזו צריך להסכים לה כדי לשמר את התמיכה האמריקנית בישראל, שבלעדיה לא נוכל לעמוד במערכה הניטשת נגדנו. ההתגרות של נתניהו בארצות הברית במקום להודות לה מסכנת את מדינת ישראל, כפי שההתגרות בקטאר מסכנת את חיי החטופים וגורלם. גם צו שהוציא בית הדין בהאג מחייב את ישראל לדאוג לכך שתושבי עזה לא יגוועו ברעב. גם במקרה זה בחר נתניהו להימנע מאמירת תודה לשופט אהרן ברק ולצוות המשפטי המצוין שהגן על ישראל בהאג. זו איננה רק כפיות טובה. זהו רוע שגובל בטיפשות.

התנהגותו של נתניהו מוכיחה שוב ושוב עד כמה הרסנית כהונתו כראש ממשלה. לאחר שתמיכתו בחמאס כאמצעי להחלשת הרשות הפלשתינית ולמניעת מדינה פלשתינית המיטה עלינו אסון נורא, הוא ממשיך למעשה באותה מדיניות אסונית, ומאחר שאין לו מצפון וגם לא בושה, הוא  מרהיב עוז להכריז במסיבת עיתונאים שהוא נלחם בחמאס והתקשורת נלחמת בו – עוד מופע מחליא של זדון וחוסר בושה. במאבקו הנמשך נגד הרשות הפלשתינית, נתניהו נלחם למעשה לשימור החמאס ולא לסילוקו, מאחר שאין גורם אחר מלבד הרשות שיכול לתפוס את מקומו של החמאס. בכך הוא ממשיך את תעמולת השקר המסורתית שלו כאילו הוא לבדו נלחם בחמאס, שהיתה תמיד הפוכה לגמרי למדיניות האמיתית שניהל: חיזוק החמאס ועידוד הקטארים לתמוך כלכלית בחמאס, שעל כך הוא מגנה אותם כעת כדי לסכל עסקת חטופים שתסלול את הדרך לסיום הלחימה. המשך המלחמה לא יביא להרס המנהרות הרבות מספור ברצועה ולא יסלק את החמאס שנהנה מתמיכה של חלק גדול מתושבי עזה, שרבים מהם ישמחו להחליף את המחבלים שנהרגו. התוצאה היחידה של המשך המלחמה תהיה למרבה הצער אובדן חיי אדם, גם חטופים וגם חיילים, והתערערות של כלכלת ישראל שתפגע באזרחים רבים. אזרחי ישראל צריכים להפסיק להשלות את עצמם שירוויחו מהתמשכות הלחימה, וללחוץ על הממשלה ככל יכולתם להניח את הנשק ולחתור לעסקה מצילת חיים.