לא אחראים לפשעי תימן ודמשק

אני לא יודעת אם טוב היה שנתניהו דיבר אתמול בכנסת. מצד אחד, לולא עלה לדבר, היו כולם חושבים שגם הוא חושב כמו סגן שר הפנים ירון מזוז, שחברי הכנסת הערבים יושבים בכנסת בחסד ולא בזכות. מצד שני זה מה שממילא כולם חושבים שנתניהו חושב מאז נאום הערבים נוהרים לקלפיות, וספק אם משהו שנתניהו אומר יכול לשנות את זה. בכל אופן נתניהו ביקש את זכות הדיבור ואמר שהוא יגן על זכותם של חברי הכנסת הערבים להתבטא בכנסת, אבל הוא מוחה על הצביעות שלהם, ומה לדעתו של נתניהו הצביעות של חברי-הכנסת הערבים? שהוא לא שמע מהם גינוי למעשי הטבח בתימן ובסוריה. וזה קצת מוזר בעיניי. כי למה נתניהו חושב שחברי הכנסת הערבים אחראים בצורה כלשהי לפשעים שקורים בתימן או בסוריה יותר ממנו, למשל? הרי נתניהו לא חושב שאסד שואל את איימן עודה או את אחמד טיבי אם לרצוח אזרחים בסוריה או לא, ואפילו עזמי בישארה, שהיו לו קצת מהלכים אצל אסד, יושב כעת למיטב ידיעתי בקטאר ולא בסוריה ולא שמעתי שביקר אצל ידידו אסד לאחרונה. בקיצור, למה נתניהו חושב שחברי הכנסת הערבים צריכים לגנות את הפשעים שעושים המשטרים או מתנגדי המשטרים בסוריה ובתימן? או שאולי נתניהו רצה לומר להם בעצם שאתם ערבים, אז תסתכלו מה קורה במדינות ערב, לפני שאתם מותחים ביקורת על מדינת ישראל, דגש על "אתם ערבים", וזה בעצם לא כל כך שונה מ"הערבים נוהרים לקלפיות" וגם לא כל כך שונה בעיקרון ממה שירון מזוז אמר, שלערבים יש יצוג בכנסת בחסד ולא בזכות. כי הרי נתניהו אומר את זה רק לערבים. הוא לא אומר למשל לזהבה גלאון שהיא צריכה לגנות את מה שקורה בסוריה ובתימן לפני שהיא מותחת ביקורת על ישראל. אמירה כזו בוודאי היתה נראית גם לנתניהו מאד טפשית, כי מה זהבה גלאון קשורה לפשעי המלחמה בתימן ובסוריה, וטפשי לדרוש ממנה לגנות אותם, כי ברור שהיא לא תומכת בהם ואין לה שום קשר אליהם. וכאן הבעיה: שנתניהו לא באמת מבין שגם לחברי הכנסת הערבים אין שום קשר לפשעים שנעשים בסוריה ובתימן, כי הוא לא מבין שחברי הכנסת הערבים הם אזרחי ישראל בדיוק כמו חברי הכנסת היהודים, והם אחראים רק למה שקורה בישראל וזכותם וחובתם להביע את דעתם לגבי מה שקורה בישראל, לא בתימן, לא בסוריה, לא במצרים, לא באיראן, ולא באוקראינה או בצפון-קוריאה. על כך נתניהו יכול בצדק לבוא בטענות לאו"ם ולמוסדותיו, שהם מפלים לרעה את ישראל, ומגנים אותה כל הזמן כשבכל העולם נעשים פשעים חמורים פי כמה שהאו"ם מתעלם מהם ולפעמים גם שותף להם בשתיקה, אבל לחברי הכנסת הערבים בישראל אין שום אחריות מיוחדת לפשעים שמתבצעים במדינות ערביות, ואין להם שום חובה מיוחדת לעסוק בפשעים האלה או לגנות אותם, אלא אם כן הם מעוניינים בכך. כשנתניהו תוקף את חברי הכנסת הערבים על כך שאינם מגנים את הפשעים המתחוללים בתימן ובסוריה, הוא בעצם אומר שבשונה מהאזרחים היהודים של מדינת ישראל ששייכים רק למדינת ישראל, האזרחים הערבים של מדינת ישראל קשורים למדינות ערב או מייצגים אותן, בגלל שהם שייכים ללאום הערבי, ולכן אפשר לגנות אותם על פשעים שקורים במדינות ערב או לדרוש מהם לגנות אותם. כל זה חוזר לנאום הערבים נוהרים לקלפיות, כי זה מראה, למרבה הצער, שנתניהו מתקשה להפנים את העובדה שאזרחותם ושייכותם של האזרחים הערבים במדינת ישראל לישראל, היא טבעית לגמרי, בדיוק כמו האזרחות שלו. זו זכות שעוגנה בחוק הרומי והיא אפילו לא קשורה למשטר דמוקרטי אלא לזכויות אדם בסיסיות, וזו זכות שנקראת "משפט הקרקע", Jus soli, שאומרת שאדם שנולד על אדמת המדינה הוא אזרח המדינה, מתוקף היוולדו על אדמת המדינה, והוא לא צריך להתחנן לזכות הזאת, ולא לעשות שום דבר בשביל לקבל אותה, מלבד להיוולד באדמת המדינה, והוא גם לא צריך להתנצל על שום דבר או להגיד שום דבר מיוחד כדי שיוכל לממש את הזכות הזאת. זאת זכות אדם בסיסית שהוכרה באימפריה הרומית שלא היתה בכלל דמוקרטית, וגם לא הצטיינה לא באנושיות ולא בכבוד רב לזכויות האדם, אבל הזכות הזאת היתה כל כך חזקה וטבעית שכל הזכויות האחרות נבעו ממנה, והגיע הזמן שגם נתניהו וגם חברי מפלגתו יבינו שהם לא עושים טובה לשום ערבי שנולד במדינת ישראל למשפחה ערבית שחיה פה מאות שנים וגם יותר מזה, והם לא נותנים לו שום דבר מלבד מה שמגיע לו בדין ובזכות. אפשר להתווכח על זכויות הפליטים הפלשתינים שחיים בחו"ל, אבל אי אפשר להתווכח על זכויותיהם של אלה שנולדו וחיים פה, ואי אפשר לערער עליהן לא במפורש וגם לא בעקיפין, כשדורשים מהם לגנות את פשעי מדינות ערב שהם אינם אזרחיהן וספק אם כף רגלם דרכה אי פעם על אדמתן, רק מפני שהם בני הלאום הערבי.

תרדו מחנין זועבי

החלטת ועדת האתיקה של הכנסת למנוע מחברת-הכנסת חנין זועבי לנאום במליאה ובוועדות כעונש על השתתפותה במשט לעזה, היא החלטה מחפירה, לאומנית, סקסיסטית, מפלה ולעניות דעתי פוגעת בצורה אנושה בחוק היסוד של חסינות חברי הכנסת בפעילותם הפוליטית, וראוי שתעמוד למבחן בג"ץ ולטעמי ראוי מאד שתיפסל כהחלטה בלתי חוקית שפוגעת בחוק יסוד.

החלטה זו היא זנב לכל יחסה ההיסטרי, הכוחני להחריד, הברוטאלי והמטומטם של ממשלת ישראל הנוכחית כלפי המשטים לעזה, שאילו הניחה להם מדינת ישראל לנפשם לא היו גורמים לה שום נזק. היו לפני המשט התורכי משטים דומים של ספינות פעילי שלום, חלקם אזרחים ישראלים, חלקם יהודים מחו"ל, שהגיעו לעזה, חילקו לילדים סוכריות ולא גרמו למדינת ישראל שום נזק. את הנזק העיקרי מהמשט גרמה מדינת ישראל לעצמה כאשר החליטה להתנפל על הספינות כאילו היה מדובר במתקפה על מדינת ישראל. העובדה שעל אחת הספינות, המאווי מרמרה, היו אנשים אלימים וגם נשק, עדיין לא הפכה את המשט למתקפה על מדינת ישראל. הרי לולא עלו חיילים ישראלים על סיפון הספינה במים בינלאומיים, פעולה מאד מפוקפקת מבחינת החוק הבינלאומי, לא היה איש תוקף אותם. כפי שכתב בזמנו יוסי שריד בצדק, הם היו מגיעים לעזה, מניפים את ידיהם לסמן ניצחון, נואמים נגד ישראל, ואחרי יומיים איש לא היה זוכר את המשט. המשט נחרת בתודעה בגלל שישראל בחרה לעצור את הספינות באמצעות פעולה צבאית.

אילו קראה חברת הכנסת זועבי לאלימות נגד ישראל או למתקפה צבאית עליה, כפי שעשה בזמנו עמיתה לסיעה עזמי בשארה, או אילו נהגה באלימות בעצמה, היה מקום להטיל עליה סנקציות ואף לשלול את חברותה בכנסת. אבל היא מעולם לא תמכה בפעולה אלימה נגד ישראל, ולא נהגה באלימות בעצמה, וועדת האתיקה הודתה בעצמה שאין שום ראיה שידעה מראש על כוונה לפעילות אלימה כנגד חיילי צה"ל. העונש שהוטל עליה נובע אך ורק מהאופן המעוות שבו תואר המשט בימין הישראלי כפעולת טרור נגד ישראל, תיאור שנועד להצדיק את ההשתלטות האלימה והמיותרת על הספינות, שהיא זו שגרמה לישראל נזק ואילצה את ישראל להקל את המצור על עזה, שהיה מלכתחילה מצור מטופש ואכזרי, שבמקום להתמקד במניעת הברחות נשק לעזה, כדי למנוע פגיעה בתושבי הדרום, גרם למצוקה קשה של תושבי עזה שאיננה מידתית ואין לה שום הצדקה. כיום לאחר ההפיכה במצריים ופתיחת גבולה לעזה, המאמץ הישראלי להמשיך במצור על עזה נראה כמו כוחנות לשמה.

כוחנות לשמה היא גם ההתנכלות בכנסת לח"כ חנין זועבי, תוך אפליה בוטה וגלויה עקב היותה ערביה ואשה. צפיתי בטלויזיה בקריאותיה כנגד בנימין נתניהו ולא ראיתי שום סיבה לדרישה להוציא אותה בכוח מהאולם. אפשר היה לראות בבירור שלא היתה לה כוונה לפגוע בסדרנית, היא רק הופתעה מהאופן שבו תפסו בזרועה מאחור. אני זוכרת דיונים כה רבים בכנסת, קריאות ביניים כה רבות, גאולה כהן מפריעה בשיטתיות לנאומו של בגין על הסכמי קמפ-דייויד – גם אותה הוציאו לבסוף מהאולם, אבל לא ככה. קריאות ביניים הן חלק מההתנהלות הדמוקרטית בכנסת והן מקובלות בכל הפרלמנטים. להוציא חבר-כנסת מהאולם צריך רק במקרים קיצוניים ביותר, וזה לא היה מקרה כזה. היתה בהוצאה הזו סוג של אמירה שמקלה ראש בשיוויון הזכויות של חברת כנסת ערביה, מין צורה לומר: את תשתקי! וההחלטה היום של וועדת הכנסת מעבירה את אותו מסר, שכעת מנהלים את הכנסת אנשי כך לשעבר, ואצלם חברי הכנסת הערבים יזכו למעמד של חברי כנסת מסוג ב', שיבטא את כוונתם להופכם לאזרחים מסוג ב'. הטענה שחנין זועבי פגעה במדינת ישראל ולכן מותר למתנגדיה הפוליטיים להגביל את זכויותיה כחברת כנסת, היא טענה מסוכנת. אפשר לטעון שגם זהבה גלאון פגעה במדינת ישראל כאשר קראה לחרם על תוצרת ההתנחלויות, ואפשר לטעון במידה גדולה עוד יותר של צדק, שהפעילויות האלימות ובעלות האופי המאד גזעני של חבר הכנסת מיכאל בן-ארי ויועצו הפרלמנטרי איתמר בן-גביר נגד תושביה הערבים של מדינת ישראל, למשל באום-אל-פאחם, או נגד עובדים ומהגרים זרים בשכונת התקוה, זרעו שנאה והסתה לאלימות וגרמו למדינת ישראל נזק עצום ורב. לעניות דעתי מקומם של שני אישים אלה הוא בכלל בכלא ולא בכנסת. אם לבושתה של מדינת ישראל אפשר בכלל לדבר על חבר הכנסת מיכאל בן-ארי ויועצו הפרלמנטרי איתמר בן-גביר, ומדובר במציאות ולא בחזון-תעתועים, צריך לפחות להרחיב את ההגנה על חברי הכנסת שמייצגים קבוצות מיעוטים, לאומיים או אחרים, ובשום אופן לא לצמצם אותה.

והדבר האחרון ואני מודה שהוא זה שמקומם אותי ביותר: אי אפשר שלא לחוש שההתנכלות החריגה לחברת-הכנסת חנין זועבי נובעת במידה רבה לא רק מהיותה ערביה, אלא גם מהיותה אשה, ואשה לא-נשואה, דבר שבמקרים מסוימים גם נאמר בגלוי לחובתה. גם יוסי שריד שהזכרתי לעיל את עמדתו החכמה כלפיי המשט, מצא לנכון להגדיר את חנין זועבי, יחד עם אנסטסיה מיכאלי וחברת כנסת נוספת, כ"נשים מכוערות". הן דוקא נשים יפות מאד, ואין זה עניינו של יוסי שריד, עם כל הכבוד, להביע דיעה על מראן של חברות כנסת שהוא חולק על דיעותיהן ומעשיהן. המראה החיצוני של אשה איננו עניין לדיון ציבורי ואין מקום להתייחס אליו בדיון על עמדותיה הפוליטיות, כפי שלמראהו החיצוני של יוסי שריד או כל גבר אחר אין מקום להתייחס בהקשר לדיעותיו הפוליטיות, וזהו סקסיזם בוטה. ההתייחסות הזו כלפיי נשים מבטאת אווירה ציבורית רווחת במדינת ישראל של יחס מפלה ואף תוקפני ואלים כפיי נשים, ולא קשה להיזכר באהוד אולמרט צועק על זהבה גלאון במליאת הכנסת ללא כל סיבה מוצדקת. וגם דואג להזכיר לה שהיא לא הכי נחמדה, שהרי זה לדעת הגבר הישראלי המצוי תפקידה של האשה – להיות נחמדה אליו, והגדרת הנחמדות כפי שאנו נאלצות לחזור וללמוד, היא הגדרה מאד מאד רחבה. אין כמעט אשה שלא חוותה תוקפנות וסתימת פיות רק משום היותה אשה - במשפחתה, במקום עבודתה, בכתיבה בעיתונות או ברשת, בתקשורת או בזירה הציבורית אם היא פעילה בה, לרוב בלוויית הערות סקסיסטיות כאלה או אחרות, ונשים במיוחד צריכות לתמוך בנשים אחרות שבשל אווירה ציבורית זו נקלעות למצוקה, כי כל אחת מהן יכולה להיות הבאה בתור לחוויה דומה.

את החלטת וועדת האתיקה של הכנסת נגד ח"כ זועבי צריך לבטל, ומכל מי שהדמוקרטיה ומעמד האשה יקרים לו צריכה לצאת קריאה לחברי הכנסת: תרדו מחנין זועבי. כאזרחית וכנציגת ציבור במדינה דמוקרטית זכותה לבצע את תפקידה ולהיות מוגנת מכל פגיעה.