יותר מדי צפרדעים לבלוע

מאד הייתי רוצה שנתניהו יסולק מכס ראש הממשלה. מאד הייתי רוצה שהקואליציה העתידית שלו עם הבית היהודי והמפלגות החרדיות, שלמענה הוא פירק את ממשלתו הנוכחית, לא תצא אל הפועל. אבל כעת יש יותר מדי צפרדעים לבלוע, ומרגע לרגע אני נאחזת בחילה הולכת וגוברת ממה שאמור להיות אלטרנטיבה ושמחת הרגע שלי הולכת ומתפוגגת. זה לא שהיו לי ציפיות מופרזות. מאד קיויתי שציפי לבני תחבור ליאיר לפיד ותחסוך לי את הדילמה, ואני כדרכי אלך בשירת "אמרו לו" להצביע למפלגת העבודה, אחזור הביתה כדי לשמוע שהמפלגה קיבלה שני מנדטים פחות מהצפי הכי גרוע שלי ולהיווכח שמי שבחרתי בעצם עולה לי על העצבים, ואמשיך לשיר לעצמי "אך הוא לא למד שום לקח / ואין לו שכל גם להצטער" למרות שאני דוקא כן מצטערת כל הזמן, אבל השיר הזה גדול, אולי אבקש שיחרתו לי אותו על הקבר. אבל אתמול באמת הרגשתי שכל זה יותר מדי בשבילי. לא רק להצביע לרשימה שציפי לבני ועמיר פרץ משוריינים בה במקומות שהייתי רוצה לראות בהם את שלי יחימוביץ' ואיציק שמולי, אלא גם לשמוע שהגברת שהתמחתה בהרס מפלגות ואיננה מביאה איתה אפילו את חברי מפלגתה הקטנה – חלקם מעדיפים לחבור ליאיר לפיד או למשה כחלון, תובעת לכהן ברוטציה כראש ממשלה! ראש ממשלה עם ארבעה מנדטים בדוחק. ובכל פעם ששמעתי את ההכרזות על כך שצריך לוותר על האגו הרגשתי איך עולה בי הכעס. מי בכלל ויתר כאן על האגו? מנהיג מפלגה שיש לו כעת חמשה-עשר מנדטים ובבחירות ניבאו לו שלושה עשר מנדטים וכנראה היו מעיפים אותו אחרי הבחירות ומנהיגת מפלגה שכעת יש לה ששה מנדטים ובבחירות ניבאו לה ארבעה מנדטים וסוף לקריירה, עומדים על קצות האצבעות ורצים לראשות הממשלה. האם אפשר ללקות באגו-טריפ גרוע יותר? וכן, ביחד מנבאים להם לעבור במנדט או בשניים את הליכוד, וגם זה שמא ואולי. ואיך הם יקימו קואליציה? עם מי? נניח שלפיד יצטרף אליהם עם עשרה או אפילו שנים עשר מנדטים, ומרץ והסיעות הערביות יתמכו בהם מבחוץ, מה שאומר במקרה הטוב במיוחד גוש חוסם של חמישים מנדטים, שזה לא ממש גוש חוסם. מי עוד יצטרף? החרדים? החרדים מעדיפים את נתניהו, ואם הם עוד היו מוכנים ללכת עם הרצוג בתנאים מסוימים, עם ציפי לבני הם לא ילכו בחיים, ובכל מקרה נתניהו לא היה מפרק את ממשלתו ומפזר את הכנסת לולא ידע שגם נפתלי בנט וגם החרדים יצטרפו בוודאות לקואליציה שלו. ומי עוד? כחלון שמכריז שהוא הליכוד האמיתי ופונה למאוכזבי נתניהו יעדיף להצטרף לקואליציה של השמאל? לא נראה לי. כחלון רוצה להצטרף לנתניהו מעמדת כוח, לא להעלות לשלטון את השמאל, אפילו אם זה לא כל כך שמאל. גם ליברמן לא נראה לי כמועמד לקואליציה שנסמכת על קולות מר"ץ והערבים, אפילו לו היו אלה מוכנים לתמוך בקואליציה שהוא חבר בה. וליברמן וכחלון כבר חתומים על הסכם עודפים ומשתפים פעולה, והם כנראה יהיו האחים של קואליציית נתניהו הבאה, שיכופפו את ידיו בצוותא ואולי יגרמו לו להתגעגע ללפיד. בקיצור, הכל חלומות באספמיה או במקרה זה חלומות באמריקה. הרצוג ולבני יכולים לחלום באותו מחיר שהם ראשי ממשלת ישראל או נשיאי אמריקה. כן, זה נורא מייאש ולא יפה לייאש דוקא את המחנה שלי לפני הבחירות, אבל לפעמים יאוש הוא לא דבר רע. לפעמים דוקא כשאין לך סיכוי להצליח במה שהיית רוצה, אתה יכול לנסות לעשות משהו יפה במקום משהו מועיל. אתה יכול למשל, במקום לרדד ולמחוק את האידיאולוגיה שלך, דוקא לחדד ולהדגיש אותה, אבל לשם כך צריכה להיות לך מחויבות אידיאולוגית ברורה למשהו, ולהרצוג וגם ללבני אין כזאת. הם אנשים שחוץ מאגו מנופח אין להם כלום, וכל מה שמדריך אותם הוא ניפוח האגו, שמספקים להם הסקרים המנבאים להם שיעברו את נתניהו במספר המנדטים. לבני כבר עברה פעם את נתניהו במספר המנדטים, וכולנו ראינו מה יצא מזה. זה לא גרם לה להבין שהדרישה שלה להיות ראש ממשלה היא לא רק אגו-טריפ, היא גם חוצפה ממדרגה ראשונה, חוצפה שהולכת וגדלה ביחס הפוך למספר מצביעיה. ההישג היחיד של מפלגת הרציפי הוא הענקת שיריון ללבני ולעמיר פרץ, שספק אם היה נבחר למקום ריאלי ברשימת מפלגת העבודה, וגם שיריון ליצחק הרצוג, מפני העפתו המהירה מתפקיד ראש המפלגה אחרי הכישלון בבחירות, כי הברית עם ציפי לבני ועמיר פרץ אמורה גם לשמר את מקומו בראשות המפלגה ולדחוק את רגליהם של שלי יחימוביץ' ואנשיה. לכן מראה הרצוג כתף קרה לבן הברית המתבקש יותר יאיר לפיד, בשל היותו של לפיד ידיד אישי של שלי יחימוביץ', שסירבה במערכת הבחירות הקודמות להיכנע לדרישותיה המופרכות של ציפי לבני, שכדי להתנקם ביחימוביץ' פעלה לפירוק מפלגת העבודה וצירפה לרשימתה את עמרם מצנע ועמיר פרץ, לאחר שהאחרון כבר נבחר למקום שלישי ברשימת העבודה. כאלה הם הרצוג ולבני ולא מהם תבואנה התקוה והישועה למחנה השמאל, גם אם הם יעברו את נתניהו בשלושה מנדטים, מה שספק אם יקרה, כי עצם האיום משמאל יחזק את נתניהו בתוך מחנהו, כפי שכבר היה אפשר לראות מן ההצבעה במרכז הליכוד אתמול להקדמת הבחירות הפנימיות. תומכי הליכוד לא ירשו לעצמם להישאר בבית או להצביע ליריבי נתניהו ולהניח ללבני והרצוג לנצח, ואפילו אם כן אני בכל מקרה אינני מסוגלת להתגבר על הגועל שמעוררים בי ציפי לבני ועמיר פרץ, שגם בלי יומרות לרוטציה היה לי מאד קשה לבלוע את שיריונם ברשימה שהיא למעשה רשימת מפלגת העבודה שמתפרקת מדגליה כדי לנפח שני פוליטיקאים קטנטנים הלוקים בשגעון גדלות. פוליטיקאים זקוקים אולי למידה של צביעות, אבל אני, שהיאוש הוא מצבי הקיומי, פטורה ממנה, ואם מוכרחים לוותר על האגו ולהתגבר על רגש הדחייה, אז במקום להצביע לדחיק-סליק הרציפי שיש לו שני ראשים ואין לו כמעט גוף, אני מעדיפה כבר להצביע למפלגת חד"ש, השריד האחרון כיום לסוציאליזם בכנסת, ואולי לתרום בכך את תרומתי הצנועה לאחוות יהודים-ערבים ולחיזוק מעמד העובדים. כך לפחות אוכל להישאר עם אותו השיר:

אמרו לו שהחולצה האדומה

היא לא מציאה

אמרו לו שהוא נכנס כאן לצרה

ואין יציאה

אמרו לו שיהיה כבר מעשי

רמזו לו שיתבגר,

אך הוא לא למד שום לקח

ואין לו שכל גם להצטער.

ושיצביעו למפלגת הרציפי כל המעשיים.

https://www.youtube.com/watch?v=ykkSqpoJPKI

מפלגת העבודה בבוקר שאחרי

כמובן שאני עצובה שמפלגת העבודה קיבלה רק חמישה עשר מנדטים, אבל אני בשום אופן לא כועסת על שלי יחימוביץ', כי אני חושבת שהיא עמדה בגבורה במתקפות מאד קשות שבאו מתוך המחנה שלה, ובראש וראשונה הבגידה של עמיר פרץ, שהחל לתקוף אותה מיד לאחר בחירת הרשימה לכנסת ומיד אחר כך עזב למפלגתה של ציפי לבני, ומאז אי אפשר היה לפתוח רדיו בלי לשמוע את עמיר פרץ, מספר שלוש ברשימת העבודה לכנסת שהפך למספר שלוש במפלגתה של ציפי לבני, תוקף את שלי יחימוביץ' ללא הפסקה. זה לא עזר לציפי לבני ולעמיר פרץ עצמו, שמפלגתם קיבלה רק ששה מנדטים, אבל זה פגע מאד במפלגת העבודה. לכן אני כועסת מאד מאד על איתן כבל שמיהר הבוקר להשתלח בשלי יחימוביץ' ולהאשים אותה בכישלון, כי אם יש מישהו שאחראי בגדול לקושי של יחימוביץ' לקבל יותר מנדטים זהו מחנה עמיר פרץ שמנהיגם התנהג כפי שהתנהג ואיתן כבל ממשיך בדרכו. בכלל תרומתם היחידה של ציפי לבני וחבריה למערכת הבחירות הנוכחית היתה לפגוע בקדימה ובעבודה ולאפשר לנתניהו, למרות חולשתו הגדולה, להרכיב את הממשלה הבאה, מה שהיה כנראה קורה ממילא, אבל הרעל שזרעו ציפי לבני ועמיר פרץ במחנה מתנגדי נתניהו הקל מאד על נתניהו לחזור ולהיות, אמנם מוכה, אבל בכל זאת ראש ממשלה.

יאיר לפיד ומפלגתו אינם שייכים למתנגדי נתניהו, וזאת אחת הסיבות להצלחתם – הציבור איננו רוצה באמת להחליף את נתניהו, אלא רק להעניש אותו על המצב הכלכלי הקשה ועליות המחירים הבלתי פוסקות, אלה שהיו בלב המחאה, ואם היה לשלי יחימוביץ' כישלון זה חוסר ההבנה שלה שמחאת הקוטג' של איציק אלרוב וחבריו היא בלב המחאה אפילו יותר מהמחאה המרשימה של דפני ליף ואיציק שמולי, ושהקושי לחיות בישראל, הקושי הבלתי אפשרי לחיות בכבוד מהמשכורת ולמצוא קורת-גג הוא המקור לזעם הציבורי על נתניהו, ולא שום בעיה אחרת. יאיר לפיד קרא את המפה נכון, ולכן הוא הצליח, אבל הוא הצליח רק כמפלגה בינונית, בזכות אישיותו הנלבבת ובזכות קולות שמשך מהימין המתון, קולות שבעבר ניתנו למפלגת קדימה, ולכן הוא לא יעמוד בראש גוש חוסם שאיננו קיים באמת, אלא יצטרף לממשלת נתניהו, וזה דבר טוב, במיוחד אם התוצאה מהצטרפותו תהיה סילוקה של ש"ס מהממשלה, או לפחות מתיק הפנים, והפסקת ההתעמרות של מפלגת ש"ס במבקשי אזרחות שאינם יהודים ובעובדים זרים. חבל מאד שיחימוביץ' הכריזה שלא תצטרף לממשלה. חבל מכמה סיבות: ראשית משום שאחרי מערכת בחירות ארוכה שבה סירבה להצהיר שלא תיכנס לממשלה ונגררה להצהרה הזו רק לאחר ירידה בכוחה, זה נראה כמו זגזוג, כמו מסיבת העיתונאים הפתטית של נתניהו עם משה כחלון, ואם בחרה בדרך מסוימת היה עליה להמשיך בדרך זו עד הסוף ולהראות עקביות ונחישות למרות הביקורת הקשה, גם אם התוצאה לא היתה שונה. ושנית מפני שיכולה לקום עכשיו ממשלה שבמרכזה הליכוד ביתנו, יאיר לפיד ומפלגת העבודה, הליכוד מעוניין בכך ומצהיר על כך בריש גלי, וזה יכול להביא שינוי מאד גדול ומשמעותי במדיניות הממשלה, ואם זה לא יקרה בגלל ההצהרה של יחימוביץ' שלא תיכנס לממשלת נתניהו זה מאד חבל. אבל אני בטוחה שגם באופוזיציה שלי יחימוביץ' תייצג אותי נאמנה ותילחם למעני ולמען אנשים כמוני, ולכן גם הצבעתי לה, ואינני שותפה לאלה שכל הזמן תקפו אותה על כך שהיא מסרבת להצהיר שלא תיכנס לממשלת נתניהו, ועכשיו תוקפים אותה על כך שנכנעה להם והצהירה הצהרה מיותרת ומזיקה. לראש מפלגה יש הרבה כוח, אבל זה לא כוח בלתי מוגבל – ראו את מקרה בנימין נתניהו. בשביל להצליח כל אדם, ולו החזק ביותר, צריך חברים ותומכים נאמנים, שיתנו לו ביטחון ללכת בדרכו ולא ינסו לשפוך את דמו בהזדמנות הראשונה, תוך שהם משבחים את עצמם על נאמנות שמעולם לא היתה. יכולתה של מפלגת העבודה להישאר מלוכדת ונאמנה לעצמה היא זו שתקבע האם חברותה בכנסת תהיה לברכה או לקללה לבוחריה ולה עצמה.

ציפי המפרקת

לא חשבתי שזה מה שיקרה, אבל חוץ מאנשי כ"ך המתועבים הדמות שהכי מעוררת בי דחייה בבחירות האלה היא דוקא ציפי לבני. אף פעם לא תמכתי בה, כי בעיניי היא חלק מהימין, בוודאי מבחינת דיעותיה הכלכליות-חברתיות, אבל הייתי שמחה אם היא היתה מצליחה להרכיב את הממשלה בבחירות הקודמות ולא נתניהו. אז נראה היה שיש לה סיכוי מאד טוב לכך, וקדימה זכתה במנדט אחד יותר מהליכוד, שאז זה נראה כמעט מובן מאליו ועכשיו זה נראה דימיוני. אבל ציפי לבני לא הצליחה להרכיב ממשלה, וזה כישלון שלה. מי שלא מצליח להרכיב ממשלה איננו יכול להיות ראש ממשלה, וגם איננו יכול לבוא בטענות על כך שלא מינו אותו לראשות הממשלה, כי אף אחד לא חייב למנות אותך לראשות הממשלה. להיות ראש ממשלה זאת איננה זכות יסוד שאתה יכול לדרוש ממישהו לקיים כלפיך. זה משהו שאתה צריך להשיג בעצמך, אם אתה רוצה ויכול, וציפי לבני רצתה מאד אבל לא יכלה, וכמו שמשפטנים אוהבים לומר אין לה להלין אלא על עצמה בלבד. ציפי לבני רוצה שנאמין שהיא יכולה להיות ראשת ממשלה מצוינת, אבל חובת ההוכחה היא עליה, ואת הדבר הבסיסי שצריך בשביל להיות ראש ממשלה, שזה להרכיב ממשלה, ציפי לבני לא הצליחה לעשות למרות שהיו לה נתונים מאד טובים לכך, גם אחרי שאהוד אולמרט פרש וגם אחרי שהיא זכתה בבחירות במנדט אחד יותר מנתניהו. ציפי לבני יכלה גם להצטרף לממשלה בראשות נתניהו, שנתניהו דוקא היה מעוניין בזה, והיא החליטה שלא לעשות זאת אם נתניהו לא ייתן לה להיות ראש הממשלה, כי ציפי לבני רוצה להיות ראש הממשלה וחושבת שמישהו חייב לה את זה, אבל אף אחד לא חייב לה כלום, בטח לא נתניהו, שלא שוכח איך הוא זכה רק בשנים-עשר מנדטים, אחרי שאריאל שרון ביחד עם ציפי לבני והרבה אנשים אחרים פרשו מהליכוד לקדימה ובעצם פירקו את הליכוד. ציפי לבני מאד טובה בלפרק מפלגות, של עצמה ושל אחרים, ואחרי שהיא גמרה לפרק את הליכוד וגם את קדימה, כי שאול מופז ניצח אותה בבחירות הפנימיות, ומאז שציפי לבני החליטה שהיא צריכה להיות ראש הממשלה היא מפרקת כל מפלגה שלא נותנת לה להיות ראש הממשלה שהיא בכל מקרה לא מצליחה להיות, גם אם זאת המפלגה שלה, כמו שקדימה היתה לזמן מסוים. אבל ציפי לבני לא הסתפקה בלפרק את הליכוד ואת קדימה, ואחרי שהתברר לה ששלי יחימוביץ', שזכתה בראשות מפלגת העבודה בבחירות דמוקרטיות, לא מוכנה להעמיד את מפלגת העבודה לרשות שאיפותיה של ציפי לבני להיות ראש הממשלה, כאילו מי שהצביע בשביל שלי יחימוביץ' לראשות העבודה מסכים בכלל לקבל את ציפי לבני במקום, מה שכמובן ממש לא נכון, כי מי שתומך בשלי יחימוביץ' תומך בביסוס מדינת הרווחה, דבר שציפי לבני ממש לא תומכת בו ולא מתעניינת בו בכלל, וחוץ מזה מי שמצביע בבחירות דמוקרטיות מצפה שמי שהוא הצביע בשבילו להיות הראש יהיה הראש, ולא מישהי שמחפשת מפלגה פנויה להובלה, כי את כל המפלגות האחרות שהיו לה היא כבר הרסה, ואחרי שהיא לא הצליחה להפוך את מפלגת העבודה למפלגה החדשה שלה, היא החליטה להרוס גם את מפלגת העבודה, וצירפה את עמרם מצנע ועמיר פרץ למפלגה שלה במקומות מיד אחריה, מה שדחף את אנשי קדימה שהצטרפו אליה אחורה, כי גם את אלה שעזבו את קדימה בתקוה להיכנס יחד עם ציפי לבני לכנסת ציפי לבני מוכנה לדפוק בשביל לקדם את עצמה, וציפי לבני חשבה שאם היא תמשוך אליה חברי כנסת מהעבודה כמו ששרון משך חברי כנסת מהליכוד לקדימה, היא תהרוס את מפלגת העבודה ותקדם את עצמה, וגם תדפוק את שלי יחימוביץ', שלא הסכימה להעמיד את המפלגה שהיא בנתה למופת מההריסות שהותיר אהוד ברק לרשות ציפי לבני, שאחרי שסילקו אותה מראשות קדימה והיא פרשה מקדימה והרסה את קדימה, רצתה שיתנו לה לעמוד בראש מפלגת העבודה כדי שהיא תוכל לרוץ לראשות הממשלה, ומכיוון שלא נתנו לה היא ניסתה לפרק גם את מפלגת העבודה. כשציפי לבני צירפה אליה את עמיר פרץ היא הודיעה על כך לתקשורת בחיוך זדוני ומדושן עונג, שכולו התמוגגות: איך דפקתי את שלי יחימוביץ', חה חה חה, איזה גדולה אני. אפילו ביבי, כשהוא ניסה כל הזמן לפרק את קדימה, לא היה כל כך מרוצה מעצמו עד גועל כשהוא הצליח למשוך חזרה לליכוד חברי כנסת מקדימה, וגם אי אפשר היה באמת לכעוס עליו, כי קדימה נבנתה מפירוק הליכוד, אז היה איזה סוג של צדק בלפרק את קדימה כדי לבנות את הליכוד בחזרה. אבל המאמץ של ציפי לבני לפרק את מפלגת העבודה היה כבר שפל המדרגה, הוא כבר היה נקמנות וכוחנות לשמה, והוא הצליח לפגוע במפלגת העבודה, אבל הוא לא הצליח לפרק אותה. הוא הרבה יותר פירק את מפלגת התנועה של ציפי לבני, שהפכה מפלג יחסית הומוגני של קדימה למפלגה שהדבק היחיד שלה הוא להרוס מפלגות אחרות כולל את עצמה, כי להרוס מפלגות זה הדבר שבו ציפי לבני הכי מצטיינת והכי מצליחה. כל זה לא הפריע כמובן לציפי לבני לבוא ולהתחנחן בערוץ שתיים שהיא רוצה ללכד מחנה נגד נתניהו, כאילו אחרי שהיא צירפה אליה את עמיר פרץ ועמרם מצנע אפשר בכלל לדמיין איזשהו חיבור בינה לבין מפלגת העבודה. אני באמת לא יודעת למה יחימוביץ' מיד ענתה לה שהיא תשמח להיפגש איתה. אני לא יכולה לדמיין את יחימוביץ' בשום סיטואציה שמחה לפגוש את ציפי לבני במצב חי, אבל כנראה פוליטיקאים מוכרחים לשחק אותה, למרות שאותי דוקא היה משמח אם יחימוביץ' היתה מכריזה שהמומחיות של ציפי לבני זה פירוק מפלגות ולא איחוד מפלגות ושהכי טוב יהיה לגוש השמאל אם ציפי לבני תפרק כבר את המפלגה החדשה של עצמה עוד לפני הבחירות, במקום לפרק אותה אחריהן, אחרי שגם במפלגה החדשה שלה יימאס לכולם ממנה ויעיפו אותה, כל אלה שהצטרפו אליה בתקוה להיכנס ככה לכנסת ובגלל כל הצירופים והתמרונים שלה לא ייכנסו לכנסת הבאה. בכל אופן שלי יחימוביץ' הלכה עם לבני לפגישה אבל תיאמה עם יאיר לפיד איך להעמיד את ציפי לבני במקום שלדעתי טוב היא עשתה. גם ליאיר לפיד אני בחיים לא אצביע, למרות שאני מחבבת אותו, במיוחד אני מחבבת אותו בתור מנחה תכניות בטלויזיה שלזה הוא נראה לי הרבה יותר מתאים מאשר להיות שר בממשלה, והרצון שלו להיות ראש מפלגה נראה לי קצת מגלומני, אבל לפחות הוא לא גנב את המפלגה שלו מאף אחד אחר, שזה הרבה יותר ממה שאפשר להגיד על ציפי לבני שלא מפסיקה לנסות להתעלק על אחרים, ואחרי זה באה בטענות שניפנפו אותה. אני מאד מקוה שלשלי יחימוביץ' יהיו בסופו של דבר יותר מעשרים מנדטים ואני אשמח אפילו אם היא תיכנס לממשלה, למרות שאני מניחה שנתניהו יעדיף להקים ממשלה עם הבית היהודי ועם ש"ס ואגודת ישראל וגם עם יאיר לפיד, שיותר קרובים לתפיסה הכלכלית חברתית שלו, אבל נדמה לי שנתניהו איננו מוציא מכלל אפשרות להקים ממשלה עם שלי יחימוביץ' ואפילו להיענות לחלק מהדרישות הכלכליות שלה, שאם זה יקרה אני אשמח, כי זה יהיה לדעתי טוב למדינת ישראל ולאנשים שחיים בה. את ציפי לבני נתניהו לא רוצה בממשלה שלו בשום צורה, כי הוא פשוט לא יכול לסבול אותה, ואם יש משהו שמשותף גם לי וגם לבנימין נתניהו, כנראה שלמשהו הזה יש באמת סיבה טובה.