ד.ה. לורנס / עטלף

עֲטַלֵּף / ד.ה. לוֹרֶנְס

בָּעֶרֶב, בְּיוֹשְׁבִי עַל מִרְפֶּסֶת זוּ,

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶש מִמַּעֲרָב, מֵעֵבֶר לְפִּיזָה, מֵעֵבֶר לְהָרֵי קַארָרָה,

שׁוֹקַעַת, וְהָעוֹלָם מֻפְתָּע...

כְּשֶׁהַפֶּרַח הֶעָיֵף שֶׁל פִירֶנְצֶה בָּעֲלָטָה

מִתַּחַת לַגְּבָעוֹת הַחוּמוֹת הַזּוֹהֲרוֹת סְבִיבוֹ...ּ

כְּשֶׁתַּחַת קִמְרוֹנוֹת הַפּוֹנְטֶה וֶקְיוֹ [הגשר העתיק]

אוֹר יָרוֹק חוֹדֵר כְּנֶגֶד הַזֶּרֶם, בֹּהַק מִמַּעֲרָב,

כְּנֶגֶד זִרְמוֹ הָאָפֵל שֶׁל הָאַרְנוֹ...

שָׂא עֵינֵיךָ, וּרְאֵה עֲצָמִים מְעוֹפְפִים

בֵּין הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה:

סְנוּנִיּוֹת עִם סְלִילֵי חוּטִים כֵּהִים תּוֹפְרוֹת אֶת הַצְּלָלִים יַחְדָּיו.

מָעוֹף בְּמַעְגָּל וּפָּרַבּוֹלָה נֶחְפֶּזֶת תַּחַת קִמְרוֹנוֹת הַגֶּשֶׁר,

הֵיכָן שֶׁהָאוֹר חוֹדֵר,

פְּנִיָּה פִּתְאוֹמִית מֵעָלָיו שֶׁל עֶצֶם בַּאֲוִיר:

טְבִילָה בַּמַּיִם.

וְאַתָּה חוֹשֵׁב:

"הַסְּנוּנִיּוֹת מְאַחֲרוֹת כָּל כָּךְ לָעוּף!"

סְנוּנִיּוֹת?ֵ

ֵ

חַיֵּי אֲוִיר אֲפֵלִים מִסְתַּלְסְלִים,

אַךְ חֲסֵרִים אֶת הַסִּלְסוּל הַטָּהוֹר...

פִּרְכּוּס, צִיּוּץ, צְמַרְמֹרֶת גְּמִישָׁה בְּמָעוֹף,

כְּנָפַיִּם מְשֻׁנָּנוֹת כְּנֶגֶד הַשָׁמַיִם,

כְּמוֹ כְּפָפָה, כְּפָפָה שְׁחוֹרָה נִזְרֶקֶת מַעְלָה בָּאוֹר,

וְנוֹפֶלֶת חֲזָרָה.ֹ

בְּהֶחְלֵט לֹא סְנוּנִיּוֹת.

עֲטַלֵּפִים!

הַסְּנוּנִיּוֹת נֶעֶלְמוּ.

בְּרֶגַע מְהֻסָּס הַסְּנוּנִיּוֹת פִּינוּ אֶת מְקוֹמָן

בַּגֶּשֶׁר הֶעַתִּיק...

חִלּוּפֵי מִשְׁמָרוֹת.

עֲטַלֵּפִים, וּזְחִילָה טוֹרְדָנִית בְּקַרְקַפְתֵּךָ

כְּשֶׁהָעֲטַלֵּפִים חָגִים מֵעַל רֹאשְׁךָ

מִתְעוֹפְפִים בְּשִּׁגָּעוֹן.

פִּיפִּיסְטְרֶלוֹ! [עטלף באיטלקית]

חֲלִילָן שָׁחוֹר עַל חָלִיל אֵינְסוֹפִי

גּוּשִׁים קְטַנִּים שֶׁעָפִים בַּאֲוִיר

וְקוֹלָם מְרֻשָׁע וְנוֹרָא עַד אֵין קֵץ.

כַּנְפֵיהֶם כְּמוֹ פּסּוֹת מִטְרִיָּה.

עֲטַלֵּפִים!

יְצוּרִים שֶׁתּוֹלִים אֶת עַצְמָם כְּמוֹ סְחָבָה יְשָׁנָה כְּדֵי לִישׁוֹן

וּבְאֹפֶן דּוֹחֶה, בְּהִפּוּךְ.

תְּלוּיִים בְּהִפּוּךְ כְּמוֹ שׁוּרוֹת שֶׁל סְחָבוֹת יְשָׁנוֹת וְדוֹחוֹת

וּמְגַחֲכִים בִּשְּׁנָתָם.

עֲטַלֵּפִים!

בְּסִין עֲטַלֵּף הוּא סִימָן לְשִׂמְחָה.

לֹא אֶצְלִי!

השיר במקור

תרגומי שירים נוספים של לורנס בבלוג חפשו תחת התגית ד.ה. לורנס.

האם הגיע נגיף הקורונה לאדם מעטלפים, שהסינים מכינים מהם מרק? בכל מקרה מתאים שירו של לורנס לימים האלה. בעת שהותו בעיר פירנצה מתבונן לורנס בעטלפים המסתחררים סביב קמרונות הגשר העתיק מעל נהר הארנו, ונהנה לגלגל על לשונו את שמו האיטלקי המתנגן של העטלף Pipistrelo, שצלילו מזכיר לו את צליל המלה האנגלית pipe שאחד ממובניה הוא חליל, אבל קולות העטלפים אינם נעימים לו, אלא מצמררים, כפי שחש כל מי שלהקת עטלפים הסתחררה מעליו בצווחות. השם האיטלקי לעטלף הוא שיבוש של שמו הלטיני vespertilio הגזור מן המלה vesper שפירושה "עֶרֶב". כך תרגם הירונימוס את המלה "עטלף" המופיעה במקרא שלוש פעמים, בספר ויקרא פרק י"א פסוק י"ט, בספר דברים פרק י"ד, פסוק י"ח, ובספר ישעיהו פרק ב' פסוק כ'. הירונימוס הלך בעקבות תרגום השבעים שאף הוא זיהה את העטלף המקראי עם היונק שאנו מכנים כיום עטלף, אלא שביוונית גזור שם העטלף מהמלה "לילה", בדומה לעוף המכונה במקרא "לילית", ולא מהמלה "ערב". מעניין החיבור שחיבר לורנס בין עטלפים וסנוניות, שכן לותר תירגם את אזכורי העטלף בתורה כ-schwalbe, סנונית, ואת שמו של העטלף בגרמנית, Fledermaus "עכבר מכונף", שמר כתרגום לתנשמת, ורק את איזכור העטלפים בספר ישעיהו תירגם Fledermauese, שכך נקרא בגרמנית היונק המעופף שאנו מכנים כיום עטלף. כפילות זו הופיעה גם אצל רש"י, וייתכן שמקורותיה קדומים. מכיוון שהמשכילים העבריים שהכירו היטב את תרגום לותר השתמשו בו כדי לתרגם חזרה לעברית את שמות החיות והעופות שהכירו בגרמנית, הכפילות אצל לותר יצרה בלבול גם אצלם, אך בסופו של דבר הכריע האיזכור בתלמוד במסכת בכורות ז' ע"ב  של העטלף כיונק, בזיהוי העטלף עם היונק המעופף המכונה כך כיום, למרות שבתלמוד תואר העטלף בטעות כיונק מטיל ביצים בדומה לעופות: "כל המוליד מניק, וכל המטיל ביצים מלקט, חוץ מעטלף, שאף על פי שמטיל ביצים מניק." וראו גם טורו של אילון גלעד במוסף "הארץ" מיום 29.1.2016. והיו בריאים.

טמטום אסטרטגי

ציפיתי שיהיה חיבור כלשהו בין הליכוד לכחול לבן ליצירת ממשלה משותפת, כי לא היו אפשרויות אחרות, אבל הצורה שבה זה קרה כל כך מכוערת ובזויה, ולכן היא הכתה כה רבים בהלם. האופן שבו גנץ התנדב להיבחר למשרת יו"ר הכנסת, כדי לגזול את המשרה משותפיו עד כה ולשומרה עבור נתניהו ואדלשטיין כל כך משפיל ומבזה, שבאמת בן אדם צריך להיות אידיוט וסמרטוט גמור כדי להסכים לביזיון כזה, שרק מדגיש עד כמה המשרה הזו חשובה לנתניהו – הוא הרי סילק ממנה בזמנו את יריבו רובי ריבלין, כדי להמליך במקומו את אדלשטיין, שהפך ליריבו במהרה, אבל לא היה מסוגל לעמוד מולו כמו ריבלין. זה היה הישגו הגדול ביותר של גנץ, לממש את הרוב שנוצר בכנסת למתנגדי נתניהו כדי להשתלט על עמדות הכוח בכנסת, והוא שמט מידיו את היתרון הזה ביום שבו נפל לידיו, והתנדב להתבזות עד אין קץ. בארץ נהדרת לא יכלו להמציא מערכון עוקצני יותר.

ואני חשבתי על כל אלה שהצביעו לגנץ "הצבעה אסטרטגית" כמו שקראו לזה, כדי שיביס את נתניהו, ומוצאים כיום את קולם מבצר את שלטון נתניהו למי יודע עד מתי. במיוחד זכרתי מכתב למערכת "הארץ" של גברת אחת, שכתבה בהרבה חשיבות עצמית שבפעם הבאה היא תחזור להצביע למר"ץ, אבל הפעם היא תצביע לכחול-לבן, כדי להביס את נתניהו. לא כל כך הצליח לך, אה? מעניין כמה "מצביעים אסטרטגיים" נתנו את קולם לכחול לבן. ולפני עשור לציפי לבני, ופגעו כה קשה במפלגות העבודה ומר"ץ, ועוד היו בטוחים שהם החכמים והפיקחים, ואילו אנו, שמצביעים תמיד הצבעה אידיאולוגית על פי אמונתנו, אנו התמימים וחסרי התחכום. לפחות נשארו לנו יושרתנו ומצפוננו הנקי, שזה לא מעט בימים קשים אלה, ומה יישאר לכם, גאונים אסטרטגיים שכמותכם, שהצבעתם לגנץ בשירות נתניהו?

גם את קולותינו שלנו, בעבודה ובמר"ץ, גנבה אורלי לוי-אביקסיס, וזאת באדיבותו של עמיר פרץ שהעניק לה את האפשרות הזאת, אבל היא גנבה מנדט אחד וגנץ גנב חמישה עשר מנדטים. הבוקר פגשתי את אחד ממצביעיו שאמר לי שהוא הצביע גנץ וקיבל ביבי. אינני חושבת שגנץ מבין את עומק הזעם, הבוז והמרירות שעוררה התנהלותו המבישה. אולי חשב שאווירת המשבר הבינלאומי האמיתי שנתניהו העצים והאדיר למטרותיו, תשפיע גם על בוחריו שלו לתמוך בממשלה יציבה, ולו גם בראשות נתניהו. אבל להתנדב כך לשמור עבור נתניהו את משרת יו"ר הכנסת, כי נתניהו המפוחד איים שאחרת יפסיק את המגעים לאחדות, כאילו היתה לנתניהו ממשלה בטרם הגיש לו גנץ את ראשו על מגש של כסף. האם גנץ נבהל מאיומיו של נתניהו, או שמא התפתה לפיתוייו? האם שפע התיקים שהבטיח נתניהו לגנץ בתמורה להתבזות הזו באמת יעניקו לו תמורה ראויה על הבגידה באנשים שתמכו בו והמליצו עליו לראשות הממשלה? אם יתמנה גנץ לשר החוץ, יגלה במהרה שנתניהו הוא זה שמנהל את המגעים עם מנהיגים זרים מעל ראשו ומאחורי גבו. אם חשב גנץ שהצטרפותו לנתניהו בעת משבר הקורונה תעניק לו הילה של מי שהצטרף לניהול המשבר, הוא יגלה במהרה שנתניהו הוא זה שמופיע כל ערב בטלויזיה ומאדיר את הילת המנהיג סביב ראשו, ושאפילו ליצמן מקבל יותר סיקור ממנו. וגם אם יגיח אל מסך הטלויזיה, הליכודניקים יתעלמו ממנו ותומכיו לא יוכלו לשאת את הבחילה שהוא מעורר בהם כעת. כל מה שיוותר לו הם דברי התמיכה של בצלאל סמוטריץ' בפניו וצחוקו הרם לטפשותו של גנץ מאחורי גבו.   

הודעה מאיטליה

סימונֶה עלה לישראל מאיטליה לפני שנים. בשנה שעברה הוא החליט לחזור לאיטליה, אך לאחרונה שב לישראל. יש לו באיטליה הורים ואח ואחות. הם גרים בסביבת מילנו. כשאני פוגשת אותו אני שואלת אותו מה שלום הוריו והוא אומר: "תודה, הם בסדר, אבל בסביבה שלהם כל יום מתים איזה מאה חמישים-מאתיים אנשים."

שלשום בלילה כשטיילתי עם אושר ראיתי אותו יוצא מהמרכול עם מסכה ומשקפי מגן וכפפות, ואמרתי איזה מאובזר, והוא אמר: "אני בניגוד לישראלים יודע מה זה".

אתמול בערב טיילתי עם אושר ברחובות הריקים וסימונֶה נפנף לי לשלום. כשהתקרבתי ראיתי שהוא מעשן ורציתי להקניט אותו שהוא עדיין מעשן בימים האלה, אבל ראיתי על הפנים שלו שזה לא זמן להקנטות ושתקתי. לפני שעה מתה אמא של חבר שלי, הוא אמר, תסלחי לי שאני לא יכול לדבר.

אני שתקתי והוא אמר: חבר מאד טוב, מאד טוב.

ושנינו שתקנו. ואז הוא אמר כאילו הדברים יצאו מתוכו מעצמם:

"תארי לך, ענת: החבר שלי בבידוד לבד. אשתו והילדים בנפרד. ואמא מתה לפני חצי שעה, אחרי עשרה ימים של מאבק, ואחיו הגדול עם חמצן, ומחר אמא לבד..."

ואז הדמעות חנקו את גרונו והוא הסתובב והלך, אינני יודעת לאן, כי ביתו היה בכיוון ההפוך. ראיתי אותו מתרחק ממני במעלה הרחוב. ואני עמדתי באמצע הכביש כמו גולם ושתקתי, ולא ידעתי לומר לו שום מלת נחמה.

טעם החיים

בימים הקרובים יודיעו לנו כתבי הבריאות בפנים מכורכמים על "עלייה מדאיגה במספר החולים" והסיבה לכך פשוטה: בימים האחרונים החזירה אלעל ארצה בשיתוף פעולה עם משרד החוץ אלפי ישראלים, שחלקם שהו באיזורים מוכי קורונה, ואין ספק שחלקם לפחות נדבקו. המקרה הבולט שדווח הוא של עשרות חסידי חב"ד שהגיעו משכונת קראון הייטס מוכת הקורונה בניו יורק, וכולם נמצאו נגועים בנגיף, ולמרבה המזל הושמו מיד בבידוד, אבל לא בטוח שלא הדביקו בדרך אחרים. להחזיר ישראלים חולים הביתה זה אולי המעשה המוסרי לעשות, וזה ללא ספק המעשה המטומטם ביותר לעשות, כי ככה מביאים לישראל תגבורת נגיפים ומחזקים את המגפה בישראל, שבינתיים לא גבתה מהאזרחים מחיר גבוה בחיי אדם, אבל גובה מחיר מאד גבוה ואולי בלתי נסבל בכל התחומים האחרים. הסיפור של חסידי חב"ד התפרסם מפני שבהתחלה הוא נראה כסיפור של פרוטקציה וניצול לרעה, כאשר אושפזו מיד במלון דן על חשבון חולים אחרים שהועברו משם בחטף – בכלל היחס הנוקשה לחולים כאילו היו פושעים מקומם ואפילו מזעזע – אבל כשמציינים את העלייה במספר החולים לא מתייחסים לעובדה שעשרות מהם הם אותם חסידי חב"ד שהגיעו חולים ממוקד התפרצות הקורונה בניו-יורק. כשכתבי הבריאות יודיעו לכם בפנים מכורכמות על עליית מספר החולים בישראל תזכרו שה"נדבקים החדשים" בעיקר יובאו מחו"ל במטוסי אלעל, אולי מתוך דאגה אמיתית ואולי לאו דוקא, כי מי שמחליט הם הפוליטיקאים ובפרט אחד מהם, ולאו דוקא המומחים למגפות, לפי הידיעות שדולפות בימים האחרונים דווקא המומחים הם אלה שמודרים מחבורת מקבלי ההחלטות, שהשרירותיות שלהן צועקת לשמיים: בכל יום איומים חדשים וגזירות חדשות, שמזכירות יותר את ממלכתו של פרדיננד פדהצור מאשר ממשלה שמקבלת החלטות מושכלות בצורה מסודרת. ביום אחד הודיעו על איסור התקהלות מעל מאה איש, יומיים אחר כך הורידו את המספר לעשרה, מבלי שהתרחש בין שני המועדים שום דבר דרמטי, סגרו את המסעדות ובתי הקפה, וכמה ימים אחר כך גם את השווקים, שמאכילים את עניי הערים שעכשיו יצטרכו גם לשלם הרבה יותר על מזונם ברשתות השיווק. וללא הרף בודק פרדיננד פדהצור האם אנחנו עדיין אוהבים אותו, ולתדהמתו אנחנו לא כל כך אוהבים אותו, למרות שהוא דואג למלא את מסכינו במשבחיו ומהלליו הבלתי נלאים ובעיקר להופיע בעצמו, מה שגרם לי לזפזף בימים האחרונים באופן מוגבר לקומדיות הרומנטיות בכבלים, ונאלצתי להודות ביני לבין עצמי שצפייה מוגברת בקומדיות רומנטיות, כמו אכילת ממתקים, עלולה בהחלט להזיק. מה שכן קראתי ברוב עניין בסוף השבוע אלה הראיונות של שני ליטמן במוסף "הארץ" עם חולי קורונה שמאושפזים בבתי חולים שונים בארץ, והם סיפרו על תסמין של הקורונה שלא שמעתי עליו קודם, ובאמת עכשיו התחילו להתייחס אליו בתקשורת: אובדן חושי הטעם והריח למשך זמן מה. זה הזכיר לי את אחד הסרטים האהובים עלי ביותר, "אוכל שתיה גבר אשה" של אנג לי הנהדר, שצולם בטייוואן, ומספר על טבח זקן שאיבד את חוש הטעם, ואיננו יכול לטעום את המזון שהוא מבשל. המוטיב הזה בסרט נמצא ברקע. הסרט עצמו מספר על חיי האהבה המפתיעים למדי של הטבח הזקן ושל שלוש בנותיו הבוגרות, אבל בסצינת הסיום שלו בתו מבשלת לו את המרק המפורסם שלו עצמו, והוא אומר לה: "בתי, אני טועם את המרק שלך". הסצינה הזאת תמיד גורמת לי לדמוע, אפילו כשאני רק נזכרת בה, כי יש בה הכל: הקשר המיוחד בין הורים וילדיהם וטעם החיים כפי שאנו אומרים לא במקרה, שהרי יכולנו להגיד מראה החיים או קול החיים או אפילו ניחוח החיים, אבל אנחנו אומרים טעם החיים ואנחנו שואלים את עצמנו תמיד אם יש טעם, ואני מאחלת לכולנו שלא נאבד את חוש הטעם גם בימים האלה ושלא נאבד אותו לעולם.    

אין אנושיות ואין רחמים

כאילו אין די בכל הגזירות והאיומים שנופלים עלינו בימים אלה, עוד שופכים עלינו קיתונות של צביעות והתחסדות: כמה אנחנו נפלאים בעיתות משבר, ואיזה גילויים נפלאים של אנושיות ורחמים וטוב לב ומסירות וגבורה מתגלים אצלנו. לפחות מהצביעות וההתחסדות תנו לנו מנוחה. לו היו רחמים ואנושיות, לא היו שלושת מאות וחמישים אלף מובטלים, ימים ספורים בלבד לאחר ההשבתה החלקית של המשק. לו היתה טיפת רחמים ואנושיות, מעסיקים היו מחכים שבועיים שלושה לפני שהיו משליכים את עובדיהם לרחוב. הרי איננו יודעים מה באמת יהיה, לטוב או לרע, ובוודאי רוב המעסיקים במשק מסוגלים להחזיק מעמד שבועיים שלושה ולשלם לעובדיהם משכורת גם בלי הכנסות או עם הכנסות מעטות. כמה הכל היה שונה לו המתינו המעסיקים עם הפיטורים והחופשות ללא תשלום עד אחרי חג הפסח. אבל לא, מיד השליכו את עובדיהם לרחוב והתנערו מכל אחריות כלפיהם, והממשלה אפילו לא ביקשה מהם להמתין מעט, להיפך: מדי ערב מפזרים תחזיות אימה ומפחידים את הציבור עד מוות על סמך חישובים שאפילו בתיאוריה אינם מבוססים, ולמה לראש הממשלה לקחת אחריות ולבקש מהמעסיקים להמתין עם הפיטורים עד אחרי הפסח? הרי הוא איננו רוצה שאנשים יבואו אחר כך בדרישות לממשלה לסייע להם. כדי לעצור את האסון הכלכלי המתהווה צריך להרגיע את הציבור, אבל ראש הממשלה איננו מעוניין להרגיע את הציבור אלא להפחיד אותו עד מוות, כי בשונה מכל מנהיגי העולם האחרים, בין אם טובים ובין אם רעים, נתניהו הוא המנהיג היחיד בעולם שיש לו אינטרס להעצים את אימת המחלה והמוות כדי לאחוז בכוח במשרת ראש הממשלה ולמנוע את העמדתו למשפט. וכשראש הממשלה מנצל את המצב בציניות לטובתו, כך נוהגים גם האזרחים. בקצביה הקבועה שלי מכרו לי חזה עוף קפוא במחיר של בשר טרי. המוכר אמר שזה לא בשר קפוא, הוא רק היה במקרר. אבל הוא היה קפוא והבנתי מיד ששילמתי על הרבה קרח ואחר כך סחבתי את הקרח עם העוף הביתה ברגל כי ביטלו את התחבורה הציבורית. כשחיכיתי שיביאו לי את העוף הקפוא במחיר של טרי אל מעבר לדוכן שחסמו בו את הכניסה כדי שלא נדביק את הקצבים, ראיתי שמישהו נכנס אל מעבר למחסום והקצב התחבק והתנשק איתו כי יש נהלים נגד קורונה ויש נהלים לחברים, שזה נורא דומה להתנהלות של ראש הממשלה שמרשה לעצמו לעשות מה שבא לו אבל אוסר על המתנגדים שלו לעשות דברים שלא נוחים לו בטענה שהם פוגעים בבריאות הציבור. כבר בקנייה הקודמת הודיע לי הקצב שהמחירים עלו בגלל הקורונה. כמובן שלא כולם העלו מחירים. בפאטיסרי האהובה שלנו מול הגימנסיה, שעכשיו אפשר רק לקנות בה וללכת ואסור לשבת לא העלו מחירים, אבל כנראה שהם במיעוט. יהיה לנו הרבה פחות כסף ונצטרך לשלם הרבה יותר על הקניות, כי לביטוח לאומי ייגמרו העודפים, וגם מי שכבר יצא לגימלאות וחי מקצבאות יסבול, כי לא יוכלו להעלות את הקצבאות, ואולי אפילו יקצצו בהן, למרות שגם עכשיו בלתי אפשרי להתקיים מהקצבאות. ואנשים יהיו חולים יותר וימותו יותר, כי זה מה שקורה כשיש משבר כלכלי קשה, ואת זה כבר יודעים מניסיון העבר, מה שלא יודעים לגבי נגיף הקורונה החדש, כמה אנשים באמת יחלו וימותו ממנו. את ההערכות הפסימיות עשו על סמך ההנחה שכל אדם שיידבק ידביק לפחות שני אנשים. זאת הערכה סבירה אם מניחים שכל אדם שנדבק יפגוש אנשים שטרם נדבקו. אבל מכיוון שרובנו פוגשים חוג מוגבל של אנשים, אחרי זמן די קצר האנשים שנדבקו יפגשו אנשים אחרים שכבר נדבקו וכבר לא ידביקו אנשים חדשים. לכן מאד חשוב למנוע התכנסויות המוניות של עשרות ומאות אנשים שבהן עלולים להדביק אנשים חדשים, אבל פחות הגיוני למנוע מאנשים להיפגש עם בני המשפחה שלהם, שזה הדבר שנותן לאנשים הכי הרבה כוח להתמודד עם צרות ולרוב האנשים זה צורך קיומי. בניגוד לתסריט שנתניהו אוהב להציג בנאומי ההפחדה שלו כאילו התפשטות הנגיף היא אינסופית, האנשים שעוסקים בהתפשטות מגיפות מלמדים שהמגפה מתפשטת עד לשיא מסוים ואז דועכת, וכמובן שצריך לנסות להפחית את ההדבקה כדי למנוע חולי ומוות של אנשים, אבל ממש לא צריך כל הזמן לזרוע תחזיות אימה שמבוססות על תרחישים משוערים שחלקם מאד שטחיים ולא על דברים ידועים. זה משהו אחר להגיד לאנשים להיזהר ומשהו אחר להגיד להם כל ערב שאלפים ימותו ולראות איך הם מצטמררים, שעל זה אין סליחה, ולשמוע כל הזמן איומים נוראים על הציבור כאילו כולנו הפכנו לפושעים, ולשאול את עצמך מה כבר עשיתי רע שהלכתי לשוק או למכולת לקנות מצרכים וטיילתי עם הכלב והלכתי לבית המרקחת לקנות לי סטרפסילס שבתי נוזפת בי שאני מכורה להם, ואני חושבת שטוב שאני לא מתמכרת לפאניקה כמו הרבה אנשים שאני רואה מסביבי, ואני לא מפחדת מהמחלה, למרות שכמו כולם אני עלולה לחלות ואפילו למות, אבל נראה לי שבאותה המידה אני עלולה להידרס בטיולים עם הכלב. אבא שלי כל החיים שלו פחד ממחלות ושמר מכל משמר על הבריאות, אבל הוא נדרס למוות בגיל שבעים בדרכו לסופרמרקט, במקום לחיות בריא עד גיל תשעים כמו שהוא קיווה תמיד. אני הרבה יותר מפחדת מהגזירות שנתניהו מטיל ויטיל עלינו כדי להחזיק בכוח בשלטון ולהימנע ממשפט, ואני מפחדת מהפגיעה בחיים הצנועים שלי, שלא שואפים למותרות, רק לשגרה משפחתית צנועה, שגם אותה מאיימים לקחת מאיתנו, ואני יודעת שלמרות כל הקשקושים שמקשקשים על תקופה נוראה שלא היתה כמוה, היה הרבה יותר גרוע במלחמת יום הכיפורים כשבכל יום נהרגו חיילים בני עשרים, והיה הרבה יותר גרוע באינתיפאדה השנייה, כשבכל יום כמעט התפוצצו בתי קפה או אוטובוסים ונהרגו המון אנשים, ועכשיו אני לא יודעת מה יקרה, אבל בינתיים הדברים הגרועים שקרו לנו קרו בגלל העדר רחמים והעדר אנושיות אצל בני אדם, ולא בגלל חיידקים ונגיפים.  

ספקות וחשדות

אני אינני כלת פרס נובל ולמדתי מתמטיקה רק במגמה הריאלית בבית הספר הריאלי, והייתי תלמידה טובה אבל לא מיוחדת כמו כמה מתמטיקאים גאונים בני מחזורי ואחר כך למדתי מבוא לסטטיסטיקה בחוג לחינוך באוניברסיטה העברית ושאר הדברים שלמדתי היו פסיכולוגיה והיסטוריה ושפות וקצת כלכלה, בעיקר תיאורטית, אז אין לי שום קבלות על הבנה מיוחדת במתמטיקה וסטטיסטיקה כפי שיש למשל לפרופסור מייקל לוויט שמנסה להכניס קצת שפיות בטירוף שאחז בישראלים, ובכל זאת מאד הפריע לי הדיווח של הילה אלרואי שאמרה שלפני שבוע מספר החולים בספרד היה קצת יותר מ-400 והיום הוא כעשרת אלפים, אז זה גם מה שצפוי אצלנו. משהו בחישוב הזה נראה לי בעייתי. בספרד יש 46 מיליון איש ובישראל רק תשעה מיליון, ואי אפשר לעשות תחזית תחלואה בלי להתייחס לגודל האוכלוסיה הכולל, שחייב להיות גורם בחישוב, כי הוא משפיע על תחזית ההידבקויות האפשריות. עוד גורמים שצריך לקחת בחשבון הם צפיפות האוכלוסיה, ומיקומם של מוקדי ההדבקה. ברור שמי שמתגורר בתל-אביב או בירושלים יכול להדביק יותר אנשים מאשר מי שמתגורר בכפר ורדים ונשאר בתחומי הכפר. עוד גורם שחשוב מאד לקחת בחשבון הוא הזדקנות האוכלוסיה. בישראל יש בערך פי שלושה יותר ילודה מאשר באיטליה והתוצאה היא שהאוכלוסיה אצלנו הרבה יותר צעירה, ומכיוון שהמחלה פוגעת קשה בעיקר בזקנים ופוגעת מעט מאד בילדים ונוער, או מופיעה אצלם לרוב בתסמינים מאד קלים, לגורם הזה יכולה להיות השפעה דרמטית על מספר הנדבקים ובוודאי על שיעור התמותה מהמחלה. כל אלה הם עקרונות בסיסיים שלומדים אפילו במבוא לסטטיסטיקה, ומורתנו הנהדרת לסטטיסטיקה רות בייט-מרום לימדה אותנו במיוחד להיזהר משגיאות בפרשנות של נתונים סטטיסטיים שמאד נפוצות ומובילות לטעויות קשות ולפעמים למסקנה הפוכה מהאמת, כאשר שוכחים להכניס למשוואה נתונים מכריעים מהסוג שציינתי. הידע שלי לא מספיק בשביל לתת הערכות אלטרנטיביות, אבל הוא מספיק בכדי להבין שמשהו בתחזיות שמדווחים לנו בדרמטיות מדי ערב ובעצם לאורך כל היום הוא שטחי ולא מספיק מהימן. עצם ההשוואה של אוכלוסיית ישראל הצעירה עם שלושה ילדים לאשה בממוצע לאיטליה עם מעט יותר מילד אחד בממוצע היא השוואה לא הולמת, ומכאן להסיק שאנו עלולים להגיע לשיעור התמותה הגבוה באיטליה ממחלת הקורונה, זו מסקנה שלפחות מעוררת חשד שהיא לא מבוססת מספיק. מה שגרוע עוד יותר, וצועק לשמיים מאז הקפאת פעילות בתי המשפט במוצאי שבת באחת בלילה ודחיית משפטו של נתניהו, וההגבלות על פעילות הכנסת ועקיפת הכנסת בתקנות שפוגעות קשה מאד בחירויות האזרח, הוא שנתניהו מנצל את אימת המות מקורונה שנפלה על אזרחי ישראל כדי למנוע את סילוקו מראשות הממשלה ולכן יש לו אינטרס להעצים את המשבר ואת האימה לצרכיו, ולכן קשה לסמוך על החלטותיו והצעדים שהוא נוקט, ועוד יותר קשה לסמוך על ההפחדות הבלתי פוסקות בנאומיו בתקשורת מפני מות המוני שצפוי כביכול בישראל. כמובן שהפסקת הטיסות והבידוד ואפילו ההגבלות הדרקוניות על פעילות המשק הם צעדים הגיוניים להפחית את ההידבקויות ולמנוע תחלואה ומוות מיותר, אבל סמכויות חריגות לראש הממשלה לעקוב אחרי אזרחים ולהפעיל נגדם שיטור הן ניצול לרעה של האימה שפשטה בציבור, וכל נאומיו של ראש הממשלה נועדו להגביר את האימה והפאניקה, כדי להשיג את מטרותיו הפוליטיות. פרופסור לוויט רמז בדבריו לקלמן-ליברמן גם למניפולציות במספר החולים בישראל, וזה עוד דבר שהטריד אותי, שארגון הבריאות העולמי הגדיר כחולים אנשים שפיתחו חום גבוה ושיעול, ובישראל חלק מהאנשים שהוגדרו כחולים ואושפזו אמרו שלא היה להם בכלל חום, רק שיעול, ומאד מטריד אם אנשים מוגדרים כחולים לא על פי הגדרות ארגון הבריאות העולמי אלא על פי הצרכים הפוליטיים, ואם אנשים שהיו צריכים להיות מוגדרים כנשאים של הנגיף שלא חלו מוגדרים כחולים, זה משפיע כמובן על החישובים, וזה מאפשר הרבה מניפולציות בנתונים. במיוחד מדאיגה אותי ההנחיה לא לבקר הורים מבוגרים, כי אנשים קשישים שחיים בבדידות עלולים להיפגע ואפילו למות מכך שהם נמצאים ימים שלמים לבדם ומדוכאים וזה עלול לגרום להם למשל ליותר נפילות שמסכנות חיים של קשישים יותר מקורונה, והחרדה הכללית בציבור מקריסת עסקים ואובדן פרנסה גם היא לא ממש משפיעה לטובה על הבריאות. הלואי שהייתי מאמינה שמוצדק להשבית לגמרי את התחבורה הציבורית בימי ששי, ולמנוע מאנשים כמוני שאין להם רכב לצאת לקניות בשוק ביום ששי. הלואי שהייתי מאמינה שמוצדק להשבית את החנויות הקטנות ואת בתי הקפה הקטנים שממילא מסוגלים להכיל רק כמה אנשים, והיה אפשר לבקש מהם לשמור יותר רווח בין הלקוחות במקום להשבית אותם לגמרי ולהרוס את פרנסתם של כל כך הרבה אנשים. כואב לי להסתובב ברחביה ולראות את בתי הקפה סגורים, למרות שתמיד מיעטתי לשבת בהם, קשה עד בלתי נסבל היה לי אתמול לראות את אשנבי סניף הדואר מחופים בניילונים שהסתירו את הלקוחות מעיני הפקידים ולהיפך וגרמו לתחושה של ניכור מאיים בין האנשים, וכך גם האוטובוסים הכמעט ריקים עם הסרטים האדומים לבנים בקדמת המושבים. קשה לשאת את כל זה עוד יותר כשאינני משוכנעת שכל הצעדים האלה ננקטו מתוך הכרח בל יגונה, ולא מתוך רצון להעצים רווחים פוליטיים מהמגפה, או אפילו עקב הישענות מוטעית ללא כוונת זדון על תחזיות אימים שגויות שמשוכפלות בתקשורת וברשתות החברתיות, שיוצרות במו ידיהן את הקטסטרופה שספק אם היתה נוצרת בגלל המגפה כשלעצמה.

מתרחקים

המון שנים אני מכירה אותם. המון שנים. הילדים שלנו הלכו ביחד לגנון ולגן ולבית הספר. עכשיו כבר יש לנו נכדים, לי שניים ולהם שמונה. בכל פעם שפגשתי ברחוב אותו או אותה או את שניהם, היינו מדברים. איתה בעיקר דיברתי על המשפחה, הילדים, הנכדים, ואיתו על הפרחים והחיות בעמק, על הכוכבים שבשמיים – הוא לימד אותי לזהות את כוכב נגה שהכי קרוב לכדור הארץ ויש לו גוון אדמדם, ואני סיפרתי לו על ספינות העץ העתיקות שהעסיקו אותי שנים רבות ועל ספינות בכלל, ועל מפות עתיקות ששנינו אהבנו, ושמספרות סיפורים מופלאים מזמנים אחרים. לפעמים כשטיילתי עם אושר את טיול הלילה, נפגשנו ושקענו בשיחה ארוכה והמאבטחים של בית הנשיא היו באים לבדוק שאנחנו אנשים טובים ולא זוממים כל רע. תמיד חשבתי שהם עשויים ללא חת: הם היו רזים וספורטיבים, ומדי לילה סבבו את השכונה בהליכה מהירה כדי לשמור על הכושר. אני שוטטתי עם אושר שסחב אותי לכאן ולשם והתפללתי שיחזור כבר הביתה ואוכל להתקלח וללכת לישון. אני לא חושבת שהייתי יוצאת בלילות אם לא הייתי חייבת לטייל עם אושר. אין לי מספיק אנרגיות בשביל להקיף בלילות את השכונה ככה סתם, רק בשביל לשמור על כושר ולרזות. כמובן שהם גם מיעטו לאכול, ובזה הם היו מאד שונים ממני, שמחבבת את המטבח, והוא בכלל צמחוני או טבעוני ולא אוכל בכלל בשר ואני כמובן אוכלת בשר ועופות וביצים וגבינה. אני מחבבת מאד מטעמים מן החי. ובחורף קר לי ואני עטופה בסוודרים ומעיל והוא מהלך תמיד בחולצה קצרה והיא לפעמים לובשת איזה מעיל דק ואף פעם לא קר להם אפילו בחורפים הקשים. כמעט בכל יום אני פוגשת אותם בבוקר או בערב ואנחנו מדברים. גם שלשום כשליוויתי את שרון ואביב הקטן למכונית, כי אין לימודים אז הם חזרו לתל-אביב, בדיוק הם יצאו מן הבית שניהם ושאלו מה שלומנו אבל זזו ממני והוא אמר שעכשיו צריך לשמור שני מטרים מרחק זה מזה וצריך להתרגל לזה. הוא הסתכל בדאגה כיצד אני נושאת את אביב על הידיים ואמר שהם לא נפגשים עכשיו עם הנכדים, כי ילדים מעבירים מחלות. לא אמרתי להם כלום כי אין שום טעם להתווכח עם אנשים שמפחדים. הבנתי שעכשיו אני נראית להם מסוכנת, כי אני מטפלת בנכד שלי והוא בטח מעביר לי נגיפים, למרות שיותר נראה לי הגיוני שאני מדביקה אותו במחלות, כי אני זאת שהולכת לעיר ולשוק ופוגשת כל מיני אנשים.  בטיול של הלילה עם אושר שוב פגשתי אותם והפעם הם אמרו לי בחטף לילה טוב ומיהרו ללכת ולא שאלו מה נשמע ומה העניינים. פתאם שמתי לב שהם שומרים על מרחק גם אחד מהשניה. הוא הולך קדימה והיא הולכת כמה מטרים אחריו, וככה הם מטיילים, מבלי להחליף ביניהם מלה, כדי שלא יתבלבלו וישכחו לשמור מרחק. הם עדיין לבשו בגדים מאד קלים למרות שהלילה היה קר ואני התעטפתי בשני סוודרים עבים. תהיתי מה הם עושים בדירתם הלא גדולה. האם הם יושבים בחדרים נפרדים? וישנים בחדרים נפרדים? או במיטות נפרדות שביניהן שני מטרים לפחות? נזכרתי שיש לו מה שקוראים מחלות רקע, ויש לו סיבה לפחד במיוחד מהנגיף, ועדיין ההתרחקות שלהם היתה לי מוזרה. אפילו נעלבתי קצת. אמרתי לעצמי שלא צריך להיעלב אבל בכל זאת נעלבתי קצת. כבר שנה לא נסעתי לחו"ל ורק הלכתי לשוק ונישקתי הרבה את אביבי הקטן אבל הוא רק איתי ועם אמא שלו, הוא בכלל לא מכיר אנשים אחרים, אז למה שיפחדו מאיתנו כאילו אנחנו מדגרת נגיפים? חשבתי כל מיני מחשבות אבל לא אמרתי להם שום דבר, רק שלום ולילה טוב והם ענו לי לילה טוב כמו שאומרים מתוך נימוס כשרוצים לצאת ידי חובה ומיהרו להסתלק. נזכרתי במישהו שאמר שגם אחרי שהמגפה תיעלם המון דברים ישתנו והיחסים בין האנשים ישתנו ואנשים לא יחזרו ללחוץ ידיים אלא ימשיכו לפחד. חשבתי שבעצם אף פעם לא לחצתי ידיים לאנשים כי לרוב אני מחזיקה את אושר או סלים עם קניות ורק מנפנפת לשלום ביד הפנויה, לרוב ביד שמאל ולא ביד ימין, ועדיין זה היה אחרת כשאנשים היו מתקרבים ולא מתרחקים. חשבתי אם אחרי שהמגפה תיעלם יישארו לנו אותם החברים, או שנאמץ לנו חברים חדשים, שלא כל כך חוששים? האם אלה שמתרחקים יישארו עדיין חברים, או שגם אחרי המגפה יישארו בינינו כמה מטרים בלתי עבירים, ונהיה כמו זרים?

נאום ראש הממשלה

אזרחי ישראל!

אנו עומדים בפני מצב חירום שלא היה כמותו מעולם. עומדים לשפוט אותי על קבלת שוחד ואין לי שום חסינות. גם אין לי 61 מנדטים להרכיב ממשלה. זה אסון בקנה מידה עולמי. אם ישלחו אותי לכלא מדינת ישראל תתמוטט וכולכם תמותו מנגיף הקורונה. החיסון שהוריתי לפתח עוד לא מוכן ואני החיסון היחיד שלכם, אם לא תבטלו את המשפט שלי ותמנו אותי לראש הממשלה הנצחי שלכם כולכם תמותו מקורונה, מיליונים ימותו, במיוחד השמאלנים והערבים, אלה שמסרבים לקבל את החיסון היחיד שיש לכם נגד הקורונה שהוא נתניהו בראשות הממשלה. אם תשלחו אותי לכלא תחרצו במו ידיכם את גורלכם – אתם תחלו בנגיף הקורונה ותמותו. כן כן. אם נדמה לכם שתתחמקו אתם טועים. אני מזהיר אתכם, אתם חייבים להבין איזו שעת חירום זו שמעולם לא היתה כמוה בתולדות מדינתנו ובהיסטוריה העולמית. או נתניהו בראשות הממשלה או שימותו מיליונים. החמוצים שרוצים להדיח ראש ממשלה מכהן הם הראשונים שימותו, כל הפולנים הזקנים האלה שמצביעים אמת. הם לא מבינים כמה שהנגיף הזה קטלני, במיוחד לשמאלנים: הגן השמאלני רגיש במיוחד לנגיף הקורונה. זה מות מהיר ובטוח, למי שרק חושב להדיח ראש ממשלה מכהן בממשלת מעבר נצחית. אתם תבחרו אם למות מקורונה או לחיות עם נתניהו. אתם תבחרו אם ביבי או טיבי. אתם לא מצפים שרופא ערבי יתמודד עם נגיף סיני מתוחכם שמכבד רק מנהיגים מליגה אחרת כמוני. אני המנהיג הישראלי היחיד שנגיפים מכבדים, אני וידידי הטובים טראמפ ופוטין. השמאלן החלשלוש טרודו כבר נדבק. הנגיף הזה דורש מנהיג ימני חזק. הנגיף הזה מבין רק כוח. רק יד ימין חזקה וזרוע יהודית נטויה, הוא לא מבין ערבית ולא מדבר עם ערבים, במיוחד רופאים ערבים מעצבנים אותו, ואז הוא משתולל. זה נגיף שדורש רוב יהודי ותגובה ציונית הולמת. כבר עכשיו אישרתי תכניות בנייה חדשות. לא של בתי חולים, של התנחלויות כמובן. בתי חולים בונים בסין. אנחנו נבנה ביהודה ושומרון ונספח את בקעת הירדן כצעד ראשון לפני סיפוח כולל. הנגיף הזה, כשהוא יראה מי עומד מולו, אני ושר הביטחון שלי בנט, שמיניתי לשר ביטחון כדי שלא יקים ממשלה עם גנץ, הוא יסתלק מכאן בעצמו. ואם לא אני אפנה באזהרה חמורה לשי סיאו פינג ידידי, שרק אני נמצא בליגה שלו , ובתור חברים באותה ליגה אני אדרוש ממנו לקבל חזרה את כל הנגיפים ששלח לפה. אנחנו לא ניתן למסתננים להתיישב פה קבע. אנחנו נגרש את כולם עד האחרון למקום שממנו באו, או לרואנדה, או לאוגנדה, ובלי שום רחמים. אנחנו נפעיל יד חזקה ולא ניתן לשום ארגוני זכויות אדם להתערב. אנחנו נפתור את הבעיה וכשנסיים לא יישאר פה שום נגיף. נתניהו חזק נגד הקורונה. נתניהו ימין חזק. אתם שמאלנים חלשים. תכף ומיד תמותו מקורונה. מיליונים ימותו.    

ימי המגפה

כבר חודשים אני סופרת את הימים עד לחג הפסח, שאז בתי ניצן ונכדי דין היו אמורים לבוא מאנגליה לביקור, והשבוע הבנתי שזה כבר לא יקרה. זה מין עצב חונק שרוצים לבכות אבל לא יכולים. בתי שרון אמרה לי אמא, זה לא אסון. עדיף להיות זהירים מאשר להצטער אחר כך. והיא כמובן צודקת, כי המחלה הזאת מסוכנת ומתים ממנה הרבה אנשים. כשהכל התחיל חשבתי שכולם השתגעו אבל כשהמחלה התפרצה באיטליה ומאות אנשים מתו שם הבנתי שזה לא רק מסוכן אלא גם קרוב מאד אלינו, כי סין נראית לי רחוקה מאד אבל איטליה ממש קרובה, וכבר יש בארץ חמישים חולים. אני לא מקנאה באנשים שצריכים להחליט מה לעשות. המגפה הזאת מזכירה לי את המגפה השחורה באירופה בשנים 1348-1347, שגם היא התחילה בסין והגיעה לאיטליה עם ספינה של סוחרים איטלקיים שחזרו לאיטליה מסין עם סחורות שהיו צריכים לייבא אז מסין, כמו אבק שריפה שבלעדיו אי אפשר היה להשתמש בנשק חם, ומשי, משי אמיתי של תולעי משי, ונייר, כל מיני דברים שהביאו אז במיוחד מסין, והספינה הזאת, שהיתה כמו ספינת הקורונה מדגרה של הנגיף, והאנשים בה הדביקו זה את זה במגפה, הביאה סוחרים שנדבקו במגפה בסין והתפרצה באיטליה וממנה התפשטה לכל אירופה, ושליש מהאוכלוסיה מת במגפה הזאת שהיתה הנוראה ביותר שזכרו, ואחריה ירדה על אירופה אווירת נכאים ובפירנצה העליזה והמרדנית עלה לשלטון הנזיר סוונרולה והנהיג שלטון אימים, ובוקאצ'ו כתב את דקמרון על אנשים שברחו מהעיר לכפר בגלל המגפה, כי בעיר הצפופה היו הרבה יותר מתים, ובכפר היה אוויר צח ואוכל טרי וישבו וסיפרו זה לזה סיפורים כדי להעביר את הזמן. והמורה שלנו דוד יעקבי, שלימד אותנו על פירנצה במאה הארבע-עשרה, סיפר על עיר בצרפת שאחרי המגפה השחורה התכנסה כולה לתוך האמפיתיאטרון העירוני. אני תמיד שוכחת את שם העיר. ולפירנצה באו אחרי המגפה חבורות של סגפנים, שהיכו את עצמם עד זוב דם בשבטים, ופירנצה העליזה הפכה לעיר קודרת, והרבה זמן לקח לאירופה להתאושש מהמגפה השחורה. אבל אולי זאת היתה גם ההתחלה של העת החדשה, אם כי לרוב חושבים שימי הביניים נמשכו עד גילוי אמריקה, אבל בהיסטוריה אי אפשר להיות מאד מדויקים, כי מדובר בבני אדם, ואם אומרים על בני אדם דברים נחרצים תמיד טועים. אמרתי לשרון שהכל כל כך מזכיר לי את המגפה השחורה מהמאה הארבע-עשרה ואנחנו כבר במאה העשרים ואחת, ושרון אמרה שהאנשים לא משתנים. אני תוהה אם עכשיו, שיש רפואה מתקדמת דברים יהיו שונים, או שבעצם זה יהיה די דומה – אנשים ימותו והכלכלה תתמוטט ואנשים יהיו בדיכאון ואפילו כשהנגיף ייעלם או יירגע כשיבוא הקיץ, אנשים יפחדו לעלות על אניות, כי קודם חשבו איזה יופי, ספינת אהבה, ספינת תענוגות, ועכשיו יחשבו מדגרת נגיפים, ואנשים גם יותר יפחדו לטוס, כי מחלות ומות משנים לאנשים את החשיבה. בינתיים האביב מתקרב ואני מתפללת שאולי הנגיף ייחלש כשיבואו ימי החום, אומרים ככה שהנגיף מתפשט בחצי הכדור הצפוני כי אצלנו חורף והנגיף אוהב קור, ופחות מתפשט לארצות החמות. אבל אולי הנגיף לא הגיע לאפריקה כי אנשים שם עניים ופחות טסים לארצות אחרות? אני באמת לא יודעת. מגפות כמו אסונות טבע גורמות לחשוב על עצמנו שאנחנו רק בני תמותה ולא כל יכולים, ותמיד אנשים מתחילים לחשוב מה עשינו רע, ואומרים למשל שטסנו יותר מדי וזיהמנו את כדור הארץ. אבל האמת שכשלא טסנו בכלל היו הרבה יותר מגפות והמון אנשים מתו בהן. יש כאלה מחזורים של מגפות בעולם, כמו שיש מחזורים של כל דבר, ואחת לכמה שנים מתפרצת מגפה, ואחת לכמה עשרות שנים מתפרצת מגפה קשה במיוחד שמשתוללת בעולם כולו וקוטלת אנשים. עד המאה השמונה עשרה היו בעולם שוב ושוב גלי מגפות כאלה שלפעמים הם היו קשים, אם כי הם לא היו קטלניים כמו המגפה השחורה במאה הארבע-עשרה, אז אולי האנושות בכל זאת מתקדמת ואולי דברים ישתפרו והעיקר שנהיה בריאים.  

בקרו את עצמכם

תמיד אחרי בחירות בישראל יש פריחה גדולה של סוציולוגים חובבים שמסבירים, איש איש על פי אמונתו, איזה מין עם חי בישראל, ואלו מאפיינים מובהקים יש לו, שגורמים לו להצביע לשביעות רצונו או לאי שביעות רצונו של הכותב. וזה די מוזר, השיח הזה על "העם", שבדרך כלל מתייחס רק לציבור היהודי בישראל, כי אם יש משהו שהבחירות בישראל מראות זה שהציבור בישראל הוא גם מאד שסוע וגם מאד מפוצל, ושאין דבר כזה "העם". יש בישראל יהודים וערבים, והיהודים הגיעו לכאן משבעים אומה ולשון והביאו איתם מושגים שונים וציפיות שונות מהפוליטיקה, ולכן אין פלא שיש שסע עמוק בין הציבורים השונים והמחנות הפוליטיים השונים, שלאף אחד מהם אין רוב להקים ממשלה. ולכן גם המפה הפוליטית בישראל מאד מפוצלת, כי היא מייצגת חילונים ודתיים וחרדים ויהודים וערבים ועולים מרוסיה ועולים מצרפת ועולים מארצות הברית וכן הלאה. ואין בישראל מפלגה שמקבלת רוב מוחלט כמו בבריטניה ויכולה להקים ממשלה לבדה. אנשים בישראל מצביעים למגוון של מפלגות שמייצגות אידיאולוגיות שונות אבל גם מגזרים שונים באוכלוסיה, ואפילו אחרי כל החיבורים והאיחודים בין המפלגות הרבות עדיין התמודדו בבחירות האחרונות שמונה רשימות שונות שהצליחו להיבחר, שזה המון רשימות יחסית למדינות דמוקרטיות אחרות. בנימין נתניהו הצליח לאחד מאחוריו גוש פוליטי מלוכד יותר מהקבוצות האחרות בפוליטיקה, כי הוא בחר לצרף יחד מפלגות שכולן מייצגות יהודים שמרנים עם זיקה עמוקה לדת היהודית, ולכן הוא הצליח פוליטית יותר מאחרים, שמתמודדים עם פיצול גדול בין מפלגות מגזריות שקשה מאד למצוא להן מכנה משותף, כמו כחול לבן היהודית החילונית שפונה לציבור צעיר יותר, מפלגת העבודה ומר"ץ שמייצגות בעיקר ציבור אשכנזי חילוני ותיק, ישראל ביתנו שמייצגת בעיקר עולים מרוסיה והרשימה הערבית המשותפת שמייצגת את הציבור הערבי בישראל. בגלל הפיצול העצום בגוש הזה הוא פחות מצליח לממש את השאיפות הפוליטיות של מרכיביו השונים כל כך זה מזה, ואם הגוש המאד מפוצל  הזה רוצה להשיג משהו בפוליטיקה, הוא צריך להתגבר על הפיצול ולהתאחד סביב מטרה משותפת לגוש אחד, שעקרונית זה אפשרי אבל זה קשה יותר למימוש בפועל. להסיק מסקנות מרחיקות לכת מתוצאות הבחירות בחברה כל כך שסועה ומפוצלת זו טיפשות, שחוטאת לרוב בהגזמות ובהכללות, שלא לומר בדעות קדומות. אין בישראל "עם" שרוצה דבר אחד או מבטא דבר אחד. יש ציבורים שונים עם שאיפות שונות ומנוגדות, שכל אחד תובע את חלקו בישראליות, אבל פחות מקובל על הקבוצות האחרות, ויש הרבה התנשאות של כל ציבור על ציבורים אחרים שהוא מתנגד להם, ולכן כשאנשים נוזפים במי שלא הצביע כמוהם ולפי שאיפות לבם, כשהם מנאצים את מי שהעז לבחור אחרת מהם, הם אינם חושפים את קלונו של הזולת אלא את קלונם שלהם ואת אי יכולתם שלהם לקבל את השונה, גם כאשר הם מאשימים בכך דוקא את זולתם. אם יש לכם ביקורת רכזו אותה בנבחרים ולא בבוחרים, ואל תנאצו את מי שבחר אחרת מכם, כפי שאתם בוודאי אינכם רוצים שינאצו אתכם על בחירתכם. ואם אתם רוצים להבין באמת את מי שהצביעו אחרת מכם, במקום לתאר אותם כאוסף התכונות השליליות שלעולם לא תייחסו לעצמכם, שאלו את עצמכם מה אתם הייתם עושים במקומם. האם אתם הייתם מצביעים למחנה פוליטי מנוגד אם המנהיג שלכם היה מתגלה כמושחת? האם במקרה שהמחנה הפוליטי שלכם איכזב אתכם הייתם מצביעים למחנה הפוליטי היריב, או שהייתם ממשיכים לתמוך בחריקת שיניים במחנה שאתם מרגישים שייכות אליו? האם אכזבה ממנהיגי המחנה שלכם היתה גורמת לכם להצביע למחנה היריב ולהעלות לשלטון את יריביכם הפוליטים? במקום לשאול מדוע אנשים אינם מצביעים כמוכם ולנאץ אותם עקב כך, נסו לבחון את עצמכם, כיצד אתם הייתם נוהגים במקומם, והיו ישרים עם עצמכם. האם אתם החלפתם פעם את המחנה הפוליטי שאליו אתם מצביעים, או שאתם ממשיכים להצביע תמיד למי שקרוב ללבכם, בין אם אתם מרוצים ממנו ובין אם אתם מרוצים פחות? במקום לחלק ציונים לזולתכם בחנו את עצמכם, ולרוב תגלו שאתם הייתם נוהגים בדיוק כמו יריביכם: מצביעים למחנה ששנים רבות אתם חשים חלק ממנו, ולא משנים את הצבעתכם המסורתית משום סיבה, כי הצבעה בבחירות איננה החלטה עסקית אלא החלטה רגשית, ולכל אדם יש זכות להישאר נאמן למשפחה שלו, גם אם בעיני זולתו ואפילו בעיניו שלו, היא לא המשפחה הכי מוצלחת בעולם, ואפילו אם היא לא באמת משפחה.

צער ותקוה

היה לי כל כך מדכא אתמול לשמוע את בני גנץ מצהיר שלא יקים ממשלה עם הרשימה המשותפת, ולא בתמיכה של הרשימה המשותפת מבחוץ, ולא בהימנעות של הרשימה המשותפת. אני יודעת שבני גנץ הוא מנהיג כחול לבן, מפלגה ימנית רכה שמוכנה להסכים למדינה פלשתינית קטנטנה ומוגבלת, ולא מנהיג העבודה ומר"ץ, המפלגות שאני תומכת בהן ומתפללת שהן תקבלנה מספיק מנדטים כדי להכניס לכנסת גם את עיסאווי פרייג', שהוצב למרבה הבושה במקום האחד-עשר, מה שגרם לכמה מצביעי מר"ץ ותיקים שאני מכירה להעביר את תמיכתם לרשימה המשותפת, לאות הזדהות עם הציבור הערבי שנתניהו מסית נגדו בצורה כל כך מחליאה והמפלגות האחרות במקום להתייצב נגדו באומץ מחרות מחזיקות אחריו. אני בכל זאת אצביע לאיחוד העבודה ומר"ץ שאלה עדיין המפלגות הכי קרובות אלי, ואני אחשוב בצער על תמר זנדברג שאף פעם לא הבנתי למה תוקפים אותה כל כך, כשהיא היחידה שבנתה רשימה שוויונית של יהודים וערבים במקומות ריאלים, והביאה למר"ץ קולות רבים של הציבור הערבי שעכשיו נדדו לרשימה המשותפת וכנראה כבר לא יחזרו. יש משהו כל כך עצוב בזה שיש מפלגות ליהודים ומפלגות לערבים, ולא רק שהערבים מצביעים לרשימה נפרדת אלא שראש המפלגה שלפחות בינתיים היא הגדולה ביותר, פוסל אותם לכל שותפות, ובכך בעצם מוותר על האפשרות הכי סבירה שלו להקים ממשלה בלי נתניהו, וכנראה האפשרות הכי סבירה שלו להיות ראש ממשלה. נראה כאילו כל מה שבני גנץ ושותפיו בכחול לבן חולמים עליו זה להקים ממשלה עם הליכוד, ואם זה המצב, אז הליכוד מעדיף את "שותפיו הטבעיים" כמו שנתניהו קורא להם, ושותפיו הטבעיים יותר או פחות מעדיפים את נתניהו שאיתו יש להם ברית גנבים על פני בני גנץ שהם חוששים שאיתו יהיה להם יותר קשה לגנוב סוסים. אני מעדיפה כמובן את בני גנץ כראש ממשלה על ראש ממשלה מהליכוד, אפילו אם זה לא נתניהו, אבל בסך הכל זה עצוב להיווכח כמה הגזענות החולנית של נתניהו משפיעה על כל המערכת הפוליטית, ובמקום להדוף אותה ולהגיד בפה מלא שהערבים הם אזרחי המדינה והם שותפים לכל דבר, כולם מתחרים בגזענות של נתניהו, ואחר כך מתפלאים שהערבים מיואשים משותפות עם יהודים. אני מאד מקוה ומתפללת שאיחוד השמאל יקבל יותר מנדטים ממה שמנבאים לו בסקרים, ואני גם מקוה בכל לבי שהרשימה המשותפת תקבל אפילו יותר מנדטים ממה שהיא מקבלת בסקרים, ושלערבים יהיה כוח פוליטי גדול שגם היהודים הגזעניים ביותר לא יוכלו להתעלם ממנו. למרבה הצער בעולם שלנו חייבים להיות חזקים כדי שלא ירמסו אותך, ובגלל זה קמה התנועה הציונית, כדי שהיהודים לא יהיו למרמס בכל העולם, וזאת לא חכמה גדולה לרמוס את כבודם של אנשים כמו שהליכוד עשה את חוק הלאום והחליט שהערבית היא כבר לא שפה רשמית בישראל, רק בשביל לבזות את הערבים ולדכא אותם. מי שמדכא ומבזה אנשים מקבל בחזרה שנאה, ושנאה כשהיא צומחת היא גידול שמאד קשה לדכא ולסלק, כמו השנאה של יהודי מרוקו לאשכנזים שעוברת מדור לדור כמו רעל. אנשים שפלים ורשעים כמו נתניהו וחבורת המריונטות שלו בליכוד מתענגים על עלבונו והשפלתו של הזולת, ואז מאד מתפלאים שהקימו עליהם אויב מלא שנאה וזעם. פוליטיקה של שנאה היא רעל שמרעיל את המערכת הפוליטית ואת החברה כולה. אני מאד מקוה ומתפללת שהבחירות מחר יפחיתו את כמות הרעל בחיינו ולא יגבירו אותה, ואני לא מרשה לעצמי להתייאש, כי אחרי הלילה בא הבוקר ומי שנלחם למען עולם טוב יותר צריך לקום כל בוקר ליום חדש ולהאמין ביום מחר.