די להתרפס בפני נתניהו

 

קשה לדעת מה עלוב ודוחה יותר, ההתחפשות של נתניהו לעופר וינטר, או ההתרפסות בפניו ודברי ההלל והשבח למתקפה באיראן מצד תומכים ומתנגדים כאחד. עופר וינטר הוא פשיסט דתי אותנטי, שגדל וחונך כאדם דתי, פסוקי התנ"ך שגורים על לשונו מינקות, ותפיסת עולמו היא שמלחמות ישראל הן מלחמות בין אלוהי ישראל לאלהים אחרים. נתניהו איננו אדם דתי, שפתו שזורה הסתה גסה נגד יריביו, והקללה שקילל בנו את נשיא צרפת מייצגת את השיח הרווח בבית נתניהו הרבה יותר מקריאת שמע וציטוטי פסוקים. נראה כי נתניהו איננו מכוון רק למעריציו הישראלים, אלא לתומכיו האוונגליסטים, שמייצג שגריר ארצות הברית הנוכחי בישראל, מייק האקבי, שלפני העלאת ההצעה לפיזור הכנסת, פעל לשכנע את החרדים שלא לפרק את ממשלת נתניהו. פשיסטים עוזרים זה לזה, וטראמפ ותומכיו האוונגליסטים נחושים לסייע לנתניהו להישאר בשלטון, כפי שנתניהו פועל לחבק את ויקטור אורבן ולהציג את מכחיש השואה כידיד ישראל. נתניהו טען כזכור ש"היטלר לא רצה להרוג יהודים", כי הכחשת השואה היא דרכו להכשרת הפשיזם, בשירות הישרדותו בשלטון.

ולא, לא מגיעות לנתניהו מחמאות על המתקפה באיראן, שאם בכלל היה בה צורך, דבר שכלל איננו בטוח, הרי זה בגלל פועלם של נתניהו וטראמפ לביטול הסכם הגרעין שהובילו ברק אובמה וסגנו ג'ו ביידן, ונתניהו עשה הכל כדי לסכל, כולל פגיעה אנושה ביחסי ישראל עם המפלגה הדמוקרטית. להחמיא לנתניהו על המתקפה באיראן, זה כמו להחמיא לו על היציאה למלחמה בעזה בעקבות טבח השביעי באוקטובר. העובדה ששליט מתמודד עם תוצאות האסון שהביא על עמו עקב רשעות ויוהרה אינסופית, איננה סיבה לסגוד לו. נתניהו מעמיד פנים שהציל את ישראל מחורבן, אבל ראשית הוא איננו מציל ישראל אלא מחריב ישראל, ושנית הוא בסך הכל מטפל בבעיה שהוא וחברו דונלד טראמפ יצרו בעצמם, ושלאחר שיתוק ההגנה נגד מטוסים של איראן לא נדרש אומץ רב מדי להוציא לפועל. נתניהו עצמו לא היה מוכן לתת שום קרדיט להרצי הלוי ולרונן בר על פועלם והצלחותיהם במלחמה בעזה, ואף הכפיש וביזה אותם בהכפשות כוזבות ומרושעות, ואין שום סיבה לנהוג כלפיו אחרת מכפי שהוא נוהג באחרים.

אבל מה שחמור במיוחד בהתרפסות לפני נתניהו בעקבות המתקפה באיראן, הוא שמתקפה זו היא חלק בלתי נפרד מהמערכה שמנהל נתניהו לחיסול שרידי הדמוקרטיה בישראל ולהישרדותו בשלטון גם באמצעים דיקטטוריים. כיצד מיהרו המתרפסים לשכוח, שימים ספורים לפני המתקפה פעלה הממשלה להדחת היועצת המשפטית לממשלה, ושתוך כדי המתקפה פועל השר קרעי לסגירת התאגיד ולמניעת שידור חדשות בתאגיד, ולטיפוח וחיזוק ערוץ הכזבים ועלילות הדם 14, ושהמתקפה משמשת כתירוץ לרמיסת זכות המחאה וחופש הביטוי, במטרה לשבור סופית את ההתנגדות לנתניהו בדרך דיקטטורית לגמרי. נוח לנתניהו שמתנגדיו מגנים את סתימת הפיות מצד מה שהם מכנים "משטרת בן-גביר", אבל אין הבדל גדול בין משטרת בן-גביר למשטרת אוחנה, שגם היא פעלה, בעידוד השר, באלימות נגד מחאת בלפור, ובשני המקרים בגיבוי מלא ועידוד של נתניהו ובשירותו. בין אם מדובר במחאה נגד הפקרת החטופים וקריאה להשבתם המיידית, מה שהיה צריך להיעשות כבר לפני שנה, ובין אם מדובר בקריאות להפסקת המלחמות, באיראן ובעזה, ונגד פשעי המלחמה הנעשים בעזה, הריסת בתי חולים והרג המוני של תושבי עזה, כחמישים וחמישה אלף עד כה, והרג נמשך של עשרות ואף מאות אזרחים עזתים לא חמושים מדי יום במלחמה שנתניהו מסרב לסיים. כל מתנגד של נתניהו שמשבח אותו על המתקפה באיראן כורה בור לעצמו ומחמש את מבקשי נפשו.

במאבק נגד שלטון שמחריב את מערכת המשפט ונלחם בתקשורת החופשית במאבקו להפוך את ישראל לרפובליקת בננות פשיסטית ומושחתת תחת שלטונו הנצחי של נתניהו, שכבר הצליח לקבור את חקירת הקשר הקטארי של לשכתו ולעצור את החקירה הנגדית במשפטו, ופועל כעת בחסות המלחמה לסתימת פיות ורמיסת כל התנגדות לשלטונו המסואב, המעט שאפשר לעשות הוא לעמוד איתן מול אויב הדמוקרטיה ומחריב הישראליות החופשית בנימין נתניהו, ולא לכרוע לפניו ברך כדי שייקל עליו לערוף את ראשנו. לא נתניהו, אלא יריביו נמצאים כעת במלחמה קיומית, וכפי שנתניהו איננו שוכח ולו לרגע קט לרמוס את מתנגדיו, גם הם אסור שישכחו מי נועל את המגפיים הדורסים אותם ומועך אותם לעפר.  

  

חב"ד בשכונה

 

קורים דברים הרבה יותר גרועים, אבל בכל זאת אנשי חב"ד הצליחו לעצבן אותי הלילה. באחת בלילה הם הופיעו בשכונה עם דגל צהוב שעליו כתר גדול וכתוב עליו מלך המשיח. אני לא מבינה הרבה בתנועת חב"ד, אבל למיטב ידיעתי הם רואים ברבי מלובביץ' המנוח את מלך המשיח, ואם זה באמת כך זה קרוב מאד לעבודת אלילים, כי כמו שאמר הרמב"ם, ראשית עבודה זרה היא לעבוד אחד מן הברואים, והרבי מלובביץ' הוא בן תמותה ככולנו ולא מלך המשיח. בעצם אני לא מעוניינת במלך המשיח בשום מקרה, וגם לא בנתניהו, שחסידי חב"ד מעריצים, כי הם כבר מורגלים לסגוד לאנשים שחושבים שהם מלך המשיח. הייתי רוצה ראש ממשלה שהוא אזרח פשוט, לא מלך, ושהוא בן-אדם. נדמה לי שראש ממשלה שהוא בן-אדם זה הדבר שהכי חסר פה, ולא חסידי חב"ד יפתרו את הבעיה. בכל אופן חבורת אנשי חב"ד עם הדגל נכנסו למרכול הסמוך לביתי שפתוח כל הלילה, ואחד מהם הושיט לי חנוכיה ושאל: יש חנוכיה בבית? השאלה הזאת מאד עצבנה אותי, והחזרתי לו בשאלה: מה זה עסקך? בעיני זאת ממש חוצפה להסתובב ברשות הרבים ולשאול אנשים זרים אם יש להם חנוכיה בבית, כי זה באמת לא עסקו של שום אדם זר אם יש לי חנוכיה בבית. יכולתי כמובן לענות לו שיש לי שתיים, אבל זה באמת לא עסקו, ושאנשי חב"ד ילכו לישון ולא יסתובב באחת בלילה לחלק חנוכיות לאנשים שלרובם יש חנוכיה בבית כי לרוב היהודים יש חנוכיה בבית, או כמה חנוכיות, ומראש אנשי חב"ד מכוונים ליהודים ופונים דווקא ליהודים, אז למה לשאול יהודים אם יש להם חנוכיה בבית כשהתשובה ברוב המוחלט של המקרים היא כן. בימי ששי עומדת ליד החנויות אשה מחב"ד ומציעה לנשים שעוברות חלות קטנות ונרות. לפחות היא לא שואלת אם יש בבית. אני אומרת לה תודה יש לי בבית. לא אכפת לי להגיד את זה, אבל כששואלים אותי מה יש לי בבית זה מאד מעצבן. יש בזה המון התנשאות, מין אמירה כזו שאני יהודי לדוגמה, ועכשיו אני אבדוק אם אתה יהודי טוב כמוני, ומי שם את אנשי חב"ד לחקור אותי מה יש לי בבית ואם אני מקיימת מצוות או מנהגים יהודיים. התנשאות יש בזה בטוח, כי הם פונים גם לאנשים דתיים שניכר בלבושם שהם שומרי מצוות, ואז ההתנשאות שלהם מעצבנת במיוחד. בכלל נדמה שאנשי חב"ד סימנו את השכונה שלנו. לפני זמן מה ראיתי אותם מציבים דוכן להנחת תפילין מול הגימנסיה, ומשדלים תלמידים מהגימנסיה להניח תפילין, ויש כאלה שנענים להם. אני חושבת שבמקרה הזה זה ממש אסור, כי הנערים מהגימנסיה הם קטינים, ואסור לאנשי חב"ד להציע להם להניח תפילין בלי רשות מפורשת מההורים שלהם. באמת כשאני חושבת על זה, יש הרבה פעילות מיסיונרית של אנשי חב"ד בשכונה, ואני תוהה אם יש להם עניין מיוחד ברחביה או שהם מסתובבים ככה בכל השכונות ומציקים לאנשים. פעם הם הסתפקו בלחלק סופגניות לאנשים בלי לשאול שאלות, שזה היה יותר נחמד, אבל עכשיו הם יותר תוקפניים. מספיק שצריך כל הזמן בשכונה להגיד שאנחנו גרים פה ושלא באנו לרצוח את השכן נתניהו ובאמת לא חסר לנו חוץ מכל הצרות אנשים שבודקים את היהדות שלנו באמצע הלילה. שילכו הביתה לישון ויניחו לנו לנפשנו הם והחות'ים, ולילה טוב לכולם.

שרקי ולייבזון מחנכים את הרבה הקווירית

 

לכאורה עיתונאי שמנסה להביא הלכי רוח, במקרה זה של יהודי ארצות הברית, אמור להקשיב למה שיש להם לומר. אבל שרקי ולייבזון לא באו להקשיב, וודאי שלא להבין, אלא להתווכח ולהטיף, ובמקום להעניק לנו תמונה של הלכי הרוח בקרב יהדות ארצות הברית, הם העניקו לנו מפגן של צדקנות ועיוורון ישראלים שאינם מוכנים להתבונן נכוחה בעצמם, ולשאול את עצמם שאלות קשות.

הרבה, שהיא בת לשושלת רבנים אורתודוקסית וגם ציונית, אבל מגדירה את עצמה כקווירית וכאנטי-ציונית, קראה, יחד עם רבנים אחרים, להפסקת אש בעזה. זה הספיק לשרקי ולייבזון להתייחס אליה כאילו היא תומכת בחמאס, למרות שחזרה ואמרה: אינני תומכת בחמאס, אני רוצה הפסקת אש בעזה. אבל למה להתווכח עם אשה שרוצה בהפסקת המלחמה, בהפסקת ההרג הנורא, אשה שחושבת שדי בהרג של למעלה מ-43 אלף עזתים, מספר מזעזע גם בהתחשב בזוועות טבח החמאס, ודי בעקירת עזתים מביתם, ודי בהרס בתיהם, ודי בהפקרתם לרעב וצמא, והגיע הזמן להפסקת המלחמה ולהסדר, למה להתווכח עם דעותיה האמיתיות, אם אפשר לחזור ולשאול אותה כאילו לקו בחרשות – ואולי אכן לקו בסוג של חרשות – כיצד היא תומכת בחמאס, ולייבזון אף השמיעה באוזניה את ההתחכמות שכבר שמעתי כמה פעמים, שקווירית שתומכת בחמאס – שוב, היא לא תומכת בחמאס, אבל כך תיארו אותה שרקי ולייבזון – ההתחכמות המרוצה מעצמה: זה כמו שתרנגולות יתמכו בקנטקי פרייד צ'יקן, לו היית בעזה היו מיד רוצחים אותך, אשה קווירית שכמותך במכנסיים מנומרים, וגם רבה של בית כנסת. שום דבר מכך לא עורר אצל שרקי הבנה או הזדהות. והוא הופתע במיוחד לשמוע שהרבה איננה רואה במדינת ישראל את התגשמות חזון הדורות לשוב לציון.

רק את השאלה המתבקשת, מה מפריע לה במדינת ישראל שגורם לה להסתייג ממנה הם לא שאלו, ואולי גם לא רצו לשמוע את תשובתה.

אני דווקא אשה ציונית שחיה בישראל ובהחלט רואה במדינת ישראל את הגשמת חזון הדורות לשוב לציון. אבל האם אני אוהבת את המדינה כפי שהינה כיום? ממש לא. ויש לי כמה סיבות, שאולי מפריעות גם לרבה הקווירית להרגיש הזדהות עם מדינת ישראל כפי שהינה כיום.

גם בעיניי העובדה שחמאס ביצע את מעשי הזוועה הנוראים ביותר ורצח אלף ומאתיים ישראלים, גברים נשים וקשישים וילדים רכים, איננה מצדיקה הרג של למעלה מארבעים אלף עזתים והרס עצום של רצועת עזה שנמשך למעלה משנה ואיננו מצופה להסתיים בקרוב. גם אני חושבת כבר חודשים רבים שחייבים להפסיק את המלחמה. כתבתי את הדברים חזור ושוב. גם אני אינני מבינה מדוע צה"ל שב ועוקר את העזתים ומגרש אותם ממקום למקום, דבר שבהכרח יוצר משבר הומניטרי נורא, ואני מזועזעת לשמוע ולקרוא שמטרת הממשלה היא להקים התנחלויות בצפון עזה, דבר שאני מקווה שאיננו אמת, אבל נשמע חזור ושוב במפלגות המרכיבות את הממשלה, כולל עריכת כנסים להתיישבות בעזה.

יתרה מכך, אינני מאמינה כהוא זה בטוהר כפיו של צה"ל. רצח שלושת החטופים ששחררו את עצמם מהשבי ונרצחו בידי חיילים שהפרו הוראות פתיחה מאש וגם הפרו פקודה ברורה של חדל אש כדי להרוג בכל מחיר, גרמו לי לאבד כליל את שארית האמון שעוד היתה לי בצה"ל. ומה שקרה אחר כך חמור אפילו יותר: במקום להעמיד לדין את החיילים הרוצחים, לפחות על הריגה בנסיבות מחמירות, הביאו את ההורים השכולים ההמומים להעניק להם חיבוק, כאילו היה מדובר באמירה לא ראויה ולא ברצח שלוש נפשות.

ואם יטען מישהו שמדובר במקרה חריג, הרי שמענו בימים האחרונים התפארויות על שריפת בתים ורצח אזרחים בעזה, שאינני יכולה אלא לשאול את עצמי האם מדובר בכלל בצבא שיש בו סדר ומשמעת וציות וערכים בסיסיים של אנושיות, או שמדובר במיליציות של מתנחלים ששורפים ומפוצצים בתי עזתים והורגים ללא הבחנה. זוועות טבח החמאס אינן תשובה ואינן הצדקה להתנהגות שמעוררת תהייה האם יש בכלל הבדל בין צה"ל לחמאס, או שמדובר בשני ארגוני רצח שמתחרים זה בזה באכזריותם ורצחנותם.

והאם זהותה הקווירית של הרבה צריכה לגרום לה לחבב את מדינת ישראל כשבממשלתה יושבים בן-גביר וסמוטריץ', שני מקללי ההומוסקסואלים, ואורית סטרוק, שביקשה להעביר חוק שמתיר לרופאים להימנע מחובתם האנושית והמקצועית להעניק טיפול להומוסקסואלים, וגם יאפשר לספקי שירותים שונים להימנע מלהעניק להם שירות.

למרבה הצער, ישראל בשליטת ממשלת החורבן של נתניהו - בן-גביר - סמוטריץ' - גולדקנופף – דרעי איננה אטרקטיבית לרבים מיהודי ארצות הברית, שלמרות האנטישמיות הגוברת ובעיות אחרות שמאפיינות את ארצות הברית, נהנים עדיין מחירויות אזרחיות שבישראל אפשר רק לחלום עליהן. הרי בארצות הברית יכולה אשה קווירית להיות רבה של בית כנסת ולהתקבל כשווה בקהל הרבנים. בישראל כל זה איננו עולה על הדעת. אז אולי מבחינתה דווקא לתמוך בישראל שמסרבת לסיים את המלחמה, שמפקירה למוות את החטופים והשבויים, ששולחת את אזרחיה למות במלחמה שמזמן הפסיקה להגן על מדינת ישראל ומתמקדת בהגנה על המשך שלטונה של ממשלת החורבן, אולי דווקא לתמוך בישראל דומה מבחינתה לתמיכה של תרנגולת בקנטקי פרייד צ'יקן, ואולי דווקא אנחנו כאן צריכים לפקוח סופסוף את עינינו למה שקורה סביבנו ולזעוק בכל כוחנו די.

 

מלחמת דת

 

אני מסכימה לגמרי עם חבר הכנסת החרדי משה גפני שאנחנו בעיצומה של מלחמת דת, וכמו רוב מלחמות הדת, זו איננה מלחמה בין דתיים לחילוניים, אלא בין פונדמנטליסטים לליברלים: בין תפיסה מהותנית והירארכית של המין האנושי, שבה נשים נחותות מגברים, הומוסקסואלים אינם ראויים לבוא בקהל, ויהודים עליונים על בני עמים אחרים ודתות אחרות, לבין תפיסה של כל האנשים כשווים זה לזה וכבעלי זכויות שוות, שהראשונה בהן היא הזכות לייצוג שווה. העובדה שיש בישראל מפלגות שאוסרות על נשים להיות מיוצגות בכנסת ובממשלה היא בלתי נסבלת, והיא פוגעת בכל הנשים, כי כאשר יש ממשלה פונדמנטליסטית כפי שיש לנו כיום, הייצוג הנשי מאד נמוך, ואין כלל נשים בתפקידים בכירים, ולכך יש בהכרח השלכות על מצבן ומעמדן של נשים ועל יכולתן להשפיע על השלטון. העובדה שעד היום ישראל לא חייבה את המפלגות החרדיות לאפשר ייצוג לנשים היא פגם קשה בדמוקרטיה הישראלית, שמחייב תיקון בהקדם. זוהי אחת הדרישות שהמחאה צריכה להציב בראש מאבקה, כדי להגשים ולממש את הבטחת השוויון ללא הבדל מין  במגילת העצמאות, והדרך לכך היא פשוטה מאד: איסור מימון מפלגות למפלגות ללא נשים. התעקשות על כך תגרום לחרדים לאפשר לנשים להתמודד בשורות מפלגותיהם, שכן אין שום איסור הלכתי על כך, רק דעה קדומה.

העיסוק החולני של הפונדמנטליסטים בהומוסקסואלים וההסתה כלפיהם, שאף מעודדת אלימות, קשורה לאפליית הנשים. חברה שמבוססת על הפרדה בין גברים לנשים ועל עליונות גברית, מתקשה לשאת גברים שאוהבים את בני מינם, כי הומוסקסואליות מטשטשת את ההבחנה הנחרצת של החברה הדתית בין נשים לגברים ואת הבידול בתפקידים החברתיים שהיא מייעדת לשני המינים. לכן מבחינת הפונדמנטליסטים, ההומוסקסואליות מערערת את עולמם, והם מגיבים כלפיה באלימות בלתי נתפסת, כפי שביטא זאת חבר הכנסת יצחק פינדרוס, שטען כי ההומוסקסואלים הם האיום הגדול ביותר, יותר מדאע"ש, חיזבאללה וחמאס, שכן מבחינתו ההומוסקסואלים מערערים את עולמו מבפנים: עולם שאין בו חלוקה מובהקת בין גברים לנשים הוא מבחינתו האיום הקשה ביותר על עולמו שמסודר במתכונת תיבת נוח ומתקשה לפעול במתכונת אחרת.

גם תפיסת העליונות כלפי מי שאינם יהודים, ובפרט כלפי הערבים, ממלאת תפקיד חשוב בעולמם ההירארכי של הפונדמנטליסטים, שבו היהדות עליונה על הדתות האחרות, והיהודי טוב בהכרח ממי שאיננו יהודי. זוהי תפיסה שמשרתת היטב את שאיפתו של הגבר היהודי הפונדמנטליסטי, לחוש שיש לו זכויות יתר לא משום שגזל אותן מאחרים בכוח הזרוע, אלא מפני שבמהותו הוא טוב כביכול מן האחרים וראוי לזכויות היתר הללו. ומאחר שהבידול וההתבדלות מעסיקים את הקהילה הפונדמנטליסטית ונתפסים כקיומיים, רווחת במגזר החרדי גם אפליה קשה בין אשכנזים לספרדים, שמודרים ממוסדות חינוך אשכנזים, וגם אם הם מורשים להתקבל למוסדות חינוך אשכנזיים, הם מופלים ומבוזים בהם. כמובן שהציבור החרדי מבטא שנאה לערבים, שבאמצעותה הוא מאפיין את עצמו כבן לציבור נעלה יותר, וגם משתמש בה כסוג של מחיצה – מי ששנוא יתקשה להתערבב בקרב הרוב, וכך נשמרים בציבור החרדי מעגלים סגורים זה בתוך זה: היהודים לעצמם, ואין בתוכם ערבים, האשכנזים לעצמם, ואין בתוכם ספרדים, והגברים לעצמם, ואין בתוכם נשים. כל מחיצה היא כלי נשק וכל הבדלה היא דיכוי, כי כל מעגל סגור הוא מעגל של שליטה, ששמורה רק לחברים במעגל. המהותנות וההירארכיה מצדיקות את ההפרדה וההדרה, כי רק כאשר רואים את הגבר כשונה ועליון על האשה, את האשכנזי כשונה ועליון על המזרחי, את היהודי כשונה לגמרי ועליון על הערבי או לא יהודי אחר, אפשר להצדיק את ההפרדה, ההדרה והאפליה, ולראות בהם הכרח שנובע מתכונותיהם השונות כביכול של שני הצדדים, ולא כהפרדה טכנית שאין לה שום סיבה עניינית.

לכן המאבק בפונדמנטליזם הוא מאבק על הסרת מחיצות. זה איננו אומר בהכרח הסרת מחיצות בכוח. זה אומר הסרת מחיצות מרצון בהתכנסות מרצון – בהפגנות, בצעדות, במחאה, בבמות שעליהן ניצבים ומדברים. שיתופם ושילובם יחד של צועדים וצועדות, דוברים ודוברות, נואמים ונואמות, זמרים וזמרות, נשים וגברים, מזרחים ואשכנזים, יהודים וערבים, הומוסקסואלים וסטרייטים, דגלי ישראל ודגלי גאוה, כל העירובים שוברי המחיצות הללו, סופם לפוגג גם את המחיצות האחרות שמוצבות בכוח ועל מנת להפריד. הערבוב הוא אויבו של הפונדמנטליזם, שיותר מכל מפחידות אותו הסובלנות, הקבלה והאהבה.                                                                                                                                                                                                                                                                                            

גזענות ושנאת נשים

 

גזענות איננה אוהבת לדרוך במקום. היא גולשת הלאה והלאה, והולכת ומקצינה. כשצרפת אסרה על נשים לעטות רעלה, התנהל ויכוח גדול על עצם ההתערבות בחופש הפרט ועל מה שראוי ולא ראוי שמדינה תתערב בו. הנימוק העיקרי לאיסור היה שהרעלה מסתירה את פניה וזהותה של האשה העוטה אותה, וראוי שאנשים, ובפרט כאלה שממלאים תפקידים ציבוריים, למשל מורות, יחשפו את פניהם ויאפשרו לזהות אותם. הרעלה אכן נאסרה, אבל מהר מאד זה לא הספיק. גם החיג'אב הפריע, למרות שהנימוק לאיסור הרעלה איננו קיים במקרה של החיג'אב – הוא מסתיר את השיער והצוואר, אבל משאיר את הפנים גלויות ואין שום קושי להבחין בזהותה של אשה שעוטה חיג'אב. גם החיג'אב נאסר במקומות עבודה ובמוסדות ציבוריים. אבל גם איסור החיג'אב לא הספיק. אסרו גם את הבורקיני, בגד הים המלא. הבורקיני כל כך הפריע לרשויות בצרפת, ששוטרים הפשיטו בכוח בשפת הים נשים שלבשו בורקיני. אבל גם זה לא הספיק. עכשיו אסרו גם ללבוש עבאיה. מה מפריע בעבאיה? הנשיא מקרון קישר בין העבאיה לרצח מורה צרפתי שהציג בכיתה קריקטורות של מוחמד. איך קשורה העבאיה לרצח? לא קשורה. אבל גם כשאיתמר בן-גביר או בצלאל סמוטריץ' רוצים להתעלל בערבים, הם מקשרים לטרור דברים שאין להם שום קשר לטרור, כמו אפיית פיתות בבתי הסוהר שגם עליהן אסר בן-גביר. שלוש טענות מעלה ממשלת צרפת להצדקת ההתעללות בנשים מוסלמיות: הביגוד המוסלמי מעודד כביכול הקצנה וטרור, הביגוד המוסלמי הוא דתי ואיננו מתאים לצרפת שהיא מדינה חילונית, והביגוד המוסלמי מדכא את האשה וצרפת היא בעד שוויון לנשים. כמובן אין שום קשר בין לבוש מוסלמי לטרור, אלא במוחם הקודח של הגזענים הצרפתים, והחילוניות הצרפתית פירושה שהכנסיה הקתולית – רוב האוכלוסיה בצרפת היא קתולית, לאו דוקא דתית – החילוניות בצרפת מתייחסת להעדר מעורבות של הכנסייה בחיי המדינה, לא למקומה של הדת ברשות הפרט שלא ראוי שהמדינה תתערב בו. האמת היא שצרפת היא מדינה קתולית. היא כל כך קתולית שאיננה מודעת לקתוליות שלה, שעומדת בשורש היחס האכזרי ללבוש מוסלמי  שאיננו מייצג טרור ואיננו מעודד טרור, אלא מבטא, דווקא בחברה הצרפתית הקתולית והגזענית, את רצונם של המוסלמים לשמור על זהותם הדתית, שזו זכותם, גם אם אין הדבר מוצא חן בעיני הצרפתים. והאבסורדית מכולם היא הטענה שהלבוש המוסלמי מדכא את האשה והמדינה הצרפתית דורשת שוויון לנשים. כדאי לציין שמעולם לא כיהנה בצרפת נשיאה אשה ובכלל הפוליטיקה הצרפתית איננה ידידותית לנשים, שלא לדבר על כך ששוויון דורש כבוד לאשה ולבחירותיה, והפשטת אשה בכוח איננה מראה לא על שוויון ולא על כבוד לנשים, שצרפת מונעת מהן להתלבש על פי דתן ומתנכלת להן, ובכך איננה שונה בהרבה מאיראן שמכריחה את הנשים להתכסות. בשני המקרים אין כבוד לרצון החופשי של האשה והיא מדוכאת בכח החוק, שחודר לרשות הפרט באופן שאסור למדינות דמוקרטיות לחדור אליו. אין זה עניינה של המדינה כיצד נשים מתלבשות, כיצד ילדות מתלבשות לבית הספר. אם רוצים תלבושת אחידה אפשר להנהיג כזו, אבל כל עוד רשאיות התלמידות להתלבש כרצונן, שילוח הביתה של תלמידות בלבוש מוסלמי הוא התעללות גזענית ולא שום דבר אחר, ומפחידה במיוחד ההרחבה המתמדת של האיסורים על לבוש מוסלמי, שככל שהיא מקצינה כך פוחת הויכוח אודותיה, כי כשמדינה מתחילה להתערב בחיי הפרט היא איננה נוטה לחדול מכך ורף ההתערבות הולך ועולה, וככל שהוא מקצין הוא הופך מקובל ורגיל יותר, עד שכל ביקורת שוככת. כשהבסיס להתערבות הוא גזענות שמנסה להתחפש לקידמה, היא איננה חדלה לחפש לה טרף חדש. גם איתמר בן-גביר איננו שבע מלהתנכל לאסירים, וכעת הורה לצמצם את ביקורי המשפחות מפעם בחודש לפעם בחודשיים. כדאי לציין שעד 2014 הותר ביקור משפחה פעם בשבועיים. אולי פעם הותר אפילו ביקור פעם בשבוע, אבל מכיון שחייבים כל הזמן להקשות ולהחמיר, ובפרט כשהסיבה היא גזענות, כי בן-גביר מעוניין להתנכל לאסירים הערבים, אז בכל פעם מצמצמים את אפשרויות הביקור בחצי, למרות שביקורים של בני משפחה הם דווקא גורם מרגיע ולא גורם מתסיס, אבל כשבשורש כל ההחלטות מצויה הגזענות, אין מקום להגיון, רק להחמרה שרירותית מתמדת שאין לה לא סיבה ולא מטרה מלבד להתנכל.

יש ישראלים שאפילו מתלהבים מההתנהלות הצרפתית שדורסת נשים מוסלמיות ואפילו ילדות מוסלמיות. אני שמחה שלפחות בישראל, לא מפשיטים נשים בשם חירות האשה כפי שעושים הצרפתים. יפה בפריס, אבל אינני חושבת שאסע לשם. אינני מעוניינת לבקר במדינה שבה מפשיטים נשים בכוח, כפי שנהגו בצרפת עד המאה התשע עשרה להפשיט נשים "סוררות" בכיכר העיר ולהלקות אותן. אין דבר מאוס יותר משנאת נשים אכזרית שמתחזה לפמיניזם, ובכך צרפת כמובן איננה יחידה. חברת מפלגתו של איתמר בן-גביר במעלה אדומים, שירן מירזאי, מעודדת התנכלות לנשים פלשתיניות שמגיעות למעלה אדומים, ובפרט כאלה שלבושן מוסלמי מסורתי, שכך קל לזהותן. השבוע למדנו גם על חיילות שמפשיטות נשים פלשתיניות כדי להתנכל להן ולהשפילן. אבל החיים הם נדנדה. נשים שפוגעות בנשים אחרות מעודדות פגיעה בנשים בכלל, ויום אחד הן עלולות להיות בצד הנפגע, ואיש לא יעמוד לצדן.  

הפגנת הימין ומסריה

 

הפגנת הימין אתמול ליד בית המשפט העליון הזכירה לי את ההפגנות לפני רצח רבין, הפגנות שכולן הסתה אישית והתרת דם. בהפגנה אתמול, כמו בנאומים קודמים של שרי הליכוד, הותר דמם של נשיאת העליון אסתר חיות, נשיא העליון בדימוס אהרון ברק, והיועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב-מיארה. זו לא היתה הפגנה למען רפורמה במערכת המשפט, אלא הפגנה למען ריסוק שלטון החוק ודמוניזציה של בכירי מערכת המשפט המייצגים את שלטון החוק. בתעמולת הליכוד כפיפות לשלטון החוק מוגדרת כשלטון השופטים והיועצים המשפטיים בממשלה, ובית המשפט העליון מסומן כידיד הטרור ומגן המחבלים. יריב לוין הבהיר בנאומו בדיוק איזה בית משפט הוא רוצה – כזה שמאפשר את "נוהל שכן", כי חיי פלשתינים אינם נחשבים, כזה שאוסר על קיום טכס זיכרון משותף ליהודים ופלשתינים, כי עידוד שנאה בין יהודים וערבים היא עקרון היסוד של שלטון הליכוד בראשות נתניהו, כאידיאולוגיה מרכזית וכעקרון פעולה, ושמירת זכויות האדם של ערבים, בין אם אזרחי ישראל ובין אם פלשתינים, היא פגיעה בשלטון "העם", כי העם כולל אך ורק יהודים ואך ורק כאלה שמצביעים למפלגות קואליציית רצח רבין השלטת, שמאז הסיתו מרכיביה נגד ממשלתו של יצחק רבין והתירו את דמו עד שנמצא מי שקלט את המסר ויצא לפעולה, הם עולים כפורחים והופכים את ישראל לרפובליקת בננות לאומנית, גזענית, ומושחתת עד היסוד, ומלבד הסתה נגד השופטים והיועצים המשפטיים, הם מנסים כעת לחזור ולהשתלט על לשכת עורכי הדין ולהמליך עליה בשנית את העבריין אפי נוה, כדי שימשיך לבחור שופטים דרך מיטתו ועסקיו וימשיך את השחתת ודירדור מערכת המשפט שנמשכים כבר שנים תחת שלטון השוחד והשחיתות של נתניהו. הרפורמה שמוביל לוין איננה צעד ראשון להרס המשפט והדמוקרטיה, אלא הצעד הסופי, לאחר שנים שבהן נלחם הליכוד בשלטון נתניהו במערכת המשפט ודיכא ביד רמה את זכויות האדם והאזרח. כמובן שדין מבקשי מקלט אפריקאים על פי לוין הוא כדין ערבים: את אלה ואלה צריך לרמוס כדי לשמור על זכויות "העם". ולוין קורא למירב מיכאלי לחבור אליו, כי הוא רוצה להילחם באנסים, מלה שפירושה בלווינית ערבים ואפריקאים, כי יהודים אינם אנסים, ואם תטען חלילה מישהי שיהודים אנסו אותה, עו"ד טלי גוטליב כבר תראה לשקרנית הזאת מה זה, לקול תרועות צדיקי איה נאפה ובן דמותה הגברי של טלי גוטליב, עו"ד ניר יסלוביץ', שאץ רץ לייעץ לכל ישראלי הנאשם באונס בחו"ל כיצד עליו לערער את אמינות הנאנסת האומללה. זה פרצופה של ישראל בשלטון הליכוד בראשות נתניהו: שחיתות, לאומנות, גזענות, דין שונה ליהודי וללא יהודי, דין שונה לימני ולשמאלני, רוע, שנאה ופשע. אין פלא שתחת ממשלה כזו העלייה בפשיעה החמורה מזנקת, ורצח הוא דבר יום ביומו. ממשלה שהאויב שלה הוא מערכת המשפט והייעוץ המשפטי, איננה יכולה להילחם בפשיעה, אלא רק להגביר אותה עשרת מונים, כפי שאכן קורה בפועל.

מתקפות הליכוד על מערכת המשפט אינן חדשות. ב-15 בדצמבר 2009 דיווח עיתון "הארץ" על התקפה קשה של שר האוצר באותם ימים, יובל שטייניץ, על מערכת המשפט, ובראש וראשונה על בית המשפט העליון, באותם ימים בנשיאותה של דורית בייניש. בהרצאה בכנס טען שטייניץ שבית המשפט העליון וגם ערכאות נמוכות יותר מקבלים החלטות שגורמות למדינה לבזבז עשרות מיליוני שקלים, מאות מיליוני שקלים, ואפילו מיליארדי שקלים, בעוד שבממשלה ובמשרד האוצר בוחנים בשבע עיניים כל הוצאה תקציבית. שטייניץ גם הביא דוגמאות להחלטות שלטענתו הן חסרות אחריות ומופקרות: הדוגמה הראשונה, החלטת בג"ץ לחייב את הממשלה למגן מבני ציבור בדרום, שעלותה 400 מיליון שקלים. הדוגמה השנייה, החלטת בית המשפט המחוזי בתל-אביב להכיר בהוצאות עבור מטפלות לצרכי מס, שהיתה אמורה לגרוע מאוצר המדינה מיליארדי שקלים. הדוגמה השלישית: פסילת בג"ץ את התיקון לחוק שאפשר הקמת בית כלא פרטי, שהיה אמור לנצל את האסירים הפליליים כאמצעי לגריפת רווחים, מעבודתם ומעצם החזקתם בכלא, כפי שקורה בארצות הברית.

שטייניץ לא התבייש להציג את שלוש הדוגמאות האלה, שמבהירות היטב מי באמת דואג לאזרחי המדינה, וזו איננה הממשלה, שסירבה למגן מבני ציבור בעוטף עזה והעדיפה להפקיר את תושבי הדרום כדי לחסוך כסף שהוא כספם של אותם האזרחים. כמובן שהכרה בהוצאות על מטפלות היא חיונית לנשים רבות, שללא ניכוי הוצאות המטפלת אין להן טעם לצאת לעבודה. ומיותר לציין כמה מסוכנת הפקרת האסירים לשרירות לבם של בעלי הון שרק אינטרס כלכלי בראש מעייניהם, וזאת כאשר רוב האסירים הפליליים בישראל מגיעים משכבות חלשות, ואחוז גבוה בתוכם הם יוצאי אתיופיה ועדות המזרח בכלל, קבוצה שהליכוד תמיד התיימר, ללא כל כיסוי, לדאוג לה. רק לאחרונה סיפר שופט העליון בדימוס מני מזוז, כיצד כילד שעלה מתוניס וגדל בעיירה נתיבות במשפחה של תשעה ילדים, קיבל מהמדינה בשליטת מפא"י, המושמצת עד אין קץ, חינוך ותמיכה רבים יותר משהממשלה מספקת היום לילדים, כאשר המדינה הרבה יותר עשירה מכפי שהיתה בשנות החמישים והששים. ובחינה בשבע עיניים של הוצאות? לא כאשר מדובר בכיסוי הוצאותיה של משפחת נתניהו, מימון בתיהם, בגדיהם, תסרוקתם, איפורם, ארוחות הפאר שלהם ונסיעותיהם לחו"ל שתועלתן מועטה והנאתן מרובה. רעייתו של שטייניץ, השופטת גילה כנפי, מכהנת כעת בבית המשפט העליון, אבל לאחרונה הוא שוב התגייס לטובת הרפורמה המשפטית, וכמובן לטובת תפקידו החדש כיו"ר רפאל, שאליו מונה בתמיכת יריב לוין. אין ספק שבליכוד יודעים על מה חשוב להוציא כספים ועל מי חבל לבזבז, למשל על תושבי עוטף עזה מוכי הקסאמים.

גם במחנה מתנגדי הרפורמה יש לא מעט צדקנים, שלמשל מיצג השפחות אינו לרוחם, והם שואלים מה הקשר בינו למציאות. קשה לגברים להבין מה הקשר למשל בין נשים עגונות, שבהעדר בעלן אינן יכולות להשתחרר מנישואיהן, לעתים עד יומן האחרון, לבין שפחות, אבל ננסה: אשה נשואה במדינת ישראל, שבה ההלכה לבדה קובעת את מעמדן של נשים נשואות, איננה יכולה להשתחרר מנישואיה, ושום בית דין איננו יכול לשחרר אותה, ללא הסכמת הבעל, גם אם הבעל נעדר עשרות שנים ואין יודע אם הוא בכלל בחיים. בדין הבינלאומי מצב כזה נקרא שעבוד, כלומר האשה היהודיה בישראל, בנישואיה לבעלה, משתעבדת לו עד קץ הימים או עד שיסכים להעניק לה גט. כמובן שעצם המציאות הזו לבדה מעניקה לגברים כוח עצום בהליכי גירושין. הייתי רוצה שכל הלועגים למיצג השפחות יחוו, ולו לדקות ספורות, את אשר חוויתי כאשר בעלי לשעבר, אז עדיין בעלי, הופיע בבית הדין הרבני שלוב זרוע עם המאהבת, לימים אשתו השנייה, לימים גרושתו השנייה, ועורך דינו איים עלי שלא אקבל גט אם לא אענה לדרישותיו הכספיות. באותו רגע הבנתי שגם אם אקבל גט בתנאים סבירים, לעולם לא אנשא שוב, בוודאי לא לגבר יהודי. אינני רוצה להיות שפחתו של איש, ואינני רוצה להיות נתונה לאיומים של בעל נואף שהדין היהודי מעלה לגדולה באשר הוא גבר. לו היה בית המשפט אקטיביסטי באמת, כפי שמאשימים אותו בליכוד, היה פוסל את קביעת המעמד האישי על פי דיני ההלכה, שמתייחסת לנשים כאל בהמות, היה פוסל בתיעוב את חוק הלאום הגזעני שמעגן בחוק העדפה של יהודים ופוגע קשות בזכויות הערבים וכל הלא יהודים בישראל, ואת חוק האזרחות שמונע מזוגות מעורבים של ישראלים ופלשתינים זכויות אדם בסיסיות. אבל בג"ץ תחת שלטון ממשלת השחיתות והגזענות של נתניהו, הוא גוף מפוחד ומוכה, שהגנתו על זכויות האדם בישראל מינימלית, וגם המצב הזה אין די בו למפלגת הליכוד, שרוצה לסרס את בג"ץ לחלוטין ולבטל את שלטון החוק בישראל, כדי שממשלת הפוגרום של קואליציית רצח רבין תעשה ככל העולה על רוחה ללא מעצורים. האם אני מיואשת ממדינת ישראל? ממש לא. אני מאמינה בהתנגדות לממשלת הזדון וההרס של נתניהו ולוין, ואני מאמינה שבסופו של דבר ננצח במאבק על דמותה של ישראל ונסלק את ממשלת הרשע. אני רק מתפללת שהמאבק הזה, וההסתה והתרת הדם מצד הממשלה וראשה, לא יגבו מאיתנו מחיר דמים.

אל תכפו עלינו, רק על עצמכם

 

בהפגנות מול בית הנשיא בירושלים, המארגנים מאד משתדלים לשקף את כל הציבורים והמגזרים בישראל, גברים ונשים, יהודים וערבים, דרוזים ובדואים, דתיים וחילוניים וכמובן גם חרדים, שאולי אינם משקפים את הזרם המרכזי בחברה החרדית, וודאי לא את המפלגות החרדיות בכנסת, אבל מייצגים השקפות שקיימות במגזר החרדי ושהמחזיקים בהן רוצים לתווך למגזרים אחרים. זה מאד יפה, כמובן, שהמחאה כוללת קולות רבים ומנסה לשקף אותם ולקבל אותם. במוצ"ש האחרון, שהוקדש לדוברות נשים, דיברה בין השאר ציפי לביא, פעילה חברתית חרדית, שחברה בין השאר בארגון "נבחרות", שפועל למען ייצוג לנשים ברשימות החרדיות לכנסת. אני מאד מעריכה את פעילות הארגון, כיוון שמטרתו היתה צריכה להיות מובנת מאליה והמדינה היתה צריכה לחייב ייצוג נשי בכל הרשימות בכנסת, ומפני שידוע לי שהנשים שנלחמות על הזכות הבסיסית הזאת סובלות מהתנכלויות בחברה החרדית. ובכל זאת הטרידו אותי דבריה של ציפי לביא, אפילו הרגיזו אותי, מאחר שהיתה בהם התעלמות גמורה מהמציאות החוקית במדינת ישראל, שהחרדים מבקשים להתנער ממנה, וגם מצליחים בכך כל כך הרבה שנים.

המוטיב המרכזי בדבריה של ציפי לביא היה בקשה להימנע מכל כפייה. "אל תכפו לימודי ליבה, תאפשרו". אבל במדינת ישראל יש חוק חינוך חובה, שנאכף על כל ילדי ישראל, ותוכנו נקבע בעיקרו על ידי משרד החינוך, כלומר על ידי המדינה, באמצעות צוותי מומחים במקצועות שונים, מתוך מחשבה מהו הידע שיועיל לילדים בהתבגרם. לכן למשל מלמדים את השפה העברית, מכיוון שזו שפת המדינה, ומלמדים את השפה האנגלית, מפני שהיא השפה הבינלאומית שבאמצעותה יכולים דוברי שפות שונות להתקשר ביניהם, ומלמדים חשבון, כי בלי לדעת חשבון אין אדם יכול לנהל חנות או עסק, ובלי לדעת לחשב ריבית איננו יכול לדעת מה הסכומים שיידרש לשלם תמורת הלוואה או משכנתא שתידרש לו כדי לקנות דירה. כמובן מלמדים גם תנ"ך ומדרשים וספרות, כי זו תרבותנו. ומלמדים גיאוגרפיה והיסטוריה, כדי שהתלמידים יכירו את עולמנו כיום וידעו גם על העבר. ומלמדים פיזיקה וכימיה, כדי שיהא לתלמידים מושג על האופן שבו פועל הטבע סביבנו. ומלמדים אמנות ומוסיקה, כדי להעשיר את הרוח. וכן הלאה. אפשר להתווכח על מה וכמה ללמד, אבל בעיקרון המדינה קובעת מה חיוני ללמד את הילדים, ומה יתאפשר כבחירה, והחרדים נלחמים כדי שילדיהם לא ילמדו מקצועות חיוניים כמו אנגלית וחשבון, מתוך מחשבה שככל שיהיו בורים וצרי אופקים יותר, כך ידבקו בדברי הוריהם ומוריהם ולא יעזבו חלילה את החברה החרדית. במקום מקצועות חיוניים הם מעמידים את לימוד התורה וההלכה, אבל בפועל אין מדובר בלימוד, כי הם אינם בוחנים את הטקסטים בעין ביקורתית, ואינם דנים במשמעותם כפי שמבין אותה החוקר, אלא סופגים הטפה שמחוזקת בשברי פסוקים משובשים, וכך הופך פסוק הדן בביזה של בנות האויב ובאונס של שבויות "כל כבֻדה בת מלך פנימה" בשורוק, לסיסמה חרדית "כל כבוֹדה בת מלך פנימה" – ובאמצעות הפסוק המשובש הזה מחנכים דורות לדחוק את הנשים הביתה ולמנוע מהן את הייצוג שציפי לביא נלחמת עליו. מדוע מה שנאכף על כל ילדי ישראל לא ייאכף על החרדים, כדי שיזכו בחינוך ראוי ולא יכלאו בכלא של אינדוקטרינציה ובורות, שאין בו מקום למחשבה מקורית וחופשית, אלא לחזרה ושינון.

ועוד אמרה ציפי לביא "אל תכפו גיוס, תאפשרו". מה פירוש אל תכפו גיוס? הרי הגיוס לצבא איננו רשות, יש חוק גיוס חובה שחל על האזרחים ככלל. החילונים, גברים ונשים כאחת, מחויבים בגיוס לצבא על פי חוק. ייתכן שרבים היו מתגייסים גם ללא חוק גיוס חובה, אבל צעירים המגיעים לגיל 18 אינם נשאלים אם הם מעוניינים לשרת בצבא, אלא מגויסים לשירות על פי חוק גיוס חובה, בין אם הם מעוניינים בכך ובין אם היו מעדיפים ללמוד או לעבוד או לנסוע לחו"ל בגיל שבו צעירים במדינות אחרות יכולים לעבוד ולחסוך, לרכוש השכלה גבוהה או לטייל ולבלות. מה פירוש "אל תכפו גיוס"? הרי החרדים אינם מציעים לבטל את גיוס החובה ולהקים צבא שכיר בלבד, שאנשים מתגייסים אליו על פי בחירתם ומקבלים שכר בהתאם, כפי שקיים במדינות מסוימות וקיים גם בישראל אחרי שירות החובה, אבל לא במקומו. באיזו זכות דורשים החרדים לעצמם פטור מגיוס שחל על אזרחי ישראל היהודים ממגזרים אחרים, ופוטר את האזרחים הערבים כדי שלא ייאלצו להילחם בבני עמם, כפי שקרה ליהודים בגולה. למעשה האמירה הזו: "אל תכפו", היא התחכמות, כי משמעותה היא: העניקו לחרדים פטור, העניקו להם פריווילגיה, שאין לאחרים, לפטור את עצמם מחוקים המטילים חובה על שאר אזרחי המדינה, ובמקרה של חוק הגיוס, חובה שעלולה להביא לפציעה ולמוות.

ציפי לביא דיברה גם על כך שאין לכפות על החילוניים להתלבש על פי כללי הלבוש החרדי, או לאכול על פי כלליהם, אבל זה המצב ממילא, בעיקר מפני שאין לחרדים כלים לכפות את כלליהם בתחומים אלה באופן מוחלט, ועדיין אזרחי ישראל אנוסים לממן כמה כשרויות, כאשר מספיקה אחת, ולהתחתן בנישואים דתיים, מפני שאין בישראל נישואים אזרחיים, ולהיקבר בבתי קברות דתיים בטכס דתי, מפני שבתי קברות חילוניים מעטים והקבורה בהם יקרה מאד. וכמובן שהמגזר החרדי מתפרנס מאספקת שירותי נישואים וקבורה וכשרות וכופה על כלות חילוניות לטבול במקוה – בתשלום – לעיני הבלנית, שבודקת אם הכלה נקייה די הצורך, ולהאזין לדברי הבל של רבניות בורות המטיפות להן לשמור נידה באיום שאם לא תעשינה כן הבעל יברח מהן, ואיש איננו שואל אותן אם הן מעוניינות בכך, ולאיש לא אכפת מההשפלה ואי הנעימות הכרוכים בכפייה הדתית ובפגיעה הקשה בפרטיות.

כל כך הרבה כפייה דתית יש בישראל, וכל כך הרבה פטורים ופריוילגיות למגזר החרדי, מחובות שמוטלות בחוק על כל המגזרים האחרים, ובראש כולם הגיוס לצבא וסיכון הבריאות והחיים למען המדינה ותושביה. כיצד אפשר לבוא ולומר: "אל תכפו, תאפשרו", אלא אם כן מניחים כמובן מאליו את העובדה שהחרדים אינם צריכים להיות כפופים לאותם חוקים שאזרחים אחרים כפופים להם, אלא זכאים לבחור איזה חוק לכבד, ומאיזה חוק להתעלם, ובעוד גברים ונשים חילוניים נשלחים לכלא על אי ציות לצווי גיוס, הם רשאים לבחור אם לציית או לסרב ולהתעלם.

"אם לא יהיה שוויון, נפיל את השלטון", שרים בהפגנות. אכן הגיע הזמן לשוויון, הגיע הזמן שחרדים יצייתו לחוק כמו כולם, ואם אינם רוצים לציית לחוקים, שהם יאפשרו לכולם לא לציית. שילחמו לבטל את שירות החובה ולהקים במקומו צבא שכיר בתשלום, שיאפשרו לכל מי שרוצה לבחור את תכנית הלימודים לילדיו, שירפו את אחיזתם משירותי הדת ויאפשרו נישואים וגירושים אזרחיים בישראל וקבורה אזרחית לפי בחירה ובמחיר סביר לכל המעוניין. אבל אם כל רצונם שאחרים ישרתו עבורם וימותו עבורם והם יתנהגו כאילו הדבר מובן מאליו, הרי זוהי דרישה שאין לאיש זכות לדרוש מאחרים, ואי אפשר לקבל.   

איום על כל נשות ישראל

 

אתמול שמענו על איום מצד יהדות התורה על נתניהו, שאם יסוג מהרפורמה המשפטית לא תהיה לו ממשלה, מה שמחזק עוד יותר את ההבנה שהבעיה איננה רק האינטרסים של נתניהו, אלא האידיאולוגיה החרדית שמבקשת להחליש את בית המשפט העליון. כמובן שפסיקותיו של בית המשפט העליון נגד הפטור מגיוס לחרדים הן במרכז העוינות החרדית לבית המשפט, אבל לא פחות מכך הפסיקה שהכריחה את יהדות התורה לשנות את התקנון המאפשר לגברים בלבד להיבחר לכנסת, למרות שלא היתה לכך שום השפעה מעשית. החרדים מבקשים להסיר כל מחסום חוקי בפני הפליית והדרת נשים, שהפכה למוקד מלחמתם במודרניות, והיא סיבה מרכזית לעוינות החרדית לבית המשפט העליון, שלצערי אין מקדישים לה את תשומת הלב הנדרשת: בית המשפט העליון הוא מוסד שמורכב משופטות ושופטים, נשים וגברים, וגם פסיקותיו בנושאי הפליית והדרת נשים מבוססות על עקרון השיוויון בין המינים, ואילו החברה החרדית מבוססת על הבחנה והפרדה בין גברים לנשים, ועל אמונה מהותנית בכך שמדובר בשני יצורים שונים לגמרי, שמהותו של הגבר שונה בתכלית ממהותה של האשה, שהגבר נועד לשלוט והאשה לציית, כאמור: "ואל אשך תשוקתך והוא ימשול בך". לצערי אין מספיק הבנה לכך שמאבק החרדים להחליש את בית המשפט העליון הוא בראש וראשונה מאבק להחלשת מעמד הנשים במדינה ולדיכוי הנשים כולן, והשאיפה לחזק את בתי הדין הרבניים, איננה רק שאיפה לחזק את מעמד ההלכה במרחב הציבורי הישראלי, אלא שאיפה לחזק את כוח השיפוט של בתי דין המורכבים מגברים בלבד, עם כל ההשלכות שיש לכך על מעמד הנשים בישראל, ולא רק על הנשים הדתיות, כפי שציינו מי שנאבקות בהחלשת בית המשפט העליון. שתי המפלגות החרדיות בקואליציה נאבקות למחוק את כל הישגיהן של הנשים ואת השותפות שקנו להן ברשויות השלטון, ובפרט ברשות השופטת, שכן החרדים אינם יכולים לשאת את המצב שבו שופטות נשים פוסקות את דינם ו"מושלות בהם", מצב שמבחינתם הוא מנוגד לטבע ולתורה.

קחו למשל את שיטת הסניוריטי שהימין נלחם בה בעוז. שיטת הסניוריטי היא שיטה עיוורת למגדר. לעתים השופט הוותיק ביותר הוא גבר, לעתים זו אשה. באופן כזה הגיעו השופטות דורית בייניש, מרים נאור וכיום אסתר חיות לכהן כנשיאות בית המשפט העליון. אם תבוטל שיטת הסניוריטי והממשלה או אנשים מטעמה יבחרו את נשיא בית המשפט העליון, הסיכוי שזו תהיה נשיאה יפחת מאד, ונראה בזה אחר זה נשיאים גברים, כפי שאנו רואים כבר כעת בימין מיעוט מבוטל של נשים כחברות כנסת ושרות, ואף לא מנכ"לית אחת של משרד ממשלתי. עם הזמן נראה פחות ופחות נשים נבחרות לבית המשפט העליון: הרי בוועדה שישבו בה בעיקר מקורבי מחנה נתניהו והחרדים, יעשו הכל להרחיק נשים משיפוט. הרי גם בבחירות הפנימיות בליכוד בחרו לכנסת רק שלוש נשים, ואפילו כשאירגן מפגש של אנשי עסקים, תעשייה והייטק עם אנגלה מרקל, לא חשב נתניהו להזמין גם נשים העוסקות בתחומים אלה למפגש, ואנגלה מרקל היתה האשה היחידה בין עשרות הגברים שהוזמנו. היא לא יכלה שלא לציין שהדבר מצער. זה לא היה רק מצער. זה היה מביש, והציג את ישראל כמדינה דומה באופיה לשכנותינו במזרח התיכון, מה שממילא חושבים עלינו באירופה. אבל תדמיתנו בעולם המערבי היא הנזק הפחות גרוע. הנזק העיקרי הוא שאנשים מתרגלים למה שהם רואים לנגד עיניהם. אם הציבור יראה מיעוט נשים בפוליטיקה ובבית המשפט, הוא יחשוב שזה מה שצריך להיות, וילדות ונערות כלל לא תחשובנה שהן מסוגלות להיות שופטות וחברות כנסת. במגזר החרדי נערות כלל אינן מעלות על דעתן שהדבר אפשרי. המציאות מחנכת את הציבור יותר מכל בית ספר. כל אשה שמגיעה למשרה רמה ולהישגים מקצועיים, מעודדת אחרות להגיע לשם, וכל אשה שמופלית ונדחקת אחורה, מביאה לכך שאחרות כלל אינן מנסות, ואז יכולים החרדים לטעון, שנשיהם בכלל אינן רוצות לכהן כחברות כנסת או ללמד באוניברסיטה, שלא לדבר על לכהן כשופטת. אבל האמת היא שיש לא מעט נשים שרוצות והחברה החרדית מדכאת אותן עד עפר והורסת את חייהן, אם אינן מקבלות את הדיכוי הגברי בברכה, ועל אחת כמה וכמה כאשר הן מעזות להיאבק בדיכוי הזה, שמונע מהן אפילו להשמיע את קולן בציבור, ומדקלם אמירה ברברית של רב על קולן של נשים כאילו היה מדובר בדיבר מן התורה.    

היום כבר הועלתה הצעה של שר הדתות מטעם ש"ס מיכאל מלכיאלי והח"כ מטעמה אוריאל בוסו, שמתברר שהיא חלק מההסכמים הקואליציונים בין הליכוד לש"ס, דבר שלי לפחות לא היה ידוע עד היום. על פי הצעה זו יוטל עונש של חצי שנת מאסר על נשים שתופענה בכותל בלבוש לא צנוע או תתעטפנה בטלית ותשאנה בידיהן ספרי תורה, או תתקענה בשופר או תכנסנה לעזרת הגברים או תתפללנה בלוויית מוסיקה. ההצעה כפי שהוסבר נועדה בעיקרה לפגוע בנשות הכותל הרפורמיות שנלחמות להתפלל ליד הכותל בדרכן. הכותל מעולם לא היה בית כנסת. לפני קום המדינה הובילה אליו סמטה צרה שגברים ונשים עמדו בה יחדיו בדחילו ורחימו. מי שחוו זאת סיפרו לי שהכותל נראה אז בעיניהם גבוה ומסתורי פי כמה. במלחמת ששת הימים ניצלו, ביוזמתו של הרב שלמה גורן, את המולת המלחמה, כדי להרוס את השכונה שלפני הכותל ולהופכה לרחבה גדולה, ובמהרה הפכו הרב גורן ומקורביו הדתיים-לאומיים את הרחבה לבית כנסת אורתודוקסי, והציבור הישראלי כולו נאלץ להסכין עם השתלטות דתית ופוליטית על נכס לאומי היסטורי ששייך לעם ישראל כולו, בארץ וגם בתפוצות. ברחבי הארץ מקימים להם יהודים אשכנזים וספרדים, אורתודוקסים ורפורמים, חרדים ודתיים לאומיים, בתי כנסת לפי טעמם ומתפללים בהם, אבל כותל יש רק אחד, ומגזר אחד ניכס אותו לעצמו ומבקש לכפות על כל הציבור את דרכו תוך שימוש בחקיקה חומייניסטית ברוחה. התגובות להצעת החוק היו כמובן קשות, ונתניהו הודיע שהסטטוס קוו יישמר, מה שמעלה את השאלה מדוע חתם על הסכם קואליציוני שכולל הסכמה מצדו לחקיקה כזו. אסור להאמין שזו רק עז שהוכנסה ושלא היתה באמת כוונה לממשה. אם לש"ס יהיה מספיק כוח, וכעת יש לה כוח רב, היא תעביר חוקים כאלה, לאחר שתאסור על בית המשפט העליון לבטל אותם, וישראל תהפוך לאיראן. צריך להביט בעיניים למציאות הנוראה שממשלת נתניהו ושותפיו זוממת לכפות עלינו. אם לא נגן על בית המשפט העליון, תהיה גם אצלנו מהסה אמיני, וגם בנו יירו משמרות המהפכה השיפוטית של יריב לווין ושמחה רוטמן או של חברם איתמר בן-גביר. זו איננה אזעקת שוא. זו אזעקת אמת.   

יום ירושלים העצוב

 

כבר אינני זוכרת מתי שמחתי ביום ירושלים. בשנים האחרונות אף פעם לא, ולפני זה כבר אינני זוכרת. אני זוכרת היטב שבמלחמת ששת הימים שמעתי בשידור חי איך הצנחנים מגיעים לכותל, ובכיתי מהתרגשות. אף אחד לא דיבר אז על הר הבית, חוץ מחנן פורת שרצה לפוצץ את המסגדים, אבל גם זה כנראה קרה מאוחר יותר. כולם דיברו על הכותל והתרגשו מאד, והדבר היחיד שאמרו על הר הבית זה שאסור ליהודים לעלות לשם כי לא יודעים היכן קודש הקודשים, ועלולים בטעות לדרוך שם, ורק לכהן הגדול מותר לדרוך שם, ואין כבר כהן גדול ולשום יהודי לא מותר לדרוך שם. אחר כך הרב גורן ערך מחקר וכתב שיש מקומות בהר הבית שבטוח שהם לא קודש הקודשים ומותר לדרוך בהם, אבל הרבנים החרדים כעסו עליו ואמרו שפסקיו אינם פסקים ושאסור בהחלט לעלות להר הבית. מאז נראה ששכחו את ההלכה, ובמקום האיסור המוחלט נהייתה מצוה חדשה דוקא לעלות להר הבית, שנגזרת כנראה מהמצוה הידועה להציק לערבים, לעורר מהומות ולחרחר מלחמה, שזאת כנראה המצוה הכי חשובה היום בציונות הדתית, שפעם היתה הגורם הכי מתון והכי פציפיסטי בכנסת, אבל מאז הניצחון במלחמת ששת הימים עברה מטמורפוזה והפכה לאוונגרד משיחי, וזאת כנראה הסיבה שהאיסור המוחלט לעלות להר הבית הפך מאיסור למצוה. אני כן שמחה שאפשר ללכת לכותל, למרות שגם לשם אני די מפחדת ללכת, וכבר שנים אני לא מתקרבת בכלל לעיר העתיקה, בוודאי שלא מסתובבת בסמטאות ובחנויות הקטנות שפעם יכולתי להסתובב בהן שעות, אבל מי רוצה לחטוף סכין בגב תמורת שטיח צבעוני או תיק עור או גמל קטן מעץ. זה מה שקרה בסופו של דבר, שאנשים כמוני, שלא רוצים לריב עם אף אחד ולא מרגישים שום צורך להראות למישהו שהם האדונים, וגם לא מרגישים כל כך אדונים, שדוקא הסוחרים ובעלי המסעדות בעיר העתיקה דוקא היו מאד שמחים שנבוא לבקר, דוקא אנחנו מפחדים להסתובב שם, ומי שכן הולך לשם אלה היהודים שנורא חשוב להם להראות שהם האדונים ואם אפשר גם לבעוט באיזו זקנה או באיזה דוכן ולעשות נזק לאנשים, אלה האנשים שרצים לעיר העתיקה להוכיח את הריבונות שלנו, שזה כמובן לא מוכיח כלום לאיש, כי שום מדינה לא מכירה בריבונות שלנו במזרח ירושלים, ולא משנה כמה אלפי יהודים יבואו לשם עם דגלים וישירו בגרון ניחר עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה, שכשהם שרים את זה, זה נשמע כמו איום, ואני מרגישה רק פחד כשאני רואה אותם עוברים ליד הבית שלי בדרכם לעיר העתיקה שכבר שנים אינני הולכת לשם. השירה שלהם יותר צועקת מאשר מזמרת, כנראה כדי להראות עוד יותר שהם האדונים, ותמיד אני מרגישה שכשהם יגמרו להרביץ לערבים הם יבואו להרביץ לשמאלנים כמוני, כי כמו שאמרו חז"ל מי שמכה לגוי סופו שמכה לישראל, ומי שהורג לגוי סופו שהורג לישראל, וזה כבר קרה ומאז אני עוד יותר מפחדת. אמרו שרוב הצועדים עברו בשקט, ורק החבורה של לה פמיליה צעקה מות לערבים והרביצה לערבים. אני ראיתי אותם בטלויזיה צורחים מות לערבים ושתישרף פלשתין וכל מיני דברים כאלה וחשבתי שעוד מעט הם יבואו להרביץ גם לנו. הם כבר הרביצו לאנשים שהפגינו נגד נתניהו כי כנראה לה פמיליה היא הצבא הפרטי של נתניהו והם באים בשמו להרביץ גם לערבים וגם ליהודים. בבוקר למחרת כשנעמה הושיטה לי את עיתון "הארץ" היא קראה את הכותרת שהמצעד התקיים עם עימותים והיא אמרה: איזה רעים, רוב המצעד עבר בשקט. אמרתי לה שבעיתונים תמיד כותבים על מה שלא בסדר, כמו שכותבים על המטוסים שנופלים ולא כותבים על המטוסים שנחתו בשלום. אבל בלב שלי חשבתי שאפילו אם חמישים אלף איש עברו בשקט ורק מאה או מאתיים צעקו מות לערבים וכאלה דברים, זה מה שיישאר לי בראש ואני לעולם לא אתקרב לאנשים עם הדגלים, אפילו לא לאלה שלא צועקים מות לערבים. ובכל פעם כשמתקרב יום ירושלים אני כבר נאחזת פחד ואימה ממה שיהיה וממה שעלול להיות, ואני לא מרגישה שום שמחה ואני אפילו לא בטוחה אם אני שמחה שכבשנו את ירושלים המזרחית וכל הגדה המערבית כי אני לא בטוחה שיצא מזה משהו טוב, כי קודם לא פחדתי מיהודים ועכשיו יש המון יהודים שאני ממש מפחדת מהם ואני חושבת אם הם מסוגלים לחתוך לי את הצוואר עם שבר בקבוק כמו שכבר עשו לאנשים, וכשראיתי את הצלם של כאן שהיכו אותו בראש עם מקלות הרגשתי שהייתי יכולה בקלות להיות במקומו ולקבל מכות בראש עד זוב דם ואפילו גרוע מזה, ואם מישהו שמח כשקורים כאלה דברים זה רק מעורר בי עצב עמוק ואימה.

הודעה לקוראים ולעוקבים: לפני שבוע פרצו לי לבלוג וחסמו את כל העוקבים שלי שלא יוכלו לעקוב. אפשר להיכנס לעמוד הבית או ישר לרשימות. אני כמובן לא חסמתי איש ואינני מצליחה לבטל את החסימה. אני מבקשת מהקוראים לסייע לי להפיץ הודעה זו וכן לסייע לי להפיץ קישורים לבלוג ולרשימות, ואני מקוה שחברת גוגל תקן את החבלות.

רשימות מומלצות לחג השבועות:

אלזה לסקר שילר / רות ובעז (שירים) 

מהחל חרמש בקמה

הר גבנונים וגבינות אחרות

מתפשרים על הדרת נשים

 

למחרת יום הזיכרון ליצחק רבין התארחו בתכניתם של אסף ליברמן וקלמן ליבסקינד מנהלי בתי הספר התיכוניים הימלפרב ובויאר וסיפרו על טקסי הזיכרון ליצחק רבין שהם עורכים ביחד מאז הרצח. המראיינים הירבו לשבח אותם על שיתוף הפעולה שלהם בין התיכון הדתי לבנים הימלפרב לבין התיכון החילוני לבנים ובנות בויאר, ואת אווירת הפיוס, וגם שאלו באלו פשרות כרוך שיתוף הפעולה, ואז אמר המנהל של הימלפרב: "אם נערה חמודה חולמת לשיר בטקס הזיכרון, מסבירים לה שזה מסובך, כי אם היא שרה צריך שגם בן ישיר ומקהלה, בכל זאת אנחנו תיכון דתי..."

הזעם שמילא אותי גרם לי לכבות מיד את הטלויזיה. הטקס לזכר יצחק רבין שמתקיים לכאורה כמופת של סובלנות ופיוס, מתקיים על גבן של הבנות מבויאר, שמציגים להן שירת נשים כמנוגדת לדת. האמת היא שלא רק שאין בתורה שום איסור על שירת נשים ועל הקשבה לשירת נשים, אלא שהתורה דוקא מתארת את מרים הנביאה קוראת שירו לה', ובספר שופטים שרה דבורה הנביאה עם ברק בן-אבינעם, ושתיהן שרות ברוב עם. האיסור על שירת נשים הוא איסור תלמודי ואין עליו הסכמה, יש המרחיבים את האיסור ויש המצמצמים אותו, והשיקול הוא לרוב באיזו מידה עלולה ההקשבה לזמרת אשה להביא לידי פיתוי ולידי חטא, שלא קשה להניח שזמרת נערה בטקס זיכרון בבית הספר אין בה לא פיתוי ולא הבאה לידי חטא. הסיבה האמיתית להרחבת האיסור על שירת נשים דוקא בימינו אלה היא המאבק הדתי בפמיניזם והרצון לשמר את מעמדן הנמוך של נשים שמעוגן עמוקות בפולחן הדתי, לא מפני ששירת נשים מנוגדת לדת, אלא מפני שהציבור הדתי במדינת ישראל הפך את המאבק בשוויון האשה למרכז סדר היום שלו, ונתפס לכן לכל הזדמנות להשפיל ולהדיר נשים ואפילו ילדות, תוך שהוא מבזה אותן כמוקד של זימה, ובכך גם שולל את זהותן כבנות אדם וגם נוטל את כבודן כבנות אדם.   

וכך הופך טקס הזיכרון המשותף ליצחק רבין שנועד להפגין סובלנות לטקס שמשפיל נערות וכופה עליהן מצב דומה למקובל בבתי הכנסת האורתודוקסים: הגברים מתפללים והנשים מקשיבות מאחור. קולן מושתק ואינו נשמע. קשה לחשוב על דבר מנוגד יותר לערך הסובלנות.

וכל זה כל כך אופייני לשיתופי פעולה בין דתיים לחילוניים. תמיד הדתיים הם אלה שפונים לחילוניים – גם במקרה זה תיכון הימלפרב הוא זה שפנה לבויאר, ומציעים שיתוף פעולה, ובלבד שבית הספר החילוני ימלא כמה דרישות קטנות כדי לאפשר את שיתוף הפעולה, כמו לקבל עליו את אפליית הבנות ולשתף עמה פעולה. את הפגיעה בבנות מציגים כביטוי של סובלנות ופשרה, וכדרישה דתית שאין בלתה. אבל זו איננה דרישה דתית אלא מנהג של חברה שמרנית ומפלה, והיא איננה מייצגת לא פשרה ולא שיתוף פעולה אלא הדרה, ביזוי ודיכוי.

ומלבד העובדה שהמאבק בפמיניזם עומד בלב המאבק הדתי לשמר את העדפת הבנים ואת אפליית הנשים ואת עצירת המודרנה וחזרה לעבר, הוא גם מאבק מצליח, כי הוא מבוסס על מעמדן המאד נמוך של הנשים בישראל, ארץ שבחיי האישות של תושביה מושלת ההלכה הדתית שמשעבדת את הנשים לכל ימי חייהן לבעלן, אלא אם שחרר אותן מרצונו. בארץ שרוב הציבור בה משלים עם שעבוד הנשים לבעליהן ואפילו מרוצה שזה המצב, ואפילו הגברים ההומוסקסואלים אינם מתביישים לדרוש אספקת נשים פונדקאיות לצורך ייצור ילדים, קל לגייס הסכמה לאפליה של נשים במסוה של איסור דתי שהוא כביכול מצוה, למרות שאין שום מצוה להפלות נשים.

וכל זה מנוגד לגמרי לזכרו של רבין, בנה של פעילה סוציאליסטית נמרצת, שגם רעייתו נודעה בשבט לשונה. כל זה גם מנוגד לאנושיות ולכבוד האדם, ובאיזו זכות בכלל דורשים אנשי הימלפרב שהבנות לא ישירו, לא שירת סולו בכל מקרה, ובאיזו זכות בכלל דורשים המנהלים בבויאר מתלמידותיהם לציית לאפליה בשם הדת? איסור שהרבה יותר משירות לדת נועד לשרת אינטרסים פוליטיים ולפרק את החברה המודרנית שמתבססת על שוויון ללא הבדלי מין, ועל יחסים שוויוניים וזכויות שוות לשני המינים, ולכן היא לצנינים בעיני רבנים שכל כוחם בדיכוי נשים וכל מעשיהם מכוונים להשליט עליהן את מרותם. בכך אין אפליית הנשים שונה מן האמונה הפוליטית בארץ ישראל השלמה שמנסים לכפות בשם הדת אבל בעצם אך ורק מתוקף אינטרס פוליטי, ובשמה נרצח רבין, ובשמה הרצח הוצדק. אפשר להקשיב לשירת נשים ואין בכך כל פגיעה בדת, בוודאי כאשר מדובר בשירת ילדות תמימות, ואפשר גם להחזיר לערבים חלקים מארץ-ישראל השלמה בלי שום פגיעה בדת. גם מלכויות דוד ושלמה לא משלו בארץ ישראל כולה כפי שאנו יודעים. הדת לא נועדה לשרת אינטרסים פוליטיים, וסובלנות ופשרנות אינן תירוץ לאפליה, אפילו לא לאפליית בנות ונשים.

יהיו הומואים ולסביות

ביום ששי בצהרים חזרתי מהשוק לאט לאט, ובכל הזדמנות ישבתי לנוח על ספסל. לא התחשק לי כל כך ללכת לשוק, אבל הייתי חייבת, אז הלכתי לאט לאט שלא ארגיש את המאמץ, וחזרתי עוד יותר לאט עם הסלים. בפינת הרחובות קק"ל ואוסישקין, שיש בה שני ספסלי עץ נוחים מהסוג החביב עלי, ישבתי כנראה זמן רב מדי, כמעט התנמנמתי שם, ואז בא השכן לשעבר. הכרתי אותו מאז שהיה רווק צעיר וחי עדיין עם אמו ועם הכלבה שלהם, שאהבה לברוח מהחצר ולפעמים הלכה לאיבוד. הוא כבר היה חרדי, אבל פחות בטוח בעצמו ויותר מהוסס. אמו לא היתה חרדית. אולי לא היתה דתיה בכלל. אף פעם לא דיברנו על דת ולא על פוליטיקה, רק על הכלבים ומה שלומך ומה שלום אמא, כאלה דברים. הוא תמיד היה חביב ומסביר פנים, וגם עכשיו הוא האיר לי פנים ושאל מה שלומי כי כבר שנים הוא גר עם אשתו והילדים במאה שערים ורק לעתים רחוקות אנחנו מתראים. עניתי לו שאני כבר סבתא לשני נכדים והוא אמר באמת, ממתי? וחשבתי שתהיה רק שיחת נימוסין על המשפחה ומזג האוויר, אבל פתאם הוא שאל: ראית איזה הפגנות עשו? ואמרתי לו שכן ולא הוספתי כלום, והוא אמר השמאל המנוול הזה, גנץ המנוול. זה היה לי קצת מוזר, כי אני רגילה שחרדים מקללים את יאיר לפיד, אבל לא חשבתי שהם כל כך שונאים את בני גנץ, וגם אף פעם לא חשבתי שגנץ הוא שמאל – הלוואי שהוא היה שמאל, אבל תמיד חשבתי שהוא איש ימין, ובגלל זה הוא גם התחבר עם משה יעלון, עוד לפני שהוא התחבר עם יאיר לפיד, ואמר שלא יקים ממשלה בתמיכת הערבים, שזה מאד ציער אותי. השכן לשעבר אמר בקול מלא עלבון, שגנץ המנוול רוצה את הערבים ולא רוצה את החרדים. דוקא הייתי שמחה אם זה היה נכון, אבל גנץ העדיף לצערי ללכת לממשלה עם נתניהו והחרדים, אבל לא אמרתי לשכן לשעבר שזה מה שאני חושבת. באמת נתניהו תמיד אמר על גנץ שמאל, אבל נתניהו אומר שמאל על כל יריב שלו. אצל נתניהו להגיד שמאל זה כמו לקלל, כאילו להיות שמאלני זה דבר כל כך מגונה שלא צריך לומר יותר שום דבר. בעצם לנתניהו היתה סיסמה "נתניהו ימין חזק, גנץ שמאל חלש", כי אצל נתניהו להיות חלש זה אומר שמותר לדרוך עליך כי ככה הוא חושב. השכן לשעבר היה מאד טעון ואמר שאוי ואבוי אם גנץ יהיה בשלטון. לפעמים הוא אמר גנץ ולפעמים הוא קרא לגנץ שמאל. אם גנץ יהיה בשלטון לא יהיה דת וישיבות, ויהיה הומואים ולסביות, הוא אמר. הוא אמר הומואים ולסביות כאילו מדובר בחייזרים שבאים מהשמיים. חשבתי שאין הרבה טעם לומר לו שאני שמאלנית והבת שלי לסבית. בעצם הוא לא אמר נתניהו, הוא אמר ביבי. הוא אמר שביבי ישמור על ירושלים. אבל אם השמאל יהיה בשלטון לא תהיה דת ולא יהיו ישיבות ויהיו הומואים ולסביות. כשהוא חזר על כך בפעם השנייה הבנתי שהדברים שלו קשורים להצבעה של כחול לבן בעד החוק שהציע ניצן הורוביץ לאסור על טיפולי המרה. ראיתי איך החרדים צעקו בכנסת כשהחוק הזה עבר וזה היה לי קצת מוזר. לא ידעתי שכל כך חשוב להם טיפולי המרה, שתמיד נראו לי משהו זר ומוזר. אבל אולי אני פשוט לא יודעת. אולי אצל חרדים עושים הרבה טיפולי המרה להומואים ולסביות. אני רק הכרתי הומואים חרדים ששלחו אותם לאמריקה בשביל להסתיר את הבושה או שהם בעצמם ברחו מהמגזר החרדי ונהיו חילוניים ועברו כל מיני דברים קשים בחיים, אבל לא הכרתי אישית מישהו שעבר טיפולי המרה, רק ראיתי בטלויזיה אנשים שסיפרו על זה, וכשראיתי את חברי הכנסת החרדים צורחים בזעם על החוק נגד טיפולי המרה הבנתי שאולי הדברים האלה רווחים בחברה החרדית הרבה יותר ממה שאני יודעת, וזה דבר מזעזע, כי טיפולי המרה זו פשוט התעללות בהומואים ולסביות שלא באמת משנה אותם אלא יותר נועדה להטיל עליהם אימה כדי שיפחדו מעומק לבם לממש את הרגשות האמיתיים שלהם. רציתי שהשכן לשעבר ילך כבר אבל הוא היה טעון ומצא בי כנראה מישהו לשפוך בפניו את זעמו, ושאל אם אני יודעת על המשפטים שעושים לביבי ואיך משפילים אותו. אמרתי שכן, אני יודעת, ולא אמרתי שאני מאד שמחה על המשפטים האלה. השמאל המנוול הזה, הוא אמר, כואב להם שביבי רוצה לתת לאנשים כסף. ביבי רוצה לתת לאנשים כסף והם מתנגדים. האמת שגם אני התעצבנתי על אלה שדיברו נגד המענקים, למרות שברור לי שנתניהו נותן מענקים אחידים כדי לא לבדוק מה הצרכים האמיתיים של אנשים ולא לתת עזרה אמיתית לאלה שנפגעו מההגבלות של הקורונה בצורה הקשה ביותר. מצד שני מי שהתנגד למענקים זה לא השמאל אלא פקידי האוצר כמו שאול מרידור שלמיטב ידיעתי הוא מאד לא שמאלני וגם כתבי הארץ נחמיה שטרסלר ומירב ארלוזורוב, שאולי הם שמאלנים בעיני עצמם אבל בעיני הדעות שלהם מאד קפיטליסטיות ולהיות כל כך קפיטליסט זה מאד ימני בעיני, אבל אני יודעת שרוב האנשים בישראל חושבים בצורה קצת אחרת ממני. וגם כחול לבן התנגדו למענקים, אבל לא התפלאתי כי תמיד חשבתי שהם ימנים ולא שום שמאל גם אם נתניהו קורא להם שמאל כי פעם הם היו יריבים פוליטיים שלו ואפילו אלטרנטיבה לשלטונו ולפעמים הם נזכרים בכך. אני בניגוד להם בעד המענקים מפני שאני יודעת שנתניהו מאד נדיב עם עצמו ומאד קמצן עם האזרחים הפשוטים, אז כל כסף שהוא כן נותן דוקא משמח אותי, כי כמו שאבי המנוח נהג לצטט מערבית "שערה מזנב חזיר ברכה", ולאנשים עניים כמונו כל מה שמקבלים נחוץ מאד לדברים הכי בסיסיים, ואין לי עצבים לאלה שכותבים מכתבים למערכת שהם לא צריכים את הכסף והם מחזירים או תורמים אותו. אם אתם כל כך עשירים וצדיקים אז תתרמו, אבל הכי חשוב שתסתמו, ולא תתייהרו במצבכם הטוב כשכל כך הרבה אנשים נזקקים, ויפה יותר מתן בסתר מתרומה ברוב מהומה. חשבתי שהשכן לשעבר היה ויהיה כל ימיו איש עני ובכך אנחנו דומים ושנינו חושבים כמו אנשים עניים, אין לנו גאווה כמו שיש לעשירים, וכמו שאמרו חז"ל ארבעה דברים אין הדעת סובלתם: דל גאה ועשיר מכחש ופרנס המתגאה על הציבור ואורח המכניס אורח, שנתניהו מצליח להיות לפחות שניים מתוך הארבעה. מצד שני תמיד אני אהיה במחנה היריב לשכן לשעבר, כי אני אשה שמאלנית והבת שלי אשה לסבית ולשתינו החיים לא ישתפרו במיוחד אם הדברים יתנהלו כמו שרוצים החרדים. מאד רציתי שהשכן לשעבר כבר יילך, אבל הוא התקרב אליי עוד יותר, וממש צעק: רק ביבי ישמור על ירושלים, והוא התכוון שלא יהיו הומואים ולסביות, שהשמאל מביא אותם, כי בלי השמאל הם אינם קיימים לדעתו, וחשבתי כמה כבר הספיקו להטיף לו בישיבה או בבית המדרש או בבית הכנסת, למרות שעברו רק יומיים מאז שחוק ההמרה עבר בקריאה טרומית, וכבר החרדים כל כך סוערים ומטיפים נגד בני גנץ, או אולי בעצם כבר הרבה זמן מטיפים להם נגד הרוטציה, שרק נתניהו ישמור על ירושלים לשיטתם, שתהיה עיר של ישיבות ותלמודי תורה, ובלי הומואים ולסביות, וחשבתי שהבת שלי עזבה את ירושלים מבחירה, ומה שמצחיק שהשכן הזה מכיר גם אותה כי אמא שלו וגם הוא גרו לידנו הרבה שנים ופעם היינו הולכות בכל שנה למצעד הגאווה, לפני שזה נהיה מצעד לעידוד פונדקאות וכבר לא יכולתי לסבול את זה יותר. בעצם הבת שלי הפסיקה ללכת עוד קודם והיא חשבה שאין כל כך הרבה אינטרסים משותפים להומואים ולסביות, כי כשאת לסבית את קודם כל אשה, ולהיות אשה בישראל ובפרט בירושלים זה מראש הרבה יותר רע מאשר להיות גבר, ואפילו גבר הומו שבחברה החרדית חושבים שהוא חייזר. חשבתי שבטח חלק מהאנשים שהשכן מכיר הם הומואים ולסביות אבל אין לו מושג, כי הוא חושב שהומואים ולסביות כתוב להם על המצח שהם לא כמו כל האנשים. רציתי מאד שהוא יילך כבר ואני לא אצטרך להרגיש רע שאני לא אומרת לו שאני שמאלנית ושיש לי בת לסבית ושאולי הוא צריך לא לדבר איתי כי אני בעצם כל מה שהוא שונא מבלי שהוא ידע, ובמקום זה רק ניסיתי להגיד דברים כאלה כמו ירושלים חזקה, כבר עברנו כל כך הרבה, אינתיפאדה ראשונה, אינתיפאדה שנייה, אוטובוסים מתפוצצים... ושכבר עברנו הרבה ראשי ממשלה בגין ושמיר ואריק שרון ותמיד ישמרו על ירושלים כי לא אלמן ישראל, והוא אמר אני לא אומר שביבי צדיק, אבל יש בו משהו של חרדים, ואמרתי לו שלדעתי כשלא מסתכלים הוא אוכל חזיר. לשמחתי הוא לא התעצבן שאמרתי את זה, רק אמר אבל ביבי ישמור על ירושלים, ואז אמר הלוואי שיבוא דוד בן ישי להנהיג אותנו וחשבתי לעצמי שלא הייתי רוצה מנהיג שנואף עם אשת רעהו ושולח את בעלה למות במלחמה, שלשמחתי נתניהו עשה רק חצי מזה, אבל ממילא הסיכוי שדוד בן-ישי יבוא להנהיג אותנו לא מאד גדול אז אני יכולה להסתכן בהנהון. בכל אופן שמחתי שגם לחרדים יש דמויות מופת מלבד המשיח בנימין בן בנציון לייחל אליהן, והוא שאל אם אני יודעת מה שקרה באמריקה ואמרתי לו שאני יודעת שמתו מאה חמישים אלף איש וגם הרבה יהודים, ושאני לא יודעת איך בישראל יש לנו כזה מזל שלא מתים הרבה אנשים מקורונה, והוא אמר שאלהים שומר עלינו, ואני אמרתי שרק נהיה בריאים, והוא אמר אמן ואמן.

נ.ב. ועל מנת להסיר ספק: אני אשמח לקבל מנתניהו קצת כסף ואולי אשתמש בו לנסוע מהשוק הביתה במונית.    

תשבי מאחור בחושך

לפעמים אין לי דיעה נחרצת על משהו עד שאני רואה או שומעת דברים שמטלטלים אותי ויורדים חדרי בטן, ואני מבינה איפה אני עומדת. לא היתה לי דיעה נחרצת אם צריך להתנגד להפרדה בין נשים וגברים במופע של חרדים, עד שראיתי כתבה על המופע, וראיתי את יפה דרעי יושבת בחושך בחוץ במושב האחורי של המכונית ומחכה בשקט לבעלה אריה דרעי, שעלה על הבמה במופע וצעק: יש פה מישהו שמתנגד להפרדה? כאילו מישהו מהנוכחים, שלא לדבר על מישהי, היה מעז להרים יד ולומר: אני, אני מתנגדת, אני מעדיפה לשבת ליד בעלי והבן שלי. פתאם קלטתי שדרעי הוא לא רק אדם מושחת וצבוע, אלא הוא אדם כוחני לא פחות מבן בריתו בנימין נתניהו, והשאלה שלו היתה שאלה מאיימת. היא לא היתה באמת שאלה אלא איום: אם מישהו, שלא לומר מישהי, תעז לדרוש ביטול של הפרדת הנשים מהגברים, היא כבר תשמע ממני, כמו נתניהו שהחתים את כל חברי הכנסת של הליכוד על הצהרת נאמנות כלפיו, כי כולם פוחדים מהנקמנות שלו. תמיד חשבתי רעות על אריה דרעי, אבל זאת היתה ההפעם הראשונה שקלטתי כמה הוא מפחיד ומאיים, לא בשבילי אבל בשביל ציבור המצביעים שלו, שרועדים מפניו, ואפילו עדינה איש-שלום שהיא בת של הרב עובדיה יוסף שייסד את ש"ס לא מעזה באמת להתנגד לדרעי, והיא ניסתה לרוץ לכנסת ברשימות חילוניות כי אין שום סיכוי שהיא תוכל לרוץ לכנסת ברשימת ש"ס. עכשיו תבואו ותגידו לי שיפה דרעי רצתה לשבת  בזמן שבעלה נואם בחוץ בחושך במושב האחורי של המכונית, שזה המקום שאריה דרעי מייעד לנשים. אתם יכולים לומר וגם היא בעצמה יכולה לומר במו פיה, ועדיין אני לא אאמין לה, שהיא מקבלת בשמחה את ההשפלה הזאת. שמעתי את אריה דרעי צועק והבנתי שהוא בעצמו יודע שהנשים החרדיות ממש לא רוצות את היחס המחפיר שהן מקבלות, אבל אין להן ברירה, כופים עליהן הר כגיגית. ואפשר להגיד שזה לא עסקנו, אבל זה כן עסקנו, כי עושים את זה לכולנו, לכל הנשים. מתעללים בחיילות, כי אסור שחיילים חרדים יראו בחורה – אין כמובן שום איסור לראות בחורות, אנשים חרדים חיים בעולם הזה ובכל אשר יפנו הם רואים גם בחורות, אבל בצבא הם דורשים שאם מגייסים אותם לפחות שיתנו להם להתעלל בנשים ולבזות אותן, כי זה אצלם צורך נפשי עמוק כל כך שנדמה להם שזה צורך דתי. ובאוניברסיטה הם דורשים שגברים חרדים ילמדו בנפרד מנשים ושרק גברים ילמדו את הגברים. הם מרשים לגברים ללמד נשים, אבל לא מרשים לנשים ללמד גברים, והם מעמידים פנים שהאמירה הברברית של איזה רב חשוך קול באשה ערוה שאין לה שום תוקף הלכתי, זה דיבר מעשרת הדיברות.

איך בכלל מדינת ישראל שטוענת שהיא דמוקרטיה, מתירה את קיומן של מפלגות שאוסרות על נשים להתמודד לכנסת כמו יהדות התורה וש"ס, ומאפשרות חברות רק לגברים. מפלגות כאלה היו צריכות להיות אסורות על פי חוק, או שצריך היה לכפות עליהן לתת ייצוג לנשים. אם מדינת ישראל היתה באמת דמוקרטיה ולא תיאוקרטיה מזרח-תיכונית שמתאימה בדיוק לאיזור שבו היא נמצאת, מפלגות כאלה היו אסורות על פי חוק, ואם מפלגות כאלה היו אסורות על פי חוק, כמו במדינה דמוקרטית אמיתית, מהר מאד החרדים היו מגלים שמותר לנשים להיבחר לכנסת, כמו שהם גילו למרבה הפלא שמותר לנשים לבחור לכנסת, אחרי שניסיונותיהם הנאלחים בראשית ימי הישוב למנוע מנשים את זכות הבחירה עלו בתוהו, וכמו שהחרד"לים בבית היהודי גילו שאשה חילונית יכולה לעמוד בראשם אחרי שהם ראו סקרים של מנדטים. זה כמובן לא הפריע לבצלאל סמוטריץ' לצאת בהתקפה נגד איסור ההפרדה. כי מה יעשה בצלאל סמוטריץ' ללא הפרדה. הרי לא רק נשים הוא מבקש להפריד מגברים. גם יולדות ערביות הוא מבקש להפריד מיולדות יהודיות, כדי שכולנו נדע שהאנשים מחולקים לקטגוריות ויש סדר: את הנשים שהן יצורים נחותים צריך להפריד מהגברים, שהם יצורים עליונים כמו בצלאל סמוטריץ', ואת הנשים הערביות שהן יצורים עוד יותר נחותים, צריך להפריד מהנשים היהודיות. הפרדה היא עיקרון קיומי של החרדים והחרד"לים, כי ככה הם מסדרים את העולם, ואין דבר שמפחיד אותם יותר משיוויון, וזה לא משנה אם מדובר על שיוויון בין נשים וגברים או בין יהודים וערבים. שיוויון הוא דבר שמערער את עולמם של מי שאפליה ודיכוי היא העיקרון המארגן של עולמם. וכן, שדולת הנשים צודקת, כי מי שמתחיל בהפרדת נשים במופע זמר בפארק העירוני, ממשיך בסילוק מרצות נשים מהוראה לגברים חרדים, ואולי לגברים בכלל, ובסילוק מדריכות טירונים מתפקידיהן בהדרכת גברים, ובסילוק יולדות ערביות מחדרי אישפוז של יהודיות, ובכפייה של נישואים שמשעבדים את הנשים לבעליהן כמו שפחות, שאי אפשר לשחרר אותן מנישואיהן ללא הסכמת הבעלים. כל הדברים האלה כבר מזמן קורים, והנשים בישראל צריכות להבין שאנחנו נלחמות על נפשנו, ושאם נוותר ונוותר נמצא את עצמנו יום אחד באיראן היהודית ובלי שום יכולת לשנות דברים, ולו זעירים.

בית הכנסת שאליו אין נכנסים

אתמול התקשרה חברת ילדותי דליה להגיד לי שנה טובה. היא התנצלה שלא ענתה על המייל האחרון שלי, כי היא מעדיפה לדבר מאשר לכתוב. אני מעדיפה לכתוב כי השמיעה שלי חלשה, ובטלפון תמיד קשה לי לשמוע חלק מהדברים שאומרים, ולא נעים לי לשאול כל הזמן מה מה מה אמרת, אבל דליה דיברה מאד ברור, ואני חושבת ששמעתי הכל בלי להחמיץ דברים.

את הקשר עם דליה חידשתי בשנה האחרונה בזכות מלכי, שגם היא היתה חברה שלנו מהתיכון, ושמרה על קשר עם הרבה אנשים. אני עזבתי את חיפה לירושלים והיו גם תקופות שהייתי בחו"ל ועם הזמן איבדתי קשר עם רוב החברים, ולא ידעתי שדליה חיה בארצות הברית כבר כמעט שלושים שנה, אבל לא התפלאתי בכלל שהיא עזבה את ישראל ושטוב לה באמריקה, כי היא עלתה לארץ מרומניה, והיא למדה מהר לדבר עברית כמו הצברים והיתה תלמידה מצטיינת, אבל תמיד היה בה משהו שונה מאיתנו. לאו דוקא בגלל שהיא היתה עולה חדשה ואנחנו היינו צברים, אלא בגלל שהיא אף פעם לא פחדה לבטא את מה שחשבה והרגישה. כשהיינו בני שש-עשרה ירד בחיפה קצת שלג ודליה מאד מאד התרגשה ואמרה: שבע שנים לא ראיתי שלג. ורמי לעג לה ואמר: שש עשרה שנים לא ראיתי שלג. ולי רמי אמר: שאלה מחפירה, כי שאלתי את המורה לפיזיקה למה בזרם חילופין רואים את כל הרגעים של האור ולא את כל הרגעים של החושך. קצת צחקתי, והמורה גם קצת צחק. אני עדיין שואלת את השאלה הזאת, איך בפיזיקה האור מעלים את החושך ולא להיפך. כי בחיים האמיתיים כל כך הרבה פעמים החושך מעלים את האור.

דליה היתה חברה שלי עוד מחטיבת הביניים, ולמדנו באותה כתה עד סוף התיכון. בחטיבת הביניים גם איילת ואסתי היו חברות שלנו, והיינו נפגשות ארבעתנו בימי ששי בערב וחולמות ביחד על מה שנעשה כשנהיה גדולות. אחר כך איילת ואסתי הלכו למגמה ביולוגית ודליה ואני הלכנו למגמה ריאלית וככה נשארנו ביחד עד סוף התיכון. למדנו שם המון מתמטיקה ופיזיקה וכימיה, ורוב האנשים בכתה, אפילו אלה שחלמו בתיכון להיות ציירים ושחקנים וסופרים, התמחו ועסקו בסופו של דבר במדעים מדויקים, ורמי נהיה עורך-דין. גם בגלל זה לא שמרתי איתם כל כך על קשר. הייתי במקומות אחרים, ותמיד הערצתי את מיכל סיברון שהצטיינה בכל המקצועות אבל הלכה ללמוד במגמה ספרותית, וכשאמרו לה אבל את יכולה ללמוד במגמה ריאלית, היא אמרה אבל אני לא אוהבת מתמטיקה, אני אוהבת ספרות, והיא היתה מאושרת שם. אני למדתי המון מתמטיקה ואבא שלי עוד השפיע עלי ללמוד מתמטיקה מוגברת, ואפילו עכשיו כשאני כבר זקנה, אני מצטערת מאד שלא היה לי האומץ לצפצף על מה שנחשב יוקרתי וללכת ללמוד במגמה הספרותית, וללמוד צרפתית אצל המורה העיוורת שאמרה שהדברים החשובים באמת סמויים מן העין, כמו שכתב סנט-אקזיפרי. רק באוניברסיטה הלכתי ללמוד צרפתית ושם היכרתי את בעלי, אבל זה היה הרבה פחות רומנטי ממה שנדמה.

גם דליה המשיכה ללמוד מדעים מדויקים ועבדה בתחום המדעים, והתחתנה עם זאב שהיה קרוב משפחה שלה וגם רופא והם נסעו לאמריקה להשתלמות, ואז החליטו להישאר שם ושם גדלו הילדים שלהם שהם כבר אמריקאים ועכשיו גדלים שם הנכדים שלהם. הבת הבכורה והבן של דליה הלכו בדרך אביהם ונהיו רופאים, אבל הבת הצעירה שלה נהייתה חזנית, ועל זה אני רוצה בעצם לדבר, כי דליה סיפרה לי שאצלם בחגים הכל מסתובב סביב בית הכנסת, והם יסעו לבוסטון כי הבת שלהם החזנית קיבלה שם עבודה לנהל את התפילות בחגים. ואני אמרתי לדליה שאני כבר שנים רבות לא הולכת לבית הכנסת, עוד כשהבנות שלי היו ילדות קטנות הפסקתי, מאז שפעם הלכתי לבית הכנסת בשמחת תורה וירדנו כל הנשים והילדים לאולם והאבות הרקידו את הילדים על הכתפיים וחילקו להם סוכריות, והבנות שלי רק ישבו אתי בצד ולא נשארו בשבילן סוכריות, ואחר כך אמרו שכל הנשים תעלינה לעזרת הנשים, כי עומדים לפתוח את ארון הקודש ולהוציא את התורה, ואני לא זזתי, ואמרו לי גברת, תצאי, ואז יצאתי מבית הכנסת ולא חזרתי לשם יותר. אולי צריך לספר שבשנים שלפני כן, כשעוד גרנו בשכונת ארמון הנציב, הלכתי עם הבנות לבית הכנסת הקטן של מרכז הקליטה הסמוך, שהיתה שם אווירה מאד חופשית, ונתנו גם לנשים ספר תורה לרקוד איתו, ועשינו מעגל משלנו ורקדנו עם התורה, וזה היה ממש שמח ויפה. אבל כשעברנו לרחביה הלכתי לבית הכנסת האורתודוקסי ליד הבית ושם הנשים היו צריכות רק לשבת בעזרת הנשים, וכבר לא יכולתי לסבול את זה יותר, וחשבתי שאם אני יותר מדי טמאה בשביל לשבת באולם כשמוציאים ספר תורה מהארון, עדיף לא ללכת לבית הכנסת בכלל. עשרות שנים עברו מאז ובכל שבת בבוקר כשאני מטיילת עם אושר, אני רואה גברים הולכים לבית הכנסת עם הבנים שלהם, וכמעט אף פעם אני לא רואה נשים ובנות הולכות איתם, ואם כן, אלה בעיקר משפחות של עולים מאמריקה, ששם הולכים כל המשפחה לבית הכנסת כי בתי הכנסת שם ידידותיים גם לנשים. גם בירושלים יש בתי כנסת קונסרבטיבים ורפורמים, אבל אני לא רוצה ללכת לבית כנסת אחר, אני רוצה שבתי הכנסת האורתודוקסים ישתנו, אבל נראה שלא רק שזה לא מתקרב, אלא שיותר ויותר מתרחקים מזה, ויותר ויותר מתבצרים בארץ בשנאת נשים ואפליית נשים. דליה אמרה שהיא הולכת לבית כנסת קונסרבטיבי, ושהיא נהייתה פעילה שם מאז שהבת שלה חגגה שם בת מצוה, שכבר עברו מאז הרבה שנים, ושהיא לא היתה הולכת לבית כנסת אורתודוקסי. וחשבתי שאם הם היו חיים בישראל, ספק רב אם דליה היתה פעילה בבית כנסת ואם הבת שלה היתה נהיית חזנית ומנהלת תפילות בחגים. אולי אם בתי הכנסת בישראל היו כמו באמריקה הייתי גם נהיית פעילה בבית הכנסת, למרות שעכשיו כבר קשה לי לדמיין את זה. בית הכנסת הוא בכלל לא מקום משמעותי בחיים שלי. נכון שבאמריקה בתי הכנסת הם גם מקומות מפגש ליהודים שבישראל אולי אין כל כך צורך בזה, כי פוגשים מספיק יהודים בחיי היומיום הרגילים, ועדיין זה לא סיבה שבתי הכנסת בישראל יהיו מקום שרק גברים מרגישים בו בנוח והנשים תמיד יושבות כאילו בעונש כמו אסירות מאחורי סורגים. אמרתי לדליה שבארץ השנאה והאפליה של נשים רק מתחזקות והולכות והיא שאלה באמת, ואמרה שהיא באמת קוראת על זה, ואמרתי לה שזה לא רק בעיתונים, זה גם בחיים, וזה גם בגלל שהחרדים כל הזמן מתחזקים וגם הדתיים הציוניים הולכים ומתחרדים. לפעמים יש לי מחשבות ממש מפחידות, שפעם חשבתי שאלה מחשבות של שנאת דתיים, אבל עכשיו אני ממש מפחדת לפעמים שישראל תהפוך למדינה כמו איראן שנשים לא תוכלנה לעבור ברחוב בלי להיות מכוסות בכל הגוף, אחרת יכו אותן כמו שחרדים בטבריה היכו נערה בגלל שחולצתה היתה לטעמם מדי חשופה, אז הם קרעו אותה מגופה, שזה לא בדיוק מראה על צניעות, אלא על אלימות ובריונות, שמאד מאפיינות את החברה החרדית בישראל, שהיא חברת עוני מאד מאד אלימה, ומכים בה ילדים ומכים בה נשים וגם גברים מכים אלה את אלה כמו המחנות הניצים בישיבת פוניבז' שהיתה אמורה להיות העילית של החברה החרדית וחלון הראוה שלה, אבל כמו בכל החברה החרדית גם שם יש אלימות קשה במקום דרכי נועם של תלמידי חכמים. חשבתי גם איך הילדים של דליה באמריקה לא מנוכרים לדת כמו הבנות שלי שגדלו בישראל, שבכלל לא מעלות על דעתן ללכת לבית כנסת בחגים, וכשהייתי מקריאה להן לפעמים מדברי חז"ל הן היו שואלות אותי בתמיהה: מזה את מתפעלת? כי מאד הפריע להן היחס לנשים. בסופו של דבר, אם המימסד הדתי בישראל לא ישתנה, נשים פשוט תתרחקנה מהדת, כי הן פחות ופחות תסבולנה את היחס הכל כך משפיל ומפלה, שרומס את כבוד האדם שלהן ומרחיק אותן פיזית ממרכז העניינים הדתי וגם מרחיק אותן נפשית, ובסופו של דבר מי שמורחק, פשוט מתרחק.

שנה טובה ומאושרת לכל הקוראים

  

במכינת עלי חלומות אסורים

לפעמים מה שהכי שובר את הלב זה לא מה שמצפים. בכלל התלבטתי אם לצפות בסרט של ישראל רוזנר על המכינה בעלי, כי אפילו הצפייה בקדימונים היתה כל כך מדכאת. חלק מהדברים שאמרו שם על נשים כבר היו מוכרים לי מהחדשות, ועדיין לצפות בהם בריכוז כזה, זה אחרת מאשר כל התבטאות לעצמה. אבל מה שהכי שבר לי את הלב זאת ילדה אחת עם עיניים גדולות ותמימות שאהבה סרטים של וולט דיסני ואהבה לצייר, וחלמה להיות אנימטורית ולצייר סרטים של וולט דיסני, אבל במכינה בעלי אמרו לה שסרטים זה לא צנוע, אפילו סרטי אנימציה של דיסני זה לא צנוע. למשל טינקר בל. היא פיה, אבל היא מצויירת כמו אשה בבגד גוף, וזה לא צנוע. אז עכשיו היא מנסה להלביש את טינקר בל בחליפה של חצאית ארוכה ומקטורן עם שרוולים. טינקר בל החרדית קצת מתקשה לעוף, והיא הבינה שכל הסרטים של וולט דיסני זה לא צנוע, ושהיא לא יכולה להיות ציירת של סרטים מצוירים כי זה לא צנוע, בעצם עדיף לא לצפות בהם בכלל.

במכינה בעלי בכלל מעדיפים שאנשים לא יצפו בסרטים, כי יש בהם חוסר צניעות ושפיכות דמים ועבודה זרה, ובמכינה בעלי תמיד חושבים מה עלול להזיק, ולא מה אפשר ללמוד מדברים. הרב סדן היה מזועזע מ"רשימת שינדלר", כי היו שם סצינות מין, וגם מהספרים של עמוס עוז הוא מזועזע, בגלל שיש בהם מיניות. גם אני שנאתי את הזיות התאומים הערבים במיכאל שלי, אבל תמיד היתה לי הרגשה שכשעמוס עוז מנסה לתאר מיניות של אשה, הוא מתאר בעצם גבר, ובכלל חשבתי שסצינות המין אצלו לא הכי מוצלחות. אצל הרב סדן עמוס עוז נשמע ממש סופר פורנוגרפי. וגם הרב סדן אמר שהאנשים שקוראים את עמוס עוז מתגרשים באחוזים גבוהים. כנראה בגלל הפורנוגרפיה בספרים של עמוס עוז. או אולי בגלל הפמיניזם המרושע שגורם שנשים כבר לא תלויות בגברים. גם פמיניזם זה אסור כי אסור שנשים יהיו עצמאיות. נשים חייבות להיות תלויות בגברים, כי אם הן עצמאיות זה מקלקל את התכונות הנפלאות שיש לנשים שתלויות בגברים.

במכינה בעלי לומדים בעיקר מה אסור. למשל סרטים. הרב סדן הלך לרשימת שינדלר, והזדעזע מסצינות המין. זה מה שזיעזע אותו בסרט על השואה, שהיו שם סצינות מין. מוזר שלא היה לו שום דבר להגיד על השואה עצמה, שהיתה אירוע די פורנוגרפי. פורנוגרפיה היא חלק די מהותי בנאציזם, שהיה עסוק באובססיביות בגוף היהודי ובמיניות היהודית וראה בהם איום נורא על הנשים האריות הבלונדיניות. אבל נראה שהרב סדן קצת החמיץ את המימד הפורנוגרפי בנאציזם. הוא היה יותר מוטרד מסצינות מין רומנטיות. כאלה יש הרבה בסרטים, ולכן מעדיפים במכינה בעלי שהחניכים לא יראו סרטים בכלל, כי זה אפילו יותר מסוכן מלקרוא ספרים של עמוס עוז שגורמים לגירושים.

חשבתי שהרב סדן בוודאי לא ראה את "קבקבי עץ" של האחים אולמי. האחים אולמי הם במאי קולנוע איטלקים והם קתולים אדוקים והסרטים שלהם מאד קתולים וצנועים. אין בסרטים של האחים אולמי סצינות מין, רק רמזים צנועים, כמו הכלה שמסדרת את מיטת הכלולות למחרת בבוקר, ואחר כך בסירה נותנת יד לבעלה הטרי. אבל אולי הרב סדן היה מזדעזע מזה שהם מתפללים לישו. וגם האחים אולמי, או אחד מהם, כבר אינני זוכרת, עשה גם סרט "מאה מסמרים" עם דמות שמייצגת את ישו. הוא בחר לתפקיד שחקן ישראלי, בשביל האותנטיות, ובסרט הזה יש דוקא רמז לרומן בין ישו המודרני לנערת כפר שמייצגת את מריה מגדלנה, שזה רומן שנרמז באוונגליון של יוחנן והצית כל השנים את הדימיון הנוצרי עד לימינו אלה ולצופן דה-וינצ'י. הכנסיה הקתולית לא אוהבת את הרמזים האלה למיניות של ישו שאמור להיות אלהים, ומבחינה זו הסרט של אולמי היה די נועז.

הייתי אמורה יותר להזדעזע מזה שהתלמידים במכינת עלי שומעים כל היום הטפות מלאות דיעות קדומות מבזות על נשים והומוסקסואלים, ובאמת מאמינים בזה שלנשים אין שכל ואין רוחניות, רק רגשות ויצרים. אבל משום מה הכי ציער אותי שאסור להם לראות סרטים ואסור להם לחלום, ואסור להם לצייר ציורים לא צנועים. אני לא יכולה לתאר את החיים שלי בלי נס במילאנו ובלי גנבי האופניים ובלי חלף עם הרוח ובלי רסיסי חיים. אם היו מוציאים אותי להורג הייתי מבקשת לראות קודם את קפיטן פראקסה של סקולה, עם מאסימו טרואיזי הליצן, שאז התאהבתי בו, לפני שהוא התפרסם אחר כך בסרט הדוור. ואיך היינו מתבגרים בלי מאש, ובלי וודסטוק ובלי מצחיקונת ובלי לאדוני באהבה. היינו בכל מקום וחווינו הכל דרך הקולנוע. איזה מין נעורים עצובים יש לנערים ולנערות האלה במכינת עלי שכל היום לומדים על דברים לא צנועים, והם לא הולכים עם החברים לסרט ואף פעם הם לא ישבו בשורה ראשונה וראו את הפנים של ד"ר דוליטל רועדים על המסך. כששואלים אותם על החלומות שלהם הם מדברים על אחדות העם היהודי – חוץ מהרפורמים וההומואים והחילוניים – והבנות לומדות להיות נשים צנועות ותלויות בבעליהן, כי לגברים יש שכל ורוחניות ולנשים רק רגשות ולכן עדיף שלא יהיו להן יותר מדי חלומות. סרטים זה מסוכן, כי סרטים מעוררים באנשים חלומות, ובמכינה בעלי סרטים וחלומות אסורים.

        

רק נישואים אזרחיים יאפשרו שוויון

ישראלים רוצים להיות חלק מהעולם המערבי ומהדיונים המתנהלים בו, אבל ישראל איננה חלק מהעולם המערבי: היא מדינה דתית, שאנשי הדת מכתיבים חלק נכבד מהחקיקה ומאורח החיים שלה, ולכן גם אין בה שיוויון בין גברים ונשים, ואינני מתכוונת רק לשיוויון במציאות, שאיננו קיים בשום מדינה, אלא לשיוויון בפני החוק: הנישואים בישראל, שהם נישואים דתיים בלבד לפי השתייכותו הדתית של האדם, רואים באשה סוג של רכוש שהגבר רוכש לעצמו, ולא אדם שוה זכויות לגבר. לכן מרגע שאשה נישאה לבעלה, היא איננה יכולה להשתחרר מהנישואים ללא הסכמת הבעל או הוכחה מעל לכל ספק שהבעל איננו בין החיים. בכל מקרה אחר האשה משועבדת לבעלה לכל ימי חייה ללא מוצא, ואיננה יכולה להינשא או ללדת ילדים לאחר, שכן הם ייחשבו לממזרים והיא תיחשב אסורה לבעלה ולבועלה. בישראל אין נישואים אזרחיים, ולכן בני זוג בני דתות שונות אינם יכולים להינשא בה. כדי להינשא בישראל נדרש אחד מבני הזוג להמיר את דתו לזו של בן הזוג השני. לרוב זו האשה שמתגיירת או מתאסלמת כדי להינשא ליהודי או למוסלמי. הרכוש מתאים את עצמו לבעליו המיועד.

כעת מונהגים בכל העולם המערבי נישואים חד-מיניים, וגם בישראל רבים חפצים בכך, והדרך לאפשר לזוגות חד-מיניים להינשא היא להנהיג בישראל סופסוף נישואים אזרחיים, שאינם פעולה דתית אלא פעולה אזרחית, שאפשר להכפיף לעקרון השיוויון. בכל העולם המערבי קיימים נישואים אזרחיים מזמן, ולכן אין בעיה מיוחדת להרחיב את תחולתם גם לנישואים חד-מיניים. בישראל יש רק נישואים דתיים שמבזים את האשה, מחייבים אותה לשמוע הטפה של רבנית שתאיים עליה שאם לא תשמור את דיני הנידה בגרסתם המחמירה בעלה יעזוב אותה וידבוק באחרת – כך חוויתי אני לפני למעלה מארבעים שנה, ולתדהמתי אני שומעת מדי פעם מכלות צעירות שדבר לא השתנה. אחר כך שולחים את הכלה לטבול במקוה כדי שהבלנית תבדוק את ניקיונה, שהרי אשה היא דבר מזוהם וטמא שיש לטהרו עבור הגבר שהוא טהור מעצם ברייתו, ולכן איש איננו שולח אותו להתרחץ ואיש איננו בודק אם הוא נקי. ורק אז מרשים הרבנים לכלה להיכנס לחופה, כדי שתשמע כמה הבעל מוכן לשלם לאביה תמורתה וכדי שמכירתה משעבוד האב לשעבוד הבעל תיחתם בשבירת כוס. זה המצב בישראל וכל פרט בתהליך המביש הזה נועד לבטא את העובדה שנשים הן יצור נחות ולא אדם שווה-זכויות שמתקשר בהסכם לחיים משותפים, כפי שקורה במדינות מתוקנות. אי אפשר להגיע לנישואים חד-מיניים מבלי לכונן קודם כל נישואים כלליים שמהווים התקשרות מרצון בין שני בני אדם שווים ואוטונומיים, ולא טקס מכירה או שעבוד של אדם ממין נקבה לאדם ממין זכר, שאלה הנישואים היהודיים, ולכן מדינת ישראל שיש בה רק נישואים דתיים איננה יכולה להתקדם התקדמות נוספת בדיני המעמד האישי מבלי לשבור את המונופול הדתי והכפייה דתית של נישואים דתיים בלבד על ציבור שאיננו מעוניין בהם. אבל בישראל כמו בישראל, אפילו השמאלנים והליברלים המובהקים ביותר, אינם מסוגלים להשתחרר מן השליטה החונקת של הממסד הדתי שהפך תכלית לעצמה ומפרנס את המגזר הדתי על חשבון משלם המסים שכלל איננו מעוניין בו. לכן מציעים מיני הצעות עוקפות: ברית הזוגיות, למשל, שהוצעה בעבר כדי לאפשר לעולי ברית המועצות שלא היו בידיהם הוכחות נחרצות ליהדותם להינשא בארץ, אבל בסופו של דבר נגנזה, מכיוון שהממסד הדתי איננו מעוניין לוותר על מעמדו ועל הכנסותיו, ולכן דוחה כל הצעה לשינוי. התוצאה היא שרוב האנשים מוותרים על העדפותיהם ונישאים אצל רב, והמיעוט שאיננו מוכן להינשא בנישואים דתיים או מנוע מהם, נוסע למדינות אחרות כמו קפריסין או צ'כיה, שאצלן רשאים גם זרים להתחתן.

כעת לאור סקר שהוכיח כי רוב מוחלט של הישראלים תומך בנישואים חד-מיניים, שוב עלה רעיון ברית הזוגיות, שמראש אומר: נישואים אזרחיים שוויוניים לא ננהיג כאן, כי אנחנו מפחדים מהחרדים, לכן גם נישואים חד-מיניים לא ננהיג כאן, כי אנחנו מפחדים מהחרדים. מה כן? חוזרים לרעיונות כמו ברית הזוגיות שמראש תחול רק על מי שאין להם אפשרות נישואין חוקית במדינת ישראל. למה, למה אין מנהיגים בישראל נישואים אזרחיים שוויוניים? כדי לא לפגוע בממסד הדתי כמובן, ובפרנסתו מעריכת חתונות דתיות לאנשים לא דתיים. אפילו השמאלנים הנמרצים ביותר מקפידים לא להתעמת ישירות עם החרדים, ולא למנוע את הכפייה הדתית על רוב תושבי ישראל שאינם מעוניינים בה. במקום שחברי כנסת מהשמאל ידפקו על השולחן ויצעקו לשמיים: נישואים אזרחיים, מחפשים איזו תחבולה שתאפשר לקיים נישואים לקבוצות שחסומה בפניהם האפשרות לנישואים דתיים, שאז ממילא לא ייגרם לממסד הדתי הפסד סמכויות וממון, שכן מדובר באנשים שממילא הוא איננו מחתן. אבל ברית זוגיות איננה נישואים, והנהגתה לא תרחיב את הזכות לנישואים, אלא תיצור קטגוריה של נישואים סוג בי, או מעין-נישואים, סוג של ידועים בציבור, ובכך רק תדגיש את היות הנכללים בקטגוריה זו מופלים לרעה. אם ישראל רוצה להשתייך לעולם המערבי ולא לפגר אחריו, היא צריכה להפסיק עם התחבולות ודרכי העקיפין ולאפשר לאזרחיה את הזכות הבסיסית להינשא בנישואים אזרחיים שאינם תלויים בממסד הדתי, ואז יהיה אפשר להרחיב את הזכות הזאת למגזרים נוספים, כי היא לא תהיה תלויה באיסורים הדתיים. כל עוד הציבור בישראל כפוף לממסד הדתי ולדיניו והלכותיו, ישראל תמשיך להיות תיאוקרטיה לא-שוויונית, ללא שוויון בין גברים לנשים וללא שוויון בין אדם לאדם. 

מדריך חדש לחילוניות בבתי הספר בצרפת

שמונים ושלושה עמודים של רשעות, צביעות וקטנוניות, זוהי תפוקתה של "מועצת החכמים של החילוניות", שכך נקראים 13 האישים שמינה שר החינוך הצרפתי ז'אן מישל בלנקר כדי להכין מדריך מפורט של הוראות למחנכים ומנהלי מוסדות חינוך, כיצד לדכא את המיעוטים הדתיים בצרפת: כמובן חזרו על האיסורים הותיקים לחבוש כיפה או חיג'אב או טורבן סיקי בבתי הספר הממלכתיים בצרפת, באיום של סילוק מבית הספר. כחסד מיוחד התירו לאמהות שמתלוות לטיולי בית הספר או פעילויות חינוכיות אחרות, לכסות את ראשן, אבל רק אם אין בכך משום תעמולה דתית, כלומר המנהל או המורה יחליטו אם מותר לאם המתלווה לכסות את ראשה, או שיש לשלחה בבושת פנים הביתה, אולי יחד עם ילדיה, כדי שלא יפגעו בערך העליון של החילוניות הצרפתית, שהוא ערך חשוב בהרבה מחופש דת, סובלנות או כבוד האדם, שהם ערכים הרבה פחות צרפתיים מהחילוניות.  כמובן שהחילוניות הצרפתית כוללת את חג המולד. זהו אמנם חג שחוגג את הולדת אלהים מרחם הבתולה, אבל כמו שמסבירים במדריך, אמנם לא ראוי להציב בבתי הספר החילוניים אבוס קטן עם בובת ישו כפי שמציבים בכנסיות, אבל בהחלט אפשר להציב עץ אשוח, מפני שזה סמל שעבר חילון, או במלים אחרות, זהו מנהג מקובל אצל תושביה הקתולים של צרפת, וזה כמובן הופך אותו אוטומטית לחילוני במובן הצרפתי. אצל יהודים למשל, גם חילונים, מקובל להדליק חנוכיה בחנוכה, אבל לא נראה לי שאיזשהו מנהל בית-ספר ממלכתי בצרפת יתיר הצבת חנוכיה בבית הספר. רק אשוח, כי אשוח בחג המולד זה מנהג צרפתי חילוני, ובצרפת חילוני זה מה שקתולי. לכן מפשיטים על שפת הים בצרפת נשים מוסלמיות שמכסות את גופן, אבל אף אחד לא מפשיט נזירות, שלבושן בהחלט דומה ללבושן של נשים מוסלמיות אדוקות, אבל נזירות קתוליות זה חילוני, בניגוד למוסלמיות ויהודיות עם כיסוי ראש שזה דתי.

העיתון לה פיגארו ערך משאל בקרב הצרפתים אם הם מסכימים שאמהות בכיסוי ראש יתלוו לפעילויות של בתי הספר הממלכתיים. תשעים אחוז התנגדו, עשרה אחוז תמכו. זה היחס בצרפת בין קתולים למיעוטים דתיים אחרים, בעיקר מוסלמים, שמהווים לפי ההערכות כעשרה אחוז מאוכלוסיית צרפת, ואפשר להניח שכך גם התחלקו התשובות במשאל: המוסלמים תמכו בכיסוי ראש, הקתולים התנגדו כאיש אחד. אין בציבור הקתולי הצרפתי שום מחלוקת. אין אנשים שחושבים שאולי צריך לכבד גם מנהגים דתיים של אחרים. אין הבדל בין שמאל וימין. עמנואל מקרון שימש כשר אוצר בממשלת שמאל ונחשב לאיש מרכז מתון, אבל שר החינוך שלו פועל בדיוק כאילו היה שר החינוך של מארין לה-פן. דיכוי המיעוטים הדתיים בצרפת הוא קונסנזוס, וקוראים לו חילוניות.

את הילדים היהודים כבר אין צורך להתאמץ לסלק, כי רובם מסלקים את עצמם לבתי ספר יהודיים פרטיים. שם אפשר ללמוד עם כיפה ואין בחינות או לימודים בשבת או בחגים יהודיים, כפי שקורה לפעמים במערכת החינוך הצרפתית, למרות הבטחה עקרונית להתחשב בחגים היהודיים. כמובן שאין בצרפת לימודים או בחינות בימי ראשון או בחגים קתולים, כי אלה כמובן חגים חילוניים.

בכל פעם שרוצחים יהודי בצרפת אומרים המנהיגים שזה נגד הערכים של צרפת, ושהיהודים רצויים בצרפת, ושצרפת לא תהיה אותו דבר בלי היהודים, וכל מיני דברים כאלה יפים. במקום להחמיא ליהודים כמה הם שייכים לצרפת היה עדיף שירשו לילדים יהודים ללמוד בבתי ספר ממלכתיים גם אם הם חובשים כיפה, וכמובן גם לילדות מוסלמיות ללבוש חיג'אב. כשממנים "מועצת החכמים של החילוניות" שאין בה יהודים, ואני דוקא שמחה על כך, ששום יהודי לא נטל חלק במשימה המבישה הזאת, לשבת ולחשוב איך לדכא כל סממן של דת או תרבות שאינן צרפתיות קתוליות ולהזכיר למי שאיננו צרפתי קתולי בכל הזדמנות שהוא זר, לא אזרח שוה זכויות, גם אם הוא אזרח שאמור להיות שוה-זכויות, גם אם נולד בצרפת, כשמכינים מדריך של שמונים ושלושה עמודים שכל כולו עוסק בהטלת איסורים על ביטוי דתי של מיעוטים ושל יהודים בתוכם, אין הרבה ערך לכל ההצהרות על כמה שצרפת רוצה את היהודים שלה, ואי אפשר לומר אלא שצרפת איננה מקום ליהודים להתגורר בו, אם כי אולי אין צורך לומר את זה, כי רבים מיהודי צרפת מרגישים כך בעצמם ורבים מהם כבר הסיקו את המסקנות.