נאום נתניהו

כל השבוע קראתי מאמרים של אנשים שהזדעזעו מהנאום שנשא נתניהו בבית המשפט, עם חבורת השרים וחברי הכנסת עטויי המסכות מאחוריו, שזה כאילו להקפיד על ההנחיות ובעצם בכלל לא, כי בימי קורונה אסור להצטופף ככה, אבל הם היו חייבים להצטופף כדי להדגים עד כמה הם עומדים מאחורי נתניהו, כולם כאחד, למרות שנתניהו אמר שאהבה זה ריחוק, ביטוי שמשקף את האישיות שלו יותר מכל דבר אחר, והמראה של מירי רגב נדחפת ודוחפת את ניר ברקת שדוחף אותה בחזרה, כל ההידחקות המגוחכת הזאת להראות תמיכה בנתניהו בסצינה שכל פרט בה היה לגמרי מתוכנן – חוץ ממירי רגב שטובה בהפתעות - גרם לי לפרוץ בצחוק, שכנראה מנע ממני להבין נכוחה את חומרת הדברים שנתניהו אמר, שזיעזעו כל כך הרבה אנשים. אני צחקתי מהנאום הזה יותר משצחקתי מהמערכון המצוין על הנאום של "ארץ נהדרת". הדבר שהנאום הכי הזכיר לי זה את נאום הזעם של משה קצב שהשתלח בגדי סוקניק, וכולם יודעים איך הסיפור שלו נגמר. נכון ששם היה מדובר באונס ולא בשוחד, שזאת עבירה הרבה יותר חמקמקה, אבל גם אונס קשה להוכיח. בשני המקרים אלה עבירות שנעשות במסתרים וללא עדים מלבד התוקף והקורבן, או המשחד והמשוחד שלא תמיד ברור לגמרי מי הוא מי, ולפחות קצב כעס באמת, ואצל נתניהו אפילו הזעם מבוים. איכשהו כל מה שנתניהו עושה לאחרונה לא מצליח להרגיז אותי, רק להצחיק. הכל כל כך מגוחך. התיקים שהוא המציא כדי לרצות בהם את מלחכי פנכתו, המינויים המגוחכים שלא מתאימים לכלום, ואיך הוא ניסה לשלוח את גדעון סער וגלעד ארדן לאמריקה, שגלעד ארדן הסכים לכך וגדעון סער ממש לא, כי הוא היחיד בליכוד שלא מוכן להתרפס בפני נתניהו ומתנהג בצורה מכובדת ואמיצה, וגם אם דיעותיו רחוקות משלי אני מעריכה בן-אדם עם אומץ, והדבר היחיד שאני חושבת על נתניהו זה שהוא אדם עלוב עם התנהגות עלובה, ושהוא מת מפחד שגדעון סער או גלעד ארדן יתפסו את מקומו בהנהגת הליכוד, וזה אחד הדברים שכל כך עלובים ומגוחכים בנתניהו, שהוא לא מפחד מהמנהיגים של מפלגות יריבות, שהם אמנם עלובים כמוהו או אפילו יותר ממנו, הוא מפחד מגדעון סער שהעז להתייצב מולו ולא מוכן ללקק לו כמו פמליית חדלי האישים שהוא מטפח, כי הסחורה היחידה שיש לנתניהו למכור היא הטענה שעליה בנויה כל האסטרטגיה שלו, שהימין זה נתניהו ונתניהו זה הימין ואין ולא יהיה לימין מנהיג אחר מלבדו, ואם יבחרו לראשות הליכוד מישהו אחר, הימין יפול, שזאת כמובן שטות גמורה, כי נתניהו מחזיק בשלטון לא מפני שהוא ראש ממשלה מוצלח כפי שטוענים מעריציו, ולא מפני שהוא רב תחבולות כפי שמאמינים גם מתנגדיו, אלא אך ורק מפני שהמתנגדים שלו מפוצלים ומפורדים ולא מסוגלים להתאחד נגדו ולהעיף אותו מהשלטון, וכוח שנשאב אך ורק מחולשת היריב איננו כוח גדול. נתניהו עסוק יומם ולילה קודם כל במניעת החלפתו בליכוד, כי חלק נכבד מחברי הליכוד מתעבים אותו לא פחות ממתנגדיו הפוליטיים, ולחלק סתם נמאס ממנו והם ישמחו כשילך. אני לא יודעת איך זה יקרה שהוא ילך, אבל יש לי מין תחושה כזאת שצריך פשוט להמתין שנתניהו ילך ושלא יעבור עוד זמן רב עד שזה יקרה, ובגלל האמונה הזאת אפילו לא הייתי מסוגלת ללכת להפגנות נגד נתניהו, שהרגשתי קצת אשמה על כך שלא הלכתי ולא השתתפתי. אני לגמרי מזדהה עם ההפגנות האלה, ובכל זאת לא מסוגלת להצטרף אליהן. אני פשוט מחכה שנתניהו ילך מעצמו. הרבה אנשים בטח יחשבו שזאת גישה מיסטית, ושצריך להפגין בכל הכוח שנתניהו ילך, ואין לי תשובה טובה לענות להם. בסך הכל גם אני מאמינה באקטיביזם פוליטי, ואני לא יודעת להסביר את עצמי. אני פשוט מרגישה שצריך לחכות שנתניהו ילך בעצמו ושזה יקרה די בקרוב. אני כמובן לא יודעת מה יקרה אז, כי אי אפשר לדעת מה יקרה בליכוד אחרי תקופת נתניהו, ומי יתפוס את מקומו. אני רק יודעת שמי שזה לא יהיה, הוא יהיה פחות נבזה מנתניהו, ואני בכלל מאמינה שלמרות הכל יהיה לנו טוב, ויותר מדאיגה אותי כרגע העלייה בתחלואה מקורונה והאנשים שרוקדים על הגגות בלי מסכות – כן כן, למרות שאני כבר זקנה ולא יוצאת לבלות, כשאני מטיילת עם אושר בלילה אני רואה את הצעירים ששרים ורוקדים על הגגות, וגם אצלנו בבניין היו כמה כאלה. יש להם דבר אחד משותף עם נתניהו: הם עושים דברים אסורים בראש חוצות, ואז נורא מתפלאים שכולם שמעו וראו אותם ורוצים להזמין להם משטרה. מי שלא רוצה תיק במשטרה שיתנהג כמו שצריך במקום לעשות דברים אסורים ולחשוב שהוא נורא חכם ומרמה את כל העולם. זאת עצה טובה גם לאנשים פשוטים וגם לראשי ממשלה.

פייסבוק כמטרה נוחה

יום אחרי שהשר גלעד ארדן הכריז שלמרק צוקרברג יש דם על הידיים, כי איננו מונע ממחבלים פוטנציאלים להפיץ מסרים בפייסבוק, דרש רוגל אלפר בעיתון "הארץ" לסגור את פייסבוק, כי לטענתו בגלל פייסבוק הישראלים מתנגדים להסכם עם תורכיה, הבריטים תמכו ביציאה מהאיחוד האירופי והמון אמריקאים תומכים בדונלד טראמפ. אני לא מתכוונת ליצור ביניהם סימטריה, כי גלעד ארדן דיבר מתוך זדון, מתוך רצון מחושב גם לגלגל את האשמה לטרור הפלשתיני על מישהו שאיננו צד לסיכסוך, כדי להרחיק את האשמה מעצמו כשר בממשלת ישראל, וכדי ליצור לחץ על פייסבוק שישתפו פעולה עם ממשלת ישראל ויכירו בה כריבון בשטחים הכבושים, דבר שממשלת ישראל עצמה חוששת לטעון בפה מלא, ואילו רוגל אלפר כתב מתוך בורות ומשאלת-לב, אבל ללא זדון. ובכל זאת הבחירה של שניהם בפייסבוק כמטרה מטרידה, ולא רק משום שהיא כה מופרכת. גם אם צוקרברג יסגור את כל הדפים שאינם לרוחה של ממשלת ישראל, הטרור הפלשתיני נגד ישראל לא ייפסק, מפני שלא פייסבוק גורם לטרור הזה, שצריך להודות ביושר שהוא מוגבל בהרבה מהטרור שסבלנו בזמן האינתיפאדה השנייה בראשית שנות האלפיים, כאשר בהתקפות נוראות של מחבלים מתאבדים בלי שום דפים בפייסבוק על בתי קפה, מסעדות ואוטובוסים, נהרגו ונפצעו בכל שבוע עשרות אנשים. רוב המפגעים בפיגועים הקשים יותר בגל הטרור הנוכחי הם בני משפחה שמכירים אישית זה את זה, ואינם נזקקים לפייסבוק כדי ליצור ביניהם קשר. המחבל שיזם את הפיגוע בשרונה למד בירדן ושם התוודע לאנשי דאע"ש באמצעות קשרים פנים אל פנים ולא דרך האינטרנט. למרבה הצער התגובה היחידה של ממשלת ישראל לטרור הפלשתיני היא להכריז על בניית עוד התנחלויות, שהן מוקד החיכוך העיקרי בין ישראל לפלשתינים, ומקוממות הן את הפלשתינים והן את מדינות העולם עוד הרבה יותר מעצם הכיבוש הישראלי בשטחים, וזאת בוודאי איננה דרך להפחית את הטרור הפלשתיני. ועכשיו גם תוקפים את צוקרברג, שהוא עושה כסף משפיכות דמים, שזה מה שאנטישמים תמיד טענו לגבי יהודים, שהם שופכים דם כדי לספק את תאוות הבצע שלהם, וממשלת ישראל, ברוח העומד בראשה, איננה בוחלת בשום התבטאות גזענית או אנטישמית, כאשר הדבר יכול לשרת את מטרתה המיידית. חשיבה לטווח ארוך והימנעות מפגיעה באנשים אינם ממאפייניה של הממשלה הנוכחית, אבל אפילו בסטנדרטים הפסולים של הממשלה הזו ההתבטאות של ארדן עברה כל גבול.

אלפר לעומת זאת מקונן על כך שאנשים אינם קוראים את העיתונות הממוסדת אלא מקבלים את המידע דרך הרשתות החברתיות. זה אולי נכון לגבי אנשים צעירים, אבל הבריטים שתמכו ביציאה מהאיחוד האירופי הם דוקא מבוגרים, שפחות משוטטים ברשתות החברתיות ויותר קוראים עיתונים כמו ה"סאן" הנפוץ, שתמך ביציאה מהאיחוד, ואילו טרח אלפר למלא אחר עצתו שלו ולקרוא לפחות את עמיתיו, יכול היה ללמוד מכתבותיו המצוינות של אנשיל פפר על העיתונות הפופולארית – והצהובה – בבריטניה, שתמכה ביציאה מהאיחוד, מה שגרם למביני דבר לחשוש מראש שעמדת ה"סאן" רב ההשפעה היא זו שתנצח במשאל העם, כפי שאכן קרה. העובדה שעיתונות היא ממוסדת איננה מבטיחה שתהיה הגונה או חכמה יותר מכל פוסט בפייסבוק שלכותבו יש לרוב הרבה פחות אינטרסים והרבה פחות גישה לפוליטיקאים מכפי שיש לבעלי השליטה בעיתונות הממוסדת. גם בעיתון "הארץ" ליגלג  נחמיה שטרסלר על החוששים מעזיבת בריטניה והסביר שבריטניה תצליח יותר בלי הרגולציה האירופית המגבילה. העובדה שגם הימין הקיצוני באירופה היה מצליח יותר בלי המגבלות שהטילו המוסדות ובתי המשפט האירופיים על פגיעה במהגרים ובזרים איננה מטרידה את שטרסלר, שלא גיבש את דיעותיו בעקבות קריאת פוסטים בפייסבוק. מדהים, אבל העיתונות הממוסדת יכולה להיות לאומנית וצעקנית ומטומטמת ממש כמו פוסטים בפייסבוק ויותר, ואפילו בישראל אין חסרות דוגמאות לכך. דוקא הצעירים שפעילים ברשתות החברתיות הם אלה שרצו להישאר באירופה. הם שעולמם איננו מוגבל ללשונם ולארצם, אלא מרבים לחצות גבולות באינטרנט וגם בחיים האמיתיים. למרבה הצער העיתונות הממוסדת הבריטית משפיעה על הפוליטיקה הבריטית הרבה יותר מפייסבוק וממרק צוקרברג, שמנסה דוקא לקדם שיתופי פעולה בינלאומיים ולא הסתה לאומנית. ברקסיט היה ניצחון הזקנים עם העיתון על הצעירים עם הפייסבוק.  

גם התמיכה בטראמפ בארצות-הברית מגיעה במידה רבה ממבוגרים שמרנים שאינם משתמשים טיפוסיים בפייסבוק, כמו כורי הפחם שנדב אייל ריאיין אתמול בכתבתו המצוינת, שמאבדים את פרנסתם הנוראה, עתירת התאונות והמחלות, עקב צימצום השימוש בפחם לטובת אנרגיות פחות מזהמות כמו גז טבעי, וכועסים על הילארי קלינטון שמתנגדת לבעלי המיכרות. טראמפ מושך אחריו מובטלים מן התעשיות המיושנות שהולכות ונסגרות לא רק בגלל גלובליזציה והעברת מפעלים לסין, אלא בגלל טכנולוגיות חדשות ותפיסות חדשות של רגישות לזיהומים סביבתיים ולסיכון חיי עובדים בתנאי עבודה קשים כמו אלה ששררו תמיד במיכרות. אפילו במאמציו לשדר נוסטלגיה ולפאר את העבודה במיכרות שפירנסה את הכורים בכבוד, לא התאפק הגימלאי הקשיש מהמיכרות מלספר לנדב אייל על תאונה קטלנית מחרידה, שכמוה אירעו רבות במיכרות הפחם. לא כל מה שהיה פעם ראוי לגעגועים.

למרות כל ההבדלים ביניהם, יש צד שוה להתבטאויותיהם של ארדן ושל אלפר שמציג תופעה נפוצה: יחס שלילי לטכנולוגיה חדשה והאשמתה בכל הרעות שקדמו לה ושאין לה שום קשר אליהן ושום השפעה ממשית עליהן. הטענה שפעם היה טוב יותר ושהחדש הוא מקור הרע בעולם היא טענה עתיקה, ואנשים האשימו בתורם את הדפוס, ההשכלה, העיתונות, מנוע הקיטור, הרכבת, המכונית, הפמיניזם, הדמוקרטיה, אנרגיית הגרעין ועוד ועוד בכל הרע בעולם, וכעת הם מאשימים את האינטרנט. אבל הסיכסוכים בין אנשים ובין עמים, וכל הרוע והאלימות בעולמנו, אינם נובעים מטכנולוגיות או השקפות חדשות, אלא מאופיו של המין האנושי, שהוא דוקא ישן נושן, ונותר בעינו עם כל הטכנולוגיות החדשות.