שיחת גברים

 

 

מכל השיחות המזעזעות שהתנהלו בשנת 2016 בין מי שהיה אז, למרבה הבושה, ראש לשכת עורכי הדין, אפי נוה, לבין השופט איתן אורנשטיין שביקש להתמנות לנשיא בית המשפט המחוזי בתל-אביב, והתפרסמו בכתבתו של חיים לוינסון במוסף השבת של "הארץ" בסוף השבוע האחרון (22.3.24), זיעזעה אותי יותר מכל שיחה שאיננה מצוטטת, רק מתוארת בכתבה. לצורך מיון המועמדים ומתן המלצות למינוי הוקמה ועדת איתור ובה שלושה גברים: שופט בית המשפט העליון יצחק עמית, נשיא בית המשפט המחוזי בצפון אברהם אברהם ומנהל בתי המשפט מיכה שפיצר. ועדה של שלושה גברים. איש לא חשב שבוועדה שאמורה לברור בין מועמדים שחלקם נשים וחלקם גברים, ראוי שתהיה גם אשה. לרוב מספרים לנו שבמערכת המשפט היחס לנשים הוא שוויוני, וככל הנראה לא שמעו במערכת המשפט על הטיות בלתי מודעות בשיפוט – גם אצל שופטים מקצועיים. לפני הוועדה הופיע גבר נוסף, אפי נוה, שקנה לעצמו מוניטין כרודף שמלות. יש אנשים, גברים בעיקר, שחושבים שרודפי שמלות אוהבים נשים. הם לא. הם רואים בהן חפץ לעינוג עצמי ותו לא. אפי נוה הוא אחד הגרועים שבהם. במערכת המשפט יש שופטות חכמות, הגונות, ישרות ואמיצות, למשל דבורה ברלינר, למשל דליה גנות. נוה איננו אוהב שופטות סמכותיות כאלה שמביטות בבוז באדם נאלח כמוהו. הדמות הראויה בעיניו למינוי לשופטת היא אתי כרייף, שעמה ניהל רומן ופעל למנותה לשופטת, למרות ציוניה הנמוכים ולמרות שבראיונות שנתנה שלא בטובתה התברר שכלל איננה מבינה מה הבעיה בכך שחבר ועדה שניהל עמה רומן פעל למנותה לשופטת. אמנם לא הוכח קטיגורית קשר בין הרומן לבין המינוי כדי להרשיע אותה ואת נוה בעבירת שוחד, לכן הסתפקו בהתפטרותה של כרייף מכהונת שופטת, ולמרבה הצער במקום לטלטל ולטהר את המערכת בעקבות חשיפת השחיתות, ניסו לטאטא את השערוריה מתחת לשטיח.

דליה גנות הגישה גם כן מועמדות לנשיאות בית המשפט המחוזי בתל-אביב, ואפי נוה היה נחוש למנוע את מינויה לנשיאה ובכלל חפץ לסלק אותה ממערכת המשפט, כדי שלא תדון בתיקים שלו. אפי נוה לא אוהב אנשים, ובמיוחד לא נשים, שאי אפשר לגנוב איתם סוסים. עם אורנשטיין הוא מצא שפה משותפת. הוא הבטיח לתמוך במינויו לנשיא בית המשפט בתנאי שאורנשטיין יפעל להרחקת השופטת דליה גנות מתיקיו של אפי נוה, בלשונו של נוה כפי שמצוטט בכתבה: "אתה נותן רק התחייבות אחת, אחת! אתה מעיף אותה מהתיקי נזיקין, לא מעניין אותי לאן". אורנשטיין הגיב בצחוק. בשיחות נוספות הוא הציע לאורנשטיין להעביר את השופטת גנות לתיקי פירוקים. בסופו של דבר אורנשטיין לא נדרש לממש את התחייבותו לנוה: כששמעה על מינויו של אורנשטיין לנשיא התפטרה דליה גנות ופרשה, לקול צהלתם של נוה ואורנשטיין כאחד.

נחזור לוועדת האיתור: יושבים שלושה גברים ולפניהם מופיע גבר רביעי שאיננו נטול אינטרס, ומכפיש ללא מעצורים את השופטת דליה גנות. את השיחה הזו אנו יכולים רק לדמיין לעצמנו. גבר מושחת, שפל וגס רוח, עומד ומכפיש את השופטת דליה גנות לפני שלושה גברים אחרים בסגנון שאנו כבר מכירים משיחותיו המצוטטות, ואין בחדר אשה שתגן על כבודה של גנות.  

בשיחה נוספת עם אורנשטיין אומר נוה על הופעתו לפני וועדת האיתור: "איילת (שקד) אמרה לי – "רצחת את גנות שם". בשיחה אחרת הוא אומר לאורנשטיין: "הרגתי אותה, נכון. היא (שקד) קיבלה את הפרוטוקול, והיא אומרת לי – הרגת אותה".

זוהי עדות מאלפת לגבי האופן שבו גברים שולטים בעולם וחוסמים את דרכן של נשים, ודוקא במערכת המשפט שמתיימרת להיות שוויונית והוגנת כלפי נשים. לפני אורנשטיין כיהנה כנשיאת בית המשפט המחוזי בתל-אביב השופטת דבורה ברלינר. נוה התלונן עליה בפני אורנשטיין: "אי אפשר לעבוד עם ברלינר. היא כזאת בוקית. כשקלטתי שאין עם מי לדבר הלכתי לעבוד עם איילת (שקד). חבל לבזבז זמן. היא (ברלינר) לא פוליטיקאית בכלום". כמו כן כינה את ברלינר "אוטיסטית", "יבשה" ו"צנון". כך ייאמר על שופטת ישרה שאי אפשר לגנוב איתה סוסים. איילת שקד, חברתו ושותפתו לפשע של אפי נוה, היא לגמרי פוליטיקאית שתמיד אפשר לגנוב איתה סוסים. נשים כאלה אפי נוה אוהב. יש אנשים שחושבים את איילת שקד לפמיניסטית. אני אינני ביניהן. הצלחתה בפוליטיקה, לפחות למשך כמה שנים הרסניות למערכת המשפט, מוכיחה לצערי את תחושתי העצובה שנשים מצליחות רק כאשר הן בוגדות באחיותיהן ומשתפות פעולה עם גברים שוביניסטים ועושות עמהם יד אחת נגד נשים הגונות ומוכשרות. בוודאי ששלטון הימין הוא הרסני לא רק למעמדן של נשים במערכת המשפט, אלא מסכן את חייהן ממש, כפי שעושה השר לביטחון לאומי איתמר בן-גביר כאשר הוא מעודד חלוקת נשק גם לגברים אלימים, ומעניש את מי שמתנגד לכך, כמו הארגון שהקימה לילך בן-עמי לזכר אחותה מיכל סלה ז"ל שנרצחה בידי בעלה לעיני בתה הפעוטה, ארגון שמסייע לנשים קרבנות אלימות, שתקציבו קוצץ לאחר שהתריע מפני חלוקת הנשק המופקרת של השר בן-גביר.  

עוד שופטת שנוה בז לה היא נשיאת העליון המנוחה מרים נאור, שלא היתה מודעת לתככים שרקם נוה מאחורי גבה. לאחר מינויו של אורנשטיין נוה מספר לו: "הנשיאה לא מדמיינת. היא מדברת איתי, אומרת לי נו, אני שמחה שהשרה קיבלה את ההמלצה שלי, ולא נעים לי להגיד לה – את חיה בסרט."

לרגע שמחתי שמרים נאור ז"ל כבר איננה איתנו, ואיננה צריכה להתמודד עם הזוהמה הזו שכדרכה של זוהמה סופה להתגלות. איך שהגברים החכמים מסדרים ביניהם את העולם ודופקים את הנשים שאין להן מושג. זהו מותר השיפלות על ההגינות, השקר על האמת והרע על הטוב. אכן אלה החיים.

דיקטטורה ושחיתות היו כבר קודם

 

כשהאזנתי בימים האחרונים לדברים החריפים של נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרון ברק ואחרים לגבי ההצעות של יריב לוין לשינויים במעמד בית המשפט העליון ובדרך מינוי השופטים, היה לי רצון לומר להם "בוקר טוב אליהו". יפה ששמתם סופסוף לב לכך ששלטון נתניהו מסוכן לדמוקרטיה. איפה הייתם בשנים האחרונות? על הירח? אולי אם אהרון ברק היה פחות מתאמץ לסדר לנתניהו חנינה מעבירות השוחד והמרמה שלו, הוא היה שם לב שנתניהו פוגע אנושות בדמוקרטיה בכל דרכי התנהלותו: בכך שהוא הופך את הממשלה לחותמת גומי ומנהל את ענייני המדינה, במקום באמצעות השרים המוסמכים לכך, באמצעות מקורבים בלתי מוסמכים שחלקם אפילו קרובי משפחתו כמו דוד שמרון ויצחק מולכו, בכך שהוא מנסה לפגוע כלכלית וארגונית בתקשורת שאיננה נוטה לו חסד, ומתערב בכלי תקשורת שמקורבים אליו כדי לקדם את תדמיתו וענייניו, בכך שהוא מסית נגד יריביו הפוליטיים, מכפיש אותם ומציג כל התנגדות כלפי שלטונו האוטוריטרי כבלתי לגיטימית, בכך שהוא מחסל פוליטית את כל מי שמתמודד נגדו במפלגתו, בכך שהוא מדכא בכל דרך הפגנות נגדו וממנה לשרי משטרה אנשים שדואגים להשתמש במשטרה ככלי לדיכוי התנגדות פוליטית נגדו. אנשים מתרעמים עכשיו על איתמר בן-גביר שקורא למשטרה לדכא ביד קשה הפגנות נגד נתניהו, אבל בדיוק אותו הדבר וכמעט באותן מלים אמר בזמנו אמיר אוחנה כשכיהן כשר לבטחון פנים, או כפי שכונה "השר לבטחון בלפור", כשטען שהמשטרה נוהגת במפגינים ביד רכה מדי. בפועל סבלו מפגיני בלפור ממעקבים ברשתות החברתיות אחרי מארגני ההפגנות שחלקם נעצרו ללא סיבה, חלקם הוכו ללא סיבה, וכולם, כולל עוברי אורח שנקלעו לאזור במקרה, סבלו מאינספור התנכלויות ומאלימות חסרת הצדקה מצד השוטרים של אוחנה, שפעלו ברוח הבוס והבוס של הבוס. כיום מוצג אמיר אוחנה כצד הנאור והליברלי של הקואליציה, אבל התנהגותו היתה לא פחות בריונית מזו של בן-גביר, ובשירות אותו ראש ממשלה.  

וכך גם לגבי הרפורמות של יריב לוין, שמעוררות הרבה זעם ואימה, במיוחד באופן שבו הן מוצגות לציבור תוך איומים מפורשים על בית המשפט העליון להעניש אותו אם יפסול את מינויו השערורייתי של אריה דרעי לשר לאחר הרשעות חוזרות בעבירות ממון ובניגוד לרושם שיצר דרעי בבית המשפט שאישר עבורו עסקת טיעון נוחה בטענה שהוא פורש מהחיים הפוליטיים ולא יהיה מופקד עוד על כספי ציבור. מניעיה ואופן פעולתה של הממשלה החדשה פסולים, אבל הפגיעה של שלטון נתניהו במערכת המשפט היא פגיעה מתמשכת, ולמרבה הצער היא לא עוררה עד כה מחאות נמרצות כפי שהיה ראוי שתעורר.

שינוי הרכבה של הוועדה למינוי שופטים למצב של רוב מוחלט לקואליציה במינוי שופטים הוא מקומם, אבל אין אמת בטענה שהוועדה למינוי שופטים שפועלת כיום, על פי תיקון לחוק שיזם ח"כ גדעון סער, היא כליל השלמות. התיקון של סער שדרש רוב של שבעה חברי וועדה למינוי שופט לבית המשפט העליון הגביר מאד את הפוליטיזציה של הוועדה, ומערכת המשפט זוהמה בלא מעט מינויים בלתי ראויים ואף מושחתים. במשך כהונתו הארוכה של נתניהו עשו נציגי הליכוד בוועדה יד אחת עם ראש לשכת עורכי הדין העברייני אפי נוה ועם שרת המשפטים איילת שקד ומינו שופטים משיקולים זרים, ביניהם מונתה לשופטת אתי כרייף, שקיבלה ציונים נמוכים על כשירותה לכהן כשופטת, וקודמה על ידי אפי נוה שעמו קיימה יחסי מין. לאחר הראיון עמה בתכנית עובדה, חשבתי שהשמיים יפלו מרוב זעזוע על כך ששופטת בלתי ראויה לחלוטין מונתה באופן כזה ומשיקולים זרים כאלה, וחברי הוועדה למינוי שופטים אישרו את המינוי הזה, אבל גם חברי הכנסת וגם מערכת המשפט התנהגו כאילו לא קרה דבר, כאילו מינוי מזעזע כזה איננו מצריך בדק בית יסודי של דרך מינוי השופטים.

כעת מציע יריב לוין לבטל את חברותם של נציגי לשכת עורכי הדין בוועדה למינוי שופטים ולמנות במקומם נציגי ציבור ששר המשפטים יבחר, וכן להגדיל את מספר חברי הקואליציה בוועדה כך שתוכל למנות שופטים כרצונה. כמו כל הצעותיו של לוין הדבר יגדיל מאד את כוחו של שר המשפטים בוועדה. אבל האם המינויים יהיו בהכרח גרועים יותר מכפי שהיו קודם לכן? קשה לדמיין שחיתות גדולה יותר מזו שהיתה בוועדה שבה מינו העבריין אפי נוה במעמדו כראש לשכת עורכי הדין, איילת שקד כשרת המשפטים ונציגי הליכוד בוועדה את מקורביהם, וערכו ביניהם עסקאות למינוי שופטים מקורבים ומושחתים. לאורך כהונת נתניהו כבר עברה מערכת המשפט תהליך של השחתה שיטתית באמצעות עסקאות מינויים מושחתות בוועדת המינויים הקיימת.  

ברור שלמושחתי הליכוד פרישתו והרשעתו של אפי נוה, שנתפס ביציאה וכניסה לארץ בגניבה, היא מכה, ואין להם עניין בעורכי דין הגונים שיכהנו בוועדה למינוי שופטים. אבל אפי נוה ואיילת שקד מינו שופטים באופן בלתי ראוי לאורך תקופה ארוכה, והשופטים שהיו עדים להשחתת המינויים העדיפו לשתוק. האם ביטול חברותם של נציגי עורכי הדין בוועדה למינוי שופטים תרע את איכות המינויים? באמת שאינני יודעת. קשה לי לדמיין מצב גרוע יותר מזה שיצרו אפי נוה ואיילת שקד ושותפיהם מהליכוד.  

בית המשפט העליון הסתמך עד כה בפסילת חוקים על חוק היסוד כבוד האדם וחירותו, אבל היתה מחלוקת, גם בין משפטנים הגונים, האם יש לבית המשפט העליון בסיס חוקי מוצק לפסול חוקים. ההצעה של לוין לעגן בחוק את סמכותו של בית המשפט העליון לבטל חוקים בהרכב של שנים-עשר שופטים עליונים מתוך חמשה-עשר איננה הצעה גרועה, ואם תהפוך לחוק אי אפשר יהיה לטעון שלבית המשפט העליון אין סמכות לפסול חוקים. כמובן שכנגד זאת ראוי להעלות את מספר חברי הכנסת שיהיו רשאים לחוקק מחדש חוקים על פי פסקת ההתגברות, לרוב מוגדל של לפחות שמונים חברי כנסת. פסקת ההתגברות איננה בשורה משמחת לזכויות האדם שבית המשפט העליון אמור להגן עליהן משרירות לבה של הממשלה, ובית המשפט מנע כמה החלטות ממשלה מרושעות ומסוכנות כמו הקמת בתי כלא פרטיים וכליאת מבקשי מקלט לתקופות ארוכות על לא עוול בכפם, אבל בית המשפט העליון לא ביטל את חוק הלאום הגזעני ואת חוק האזרחות הגזעני שמונע מבני זוג פלשתינים של ערביי ישראל לחיות עם בני זוגם בישראל. ההגנה של בית המשפט העליון על זכויות אדם, ובפרט על זכויותיהם של אזרחים ערבים ושל פלשתינים בשטחים הכבושים, היתה רפה מאד, והרפורמות של יריב לוין יחלישו את ההגנה הרפה הזו עוד יותר, אבל זה לא יהיה שינוי עקרוני. כבר מזמן בית המשפט העליון הוא משענת קנה רצוץ לשוחרי הצדק וזכויות האדם.

מי שרצה למנוע פגיעה בדמוקרטיה לא היה צריך לחכות לממשלת נתניהו הששית ולרפורמות של יריב לוין, אלא לדאוג שנתניהו יסולק מהשלטון וששלטון הרשע שלו לא יהרוס את הדמוקרטיה השברירית של ישראל. יפה להקים עכשיו קול זעקה נגד הרפורמות במערכת המשפט, אבל למרבה הצער, זה מעט מדי ומאוחר מדי.

 

לגברת הנכבדה אתי כרייף

 

לגברת הנכבדה אתי כרייף,

 

מכיוון שבחרת לדבר גם בשמי, אני בוחרת לומר לך את דעתי.

החמאת לעצמך שאת מדברת כדי שאשה לא תואשם עוד שהתקדמה דרך מיטתו של גבר.

הפוך, גברת כרייף, הפוך. בגללך נחשדות שופטות מכובדות, וכך תחשדנה גם בעתיד, שהן התמנו לתפקידן דרך המיטה. קודם לכן היה קשה להעלות בכלל על הדעת שהדבר אפשרי. גם אני התקשיתי להאמין, אבל דברייך בראיון לתכנית עובדה שכנעו אותי שאכן שכבת עם אפי נוה בתמורה לתמיכתו במינויך לשופטת, ויש לך חוצפה להתעקש שאין בכך כל פסול.

לא הפרקליטות ביזתה אותך ולא התקשורת. לא הדס שטייף ולא שי ניצן אשמים בבזיונך. את זו שביזית את עצמך בהתנהגותך, כאשר קפצת למיטתו של יו"ר לשכת עורכי הדין אפי נוה. אפילו אינך מבינה שבלתי נסבל המצב שאפי נוה תמך במינויך לשופטת ואולי אף הכריע את הכף לטובתך, מבלי להכריז על היותו מנוע מכך בשל "קשר מיני חברי" ביניכם, כפי שהגדרת זאת. עוד יש לך חוצפה לשאול: מה ההבדל בין קשר מיני לבין קרבת משפחה?

ובכן גברת כרייף, יש כמה וכמה הבדלים. קרבת משפחה היא עניין ידוע ומוצהר ולא סוד אפל שמסתירים, וברור לכל שחבר הוועדה למינוי שופטים איננו יכול לקדם את בן משפחתו. את זו שטענת שאסור היה שבן זוגך יידע על בגידתך בו עם אפי נוה הנאלח. די בפחדך שהסוד האפל יתגלה כדי לאסור עלייך לעסוק בשיפוט. אסור לשופט להיות סחיט, ואת בקלות דעתך הפכת את עצמך לסחיטה.

כמה ליהגתם, את ועורך-דינך, על הפריצה לטלפון, כאילו פריצה לטלפון חמורה ממינוי שופטת בעקבות "קשר מיני חברי" עם יו"ר לשכת עורכי הדין. והרי בגידה יכולה להתגלות בדרכים רבות. מישהו יכול היה לראות אותך יוצאת ממפגש, או לראות את מאהבך יוצא מן הווילה המפוארת שלך, או לראות את שניכם יוצאים ממקום מפגשכם, או לצפות בסרטונים ממצלמות אבטחה, כפי שקרה לשר בריטי במשרדו, או לשמוע שיחה ביניכם באקראי. רעייתו של אפי נוה יכלה לשכור בלש פרטי שהיה עוקב אחריו ומצלם אותו נפגש איתך, ואיש לא היה מגנה אותה על כך. את זו שנהגת בהפקרות ונתפסת, מכיוון שאשתו הנבגדת של מאהבך רצתה לדעת מה מעשי בעלה, וקשה להאשים אותה. אז אל תייללי עכשיו כמה עוול גרמו לך. לא גרמו לך שום עוול, רק חשפו את החרפה שהמטת על עצמך, וכמאמר עורכי הדין, אין לך להלין אלא על עצמך בלבד.

אני מאמינה לך שלא היה לך קשר אינטימי עם השר כחלון, אבל לא מפני שלא רצית בכך. ההודעות שלך אליו הן הודעות מפלרטטות, ולא אצטט את המשפט הידוע שעורר גיחוך, רק שאיני מבינה מה עניין "אני לבד עכשיו" שדיווחת לו. מה יש לך לדווח שאת לבד לאדם שהכרת זה עתה כדי לבקש שיתמוך בך לתפקיד שופטת, וכלל לא הכרת אישית קודם לכן? כחלון נשמע כמי שמנסה לחמוק ממך: "אני רחוק". אכן, גם תשובותיו אינן ראויות לשבח. את שואלת מדוע לא חקרו אותו. אבל הרי זו את שרצית להתמנות לתפקיד שופטת, ואין טיעון עלוב יותר מ"למה דוקא אני?" ו"מה עם כל האחרים". את ולא האחרים רצית להיות שופטת בישראל ולגזור את גורלם של אנשים אחרים, ויש לך חוצפה לשאול "מי אתם שתשפטו אותי?" אבל כפי שענה לך מישהו בתגובה הולמת: "מי את שתשפטי אותנו?" כיצד פלרטטנית עלובה כמוך, שהיא בושה וחרפה למין הנשי כולו, מרהיבה עוז לחפוץ בתפקיד אחראי כזה, כשאינך מסוגלת לסגור את רגלייך מול גברים רבי עוצמה שיכולים להפוך אותך לשופטת ולהעניק לאשה בלתי ראויה כמוך סמכות כה רחבת היקף לחרוץ את דינם של אנשים לשבט או לחסד. המטת חרפה על עצמך ועל כל שופטת ומועמדת לשיפוט, ואינך רשאית לדבר בשם כל הנשים שביזית והשפלת בהתנהגותך המאוסה ובדיבורך המופקר.

ולא, הפרקליטות לא רדפה אותך כדי ללכוד את אפי נוה. אפי נוה הצליח להסתבך עוד קודם לכן בעקבות התגנבותו בנתב"ג שהיא עבירה פלילית שדינה עד שלוש שנות מאסר. הפרקליטות הורתה לחקור אותך כי קניית מינוי לשופטת בשוחד מיני היא פשע, ואת צריכה להודות מעומק לבך לפרקליטות שלא העמידה אותך לדין על מתן שוחד מיני כדי להתמנות לשופטת, כי אינני מאמינה כלל לטענתו של המשנה לפרקליט המדינה שלמה למברגר שסגר את התיק שלכם בטענה שאין סיכוי להרשעה. לדעתי הוא סגר את התיק כי מערכת המשפט חרדה מהבושה שתמיטי עליה בבית המשפט, כשהציבור ייחשף לאופן שבו מונית, מה שקרה ממילא. היית ראויה לשבת בכלא הרבה יותר משהיית ראויה לכהן כשופטת. ואת בעזות מצחך דחית את עצתו הטובה של עורך-דינך החכם לשים מחסום לפיך והצגת את עצמך לעיני כל כפי שהינך, מצח נחושה. תתביישי לך.

הרהורים בעקבות פרשת נוה וכרייף

פעם נשים חשבו שאם יתאפשר להן לעסוק במקצועות שנחשבים גבריים, הן תזכינה למעמד של גברים בחוגי המקצוע ובחברה בכלל. מהר מאד התברר שנשים נשארות נשים, כלומר נחותות-מעמד, בחברה שממשיכה לקדש את הגבריות. לקדש זאת המלה הנכונה, בוודאי אם מקשיבים לרבני המכינה בעלי, שנדמה שביזוי נשים ורמיסת כבודן הם עיקרי הדת שלהם, ושמעולם הם לא קראו את בראשית פרק א' ולא העלו בדעתם שאלהים ברא את האדם בצלמו זכר ונקבה, ולא רק זכר. בדרך כלל נדמה שאצל הגברים היהודים התנ"ך מתחיל בפרק ב': הגבר הוא אמנם מאדמה אבל הוא אדם. האשה היא רק עצם. חשיבה מהותנית על גברים ונשים כל כך מושרשת בתרבות האנושית, שלא פעם היאוש גובר על התקוה שנשים תקבלנה יחס שוה.

המצב איננו שונה בחברה החילונית. מקצועות שנחשבו מכובדים בהחלט הפכו מבוזים כאשר הפכו למקצועות נשיים. הוראה שהיתה פעם, ועדיין הינה במקומות רבים, מקצוע מכובד ומתגמל, הפכה בישראל למקצוע מבוזה שהעוסקים בו, שהם בעיקר עוסקות, מבוזים ואפילו קורבן לאלימות מצד תלמידיהם והורי התלמידים. שהרי המורות הן כמעט כולן נשים, ומי בחברה היהודית מכבד נשים? מי את שתוציאי אותו מהכיתה, אמרה אם התלמיד המפריע למורה וכמעט היכתה אותה. האם היתה מעזה לנהוג כך במורה גבר? אינני מאמינה. בעידן נתניהו הפכו רבות מהמורות, כמו גם רבות מהאחיות והעובדות הסוציאליות, לעובדות קבלן מבוזות ועשוקות. רבות מהן עוזבות את המקצוע שלמדו שנים ומעדיפות לעסוק בעבודות לא מקצועיות, אבל פחות תובעניות ומתגמלות יותר. קשה להאמין שמשהו ישתנה כל עוד נחיה בעידן נתניהו וליצמן, אבל האם מפלגת כחול לבן משדרת משהו שאינו רווי התבשמות עצמית של חבורת גברים, שאינם מסוגלים להתייחס לנשים אלא בהתנשאות מדושנת עונג מעצמה?

גם עורכות דין יש כבר רבות, ואפילו מחצית מהשופטים הן שופטות. לכאורה עמדת שיפוט, שהיא סמל מסמלי השלטון, מעניקה מעמד מובן מאליו בחברה. אבל ממש לא. קשה לבלות עם עורכי-דין גברים, כל שכן לעבוד איתם, מבלי לשמוע אותם מדברים בשפה מבזה על שופטות. תמיד אלה השופטות הנשים, שעורכי הדין הגברים מסבירים שאינן מבינות דבר, מפני שהעובדה הדומיננטית בתודעתם היא שהן נשים, ולא שהן שופטות.

כשראש ממשלת איטליה הגזען והשוביניסט סילביו ברלוסקוני רצה לבזות נשים, הוא מינה דוגמניות שהיו מאהבות שלו לכהן כשרות בממשלה. הן כיהנו כשרות בממשלה, אבל איש לא התייחס אליהן כאל שרות אלא כאל דוגמניות שהיו מאהבות של ברלוסקוני. כך ביטא ברלוסקוני את דעתו על נשים שמכהנות כשרות, כפי שקליגולה ביטא את דעתו על הסנאטורים במנותו את סוסו לסנאטור.

גם אפי נוה פעל למנות שופטות ולקדם שופטות. בתכנית עובדה נראו שופטות מחלות את פניו ומחניפות לו. היו גם פרקליטים שהחניפו לו. משום מה השופטות המחניפות לו משכו את עיני, כי היה קשה לברוח בתמונות האלה מהסיטואציה של הזכר אלפא, איל הצפון עטור הקרניים, מסתובב בין האיילות הנאות. גם איילת שקד נראתה כמו עוד איילת שמסתובבת מסביב לזכר האלפא ומוחמאת מתשומת הלב שלו. הוא נהיה ממש חבר, היא אמרה. שופטות, פרקליטות, עורכות דין, וגבר אחד שסביבו הן חדלות להיות נשות מקצוע ואפילו בנות אדם, הן רק נקבות.

האם כשזו האווירה אפשר להימנע מכך שיחסי מין הופכים לאמצעי תשלום סחיר? האם כאשר גבריות דורסנית היא חלק בלתי נפרד מהעוצמה המימסדית, ניתן למנוע מצב שבו נשים יתמנו לשופטות משום שבעל העוצמה חמד אותן לעצמו? ומה יהא על סמכותן של שופטות, כאשר ולו רק אחת מהן, התמנתה לתפקידה בתמורה ליחסי מין, כפי שנמצאה, כך התבשרנו, תשתית ראייתית בפרשת אפי נוה והשופטת אתי כרייף, בחשד שנוה פעל למינויה בתמורה ליחסי מין? וכיצד אפשר לטעון, כפי שטענו, שיחסי מין אינם מטבע עובר לסוחר, אלא יחסים הדדיים בין שווים, כאשר המסחר במטבע יחסי המין הוא עובדה קיימת, חלק מן המציאות שבה אנו חיים?

כמה קיוויתי שהפרשה הזו תתגלה כשמועה פורחת בלבד. אבל כנראה שאיננה כזו. וגרוע מכך, גם כאשר שופטות מתמנות בניקיון כפיים, האם אין שיקולים אחרים שאינם ממין העניין? האם קל יותר להתמנות לשופטת כאשר יש לך בעל שיש לו מהלכים, או אולי בלתי אפשרי אחרת? האם מקרה הוא שפרופסוריות באוניברסיטה ושופטות הן לרוב רעיות של פרופסורים, או שופטים, או אנשי עסקים מצליחים, או עורכי דין ידועים? האם אשה יכולה להתמנות רק בזכות עצמה, בלי להיות בת של, רעיה של, קרובת משפחה של גבר בעל עוצמה? האם בלי קשר למה שאנו מצליחות לעשות בעצמנו, בעבודה קשה, בחריצות, בנחישות, חוזרת החברה ומחזירה אותנו למקום הזה, שבו אנו אנוסות לרצות גברים, ובו אנו אנוסות, ללא מוצא?

ואלה הרהורי העצובים בעקבות פרשת אפי נוה והשופטת אתי כרייף.

אפי נוה וגילה גמליאל

קראתי וראיתי הרבה כתבות על אפי נוה, שעד לפני יומיים היה יושב הראש עתיר הכוח של לשכת עורכי הדין. ואני לא רוצה לעסוק בעניינים שהם עדיין בחקירה, אלא במה שכבר ידוע בוודאות, וטורד את מחשבותי, וזה הקשר שעליו קראתי בכתבות שונות בדה-מארקר, בין השרה גילה גמליאל ובעלה עורך הדין חובב דמרי, לבין אפי נוה. רעייתו של נוה תרמה לגילה גמליאל עבור הבחירות המקדימות בליכוד לפני בחירות 2015, ובאותו זמן פעל בעלה של גמליאל, עו"ד חובב דמרי, למען בחירתו של נוה ליו"ר לשכת עורכי הדין באותה שנה.

הקשר הזה מטריד אותי מפני שגילה גמליאל שיתפה פעולה עם חבר הכנסת יואב קיש בניסיון לבטל את חזקת הגיל הרך, והם הצליחו להוריד את הגיל שבו ילדים יישארו אוטומטית בחזקת אמם במקרה של גירושין. חזקת הגיל הרך היא העיקרון היחיד שמגן על נשים וילדים מפני ניצול לרעה בידי האב במקרה של גירושין, מפני שגברים נוהגים לדרוש משמורת על הילדים כאמצעי לחץ על נשיהם לוותר על קבלת מזונות עבור הילדים. בישראל שהיא מדינה תיאוקרטית המעמד האישי כפוף להלכה היהודית, שרואה בנשים נשואות רכוש של בעלן בדומה לשפחות, ולכן אשה יהודיה איננה יכולה להשתחרר מן הנישואים, אלא אם כן בעלה מואיל בטובו לשחרר אותה, מצב שמעניק לגברים בישראל כוח עצום לכפות על נשיהם גירושין בתנאים הנוחים להם, מצב שהופך את הנשים הגרושות בישראל לקבוצה חלשה במיוחד ופגיעה במיוחד, והניסיון לבטל או לצמצם את חזקת הגיל הרך נועד לגזול מן הנשים בישראל את ההגנה היחידה שיש להן מהתעמרות של בעלן בעת גירושין שממילא מתקיימים בישראל כשהנשים הן במעמד שפחות ולא במעמד של נשים חופשיות, והן תלויות לגמרי ברצונו הטוב של בעלן.

יואב קיש לא הסתיר מעולם את העובדה שניסיונו לבטל את חזקת הגיל הרך מונע מיצר נקמה אישי באשתו לשעבר, ושהוא חפץ לנצל את כוחו בכנסת ואת כוחם החברתי והכלכלי העדיף של הגברים לצורך התעמרות בנשים. מוזרה יותר היתה תמיכתה הנלהבת של גילה גמליאל, שלכאורה אמורה לדאוג לקידום מעמדן של נשים, במסע הנקמה של יואב קיש בנשים הגרושות. ומה שמטריד אותי עכשיו היא המחשבה שאולי גילה גמליאל שירתה בתמיכתה במאבקו הנלוז של יואב קיש לביטול ההגנה על נשים וילדים רכים גם את ידידה מלשכת עורכי הדין אפי נוה, שגם הוא התגרש מאשתו הראשונה וכעת מתגרש מאשתו השנייה, שבתם הצעירה ביותר נולדה בשנת 2016, והיא כעת בת שנתיים לערך. האם במאבק הגירושין שלו נעזר נוה גם בחוק שקידמה גילה גמליאל יחד עם שותפה האחר ח"כ יואב קיש כדי להפעיל לחצים על אשתו? האם מאחורי הקלעים תמך נוה בפועלה זה של גילה גמליאל להרעה נוספת במעמדן של נשים שהן במילא חלשות ומופלות לרעה, ונאלצות לא פעם להסכין עם תנאי גירושין בלתי הוגנים? לנוה יש רכוש רב, וגברים שמתגרשים אינם אוהבים לחלוק את רכושם עם נשיהם הזנוחות, גם כאשר הדבר איננו פוגע ברמת החיים שלהם.

גם העבירה שבעטיה כבר הוגש נגד נוה כתב-אישום, העבירה החמורה של סיוע להתחמקות חברתו מביקורת הגבולות פעמיים, בעת היציאה וובעת החזרה לישראל, עבירה ששום אדם שומר חוק לא היה מעלה בדעתו לבצע, נועדה לדבריו למנוע מאשתו לדעת על נסיעתו בחברת חברתו לחו"ל, כדי להסתיר ממנה את האמת ולמנוע ממנה מידע שעשוי לסייע לה בהליך הגירושין ביניהם. זוהי עילה מחפירה לכשעצמה להפרת חוק שיש לו חשיבות ביטחונית ממדרגה ראשונה. כזה הוא האיש שהשרה גילה גמליאל ובעלה תומכים בו ונתמכים על ידו, וכעת אני תוהה האם גם מאחורי תמיכתה של גילה גמליאל בפגיעה חמורה נוספת במעמדן הנמוך ממילא של נשים בישראל, עומד אולי אפי נוה המתגרש בפעם השנייה, וכדי לשפר את מעמדו בהליכי הגירושין, מרמה ומוליך שולל גם את רעייתו וגם את המדינה,