הרצוג הביתה

כפי שכתבתי רק אתמול לא היה אכפת לי במיוחד שהרצוג ייכנס לממשלה, כפי שלא היה אכפת לי שלא ייכנס. לא חשבתי שכניסתו לממשלה תגרום יותר נזק מהכרזתו שאין עם מי לדבר בצד הפלשתיני, הכרזה שבדיעבד עולה בי החשד שתואמה עם נתניהו. אפילו השלמתי בלבי עם התפרקותה של מפלגת העבודה, שכבר זמן רב אני שואלת את עצמי אם איננה בעצם סוס מת, שאין  עוד סיכוי להקימו על רגליו, ואינני מדברת כלל על תפיסת השלטון, אינני מאלה ששוגים באשליות. אני מדברת על לקיים מפלגה מכובדת, שמתנהלת בחיים הציבוריים והפרלמנטריים על פי עקרונות אידיאולוגיים, ערכיים ומוסריים, כי כפי שאמר ג'ב בוש כשנכנע למתקפת הזוהמה של דונלד טראמפ, יש חשיבות לאידיאולוגיה ויש חשיבות לערכים ויש חשיבות למוסר, יש חשיבות לאיך אתה פועל ומה אתה עושה, ולא רק לנצח ולהגיע לשלטון, שהוא איננו מטרה לעצמה, אם אין לך דרך. בניגוד לרבים אחרים לא ציפיתי שמפלגת העבודה תנצח בבחירות, ולא כעסתי שלא ניצחה, אפילו הזדעזעתי מפרצי התוקפנות והגזענות ששמעתי ממצביעים אחרים של מפלגת העבודה, ששכחו שהמדינה והשלטון אינם רכושם הפרטי, ושלמתנגדיהם לדיעה יש זכות מלאה לזכות בבחירות ולהגיע לשלטון, כפי שהם עושים. הימין לא גנב שום דבר מאיש ואיננו צריך להחזיר שום דבר לאיש, הוא רק מממש את התמיכה הציבורית בו, שיש לה לצערי הרבה מאד סיבות. מפלגת העבודה איננה חייבת להחליף את השלטון אם אין לה מספיק כוח לכך, אבל היא חייבת לשמור על נאמנות לערכי הסולידריות החברתית והחתירה לשלום עם הערבים, והיא חייבת לנהוג ביושר כלפי מצביעיה. לא כעסתי ששלי יחימוביץ' זכתה רק בחמישה-עשר מנדטים, ולא כעסתי שהרצוג לא ניצח בבחירות, וגם לא כעסתי על יצחק הרצוג כשהתברר כצפוי שנתניהו רימה אותו וניהל כל העת מגעים עם ליברמן להכנסתו של האחרון לקואליציה. אפילו לא הייתי באה בטענות להרצוג שהוא התעלם מסימנים מדאיגים כמו ישיבת הממשלה המתוקשרת על הגולן והקריאה הבלתי נתפסת להכיר בשלטון ישראל ברמת-הגולן, שהיה התגרות בוטה ומיותרת שאי אפשר היה להבין מה מטרתה, אבל נראית כעת כעוד ניסיון להלהיב את ליברמן להיכנס לקואליציה, ולא כמו צעד שהיה עושה ראש ממשלה שמתכוון ברצינות לשלב בממשלתו מפלגת שמאל.

אבל דבר אחד איננו נסלח בעיני: בריחה מאחריות. מי שרוצה להנהיג חייב להיות מסוגל לקבל על עצמו אחריות לכישלונותיו ולהתמודד איתם ביושר. יצחק הרצוג איננו מסוגל לכך. ההתנפלות המכוערת שלו אתמול על שלי יחימוביץ', והניסיון להטיל עליה את כל האשמה לכישלונו ולהתבזותו, כולל האשמתה במעשיו של בנימין נתניהו, תוך שהוא מייחס לעצמו הישגים שלא היו ולא נבראו – די אם נזכיר את דבריו שנתניהו הסכים לשינוי במיתווה הגז, בעוד שנתניהו מיהר אתמול לחתום עם חברות הגז על ריכוך הפיסקה שבג"ץ פסל – התנהגותו זו של הרצוג היא בלתי נסלחת, והוא חייב להתפטר מהתפקיד שמעולם לא היה ראוי לו של יו"ר מפלגת העבודה וראש האופוזיציה. ההתבטאות החוזרת של מי שחפץ לשבת בממשלה לצד נפתלי בנט ואיילת שקד על "שמאל רדיקלי", כשהוא מוסיף להתקפתו המכוערת על יחימוביץ' התנפלות מכוערת לא פחות על יו"ר מר"ץ זהבה גלאון, שכלל איננה חברת מפלגתו ואיננה חייבת לו דבר, רק משום שמתחה ביקורת צודקת על זחילתו לממשלה, אלה הפכו אותו בלתי ראוי להישאר בהנהגת העבודה אפילו רגע אחד נוסף. לאורך כל דרכו בראשות המפלגה נראה היה שהרצוג איננו מבין שמפלגת העבודה היא מפלגה סוציאל-דמוקרטית, ושרוב מצביעיה מגדירים את עצמם כאנשי שמאל. אם יש משהו שאני זוכרת לרעה לשלי יחימוביץ', היא טענתה שהעבודה איננה מפלגת שמאל. היא כן וכזו היא צריכה להיות, והיא לא חייבת להגיע לשלטון שזה לא תלוי רק בה, אבל היא חייבת להיות נאמנה לדרכה, היא חייבת להיות ישרה והגונה, ויצחק הרצוג איננו כזה. הוא אדם חסר עמוד-שידרה וחסר שליטה עצמית וריסון, שמנסה להחזיק בכוח בתפקיד שגדול עליו בעשרה מספרים, ושהוא הוריד בהתנהגותו לתהומות. הרצוג היה יכול ללמוד הרבה משלי יחימוביץ' ומזהבה גלאון על יושרה ונאמנות לדרך, שבעיני לפחות חשובות הרבה יותר מהצלחה בבחירות בדרכים נלוזות שבהן התמחה ראש ממשלתנו, תוך רמיסה של יושר בסיסי וכל ערך מוסרי. לפעמים עדיף להפסיד ולהישאר בן-אדם, שאת זה חייבים לומר גם על שר הביטחון משה יעלון, שאני מאמינה שאם נתניהו יסלק אותו לטובת ליברמן, הוא עוד יצטער על כך צער רב. נתניהו יזכה בוודאי למחמאות ממי שנוהגים להחמיא לנוכלים פוליטיים, אבל הוא לא פעל לא מתוך חכמה ולא מתוך כוח. התמיכה בנתניהו בציבור רק הולכת ויורדת, אין לו תומכים חדשים משמאל והוא נאחז בכל כוחו בתומכיו מימין שזקוקים לו כדי להישאר בשלטון, נאחז בהם ונכנע להם בצורה שמעלה אותו על מסלול התנגשות גם עם רוב אזרחי ישראל שתומכים בימין, אבל אינם מעוניינים בהקצנה ובעימות חזיתי עם מדינות העולם, וגם עם הצבא שיקבל את החלפת יעלון בליברמן באופן קשה ביותר, ולצבא בישראל, לטוב ולרע, יש הרבה מאד כוח. באופן פרדוקסלי הציל צעדם של נתניהו וליברמן את מפלגת העבודה מהתפרקות גמורה, כפי שחששתי אתמול שיקרה, ולמרות שיש לי חששות כבדים מהעתיד אינני מיואשת, כי לא רק מהלכיו של נתניהו הפכפכים, גם ההיסטוריה היא כזאת, ולפעמים מה שנראה כניצחון הוא דוקא תחילת הסוף.      

לא כל כך גרועה

לכאורה הויכוח על כניסת מפלגת העבודה לממשלה, כן או לא, צריך מאד לעניין אותי. אני אפילו מנסה להתעניין בו, אני קוראת מה שכותבים עליו, מקשיבה לדיונים בטלויזיה. כששלי יחימוביץ' דיברה על ההתבזות של הרצוג הרגשתי שהיא כמעט הולכת לבכות ודי נחמץ לי הלב, כי אני תמיד תמכתי בשלי יחימוביץ', וגם עכשיו הייתי מעדיפה שהיא תעמוד בראש מפלגת העבודה ותנהיג אותה כאופוזיציה לוחמת לנתניהו, ואני מניחה שבשורש הרצון של הרצוג להיכנס לממשלה, כמו בברית המשונה שלו עם ציפי לבני שהרגיזה אותי מאד, עומד במידה רבה הרצון לערער את יכולתה של יחימוביץ' לפגוע במעמדו ואולי אפילו להדיחו מראשות המפלגה, למרות שאינני בטוחה שהיתה מצליחה בכך, כי להרצוג יש הרבה תמיכה וכסף, אבל ביני לביני אני חייבת להודות שממש לא אכפת לי. לא אכפת לי אם העבודה תצטרף לממשלה או תישאר באופוזיציה והרצוג ימשיך להעליב ערבים ולכפור באפשרות של פיתרון מדיני ולהציע הפרדה חד-צדדית, כולן התנהגויות והצעות מחפירות שאינני יכולה להסכים להן. בעצם לא אכפת לי מה מפלגת העבודה תעשה כי אני כבר ממילא מיואשת ממנה, למרות שכנראה אמשיך להצביע לה בהעדר אופציה אחרת מלהיבה יותר. אני עדיין מתפלאת על הצלחתו של יאיר לפיד, לפחות בסקרים, ואני עדיין בהלם מתשעה-עשר המנדטים שקיבל בקדנציה הקודמת, יותר ממפלגת העבודה, ומכך שכעת מנבאים לו אפילו עשרים מנדטים. מדוע כל כך הרבה אנשים תומכים ביאיר לפיד? מה הם מוצאים בו? ואני אף פעם לא הייתי משונאיו, בתור מנחה בטלויזיה בהחלט חיבבתי את ההגשה הנעימה שלו, בשונה מרוב הפוליטיקאים הוא נראה אדם סימפטי. אולי זה סוד הקסם? אנשים, לפחות בישראל, פשוט רוצים פוליטיקאי נחמד, מישהו שהם יכולים גם לאהוב, מישהו שלמרות שהוא איש עשיר מאד, הוא מצליח לתת לאנשים תחושה שהוא אחד מהם? הפוליטיקה היא סוד בלתי מובן. אם חושבים על התמיכה העצומה בארצות-הברית הענקית בדונלד טראמפ, שכולו שנאה וביזוי כבוד האדם, אולי התמיכה ביאיר לפיד הסימפטי איננה משהו כל כך גרוע, אולי לתמוך במועמד שהוא בן אדם, זו גם אמירה פוליטית, ויותר מכך, יאיר לפיד הוא אזרח עם רקע לגמרי אזרחי. כל הזמן טוענים שמפלגת העבודה נכשלת בגלל שמנהיגיה אינם ביטחוניסטים, ושעם רבין ואהוד ברק, הראשון אהוב מאד, השני די מאוס, הצליחה העבודה להגיע לשלטון. אבל אולי הטענה הזו פירושה להילחם מלחמה קודמת במקום את המלחמה הנוכחית, כי ליאיר לפיד אין שום עבר ביטחוני, ובכל זאת התמיכה בו איננה נופלת בהרבה מהתמיכה בנתניהו, וגם נתניהו לחם אמנם בסיירת מטכ"ל אבל לא היה מפקד, ובכל זאת הציבור בוטח בו. אולי זאת האנגלית המשובחת, הייצוגיות, שמיטיבה עם נתניהו ולפיד, גורמת להם להיראות כאנשים שמתאימים לייצג אותנו מעבר לים. סופסוף נתניהו בנה את כל הקריירה שלו על כישרונו בייצוג ישראל בארצות-הברית. אבל נתניהו מעולם לא היה אהוב, מעולם לא היה מנהיג אהוב כמו מנחם בגין, ואילו יאיר לפיד אהוב מאד על תומכיו, ואהבה תמיד קשה להסביר. פתאם התחלתי לחשוב על משהו כמעט דימיוני, כמעט בידיוני, ששלי יחימוביץ' תעזוב את העבודה ותצטרף ל"יש עתיד". זה הרבה פחות מופרך מההצטרפות של ציפי לבני למפלגת העבודה, ופעם יחימוביץ' ולפיד היו חברים. ואולי הם עדיין חברים. זה כמובן לא מתאים לאידיאולוגיה של יחימוביץ', שהיא סוציאליסטית ודמוקרטית ולא מתאימה למפלגת בוס יחיד, כמו "יש עתיד", שאין בה שום סוציאליזם ושום דמוקרטיה, וגם האישיות שלה לא מתאימה לעבור בין מפלגות כמו ידידה-יריבה-ידידה עמיר פרץ, שהוא זיקית גמורה וכמו נתניהו עסוק בעיקר בעצמו. אבל אולי היא כמעט בכתה כשהיא דיברה על הרצון של הרצוג להצטרף לממשלה כי היא מרגישה שאם מפלגת העבודה תצטרף לממשלה לא יהיה לה יותר מה לחפש שם, זאת תהיה מפלגת ביזיון גמורה, מרמס רגל לימין הלאומני, והייתי צריכה בעצמי להיות מדוכאת מזה, אבל איכשהו כבר לא כל כך אכפת לי. אני בעיקר מוטרדת מהאפשרות שדונלנד טראמפ ייבחר לנשיא ארצות-הברית ויסיג את מעמד הנשים מאה שנים אחורה, כי כל מערכת הבחירות שלו מבוססת על ביזוי והשפלת נשים ועל המוטיבים הכי נפוצים בשיח השפלת הנשים שרווח כל כך בכל מקום בעולם ובוודאי בארצנו, שבה יש שילוב מושלם של דעות קדומות וגסות-רוח אינסופית שדוחפות את הנשים מטה מטה, ואם טראמפ ייבחר זו תהיה מגמה עולמית, ביזוי הנשים עד עפר בכל פעם שהן תאיימנה על השאיפה הגברית לכוח, וגם זה לזכותו של יאיר לפיד, שהוא ג'נטלמן, גם כלפי גברים וגם כלפי נשים. כנראה לא הייתי חושבת על כל זה אם לא הייתי מוטרדת כל כך מהצלחתו הבלתי ניתנת לעצירה של דונלד טראמפ, שרק התפילה שלא יגיע לבית הלבן עוד נותנת לי תקוה, אבל כמובן שאין לי ביטחון בכך. אני מסתכלת יומיום על פרצופה המכוער של ארצות-הברית כפי שהוא מתגלה במערכת הבחירות הנוראה הזו, ואני חושבת לעצמי שאולי ישראל לא כל כך גרועה, ושאולי עוד יקרה לנו משהו טוב.    

ליאור שליין תוקף את שלי יחימוביץ'

בשבוע שבו התברר כי רשת מגה הקורסת, שכבר פיטרה אלפיים עובדים, ועומדת לפטר עוד שלושת אלפים וחמש מאות עובדים, העניקה לבכיריה ויחצ"ניה בעלי השכר המופקע גם בונוסים של מיליונים, בחר ליאור שליין בתכניתו "גב האומה" ללעוג דוקא לשלי יחימוביץ', שחוזרת ועוסקת במצבם של העובדים ברשתות השיווק, ששכרם מינימלי ותנאי עבודתם קשים, ואפילו השכר המינימלי הזה והתנאים העלובים נמצאים כעת בסכנה. ליאור שליין הוא בן זוגה של מירב מיכאלי, יריבה פוליטית מושבעת של שלי יחימוביץ', ומהסיבה הזו לבדה ראוי היה שלא יתייחס ליחימוביץ', שהיא כעת חברת כנסת מן השורה במפלגת אופוזיציה, ואיננה עומדת במרכז ההתרחשויות, אבל בשבוע שבו נחשפים במלוא כיעורם ההפקרות, החמדנות וחוסר-הבושה של בכירי רשת מגה, ששדדו את החברה בדרכי הונאה מתוחכמות והביאו אותה לפשיטת רגל, תוך שהם מרפדים את עצמם ואת מקורביהם במיליונים רבים, לא יכול היה שליין לוותר על הלעג דוקא לחברת הכנסת שבראש מעייניה עומדים עובדים עניים ומוחלשים, שאינם נהנים מרמות השכר ששליין ובת-זוגו מורגלים בהם, והוא בחר לגנות את יחימוביץ' שלדבריו "עשתה קופה על הקופאיות". יחימוביץ' עשתה קופה על הקופאיות? מפני שהעבירה חוק שמאפשר להן לשבת ואוסר לחייב אותן לעמוד כל יום העבודה על רגליהן? לא הקופה שעשו בכירי מגה, ומנכ"לה אביגדור קפלן והיחצ"נית רותי שטרית, שקיבלו סכומי עתק מהרשת הקורסת, מטרידים אותו, אלא דוקא שלי יחימוביץ' היא זו ש"עשתה קופה"? לולא הייתי משוכנעת ששנאתה של בת-זוגו ליחימוביץ' היא הסיבה היחידה לקטע המכוער הזה בתכנית, עוד הייתי חושדת שגם ליאור שליין קיבל מיליונים מרשת מגה כדי להפוך את המציאות על הראש, ולתאר דוקא בשבוע הזה, דוקא את מי שמותחת בעקביות ביקורת על התנהלות מסוג זו שנחשפה במגה כמושא לגינוי.

מדברי שליין ושאר חברי הפאנל אפשר היה לחשוב ששלי יחימוביץ' רצה כעת לראשות הממשלה או לפחות לראשות מפלגת העבודה. והיא לא. האיזכור היחיד של יחימוביץ' בתקשורת השבוע, עלה בהקשר לתכניותיו הפוליטיות של גבי אשכנזי, שסגירת תיק החקירה בפרשת הרפז הפכה אותו לגיבור תחזיותיהם ותרחישיהם של הפרשנים הפוליטיים, כי במדינתנו כל רמטכ"ל לשעבר הוא מועמד פוטנציאלי לראשות הממשלה, ופרשנינו שהצטיינו בתחזיות כושלות על סיכויו של יצחק הרצוג, בן בריתה של מירב מיכאלי, בת זוגו של ליאור שליין – לא שזה קשור, חלילה, לעניין – לנצח את נתניהו, החלו לגלגל בשולחן הביליארד הפרשני שלהם, זה שכדוריו לעולם אינם נופלים לחורים, אלא דוקא קופצים למעלה וחובטים במצחו של הפרשן – שפע תחזיות ותרחישים על סיכוייו של גבי אשכנזי להתייצב בראש מפלגת העבודה ולהוביל אותה לשלטון, ואחד מהם אף העלה את האפשרות שגבי אשכנזי יחבור לשלי יחימוביץ' כנגד יצחק הרצוג, בן בריתה של מירב מיכאלי, בת זוגו של ליאור שליין - לא שזה קשור לעניין. שלי יחימוביץ' דוקא הסתייגה מגבי אשכנזי, אבל כנראה שעצם הספקולציה של הפרשן כבר הספיקה לסמן מחדש את שלי יחימוביץ' כסכנה, שצריך לטפל בה מיד, ודוקא בשבוע שבו התברר עד כמה חשובה עבודתם של חברי כנסת כמו שלי יחימוביץ', ועד כמה ביקורתה על בעלי ההון החמדנים ועושקי הדלים, שמנצלים את מצבה המבודד של מדינת ישראל ומשקה המונופוליסטי כדי לחגוג על גבם של עובדים וצרכנים, היא חשובה וחיונית, ועד כמה זקוקים העובדים והצרכנים להגנה הזאת. 

וכל המהומה הספקולטיבית הזו דוחה ומיותרת, כי נתניהו איננו עומד לאבד את שלטונו בזמן הקרוב, החלומות על כיבוש השלטון בידי הזוג המוזר הרצוג ולבני היו מראש מופרכים ומגוחכים ועודם כאלה, ולפחות אני אישית, עם כל מחויבותי רבת השנים למפלגת העבודה, אתקשה מאד להצביע לגבי אשכנזי, אדם שחוזר ומדבר על אהוד ברק כאילו מעולם לא שמע על כך שבמדינה דמוקרטית הצבא כפוף לשר הביטחון ולממשלה ולא להיפך, ודבריו של אשכנזי צורמים לי לא משום שאני מחבבת את אהוד ברק או חושבת שהצטיין ביחסי אנוש, ממש לא, ועדיין רמטכ"ל חייב להכיר בכך שהוא כפוף לשר הביטחון ולממשלה ואיננו רשאי להתנהל כלפיהם כמו יריב פוליטי נגד יריביו הפוליטיים. התבטאויותיו המעטות של אשכנזי חושפות יהירות גדולה וחוצפה אינסופית, ואני מתקשה לראות את החיבור בינו לבין מפלגת העבודה, שמסיבות שאינן ידועות לי נראה משום מה לפרשנים הפוליטיים בתקשורת מובן מאליו.

יותר מכל דבר חשפה המתקפה של ליאור שליין על יחימוביץ' את אותו פער מעמדות שיחימוביץ' מרבה, למורת-רוחו של שליין, לעסוק בו: פער מעמדות שהפך את החברה הישראלית לאחת המקוטבות ביותר בעולם, עד כדי ניתוק גמור, לא רק של המיליארדרים שאינם מייצרים דבר אלא עושקים את הציבור הישראלי, אלא גם של הבורגנות המבוססת והמדושנת עונג מעצמה ששליין מייצג, מרובו של הציבור המשתכר אל צרור נקוב ומתמודד יומיום עם מצוקות כלכליות וחוסר-ביטחון תעסוקתי, שלעולם לא יפגע בהנהלות הכושלות ובפושטי הרגל המיליארדרים, שחמדנותם האינסופית וכישלונותיהם הכלכליים גוזלים את פרנסת העניים, אך אינם פוגעים כהוא זה ברמת חייהם השערורייתית. נכון שגם שלי יחימוביץ' היתה תמיד בעלת שכר גבוה, אבל הדבר לפחות לא מנע ממנה לראות גם את מצוקת העניים, וזה הרבה יותר ממה שאפשר להגיד על ליאור שליין.  

הבחירות לנשיאות

לא הופתעתי במיוחד לשמוע ביום ששי האחרון על החקירה נגד פואד בן-אליעזר באשמת קבלת שוחד מאחד מבעלי חברת הקידוחים הציבורית שֶמֶן, אברהם נניקשווילי, שהעביר לידיו מיליוני שקלים לקניית דירה מפוארת. ארבעה ימים קודם לכן, ביום שני ה-2 ביוני, פירסם אבי בר-אלי ב"דה מארקר" כתבה על קשרי מפלגת העבודה עם יו"ר ועד פועלי נמל אשדוד אלון חסן ועם ג'קי בן-זקן, בעל המניות העיקרי בחברת שמן. שניהם נחקרים בחשד שעיסקה שבה שולמו מיליונים מחברת שמן לחברת דנה הקשורה לאלון חסן, כביכול עבור שכירת שטחים בנמל אשדוד, בעוד חברת דנה מעבירה כספים לקבוצת הכדורגל מ.ס. אשדוד שאף היא בבעלות ג'קי בן-זקן, הינה למעשה עסקת שוחד סיבובית. זו היתה אחת משורת כתבות על חקירת השחיתות בנמל אשדוד, אבל היא פירטה בצורה המפורשת ביותר את קשריהם של עופר עיני ופואד בן-אליעזר עם אלון חסן וג'קי בן-זקן, ואת האופן שבו נקשר לעניין הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי. לדברי בר-אלי, אשכנזי התמנה בנובמבר 2011 ליו"ר דירקטוריון שמן בשכר של 100 אלף שקל בחודש ותיאם עם אלון חסן את העברת הכספים משמן לחברת דנה. בראשית 2013 הסיר עופר עיני את תמיכתו משלי יחימוביץ' והחל לפעול להדחתה. העיתונאית מזל מועלם דיווחה באותם ימים על כך שעופר עיני ופואד בן-אליעזר מתכננים להריץ לראשות מפלגת העבודה את גבי אשכנזי, בחלוף תקופת הצינון שאז עדיין נמצא בה. בינתיים התקיימו בחירות במפלגת העבודה ושלי יחימוביץ' הפסידה את ראשות המפלגה ליצחק הרצוג. לדברי אלון חסן הוא סייע ליחימוביץ' להיבחר לראשות המפלגה, אבל לאחר שתקפה אותו בעקבות פירסום התחקירים על עסקיו הפרטיים והתנהלותו בנמל אשדוד, הוא פעל להדחתה. חסן מצדו מאד השתדל להציג את עצמו כמי שיכול להביא לבחירת מועמד לראשות מפלגת העבודה או להדחתו. אם כך הדבר וגם אם לא, בוודאי עשה לשלי יחימוביץ' טובה גדולה כאשר פעל נגדה. גם פעילותו של פואד להדחת יחימוביץ', שגרמה לה לסרב לתמוך במועמדותו לנשיאות ולהודיע על תמיכתה ברובי ריבלין, היטיבה עמה.

עוד סיפר בר-אלי בכתבה על כך שג'קי בן-זקן ביקש מעופר עיני לתווך בסכסוך בין לימור ליבנת ליו"ר ההתאחדות לכדורגל אבי לוזון. במסגרת ההסכם שגיבש עיני הודיע אבי לוזון על עזיבת תפקידו. בפברואר השנה פרש עיני במפתיע מראשות ההסתדרות ולאחרונה נודע שהוא עצמו עומד להחליף את אבי לוזון בראשות ההתאחדות לכדורגל! האם גם מאחורי מעברו של עיני מן ההסתדרות אל ההתאחדות לכדורגל מסתתרת גם כן איזו עיסקה מבאישה? מכל מקום העניין אומר דרשני. עוד מספר בר-אלי שהאחים יניב ואורי בלטר, ראשי חברת דנה ומקורביו של אלון חסן, קבעו את חקירתם הראשונה במשרדי העמותה להקמת מרכז רבין בתל-אביב. אכסניה נאה.

וכך סיים בר-אלי את כתבתו: "רק מוח פרוע יכול אפילו לדמיין תרחיש שבו פוליטיקאים בפוטנציה קונים תמיכה של ועדי עובדים שבוחרים בהם בכספי ציבור או בשתיקה – ומלבינים זאת בחברות ממשלתיות או בקבוצת כדורגל."

להלכה היתה הכתבה צריכה להרעיד את אמות הספים: בר-אלי האשים פוליטיקאים של מפלגת העבודה, ביניהם פואד בן-אליעזר, במעורבות בקניית תמיכתו של אלון חסן באמצעות כספי חברת שמן שהיא חברה ציבורית שמניותיה נסחרות בבורסה. שאלה נוספת שלא הועלתה בכתבה אבל הטרידה אותי מאד, היא האם מישרת יו"ר דירקטוריון שמן בשכר של מאה אלף ₪ לחודש היתה בעצם טובת הנאה שעופר עיני ופואד בן-אליעזר סידרו לגבי אשכנזי, כדי שבבוא היום יהפוך ליו"ר מפלגת העבודה מטעמם ויהיה חייב להם? והשאלה שהטרידה אותי כבר כאשר יצחק הרצוג נבחר ליו"ר מפלגת העבודה והדיח את יחימוביץ': האם הבחירות האלה נעשו בכספם של אנשי עסקים ששלי יחימוביץ' איננה נוחה להם, ומה הדבר אומר על היו"ר הנבחר יצחק הרצוג? נדמה לי שכבר קיבלתי חלק מן התשובה.

קשה שלא לחשוד שגם תמיכתה של מפלגת העבודה בראשות הרצוג בפואד בן-אליעזר לנשיאות, וזאת למרות רינונים כאלה ואחרים, בפרט בעניין מימון הדירה, לא היתה אלא תשלום של הרצוג לבן-אליעזר על הסיוע שסייע לו האחרון להיבחר ליו"ר מפלגת העבודה. אולי לא היתה להרצוג ברירה, אבל בכך הוא הכשיל את עצמו ואת מפלגתו, שהיא גם המפלגה שאני נוהגת להצביע לה, וכנראה אמשיך להצביע לה מחוסר ברירה אחרת. אבל כרגע אני די נגעלת מהמפלגה הזאת, למרות שאת בן-אליעזר דוקא חיבבתי. שמחתי שהצילו את חייו. התפלאתי שרצה להיבחר לנשיא רק מפני שחשבתי שהוא חולה מדי לתפקיד התובעני הזה, שבניגוד לכל מה שאומרים וכותבים הוא תפקיד רב סמכויות ורב השפעה, כפי שהוכיחו כמה וכמה נשיאים, שמעון פרס הוא רק הבולט שביניהם. לבד מסמכויותיו החשובות בהטלת תפקיד ראש הממשלה על המועמד שסיכוייו טובים יותר – תפקיד שיכול להיות מאד משמעותי במצבים מסוימים שכבר אירעו במדינתנו, וסמכות החנינה המאד חשובה ורגישה, יש לנשיא השפעה גדולה על מדיניות ישראל, ובהיותו ראש מדינה יש לו נגישות עצומה לזירה הבינלאומית. הייתי מאד רוצה שהעם כולו יבחר את הנשיא הרצוי לו, גם אם המשטר במדינתנו איננו משטר נשיאותי, ושתינתן לכולנו האפשרות להשפיע על זהותו של נושא המישרה הרמה.

אין לי סבלנות לאלה שמצקצקים בלשונם על כך שמועמדותו של פואד סוכלה ברגע האחרון ובמקום למצוא פסול במעשיו הם מוצאים פסול דוקא בחשיפת המידע. גם אינני מאמינה שמדובר במידע שמסר אחד מיריביו: מרגע שנפתחה חקירה רשמית בעניין חשד למעשי שחיתות בנמל אשדוד, היה בן-אליעזר על הכוונת. קשריו עם החשודים במתן ובקבלת שוחד היו עזים מדי. רבים גם ידעו עליהם, לי עצמי הספיקה כתבתו של בר-אלי והתרשים שצויר מעליה על קשרי בכירי העבודה עם אלון חסן ומקורביו כדי להבין שמשהו עומד להתפוצץ, ואני רק אזרחית שאינני מעורה לא בפעילות מפלגתית ולא בנמל אשדוד, שזכיתי לראותו לראשונה ולאחרונה בהיותי ילדה קטנה בעת בנייתו. כבר אינני זוכרת מי היה זה שהזמין את אבי לצפות בראשית שנות הששים בנמל ההולך ונבנה. מי תיאר לעצמו כמה שערוריות עתיד לספק המקום הזה. וחשבתי לתומי שאלה שמעורים בפוליטיקה ובעסקים מקפידים לקרוא את דה מארקר. כנראה שהיו עסוקים בעניינים אחרים, או העדיפו לעצום עיניים.

נשיא מדינת ישראל צריך להיות אדם נקי כפיים ולא רק אדם חביב על רבים, שבן-אליעזר בהחלט הינו. אבל עכשיו אני חושבת שלחביבות הזאת היה צד מאד מאיים, הצד של עופר עיני ואלון חסן וגבי אשכנזי, שהם אנשים הרבה פחות חביבים מבן-אליעזר. כנראה החביבות הזאת, שהשפיעה גם עלי לחבב אותו, הרדימה הרבה אנשים, גם כאלה שנמצאים בשמירה ואסור להם להירדם.

שלי יחימוביץ' ומיקי רוזנטל הודיעו על תמיכתם ברובי ריבלין לנשיאות. יחימוביץ' עקבית בתמיכתה בריבלין – היא תמכה בו גם מול שמעון פרס שנבחר מטעם קדימה, והיא טוענת שהיא תומכת בו בגלל הגינותו ומאבקו נגד חוקים אנטי-דמוקרטים, וזה אולי נכון. אני מניחה שהיא החליטה לתמוך בריבלין גם, אם לא בעיקר, כדי לפגוע בבן-אליעזר שפעל להדחתה וביצחק הרצוג שנבחר במקומה. גם בין אנשי מר"ץ יש לריבלין תומכים, אבל רוב סיעת מר"ץ תתמוך בדליה דורנר לנשיאות, והייתי שמחה אם גם מפלגת העבודה היתה תומכת בה. אולי לרובי ריבלין יש הרבה מעלות, אבל אני, שחושבת שלנשיא יש השפעה הרבה יותר גדולה מכפי שאנשים מבינים, אינני רוצה בנשיא שתומך בארץ ישראל השלמה, אלא בנשיא שתומך בחלוקת הארץ לשתי מדינות, ישראל ופלשתין. גם התקפתו של רובי ריבלין על דורית בייניש והתנגדותו למינויה לנשיאת בית המשפט העליון, שהיתה רוויה בנימות של שנאת נשים, עדיין זכורה לי מאד, גם אם אנשים אחרים העדיפו להתעלם ממנה ולשכוח אותה. הייתי מעדיפה שמפלגת העבודה תתמוך בדליה דורנר. קראתי את דברי המתנגדים לכך ששופט בגימלאות יתמנה לנשיא, אבל אינני מסכימה להתנגדות הזאת. בוועדה למינוי שופטים יושבים גם פוליטיקאים, ומועמדים לבית המשפט העליון בהחלט נשקלים גם על פי עמדותיהם הפוליטיות. בשיטת המימשל שלנו אין הפרדה גמורה בין הרשויות אלא מערכת זיקות ביניהן, בין הממשלה לכנסת ובין שתיהן לבין בית המשפט העליון. היו מי שהציעו לאחרונה שהמועמדים לנשיאות יעברו קודם לכן שימוע ויענו על שאלות. הצעה דומה הוצעה גם לגבי שופטים עליונים, וכך נהוג בארצות-הברית. אני חושבת שאלה הצעות טובות. אף פעם אי אפשר לדעת יותר מדי ולבדוק יותר מדי את עמדותיהם ומעשיהם של מועמדים למישרות חשובות. לשופטים כמו לכל האדם יש עמדות פוליטיות ואין בכך שום רע. שופט כמו נשיא הוא אדם פוליטי, ואין זה סותר את העובדה שעליו לפסוק את פסיקותיו ללא משוא פנים, העיקר שלבו טהור וידיו נקיות.

     

מחשבות עצובות על תבוסת יחימוביץ'

לפני הבחירות במפלגת העבודה קיויתי מאד ששלי יחימוביץ' תנצח, אבל חשבתי שאם אכתוב על כך זה ייראה לא ראוי, כי למרות שאני תומכת במפלגת העבודה ומצביעה לה בבחירות הכלליות, מעולם לא התפקדתי למפלגה, ומי שרוצה להשפיע על בחירת מנהיגי המפלגות צריך להתפקד ולהיות חבר ומשהו שאינני יודעת להסביר תמיד עצר אותי מלהיות חברת מפלגה. אני לא חושבת שפוליטיקה זה דבר מלוכלך ושהעיסוק בפוליטיקה בהכרח כרוך בשחיתות, או דברים דומים לכך שמונעים מאנשים להתפקד למפלגות ולהיות פעילים בפוליטיקה, אבל בכל זאת קשה לי לראות את עצמי בפעילות מפלגתית, ומעולם לא הייתי מעורבת בשום פעילות כזו – אם ראיתם את שמי כתומכת כביכול של פוליטיקאי כזה או אחר מחוץ לבלוג הזה, כנראה נעשה שימוש בשמי שלא מרצוני, כמו שראיתי פעם את עצמי רשומה עם הכתובת ומספר הטלפון בדף התומכים של פוליטיקאי שמעולם לא תמכתי בו, אבל זה כבר איננו רלוונטי כעת. בכל אופן בתור מי שאיננה חברת מפלגה ומנועה מלתמוך ביחימוביץ' בבחירות הפנימיות לא חשבתי שראוי לי לשלוח אחרים להצביע בשבילה, למרות שמאד קיויתי שהיא תנצח. גם בגלל שאני מאד תומכת באידיאולוגיה הכלכלית-חברתית שלה, ואני גם מסכימה איתה שצריך להילחם על זכויות האנשים העובדים במדינת ישראל ולא להגיד כל הזמן שרק הסדר עם הפלשתינים חשוב, כי מי שאומר את זה, כמו מערכת "הארץ" למשל, רוצה בעצם לשמר את יחסי הכוחות הכלכליים בישראל, שבצורה מאד בוטה וקיצונית ביחס למדינות אחרות מיטיבים עם העשירים ומרעים עם העניים והחלשים, והסדר עם הפלשתינים לא תלוי רק בממשלת ישראל, אבל שיפור מצב העובדים במדינת ישראל הוא בהחלט דבר שממשלת ישראל מסוגלת לעשות אם היא תרצה בכך והיא איננה תלויה באף אחד אחר כדי לבצע את זה.

ויש עוד סיבה שאני מעדיפה את יחימוביץ'. אחרי שבמצעד הגאוה בירושלים בשנת 2005 נדקרו אנשים ונפצעו, הבנתי שיכול לקרות גם רצח של הומוסקסואלים, לא הייתי צריכה לחכות לרצח בבר-נוער כדי להבין שדבר כזה יכול לקרות בהתחשב בהסתה נגד הומוסקסואלים, והתקשרתי ללשכה של יצחק הרצוג שהיה אז שר וביקשתי מהמזכירה, בעצם התחננתי, שהוא יביע תמיכה בקהילה, דבר שמפלגת העבודה לא עשתה קודם מעולם. מצעד הגאוה היה הזירה של מר"ץ וחד"ש, ואף מפלגה אחרת לא הגיעה למצעדים או לאירוע כלשהו. אמרתי שאני לא נושאת בשום תפקיד, אני רק אמא מודאגת, אבל קיויתי שמישהו לפחות ידבר איתי. המזכירה היתה אדיבה אבל בעיקר ניסתה להיפטר ממני ויותר לא שמעתי ממנה או מהרצוג שום דבר. כששלי יחימוביץ' נבחרה לראשת העבודה היא פשוט באה למצעד הגאוה בירושלים, לא רק בתל-אביב, והביעה תמיכה בשיא הטבעיות ובכלל לראשונה נתנה ביטוי למחויבות של מפלגת העבודה לדאוג גם לזכויות ההומוסקסואלים שבעקבות זה הוקם גם תא גאה במפלגת העבודה, וזה דבר שאפילו הרצוג כבר לא יצליח לקלקל. שלי לא חיכתה עד שירצחו הומוסקסואלים שאז כולם באו אבל זה כבר היה מאוחר מדי.

הצטערתי מאד ששלי יחימוביץ' הפסידה את הבחירות להרצוג, למרות שאני מנסה לחשוב שהוא לא איש גרוע, ובוודאי אני אמשיך להצביע למפלגת העבודה, אבל כל מה שאני קוראת רק מדכדך אותי יותר. למשל קראתי בדה-מארקר שכשיחימוביץ' דיברה נגד הפיטורים ההמוניים המתוכננים בחברת "טבע" שקיבלה הטבות מס אדירות, ובכלל בתכנית שלה היא שאפה להעלות את גביית המסים מהחברות הגדולות שמשלמות מסים מגוחכים בזמן שמקצצים בקצבאות ילדים ופוגעים בחלשים ביותר, באותו זמן יצחק הרצוג דיבר עם בכירי הנהלת "טבע" ובכלל הוא האשים את שלי יחימוביץ' שהיא מבריחה את המגזר העסקי מהמפלגה. חשבתי על זה כשכל הזמן דיברו כמה תרומות הרצוג גייס ושאלתי את עצמי אם התרומות האלה הגיעו ממקומות כמו חברת "טבע" או חברות אחרות שרוצות להמשיך לשלם משכורות עתק למנהלים ולממן את זה מהטבות מס מופלגות ופיטורי עובדים שמקבלים שכר מינימום, שיש בחברת "טבע" לא מעט כאלה. אם המחשבה שלי נכונה, בוודאי הרבה יותר זול לחברת "טבע" לתרום לבחירתו של הרצוג ולסלק את יחימוביץ' שמפריעה להם לפטר ולהתעשר על חשבון העובדים העניים ומדינת ישראל, הרבה יותר זול ל"מגזר העסקי" לתרום לבחירתו של הרצוג ולהעיף את יחימוביץ' מאשר לשלם יותר מסים ולפטר פחות עובדים ולקצץ בשכר המנהלים המופרך שלא רק "טבע" אלא גם הרבה חברות אחרות משלמות מבלי שהרווחים שלהן מצדיקים את זה ובעצם על חשבון כולנו, וחשבתי שאולי לא חברי מפלגת העבודה מהשורה אלא "המגזר העסקי" שזה בעלי הון מאד גדולים שמשלמים מסים מאד קטנים בעצם אחראי לסילוקה של יחימוביץ' מההנהגה, כדי שאף אחד לא יפריע להם יותר במאמציהם להפוך את ישראל למדינת עולם שלישי שבה יש שכבה צרה של עשירים מאד והמוני עניים חסרי כל ומנוצלים בלי גבול. דוקא היום כשמבטלים פתאם העלאת מסים בגלל גביית הרווחים הכלואים ואפשר לראות עד כמה הכל תלוי ברצונה של הממשלה לגבות כספים מבעלי ההון במקום לעשוק את הציבור הרחב שהולך ומתרושש, וכמה כספים הממשלה יכולה לגבות אם היא רק עושה מאמץ חלקי מאד במקרה הזה, כי לא גבו את כל מה שהיה ניתן לגבות אלא רק סכומים מופחתים בהסדר מקל עם החברות הגדולות, כשאני חושבת על כל זה תבוסת יחימוביץ' לא נראית לי כמו משהו בלתי משמעותי, אלא כמו הפיכת חצר שמימן ההון הגדול כדי לעזור לעצמו, וכמו פגיעה קשה מאד בדמוקרטיה שנשלטת עד כדי כך בידי בעלי ההון שקשה לדעת עד כמה היא באמת ראויה לתואר דמוקרטיה ולא טימוקרטיה שזה שלטון העשירים, שגם הבחירה ביאיר לפיד על פני שלי יחימוביץ' סימלה במידה רבה, ודוקא לגמרי הזדהיתי עם יובל שטייניץ שאמר שלפיד חושב שהוא עשיר אז הוא גם צריך לקבל דוקטורט בלי לעשות קודם אפילו תואר ראשון כמו שפלבאים כמונו וגם יובל שטייניץ עשו. נורא קל להגיד מה לא היה בסדר בהתנהלות של שלי יחימוביץ' ובטח היו כמה דברים לא בסדר, אבל אולי הסיבה האמיתית שהיא הובסה היא שיחימוביץ' נלחמה לממש את האידיאולוגיה שלה לצדק חברתי, שזה מה שהעם דורש, ולא מה שהעשירים דורשים.