אלזה לסקר-שילר / לַנָּסִיךְ (הרצוג) מִוִּינֶטָה

 

התרגום מוקדש לבתי ניצן ליום הולדתה

אלזה לסקר-שילר / לַנָּסִיךְ (הרצוג) מִוִּינֶטָה

 

בַּחֲגוֹרַת עֲנָנִים נוֹשְׂאִים הַשָּׁמַיִם

יָרֵחַ דְּמוּי קֶשֶׁת.

 

תַּחַת תְּמוּנַת הַמַּגָּל

אֲנִי רוֹצָה בְּיַדְךָ לָנוּחַ.

 

תָּמִיד אֲנִי אֲנוּסָה כִּרְצוֹן הַסַּעַר

הִנְנִי יָם לְלֹא חוֹף.

 

אַךְ מֵאָז אַתָּה מְחַפֵּשׂ אֶת צִדְפּוֹתַי

לִבִּי זוֹרֵחַ.

 

זֶה מוּנָח עַל קַרְקָעִי מְכֻשָּׁף.

 

אוּלַי לִבִּי פּוֹעֵם אֶת הָעוֹלָם.

 

וְרַק עוֹד מְחַפֵּשׂ אוֹתְךָ –

כֵּיצַד עָלַי לִקְרוֹא אֵלֶיךָ?

 

וִינֶטָה היא עיר אגדית, גדולה ועשירה, שהוצפה מים ושקעה תחת פני הים, כעונש על יוהרתם ורשעותם של יושביה. הסיפור מזכיר את סיפור המבול ועוד יותר את סיפורה של אטלנטיס, וייתכן שסיפור אטלנטיס הוא המקור, מכיוון שהגיע לאירופה בתיווך אגדה ערבית מהמאה העשירית של אברהים אבן-יעקוב. מסורת הסיפור הגרמנית מתחילה עם אדם מבְּרֶמֶן בעשור השמיני של המאה ה-11, והוא מספר על עיר מסחר על אי בשפך נהר האודר ממזרח לבישופות המבורג, בשם  vimneאו jumne. בעשור השביעי של המאה ה-12 העתיק הלמולד פון בוסאו Helmold von Bosau את הקטעים מחיבורו של אדם מברמן, ושם מופיעה העיר כ-iumenta, ובכותרות כתבי היד כ- Vinneta. בתקופות שונות זוהתה העיר עם מקומות שונים בפומרניה ובים הבלטי, אך אלזה לסקר-שילר מתייחסת ללא ספק לעיר האגדית ולשליטה האגדי, ולא למקום ממשי בעולמנו.

 

An den Herzog von Vineta

 

Der Himmel traegt im Wolkenguertel

Den gebogenen Mond.

 

Unter dem Sichelbild

Will ich in deiner Hand ruhn.

 

Immer muss ich wie der Sturm will

Bin ein Meer ohne Strand.

 

Aber seit du meine Muscheln suchst;

Leuchtet mein Herz.

 

Das liegt  auf meinem Grund

Verzaubert.

 

Vielleicht ist mein Herz die Welt

Pocht –

 

Und sucht nur noch dich –

Wie soll ich dich rufen?

אלזה לסקר-שילר / אנו שנינו

                                                                         

התרגום מוקדש לניצן וגיא ליום הנישואין

אָנוּ שְׁנֵינוּ

מִמֶּתֶק פְּרִיחוֹת הָעֶרֶב נוֹשֵׁב כִּסּוּפִים,

וְעַל הַגְּּבָעוֹת הַכְּפוֹר בּוֹעֵר כְּיַהֲלוֹמִים כְּסוּפִים,

וְרָאשֵׁי מַלְאֲכִים מֵעַל קַו הַשָּּׁמַיִם מַבָּט מְעִיפִים,

וְאָנוּ שְׁנֵינוּ בְּגַן-עֵדֶן עָפִים.

 

וְלָנוּ שַׁיָּכִים כָּל הַחַיִּים הַצִּבְעוֹנִיִּים

סֵפֶר הַתְּמוּנוֹת הַגָּדוֹל, הַכָּחֹל, עִם הַכּוֹכָבִים!

עִם חַיּוֹת נִרְדָּפוֹת בַּמֶּרְחַקִּים, חַיּוֹת-עֲנָנִים

וְהֵי! סַחְרִירֵי רוּחוֹת מְרִימִים אוֹתָנוּ וּמְסוֹבְבִים!

 

הָאֵל הַטּוֹב חוֹלֵם אֶת חֲלוֹם יְלָדָיו

עַל גַּן-עֵדֶן – שֶׁל שְׁנֵי אֲהוּבָיו,

וּפְרָחִים גְּדוֹלִים מַבִּיטִים בָּנוּ מִבֵּין גִּבְעוֹלֵי קוֹצִים...

הָאָרֶץ הַקּוֹדֶרֶת עוֹד תַּלְתָּה יְרֻקָּה עַל עֵצִים.

 

Wir beide

Der Abend weht Sehnen ausBluetensuesse,

Und auf den Bergen brennt wie Silberdiamant der Reif,

Und Engelkoepfchen gucken ueberm Himmelstreif,

Und wir beide sind im Paradiese.

 

Und uns gehoert das ganze bunte Leben,

Das blaue, grosse Bilderbuch mit Sternen!

Mit Wolkentieren, die sich jagen inden Fernen

Und Hei! Die Kreiselwinde, die uns drehn und heben!

 

Der liebe Gott traeumt seinen Kindertraum

Vom Paradies – von seinen zwei  Gespielen,

Und grosse Blumen sehn uns an von Dornenstielen…

Die duestre Erde hing noch gruen am Baum.

 

 

 

 

 

אלזה לסקר שילר / שיר אהבה אחד

 

                                             לניצן וגיא ליום הנישואים

 

אֶלְזֶה לַסְקֶר-שִׁילֶר  / שִׁיר אַהֲבָה אֶחָד

 

מִנִּשְׁמַַַת זָהָב

בְּרָאוּנוּ הַשָּׁמַיִם.

הוֹ, כַּמָּה אָנוּ מְאֹהָבִים...

 

צִפֳּרִים נִהְיוֹֹת נִצָּנִים עַל הָעֲנָפִים,

וְשׁוֹשַׁנִּים מְעוֹפְפוֹת.

 

תָּמִיד אֲנִי מְחַפֶּשֶׂת אֶת שְׂפָתֶיךָ

מֵאֲחוֹרֵי אֶלֶף נְשִׁיקוֹת.

 

לַיְלָה מִזָּהָב,

כּוֹכָבִים מִלַּיְלָה...

אִיש לֹא יִרְאֵנוּ.

 

הָאוֹר בָּא עִם הַיָּרוֹק.

אָנוּ נָמִים:

רַק כְּתֵפֵינוּ עוֹד מְשַׂחֲקוֹת כְּפַרְפָּר.

 

Ein Liebeslied

 

Aus goldenem Odem

Erschufen uns Himmel.

O, wie wir uns lieben.

 

Voegel werden knospen an den Aesten,

Und Rosen flattern auf.

 

Immer suche ich nach deinen Lippen

Hinter tausend Kuessen.

 

Eine Nacht aus Gold,

Sterne aus Nacht…

Niemand sieht uns.

 

Kommt das Licht mit dem Gruen,

Schlummern wir;

Nur unsere Schultern spielen noch wie Falter.

  

 

אלזה לסקר-שילר / ירושלים

 

 יְרוּשָׁלַיִם

 

אֱלֹהִים בָּנָה מֵעַמּוּד שִׁדְרָתוֹ אֶת פַּלֶשְׂתִּינָה,

מֵעֶצֶם יְחִידָה אֶת יְרוּשָׁלַיִם.

 

כְּמוֹ דֶּרֶךְ מָאוּזוֹלֵיאוּם מְדַשְׁדֶּשֶׁת –

מְאֻבֶּנֶּת הִיא עִירֵנוּ הַמְּקֻדֶּשֶׁת.

אֲבָנִים בַּמִּטּוֹת שֶׁל יַמֵּי הַמָּוֶת נָחוֹת,

בִּמְּקוֹם אַצּוֹת שֶׁשִּׂחֲקוּ שָׁם: בָּאוֹת וְהוֹלְכוֹת.

 

אֲדָמוֹת בּוֹהוֹת בַּנַּוָּד בְּמַפּגִּיעַ –

וּבְלֵילוֹתֵיהֶן הַקָשִׁים הוּא שׁוֹקֵעַ.

יֵשׁ בִּי פַּחַד שֶׁלֹא אוּכַל לְהַכְנִיעַ.

 

לוּ רַק הִגַּעְתָּ...

עָטוּף בְּאוֹר מְעִיל רוֹעִים

וְאֶת שְׁעַת דִּמְדּוּמֵי יוֹמִי מָנַעְתָּ –

זְרוֹעִי חִבְּקָה אוֹתְךָ, תְּמוּנַת קֹדֶּשׁ לְהַנְעִים.

 

כְּמוֹ פַּעַם כְּשֶׁסָבַלְתִּי בַּאֲפֵלַת לִבִּי –

שָׁם שְׁתֵּי עֵינֶיךָ – עֲנָנִים כְּחֻלִּים,

נָשְׂאוּ אוֹתִי מֵעִצְבִּי.

 

לוּ רַק בָּאתָ –

לְאֶרֶץ הָאָבוֹת –

כְּמוֹ יַלְדּוֹן הָיִיתָ מַתְרֶה בִּי:

יְרוּשָׁלַיִם – קוּמִי מִן הַתַּלְאוּבוֹת!

 

מְבָרְכִים אוֹתָנוּ

הַדְּגָלִים הָחַיִּים שֶׁל "הָאֵל הַיָּחִיד",

יַדַּיִים מוֹרִיקוֹת, שֶָזּוֹרְעוֹת אֶת נִשְׁמַת הָחַיִּים.

 

 

השיר הזה, שהוא משיריה המאוחרים של אלזה לסקר-שילר, קשה במיוחד להבנה. מדוע שתי השורות הראשונות מופיעות באות קטנה? האם זה ציטוט, ומהיכן? האם השיר נכתב לאהוב, או לבנה המת? ככל הנראה נכתב לבנה המת, שהיא מדמיינת את עצמה חובקת אותו כתמונת מריה חובקת את ישו התינוק. היא עצמה נודדת, אך מדברת על נווד בלשון זכר, והיא עצמה ירושלים, שהרי כך מכנה אותה הנמען בשיר. ומהם הדגלים החיים של "האל היחיד"? מדוע "האל היחיד" נכתב בתוך מרכאות? האם משום שהיא מדמיינת את מריה וישו, והאל לפיכך איננו יחיד, אלא ישו בנו הוא הקורא לירושלים לקום לתחייה? כל אלה השערות, וסוף השיר סתום בעיני, רק התחושה המאובנת שמשרה עליה ירושלים, ים המוות שמופיע ברבים "יַמֵּי הַמָּוֶת" שבקרקעיתם אבנים במקום אצות שהיא מכנה בשם הגרמני הישן והמופלא "מֶשִׁי המים" Wasserseide, התחושה הכבדה הזו של עיר אבני הגזית הקשות, מוכרת לרבים.

 

 

 Jerusalem

 

Gott baute aus seinem Rueckgrat: Palestina

Aus einem einzigen Knochen: Jerusalem.

 

Ich wandele wie durch Mausoleen –

Versteint ist unsere Heilige Stadt.

Es ruhen Steine in den Betten ihrer toten Seen

Statt Wasserseiden, die da spielten: kommen und vergehen.

 

Es starren Gruende hart den Wanderer an –

Und er versinkt in ihre starren Naechte.

Ich habe Angst, die ich nicht ueberwaeltigen kann.

 

Wenn do doch kaemest…

Im lichten Alpenmantel eingehuellt –

Und meines Tages Daemmerstunde Naehmest –

Mein Arm

Umrahmte dich, ein hilfreich Heiligenbild.

 

Wie einst wenn ich im Dunkel meines Herzens litt –

Da deine Augen beide: blaue Wolken.

Sie nahmen mich aus meinem Truebsinn mit.

 

Wenn du doch kaemest –

In das Land der Ahnen –

Du wuerdest wie ein Kindleinmich ermahnen:

Jerusalem – erfahre Auferstehen!

 

Es gruessen uns

Des "einzigen Gotts" lebendige Fahnen,

Gruenende Haende, die des Lebens Odem saeen.

 

 

אלזה לסקר-שילר / אסתר, עמי

 

 לאסתי

 

אֶסְתֵּר

 

אֶסְתֵּר תְּמִירָה כְּמוֹ הַדְּקָלִים

וּמִשְּׂפָתֶיהָ נִיחוֹחַ שִׁבֳלִים

וְהַחַגִּים שֶׁבִּיְּהוּדָה חָלִים.

 

בַּלַּיְלָה נָח לִבָּה עַל מִזְמוֹר תְּהִלִּים

וְאֶלִילִים מַאֲזִינִים בְּהֵיכָלִים.

 

הַמֶּלֶךְ מְחַיֵּךְ לְקִרְבָתָה –

כִּי בְּכָל מָקוֹם הָאֵל בָּה מִסְתַּכֵּל.

הַיְּהוּדִים הַצְּעִירִים שָׁרִים לַאֲחוֹתָם שִׁירֵי הַלֵּל

שֶׁהֵם טוֹבְעִים עַל עַמּוּדֵי מְבוֹאָתָָה.

 

Esther

 

Esther ist schlank wie die Feldpalme

Nach ihren Lippen duften die Weizenhalme

Und die Feiertage, die in Juda fallen.

 

Nachts ruht ihr Herz auf einem Psalme

Die Goetzen lauschen in den Hallen.

 

Der Koenig laechelt ihren Nahen entgegen _

Denn ueberall blickt Gott auf Esther.

 

Die jungen Juden dichten Lieder an die Schwester

Die sie in Saeulen ihres Vorraums praegen.

 

 

עַמִּי

 

מִתְעַרְעֵר הַסְֶלַע

מִמֶּנּוּ אֶנְבַּע

וְאָשִׁיר אֶת שִׁירֵי אֵלִי...

אֶתְרַסֵּק מִן הַדֶּרֶךְ

וְאֶדְלֹף לְתוֹכִי

הַרְחֵק, לְבַד מֵעַל כֹּתֶל הַדְּמָעוֹת

אֶל הַיָּם.

 

כֹּה זָרַמְתִּי לִי

מִדָּמִי

תְּסִיסַת תִּירוֹשׁ.

וְתָמִיד תָּמִיד עֲדַיִן הַהֵד

בְּתוֹכִי,

כְּשֶׁלּוּז הַסֶּלַע הַמִּתְעַרְעֵר

עַמִּי

זוֹעֵק לְהַחֲרִיד מִזְרָחָה

לָאֵל.

 

Mein Volk

 

Der Fels wird morsch,

Dem ich entspringe

Und meine Gotteslieder singe…

Jaeh stuerz ich vom Weg

Und riesele ganz in mir

Fernab, allein ueber Klagegestein

Dem Meer zu.

 

Hab mich so abgestroemt

Von meines Blutes

Mostvergorenheit.

Und immer, immer noch der Widerhall

In mir.

Wenn schauerlich gen Ost

Das morsche Felsgebein

Mein Volk

Zu Gott schreit.

 

אלזה לסקר-שילר / מעוף אהבה

 

היום יום הולדתו ה-61 של אחי, ההיסטוריון גלעד מרגלית, שנפטר ביולי 2014. אני מקדישה לזכרו את התרגום.

 

מְעוֹף אַהֲבָה

 

אָהַבְתִּי אוֹתוֹ שָׁלוֹשׁ סְעָרוֹֹת יוֹֹתֵר מִשֶּׁאָהַב אוֹתִי,

שְׂפָתָיו זָעֲקוּ הַלְוַאי

כְּמוֹ פִּי הָאֲדָמָה הַפָּעוּר!

וְגַנִּים הִשְׁתַּכְּרוּ מִגֶּשֶׁם מַאי.

 

וְנֶאֱחַזְנוּ בְּיָדֵינוּ בְּחָזְקָה

שֶׁנִּכְרְכוּ כְּמוֹ טַבָּעוֹת

וְהוּא קָפַץ עִמִּי עַל רוּחוֹת דוֹאוֹת

עַד הָאֵל, עַד שֶׁהַנְּשִׁימָה נֶעֶתְקָה.

 

אָז הִגִּיעַ יוֹם קַיִץ מוּאָר,

כְּמוֹ אֵם מְבֹרֶכֶת.

וְהַנְּעָרוֹת הִבִּיטוּ חוֹלְמוֹת בְּהָקִיץ,

רַק נִשְׁמָתִי שָׁכְבָה יְגֵעָה וּמְדֻכְדֶּכֶת.

 

Liebesflug

Drei Stuerme liebt ich ihn eh'r wie er mich,

Jaeh schrien seine Lippen,

Wie der geoeffnete Erdmund!

Und Garten berauschten an Mairegen sich.

 

Und wir griffen unsere Haende,

Die verloeteten wie Ringe sich,

Und er sprang mit mir auf die Luefte

Gotthin, bis der Atem verstrich.

 

Dann kame in leuchtender Sommertag

Wie eine glueckselige Mutter.

Und die Maedchen blickten schwaermerisch;

Nur meine Seele lag mued und zag.

 

אַתָּה רוֹאֶה אוֹתִי

 

בֵּין שָׁמַיִם וָאָרֶץ?

מֵעוֹלָם לֹא הָלַךְ אִישׁ בְּדַרְכִּי.

 

אֲבַל פָּנֶיךָ מְחַמְּמִים אֶת עוֹלָמִי

מִמְּךָ הַכֹּל פּוֹרֵחַ.

 

כְּשֶׁאַתָּה מִסְתַּכֵּל בִּי

לִבִּי הוֹפֵךְ מָתוֹק.

 

אֲנִי שׁוֹכֶבֶת תַּחַת חִיּוּכֶיךָ

וְלוֹמֶדֶת לְהָכִין אֶת הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה.

 

לְהַקְסִים אוֹתְךָ וְלָתֵת לְךָ לָלֶכֶת

תָּמִיד אֲנִי מְשַׂחֶקֶת אוֹתוֹ מִשְׂחָק.

 

Siehst Du Mich

 

Zwischen Erde und Himmel?

Nie ging einer ueber meinen Pfad.

 

Aber dein antlitz waermt meine Welt,

Von dir geht alles bluehen aus.

 

Wenn du mich ansiehst,

Wird mein Herz sues.

 

Ich liege unter deinem Laecheln

Und lerne Tag und Nacht bereiten.

 

Dich hinzaubern und vergehen lassen

Immer spiele ich das eine Spiel.