סיכום העשור שלי

סיכומי העשור בתקשורת גרמו לי לחשוב על כל הדברים שקרו לי בעשור האחרון ולערוך סיכום עשור משלי.

היה יותר הגיוני שיתחילו ב-2011 ויסיימו ב-2020, אבל אנשים מאד מוקסמים ממספרים, אז מתחילים משנת 2010, מאז שהעשרות התחלפו מאפס לאחת ועד שיתחלפו מאחת לשתיים. יש קסם במספרים, למרות שהם רק מספרים.

בשנת 2010 מת הכלב שלי קאיקאי שנולד אצלי עם עוד ששה אחיות ואחים לכלבה שלי קאיה וחי אצלי יחד עם אמו כמעט שלוש עשרה שנים ומת לפניה. הוא קיבל שבץ ומת בבית החולים הוטרינרי. הרופאים אמרו לי שמצבו נואש, אבל ביקשתי שינסו להחזיק אותו עוד קצת בחיים. זה עלה הרבה כסף, ושילמתי להם את כל החסכונות שלי, ואז ניצן וגיא החליטו להתחתן. קנינו ביחד שמלה לניצן ואני קניתי לה רק עגילים, כי אחרי שקאיקאי מת לא נשאר לי כסף. בוקר אחד ניצן וגיא נסעו לקפריסין ולמחרת הם חזרו נשואים. קינאתי בהם שהם לא היו צריכים ללכת לרבנות ולמקוה ולהזמין לחתונה את כל הקרובים.

בסתיו הם נסעו לאוקספורד אחרי שניצן קיבלה מלגה לדוקטורט ומאז הם גרים באנגליה. אני חושבת שאלה הדברים הכי חשובים שקרו לי בשנת 2010.

בשנת 2011 חזרתי לנהל בלוג ומאז אני כותבת בבלוג הזה.

בשנת 2012 מתה הכלבה הזקנה שלי קאיה שחיה איתנו שש עשרה שנים ומיד אימצתי את אושר שהיה מאד קטן ומוזנח ונהיה כלב ענקי. אושר תמיד אהב אנשים וכולם מכירים אותו בשכונה. גם אי אפשר להתעלם ממנו. עכשיו הוא חולה ואני מתפללת שהוא יבריא.

בשנת 2013 שרון סיימה את לימודי המשפטים ועזבה את העבודה שלה ברשות הפטנטים בירושלים ועברה להתמחות בתל-אביב. רק אושר ואני נשארנו בירושלים.

בשנת 2013 הצלחתי לסדר בספר את התרגומים שלי לסיפורי אמן רעב של קפקא. הוצאתי אותו על חשבוני ומכרתי כמה עשרות עותקים. את הרוב חילקתי במתנה ועוד נשארו לי רבים.

רציתי מאד להראות את הספר לחברתי רנאטה וולפסון. אבל היא מתה לפני שהוא היה מוכן. אני מאד מתגעגעת אליה. בכל פעם שאני עוברת ליד ביתה ברחוב התיבונים עצוב לי שהיא כבר לא שם.

שלחתי לאחי את הספר והוא צלצל להגיד לי שגילו לו סרטן במוח ויש לו שנה לחיות.

לא יכולתי לשמוח בספר באמת.

בקיץ אחי עבר טיפולים והתמוטט. אבל הוא התאושש וחי עוד שנה. בהתחלה הוא דיבר אתי הרבה, אבל יותר ויותר הוא התקשה לדבר. הוא ישב בכורסה ואחר כך שכב במיטה ואחר כך מת.

קברו אותו במקום יפה בעין-כרמל. זה היה בקיץ 2014 במבצע "צוק איתן", ומוכרת הפרחים שהכינה לי זר לקבר שאלה אם הזר מיועד לחייל שנפל. השאלה הזאת זיעזעה אותי.

אחרי שאחי מת לא כל כך בא לי להמשיך לעשות את הדברים שעשיתי קודם, והחלטתי לעשות דברים אחרים, או דברים כלשהם. מה שאצליח לעשות.

בעיקר כתבתי כל מיני דברים.

עוד לפני שאחי נפטר שרון הוסמכה לעורכת-דין ועברה לגור ביפו. גם אני למדתי להכיר מקומות חדשים.

בשנת 2015 ניצן סיימה את הדוקטורט ועוד לפני זה היא התקבלה לפוסט-דוקטורט בקיימברידג'. בסתיו נסעתי לבקר אותם שם. אלכס אמר שעכשיו יש לי שתי בנות בחו"ל.

בסוף שנת 2016 ניצן אמרה לי שהיא בהריון. במאי 2017 היא קיבלה משרה באוניברסיטה של אקסטר ובתחילת יוני 2017 דין נולד ונהייתי סבתא. השתדלתי לנסוע לאנגליה הרבה, אבל זה עדיין היה מעט מדי.

בסוף שנת 2018 אמא שלי מתה או נרצחה וגיסתי וילדיה קברו אותה מהר בלעדינו ולקחו לעצמם את הירושה.

בערב פסח 2019, ביום הולדתו השביעי אושר התחיל לצלוע ומאז הוא חולה או אולי היה חולה עוד קודם ולא ידענו.

בתחילת יוני 2019 שרון ילדה את אביב והפעם יכולתי להיות בלידה ונהייתי סבתא לשני נכדים ושתי הבנות שלי אמהות.

אני חושבת שאני הרבה יותר מאושרת עכשיו כשאני סבתא ממה שהייתי קודם, ואם אני עצובה אני מסתכלת על הנכדים ואני נהיית שוב שמחה.

אני חושבת ששנת 2020 תהיה שנת מפנה בחיים שלנו.

אני מקוה שזה יהיה מפנה לטובה.

    

התמודדות סער-נתניהו

אני נמנית על השמאלנים שחשים הערכה לקריאת התגר של גדעון סער על שלטון האימים של נתניהו, כי אני מעריכה אומץ, גם אצל יריב פוליטי, ואני חושבת שההתמודדות הזאת כן שינתה משהו בליכוד, כי פעם ראשונה אחרי שנים יש בליכוד מוקד כוח גלוי שאיננו מתרפס בפני נתניהו בסגנון שמזכיר פולחן של דיקטטורים, לא מדינה דמוקרטית ולא מפלגה דמוקרטית. אני גם לא מתרגשת מהתמיכה הגדולה בנתניהו, כי אני לא מאמינה שהיא נובעת מ"דנ"א ליכודי" כמו שאומרים הפרשנים, אלא מכך שנתניהו הוא אדם כוחני ונקמן בלי גבול, ועדיין מחזיק בכוח רב כראש ממשלה, לא בזכות אמון הכנסת אלא בזכות תעלולים פוליטיים וניצול לרעה של אחיזתו בשלטון, ואנשים פשוט מפחדים ממנו, וחוששים מכך שאם לא יתמכו בו הוא יצליח בבחירות ויתנקם בהם. אני גם לא מתרגשת מהשקר הקבוע של הימין המתנחלי שהשמאל תמך באריאל שרון למרות תיקיו הפליליים בגלל ההתנתקות, שקר שאנשים כמו עמית סגל וישראל הראל חוזרים עליו ללא הרף ומשתיתים עליו את תמיכתם בנתניהו המואשם בקבלת שוחד, וכשבודקים על מה הם מסתמכים מתברר ש"ההוכחה" לכך שהשמאל תמך בשרון היא שאמנון אברמוביץ' אמר בשידור טלויזיה שצריך לתמוך בשרון למרות מעשיו הפליליים. לדברים שפרשן מוכר אומר בטלויזיה יש המון כוח, אבל רוב השמאל סלד משרון ותמך בהעמדתו לדין, וגם אם לא התנגד להתנתקות, סבר שהדרך הנכונה היא נסיגה בהסכם ולא נסיגה חד-צדדית ללא הסכם וללא הסדר. אבל הימין, ובפרט הימין המתנחלי, מתבצר בשקרים שלו, בין אם זו הטענה שלפני ההתנתקות היה בגוש קטיף גן עדן, כשבפועל היו פיגועי טרור מחרידים ללא הרף, שבהם נפצעו ונהרגו אזרחים וחיילים, ובפרט זכור לי הרצח של טלי חתואל ההרה וארבע בנותיה בצומת כיסופים, ובין אם ההגזמות על הישגיו המדיניים האדירים של נתניהו, שמחוץ לבועתם הסגורה של מעריציו נראים דלים למדי, ורובם מתמצים בחיבוק נלהב של נתניהו למנהיגים אנטישמים ומכחישי שואה ובציפיה של כמה שעות אחת לכמה שבועות לפגישה עם פוטין שבסופה נגוזות עוד כמה תקוות שוא ישראליות למחוות מצד פוטין לציבור הישראלי. אפילו ההבטחה של גדעון סער שאם ייבחר יפעל למינוי נתניהו לנשיא, שגרמה להרבה שמאלנים צמרמורת, לא נראתה לי בהכרח כסימן לחולשה, אלא כאיזכור לכך שגדעון סער הריץ בהצלחה את שנוא נפשו של נתניהו רובי ריבלין למשרת נשיא המדינה, כשנתניהו עצמו שאף אפילו לבטל את מוסד הנשיאות כליל, ובלבד שרובי ריבלין לא יכהן כנשיא, מה שמזכיר שנתניהו אמנם עומד בראש הליכוד המון שנים, אבל לא תמיד הוא מנצח, למרות שהוא מקפיד להתנהג כאילו כל עירעור על שלטונו רב השנים הוא מעשה בגידה וחתרנות שיש להוקיעו נמרצות. ביום שבו נתניהו יחדל מלכהן כראש ממשלה ההערצה כלפיו והתמיכה בו ידלדלו מאד.

בבחירות המוקדמות האלה בליכוד נתניהו ניצח ברוב גדול אבל הוא כבר לא יכול לרמוס לא את גדעון סער ומחנהו ולא את ישראל כץ שהתנדב לעמוד בראש מטה הבחירות של נתניהו. נתניהו זקוק כעת לתמיכתם, ולכן ההתמודדות הזאת היתה חשובה מאד כי היא הגבילה את שלטון האימים של נתניהו בליכוד וחייבה אותו להתחשב גם ביריבים פוטנציאלים, גם אם עדיין אין להם הכוח להדיח אותו מכהונתו, וזה דבר טוב למדינת ישראל ששלטון האימים של נתניהו בליכוד קצת ירוסן. זה ירסן במידת מה גם את שלטונו של נתניהו במדינת ישראל.

חוץ מנתניהו ניצח אתמול גם ערוץ 12 שכיהן בבירור כמדורת השבט, במשדר מרתק בהנחיית רינה מצליח ובהשתתפותם של אביב בושינסקי המצוין, לימור לבנת, דוד ביטן ומיקי זוהר, עמית סגל ודפנה ליאל, ובו זכינו לראות את דוד ביטן מטיח בלימור לבנת שאיננה מבינה בליכוד, ואולי כשמדברים על הליכוד של נתניהו הוא צודק במידה מסוימת, כי מהליכוד של לימור לבנת כבר לא נשאר הרבה. כולם היללו את הדמוקרטיה בליכוד, כי מאז הצטמקותה של מפלגת העבודה שעמיר פרץ מתעקש להשמיד יחד עם השמאל כולו, הליכוד הוא המפלגה המשמעותית היחידה שמקיימת בחירות מוקדמות אמיתיות, ובזה שהבחירות המוקדמות נותנות תנופה לבחירות הכלליות אני מסכימה עם הליכודניקים, שהבחירות המוקדמות האלה עשו להם טוב כמפלגה. יאיר לפיד קיבל המון מחמאות על הויתור שלו על הרוטציה עם גנץ במקרה שיצליחו להרכיב ממשלה, אבל נדמה לי שמפלגת כחול לבן היתה עושה טוב לעצמה אם היתה מנהיגה אצלה גם כן בחירות מוקדמות, במקום לקבוע רשימה שמייצגת רק כוח, ולכן יש בה דומיננטיות גברית שלי לפחות זה מפריע מאד, למרות שאני כמובן מעדיפה עשרת מונים את בני גנץ על בנימין נתניהו, מפני שהוא אדם הגון יותר, טוב לב יותר ולא גזעני בלי גבול ומסית. אמנם אביב בושינסקי ניפץ את טענת הדמוקרטיה המוחלטת שניסה ביטן לדחוף כשהוא מנסה כדרכו להשתלט על השיח בכוח, כשסיפר על הסקרים שעושה נתניהו בליכוד שבהן מסתמכים על פנקס הבוחרים של המפלגה שמצוי בידי יו"ר המפלגה ואיננו מצוי בידי יריבו, ויכולים לברר מי תומך ביריבו של ראש הממשלה ולסלק אותו מהרשימה, כפי שכככל הנראה נעשה בממדים ניכרים בבחירות המוקדמות האלה, שלא יכלו להיות יותר דמוקרטיות מיו"ר הליכוד הנוכחי, כפי שישראל ומדורת השבט שלה מתקשים להיות יותר דמוקרטים ופחות גזענים מראש הממשלה. שום ערבי לא השתתף בדיון, כאילו הציבור הערבי כלל אינו חלק מהמדינה, כאילו אין לאזרחיה הערבים של מדינת ישראל שום אמירה לגבי ההתמודדות בין סער לנתניהו, ואין צורך לשתף אותם ולשאול אותם בכלל. ולא יכולתי שלא לחשוב על התוקפנות שבה ריאיינה רינה מצליח את אחמד טיבי לאחר שמעריצי נתניהו תקפו והיכו אותו, כי הטלויזיה, טובה או רעה, משקפת את פרצופה של המדינה.

להחריש את קול הביקורת

אתמול בערב הלכתי לקנות לאושר בונזו בשופרסל, וכשעברתי ליד בית ראש הממשלה ראיתי שיש שם אנשים עם דגלים ושלטים של הליכוד שהשמיעו שירים ברמקול, שירים חסידיים כאלה כמו "אין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים" וגם שירי חנוכה, ומדי פעם שמעתי צעקה: "רק ביבי". ראיתי אנשים מתגודדים משני צדי הרחוב ולא כל כך הבנתי מה קורה. רק כשחזרתי עם שקיות די כבדות המוסיקה כבתה לרגע, ואז האנשים שעמדו בצד הרחוב המרוחק יותר מבית ראש הממשלה צעקו: "אלף, אלפיים, לך מירושלים! אלף, אלפיים, לך מירושלים!" כולם היו גברים די גבוהים עם שיער לבן וקול חזק, אבל הם היו מעטים וההפגנה שלהם נראתה מאד מאולתרת, אפילו שלטים לא היו להם, לעומת המפגינים ממול שנראו מאד מאורגנים. אולי הם היו כמה חברים שהחליטו לבוא להפגין נגד נתניהו, ולא חשבו לגייס גם את בני המשפחה. הם לא נראו כמו אנשים שיש להם חשבון בפייסבוק. מיד כשהם התחילו לצעוק "אלף, אלפיים, לך מירושלים!" התחילו לנגן ממול מוסיקה חזקה וצעקו "רק ביבי, רק ביבי", עד שהמוסיקה החרישה את קולם של הצועקים "אלף, אלפיים, לך מירושלים!" רציתי לצעוק איתם אבל כאב לי מאד הגרון ולא יצא לי שום קול. עמדתי קצת לידם אבל השקיות היו כבדות והמשכתי ללכת. למרות שהם נראו גברים חזקים וגבוהים עם שער שיבה וקול חזק היה לי קצת חבל עליהם. חשבתי אם התומכים של ביבי באו בכוונה כדי להחריש את קולם של המפגינים נגדו, למרות שהם היו מעטים, כי התומכים של ביבי לא יכולים לסבול שום ביקורת על ביבי, וכשמישהו מפגין נגדו הם מיד צועקים "רק ביבי", והם נראים כאילו הם מנסים לשכנע גם את עצמם שרק ביבי, ואולי בגלל זה כל ביקורת כל כך מערערת אותם. בעצם גם נתניהו בעצמו לא יכול לסבול שום ביקורת, רק חנופה, ובגלל זה יש לו תיק ארבעת אלפים, והוא מוקף במירי רגב ואמיר אוחנה ודודי אמסלם ומיקי מכלוף זוהר, שההתמחות שלהם היא חנופה לנתניהו, והם קשרו את גורלם בגורלו ורוצים להוציא את העיניים לכל מי שנגדו, והם אומרים שהפרקליטים והיועץ המשפטי לממשלה הם עבריינים, כי הם קצת כמו ילדים שאם אתה אומר להם משהו שלא לטעמם הם מיד אומרים לך: אתה בעצמך! והם מכסים את אזניהם בידיהם וצועקים כדי לא לשמוע את קולך. ממש טפשי להביא רמקולים וציוד רק בשביל להשמיע מוסיקה ולהחריש את קולם של כמה מפגינים בודדים. אבל זה כל כך מתאים לנתניהו, לעשות הכל בשביל למנוע קצת ביקורת. אפילו מה שאמנון אברמוביץ סיפר לעמית סגל, איך נתניהו הציע לו להיות דובר, ואמר לו שהוא ינהל מדיניות שאמנון אברמוביץ' יוכל להגן עליה, לדעתי הוא עשה את זה רק כדי לסלק את מי שהכי מותח עליו ביקורת בערוץ שתיים. חלק בלתי נתפס מזמנו נתניהו מקדיש למנוע ביקורת. והוא ממשיך להתנהג כאילו הוא ראש הממשלה ואין בלתו, למרות שהוא בסך הכל ראש ממשלה של ממשלת מעבר שנכשל בבחירות ומסרב להסיק את המסקנות. ובאמת אז הופיעה שיירת המכוניות הצפצפנית של נתניהו, רכבים שחורים כהי חלונות שנסעו במהירות וצפרו בכל הכוח, ומעולם לא הבנתי למה השיירה הזאת כוללת תמיד כמעט עשרה כלי רכב, ולמה הם כל כך מרעישים. אולי גם הם רוצים בעצם רק להשתיק את קול הביקורת, להחריש את אזני כולנו עד שלא נשמע דבר מלבד צפירות עולות ויורדות.

רופא ועובדת סוציאלית משקרים בבית המשפט

השבוע ישבתי שעות רבות בבית המשפט ושמעתי רופא ועובדת סוציאלית מעידים עדות שקר. ידעתי שהם משקרים לכל האורך כי הם דיברו על דברים שאני יודעת, והם לא אמרו אפילו מלה אחת של אמת. גם השופטת הבינה שהם משקרים והעירה להם על כך במלים מנומסות כמו: "לא אמין", "לא משכנע", "לא תואם את הכתוב בתצהיר". לפעמים היא העירה להם שדבריהם מנוגדים לדברי אחרים, ואז הם אמרו שהאחרים משקרים, אבל אלה היו הם ששיקרו, הרופא והעובדת הסוציאלית. הם כמובן לא היו שם במסגרת תפקידם אלא כאנשים פרטיים. הם באו לבית המשפט בתקוה לזכות במיליונים שאינם מגיעים להם, וכדי לשכנע את בית המשפט שהמיליונים כן מגיעים להם, הם דיברו בגנות זולתם ובשבחי עצמם. הם סיפרו על עצמם איזה אנשים נפלאים הם, בניגוד לאחרים, אלה שמהם אמורים המיליונים להילקח או שכבר נלקחו מהם בעבר, וכמה להם עצמם מגיעים המיליונים האלה, כי הם אנשים כל כך נפלאים, וחוץ מזה הם טענו שזה כלל איננו רצונם שלהם לזכות במיליונים, הדבר פשוט נכפה עליהם כדי לכבד את רצון הזולת שהוא מעל הכל, מה גם שרצון הזולת הזה מזכה אותם במיליונים, שלולא כן אולי היו דואגים קצת פחות לכבד אותו, כפי שכבר קרה בעבר, כשרצון הזולת זיכה דווקא אחרים. אנשים שהם שקרנים וגזלנים תמיד מאד משבחים את עצמם ואת המסירות וההקרבה של עצמם לאחרים, אבל איכשהו, כשמישהו מהלל את עצמו ומכפיש את זולתו בתקוה לקבל מיליונים, זה פחות משכנע. לכן לשופטת לא היה קשה במיוחד להבחין בכך שהם משקרים, למרות שבניגוד לי היא לא ידעה את העובדות האמיתיות, ונאלצה להסתמך על הגיונה וניסיונה בלבד. היתה שם עוד אשה ששיקרה, אבל היא היתה סתם שקרנית, לא רופאה ולא עובדת סוציאלית, לכן התמקדתי בהם. חשבתי שהאנשים האלה שהעידו עדות שקר לכל האורך מעידים בבתי משפט ויש להם לא פעם תפקיד מכריע בהחלטות הרות גורל, כמו להוציא ילדים מבית הוריהם, או להעביר קשיש למוסד סיעודי או למנות לו אפוטרופוס, ואם הם מסוגלים להעיד עדות שקר גמורה כדי לזכות במיליונים שאינם מגיעים להם על חשבון אחרים, אולי הם מסוגלים גם להעיד עדות שקר על מטופלים שלהם או על משפחות של מטופלים, ודוקא אז, כשאין להם אינטרס אישי מובהק וגלוי, דוקא אז אולי יותר קשה לשופטים להבחין בהתחסדות ובשקר, כשהם מוסווים כחוות-דעת מקצועית, שאמורה להיות אובייקטיבית, אבל לעולם איננה אובייקטיבית, כי לכל אדם יש דעה על דברים שהוא עוסק בהם או נוגע בהם, וההבדל היחיד בין אנשים הוא במידת ההגינות שלהם, לא במידת האובייקטיביות, למרות שלא פעם מבלבלים בין שני המושגים המאד שונים האלה, כי אדם יכול להיות אובייקטיבי רק כשאין לו שום עניין במשהו. למשל אני אובייקטיבית לגבי מכוניות כי אינני נוהגת ואני מבדילה ביניהן רק לפי הצבע והגודל, ואני יודעת לזהות בוודאות רק חיפושית פולקסוואגן שפעם היו המון ועכשיו נותרו מאד מעטות ורובן רכבי אספנות. אבל אין לי שום אובייקטיביות לגבי פוליטיקה או שאלות מקצועיות, שבהן יש לי דעה משלי. להיות הגון אדם יכול תמיד, ובלבד שהוא אדם הגון. אדם הגון איננו משקר, לא בעניינים מקצועיים ולא בעניינים אישיים, ואנשים שקרנים הם לא הגונים, לא בעניינים אישיים ולא בעניינים מקצועיים, ולכן די מפחיד לשבת שעות ולשמוע רופא ועובדת סוציאלית משקרים כדי לזכות במיליונים שאינם מגיעים להם, ולחשוב על אנשים שאולי לוקחים מהם את הילדים או שוללים את חירותם על סמך עדות של רופא ועובדת סוציאלית שהם שקרנים גמורים, ולולא היה הדבר נוגע לי אישית, אפילו לא הייתי יודעת שהם קיימים.  

עדים בעייתיים

 אריק וייס הכין כתבה לחדשות ערוץ 13 על פרשיות המתנות של בנימין נתניהו מאז הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, שזה נושא אקטואלי, ואפשר לשוחח עליו עם הרבה אנשים, אבל משום מה אריק וייס בחר לדבר על נתניהו עם אהוד אולמרט, שמאד מתבלט בשבועות האחרונים בביקורת על טוהר כפיו של נתניהו, וגם גינה את שולה זקן שהורשעה לדבריו פעמיים בבית המשפט – פעם אחת כשהגנה עליו ולקחה על עצמה את האשמה בארגון מימון כפול לנסיעותיו של אולמרט, ופעם אחרת באותה פרשת שוחד שבה הורשע אולמרט עצמו בעבירות חמורות יותר משל שולה זקן, ויצא בעונש קל יחסית כי בית המשפט העליון החליט להקל עמו, למרות שקיבל שוחד וגם דרש משולה זקן שתימנע מעסקת טיעון ותשב בכלא שנתיים כדי למלט אותו מאימת הדין. אולמרט אמר בראיון אחר שנתניהו הוא ראש ארגון פשע, שגם אני חושבת ככה, אבל אולמרט בעצמו גם הוא ראוי לתואר הזה, וזה לא נשמע טוב כשהפוסל במומו פוסל. אולמרט גם הלין על נתניהו שמימיו לא שילם על כוס קפה. הרבה אנשים העידו על כך שנתניהו תמיד התחמק מתשלום במסעדות, אבל היה מוזר לשמוע דוקא את האיש שזלל פירות ים על חשבון משה טלנסקי מגנה אותו. אחר כך אריק וייס דיבר עם עורך "מקור ראשון" חגי סגל, שקרא לנתניהו לפרוש, לא מפני שיש לו בעיה עם שוחד, או גזל, או רצח, אלא מפני שהרעיון – רעיון גזל האדמות מערבים, ככל הנראה – גדול מן האיש נתניהו, ולי לפחות היה די מוזר לשמוע את האיש שהטמין פצצות לראשי עיר ערבים מדבר בתור ערכאה מוסרית. הרגשתי מאד מאד מוזר מכל הכתבה הזאת, שהשאלה שהוצגה בה היתה איך נתניהו לא למד לקח מן ההסתבכות שלו במתנות שקיבל כראש ממשלה ולקח לביתו ונאלץ להחזיר למדינה אחרי שהראה בטלויזיה כמה מתנות ואמר שהן חסרות ערך, וגם עכשיו הוא טוען שהסיגרים והשמפניה שארנון מילצ'ן קנה עבורו לא היו שווים כל כך הרבה כסף כמו שהפרקליטות טוענת, כאילו רק לגנוב הרבה זה פשע, ולגנוב קצת זה בסדר. וחשבתי איך מכל האנשים במדינה שאפשר לדבר איתם על בנימין נתניהו, שלא חסר אנשים כאלה שהם נקיי כפיים וחכמים והגונים. אז למה לעזאזל חייבים לראיין את אהוד אולמרט שלקח שוחד והורשע וישב בכלא ועכשיו מעמיד פנים שהוא מומחה למוסר? למה מרבים כל כך לראיין אותו? אפילו כשריאיינו אותו על הפצצת הכור הסורי שהוא הורה עליה הרגשתי שהוא לא מתראיין לשם שמיים אלא חותר לטהר את עצמו מהאשמה, שאי אפשר לנקות אותו ממנה, אבל אפשר היה להבין למה היו חייבים לראיין אותו בתכנית על הפצצת הכור הסורי שהוא יזם כראש ממשלה. אבל למה לראיין אותו בכתבה על פרשיות המתנות של נתניהו, שכל כך הרבה אנשים אחרים יכולים לספר עליה דברים יותר מעניינים. איך בוחרים מרואיינים לכתבות הטלויזיה? האם איש שם איננו מבחין בכך שמאד בעייתי לראיין אדם שחולל בדיוק את אותם פשעים של נתניהו ועכשיו שם עצמו מטיף בשער כאילו היה הוא עצמו כליל השלמות. ברור שאולמרט עצמו שש להתראיין על פשעיו של נתניהו, כאילו הוא עצמו טלית שכולה תכלת, כי כבר מהצורה שבה הוא דיבר על שולה זקן אפשר היה להבין שמדובר באדם שעיוור לפשעיו שלו עצמו ומתכחש להם התכחשות גמורה. אבל האם לכתבי הטלויזיה אין חובה לוותר על מרואיינים נלהבים כאולמרט ולראיין אנשים נקיי כפיים, ולא תאומים רוחניים של הפושעים שבהם מדובר. הרי למרבה הצער רבים רבים מכירים את בנימין נתניהו ויכולים לספר על מעשיו, למשל מי שהיה חשב במשרד ראש הממשלה בזמן פרשת המתנות הראשונה, או יועצים לשעבר – אחד מהם, יוסי לוי, שהיה יועצו של נתניהו ולאחרונה מרבה לכתוב נגדו בחריפות רבה, אכן התראיין בכתבה, אבל מי שהכי נחרת בזיכרון מהכתבה הוא אהוד אולמרט, גם בגלל כשרונו הרטורי וההתלהבות היתרה שלו לגנות את יריבו הפוליטי שלמרבה הצער הרבה יותר דומה לו מאשר שונה ממנו. להביע דיעה על פשעי הזולת צריכים אנשים שלא חטאו, והם אלה שצריכים לקבל את ההזדמנות והבמה.     

תימנים

איש אחד צעק בשוק. מוכר אחד. הצעקות היו די חזקות, מושכות תשומת לב.

הוא תימני, אמרה האשה שלידי. נכון שהוא תימני? גם בעלי תימני. איזה אנשים קשים הם.

נכון הוא תימני? גם בעלי תימני. איזה אנשים קשים הם.

הוא עצבני, אמר לה המוכר שעמדנו ליד הדוכן שלו.

אבל הוא תימני, היא חזרה ואמרה.

הוא גם תימני, ענה לה המוכר.

אני יודעת, אמרה האשה. גם בעלי תימני. איזה אנשים קשים הם.

היא היתה אשה מבוגרת. ניסיתי לנחש מאיזו עדה היא אבל לא הצלחתי. כמה כעס היה לה על בעלה, אבל היא נשארה איתו, הזדקנה איתו. עכשיו שפכה את מרי לבה מעל הקישואים. הכרובית היתה יקרה מדי.

התימנים שהכרתי לא היו קשים. הם היו די רכים ועדינים. האחות הגדולה של חיים נחטפה וההורים שלו חיפשו אותה כל החיים. הם הלכו לעולמם ולא מצאו אותה מעולם. הבן השלישי של חיים נרצח בפיגוע אכזרי. לפני כן הם היו צוחקים עליו שהוא הילד הכי אשכנזי שלהם, כי היה דומה לאמו האנגליה. הוא היה ילד עדין, כמעט טוב מדי לעולם הזה. קראו לו בשם של מלאך. הוא היה רק בן שבע עשרה שנים כשהפך למלאך.

לי הוא נראה תימני.

גם יגאל עמיר נראה תימני.  הרגיז אותי מאד שמשפחת רבין כתבה על קברו "נרצח בידי יהודי חובש כיפה".

חשבתי: טוב שלא כתבו "נרצח בידי תימני".

אבל כשבחרו שחקן לסרט על רצח רבין לקחו שחקן תימני. כדי שיהיה דומה למקור.

איך תימנים יודעים לשיר אמרו בתכנית "אולפן הקלטות". היתה שם זמרת תימניה ששרה את "אם ננעלו" של עפרה חזה. השירה שלה היתה מרטיטה. לא ראיתי שהיא תימניה. אבל אחרים ראו ואמרו.

עדנה נראית תימניה וגם הבן שלה נראה תימני. על כל מה שהיא עשתה בחיים, למשל כשהיא למדה פולנית, שאלו אותה איך תימניה עושה כאלה דברים ואיך תימניה לומדת פולנית. אותי שואלים רק איך דתיה מגדלת כלבים. דתיים שואלים וגם חילוניים שואלים.

אנשים צריכים להתנהג לפי איך שהם נראים, כי אחרת זה מאד מבלבל. תימנים צריכים לשיר, או לצעוק, דתיים צריכים לפחד מכלב, אשכנזים ופרסים צריכים להיות קמצנים, ורק פולנים צריכים לדבר פולנית.

בשיר השירים כתוב עורי צפון ובואי תימן, כי תימן זה דרום. רבי אלעזר אמר: לכשיתעוררו הגלויות הנתונות בצפון יבואו ויחנו בדרום. לכשיתעורר מלך המשיח שנתון בצפון ויבוא ויבנה בית המקדש שנתון בדרום. הגלויות התעוררו ובאו מהצפון וגם מהדרום. מלך המשיח עוד לא בא. עד שיבוא מלך המשיח ויבנה את בית המקדש יקראו לתימנים תימנים ולפולנים פולנים. כשיבוא מלך המשיח ויבנה את בית המקדש אולי יחדלו מכך.

ואולי לא.

לא לממשלת אחדות

האם יש מישהו שאיננו מבין שנתניהו רוצה להמשיך להיות ראש ממשלה כדי להמשיך לתקוף את מערכת המשפט, לארגן לעצמו חסינות גורפת ולהימלט מאימת הדין? האם יש מישהו שאיננו מבין שחייהם של בכירי מערכת המשפט מאוימים כעת על ידי נתניהו, אנשיו וחסידיו? איך אפשר בנסיבות כאלה לדרוש מכחול-לבן להצטרף לממשלה בראשות נתניהו? ולמה? מה הם חייבים לו? למה צריך לאפשר לו להישאר ראש ממשלה? לא ראש ממשלת מעבר כפי שהוא עכשיו, אלא לתת לו לגיטימציה, להצביע הצבעת אמון בממשלתו, וכל זאת בתירוץ המבזה שממילא הוא יישאר ראש ממשלה עד הבחירות. יש הבדל בין נתניהו שכופה את עצמו על המערכת, כדי להישאר ראש ממשלה תחת כתבי אישום, לבין נתניהו שקיבל את אמון הרוב בכנסת. את זה צריך למנוע ממנו, כי יש חשיבות גם להתעקשות על עקרונות, וגם לניקיון כפיים. יש חשיבות לכך שנתניהו איננו מצליח לקבל את אמון הכנסת ולהקים ממשלה. אולי אין ליריביו מספיק כוח לסלק אותו, והוא עצמו בשום אופן לא יתפטר, כפי שהיה ראוי לעשות, אבל העובדה הזו איננה צריכה לגרום להם לתת לו לגיטימציה להמשיך בתפקידו, תוך כדי הסתה נגד מערכת המשפט ושיסוי חסידיו השוטים במערכת המשפט ובבכיריה עד כדי סיכון חייהם. לשבת תחת נתניהו בנסיבות אלה, פירושו להפקיר את מערכת המשפט לתוקפנותו ולאיומיו כאילו התנהגות כזו היא דבר נסבל שאפשר להשלים איתו. והרי טעם הקמתה של כחול-לבן היה המחאה נגד השחיתות של שלטון נתניהו, על ניהול ענייני המדינה באמצעות בני הדודים במקום באמצעות משרתי ציבור הכפופים לנהלים ולביקורת, על שעבוד מנגנון המדינה ותקציבה לאינטרסים אישיים, על הפיכת המדינה ואזרחיה לכלי משחק לקידום עניינים אישיים. איך כל אלה מתיישבים עם ישיבה בממשלת נתניהו, ואפילו לזמן מוגבל, ואפילו ברוטציה? נתניהו חייב להתפטר וללכת הביתה, ואם אין כוח לכפות זאת עליו, צריך לפחות להבהיר לו שהוא פסול מלשמש ראש ממשלה, ושאי אפשר לדון בכלל בישיבה בממשלתו. וכן, יהיו בחירות שלישיות בתוך שנה. עד שנתניהו יפסיד בבירור או יתפטר יהיו עוד ועוד מערכות בחירות ונתניהו יעמיד פנים שהוא ראש ממשלה נבחר עם כל הסמכויות,, וזאת בשום אופן לא סיבה להסכים לכך ולהצביע בו אמון. יש ערך גדול לכך שנתניהו יישאר ראש ממשלת מעבר ולא יהפוך לראש ממשלה שזכה לאמון הכנסת, כי הצבעת אמון בנתניהו היא הצבעת אמון בשחיתות ובשוחד ובערעור מערכת המשפט, ולכך אסור לתת יד, גם אם בחירות חוזרות ונישנות אינן דבר רצוי. ואם רובי ריבלין איננו מרוצה מהמצב שנוצר, שיקרא לנתניהו להתפטר, שזה מה שצריך לקרות. ואם הוא מפחד מנתניהו, ומפחד לקרוא לו להתפטר, עדיף שישתוק, ושיפסיק לדרוש הקמת ממשלה שקוראים לה ממשלת אחדות אבל היא בעצם המשך שלטונו של נתניהו בהסכמה. אם נגזר עלינו להמשיך לסבול את עולו של נתניהו, עדיף לסבול זאת תחת מחאה, כי גם אם אי אפשר להרחיק את הרע מחיינו, חשוב לפחות להזכיר לו שהוא רע ולהתנגד לו ולהילחם בו, ולא לתת לו יד ולהכניס אותו לסלון.  

היינריך הינה / הללויה

ֹ     התרגום מוקדש לבתי ניצן ליום הולדתה

היינריך היינה / הַלְּלוּיָה

שֶׁמֶשׁ, יָרֵחַ וְכֹוֹכָבִים נוֹגְהִים

מְעִדִּים עַל כּוֹחוֹ שֶׁל אֱלֹהִים.

לַשָּׁמַיִם נוֹשֵׂא אֶת עֵינָיו הַיָּרֵא

לְהַלֵּל וּלְשַׁבֵּחַ אֶת הַבּוֹרֵא.

לֹא אֶטְרַח כֹּה גָּבוֹהַ לְהִסְתַּכֵּל

כִּי כְּבָר עַל הָאָרֶץ מַסְפִּיק אֶמְצָא

שְׂכִיּוֹת חֶמְדָה שֶׁבָּרָא הָאֵל

שֶׁרְאוּיוֹת לְהַעֲרָצָה.

כֵּן יַקִּירַי, אֶל הָאֲדָמָה,

בַּעֲנָוָה אַרְכִּין רֹאשִׁי

וָאֶמְצָא פֹּה יְצִירַת מוֹפֵת:

הֲלֹא הִיא לִבֵּנוּ הָאֱנוֹשִׁי.

זַהֲרוּרֵי הַשֶּׁמֶשׁ כֹּה מַרְהִיבִים,

וְאוֹר הַיָּרֵחַ כֹּה נָעִים

גַּם בְּלַיְלָה שָׁקֵט, עִם נִצְנוּץ כּוֹכָבִים,

וּזְנַב הַשָּׁבִיט זוֹהֵר לְהַדְהִים!

אַךְ כָּל מְאוֹרוֹת הַשָּׁמַיִם כֻּלָּם,

הִינָם עֲבוּרִי כְּמוֹ נֵרוֹת בִּפְרוּטָה

בְּהַשְׁוָאָה לְלֵב הָאָדָם

אֲשֶׁר בְחָזֵנוּ בּוֹעֵר עַתָּה.

זֶה הָעוֹלָם בִּזְעֵיר-אַנְפִּין

פֹּה יֵשׁ הָרִים, יְעָרוֹת וְשָׂדוֹת,

וְגַם מִדְבָּר עִם חַיּוֹת פֶּרֶא

שֶׁתְּכוּפוֹת עַל הַלֵּב הַמִּסְכֵּן מַכְבִּידוֹת.

פֹּה גּוֹלְשִׁים פְּלָגִים וּנְהָרוֹת הוֹמִים,

אֲדָמוֹת נִפְעָרוֹת, תְהוֹמוֹת סְלָעִים

גַנִּים צִבְעוֹנִיִּים וְכָרִים יְרוּקִים

שֶׁטְּלָאִים אוֹ חֲמוֹרִים בָּם רוֹעִים.

פֹּה מִזְרָקוֹת גַּנִּים

וּזְמִירִים מִסְכֵּנִים

כְּדֵי לָשֵׂאת חֵן בְּעֵינֵי שׁוֹשַׁנִּים

מְזַמְּרִים עַד לְזָרָא נִגּוּנִים.

ָגַּם חִלּוּף מֶזֶג אֲוִיר לֹא יֶחֱסַר:

הַיּוֹם הָאֲוִיר חָמִים וּמוּאָר

אֲבָל מָחָר סְתָוִי וְקַר

עֲרָפֶל אָפוֹר עַל שָׂדֶה וַכָר.

הַפְּרָחִים מְלַבְלְבִים

מַשָּׁבֵי הָרוּחוֹת נוֹרָאִים

וְלִבְסוֹף פְּתִיתֵי שֶׁלֶג עָבִים

נָהָר וַאֲגָם לְקֶרַח קוֹפְאִים.

כָּעֵת מִשְׁחָקֵי חוֹרֶף מַגִּיעִים

עֲטוּיֵי מַסֵּכוֹת הָרְגָשׁוֹת מוֹפִיעִים,

לְנֶשֶׁף הַמַּסֵּכוֹת מִתְמַסְּרִים

וּמֵרִקּוּד הַמַּסֵכוֹת מִשְׁתַּכְּרִים.

אֱמֶת, בְּאֶמְצַע הָחֲגִיגָה

תְּכוּפוֹת מִתְגַּנֶבֶת לָה תּוּגָה -

לַמְּרוֹת הַנֶּשֶׁף וְהָרִקּוּד

נֶאֱנָחִים עַל אֹשֶׁר אָבוּד.

אַךְ פֶּתַע רַעַשׁ. אֵין דָּבָר!

זֶה רַק הַקֶּרַח שֶׁנִּשְׁבַּר.

נְמֵסָה קְלִפַּת הַכְּפוֹר

שֶׁאֶת לִבֵּנּוּ סָגְרָה מִסְּגוֹר.

הִתְרַכֵּךְ מַה שֶׁעָכוּר וַקַּר,

 כָּעֵת יָשׁוּב, כַּמָּה נֶהֱדָר!

הָאָבִיב, עוֹנָה מַלְהִיבָה,

בְּמַטֵּה קֶסֶם תַּצִּית אַהֲבָה!

רַבָּה תְּהִלַּת הָאֱלֹהִים

בָּאָרֶץ כָּאן כְּמוֹ בַּמְּרוֹמִים

אָשִׁיר לְאָב הָרַחֲמִים

וְהַלְּלוּיָה לוֹ אַנְעִים.

כֹּה יָפֶה הוּא בָּרָא, כֹּה מָתוֹק הוּא בָּרָא

אֶת לֵב הָאָדָם, וּפְנִימָה הֶעֱרָה

לְתוֹכוֹ מֵרוּחַ נִשְׁמָתוֹ הַטוֹבָה

הַנְּשָׁמָה אֲשֶׁר קְרוּיָה אַהֲבָה.

הָלְאָה יָוָן עִם הַלִּירָה

לֹא רִקּוּד לַמּוּזוֹת אָשִׁירָה!

כְּמוֹ יִרְאֵי הַשָּׁמַיִם, בְּשִׁיר הוֹדָיָה

אֶרְצֶה לְהַלֵּל אֶת הַבְּרִיאָה.

הָלְאָה עִם מוּסִיקַת הַכּוֹפְרִים!

נֵבֶל דָּוִד בְּנִגּוּן הוֹדָיָה

הוּא יְלַוֵּנִי בְּשִׁירִי

בְּעֵת זַמְרִי: הַלְּלוּיָה!

 ראו גם: היינריך היינה / שירי בריאה

.