שביבי תקווה

 

לפעמים התקווה צומחת דווקא ממחוזות היאוש. בעודי בולעת מאמרים וכתבות אחוזי יאוש שמתארים כמה גוש השינוי הצטיין במערכת הבחירות ובכל זאת הפסיד, או לפחות לא ניצח, אני מבחינה במהרה באבחנות שגויות שמתחילות להפוך לקונספציה, שביסודה עומדת טענה שמערכת הבחירות של גוש השינוי נוהלה בצורה המיטבית, ולכן בכל מערכת בחירות נוספת הוא ייכשל עוד יותר. אבל  האמת שונה: מערכת הבחירות של גוש השינוי כלל לא נוהלה היטב. על חלק מהדברים כבר כתבתי, וחזרתי וכתבתי, אבל תמיד טוב לחזור על דברים שסותרים טענות שגויות.

גוש השינוי אמנם ערך הסכמי עודפים, אבל לומר שהוא הגיע לבחירות מאורגן היטב, יותר מגוש נתניהו, זו אמירה מופרכת לגמרי, כי הסכמי עודפים זה חשוב, אך זה איננו העיקר במערכת בחירות, ובפרט כשהיריב הוא גוש שדבק עשרות שנים במנהיגו ורואה בו אדם שאין לו תחליף. לרוץ מול גוש נתניהו מבלי להתאחד מאחורי מנהיג מוסכם, רצוי זה שמפלגתו היא הגדולה ביותר ושסיכוייו לעמוד בראש הגוש הם הטובים ביותר, זו מכשלה שמונעת ניצחון. וזה בדיוק היה המצב בגוש השינוי: חוץ מאיזנקוט שחצה את רף עשרים המנדטים, והיה גיבוי לציפיותיו לעמוד בראש הגוש, בנט הריץ את עצמו לראשות הממשלה בתמיכת לפיד, ליברמן הריץ את עצמו, ובשולי הגוש השתרך מגלומן נוסף, יועז הנדל, שאף הוא ביזבז לגוש קולות נחוצים. איש מהם לא גרף כמות של קולות שהצדיקה את היומרה, וכולם הזיקו לאיזנקוט, במיוחד אביגדור ליברמן, שבסופו של דבר השיג רק שבעה מנדטים, ויצר תחושה שאין לגוש שום מצפן, שאיש איש לנפשו וכל אחד מאמץ אסטרטגיה אחרת ופונה ליעד שונה, ושכולם נלחמים בכולם. שוב ושוב ביקשו תומכי הגוש מראשי המפלגות בו להגיע להסכמות, אך כשכל ראש מפלגה בגוש מריץ את עצמו לראשות הממשלה, כמעט בלתי אפשרי להתחרות בגוש נתניהו, המלוכד בהתלהבות ממנהיגו ודבק בו בכל מאודו. כדי לנצח צריך מסר אחיד. בנט, שאין לו מושג קלוש על הונגריה, תבע את מנהיגות הגוש בטענה שהניצחון בהונגריה הושג בזכות היותו של פטר מדיאר איש ימין. לו הבין באמת מה קורה בהונגריה, היה יודע ששיטת הבחירות שם אזורית-רובנית, בדומה לאנגליה וצרפת, והניצחון הושג בזכות התלכדות של כל מתנגדי אורבן מאחורי מועמדותו של מדיאר. לו היו מפצלים את תמיכתם בין מנהיגים שונים כמו גוש השינוי בישראל, היו בהכרח מפסידים שוב לאורבן. כמו כן, לו הכיר בנט ולו מעט את הימין האירופי, להבדיל מהימין הקיצוני הישראלי שבנט משתייך אליו, היה מבין שמדיאר מייצג בעיקר ימין כלכלי שתומך בשיתוף פעולה הדוק עם האיחוד האירופי, ולא שום דבר שדומה למזכיר מועצת יש"ע ועמדותיו בעניין ארץ ישראל השלמה. לו רצו אנשי גוש השינוי ללמוד באמת מנצחונו של מדיאר, ולא רק לפמפם את עצמם, היו מבינים שראשית כל עליהם להתאחד מאחורי מנהיג אחד, מועמד יחיד לראשות הממשלה, ולדבוק בו בעקביות, ולא להסביר שהם טובים ממנו, בוודאי לא להכפיש ולבזות אותו, כפי שהתייחס ליברמן לאיזנקוט. גם הוויכוחים על הדרך צריכים להתנהל בפגישות פנימיות ולא בכיכר העיר, שם הציג גוש השינוי יד איש ברעהו.

התפעלות יתרה היתה גם מהישראלים שהגיעו להצביע. אמנם הגיעו כמאה אלף ישראלים להצביע למרות מחירי הטיסות המופקעים, אך בחו"ל חיים כשמונה מאות אלף ישראלים, כלומר שרק כשמינית מהישראלים החיים בחו"ל הגיעו להצביע. זה לא מעט, אבל רק חלקם הצביעו לגוש השינוי. חלקם, כמו בכל מערכת בחירות, הגיעו כדי לחזק את נתניהו והמפלגות החרדיות, שלמרבה הצער מצביעיהן עדיין נחושים ומחויבים יותר מתומכי גוש השינוי. כמו הקמפיין המגוחך של נפתלי בנט, שהלהיב בעיקר אותו עצמו, גם ההתלהבות ממצביעי גוש השינוי שנוהרים כביכול מחו"ל להצביע היתה מאד מוגזמת. לכן כלל לא בטוח שבבחירות חוזרות אנשים לא יגיעו להצביע. נכון שחלק מהמגיעים מחו"ל אמרו שהם מגיעים להצביע פעם ראשונה אחרי שנים רבות, אבל אחרים אמרו שהקפידו להגיע לכל מערכת בחירות, ולכן אם תהיה מערכת בחירות נוספת, לא בטוח שיגיעו פחות. אולי דווקא יגיעו יותר אנשים, שיבינו שמחנה השינוי זקוק להם כדי להצליח באמת לשנות. ואם אכן יצליח גוש השינוי להשתלט על הכנסת ולחוקק חוקים חדשים, כדאי מאד שיעביר חוק שיאפשר לאזרחים ישראלים להצביע גם בחו"ל בשגרירויות ובקונסוליות, כפי שיכולים לעשות אזרחי מדינות דמוקרטיות כמו ארצות-הברית וצרפת כל עוד יש להם דרכון בתוקף. חוק כזה יכול באמת לשנות את תמונת ההצבעה.

ככל שחשבתי כמה גרוע ומפוצל היה הקמפיין של גוש השינוי, וכמה אפשר ללמוד ממנו לקח ולשפר אותו, הבנתי שהתחושה שאין עוד תקווה למתנגדי נתניהו, ושכל מערכת בחירות נוספת תסתיים בתוצאות גרועות עוד יותר, איננה מוצדקת. גם אינני חושבת שהערבים לא ייצאו יותר להצביע, כפי שטוענים. הם רק החלו להבין את כוחם ואת יכולתם להשפיע, וגם גוש נתניהו מתחיל להבין שלהתעללות בערבים ולרמיסתם עלול להיות מחיר כבד גם מבחינתו, כמו גם לרמיסה האכזרית של מתנגדי נתניהו וערכיהם. אבי בר-אלי ב"דה מארקר" ציטט אתמול ב"יומן הכנסת" שלו, חבר ליכוד שמקווה לממשלת אחדות עם איזנקוט, שאמר לו: "אותה ממשלה כבר לא תהיה. יריב לוין לא יהיה שר משפטים ואיתמר בן-גביר לא יהיה." אם כבר למחרת הבחירות הבינו בגוש נתניהו שרפורמה משפטית נוסח לוין וממשלה עם בן-גביר ירדו מהפרק, המצב איננו כה גרוע, ועוד יש לנו תקווה.   

אשר יגורתי בא לי

 

במשך שבועות הבעתי כאן את התסכול שחשתי מההתחייבות של איזנקוט שלא להישען על קולות הערבים, ומרוב כעס, ביני לביני, אמרתי לעצמי כמה פעמים: הלואי שהערבים יקבלו 18 מנדטים, אבל לא באמת האמנתי שזה יכול לקרות. ההצבעה הערבית הגדולה משמחת אותי מאד, למרות שאני מבינה שיהיה מאד קשה לאיזנקוט, בנט וליברמן לשתף פעולה עם הערבים, אחרי שהתחייבו שלא לשבת איתם, שזו היתה התחייבות יהירה מאד ומאד מטופשת. אסור היה להם לסמוך על הסקרים, ומה גם שהסקרים טעו רק לגבי הליכוד. מפלגות גוש השינוי קיבלו בסקרים תוצאות דומות לתוצאות שקיבלו במציאות. ההצבעה הערבית הגדולה היא מאד חשובה, כי היא מראה שהציבור הערבי מעוניין להשתמש בהליכים הדמוקרטים הממוסדים כדי להשפיע על הזירה הפוליטית, וזאת התפתחות חיובית.

אני כמובן מאד עצובה מכך שנתניהו קיבל כל כך הרבה קולות, ושיש לו כל כך הרבה תומכים, אבל אולי אחרי ההצלחה הגדולה של הרשימות הערביות, אולי בבחירות הבאות, במקום לגדף אותן, ינסו לשתף איתן פעולה, וזה הערך החינוכי של ההצלחה הערבית בבחירות, גם אם היא לא תתממש מיד.

ערך חינוכי יש גם למיעוט המנדטים, יחסית לציפיות, של נפתלי בנט המגלומן והסחטן, שדרש לעצמו את מועמדות הגוש לראשות הממשלה וסירב להתחייב שיתמוך בראש המפלגה הגדולה ביותר לראשות הממשלה, וכמוהו גם ליברמן. הייתי משוכנעת מראש, כפי שכתבתי כאן, שההימנעות של שני הטרולים מהכרזה על איזנקוט כראש הגוש ומועמדו לראשות הממשלה, תפגע מאד בהצלחת הגוש, ונדמה לי שהתוצאות הוכיחו זאת. מצד שני גם קמפיין המפלגה הגדולה של איזנקוט היה מיותר: הוא לא תרם להגדלת המפלגה אלא רק העכיר את היחסים בין המפלגות בגוש השינוי. מיותרות היו גם ההכרזות של ליברמן על כל חרמותיו נגד ערבים, חרדים ונגד הקמת ממשלת מיעוט, וההכרזה הטיפשית שיישב עם הליכוד ללא נתניהו, כאילו נתניהו יתנדב לפרוש מבלי שיכריחו אותו לפרוש. בניגוד לטענה החוזרת שגוש השינוי היה מאורגן היטב לבחירות, רץ גוש השינוי לבחירות כששלושה מראשי המפלגות בו מתחרים זה בזה ומערערים זה על מנהיגותו של זה, בעוד שגוש נתניהו התייצב כדרכו כאיש אחד מאחורי נתניהו. לא תרמה גם רפיסותו של לפיד, ששוב התעקש להמליך על גוש השינוי את בנט, כאילו לא למד דבר מכשלון ממשלתו המשותפת עם בנט, שנחרת בזיכרון כראש ממשלה עם ששה מנדטים. בהחלט היה צדק בטענתו של איזנקוט שמפלגה צריכה להיות גדולה כדי לזכות ללגיטימציה כשמנהיגה דורש את ראשות הממשלה, גם אם החוק איננו מחייב זאת. ברור שלו מפלגתו של איזנקוט היתה זוכה ליותר מנדטים מהליכוד, מצבו של גוש השינוי כעת היה טוב בהרבה. אבל את התמיכה במועמדותו לראשות הממשלה מטעם גוש השינוי היה איזנקוט צריך להשיג מראשי המפלגות בגוש בהסכמה בינם לבין עצמם. הוא לא הצליח בכך ועקב כך ניהל את מערכת הבחירות מעמדת חולשה. בסופו של דבר, אילו ידעו בנט וליברמן לרסן את האגו המגלומני שלהם, הם היו יוצאים נשכרים מהתייצבות מאחורי איזנקוט.

בגדול הוכיחו התוצאות שיכולתו של גוש השינוי למשוך קולות מגוש נתניהו מוגבלת. יאיר גולן קיבל את קולות העבודה ומרץ, והקולות של יאיר לפיד וגנץ התחלקו בין איזנקוט, בנט ולפיד. כמעט לא נוספו לגוש קולות חדשים, למעט מנדט בודד שעבר לליברמן ומנדטים בודדים שעברו לאיזנקוט. לגבי קמפיין הפרלמנטים של בנט אני מסכימה לדבריו של אלי אוחנה, שהתפארותו של בנט בקמפיין שלו הזכירה לו קבוצה שהפסידה שתיים-אפס ומתגאה כמה יפה שיחקה. גם לפני הבחירות חשבתי שטענותיו של בנט, שהצליח לשכנע מצביעים של בן-גביר להצביע לו, מגוחכות. אם יש משהו שמערכת הבחירות הוכיחה, הוא שאת דפוסי ההצבעה בישראל, שהם ביסודם זהותניים, קשה מאד לשנות, ואני האחרונה שאכחיש שזה מאד מייאש.

אני כמובן מקווה מאד שגוש השינוי יקים ממשלה עם המפלגות הערביות, לפחות כדי למנוע מנתניהו לנצל את המצב כדי להישאר בשלטון בראש ממשלת מעבר ולערוך בחירות חוזרות עד שהתוצאה תמצא חן בעיניו, כפי שעשה בעבר, בטרם הוקמה ממשלת השינוי הראשונה בראשות בנט ולפיד. יהיה עצוב מאד אם גוש השינוי לא יסלק את ממשלת נתניהו, זאת שלא רק מושלת בציבור שרובו מתנגד לה, אלא גם מתעללת בציבור מתנגדיה, ובפרט בציבור הערבי. מצד שני אני מבינה את הקושי לשתף פעולה עם הערבים, כשגוש השינוי כולל ימנים קיצוניים כמו בנט וליברמן, והשמאל כל כך קטן וחלש.

האמת היא שהתאמצנו מאד, אבל כוחנו דל מדי, ולכן הפסדנו בבחירות, ואין על כך נחמה.

 

על קופים וברווזים

 

גדעון סער התנפח מכתב התמיכה של טראמפ (שככל הנראה נוסח בלשכת נתניהו – טראמפ לא היה מסוגל לומר את הדברים בקולו ופרסם אותם בפוסט). השאלה בבחירות, הסביר לנו האדם לכל עת, היא מי יתקוף באיראן, ורק נתניהו יתקוף באיראן. אמת, רק נתניהו היה מסוגל לצאת עם טראמפ לתקיפה מטומטמת בטענה שהוא יפיל את המשטר האיראני, ולחזק את איראן ששולטת כיום במיצר הורמוז שקודם היה מיצר בינלאומי פתוח וכיום נתון לשליטת איראן שגורמת לעליית מחיר הדלק בכל העולם, ולכעס אינסופי של כל המחנות בארצות-הברית על נתניהו, שהפך את ישראל מאהודה על שתי המפלגות לשנואה על שתיהן. טראמפ עצמו אמר השבוע שכנראה הגזים בהריגת מנהיגי איראן, כי כעת אין לו עם מי לדבר שם. יאיר גולן אמר את זה קודם, אבל אז בישראל הסתייגו מדבריו כאילו לא היו האמת לאמיתה. כשטראמפ אמר אותו הדבר, ואפילו בצורה קיצונית יותר: הרגתי דרג ראשון, שני ושלישי, ועכשיו אין לי עם מי לדבר, התעלמו בישראל מדבריו אלה, שנאמרו רק ימים ספורים לפני הודעת התמיכה שלו בנתניהו, שחשיבותה העיקרית היא מה שהיא: תמיכה של טראמפ בנתניהו לראשות הממשלה, כדי שיצטרף אליו לתקיפה באיראן. מעניין אם מישהו ישאל בסקרי הבחירה האם הציבור בישראל חושב שלתקוף באיראן זה הדבר הכי חשוב שעליו הבחירות. אני מהמרת שהדבר האחרון שהציבור בישראל רוצה זה עוד מלחמה שבה יבטיחו לנו לחסל את הגרעין האיראני ולהפיל את המשטר האיראני, בדיוק כמו שהצליחו בשתי המתקפות הקודמות על איראן, ועם תוצאות דומות, אם לא קשות עוד יותר.

גם בקרב תומכי נתניהו קשה למצוא מישהו, שאחרי שלוש שנות מלחמה בלתי נגמרת רוצה עוד מלחמה. הציבור הישראלי זקוק נואשות למנוחה ושיקום, לקצת שלוות נפש, ובמיוחד לתחושה שהוא יכול לסמוך על ההנהגה שהיא תפעל להיטיב עם הציבור ולא עם עצמה, ולכן איזנקוט מקבל בסקרים אחוזי התאמה גבוהים יותר לראשות הממשלה. רוב הציבור מאמין לאיזנקוט שהוא יפעל לטובת הציבור ולא לטובת עצמו, ורוב הציבור מאמין לו שהוא לא צריך שיעירו אותו כשיש סכנה, כי אכפת לו והוא בעצמו יבדוק כל הזמן אם יש סכנה ויפעל להדוף אותה, וכזה הוא גם יאיר גולן, וכאלה הם גם בנט ולפיד. רק נתניהו התעלם מכל סכנה ומכל אזהרה, כי כל מה שעניין אותו, גם תוך כדי המתקפה באיראן, זה לסדר לעצמו בעזרת טראמפ חנינה, או ליתר דיוק ביטול משפט, ואם לא יצליח בעזרת טראמפ, להרוס את מערכת המשפט בישראל באמצעות הקוף שלו יריב לוין, כפי שניסה להכפיש ולרמוס את משפחות החטופים והמשפחות השכולות באמצעות הקוף השני שלו ינון מגל. לנתניהו יש הרבה קופים, חלקם אשכנזים כמו יריב לוין וינון מגל, וחלקם מרוקאים, כמו אבישי בן-חיים ומירי רגב. כמובן שהם קופים רק במובן של העולם התחתון, שלפי הקוף של נתניהו ינון מגל, המשמעות של קוף בעולם התחתון דומה למשמעות של מריונטה, שזו בובה שמופעלת על ידי חוטים, ומגרונה הבובתי בוקע קול אדוניה, שזה תיאור די מדויק של הקוף של נתניהו ינון מגל וגם של קופי נתניהו האחרים, שכנראה השימוש לגביהם במונחים של העולם התחתון איננו מקרי אלא מדויק והולם.

מה שעצוב הוא שגם האנשים שממשיכים לתמוך בנתניהו, תומכים בו כי הם מאמינים שהוא יגן עליהם ויביא להם ביטחון, למרות שהוא לא פעל נגד החמאס לפני השביעי לאוקטובר אלא העביר להם כספים שגרמו לחמאס להתעצם והתנגד להמלצות השב"כ וצה"ל לחסל את בכירי החמאס ובראשם את יחיא סינוואר, והוא לא מנע את הטבח ולא ברור מה הוא בדיוק עשה בבוקר השביעי באוקטובר גם אחרי שהעירו אותו. הוא לא הציל את הבסיס בנחל עוז ולא את קיבוצי בארי וכפר עזה וניר עוז ונחל עוז, למרות שאפשר היה לעשות הרבה יותר בבוקר השביעי באוקטובר וזה לא נעשה, לא רק באשמתו אבל במידה רבה באשמתו, כי כוחות צבא עמדו מחוץ לבארי ולא נכנסו לשם, ויש סיבות טובות לחשוב שזה היה בהוראתו הישירה שהם לא נכנסו לקיבוץ לסלק את המחבלים, וזו אחת הסיבות שהוא כל כך מפחד מוועדת חקירה, אפילו מוועדת בדיקה ממשלתית שהוא היה יכול להקים בלי הסכמת האופוזיציה, אבל הוא בכלל לא רצה שום וועדת חקירה עם סמכויות חקירה אמיתיות.

כמובן שהקמת ועדת חקירה ממלכתית זה מה שרוב מוחלט של הציבור מעוניין בו, ורוב מוחלט של הציבור חושב שבלעדי ועדת חקירה כזו שתעשה עבודה מאד יסודית, לא נוכל לתקן את מחדלי השביעי באוקטובר, ושלכן ועדה כזו היא אחד הדברים שהכי חיוני להקים אחרי הבחירות, ואם נתניהו ייבחר שוב לא תקום ועדת חקירה כזו כי הוא ימשיך להכשיל את הקמתה. יתרה מכך, חלק גדול מהציבור חושש שאם נתניהו ייבחר שוב, ישראל תהיה בסכנה של טבח נוסף, כי נתניהו לעולם לא יכניע את החמאס בעזה, כי האפשרות הריאלית היחידה לסלק את החמאס היא להכניס לשם את הרשות הפלשתינית, ונתניהו, וגם חלק נכבד מהקואליציה שלו, מעדיף את החמאס על הרשות הפלשתינית, ולכן לעולם הוא לא יסלק את החמאס אלא תמיד הוא חיזק והעצים את החמאס וחשב שהחמאס הוא נכס ושהוא מורתע, ואם הוא ייבחר הוא ימשיך לחזק את החמאס ולפגוע ברשות הפלשתינית שיש לה תיאום בטחוני עם ישראל, שגורמי הביטחון חושבים שהתיאום הבטחוני הזה מנטרל הרבה מאד פעילות טרור נגד ישראל. והדבר הכי מטורף שרונן בר מספר בתביעת הדיבה שלו נגד נתניהו, הוא שזמן קצר לפני השביעי באוקטובר שרים בממשלה, הוא לא מציין מי אבל אפשר לנחש, חשבו שצריך לתת לחמאס להשתלט גם על יהודה ושומרון, והוא, רונן בר, היה צריך להסביר להם שמדובר בארגון טרור אכזרי שרוצה להרוג ישראלים.

אי אפשר להגיד לישראלים, לא טראמפ ולא נתניהו ולא גדעון סער יכולים לומר להם מה באמת חשוב להם בבחירות. שבוע אחרי הבחירות בישראל תתקיימנה בארצות-הברית בחירות אמצע הקדנציה, והסקרים מנבאים לטראמפ מפלה קשה בבחירות האלה והפסד של השליטה בבית הנבחרים ואולי גם בסנאט, שיהפוך אותו למה שמכנים ברווז צולע, ואולי הבעת התמיכה שלו בנתניהו קשורה להפסד הצפוי הזה. אינני יודעת כמובן בוודאות מדוע החליט טראמפ לתמוך בנתניהו, אבל כבר לא בטוח שהתמיכה הזו שווה הרבה, ועוד פחות בטוח מה התמיכה הזו תהיה שווה אחרי בחירות האמצע. מכיוון שאנחנו עסוקים בדיונים מעולם החיות, אי אפשר להימנע מהמחשבה שטראמפ ונתניהו הם שני ברווזים צולעים שתומכים זה בזה, וזו כמובן ההחלטה של כל אחד מאיתנו אם להמשיך לצלוע אחריהם, או ללכת בדרך חדשה.  

בנט וליברמן כטרולים של גוש השינוי

 

הדברים שאמר גדי איזנקוט לבנט וליברמן נכונים ומדויקים. התנהלותם של השניים אנוכית, מזיקה, ומסכנת את המאמץ להחלפת נתניהו.

מאז תחילתה של מערכת הבחירות הנוכחית העמיד נפתלי בנט דרישה חצופה לבחור בו כראש הגוש וכמועמד לראשות ממשלה, ובכך חזר על התנהלותו החצופה והאנוכית ביוני 2021, כאשר דרש מלפיד, כתנאי לתמיכתו בממשלת השינוי, לאפשר לו לכהן כראש ממשלה בשנתיים הראשונות לכהונת הממשלה. העובדה שבראש הממשלה הועמד ראש מפלגה קטנה, בת ששה מנדטים בלבד, תרמה רבות לדה לגיטימציה של ממשלת השינוי ולנפילתה לאחר קצת יותר משנה. כמובן שבנימין נתניהו לא היה בוחל באמצעים להפיל את ממשלת השינוי ולחזור לשלטון, גם אם יאיר לפיד היה עומד בראשות הממשלה מלכתחילה, אבל כהונתו של בנט כראש ממשלה, כשהוא עומד בראש מפלגה קטנטנה, גם אם מילא את תפקידו בהצלחה יחסית, הפכה את טענת חוסר הלגיטימיות למקובלת, ולמרות שבכהונת בנט תמכו 60 חברי כנסת, הוא זכור כ"ראש ממשלה עם ששה מנדטים".

כהונתו של בנט בראשות גוש השינוי הפכה אותו לשנוא נפשו של הימין תומך נתניהו, ולמעשה הוא נחשב כלגיטימי רק בגוש השינוי, ותלוי בקולותיו של גוש זה. אבל בנט לא למד דבר מניסיונו כראש ממשלה מטעם מפלגה קטנה מאד, והתנהג כאילו מועמדותו לראשות הממשלה מטעם גוש השינוי היא מובנת מאליה ומתחייבת. גם לאחר שהתמיכה בו בסקרים ירדה מאד, תוצאה בלתי נמנעת לא רק מהאיחוד הבלתי מוצלח שלו עם יאיר לפיד, אלא מכך שכמו בעבר, הצלחתו הראשונית בסקרים ביטאה יותר התנגדות לנתניהו מאשר תמיכה בבנט, ועם התגבשותה והתחזקותה של מפלגת ישר בראשות איזנקוט, ירידתו של בנט בסקרים היתה צפויה, ולו גם באיחוד עם לפיד, שאכזב מאד את גוש מתנגדי נתניהו בהתנהלותו הנרפית מול ממשלת נתניהו-בן-גביר-סמוטריץ'-חרדים והאסונות שהמיטה על מדינת ישראל, והתאחד עם בנט לאחר שמפלגתו הידרדרה בסקרים ל7-8 מנדטים והסתכנה בהידרדרות נוספת. אין שום פלא בכך שמפלגת יחד מקבלת כעת בסקרים כתריסר מנדטים, שמשקפים את כוחם האמיתי בציבור של שני מנהיגיה: כששה מנדטים לכל אחד מהם.

אביגדור ליברמן ללא ספק שאב את דרישתו לכהן כראש ממשלה עם פחות מעשרה מנדטים מנפתלי בנט. אני משוכנעת שלולא עמדה לנגד עיניו הדוגמה של בנט, הוא לא היה מעלה בדעתו לדרוש לכהן כראש ממשלה. בקרב מתנגדי נתניהו התמיכה בליברמן כראש ממשלה נמוכה אפילו מהתמיכה בבנט, שהוא אדם חביב יותר מליברמן, ומשדר פחות התנשאות ותוקפנות. הנזק שגורמת התנהלותו של ליברמן לגוש השינוי חמור עוד יותר מזה שגורם בנט. תוקפנותו כלפי מנסור עבאס ורע"מ, והצהרתו שלא יאפשר לאיזנקוט להקים ממשלת מיעוט שנשענת על תמיכת הערבים, עלולה להשאיר את נתניהו בשלטון, ולעתים יש תחושה שזו בדיוק כוונתו, ושלא את השותפות עם רע"מ הוא מנסה לסכל, אלא את החלפתו של נתניהו באיזנקוט, שזו האופציה היחידה להחליף את נתניהו: רוב מוחלט של מתנגדי נתניהו מקבל ותומך באיזנקוט כמנהיג הגוש, ולו נדרשו להסכים להובלת הגוש על ידי ליברמן, רבים היו מסרבים לכך. מבחינה אידיאולוגית ברור שגם בנט וגם ליברמן שייכים לגוש נתניהו. משם הם באו והמניע שלהם להתנגד לנתניהו הוא אכזבה אישית ממנו שהובילה ליחסים מתוחים ואף לעוינות מצדם כלפי נתניהו, מן הסתם עוינות מוצדקת. אבל מבחינת הדנ"א שלהם הם אנשי ימין קיצוני, שחושבים שזכותם גם לנצל את השמאל כדי לרכב על גבו למימוש נקמתם בנתניהו, וגם להתייחס לשמאל כאילו דעותיו אינן לגיטימיות וכאילו הוא זקוק לרשות מהם לבטא את דעותיו ואמונותיו, כפי שאפשר לראות היטב מיחסו המתנשא של ליברמן ליאיר גולן, שממנו הוא דורש להתבטא באופן שינעם לליברמן, כאילו רק לתמיכתו של ליברמן בעונש המוות או בארץ ישראל השלמה שמעוררת מיאוס בשמאל מותר לקבל ביטוי, ואילו סלידתו של השמאל מהלאומנות הימנית, מהחרמת הערבים כאילו אינם בני אדם, מטרור המתנחלים, מעונש המוות לערבים בלבד ובעיקר מהחורבן וההרס בעזה כולל פגיעה קשה בחפים מפשע, אינן ראויות למצוא את ביטוין.

מתנגדי נתניהו ברובם הגדול מעדיפים את החלפת נתניהו באיזנקוט, ולרבים מהם זו האפשרות היחידה להמשיך לחיות במדינת ישראל. בנט וליברמן רוצים להחליף את נתניהו מסיבות אישיות וכדי לממש מאוויים פרטיים על גבם של אנשים שאמונותיהם שונות ורחוקות משלהם, והיה ראוי שיתנהגו בהרבה יותר צניעות והתחשבות.

הרוב שמסרב להיות רוב

 

"גוש אזנקוט נחלש", אומרים הקריינים. רק 51 מנדטים, פחות מגוש נתניהו, שקיבל היום בסקר של "כאן" 52 מנדטים. את 4 המנדטים שקיבלה בסקר המפלגה המאוחדת החדשה של יועז הנדל וירון זליכה, שלפי דרישותיו הבלתי אפשריות של הנדל לא תצטרף לקואליציה לא עם חרדים ולא עם ערבים, לא צירפו הסוקרים והמגישים לשום גוש, וזה מובן. אבל יש עוד 13 מנדטים שרשומים בין הגושים, כאילו לא ברור ש-13 המנדטים האלה, של המפלגות הערביות, (כלולים בהן כעת גם שני יהודים), שייכות לגוש מתנגדי נתניהו, ובמקרה של רע"ם בהנהגת מנסור עבאס, לא רק שהוא כבר ישב עם גוש השינוי ומעוניין לחזור ולשבת אתו, אלא שהוא מעוניין גם לכהן כשר בממשלה. מדוע אין סופרים אותו בגוש מתנגדי נתניהו? מדוע סוקרים שאמורים להיות אנשי מדע אובייקטיבים ולא מוטים גזענית ופוליטית, אינם סופרים לפחות את רע"ם בגוש מתנגדי נתניהו? מדוע איש איננו סופר את הערבים, כאילו היו שקופים?

אכן, אזנקוט, בנט ולפיד וליברמן, שהם גוש בפני עצמו, גוש הגזענים והפחדנים, או גוש היורים לעצמם ברגל, הודיעו שהם יקימו רק "ממשלה ציונית", שזה שם קוד לממשלה בלי ערבים. רק יאיר גולן הודיע שיישב יחד עם הערבים, ומיד החלו לנסות להפוך גם אותו לבלתי לגיטימי, ולהפיץ אודותיו עלילות, שהרי בישראל של היום להקים ממשלה שתייצג את כל אזרחי ישראל זה בלתי לגיטימי, ולעומת זאת לעודד רצח של פלשתינים, התעללות בהם וגזל אדמתם ורכושם זה לגמרי לגיטימי. את עופר וינטר שאלו אם יזיק או יועיל לגוש נתניהו, אבל שהמצע שלו הוא טרנספר המוני של ערביי עזה ואולי לא רק הם, שזה פשע נגד האנושות, לא הפריע למראיינים. אבל מדוע סקר, שאמור להיעשות ולהתפרש בצורה מדעית, מסתמך על הצהרות של פוליטיקאים, ולא על עובדות, כמו העובדה שמפלגת רע"ם מעוניינת להצטרף לממשלת השינוי כפי שעשתה בעבר. מדוע מפלגות יהודיות מצורפות לגושים לפי הצהרותיהן שלהן, לפי האופן שבו הן מעידות על עצמן, ואילו המפלגות הערביות מתויגות לפי היחס הגזעני שהן מקבלות ממרבית המפלגות בגוש השינוי? הרי לגוש מתנגדי נתניהו, אפילו על פי הסקר הגרוע הזה, יש בפועל 64 מנדטים, ולא 51, אפילו אם הנדל וזליכה, שני האופורטוניסטים המלאים בעצמם, יצטרפו לגוש נתניהו. למתנגדי נתניהו יש רוב כל כך יציב ובטוח. הרי ירידתן של מפלגות גוש השינוי היהודיות מלווה בעליית מספר המנדטים של המפלגות הערביות, מ-9 עד 10 מנדטים ל-13, עם פוטנציאל להגיע ל-15 מנדטים. אז נתניהו אמר שאין למתנגדיו ממשלה בלי ערבים. מה הבעיה בכך? האם הפכנו למדינה מהסוג שאינני רוצה אפילו להזכיר, שבה בני מיעוט לאומי אינם נחשבים לבני אדם, ואינם נחשבים לאזרחים?

ביני לביני חשבתי לעצמי שזה יהיה עונשם של הגזענים, עונש משמיים, שאכן לא תהיה להם ממשלה ללא ערבים. שהם יצטרכו להחליט אם הם מקימים ממשלה שמייצגת את כל אזרחי ישראל שבהישג ידם, או משאירים את נתניהו בשלטון, שזו מחשבה שמעוררת בי חלחלה. עוד כהונה של מחנה רוצחי רבין הפורעים בפלשתינים, שיבריחו מכאן עוד רופאים, עוד מדענים, עוד אנשי הייטק. עוד ממשלה של הפקרת הביטחון, פשיעה לאומנית ופשיעה מכל סוג, ומעשי רצח בכל יום ויום, ותאונות דרכים קטלניות, והתקפות בריוניות על מערכת המשפט ואנשי המשפט, והשתוללות של פושעים ופשעים מכל סוג, והסתה ושנאה ושקרים ועלילות. אני סופרת את הימים עד לבחירות, ומרגישה שאני נוסעת על אדי הדלק האחרונים. נחנקת ולא יכולה עוד לשאת את חבטות האלה היומיות האלה על ראשינו. האם בימים שבהן גוברת שנאת ישראל בעולם כולו, גם חלקת האלהים הקטנה הזו שאבותינו קנו לנו בדמם, גם היא תהפוך למקום שאי אפשר לחיות בו?

והרי קרוב אליכם הדבר, בידכם הדבר, ואתם דוחים את היד המושטת להצילכם וגוררים את כולנו אל התהום?

מחבל בן 14

 

 

אתמול היו ארבעה פיגועים ונהרג החייל הבודד מקסים מולצ'נוב שעלה לבדו מאוקראינה כדי לשרת בצה"ל והיו גם לא מעט פצועים. הפיגוע בתחנת הרכבת הקלה בירושלים, שבו נדקר צעיר ונפצע בינוני, משך פחות תשומת לב מהפיגוע המורכב שבו נהרג החייל ועוד חיילים נפצעו, ופרטי התקרית הובאו מפי עדים שונים ללא התייחסות נוספת, ואלה היו פרטים מטרידים בעיניי. עובדה היא שהדוקר היה בן 14, על כך אין מחלוקת. עובדה היא שאיש ביטחון ירה בו והרגו, לדבריו "כדי שלא ידקור עוד אנשים". אבל אזרח שהיה בתחנה סיפר שבעט בפרצופו של הנער-המחבל והוא הפיל את הסכין, ואז הגיע איש הביטחון וירה בו למוות.

אם דברי האזרח נכונים, ובינתיים לא שמעתי שמישהו סתר אותם, הרי שדי היה בבעיטה בפרצופו של המחבל כדי שיפיל את הסכין, וכל מה שנדרש היה שמישהו ירים את הסכין וירחיק אותו מהמחבל, או יתפוס אותו בכוח, כדי לשים סוף לסכנת החיים שנשקפה ממנו. אם איש הביטחון ירה בו לאחר שהפיל את הסכין והיה המום מהבעיטה של האזרח בפניו, אין מדובר בהגנה עצמית אלא בהוצאה להורג של מחבל שהיה נער בן 14. יש אנשים שסוברים שיש להוציא להורג רוצחים, אבל ספק כמה אנשים היו תומכים בעונש מוות לרוצח בן 14, לולא היה ערבי ומחבל. במקרה זה גם אין מדובר ברצח אלא בניסיון רצח, שהעונש עליו, בצדק או שלא בצדק, קל יותר. אבל העובדה שאיש ביטחון ירה למוות במחבל בן 14, לאחר שאזרח שנכח במקום בעט בו וגרם לו להפיל את הסכין, לא עוררה שום תהיות. איש לא שאל שאלות מה קרה כאן ומדוע. כאילו אין דבר טבעי ומובן יותר מכך שאיש ביטחון יורה למוות במחבל בן 14 לאחר שכבר גרמו לו להפיל את הסכין, במקום לתפוס אותו בכוח ולמסור אותו לידי הצבא או המשטרה.

זה מזכיר כמובן את פרשת אלאור אזריה שירה למוות במחבל פצוע ששכב על הכביש וכבר לא היווה איום, וגם את הנערה-המחבלת שדקרה אדם בעזרת זוג מספריים שנשאה עמה. שני האירועים אירעו במהלך כהונתו כרמטכ"ל של גדי אייזנקוט, שאמר: "לא הייתי רוצה שחייל ירוקן מחסנית על נערה עם מספריים". כי לירות למוות מותר רק כשאין ברירה, ואם מצליחים לעצור את המחבל מבלי להרוג אותו, אין שום הצדקה לירות בו למוות, בוודאי כשמדובר בנער בן 14, שגברים חסונים יכולים לתפוס ולעצור בכוח מבלי לירות בו ולמסור אותו חי לרשויות הביטחון.

הימין הגזעני חיבק את אלאור אזריה ואיים על חייו של גדי אייזנקוט. "רבין מחכה לגדי" הם שרו לו. מאז עלה הימין הגזעני לשלטון ויושב בממשלה, ועוסק בהתרת דמם של הערבים, לא רק מחבלים ולא רק רוצחים, אלא גם חפים מפשע, ובהגנה על חבריהם שרצחו ערבים, שלהם לדברי איתמר בן-גביר, כל חייו בריון גזעני אלים וכעת גם השר לביטחון לאומי, מגיע צל"ש. אבל היכן העיתונאים? האם איש מהם לא חש שיש מקום לפחות לשאול שאלות, לתהות, על מה שכבר איננו מכונה הריגה אלא "חיסול", מונח שמשלים את הדה-הומניזציה של הערבי כאדם, שאיננו נהרג או נרצח אלא "מחוסל" כמובן מאליו, גם כשהוא בסך הכל נער מוסת בן 14 שנים בלבד, שאפשר וכנראה גם הצליחו לנטרל בבעיטה בפניו, או לכל היותר לירות ברגלו או בידו, אבל ירו בו למוות, ואיש בתקשורת לא תהה על כך ולא שאל שאלות.

 

הצד האפל של פורים

לא רק האובך הקדיר את חג הפורים שלי, אלא גם שתי כרזות שהיו תלויות על לוח מודעות בשכונה, ובהן נראה הרמטכ"ל גדי אייזנקוט במדים אבל עם כתר זהב וקישוטי זהב של מלך, והיה כתוב שם שאפילו אחשוורוש איפשר ליהודים להגן על עצמם, וציטטו ממגילת אסתר פרק ח פסוק י"א: "אשר נתן המלך ליהודים אשר בכל עיר ועיר להיקהל ולעמוד על נפשם להשמיד ולהרוג ולאבד את כל חיל עם ומדינה הצרים אותם טף ונשים ושללם לבוז." והיה כתוב גם: "הקם להורגך השכם להורגו". לא היו עוד פרטים במודעה אבל לא היה צריך הסבר מי עומד מאחוריה ומי האנשים שמאיימים על אייזנקוט בגלל שהוא העמיד לדין את אלאור אזריה שרצח מחבל פצוע כשכבר לא נשקפה ממנו שום סכנה. אנשי זדון תמיד משקרים ומציגים את עצמם כקורבנות, כביכול לא מניחים להם להגן על עצמם, אבל מה שהם באמת רוצים זה שיניחו להם לרצוח ערבים, וכששואלים אותם למה הם מסיתים לרצח ערבים, הם אומרים לא ערבים, מחבלים, אבל בעצם הם קוראים לכל ערבי מחבל, למשל לשחקני כדורגל ערבים הם צועקים מחבלים, וככה הם מתירים את דמם, ואלה תמיד אותם אנשים: ארגון הפשע של בית"ר ירושלים ואנשי כהנא תחת שם זה או אחר כמו השלישיה הנצחית איתמר בן-גביר, ברוך מרזל ובנצי גופשטיין, ואולי עוד כמה נערים שהם גוררים איתם, ומסקרים אותם בתקשורת כאילו הם מפלגת המונים, למרות שכשהם ניסו לרוץ לכנסת הם לא עברו את אחוז החסימה. מה שאין בו ספק זה שמדובר באנשים מסוכנים ואלימים, שרוקדים עם תמונת התינוק המת של משפחת דוואבשה, ומאיימים על גדי אייזנקוט שירצחו אותו כמו את רבין, כי כמו שאמרו חז"ל מי שהורג לגוי סופו שהורג לישראל, ומי שרוצה לשפוך דם של ערבים מפני שהם ערבים ישפוך גם דם של יהודים אם הם יעמדו בדרכו. האנשים האלה מסתובבים בחברון ומסתובבים גם ברחובות ירושלים ובכל מקום הם מטילים אימה, והם אוהבים להתלונן כמה הם מאוימים ולא נותנים להם להתגונן, אבל בעצם כל מה שהם עושים זה להטיל אימה על סביבתם, ומי שבאמת זקוק להגנה, אלה האנשים שהם מאיימים עליהם ולא הם עצמם, והם מאיימים גם על אנשי שלטון בכירים וגם על אנשים פשוטים, והם נמצאים בכל מקום ותמיד למטרה רעה, וחג הפורים הוא יום חגם, כי לחג הפורים, שיכול להיות חג יפה ושמח, יש גם צד מאד אפל, בגלל הפסוק ממגילת אסתר שציטטו במודעה ובגלל עוד פסוקים כמו פסוק א' בפרק ט' במגילת אסתר: "ובשנים עשר חודש הוא חודש אדר בשלושה עשר יום בו אשר הגיע דבר המלך ודתו להיעשות ביום אשר שיברו אויבי היהודים לשלוט בהם ונהפוך הוא, אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם." וגם פסוק ה' בפרק ט' במגילה: "ויכו היהודים בכל אויביהם מכת חרב והרג ואובדן ויעשו בשונאיהם כרצונם." דוקא מהפסוק שציטטו במודעה אפשר להבין שהכוונה היא שליהודים יש זכות להתגונן כשהם באמת מאוימים, כשהם צריכים לעמוד על נפשם, כלומר להגן על חייהם, ושרק אז מותר להם להרוג כדי להציל את נפשם שלהם, אבל יש כאלה, כמו ברוך גולדשטיין, שבוחרים להבין את הפסוקים האלה בתור אישור גורף לרצוח בפורים את אויביהם, שזו לא הכוונה, אבל מי שאין לו בעיה לטעון שאזריה הרג מחבל מנוטרל כדי להתגונן, אין לו בעיה לטעון שהכוונה במגילת אסתר היא שמותר ליהודים להרוג בפורים את אויביהם, גם אם הם אינם בסכנת חיים, אלא סתם רוצים לרצוח ערבים. מגילת אסתר היא מגילה מפחידה, כי יש אנשים שמשתמשים בה כמו ברישיון לרצוח, והם מאיימים לרצוח קודם כל ערבים אבל הם מאיימים גם על חיי יהודים שלא ישביעו את רצונם, ולכן אני רואה בהם אנשים שמאיימים גם על חיי, וחג הפורים שלהם הוא חג שמטיל עלי אימה.       

רוקדים על הדם

אתמול אחרי הצהרים טיילתי עם אושר לגן העצמאות וליד טרה-סנטה ראינו את השיירה של נתניהו חוצה מרחוב עזה לרחוב קרן-היסוד, בדרך לאתר הפיגוע בטיילת של ארמון-הנציב, וחשבתי איזה מזל מטורף יש לנתניהו, שתמיד כשעלול להיות לו ערב מביך, מיד הפלשתינים מסדרים לו איזה פיגוע, ובמקום לענות על שאלות מביכות הוא יכול לנסוע לאתר הפיגוע ולשאת שם נאום ממלכתי נגד הטרור, ובכלל בערב של יום שנהרגים בו שלוש חיילות וחייל, כולם צעירים מאד, למי בכלל אכפת מביבי ומנוני ומהקומבינונים שלהם, ומהשמפניה הורודה והסיגרים, שירון לונדון דן בהם ארוכות בחמדה. למי אכפת. ממקהלת אלאור אזריה, לעומת זאת, לא יכולנו לברוח, וגם זה היה צפוי, שהפיגוע ישמש הוכחה שאסור היה להרשיע את אלאור אזריה ושצריך להרוג את כל המחבלים, בכל תנאי. כמובן שמי שרוצה להרוג מחבלים לא צריך הוכחות. הוכחות זה דבר שצריכים בבית משפט, ששופט לפי ראיות ולפי חוקים, וחוקים זה לא דבר שאוהדי אלאור אזריה אוהבים. הם אנשים שמדברים מהלב, והלב אומר להם להרוג את כל הערבים, סליחה, את כל המחבלים, אבל לפעמים הם קצת מתקשים להבדיל בין השניים, כי ככה זה כשנשמעים רק ללב ולא מערבים את השכל לחשוב אם המחבל עדיין מסוכן, או שכבר ירו בו ששה כדורים והוא כבר לא מהוה סכנה. אנשים שמדברים מהלב לא אוהבים אבחנות דקדקניות כאלה. גם דנה ספקטור מדברת מהלב, והלב אומר לה לשחרר את אלאור אזריה, כי הוא הרג את האיש הרע שזה המחבל, ומי שהרג את האיש הרע הוא האיש הטוב, ככה לדעתה חושבים הילדים, והיא כמובן חושבת גם כן אותו הדבר. וזה מעניין, כי דנה ספקטור, שהיא חברת פאנל ביומן של ערוץ אחד ובעלת טור ב"ידיעות אחרונות", העיתון של נוני מוזס שהוא כאילו נגד נתניהו, אבל הוא לא יכול באמת להיות נגד נתניהו, כי גם נתניהו וגם נוני מוזס שייכים למחנה המדברים מהלב, ובגלל זה הם מדברים ללב האזרחים, דנה ספקטור היא גם אשה שעזבה את בעלה כדי לחיות עם גבר שעזב כמה נשים. בחברות מסוימות, שגם אצלן מדברים מהלב, יורים בנשים כאלה, כי לדעתם הן נשים רעות. אלה לא חברות שחיות מאד רחוק מאיתנו. גם בישראל נשים כמו דנה ספקטור נרצחות מדי שנה על ידי גברים שחושבים מהלב, והייתי מצפה מדנה ספקטור שתחשוב על זה, שאולי האינטרס האישי שלה מחייב לחשוב קצת פחות מהלב ויותר מהראש, ובמקום מושגים כמו טוב ורע, להשתמש במושגים כמו מותר ואסור וחוקי ולא חוקי. למרבה המזל בארצנו אסור לרצוח אשה שעזבה את בעלה כדי לחיות עם גבר אחר, למרות שיש בארצנו לא מעט אנשים שחושבים מהלב שזה הדבר הנכון לעשות וגם עושים את זה. למרבה המזל בארצנו לא כל אחד יכול לקחת נשק ולהרוג את מי שלדעתו הוא איש רע. למשל יגאל עמיר יושב בכלא על זה שהוא רצח את מי שלדעתו, ולדעת חבריו, היה איש רע. גם לדעת התומכים של אלאור אזריה רבין היה איש רע, כי הם שרים לרמטכ"ל גדי אייזנקוט גדי גדי תיזהר, רבין מחפש חבר, כי לדעתם אלאור אזריה שרצח מחבל – בלחץ ההמון המירו את העבירה להריגה, אבל אני ראיתי במו עיני לגמרי רצח – לדעת חסידיו של אלאור אזריה, בדיוק כמו לדעתה של דנה ספקטור, אזריה הוא האיש הטוב שהרג את המחבל הרע, וגדי אייזנקוט הוא האיש הרע שמעניש את האיש הטוב לדעתם אלאור אזריה, ולכן הם רוצים לרצוח אותו כמו שיגאל עמיר, שהוא לדעתם בן אדם טוב, רצח את רבין, שהיה לדעתם בן אדם רע, כי הוא חתם על הסכמי שלום עם הפלשתינאים, ולדעת התומכים של אלאור אזריה פלשתינאים צריך להרוג ולא לחתום איתם הסכמי שלום. למה אנשים כמו שלי יחימוביץ' צריכים לתמוך באנשים ששמחים שרבין נרצח ורוצים לרצוח גם את גדי אייזנקוט שמפריע להם לרצוח מחבלים חופשי, או בכלל לרצוח ערבים חופשי, אני לא מבינה. אולי היא חושבת כמו רון כחלילי שרק אשכנזים מותר להרשיע ברצח, ועל מזרחיים שרוצחים צריך לרחם. מעניין אם היא היתה רוצה גם לחון את המזרחיים שרוצחים את האשה שלהם, כי האשה בגדה בהם או כי הם חושבים שהיא בגדה בהם, או את הערבים שרוצחים נשים ואפילו נערות כי לדעתם הן רעות ולא מתנהגות בסדר. ברצח תמיד יש מדרון חלקלק. מי שמתייחס בסלחנות לרצח, כל רצח, מעודד רצח, ואם הוא עושה את זה כדי למצוא חן, זה בלתי נסלח. אלאור אזריה הוא רוצח, כי הוא ירה בראשו של מחבל והרג אותו פרק זמן ארוך אחרי שהמחבל נורה בששה כדורים והיה מוטל על הקרקע ללא יכולת לקום. היו צריכים לפנות את המחבל מיד לבית חולים והעובדה שלא פינו אותו מיד היא מחדל של המפקדים במקום, אבל זה לא משנה את העובדה שאסור היה לאלאור אזריה לירות בו, והוא גם ידע את זה יפה מאד לדעתי, כי בסרטון רואים אותו חומק בשתיקה כך שהמפקד שעמד שם ודיבר בנייד לא הבחין בו מתגנב ורוצח את המחבל, והוא בכלל שירת שם בתור חובש ולא בתור לוחם, הנשק שניתן לו ניתן לו להגנה עצמית ולא לרצח. גם התומכים של אלאור אזריה מבינים יפה מאד שהוא עשה מעשה אסור, כמו שהם מבינים שרצח רבין היה מעשה אסור, אבל הם רוצים להטיל אימה על רשויות החוק ועל הרמטכ"ל ועל כל מי שרוצה שמדינת ישראל תתנהל על פי חוק, כפי שהם רוצים להטיל אימה על ראשי ממשלה ופוליטיקאים מהשמאל כשהם מנפנפים ברצח רבין, ובכך הם מודים שהם תומכים ברצח רבין ושזאת ההצלחה הכי גדולה שלהם ומקור הכוח שלהם ושמכך הם שואבים את מקור כוחם לדרוש חנינה לאלאור אזריה, מרצח רבין, שהעלה את הימין לשלטון וריסק את השמאל לעשרים שנה ויותר. מי שתומך במתן חנינה לאלאור אזריה לא יכול להתחבא מאחורי סיפורים שהוא מדבר מהלב ושהוא רוצה לאחד את העם, כי אלאור אזריה וחסידיו מתבטאים מאד בבירור, והם תומכים ברצח רבין ותומכים ברצח ערבים באשר הם ערבים ותומכים ברצח כל מי שמפריע להם לרצוח ערבים מבלי להיענש כמו הרמטכ"ל גדי אייזנקוט, שנשאר לבד לשים את האצבע בסכר ולחסום את הנחשול שמאיים למוטט את ישראל כמדינת חוק, בזמן שפוליטיקאים בכירים ובראשם ראש הממשלה בנימין נתניהו ואשת האופוזיציה שלי יחימוביץ' ושאר האנשים שיש להם חוצפה לתאר את עצמם כמדברים מהלב בזמן שרק הציניות וההתרפסות בפני ההמון מניעים אותם לחוש לרצות את חסידי אזריה הרצחניים, הרוקדים על דמו של יצחק רבין ומאיימים לרצוח את כל העומד בדרכם, ובנימין נתניהו, שבנה את הקריירה שלו בדמו של יצחק רבין, חובר אליהם, כי זרזיר הולך אצל עורבים, גם עם שמפניה ורודה בכוס וסיגר קובני בפה.