נצחונו של דונלד טראמפ

עכשיו טראמפ כבר זכה בבחירות, אז עכשיו הוא רוצה להיות חבר שלנו, של הנשים. אחרי שהוא סלל את דרכו לנשיאות בליבוי של שנאת נשים ובשימוש בכל סטריאוטיפ שלילי של נשים בצורה הגסה והדוחה ביותר, ובדמוניזציה של הילארי קלינטון ושל נשים בכלל, שהיתה הרבה יותר הסתה פרועה מתעמולת בחירות, ואחרי שהוא איים לתבוע נשים שסיפרו כיצד תקף אותן, ואני מאמינה לכל מלה ומלה של כל אחת מהן, כי טראמפ בעצמו התרברב כיצד הוא נוהג בנשים, כי הוא יכול לנהוג כך מבלי לשלם שום מחיר, כפי שהבחירה שלו לנשיאות הוכיחה, עכשיו הוא רוצה להיות חבר שלנו, אבל אני ממש אינני רוצה להיות חברה שלו, ומגעיל אותי איך אנשים שמתעבים אותו התחילו להתחנף אליו ולומר שהוא לא באמת התכוון לכל מה שהוא אמר ושעכשיו הוא יתנהג לגמרי אחרת, רק בגלל שהוא הצליח, שבניגוד לכל הקשקשת ברשתות השידור גם בארצות-הברית וגם בישראל, לפני שטראמפ נבחר ואחרי שטראמפ נבחר, אין שום דבר מפתיע בזה שגזען ואנטישמי ושונא נשים מצליח מאד בבחירות. גם בישראל ראינו בבחירות האחרונות כמה אפשר להצליח בעזרת התבטאות גזענית מחליאה כלפי הציבור הערבי בישראל, ואני לא רוצה להביא עוד דוגמאות מהעולם להצלחה של גזענים, אנטישמים ושונאי-נשים להיבחר להנהגת מדינותיהם, ובהשראת טראמפ זה עלול לקרות בקרוב גם בצרפת ובגרמניה, שהמפלגות הגזעניות בהן מאד התחזקו בעשורים האחרונים ובמיוחד בשנים האחרונות. שנאה והסתה הן שיטה מצוינת לזכות בבחירות, כי שנאה ותוקפנות הן יצרים הרבה יותר טבעיים מחמלה וסובלנות, שבשבילן צריך להתאמץ ולדכא את הרוע שבטבע האנושי, והאדם הוא רק חיה אחת מבין החיות הרבות שנמשכות לזכר הכי חזק והכי תוקפני. כל זה איננו משנה את העובדה שדונלד טראמפ הוא חלאת אדם, ושמי שבחר בו ומי שמתלהב ממנו הוא בן מינו, כמו מעריציו הישראלים נפתלי בנט ובצלאל סמוטריץ' ויואב קיש, שבטוחים שכבר לא תהיה מדינה פלשתינית, ועלולים לגלות במהרה כמו רבים לפניהם, שמי ששונא מוסלמים לאו דוקא מאוהב ביהודים כמו שנדמה להם, וכנ"ל לגבי החרדים, שלא מתביישים לדבר על ערכי התורה בהקשר של אדם כמו טראמפ, בזמן שהערך העיקרי שהם מקדמים כבר עשרות שנים הוא שנאת ודיכוי נשים, והם מעדיפים לבחור בחלאת אדם מאשר באשה.

אין לי ביקורת כמובן על אנשים בתפקידים ממלכתיים בארצות-הברית או בישראל או בארצות אחרות, שנאלצים במסגרת תפקידם לברך את טראמפ ולעבוד איתו ביחד. אני למזלי אדם פרטי, ואני לא צריכה להיות ממלכתית ולאבד את שארית הכבוד העצמי שלי בחנופה לאדם כמו דונלד טראמפ. טראמפ הוא חלאת אדם, והוא לא מפסיק ולא יפסיק להיות חלאת אדם מפני שהוא נבחר לנשיאות ארצות-הברית. אולי להיפך. לנו הנשים קרה היום אסון גדול, שצריך לקרוע עליו קריעה וללבוש שק ואפר, כי דונלד טראמפ הוא מהיום הדוגמה לגברים בכל העולם איך להתנהג לנשים, וההתלהבות ממנו בקרב החרדים, כמו גם בקרב השמרנים האמריקנים, רק מוכיחה עד כמה הדיבור הרווח במגזרים האלה על ערכי המשפחה הוא שקר וכזב, שמנסה ללא הצלחה לכסות על שנאת נשים ודיכוי נשים, כדי לשמור על עליונות גברית ושליטה גברית, וכדי שאפשר יהיה לפגוע בנשים מבלי להיענש, ובזה אין שום הבדל בין תוקפי נשים מסוגו של טראמפ לבין החרדים שתומכים בו ואומרים שזה למען ערכי המשפחה.

לנו הנשים קרה היום אסון גדול, אבל זה לא אומר שצריך להתייאש. כמו שהילארי קלינטון אמרה יפה בנאום התבוסה שלה, תמיד יש טעם להילחם למען מה שמאמינים בו ומה שנכון, ועכשיו אנחנו צריכות לאסוף את עצמנו ולהילחם שבעתיים למען עתידנו ועתיד בנותינו ולמען כבוד האדם שלנו, כדי שיום אחד אפילו חלאות אדם כמו דונלד טראמפ יבינו שאנחנו בנות אדם ולא חפצים שתופסים אותם וממשמשים אותם ומשתמשים בהם כשמתחשק ואיך שמתחשק, שכנראה זה לא יקרה בימי חיי, אבל אולי זה יקרה פעם בעתיד. ואני תמיד אומרת לעצמי את מה שאמר לי פעם בסיטואציה די מייאשת הפרופ' המנוח נתן רוטנשטרייך, ששאלתי אותו על מאבק ציבורי מסוים שניהלתי, אם יש עוד תקוה וטעם להיאבק, והוא ענה לי שתקוה אולי אין, אבל טעם תמיד יש, ואני אומרת את זה לעצמי ברגעים קשים, וגם עכשיו.     

הכרח קיומי

בבוקר עדיף לי לפגוש נשים. הבוקר בא לקראתנו גבר אחד עם כלב קטן, שאושר החל מיד לנבוח עליו. תקחי אותו, הוא צעק עלי, לפני שאני שובר לו את כל הפנים, לפני שאני שובר לו את כל הפנים. ממילא החזקתי את אושר חזק ברצועה, וחשבתי שמה שהוא באמת רצה זה לשבור לי את כל הפנים. אני אשה, וגברים לא אוהבים שנשים מחזיקות כלב גדול. מבחינתם זו פלישה למתחם שלהם. לגברים יש המון מתחמים שמבחינתם הם שלהם, ואם אשה פולשת הם רוצים לשבור לה את הפנים או את העצמות. מצד שני, כשמדובר במתחמים של נשים, גברים חושבים שזכותם המלאה לפלוש אליהם, בחופשיות. שום אשה שהולכת ברחוב איננה מוגנת. לכאורה אני צריכה להרגיש בטוחה כשאני מסתובבת עם כלב גדול, אבל בעצם אני מרגישה כל הזמן מאוימת, מרגישה בעצם ששנינו מאוימים מגברים. כמובן לא כל הגברים, אבל יותר מדי מהם. תוקפנות כלפי היא משהו שאני פוגשת בכל יום, בדרך כלל מצד גברים שכלל אינני מכירה. ויש גברים שאני רק רואה בטלויזיה ומיד מרגישה מאוימת, ולא מסוגלת לראות אותם יותר. אף פעם לא הייתי מסוגלת לצפות במשה איבגי, למרות שלא ידעתי עליו מאומה עד שהתפרסמו בתקשורת סיפורים של נשים שנפגעו. גם בציון אמיר אינני יכולה לצפות. מאז משפט קצב יש לי סיוטים ממנו, למרות שבעצמו הוא אולי מאד מנומס לנשים, ובכל זאת אינני יכולה כבר אפילו לשמוע אותו, כולי מצטמררת למשמע קולו בלבד. ואת דונלד טראמפ מעולם לא יכולתי לשאת, האימה שהוא מעורר בי עמוקה כל כך, שלא נזקקתי לדברים שאמר לבילי בוש או לשורת הנשים המתלוננות, שאין לי ספק שהן רק מעטות מאלה שנפגעו ממנו במשך כל השנים, כדי לחוש אימת מות מאפשרות הבחירה שלו לנשיא ארצות-הברית. ויש גם הגועל מהגזענות, השנאה, האנטישמיות, אבל יותר מהכל האימה שהוא מעורר בי, והתוקפנות שלו כלפי נשים באשר הן נשים וכלפי הילארי קלינטון באשר היא אשה, ומסע הבחירות שלו שכולו רווי מסרים של שנאת נשים ואנטישמיות וגזענות, והתומכים שלו שאומרים שהכל המצאה גם כאשר הוא בעצמו מתרברב במו פיו באלימות שלו כלפי נשים, כולם מעוררים בי אימה שהיא הרבה מעבר להתנגדות ליריב פוליטי, הנושא של התנגדות ליריב פוליטי שוקע בתוך ים האימה שבגללה לפעמים אני לא מסוגלת לצפות בטלויזיה, משתדלת לצפות בערוץ 1, ששם נימת השידור היא שקטה ומלאנכולית, תואמת את תחושותי, רחוקה מן העליצות המשונה שתוקפת את כתבי הערוצים המסחריים כשיש אירוע חדשות גדול ועתיר פרסומות. מה אעשה אם ממשלת הזדון של נתניהו תבטל את ערוץ 1, במה תצפינה זקנות עייפות כמוני, שכבר איבדו את התקוה לעולם טוב יותר, ורק מקוות שלא תבוא רעה גדולה עוד יותר שתוריד את זקנתנו שאולה, שאפשר יהיה לפחות לנשום, כי דונלד טראמפ כנשיא ארצות-הברית זה חנק עולמי, זה העדר אוויר לנשימה, זה פחד לצאת מהבית, כי כל השדים משתחררים לרחוב, הקו-קלוקס-קלאן והעליונות הלבנה, כל מי שכבר חשבנו שהוכנעו, ושונאי הנשים ותוקפי הנשים ומחלקי הפרסים לתוקפי הנשים, וכל מה שאני עושה כבר הרבה זמן זה רק להתפלל, להתפלל לאלהים שיעזור לסלק את האימה הזאת מחיינו, ויעזור להילארי קלינטון להיבחר, כי אלה שתומכים בטראמפ וטוענים בלהט שכל מה שאומרים עליו ואפילו מה שהוא אומר על עצמו איננו אמת, תומכים בו קודם כל מפני שהוא גבר, ומפני שהילארי היא אשה, וכלפי נשים נוהגים בתוקפנות ובאלימות, ובגלל זה קשה להן מאד לעשות דברים בזירה הציבורית ולשנות דברים בזירה הציבורית, מפני שברגע שאשה יוצאת מהבית ונכנסת לרשות הרבים, מיד היא הופכת מטרה לתוקפנות ולאלימות שלכאורה יש להן קשר למשהו שקורה ובעצם יש להן קשר אך ורק לזה שהיא אשה, והילארי קלינטון היא אשה, היא גם אשה חכמה מאד, וחזקה מאד, שזה מאד מגביר את התוקפנות והאלימות, אבל קודם כל היא אשה, וכשאני מתבוננת בה אני רואה את עצמי, וכשאני מקשיבה לתוקפנות נגדה, מפיו של טראמפ ומפי תומכיו, אני רואה את עצמי מהלכת ברחוב ומותקפת, ואני מפחדת פחד מות מניצחון של טראמפ בבחירות, ואני מקנאה בכל אלה שמסתמכים על ההיגיון ומרצים טיעונים מנומקים וסדורים מדוע להצביע להילארי קלינטון ולמה זה עדיף, כי אני נמצאת במקום אחר לגמרי, בשבילי הניצחון של הילארי קלינטון הוא קודם כל סילוקה של אימת המות שדונלד טראמפ מעורר בי, ולכן הניצחון שלה בשבילי הוא הכרח קיומי.   

הילארי וטראמפ ואנחנו

ממש פחדתי שדונלד טראמפ ירסק את הילארי קלינטון כמו שריסק את מתחריו הרפובליקנים, וזה לא קרה. הילארי קלינטון התכוננה לעימות, וקודם כל נחה, בעוד שטראמפ התיש את עצמו בנסיעות לפילדלפיה ושיקגו. טוב שהילארי הבינה שהיא צריכה לנצח את טראמפ במוח ולא בכוח. באופן כללי עדיף שמנהיגים ומועמדים להנהגה יפעילו יותר את המוח מאשר את הכוח, לטובת כולנו, ואצל הילארי זה גם מתאים למסר הכללי, שהוא לאחד את הקבוצות השונות בחברה האמריקנית ובמיוחד ליצור חברה של ערבות הדדית, שבה העשירים משלמים מסים גבוהים יותר כדי לסייע לעניים ולחלשים, מסרים שעד כמה שהם עשויים להישמע בנאליים בחברות אירופיות – וישראל היא חברה אירופית מבחינת התפיסות הפוליטיות של מרבית תושביה, כולל אותם תושבים שעלו לישראל מארצות הים התיכון, שכולן נשלטו במאתיים השנים האחרונות על ידי בריטניה וצרפת – בארצות-הברית אלה מסרים כמעט חתרניים, והם מאד רלוונטיים גם לישראל, כי הדיעות של דונלנד טראמפ, לפחות בתחום הכלכלה, דומות מאד לאלה של נתניהו.

טראמפ מציע להוריד מסים כדי שהעשירים ירחיבו את פעילותם, ישאירו את כספם בארצות-הברית ויגבירו את התעסוקה. ממש כמו נתניהו, שהסביר לנו שהעשירים הם הקטר של המשק. רק שבישראל לפחות, הקטר שקוע בחובות של מיליארדים, והקרונות במקום להימשך קדימה תקועים במקום וגם משלמים את החובות של נוחי דנקנר ולב לבייב ויצחק תשובה. וגם בארצות-הברית, כמו בישראל, מאיימים כל הזמן, שאם העשירים יאולצו לשלם יותר מסים, הם יברחו לארצות אחרות עם הכסף שלהם, ולי תמיד בא להגיד להם שבאמת יברחו ויפטרו אותנו מעונשם. הילארי אמרה שדונלד טראמפ פשט את הרגל שש פעמים. אני קראתי על ארבע פעמים, אבל מן הסתם היא בדקה את העובדות כדי לא להסתבך. עוד כשהייתי ילדה הסביר לי סבא שלי שאנשים הגונים אינם פושטים רגל, כי פשיטת רגל פירושה שאתה נמנע מלשלם את החובות שלך. אנשים הגונים, גם כשהם מסתבכים בעסקים, הם מוכרים כל מה שיש להם ומשלמים את החובות. טראמפ מן הסתם פשט את הרגל לא מפני שלא היו לו די נכסים לכסות את חובותיו, אלא כדי להתחמק מתשלום, ולפי פליטת הפה שלו בעימות הוא בטוח שההתחמקויות שלו מתשלום מסים ותשלום חובות הן סימן לחוכמה. בכלל טראמפ מתגאה בדברים שלא ממש ברור מה יש להתגאות בהם, כמו בזה שהוא הכריח את ברק אובמה להציג את תעודת הזהות שלו, כשטען שאובמה נולד מחוץ לארצות-הברית. מה הגאוה בכך, שאל הבוקר אחד הפרשנים – הנשיא השחור הראשון באמריקה, וגם הוא צריך להציג תעודות, כמו השחורים שהמשטרה עוצרת ברחוב בלי שום סיבה, רק משום שצבע עורם שחור.

וזה בדיוק מה שדונלד טראמפ הציע: להחזיר את מדיניות היד החזקה של רודי ג'וליאני, שהתירה למשטרה לעצור אנשים ולחפש על גופם גם בלי סיבה ממשית. המדיניות הזו הופסקה בצו בית המשפט, מפני שהוכח שאיננה מכוונת נגד פושעים, אלא נגד שחורים והיספאנים באשר הם. את השופטת שנתנה את הצו הגדיר טראמפ כמי שעוינת את המשטרה, וזה מזכיר את הדברים שאמר בעבר נגד שופט היספאני שפסק נגדו. בשבוע שבו מפגינים שחורים נגד הרג שחורים על ידי המשטרה בלי שום סיבה מוצדקת, שהתרחש בזמן האחרון יותר מדי פעמים, ופעמיים רק בשבוע האחרון, התשובה של דונלד טראמפ לציבור האפרו-אמריקני המופלה היא שצריך יותר חוק וסדר, והוא מדבר על רצח השוטרים בדאלאס בידי מפגינים שחורים, אבל לא על המקרים החוזרים ונישנים של רצח שחורים. אני מתקשה לדמיין אפילו שחור אחד או היספאני אחד שיצביע בעד דונלד טראמפ, למרות שהוא הסביר להם שזה לטובתם, כי הם אלה שנהרגים, ברמז עבה שמי שאחראי לרצח שחורים הוא השחורים עצמם.

המסרים של טראמפ כל כך גזעניים בוטים שקשה להבין מדוע הוא חוזר עליהם. האם איננו רוצה לשכנע שחורים והיספאנים להצביע בשבילו? נראה כאילו כל דבריו נועדו להבריח אותם. את כל דבריו של טראמפ ניתן להבין כתמיכה באכיפה מפלה וגזענית של המשטרה נגד שחורים והיספאנים, רק בשל צבע עורם. הוא אפילו איננו מצניע את הדברים. אין ספק שדונלד טראמפ פנה בדבריו אך ורק לגברים לבנים ששונאים את השחורים וההיספאנים ופוחדים מהם וחוששים כמעט באותה מידה מאשה בעמדת כוח. זו הקבוצה שהעניקה לטראמפ את מועמדות המפלגה הרפובליקנית, וטראמפ מדבר אליה ורק אליה, אסטרטגיה שנקראת לשמור על הבסיס, כמו נתניהו וליברמן שתומכים באלאור אזריה בטענה שהם מגבים את החיילים, אבל בעצם פונים לציבור שמקל בערך חייהם של ערבים, ואולי גם בערך חייהם של יהודים ממוצא אתיופי, שכמו שמפכ"ל המשטרה העיד על שוטריו, הם מרבים לעצור אותם ולנהוג כלפיהם באלימות כי לפי המחקרים הם יותר מעורבים בפשיעה – הכל ממש מדעי. לכן מה שקורה בארצות-הברית מאד מאד רלוונטי למה שקורה בישראל, זה קורה אצלם וזה קורה גם אצלנו, וגם אצלנו יש מנהיגים שמעדיפים לתקוף שופטים שפוסקים על פי החוק, ובמקרה האמריקני גם על פי החוקה ששומרת על זכויות האדם באשר הוא אדם, וגם אצלנו יש מנהיגים שמעדיפים לערער את יסודות מדינת החוק ולקרוע את החברה לגזרים ובלבד שישמרו על מעמדם, והגזענות המניפולטיבית הזו נועדה לקדם אינטרסים פוליטיים, אבל בראש וראשונה היא משקפת את מי שהינם.

הילארי קלינטון מועדת

הבחירות בארצות-הברית מעוררות בי חרדה מאז שהתחיל המירוץ, ודי מהר הבנתי שלדונלד טראמפ יש סיכוי טוב לנצח, ואם דונלד טראמפ ינצח, זו תהיה נסיגה במעמד הנשים עשרות שנים אחורה, כי ארצות-הברית היתה תמיד המנוע של הפמיניזם העולמי, ואם אדם כמו טראמפ, שהיחס שלו לנשים דומה לזה של ברלוסקוני, כלומר כאובייקט מיני, ולא כבנות אדם, יהיה נשיא ארצות-הברית, היחס שלו לנשים יקרין על היחס לנשים בארצות-הברית ובעולם כולו, וזה לא קשור לזה שמתמודדת מולו אשה. בכל מקרה הייתי תומכת בכל מי שנגד טראמפ, גם בגלל יחסו של טראמפ לנשים וגם בגלל הגזענות המאד בוטה שלו, והשיפוט שלו את זולתו לפי המין, המוצא והמראה החיצוני. אני מפחדת משנאת הנשים שלו ואני מפחדת מהגזענות שלו ומסוג האנשים שמתלהבים ממנו. אף פעם לא פחדתי כל כך מבחירה של מועמד מסוים לנשיאות ארצות-הברית. כשג'ורג' בוש הבן התחרה בג'ון קרי ואובמה התחרה בג'ון מקיין, לא פחדתי שאם הבחירה תהיה הפוכה יקרה משהו רע. עכשיו אני מאד מפחדת מהאפשרות שטראמפ יהיה נשיא ארצות-הברית, ומאיך שזה ישפיע על אירופה שבה מתחזקות בגרמניה, אוסטריה, צרפת, הולנד ובעוד מדינות המפלגות שונאות הזרים. לכן כל מעידה ורעידה ושיעול של הילארי קלינטון מגבירים פי כמה את החרדה שאני חשה, כי המחשבה שדונלד טראמפ יהיה נשיא ארצות-הברית מעוררת בי חלחלה.

האמת שלא חשבתי שהילארי קלינטון תתמודד שוב לנשיאות, בגלל כל בעיות הבריאות שהיו לה כשהיתה שרת החוץ, ובגלל שהיא כבר לא צעירה, ובארצות-הברית נורא חשוב להיות צעיר ולהיראות טוב, שזה די טיפשי בסך הכל, נדמה לי שאצלנו יותר מעריכים את חוכמתם וניסיונם של אנשים מבוגרים, והמנהיגים היותר מוערכים אצלנו היו דוקא זקנים, ופחות מתפעלים אצלנו מהנעורים, שאולי גם זה לא בצדק. בכל אופן הילארי קלינטון התמודדה וגם זכתה במועמדות וזה שימח אותי. לא בגלל שחשבתי שהילארי באמת שברה איזו תקרת זכוכית. אני חושבת שלא, כי היא לא נבחרה רק בזכות עצמה אלא כרעייתו של ביל קלינטון ובזכות כל הקשרים שלו, שזה יותר דומה לשליטות כמו אינדירה גנדי, שהיתה אשה אינטלקטואלית מרשימה ומנהיגה חזקה מאד, אבל היא לא היתה מגיעה לראשות ממשלת הודו לולא היתה בתו של ראש הממשלה הראשון של הודו ג'והרלל נֶהרוּ. בכלל ארצות-הברית דומה מהרבה בחינות יותר לעולם השלישי מאשר למערב אירופה. היא ארץ שהמערכת הפוליטית שלה מעדיפה במפורש את הכסף הגדול, וכשהכסף הגדול הוא הגורם הדומיננטי בבחירות, קשה מאד לנשים להצליח בהן – לגברים יש יותר כסף והם מצליחים לאסוף יותר כסף מתומכיהם. הילארי קלינטון התקשתה מאד לממן את המירוץ הראשון שלה נגד אובמה. היא הצליחה בכך רק כעת, בעזרתו של ביל קלינטון ולא בטוח שבדרך הישר. לכן המועמדות שלה יותר משהיא מראה על הישג לנשים, היא מראה על הקושי לנשים להגיע לנשיאות ארצות-הברית.

וישנו הכוח הפיזי שצריך, לא כדי לתפקד כנשיא ארצות-הברית, אלא כדי לנהל מסע בחירות לנשיאות ארצות-הברית. להתרוצץ בין חמישים מדינות שמשתרעות על פני שלושה איזורי זמן זה קשה מנשוא, ואולי יש אנשים שיכלו להיות נשיאים נהדרים של ארצות-הברית, והם לא חולמים אפילו לרוץ, כי לא יהיה להם כוח לנהל מסע בחירות בארצות-הברית, שדורש כוחות עליונים מהמועמדים. וזה אחרי שמראש נופו כל אלה שאין להם כסף או לפחות תומכים מאד עשירים. כסף וכוח לגברים יש הרבה יותר מאשר לנשים, ולכן יש להם יתרון מובנה בבחירות לנשיאות ארצות-הברית וגם לתפקידים אחרים.

אומרים שהילארי היא קרה ומחושבת ולא מעוררת סימפטיה. אני דוקא מאד מחבבת אותה, והיא נראית לי בן-אדם הרבה יותר נעים מהרבה נשיאים ומתמודדים אחרים. אני מעדיפה אותה בהרבה על אובמה, שהוא מאד שחצן ויש לו הערות מאד לא נעימות על יהודים,

וזה מה שמפחיד אותי עוד יותר, כי אני חושבת כל הזמן על אריאל שרון שאחרי השבץ הראשון שהיה לו, שהיה באמת קל, אבל עדיין שבץ זו התראה חמורה על מצב הגוף ועל סכנה לחיים, יצא עורך-הדין דב וייסגלס והכריז: "היה כלא היה", ובמקום לפרוש מהפוליטיקה ולנוח, מה שאולי היה מציל את חייו, שרון חזר מיד לעבודה וכולנו יודעים איך זה נגמר. ווייסגלס כאילו עשה את זה למען שרון, אבל אם הוא היה חבר אמיתי, הוא היה צריך לומר לו שיודיע על פרישה וינוח, ואולי זה היה מציל את חייו ומאפשר לו להינות עוד קצת מהחיים.

עכשיו כאילו כל מי שתומך בהילארי צריך להגיד שלא קרה כלום ושתמשיך במירוץ. אבל אולי הילארי באמת חולה וצריכה לנוח, ואולי המירוץ לנשיאות עלול לסכן את חייה. אני לא רוצה לחשוב על זה, אבל אני חושבת על זה כל הזמן. אולי מלכתחילה היו צריכים לומר לה שעדיף שלא תסכן את בריאותה בריצה לנשיאות. מפחיד אותי מאד שטראמפ ינצח את הילארי קלינטון, אבל עוד יותר מפחיד אותי שהילארי קלינטון תמות.

אולי אני לא חושבת בהיגיון. הרי אני לא יודעת מה באמת קורה, אין לי מושג. כשמשתעלים זה יכול להיות הכל: סרטן קטלני בריאות או "זיהום על רקע אלרגי" שזה מה שהרופאים איבחנו אצלי לפני שנים כשהשתעלתי במשך חודשים כמו שחפנית ואנשים התחלחלו לשמוע אותי, ובמשך חודשים נאלצתי לבלוע כמויות מפחידות של אנטיביוטיקה וסירופים. אבל ראיתי היום את הפנים של פרופסור גבי ברבש כשדיברו איתו על המצב של הילארי קלינטון, ואני מכירה פרצופים של רופאים כשהם מאבחנים משהו מאד לא טוב, גם כשהם מאד נזהרים במלים.

זה לא כל כך אכפת לי אם הילארי שיקרה ועדיין משקרת. בענייני בריאות כולם משקרים, קודם כל לעצמם ואז גם לאחרים. אני רק רוצה שהיא תחשוב על עצמה ותשמור על עצמה, שזה מה שאנשים חולים צריכים לעשות, וזה לא מועיל לאיש אם הם מנסים להתעלם מהמחלות שלהם, כי כולנו רק בני אדם ולכולנו יש בסך הכל כוחות מוגבלים.

הכל קשה יותר לנשים, ומה שצריך לעשות זה לא לצפות מהנשים להיות חזקות כמו גברים, אלא לשנות את העולם, כדי שיהיה מקום טוב יותר גם לנשים, ובסופו של דבר זה יהיה לטובת כולם. אין שום תועלת בכך שהמירוצים לנשיאות ארצות-הברית הם כמו מסעות צלב: ארוכים עד אינסוף, קשים מנשוא ואכזריים. זה רק מוציא מהמועמדים ומהבוחרים גם יחד את כל הרוע והאכזריות, ובסוף הם בוחרים באנשים כמו דונלד טראמפ, כי הם הכי מרושעים ואכזריים.     

אלה לא הנשים שצריכות להפוך לגיבורות-על, אלא העולם הוא שצריך להפוך למקום טוב יותר, מקום של רוך וחמלה, והרי לכך, ולא לאכזריות, כמהים בלבם כל האנשים.