האמת תנצח

 

בשקט בשקט ובחשאי פינו את משפחות החטופים מרחוב עזה, אינני יודעת אפילו מתי, כנראה באישון ליל. כשקראתי את כתבתו של ניר חסון ב"הארץ", על ליל ראש השנה עם משפחות החטופים, הם כבר לא היו שם. בערב החג עוד היתה הפגנה ספונטנית, שמעתי מביתי את הצעקות להשבת החטופים, ולמחרת הם כבר נעלמו משם כאילו לא היו מעולם. גם הבדים הלבנים שנמתחו על הגדרות נעלמו, וגם השוטרים הרבים שהסתובבו שם, וחלקם ישבו בפתח חנות הפילבוקס בצומת הרחובות עזה ובנימין מטודלה והרוו את צמאונם, וחלקם ישבו בגן טיכו ולפעמים שיחקו כדורגל עם ילדי השכונה. רק הגדרות והמחסומים נשארו כשהיו, ומראה בית הסוהר עומד בעינו. לשווא ציפיתי לדיווחים על הפינוי, באתרי החדשות או בערוצי הטלויזיה. שקט דממה, כאילו לא היה מעולם. גם ראיונות עם בני המשפחות שפונו לא ראיתי, ולא שמעתי אף אחד ששאל איך הם פונו ומתי, למרות שהרבה אנשים רוצים לדעת, ואולי דווקא בגלל זה. רק הוריו של אלון אוהל התראיינו על הסרטון שחמאס פירסם שמתעד את עינו העיוורת, שאולי יכלו להציל, לו היה משוחרר בזמן ולא מופקר לסבלו לטובת בוננזת הנדל"ן של סמוטריץ', שהיא ככל הנראה מטרת המלחמה האמיתית.

יותר משבוע הם היו כאן, עינב צנגאוקר שנדמה כי שנתיים לא בא אוכל לפיה, ענת אנגרסט – עדינה וקטנת קומה, מישל אילוז, אביו של גיא שנרצח, גבר גבוה וכריזמטי שבלט בקרב החבורה העצובה, וכלב נשך אותו ברגלו. אינני יודעת של מי הכלב, אבל ראיתי את השוטרים וחיילי מג"ב משתעשעים איתו, וחשבתי שאולי הוא שייך למשפחת נתניהו, אם יש להם עדיין כלב. גם הכלבה הקודמת שלהם נשכה אנשים. זה דבר די נדיר שכלב נושך אנשים. רוב כלבי הבית אינם נשכנים. לפני כמה חודשים טענו שכלב הרג תינוקת, ואני משוכנעת שזה שקר, כי שמעתי הקלטה של השכנה מדווחת למד"א שהתינוקת נפלה מביתה למטה והיא מלאה דם, וברור שהיא מתה מהנפילה ולא מנשיכה של כלב, אבל השופטים לא רצו לחקור ממה באמת התינוקת מתה, כי לא רצו להאשים את האמא ברשלנות או גרוע מכך. הרבה פעמים שופטים מתעקשים על גרסה שאיננה אמת, גם כשברור שזו איננה אמת, ואחר כך כבר אי אפשר לתקן את המעוות, וכלבים לא יכולים להתלונן שנגרם להם עוול. השופטים קוראים לזה אמת משפטית, אבל זה שקר משפטי ולא אמת, וזה ששופטים כותבים שקר לא הופך אותו לאמת.

אחר כך שמעתי את טראמפ נואם באו"ם ואומר שהאנרגיה הירוקה הורסת את העולם ושהדבר הכי טוב זה להשתמש בפחם. כנראה תעשיית הפחם תרמה לטראמפ הרבה כסף. כל הנאום שלו היה אוסף של שקרים, וגם מה שהוא אמר על זה שקשה לשחרר את החטופים היה שקר. לא קשה בכלל לשחרר את החטופים ויכלו לעשות את זה מזמן אם היו מפסיקים את המלחמה ונסוגים מעזה וחותמים על עסקה כמו שגם כוחות הביטחון המליצו לעשות. אם נתניהו היה ממלא בחודש ינואר אחרי העסקה שהוא עצמו חתם עליה במקום ללהג שקרים על ציר פילדלפי, כל החטופים וגם החללים יכלו להיות כבר מוחזרים, והסבל של המשפחות היה נפסק, והשבר הגדול באמון של אזרחי ישראל היה אולי נרפא קצת, ויחסינו עם אירופה לא היו מידרדרים לשפל המדרגה. מחר נתניהו ידבר באו"ם, וגם הנאום שלו יהיה אוסף של שקרים והוא יגיד כרגיל שמדינה פלשתינית היא פרס לחמאס. מדינה פלשתינית היא זכותם של הפלשתינים להגדרה עצמית, כמו שמדינת ישראל היא זכותם של היהודים להגדרה עצמית, ולו היתה מדינה פלשתינית, לא היה השביעי באוקטובר, כי הסיבה העיקרית למה שהחמאס כינה מבול אל-אקצה היתה העובדה שנתניהו טען שהוא הוריד את הבעיה הפלשתינית מהשולחן, והסיבה השנייה היתה ההתגרויות של בן-גביר בהר הבית. אלה הסיבות שאנשי החמאס בעצמם ציינו ואני מאמינה להם, והעדרה של מדינה פלשתינית והסירוב המוחלט של ישראל להקמת מדינה כזו הוא מה שמעניק לגיטימציה בעיני העולם לטרור נגד ישראל, ולו היתה מדינה פלשתינית לא היתה לגיטימציה כזו, והסיבה האמיתית שממשלת נתניהו מתנגדת למדינה פלשתינית היא שהמתנחלים רוצים להשתלט על יהודה ושומרון וגם על עזה ולקבל בוננזת נדל"ן כמו שסמוטריץ' אמר, ולא אכפת להם כמה חיילים וכמה חטופים וכמה ישראלים אחרים ימותו בשביל זה. לשקר שקרים אפשר תמיד ותמיד יש אנשים שמאמינים לשקרים, אבל כמו שאמרה לי לוחמת הגיטאות ברונקה קליבנסקי, האמת היא עקשנית, ואני מאמינה שהאמת תנצח.

 

 

פרידה מביידן

 

אני מרגישה עצב עמוק על האופן שבו מסיים ג'ו ביידן את כהונתו, ואני חשה חרדה קשה מהאפשרות שדונלד טראמפ, הגזען, משפיל הנשים, גס הרוח, הבור והנבער והמרושע, יחזור לכהן כנשיא ארצות הברית, ואני חשה בושה עמוקה מכך שכל כך הרבה ישראלים, כולל שרים בממשלה, תומכים בו ומביעים בגלוי עוינות לביידן, שזאת כפיות טובה מזעזעת לנשיא שתמך בנו באמת כל המלחמה, לא רק בדיבורים, וזה מראה עד כמה השרים בממשלה טפשים ובורים ורשעים, שזה כמובן לא מידע חדש. שש מאות אלף אמריקנים מתו מקורונה, הרבה בגלל הבורות והנבערות והרשעות והטפשות של טראמפ, והייתי בטוחה שבמרכז המירוץ לנשיאות יעמוד המוות הנורא הזה מקורונה בארצות הברית בגלל נשיא לא כשיר שלעג לאנשים שחבשו מסכה ולבסוף נדבק בעצמו בקורונה וניצל בזכות טיפול רפואי מסור של הרופאים שקודם לכן לעג להם, אבל בקושי מזכירים את הקורונה, וכשביידן הזכיר את הקורונה התייחסו רק לכמה הוא גימגם, ולא למציאות הנוראה שהיתה בפועל מאחורי הגמגום של ביידן וזרם השקרים הרהוט של טראמפ, והרי מאחורי הופעות בטלויזיה יש גם מציאות, ולזרם השקרים והפנטזיות של טראמפ אין שום קשר למציאות הזו, אבל נדמה שאנשים מעדיפים תמיד את השקר על האמת, כי כך הם יכולים גם לשקר לעצמם, והרבה אנשים יכולים לחיות רק אם הם משקרים לעצמם את השקרים הגדולים ביותר, כמו האיש שצעק אתמול במגפון ברחוב עזה: "ביבי נתניהו, כל עם ישראל תומך בך, יש לך הישגים הישגים הישגים", והוא עמד לבדו ברחוב, כל עם ישראל לא בא וגם לא מקצתו. כולם כבר שכחו את משאיות הגופות העמוסות בחדרי המתים של ניו יורק, שלא היה להן מקום לפרוק בו את מטען הגופות הנורא. וגם את ההתקפה על הקפיטול, הקריאות לתלות את מייק פנס, האיש שעמד איתן לצד הדמוקרטיה. ערד ניר הזכיר בלהט שפנס, האיש שהציל את הדמוקרטיה בארצות הברית, קיבל רק שלושה אחוז מהקולות, ולתדהמתי הוא האשים בכך את ביידן, שלא החזיר את האמון בדמוקרטיה. איך ביידן אחראי לזה שמצביעיה הטפשים של המפלגה הרפובליקנית מעדיפים את טראמפ השקרן על פנס? משחר ההיסטוריה הלכו האנשים בהמוניהם אחרי דמגוגים ודיקטטורים. לשום נבחר דמוקרטי לא היו מעריצים נלהבים כמו להיטלר וסטלין, אנשים שעד היום חוגגים את יום הולדתם ובוכים על מותם. האם צריך להסיק מכך מסקנות על משהו למעט על טמטומו של המין האנושי, ועל קרבתו הנפשית והאבולוציונית לחיות שהוא מתנשא עליהן, אבל נוהג בדיוק כמו החיות שנוהות אחרי הזכר הכוחני והמרושע ביותר בלהקה, ותוקפות את מי שמראה חולשה, גם אם הוא חכם בהרבה וטוב בהרבה. רק אחרי שהדמגוג הדיקטטור מתגלה במערומיו ומביא על חסידיו – וגם על מי שאינם חסידיו – אסון נורא שקשה מאד להתאושש ממנו – רק אז יש מי שמפנים לו עורף, וגם אז לא כולם. תמיד יישארו אלה שידבקו בו ביתר שאת וימשיכו להלל אותו ולהאשים את כל העולם מלבדו, ולהתגעגע אליו, ולכמוה אליו כמו לאהוב. והאנשים האלה בעצמם הם לא פעם מרושעים, אבל לפעמים הם פשוט עיוורים לחלוטין, כאילו כיסה מישהו את עיניהם מבלי ידיעתם, והמציאות לעולם איננה חודרת לעולמם, בעיוורונם הם חיים ובעיוורונם הם מתים, ובעיוורונם הם מביאים אסון על עצמם ועל כל סביבתם.

מיתממים

 

לרגע אני לא מאמינה שהחמאס איננו יודע היכן נמצאים כל החטופים ושהוא צריך כביכול לחפש ולאסוף אותם. המקרה של רעיה רותם שהחמאס טען שאיננו יודע היכן היא ולכן לא השיב אותה לישראל יחד עם בתה, ואילו בתה סיפרה שאמה שהתה עמה כל העת והופרדה ממנה יומיים לפני השחרור, מוכיח שהחמאס משקר לגבי רעיה רותם, ולדעתי הוא משקר בכלל. אני משוכנעת שגם אם חמאס לא ידע בבוקר השביעי באוקטובר היכן כל החטופים, הוא בירר מאז היכן הם ועוקב אחר מצבם. אני די משוכנעת שהחמאס גם נעזר ברופאים שעובדים עבורו כדי לדעת מה מצבם הבריאותי של החטופים, ושלמשל אלמה אברהם בת ה-84, ששוחררה במצב קשה מאד, על סף מוות, שוחררה לאחר שרופא שעובד בשירות חמאס אמר להם שאם לא יחזירו אותה מיד היא תמות, והם לא יוכלו לספור אותה כאחת מחמישים המשוחררים. לדעתי הטענה שהחמאס לא יודע היכן חלק מהחטופים היא חלק מההתעללות של חמאס במשפחות ובישראלים בכלל. לתדהמתי בכירים לשעבר במערכות הביטחון ופרשנים בכירים מציגים את דברי החמאס כאמת, כאילו חמאס באמת איננו יודע היכן כל החטופים, ובכך הם בעצם משתפים פעולה עם השקרים של חמאס ומציגים תמונה שגויה של חוסר שליטה כביכול של חמאס ברצועה, כאשר כל הסימנים מראים שהחמאס שולט היטב בעזה למרות הכניסה הקרקעית של צה"ל ולמרות ההפצצות הקשות של ישראל וההרס הרב.

קיוויתי שהתינוק כפיר והפעוט אריאל, ילדיה של שירי ביבס, ישוחררו יחד עם אמם כבר בפעימה הראשונה, אבל בינתיים בכלל לא משחררים אותם ולדעתי זה בכוונה, כי חמאס מתכוון להשתמש בהם כדי לסחוט את ישראל, וסומך על כך שהסחיטה תצליח בגלל שהציבור הישראלי נשבה בקסמם ואיננו יכול לשאת את המחשבה שתינוק בן פחות משנה ופעוט בן ארבע מוחזקים בשבי החמאס. ברגע המתאים חמאס יודיע ש"מצא אותם", וינסה לסחוט מישראל ןויתורים בתמורה לשחרורם. אני לא מתנגדת לוויתורים תמורת החזרת החטופים, אבל אני רוצה שנהיה כנים עם עצמנו לגבי העובדה שחמאס מתעלל בנו וסוחט אותנו, והוא יכול לבצע את ההתעללות הזאת והסחיטה הזו בגלל ההפקרות של ממשלת ישראל שהותירה את ישובי עוטף עזה ותושביהם ללא הגנה, ודם הנרצחים וסבל החטופים ומשפחותיהם הוא על ידיה של ממשלת הזדון הזו, שכל יום נוסף שלה בשלטון הוא אסון למדינה.

בשבת מישהו אמר לי שהשמאל לא מבין את מה שהימין הבין מזמן, שחייבים לדכא את החמאס באכזריות, אחרת הם יפגעו בנו, ואני חשבתי לעצמי, אם הימין הבין כל כך טוב את חמאס, למה ממשלת הימין על מלא העבירה את גדודי הצבא והשריון וסוללות התותחים ליהודה שומרון, והותירה את עוטף עזה לגמרי חשוף למתקפת המחבלים. האיש ששיבח את ההבנה של הימין אמר שסמכו על המכשול ועל הטכנולוגיה, ואני חשבתי שאם הימין על מלא סמך כל כך על המכשול ועל הטכנולוגיה והעביר את כל הכוחות והכלים ליהודה ושומרון, סימן שהימין לא כל כך מבין את החמאס, וכידוע אלה אנשי הימין שטענו שחמאס מורתע ושחייבים להעביר לו כסף וכו'. מדהים אותי גם שהימין כל כך מרוצה מעצמו, דוקא כשהטיפשות וקוצר הראייה שלו נחשפים בשיאם. היה נחמד אם לפחות הימנים היו מגלים יותר ענווה ופחות מרוצים מזה שהשמאלנים ופעילי השלום נרצחו בהמוניהם, אבל כנראה שכמו החמאס, גם הימין בישראל הוא חסר תקנה.

בריאות ונראות

 

בעיתון "הארץ" כתבו שבנימין נתניהו איבד את הכרתו ופונה לבית החולים שיבא. גם בערוץ 13 אמרו רביב דרוקר והילה אלרואי שנתניהו איבד את הכרתו. בערוצים 12 ו-11 וגם ב"ידיעות אחרונות" כתבו רק שהוא חש ברע ובערוץ 12 אפילו הכחישו שנתניהו איבד את הכרתו. אמרו שהוא הגיע לבית החולים בשיירת הרכבים של ראש הממשלה ויצא מהמכונית על רגליו. מארק רגב שעבד בעבר עם נתניהו והגיע לתכניתו של ערד ניר "סדר עולמי" כדי לדבר על משהו אחר, אמר שהעברית אמנם איננה שפת אמו, אבל לפי מיטב הבנתו נתניהו לא "פונה" לבית חולים אלא נסע לשם ביוזמתו.

אני כבר לא זוכרת באיזה ערוץ אמרו שנתניהו סבל מכאבים בחזהו ולכן הגיע לבית החולים שיבא. אחר כך, או כמעט במקביל, התחילו לדבר על כך שנתניהו בילה אתמול בכנרת וכנראה סובל מהתייבשות. אחר כך הסיפור הזה התעבה, ונתניה אפילו צילם סרטון שבו הוא אמר שהוא מרגיש מצוין ושאתמול הוא היה בכנרת בלי כובע ובלי מים ולכן הוא חש היום ברע, ושאנחנו בגל חום וכדאי שלא נשהה בשמש ונשתה מים. אני תמיד בעד לשתות מים, אבל כמו שהילה אלרועי אמרה, אם מישהו סובל מהתייבשות הוא סובל ממנה באותו יום, ולא יום אחרי.

אחר כך הודיעו שאישפזו את נתניהו במחלקה הקרדיולוגית ושהזעיקו קרדיולוגים בכירים לטפל בו. אבל יואב אבן הודיע שזה שנתניהו במחלקה קרדיולוגית זה לא בגלל שהוא עבר אירוע לבבי אלא פשוט יש שם חדר מתאים.

אני לא כתבת בריאות כמובן אבל אני רוצה לומר לכם, שאם נתניהו שוכב במחלקה קרדיולוגית, לפחות יש חשש לאירוע לבבי, וזה שהזעיקו קרדיולוגים בכירים לטפל בו אומר כנראה שהיה אירוע לבבי, וזה שהיו לו כאבים בחזה זה סימן מובהק לאירוע לבבי, וזה שמספרים סיפור מגוחך על התייבשות שנגרמה לכאורה יום קודם אבל השפיעה רק אחרי יממה מחזק עוד יותר את החשד שהיה אירוע לבבי שמנסים להסתיר מהציבור. וזה שנתניהו הגיע ברכב שרד ולא באמבולנס ויצא מהרכב על רגליו זה טמטום והפקרות, כי אם היה לו אירוע לבבי או אפילו היה רק חשד לאירוע לבבי, היו צריכים לקחת אותו באלונקה ולהסיע אותו לבית החולים באמבולנס, כי לבוא אחרי אירוע לבבי ברכב רגיל וללכת על רגליך עלול לגרום לך נזק נוסף, ובבית חולים כשיש אפילו רק חשד מביאים כסא גלגלים. אפילו כשהגעתי ללדת את בתי הבכורה הביאו לי כסא גלגלים וזה היה לי מוזר אבל בבתי חולים לא לוקחים שום סיכון, וכשמדובר בראש ממשלה צריכים ללכת אפילו יותר על בטוח, אבל נתניהו הוא קודם כל פוליטיקאי, והוא רוצה שהציבור יראה אותו עומד על הרגלים, גם אם זו אחיזת עיניים, והוא רוצה שיחשבו שהוא רק התייבש, אז עושים לציבור הצגה, וממציאים סיפור על התייבשות וגם עושים סרטון שבו נתניהו מספר איך התייבש ואומר לנו לשתות מים, וגם מספר שהוא מרגיש מצוין, שמרוב שהוא הרגיש מצוין לקחו אותו לבית החולים שיבא, ובקיצור משקרים לנו בפרצוף כאילו היינו מטומטמים.

ומה שהכי עצוב זה לא שנתניהו מפחד מהציבור העצום שמתעב אותו, אלא שהוא מרמה גם את אוהביו ומעריציו, שאני כמובן אינני נמנית עמהם, אבל אני חושבת כמה נתניהו איננו בוטח בהם ומרגיש צורך לרמות אותם ולהעמיד פנים שלא היה לו שום אירוע לבבי. המעריצים של נתניהו כל כך שבויים בקסמו ותמיד מדברים עליו כאילו הוא אלהים, ואומרים שאף אחד לא יכול לנהל את המדינה, רק הוא, שזאת גם צורת מחשבה מאד לא דמוקרטית, כי בדמוקרטיה החלפת המנהיגים  לאחר מספר שנות כהונה היא חלק בלתי נפרד מהשיטה הדמוקרטית, ועל אחת כמה וכמה שנפתלי בנט ניהל את המדינה הרבה יותר טוב מנתניהו, ובמיוחד ראוי לשבח על הצורה שבה הוא התמודד עם גל קורונה מבלי להטיל סגר ומבלי להרוס את חיי האזרחים, בניגוד לנתניהו שהשתמש בקורונה כדי לדכא את הציבור, להטיל עליו גזירות דרקוניות ולהתעלל בו. לכאורה מי שמאמין בנתניהו אמור לחוש כלפיו אהדה ולעודד אותו אם הוא חולה, אבל נתניהו מוותר על האהדה, ובלבד להיראות חזק לעיני תומכיו, כי מי שאינם כאלה כבר מזמן אינם מאמינים לשום הצגה שלו. במקום לומר לאוהדיו שהוא חולה וליהנות מתמיכתם, נתניהו מעמיד פני גיבור, כי הוא מפחד להתגלות לעיני מעריציו בחולשתו, וכך הוא לא רק מרמה אותם, אלא גם שבוי בעצמו בדימוי שהוא מוכר של מנהיג חזק במידה לא אנושית, כפי שאריאל שרון ומקורביו ניסו לעשות בזמנו, ללא הועיל, כי אפילו מנהיג שחושב שהוא גיבור-על, כשהוא חולה הוא נתון בידי הרופאים ובידי שמיים, ככל האדם.  

 

 

 

 

לא חיבוק ולא התנצלות

 

יאיר לפיד עצבן אותי כשהוא שלח לטלי גוטליב חיבוק. חברת כנסת שמאשימה את נשיאת בית המשפט העליון בפיגוע אכזרי כדי להצדיק פגיעה אנושה במערכת המשפט ובדמוקרטיה, לא צריכה לקבל חיבוק, גם אם מפגינים חסמו את היציאה מביתה ומנעו מבתה האוטיסטית לעלות על ההסעה למוסד הלימודי שלה. אם חברי כנסת מנצלים את כוחם כדי להפוך את מדינת ישראל לדיקטטורה, לא נורא שמפגינים יחסמו את היציאה מביתם לכמה שעות. אני לא עשיתי שום דבר רע וכמעט בכל יום, או שמונעים ממני לצאת מהבית ואני צריכה לחכות או ללכת מסביב, או שבדרכי הביתה עוצרים אותי שוטרים וגם את כל עוברי האורח האחרים ואומרים לנו לחכות עד שהרכב של נתניהו ייצא מהבית או יחזור הביתה, ואנחנו לא נושאים בתפקיד רשמי ולא מנצלים לרעה את הכוח שאין לנו. נמאס כבר מהרפיסות של האופוזיציה ומנהיגיה שמתנהגים כאילו התארחו לתה מנחה אצל המלכה המנוחה אליזבת, ולא כמו אנשים שחבורת פושעים ובריונים השתלטה להם על המדינה והם צריכים להיאבק על חייהם. בעצם מהרגע הראשון היה ברור שהם לא מתאימים להנהיג את המחאה, ומזל שיש אנשים אחרים שמארגנים את המחאה יפה מאד ומנהיגי האופוזיציה בכנסת רק נגררים אחרי המוחים, וכל מה שנשאר זה לקוות שהם לא יזיקו למחאה.

אי אפשר להנהיג מחאה כשכל הזמן מפחדים מה יגידו עליך, ועוד כשנלחמים מול מסית שקרן חסר בושה וחסר מעצורים כמו נתניהו, שמאשים את המפגינים שאיימו לרצוח אותו, דבר שלא היה ולא נברא. הוא ושופרותיו הם אלה שמסיתים נגד המפגינים ומחפשים הצדקה לדכא אותם באלימות, בדיוק כמו בהפגנות בבלפור, כשכל הזמן האשימו את המפגינים בהאשמות שווא כדי להצדיק את אלימות השלטון כלפיהם. השב"כ מפחד מההסתה ומדבר במלים כלליות, אבל כולם יודעים שמי שמסוכן הם חסידי נתניהו ולא המפגינים נגדו. אתמול כשהלכנו להפגנה הגדולה מישהו, במבטא מרוקאי בולט, צעק עלינו: "שתישרפו כולכם כמו שהיטלר שרף אתכם בגרמניה." ככה נשמעים חסידי נתניהו, שמספרים להם שכל המפגינים אשכנזים עשירים, ושבשואה רצחו רק אשכנזים, שלשני הדברים אין קשר למציאות. אבל כמו שנתן אשל אמר על תומכי נתניהו, השנאה זה מה שמלכד אותם, וחוץ משנאת חינם וגזענות אין שם כלום. נתניהו בעצמו הוא כידוע מכחיש שואה שטען שהיטלר לא רצה להרוג יהודים ושהמופתי של ירושלים שכנע את היטלר להרוג את היהודים, וככה הוא ניסה להאשים בשואה את הערבים, ורק אחרי שקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל תיקנה אותו והסבירה שהיטלר והגרמנים אשמים בשואה, לא הערבים ואפילו לא מתנגדי נתניהו, מכחיש השואה נתניהו נאלץ להתנצל.

הנאום של יריב לוין בכנסת היה שיא השיאים, כשהוא התלונן שבהתנתקות לא ערכו איתם הידברות. הוא שכח שאת ההתנתקות עשה אריאל שרון כשעמד בראש הליכוד וכיהן כראש ממשלה מטעם הליכוד, המפלגה שיריב לוין היה פעיל בה מאז היותו סטודנט, ושאם יש לו טענות שההתנתקות נעשתה ללא הידברות, שיבוא בטענות לעצמו. בכלל שומעים לאחרונה בלי סוף על ההתנתקות ונדמה שבליכוד מנסים לשכתב את ההיסטוריה ולהציג את ההתנתקות כמשהו שהשמאל עשה לימין, ולכן צריך להתנקם בשמאל, וכנראה שיריב לוין, שהוא שקרן ומנוול לא פחות מנתניהו, חושב שאם הוא יאשים את השמאל ואולי גם את בית המשפט העליון בהתנתקות ויחזור על השקר הזה הרבה פעמים, בסוף יאמינו לו. אין שקר מוגזם מדי בשביל אנשי הליכוד ואין דבר שהם לא יאשימו בו את השמאל, כולל דברים כמו ההתנתקות שהם בעצמם עשו, ולכן לא צריך להתרגש מהשקרים שלהם ולא צריך לפחד להיאבק בהם ולהפגין נגדם, ולא צריך להתנצל כל הזמן כאילו יש למתנגדי נתניהו סיבה להתנצל. מי שצריך להתנצל על השקרים וההכפשות וההסתה זה קודם כל נתניהו והבן הנאלח שלו וכל מקורביו, שמנסים עכשיו להעביר חוק שמותר לנתניהו ומשפחתו לקבל תרומות, כדי שיאיר נתניהו לא יצטרך לשלם בעצמו את הפיצויים שבית המשפט חייב אותו לשלם לאנשים שהוא הכפיש, לצד החוק שהמדינה צריכה לממן גם את בית נתניהו ברחוב עזה וגם את הווילה שלו בקיסריה, כאילו לא מספיק שאזרחי ישראל מממנים לו בית אחד וצריך גם לממן לו שהות בסופי שבוע בווילה עם הבריכה. כמובן גם מסדרים תקציבים מיוחדים לשרה נתניהו וגם מגדילים כמעט פי שניים את תקציב הביגוד שהמדינה מממנת לזוג, שרכושם נאמד בעשרות מיליונים. אבל חינוך חינם לגיל הרך שהיתה הבטחת הבחירות הכי בולטת של נתניהו, איש איננו חושב לקיים. בעצם העלו את מחירי המעונות לפעוטות. במדינות אחרות אנשים מתקוממים על העלאות מחירים, על העלאת מחיר הלחם או הבצל. אנחנו מוחלים על מחיר הלחם והבצל, אבל לא נסכים שיהרסו לנו את המדינה ויכפו עלינו דיקטטורה ללא זכויות אדם וללא כל הגנה משרירות לב השלטון המושחת ששולח את בריוניו להפגנות עם שלטי ענק "שמאלנים בוגדים". אנחנו נפגין ונפגין ולא נתנצל על אי הנוחות שנגרמת למהרסינו ומחריבינו המעלילים עלינו עלילות ומשקרים ומשקרים ומשקרים.    

טראמפ מפחיד גם כשהוא מפסיד

 

נצחונו של ג'ו ביידן לא הביא קץ לאימה מפני טראמפ. טראמפ דיבר חודשים לפני הבחירות על כך שיהיו זיופים בהצבעה בדואר, ובכך סימן את האסטרטגיה שהכין למקרה של הפסד בבחירות שזו תמציתה: רק נצחון של טראמפ הוא נצחון ראוי להכרה. הפסד של טראמפ הוא גניבת הבחירות. אין צורך שזו תהיה אמת כדי שטראמפ יטען זאת. כל נשיאותו של טראמפ מבוססת על שקרים. שקרים, כפי שכבר כתבתי במקום אחר, אינם חוסר יכולת להכיר במציאות, אלא תוקפנות כלפי היריב, תוקפנות שמנסה לכפות באמצעות כוח את השקרים שנוחים לממציאם. לעובדה שמדובר בשקר אין משמעות, מפני שאין כוונה לשכנע מישהו על ידי הצגת המציאות אלא לכפות את השקר באמצעות כוח, כוח תקשורתי או שלטוני וצבאי. כל שלטון שאינו דמוקרטי כופה על הציבור מסכת של שקרים, וטראמפ איננו אדם שמכיר בדמוקרטיה, אלא אם כן היא משרתת אותו. הדמוקרטיה שירתה אותו כאשר איפשרה לאדם מסוכן כמוהו להגיע לשלטון. לא בטוח שהדמוקרטיה האמריקאית מספיק חזקה כדי להיפטר מטראמפ, למרות שהפסיד בבחירות. לכן אני עדיין מפחדת מאד ממה שיקרה בארצות הברית. היום גם חמי שלו כתב על כך ב"הארץ", והזכיר את תחזיתו של העיתונאי ברטון גלמן במגזין אטלנטיק שטראמפ לא יכיר בהפסדו וינסה להמשיך להחזיק בשלטון בכוח. אני לא ידעתי על תחזיתו של גלמן, שהתבססה לא רק על אישיותו של טראמפ, אלא גם על היכרות עם הבעייתיות של שיטת הבחירות האמריקאית, שאיננה מעניקה את הנצחון בפשטות למי שקיבל את מספר הקולות הגבוה ביותר – אחרת היתה הילארי קלינטון נבחרת לנשיאות ולא טראמפ - אלא פועלת בשיטה מסובכת של אלקטורים שנועדה מראש לשבש את בחירת הרוב ולהעניק כוח עודף לאיזורים כפריים על פני הערים הצפופות שהן ברובן דמוקרטיות. טראמפ עלול לנצל את העובדה הזו כדי לנסות לגרום למושלים רפובליקאים למנוע הצבעה של האלקטורים עבור ביידן במדינות שבהן ביידן זכה בבחירות. טראמפ עלול גם להפעיל את המיליציות הנאציות שתומכות בו נגד הדמוקרטים וגם את הצבא, אבל אי אפשר לדעת אם הצבא אכן יתמוך בו, במקרה שינסה להישאר בשלטון בכוח. רוב האנשים אינם מאמינים שטראמפ ירחיק לכת עד כדי כך ושיצליח באסטרטגיה כזו למנוע את החלפת השלטון ולהישאר בבית הלבן, אבל אני אינני בטוחה שטראמפ איננו מתכוון להמשיך לשלוט בארצות הברית בכוח. כמובן הוא איננו יכול לעשות זאת לגמרי לבדו. כדי להשתלט על ארצות הברית ולדכא בכוח את מצביעיו של ביידן ולאלצם להיכנע לדיקטטורה שלו הוא יצטרך כוח צבאי, וספק אם יספיקו לכך המשמרות הלאומיים של המדינות הרפובליקניות, וספק אם צבא ארצות הברית שרבים מחייליו ומפקדיו שחורים יתמוך בטראמפ אם יחולל מלחמת אזרחים כדי להישאר בשלטון. כל זה נשמע לאנשים מטורף מכדי להתממש. רוב האנשים מעדיפים לחשוב שטראמפ ייכנע לאחר שיעמיס קשיים במשך תקופה מסוימת על כניסתו של ביידן לתפקיד, אבל בינתיים אין סיבה לחשוב שטראמפ ייכנע, זו יותר משאלת לב לחשוב שטראמפ הוא אדם נורמלי שיקבל את דין הבוחר ששלח אותו הביתה בצורה מאד משכנעת, ולמרות התדהמה אצל מתנגדי טראמפ מכך שזכה בשבעים מיליון קולות, הרי ביידן זכה בשבעים וארבעה מיליון קולות, בנוסף לרוב מוחלט של האלקטורים, שזה נצחון מאד משכנע, אבל בגלל שיטת הבחירות בארצות הברית, טראמפ איננו חסר סיכוי לחלוטין. המשפטנים חוזרים ומציינים שאין צורך בהסכמתו של טראמפ לנצחונו של ביידן ושכל מה שטראמפ צריך לעשות הוא לעזוב את הבית הלבן בבוא היום, בעוד חודשיים בערך. אבל זה בדיוק העניין, שטראמפ לא מתכוון לעזוב את הבית הלבן. מלאניה כנראה תארוז ותעבור משם יחד עם בנה ואולי בכלל לא תחזור לחיות עם טראמפ, שבגללו חלו היא ובנה בקורונה ואולי כבר הספיק לה מהחיים עם התוקפנות הטראמפית, שדרשה מאנשים שלא לעטות מסכה ולהעמיד פנים שאין מגפה משתוללת שכבר הרגה כמעט רבע מיליון אמריקאים. אבל טראמפ עצמו לא בהכרח יעזוב ואולי יגייס מיליציות או משמרות או יחידות צבאיות כדי להתבצר בפועל בבית הלבן, ואולי יגייס גם את תומכיו החמושים חובבי הנשק להילחם בביידן ואנשיו, ואז אמריקה תצטרך להילחם על קיום משטרה הדמוקרטי. מלאניה אולי לא היתה מוכנה למות למען בעלה המטורף, אבל סוכנות אי-פי דיווחה בתדהמה שדווקא במחוזות מוכי הקורונה הצביעו עבור טראמפ. הניסוח הנכון הוא כמובן הפוך: לא מוכי הקורונה הצביעו לטראמפ, אלא מצביעיו של טראמפ הם מוכי קורונה, שכן במצוותו ובעידודו הם נמנעים מחבישת מסכות ומנקיטת אמצעי זהירות נגד המחלה, כצעד של נאמנות כלפי טראמפ. מה יעשו האנשים האלה שמוכנים למות מקורונה כדי להפגין נאמנות לטראמפ? האם הם יהיו מוכנים לבוא עם נשקם כדי להשאיר אותו בכוח בבית הלבן? חלקם בוודאי מסוגלים לכך.

רוב האנשים מעדיפים לחשוב שתחזיות כאלה מטורפות מכדי להתממש, ושטראמפ איננו מסוגל להרחיק לכת עד כדי כך, ושבמוקדם או במאוחר נחזה בהעברת שלטון תקנית בארצות הברית. גם אני מקוה לכך, אבל אני מפחדת עדיין שטראמפ מסוגל גם לנסות להחזיק בשלטון בכוח ולחולל מלחמת אזרחים, ושתומכיו יגידו שהוא צודק כי גנבו ממנו את הנצחון, ולא ישנה מה יקבעו בתי המשפט. עכשיו טראמפ אומר שבתי המשפט קובעים, אבל הוא יאמר זאת רק עד שבתי המשפט יפסקו נגדו, ואז הוא יטען שבתי המשפט מוסמכים רק להכריז על נצחונו של טראמפ, וכל פסיקה אחרת היא שקר. לאנשים שאינם מכבדים את הדמוקרטיה אין מעצורים ואין בעיה לטעון כך ולטעון אחרת על פי הצרכים. רוב האנשים מעדיפים לחשוב שהתפתחויות כאלה אינן בגדר האפשר. הן מאיימות מדי ונראות כל כך מטורפות שקשה להכיר בכך שהן אפשריות, ושלטראמפ אכן אין מעצורים, ושאסור להעלות לשלטון אנשים שעלולים להפוך לדיקטטורים. אבל הדמוקרטיה איננה מבטיחה לנו שרק אנשים שמכבדים אותה יבחרו לשלטון, ואיננה מבטיחה לנו שמי שמנצח ידע ברבות הימים גם להכיר בהפסד, וכמו שבני זוג נאלצים לפעמים להכיר את צדו האפל של בן-זוגם רק כאשר הם נפרדים, לא בטוח שארצות הברית כבר ראתה את הגרוע מכל שטראמפ יכול לחולל, וכל עוד הוא יושב בבית הלבן וצועק שהדמוקרטים גנבו את הבחירות, יש סיבה טובה לפחד.   

שקרים הם תוקפנות

 

כל כך הרבה פעמים שמעתי וקראתי בימים האחרונים שיש ציבור שטוף מוח שמאמין לנתניהו, שאנשים השתכנעו שתפרו לו תיקים, כאילו אם מישהו חוזר על שקר זה אומר שהוא מאמין בשקר הזה. אנשים ממציאים שקרים וחוזרים על שקרים שהמציאו אחרים, לא מפני שהם מאמינים בהם אלא מפני שזה משתלם להם ומשרת אותם. התומכים של נתניהו חוזרים על השקרים של נתניהו כי הם מעוניינים בהמשך שלטונו, ולכן הם מוכנים להמציא כל שקר ולאמץ כל שקר ולחזור על כל שקר שיכול, ולו בדוחק, לסייע לנתניהו להישאר בשלטון וכמובן לחמוק ממשפט ומהרשעה בשוחד, מרמה והפרת אמונים או בכל אשמה אחרת שמסכנת את שלטונו. נתניהו משמיע את שקריו בערוצי התקשורת המרכזיים ובזמני צפיית שיא, כדי שתומכיו יידעו מה לומר. כל נאום והצהרה של נתניהו זו שעת הדרכה איך צריך לתמוך בנתניהו ומה צריך לענות למתנגדיו. השקרים של נתניהו אינם קשורים לעיוות בתפיסת המציאות אלא לתחושת כוח של מי שנמצא בשלטון ומחזיק את המדינה כולה בגרון. אנשים שאומרים שתפרו לנתניהו תיקים הם אנשים שמכריזים שהם בשלטון והם החזקים, ולכן הם יחליטו איך לתאר את המציאות כדי שתתאים לאינטרסים שלהם ואף אחד לא ייאלץ אותם להודות במציאות שאיננה נוחה לאינטרס שלהם. להם מתאים לומר שלפני שלטון נתניהו נסעו בישראל בסוסים ועגלות ורק בזכות נתניהו יש תעשייה ומכוניות ומטוסים ורכבות, אז זה מה שהם יגידו, לא מפני שאינם יודעים שזה לא סתם שקר אלא סילוף גמור של המציאות שהוא על גבול ההזיה. הם יודעים היטב שמדובר בשקר שאם לא היה עצוב היה מגוחך, אבל השקר משרת אותם ואת רצונם בהמשך שלטון נתניהו, אז הם חוזרים עליו. הד"ר אבישי בן-חיים יודע כמו כולנו שנתניהו נכשל בשלוש מערכות בחירות בהרכבת קואליציה ושהיו לו רק חמישים ושמונה מנדטים בעדו וששים ושניים מנדטים נבחרו על ידי בוחרים שכמהו לסלק את נתניהו מראשות הממשלה. זה שהד"ר אבישי בן-חיים חוזר ואומר שהמפגינים מפגינים נגד תוצאות הבחירות, למרות שהוא יודע היטב שהמפגינים מפגינים נגד גניבת הקולות שלהם לטובת נתניהו המושחת ונגד הנבחרים שרימו והונו אותם כשבגדו בבוחריהם וחברו לנתניהו, זה לא מפני שאבישי בן-חיים טועה להאמין שנתניהו זכה בבחירות. אבישי בן-חיים יודע טוב מאד שרוב הציבור מאס בנתניהו ושאין שאיפה יותר דמוקרטית מלסלק את נתניהו שניצל את אחיזתו בשלטון כראש ממשלת מעבר כדי ללכת לשלוש מערכות בחירות שלא זכה בהן ברוב ולבסוף שיחד את מתנגדיו לתמוך בו באמצעות הבטחות שוא לרוטציה ולמישרות שרים שאת רובן כלל לא התכוון לקיים. זה שהד"ר אבישי בן-חיים אומר כל יום שהדמוקרטיה מחייבת לתמוך בנתניהו, או שנתניהו הגזען והקמצן מייצג את העדה המרוקאית, שזה בכלל בדיחה, זה מפני שהד"ר אבישי בן-חיים תומך בנתניהו כפי שהוא תומך באריה דרעי, ולכן הוא מוכן לחזור על כל שקר שיסייע לו ויפגע במתנגדיו, והוא מנסה לשחזר לגבי נתניהו את קמפיין "הוא זכאי" של דרעי שלא כל כך הצליח בזמנו אבל קנה לו הרבה חסידים וסייע לו לחזור ולכהן כשר הפנים. נכון שקצת מצחיק לתאר את האשכנזי העשיר ורב העוצמה נתניהו בתור נציג ישראל השנייה, אבל אין דבר העומד בפני הרצון. מאד קל לאבישי בן-חיים לומר דברים שקריים ונכלוליים למען נתניהו, כי הוא עובד בערוץ שקנה לבקשת נתניהו הטייקון לן בלווטניק שתומך בנתניהו וזרק מהערוץ את כל מי שהיה לא נוח לנתניהו והשאיר אנשים שמתחנפים לנתניהו בלי בושה כמו הד"ר אבישי בן-חיים. אנשים משקרים כשזה מתאים להם וכמובן כשיש להם הכוח לשקר ולא לשלם על זה שום מחיר. שקר הוא לא אקט של טעות בתום לב או אמונה תמימה. שקר הוא אקט של כוח ותוקפנות כלפי הזולת. לכן השלטון תמיד משקר יותר מהאופוזיציה, כי לשלטון יש כוח ויכולת לשקר. זה לא אומר שבאופוזיציה לא משקרים, אבל פחות יכולים להרשות לעצמם. לכן המתחסדים והמיתממים ששואלים למה מותחים ביקורת דוקא על השלטון אינם נוהגים ביושר, כי השלטון הוא זה שיכול לפגוע בנתונים למרותו. לאופוזיציה אין כוח כזה, ולכן השלטון הוא זה שאנשים הגונים מותחים עליו ביקורת, כי הוא זה שפוגע וגורם עוולות, ולא מי שבאופוזיציה. כמובן שמי שמתחנף לבעלי הכוח ולשלטון ומותח ביקורת דוקא על חסרי הכוח, רוצה להציג את עצמו כנציג החלשים והנפגעים, אבל זה מעשה נוכלות. כשהד"ר אבישי בן-חיים אומר שמגיע המון קרדיט לאלה שלא מפגינים נגד נתניהו הוא הופך את היוצרות ומציג את השלטון ומלחכי פנכתו כאמיצים ואת האנשים האמיצים שיוצאים נגד שלטון הרשע והמרמה כלא ראויים, והוא ממליץ לשבח את המתחנפים לשלטון כמוהו, ובכך משבח בעצם את עצמו. כל מי שמחניף לשלטון ומצדיק אותו מחניף בעצם לעצמו ומצדיק את עצמו, ובדיוק בגלל זה אנשים חוזרים על השקרים שנתניהו ממציא, כדי להחניף לעצמם, שתומכים בהמשך שלטונו. השקרים והחזרה עליהם הם אקט של תוקפנות כלפי מי שנלחמים למען האמת והצדק, ולכן אין שום סיבה להתייחס אליהם ולמי שמפיץ אותם בסלחנות. כל שקר שמופרח איננו תוצאה של טעות או בורות או אפילו טיפשות, אלא ביטוי של זדון נגד אנשים הגונים וישרים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פגישה עם הרוע המוחלט

לפעמים אתה נושא את עיניך ואנוס להבין שלפניך ניצב הרוע המוחלט. הרוע המוחלט איננו ניכר במראהו. מראהו אפרורי למדי, וכל עוד איננו פוצה את פיו אינך מצליח לזהות אותו. אבל כשהוא עומד לפניך ופוצה את פיו אתה אנוס להבין שלפניך ניצב הרוע המוחלט. כל מלה שהרוע המוחלט אומר היא כמוסה של רעל שנועד לשתק ולהצמית את מי שעומד בדרכו של הרוע המוחלט. לרוע המוחלט אין רגשות ואין יקירים, יש לו רק מטרות. כדי להשיג את מטרותיו הרוע המוחלט יעשה הכל וירמוס עד עפר את כל מי שעומד בדרכו, הוא איננו חס על אם, אח, בן או בת. לרוע המוחלט אין רגשות, יש לו רק מטרות, ואין דבר שהרוע המוחלט לא יעשה כדי להשיג את מטרותיו, הוא ירמוס וישמיד וידרוך על גוויות, כל מה שיאפשר לו להשיג את מטרתו. הרוע המוחלט איננו בוחל בדבר. אין צורך שתעשה משהו כדי שהרוע המוחלט יתנפל עליך. די בכך שאתה עומד בדרכו, מספיק שאתה נמצא שם במקרה ומפריע לו לעבור, כדי שהרוע המוחלט יתנפל עליך ויעשה כל מה שביכולתו כדי להשמיד אותך. לרוע המוחלט אף פעם לא מספיק להזיז אותך קצת הצדה או לסלק אותך מן הדרך. הרוע המוחלט חייב לדרוס אותך עד שלא יישאר ממך דבר. אין אצל הרוע המוחלט פשרות או ויתורים. הרוע המוחלט הולך עד הסוף מבלי לספור את הגוויות שהשאיר אחריו בדרך. ואם מפריעים לו בדרכו, הרוע המוחלט לא רק רומס ודורס, הוא גם מתנקם.  אם העזת להתייצב מול הרוע המוחלט ולבקר את מעשיו, כל שכן לגנות אותו, נקמתו של הרוע המוחלט לא תדע גבולות. אצל הרוע המוחלט אין הנחות. גם לא לאם או לאח, לבן או לבת. אצל הרוע המוחלט כולם שווים לפחות בדבר אחד: את כולם הוא ישמיד אם יעמדו בדרכו.

באמתחתו של הרוע המוחלט יש כלים רבים ומגוונים, אבל הכלי החשוב מכולם הוא השקר. הרוע המוחלט פועל בעולם של שקר. בעולמו של הרוע המוחלט הוא רואה את עצמו כטוב המוחלט. לעולם אין די לרוע המוחלט לספר על נפלאותיו וטוב לבו שלא היו מעולם, וככל שרשעותו אינסופית, כך אינסופית כמיהתו לחלוב מחמאות ולשמוע את מעריציו מזמרים את תהילתו. הרוע המוחלט חי רק בעולם השקר שלו, מתבצר בפני האמת ואיננו מניח לה שום פתח לחדור אליו, ולו סדק קטן. האמת היא אויבתו הגדולה של הרוע המוחלט. יותר מכל דבר אחר, הרוע המוחלט איננו יכול לשאת את האמת. האמת פועלת עליו כמו חומצה מאכלת. לפיכך האמת היא הנשק היחיד שבאמצעותו אפשר להילחם ברוע המוחלט.  

ולמען האמת חייבים להילחם.

Fake News

Fake news, יצירתן והפצתן, אינן מעשה של בורות כפי שחושבים גם כמה מלומדים שמנסים לתרץ הפצת ידיעות כזב בכך שאנשים אינם צורכים תקשורת מהימנה אלא ניזונים מן הרשתות החברתיות. זוהי גם איננה תופעה חדשה, גם אם המונח שבו משתמשים נכנס לשימוש רק בשנים האחרונות, ודוקא בהיפוך משמעות, שכן דונלד טראמפ כינה את פרסומי העיתונות האיכותית שאיננה נוטה לו חסד Fake news, למרות שהוא עצמו הוא כיום גדול המפיצים של חדשות כזב בעיקר באמצעות הטוויטר, שהוא כלי התקשורת החביב עליו. הציוצים השקריים והשיתופים של פרסומים שקריים באמצעות ציוציו של דונלד טראמפ מציגים את כל מאפייניה של התופעה: הפצת שקרים היא מעשה פוליטי, היא מונעת מזדון ולא מבורות, והיא נסמכת על כוחו, עוצמתו והשפעתו של השלטון המרכזי הממוסד, ולא על גורמים שוליים תמימים או חתרניים במודע. כאמור אין זו תופעה חדשה: מאז ומתמיד הפיצו גורמים פוליטיים עלילות שקריות שנועדו לפגוע ביריביהם, האמיתיים או המדומים, והתופעה הגיעה לשיאה בדיקטטורות הטוטליטריות הגדולות של המאה העשרים, ברית-המועצות הסטליניסטית וגרמניה ההיטלראית, ותוארה באופן נפלא בספרו של ג'ורג' אורוול "1984".

אני עצמי פגשתי את התופעה לראשונה כשעקבתי אחרי חוגים נאציים בשנות השמונים והתשעים של המאה שעברה ונוכחתי כיצד הם טוענים ללא הנד עפעף שלא היתה שואה, שמדובר בתפאורות שבנו [היהודים] בהוליווד, ומיד ממשיכים ואומרים שישראל עושה שואה לפלשתינים. לא בורות יש כאן אלא כוחנות וזדון: אתם לא תגידו לי דברים שאינם נעימים לי. אני אכחיש כל דבר שבו אתם מאשימים אותי, ומיד אאשים אתכם באותו דבר עצמו. כך נוהג גם דונלד טראמפ: הוא מכחיש את דיווחי האמת של התקשורת האיכותית ומאשים אותה בשקרים כאשר היא מדווחת עליו אמת, וטוען לציד מכשפות נגדו, למרות שהביטוי מתאים הרבה יותר לשקרים הזדוניים שהפיצו הוא ואנשיו על הילארי קלינטון כדי להכפיש את דמותה. Fake news כוללים כמעט תמיד הכחשה של עובדות מוכחות, והאשמת היריב בהאשמות שוא וברדיפה, כלומר כמעט תמיד כוללת הפצת השקרים גם מרכיב של התקרבנות, שבו הופך הנאשם את עצמו לקורבן של רדיפה על ידי אלה שהוא רודף, ובכך הופך את תפקידי הרודף והקורבן על פיהם ונוטל לעצמו את תפקיד הקורבן בעודו רודף.

רוב המאמרים ב"דר שטירמר" עסקו בסכנה שמהווים היהודים לגרמניה, ובטענה שאם הגרמנים לא ימהרו להשמיד את היהודים תחילה, ישמידו היהודים את גרמניה. בתחתית כל גיליון "דר שטירמר" נכתב "היהודים הם אסוננו". גם החזרתיות היא מאפיין של הפצת שקרים. השקרן יחזור על השקר שוב ושוב בניסיון למלא בו את החלל ולדחוק את האמת אל מחוץ לשדה הראייה. חזרתיות זו, לצד היפוך הרודף והקורבן מאפיינת כמובן גם את נתניהו באמירותיו "לא יהיה כלום כי אין כלום" שקצת נדחקה הצדה לאחר הגשת כתבי האישום, והוחלפה ב"יריבינו בשמאל נלחמים לעצור את הישגינו האדירים" ו"תפרו לי תיקים" ובפי חסידיו המושבעים "שי ניצן עבריין". האנשים שחוזרים על אמירות אלה אינם עושים זאת מבורות אלא דוקא מפני שהם יודעים שנתניהו הוא העבריין, והם מנסים במודע, בזדון ובכוחנות להפוך את היוצרות ולהטיל את האשמה על מי שתפקידם להגיש את כתבי האישום. אין גם סיבה לרחמנות כלפי חסרי השכלה שחוזרים בקול ענות על כזבים, סלחנות שמאפיינת מגמות מסוימות באקדמיה מתוך הנחה שגויה שאנשים אלה אינם יודעים מה הם עושים. הם דוקא יודעים היטב שכדאי להם להתחבר לשלטון על ידי תמיכה במי שהכוח בידו, ושבכך הם מחזקים גם את עצמם, כאשר הם מתחברים ומשתתפים באלימות השלטון נגד קורבנותיו ונרדפיו. ובשלטון נתניהו רשויות החוק והשמאל, שאין ביניהם שום חפיפה למעט היות שניהם יריביו המוצהרים של נתניהו, בשלטון נתניהו השמאל ורשויות החוק נרדפים, נרדפים עד חורמה, והצלחתם לשרוד בכלל, ולו במתכונת מתגוננת וחלשה, היא פלא בפני עצמו, שמעיד על עוצמתם המוסרית.

גם הטענה הסלחנית שמפיצים כמה מלומדים שבני השכבות החלשות תומכים בנתניהו מפני שהוא מאפשר להם להרגיש עליונות על הערבים מקלה עם תומכי נתניהו, או טראמפ, או מודי בהודו, או בני דמותם האחרים. אולי פרופסורים אינם ממהרים לרחבת המוזיאון כדי לצעוק ששי ניצן עבריין ועוד קללות, אבל החנופה לשלטון והתוקפנות כלפי יריביו איננה מוגבלת לחסרי השכלה ומעמד. גם פרופסורים בכירים ועיתונאים בכירים אוהבים לסגוד לכוח ולהחניף לשליטים, ואם אינם מחניפים לנתניהו וטראמפ, הם מתחנפים לאנגלה מרקל, ואם אינם מחניפים לשליט מסוים הם מחניפים לעם הגרמני או לעם הצרפתי או לאמריקאים שההפצצות שלהם בשנות התשעים על הסרבים קורבנות הנאצים נתמכו על ידי להקה עצומה של פרופסורים ואנשי רוח שיודעים הכל מלבד היסטוריה וממשיכים עד היום לתקוף את הסופר פטר הנדקה שהיה בין היחידים שהזכירו לגרמנים את מיליון וחצי הסרבים שרצחו במלחמת העולם השנייה כשהרסו את יוגוסלביה בפעם הראשונה, בלי עזרה מהאמריקאים והבריטים שניתנה להם בפעם השנייה, ומציגים דוקא אותו כמי שתמך כביכול ברציחות המוניות, רק משום שהעז להזכיר לגרמנים שהם ולא הסרבים הרסו את יוגוסלביה ורצחו את תושביה היהודים והסרבים, שכיום הם להוטים להאשימם בפשעי מלחמה בתקוה למחוק את פשעיהם שלהם. לשוא. למרות המאמצים שום מנהיג איננו תופס בתודעת ההמונים את מקומו של היטלר, ולא בכדי. הנדקה לא ביקש לעצמו את פרס נובל אלא לסופר היהודי-סרבי אלכסנדר טישמה שתיאר בספרו "ספר על בלאם" (התפרסם בהוצאת עם עובד בתרגום דינה קטן בן-ציון) את טבח היהודים והסרבים בעיר נוביסאד, וכבר זמן רב איננו בין החיים. אינני יודעת אם מי שהעניק את פרס נובל דוקא להנדקה רצה לחזק את המסר שלו או אולי להשתיק אותו דוקא, כי איש לא דיבר על ספריו של טישמה ועל פשעי הנאצים והקומוניסטים שעליהם כתב בעוצמה ובזעקה נוקבת. את פשעי הקומוניסטים דוקא מדגישים כעת במשטרים הלאומנים במזרח אירופה, אבל את פשעי הנאצים, ובפרט אלה שנעשו נגד יהודים וסרבים, הכל מנסים להכחיש. גם נתניהו כמובן ניסה לתרום את חלקו לכך כאשר טען שהיטלר לא רצה להרוג יהודים, אלא המופתי השפיע עליו להורגם. קשה כנראה לתפקד כשקרן סדרתי מבלי להידרדר במוקדם או במאוחר גם להכחשת השואה. הרי זה האירוע שהכי קשה להתמודד איתו ועם אימת הזוועה של האנטישמיות והגזענות חסרת-הגבולות שעמדה בבסיסו. לכן הגזענים נמשכים במיוחד לסיפורי כזב מסיתים, שבהם מושאי השנאה שלהם מופיעים בתפקיד הנאצים, גם ובפרט כאשר הם עצמם מאופיינים בחשיבה אנטישמית או נאצית. מי שניזון מדמוניזציה מתמדת של קבוצות אתניות או דתיות יעדיף תמיד שקרים מכלילים על פני אמיתות מורכבות.

בעולם שבו מתחזקות המגמות הפשיסטיות והנאציות ומשטרים מאבדים את מאפייניהם הדמוקרטים – פחות חילופי שלטון, פחות חילופי מנהיגים, פחות כוח למערכת המשפטית ולמערכות הבקרה ומתקפה מתמדת על התקשורת והאמנות שמטבען להתבטא ולא לשתוק, פורחת התעמולה בעזרת ידיעות כוזבות. חשוב לדעת שהיא איננה מגיעה מלמטה אלא מלמעלה, מגורמי שלטון שמעוררים, מדריכים, מלבים ומפיצים אותה, ושהדרך היחידה להילחם בה היא לזכור את האמת לחזור עליה בלי הרף. האמת היא עקשנית ובכוחה למוטט בסופו של דבר את השקר.  

      

רופא ועובדת סוציאלית משקרים בבית המשפט

השבוע ישבתי שעות רבות בבית המשפט ושמעתי רופא ועובדת סוציאלית מעידים עדות שקר. ידעתי שהם משקרים לכל האורך כי הם דיברו על דברים שאני יודעת, והם לא אמרו אפילו מלה אחת של אמת. גם השופטת הבינה שהם משקרים והעירה להם על כך במלים מנומסות כמו: "לא אמין", "לא משכנע", "לא תואם את הכתוב בתצהיר". לפעמים היא העירה להם שדבריהם מנוגדים לדברי אחרים, ואז הם אמרו שהאחרים משקרים, אבל אלה היו הם ששיקרו, הרופא והעובדת הסוציאלית. הם כמובן לא היו שם במסגרת תפקידם אלא כאנשים פרטיים. הם באו לבית המשפט בתקוה לזכות במיליונים שאינם מגיעים להם, וכדי לשכנע את בית המשפט שהמיליונים כן מגיעים להם, הם דיברו בגנות זולתם ובשבחי עצמם. הם סיפרו על עצמם איזה אנשים נפלאים הם, בניגוד לאחרים, אלה שמהם אמורים המיליונים להילקח או שכבר נלקחו מהם בעבר, וכמה להם עצמם מגיעים המיליונים האלה, כי הם אנשים כל כך נפלאים, וחוץ מזה הם טענו שזה כלל איננו רצונם שלהם לזכות במיליונים, הדבר פשוט נכפה עליהם כדי לכבד את רצון הזולת שהוא מעל הכל, מה גם שרצון הזולת הזה מזכה אותם במיליונים, שלולא כן אולי היו דואגים קצת פחות לכבד אותו, כפי שכבר קרה בעבר, כשרצון הזולת זיכה דווקא אחרים. אנשים שהם שקרנים וגזלנים תמיד מאד משבחים את עצמם ואת המסירות וההקרבה של עצמם לאחרים, אבל איכשהו, כשמישהו מהלל את עצמו ומכפיש את זולתו בתקוה לקבל מיליונים, זה פחות משכנע. לכן לשופטת לא היה קשה במיוחד להבחין בכך שהם משקרים, למרות שבניגוד לי היא לא ידעה את העובדות האמיתיות, ונאלצה להסתמך על הגיונה וניסיונה בלבד. היתה שם עוד אשה ששיקרה, אבל היא היתה סתם שקרנית, לא רופאה ולא עובדת סוציאלית, לכן התמקדתי בהם. חשבתי שהאנשים האלה שהעידו עדות שקר לכל האורך מעידים בבתי משפט ויש להם לא פעם תפקיד מכריע בהחלטות הרות גורל, כמו להוציא ילדים מבית הוריהם, או להעביר קשיש למוסד סיעודי או למנות לו אפוטרופוס, ואם הם מסוגלים להעיד עדות שקר גמורה כדי לזכות במיליונים שאינם מגיעים להם על חשבון אחרים, אולי הם מסוגלים גם להעיד עדות שקר על מטופלים שלהם או על משפחות של מטופלים, ודוקא אז, כשאין להם אינטרס אישי מובהק וגלוי, דוקא אז אולי יותר קשה לשופטים להבחין בהתחסדות ובשקר, כשהם מוסווים כחוות-דעת מקצועית, שאמורה להיות אובייקטיבית, אבל לעולם איננה אובייקטיבית, כי לכל אדם יש דעה על דברים שהוא עוסק בהם או נוגע בהם, וההבדל היחיד בין אנשים הוא במידת ההגינות שלהם, לא במידת האובייקטיביות, למרות שלא פעם מבלבלים בין שני המושגים המאד שונים האלה, כי אדם יכול להיות אובייקטיבי רק כשאין לו שום עניין במשהו. למשל אני אובייקטיבית לגבי מכוניות כי אינני נוהגת ואני מבדילה ביניהן רק לפי הצבע והגודל, ואני יודעת לזהות בוודאות רק חיפושית פולקסוואגן שפעם היו המון ועכשיו נותרו מאד מעטות ורובן רכבי אספנות. אבל אין לי שום אובייקטיביות לגבי פוליטיקה או שאלות מקצועיות, שבהן יש לי דעה משלי. להיות הגון אדם יכול תמיד, ובלבד שהוא אדם הגון. אדם הגון איננו משקר, לא בעניינים מקצועיים ולא בעניינים אישיים, ואנשים שקרנים הם לא הגונים, לא בעניינים אישיים ולא בעניינים מקצועיים, ולכן די מפחיד לשבת שעות ולשמוע רופא ועובדת סוציאלית משקרים כדי לזכות במיליונים שאינם מגיעים להם, ולחשוב על אנשים שאולי לוקחים מהם את הילדים או שוללים את חירותם על סמך עדות של רופא ועובדת סוציאלית שהם שקרנים גמורים, ולולא היה הדבר נוגע לי אישית, אפילו לא הייתי יודעת שהם קיימים.  

קאטפיש

הלכנו לסרט קאטפיש שפירוש שמו דג שפמנון. זה סרט שמאד כדאי לראות אותו. אפשר להסתכל על הסרט הזה מכל מיני זויות. אני הייתי מגדירה אותו כסרט על הקשר העצוב בין האמת והשקר. זהו סרט על שקרים ומקומם בחיינו, השקרים שמספרים לנו והשקרים שאנחנו שומעים ורוצים להאמין בהם, וזה סרט על החיים שהם עצובים וקשים ולא דומים בכלל למה שאנחנו רוצים ומדמיינים לעצמנו. זה כאילו סרט על משהו טכנולוגי ומודרני, אבל זאת רק האריזה. בעצם זה סרט על השקרים שאנחנו שומעים וגם מספרים לעצמנו, ואלה דברים מאד מאד עתיקים.

פעם ראיתי סרט שכבר אינני זוכרת את שמו על נערה אנלפביתית שעורך-דין אחד הכניס להריון. הנערה ביקשה מבעלת הבית המשכילה שבביתה עבדה לכתוב לאהובה בשמה, כדי שלא יידע שהיא אנלפביתית, אבל בסופו של דבר האמת התגלתה, ועורך הדין אמר לבעלת הבית שהתכתבה איתו התכתבות ארוכה: אנחנו נאהבים, גבירתי, אנחנו נאהבים, והיא רק שתקה. נזכרתי בזה אחרי הסרט, וגם בספר "אהבה בימי כולרה" שהוא האהוב עליי ביותר מכל ספריו של גבריאל מרקס, ויש בו כותב מכתבים מקצועי שכותב מכתבים עבור זוגות נאהבים שאינם יודעים קרוא וכתוב, ולפיכך הרבה פעמים מתכתב עם עצמו, ואי אפשר לא לחשוב כמה שקרים יש באהבה, והרבה מהם שקרים רצויים לשני הצדדים, כי האהבה זקוקה לשקרים, למרות שאפשר לחשוב שאם משקרים האהבה מזויפת, אבל האם באמת יש הבדל כל כך גדול בין השקרים המכוונים לשקרים הלא מודעים, אלה שנאהבים מספרים לעצמם ולבני זוגם ושבהם הם רוצים כל כך להאמין? האם אנשים רוצים בכלל לדעת את האמת על אהוביהם ועל אהבתם?

אפילו בשקרים זדוניים יש צד פאתטי. תמיד מי שמשקר מנסה לומר שהוא שוה יותר ממה שחושבים, שהוא הרבה יותר מכובד, מוערך, מצליח ממה שחושבים. באינטרנט יש הרבה אנשים שמתארים את עצמם בתור אינטלקטואלים, והם לא. הם רק מתחזים, דוקא לאינטלקטואלים הם מנסים להתחזות, והם בטוחים שהם יכולים לחקות דיבור של אינטלקטואל כפי שדיבור של אינטלקטואל נשמע באזניהם. בעצם גם בחיים אנשים הרבה פעמים מנסים להישמע כאילו הם בעצמם המציאו דברים שהם בעצם שמעו מאחרים. זה מעניין בשבילי, הקנאה הזאת באנשים שיכולים לומר דברים חכמים או מקוריים. פעם במאמר גדול שפרנק ריץ' כתב בניו יורק טיימס הוא כתב שאנשים שונאים אינטלקטואלים יותר מעשירים. נדמה לי שזה היה פרנק ריץ'. זה מעניין, שהדבר הכי מרגיז זה לא שמישהו יפה יותר או עשיר יותר, אלא שמישהו יותר חכם ויותר מוכשר ממך, וזה הדבר שאנשים הכי רוצים לעצמם. גם מהחיים אפשר לדעת בקלות שאנשים הרבה יותר שונאים מישהו שיותר חכם מהם מאשר מישהו שיותר יפה. בחכמים הרבה יותר מקנאים. זה לא קשור ישירות לסרט, רק בעקיפין. אנשים רוצים להיות מוצלחים, שזה בשביל רוב האנשים להיות מוערכים בזכות משהו שהם יודעים לעשות, וזה הרבה יותר חשוב לאנשים מאשר להיות יפים או עשירים, וזה אומר שהשקרים מראים בעצם מה הכי חשוב בחיים.

אפילו בשקרים זדוניים יש משהו מאד פאתטי. שמתי לב שגם השופטים מרחמים על השקרנים הגדולים, אלה שמספרים על עצמם את הדברים שהם נורא רוצים שיהיו אמיתיים. השופטים משתפים פעולה עם השקר, בשביל לא לחשוף את השקרן בקלונו, כי זה עלול להיות מאד אכזרי להטיח בפניו את האמת. אבא שלי שהיה שופט ארבעים שנה סיפר לי את זה בעצמו, שאנשים שיקרו בפניו והוא לא אמר להם שהם משקרים מתוך רחמים. יש משהו כל כך פאתטי בשקרנים, במיוחד אלה שמתפארים בכישרונותיהם ומדווחים על כל מיני הצלחות בחיים.

שקרים זה דבר מרגיז אבל אחד הדברים שיפים בסרט קאטפיש זה שלא יצא מהשקרים שום דבר רע. זה מעורר מחשבה איך צריך להתייחס לשקרים. הרי שקרים הם פרוידיאנים אפילו יותר מבדיחות. אולי צריך להתייחס לשקר כמו לסוג של משאלה. אולי השקרן הוא רק חולם. אולי שקרים הם רק חלומות שאינם קוראים לעצמם חלומות, כי הם יותר מדי מפחדים שאין להם שום סיכוי להתגשם בחיים האמיתיים.