שמאלני מניאק שרמוטה

 

שמאלני מניאק שרמוטה. אלה דברי הנוסע לנהג המונית שלמה יצחקי, לפני שיצחקי סילק אותו מהמונית והוא הפליא ביצחקי את מכותיו ושבר את אפו. ליצחקי מבטא אשכנזי, ולפי תורת נתניהו ומשרתיו דוד אמסלם והד"ר להסתה מתחכמת אבישי בן-חיים, אשכנזים הם שמאלנים בוגדים, ושמאלנים הם אנשים שמותר להכות עד מוות, וכמובן שמותר לקלל אותם בקללות גסות, ואם הם מוכים ונפצעים זו סיבה ללעג ולשמחה לאיד: "צפונבון קיבל שריטה". בעצם מעולם לא שמעתי את הביטוי "צפונבון" לפני ששמעתי אותו מאמסלם. לדידו של אמסלם, כלפי אשכנזים אסור לגלות חמלה. כשאשכנזים נפצעים צריך לשמוח. גם כשאשכנזים נרצחים צריך לשמוח, כפי ששמענו ממעריצו הנלהב של נתניהו איציק זרקא, צריך להלל ולשבח את היטלר על שרצח ששה מיליון אשכנזים ולייחל למותם של שאר האשכנזים (זה לא נכון היסטורית -היטלר בהחלט רצח יהודים ספרדים, אבל זה מתאים פוליטית). גם בהפגנה נגד הרפורמה בכנסת צעק מישהו במבטא מזרחי: שתישרפו כמו שהיטלר שרף אתכם בגרמניה. לרגע לא עלה בדעתו שהיטלר היה שמח לשרוף גם אותו, כי לפי תורת הביביזם רק אשכנזים נרצחו בשואה ולכן היטלר עשה טוב וצריך להעריץ אותו. ההערצה להיטלר משתלבת בהערצה לאשכנזי בנימין נתניהו, בלי שום מודעות לסתירה המובנית, ובשם ההערצה, שלא לומר הסגידה, לבנימין נתניהו, צריך להעריץ את היטלר ולברך על השואה. קצת דומה לאנטישמיות הנוצרית, שבשם הסגידה לישו היהודי שמתואר כבנו של אלהים וכהתגלמות של האל עצמו, בעל טבע כפול של אל ואדם כאחת, בשם הסגידה לישו היהודי מותר לשנוא את היהודים, לרדוף אותם ואפילו לרצוח אותם, שהרי כמו שהיהודים סירבו להכיר באלוהותו של ישו, כך מסרבים האשכנזים להכיר באלוהותו של נתניהו, ואי ההכרה באלוהותו של נתניהו היא העוול החמור ביותר, חמור בהרבה מכל עוולות מפא"י. על העוול הזה האשכנזים, שבהיותם אשכנזים הם שמאלנים בוגדים, כולם בני מוות, מלבד נתניהו בתפקיד ישו הנוצרי – נולד מרחם אשה, אבל שווה מעמד לאלהים, ומי שאיננו מכיר בו כופר בעיקר ודינו מוות.

בפינת הרחובות עזה והאר"י, כמה עשרות מטרים מביתו הפרטי של נתניהו ברחוב עזה שהוכרז כמעון רשמי, הוצבה עמדת די-ג'יי, שמשמיעה בקולי קולות מוסיקה מזרחית, נאומים של נתניהו ודברי תמיכה בנתניהו. זו היתה התגובה לקבוצת מפגינים קשישים שמאחר שההפגנה לפני ביתו של נתניהו נאסרה עליהם, עמדו בפינת הרחובות שממול, פינת עזה-בנימין מטודלה, עם שלטים "חובה להתנגד לדיקטטורה", ולפני שהתפזרו לביתם נהגו לשיר את התקוה. בליכוד הגיעו למסקנה שאין ברחוב עזה מספיק סגידה לנתניהו, שהרי אין די בבית המוקף חומות וגדרות ושלוש סוכות שמירה ומאבטחים רבים, בקטע רחוב שנחסם תדירות תוך חסימת התנועה ברחוב עזה שמקשר בין דרום ירושלים לצפונה, ובהתעללות מזדמנת בתושבי הרחוב שאינם סוגדים לנתניהו די הצורך, ורובם מתעבים את השכן שנכפה עליהם בכוח הזרוע וממרר את חייהם ללא מעצורים. גם למול מפגיני בלפור שהתכנסו ליד טרה-סנטה, במרחק בטוח ממעון ראש הממשלה בפינת בלפור-סמולנסקין החסומה – עדין חסומה, למרות שאיש איננו מתגורר עוד בבית אגיון – הוקמה בזמנו עמדה ליכודית שהשמיעה דווקא שירים חסידיים נוסח "לא לפחד כלל". כעת בפינת הרחובות עזה והאר"י, ליד קיוסק הזיגמונים, מושמעת מוסיקה מזרחית שמרעידה את הרחוב. מעולם לא ראיתי שם יותר משניים שלושה אנשים ולרוב רק אחד שמן הסתם אחראי על עמדת התעמולה. כבר לא מנגנים מוסיקה חסידית, רק מוסיקה מזרחית בקולי קולות, שאמורה ככל הנראה להעביר את המסר, שהסגידה לנתניהו היא בלב המזרחיות, ויש לחזקה ולבצרה למול האויב האשכנזי. בואו מזרחים וחסו בצל כנפיו של אביכם נתניהו, ונשקו את שולי גלימתו.

פעם, כשהפנתרים נלחמו על הכרה בקיפוח המזרחיים, הם חברו לשמאל. צ'רלי ביטון הצטרף לקומוניסטים. המסר היה חברתי: קידום החלשים, שוויון הזדמנויות, חלוקה מחדש של ההון. עכשיו, כשמי שמוחה על סגירת חדר מיון היא "משעממת", והנציגות המזרחית היא איש הקרטייה אמסלם, הד"ר להסתה מערוץ 13, והמקללים ברחובות, המסר הוא רק ביבי – לא חינוך, לא בריאות, לא רווחה, אפילו לא ביטחון אישי – רק ביבי אלהינו בשמיים ובארץ, ומי שמתנגד הוא אשכנזי ולכן שמאלני בוגד, או להיפך, מי שמתנגד הוא שמאלני בוגד ולכן אשכנזי שחבל שהיטלר לא רצח אותו, ובכל מקרה דמו מותר.

                   

אבישי בן-חיים הוא מנוול

 

אינס אליאס שכותבת במוסף גלריה של "הארץ" על מזרחיים, ולרוב על אמנים או סופרים מזרחיים, הקדישה השבוע את הטור שלה כדי להגן על אבישי בן-חיים, שלטענתה התקשורת – שנשלטת על ידי האליטה האשכנזית, מקבעת ומתייגת אותו כלא ראוי כי הוא תומך בנתניהו, ובקיצור, אבישי בן-חיים הוא מזרחי מסכן, מקופח, מתויג על ידי האליטה האשכנזית שמתקשה לקבל שיח מזרחי מעמדי וכמובן שולטת בכל ומדכאת את המזרחיים. כבר כתבתי כאן את דעתי על בן-חיים שהוא לא מסכן ולא מקופח אלא תועמלן שקר של דרעי ונתניהו בערוץ 13 שלן בלווטניק רכש לבקשת נתניהו והפך לערוץ שבמידה רבה מדברר את נתניהו, ולכן הוא גם מוגן, בניגוד לרבים וטובים שפוטרו מהערוץ, וגם מקבל במה נרחבת לקידום תעמולת נתניהו שלשם כך קנה לן בלווטניק את ערוץ 13, ולכן אני משתדלת לצפות בו מעט ככל האפשר. בכל זאת חשבתי לכתוב שוב על אבישי בן-חיים וגם על הטענות של אינס אליאס, שקיבלה טור ב"הארץ", דבר שאשכנזיה כמוני לא יכלה לקבל – שגרירות גרמניה התלוננה שהמאמרים שלי על אנטישמיות מסכנים את יסודות קיומה של הרפובליקה הגרמנית – אבל אני פולניה ולכן גם כשאין לי מה לאכול אני פריוילגית, ולעומתי אינס אליאס ואבישי בן-חיים הם מזרחיים, ולכן גם אם המשכורת, לפחות זו של בן-חיים (לעבוד אצל שוקן זו לא מציאה כידוע) היא מספר שלא ראיתי בחיים, הוא תמיד יהיה מזרחי מדוכא ואני אשכנזיה פריוילגית הגמונית או כל שם תואר יווני או לטיני שדרוש כדי להפוך תעמולה זדונית בשירות נתניהו למשהו שנשמע כמו ניתוח מדעי. חשבתי לכתוב שוב על אבישי בן-חיים מפני שאינס אליאס מצאה לנכון להגן על האופן שבו תייג את מנהיגי העבודה ומר"ץ מירב מיכאלי וניצן הורוביץ כחסרי ילדים בטענה שזה דיבור מעמדי. גינוי אנשים שאין להם ילדים איננו דיבור מעמדי. זהו דיבור דתי, חברתי, תרבותי, ובעיקר זה דיבור מרושע ובזוי. זה איננו דיבור מעמדי, ומבחינה מעמדית גם אבישי בן-חיים וגם אינס אליאס, שמתוקף עבודתה אצל עמוס שוקן הקמצן מן הסתם משתכרת שכר סמלי למדי לעומת בן-חיים, אינם נחותי מעמד לעומת מירב מיכאלי וניצן הורוביץ – כולם אנשי תקשורת שמתוקף כך זכו לפירסום ופופולאריות. בן-חיים הגיע לתקשורת מן הפוליטיקה, לאחר שהיה יחצ"נו של דרעי בתשלום והפך ליחצ"נם של דרעי ונתניהו במסוה של עיתונאי, ואילו מיכאלי והורוביץ מינפו את הצלחתם בתקשורת לקריירה פוליטית, ויפה עשו.

למיכאלי והורוביץ אין ילדים, ובמדינת ישראל זה יוצא דופן. בתרבות הישראלית הבאת ילדים לעולם היא לא רק מימוש של כמיהה אנושית לצאצאים, אלא חובה חברתית ולאומית והוכחה לנורמליות. במדינות מערביות הומוסקסואלים נלחמו על הזכות להתחתן ולקבל זכויות של זוגות נשואים, ואילו בישראל הומוסקסואלים נלחמים כדי לנצל נשים בתור פונדקאיות כי הם רוצים לקנות ילדים מבלי להעניק לנשים שילדו אותם מעמד של אם ושותפה בגידול הילדים, וזה דבר מזעזע, שהומוסקסואלים צבועים כמו אמיר אוחנה ואיציק שמולי עשו כדי שיוכלו להיות הורים מבלי לתת את הדעת על המשמעות של ניצול נשים כאילו היו אינקובטור ולא בנות אדם. דוקא תקופת הקורונה מדגישה שוב את סיכוני ההריון ואת רגישותן של נשים הרות למחלות, שהופכת את עוולת הפונדקאות לנוראה עוד יותר, ואני שמחה שניצן הורוביץ לא קנה ילדים בכסף. כמובן שהומוסקסואלים יכולים גם להביא ילדים לעולם בהורות משותפת וזאת הדרך ההגונה להביא ילדים לעולם, אבל אינני חושבת שהם חייבים להביא ילדים לעולם, ואני מעדיפה אנשים שלא הביאו ילדים לעולם על אנשים שהביאו ילדים לעולם תוך ניצול מחפיר של נשים עניות ומוחלשות. כפי שכבר כתבתי אני מתכוונת להצביע למר"ץ ואני חושבת שניצן הורוביץ הוא לפני הכל בן אדם טוב והגון, תכונות שמעריצי נתניהו בזים להן אבל אני דוקא מעריכה, ואלה בעיני תכונות יותר חשובות מלהיות כמו כולם. ומה שהכי מגעיל שכשאבישי בן-חיים אמר שלניצן הורוביץ אין ילדים הוא רמז לכך שניצן הורוביץ הומוסקסואל, כי אבישי בן-חיים הוא לא רק תומך בנתניהו אלא גם בעל דיעות קדומות מכוערות שהוא מבטא בדרכו המכוערת, שבה הוא משתמש בתגית המקופח כדי לפגוע באנשים שסובלים גם ככה מדיעות קדומות. זה שמישהו מרוקאי לא נותןלו זכות להעליב הומוסקסואלים או נשים או אפריקאים שנמלטים לישראל ממדינות איומות ונוראות.

גם למירב מיכאלי אין ילדים אבל אינני יודעת אם היא לא רצתה ילדים. פעם, לפני שנים, היא אמרה לארז טל, שהיה בן זוגה במשך שנים, "לא יהיו לי ילדים כי אתה הלכת". אולי היא רצתה להביא לעולם ילדים עם ארז טל וזה לא קרה, ואולי מסיבה אחרת היא לא ילדה ילדים. לא כל הנשים מצליחות ללדת ילדים. גם אלה שמאד רוצות והורגות את עצמן בטיפולי פוריות נוראים לא תמיד מצליחות ללדת, ובכל מקרה הבאת ילדים לעולם לא תלויה רק ברצון אלא בהרבה גורמים אחרים, ולכן צריך להיות מאד מנוול כדי להעליב אנשים על כך שאין להם ילדים, ואבישי בן-חיים הוא מנוול. כל מי שמעליב אנשים על כך שאין להם ילדים הוא מנוול, וגם מי שמעליב הומוסקסואלים הוא מנוול.

למרבה הצער שני העלבונות האלה, העלבת הומוסקסואלים והעלבת חשוכי-ילדים, מאד מקובלים בחברה החרדית, שאבישי בן-חיים לא ממש שייך אליה אבל משרת אותה, והשיח שלו איננו שיח של מאבק מעמדי אלא שיח של דיכוי חברתי חרדי שהופך את ההומוסקסואלים למצורעים ואת הנשים העקרות למושפלות. זהו שיח שצריך לגנות כי הוא שיח פוגעני כלפי אנשים שלא עשו כל רע.

הערב צפיתי גם באיילה חסון, חברתו הטובה של אבישי בן-חיים, מראיינת את מירב מיכאלי, שרצתה לדבר על הנזק שגרם נתניהו למאבק בגרעין האיראני, אבל איילה חסון היסתה אותה, כי מה פתאם שאשה מהשמאל תדבר על הגרעין האיראני, נושא בלעדי לגברים ימניים. במקום זה היא התעקשה לשאול אותה בטון של חוקרת משטרה האם דיברה נגד גיוס. לא שמעתי את התשובה כי הספיק לי ועברתי ערוץ. ושוב חשבתי על תיאור התקשורת בפי אינס אליאס, "תקשורת שממשטרת את השיח המזרחי המעמדי"? סליחה? אני שומעת רק תקשורת, של אשכנזים ומזרחיים כאחת, שעוסקת בדה-לגיטימציה של אנשי שמאל ולא מראיינת אותם אלא כדי לדרוש מהם להתנצל על דיעותיהם השמאלניות שאינן מספיק מיליטריסטיות לטעמם של כתבים ימניים דומיננטיים וגסי-רוח כמו איילה חסון שהיא במקרה גם מזרחית, והראיון שלה עם מירב מיכאלי היה בדיוק זה – ניסיון להוצאת דיעות שמאלניות אל מחוץ למחנה, כדי לאשר ולחזק את הימין הלאומני כנורמה בלעדית ומחייבת, שבה איתמר בן-גביר שחגג בחתונה שבה הונפו בצהלה תמונותיו של התינוק המת שנשרף בדומא, הוא השייך והלגיטימי, ואילו ניצן הורוביץ ומירב מיכאלי, שלא לדבר על איבתיסאם מראענה, אינם לגיטימיים, ואיתמר בן-גביר הוא אוכף הנורמות האלה.

וכן, גם הוא מזרחי, וגם אבישי בן-חיים, וגם מירי רגב, וכולם מנוולים.

שקרים הם תוקפנות

 

כל כך הרבה פעמים שמעתי וקראתי בימים האחרונים שיש ציבור שטוף מוח שמאמין לנתניהו, שאנשים השתכנעו שתפרו לו תיקים, כאילו אם מישהו חוזר על שקר זה אומר שהוא מאמין בשקר הזה. אנשים ממציאים שקרים וחוזרים על שקרים שהמציאו אחרים, לא מפני שהם מאמינים בהם אלא מפני שזה משתלם להם ומשרת אותם. התומכים של נתניהו חוזרים על השקרים של נתניהו כי הם מעוניינים בהמשך שלטונו, ולכן הם מוכנים להמציא כל שקר ולאמץ כל שקר ולחזור על כל שקר שיכול, ולו בדוחק, לסייע לנתניהו להישאר בשלטון וכמובן לחמוק ממשפט ומהרשעה בשוחד, מרמה והפרת אמונים או בכל אשמה אחרת שמסכנת את שלטונו. נתניהו משמיע את שקריו בערוצי התקשורת המרכזיים ובזמני צפיית שיא, כדי שתומכיו יידעו מה לומר. כל נאום והצהרה של נתניהו זו שעת הדרכה איך צריך לתמוך בנתניהו ומה צריך לענות למתנגדיו. השקרים של נתניהו אינם קשורים לעיוות בתפיסת המציאות אלא לתחושת כוח של מי שנמצא בשלטון ומחזיק את המדינה כולה בגרון. אנשים שאומרים שתפרו לנתניהו תיקים הם אנשים שמכריזים שהם בשלטון והם החזקים, ולכן הם יחליטו איך לתאר את המציאות כדי שתתאים לאינטרסים שלהם ואף אחד לא ייאלץ אותם להודות במציאות שאיננה נוחה לאינטרס שלהם. להם מתאים לומר שלפני שלטון נתניהו נסעו בישראל בסוסים ועגלות ורק בזכות נתניהו יש תעשייה ומכוניות ומטוסים ורכבות, אז זה מה שהם יגידו, לא מפני שאינם יודעים שזה לא סתם שקר אלא סילוף גמור של המציאות שהוא על גבול ההזיה. הם יודעים היטב שמדובר בשקר שאם לא היה עצוב היה מגוחך, אבל השקר משרת אותם ואת רצונם בהמשך שלטון נתניהו, אז הם חוזרים עליו. הד"ר אבישי בן-חיים יודע כמו כולנו שנתניהו נכשל בשלוש מערכות בחירות בהרכבת קואליציה ושהיו לו רק חמישים ושמונה מנדטים בעדו וששים ושניים מנדטים נבחרו על ידי בוחרים שכמהו לסלק את נתניהו מראשות הממשלה. זה שהד"ר אבישי בן-חיים חוזר ואומר שהמפגינים מפגינים נגד תוצאות הבחירות, למרות שהוא יודע היטב שהמפגינים מפגינים נגד גניבת הקולות שלהם לטובת נתניהו המושחת ונגד הנבחרים שרימו והונו אותם כשבגדו בבוחריהם וחברו לנתניהו, זה לא מפני שאבישי בן-חיים טועה להאמין שנתניהו זכה בבחירות. אבישי בן-חיים יודע טוב מאד שרוב הציבור מאס בנתניהו ושאין שאיפה יותר דמוקרטית מלסלק את נתניהו שניצל את אחיזתו בשלטון כראש ממשלת מעבר כדי ללכת לשלוש מערכות בחירות שלא זכה בהן ברוב ולבסוף שיחד את מתנגדיו לתמוך בו באמצעות הבטחות שוא לרוטציה ולמישרות שרים שאת רובן כלל לא התכוון לקיים. זה שהד"ר אבישי בן-חיים אומר כל יום שהדמוקרטיה מחייבת לתמוך בנתניהו, או שנתניהו הגזען והקמצן מייצג את העדה המרוקאית, שזה בכלל בדיחה, זה מפני שהד"ר אבישי בן-חיים תומך בנתניהו כפי שהוא תומך באריה דרעי, ולכן הוא מוכן לחזור על כל שקר שיסייע לו ויפגע במתנגדיו, והוא מנסה לשחזר לגבי נתניהו את קמפיין "הוא זכאי" של דרעי שלא כל כך הצליח בזמנו אבל קנה לו הרבה חסידים וסייע לו לחזור ולכהן כשר הפנים. נכון שקצת מצחיק לתאר את האשכנזי העשיר ורב העוצמה נתניהו בתור נציג ישראל השנייה, אבל אין דבר העומד בפני הרצון. מאד קל לאבישי בן-חיים לומר דברים שקריים ונכלוליים למען נתניהו, כי הוא עובד בערוץ שקנה לבקשת נתניהו הטייקון לן בלווטניק שתומך בנתניהו וזרק מהערוץ את כל מי שהיה לא נוח לנתניהו והשאיר אנשים שמתחנפים לנתניהו בלי בושה כמו הד"ר אבישי בן-חיים. אנשים משקרים כשזה מתאים להם וכמובן כשיש להם הכוח לשקר ולא לשלם על זה שום מחיר. שקר הוא לא אקט של טעות בתום לב או אמונה תמימה. שקר הוא אקט של כוח ותוקפנות כלפי הזולת. לכן השלטון תמיד משקר יותר מהאופוזיציה, כי לשלטון יש כוח ויכולת לשקר. זה לא אומר שבאופוזיציה לא משקרים, אבל פחות יכולים להרשות לעצמם. לכן המתחסדים והמיתממים ששואלים למה מותחים ביקורת דוקא על השלטון אינם נוהגים ביושר, כי השלטון הוא זה שיכול לפגוע בנתונים למרותו. לאופוזיציה אין כוח כזה, ולכן השלטון הוא זה שאנשים הגונים מותחים עליו ביקורת, כי הוא זה שפוגע וגורם עוולות, ולא מי שבאופוזיציה. כמובן שמי שמתחנף לבעלי הכוח ולשלטון ומותח ביקורת דוקא על חסרי הכוח, רוצה להציג את עצמו כנציג החלשים והנפגעים, אבל זה מעשה נוכלות. כשהד"ר אבישי בן-חיים אומר שמגיע המון קרדיט לאלה שלא מפגינים נגד נתניהו הוא הופך את היוצרות ומציג את השלטון ומלחכי פנכתו כאמיצים ואת האנשים האמיצים שיוצאים נגד שלטון הרשע והמרמה כלא ראויים, והוא ממליץ לשבח את המתחנפים לשלטון כמוהו, ובכך משבח בעצם את עצמו. כל מי שמחניף לשלטון ומצדיק אותו מחניף בעצם לעצמו ומצדיק את עצמו, ובדיוק בגלל זה אנשים חוזרים על השקרים שנתניהו ממציא, כדי להחניף לעצמם, שתומכים בהמשך שלטונו. השקרים והחזרה עליהם הם אקט של תוקפנות כלפי מי שנלחמים למען האמת והצדק, ולכן אין שום סיבה להתייחס אליהם ולמי שמפיץ אותם בסלחנות. כל שקר שמופרח איננו תוצאה של טעות או בורות או אפילו טיפשות, אלא ביטוי של זדון נגד אנשים הגונים וישרים.