סינוואר לא גאון

 

נדמה לי שזו פעם ראשונה שאני חושבת שרוגל אלפר ממש טיפש, לאור מאמרו ב"הארץ" ב-28 באפריל ("האמת על סינוואר"). לומר שיחיא סינוואר הוא אסטרטג מבריק שרואה מראש את כל מהלכי ישראל ולא טעה פעם אחת בניהול המלחמה מאז ה-7 באוקטובר זו אמירה כל כך חסרת שחר, שהיא יכולה לנבוע רק מטיפשות. ליחיא סינוואר לא היה מושג שבתגובה למתקפת החמאס ישראל תגרש מצפון רצועת עזה יותר ממיליון תושבים, תהרוס כמות בלתי נתפסת של מבנים ברצועה ותהרוג למעלה משלושים אלף עזתים. מי שאומר שלסינוואר לא אכפת מכך ושזה רק מועיל לו מדבר שטויות. אם לא היה אכפת להנהגת החמאס שיותר ממיליון עזתים נעקרו מבתיהם וגורשו דרומה ויותר משלושים אלף נהרגו, היא לא היתה דורשת כתנאי מוקדם לכל עסקה את החזרת התושבים לצפון עזה ולא היתה צורחת שישראל מבצעת ברצועה רצח עם. הנהגת חמאס בנתה על כך שישראל תחשוש מכניסה קרקעית לרצועה, והיו בחמאס מי שחשבו שיצליחו לכבוש לפחות חלק מישראל לפחות לתקופה משמעותית, מה שלא קרה. וכמובן שהנהגת חמאס דורשת את השארתה בשלטון בעזה, ואף שליט שפוי לא מנסה ביודעין ליצור מצב שבו יצטרך להתמודד עם איום על שלטונו. לו צפה חמאס מראש את תגובת ישראל, ספק אם היה יוצא בכלל למתקפה. גם ארגון טרור פנאטי שהשתלט על חבל ארץ, לא יזום ביודעין מהלך שיהרוס את ארצו ויאיים על שלטונו.

את צרות האופקים של החמאס קל לראות מהתמקדותם בחטיפת אזרחים וחיילים, שכל האסטרטגיה שלהם מבוססת עליה ועל שימוש בחטופים לצורך סחיטה. למרות השתלטותם על רצועת עזה, מעולם לא היה להם שום חזון לניהול ופיתוח הרצועה מעבר לשחרור אסירים פלשתינים מבתי הכלא הישראלים והטלת אימה על ידי אכזריות יוצאת דופן. הם אפילו אינם דורשים הקמת מדינה פלשתינית כפי שדרש ודורש אש"ף שהוא בניגוד לחמאס ארגון טרור לאומי עם מטרה מוצהרת של הקמת מדינה פלשתינית, ולכן אפשר לנהל איתו משא ומתן ולהגיע להסדרים, כמו התיאום הבטחוני בין הרשות הפלשתינית לישראל. החמאס הוא ארגון דתי שחולם על השמדת ישראל אבל לא מחובר למציאות לא לגבי עצם מטרתו ולא לגבי הדרך להשיג אותה, וזאת בדיוק הבעיה, שבדומה לבנימין נתניהו, החמאס מרוכז בשמירת המצב הקיים עם הישגים מוגבלים של שחרור אסירים והתפארות בהרג יהודים. זו איננה אסטרטגיה, זו פנאטיות מנותקת מהמציאות שמביאה על עצמה אסונות, עקב התגרות חסרת מעצורים במדינה עם כוח צבאי חזק בהרבה.

מה שעצוב עוד יותר שלא ברור גם מדוע ישראל גירשה מצפון הרצועה לדרומה יותר ממיליון עזתים. מה רצתה ממשלת ישראל להשיג בכך? ומדוע הרסה ישראל מבנים כה רבים והרגה יותר משלושים אלף עזתים? ההסבר היחיד שאני יכולה לחשוב עליו הוא רצון להעניש את החמאס, לנקום בו ולהרתיע אותו ממתקפה נוספת. זה רצון הגיוני, אבל קשה לומר שהדרך שנבחרה כדי להוציא רצון זה לפועל היא דרך חכמה. זו תגובה ברוטאלית שמנסה להציב רף מחיר גבוה לאכזריות החמאס. זו איננה תגובה מתוחכמת או חכמה, כי היא מסבכת את ישראל מבחינה מדינית ומשפטית, גם אם מתעלמים מהקשיים המוסריים שבה. היא גם לא הביאה להשגת המטרות המוצהרות של המלחמה.

אם לפני הטבח נטו בישראל לזלזל בסכנת החמאס, כעת יש נטייה, שמאמרו של אלפר הוא חלק ממנה, להאדיר את יכולותיו כביכול של החמאס, שלא הצטיין במיוחד בלחימה נגד חיילים ואפילו נגד כיתות כוננות אזרחיות, ובעיקר רצח אזרחים בלתי חמושים, גברים ונשים וזקנים וטף. זו נטייה מסוכנת, כי היא מקטינה את חומרת ההפקרה של תושבי עוטף עזה על ידי ממשלת ישראל וצבאה, הן לפני השביעי באוקטובר והן במהלך המתקפה והטבח. אסור לטשטש את העובדה שמתקפת החמאס התנהלה מול אוכלוסיה אזרחית בלתי מוגנת שאפילו נשקן של כיתות הכוננות שלה נלקח מהן, שאפילו סוללת תותחים אחת לא נותרה להגן עליהן -כולן הועברו, יחד עם יחידות שריון וחי"ר, בעיקר להגנה על המתנחלים ביהודה ושומרון. מי שאחראי להפקרה הזו צריך לתת את הדין עליה, ואסור להפחית את אחריותו בדברי הבל על גאונותו כביכול של סינוואר.

חמור גם להתעלם מכך שהפקרת עוטף עזה  היתה חלק בלתי נפרד מהשקפתו של בנימין נתניהו שהחמאס הוא נכס, כי הפיצול בינו לבין הרשות הפלשתינית מסייע למנוע הקמת מדינה פלשתינית. קשה לדעת אם בנימין נתניהו בכלל התכוון אי פעם למוטט את חמאס, או שמראש גירש את תושבי צפון רצועת עזה לדרומה כדי להילחם בצפון בלבד ולהשאיר את החמאס בשלטון בדרום הרצועה או ברצועה כולה. הרי אין לו שום אסטרטגיה חדשה והוא ממשיך להטיף נגד מדינה פלשתינית ונגד הרשות הפלשתינית בכלל. ייתכן שכל רצונו היה להכות בחמאס אך להשאיר אותו בשלטון כדי להמשיך במדיניות החלשת הרשות הפלשתינית.

לכן חשוב להסתייג מדברי ההבל של רוגל אלפר ושותפיו לדעה, גם אם הם נובעים מטיפשות לשמה.

 

 

 

אכזריות איננה ריאליזם

 

תמיד האנשים שטוענים שהם התפכחו בעקבות הטבח בשמחת-תורה הם אלה שנהיו ימניים יותר ואכזריים יותר, ואולי בעצם היו כאלה תמיד, וכל מה שהם רוצים זה להרוג מה שיותר אנשי חמאס או להרוג סתם ערבים באשר הם, לגרש את העזתים מהרצועה והעיקר: להחניף לנתניהו ולימין בכלל, כאילו הימין שהביא עלינו את האסון כשהפקיר לחלוטין את תושבי עוטף עזה והעביר את כל הצבא ליהודה ושומרון כי "החמאס מורתע" ראוי לפרס החכמה וראיית הנולד. אנשים כמוני, שתמיד חשבו שצריך לחזק את הרשות הפלשתינית ולדכא את החמאס, לא מפני שהרשות מושלמת אלא מפני שהיא האפשרות הריאלית הפחות גרועה, ושצריך להסכים למדינה פלשתינית שבירתה ירושלים המזרחית, ולחזק את ישראל בכריתת הסכמי שלום עם מדינות ערב ומדינות מוסלמיות אחרות, לא במקום שלום עם הפלשתינים אלא על בסיס שלום עם הפלשתינים, אנשים כמוני לא טוענים שהם התפכחו, כי הם נשארו באותה דעה שהיתה להם קודם, שהרעיון של נתניהו לחזק את חמאס כדי להחליש את הרשות הפלשתינית ולמנוע הקמת מדינה פלשתינית, היה רעיון מטורף, ושנתניהו דומה לאדם שהכניס לביתו נמר כדי להבריח את השכן ולהשתלט על דירתו, ואז מתפלא שהנמר בוחר לטרוף דוקא אותו, ושהאפשרות הריאלית היחידה לשיפור מצבה של ישראל היא להכיר ברשות הפלשתינית כמדינה, צעד שיזכה לתמיכת כל מדינות העולם וישפיע לטובה על כל תחומי חיינו, כולל מצבנו הבטחוני, כי במקרה כזה אפילו מדינות ערב יתנגדו לשאיפה של חמאס למחוק את ישראל, שכיום יש עליה מעט מאד ביקורת בעולם הערבי, שמושתקת במהרה. כמובן שיש לישראלים חששות מזה שחמאס ישתלט על הרשות הפלשתינית ושהיא תיהפך לחממה של טרור, וברור שישראל תצטרך להמשיך להחזיק צבא חזק – בכל גבולות ישראל ולא רק בשירות המתנחלים, אבל מדיניות ההתנגדות לרשות הפלשתינית וההחלשה שלה מצד ישראל עד כה בוודאות חיזקה את חמאס, ומי שרוצה להמשיך בדיוק באותה מדיניות ופסגת שאיפותיו היא לבנות מחדש התנחלויות בלב אוכלוסיה פלשתינית עוינת בעזה, רק ידרדר את ישראל עוד יותר ויהפוך את חמאס לגיבור הגדול של הפלשתינים, שזאת ההצלחה העיקרית של מדיניות נתניהו עד עכשיו. אבל אף אחד לא אומר התפכחתי מהניסיון להתעלם מהפלשתינים וחייבים להגיע איתם להסדר מדיני, ואפילו האנשים שתמכו בהסדר לפני הטבח חוששים לומר עכשיו שחייבים להגיע להסדר עם הרשות הפלשתינית ומדינות ערב המתונות כמו מצרים וירדן שכבר יש לנו הסכמי שלום איתן ששרדו הרבה טלטלות וסעודיה שתחתום איתנו הסכם שלום אם נכיר ברשות הפלשתינית כמדינה, והפחד הזה מאד מחליש את האופוזיציה לנתניהו, ומאפשר לנתניהו ולימין בכלל להמשיך להציף אותנו בתעמולה שהיא גם מטומטמת וגם מרושעת בלי גבול.

למשל הטענה שאם נשחרר אסירים כדי לשחרר את החטופים בידי חמאס יהיה עוד טבח, כי יחיא סינוואר שוחרר בעסקת שליט והוא - כביכול הוא לבדו בזמן שמדובר בתכנית שתכננה כל הנהגת חמאס - יזם את טבח שמחת תורה, מבוססת על ההתנערות של נתניהו מאחריותו לטבח, שלא נגרם בגלל השחרור של סינוואר לפני שנים בעסקת שליט, אלא בגלל שממשלת נתניהו הפקירה לחלוטין את עוטף עזה והעבירה את כל התותחים, השריון ויחידות הקומנדו ליהודה ושומרון. במקור החמאס תכנן לבצע את הפיגוע בפסח שעבר ונסוג בגלל שישראל הציבה בגבול כוחות. במקרה זה משתמשים בעוד טיעון של הטוענים להתפכחות שמגזימים ביכולות החמאס, בזמן שהחמאס כדרכו התנפל על אזרחים, ילדים וזקנים ונשים, בדיוק כפי שעשה כשפוצץ באינתיפאדה בתי קפה ואוטובוסים, ולעומת זאת כשהתייצבו מולו כיתות כוננות נחושות – וקטנות מאד – לוחמיו נמלטו מבלי שהצליחו לגרום נזק רב, מה שהוכיח את הטמטום והזדון של ממשלת נתניהו שעשתה הכל להחליש את כיתות הכוננות, להקטין את תקציבן ולקחת מהן נשק, שזה לחלוטין בלתי מובן. לנתניהו וממשלתו נוח מאד להציג את הדברים כאילו הסיבה היחידה לטבח היא עצם קיומו של החמאס, בזמן שהסיבה לטבח היא קודם כל הפקרת ישובי עוטף עזה והכשלון המתמשך בהגנה עליהם, שהיא לגמרי באחריותו של נתניהו. יחיא סינוואר הוא רק אחד ממנהיגי תנועת החמאס, שתקפה מטרות אזרחיות ורצחה בעיקר אזרחים מאז הופיעה בשטח, הרבה לפני שסינוואר הגיע להנהגת החמאס, בימיהם של השיך יאסין ורנטיסי בימי האינתיפאדה השנייה וגם קודם לכן, והחזקתם בכלא או שחרורם של מנהיגי חמאס מסוימים איננה משנה הרבה, כי הם מסוגלים להוציא פיגועים גם מהכלא, והאדם היחיד בחמאס איננו חשוב כפי שמספרים לנו, כי התנועה ממשיכה באותו קו כבר שנים רבות למרות אינספור חיסולים של מנהיגיה בדרגים שונים, ולכן גם הריגתו של סינוואר שנתניהו וגלנט מבטיחים לא תשנה את יכולת החמאס לפגוע בנו: במקום ההרוגים יצמחו מנהיגים חדשים שעלולים להיות אכזריים מקודמיהם, כפי שקרה עד כה, והפקרת החטופים לצורך הריגתו של סינוואר או בכירים נוספים תגרום רק למותם של החטופים, להרס משפחותיהם, ולהעצמת התחושה שממשלת נתניהו הפקירה את תושבי העוטף למוות וממשיכה בכך, ולא תגרום לסילוקו של איום החמאס שמשתקם מאד מהר וחוזר להילחם עם מנהיגים חדשים, כפי שקרה תמיד בעבר וקורה ממש עכשיו בכל שטח ברצועה שצה"ל מפנה. השינוי היחיד יכול לבוא מחיזוק ההגנה על עוטף עזה ולא מהריגתו של סינוואר או בכירי חמאס אחרים,  שמטרתה היחידה לחזק את נתניהו בקרב מעריציו הצמאים לנקמה אינסופית בחמאס, ומתעניינים הרבה פחות בהגנה ראויה על ישובי העוטף, ועוד פחות בהצלת חיי אדם, שבני משפחותיהם כבר איבדו בטבח בני משפחה. אבל כנראה שמי שחושב שמי שנלחם ונהרג הוא זה שצריך להילחם יותר ולההרג יותר, חושב גם שמי שהופקר ונרצח צריך להמשיך להיות מופקר ולהירצח, ומי שהפקיר לא צריך לשאת בשום אחריות למעשיו ולא מחויב לתקן.

מי שמאמין שסירוב לעסקת חטופים והרג מנהיגי חמאס יביא ניצחון וביטחון איננו ריאלי יותר ממי שמבקש, כמוני, להפסיק את המלחמה בתמורה להשבת החטופים ולהגברת המעורבות של הרשות הפלשתינית ומדינות ערב המתונות במתרחש בעזה, שזה להערכתי המקסימום שישראל יכולה להשיג. לומר שאם רק נרצה בכך ונפקיר את החטופים למותם נשיג ניצחון מוחלט, נחסל את החמאס, נגרש את תושבי עזה וניישב את הרצועה במתנחלים איננו יותר ריאלי ממני, הוא רק אכזרי יותר, גזעני יותר ומגלומני יותר, ומגלומניה גזענית ואכזרית איננה מאפיין של ריאליזם, ורגישות לחיי אדם איננה ביטוי לתמימות אלא לשמירה על צלם אנוש.