יאיר שלג מגן על המגזר

 

יאיר שלג התראיין לשני ליטמן (גלריה, הארץ, 13.9.24) לרגל צאת ספרו "החוט המשולש – קיצור תולדות הציונות הדתית". לא קראתי את הספר ואני מתייחסת כאן רק לדבריו בראיון, שקוממו אותי מאד.

הראיון כולו הוא מאד אפולוגטי, והטענה העוברת בו כחוט השני היא שהדעה הגרועה שיש לחילוניים ולאנשי שמאל על הציונות הדתית איננה נכונה. רוב הדתיים, לדברי שלג, הם סתם דתיים ולא קיצוניים מבחינה דתית או לאומית. רובם מצביעים למפלגות כמו הליכוד והמחנה הממלכתי. זה כמובן נכון, אבל כיום הליכוד הוא מפלגה ימנית לאומנית ואנטי דמוקרטית, שאיננה שונה בהרבה ממפלגותיהם של סמוטריץ' ובן-גביר. בעקבות התפרצותם של אנשי עוצמה יהודית למחנה שדה-תימן במחאה על מעצרם של חיילים שהתעללו התעללות קשה בעציר, טען חבר הכנסת מהליכוד, עורך הדין חנוך מילביצקי, שלמחבלי החמאס "מותר לעשות הכל", טענה שמנוגדת לחוק, שלא לדבר על משמעותה המוסרית המזעזעת. לכן אין נחמה בכך שרוב הדתיים מצביעים לליכוד, וזו כמובן רק דוגמה אחת להידרדרות המוסרית המחרידה של הימין כולו.

גם הסברו של שלג לכך שרבים מאנשי הציונות הדתית הצביעו למפלגתו של סמוטריץ' מפני שכעסו על בנט שהלך עם לפיד ובמיוחד על הליכתו עם רע"ם מתמיה. מה היה כה נורא בהליכתו של בנט עם לפיד ועם רע"ם? אמנם אביו של יאיר לפיד היה אנטי דתי בוטה, אבל לפיד עצמו הרבה יותר מרוכך, ובמפלגתו חברים אנשים דתיים ומסורתיים. ומה רע כל כך בשותפות של רע"ם בממשלה, בראשותו של מנסור עבאס המשחר לשותפות יהודית-ערבית, אלא אם כן מוכה הציונות הדתית בגזענות, טענה ששלג מכחיש אפילו לגבי בן-גביר, שלטענתו הוא לאומן אך לא גזען. מה שמוכיח לדעתו את העובדה שבן-גביר איננו גזען, היא העובדה שלא הביא לכנסת חוקים שמפלים בין יהודים לערבים. זו טענה מיתממת להפליא. כשר האחראי על המשטרה דואג בן-גביר למנוע אכיפת חוק על פשיעה לאומנית של יהודים נגד ערבים ופלשתינים, בעוד שהוא מבקש להחמיר מאד עם ערבים שפוגעים ביהודים. כאשר המשטרה איננה חוקרת ואיננה מעמידה לדין יהודים שרצחו פלשתינים, כפי שקרה בכמה וכמה תקריות ביהודה ושומרון, כאשר אנשי עוצמה יהודית שניסו בבריונות למנוע חקירה והעמדה לדין של חיילי מילואים שנחשדו בהתעללות קשה בעצירים פלשתינים, כלל לא נעצרו ולא הועמדו לדין, מדובר באכיפה מפלה וגזענית. כאשר רק אתמול, נראו בסרטונים בבירור נערי גבעות מצוידים באלות, פורצים לבית ספר פלשתיני ומכים בבריונות מורים ותלמידים, והמשטרה עצרה שני פלשתינים בחשד למעורבות בתקרית קודמת עם רועה צאן יהודי, אך לא עצרה איש מן הפורעים היהודים שהיכו מורים ותלמידים, למרות שפניהם נראו בבירור בסרטונים, זוהי גזענות, ואין צורך בחקיקת חוקים להצדקת האפליה הגזענית, מאחר ששליטתו של בן-גביר במשטרה מאפשרת לה או מחייבת אותה לפעול בגזענות גם ללא חקיקה.

שלג אמנם מכה על חטא שסבר שרצח רבין איננו אפשרי, אך הוא מרחיק את אשמת הרצח מהציונות הדתית בטענה שיגאל עמיר לא התחנך במוסדות הציונות הדתית אלא בחינוך החרדי. גם זו היתממות. יגאל עמיר היה פעיל מאד בהתנחלויות והיה בן בית אצל חבר הכנסת בני אילון, ואין ספק שאת ההשראה לרצח קיבל בסביבת המתנחלים ולא בסביבה החרדית, שממנה התנתק בבגרותו וחבר למתנחלים.

גם הפריצה לשדה תימן היא מבחינתו: "משהו אחר, זה לא האלקטורט של הציונות הדתית. זה מצביעי בן-גביר. זה מסורתיים, שהם הפריפריה של הציונות הדתית, לא ההארד קור שלה. לא תפגשי שם אנשים שהיו מדריכים בבני עקיבא." השר יצחק וסרלאוף שמיהר לשדה תימן דוקא כן היה מדריך בבני עקיבא. גם השר עמיחי אליהו גדל לגמרי בערוגות הציונות הדתית והוא נכדו של הרב הראשי מרדכי אליהו ובנו של רב העיר צפת, שידוע בפסיקתו נגד מכירת או השכרת דירת לערבים. בקיצור, יאיר שלג מעדיף לעצום את עיניו למול הגזענות והאלימות שמשתוללות בציונות הדתית, ולהרחיק עדות, במקום לעשות חשבון נפש.

את הטבח שערך ברוך גולדשטיין במערת המכפלה, שבו רצח עשרים ותשעה מתפללים מוסלמים בעת תפילתם, שלג איננו מזכיר בראיון כלל. מן הסתם גם גולדשטיין, תלמיד של הרב כהנא מניו-יורק, איננו שייך מבחינתו לציונות הדתית, כאילו הכהניזם, שכה רבים מבני הציונות הדתית תומכים בו, מנותק לחלוטין מן הציונות הדתית, דבר שאיננו אמת. ההתעלמות מהטבח במערת המכפלה משרתת אצל שלג עוד מטרה, שאיננה נעדרת זדון. לטענתו מעשים כמו רצח משפחת דוואבשה בדומא קרו רק בעקבות ההתנתקות, ולפני כן לא היו מעשי טבח שביצעה הציונות הדתית, שהרי רצח רבין וטבח מערת המכפלה מבחינתו אינם שייכים כלל למגזר. בכך הוא מאמץ את הנרטיב הזדוני ביותר והשקרי ביותר של הימין האנטי-דמוקרטי, שמתאר את ההתנתקות כסיבה וכתירוץ לכל פשעי הציונות הדתית, וכהצדקה לניסיון להחריב את מערכת המשפט ואת המשטר הדמוקרטי בישראל, כמו גם לאלימות המתנחלים בכלל. והוא איננו מסתפק בטענה הנבזית הזו, כאילו היתה הציונות הדתית נקייה מאלימות בטרם ההתנתקות והפכה לאלימה בעקבותיה. גם את ההסכמה הרחבה לפשעי המתנחלים בקרב סביבתם החברתית, שהיא סביבה של ציונות דתית, הופך שלג על ראשה: לדבריו "ברגע שכל הציונות הדתית תויגה כפשיסטית או צמאת דם, זה רק גרם לה לצופף שורות, פחות לגנות, פחות להילחם במעשים הקיצוניים. ואז בשמאל אמרו – אמרנו לכם שכולם קיצוניים. זו בעצם נבואה שמגשימה את עצמה."

ובכן לדידו של שלג התמיכה בקרב המתנחלים בפשעים נגד פלשתינים היא בכלל אשמת השמאל שהאשים את המתנחלים בפשעים שביצעו – מתנחלים. כדי שיגנו ויוקיעו פשעים מחרידים ורצחניים צריך איפוא, לדעת שלג, שהשמאל יחבק אותם ויימנע מביקורת עליהם ועל הגזענות והשנאה שמשתוללים בקרבם. שלג כמובן איננו מגדיר מיהו השמאל שהוא מתכוון אליו. הרי השמאל לא בדיוק בשלטון, או אפילו בכנסת – רובו נמצא מתחת לאחוז החסימה. ייתכן שהוא מאמץ את הגדרתו של נתניהו, ששמאל הוא כל מי שמתנגד לנתניהו ושנתניהו מסית נגדו. לפי תיאורו המתנחלים, הציבור התוקפני והבוטה ביותר במדינה, זה ששלושים שנה מצהיר שהשמאל הוא בוגד ולא יהודי, הוא ציבור מסכן שמעליבים אותו ולכן הוא מרגיש מותקף ומצופף שורות. שהרי המתנחלים שצפינו בהם רק אתמול מתנפלים על בית ספר פלשתיני ומכים באלות מורים ותלמידים, הם מגזר מסכן שצריך חיזוקים מהשמאל המוכה כדי שיואילו בטובם לגנות את הפרעות שהם מבצעים בפלשתינים.

שלג גם איננו מכחיש את יחסם המזעזע של מתנחלים לטבח החמאס. לדבריו:

"הם יכולים לראות [ב-7 באוקטובר] הזדמנות. זה כמו השואה, אחרי שנרצחו כל כך הרבה יהודים, העולם היה מזועזע ואפשר היה למנף את זה ולדרוש שתהיה לנו סוף סוף מדינה." אינני יודעת כיצד אתם חשים למקרא הדברים האלה. אני התפלצתי.  

מהיכרות אישית אני יודעת שיאיר שלג הוא אדם נעים, חביב ונוח לבריות, אבל העובדה הזו מדכאת אותי עוד יותר. אם אדם כמוהו מאמץ את האפולוגטיקה והאשמת השמאל הרווחים בציונות הדתית, אם במקום לבקש סליחה מקיבוצי השמאל שהופקרו בעוטף עזה וחטופיהם מופקרים כעת למוות, לא בלי קשר להעדפת המתנחלים והדמוניזציה של השמאל בממשלת נתניהו-סמוטריץ'-בן-גביר, הוא מצפה שהשמאל המוכה שכמעט נמחק מהמפה יחבק את הציונות הדתית שהולכת ומאבדת צלם אנוש ומתחמקת מכל אשמה וחשבון נפש, למה אפשר לצפות מבני הציונות הדתית הפחות נחמדים. מפחיד אפילו לחשוב.

ניצחון השמאל בבריטניה וצרפת

 

אני לא יודעת למה מדברים על נצחון השמאל בצרפת כעל הפתעה גדולה. מפלגת הימין הקיצוני של מארין לה-פן זכתה בסיבוב הראשון בשליש מהקולות, וגם בסיבוב השני היא זכתה בכמעט שליש מהמושבים לאסיפה הלאומית בצרפת, שזו כמעט הכפלה של כוחה מהבחירות הקודמות. לקראת הסיבוב השני מפלגות השמאל והמרכז הסכימו ביניהן להציב בכל מחוז מועמד משותף לכולם, בתקוה ששני שליש מהבוחרים שמתנגדים לימין הקיצוני יצביעו למועמד אחד שינצח, ולא יפצלו את קולם בין כמה מועמדים, ובעקבות ההסכם כמאתיים מועמדים פרשו ומפלגות השמאל והמרכז הצליחו לקבל מעט יותר משני שליש מהמושבים באסיפה הלאומית, הישג שמשקף פחות או יותר את התמיכה הציבורית בהן וממצה אותה. זה לא שהבוחרים שינו את דיעותיהם – עדיין כשליש מהצרפתים תומכים במארין לה-פן ובמסרים שלה נגד מהגרים מוסלמים, נגד ביטויים במרחב הציבורי לדתות שאינן נוצריות, כמו התנגדות לחיג'אב וגם לחבישת כיפות, והתנגדות לשחיטת חלאל ושחיטה כשרה, שמימושן עלול לפגוע קשה בחיי היומיום של קהילות יהודיות ומוסלמיות בצרפת. ישנם גם יהודים שתומכים למרבה הצער בלה-פן, בגלל אלימות מוסלמית כלפיהם, ובגלל העוינות של מפלגת השמאל של מלאנשון נגד ישראל שאיננה נקייה מאנטישמיות. הרבה זמן אני חושבת שעדיף ליהודים לעזוב את צרפת בגלל היחס העוין מכל הכיוונים הפוליטיים, אך זו כמובן החלטה אישית שאיננה פשוטה. ספק אם נעים היום להיות יהודי בצרפת, וספק אם היחס ליהודים ישתפר, בין אם בשלטון הימין, השמאל או המרכז.

מה שחשוב ללמוד מהישגי השמאל בצרפת וגם בבריטניה, הוא שבחירות הן סוג של מלחמה שדורשת אסטרטגיה מדוקדקת, שעיקרה הימנעות מקיצוניות ומעמדות אידיאולוגיות בלתי מתפשרות שמבריחות בוחרים, שכך הוביל קיר סטארמר בבריטניה את מפלגת הלייבור לניצחון, אך גם תכנון מדוקדק של אסטרטגיית בחירות, כדי למנוע פיצול ואובדן של קולות, ובפרט בהתחשב בכך שבשנת 2014 הוכפל בישראל אחוז החסימה, במטרה מוצהרת לפגוע בייצוג של השמאל והערבים, מה שגרם לאובדן שבעה מנדטים של השמאל בבחירות 2022, ולניצחון גדול יותר של קואליציית נתניהו מכפי שכוחה בציבור מצדיק, ולכך היו כמובן תוצאות קשות וקטלניות לארצנו. חבל לי על הצורך באיחוד בין מר"ץ והעבודה, שפוגע בייחודן של שתי מפלגות היסטוריות שיריביהן אוהבים לתאר כזהות, למרות שהן מאד שונות זו מזו, אבל כעת ברור שאין ברירה אלא לרוץ לבחירות במפלגות מאוחדות, אם רוצים לנצח את משטר נתניהו שהמיט עלינו אסון, ואין אפשרות לתת ביטוי לייחודה של כל מפלגה.

חבל מאד שמלבד חד"ש אין בישראל מפלגות משותפות ליהודים וערבים, וחלק מההתמרכזות של איחוד מר"ץ והעבודה הוא העלמת הייצוג הערבי במפלגות אלה. גם הפיצול בין המפלגות הערביות פגע מאד בייצוג הערבי בכנסת. כאשר רצו כל המפלגות הערביות ברשימה המשותפת הן הגיעו לחמישה-עשר מנדטים והפכו למפלגה השלישית בגודלה בכנסת, וכעת הן מגייסות בקושי עשרה מנדטים. בעיניי הקואליציה של בנט ולפיד עם ליברמן וסער, עבודה ומר"ץ ורע"ם, היתה הישג בפני עצמה בכך שאיחדה מחנות פוליטיים שונים, וחבל מאד שהיתה קצרת ימים כל כך וחבל מאד שפוליטיקאים במרכז ובשמאל כל כך מפחדים מתעמולה ימנית שפלה שמכנה את מפלגת רע"ם "תומכי טרור". הרי האנשים שמדברים כך תמיד יתמכו בימין הפשיסטי-ביביסטי, ולמה אנשי מרכז ושמאל צריכים בכלל לפחד מהם? אם יש משהו שאפשר ללמוד מהצלחת השמאל בבריטניה וצרפת הוא כוחן של הסכמות ואיחוד, פשרות ושילוב ידיים כדי להביא לשלטון פוליטיקאים שיעשו טוב לעמם ויעבירו מסר אמיתי של שיתוף פעולה ואחדות, ולא יטביעו את ארצם בנהרות של הסתה ושנאה.

עמית סגל מתבכיין

 

 

על פני שלושה טורים במוסף "גלריה" של "הארץ" מתנה הבוקר עמית סגל את מר גורלו: עיתון "הארץ", לטענתו, נלחם בו ומכנה אותו בכינויים מעליבים כגון שופר ביביסטי, מתנחל פשיסט, ובן של טרוריסט, בעוד שהוא, כך הוא כותב, לעולם לא יעלה על דעתו לכנות את יריביו הפוליטיים בכינויים כגון אלה שבהם מכנים כתבי הארץ את יריביהם מימין. האמנם, עמית סגל? כי אני זוכרת אינספור פעמים שבהם כינית מפלגות ערביות "תומכי טרור", כולל את מנסור עבאס ומפלגתו, ואני זוכרת, ולא רק אני זוכרת, שלא רק שכינית, ואתה ממשיך לכנות את ממשלת בנט ולפיד "ממשלה של תומכי טרור", אלא שבחודש מאי 2022 גם דיווחת על סקר שערך הערוץ שבו אתה מועסק, שהוא הבמה הנצפית ביותר בישראל, והצגת שאלה שנוסחה כך: "האם אתה מסכים עם הטענה שהממשלה נשענת על תומכי טרור?", טענה שהעלה כמובן בנימין נתניהו בתעמולת הארס שלו נגד ממשלת בנט ולפיד, תעמולה שאתה, במעמדך כפרשן פוליטי מוביל, שימשת כחוד החנית שלה. על שאלת הסקר הזו, שלטענתך נוסחה במערכת החדשות ולא על ידיך, אבל שמחת מאד לדווח עליה – 47% השיבו בחיוב על השאלה ו-43% השיבו בשלילה. כשנמתחה ביקורת על השאלה המוטה והמסיתה, שמכתימה חברי כנסת ערבים כ"תומכי טרור", ואת הממשלה כולה כמוכתמת בתמיכה בטרור, תקף עמית סגל חזרה וכינה את מותחי הביקורת "כנופיה" וכיו"ב.

זה לא היה המקרה היחיד, כפי שפרסם שוקי טאוסיג ב"עין השביעית" ב-31.5.22: " סגל אף נאלץ בעבר להצהיר זאת בפומבי, בעקבות תביעת דיבה    שהגישה נגדו סיעת בל"ד, אותה כינה "ארגון טרור" ו"ארגון תומך טרור", בשידור בחדשות 12 ובטורו ב"ידיעות אחרונות". סגל פירסם בחשבון הטוויטר שלו הודעה בעקבות התביעה: "בל"ד אינה ארגון טרור או ארגון תומך טרור מבחינה משפטית וחוקית וכך קבע בית המשפט העליון". זאת למרות שבכתב ההגנה שהגיש טען שהוא עומד מאחורי הקביעה הפסקנית."

ה"התנצלות" שסגל פרסם אך ורק בחשבון הטוויטר שלו – הועלתה טענה שהפרסום בטוויטר נועד למנוע הטמעה של ההתנצלות המפוקפקת במנוע החיפוש של גוגל – איננה התנצלות כמובן, אלא התחכמות. אולי מבחינה משפטית וחוקית בל"ד איננה ארגון טרור, רומז סגל לעוקביו, וכך קבע בית המשפט העליון שהמחנה הפוליטי של סגל מקפיד לתאר כאויב המדינה, אבל בעצם בל"ד היא כן ארגון טרור, מפני שהיא מפלגה ערבית, ועל פי הטרמינולוגיה של סגל, כמו של בנימין נתניהו שהוא משרת בנאמנות, ערבים מתוארים כתומכי טרור, גם אם הם אנשים נעימי הליכות ורודפי שלום כמנסור עבאס, שפשעו הגדול מבחינת סגל ונתניהו, שאפשר את הקמתה של ממשלת בנט ולפיד, שלמשך קצת יותר משנה אפשרה לנו לנשום מעט אויר נקי, בטרם שבנו ונכלאנו בגיהנום של ממשלת האסון, שלעמית סגל יש לא מעט מניות בהקמתה, כמי שלא חדל להסית נגד ממשלת בנט-לפיד ולהאשים אותה שנשענה כביכול על תומכי טרור. אפילו לאמרה הידועה שמי שיושב בבית זכוכית שלא יזרוק אבנים מסרב סגל לציית. כבנו של חגי סגל, חבר המחתרת היהודית שהניחה מטעני נפץ שהביאו לפציעתם הקשה של ראשי ערים ערביות וגם של חבלן משטרתי שאחד המטענים התפוצץ בידיו ופצע אותו קשה, ראוי היה שייזהר מלהדביק תווית של תומכי טרור ליריבים פוליטיים. אבל לא רק שעמית סגל איננו נזהר בלשונו, אלא שלעתים נדמה שהוא מופיע בעיקר כדי להסית נגד ערבים ולשכנע את הצופים שערבי ומחבל הינם היינו הך, ובכך איננו שונה בהרבה מאיתמר בן-גביר.

המגוחך ביותר הוא הרהב שבו מסכם סגל את נאום ההתקרבנות שלו: "ניסיון רצח האופי המתמשך נגדי הוא בעצם כעס על אופי המדינה, שסולדת ברובה מנסיגות, תומכת בהתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל ומתנגדת להפיכת אויב לאוהב ואוהב לאויב."

ובכן עמית סגל, היית רוצה מאד שעמדותיך יהיו עמדות הרוב, אבל לא זה המצב. רוב הציבור דווקא לא מתלהב מהתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל, ואיננו נוהר בהמוניו לחברון. לא כל מי שמתנגד למדינה פלשתינית, בגלל החשש המובן מטרור פלשתיני, תומך בהתיישבות ביהודה ושומרון, בקרב אוכלוסיה פלשתינית עוינת, ורוב מכריע מהעם תמך גם בהתנתקות וגם בנסיגה מלבנון. רוב הישראלים ישמחו גם לסגת מעזה, במיוחד אלה שילדיהם מסכנים שם את חייהם כעת. רוב הישראלים אינם אוהבים את הפלשתינים, אבל לא כולם רוצים לדכא אותם ולשלוט בהם. רבים ישמחו להיפרד מהם. הרי גדר ההפרדה נבנתה בגלל שרוב הציבור רצה בה, בניגוד לעמדתו המקורית של אריאל שרון נגד הפרדה. ובכלל: עמדות הציבור הן דינמיות ומושפעות מהאירועים. כולם היו שמחים לסלק את החמאס מעזה, אבל מבינים שזה כנראה בלתי אפשרי, ושגם אם זה אפשרי, המחיר שנשלם עלול להיות כבד מדי. הציבור איננו חושב בפשטנות ובנחרצות כמו עמית סגל. הוא מתלבט ומשנה לפעמים את דעתו בהתאם למציאות המשתנה, ויחד עם אזרחיה, גם המדינה מתפתחת ומשתנה.

מדוע הקריקטורה של אסתר חיות מבהילה

 

בימין לא הבינו למה הקריקטורה בעלון "שביעי" שמציגה את אסתר חיות מניפה דגל על גופת חייל עוררה חרדה בהנהלת בתי המשפט וזעם בקרב מתנגדי הממשלה. הם למשל מאד נעלבו מקריקטורה של עמוס בידרמן ב"הארץ" שבה תוארה אורית סטרוק כמכשפה שרוכבת על מטאטא ומשליכה פצצות על מטוסים, בעקבות "שאלתה" בישיבת הממשלה האם יש טייסים שסירבו לסייע לכוחות הקרקע בגלל התנגדות פוליטית. מה ההבדל, הם שאלו. מה ההבדל?

ובכן, במדינה דמוקרטית מותר למתוח ביקורת, אפילו חריפה, על פוליטיקאים, שחופשיים לענות למבקריהם. לא מקובל למתוח ביקורת על שופטים, מפני שעל יכולתם של השופטים להתבטא בציבור מוטלות מגבלות קשות, והם מנועים מלתקוף את מבקריהם ולרוב גם אינם רשאים להשיב להם. אין זה ראוי לתקוף את מי שמנוע מלהשיב. אבל זאת איננה הסיבה העיקרית.

הסיבה העיקרית שהקריקטורה הבהילה את הנהלת בתי המשפט היא הקהל של העלון – קהל של מתנחלים, שנטייתם להפעיל אלימות נגד ערבים ונגד מתנגדים פוליטיים ידועה היטב. ליתר דיוק – ההיסטוריה של ציבור המתנחלים. או אם נצטמצם לנקודה המכרעת – רצח יצחק רבין.

אף אחד איננו חושד בקוראי הארץ שקריקטורה של אורית סטרוק בדמות מכשפה תגרום למישהו מהקוראים לקחת אקדח ולצאת לירות באורית סטרוק ולרצוח אותה. ברור לכולם שהקוראים יגחכו מהקריקטורה, ואז ייאנחו, וזהו.

אבל כשבעלון שקוראים מתנחלים מציירים את אסתר חיות נועצת דגל בגופת חייל, רבים נחרדים, כמובן לא יאיר שרקי, שחושב שהשב"כ הרג את רבין ושהימין איננו אשם בדבר, ולכן יתקשה להבין מדוע ההסתה החולנית נגד אסתר חיות, גלי בהרב-מיארה, ונגד בג"ץ כמכלול, מעוררת חלחלה. אבל מי שקריאות "בדם ואש את רבין נגרש" עוד מהדהדות בראשו, מי שמראה איתמר בן-גביר מנופף בסמל המכונית של רבין ומבטיח שיגיעו גם לרבין, כפי שאכן קרה זמן קצר אחר כך, עוד מעבירות בו צמרמורת, לא יכול שלא לשאול את עצמו, האם התרת הדם המאורגנת הזו, ההתמקדות באשה הספציפית הזו כאויבת, כפי שמעולם לא התמקדו בחמאס – ולו היו מתמקדים לא היינו נמצאים היום במקום שבו אנו נמצאים לצערנו, לא תוביל חלילה לשפיכות דמים.

מאז רצח רבין הימין הלאומני הוא שור מועד. כאשר אצלו מסיתים, ההנחה הבלתי נמנעת היא שמדובר בהתרת דם, ושיש מי שכבר מכינים את אקדחיהם ומייצרים כדורי דומדום ועוקבים אחר אסתר חיות לכל מקום ומתמקמים מאחורי גבה.

כן, מאז רצח רבין אין למתנגדי הימין מנוח. המחשבה שעוד פעם יטעו בפענוח הסימנים המקדימים, ההתארגנויות, הדמויות החשודות, הנחושות, המשוכנעות שהאל שלח אותם למשימה להציל את מדינת ישראל, ובעיקר המחשבה איך לא חרדנו בזמנו מההפגנות הנוראות עם ארון המתים שעליו כתוב רבין, מהדיבורים, מהצעקות הנוראות בהפגנות, מהאווירה בחוגי המתנחלים, איך לא הבנו אז שכל זה מוביל לשפיכות דמים, ומה ייתכן שאנו מחמיצים כיום, כדי שחס וחלילה לא נטעה שוב, ולא תוטל לפנינו עוד גופה. כי עם רצח רבין, הבנו שלימין המתנחלי אין מעצורים, שהוא איננו מסתפק בחלומות על גירוש העזתים והתנחלות מחודשת ברצועת הדמים, שבדיוק למטרות שכאלה גם את דמם של השופטים הוא מבקש, ובפרט אלה שזכויות האדם הן חלק בלתי נפרד מהשקפת עולמם, וחלומות בן-גביר וסמוטריץ' על הרעבת אסירים, שריפת ישובים ערביים והרג חסר הבחנה של ערבים אינם מעשים שהם מוכנים להשלים איתם.

מאז רצח רבין הימין המתנחלי הוא שור מועד, וקריקטורה שמתארת את חיות על גופת חייל מעלה מיד את השאלה האם מתירים כאן את דמה של חיות, האם חייה בסכנה. איש לא דיבר על כך במפורש, אבל על כך חשבו מי שצפו בקריקטורה וביקשו שלא לפרסם אותה.

כי ככה זה. יש עקרונות ויש מציאות, ויש ימין ויש שמאל, והם אינם תמונת ראי אלה של אלה. הימין הוא הטורף, השמאל הוא הקורבן. אי אפשר בשם השוויון להתייחס לשניהם אותו הדבר.

 

מיתממים

 

לרגע אני לא מאמינה שהחמאס איננו יודע היכן נמצאים כל החטופים ושהוא צריך כביכול לחפש ולאסוף אותם. המקרה של רעיה רותם שהחמאס טען שאיננו יודע היכן היא ולכן לא השיב אותה לישראל יחד עם בתה, ואילו בתה סיפרה שאמה שהתה עמה כל העת והופרדה ממנה יומיים לפני השחרור, מוכיח שהחמאס משקר לגבי רעיה רותם, ולדעתי הוא משקר בכלל. אני משוכנעת שגם אם חמאס לא ידע בבוקר השביעי באוקטובר היכן כל החטופים, הוא בירר מאז היכן הם ועוקב אחר מצבם. אני די משוכנעת שהחמאס גם נעזר ברופאים שעובדים עבורו כדי לדעת מה מצבם הבריאותי של החטופים, ושלמשל אלמה אברהם בת ה-84, ששוחררה במצב קשה מאד, על סף מוות, שוחררה לאחר שרופא שעובד בשירות חמאס אמר להם שאם לא יחזירו אותה מיד היא תמות, והם לא יוכלו לספור אותה כאחת מחמישים המשוחררים. לדעתי הטענה שהחמאס לא יודע היכן חלק מהחטופים היא חלק מההתעללות של חמאס במשפחות ובישראלים בכלל. לתדהמתי בכירים לשעבר במערכות הביטחון ופרשנים בכירים מציגים את דברי החמאס כאמת, כאילו חמאס באמת איננו יודע היכן כל החטופים, ובכך הם בעצם משתפים פעולה עם השקרים של חמאס ומציגים תמונה שגויה של חוסר שליטה כביכול של חמאס ברצועה, כאשר כל הסימנים מראים שהחמאס שולט היטב בעזה למרות הכניסה הקרקעית של צה"ל ולמרות ההפצצות הקשות של ישראל וההרס הרב.

קיוויתי שהתינוק כפיר והפעוט אריאל, ילדיה של שירי ביבס, ישוחררו יחד עם אמם כבר בפעימה הראשונה, אבל בינתיים בכלל לא משחררים אותם ולדעתי זה בכוונה, כי חמאס מתכוון להשתמש בהם כדי לסחוט את ישראל, וסומך על כך שהסחיטה תצליח בגלל שהציבור הישראלי נשבה בקסמם ואיננו יכול לשאת את המחשבה שתינוק בן פחות משנה ופעוט בן ארבע מוחזקים בשבי החמאס. ברגע המתאים חמאס יודיע ש"מצא אותם", וינסה לסחוט מישראל ןויתורים בתמורה לשחרורם. אני לא מתנגדת לוויתורים תמורת החזרת החטופים, אבל אני רוצה שנהיה כנים עם עצמנו לגבי העובדה שחמאס מתעלל בנו וסוחט אותנו, והוא יכול לבצע את ההתעללות הזאת והסחיטה הזו בגלל ההפקרות של ממשלת ישראל שהותירה את ישובי עוטף עזה ותושביהם ללא הגנה, ודם הנרצחים וסבל החטופים ומשפחותיהם הוא על ידיה של ממשלת הזדון הזו, שכל יום נוסף שלה בשלטון הוא אסון למדינה.

בשבת מישהו אמר לי שהשמאל לא מבין את מה שהימין הבין מזמן, שחייבים לדכא את החמאס באכזריות, אחרת הם יפגעו בנו, ואני חשבתי לעצמי, אם הימין הבין כל כך טוב את חמאס, למה ממשלת הימין על מלא העבירה את גדודי הצבא והשריון וסוללות התותחים ליהודה שומרון, והותירה את עוטף עזה לגמרי חשוף למתקפת המחבלים. האיש ששיבח את ההבנה של הימין אמר שסמכו על המכשול ועל הטכנולוגיה, ואני חשבתי שאם הימין על מלא סמך כל כך על המכשול ועל הטכנולוגיה והעביר את כל הכוחות והכלים ליהודה ושומרון, סימן שהימין לא כל כך מבין את החמאס, וכידוע אלה אנשי הימין שטענו שחמאס מורתע ושחייבים להעביר לו כסף וכו'. מדהים אותי גם שהימין כל כך מרוצה מעצמו, דוקא כשהטיפשות וקוצר הראייה שלו נחשפים בשיאם. היה נחמד אם לפחות הימנים היו מגלים יותר ענווה ופחות מרוצים מזה שהשמאלנים ופעילי השלום נרצחו בהמוניהם, אבל כנראה שכמו החמאס, גם הימין בישראל הוא חסר תקנה.

השימוש התעמולתי בעסקת שליט

 

 

הימין הלאומני מעולם לא ייחס חשיבות יתרה לחיי אדם. כהמשך להפקרת חייהם של תושבי עוטף עזה, שרבים חושדים שהיה לה מרכיב פוליטי של זלזול בערך חייהם של תושבי הקיבוצים שמשתייכים ברובם לשמאל, מנסה הימין להקל בערך חייהם של חטופי ושבויי החמאס שנמצאים בסכנת חיים מתמדת, שלא לדבר על סבלם הגופני ומצוקתם הנפשית. מי שלא נקפו אצבע להציל את תושבי עוטף עזה, מנסים עכשיו לקדם את הפקרת החטופים והשבויים בשלל תירוצים. אחד מהם הוא האיזכור המתמיד לעובדה שרבים ממנהיגי החמאס כיום, כולל יחיא סינוואר, שוחררו בעסקת שליט, וזו כביכול הוכחה שאסור לשחרר מחבלים, דבר שהוא תנאי לשחרור החטופים והשבויים. למותר לדבר על הניסיון העלוב של נתניהו להציג מתנחלים קיצוניים כנציגי משפחות החטופים, כדי שיקדמו את השקפתו שחשוב יותר להפציץ את עזה ולכבוש אותה מאשר להציל את חיי החטופים, למרות שתוצאת המלחמה בעזה איננה מובטחת – אין שום ביטחון שהמלחמה אכן תביא לתוצאה הרצויה של הפלת שלטון החמאס בעזה, ויש סיכוי גדול שלחץ בינלאומי יאלץ את ישראל להפסיק את הלחימה הרבה לפני שהחמאס יוכרע סופית. לעומת זאת השבת החטופים והשבויים תציל את חייהם של מאות אנשים, ביניהם אמהות רבות וילדים קטנים, זקנים, חולים ונכים, תרפא את משפחותיהם הפצועות ותביא מעט נחמה לרובו הגדול של הציבור הישראלי, שחיי החטופים חשובים לו הרבה יותר מהמשך הלחימה בחמאס, שספק אם תצליח לשנות את המציאות הקשה באזורנו, גם אם ישראל תאבד לשם כך חיי אדם רבים, בנוסף לחיים הרבים שכבר איבדנו. בעיני זו גם חובתה המוסרית העליונה של מדינת ישראל, ועל אחת כמה וכמה לאחר ההפקרה הנוראה של תושבי עוטף עזה במשך שנים רבות שברובן היה נתניהו ראש הממשלה ובפרט העברת גדודים מאוגדת עזה ליהודה ושומרון רק לאחרונה, למרות המתיחות הרבה והתקריות הרבות ליד הגדר.

אבל אנשי ימין מעוניינים לסכל כל עסקה כזו. יאיר שרקי אמר במפורש שאסור לשחרר מחבלים כי רוב מנהיגי החמאס כיום הם משוחררי עסקת שליט. רבים אחרים משמיעים הערות דומות, שמאחוריהן ההנחה כי אילולי עסקת שליט לא היה החמאס מבצע את הפשיטה. הנחה זו מתייחסת לחמאס כאל ארגון קטן בעל מספר חברים מוגבל, שאם ישראל רק תהרוג את חלקם ותאסור את חלקם החמאס יפסיק לפעול. הדבר רחוק מאד מהאמת. החמאס הוא ארגון שיש לו מאות אלפי תומכים ואלפי לוחמים פעילים, ולכל הרוג קם במהרה מחליף שלא פעם הוא גרוע מקודמו. בימי האינתיפאדה השנייה חוסלו בזה אחר זה מנהיג החמאס השייך אחמד יאסין, ומחליפו עבד-אל-עזיז רנטיסי. לאחר חודשים ספורים מילאו אחרים את מקומם והחמאס הפך אכזרי ומסוכן עוד יותר מקודם. גם לו החזיקה ישראל את יחיא סינוואר בבית הסוהר עד היום ולו הצליחה באחד מניסיונותיה הרבים להרוג את מוחמד דף, היו קמים להם מחליפים. החמאס הוא ארגון של רבים, שבנוסך לאכזריות ולפנאטיות שאיפיינה אותו תמיד, הוא מושפע מאד מפעולות הראווה של אל-קאעידה ודאע"ש, מבלי לחשוב על כך שארגונים אלה כמעט חוסלו לגמרי בעקבות פעולות הטרור הראוותניות שלהם. והדבר העצוב ביותר – להצלחת הפשיטה של החמאס תרמה יותר מכל ההפקרות בשמירת הביטחון של ישובי עוטף עזה, שלה אחראית בראש וראשונה הממשלה שדואגת אך ורק למתנחלים ביהודה ושומרון, ומפקירה את כל תושבי ישראל האחרים. יצירת הקשר בין עסקת שליט לפשיטה בעזה איננו עובדה אלא מניפולציה, ובכל מקרה, אם הימין חשב שעסקת שליט חושפת את תושבי עוטף עזה לפגיעה קשה מצד החמאס, מדוע לא דאגו למגן ולחמש את האזור ולהציב בו סדר כוחות מתאים להתגבר על התקפות מצד החמאס? מדוע חזרו ואמרו שהחמאס מורתע ואין סכנה מעזה, אם חשבו שעסקת שליט יצרה איום כה גדול? מדוע איפשרו קיום מסיבה של אלפי אנשים קרוב כל כך לגבול? האם ההפקרה הנפשעת של תושבי העוטף מקטינה את הצורך בהצלת חיי החטופים, או ההיפך מכך, הממשלה שהפקירה את תושבי עוטף עזה ורבים אחרים לתוקפנות החמאס, חייבת להציל את חייהם של מי שעוד אפשר להציל? האם אין די במוות הנורא שחווינו? האם אנו זקוקים למוות נוסף, או להצלת הנפשות ושיקום החיים?

 

הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֮ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָ֒רֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּֽחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽך

דברים ל', י"ט

 

  

 

שמאלני מניאק שרמוטה

 

שמאלני מניאק שרמוטה. אלה דברי הנוסע לנהג המונית שלמה יצחקי, לפני שיצחקי סילק אותו מהמונית והוא הפליא ביצחקי את מכותיו ושבר את אפו. ליצחקי מבטא אשכנזי, ולפי תורת נתניהו ומשרתיו דוד אמסלם והד"ר להסתה מתחכמת אבישי בן-חיים, אשכנזים הם שמאלנים בוגדים, ושמאלנים הם אנשים שמותר להכות עד מוות, וכמובן שמותר לקלל אותם בקללות גסות, ואם הם מוכים ונפצעים זו סיבה ללעג ולשמחה לאיד: "צפונבון קיבל שריטה". בעצם מעולם לא שמעתי את הביטוי "צפונבון" לפני ששמעתי אותו מאמסלם. לדידו של אמסלם, כלפי אשכנזים אסור לגלות חמלה. כשאשכנזים נפצעים צריך לשמוח. גם כשאשכנזים נרצחים צריך לשמוח, כפי ששמענו ממעריצו הנלהב של נתניהו איציק זרקא, צריך להלל ולשבח את היטלר על שרצח ששה מיליון אשכנזים ולייחל למותם של שאר האשכנזים (זה לא נכון היסטורית -היטלר בהחלט רצח יהודים ספרדים, אבל זה מתאים פוליטית). גם בהפגנה נגד הרפורמה בכנסת צעק מישהו במבטא מזרחי: שתישרפו כמו שהיטלר שרף אתכם בגרמניה. לרגע לא עלה בדעתו שהיטלר היה שמח לשרוף גם אותו, כי לפי תורת הביביזם רק אשכנזים נרצחו בשואה ולכן היטלר עשה טוב וצריך להעריץ אותו. ההערצה להיטלר משתלבת בהערצה לאשכנזי בנימין נתניהו, בלי שום מודעות לסתירה המובנית, ובשם ההערצה, שלא לומר הסגידה, לבנימין נתניהו, צריך להעריץ את היטלר ולברך על השואה. קצת דומה לאנטישמיות הנוצרית, שבשם הסגידה לישו היהודי שמתואר כבנו של אלהים וכהתגלמות של האל עצמו, בעל טבע כפול של אל ואדם כאחת, בשם הסגידה לישו היהודי מותר לשנוא את היהודים, לרדוף אותם ואפילו לרצוח אותם, שהרי כמו שהיהודים סירבו להכיר באלוהותו של ישו, כך מסרבים האשכנזים להכיר באלוהותו של נתניהו, ואי ההכרה באלוהותו של נתניהו היא העוול החמור ביותר, חמור בהרבה מכל עוולות מפא"י. על העוול הזה האשכנזים, שבהיותם אשכנזים הם שמאלנים בוגדים, כולם בני מוות, מלבד נתניהו בתפקיד ישו הנוצרי – נולד מרחם אשה, אבל שווה מעמד לאלהים, ומי שאיננו מכיר בו כופר בעיקר ודינו מוות.

בפינת הרחובות עזה והאר"י, כמה עשרות מטרים מביתו הפרטי של נתניהו ברחוב עזה שהוכרז כמעון רשמי, הוצבה עמדת די-ג'יי, שמשמיעה בקולי קולות מוסיקה מזרחית, נאומים של נתניהו ודברי תמיכה בנתניהו. זו היתה התגובה לקבוצת מפגינים קשישים שמאחר שההפגנה לפני ביתו של נתניהו נאסרה עליהם, עמדו בפינת הרחובות שממול, פינת עזה-בנימין מטודלה, עם שלטים "חובה להתנגד לדיקטטורה", ולפני שהתפזרו לביתם נהגו לשיר את התקוה. בליכוד הגיעו למסקנה שאין ברחוב עזה מספיק סגידה לנתניהו, שהרי אין די בבית המוקף חומות וגדרות ושלוש סוכות שמירה ומאבטחים רבים, בקטע רחוב שנחסם תדירות תוך חסימת התנועה ברחוב עזה שמקשר בין דרום ירושלים לצפונה, ובהתעללות מזדמנת בתושבי הרחוב שאינם סוגדים לנתניהו די הצורך, ורובם מתעבים את השכן שנכפה עליהם בכוח הזרוע וממרר את חייהם ללא מעצורים. גם למול מפגיני בלפור שהתכנסו ליד טרה-סנטה, במרחק בטוח ממעון ראש הממשלה בפינת בלפור-סמולנסקין החסומה – עדין חסומה, למרות שאיש איננו מתגורר עוד בבית אגיון – הוקמה בזמנו עמדה ליכודית שהשמיעה דווקא שירים חסידיים נוסח "לא לפחד כלל". כעת בפינת הרחובות עזה והאר"י, ליד קיוסק הזיגמונים, מושמעת מוסיקה מזרחית שמרעידה את הרחוב. מעולם לא ראיתי שם יותר משניים שלושה אנשים ולרוב רק אחד שמן הסתם אחראי על עמדת התעמולה. כבר לא מנגנים מוסיקה חסידית, רק מוסיקה מזרחית בקולי קולות, שאמורה ככל הנראה להעביר את המסר, שהסגידה לנתניהו היא בלב המזרחיות, ויש לחזקה ולבצרה למול האויב האשכנזי. בואו מזרחים וחסו בצל כנפיו של אביכם נתניהו, ונשקו את שולי גלימתו.

פעם, כשהפנתרים נלחמו על הכרה בקיפוח המזרחיים, הם חברו לשמאל. צ'רלי ביטון הצטרף לקומוניסטים. המסר היה חברתי: קידום החלשים, שוויון הזדמנויות, חלוקה מחדש של ההון. עכשיו, כשמי שמוחה על סגירת חדר מיון היא "משעממת", והנציגות המזרחית היא איש הקרטייה אמסלם, הד"ר להסתה מערוץ 13, והמקללים ברחובות, המסר הוא רק ביבי – לא חינוך, לא בריאות, לא רווחה, אפילו לא ביטחון אישי – רק ביבי אלהינו בשמיים ובארץ, ומי שמתנגד הוא אשכנזי ולכן שמאלני בוגד, או להיפך, מי שמתנגד הוא שמאלני בוגד ולכן אשכנזי שחבל שהיטלר לא רצח אותו, ובכל מקרה דמו מותר.

                   

ראיון עם אבישי רביב

 

הראיון של עמרי אסנהיים עם אבישי רביב בתכנית "עובדה" מנסה להסביר איך גויס רביב לשב"כ ומה הניע אותו, אבל הוא רק מעלה תמיהות חדשות. אבישי רביב לא נולד בהתנחלות ולא גדל בבית ימני. לפי הדברים שנאמרו בתכנית הוריו תמכו במפא"י וביצחק רבין. השינוי שהכתיב את מסלול חייו קרה כשהיה נער: לדבריו הוא שמע נאום של הרב כהנא ונשבה בדבריו. הוא מתאר את הרב כהנא כאדם שובה לב, אבל קשה לדמיין מישהו מתלהב כל כך מהרב כהנא ללא רקע ימני קיצוני. רוב הישראלים הסתייגו מהרב כהנא, גם אלה ששנאו ערבים. הוא היה אמריקאי וסגנון דיבורו והתנהגותו היו מאד לא ישראלים. מה היה באישיותו של אבישי רביב שמשך אותו לאיש הזה? על זה הראיון לא נותן שום תשובה וגם לא נראה שלרביב יש איזו הבנה בוגרת של התנהגותו כנער. הוא עדיין מתרגש מאישיותו של הרב כהנא, וגם מהקשר עם מפעילו בשב"כ שההיזכרות במפגש מאוחר איתו מביאה אותו לידי דמעות. אבישי רביב אהב להיות סוכן שב"כ ולהרגיש שהוא עושה עבודה חשובה. העבודה הזאת הרסה את נישואיו, סיבכה אותו עם חבריו ואפילו סיכנה את חייו. הוא כן ניסה לעזוב כשהרגיש שחבריו חושדים בו שהוא מלשין עליהם. אבל מפעיליו העדיפו שימשיך.

זה הזכיר לי את הסיפור של אלי כהן שאולץ על ידי מפעיליו לחזור שוב ושוב לסוריה עד שנתפס. מראש לחצו על מעסיקיו לפטר אותו כדי לגייס אותו למשימת הריגול. אמנם יש הבדל עצום בין הפעלת סוכן בארץ אויב לבין הפעלת מודיע באזור בשליטת ישראל: רביב פעל בזהותו האמיתית ולא נדרש לבנות לעצמו פרופיל שקרי, אם כי חזרתו בתשובה היתה גם כדי להקל עליו להיטמע בסביבה הדתית לאומנית של מתנחלי קריית ארבע. מצד שני היה קל מאד לחבריו לחשוף את העובדה שהלשין עליהם. חבר שסיפר רק לו על כוונתו לפוצץ את הר הבית ונעצר לאחר שרביב מסר את הידיעה לשב"כ, הבין מיד מי אשם במעצרו ודיווח על כך לפעיל כך נעם פדרמן. היה ראוי שהשב"כ ישחרר אותו מיד וירחיק אותו מקריית ארבע. ממילא התקשה לפעול לאחר שנחשף. אבל הם לא רצו לוותר עליו. אסנהיים אומר כמה חבל שלא התעקש שאינו יכול יותר ולא עזב. אבל זו איננה אחריות הסוכן. זו אחריות של מפעיליו להרחיק אותו בזמן מאזור הסכנה. כדי לתקן את אובדן אמינותו הסתבך רביב בפעילות לאומנית קיצונית וחצה את גבול המותר. על כך מדברים הרבה בתכנית ובכלל דיברו הרבה בזמן אמיתי על "התקלה" בהפעלתו של רביב שהפך ממודיע ליזם של פעילות קיצונית. אבל התקלה האמיתית היא שלאחר שמסר מידע על תכנון הפעולה בהר הבית שאכן סוכלה, לא הורחק מקריית ארבע. חשבתי על אלי כהן מפני שבעיני הבעיה האמיתית של המוסד והשב"כ היא שלא אכפת להם מחיי אדם ושהם מפעילים סוכנים ומודיעים עד שהם נחשפים ונשרפים, כמו בעסק הביש הנורא במצרים. כשמתייחסים לסוכנים רק כאל מכשירים להשגת מידע ושוכחים לגמרי שהם גם בני אדם, התוצאות עלולות להיות קשות מאד. בסופו של דבר אבישי רביב, למרות כל הצלחותיו, הוא כישלון: למרות שהכיר היטב את יגאל עמיר, את רצח רבין הוא לא מנע. הוא אומר להגנתו שלא האמינו שיהודי יהרוג את רבין, ומצד שני הוא מספר ש"כולם", כלומר בסביבתו בקריית ארבע ואולי בהתנחלויות בכלל, דיברו על כך שצריך להרוג את רבין. אולי רוב אלה שדיברו כך לא התכוונו באמת לבצע, אבל זה שהשב"כ חשב שרצח רבין על ידי יהודי איננו סביר, זה כישלון תהומי. בשב"כ צריכים לחשוב ולהיות מוכנים לכל מה שאיננו עולה על הדעת.

ועוד דבר שעולה מדברי רביב: ההתנכלויות לערבים היו חלק בלתי נפרד מהווי החיים בקריית ארבע. מעשי פוגרום בערבים היו דבר יום ביומו בקריית ארבע. כאן אחראית כבר הממשלה. כיצד לא חשב איש לפנות את המתנחלים, כאשר היו חלשים ומעטים יותר. כיצד הניחו להם לאמץ שגרה של התנכלויות לערבים, הזנחה שאיפשרה את גידולי הפרא של הציונות הדתית שחזינו במלוא כיעורם במצעד הדגלים.

הראיון עם רביב מרתק, אבל איננו מסביר דבר ולפחות בחלקו הראשון איננו מגלה משהו מהותי שלא ידענו על המתנחלים ועל רצח רבין: ההתנחלויות מצטיירות כביצה רעילה של אלימות לאומנית, והאידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה כמובילה בהכרח לחורבן הדמוקרטיה בישראל, אם בהריגתו של ראש הממשלה הנבחר שכרת הסכם שלום, ואם בניסיון להרוס את המוסדות הדמוקרטיים ולכונן דיקטטורה בחקיקה, כפי שאנו חווים כיום.      

אנלוגיה לא אנלוגית

 

לפני עשרים שנה, כשמל גיבסון הפיץ בארצות הברית את סרטו האנטישמי "הפסיון של ישו", - שמבוסס על ספרו של המשורר הלאומן הגרמני קלמנס ברנטאנו, ומתחזה לחזיונותיה של נזירה חולה ואומללה, קתרינה אמריך, שברנטאנו ניסה עוד בחייה להשפיע על הכנסייה הקתולית להכיר בה כקדושה, בניגוד גמור לרצונה, ופירסם את יצירתו בשמה לאחר מותה – הכומר האוונגלי טד האגארד, שהיה מאד פופולרי באותה עת, סייע לגיבסון לקדם את הסרט, בטענה שאם היהודים רוצים שהעולם יכיר בסבלם בשואה, שהיא אירוע היסטורי, עליהם להכיר בסבלו של ישו, האל שנולד מאשה ועלה על הצלב כדי לגאול את האנושות מחטאיה, שגם זה לדברי האגארד אירוע היסטורי, ובקיצור, אם היהודים רוצים שיכירו באמיתותה של השואה כפי שהם מבינים אותה, עליהם להכיר באמיתותו של הסיפור הנוצרי, כפי שהנוצרים מבינים אותו. היהודים ויתרו על העסקה שהציע האגארד, שמאוחר יותר הסתבך בפרשיות מין וסמים ונעלם. נזכרתי בפרשה הזו כעת, כשהתחלתי להרגיש מועקה גוברת והולכת מהנרטיב המלווה את מאמצי התיווך בין המתנגדים לביטול שלטון החוק, לבין תומכי הפיכת ישראל לדיקטטורה גזענית, מושחתת ושונאת נשים, כפי שבאו לידי ביטוי גם בנאומו של הרצוג, שתיאר כסיבה למתקפה של ממשלת נתניהו על שלטון החוק את כאבם של אנשי הימין על ההתנתקות, תוך התעלמות גמורה משלל האינטרסים האישיים והמגזריים שמניע את אויבי שלטון החוק, החל מהכשרת כהונתו של אריה דרעי כשר, למרות פסילתו בבג"ץ, וחילוץ נתניהו ממשפטו, וכלה בשאיפת החרדים לפטור כולל מגיוס לצבא, כולל הטבות לאברכים, ולהכשרת הדרה ואפליה של נשים, ובשאיפת המתנחלים לגזול אדמות מערבים ולבנות בשטח כבוש ללא כל מגבלות.

אינני חולקת על הסבל והשבר הגדול של אנשים שהשקיעו את רוב ימיהם בהקמת בית ומשק בגוש קטיף ובטיפוחם במשך עשרות שנים, וראו את מפעל חייהם נהרס ואת עצמם נעקרים מביתם, שלכן דוקא בג"ץ הורה להעניק להם פיצויים גבוהים יותר מכפי שקבעה הממשלה בתחילה, אבל אני מסרבת לראות בהתנתקות החלטה בלתי חוקית או בלתי ראויה של ממשלת ישראל, שלכך מכוונים מי שיוצרים הקבלה בין ההתנתקות לבין ביטול הפיקוח המשפטי על פעולות הממשלה. אפשר להתנגד להתנתקות, אבל אי אפשר לטעון שמדובר בהחלטה בלתי חוקית או בלתי לגיטימית. מדינה רשאית לפנות את אזרחיה משטח כבוש ולהשיב את השטח למדינה שממנה נכבש. אין שום דבר בלתי חוקי בהחלטה כזו. לא כך המצב לגבי ביטול הפיקוח המשפטי על פעולות הממשלה ומשרדיה. זהו צעד שמונע מהאזרח כל אפשרות התגוננות נגד שרירות לב ושחיתות של השלטון, ולכן צעד פסול ואנטי דמוקרטי מעיקרו.

מאד ברור לי גם הניסיון להחדיר באופן שכזה את הנרטיב המתנחלי לגבי ההתנתקות, כביכול הגה וביצע אריאל שרון את ההתנתקות כדי לשאת חן בעיני השמאל וכך לחמוק ממשפט על מעשי השחיתות שהואשם בהם. כך מנסים המתנחלים ותומכיהם ליצור הקבלה בין השחיתות של שרון, שכביכול ביצע את ההתנתקות כדי לחמוק מלתת את הדין על מעשיו החשודים כפליליים, לבין בנימין נתניהו, שמבצע את הרפורמה המשפטית כדי לחמוק מהרשעה בשוחד, מרמה והפרת אמונים.

אבל השמאל מעולם לא שלט במערכת המשפט כפי שטוען הימין, וגישתו של בית המשפט העליון בישראל איננה שמאלנית-סוציאליסטית אלא ליברלית: בית המשפט מתיר סחר חופשי – כולל סחר ברחמן של נשים ובילודים. בניגוד לעמדת היהדות, בית המשפט איננו כופה הורשה ליורשים הטבעיים, ועומד על חופש הורשה, ששולל מיורשים טבעיים כל הגנה, בניגוד לגרמניה למשל, שבה יש להוריש לילדים לפחות חמישית מן העיזבון. גם ההגנה של בית המשפט העליון על האזרחים הערבים ועל הפלשתינים לוקה מאד, והייצוג הערבי בו חסר לא פחות מהייצוג המזרחי.

ויתרה מכך: הסיבה העיקרית לביצוע ההתנתקות היה לחץ מצד ארצות הברית, שראתה כיצד הסכם אוסלו שנחתם בחסות אמריקנית מתפוגג בצל האינתיפאדה השנייה, ומנהיגיה סברו שמחוה ישראלית כלפי עראפת תחיה את ההסכם ותוביל לפתרון שתי המדינות. כאז כהיום ארצות הברית מנסה לשמר אפשרות לפתרון שתי המדינות, ולכן מתנגדת להתנחלויות. לא הסתבכותו של שרון בעבירות שחיתות הביאה להתנתקות, ואין שום דמיון בין מקרה שרון למקרה נתניהו, ואינני מוכנה להסכים להקבלה הפסולה הזו, שנועדה לתאר את ההתנתקות כמעשה הכרוך בפלילים, כסוג של שיבוש הליכי משפט. מדהימה בעיני גם העובדה שמנהיגי הימין אינם נחרדים מסכנת השחיתות שתשתולל אם היועצים המשפטיים וגם בג"ץ יאבדו את סמכותם לאכוף על משרדי הממשלה את שלטון החוק. האם רדיפת שלמונים ושוחד, גניבת כספי ציבור ושימוש בלתי הולם בהם אינם פסולים בעיניהם? האם אינם רואים כל איום על האזרח במתן דרור להשחתת הממשלה והשלטון המוניציפלי? האם הם לא יפגעו מכך בדיוק כמו השמאלנים?

במקום לדבר על המשמעות הקשה של ביטול הפיקוח המשפטי על פעולות הממשלה ועל חופש השחיתות והרודנות שמבקשת ממשלת נתניהו לכונן, מדברים על הצורך בהסכמה רחבה, כאילו הסכמה רחבה היא חזות הכל. בישראל יש הסכמה רחבה לפגיעה בזכויות יסוד של אזרחים ערבים. חוק הלאום נחקק כדי לבטל את מעמדה הרשמי של השפה הערבית וכדי להתיר הקמת ישובים ליהודים בלבד. שאר סעיפי החוק כבר נחקקו שנים רבות קודם לכן ומקשטים את החוק כדי להעניק לגיטימציה לחקיקה גזענית מובהקת. יש גם הסכמה רחבה, כמובן רק בציבור היהודי,  על חוק האזרחות הגזעני, ששולל מערבים ישראלים שנישאו לבני עמם מהרשות הפלשתינים להתאחד עם בני זוגם בגבולות ישראל. הסכמה רחבה לפגוע בזכויות מיעוט או קבוצה מוחלשת איננה הופכת את הפגיעה לחוקתית ודמוקרטית. יש בישראל גם הסכמה רחבה לשעבד נשים לבעליהן על פי החוק הדתי, ובכך נמנית ישראל למרבה הצער על המדינות שמגבילות קשות את חירותן של נשים. הסכמה רחבה למנוע מנפגעים אפשרות לסעד משפטי, איננה מכשירה את הפגיעה בזכויות.

וזו מזימתו השנייה של הימין: בואו נסכים שאנחנו היהודים אחים ולא צריכים לפגוע אלה באלה, אבל שלפגוע באזרחים הערבים זה בסדר. גם למזימה הזו יש הסכמה רחבה בישראל כולל בין מתנגדי נתניהו: בואו נשמור על כוחו של בג"ץ להיטיב עם היהודים, בתנאי שיסכים להרע עם הערבים. גם אם יחקקו בהסכמה רחבה אלף חוקים שזו מטרתם, כולם יהיו בלתי חוקיים ובלתי דמוקרטיים.

אם משמעותה של ההידברות על היחסים בין הממשלה למערכת המשפט היא להסכים לכך שפינוי שטח כבוש הוא בלתי חוקי, פסול, אפילו פלילי, ןשמותר לגזול קרקעות מערבים וליישב בהן יהודים ללא כל הגבלה חוקית גם בשטח כבוש, הרי שאינני מעוניינת בהידברות הזו. יש לי ערכים חשובים יותר מהסכמה רחבה על פגיעה בשונה ובזר. מוטב לסבול מדיקטטורה שאין מסכימים לה מאשר לכפות אותה על הזולת בהסכמה רחבה.

נפגשות בהפגנות

 

בהפגנות ליד בית הנשיא נגד הרפורמה המשפטית פגשתי מכרה שאמרה שהיא ימנית. היא באה עם דגל ישראל גדול שחיברה בשדכן סיכות למקל של מטאטא. היא אמרה שהרפורמה הזאת היא ובמקום להגיד עוד משהו עיוותה את פניה. היא אמרה שנתניהו עושה את זה לא בגלל המשפט שלו, אלא בגלל שהוא אוהב כוח והוא רוצה לעצמו מה שיותר כוח. גם אני חושבת שזה לא בגלל המשפט אלא בגלל רצון בכוח בלתי מוגבל, ואני בכלל לא מסכימה עם האנשים שאומרים שאם יתנו לנתניהו חנינה הוא יוותר על הרפורמה המשפטית. אם יתנו לנתניהו חנינה הוא יסתער ביתר שאת על תפקיד ראש הממשלה ולא ירפה ממנו עד שהמוות יפריד ביניהם. אמרתי למכרה שלי שנתניהו נלחם גם באנשי ליכוד אם הם רוצים להחליף אותו ושהוא איננו נותן לאיש להחליף אותו, למרות שהיה כבר ראש ממשלה כל כך הרבה שנים. המכרה שלי אמרה שגם בגין היה ככה, שהוא לא טיפח יורשים, ואני אמרתי שבגין לא היה כל כך כוחני  כמו נתניהו והיא אמרה כן, זה נכון. בשבת האחרונה נפגשנו בהפגנה בפעם השלישית ולא ניגנו בהפגנה בכלי נגינה כמו קודם, רק שרו בשקט אין לי ארץ אחרת וזה נשמע כמו שיר אבל. כולם היו מדוכאים מהפיגוע בנוה-יעקב שנרצחו בו שבעה אנשים. אני אמרתי שמאז ששמעתי שנהרגו בג'נין עשרה אנשים בפעולה של צה"ל פחדתי מאד מפיגוע נקמה ושאולי היה עדיף אם לא היו עושים את הפעולה בג'נין, שנועדה למנוע פיגוע אבל אולי רק עודדה פיגועים, והמכרה שלי אמרה שהפלשתינים עושים פיגועים בכל מקרה, ושאסור לפחד מהם וצריך לפעול בכוח. אני דוקא חשבתי שיש קשר בין הפיגועים לפעולה בג'נין, ושהרג של פלשתינים, גם אם הם מחבלים, אולי דוקא אם הם מחבלים, מעודד פיגועים נוספים, וחשבתי שלולא הפעולה בג'נין וכל הפעולות של צה"ל שגרמו להרג של הרבה מאד פלשתינים בשנה האחרונה, לא היתה בשטחים כזאת שמחה על הרצח של תושבי נוה-יעקב, שכולם אזרחים לא חמושים ואחד מהם ילד. אני חושבת שישראל לא יכולה למנוע לגמרי פיגועים, אבל יכולה ליצור אווירה שלא תעודד פיגועים, או להיפך, ליצור מתיחות שמעודדת פיגועים, ואני חושבת שהצעדים שנוקט איתמר בן-גביר להרוס בתים במזרח ירושלים, מגבירים את המתיחות ואת המוטיבציה לפיגועים. אבל המכרה שלי חשבה שיהיו פיגועים בכל מקרה ושום דבר לא ישפיע על זה לטוב או לרע. גם בתי שרון אמרה שהמחבל שרצח את האנשים בנוה-יעקב בכלל כעס על הריגה של נער בשועפת כשצה"ל נכנס לשם, ושהוא בעצמו לא ציפה שתהיה לו כזו הצלחה ושהוא יהרוג כל כך הרבה אנשים. אני לא יודעת מה המחבל חשב כי המשטרה ירתה בו למוות כדי שלא יהרוג עוד אנשים, אבל גם אם הוא פעל בגלל קרוב משפחה שנהרג בטעות מאש צה"ל בשועפת, גם זו תגובה לפעולה  של צה"ל, והפעולות האלה ברוטאליות, וגם לא מאד מתוחכמות, אלא מבוססות על כוח עדיף. המכרה שלי חשבה שחייבים לעשות פעולות כאלה ואסור לפחד, אבל אני שמאלנית וחושבת שלא צריך לפעול בכוח אלא בתחכום, ושתמיד יש ברירה, ואני משוכנעת שהמעשים של בן-גביר מעודדים פיגועים ומהומות בשטחים ובמזרח ירושלים, ושאם היו בממשלה אנשים יותר טובים ויותר חכמים היה אפשר להרגיע את המרי הפלשתיני האלים. כמובן ייתכן שאני טועה אבל אני לא אוהבת שמניחים מראש שאי אפשר לשפר את המצב ואז ההנחה הזו הופכת לנבואה שמגשימה את עצמה. המכרה שלי אמרה שהיא ראתה אנשים עם שלטים שמאלנים בוגדים ואמרתי לה שאני גם ראיתי בשבוע שעבר איש עם שלט גדול שמאלנים בוגדים הולך לכיוון המפגינים ושזה לא יפה. המכרה שלי אמרה שהיא בכלל ימנית ובכל זאת היא באה שבוע אחרי שבוע להפגין ואני אמרתי שאני שמאלנית אבל אני לא בוגדת. אני חושבת שהמכרה שלי אמיצה כי בכל זאת רבים מהמפגינים הם אנשי שמאל, ובהתחלה חשבתי שכולם יהיו אנשי שמאל, אבל זה לא נכון. גם אנשי ימין באים להפגנה והם רוצים שלטון ימני והם חושבים שבטרור נלחמים בכוח ושאסור לפחד מהפלשתינים, אבל הם לא רוצים שיהיה לנתניהו כוח מוגזם והם לא רוצים להיות בריב ובשנאה ובמלחמה עם השמאלנים, כי אנחנו גרים ביחד וחיים ביחד ומטיילים ביחד עם הכלבים, ואפילו הכלב שלי והכלבה שלה חברים, וגם אנחנו נהיינו חברות, ולפני שנפגשנו בהפגנות נגד הרפורמה המשפטית לא דיברנו אף פעם על פוליטיקה, רק על הכלבים שלנו ועל הנכדים שלנו, כי שתינו סבתות, ולמרות המחלוקות שיש בינינו בהרבה נושאים, אנחנו לא רוצות להילחם בינינו, ושתינו לא רוצות שחוץ מסכסוך יהודי-פלשתיני מדכא ומייאש יהיה לנו גם סכסוך בין יהודים.   

קרקס

 

כשמאלנית אני צריכה

להיות עצובה ומבואסת,

אך איך אפשר שלא אצחק

כשגד"א כלואה במרפסת?

 

האם היא מפטירה קללה

או בפשטות צורחת?

כי אחרי שעה קלה

הדלת שוב נפתחת.

 

והקיסר ברוב הדר

אומר לה: סוררה!

המרית את פי יועצי הנסתר

את לא תהיי שרה!

 

ומי זו שם מוחה דמעה?

פרקליטת האנסים,

משוביניזם נפגעה

ודיבורים גסים.

 

והמומחה למשילות

נעלב עד עמקי נשמתו

כי היועמ"שית בקלות

דוחה את הכתרתו –

 

לעל-מפכ"ל וראש מג"ב

ושר בחסד עליון

כי גם לבוש ומעונב

בריון נשאר בריון.

 

והמורשע שהפוסקים

פסקו שלא סביר

נעץ שיניו בשני תיקים

ומלהטט באוויר.

 

ומכינים לו חוק מקסים

שחיש חיש יועבר

שמעלים כספי מסים

יהיה גם שר אוצר.

 

ועל כולם מנצח בשוט

האביר בן דמות היגון

שחווה שעות קשות

מאז הניצחון.

 

אפילו שמאלני מעוך

עצוב ומבואס

פשוט חייב לפלוט גיחוך

למול כזה קרקס.

 

וזוהי רק ההתחלה

הרבה עוד יתגלה

כשתקום פה ממשלה

ימין מלא-מלא.

 

 

 

 

מה שאנשים הגונים עושים

 

אני לא ממש מצליחה להיות עצובה בגלל תוצאות הבחירות – אולי ביומיים הראשונים, משהו כזה. מאז בחירות האמצע בארצות הברית והתוצאות ההולכות ומתבהרות שלהן אני אפילו די שמחה, במיוחד מהירידות על טראמפ, שאפילו ברשת פוקס מסתייגים ממנו. אמנם ארגון יהודי כלשהו העניק לו פרס, מה שסיפק לו הזדמנות לתקוף את היהודים שאינם מצביעים לו. מרים אדלסון העניקה לו את הפרס, אז אפשר לשער מי היו היהודים האלה שמעריצים את טראמפ, שחושב שהיהודים באמריקה חייבים לו משהו בגלל שהוא תומך בימין בישראל ולהיפך. הפרשן המוערך של הניו יורק טיימס תום פרידמן, שכמו עמיתיו הישראלים מתמחה באמירת שטויות גמורות בביטחון גמור, תהה אם המתרחש בישראל מצביע על המגמות העתידיות בארצות הברית. איזה טמטום לחשוב שהזנבנב הקטן של ארצות הברית במזרח התיכון מוביל מגמות עולמיות. לא, ישראל לא מצביעה על מגמות עתידיות בארצות הברית. ממשלת נתניהו החדשה היא רק הזנב של עידן טראמפ בארצות הברית שכבר חלף, כמו אורו של כוכב שמגיע לארץ שנות אור לאחר שגווע.

כמובן מי שהכי אחראי לתוצאות הבחירות איננו מפסיק ליילל. למשל כתבי "הארץ", למשל נרי ליבנה ששלושה ימים לפני הבחירות כתבה בטור שלה שמר"ץ היא בדיחה עצובה ושהיא מצביעה ללפיד, אבל מאז הבחירות היא חולה והיא מתביישת וכו'. למה, מה חשבת שיקרה אם בוחרים של מר"ץ, שאהבו להזדהות כתומכי מר"ץ כשזה תרם למיתוגם החברתי, אבל עכשיו הטרנד זה להצביע ללפיד, או לגנץ, ולהתפייס עם החרדים, אז מה אנשים כאלה חשבו שיקרה אם הם לא יצביעו למר"ץ ויצביעו במקום זה ללפיד? מה הם מתפלאים שהמפלגה של לפיד גדלה, ומר"ץ לא עברה את אחוז החסימה, והימין התחזק? זה מעשה ידיכם, אז מה אתם מייללים? ורוגל אלפר שקרא לאפרת רייטן פשיסטית כי היא הביעה הזדהות עם אבא של חייל שמשרת בגדה, מה הוא חשב לעצמו אחרי שחודשים הוא ממליץ לא להצביע למפלגות השמאל? שלא לדבר על מלחך הפנכה הצבוע של נתניהו גדעון לוי, שכבר ב-2015, כשיצחק הרצוג התמודד מול נתניהו, הוא תמך בנתניהו נגד הרצוג, כי הרצוג לא מספיק שמאלני, ולכן הוא תמיד בעד הימין בשלטון. אביתר אורן כתב שבועות לפני הבחירות מאמר ב"תלם" ששאל למה עיתון "הארץ", שמתיימר להיות שמאלני,  הולך על הראש של העבודה ומר"ץ? מפני שהוא לא עיתון שמאלני, הוא עיתון ימני וקפיטליסטי שחתר תמיד לרמוס את העבודה המאורגנת במדינת ישראל, ואין שמאל, לא בארץ ולא בעולם, שאיננו מתבסס בראש וראשונה על ארגוני עובדים. זעיר-בורגנים צבועים שכל היום מסתכלים ימינה ושמאלה לראות מה אופנתי ומה הטרנד ומה משפר את מיתוגך החברתי, לאיזה צבע לצבוע את השיער ולאיזו מפלגה להצביע, הם לא בסיס למפלגות שמאל, ומדינות שבמקום עובדים מאורגנים מעסיקות בבניין ובכל עבודה שחורה זרים הודים וסינים ופיליפינים ורומנים ומולדבים, אין אצלם שמאל והימין פורח וגם הפשיזם. והכי מצחיקים האיומים לברוח מהארץ. לאן תברחו? לארצות הברית וקנדה הגזעניות? לאנגליה שברחה מאירופה כד לחסום מהגרים? לגרמניה שמפלגת אלטרנטיבה לגרמניה עם הרעיונות והדיבורים הנאצים הפכה בה למפלגה השלישית בגודלה? לשוודיה שמפלגה נאצית היא השנייה בגודלה בה ושותפה בשלטון? או לאיטליה שנבחרה בה ראשת ממשלה פשיסטית? קודם התנהגתם בטמטום ובמקום לחזק את מר"ץ והעבודה ריסקתם אותן, ועכשיו אתם מאיימים לברוח לארץ גזענית או פשיסטית אחרת כדי ללקק פשיזם אירופי מקורי? אותי אתם דוקא מצחיקים. הכל מצחיק אותי. שר הביטחון סמוטריץ' ושר האוצר דרעי והשר לביטחון פנים איתמר בן-גביר. באמת פחדתי קודם, אבל עכשיו שזה קרה, יותר מהכל זה מצחיק ומגוחך, המציאות יותר מצחיקה מ"ארץ נהדרת", ואני מאד שלמה עם עצמי כי הצבעתי למי שהאמנתי בו, וזה שזה לא הצליח זה מפני שבחיים לא תמיד מצליחים, גם כשעושים את הדבר הנכון. זאת לא סיבה ליילל או לברוח, זאת סיבה להמשיך להילחם על הדבר הנכון, שזה מה שאנשים הגונים עושים.

הומוסקסואלים לא שמאלנים

 

הילו גלזר ריאיין במוסף "הארץ" מיום ששי האחרון (16.9.22) קבוצת הומוסקסואלים ימנים, שחלקם תומכים באיתמר בן-גביר ומשתפים פעולה עם שפי פז במאבק לגירוש אפריקאים מתל-אביב. הם אומרים דבר נכון: זכותם לתמוך במי שמייצג את דיעותיהם הפוליטיות, והם חושבים שגם היחס בימין הלאומני להומוסקסואלים משתנה עקב ההבנה שיש הומוסקסואלים שתומכים בימין הלאומני, וטוענים שבעקבות פעילותם איתמר בן-גביר, בצלאל סמוטריץ' ואפילו אבי מעוז ממפלגת נועם שינו את יחסם להומוסקסואלים.

אינני יודעת אם איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ' שינו את דיעותיהם לגבי הומוסקסואלים. ככל מי שהשתתף במצעדי הגאווה בירושלים בשני העשורים הקודמים, אני זוכרת היטב את איתמר בן-גביר, בנצי גופשטיין וברוך מרזל עומדים מאחורי מחסום המשטרה בפינת קינג ג'ורג'-רמב"ן ומקללים את הצועדים. היו גם סדינים שניתלו ממרפסות ברחוב שעליהם נכתבה בטוש שחור פראפרזה על פסוק י"ג בויקרא פרק כ' הגוזר מות על משכב זכר. אני זוכרת את המלים "מות יומת" על הסדינים הלבנים שהזכירו לי את אנשי הקוקלוקסקלאן נאספים עטויי סדינים לערוך לינץ' בשחורים והטילו עלי אימה. זה תמיד התחבר לי עם רצח רבין – שני הדברים שאיתמר בן-גביר תמיד יתקשר אליהם בתודעתי הם הנפנוף שלו בסמל המכונית של רבין באמירה שהם יגיעו גם לרבין עצמו - והם אכן הגיעו - והעמידה שלו מעבר למחסום במצעדי הגאוה, ומשום מה נחרת במוחי גם ביקורו של השר המנוח יעקב נאמן במערת המכפלה כשבן-גביר עמד וצרח עליו. נאמן התעטף בטליתו ושתק, ונדמה היה לי שבן-גביר צורח עד אין קץ ואיש איננו משתיק אותו. גם זה היה מפחיד. אני לא מאמינה שאיתמר בן-גביר השתנה במשהו, אבל זו כמובן זכותם של הומוסקסואלים לתמוך באיתמר בן-גביר, אם זה מה שהם מאמינים בו. תמיד אמרתי את זה לחברותי ממר"ץ שהיו להן ילדים הומוסקסואלים שהצביעו כמותן למר"ץ, והיום חלקם מצביעים לרשימה המשותפת, תמיד אמרתי להן שההומוסקסואלים לא חייבים להצביע למר"ץ, וטבעי שהומוסקסואלים תומכים בכל המפלגות, כי ילדים הומוסקסואלים נולדים בכל המגזרים ובכל האמונות, וגם לחרדים ולימנים יש ילדים הומוסקסואלים שטבעי שיחשבו כמו הוריהם ויצביעו בהתאם.

אולי ההומוסקסואלים שהילו גלזר ריאיין לכתבה הזו או ההומוסקסואלים הימנים בכלל גרמו לשינוי במפלגות הימין, ואולי לא, אבל אין שום דבר מפתיע בהומוסקסואלים ימנים. היו הרבה הומוסקסואלים במפלגה הנאצית, למרות שהיא רדפה הומוסקסואלים, ויש עוד יותר הומוסקסואלים במפלגות האוהדות לנאצים באירופה בעשורים האחרונים. אלה מפלגות שמעריצות את הגוף הגברי והיופי הגברי ואת הגבריות בכלל, והדבר הזה קוסם להרבה הומוסקסואלים. יירג היידר שעמד בראש מפלגת החירות האוסטרית נהג להצטלם בנוף ירוק עם אשתו ושתי בנותיו הנאות, כולם לבושים בתלבושת אוסטרית מסורתית, אבל היה ידוע לכל שהוא הומוסקסואל בארון, ולאחר מותו בתאונה נחשף בן זוגו לתקשורת. הומוסקסואלים פעלו בעשורים האחרונים בתנועות לאומניות אוהדות לנאצים בכל רחבי אירופה, ואכן תנועות אלה ממעטות לרדוף הומוסקסואלים ואפילו תומכות בהם כנגד מטיפים מוסלמים שמגנים הומוסקסואליות ומצדיקות את רדיפת המהגרים בטיעון של רדיפת ההומוסקסואלים באיסלם. ההומוסקסואלים שריאיין גלזר דומים מאד לעמיתיהם בימין הלאומני באירופה שממוקד בעיקר ברדיפת מהגרים ולעתים אף מציג את עצמו כאוהד ישראל ואפילו תומך במתנחלים. רק בישראל חושבים שהומוסקסואלים הם בהכרח שמאלנים תל-אביבים רכי דיבור שמצביעים למר"ץ.

ייתכן שההומוסקסואלים שתומכים בימין הלאומני פועלים נגד האינטרס שלהם עצמם, אבל זו זכותם וזה עניינם. מה שחשוב הוא שהשמאל והליברלים בישראל יתפכחו מהתחושה שתמיכה בהומוסקסואלים ובדרישותיהם היא בהכרח תמיכה בזכויות אדם. בניגוד לקהילות הומוסקסואליות במערב שנלחמו למען נישואים הומוסקסואלים, ציבור ההומוסקסואלים בישראל ממקד את מאמציו בקידום פונדקאות בארץ גם להומוסקסואלים, כדי שזוגות הומוסקסואלים לא יצטרכו להכיר באמותיהם יולדותיהם של ילדיהם ובזכויותיהן כאמהות, ויוכלו להעמיד פנים שלילדיהם יש רק אבות ואין בתמונה אישה, ובקיצור כדי שלא יצטרכו להביא ילדים לעולם בהורות משותפת שמכבדת את זכויותיהן של האמהות. למרות האכזריות והניצול המחפיר והמסוכן של נשים בעסקות פונדקאות, תומכים בהן רבים מתוך מחשבה שכל תמיכה בדרישות של הומוסקסואלים היא תמיכה בקידמה ובנאורות. למרבה הצער לא זה המצב. פונדקאות מאפיינת מדינות נחשלות כמו הודו ונפאל ומדינות כמו ארצות-הברית שמצב זכויות הנשים בהן הוא בכי רע ורבות מהנשים שם אינן זכאיות אפילו לחופשת לידה. קיום פונדקאות בישראל, עבור הטרוסקסואלים והומוסקסואלים כאחד, היא חרפה. מכיוון שכוחה הכלכלי של הקהילה ההומוסקסואלית גדול, שכן זו קהילה של גברים בלבד שנהנית מהעדיפות הכלכלית שיש לגברים, קל לה לתרגם את כוחה הכלכלי לכוח פוליטי שמקדם ניצול נשים כרחם להשכיר. לכך מצטרף כוחה העצום של תעשיית הפריון הישראלית שמגלגלת סכומי עתק ושולחת זרועות גם למדינות נחשלות כמו גיאורגיה ומקימה שם בתי חולים לפונדקאות שמנצלים את הנשים המקומיות דלות האמצעים והבלתי מוגנות. גם בג"ץ מסייע להרחבת הפונדקאות כאילו מדובר בשירות לקוחות ולא בניצול מחפיר של נשים כאינקובטורים חיים.

ייתכן שההומוסקסואלים שתומכים בימין פועלים נגד האינטרס של עצמם וייתכן שלא. מה שבטוח הוא שנשים שתומכות בפונדקאות פועלות נגד האינטרס של ציבור הנשים, שהליך הפונדקאות הופך מבנות אדם למכונות לייצור ילדים למכירה לכל המרבה במחיר.

 

הודעה לקוראים ולעוקבים:

הבלוג נפרץ בחודש מאי וכל העוקבים נחסמו והמנגנון חובל כך שגם עוקבים חדשים ייחסמו. אני כמובן לא חסמתי איש ואינני יכולה לבטל את החסימות. ייתכן שנגרמו גם נזקים נוספים. אני מבקשת מהקוראים לסייע לי להפיץ הודעה זו, וכן לסייע לי להפיץ קישורים לבלוג ולרשימות בו, ואני מקוה שחברת גוגל תתקן את החבלות.    

 

 

הימין נגד מערכת המשפט

 

הרבה אנשים חושבים שהליכוד תוקף את מערכת המשפט רק בגלל משפטו של נתניהו, אבל זו איננה האמת. ההתנגדות של מפלגת הליכוד למערכת המשפט והרצון למנות שופטים כלבבם של אנשי המפלגה נובעים ממקורות הרבה יותר עמוקים מן הניסיון למנוע ולבטל את משפט נתניהו וקודמים בהרבה למשפט נתניהו. גם גדעון סער, שבטרם פרש מהליכוד היה מבכיריו, פעל רבות להגדלת כוחם של הפוליטיקאים בוועדה למינוי שופטים, כך שהחתירה של אנשי הליכוד לפוליטיזציה של מערכת המשפט הרבה יותר מקיפה ועמוקה מביטול משפט נתניהו, ולכך יש סיבות אידיאולוגיות עמוקות. הטענה שמעלים חברי הליכוד, שארבעים וחמש שנה לאחר שתפסו את השלטון עדיין מאשימים בכל את גווייתה של מפא"י, הוא שכך נהגו יריביהם, אבל זה כמובן שקר. תחת שלטון מפא"י בגלגוליה השונים, המערך ומפלגת העבודה, כיהנו כפרקליטים, גם כפרקליטים צבאיים ראשיים, כיועצים משפטיים וכשופטים עליונים, אנשי אצ"ל מובהקים כמאיר שמגר המנוח, וזכו לכבוד ולא להתקפות מבישות. גם מנחם בגין הקפיד בכבודה של מערכת המשפט, אבל ככל שהליכוד התבסס בשלטון, התבלטה יותר ויותר עוינותו למערכת המשפט והניסיון לצייר אותה כשמאלנית, ללא שום קשר למציאות.

כמובן אין מדובר בליכוד בלבד אלא במחנה הימין כולו. איילת שקד וחברה הטוב אפי נוה פעלו במרץ רב להזנייתה והשחתתה של מערכת המשפט, ולא בלי הצלחה. אי אפשר להשוות את בית המשפט של היום ופסיקותיו העלובות במיוחד בתחום היחס לערבים, בין אם אזרחי ישראל או תושבי השטחים הכבושים, לפסיקות של בית המשפט העליון בעבר, שביססו את זכויות הפרט בישראל, ללא קשר למוצאו, דתו, עמו ומינו, ובדיוק בתחום זה סותר המשפט את האידיאולוגיה הליכודית, כפי שמבטא אותה נתניהו בדרך הבוטה והגזענית ביותר.

הערך המרכזי של מערכת המשפט, של כל מערכת משפט ראויה לשמה, הוא שוויון בפני החוק, וערך השוויון הוא הערך המרכזי של השמאל מאז המהפכה הצרפתית, שקיבעה את מושגי השמאל והימין על פי סדר ישיבת המחנות הפוליטיים באספה הלאומית המהפכנית. השמאל דורש שוויון של כל בני האדם, וכמובן שוויון בפני החוק והחלת אותו החוק על כולם. ערך זה מנוגד מהותית לערכיו של מחנה הימין.

בכל עת שבנימין נתניהו פותח את פיו הוא מקפיד לבזות את הציבור הערבי ולהציגו כציבור בלתי לגיטימי, ובאופן דומה הוא שולל את הלגיטימיות של מחנה השמאל ומציגו כבוגד במדינה עקב הגנתו על ערך השוויון בין יהודים לערבים. הטענה החוזרת של הליכוד היא שלאזרחי ישראל הערבים אין מעמד זהה לזה של אזרחי ישראל היהודים: לדברי נתניהו ואנשי הליכוד האחרים אזרחי ישראל הערבים אינם ראויים לשותפות בקואליציה, אינם ראויים לשותפות בממשלה, וצריך להתייחס אליהם כאל אויבים, למרות שהם אזרחי ישראל ובלי קשר לעמדותיהם, שהרי מנסור עבאס מקבל את היות מדינת ישראל יהודית ומעוניין בשותפות עם אזרחיה היהודים, אבל הדבר איננו מונע מנתניהו להציג אותו כאויב וכשותף בלתי לגיטימי, שעצם חברותו בקואליציה או בממשלה פוסלת אותן. חוק הלאום מפלה במוצהר את התושבים הערבים, מבטל את מעמד השפה הערבית כשפה רשמית ומעניק עדיפות להתיישבות יהודית, והיה ראוי על פי כל קנה מידה להיפסל כחוק גזעני, שלא לדבר על חוק האזרחות ששולל מבני זוג של ערבים ישראלים את הזכות לחיות עם בני זוגם וילדיהם בישראל. זוהי פגיעה אנושה בזכויות אדם שהגיעה כמובן מבית מדרשו של הליכוד. כמובן שכל מפעל ההתנחלות מבוסס על גזל מערבים ורמיסת זכויות הקניין שלהם, לכן מחנה הימין איננו יכול לשאת הגנה של בית המשפט על זכויות קניין של פלשתינים, שמבוססת על ההנחה שזכויות קניין הן אוניברסליות ותקפות לכל בני האדם. בית המשפט העליון שעיצב הליכוד בשנות שלטונו הרבות מצמצם כעת את ההגנה על זכויות הקניין של פלשתינים ומעניק ליהודים זכות גזל כמעט בלתי מוגבלת. כמובן שלמחנה הימין אין די בכך. הוא רוצה שופטים שיגידו שלגזול קניין פלשתיני זו זכותו של כל יהודי ושכך ראוי להתנהג, ושלפלשתינים אין זכויות קניין ואין זכויות אדם.

התנגדותו של הליכוד לערך השוויון איננה מוגבלת רק ליחסי יהודים וערבים. גם שוויון לנשים הוא לצנינים בעיני מחנה הימין, שלא במקרה החרדים, שאפליית והדרת נשים הן בראש מעייניהם, הם חלק בלתי נפרד ממנו. במיוחד מוטרד הימין משיפוט מחמיר של מעשים מגונים ואונס, פשעים שמבססים את שלטון הגברים בנשים באמצעים אלימים ומבזים, שמקבעים את מעמד האשה כאובייקט מיני בשליטת הגברים. המחשבה שגופה של האשה הוא קניינה היא לצנינים בעיני הימין לא פחות מהמחשבה שאדמותיהם של הפלשתינים הן קניינם ויש לכבד זאת. את הפמיניסטיות שונאים במחנה הימין כאילו היו אויב האנושות והן מושוות תדיר לנאצים, כלומר שאנשי הימין רואים בנשים הנלחמות עבור זכויות נשים אויב קיומי. אין זה מקרה כמובן ששורות רשימת הליכוד כמעט נקיות מנשים, והנשים הספורות שנבחרו לרשימה הן מירי רגב שמצטיינת גם בטפשות וגם בחנופה אינסופית לנתניהו, שתי תכונות שהימין מחבב אצל נשים, גלית דיסטל-אטבריאן שאף היא מצטיינת בעיקר בחנופה לנתניהו, וכמובן עו"ד דינה גוטליב, אשה תוקפנית וגסת-רוח שעיקר תהילתה בכך שהיא מגינה על אנסים ותוקפת את קורבנותיהם – אשה כזו, שמזדהה עם העיקרון הליכודי העמוק שנשים הן אובייקט מיני או להקת מעודדות ותו לאו, זוכה בליכוד להערכה רבה ביותר.  

לעומת שלוש נשים בזויות אלה שזכו להתברג במעלה רשימת הליכוד, נדחקה מן הרשימה חברת הכנסת המצוינת קרן ברק שפעלה בכל מאודה נגד אלימות כלפי נשים. לקרן ברק כאבה הבטן על נשים מוכות ונרצחות, ובכך היא עברה על עקרונות חברתה שבמעלה רשימה מירי רגב, שכאבי בטן על נשים מוכות או נכים או קשישים אסורים בהחלט. רק חנופה אינסופית למנהיג והסתה מתירת-דם נגד ערבים, זרים ויריבים פוליטיים מותרת.

כמובן שפועלה של איילת שקד לאפליית ערבים וגזל קניינם, לאכזריות חסרת מעצורים כלפי פליטי המלחמה מאוקראינה, ואפילו בני זוג או ילדים של יהודים, לגירוש נמלטים מאפריקה המדממת ממלחמות אזרחים ולהרס בית המשפט, איננו נופל מפועלם של אנשי הליכוד ולעתים אף עולה עליו.

לכן מי שחושב שמתן חנינה לנתניהו יצנן את מתקפות הליכוד והימין כולו על בית המשפט טועה מאד. כל יעדו של הימין הוא לחזק ולהעמיק אפליית ערבים ואפליית נשים, ולהרוס כל מוסד שמגן על ציבורים מוחלשים אלה ומחזק אותם. לכן המאבק בחזרתו של הליכוד לשלטון הוא מאבק קיומי, וככזה יש להתייחס אליו.

 

הודעה לקוראים ולעוקבים:

הבלוג נפרץ בחודש מאי וכל העוקבים נחסמו והמנגנון חובל כך שגם עוקבים חדשים ייחסמו. אני כמובן לא חסמתי איש ואינני יכולה לבטל את החסימות. אני מבקשת מהקוראים לסייע לי להפיץ הודעה זו, וכן לסייע לי להפיץ קישורים לבלוג ולרשימות בו, ואני מקוה שחברת גוגל תתקן את החבלות.