הקשר הקטארי הוא המשך מדיניות נתניהו

 

היו כמה שאלות שקיוויתי מאד שעמרי אסנהיים ישאל את אלי פלדשטיין, שאמר בנחרצות ששום חטוף לא מת בגללו, ואני ממש לא בטוחה שזה נכון. אלי פלדשטיין אמר בחלקו השני של הראיון, ששודר ביום שלישי 23 בדצמבר, שהיה חשוב לו שהמסמך המסווג שהעביר לו ארי רוזנפלד יתפרסם, כי הוא היה עדכני יותר מהמסמך שפרסם עמית סגל בינואר 2024, שתוכנו היה דומה, והמסמך שהעביר רוזנפלד היה מאפריל 2024. אבל המסמך, שממנו הסיקו מי שהסיקו שהחמאס איננו מעוניין בעסקה, הועבר לפרסום בראשית ספטמבר 2024. הייתי רוצה שעמרי אסנהיים ישאל את פלדשטיין, גם אם המסמך שיקף נכונה את עמדת חמאס באפריל 2024, איך הדבר מוכיח שזו היתה עמדת חמאס גם במאי 2024, או ביולי-אוגוסט 2024? הרי עמדותיו של חמאס לגבי עסקאות חטופים היו דינמיות. חמאס גם לא התכוון לשחרר את עשרים החטופים החיים האחרונים ביום אחד, אבל בסופו של דבר שוכנע להחזיר את כולם ביום אחד. הייתי רוצה שעמרי אסנהיים ישאל את אלי פלדשטיין האם זו איננה הטעייה לצטט מסמך מאפריל 2024 כאילו הוא מייצג את עמדת חמאס בקיץ 24, כאשר חמאס היה מוכן לעסקה, ונתניהו מנע עסקה והורה על כניסה לרפיח. באותם ימים, כשעמדתי עם תמונות חטופים ליד מאהל משפחות החטופים בטרה-סנטה בירושלים, היו עוצרים ביביסטים ליד המאהל וצועקים "רפיח,רפיח, ביבי המלך, רק ביבי" וכאלה דברים. ההסתה נגד משפחות החטופים היתה חזקה מאד לפני הכניסה לרפיח, אבל כנראה שאחרי רצח ששת החטופים חשו בלשכת נתניהו שההסתה כבר איננה מספיקה וצריך לחזק אותה בעזרת מסמך כביכול אותנטי, שמטיל את אשמת טרפוד העסקה – והפקרת החטופים למותם -על חמאס. רציתי שעמרי אסנהיים ישאל את פלדשטיין למה הוא חשב שמסמך שמתאר את עמדת חמאס באפריל 24 עדיין משקף את עמדת חמאס בספטמבר 24, או אפילו במאי. הייתי רוצה לדעת מה הוא יענה. הייתי רוצה שעמרי אסנהיים יטיח בו שהם היו מוכנים להשתמש בכל דבר, אקטואלי או לא, רלוונטי או לא, העיקר להצדיק את הפקרת החטופים. חשבתי שעמרי אסנהיים לא היה צריך להניח לפלדשטיין כשהוא טען בנחרצות כזאת ששום חטוף לא מת בגללו. הרי הוא היה חלק מקבוצת אנשים שפעלה להצדיק את הפקרת החטופים, וחשבתי שלא צריך לוותר לו כל כך בקלות, בתור אחד שכל כך מרחם על עצמו ועל היחס שהוא קיבל מעמיתיו ללשכת ראש הממשלה, שייתן בעצמו תשובות על היחס שלו לחטופים, ושלא ימרח אותנו עם סיפורים שהוא חשב שראש הממשלה צריך להזיל דמעה על החטופים שנרצחו, כי הפעילות שלו ושל חבריו ללשכה לגמרי תרמה להפקרת החטופים ולרציחתם, וחשבתי שצריך לעמת אותו עם האשמה הזו בצורה נחרצת יותר. אולי מגיע לו לשבת בכלא על מה שהוא עשה להכפשת משפחות החטופים, וזה שהיה ראוי שגם עוזריו האחרים של ראש הממשלה והיה מאד ראוי שראש הממשלה בעצמו יישב בכלא במקום להמשיך להרוס את המדינה, לא מקטינה את פשעיו של פלדשטיין, גם אם הוא עשה אותם כדי לעזור לראש הממשלה ובשליחותו.

אין לי ספק שפלדשטיין ידע שהוא עובד עבור קטאר, ואני גם פחות מאמינה לו שהוא לא יודע אנגלית. גם מפני שהוא קצת משתמש בביטויים באנגלית, וגם מפני שכמו שהוא לימד את עצמו לא לגמגם, אני מניחה שהוא השלים ידע שחסר לו עקב חינוכו החרדי. הוא היה מספיק זמן בצה"ל ועלה מספיק בסולם הדרגות, ועוד ביחידה כמו דובר צה"ל שדורשת השכלה, ואני לא מאמינה שהוא בור ונבער כמו שהוא הציג את עצמו. אבל הסיבה העיקרית שגורמת לי להיות משוכנעת שפלדשטיין ידע שהוא עובד עבור קטאר, היא שהקשר עם קטאר טופח על ידי נתניהו עצמו, שאפשר לקטאר להעביר מימון לחמאס, וטיפוחה של קטאר היה חלק בלתי נפרד ממדיניותו של נתניהו, מדיניות שגרסה שטיפוח חמאס יחליש את הרשות הפלשתינית וימנע הקמת מדינה פלשתינית. מצריים וגם סעודיה תומכות בהקמת מדינה פלשתינית, ותומכות במעורבות של הרשות הפלשתינית בשיקום עזה, דבר שתואם גם את הסכמי אוסלו, שראו בעזה חלק משטחה ומתחום שליטתה של הרשות הפלשתינית. נתניהו לעומת זאת, חשב שהשתלטות חמאס על עזה תועיל לישראל בכך שתחליש את הרשות הפלשתינית ותמנע הקמת מדינה פלשתינית. זו היתה מדיניות מטורפת ואווילית להחריד, שהביאה עלינו את אסון השביעי באוקטובר, ונתניהו הוא האחראי לה. האסון הנורא שטיפוחו ומימונו של החמאס הביא על ישראל לא גרם לנתניהו לשנות את עמדתו ואת מדיניותו, והוא המשיך לתמוך בחמאס באמצעות קידום מעמדה של קטאר והכפשת מצריים. גם שלוחו הנאמן של נתניהו, שגריר ישראל בארצות הברית יחיאל לייטר, שאיננו דיפלומט מקצועי ומונה בשל נאמנותו לנתניהו, האשים את מצריים בחודש פברואר 2025 בהאשמות כוזבות, שהיא מפרה את הסכם השלום ובונה בסיסים בסיני לתקיפת ישראל. אין ספק שלייטר התבטא כך בשליחות נתניהו, שהיה מעוניין בעצמו לפגוע במצריים ולחזק את קטאר, כדי להחליש את היוזמות להעברת עזה לשליטת הרשות הפלשתינית. מי כנתניהו יודע שישנם בקרב הפלשתינים רק שני כוחות משמעותיים: הרשות הפלשתינית, שיש לה שיתוף פעולה בטחוני עם ישראל, שאיננו מושלם אבל תרומתו לבטחון ישראל חשובה מאד, או חמאס טובח הישראלים. נתניהו בוחר כעת כפי שבחר תמיד להעדיף את חמאס, אבל מכיוון שקשה למכור את חמאס לישראלים אחרי השביעי באוקטובר, הוא מוכר להם את קטאר כמתווכת הוגנת ומכפיש את מצריים, שאין לה כל כוונה להפר את הסכם השלום עם ישראל ובוודאי איננה מעוניינת לתקוף את ישראל.

אין לי ספק שעוזרי נתניהו פעלו לרומם את קטאר ולפגוע במצריים ובייחסי ישראל עם מצריים בשליחות נתניהו. הם והוא צריכים ללכת ביחד לכלא.    

הכרה במדינה פלשתינית

 

אני שמחה מאד על הכרזתו של נשיא צרפת שהוא עומד להכיר במדינה פלשתינית בספטמבר, ואני מקוה שאכן כך יעשה ושמדינות רבות תצטרפנה אליו. חבל מאד שמדינות אירופה לא הכירו ברשות הפלשתינית כמדינה כבר לפני שנים. זה היה מאד מחזק את הרשות הפלשתינית ומחליש את חמאס, ואולי אפילו מונע ממנו לטבוח בעוטף עזה, וזה היה מחליש מאד את נתניהו - אבי התיאוריה של טיפוח חמאס כדי להחליש את הרשות הפלשתינית - ואולי מציל את ישראל משלטון האימים שלו ושל שותפיו המבעיתים, ששואפים להרוס את עזה ולהרוג ולגרש את כל תושביה, שזה פשע מלחמה ופשע נגד האנושות.

כמובן יכול להיות שמקרון אמר את דבריו רק כדי ללחוץ על נתניהו לסיים סופסוף את המלחמה בעזה, שזה דבר טוב בפני עצמו, כי המלחמה הזו היא סיוט לעזתים ולא פחות לישראלים. אחרי טבח החמאס בעוטף עזה התקשיתי מאד לחמול על העזתים, אך ככל שהמלחמה נמשכה, ומספרי ההרוגים בעזה הפכו מחרידים יותר ויותר, והתברר יותר ויותר שמטרתה היחידה של המלחמה הבלתי-נגמרת היא שימור שלטונו של נתניהו וממשלת הדמים שלו, שלטון שמתנער כליל מאחריותו לטבח, הרגשתי יותר ויותר שגם אנו הישראלים וגם העזתים, ובפרט תושבי עזה הבלתי מעורבים בפשעי החמאס, כולנו שבויים של שלטון נתניהו, שרואה בכולנו בשר תותחים ואדיש לחלוטין לסבל האנושי העצום בשני הצדדים, שהרי גם דמם השפוך של חיילים וחטופים מתקבל בממשלה באדישות גמורה. אתמול החליט נתניהו לסיים סופית את הספין הארוך של מו"מ כביכול על עסקה לשחרור חטופים, שהוא עצמו מונע בסירובו לסיים את מצב המלחמה ואת הרג החיילים במשימות שווא של הרס בתים אינסופי שאין לו כל מטרה, מלבד לרצות את הזיות פינוי עזה מכל תושביה של בן-גביר וסמוטריץ', עמיחי אליהו ואורית סטרוק, וגם גילה גמליאל שמצגת הבינה המלאכותית שלה תצטרף מן הסתם לתיק בבית הדין בהאג כעדות נוספת לכוונות ישראל לבצע רצח עם בעזה. מזה חודשים מתחנן מקרון לנתניהו להפסיק את ההרס לשם הרס בעזה,שכבר בקושי נותרו בה בניינים העומדים על תילם, וטירוף ההריסה של צה"ל איננו פוסח על בתי חולים, בתי ספר, אוניברסיטאות וכנסיות, שמשמשים מקום מקלט לתושבי עזה. נתניהו אטם את אוזניו, ומקרון הבין, שחבל לשחת מלים על אוזנם של נתניהו ושל פטרונו טראמפ – כמובן שגם טראמפ רוצה מאד בסיום המלחמה, אך הוא גם מעוניין בהמשך שלטונו של נתניהו, להוותם של הישראלים והפלשתינים גם יחד. כדי להציל את מדינת ישראל צריך לאפשר לה לסיים את שלטון נתניהו ולבחור ממשלה שמעוניינת לשקם את מדינת ישראל הפגועה כל כך משנתיים של מלחמה, ולא להישאר שבויים בידי ממשלת דמים מטורפת שאין גבול לטירופה, ושאדישה באופן מוחלט לדמם השפוך של ערבים ויהודים כאחד, ומוכרת סיפורים על פינוי כל העזתים לארצות אחרות, ועל שלום עם סעודיה, שאין לה כל כוונה לחתום על הסכם שלום עם ישראל שהרגה עשרות אלפי עזתים, וגם לו חפצה בכך, לא היתה יכולה לעמוד בזעמם של אזרחיה ואזרחי מדינות ערב האחרות. סעודיה איננה פועלת כעת לנורמליזציה עם ישראל אלא להכרה במדינה פלשתינית מצד מדינות רבות ככל האפשר, ולמרות זעמם של נתניהו ותומכיו על הכרה כזו, ייתכן בהחלט שזו ההתפתחות הכי רצויה, כמובן לפלשתינים, אבל גם לתושבי ישראל שילדיהם נהרגים בכניסה המי יודע כמה לשוג'עיה או לחאן-יונס, רק כדי לשמר את הזיית ייהוד עזה והקמתו מחדש של גוש קטיף.

לא לגיטימי להתנגד לשחרור חטופים

 

אתמול פחדתי אפילו לכתוב. בבוקר הייתי ממש עצבנית כי חמאס עוד לא העבירו את שמות החטופות שהיו אמורות להשתחרר, נתניהו הודיע שהפסקת האש לא תיכנס לתוקף עד העברת השמות וצה"ל תקף בעזה, ופחדתי שכל ההסכם עומד להתמוטט. פחדתי מאד שהדברים הנוראים של בצלאל סמוטריץ', שנתניהו הבטיח לו לחזור למלחמה, ושעזה תהיה בלתי ראויה למגורים, תגרום לחמאס להתנער מהעסקה, והחטופים שוב יופקרו לסבל ומות ללא תקוה. כבר לא האמנתי ששלוש החטופות תשוחררנה בשעה שנקבעה וזה מה שקרה, ויכולתי רק לבכות כי מאד התרגשתי  לראות אותן יוצאות מרכב החמאס לרכב הצלב האדום ונוסעות לישראל, והן נראו רזות ומותשות, לא כמו בתמונות היפות שלהן מהימים שלפני הטבח, אבל הן נראו מאד מאושרות, אבל גם לא יכולתי שלא לחשוב על עדן ירושלמי וכרמל גת והרש גולדברג-פולין ויגב בוכשטאב ואלכס לובנוב שאשתו נותרה אלמנה עם שני פעוטות, וכל האחרים שיכלו לחזור בחיים למשפחותיהם לו העסקה היתה קורית בזמן, ולא נדחית בגלל נתניהו וסמוטריץ' ובן-גביר וכל בני העוולה שהיו צריכים לעמוד למשפט על הפקרת החטופים, ולא יכולתי לסבול את כל אלה שאומרים שלהתנגד לעסקה לשחרור החטופים זה לגיטימי, כי אין שום דבר לגיטימי בהתנגדות הזאת, משום בחינה. מבחינת החטופים שהממשלה הפקירה לגורלם בשביעי באוקטובר ומאז והלאה, התנגדות לעסקה פירושה הפקרתם לסבל ועינויים ומות, ואין שום דבר לגיטימי בזה, וגם הטענה ששחרור מחבלים בתמורה לחטופים יגרום להרוגים וחטופים נוספים איננה לגיטימית, גם מפני שהצלת חיים שנמצאים בסכנה מיידית וודאית גוברת על סיכון עתידי אפשרי, אבל בעיקר מפני שזו איננה הסיבה האמיתית להתנגדות של סמוטריץ' ובן-גביר וחלק מהליכוד להסכם. הסיבה האמיתית להתנגדותם היא שהם חולמים לגרש את תושבי עזה ולהקים בעזה התנחלויות, ולמטרה זו הם רוצים להשאיר את צה"ל בעזה ולא לסיים את המלחמה עד להשגת מטרתם זו, שהיא פשע מלחמה, כי אסור לגרש אזרחים מבתיהם ואסור להרוס לשם הרס ואסור לגזול את אדמתם של אחרים ולהקים בה ישובים לעם הכובש, ולכן התנגדות לעסקה כדי לגרש אנשים מבתיהם ומארצם וליישב בה אחרים איננה לגיטימית, כי אי אפשר להצדיק אידיאולוגיה שמבוססת על פשע נגד בני עם אחר, ואי אפשר להפקיר את בני ארצך למוות כדי לשלוט בכוח בעם אחר. בכלל הניסוח של מטרות המלחמה בעזה הוא שקר, כי נתניהו וממשלתו מעולם לא התכוונו, לא לשחרר את החטופים, כי לשם כך צריך לסיים את המלחמה ולסגת מעזה, והם רצו להמשיך במלחמה לנצח כדי להקים בעזה התנחלויות, ולא למוטט את החמאס, כי למטרה זו הם היו צריכים לאפשר לרשות הפלשתינית להשתלט על עזה, שזה גם מה שנקבע בהסכמי אוסלו, שעזה תהיה חלק מהרשות הפלשתינית – גם הסכמים בינלאומיים צריך לקיים, ואי אפשר להפר אותם במטרה לקדם מעשים שהם פשעי מלחמה כמו גירוש תושבים כדי לבנות על אדמתם ישובים לעם הכובש. רק כמה ימים לפני חתימת הסכם השחרור אמר סמוטריץ' שלא צריך לפחד מהמלה כיבוש, כי רצה לכבוש את עזה ולשלוט בה לתמיד. אני מאד מפחדת מהמלה כיבוש, כי כיבוש פירושו מלחמה בלתי פוסקת ומוות בלתי פוסק של חיילים צעירים. הבוקר התפרסמה ידיעה ב"הארץ" שהבן של בצלאל סמוטריץ' בניה סמוטריץ' קנה במחיר מציאה מגרש במקום שהיה בו הישוב הבדואי אום-אל-חיראן שפונה באכזריות מתושביו ואחד מהם אף נורה למוות בטענת שוא שניסה לדרוס שוטרים. כך מסתבר שגזלני האדמות גם מפיקים רווח אישי מן הגזל והשוד. וכך מתברר כפי שטענתי לא פעם, שמי שמתיר את דמם של פלשתינים ושודד את רכושם, בסופו של דבר מתיר את דמם של בני עמו היהודים, כמו שאמרו חז"ל מי שמכה לגוי סופו שמכה לישראל ומי שגוזל לגוי סופו שגוזל לישראל ומי שהורג לגוי סופו שהורג לישראל, כי מי שלבו גס באנשים וחומד את רכושם, מאבד את האנושיות גם כלפי בני עמו, וזה מה שקרה לסמוטריץ' ובן-גביר וגם לנתניהו ולתומכיו ביחסם לחטופים, שהם הסיתו נגדם ונגד משפחותיהם ותיארו אותם כמשתפי פעולה עם חמאס נגד ממשלת ישראל, כי המשך המלחמה ללא השבת החטופים משרת את האינטרסים של נתניהו שרוצה לעכב את עדותו במשפט ואולי לבטל את המשפט לגמרי, ובכלל עוזר לו לשמר את הקואליציה המזוויעה שלו ולהישאר בשלטון, שזו מטרת חייו, להישאר בשלטון כדי לעכב את משפטו ובעיקר כדי להישאר בשלטון, ולבו גס בחטופים ובשבויים ובחיילים שעלולים למות לחינם אם המלחמה תימשך והכיבוש בעזה יימשך. כל הרצונות השפלים האלה של קואליציית נתניהו-סמוטריץ'- בן-גביר הם לגמרי בלתי לגיטימים. הדבר היחידי הלגיטימי הוא לסיים את המלחמה שהתארכה הרבה מדי ללא צורך ובניגוד גמור להגשמת מטרותיה, ולהשיב הביתה את כל השבויים והחטופים וכל הלוחמים שמחרפים את נפשם ואסור לנצל את מסירותם והקרבתם לרעה. לגיטימי רק להציל חיים ולרדוף שלום.

סינוואר לא גאון

 

נדמה לי שזו פעם ראשונה שאני חושבת שרוגל אלפר ממש טיפש, לאור מאמרו ב"הארץ" ב-28 באפריל ("האמת על סינוואר"). לומר שיחיא סינוואר הוא אסטרטג מבריק שרואה מראש את כל מהלכי ישראל ולא טעה פעם אחת בניהול המלחמה מאז ה-7 באוקטובר זו אמירה כל כך חסרת שחר, שהיא יכולה לנבוע רק מטיפשות. ליחיא סינוואר לא היה מושג שבתגובה למתקפת החמאס ישראל תגרש מצפון רצועת עזה יותר ממיליון תושבים, תהרוס כמות בלתי נתפסת של מבנים ברצועה ותהרוג למעלה משלושים אלף עזתים. מי שאומר שלסינוואר לא אכפת מכך ושזה רק מועיל לו מדבר שטויות. אם לא היה אכפת להנהגת החמאס שיותר ממיליון עזתים נעקרו מבתיהם וגורשו דרומה ויותר משלושים אלף נהרגו, היא לא היתה דורשת כתנאי מוקדם לכל עסקה את החזרת התושבים לצפון עזה ולא היתה צורחת שישראל מבצעת ברצועה רצח עם. הנהגת חמאס בנתה על כך שישראל תחשוש מכניסה קרקעית לרצועה, והיו בחמאס מי שחשבו שיצליחו לכבוש לפחות חלק מישראל לפחות לתקופה משמעותית, מה שלא קרה. וכמובן שהנהגת חמאס דורשת את השארתה בשלטון בעזה, ואף שליט שפוי לא מנסה ביודעין ליצור מצב שבו יצטרך להתמודד עם איום על שלטונו. לו צפה חמאס מראש את תגובת ישראל, ספק אם היה יוצא בכלל למתקפה. גם ארגון טרור פנאטי שהשתלט על חבל ארץ, לא יזום ביודעין מהלך שיהרוס את ארצו ויאיים על שלטונו.

את צרות האופקים של החמאס קל לראות מהתמקדותם בחטיפת אזרחים וחיילים, שכל האסטרטגיה שלהם מבוססת עליה ועל שימוש בחטופים לצורך סחיטה. למרות השתלטותם על רצועת עזה, מעולם לא היה להם שום חזון לניהול ופיתוח הרצועה מעבר לשחרור אסירים פלשתינים מבתי הכלא הישראלים והטלת אימה על ידי אכזריות יוצאת דופן. הם אפילו אינם דורשים הקמת מדינה פלשתינית כפי שדרש ודורש אש"ף שהוא בניגוד לחמאס ארגון טרור לאומי עם מטרה מוצהרת של הקמת מדינה פלשתינית, ולכן אפשר לנהל איתו משא ומתן ולהגיע להסדרים, כמו התיאום הבטחוני בין הרשות הפלשתינית לישראל. החמאס הוא ארגון דתי שחולם על השמדת ישראל אבל לא מחובר למציאות לא לגבי עצם מטרתו ולא לגבי הדרך להשיג אותה, וזאת בדיוק הבעיה, שבדומה לבנימין נתניהו, החמאס מרוכז בשמירת המצב הקיים עם הישגים מוגבלים של שחרור אסירים והתפארות בהרג יהודים. זו איננה אסטרטגיה, זו פנאטיות מנותקת מהמציאות שמביאה על עצמה אסונות, עקב התגרות חסרת מעצורים במדינה עם כוח צבאי חזק בהרבה.

מה שעצוב עוד יותר שלא ברור גם מדוע ישראל גירשה מצפון הרצועה לדרומה יותר ממיליון עזתים. מה רצתה ממשלת ישראל להשיג בכך? ומדוע הרסה ישראל מבנים כה רבים והרגה יותר משלושים אלף עזתים? ההסבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא רצון להעניש את החמאס, לנקום בו ולהרתיע אותו ממתקפה נוספת. זה רצון הגיוני, אבל קשה לומר שהדרך שנבחרה כדי להוציא רצון זה לפועל היא דרך חכמה. זו תגובה ברוטאלית שמנסה להציב רף מחיר גבוה לאכזריות החמאס. זו איננה תגובה מתוחכמת או חכמה, כי היא מסבכת את ישראל מבחינה מדינית ומשפטית, גם אם מתעלמים מהקשיים המוסריים שבה. היא גם לא הביאה להשגת המטרות המוצהרות של המלחמה.

אם לפני הטבח נטו בישראל לזלזל בסכנת החמאס, כעת יש נטייה, שמאמרו של אלפר הוא חלק ממנה, להאדיר את יכולותיו כביכול של החמאס, שלא הצטיין במיוחד בלחימה נגד חיילים ואפילו נגד כיתות כוננות אזרחיות, ובעיקר רצח אזרחים בלתי חמושים, גברים ונשים וזקנים וטף. זו נטייה מסוכנת, כי היא מקטינה את חומרת ההפקרה של תושבי עוטף עזה על ידי ממשלת ישראל וצבאה, הן לפני השביעי באוקטובר והן במהלך המתקפה והטבח. אסור לטשטש את העובדה שמתקפת החמאס התנהלה מול אוכלוסיה אזרחית בלתי מוגנת שאפילו נשקן של כיתות הכוננות שלה נלקח מהן, שאפילו סוללת תותחים אחת לא נותרה להגן עליהן -כולן הועברו, יחד עם יחידות שריון וחי"ר, בעיקר להגנה על המתנחלים ביהודה ושומרון. מי שאחראי להפקרה הזו צריך לתת את הדין עליה, ואסור להפחית את אחריותו בדברי הבל על גאונותו כביכול של סינוואר.

חמור גם להתעלם מכך שהפקרת עוטף עזה  היתה חלק בלתי נפרד מהשקפתו של בנימין נתניהו שהחמאס הוא נכס, כי הפיצול בינו לבין הרשות הפלשתינית מסייע למנוע הקמת מדינה פלשתינית. קשה לדעת אם בנימין נתניהו בכלל התכוון אי פעם למוטט את חמאס, או שמראש גירש את תושבי צפון רצועת עזה לדרומה כדי להילחם בצפון בלבד ולהשאיר את החמאס בשלטון בדרום הרצועה או ברצועה כולה. הרי אין לו שום אסטרטגיה חדשה והוא ממשיך להטיף נגד מדינה פלשתינית ונגד הרשות הפלשתינית בכלל. ייתכן שכל רצונו היה להכות בחמאס אך להשאיר אותו בשלטון כדי להמשיך במדיניות החלשת הרשות הפלשתינית.

לכן חשוב להסתייג מדברי ההבל של רוגל אלפר ושותפיו לדעה, גם אם הם נובעים מטיפשות לשמה.

 

 

 

אכזריות איננה ריאליזם

 

תמיד האנשים שטוענים שהם התפכחו בעקבות הטבח בשמחת-תורה הם אלה שנהיו ימניים יותר ואכזריים יותר, ואולי בעצם היו כאלה תמיד, וכל מה שהם רוצים זה להרוג מה שיותר אנשי חמאס או להרוג סתם ערבים באשר הם, לגרש את העזתים מהרצועה והעיקר: להחניף לנתניהו ולימין בכלל, כאילו הימין שהביא עלינו את האסון כשהפקיר לחלוטין את תושבי עוטף עזה והעביר את כל הצבא ליהודה ושומרון כי "החמאס מורתע" ראוי לפרס החכמה וראיית הנולד. אנשים כמוני, שתמיד חשבו שצריך לחזק את הרשות הפלשתינית ולדכא את החמאס, לא מפני שהרשות מושלמת אלא מפני שהיא האפשרות הריאלית הפחות גרועה, ושצריך להסכים למדינה פלשתינית שבירתה ירושלים המזרחית, ולחזק את ישראל בכריתת הסכמי שלום עם מדינות ערב ומדינות מוסלמיות אחרות, לא במקום שלום עם הפלשתינים אלא על בסיס שלום עם הפלשתינים, אנשים כמוני לא טוענים שהם התפכחו, כי הם נשארו באותה דעה שהיתה להם קודם, שהרעיון של נתניהו לחזק את חמאס כדי להחליש את הרשות הפלשתינית ולמנוע הקמת מדינה פלשתינית, היה רעיון מטורף, ושנתניהו דומה לאדם שהכניס לביתו נמר כדי להבריח את השכן ולהשתלט על דירתו, ואז מתפלא שהנמר בוחר לטרוף דוקא אותו, ושהאפשרות הריאלית היחידה לשיפור מצבה של ישראל היא להכיר ברשות הפלשתינית כמדינה, צעד שיזכה לתמיכת כל מדינות העולם וישפיע לטובה על כל תחומי חיינו, כולל מצבנו הבטחוני, כי במקרה כזה אפילו מדינות ערב יתנגדו לשאיפה של חמאס למחוק את ישראל, שכיום יש עליה מעט מאד ביקורת בעולם הערבי, שמושתקת במהרה. כמובן שיש לישראלים חששות מזה שחמאס ישתלט על הרשות הפלשתינית ושהיא תיהפך לחממה של טרור, וברור שישראל תצטרך להמשיך להחזיק צבא חזק – בכל גבולות ישראל ולא רק בשירות המתנחלים, אבל מדיניות ההתנגדות לרשות הפלשתינית וההחלשה שלה מצד ישראל עד כה בוודאות חיזקה את חמאס, ומי שרוצה להמשיך בדיוק באותה מדיניות ופסגת שאיפותיו היא לבנות מחדש התנחלויות בלב אוכלוסיה פלשתינית עוינת בעזה, רק ידרדר את ישראל עוד יותר ויהפוך את חמאס לגיבור הגדול של הפלשתינים, שזאת ההצלחה העיקרית של מדיניות נתניהו עד עכשיו. אבל אף אחד לא אומר התפכחתי מהניסיון להתעלם מהפלשתינים וחייבים להגיע איתם להסדר מדיני, ואפילו האנשים שתמכו בהסדר לפני הטבח חוששים לומר עכשיו שחייבים להגיע להסדר עם הרשות הפלשתינית ומדינות ערב המתונות כמו מצרים וירדן שכבר יש לנו הסכמי שלום איתן ששרדו הרבה טלטלות וסעודיה שתחתום איתנו הסכם שלום אם נכיר ברשות הפלשתינית כמדינה, והפחד הזה מאד מחליש את האופוזיציה לנתניהו, ומאפשר לנתניהו ולימין בכלל להמשיך להציף אותנו בתעמולה שהיא גם מטומטמת וגם מרושעת בלי גבול.

למשל הטענה שאם נשחרר אסירים כדי לשחרר את החטופים בידי חמאס יהיה עוד טבח, כי יחיא סינוואר שוחרר בעסקת שליט והוא - כביכול הוא לבדו בזמן שמדובר בתכנית שתכננה כל הנהגת חמאס - יזם את טבח שמחת תורה, מבוססת על ההתנערות של נתניהו מאחריותו לטבח, שלא נגרם בגלל השחרור של סינוואר לפני שנים בעסקת שליט, אלא בגלל שממשלת נתניהו הפקירה לחלוטין את עוטף עזה והעבירה את כל התותחים, השריון ויחידות הקומנדו ליהודה ושומרון. במקור החמאס תכנן לבצע את הפיגוע בפסח שעבר ונסוג בגלל שישראל הציבה בגבול כוחות. במקרה זה משתמשים בעוד טיעון של הטוענים להתפכחות שמגזימים ביכולות החמאס, בזמן שהחמאס כדרכו התנפל על אזרחים, ילדים וזקנים ונשים, בדיוק כפי שעשה כשפוצץ באינתיפאדה בתי קפה ואוטובוסים, ולעומת זאת כשהתייצבו מולו כיתות כוננות נחושות – וקטנות מאד – לוחמיו נמלטו מבלי שהצליחו לגרום נזק רב, מה שהוכיח את הטמטום והזדון של ממשלת נתניהו שעשתה הכל להחליש את כיתות הכוננות, להקטין את תקציבן ולקחת מהן נשק, שזה לחלוטין בלתי מובן. לנתניהו וממשלתו נוח מאד להציג את הדברים כאילו הסיבה היחידה לטבח היא עצם קיומו של החמאס, בזמן שהסיבה לטבח היא קודם כל הפקרת ישובי עוטף עזה והכשלון המתמשך בהגנה עליהם, שהיא לגמרי באחריותו של נתניהו. יחיא סינוואר הוא רק אחד ממנהיגי תנועת החמאס, שתקפה מטרות אזרחיות ורצחה בעיקר אזרחים מאז הופיעה בשטח, הרבה לפני שסינוואר הגיע להנהגת החמאס, בימיהם של השיך יאסין ורנטיסי בימי האינתיפאדה השנייה וגם קודם לכן, והחזקתם בכלא או שחרורם של מנהיגי חמאס מסוימים איננה משנה הרבה, כי הם מסוגלים להוציא פיגועים גם מהכלא, והאדם היחיד בחמאס איננו חשוב כפי שמספרים לנו, כי התנועה ממשיכה באותו קו כבר שנים רבות למרות אינספור חיסולים של מנהיגיה בדרגים שונים, ולכן גם הריגתו של סינוואר שנתניהו וגלנט מבטיחים לא תשנה את יכולת החמאס לפגוע בנו: במקום ההרוגים יצמחו מנהיגים חדשים שעלולים להיות אכזריים מקודמיהם, כפי שקרה עד כה, והפקרת החטופים לצורך הריגתו של סינוואר או בכירים נוספים תגרום רק למותם של החטופים, להרס משפחותיהם, ולהעצמת התחושה שממשלת נתניהו הפקירה את תושבי העוטף למוות וממשיכה בכך, ולא תגרום לסילוקו של איום החמאס שמשתקם מאד מהר וחוזר להילחם עם מנהיגים חדשים, כפי שקרה תמיד בעבר וקורה ממש עכשיו בכל שטח ברצועה שצה"ל מפנה. השינוי היחיד יכול לבוא מחיזוק ההגנה על עוטף עזה ולא מהריגתו של סינוואר או בכירי חמאס אחרים,  שמטרתה היחידה לחזק את נתניהו בקרב מעריציו הצמאים לנקמה אינסופית בחמאס, ומתעניינים הרבה פחות בהגנה ראויה על ישובי העוטף, ועוד פחות בהצלת חיי אדם, שבני משפחותיהם כבר איבדו בטבח בני משפחה. אבל כנראה שמי שחושב שמי שנלחם ונהרג הוא זה שצריך להילחם יותר ולההרג יותר, חושב גם שמי שהופקר ונרצח צריך להמשיך להיות מופקר ולהירצח, ומי שהפקיר לא צריך לשאת בשום אחריות למעשיו ולא מחויב לתקן.

מי שמאמין שסירוב לעסקת חטופים והרג מנהיגי חמאס יביא ניצחון וביטחון איננו ריאלי יותר ממי שמבקש, כמוני, להפסיק את המלחמה בתמורה להשבת החטופים ולהגברת המעורבות של הרשות הפלשתינית ומדינות ערב המתונות במתרחש בעזה, שזה להערכתי המקסימום שישראל יכולה להשיג. לומר שאם רק נרצה בכך ונפקיר את החטופים למותם נשיג ניצחון מוחלט, נחסל את החמאס, נגרש את תושבי עזה וניישב את הרצועה במתנחלים איננו יותר ריאלי ממני, הוא רק אכזרי יותר, גזעני יותר ומגלומני יותר, ומגלומניה גזענית ואכזרית איננה מאפיין של ריאליזם, ורגישות לחיי אדם איננה ביטוי לתמימות אלא לשמירה על צלם אנוש.

 

   

אין פתרון בלי הרשות הפלשתינית

 

בנאומו במוצאי שבת בחר נתניהו לתקוף ולנאץ את הרשות הפלשתינית כדי להצדיק את סירובו להעביר את רצועת עזה לשליטתה, כפי שישראל התחייבה לעשות בהסכמי אוסלו. הוא התלונן  שהרשות משלמת למשפחות מחבלים ושמחמוד עבאס לא גינה את הטבח של החמאס. בכך הוא ממשיך באותה המדיניות שהביאה עלינו את אסון ה-7 באוקטובר: להחליש את הרשות הפלשתינית ולחזק את חמאס. יש רק שלוש אפשרויות ריאליות לשליטה בעזה: שליטה ישראלית ישירה שכל העולם מתנגד לה, כולל ידידינו, שליטה של חמאס שכבר נוכחנו במשמעותה, ושליטה של הרשות הפלשתינית, שכל העולם יתמוך בה. אין שום אפשרות אחרת, שתתאים לדברי נתניהו ש"צריך משהו אחר" מהרשות הפלשתינית. עד 1967 עזה היתה אמנם בשלטון מצריים, אבל מאז השתנו דברים רבים וכיום אין היתכנות להשבת רצועת עזה לשלטון מצרי. יש רק חמאס ורשות פלשתינית, אלה שתי האפשרויות הריאליות, ולכן צריך לבחור בגרועה פחות, שזה שלטון הרשות הפלשתינית, שיחליף את שלטון החמאס. לומר שהרשות איננה ראויה לשלוט בעזה, פירושו לחזק את החמאס, שיש לקוות שצה"ל יצליח להכניע, אבל הכנעת החמאס היא עדיין משאלת לב ולא מציאות. מי שלא ירצה את הרשות הפלשתינית בעזה, יקבל משהו גרוע יותר, לא משהו טוב יותר, כי פשוט אין כזה.

מה שמפחיד במיוחד היא התחושה שנתניהו פשוט מסרב לוותר על החמאס כשותף להחלשת הרשות הפלשתינית, מה שמעורר שאלות קשות לגבי כנות רצונו למוטט את חמאס, ולגבי רצונו בכלל. כיצד הוא בכלל רואה את עזה אחרי המלחמה? מה הוא מצפה שיקרה שם? הרי ישנם שם למעלה משני מיליון אנשים שרבים מתוכם הפכו לחסרי בית ופליטים. מה יהיה עליהם? אם לא יימצא להם פתרון מוסכם, לא יהיה שקט לא להם ולא לישראל. בניגוד למעצמות הגדולות שמנהלות מלחמות הרחק מביתן, ישראל ועזה צמודות זו לזו, ואם לא יימצא פתרון ראוי לרצועת עזה, גם אזרחי ישראל לא יוכלו לחיות בשלום, כפי שנוכחנו לצערנו, באופן כה נורא.

לא רק הקונספציה שחיזוק חמאס ישרת את מדינת ישראל בכך שימנע את הקמתה של מדינה פלשתינית קרסה ב-7 באוקטובר. גם הקונספציה הגדולה יותר של בנימין נתניהו, שהוא "הוריד את הבעיה הפלשתינית מהשולחן", כלומר שישראל תוכל לחיות היטב וגם לקשור קשרים טובים עם מדינות ערב האחרות, בעודה מתעלמת כליל משאיפותיהם הלאומיות של הפלשתינים וממצבם, קרסה כליל. אם ישראל לא תסכים להשיב את עזה לרשות הפלשתינית ואת הרשות הפלשתינית לעזה, ולא תאפשר לרשות הפלשתינית להפוך למדינה, לא יהיה שום פתרון בר קיימא לעזה. גם שליטה ישראלית ישירה לא תמנע מעשי טרור פלשתינים נגד הכוחות הישראלים, שתגרורנה מבצעים צבאיים חוזרים ונשנים ואי שקט מתמיד, שלא יאפשר את שיקום ישובי עוטף עזה, שהוא צורך חיוני של מדינת ישראל. החלומות על סיפוח עזה לישראל והקמת התנחלויות בשטחה יביאו רק לעוד ועוד שפיכות דמים, כפי שהם גורמים לשפיכות דמים ומתיחות תמידית ביהודה ושומרון. הציונות חלמה לפתור את בעיותיו של העם היהודי על ידי ריכוזו במדינה שיש בה רוב יהודי, לא על ידי פיזורו בקרב אוכלוסיה עוינת במצב מלחמה נצחי בינינו לבין הערבים, שבסופו של דבר ימוטט גם את היחסים שנתניהו כה מתגאה בהם עם האמירויות במפרץ הפרסי, וגם את הסכמי השלום שנכרתו ברוב עמל עם הירדנים ועם המצרים.