די להתקפות על מירב מיכאלי

 

ההתקפות על מירב מיכאלי בשל סירובה להתאחד עם מר"ץ יותר ויותר מקוממות אותי. אני תומכת במר"ץ, ואני מרגישה הרבה יותר קירבה לזהבה גלאון מאשר למיכאלי, אבל אני חשה יותר ויותר שמאחורי ההתקפות על מיכאלי, שתמיד דואגות גם ללעוג בד בבד לדיבור שלה בלשון נקבה – מה זה קשור לעניין האיחוד, מלבד העובדה שהקישור הזה חושף מה באמת מפריע לתוקפים את מיכאלי: היותה אשה פמיניסטית – מאחורי ההתקפות עומדים הרבה יותר זדון ושנאת נשים מאשר כוונות טובות למנוע את חזרתו של נתניהו. הרי אין מישהו שבאמת יודע מה יועיל יותר: לכולם ברור שריצה משותפת של העבודה ומר"ץ עלולה לפגוע בשתיהן, כי השמאלנים יותר יעדיפו להצביע לחד"ש ולא למר"ץ מאוחדת עם העבודה, והימנים יותר יעדיפו להצביע ללפיד או לגנץ מאשר לאיחוד עם מר"ץ. אולי דוקא האיחוד יזיק לגוש יותר מאשר ריצה נפרדת? הרי איש איננו יודע בוודאות מה יעזור יותר, וגרוע מכך, המתקפות על מיכאלי אינן תמימות: הן נועדו לערער את אמונם של מצביעיה בכך שתעבור את אחוז החסימה ולגרום להם להצביע למפלגות שימינה מהעבודה, בבחינת נבואה שמגשימה את עצמה, ואכן מעמדן של מיכאלי והעבודה מתערער בעקבות המתקפות הבלתי אפשריות האלה, ששותף להן גם עיתון "הארץ", שתמיד התחזה לעיתון שמאלני ותמיד היה עיתון קפיטליסטי ותאצ'ריסטי וסקסיסטי וגם סתם מרושע וצבוע, במיוחד כשעורכיו מבחינים בצבע אדום, שאז הם מגיבים כפר משתולל. כמה שוביניזם גברי היה בהתקפות על הרשימה היפה של מפלגת העבודה, שבניגוד לדימוי המפלגה כמפלגת הגימלאים ההולכים לעולמם, הציגה פנים צעירות, נשיות, נמרצות וסוציאליסטיות. כמה ניסיונות נעשו להציג את נצחונה של לזימי, חברת כנסת שבלטה מאד בפעילותה למען חקיקה סוציאלית, כאיזו מזימה מסתורית, וכך גם את הדחתו של עומר בר-לב, שקל להבין אותה לאור שלל התבטאויותיו המביכות כשר לביטחון פנים, גם אם יש מידה של אי-צדק בלשפוט אותו רק על פי התבטאויות מביכות אלה, אבל כשאדם נמצא כל העת בעין הציבור ומתבזה באשמתו בלבד, הוא איננו יכול לבוא בטענות לציבור שמובך ממנו ומעדיף אחרים על פניו.

מדוע אין איש תוקף את לפיד על סירובו להתאחד עם גנץ, או את גנץ על סירובו להתאחד עם לפיד, ועל התעקשותו המגוחכת להציג את עצמו כמועמד לראשות הממשלה כאשר מספר המנדטים שלו כמחצית מאלה של "יש עתיד"? מה החכמה בכך שגנץ ושותפיו אינם מפסיקים לתקוף את מגרעותיו ומגבלותיו של לפיד כמועמד לראשות הממשלה במקום להתאחד מאחוריו? מדוע איש איננו אומר להם שיפסיקו את השתוללות האגו המגוחכת הזו ויתמכו בלפיד כמועמד הגוש לראשות הממשלה, ובכך יחזקו את הגוש כולו במקום לפצל אותו? מדוע משלימים בקלות כזאת עם כך שגבר שרבים בציבור חושבים ללא חכם במיוחד ולא חזק אופי במיוחד דורש לעצמו את ראשות הממשלה בטיעונים מגוחכים שהחרדים ילכו איתו, בזמן שברור שהם מעדיפים את נתניהו, ולאחר שכולנו נוכחנו מה היתה שווה ה"ערבות" שהעניק דרעי לגנץ להבטחת הרוטציה עם נתניהו וכהונתו של גנץ כראש ממשלה? מדוע מלחמת האגו והנקמנות האינסופית בין גנץ ללפיד זוכה לכל כך מעט התייחסות, בעוד שמיכאלי וזהבה גלאון, שמעולם לא תקפו זו את זו, ושמקיימות מירוץ יפה והוגן לכנסת, שמנסה לשקף ככל האפשר גם את ערכיהן, בראש וראשונה ערך השוויון בין גברים ונשים ובין יהודים וערבים, מדוע דוקא הן נשלחות חליפות להתאחד או לפרוש מהמירוץ, ובכך להותיר את מצביעיהן הנאמנים ללא בית פוליטי? האם רק למי ששונא ערבים ונשים, או לפחות מתנשא עליהם, יש זכות לבטא את זהותו הפוליטית במלואה?

אני מאמינה ביחודן של מפלגת העבודה ומר"ץ, ששונאיהן ומבזיהן מציגים כמפלגות זהות לכל דבר. אבל יש הבדל גדול בין מפלגה שמתנגדת באופן מוחלט להתנחלויות כמו מר"ץ לבין מפלגה כמו העבודה שתומכת בהשארת התנחלויות בעלות ערך בטחוני, יש הבדל גדול בין מפלגה כמו העבודה שתומכת בירושלים מאוחדת כבירת ישראל לבין מפלגה כמו מר"ץ שמאמינה שיש לתמוך במדינה פלשתינית שבירתה ירושלים המזרחית, כי חשוב לכבד את הקשר של הערבים, הן הנוצרים והן המוסלמים לירושלים, כפי שחשוב לכבד את הקשר של היהודים לירושלים ולהגן על המתפללים בכותל. יש הבדל גדול בין מפלגה שתומכת בחוק האזרחות וגם בחוק הלאום כמו מפלגת העבודה, לבין מפלגה כמו מר"ץ שתומכת בביטולם המוחלט של חוקים אלה, שפוגעים קשות בזכויות האדם והלאום של הציבור הערבי. גם אם מצביעיהן של מפלגות אלו מעטים למרבה הצער, לשתיהן יש מקום וזכות קיום. כמובן שאם היו מחליטות להתאחד לצורך הבחירות הייתי מצביעה לאיחוד הזה, אבל העדפתי היא שלא תתאחדנה ושתישארנה כפי שהינן, ואני מאמינה שבוחריהן הנאמנים לא יבגדו בהן ולא ינטשו אותן, למרות המתקפות הכל כך בלתי הוגנות והמדיפות ריח סקסיסטי עז. ההחלטה צריכה להישאר בידי המפלגות עצמן וחבריהן הנבחרים, ולאיש, במיוחד למי שלעולם לא יצביע לא לעבודה ולא למר"ץ, אין זכות לתקוף אותן על בחירתן.

 

הודעה לקוראים ולעוקבים:

הבלוג נפרץ בחודש מאי וכל העוקבים נחסמו והמנגנון חובל כך שגם עוקבים חדשים ייחסמו. אני כמובן לא חסמתי איש ואינני יכולה לבטל את החסימות. ייתכן שנגרמו גם נזקים נוספים. אני מבקשת מהקוראים לסייע לי להפיץ הודעה זו, וכן לסייע לי להפיץ קישורים לבלוג ולרשימות בו, ואני מקוה שחברת גוגל תתקן את החבלות.

הגזענות לא השתנתה

 

יש אנשים שמאושרים מזה שנתניהו כבר לא ראש הממשלה והכל נראה להם נפלא, אבל אני לצערי לא מרגישה כך. אני מרגישה שעדיין נתניהו תלוי מעל ראשינו כמו חרב מתהפכת, זועם ומאיים, ואי אפשר לצפות בתכנית אקטואליה בלי לראות את שופרו הנאמן ד"ר שלמה קרעי, שלכן אני צופה פחות ופחות. דוקא העובדה שיש אנשים שממש שמחים היא בעצמה הוכחה עצובה לכמה עגום מצבנו, שהציפיות שלנו כל כך קטנות, כל כך נמוכות, שהדעות המזעזעות ביותר הפכו לנורמה, ונחשבות לקונסנזוס. אתמול שמעתי את קרין אלהרר נוזפת בחברי הכנסת של הליכוד והציונות הדתית, שאינם רוצים להצביע בעד החוק הגזעני והטרנספריסטי שאוסר על איחוד משפחות בין בני זוג ישראלים ופלשתינים, שאותי זה מאד משמח ואני מקוה שיתמידו בהתנגדותם לחוק ושהוא יתבטל סופסוף אחרי שבמשך שמונה-עשרה שנה סיפק הצדקה להתעלל באנשים חפים מפשע. קרין אלהרר אמרה שכשהיתה באופוזיציה דאגה תמיד לבטחון המדינה. אבל החוק הזה, בעצם הוראת שעה שמתחדשת מדי שנה מפני שאיננה ראויה להיות חוק קבוע, איננו דואג לבטחון המדינה. הוא רק משתמש בבטחון המדינה כתירוץ לטרנספר של ערבים שנישאו לבני זוג פלשתינים. זה חוק מזעזע שמונע מאזרחים ישראלים לחיות בישראל עם בני זוג פלשתינים ומפריד אמהות מילדיהן באכזריות שאין דוגמתה. מדינה שיש לה חוק כזה בספר החוקים צריכה להתבייש. אבל בישראל מתייחסים לחוק הטרנספר הגזעני הזה כאילו מדובר בחוק סביר לגמרי ולגיטימי לגמרי, שכל חבר כנסת צריך לתמוך בו, וזה אומר רק דבר אחד: שכנסת ישראל שרצתה להיות אור לגויים היא בושה וחרפה, ומפלגות שמתיימרות להיות ליברליות ואפילו שמאלניות הן בעצם לאומניות וגזעניות בצורה בלתי נסבלת, ובראש וראשונה יש עתיד, שהיא המפלגה  הגדולה ביותר אחרי הליכוד. אלה דעות שהן לא רק ימניות, הן לאומניות וגזעניות, כי שום יהודי לא היה מסכים שיגרשו אותו מארץ כלשהי בגלל שהוא התחתן עם בת המקום. כולם מצפים להיפך, שיתנו להם מיד אזרחות של המדינה שנישאו לאחד מבניה או בנותיה. בישראל לעומת זאת אם אלמן עם שמונה ילדים מתחתן עם אשה מהגדה או מעזה, מדינת ישראל עלולה לגרש את אשתו או את כל המשפחה, מבלי להתחשב בכך שמקור פרנסתם בישראל ושהילדים נולדו וגדלו בישראל. חוץ מלסלק פלשתינים מהמדינה אין לחוק הזה שום מטרה אמיתית, רק תירוצים. יש עתיד תומכת בשוויון להומוסקסואלים אבל לא לערבים. הסיבה היא שהרבה הומוסקסואלים מצביעים ליש עתיד אבל אין הרבה ערבים שמצביעים לה, ומפלגת יש עתיד היא לא מפלגה אידיאולוגית, אלא ארגון לקידום בורגנים שבעים או עשירים ממש שמחזיקים בדעות הלאומניות והחשוכות ביותר אבל משוכנעים שאנשים ליברלים ומתקדמים כמותם עוד לא נולדו. עצם העובדה שהמפלגה הזאת היא עמוד התווך של קואליציית השינוי לכאורה מדכאת עד היסוד. שלא לדבר על מה שקרוי השמאל. רק עיסאווי פרייג' הערבי מתנגד לחוק המזעזע הזה? למה מר"ץ איננה דורשת כאיש אחד את ביטולו המוחלט של חוק הגזענות הזה? למה משאירים את עיסאווי פרייג' לבדו? איזו בושה זו למפלגה שמתיימרת להיות התגלמות השמאל וערך השוויון. ומפלגת העבודה בכלל שותקת, המפלגה שכל מיני עיתונאים כתבו שעכשיו אין שום הבדל בינה לבין מר"ץ, אבל נדמה שהדנ"א שלה לא השתנה מימי הממשל הצבאי הזכור לשמצה, זה שהאירוע המכונן שלו הוא טבח כפר קאסם, במקרה או שלא במקרה הכפר של עיסאווי פרייג'. רק לערבים יש בעיה עם חוק גזעני שלא רק מפלה אלא יורד לחייהם של ערבים ופוגע בזכויות האדם הכי בסיסיות שלהם? ליהודים אין בעיה עם גירוש של אם לשמונה ילדים לעזה כשבעלה הישראלי צריך לבחור בין לעזוב את עבודתו בישראל ולהצטרף אליה לעזה או להיפרד ממנה? מה היו כל חברי הכנסת האלה שנואמים לנו על בטחון המדינה אומרים לו נהגו כך בהם ובחבריהם?  

נתניהו הלך אבל לא נעלם מהשטח, ומה שהרבה יותר גרוע, הרוח הרעה של הלאומנות והגזענות לא נעלמה. היא מפעמת בממשלת השינוי כפי שפיעמה בממשלה שהתפזרה.

תחקיר עובדה על מאיר כהן

המגיבים שתקפו את התחקיר של "עובדה" על מאיר כהן, לבד מהתקפות אישיות על אילנה דיין - שהזכירו את תגובתה הבלתי נשכחת של משפחת נתניהו לתחקיר עובדה על שרה נתניהו – התמקדו בטענה שלא נראתה בכתבה שום מתלוננת. זה כמובן ספין, ולא רק משום שהטענה חזרה אצל כמה וכמה מהמגינים על מאיר כהן ונשמעה מתוזמרת ומתואמת מטעם יחצ"ן כלשהו, אלא מפני שהמעשים המגונים לכאורה של מאיר כהן היו רק הרקע לכתבת עובדה, שבמרכזה עמד עניין אחר לגמרי: במרכז התחקיר עמדה טענתו של דורון ביטון, שהיה בעבר יד ימינו של מאיר כהן בעת כהונתו כראש עיריית דימונה, שמאיר כהן הדיח עדים לעדות שקר נגד ביטון ולהעלמת ראיות לצדקתו, ושהרשעתו בבידוי ראיות וסחיטה ממאיר כהן הסתמכה על עדויות שקר ושיתוף פעולה של משטרת דימונה עם מאיר כהן. טענתו של דורון ביטון נתמכה בעדותה של רווית בן-ברוך, שהיתה בזמנו מזכירתו של מאיר כהן בהיותו ראש עיריית דימונה, שהודתה למצלמה שהעידה במשפטו של ביטון עדות שקר, כביכול מעולם לא שמעה מחברתה שמאיר כהן נישק אותה בכוח, בעוד שהאמת היתה ששמעה מחברתה הנסערת את הדברים באותו יום עצמו שבו קרו. עדות נוספת שנשמעה בכתבה היתה זו של קצין משטרה שניהל חקירה בתלונתו של מאיר כהן על מעשה סחיטה נגדו, שכאשר החקירה התפתחה שלא כצפוי, והמשטרה ביקשה לחקור את הנשים שמאיר כהן האשים בטוויית עלילות שוא נגדו, התקבלה הוראה מגבוה להפסיק את החקירה. לא היתה לנו מתלוננת כי במרכז התחקיר עמד דוקא מתלונן, והוא בהחלט התראיין וסיפר את סיפורו, שלפחות אצלי עורר יותר אמון מתגובותיהם של מאיר כהן וחבריו, וכאמור היתה גם עדות מכרעת של מזכירתו של כהן באותם ימים שהודתה בעדות שקר בבית המשפט. לו סיפרה רווית בן-ברוך בבית המשפט את האמת, ספק אם ביטון היה מורשע ונשלח לכלא. לכן החזרה של מאיר כהן על כך שביטון הוא "עבריין מורשע" עוררה בי עוד פחות אמון כלפי מאיר כהן, כי דורון ביטון לא הורשע בעבירה לפני תלונתו של מאיר כהן עליו וגם לא הורשע בעבירה כלשהי לאחריה. למעשה דורון ביטון כלל לא הורשע בהליך משפטי רגיל אלא הסכים להודות בעבירה שלטענתו לא ביצע בעסקת טיעון, מכיוון שנשבר נפשית מעדויות השקר נגדו ומתחושת הבדידות וחוסר האונים. דורון ביטון הורשע איפוא, על פי הודאתו בעסקת טיעון, בבידוי ראיות ובניסיון סחיטה ממאיר כהן על פי תלונתו של כהן ועל פי עדויות שנשמעו במשפט שלטענת עדה מרכזית במשפט היו עדויות שקר, שהעדים הודחו לכאורה לעדויות שקר אלה על ידי מאיר כהן ומקורביו, ובין השאר הועלתה טענה שמאיר כהן שיחד במשרה בכירה בעירייה את אמה של המתלוננת שדורון ביטון הקליט – ואותה הקלטת, לדברי העבריין שלקח אותה מדורון ביטון, הושמדה מיד – כדי שהאם תשפיע על בתה לחזור מדבריה ולהעיד עדות שקר שביטון הדיח אותה להתלונן על מעשה מגונה שלא היה. בעיניי הגיוני יותר שראש עיר רב עוצמה בעירו, וגיסו של השר מאיר שטרית שאשתו נשמעה בתחקיר מאיימת על אילנה דיין איום שיכול להיות מוגדר לדעתי כניסיון סחיטה באיומים - מדיח עדים שהוא יכול גם לשחד וגם לפגוע בהם, ולכן יש סיבה להיענותם לשקר למענו, מאשר שעובד שפוטר וראש העיר עוין אותו ואין לו שום כוח ושום יכולת לשחד או להתנקם במישהו, מצליח להדיח אשה לעדות שקר שהותקפה על ידי ראש העיר. לדעתי מלכתחילה היה מקום לחשוד בתלונתו של מאיר כהן נגד דורון ביטון, אבל אולי זו לא חכמה שאני חושבת כך, כי אני כבר שמעתי את עדותה של רווית בן-ברוך שהודתה שהעידה עדות שקר שממנה עולה כמובן שגם המותקפת העידה עדות שקר בבית המשפט. רק השבוע כתבתי על אנשים שהורשעו בעבירה החמורה ביותר בספר החוקים, בעבירת רצח, ונידונו למאסר עולם, על לא עוול בכפם, ואני מאמינה ברצונם הטוב של שופטים לעשות משפט צדק ואני עצמי זכיתי להגנה רבה מבתי משפט כשאנשים התנכלו לי שלא בצדק, אבל אני יודעת שהשופטים לא תמיד מצליחים לעשות צדק, כי להם עצמם לרוב אין מושג מה באמת קרה והם נאלצים להסתמך בהחלטותיהם על עדויות, ואם עדים מעידים עדויות שקר, השופטים מתקשים לעשות צדק, ועלולים לעשות לנאשמים עוול.

היה לי קל יותר להאמין בחפותו של מאיר כהן אילו אמרו חבריו שקשה להם עם הדברים ושהם מקווים שאינם אמת, או אם היו אומרים אפילו שלאור היכרותם עם מאיר כהן קשה להם להאמין בהאשמות נגדו. דווקא ההתגייסות המוחלטת להגן על מאיר כהן ולתקוף את אילנה דיין בהתקפות אישיות רק מערערת את האמון במליצי היושר האלה, שאינם יכולים לדעת אם מאיר כהן אומר אמת או לא כי הם לא היו שם, והייתי מצפה לפחות מחברי הכנסת של יש עתיד, ובמיוחד מיאיר לפיד, שיהיו קצת יותר זהירים ולא יישמעו כמו מיקי זוהר ודוד אמסלם כשהם מגינים על נתניהו. מי שמתיימר לדאוג לאזרחים צריך להתייחס בצורה זהירה יותר לאזרח שמתלונן שחבר כנסת עשה לו עוול נורא. לפחות הייתי מצפה לאמירה שצריך לבדוק ולברר את הדברים, ולא לפסילה על הסף של התחקיר. את יעקב פרי, בן-אדם שהיו לו כמה זכויות, העיף לפיד כהרף עין בגלל ששיקר לגבי שירותו הצבאי, שקר שלא הזיק לאיש ורק ייפה מעט את עברו בשירות קרבי שלא היה, ואפשר היה להתייחס אליו בסלחנות. אבל כאשר אדם שהורשע בפשע וישב בכלא מתלונן שהעלילו עליו עלילה והעידו נגדו עדויות שקר ששלחו אותו לכלא, יש מקום להתייחסות יותר רצינית מצד מי שמתיימר לכהן כראש ממשלה ולהיות טוב והגון יותר מראש הממשלה הנוכחי.

הרבה זמן כעסתי מאד על האופן המביש שבו העמיד בני גנץ את עצמו לבחירה כיושב ראש הכנסת במקום מאיר כהן בשירותו של בנימין נתניהו, אבל בדיעבד אני שמחה שמאיר כהן לא נבחר ליו"ר הכנסת. יריב לוין שנבחר במקומו הוא אמנם מקורבו של בנימין נתניהו והתקפותיו על בית המשפט העליון מקוממות, ובכל זאת אני שמחה שנבחר לראשות הכנסת אדם שהוא הגון ושיש לו אידיאולוגיה, שבכך הוא די חריג בכנסת שרוב חבריה מרוב המפלגות הם אופורטוניסטים גמורים שדואגים אך ורק לעצמם. כמו שאמרו חז"ל, לפעמים מתוך שאינו לשמה בא לשמה. וחשבתי גם על יאיר לפיד שעד כה דוקא הערכתי את תפקודו כראש האופוזיציה, אבל גם הוא מנהל את מפלגתו בצורה מגלומנית ובריונית, איננו מאפשר בחירות דמוקרטיות, כופה את עצמו כראש הרשימה כאילו היה מדובר בעסק פרטי ולא במפלגה פוליטית, ומסלק מן הסיעה בכנסת אנשים – ובמיוחד נשים - בעלי עמוד שדרה ודעות עצמאיות, בעלי השכלה ואישיות ואידיאולוגיה, כמו ד"ר עדי קול וד"ר עליזה לביא, ומביא במקומם אנשים חסרי עמוד שדרה שמוכנים לערוק ולתמוך בנתניהו כשהדבר משתלם להם, כפי שכבר קרה עם שלוש חברות כנסת של יש עתיד, שלפיד בחר לשבץ במפלגתו שבה הוא שליט יחיד ודיקטטורי. כדאי שלפיד יעשה חשבון נפש עם עצמו לגבי האנשים שהוא מדיח והאנשים שהוא ממנה, כי קשה לומר שההדחות שלו היו ראויות כפי שקשה לומר שהמינויים שלו היו מוצלחים לאור תוצאותיהם. אולי אני טועה, אבל תחושתי היא שגם התמיכה המוחלטת שלו במאיר כהן עוד תעלה לו ביוקר.

דוקא לפיד

בזמן האחרון יורדים הרבה על יאיר לפיד, וזה דוקא גורם לי לחבב אותו יותר. ליאור שליין, שהוא בן זוגה של מירב מיכאלי ממפלגת העבודה, מקדיש חלקים נרחבים מהתכנית שלו לרדת על יאיר לפיד, וגם אילה חסון ירדה עליו לפני שבוע כי הוא סירב להתראיין אצלה בתכנית בגלל ששידרו סקר מנדטים, והמצב שלו בסקרים פחות טוב מסקרים קודמים, אבל עדיין הרבה יותר טוב ממצבו הנוכחי בכנסת. גם אני חושבת שטיפשי שהוא סירב להתראיין בגלל סקר מנדטים שמערער על יכולתו לנצח את נתניהו, אבל התעצבנתי כשאילה חסון אמרה: אם אתה לא מסוגל להתמודד עם סקר מקושקש, איך תתמודד עם איומים אמיתיים כמו איראן והחיזבאללה, שזה כמו להגיד אתה לא מתאים להיות ראש ממשלה, בניגוד לנתניהו, שלו היא לא היתה אומרת דבר כזה, כי נתניהו בכלל לא חולם להתראיין אצלה או אצל כל מראיין ישראלי אחר, ואף אחד לא שואל את נתניהו איך תתמודד עם איומים אמיתיים אם אתה לא מסוגל להתמודד עם עיתונאים ישראלים ששואלים אותך שאלות קשות במקום להתחנף אליך. נתניהו שהוא ראש ממשלת ישראל ומחויב לציבור הישראלי יותר מכל אחד אחר, לא מתראיין לעיתונות הישראלית, רק לעיתונות האמריקאית, ורק עושה הצגות עם קלסרים ודיסקים, וגם את זה הוא עושה באנגלית. בכלל מדהים איך העיתונות הישראלית מתחנפת לנתניהו, וגם מתנגדיו מפארים אותו כמה הוא מצליח, ומתעלמים מהעובדה שאנחנו מצויים במצב מלחמה עם החמאס. אתמול היה יום קשה במיוחד בעוטף עזה והיו עשרים שריפות בגלל עפיפוני תבערה, אבל בקושי מתייחסים לזה בתקשורת, כאילו המונדיאל יותר חשוב מזה שתושבי עוטף עזה חיים בגיהנום, כאילו המלחמה היא רק שלהם. זה מזכיר לי את היחס בתקשורת לאינתיפאדה השנייה, כאילו זאת בעיה פרטית של תושבי ירושלים ועוד ערים שקרובות לקו התפר. אבל זאת לא בעיה של תושבי עוטף עזה אלא של מדינת ישראל, ונתניהו נושא באחריות למה שקורה לתושבי ישראל, גם אם זה קורה בחבל ארץ מבודד בדרום שרוב אוכלוסיית ישראל מנותקת ממנו, ורק התקשורת יכולה לשקף לה את המציאות כהווייתה במלוא החומרה, ובמקום זה היא דוחקת את השריפות בעוטף עזה לאחרי הדיווחים על המונדיאל. כל ההצלחות שמייחסים לנתניהו ושנתניהו עצמו מאדיר, נובעות מהמדיניות של מימשל טראמפ, שהוא נשיא מאד בעייתי, ושבכלל לא בטוח שהטיפול שלו בשאלות של פירוק הגרעין הוא נכון ומועיל. ההישג שמציינים לזכות נתניהו, שטראמפ  ביטל את הסכם הגרעין עם איראן, עלול להתגלות ככישלון, שיביא לכך שאיראן תחזור להעשיר אורניום. פירוק הגרעין בצפון קוריאה הוא רק אופציה בינתיים. כל ההתלהבות מטראמפ וכתוצאה מכך מנתניהו מבוססת על משאלות לב והתלהמות ולא על דברים שקורים במציאות.

אז האם לפיד יהיה יותר טוב? אינני יודעת. אבל גם אינני חושבת שהוא יהיה יותר גרוע, ואם יהיו לו קצת יותר מנדטים זה לא יכול להזיק. לפחות הוא פחות יהיר מאבי גבאי, שבהתחלה סתם לא התלהבתי ממנו ועכשיו אני נגעלת ממנו, ומההכפשה שהוא אירגן נגד לפיד, ומהתגובה היהירה שלו שהוא הולך לנצח. בינתיים הוא רק מצליח להבריח ממפלגת העבודה את האנשים שהצביעו למפלגה הזאת כל החיים. אבי גבאי אומר בגלוי שהוא רוצה לחקות את נתניהו, כי נתניהו מנצח, אבל הוא שוכח שנתניהו מנצח בליכוד, ומפלגת העבודה היא לא הליכוד, והבוחרים שלה הם לא בוחרים של הליכוד והם נגעלים מכל דבר שמזכיר את נתניהו, ובטח ממישהו שחוזר על ההכפשות של נתניהו את השמאל. אפילו עמיר פרץ, שמאד נגעלתי ממנו כשהוא עזב את העבודה מיד אחרי שקיבל מקום שלישי בבחירות המוקדמות לתנועה של ציפי לבני, וכשגם המפלגה הזאת של לבני התפרקה הוא חזר לעבודה, אפילו עמיר פרץ נראה לי הרבה יותר סימפטי מגבאי, וזה שגבאי אמר לו שיעזוב את המפלגה זה מרתיח, כי אפשר להגיד המון דברים רעים על חוסר הנאמנות של עמיר פרץ למפלגה ולבוחריה, אבל את כולם אפשר לומר גם על גבאי, שהשתלט על מפלגת העבודה כמו שמשתלטים על חברה בקשיים ומדבר כאילו הוא הבעלים של חברה פרטית, ולא של מפלגה אידיאולוגית. במה שנוגע לאידיאולוגיה הרי במפלגה של לפיד יש יותר אנשי שמאל מאשר במחנה הציוני של היום, שיצחק הרצוג מילא אותו באנשי אריאל שרון כמו ציפי לבני ויואל חסון, שממש אין לי חשק להצביע בשבילם. לפעמים אני חושבת, אולי בכל זאת תצביעי לעבודה למען אנשים טובים כמו איציק שמולי וסתיו שפיר, אבל אז אני רואה את אבי גבאי בטלויזיה וזה עובר לי. דוקא לפיד לא מרגיז אותי ולא מגעיל אותי, ויש לו תכונה אחת שלי אישית חשובה מאד: יש לו עמדה שלילית כלפי מנהיגים אנטישמיים ומכחישי שואה, בניגוד לנתניהו שממש נמשך אליהם בעבותות ומתקשה להיפרד מהם, ומסביר שהערבים אשמים בשואה ושהאנטישמים הם חברים שלנו. הדבר שהכי מגעיל אותי אצל נתניהו הוא החיבור שלו עם דונלד טראמפ ועם המנהיגים האנטישמיים במזרח אירופה, ואיך שהוא דוחף אותנו לזרועות המשטרים הגרועים ביותר. אולי לאנשים אחרים זה נראה כמו הצלחה דיפלומטית אדירה שמגיעים עליה שבחים. אני מעדיפה לראות את יאיר לפיד נרתע מאנטישמים, מאשר לראות את נתניהו מחבק אותם ומעתיר עליהם מחמאות.     

לא כל כך גרועה

לכאורה הויכוח על כניסת מפלגת העבודה לממשלה, כן או לא, צריך מאד לעניין אותי. אני אפילו מנסה להתעניין בו, אני קוראת מה שכותבים עליו, מקשיבה לדיונים בטלויזיה. כששלי יחימוביץ' דיברה על ההתבזות של הרצוג הרגשתי שהיא כמעט הולכת לבכות ודי נחמץ לי הלב, כי אני תמיד תמכתי בשלי יחימוביץ', וגם עכשיו הייתי מעדיפה שהיא תעמוד בראש מפלגת העבודה ותנהיג אותה כאופוזיציה לוחמת לנתניהו, ואני מניחה שבשורש הרצון של הרצוג להיכנס לממשלה, כמו בברית המשונה שלו עם ציפי לבני שהרגיזה אותי מאד, עומד במידה רבה הרצון לערער את יכולתה של יחימוביץ' לפגוע במעמדו ואולי אפילו להדיחו מראשות המפלגה, למרות שאינני בטוחה שהיתה מצליחה בכך, כי להרצוג יש הרבה תמיכה וכסף, אבל ביני לביני אני חייבת להודות שממש לא אכפת לי. לא אכפת לי אם העבודה תצטרף לממשלה או תישאר באופוזיציה והרצוג ימשיך להעליב ערבים ולכפור באפשרות של פיתרון מדיני ולהציע הפרדה חד-צדדית, כולן התנהגויות והצעות מחפירות שאינני יכולה להסכים להן. בעצם לא אכפת לי מה מפלגת העבודה תעשה כי אני כבר ממילא מיואשת ממנה, למרות שכנראה אמשיך להצביע לה בהעדר אופציה אחרת מלהיבה יותר. אני עדיין מתפלאת על הצלחתו של יאיר לפיד, לפחות בסקרים, ואני עדיין בהלם מתשעה-עשר המנדטים שקיבל בקדנציה הקודמת, יותר ממפלגת העבודה, ומכך שכעת מנבאים לו אפילו עשרים מנדטים. מדוע כל כך הרבה אנשים תומכים ביאיר לפיד? מה הם מוצאים בו? ואני אף פעם לא הייתי משונאיו, בתור מנחה בטלויזיה בהחלט חיבבתי את ההגשה הנעימה שלו, בשונה מרוב הפוליטיקאים הוא נראה אדם סימפטי. אולי זה סוד הקסם? אנשים, לפחות בישראל, פשוט רוצים פוליטיקאי נחמד, מישהו שהם יכולים גם לאהוב, מישהו שלמרות שהוא איש עשיר מאד, הוא מצליח לתת לאנשים תחושה שהוא אחד מהם? הפוליטיקה היא סוד בלתי מובן. אם חושבים על התמיכה העצומה בארצות-הברית הענקית בדונלד טראמפ, שכולו שנאה וביזוי כבוד האדם, אולי התמיכה ביאיר לפיד הסימפטי איננה משהו כל כך גרוע, אולי לתמוך במועמד שהוא בן אדם, זו גם אמירה פוליטית, ויותר מכך, יאיר לפיד הוא אזרח עם רקע לגמרי אזרחי. כל הזמן טוענים שמפלגת העבודה נכשלת בגלל שמנהיגיה אינם ביטחוניסטים, ושעם רבין ואהוד ברק, הראשון אהוב מאד, השני די מאוס, הצליחה העבודה להגיע לשלטון. אבל אולי הטענה הזו פירושה להילחם מלחמה קודמת במקום את המלחמה הנוכחית, כי ליאיר לפיד אין שום עבר ביטחוני, ובכל זאת התמיכה בו איננה נופלת בהרבה מהתמיכה בנתניהו, וגם נתניהו לחם אמנם בסיירת מטכ"ל אבל לא היה מפקד, ובכל זאת הציבור בוטח בו. אולי זאת האנגלית המשובחת, הייצוגיות, שמיטיבה עם נתניהו ולפיד, גורמת להם להיראות כאנשים שמתאימים לייצג אותנו מעבר לים. סופסוף נתניהו בנה את כל הקריירה שלו על כישרונו בייצוג ישראל בארצות-הברית. אבל נתניהו מעולם לא היה אהוב, מעולם לא היה מנהיג אהוב כמו מנחם בגין, ואילו יאיר לפיד אהוב מאד על תומכיו, ואהבה תמיד קשה להסביר. פתאם התחלתי לחשוב על משהו כמעט דימיוני, כמעט בידיוני, ששלי יחימוביץ' תעזוב את העבודה ותצטרף ל"יש עתיד". זה הרבה פחות מופרך מההצטרפות של ציפי לבני למפלגת העבודה, ופעם יחימוביץ' ולפיד היו חברים. ואולי הם עדיין חברים. זה כמובן לא מתאים לאידיאולוגיה של יחימוביץ', שהיא סוציאליסטית ודמוקרטית ולא מתאימה למפלגת בוס יחיד, כמו "יש עתיד", שאין בה שום סוציאליזם ושום דמוקרטיה, וגם האישיות שלה לא מתאימה לעבור בין מפלגות כמו ידידה-יריבה-ידידה עמיר פרץ, שהוא זיקית גמורה וכמו נתניהו עסוק בעיקר בעצמו. אבל אולי היא כמעט בכתה כשהיא דיברה על הרצון של הרצוג להצטרף לממשלה כי היא מרגישה שאם מפלגת העבודה תצטרף לממשלה לא יהיה לה יותר מה לחפש שם, זאת תהיה מפלגת ביזיון גמורה, מרמס רגל לימין הלאומני, והייתי צריכה בעצמי להיות מדוכאת מזה, אבל איכשהו כבר לא כל כך אכפת לי. אני בעיקר מוטרדת מהאפשרות שדונלנד טראמפ ייבחר לנשיא ארצות-הברית ויסיג את מעמד הנשים מאה שנים אחורה, כי כל מערכת הבחירות שלו מבוססת על ביזוי והשפלת נשים ועל המוטיבים הכי נפוצים בשיח השפלת הנשים שרווח כל כך בכל מקום בעולם ובוודאי בארצנו, שבה יש שילוב מושלם של דעות קדומות וגסות-רוח אינסופית שדוחפות את הנשים מטה מטה, ואם טראמפ ייבחר זו תהיה מגמה עולמית, ביזוי הנשים עד עפר בכל פעם שהן תאיימנה על השאיפה הגברית לכוח, וגם זה לזכותו של יאיר לפיד, שהוא ג'נטלמן, גם כלפי גברים וגם כלפי נשים. כנראה לא הייתי חושבת על כל זה אם לא הייתי מוטרדת כל כך מהצלחתו הבלתי ניתנת לעצירה של דונלד טראמפ, שרק התפילה שלא יגיע לבית הלבן עוד נותנת לי תקוה, אבל כמובן שאין לי ביטחון בכך. אני מסתכלת יומיום על פרצופה המכוער של ארצות-הברית כפי שהוא מתגלה במערכת הבחירות הנוראה הזו, ואני חושבת לעצמי שאולי ישראל לא כל כך גרועה, ושאולי עוד יקרה לנו משהו טוב.    

ציר בנט-לפיד ומשמעותו

הרבה גבות הורמו על הברית בין יאיר לפיד לנפתלי בנט. היו מי שהסבירו אותה בשנאה משותפת לחרדים ולערבים, והיו מי שהאשימו בה את נתניהו שהיפנה לבנט כתף קרה, אבל לברית הזו יש מטרה משותפת מעשית שהולכת ומתבהרת, והיא איננה רק זו שמוצהרת במפורש. משהו מכוונה זו נחשף בשיחה של גל גבאי עם הד"ר עליזה לביא, חברת-כנסת במפלגת "יש עתיד", שיחה שעסקה בבעיית העגונות, ובה הסבירה לביא כי מי שאשם בבעיית העגונות הם הרבנים החרדים שמנותקים מהמציאות, ואם יוחלפו רבנים אלה ברבנים דתיים לאומיים שהם מודרנים ומחוברים לחיים, הם ימצאו פיתרונות לבעיות. לידה ישבה עו"ד בתיה כהנא-דרור שדיברה על הצורך בנישואים אזרחיים, ואם אוזניי לא הטעוני שמעתי מפיה של הד"ר לביא הסתייגות מנישואים אזרחיים. היא לא הביעה התנגדות מוחלטת להנהגתם, אך טענה שאם יוחלפו הרבנים החרדיים ברבנים פחות אנשים ירצו נישואים אזרחיים.

יש הרבה מאד התנשאות ופטרונות בעמדה הזו כלפי מי שאינם מעוניינים בנישואים דתיים ובהשקפת העולם המונחת בבסיסם, שרואה את האשה כאדם מדרגה שנייה וכרכושו של הבעל, שהוא מקדש אותה ורק הוא רשאי לשחרר אותה, גם אם מקום הימצאו איננו נודע עשרים או שלושים שנה, וגם אם האשה איננה חפצה עוד בנישואים ואפילו אם סבלה מאלימות של הבעל כלפיה. פיתרונות הלכתיים לבעיית הנשים העגונות נחוצים וחשובים מאד, אבל אין זה תחליף לנישואים אזרחיים, שמבוססים על שיוויון בין הגבר והאשה, ואינם מכירים במושגים הפוגעים בכבוד האדם וחירותו כמו ממזרים, או אסורה לבעלה ולבועלה.

השיחה הזו מטרידה אותי מזה כמה ימים. נפתלי בנט איננו מסתיר שמטרתו היא להחזיר את הדתיים-הלאומיים לתפקידם ההיסטורי, כגורם חשוב בממשלות ישראל, וכמי שמחזיקים בשירותי הדת ומספקים אותם. מאז הקמת מפלגת ש"ס בשנות השמונים תפסה מפלגה זו את מקומה של המפד"ל בתיקי הפנים והדתות והשתלטה למעשה על כל שירותי הדת במדינת ישראל. אבל למרות האחיזה שקנתה לה בממסד, ממשיכה ש"ס לפעול גם כמפלגה אנטי-ממסדית: להפעיל תחנת רדיו פיראטית, ולקיים מותג כשרות משלה, "בית יוסף", שנוסף על הרבנות הראשית והבד"ץ החרדי ומטיל עול קשה על חקלאים ויצרנים שנזקקים כעת לרצות שלוש כשרויות שונות עם כל העלויות הכרוכות בכך. ש"ס ואגודת-ישראל דחקו את הציונות הדתית ממעמדה כספקית שירותי הדת של מדינת ישראל, על התקציבים והמישרות הכרוכים בכך, ובנט מעוניין לכבוש כעת מחדש את המעוז הזה. מה שמטריד הוא הכוונה שעולה מדבריה של הד"ר לביא, שאיננה חברה במפלגת הבית היהודי אלא במפלגת יש עתיד, להחליף את המאבק למען האפשרות להסדיר את המעמד האישי במדינת ישראל על פי חוק אזרחי שמכיר בשיוויון בין נשים וגברים, במאבק משותף עם הבית היהודי לסילוק החרדים משירותי הדת והחלפתם ברבנים דתיים-לאומיים.

אם יעמידו את הציבור החילוני, המסורתי והדתי המתון במדינת ישראל מול הברירה לבחור בין ש"ס לבין הבית היהודי כמחזיקי תיקי הפנים והדתות במדינת ישראל, לא קשה לשער שציבור זה יעדיף את הציונות הדתית, שאיננה מפלה נשים באופן כה בוטה, ובוודאי איננה אוסרת עליהן להשתתף בחיים הפוליטיים, ואיננה מביעה עמדות כה מלאות שנאה כלפיי מי שאינם יהודים כפי שחברי הכנסת והשרים מטעם ש"ס הביעו ומביעים. כנראה שיאיר לפיד חושב שציבור בוחריו הגדול יסתפק בכך שהשליטה בשירותי הדת תחזור מידי החרדים לידי הציונות הדתית, או אולי הוא חושב שבשונה מהנהגת נישואים וגירושים אזרחיים במדינת ישראל זו מטרה ריאלית יותר שתשפר את המצב, ואולי הוא אפילו צודק בכך. אבל לא זו ציפייתם של רוב מצביעי מפלגת יש עתיד, שאינם מסתפקים בהחלפת החרדים בדתיים מודרניים יותר, לאומיים יותר, ציוניים יותר, ששירתו בצה"ל ולמדו באוניברסיטה, דברים שהינם בהחלט חיוביים בפני עצמם, אבל אינם יכולים לתת תשובה למי שרוצה לממש את זכות האדם שלו להינשא על פי השקפת עולמו. נשים רבות בישראל אינן מסתפקות בפיתרונות מוצלחים יותר לבעיית העגונות, אלא מעוניינות להינשא במסגרת שמושג העגונות איננו קיים בה, מסגרת שרואה בנשים בני אדם בעלי זכויות שוות לאלה של הגברים ומעמד שווה בנישואים, ולא רכוש של הבעל.

אני שנישאתי לפני שלושים וחמש שנה, בטרם באה מפלגת ש"ס לעולם, לא נמלטתי מן הרבנית שהזהירה אותי שאם אתרשל בשמירת דיני הנידה בעלי יברח ממני. מסיפורים שהגיעו לאוזניי הבנתי שכלות עדיין נדרשות לעבור את החוויה הדוחה והמבישה הזו כדי להגיע לחופה. לא כך אני רוצה שידברו עם כלות צעירות, והנשים הצעירות כיום אינן מוכנות עוד לסבול את החוצפה והפגיעה בפרטיותן. אין די בהעברת המונופול על שירותי הדת מידי החרדים לידי הציונות הדתית, כי ציבור גדול מאד בישראל איננו מוכן עוד להשלים עם הכפייה להינשא במסגרת ההלכה בלבד, ולקבל את תפיסתה הרואה את האשה כנחותה. אם מפלגת "יש עתיד" אימצה את מטרתה של מפלגת "הבית היהודי" להחזיר את השליטה בנושאי המעמד האישי לידי הציונות הדתית מבלי לבטל את הכפייה בתחום זה ולייסד נישואים אזרחיים, ואם זה המיתווה שעל פיו תפעל אם תיכנס לקואליציה, זוהי בשורה מאד מאד מטרידה.