הטירוף של כיבוש עזה

 

לאיזו רמת טירוף הידרדרה מדינת ישראל ועד כמה התנתקה משאר האנושות אפשר להבין רק כשמאזינים לדיבור בערוצי החדשות על הרעיון הנפשע והחולני של כיבוש עזה. אפשר לכבוש עיר בצורות שונות, אבל זו שממשלת הפושעים של ישראל בוחרת בה מזכירה יותר תיאורים תנ"כיים, וכנראה לא במקרה. כמובן מאליו מדברים על גירוש כל תושבי עזה לדרום הרצועה, למחנות אוהלים וכיו"ב, מה שכרוך ללא ספק בהרג ובמוות של תושבים רבים, הרג ומוות ישירות מידי צה"ל וגם בהרעבה ובחולי של רבים מהם, כאשר יושלכו מביתם ומפרנסתם על זקניהם וטפם ונשותיהם ההרות. אבל במקום להיחרד ולאבד את הקול מהטירוף האכזרי בלי גבול, בוחרים קריינים להתפלא דווקא על מדינות מתוקנות שמתפלצות מתכניות הזוועה של ממשלת ישראל שהן פשעים נגד האנושות, שעליהם צריכים ראש הממשלה והשרים להישפט ולהישלח לכלא לשנים רבות, אם לא לכל ימי חייהם, אם קשה לכם להבין לאיזו רמת טירוף הגיעה מדינת ישראל, נסו לחשוב שמישהו, שיש לו כוח לבצע זאת, היה בוחר להגלות את כל תושבי ירושלים, שהיא בערך בגודל של עזה, למחנות אוהלים במדבר יהודה או על שפת הים, כולל הזקנים והחולים, הילדים והתינוקות, להפציץ ולהרוס את ירושלים, ובהמשך לשלוח את תושביה להתגורר בדרום סודן ואולי גם באינדונזיה, ותארו לעצמכם שבעולם היו מקבלים את הדברים כמובנים מאליהם, ומתפלאים שהיהודים זועקים לשמיים שיצילו אותם. עד כמה אפשר להיות מנוכר, ולו גם לאויב אכזר ורצחני, מבלי להבין שהפכנו בעצמנו לסוג של חמאס, ושככה העולם רואה אותנו, מפני שזה מה שנהיה מאיתנו, מפני שכמו שאנשים עומדים מוכי תדהמה מול האכזריות של שרי הממשלה כלפי החטופים ומשפחותיהם, כך כל אדם בעל לב מוכה תדהמה מהאכזריות של ממשלת ישראל כלפי העזתים, ומטירוף הנקמנות, ההרס וההרג הבלתי נגמרים שלה, ולא צריך להיות בשביל זה אנטישמי או פרו פלשתיני, מספיק שיש לך רגש אנושי מינימלי, בשביל שלא תוכל לשאת, לא את התכניות, ולא את הדיבורים, על כיבוש והרס והגלייה והרג, ובוודאי לא את המעשים, כאילו מדובר בהתנהלות נורמלית, ובהתעלמות גמורה מכך שכבר שנתיים ישראל כובשת את עזה והורגת בתושביה עשרות אלפים ועוד מדי יום, ושלא רק העזתים מותשים מהמלחמה הבלתי פוסקת, אלא גם הישראלים הגיעו לקצה היכולת ואנשים חולים ומתאבדים מרוב יאוש ממלחמה של ממשלה מטורפת שמורכבת מאנשים מופרעים ונבערים מדעת, שמעולם לא יצאו מחוץ לבועת המתנחלים, מעולם לא פגשו אנשים מחברות אחרות, מתרבויות אחרות, מעולם לא ניהלו שיחה -וגם אין להם יכולת לכך – עם מי שאיננו מבני חוגם, ואיננו משוכנע כמותם שהם שליחי אלהים, ושטבח החמאס היה נס נפלא שמתיר להם להרוג ולגרש את כל תושבי עזה ולהקים בה התנחלויות. אם לא נסלק את האנשים האיומים האלה, שהשתלטו על מדינת ישראל בראשות נתניהו, שמזמן איבד את הקשר עם המציאות, וכפי שחתר להשתלט על בתי המשפט מבלי להטות אוזן לאזהרות מבכירי אמ"ן ומשר הביטחון יואב גלנט מפני הסכנה הביטחונית, הוא חותר כעת למלחמת שמד בעזה ואיננו רואה דבר מסביב, וגם אם הוא מבין יותר משריו מה משמעות התנתקותה של ישראל מהעולם, כולל מבני ברית חשובים, כפי שדהר לאסון עם המהפכה המשטרית, הוא דוהר כעת לאסון עם התכנית הנפשעת והמטורפת לכיבוש עזה, ואם לא נעצור ונפיל את ממשלת השטנים הזאת, האל יודע אנה אנו באים.

דרישת נתניהו לפטר עיתונאים

 

הדבר המרעיש ביותר בעיניי בעדותו של נתניהו, שאני מופתעת מכך שאין מגיבים אליו בחומרה רבה, היא הודאתו שביקש מבעלי אתר וואלה שאול אלוביץ' "לשנות את האנשים בוואלה". כלומר, נתניהו דרש מאלוביץ' לפטר עיתונאים שאינם נוחים לו ולשכור במקומם עיתונאים שיחניפו לו. נתניהו מודה בזאת שניצל את מעמדו כראש ממשלה, ואת תלותו של אלוביץ' כבעלי בזק בהחלטותיו הרגולטוריות של נתניהו, שמשמעותן עבור אלוביץ' התבטאה בסכומי עתק, כדי לקפח את פרנסתם של עיתונאים שמתחו עליו ביקורת. בניסוח שלא היה מבייש את "1984" מוסיף נתניהו: "זו בקשה של דמוקרט, של אדם שמאמין שחייב להיות שוק תקשורת מגוון". לא, הבקשה לפטר עיתונאים שאינם מחניפים לו ולהעסיק במקומם את מלחכי פנכתו לא רק שאיננה דמוקרטית, אלא היא התגלמות הדיקטטורה. בברית-המועצות ובמדינות מסוגה פוטרו עיתונאים שמתחו ביקורת, ולו מרומזת, על השליט ועל השלטון, וגם אם לא נזרקו לכלא ולא נרצחו, לא יכלו להתפרנס יותר מעיתונות, כי שום כלי תקשורת לא העסיק אותם. כזה הוא המצב בדיקטטורות: די באמירה מפי השליט כדי לקפח את פרנסתו של אדם. במדינות דמוקרטיות, שבהשפעת נתניהו ומרעיו ישראל הינה פחות ופחות כזו, השלטון איננו מתערב בכלי התקשורת ואיננו דורש את פיטוריהם של עיתונאים ואת החלפתם במלחכי פנכה. מגוחכת מכל טענת ה"גיוון": כולנו מודעים למידת ה"גיוון" בערוץ 14 הסר למרות נתניהו.

כיצד יכולה הטענה הזו, שביקש להחליף את האנשים, ולכאורה לא ביקש לשנות את הסיקור, לסייע לנתניהו להפריך את יחסי ה"תן וקח" שהיו לו עם שאול אלוביץ'? הרי הוא עצמו אומר שהפרסונל הוא מדיניות, והרי כל רעיון ההחלפה בא להביא לאתר כותבים שיחניפו לו ולא ימתחו ביקורת, ומה איפוא ההבדל בין שינוי האנשים לשינוי הסיקור. בעיניי זו הודאה בדבר גרוע בהרבה משינוי הסיקור. הדרישה לפטר אנשים שכתיבתם איננה נוחה לנתניהו ולקפח את פרנסתם, גרועה בהרבה, וגם דיקטטורית בהרבה, מדרישה לסקר את נתניהו באופן חיובי יותר, או לרכך ביקורת. לא פעם מתבקשים כותבים על ידי העורכים לנסח את ביקורתם באופן מרומז או מרוכך יותר, כדי שלא לעורר חימה על העיתון וכדי למנוע תביעות נגדו. זה אפילו לגיטימי, כל עוד אין מדובר בהתכחשות לאמת או בהסתרת עובדות, לבקש מעיתונאים ניסוחים זהירים ומסויגים יותר, כל עוד אינם גורמים לעיוות של העובדות. אבל לדרוש לפטר אנשים ולקפח את פרנסתם, מפני שכראש ממשלה במשך שנים רבות מדי צברת כוח בלתי סביר והידרדרת להתנהגות דיקטטורית, שמתבטאת בהתנפלות תוקפנית על כל כתב ששואל שאלה לא נוחה לך, או בסירוב להתראיין לכלי תקשורת מרכזיים בישראל, מפני שכתביהם מקשים עליך ואינם מתרפסים, זו לא רק פגיעה קשה בחופש הביטוי, בזכות הציבור לדעת, ובחובת השלטון לתת דין וחשבון על מעשיו לאזרחים, בין השאר באמצעות תקשורת חופשית ובלתי מאוימת, אלא זה ניצול לרעה בלתי נסבל של כוח השלטון כדי לפגוע במתנגדיו. העיתונות איננה יכולה לפעול כראוי ולמלא את תפקידה בדיווח לציבור על המתרחש במדינה, אם העיתונאים אינם מוגנים, ואם ראש הממשלה רשאי להתנכל להם, לפגוע בהם ואפילו להביא לפיטוריהם בהתאם לשגיונותיו. היה ראוי שדרישתו זו של נתניהו מאלוביץ' תזכה לגינוי כללי, מפורש ונחרץ.

מהמרפסת ראיתי רק אלימות של שוטרים

ארבעים שנה אני גרה ברחוב עזה מספר 46 בקומה העליונה. בדיוק מול ביתו של בנימין נתניהו שנמצא מצדו השני של הכביש. ביתו של נתניהו נמצא על הכביש הראשי. בדיוק במקום הזה מתפצלת מהכביש סמטה צרה בדמות בננה שמקיפה את גינת אנה טיכו ומתחברת מחדש לכביש הראשי בקצה הדרומי של הגינה. ביתי הוא הראשון בסמטה שנחשבת לחלק מרחוב עזה ואין לה שם נפרד. רחוב עזה ההומה מפריד בין בית נתניהו לגינת טיכו, אבל מאז מוצאי שבת רחוב עזה נחסם במקומות רבים באמצעות מחסומים צהובים ניידים שאפשר להזיז בקלות יחסית. אולי העובדה שהכביש נחסם לתנועה גרמה לכתב "הארץ" בר פלג לכתוב משפט כזה "המפגינים הגיעו לרחבה שלפני ביתו של נתניהו". אין שום רחבה לפני ביתו של נתניהו. יש כביש עמוס, אלא אם כן חוסמים אותו לתנועה, מה שקורה בשנה האחרונה לעתים מאד קרובות, ואז רחוב עזה שהוא עורק תנועה מרכזי בין דרום ירושלים לצפונה נחסם גם לתנועת אוטובוסים ותושבי רחביה שרובם זקנים או סטודנטים ולכן תלויים בתחבורה ציבורית נותרים ללא תחבורה. הסבל שגורמת משפחת נתניהו לתושבי השכונה איננו מעניין איש. אבל לא על כך אני רוצה לכתוב כעת.

אני מכבדת את העיתונאים ואת תפקידם הקשה, אבל כמות הדברים הבלתי נכונים שנכתבו ונאמרו ביממה האחרונה על מה שקרה ברחוב עזה בליל אמש מוציאה אותי מדעתי. למשל מואב ורדי, כתב שמאד מקפיד על דיוק בדבריו, אמר "מעון ראש הממשלה" ואז תיקן את עצמו: "לא המעון, ביתו הפרטי של נתניהו". מרוב רצון לדייק הוא טעה: בראשית כהונת הממשלה הנוכחית ניצל נתניהו את הרוב הקואליציוני כדי להעביר חוק שהפך את שני בתיו הפרטיים, ברחוב עזה ובקיסריה, למעונות רשמיים של ראש הממשלה, ולפיכך חייב את אוצר המדינה לממן את הוצאותיהם של שני בתים אלה. הסיבה לכך היא כביכול השיפוץ הבלתי נגמר במעון הרשמי ברחוב בלפור. הסיבה האמיתית היא שנתניהו יכול לעשות ככל העולה על רוחו ואכן כך הוא עושה. בשום מדינה דמוקרטית לא יכול ראש הממשלה או הנשיא להכריז על ביתו הפרטי כמעון רשמי ממומן. זה עירוב לא דמוקרטי בין רכושו הפרטי של השליט לרכוש ציבורי. זה כמובן איננו המאפיין הבלתי דמוקרטי היחיד של ראש ממשלת ישראל. ובכן מואב ורדי לא דייק הפעם: ביתו הפרטי של נתניהו ברחוב עזה מוגדר כעת כמעון רשמי של ראש הממשלה, ואפילו כתבים בכירים וידענים אינם מודעים לכך, ולאי הנורמליות שיוצר המצב הזה, שבו סובלת שכונה שלמה מכך שראש הממשלה החליט לקבוע את משכנו הרשמי על עורק תנועה מרכזי שנחסם לתנועת מכוניות ואוטובוסים לימים ארוכים, ובכל עת שהוא נכנס או יוצא מביתו נחסם גם לתנועת הולכי רגל למשך חמש או עשר דקות. אינני יודעת מי הפיץ את השמועה שנתניהו איננו מתגורר בביתו ברחוב עזה. נכון שלעתים הוא שוהה באחד מבתיו האחרים או מתארח בבית אחר, לרוב כאשר עורכים בבית ברחוב עזה שיפוצים. אבל הוא בהחלט מתגורר בבית, וכשכנתו מעבר לכביש קל לי מאד לדעת לא רק שהוא מתגורר בבית, אלא מתי הוא יוצא ונכנס, כי המאבטחים מבקשים אז ממני ומכל מי שעובר ברחוב לעצור ולהמתין לבואו או לצאתו. בערב שלפני הניתוח שעבר הוא ישן בביתו ברחוב עזה אבל מאז שוחרר מבית החולים הוא שוהה כנראה במקום אחר.

כפי שסיפרו לי כמה מכרים שמתגוררים ברחוב בלפור, נתניהו ממשיך לבקר גם במתחם בלפור כי לדבריהם שם הוא מסתפר ומתאפר. אנשים שמתגוררים שם אמרו לי שהם ראו אותו במו עיניהם מגיע לשם. אני אישית לא ראיתי אותו מגיע לשם.

אתמול בערב הייתי במאהל החטופים בטרה-סנטה כשראיתי שני פרשים רכובים נכנסים לרחוב עזה מצפון ויורדים דרומה לעבר בית נתניהו. לא היה אז איש בכביש ותמהתי על הגעת הפרשים. כנראה הודיעו להם שיש צועדים בדרך לרחוב עזה והם הגיעו כדי להרחיק אותם. קצת אחרי שמונה וחצי הגעתי הביתה וכרבע שעה מאוחר יותר שמעתי המולה מכיוון גינת טיכו שביתי צופה עליה. היו שם אנשים, חלקם עם חולצות אדומות, חלקם נושאי אבוקות, שהסתובבו בגינה וצעקו: "אתה הראש אתה אשם". אחר כך שמעתי שהם צעקו "עכשיו, עכשיו" והם התכוונו כמובן להחזרת החטופים. הם לא התקרבו לביתו של נתניהו שנמצא כאמור מצדו השני של רחוב עזה ומוקף בחומה ובגדרות. הם הסתובבו בגינה והשמיעו קריאות. הם לא היוו סכנה לאיש. לפעמים חוסמים את הכניסות לגינה, אבל אתמול בערב הן לא היו חסומות.

אחר כך ראיתי בסמטה שבין הגינה לביתי, לפני בית 48, בחור בחולצה אדומה אוחז אבוקה ובחורה בחולצה תכלת. הם היו רק שניים, ואז ראיתי ארבעה שוטרים עטים על הבחור ותופסים אותו בכוח, ועוד שני שוטרים תפסו את הבחורה והיא נפלה על הכביש. השוטרים גררו אותם משם.

מה בדיוק קרה אז בתוך הגינה לא הצלחתי לראות, אבל בטלויזיה ראיתי את השוטרים גוררים בכוח את איילה מצגר שחמיה הקשיש חטוף בעזה והיא מאד פעילה להחזרת החטופים וזיהיתי שהשוטרים גוררים אותה מגינת טיכו שליד ביתי, שרחוב עזה מפריד בינה לבין בית נתניהו. אף לא אחד מהאנשים שהבחנתי בהם בגינה לא התקרב לבית נתניהו. הם רק הסתובבו בגינה, שלא היתה חסומה, וצעקו כאמור "אתה הראש אתה אשם" ו"עכשיו, עכשיו" ואולי עוד קריאות שלא שמעתי היטב.

אני מספרת רק על מה שראיתי בעיני ושמעתי באוזני. אינני יודעת מה התרחש במקומות שלא ראיתי ולא שמעתי. אמרו שמפגינים תקפו שוטרים באלימות ופרצו מחסומים. יכול להיות. אני לא ראיתי דברים כאלה, ראיתי רק מה שתיארתי – אלימות של שוטרים כלפי אזרחים שהסתובבו בגינה שמול ביתו של נתניהו וצעקו "אתה הראש אתה אשם" ו"עכשיו, עכשיו".

ראיתי בטלויזיה גם את הבחור ששכב מתחת למכת"זית. בר פלג כתב שזו פעם ראשונה שמפעילים בשכונה בואש, אבל זה לא נכון. גם בפעם הקודמת שמשפחות החטופים הפגינו ליד בית ראש הממשלה הפעילו בואש וגם אז אמרו שהמפגינים היו אלימים. היתה צחנה בשכונה במשך ימים וגם עכשיו יש. כתבתי על כך גם אז. אינני זוכרת שום מקרה אחר בארבעים שנות מגורי בשכונה שבו הופעל הבואש. רק כלפי משפחות החטופים בשתי הפעמים שבהן הפגינו ליד בית נתניהו. העובדה הזו איננה מקרית והיא מדברת בעד עצמה.

אני משוכנעת שאם היתה אלימות בהפגנה השוטרים יזמו אותה ונתניהו מינף אותה וכרגיל ראשי האופוזיציה והתקשורת נפלו בפח וגינו את המפגינים שהיו בעצמם קורבנות לאלימות המשטרה שתוכננה לדעתי מראש. אחרת אינני יכולה להסביר את הופעת הפרשים חצי שעה ויותר לפני שהמפגינים הגיעו לקרבת ביתו של ראש הממשלה, ועם כל הכבוד לעיתונאים הנכבדים ולשאר המגנים, סיבוב בגינת טיכו בקריאות "אתה הראש אתה אשם" ו"עכשיו עכשיו" איננו "פריצת מחסומים" ו"נסיון לפרוץ לבית ראש הממשלה", בדיוק כמו שקריאות דמוקרטיה ליד המספרה של שרה נתניהו השקרנית והמנוולת שטענה שצבאו על דלת המספרה ורצו לרצוח אותה אינן ניסיון לינץ'. חבל מאד שהאופוזיציה למול המנוול השקרן והמסית נתניהו כל כך עלובה וניתנת כל כך בקלות למניפולציה, וכך גם התקשורת. רק את יוסי אלי מערוץ 13 ראיתי גם אתמול בטלויזיה וגם היום ברחוב עזה ושאלתי אותו אם הוא ראה מפגינים מכים שוטרים. הוא אמר שהיו דברים כאלה ואני מאמינה לו, אבל אני במו עיני ראיתי רק שוטרים מכים מפגינים ביחס של שניים לאחד ובלי שום סיבה. עכשיו בטח איתמר בן-גביר יקדם אותם כמו שהוא הבטיח, אם מישהו רוצה לשאול אותי שאלת תם, מדוע המשטרה כל כך עוינת דווקא כלפי משפחות החטופים ומדוע היא כל כך אלימה.  

היום הציבו ברחוב עזה במקום מחסומים ניידים גדרות גבוהות קבועות. שלא תגידו שאין הפקת לקחים מטבח שמחת תורה.

עמית סגל מתבכיין

 

 

על פני שלושה טורים במוסף "גלריה" של "הארץ" מתנה הבוקר עמית סגל את מר גורלו: עיתון "הארץ", לטענתו, נלחם בו ומכנה אותו בכינויים מעליבים כגון שופר ביביסטי, מתנחל פשיסט, ובן של טרוריסט, בעוד שהוא, כך הוא כותב, לעולם לא יעלה על דעתו לכנות את יריביו הפוליטיים בכינויים כגון אלה שבהם מכנים כתבי הארץ את יריביהם מימין. האמנם, עמית סגל? כי אני זוכרת אינספור פעמים שבהם כינית מפלגות ערביות "תומכי טרור", כולל את מנסור עבאס ומפלגתו, ואני זוכרת, ולא רק אני זוכרת, שלא רק שכינית, ואתה ממשיך לכנות את ממשלת בנט ולפיד "ממשלה של תומכי טרור", אלא שבחודש מאי 2022 גם דיווחת על סקר שערך הערוץ שבו אתה מועסק, שהוא הבמה הנצפית ביותר בישראל, והצגת שאלה שנוסחה כך: "האם אתה מסכים עם הטענה שהממשלה נשענת על תומכי טרור?", טענה שהעלה כמובן בנימין נתניהו בתעמולת הארס שלו נגד ממשלת בנט ולפיד, תעמולה שאתה, במעמדך כפרשן פוליטי מוביל, שימשת כחוד החנית שלה. על שאלת הסקר הזו, שלטענתך נוסחה במערכת החדשות ולא על ידיך, אבל שמחת מאד לדווח עליה – 47% השיבו בחיוב על השאלה ו-43% השיבו בשלילה. כשנמתחה ביקורת על השאלה המוטה והמסיתה, שמכתימה חברי כנסת ערבים כ"תומכי טרור", ואת הממשלה כולה כמוכתמת בתמיכה בטרור, תקף עמית סגל חזרה וכינה את מותחי הביקורת "כנופיה" וכיו"ב.

זה לא היה המקרה היחיד, כפי שפרסם שוקי טאוסיג ב"עין השביעית" ב-31.5.22: " סגל אף נאלץ בעבר להצהיר זאת בפומבי, בעקבות תביעת דיבה    שהגישה נגדו סיעת בל"ד, אותה כינה "ארגון טרור" ו"ארגון תומך טרור", בשידור בחדשות 12 ובטורו ב"ידיעות אחרונות". סגל פירסם בחשבון הטוויטר שלו הודעה בעקבות התביעה: "בל"ד אינה ארגון טרור או ארגון תומך טרור מבחינה משפטית וחוקית וכך קבע בית המשפט העליון". זאת למרות שבכתב ההגנה שהגיש טען שהוא עומד מאחורי הקביעה הפסקנית."

ה"התנצלות" שסגל פרסם אך ורק בחשבון הטוויטר שלו – הועלתה טענה שהפרסום בטוויטר נועד למנוע הטמעה של ההתנצלות המפוקפקת במנוע החיפוש של גוגל – איננה התנצלות כמובן, אלא התחכמות. אולי מבחינה משפטית וחוקית בל"ד איננה ארגון טרור, רומז סגל לעוקביו, וכך קבע בית המשפט העליון שהמחנה הפוליטי של סגל מקפיד לתאר כאויב המדינה, אבל בעצם בל"ד היא כן ארגון טרור, מפני שהיא מפלגה ערבית, ועל פי הטרמינולוגיה של סגל, כמו של בנימין נתניהו שהוא משרת בנאמנות, ערבים מתוארים כתומכי טרור, גם אם הם אנשים נעימי הליכות ורודפי שלום כמנסור עבאס, שפשעו הגדול מבחינת סגל ונתניהו, שאפשר את הקמתה של ממשלת בנט ולפיד, שלמשך קצת יותר משנה אפשרה לנו לנשום מעט אויר נקי, בטרם שבנו ונכלאנו בגיהנום של ממשלת האסון, שלעמית סגל יש לא מעט מניות בהקמתה, כמי שלא חדל להסית נגד ממשלת בנט-לפיד ולהאשים אותה שנשענה כביכול על תומכי טרור. אפילו לאמרה הידועה שמי שיושב בבית זכוכית שלא יזרוק אבנים מסרב סגל לציית. כבנו של חגי סגל, חבר המחתרת היהודית שהניחה מטעני נפץ שהביאו לפציעתם הקשה של ראשי ערים ערביות וגם של חבלן משטרתי שאחד המטענים התפוצץ בידיו ופצע אותו קשה, ראוי היה שייזהר מלהדביק תווית של תומכי טרור ליריבים פוליטיים. אבל לא רק שעמית סגל איננו נזהר בלשונו, אלא שלעתים נדמה שהוא מופיע בעיקר כדי להסית נגד ערבים ולשכנע את הצופים שערבי ומחבל הינם היינו הך, ובכך איננו שונה בהרבה מאיתמר בן-גביר.

המגוחך ביותר הוא הרהב שבו מסכם סגל את נאום ההתקרבנות שלו: "ניסיון רצח האופי המתמשך נגדי הוא בעצם כעס על אופי המדינה, שסולדת ברובה מנסיגות, תומכת בהתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל ומתנגדת להפיכת אויב לאוהב ואוהב לאויב."

ובכן עמית סגל, היית רוצה מאד שעמדותיך יהיו עמדות הרוב, אבל לא זה המצב. רוב הציבור דווקא לא מתלהב מהתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל, ואיננו נוהר בהמוניו לחברון. לא כל מי שמתנגד למדינה פלשתינית, בגלל החשש המובן מטרור פלשתיני, תומך בהתיישבות ביהודה ושומרון, בקרב אוכלוסיה פלשתינית עוינת, ורוב מכריע מהעם תמך גם בהתנתקות וגם בנסיגה מלבנון. רוב הישראלים ישמחו גם לסגת מעזה, במיוחד אלה שילדיהם מסכנים שם את חייהם כעת. רוב הישראלים אינם אוהבים את הפלשתינים, אבל לא כולם רוצים לדכא אותם ולשלוט בהם. רבים ישמחו להיפרד מהם. הרי גדר ההפרדה נבנתה בגלל שרוב הציבור רצה בה, בניגוד לעמדתו המקורית של אריאל שרון נגד הפרדה. ובכלל: עמדות הציבור הן דינמיות ומושפעות מהאירועים. כולם היו שמחים לסלק את החמאס מעזה, אבל מבינים שזה כנראה בלתי אפשרי, ושגם אם זה אפשרי, המחיר שנשלם עלול להיות כבד מדי. הציבור איננו חושב בפשטנות ובנחרצות כמו עמית סגל. הוא מתלבט ומשנה לפעמים את דעתו בהתאם למציאות המשתנה, ויחד עם אזרחיה, גם המדינה מתפתחת ומשתנה.

זעקתה של דניאל אלוני

 

לרגע לא האמנתי לטענה שדבריה של דניאל אלוני בסרטון ששיחרר החמאס לא שודרו מהנימוק שהושמע, שזה טרור פסיכולוגי של החמאס ורשתות הטלויזיה אינן רוצות לשתף איתו פעולה. אני משוכנעת שהסרטון לא שודר רק מפני שהחטופה דניאל אלוני, שנחטפה יחד עם בתה בת החמש, ועם אחותה וגיסה ושתי התאומות שלהם בנות השלוש, תוקפת בסרטון במלים קשות מאד את בנימין נתניהו ואומרת שהוא הפקיר אותם, שלא היה צבא להגן עליהם, ושעכשיו הוא מפקיר באותה צורה את החטופים, שהם בעצם בני אותן משפחות מעוטף עזה שחלקן נרצחו וחלקן נחטפו בגלל שהופקרו על ידי ממשלת נתניהו, ואני משוכנעת שהסרטון לא שודר כי נתניהו הפעיל לחצים ואולי גם איומים על רשתות הטלויזיה שלא ישדרו אותו. הסרטון לא שודר בגלל צנזורה פוליטית, ומפני שלמרבה הזוועה בנימין נתניהו, שהנחית מלמעלה את הקונספציה שצריך לחזק את חמאס ולהחליש את הרשות הפלשתינית, ולכן היה לו אינטרס להחריש את קולות הסכנה הנשקפת מהחמאס, לא רוצה שהציבור ישמע את הביקורת הקשה שמותחת עליו החטופה, מפני ששום דבר בקולה ובדבריה לא נשמע כמו מסר מוכתב באמצעות טרור – בניגוד למשל לדברים שגלעד שליט הקריא מן הכתב בעודו בשבי החמאס – דניאל אלוני לא נשמעת אחרת למשל משיראל חוגג או מאזרחים רבים אחרים בישראל שזעקו את זעמם של אזרחי ישראל על ההפקרות הבלתי נתפסת ששררה בעוטף עזה, על העברת גדודי צבא מעוטף עזה ליהודה ושומרון, על דלדול כיתות הכוננות שקוצצו וחלק מנשקן נלקח מהן – ניסיון נוסף לקחת מהן את הנשק נעשה למרבה הזוועה גם אחרי ה-7 באוקטובר - על העדר קו הגנה שני ושלישי והסתמכות מוחלטת על המכשול שנפרץ בקלות רבה ושום צבא לא עמד מאחוריו כדי להגן על ישובי העוטף במקרה כזה, שהיו חייבים לצפות מראש. דניאל אלוני בסך הכל זעקה את הזעקה שאזרחים חופשיים בישראל זועקים מאז ה-7 באוקטובר, שנתניהו הפקיר אותם ולא במקרה, אלא במסגרת מדיניות שהוא הגה והוריד למטה והכריח את כולם להתיישר איתה באמצעות הכוח העצום שיש לו כראש ממשלה, ושמאפשר לו כעת להכתיב לרשתות הטלויזיה שלא לשדר את זעקתה של דניאל אלוני, ובכך דניאל אלוני איננה שונה מיוכבד ליפשיץ שניסו להשתיק ומאז שדיברה אין חדלים להכפיש אותה, וגם שיבחו את ההחלטה להציב קצינה ליד המשוחררת אורי מגידיש כדי שתשתוק. קודם חשבתי שאולי זה צעד נכון, כי אורי מגידיש שוחררה בפעולה צבאית שהמידע עליה מסווג והיא עדיין חיילת בשירות חובה וכפופה למרות הצבא, אבל עכשיו, אחרי שצפיתי בדבריה של דניאל אלוני שבעצם נאסר על רשתות הטלויזיה לשדר, גם אם האיסור הונחת בדרכים עקמומיות ולא ישירות, אני חוששת שגם אורי מגידיש מושתקת לא בגלל חשש לדליפת מידע מסווג אלא כדי שלא תספר דברים דומים לאלה שסיפרו התצפיתניות המעטות שלא נהרגו ולא נחטפו, שהן הבחינו בהכנות של אנשי חמאס לפשיטה, שהן ראו אנשים עומדים ליד הגדר עם מפות ומצביעים על אתרים בישראל, שהן צפו באימוני חמאס לפשיטה, ודיווחו ודיווחו והתריעו והתריעו וענו להן שהכל בסדר. נתניהו פשוט משתמש בכוחו כראש ממשלה כדי לכפות צנזורה פוליטית ולמנוע שידור דברים שאינם נוחים לו וביקורתיים כלפיו, והמידע על שחרורה של אורי מגידיש שוחרר לפירסום גם כן באופן מניפולטיבי, כדי שהשמחה המתפרצת – בצדק רב – בקרית-גת הליכודניקית, תחריש את קול זעקתה של החטופה אלוני שנחטפה עם בני משפחה נוספים מניר עוז, אחד הקיבוצים שנפגע באופן הקשה ביותר בפשיטת חמאס. כן, בליכוד אוהבים את ההנגדה הזאת בין עיירות הפיתוח לבין הקיבוצניקים. מנחם בגין החל בכך והליכוד נבנה מההנגדה הזו ומההסתה המתבססת עליה נגד הקיבוצים, השמאל, האשכנזים, כל אלה שצריך לשמוח שהיטלר הרג אותם וחבל שהשאיר את חלקם בחיים. כן כן, איציק זרקא לא המציא דבר, רק הידהד סנטימנט שהליכוד מטפח שנים, ולא פלא שכשהאווירה שמהדהדים המעריצים המושבעים היא של גאווה בהשמדת היהודים של היטלר, מופקרים קיבוצי עוטף עזה לטבח של החמאס. הבעיה היחידה שהצליח להם יותר מדי, והאסון שממשלת נתניהו האחרונה יצרה את כל התנאים לנחיתתו על תושבי העוטף, אכן גרם לרבים לחוש כיהודים בשואה, נטולי מגן לחלוטין, חשופים לחלוטין לאויב המפלצתי באכזריותו, ללא צבא וללא מדינה שיעניקו להם הגנה. (וגם היו צריכים לשמוע מפי היסטוריונית הבית של נתניהו, זו שהעניקה גיבוי לחתימתו על הצהרה שמגבה את הכחשת השואה הפולנית, שזה לא כמו השואה. מה את אומרת, פרופסור דינה פורת. לא היינו מעלים בדעתנו).

בכלל הביטוי הזה "טרור פסיכולוגי של החמאס" שמודבק לכל סרטון וכל מידע על החטופים והשבויים עולה לי על העצבים. הביטוי הזה בעצמו הוא טרור פסיכולוגי כלפי אזרחי ישראל שרוצים לקבל כל בדל מידע אפשרי על החטופים ומצפים מצד הממשלה שעשתה הכל כדי לאפשר לחמאס את הטבח והחטיפה, שלפחות תציל את החטופים, שרובם שייכים לאותן משפחות שנטבחו בקיבוצי עוטף עזה וכמובן גם בעיירות הפיתוח בעוטף, כי אולי הממשלה מבחינה בין דם לדם, בין אשכנזים למזרחיים ובין מצביעי ליכוד למצביעי שמאל, אבל הציבור מבין היטב שכולם בסירה אחת, שמי שהפקיר את ניר עוז וכפר עזה ובארי הפקיר גם את שדרות, אופקים ונתיבות, כי החמאס לא הבחין בין דם לדם, וטבח וחטף באותה התלהבות יהודים מכל האמונות והמוצאים, וגם ערבים ובדואים ותאילנדים שעבדו בקיבוצים וכל מי שנפל לידיו הרצחניות ומצא את עצמו חסר מגן באותה מידה, ועכשיו גם מושתק על ידי אותה ממשלת זדון שעלתה לשלטון ומחזיקה בו אך ורק כדי לדאוג לבנימין נתניהו, למלט אותו ממשפטו, לאפשר לו לכהן כראש ממשלה לנצח, לספק לו ארמונות ומשרתים וכל טוב על חשבון אזרחיו המופקרים שלו זכו לאלפית מההגנה שהוא דואג לספק לעצמו, לא היינו היום במקום הנורא הזה, שבו נאסר עלינו אפילו לשמוע ולהשמיע קול זעקה.

בריאות ונראות

 

בעיתון "הארץ" כתבו שבנימין נתניהו איבד את הכרתו ופונה לבית החולים שיבא. גם בערוץ 13 אמרו רביב דרוקר והילה אלרואי שנתניהו איבד את הכרתו. בערוצים 12 ו-11 וגם ב"ידיעות אחרונות" כתבו רק שהוא חש ברע ובערוץ 12 אפילו הכחישו שנתניהו איבד את הכרתו. אמרו שהוא הגיע לבית החולים בשיירת הרכבים של ראש הממשלה ויצא מהמכונית על רגליו. מארק רגב שעבד בעבר עם נתניהו והגיע לתכניתו של ערד ניר "סדר עולמי" כדי לדבר על משהו אחר, אמר שהעברית אמנם איננה שפת אמו, אבל לפי מיטב הבנתו נתניהו לא "פונה" לבית חולים אלא נסע לשם ביוזמתו.

אני כבר לא זוכרת באיזה ערוץ אמרו שנתניהו סבל מכאבים בחזהו ולכן הגיע לבית החולים שיבא. אחר כך, או כמעט במקביל, התחילו לדבר על כך שנתניהו בילה אתמול בכנרת וכנראה סובל מהתייבשות. אחר כך הסיפור הזה התעבה, ונתניה אפילו צילם סרטון שבו הוא אמר שהוא מרגיש מצוין ושאתמול הוא היה בכנרת בלי כובע ובלי מים ולכן הוא חש היום ברע, ושאנחנו בגל חום וכדאי שלא נשהה בשמש ונשתה מים. אני תמיד בעד לשתות מים, אבל כמו שהילה אלרועי אמרה, אם מישהו סובל מהתייבשות הוא סובל ממנה באותו יום, ולא יום אחרי.

אחר כך הודיעו שאישפזו את נתניהו במחלקה הקרדיולוגית ושהזעיקו קרדיולוגים בכירים לטפל בו. אבל יואב אבן הודיע שזה שנתניהו במחלקה קרדיולוגית זה לא בגלל שהוא עבר אירוע לבבי אלא פשוט יש שם חדר מתאים.

אני לא כתבת בריאות כמובן אבל אני רוצה לומר לכם, שאם נתניהו שוכב במחלקה קרדיולוגית, לפחות יש חשש לאירוע לבבי, וזה שהזעיקו קרדיולוגים בכירים לטפל בו אומר כנראה שהיה אירוע לבבי, וזה שהיו לו כאבים בחזה זה סימן מובהק לאירוע לבבי, וזה שמספרים סיפור מגוחך על התייבשות שנגרמה לכאורה יום קודם אבל השפיעה רק אחרי יממה מחזק עוד יותר את החשד שהיה אירוע לבבי שמנסים להסתיר מהציבור. וזה שנתניהו הגיע ברכב שרד ולא באמבולנס ויצא מהרכב על רגליו זה טמטום והפקרות, כי אם היה לו אירוע לבבי או אפילו היה רק חשד לאירוע לבבי, היו צריכים לקחת אותו באלונקה ולהסיע אותו לבית החולים באמבולנס, כי לבוא אחרי אירוע לבבי ברכב רגיל וללכת על רגליך עלול לגרום לך נזק נוסף, ובבית חולים כשיש אפילו רק חשד מביאים כסא גלגלים. אפילו כשהגעתי ללדת את בתי הבכורה הביאו לי כסא גלגלים וזה היה לי מוזר אבל בבתי חולים לא לוקחים שום סיכון, וכשמדובר בראש ממשלה צריכים ללכת אפילו יותר על בטוח, אבל נתניהו הוא קודם כל פוליטיקאי, והוא רוצה שהציבור יראה אותו עומד על הרגלים, גם אם זו אחיזת עיניים, והוא רוצה שיחשבו שהוא רק התייבש, אז עושים לציבור הצגה, וממציאים סיפור על התייבשות וגם עושים סרטון שבו נתניהו מספר איך התייבש ואומר לנו לשתות מים, וגם מספר שהוא מרגיש מצוין, שמרוב שהוא הרגיש מצוין לקחו אותו לבית החולים שיבא, ובקיצור משקרים לנו בפרצוף כאילו היינו מטומטמים.

ומה שהכי עצוב זה לא שנתניהו מפחד מהציבור העצום שמתעב אותו, אלא שהוא מרמה גם את אוהביו ומעריציו, שאני כמובן אינני נמנית עמהם, אבל אני חושבת כמה נתניהו איננו בוטח בהם ומרגיש צורך לרמות אותם ולהעמיד פנים שלא היה לו שום אירוע לבבי. המעריצים של נתניהו כל כך שבויים בקסמו ותמיד מדברים עליו כאילו הוא אלהים, ואומרים שאף אחד לא יכול לנהל את המדינה, רק הוא, שזאת גם צורת מחשבה מאד לא דמוקרטית, כי בדמוקרטיה החלפת המנהיגים  לאחר מספר שנות כהונה היא חלק בלתי נפרד מהשיטה הדמוקרטית, ועל אחת כמה וכמה שנפתלי בנט ניהל את המדינה הרבה יותר טוב מנתניהו, ובמיוחד ראוי לשבח על הצורה שבה הוא התמודד עם גל קורונה מבלי להטיל סגר ומבלי להרוס את חיי האזרחים, בניגוד לנתניהו שהשתמש בקורונה כדי לדכא את הציבור, להטיל עליו גזירות דרקוניות ולהתעלל בו. לכאורה מי שמאמין בנתניהו אמור לחוש כלפיו אהדה ולעודד אותו אם הוא חולה, אבל נתניהו מוותר על האהדה, ובלבד להיראות חזק לעיני תומכיו, כי מי שאינם כאלה כבר מזמן אינם מאמינים לשום הצגה שלו. במקום לומר לאוהדיו שהוא חולה וליהנות מתמיכתם, נתניהו מעמיד פני גיבור, כי הוא מפחד להתגלות לעיני מעריציו בחולשתו, וכך הוא לא רק מרמה אותם, אלא גם שבוי בעצמו בדימוי שהוא מוכר של מנהיג חזק במידה לא אנושית, כפי שאריאל שרון ומקורביו ניסו לעשות בזמנו, ללא הועיל, כי אפילו מנהיג שחושב שהוא גיבור-על, כשהוא חולה הוא נתון בידי הרופאים ובידי שמיים, ככל האדם.  

 

 

 

 

הפגנת פתע

 

אני רוצה לספר על ההפגנה המפתיעה בבוקר יום חמישי, ערב חג השבועות, מול ביתו של נתניהו ברחוב עזה, כי הדיווחים עליה בתקשורת לא היו נכונים, וזאת היתה הפגנה מאד מוצלחת, כי המפגינים הצליחו לשמור על הפתעה והמשטרה לא סגרה את סביבת ביתו של נתניהו מצומת הרב ברלין ועד צומת בנימין מטודלה, כפי שעושים בכל פעם שצפויה הפגנה, אפילו אם זאת הפגנה קטנטנה של כמה גימלאים עם שלטים, שאפילו הקופאית בחנות הפילבוקס הסמוכה שדווקא אוהדת את נתניהו, אמרה לי שהביאו מאתיים שוטרים בשביל חמישה מפגינים. אבל ביום חמישי בבוקר עשרות אנשים הצליחו להיכנס לגינת אנה טיכו מול ביתו של נתניהו, שתמיד חוסמים אותה בגדרות כשיש הפגנה, כי אני יודעת עד כמה מתאמצים מאז תחילת המחאה למנוע ממפגינים להגיע לגינה ולמדרכה שמול ביתו של נתניהו, לכאורה מטעמי ביטחון, אבל מכיוון שביתו של נתניהו כבר מוקף בחומה עם שערים אלקטרוניים ובצמוד אליו הוצבו שלוש סוכות שמירה עם מאבטחים והמדרכה גם נחסמה בגדר סורגים, אין באמת איום על נתניהו מאנשים שמפגינים ברחוב, והמאמץ למנוע מהם להפגין מול ביתו של נתניהו נועד בעיקר לצורכי יחצ"נות, כדי למנוע תמונה של מפגינים מול ביתו של נתניהו עם דגלי ישראל, שבזמן הפגנות מונעים מאנשים נושאי דגלי ישראל להיכנס למתחם, ואפילו אם הם גרים שם אומרים להם להשאיר את הדגל היכנשהו ולהיכנס בלעדיו. אבל ביום חמישי הצליחו להיכנס עם הדגלים לגינת אנה טיכו שמול ביתו של נתניהו ברחוב עזה ולהסתובב בה עם דגלי ישראל, ובמשך כמחצית השעה השמיעו רעש גדול בצפצפות וחצוצרות וצעקו דמוקרטיה, וזה היה מרומם נפש. בעצם בהתחלה כששמעתי את הרעש מהרחוב חשבתי שאלה האוהדים של בית"ר ירושלים חוגגים את הזכייה באליפות. אבל אז שמעתי את הקריאות דמוקרטיה, דמוקרטיה, והבנתי שאלה מפגינים נגד החקיקה הדיקטטורית של הממשלה וממש שמחתי שהם הצליחו להיכנס לגינת אנה טיכו מול בית נתניהו ברחוב עזה שתמיד נחסמת בפניהם בלי שיש לכך ממש סיבה. לא הצטרפתי להפגנה כי רק קמתי מהשינה ועוד לא התלבשתי אפילו, רק הצצתי מהמרפסת על המפגינים סובבים במעגל וצועקים דמוקרטיה ושמחתי שהם הצליחו להגיע לכאן ולא רק לצעוק מעבר למחסומים שמעמידה המשטרה כדי לסגור בפני הציבור את ביתו של ראש הממשלה שבחר להתגורר במקום הכי מפריע שיכול להיות, על עורק תנועה מרכזי בעיר שעמוס בשעות הנסיעה לעבודה והחזרה ממנה, ולעצור את תנועת המכוניות והולכי הרגל בכל פעם שהוא נכנס או יוצא מהבית.

אחר כך ירדתי עם הכלב לטיול וראיתי שהמפגינים תלו על הגגון בתחנת האוטובוס דגל ישראל ודגל ארצות הברית, ואיש זקן ניסה להוריד את הדגלים בעזרת מקל ארוך ולא כל כך בהצלחה. בסופו של דבר הצליחו לסלק כל שריד מההפגנה וכמה מפגינים נעצרו והרוב התפזרו משם דרך עמק המצלבה, ושם צילמו אותם עיתונאים שהגיעו להפגנה באיחור של שעה, כלומר כשהיא התפזרה, ואמרו בערוץ 12 שהמשטרה עצרה את המפגינים וחסמה את דרכם להפגנה, מה שאולי קרה לחלק מן המפגינים, אבל לא מנע את ההפגנה. בממשלה מאד מנסים לשכנע שהמחאה דועכת, ושיש גורמים עוינים שמממנים אותה, אבל האנשים שהולכי להפגנות כמוני יודעים שאף אחד לא משלם לנו, ושהכעס שלנו על הממשלה לא דועך אלא רק מתגבר, ושאנחנו נמשיך להפגין כי אנחנו נלחמים על החיים שלנו מול ממשלה של שנאה שכל יום שהיא בשלטון הוא יום של אסון ומוות, ופשוט מוכרחים להילחם בה בלי הפסקה וכמה זמן שזה יקח עד שנתגבר עליה, ואנו נתגבר.  

דפנה ליאל: כשאדם נטמע בסביבתו

דפנה ליאל אומרת בראיון לרווית הכט במוסף "גלריה" של "הארץ" (8.7.22) שהיא מצליחה לראות את שני הצדדים שעל המפה הפוליטית. בחלק גדול מהראיון היא מתארת את עצמה כאמינה ואובייקטיבית, וזה מה שכל כך עצוב. כי שום דבר מהדברים שהיא אומרת על המפה הפוליטית איננו אמין ואיננו אובייקטיבי, וזה שדפנה ליאל מתנגדת גם לחוק הצרפתי שיעניק לראש הממשלה חסינות מחקירות והעמדה לדין, שנתניהו וחסידיו מנסים להעביר, וגם לחוק שאוסר על נאשם בפלילים להרכיב ממשלה שחלק ממתנגדי נתניהו מעוניינים להעביר, עדיין איננו הופך אותה לאובייקטיבית.

דפנה ליאל קוראת בראיון למפלגות "יש עתיד" ו"כחול לבן" "שמאל" וטוענת שאין להן דגלים מלבד התנגדות לנתניהו. אבל שתי המפלגות האלה אינן מפלגות שמאל משום בחינה ומעולם לא הגדירו את עצמן כמפלגות שמאל אלא כמפלגות מרכז וימינה מהמרכז. השמאל בישראל הוא קטן מאד כיום וכולל אך ורק את מפלגת העבודה, מר"ץ ומפלגת חד"ש שרצה במסגרת הרשימה המשותפת. אלה שלוש המפלגות היחידות בישראל שיש להן השקפת עולם שמאלית סוציאליסטית, ויש להן בהחלט דגלים: בראש וראשונה הכרה במדינה פלשתינית, שותפות בין יהודים וערבים בשלטון וחתירה לשוויון בין יהודים וערבים בתחומי מדינת ישראל. אלה גם מפלגות קטנות מאד, שהדגלים שלהן אינם מתממשים כי אין להן מספיק כוח פוליטי, לא מפני שאין להן דגלים.

מדוע דפנה ליאל מכנה את שתי מפלגות המרכז-ימין מתון "כחול לבן" ויש עתיד" "שמאל" למרות שאינן כאלה ומעולם לא הגדירו את עצמן ככאלה? מפני שכך מגדיר אותן בנימין נתניהו. נתניהו הוא זה שכל מי שמתנגד לו מוגדר אצלו כ"שמאל", מלה שבשפתו של נתניהו היא סוג של קללה. בעצם הכינוי "שמאל" לשתי המפלגות האלה, ולא פחות בטענה שאין להן דגלים מלבד התנגדות לנתניהו, חושפת דפנה ליאל את עצמה כמי שאימצה והטמיעה בתודעתה את עולמו הרוחני של נתניהו, גם אם מעולם לא הצביעה לו.

גם התיחסותה של ליאל לעצם ההתנגדות לנתניהו כאל דבר ריק מתוכן היא אימוץ של תעמולת נתניהו. ההתנגדות לנתניהו נובעת משלוש סיבות מהותיות ביותר, שהשחיתות שהוא נגוע בה איננה הראשונה שבהן. ההתנגדות לנתניהו נובעת קודם כל מכך שכל חייו הפוליטיים מבוססים על הסתה נגד ערבים ונגד יריבים פוליטיים. קל ללעוג למסר של אחדות ושיתוף פעולה, אבל כשמבינים שהמסר הזה ניצב מול הסתה גזענית בלתי פוסקת, בכל עת שאיש ליכוד פוצה את פיו, נגד הערבים והיריבים הפוליטיים, ויתרה מכך: כאשר עומדים על כך, שהמסר המרכזי של הליכוד הוא מסר של גזענות ושנאת ערבים, שרעלן החומצי נשפך לזירה הציבורית בישראל בכמויות בלתי נתפסות, מבינים כמה חשוב ומהותי הדגל הזה של התנגדות לגזענות, ומכיוון שנתניהו הוא מר גזענות והסתה שאין בלתו, אי אפשר להתנגד לגזענות ולהסתה מבלי להתנגד לנתניהו. הסיבה השלישית להתנגדות לנתניהו היא המתקפה שהוא וחסידיו מובילים נגד רשויות החוק ונסיונם להרוס את מערכת המשפט בישראל. אי אפשר לקחת מכחול לבן את מחויבותה להגן על מערכת המשפט, ואולי דפנה ליאל עיוורת לדגל הזה, החשוב והמהותי לקיום הדמוקרטיה בישראל, אבל עיוורונה איננו הופך אותו לבלתי קיים או בלתי חשוב. את עיוורונה לגזענות הרעילה של נתניהו ומקורביו חושפת דפנה ליאל בטענתה שהשאלה המגונה שנשאלה ב"סקר מדעי" של ערוץ 12: "האם אתה חושב שהממשלה נשענת על תומכי טרור"? היא שאלה לגיטימית. כמובן שהכינוי "תומכי טרור" לחברי מפלגת רע"ם ובעצם לפוליטיקאים ערבים בכלל הוא המצאה של בנימין נתניהו שנשמעת רבות גם מפי עמיתה של ליאל עמית סגל, בנו של איש המחתרת היהודית שהורשע בשלושה נסיונות רצח וחבלה חמורה.

ההפגנות בבלפור הוציאו את נתניהו מכליו מכיוון שהימין שייחס – כפי שעושה גם ליאל – את הנחישות והמחויבות לדרך לעצמו בלבד, נוכח לצערו כמה עיקשים מתנגדי נתניהו, וכמה המיאוס ממשטרו האוטוקרטי המושחת, מנהנתנותו החזירית ומגזענותו האינסופית הוא עוצמתי ובוער בלב מתנגדיו הנחושים. ניסיונות לארגן הפגנות נגד של תומכי נתניהו לא עלו יפה. דפנה ליאל לא היתה שם, בהפגנות האלה, אפילו לא ככתבת. היא שרויה וכלואה נפשית ורוחנית בבצה הדלוחה של הערוץ שבו היא עובדת, וחוץ מלחזור כתוכי על דברי עמיתיה הימניים והשקפת העולם המוטה שלהם, אין לה שום דבר מקורי או מעניין להגיד.    

 

הודעה לקוראים ולעוקבים:

הבלוג נפרץ בחודש מאי וכל העוקבים נחסמו והמנגנון חובל כך שגם עוקבים חדשים ייחסמו. אני כמובן לא חסמתי איש ואינני יכולה לבטל את החסימות. אני מבקשת מהקוראים לסייע לי להפיץ הודעה זו, וכן לסייע לי להפיץ קישורים לבלוג ולרשימות בו, ואני מקוה שחברת גוגל תתקן את החבלות.

התכנית "עובדה" כמופע יחצ"נות

 

לפני מספר שבועות עסקה התכנית "עובדה" בקריסתו של יזם הנדל"ן אלדד פרי (אין בינינו שום קרבה משפחתית) וברצח פרי שבו חשוד אדם שקנה מפרי שתי דירות ואיבד את כספו. זו היתה תכנית שהביאה את קולם של המרומים והעשוקים שאיבדו את כספם עקב מעלליו של פרי, וגם שיחזרה את הרצח. התכנית לא הועילה מן הסתם לבני משפחתו של פרי, שהחליטו להתראיין לתכנית נוספת של "עובדה", שתשרת אותם טוב יותר, וכך זכינו לתכנית נוספת, בהחלט מעניינת, על קריסתו של פרי ותוצאותיה, הפעם מנקודת ראותם של בני משפחתו. התירוץ לתכנית נוספת – שכלל לא הוזכרה בה התכנית הקודמת בנושא, כאילו לא היתה מעולם – הוצג כ"סוד של אלדד פרי". ה"סוד" שנחשף הוא שפרי חתם על ערבות אישית לקונים, ולכן יורשיו צריכים להשתתף בכיסוי החובות, ובין השאר לפנות את הבית שיימכר לטובת קופת הנושים. ככל שהתקדמה התכנית התברר יותר ויותר שמדובר בניסיון לעורר את רחמי הצופים על רעייתו שלושת בנותיו הקטנות של פרי בתקוה למנוע את פינוי הבית. פרי הוצג על ידי משפחתו כאדם שעשה הכל כדי לדאוג לקונים, הציב אותם בסולם העדיפויות לפני משפחתו, והתכוון להשיב להם את כספם ונרצח לכאורה בדיוק כשעמד לחתום על הסדר נושים שהיה משיב לנושים את כספם האבוד. הפליגו גם בתיאור אדיקותו ויציאתו עם שחר לבית הכנסת. נדמה לי שלקוני הדירות מפרי שלא יראו לא דירה ולא כסף לא עוזר שבזמן שהוריד את כספם לטמיון הקפיד להתפלל שחרית.

האלמנה ושלושת בנותיה הקטנות אכן אינן אשמות בקריסת החברה ובתוצאותיה המרות, אבל גם הקונים והמלווים לפרי אינם אשמים בכך שכספם ירד לטמיון והם נותרו בלא דירה ובלא כסף. נשמעה הקלטה של אחת מהמרומים שסיפרה שהיא הולכת לעבוד בניקיון בתים עקב המצוקה הכלכלית שאליה נקלעה בעטיו של פרי ששאב את כל כספה לבור השחור שאליו קרסה חברת הנדל"ן שלו. עורכי דין שמייצגים את הנושים סיפרו גם על מעשים פליליים שעשה פרי כשנקלע למצוקה: גניבה מחשבון הנאמנות, פיתוי לווים להלוות לו כספים תמורת תשואה לא ריאלית שכמובן לא התממשה, ועוד ועוד מעשים שלו נותר בחיים היו שולחים אותו לכלא.

לא הצלחתי לרחם על משפחתו של פרי. אך צודק הדבר שאשתו ובנותיו תשלמנה את המחיר ששלמו הקונים המרומים שנותרו בלא דירה ובלא כסף. כאשר אנשים כה רבים איבדו את כל כספם, אין סיבה לרחם דוקא על משפחתו של מי שאשם בכך. התגייסותה של תכנית "עובדה" לסייע למשפחה במאמציה להישאר בבית איננה ראויה, וראוי היה לפחות להביא, לצד סיפורה של המשפחה, את סיפוריהם של כמה מן הלקוחות שאיבדו את כל כספם. כפי שהתכנית נערכה והוגשה היא היתה בראש וראשונה מופע יחצ"נות אינטרסנטי של בני המשפחה.

וזו איננה הפעם היחידה שהתכנית התגייסה לשרת יחסי-ציבור של צד אחד. כך קרה גם בתכנית שהוקדשה לשיחה עם פניה ודניאל עוז, בתו הבכורה ובנו הצעיר של עמוס עוז, שיצאו נגד אחותם גליה עוז, שבספרה על ההתעללות שחוותה מאביה פגעה להם במותג והורידה את ערכו. לא היה שום עניין בתכנית הזו שבה חזרו האחים על דברים שאמרו בכמה הזדמנויות אחרות וקידמו את הספר שפרסם דניאל עוז נגד אחותו. גם לתכנית מיותרת וחד-צדדית זו הובאה כתירוץ טענה על "סוד" שהתגלה – הערות שרשם עמוס עוז בספר על הורים רעילים שקרא בעקבות בתו ורשם בו הערות שבהן הוא מוחה נגד הספר ומקונן על מר גורלו, שהבת שבהיותה ילדה בת שמונה היכה מכות נמרצות והשליך מביתו באמירה שאין זה ביתה ושתלך לבית הילדים, איננה רוצה קשר איתו. האחות הבכורה פניה, שהמכות שהוכתה אחותה לא הכאיבו לה כלל, סיכמה את התכנית בשאלה רטורית "אז מה?" לגבי הפגיעות שפגע אביה באחותה וקראה לצופים לקרוא את ספרו של אחיה הצעיר, שנולד ארבע-עשרה שנים אחרי גליה ולא היה כלל עד לרוב האירועים שתיארה בספרה.

שיא המפעל היחצ"ני של עובדה היה כמובן הראיון עם השופטת המודחת אתי כרייף, שהוצגה כקורבן של המערכת, כאילו אין מדובר באשה מושחתת שקשרה עסקת שוחד בזויה כדי להתמנות לשופטת. הגדיל לעשות המראיין עמרי אסנהיים שאף התבטא בראיון בתכניתו של שי שטרן ש"זאת אשה שרמסו אותה". אף אחד לא רמס את אתי כרייף. דוקא נהגו איתה בכפפות משי ותמורת פרישתה סגרו את התיק נגדה למרות העבירה הכה חמורה של מתן שוחד מיני תמורת מינוי לשופטת.

מובן שתכנית תחקירים צריכה לפעמים ללכת לקראת המרואיינים ולהגן עליהם כדי שיסכימו להשתתף בתכנית, אבל יש קו דק שמפריד בין הצורך להגן על המרואיינים ולדאוג שלא יינזקו מעצם הסכמתם להתראיין לתכנית, לבין הפיכת התכנית לבמה לקידום אינטרסים פרטיים, שבכל שלושת המקרים הנ"ל נוגדים את האינטרס הציבורי. למרבה הצער בשלושת המקרים הנ"ל חצתה "עובדה" את הקו הדק הזה.

רק הסתה נגד ערבים

 

פעם היו חברי כנסת מסוימים מהליכוד שלא יכולתי לסבול והייתי מזפזפת או מכבה את הטלויזיה כשריאיינו אותם, אבל עכשיו אי אפשר לשמוע שום חבר כנסת מהליכוד, כי אפילו אלה שפעם שתקו או דיברו לעניין עכשיו מתחילים מיד לצעוק: מכרו את הנגב לערבים! מנסור עבאס מנהל את המדינה! כרתו ברית עם התנועה האיסלמית! או כל אמירה אחרת שהמסר שלה אחד: הממשלה פסולה כי יש בקואליציה ערבים. ומה שנורא בזה, זה לא שנתניהו בעצמו היה שמח להקים עם אותם הערבים ממשלה שכולם יודעים את זה, זה דוקא החלק הקומי בעניין. מה שנורא זה שההסתה החולנית נגד ערבים, שהיא התרומה המיוחדת של בנימין נתניהו לשיח הישראלי, היא המסר היחיד והשולט של תנועת הליכוד, ואנשי הליכוד מדקלמים אותה וצורחים אותה בכל הזדמנות שנותנים להם במה. השבוע שמעתי את ישראל כץ וגלעד שרון זועקים את ההסתה המחליאה הזו, ולמיטב זכרוני הם לא נהגו להתבטא כך בעבר. השיח הזה, שמזכיר מאד את ההסתה נגד יצחק רבין, שהוא כביכול מנהיג לא לגיטימי, מאחר שנתמך בקולות הערבים – במקרה שלו מחוץ לקואליציה – כמובן הסתה שהוביל אותה אותו אדם מחליא, בנימין נתניהו, והעניקה לגיטימציה לרצח רבין. ומאנשי תנועת הליכוד השיח הגזעני והמחליא נגד הערבים מתפשט בחלל האוויר ומעכיר את השיח הציבורי והופך אותו לשיח שנאה מתלהם שאי אפשר לשאת. ואני חושבת איך מרגישים אזרחים ערבים ששומעים את הדיבורים האלה, ואיך אפשר לצפות מהם שירגישו שישראל היא מדינתם אם כך מתבטאים אנשי מפלגה שהיתה שנים כה רבות מפלגת השלטון ומתנהגת כאילו גנבו ממנה את השלטון שלדעת אנשיה הוא רכושם הפרטי ואין לאזרחים אחרים זכות בכלל לתמוך בשלטון שאיננו שלטון נתניהו והליכוד – נתניהו תחילה, כי הליכוד הפך לזנב המכשכש של מנהיגו המתועב, זנב שמקשקש וצורח גזענות.

ומה שנורא כפליים הוא שמאחר שהשנאה לערבים וההסתה נגדם היא המסר היחיד של תנועת הליכוד, גם המראיינים בתקשורת מעניקים לה לגיטימציה, כי השנאה וההסתה זוכות למעמד של "דעה פוליטית", שחייבים כביכול לתת להן מקום. כך הציגה תמיד האנטישמיות את עצמה, כדעה פוליטית לגיטימית. אבל שנאה למיעוט לאומי והסתה נגדו אינן דעה פוליטית, אלא גזענות ושנאה שהפצתן היא הרת אסון, כי היא מסירה כל רסן מהיצרים המסוכנים והאלימים ביותר, והיא מולידה את מראות הזוועה שראינו ברחובות בימי "שומר החומות".

לשונאים ולמסיתים תמיד יש תשובה: הערבים גרועים יותר, וזה כביכול מצדיק את האלימות והבריונות מצד היהודים כלפיהם, ודבריהם מעודדים ומגבים את האלימות ופשעי השנאה, כי השנאה וההסתה נקלטות בלבבות רבים וצומחות איתם. ומי שסומך על כך שהמציאות תעמוד כנגדה, ושלמשל שיתוף הפעולה בין הליכוד לרשימה המשותפת כנגד הממשלה יחסום את רעל השנאה, טועה טעות מרה, כמו אלה שחשבו שהשתלבות היהודים בארצותיהם לפני השואה תעמוד ביום פקודה כנגד ההסתה האנטישמית. היא לא עמדה. כי שנאה והסתה אינן דיבורים בעלמא. הן נשתלות בלבבות והן מרעילות את הסביבה כולה והן הופכות לגרועים שבמעשים ומאפשרות את הגרועים שבפשעים, גם לאלה שמבצעים אותם וגם לאלה שעומדים מנגד ורק מסתכלים.  

שקרים הם תוקפנות

 

כל כך הרבה פעמים שמעתי וקראתי בימים האחרונים שיש ציבור שטוף מוח שמאמין לנתניהו, שאנשים השתכנעו שתפרו לו תיקים, כאילו אם מישהו חוזר על שקר זה אומר שהוא מאמין בשקר הזה. אנשים ממציאים שקרים וחוזרים על שקרים שהמציאו אחרים, לא מפני שהם מאמינים בהם אלא מפני שזה משתלם להם ומשרת אותם. התומכים של נתניהו חוזרים על השקרים של נתניהו כי הם מעוניינים בהמשך שלטונו, ולכן הם מוכנים להמציא כל שקר ולאמץ כל שקר ולחזור על כל שקר שיכול, ולו בדוחק, לסייע לנתניהו להישאר בשלטון וכמובן לחמוק ממשפט ומהרשעה בשוחד, מרמה והפרת אמונים או בכל אשמה אחרת שמסכנת את שלטונו. נתניהו משמיע את שקריו בערוצי התקשורת המרכזיים ובזמני צפיית שיא, כדי שתומכיו יידעו מה לומר. כל נאום והצהרה של נתניהו זו שעת הדרכה איך צריך לתמוך בנתניהו ומה צריך לענות למתנגדיו. השקרים של נתניהו אינם קשורים לעיוות בתפיסת המציאות אלא לתחושת כוח של מי שנמצא בשלטון ומחזיק את המדינה כולה בגרון. אנשים שאומרים שתפרו לנתניהו תיקים הם אנשים שמכריזים שהם בשלטון והם החזקים, ולכן הם יחליטו איך לתאר את המציאות כדי שתתאים לאינטרסים שלהם ואף אחד לא ייאלץ אותם להודות במציאות שאיננה נוחה לאינטרס שלהם. להם מתאים לומר שלפני שלטון נתניהו נסעו בישראל בסוסים ועגלות ורק בזכות נתניהו יש תעשייה ומכוניות ומטוסים ורכבות, אז זה מה שהם יגידו, לא מפני שאינם יודעים שזה לא סתם שקר אלא סילוף גמור של המציאות שהוא על גבול ההזיה. הם יודעים היטב שמדובר בשקר שאם לא היה עצוב היה מגוחך, אבל השקר משרת אותם ואת רצונם בהמשך שלטון נתניהו, אז הם חוזרים עליו. הד"ר אבישי בן-חיים יודע כמו כולנו שנתניהו נכשל בשלוש מערכות בחירות בהרכבת קואליציה ושהיו לו רק חמישים ושמונה מנדטים בעדו וששים ושניים מנדטים נבחרו על ידי בוחרים שכמהו לסלק את נתניהו מראשות הממשלה. זה שהד"ר אבישי בן-חיים חוזר ואומר שהמפגינים מפגינים נגד תוצאות הבחירות, למרות שהוא יודע היטב שהמפגינים מפגינים נגד גניבת הקולות שלהם לטובת נתניהו המושחת ונגד הנבחרים שרימו והונו אותם כשבגדו בבוחריהם וחברו לנתניהו, זה לא מפני שאבישי בן-חיים טועה להאמין שנתניהו זכה בבחירות. אבישי בן-חיים יודע טוב מאד שרוב הציבור מאס בנתניהו ושאין שאיפה יותר דמוקרטית מלסלק את נתניהו שניצל את אחיזתו בשלטון כראש ממשלת מעבר כדי ללכת לשלוש מערכות בחירות שלא זכה בהן ברוב ולבסוף שיחד את מתנגדיו לתמוך בו באמצעות הבטחות שוא לרוטציה ולמישרות שרים שאת רובן כלל לא התכוון לקיים. זה שהד"ר אבישי בן-חיים אומר כל יום שהדמוקרטיה מחייבת לתמוך בנתניהו, או שנתניהו הגזען והקמצן מייצג את העדה המרוקאית, שזה בכלל בדיחה, זה מפני שהד"ר אבישי בן-חיים תומך בנתניהו כפי שהוא תומך באריה דרעי, ולכן הוא מוכן לחזור על כל שקר שיסייע לו ויפגע במתנגדיו, והוא מנסה לשחזר לגבי נתניהו את קמפיין "הוא זכאי" של דרעי שלא כל כך הצליח בזמנו אבל קנה לו הרבה חסידים וסייע לו לחזור ולכהן כשר הפנים. נכון שקצת מצחיק לתאר את האשכנזי העשיר ורב העוצמה נתניהו בתור נציג ישראל השנייה, אבל אין דבר העומד בפני הרצון. מאד קל לאבישי בן-חיים לומר דברים שקריים ונכלוליים למען נתניהו, כי הוא עובד בערוץ שקנה לבקשת נתניהו הטייקון לן בלווטניק שתומך בנתניהו וזרק מהערוץ את כל מי שהיה לא נוח לנתניהו והשאיר אנשים שמתחנפים לנתניהו בלי בושה כמו הד"ר אבישי בן-חיים. אנשים משקרים כשזה מתאים להם וכמובן כשיש להם הכוח לשקר ולא לשלם על זה שום מחיר. שקר הוא לא אקט של טעות בתום לב או אמונה תמימה. שקר הוא אקט של כוח ותוקפנות כלפי הזולת. לכן השלטון תמיד משקר יותר מהאופוזיציה, כי לשלטון יש כוח ויכולת לשקר. זה לא אומר שבאופוזיציה לא משקרים, אבל פחות יכולים להרשות לעצמם. לכן המתחסדים והמיתממים ששואלים למה מותחים ביקורת דוקא על השלטון אינם נוהגים ביושר, כי השלטון הוא זה שיכול לפגוע בנתונים למרותו. לאופוזיציה אין כוח כזה, ולכן השלטון הוא זה שאנשים הגונים מותחים עליו ביקורת, כי הוא זה שפוגע וגורם עוולות, ולא מי שבאופוזיציה. כמובן שמי שמתחנף לבעלי הכוח ולשלטון ומותח ביקורת דוקא על חסרי הכוח, רוצה להציג את עצמו כנציג החלשים והנפגעים, אבל זה מעשה נוכלות. כשהד"ר אבישי בן-חיים אומר שמגיע המון קרדיט לאלה שלא מפגינים נגד נתניהו הוא הופך את היוצרות ומציג את השלטון ומלחכי פנכתו כאמיצים ואת האנשים האמיצים שיוצאים נגד שלטון הרשע והמרמה כלא ראויים, והוא ממליץ לשבח את המתחנפים לשלטון כמוהו, ובכך משבח בעצם את עצמו. כל מי שמחניף לשלטון ומצדיק אותו מחניף בעצם לעצמו ומצדיק את עצמו, ובדיוק בגלל זה אנשים חוזרים על השקרים שנתניהו ממציא, כדי להחניף לעצמם, שתומכים בהמשך שלטונו. השקרים והחזרה עליהם הם אקט של תוקפנות כלפי מי שנלחמים למען האמת והצדק, ולכן אין שום סיבה להתייחס אליהם ולמי שמפיץ אותם בסלחנות. כל שקר שמופרח איננו תוצאה של טעות או בורות או אפילו טיפשות, אלא ביטוי של זדון נגד אנשים הגונים וישרים.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

בית המשפט להגנת האזרחים

ביומיים האחרונים הייתי מרותקת לשידור החי מבית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק בעתירות נגד ההסכם הקואליציוני, ואני אסירת תודה לתאגיד כאן על שידור הדיונים בשלמותם (בדיעבד למדתי שגם אתר "הארץ" שידר אותם). מאד לא אהבתי את הדיווחים בתקשורת על הדיונים המרתקים האלה והכל כך חשובים לחיינו. אלה היו דיווחים שטחיים, מרדדים ובמקרים רבים מוטעים ומטעים, בין אם הגיעו מנערי נתניהו בתקשורת שהתרעמו הכיצד זה בית המשפט דן בעתירות של מתנגדיהם הפוליטיים ובוחן באיזו מידה מפר השלטון את זכויותיהם החוקיות של האזרחים, גם אלה שאינם תומכי הממשלה, ובין אם הגיעו ממתנגדי נתניהו שאינם מבינים כלל מהו בית משפט וכיצד מתנהל הליך משפטי, גם כאשר מדובר בפרופסורים למשפטים, ששוכחים שתפקידו של בית המשפט הוא לפתור סכסוכים ולהגן על זכויות שמופרות, ולא להנחיל לציבור ערכי מוסר. בית המשפט העניק בדיונים אלה שיעור מעולה כיצד הוא ממלא את תפקידו בשמירה על זכויותיהם החוקיות של האזרחים כאשר השלטון מפר אותן ברגל גסה, ובכלל זה זכותם של האזרחים לייצוג ראוי בכנסת כפי שעוגנה בחוקי היסוד וגם בנוהג הפרלמנטרי.

חשוב מאד להדגיש ששניים מהעותרים – האחד ישירות והאחר הצטרף לעתירת אחרים, אבל אין בכך שוני עקרוני, היו נציגי מפלגות יש עתיד ומר"ץ, שההסכם הקואליציוני כפי שנוסח פגע בשתיהן בצורה קשה, שבמקרה הראשון מפרה את החוק המפורש ובמקרה השני את הנוהג המקובל בעניינים שאינם קבועים בחוק. המקרה הראשון הוא הכוונה לחוקק "חוק נורווגי מדלג", כלומר לאפשר למפלגת כחול-לבן להכניס לכנסת במקום שריה שמתכוונים להתפטר על פי החוק חברי כנסת ממפלגת "חוסן לישראל" בלבד, במקום לנהוג כפי שמחייב החוק שמאפשר להחליף חבר כנסת שהתפטר רק בחבר הכנסת הבא ברשימה כפי שהוצגה לוועדת הבחירות במועד, ואיננו מאפשר להכניס במקום חבר כנסת שהתפטר את מי שאיננו הבא בתור ברשימה, גם אם הוא נמצא בהמשך הרשימה. רשימת חברי המפלגות העומדים לבחירה מחייבת את המפלגות, והן אינן יכולות לפגוע במעמדם של חברי כנסת שכבר נבחרו על פי הרשימה שהוגשה לוועדת הבחירות, גם אם המפלגה התפלגה לאחר מכן. המקרה השני של פגיעה בזכויות האופוזיציה בהסכם הקואליציוני הוא בכך שמפלגות הליכוד וכחול לבן סטו מן הנוהג בכנסת במשך שנים רבות, ומלבד ועדת ביקורת המדינה שתקנון הכנסת מחייב שבראשה תעמוד האופוזיציה, חילקו את ראשויות כל הוועדות בכנסת ביניהן וסיכמו ביניהן שהאופוזיציה לא תקבל ראשות של שום ועדה מלבד הוועדה לביקורת המדינה, ונתלו בכך שבהסכם הרוטציה שסוכם בראשית שנות השמונים בין העבודה בראשות שמעון פרס והליכוד בראשות יצחק שמיר, חולקו ראשויות כל הועדות בין הליכוד לבין מפלגת העבודה. על כך העיר השופט ניל הנדל שהנוהג בכנסת בעשרות השנים שחלפו מאז חשוב יותר מהסכם הרוטציה בין פרס לשמיר שנחתם לפני שלושים שנה, גם אם מתעלמים מההבדלים המהותיים בין הסכם הרוטציה ההוא לזה שנחתם בין הליכוד לכחול לבן, והיועצת המשפטית של הכנסת הסכימה שהנוהג במשך שנים רבות הוא שהאופוזיציה מקבלת ראשות של בין שתיים לארבע ועדות נוספות לביקורת המדינה, ושהחוק מורה שבמקרים שבהם אין הוראה מפורשת בחוק יש לנהוג על פי הנוהג המקובל. בא כוח מר"ץ הדגיש את חובת הפיקוח של הכנסת על הממשלה, שבה יש לאופוזיציה תפקיד מכריע. כיצד בכלל מעז נתניהו לדרוש מבג"ץ שלא להתערב בהפרת חוקי הבחירות וזכויות האופוזיציה? כיצד הוא מעז בכלל לפגוע במפלגות שלא תמכו בו? האם רק בוחריו וחסידיו המושבעים הם בעלי זכויות במדינה? האם נתניהו רשאי להפר את חוקי הבחירות ולשלול את זכויותיהם של מצביעי המפלגות שאינן תומכות בו? מי אם לא בג"ץ יגן על זכויות המיעוט? זה אפילו לא מה שמכונה "אקטיביזם שיפוטי", שמתייחס למקרים שבהם העותרים אינם הנפגעים הישירים. כאן העותרות הן מפלגות, שכל אחת מהן מייצגת עשרות ואפילו מאות אלפי אזרחים, שהם הנפגעים הישירים מההסכם הקואליציוני המביש הזה, וחובתו של בג"ץ להעניק סעד למי שזכויותיו נפגעו, שכן לנפגע הישיר תמיד יש זכות עמידה בבית המשפט, והזכות לייצוג פוליטי ראוי היא זכות יסוד במשטר דמוקרטי, שהרוב איננו רשאי בשום אופן לשלול מהמיעוט.

באי כוחו של נתניהו לא התביישו לטעון שלא צריך לתת זכויות לאופוזיציה כי האופוזיציה לטענתם היא חלק מהקואליציה. על כך העיר להם המשנה לנשיאת העליון חנן מלצר כי מהי אופוזיציה מגדיר החוק, והחוק מגדיר את האופוזיציה כמפלגות שאינן תומכות בממשלה, והרוב בכנסת איננו יכול להגדיר אופוזיציה לפי נוחותו כי החוק הוא זה שמגדיר מהי אופוזיציה.

צריך היה להקשיב לדיונים האלה כדי להבין כמה עמוקה הפגיעה שניסו נתניהו וגנץ לפגוע ביריביהם הפוליטיים, ועד כמה היא בלתי חוקית ומפרה את הזכויות המהותיות ביותר של מיעוט פוליטי במדינה הדמוקרטית שישראל מתיימרת להיות, וכיצד מנסה נתניהו באמצעות שלוחיו בתקשורת לקעקע את זכויותיהם הדמוקרטיות הבסיסיות ביותר של בוחרי האופוזיציה ונבחריהם, ובאמצעות ניצול כוחו השלטוני לנסות לקעקע את זכותם הבסיסית לקבל סעד מבית הדין הגבוה לצדק כאשר השלטון רומס את זכויותיהם ללא מעצורים.

וחמור מכך: על פי ההסכם הקואליציוני נאסר על הכנסת לחוקק בחצי השנה הקרובה אלא בענייני קורונה. גם זו פגיעה חמורה ברשות המחוקקת שהיא ולא הממשלה מייצגת את הריבון שהוא העם. במשטר דמוקרטי הממשלה כפופה לפרלמנט והפרלמנט נותן הוראות לממשלה ולא להיפך. בשום אופן אין הממשלה רשאית להגביל את זכותה של הכנסת לחוקק בכל נושא ועניין שחברי הכנסת מעוניינים לחוקק בו ואף לא את זכותו של חבר כנסת יחיד להגיש הצעות חוק. העובדה שהממשלה נהנית מתמיכת רוב חברי הכנסת איננה מקנה לה זכות להגביל את הכנסת במילוי תפקידה המהותי ביותר -לחוקק חוקים. זהו סעיף שממשיך את ניסיונם של נתניהו וחברי הליכוד למנוע את התכנסות הכנסת בתירוץ של מגפת הקורונה, למרות שהכנסת היא המוסד החיוני ביותר במדינה, כי היא המוסד שמייצג את כלל האזרחים והיא הביטוי המעשי של שלטון האזרחים במדינתם. הכנסת ולא הממשלה מייצגת את הציבור וראש הממשלה הוא משרת הכנסת ולא אדונה.

בלחץ השופטים נסוג עו"ד מיכאל ראבילו, בא כוחו של נתניהו, מלשון ההסכם ואמר שאפשר יהיה לחוקק בנושאים אחרים בהסכמה, אבל השופטים הדגישו שלשון ההסכם אומרת את ההיפך ושיש לשנות את ההסכם בעניין זה ולהניחו על שולחן הכנסת ולהגיש את הנוסח המתוקן לבית המשפט, ובכך הגנו השופטים על זכותו של העם לחוקק לעצמו חוקים באמצעות נבחריו בכנסת, שזו הזכות החשובה ביותר של האזרחים שההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן ניסה לגזול מהאזרחים.

עוד פגיעה קשה בציבור שבית המשפט דרש לבטל היא הקפאת מינויים בכירים במסגרת ההסכם הקואליציוני, ובפרט בהתחשב בכך שעקב שלוש מערכות הבחירות העוקבות הוקפאו מינויים רבים לתקופה של למעלה משנה, כולל מינויים שבג"ץ התיר למנות בתקופת ממשלת מעבר עקב חשיבותם הציבורית וכדי למנוע פגיעה בציבור, וכאן העיר השופט מזוז על ההימנעות ממינוי מפכ"ל משטרה, מינוי שבג"ץ התיר למען האינטרס הציבורי ובכל זאת נתניהו הנוכל, שקיווה שבג"ץ יאסור עליו מינוי שאיננו חפץ בו, נמנע ממינוי מפכ"ל משטרה עד היום. זו היתה ביקורת מרומזת של השופט מזוז על האופן הנכלולי והשפל שבו משתמש נתניהו בבג"ץ, כאשר הוא מזמין סירוב של בג"ץ שישרת את האינטרס שלו ואז תוקף את בג"ץ על הסירוב, או מתעלם מההיתר שבג"ץ נותן למען האינטרס הציבורי, כמו במקרה של העיכוב הבלתי סביר במינוי מפכ"ל משטרה. השופטים העירו על כך שדוקא בתקופת חירום משימות המשטרה קשות יותר וראוי שיהיה לה מפכ"ל קבוע ולא ממלא מקום.

כמה עיתונאים טענו שבית המשפט התערב בניסוח ההסכם הקואליציוני וניהל משא ומתן, ועיתונאי מפורסם אחד טען שזה דבר חריג. זהו חוסר הבנה של פעולת בתי המשפט ושל מה שהתרחש באולם. השופטים העירו על סעיפי ההסכם שפוגעים בחוק, מפרים זכויות או פוגעים בצורה קשה באינטרס הציבורי ובתקנת הציבור. בתגובה לכך נסוג עו"ד ראבילו בשם נתניהו מהסעיפים הפוגעניים בהסכם ותירץ שהכוונה איננה מה שנאמר בהסכם, שלא היתה כוונה לפגוע בזכות הכנסת לחוקק, ולא היתה כוונה למנוע מינויים חשובים. על כך הגיבה הנשיאה חיות ושופטים נוספים שאם נתניהו נסוג מסעיפים בהסכם שבית המשפט מצא בהם פסול בהיותם בלתי חוקיים או פוגעים בזכויות, יש לתקן את הדברים בנוסח ההסכם ולהניח את ההסכם המתוקן על שולחן הכנסת ולהגיש לבית המשפט את הנוסח המתוקן. השופטים לא הציעו איך לנסח את ההסכם, אלא ביקשו מבאי כוחם של נתניהו, הליכוד וכחול לבן לעגן בהסכם את ההבהרות שנתנו בעל פה בתגובה לשאלות ההבהרה של השופטים. כל מי שניהל הליך משפטי כלשהו בערכאה כלשהי יודע שהשופטים, שתפקידם קודם כל לפתור סכסוכים, לאחר שהם מבררים את כוונות הצדדים ורצונותיהם ומעירים על הצדדים המוקשים בהם, הם מנסים להציע פתרונות בהסכמת הצדדים, ואם אחד הצדדים נסוג מעמדתו הראשונית כפי שעשה עו"ד ראבילו בתגובה לביקורת של השופטים על סעיפי ההסכם הפוגעניים, הרי השופטים מבקשים שיבהיר את עמדתו ומציעים לצדדים פתרונות בהסכמה. כל מי שהתנסה בניהול משפטים רבים לא הופתע משום דבר שקרה בדיון, למעט התחושה שאיננה נוגעת לבית המשפט אלא להסכם הקואליציוני, שנוסח בניסיון לנצל את כוחו של ראש הממשלה כדי לפגוע בצורה קשה בזכויותיהם של היריבים הפוליטיים, ושופטי בג"ץ נהגו בחכמה רבה בכך שניסו להסיג את נתניהו מן הסעיפים הפוגעים בזכויות בדרך של דיון והסכמה מרצון. לא שנתניהו נכנע בקלות. את הקפאת המינויים הבכירים וביניהם מפכ"ל משטרה ופרקליט מדינה סירב נתניהו לבטל כליל אלא קיצר את תקופת ההקפאה בהסכם המתוקן שהוגש היום למאה ימים, בתקוה שבג"ץ יסכים להקפאה המיותרת והמזיקה לתקופה קצרה יותר. ייתכן שבג"ץ יסכים לכך כדי לא להתנגח בראש הממשלה. לא מתוך פחדנות אלא כדי לא להיראות כמתנצח לשם התנצחות. שופטים חכמים ומנוסים תמיד מעדיפים פיתרון בהסכמה מאשר פיתרון כפוי בפסק דין, מהסיבה שכל אדם יכול להבין שהסכמה עדיפה על כפייה ועדיף שהפיתרון יתקבל בטוב על דעת הצדדים מאשר שייכפה עליהם מכוח הדין. השופט הטוב ינסה תמיד להשרות אווירה טובה בבית המשפט, לעדן מחלוקות ולעודד הסכמות ולהשרות שלום בין הנצים. כך נהגו השופטים גם בעניין ראשות ועדות הכנסת כשביקשו מנציגי הליכוד וכחול לבן להסכים שמלבד ראשות ועדת ביקורת המדינה יסכימו ברוח טובה להעניק לאופוזיציה ראשות של כמה ועדות נוספות כדי לתת ייצוג הוגן בכנסת גם למתנגדים.

הנשיאה חיות הגיבה בכעס מסוים לדבריו החוזרים על עצמם של העותר עו"ד אליעד שרגא בשם התנועה לאיכות השלטון שכל מטרת ההסכם היא למלט את נתניהו מאימת הדין, מפני שהשימוש שעושה נתניהו בכוחו העצום כראש ממשלה כדי להימלט ממשפט הוא מכוער, אבל איננו אסור בחוק. אם רוצה הכנסת למנוע מראש ממשלה הנאשם בשוחד לכהן כראש ממשלה, ראוי שתעגן זאת בחוק, ואם לא עיגנה זאת בחוק והציבור או רובו חפץ בראש ממשלה מושחת ואנוכי, הרי זו זכותו של הציבור לבחור בראש ממשלה מושחת ואנוכי ואין זה בסמכותו של בית המשפט למנוע זאת, כל עוד הכנסת מעניקה לו רוב, וכל עוד הוא איננו פוגע, כפי שניסה לעשות בכמה מסעיפי ההסכם, בתפקודה של הכנסת או בזכויות האזרחים.

טפשי לגנות את בית המשפט על כך שאיננו מטיף מוסר אלא שומר על זכויות האזרחים ואוסר פגיעה בחוק. זה תפקידו וזו חשיבותו העצומה של בית המשפט ובפרט בשבתו כבית דין גבוה לצדק. רק בשבועות האחרונים ביטל בית המשפט את חוק הפיקדון המנוול שגזל את שכרם העלוב של מהגרים לא חוקיים, הביא לנסיגת המדינה מההוראה הכי מנוולת של נתניהו בחסות משבר הקורונה, להתיר פיטורי נשים הרות, היתר שבוטל בעקבות הגשת עתירות לבג"ץ, ודרש מהממשלה לעגן בחקיקה בכנסת את מעקב השב"כ אחרי אזרחים. הממשלה עדיין מנסה לעקוף את החוק ואת פסיקות בג"ץ, אבל היא איננה יכולה להתעלם מהן כליל. בתי המשפט ובית המשפט העליון בראשם הם מגיני החלשים והעשוקים, שהחזקים נוטים לשכוח שהעולם הוא עגול ושיום אחד גם הם עלולים לרדת מגדולתם ולהזדקק להגנתו של בית המשפט, וכדאי שהם יחשבו על כך לפני שהם מקללים ומשתלחים.   

  

  

כן לדווח לתקשורת

פרופ' רוני גמזו, מבכירי הרופאים בארצנו, מנכ"ל בית החולים איכילוב ולשעבר מנכ"ל משרד הבריאות, מונה כעת לטפל בבתי האבות בארץ המתמודדים עם סכנת נגיף הקורונה שחלק נכבד מקרבנות הנגיף בארצנו נמנים על דייריהם, ובפרט אלה מהם שהיו חולים סיעודיים. הרבה אנשים שמחו על המינוי הזה בתקוה שהוא מצביע על כך שהממשלה תטפל כעת טוב יותר בסכנה הנשקפת לדיירי בתי האבות מהמחלה הזו שעלולה להיות מאד קטלנית עבור קשישים חולים. התחושה בציבור עד כה היתה שבתי האבות הוזנחו, שדייריהם ומטפליהם לא נבדקו לנוכחות נגיף הקורונה, ולא ננקטו הצעדים הדרושים כדי להגן על דייריהם שנמנים על קבוצת הסיכון הפגיעה ביותר לנגיף. כעת חשבו אנשים שפרופ' גמזו, שהוא רופא כה מנוסה ומנהלן רפואי מוערך, וגם בשונה מכמה מעמיתיו נחשב לאדם סימפטי, ישפר את המצב. אבל הדבר הראשון שפרופ' גמזו עשה בשיחתו עם מנהלי בתי האבות הוא להסתייג מפירסום בתקשורת של שמות בתי האבות הנגועים בנגיף הקורונה, וגם להסתייג מכך שמנהלי בתי האבות מדווחים לתקשורת על הקושי לקבל ממשרד הבריאות ציוד מיגון וסיוע ועל סירוב המשרד לערוך בתחומם בדיקות לדיירים ולצוות, דיווח שרק בזכותו ניאות המשרד לערוך בדיקות בבתי האבות ולמנות את פרופ' גמזו לאחראי על הטיפול בבתי האבות בנגיף. פרופ' גמזו אמר שאם יש בעיות שיפנו אליו ולא לתקשורת, כי רק ממנו יקבלו פיתרון.

אותי האמירות האלה הרגיזו. אפילו הרגיזו מאד, כי פרופ' גמזו מונה לטפל בבתי האבות רק בלחץ התקשורת שדיווחה לציבור על האחוז הגבוה של דיירי בתי האבות בקרב החולים והנפטרים מהנגיף ועל העדר הבדיקות, וכי למיטב הבנתי התפקיד של פרופ' גמזו הוא לדאוג שבתי האבות לא יוזנחו ויזכו להתייחסות הראויה ולעריכת הבדיקות הנדרשות בהם ולנקיטת כל הצעדים שיגנו על דייריהם בצורה הטובה ביותר מפני המחלה, ולא לשפר את התדמית של בתי האבות או של משרד הבריאות או של ראש הממשלה, ובוודאי שלא לזרוע איומים סמויים כלפי מנהלי בתי האבות שיתנהגו יפה ויסתירו את מצוקתם מהציבור אם ברצונם לזכות ביחס הראוי. אבל אולי אני בעצם טועה. אולי פרופ' גמזו מונה לא כדי שבתי האבות יקבלו טיפול טוב יותר ודייריהם ועובדיהם יחלו פחות וימותו פחות מנגיף הקורונה, אלא אולי הוא מונה קודם כל כדי שיפסיקו לדבר בתקשורת על מה שמכונה "מחדל בתי האבות" שהקפיץ את מספר הנפטרים מהמחלה בישראל שהוא בסך הכל לא גבוה וכולנו כמובן שמחים על כך מאד. אולי בעצם פרופ' גמזו מונה כדי להסתיר את עקב אכילס של משרד הבריאות וראש הממשלה שאיחרו מאד לאסור על תפילות בבתי כנסת ורחצה במקוואות שהקפיצו את מספר החולים מהנגיף, והתירו לייבא לארץ מתים מהמחלה לקבורה בישראל, שזאת בכלל שערוריה גם מבחינת הסכנה לתושבי ישראל וגם בשל המחסור הקשה במקומות קבורה בישראל ודאגו להקפיא את פעילות מערכת המשפט ללא כל הצדקה וכמובן לדחות את משפטו של ראש הממשלה שהיה אמור כבר להיפתח ונראה שהוא מהווה שיקול מרכזי בסדר העדיפויות של ראש הממשלה בכלל ובפרט בטיפולו המאד ריכוזי בסכנת נגיף הקורונה הרבה יותר מבריאות הציבור בכלל ומפגיעותם של דיירי בתי האבות מהנגיף בפרט. אולי פרופ' גמזו רק נועד להיות עלה תאנה לעדיפות הנמוכה של שמירת חיי הקשישים לעומת העדיפות הגבוהה של קידום האינטרסים הפוליטיים והמשפטיים של ראש הממשלה שנדמה כי מנהלי המשבר משרתים קודם כל אותם. פורסם למשל שמנכ"ל משרד הבריאות משה בר סימנטוב החליט על דעתו להגביל הפגנות, שצריך להיות מאד תמים כדי להאמין שבר סימנטוב עשה זאת על דעתו ולא כדי למלא אחר חפצו של ראש הממשלה למנוע הפגנות ולמנוע ביקורת על תפקודו במשבר ובכלל. בכלל לא ברור מדוע מנכ"ל משרד הבריאות מתעסק בדוברות לציבור במקום להתמקד בניהול המשבר, למשל בטיפול בבתי האבות ובהגדלת מספר הבדיקות והשגת הציוד הדרוש למד"א ולבתי החולים ובתי האבות וכל מי שמתמודד עם הטיפול בנגיף. פורסם גם שהמשטרה מגבילה הפגנות על דעת עצמה ומטילה על המשתתפים בהן, גם כאשר הם עומדים במרחק שני מטר זה מזה ועוטים מסכות, קנס דרקוני של חמשת אלפים ₪ על התקהלות, וגם במקרה הזה קשה מאד להאמין שהמשטרה פועלת על דעת עצמה ולא ממלאת את חפצו של ראש הממשלה לדכא כל התנגדות וביקורת על הניצול שהוא מנצל את המגפה כדי לקדם את ענייניו הפוליטיים והמשפטיים שתמיד כרוכים אלו באלו ללא בושה וללא מעצורים. כשאנשים בתפקידים בכירים תוקפים את התקשורת ואת מי שמדווח לתקשורת ובתקשורת ואומרים כמה זה לא מועיל, שזה לא עסקם ולא תפקידם למנוע דיווח בתקשורת כל עוד הוא אמיתי ומשקף את המציאות, זה לא נשמע טוב ולא מריח טוב, וזה גורם לאנשים לתהות מה האינטרס מאחורי הדברים ועד כמה אפשר בכלל להאמין לבכירים שדורשים מאיתנו אמון וציות שפוגעים בזכויות הכי בסיסיות והכי מהותיות של אנשים ואוסרים עליהם לעבוד למחייתם ולהתפרנס ולקנות את הדרוש להם ולבקר את הוריהם ואפילו סתם ללכת ברחוב. עכשיו למשל כשמדברים על המצב החמור בעירי ירושלים ומטילים סגר על שכונות בעיר אני שואלת את עצמי אם באמת פועלים לטובת בריאות הציבור או אולי מכינים את הקרקע להסיר את ההגבלות בשאר המדינה ולהותיר אותן על כנן בירושלים, במיוחד להמשיך את הקפאת מערכת המשפט בירושלים כדי למנוע את פתיחת משפטו של ראש הממשלה בבית המשפט המחוזי בירושלים שנדחה למאי ושברור לי שראש הממשלה ינסה לדחות אותו שוב, ואם הוא יידחה שנית הדחייה כבר תהיה לשנה הבאה אחרי הפגרה וכנראה כבר אחרי החגים וככה הלאה והלאה עד שהפריץ או הכלב ימות ונתניהו ימציא תעלול חדש לדחות או לבטל את המשפט עד קץ הימים ואת כל זה הוא יעשה על כתפינו או על גופותינו או על גופותיהם של הקשישים מאיתנו והחולים. כי כשכל האווירה משדרת דיכוי וסתימת פיות וחתירה לשרת בראש וראשונה אינטרסים אישיים, קשה להאמין שהבכירים ובעלי הסמכויות פועלים למעננו האזרחים הפשוטים, וכדאי מאד שגם המורמים מעם יזכרו שאחרי הכל למרות רום מעמדם הם זקוקים לאמוננו, ולשם כך צריך לפעול בשקיפות ובהגינות שייעשו וגם ייראו.   

לא אובייקטיבית

היום התעצבנתי כשראיתי שקלמן ליבסקינד ואראל סגל שוב מגישים את התכנית שלהם בכאן 11. יכלו לפחות לחכות עוד כמה ימים עד שיחזירו את סגל לשדר, ויכלו להגיד גם לליבסקינד שיישאר בבית ביחד עם החבר שלו אם כל כך מפריע לו שהשעו את סגל בגלל סרטון התעמולה שלו עם נתניהו, שזה מה שהיו עושים אם מישהו שהוא לא עיתונאי חצר של נתניהו היה אומר איזו אמירה שלא נוחה לנתניהו, והכי מעצבנים אותי אלה מהשמאל שתמיד צריכים להגן על חופש התעמולה של חצרני נתניהו ודובריו למיניהם בכובע כזה או אחר. אין לי כוח עכשיו להיות אובייקטיבית. אני מתעבת את האנשים האלה סגל וליבסקינד וריקלין ומגל, וכל יום שלא צריך לראות אותם בטלויזיה הוא יום טוב. וזה לא שמפריע לי סרטון התעמולה שלהם עם נתניהו, מפריעות לי התכניות שבהן הם מנחים ומדברים כביכול על כל מיני נושאים אקטואלים ועושים כביכול עבודה עיתונאית, ובעצם רק מדבררים את נתניהו ואת הימין באופן כללי, וזה כולל גם את עמית סגל שמסביר בחדשות שממשלה עם הרשימה המשותפת היא לא לגיטימית, רק רוצחים וטרוריסטים כמו אבא שלו הם לגיטימים. נמאסו עלי כל תועמלני נתניהו שכביכול רק עושים את העבודה שלהם אבל כל הזמן מדבררים את הגזענות המתועבת של נתניהו שהתחיל את הקריירה שלו בהסתה נגד רבין עד שרבין נרצח והוא נבחר לראשות הממשלה במקומו וממשיך בהסתה גזענית נגד ערבים ובמיוחד נגד חברי הכנסת הערבים היותר מתונים, איימן עודה ואחמד טיבי, שאת השמות שלהם הוא מבטא כאילו היו קללה, ובכל פעם שאני שומעת אותו מסית נגד ערבים אני מרגישה בחילה כזאת לא רק מנתניהו אלא מכל האנשים שמאפשרים במדינת היהודים ראש ממשלה שמזכיר בהסתה הגזענית המחליאה שלו את הצוררים הכי גרועים נגד עמנו, כי זה שיש פה ראש ממשלה מתועב כזה זו בושה לכולנו, וכל עיתונאי החצר שלו הם אנשים שלא ראוי לאנשים הגונים לשבת בחברתם, כי הם משרתי הגזענות והשנאה, והם הופכים את המדינה שלנו למקום מחליא, ולא מעניין אותי חופש הביטוי שלהם כי לא זכור לי שהם נלחמו פעם עבור חופש הביטוי של איזה שמאלני. בעיקר הם עוסקים בסתימת פיות של שמאלנים, וזה לא מקרה שרוצים להוריד דוקא את גאולה ולונדון שזאת כמעט התכנית היחידה בכאן 11 שממש מעניינת ושוה להדליק בשבילה את הטלויזיה במיוחד. היה משהו כל כך יהיר גם בסרטון עם נתניהו וגם בפוסט התמיכה של קלמן ליבסקינד בסגל. זה לא היה אומץ כי לא צריך אומץ לא בשביל ללקק לראש הממשלה ולא בשביל לתמוך במשרתיו. אומץ צריך בשביל למתוח ביקורת על בעלי הכוח. על ביקורת משלמים ביוקר. על חנופה ממש לא. וחופש דיבור הוא חשוב אם נותנים אותו לכולם, לא רק למשרתי השלטון.

ממש נגמר לי הכוח להיות אובייקטיבית ולהגן על עקרונות מופשטים. נמאס לי מאיילה חסון עם האובססיה שלה לפרשת הרפז שכמו בקריקטורה הקולעת של עמוס בידרמן ב"הארץ" גם אני חושבת שעדיף כבר קורונה. כל הסיפור של הקורונה פשוט מרתק אותי שאני לא יכולה להתנתק מזה, ואחרי שגומרים לדווח על זה אני הולכת לחדר שלי בשביל לא לראות ולא לשמוע את נתניהו מדבר דברי בלע וחסידיו השוטים מריעים בהתפעלות, ולא הצלחתי אף פעם להבין מה כל כך נורא בזה שאשכנזי התבייש להגיד שהוא חשב שמסמך הרפז אמיתי ומנדלבליט ביקש לחשוב על הכל לילה אחד. כל התגלית העיתונאית המסעירה של ברוך קרא נראית כמו עוד ספין של נתניהו להגיד שמנדלבליט הגיש נגדו כתבי אישום בגלל שהוא תומך בגבי אשכנזי, כלומר בכחול לבן, ונתניהו מפחד שהם ינצחו אותו בבחירות וסופסוף הוא יפסיק להיות ראש ממשלה ואולי גם יישלח למאסר. אני לא מאמינה שבדיוק שבועיים לפני הבחירות מפרסמים את הקלטות של מנדלבליט ואשכנזי בגלל שאיזה עיתונאי נהיה פתאם נורא חרוץ. ברור שמישהו הדליף את המידע הזה כדי לעזור לנתניהו, ולהשאיר אותנו ברפובליקת הבננות הגזענית והדוחה שהוא עשה ממדינת ישראל, שפעם היתה מדינה שלא התביישתי בה ועכשיו נראית כמו אחוזה פיאודלית שבה מושל ביד רמה האדון הפיאודלי נתניהו, שנתיניו הכנועים מביאים לו דורונות ומתחנפים אליו ולגברת, ושרים לו היושב במרומים כאילו הוא בעצמו אלהים. שליטים דמוקרטים אמיתיים לא מארגנים לעצמם עצרות חנופה מביכות כאלה, ואל תגידו לי טראמפ כי טראמפ הוא באמת לא דמוקרט והוא הפך את ארצות-הברית למדינה שרבים מתושביה מתביישים בה. מה הטעם להגן על עקרונות כלליים כשיש בן אדם כמו נתניהו שאין לו שום מעצורים ושום בושה והוא גורר את ישראל פעם שלישית לבחירות בתקוה שהוא יישאר ראש ממשלה ויוכל לבקש שוב חסינות או להעביר חקיקה שבכלל תבטל את התביעה. אנחנו נלחמים על הקיום של ישראל כמדינה דמוקרטית וזאת מלחמה לחיים ולמות, ואין זמן להיות נחמדים לסגלים ולריקלינים שביום שהם יוכלו הם יזרקו את כולנו לבית סוהר כשנעז לפתוח את הפה. חנפני החצר של נתניהו הם האויבים שלנו, ואי אפשר להתייחס אליהם כמו לקולגות, ולו מהסיבה הפשוטה שהם לא קולגיאלים, אלא לבני מינם בלבד.  

Fake News

Fake news, יצירתן והפצתן, אינן מעשה של בורות כפי שחושבים גם כמה מלומדים שמנסים לתרץ הפצת ידיעות כזב בכך שאנשים אינם צורכים תקשורת מהימנה אלא ניזונים מן הרשתות החברתיות. זוהי גם איננה תופעה חדשה, גם אם המונח שבו משתמשים נכנס לשימוש רק בשנים האחרונות, ודוקא בהיפוך משמעות, שכן דונלד טראמפ כינה את פרסומי העיתונות האיכותית שאיננה נוטה לו חסד Fake news, למרות שהוא עצמו הוא כיום גדול המפיצים של חדשות כזב בעיקר באמצעות הטוויטר, שהוא כלי התקשורת החביב עליו. הציוצים השקריים והשיתופים של פרסומים שקריים באמצעות ציוציו של דונלד טראמפ מציגים את כל מאפייניה של התופעה: הפצת שקרים היא מעשה פוליטי, היא מונעת מזדון ולא מבורות, והיא נסמכת על כוחו, עוצמתו והשפעתו של השלטון המרכזי הממוסד, ולא על גורמים שוליים תמימים או חתרניים במודע. כאמור אין זו תופעה חדשה: מאז ומתמיד הפיצו גורמים פוליטיים עלילות שקריות שנועדו לפגוע ביריביהם, האמיתיים או המדומים, והתופעה הגיעה לשיאה בדיקטטורות הטוטליטריות הגדולות של המאה העשרים, ברית-המועצות הסטליניסטית וגרמניה ההיטלראית, ותוארה באופן נפלא בספרו של ג'ורג' אורוול "1984".

אני עצמי פגשתי את התופעה לראשונה כשעקבתי אחרי חוגים נאציים בשנות השמונים והתשעים של המאה שעברה ונוכחתי כיצד הם טוענים ללא הנד עפעף שלא היתה שואה, שמדובר בתפאורות שבנו [היהודים] בהוליווד, ומיד ממשיכים ואומרים שישראל עושה שואה לפלשתינים. לא בורות יש כאן אלא כוחנות וזדון: אתם לא תגידו לי דברים שאינם נעימים לי. אני אכחיש כל דבר שבו אתם מאשימים אותי, ומיד אאשים אתכם באותו דבר עצמו. כך נוהג גם דונלד טראמפ: הוא מכחיש את דיווחי האמת של התקשורת האיכותית ומאשים אותה בשקרים כאשר היא מדווחת עליו אמת, וטוען לציד מכשפות נגדו, למרות שהביטוי מתאים הרבה יותר לשקרים הזדוניים שהפיצו הוא ואנשיו על הילארי קלינטון כדי להכפיש את דמותה. Fake news כוללים כמעט תמיד הכחשה של עובדות מוכחות, והאשמת היריב בהאשמות שוא וברדיפה, כלומר כמעט תמיד כוללת הפצת השקרים גם מרכיב של התקרבנות, שבו הופך הנאשם את עצמו לקורבן של רדיפה על ידי אלה שהוא רודף, ובכך הופך את תפקידי הרודף והקורבן על פיהם ונוטל לעצמו את תפקיד הקורבן בעודו רודף.

רוב המאמרים ב"דר שטירמר" עסקו בסכנה שמהווים היהודים לגרמניה, ובטענה שאם הגרמנים לא ימהרו להשמיד את היהודים תחילה, ישמידו היהודים את גרמניה. בתחתית כל גיליון "דר שטירמר" נכתב "היהודים הם אסוננו". גם החזרתיות היא מאפיין של הפצת שקרים. השקרן יחזור על השקר שוב ושוב בניסיון למלא בו את החלל ולדחוק את האמת אל מחוץ לשדה הראייה. חזרתיות זו, לצד היפוך הרודף והקורבן מאפיינת כמובן גם את נתניהו באמירותיו "לא יהיה כלום כי אין כלום" שקצת נדחקה הצדה לאחר הגשת כתבי האישום, והוחלפה ב"יריבינו בשמאל נלחמים לעצור את הישגינו האדירים" ו"תפרו לי תיקים" ובפי חסידיו המושבעים "שי ניצן עבריין". האנשים שחוזרים על אמירות אלה אינם עושים זאת מבורות אלא דוקא מפני שהם יודעים שנתניהו הוא העבריין, והם מנסים במודע, בזדון ובכוחנות להפוך את היוצרות ולהטיל את האשמה על מי שתפקידם להגיש את כתבי האישום. אין גם סיבה לרחמנות כלפי חסרי השכלה שחוזרים בקול ענות על כזבים, סלחנות שמאפיינת מגמות מסוימות באקדמיה מתוך הנחה שגויה שאנשים אלה אינם יודעים מה הם עושים. הם דוקא יודעים היטב שכדאי להם להתחבר לשלטון על ידי תמיכה במי שהכוח בידו, ושבכך הם מחזקים גם את עצמם, כאשר הם מתחברים ומשתתפים באלימות השלטון נגד קורבנותיו ונרדפיו. ובשלטון נתניהו רשויות החוק והשמאל, שאין ביניהם שום חפיפה למעט היות שניהם יריביו המוצהרים של נתניהו, בשלטון נתניהו השמאל ורשויות החוק נרדפים, נרדפים עד חורמה, והצלחתם לשרוד בכלל, ולו במתכונת מתגוננת וחלשה, היא פלא בפני עצמו, שמעיד על עוצמתם המוסרית.

גם הטענה הסלחנית שמפיצים כמה מלומדים שבני השכבות החלשות תומכים בנתניהו מפני שהוא מאפשר להם להרגיש עליונות על הערבים מקלה עם תומכי נתניהו, או טראמפ, או מודי בהודו, או בני דמותם האחרים. אולי פרופסורים אינם ממהרים לרחבת המוזיאון כדי לצעוק ששי ניצן עבריין ועוד קללות, אבל החנופה לשלטון והתוקפנות כלפי יריביו איננה מוגבלת לחסרי השכלה ומעמד. גם פרופסורים בכירים ועיתונאים בכירים אוהבים לסגוד לכוח ולהחניף לשליטים, ואם אינם מחניפים לנתניהו וטראמפ, הם מתחנפים לאנגלה מרקל, ואם אינם מחניפים לשליט מסוים הם מחניפים לעם הגרמני או לעם הצרפתי או לאמריקאים שההפצצות שלהם בשנות התשעים על הסרבים קורבנות הנאצים נתמכו על ידי להקה עצומה של פרופסורים ואנשי רוח שיודעים הכל מלבד היסטוריה וממשיכים עד היום לתקוף את הסופר פטר הנדקה שהיה בין היחידים שהזכירו לגרמנים את מיליון וחצי הסרבים שרצחו במלחמת העולם השנייה כשהרסו את יוגוסלביה בפעם הראשונה, בלי עזרה מהאמריקאים והבריטים שניתנה להם בפעם השנייה, ומציגים דוקא אותו כמי שתמך כביכול ברציחות המוניות, רק משום שהעז להזכיר לגרמנים שהם ולא הסרבים הרסו את יוגוסלביה ורצחו את תושביה היהודים והסרבים, שכיום הם להוטים להאשימם בפשעי מלחמה בתקוה למחוק את פשעיהם שלהם. לשוא. למרות המאמצים שום מנהיג איננו תופס בתודעת ההמונים את מקומו של היטלר, ולא בכדי. הנדקה לא ביקש לעצמו את פרס נובל אלא לסופר היהודי-סרבי אלכסנדר טישמה שתיאר בספרו "ספר על בלאם" (התפרסם בהוצאת עם עובד בתרגום דינה קטן בן-ציון) את טבח היהודים והסרבים בעיר נוביסאד, וכבר זמן רב איננו בין החיים. אינני יודעת אם מי שהעניק את פרס נובל דוקא להנדקה רצה לחזק את המסר שלו או אולי להשתיק אותו דוקא, כי איש לא דיבר על ספריו של טישמה ועל פשעי הנאצים והקומוניסטים שעליהם כתב בעוצמה ובזעקה נוקבת. את פשעי הקומוניסטים דוקא מדגישים כעת במשטרים הלאומנים במזרח אירופה, אבל את פשעי הנאצים, ובפרט אלה שנעשו נגד יהודים וסרבים, הכל מנסים להכחיש. גם נתניהו כמובן ניסה לתרום את חלקו לכך כאשר טען שהיטלר לא רצה להרוג יהודים, אלא המופתי השפיע עליו להורגם. קשה כנראה לתפקד כשקרן סדרתי מבלי להידרדר במוקדם או במאוחר גם להכחשת השואה. הרי זה האירוע שהכי קשה להתמודד איתו ועם אימת הזוועה של האנטישמיות והגזענות חסרת-הגבולות שעמדה בבסיסו. לכן הגזענים נמשכים במיוחד לסיפורי כזב מסיתים, שבהם מושאי השנאה שלהם מופיעים בתפקיד הנאצים, גם ובפרט כאשר הם עצמם מאופיינים בחשיבה אנטישמית או נאצית. מי שניזון מדמוניזציה מתמדת של קבוצות אתניות או דתיות יעדיף תמיד שקרים מכלילים על פני אמיתות מורכבות.

בעולם שבו מתחזקות המגמות הפשיסטיות והנאציות ומשטרים מאבדים את מאפייניהם הדמוקרטים – פחות חילופי שלטון, פחות חילופי מנהיגים, פחות כוח למערכת המשפטית ולמערכות הבקרה ומתקפה מתמדת על התקשורת והאמנות שמטבען להתבטא ולא לשתוק, פורחת התעמולה בעזרת ידיעות כוזבות. חשוב לדעת שהיא איננה מגיעה מלמטה אלא מלמעלה, מגורמי שלטון שמעוררים, מדריכים, מלבים ומפיצים אותה, ושהדרך היחידה להילחם בה היא לזכור את האמת לחזור עליה בלי הרף. האמת היא עקשנית ובכוחה למוטט בסופו של דבר את השקר.  

      

עדים בעייתיים

 אריק וייס הכין כתבה לחדשות ערוץ 13 על פרשיות המתנות של בנימין נתניהו מאז הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, שזה נושא אקטואלי, ואפשר לשוחח עליו עם הרבה אנשים, אבל משום מה אריק וייס בחר לדבר על נתניהו עם אהוד אולמרט, שמאד מתבלט בשבועות האחרונים בביקורת על טוהר כפיו של נתניהו, וגם גינה את שולה זקן שהורשעה לדבריו פעמיים בבית המשפט – פעם אחת כשהגנה עליו ולקחה על עצמה את האשמה בארגון מימון כפול לנסיעותיו של אולמרט, ופעם אחרת באותה פרשת שוחד שבה הורשע אולמרט עצמו בעבירות חמורות יותר משל שולה זקן, ויצא בעונש קל יחסית כי בית המשפט העליון החליט להקל עמו, למרות שקיבל שוחד וגם דרש משולה זקן שתימנע מעסקת טיעון ותשב בכלא שנתיים כדי למלט אותו מאימת הדין. אולמרט אמר בראיון אחר שנתניהו הוא ראש ארגון פשע, שגם אני חושבת ככה, אבל אולמרט בעצמו גם הוא ראוי לתואר הזה, וזה לא נשמע טוב כשהפוסל במומו פוסל. אולמרט גם הלין על נתניהו שמימיו לא שילם על כוס קפה. הרבה אנשים העידו על כך שנתניהו תמיד התחמק מתשלום במסעדות, אבל היה מוזר לשמוע דוקא את האיש שזלל פירות ים על חשבון משה טלנסקי מגנה אותו. אחר כך אריק וייס דיבר עם עורך "מקור ראשון" חגי סגל, שקרא לנתניהו לפרוש, לא מפני שיש לו בעיה עם שוחד, או גזל, או רצח, אלא מפני שהרעיון – רעיון גזל האדמות מערבים, ככל הנראה – גדול מן האיש נתניהו, ולי לפחות היה די מוזר לשמוע את האיש שהטמין פצצות לראשי עיר ערבים מדבר בתור ערכאה מוסרית. הרגשתי מאד מאד מוזר מכל הכתבה הזאת, שהשאלה שהוצגה בה היתה איך נתניהו לא למד לקח מן ההסתבכות שלו במתנות שקיבל כראש ממשלה ולקח לביתו ונאלץ להחזיר למדינה אחרי שהראה בטלויזיה כמה מתנות ואמר שהן חסרות ערך, וגם עכשיו הוא טוען שהסיגרים והשמפניה שארנון מילצ'ן קנה עבורו לא היו שווים כל כך הרבה כסף כמו שהפרקליטות טוענת, כאילו רק לגנוב הרבה זה פשע, ולגנוב קצת זה בסדר. וחשבתי איך מכל האנשים במדינה שאפשר לדבר איתם על בנימין נתניהו, שלא חסר אנשים כאלה שהם נקיי כפיים וחכמים והגונים. אז למה לעזאזל חייבים לראיין את אהוד אולמרט שלקח שוחד והורשע וישב בכלא ועכשיו מעמיד פנים שהוא מומחה למוסר? למה מרבים כל כך לראיין אותו? אפילו כשריאיינו אותו על הפצצת הכור הסורי שהוא הורה עליה הרגשתי שהוא לא מתראיין לשם שמיים אלא חותר לטהר את עצמו מהאשמה, שאי אפשר לנקות אותו ממנה, אבל אפשר היה להבין למה היו חייבים לראיין אותו בתכנית על הפצצת הכור הסורי שהוא יזם כראש ממשלה. אבל למה לראיין אותו בכתבה על פרשיות המתנות של נתניהו, שכל כך הרבה אנשים אחרים יכולים לספר עליה דברים יותר מעניינים. איך בוחרים מרואיינים לכתבות הטלויזיה? האם איש שם איננו מבחין בכך שמאד בעייתי לראיין אדם שחולל בדיוק את אותם פשעים של נתניהו ועכשיו שם עצמו מטיף בשער כאילו היה הוא עצמו כליל השלמות. ברור שאולמרט עצמו שש להתראיין על פשעיו של נתניהו, כאילו הוא עצמו טלית שכולה תכלת, כי כבר מהצורה שבה הוא דיבר על שולה זקן אפשר היה להבין שמדובר באדם שעיוור לפשעיו שלו עצמו ומתכחש להם התכחשות גמורה. אבל האם לכתבי הטלויזיה אין חובה לוותר על מרואיינים נלהבים כאולמרט ולראיין אנשים נקיי כפיים, ולא תאומים רוחניים של הפושעים שבהם מדובר. הרי למרבה הצער רבים רבים מכירים את בנימין נתניהו ויכולים לספר על מעשיו, למשל מי שהיה חשב במשרד ראש הממשלה בזמן פרשת המתנות הראשונה, או יועצים לשעבר – אחד מהם, יוסי לוי, שהיה יועצו של נתניהו ולאחרונה מרבה לכתוב נגדו בחריפות רבה, אכן התראיין בכתבה, אבל מי שהכי נחרת בזיכרון מהכתבה הוא אהוד אולמרט, גם בגלל כשרונו הרטורי וההתלהבות היתרה שלו לגנות את יריבו הפוליטי שלמרבה הצער הרבה יותר דומה לו מאשר שונה ממנו. להביע דיעה על פשעי הזולת צריכים אנשים שלא חטאו, והם אלה שצריכים לקבל את ההזדמנות והבמה.