הבדיחה היא על עצמך

 

בדרך כלל הטור של נרי ליבנה במוסף "הארץ" הוא אחד הדברים הראשונים שאני קוראת ביום ששי בבוקר. במיוחד אהובים עלי הטורים שעוסקים באווירת שנות הששים בחיפה, שבה גדלנו ובגרנו שתינו כמעט באותן שנים, בטרם נסענו ללמוד בירושלים, שם נישאנו וגידלנו ילדים. בתי הצעירה היתה אפילו מיודדת עם בנה הבכור, וכפי שגיליתי לאחר מות אמי, היו להורינו חברים משותפים והיתה ביניהם היכרות ואולי גם ידידות, למרות שלא ידעתי עליה הרבה בזמן אמיתי. אבל דוקא השבוע קראתי את הטור רק היום בבוקר כשקמתי מוקדם מדי – אני תמיד מתקשה להסתגל לשינויי השעון. אילו קראתי אותו ביום ששי בבוקר הייתי בוודאי כותבת רשימה אחרת ביום ששי, ואולי הייתי גם מבינה יותר את אווירת הנכאים במר"ץ שדי מרגיזה אותי, כי צריך להילחם ולא להרים ידיים מראש וזה גם מאד משפיל להתחנן ללפיד שלא יגנוב ממר"ץ מצביעים.

קודם כל נרי ליבנה מודיעה שהיא תצביע ללפיד, אחרי שהרבה שנים סיפרה שהיא מצביעה למר"ץ, וגם סיפרה שאמרו לה שהיא מצביעה למפלגה קטנה, והיא ענתה שאם יותר אנשים יצביעו למר"ץ, היא לא תהיה כל כך קטנה. אבל כל זה היה מזמן ועכשיו היא מצביעה ללפיד, כי מר"ץ לדבריה היא בדיחה עצובה, וההוכחה לכך היא שהתקשר אליה מישהו ממר"ץ לבקש תמיכה בזהבה גלאון, והוא, שומו שמיים, העמיד פנים שהוא מכיר את נרי ויודע עליה דברים, אבל התגלה בבורותו כשחשב שנרי היא גבר ולא היה לו מושג שזו אשה.

לי הסיפור הזה הזכיר בעיקר בדרן שהיה מאד מוכר בזמנו ויום אחד התקשר אליו צעיר שלא ידע מיהו והוא יצא מכליו כיצד מישהו מעז שלא להכיר אותו. לפעמים כשאתה רוצה להראות כמה מישהו אחר פאתטי, אתה דוקא נהיה פאתטי בעצמך. אז מה אם מישהו איננו קורא "הארץ" וגם לא צפה ב"אח הגדול" בהשתתפות נרי ליבנה, ובכלל חשב שנרי זה קיצור של אבנר, מה לעזאזל זה אומר על מר"ץ. אם כבר טרחת להזיק להם שלושה ימים לפני הבחירות, לפחות תמצאי תירוץ טוב יותר מזה שהתקשר מטעמם מישהו  שלא היה לו מושג מי את. עם כל הכבוד את לא ראש הממשלה ואפילו לא מגישת טלויזיה שרואים כל יום בחדשות.

ומכיוון שלא טרחת להציע סיבה סבירה בעצמך, אני מרשה לעצמי לנחש: לא היית מרוצה מזה שמר"ץ הצטרפה לממשלה של בנט ולפיד ועשתה המון ויתורים אידיאולוגיים כדי שהממשלה הזאת תוכל לקום ולהוציא את נתניהו מבית ראש הממשלה. ואולי, את זה אני יכולה בהחלט להבין, חשבת שהם יכלו לעשות יותר כדי לקדם ערכים ועמדות של השמאל. אבל איך זה גורם לך להצביע ללפיד, שאין לו שום ערכים של שמאל, שהוא איש עשיר שדואג במוצהר למעמד הביניים, או ליתר דיוק למעמד הבינוני-גבוה, מקדם נשים אבל לא פמיניסט גדול, נוהג בחביבות בערבים אבל לא נקי מגזענות, תומך בשתי מדינות לשני עמים אבל לא עכשיו, והליברליות שלו נעצרת בנישואי תערובת, שמתויגים אצלו תחת הקטגוריה שואה והשמדה. מישהו שאפשר בהחלט לקבל אותו כראש הממשלה של גוש השינוי, אבל לא מישהו ששמאלנים יכולים למצוא אצלו בית, שלא לדבר על הנושא הרגיש של דמוקרטיה פנימית ב"יש עתיד" שאיננה קיימת – מי שחולק עליו מוצא את עצמו בחוץ.

הסיבה האמיתית שמצביעי מר"ץ לשעבר החליטו להצביע הפעם ללפיד, כפי שבבחירות הקודמות הצביעו מצביעות מר"ץ רבות למירב מיכאלי, שזה לפחות יותר קרוב אידיאולוגית, וזאת הסיבה שבכירי מר"ץ נרעשים כל כך, הסיבה האמיתית היא שזה עכשיו טרנד להצביע ללפיד, זה אמור להציג אותך כמעודכן, אופנתי ורענן. זה לא אמור בשום אופן לבטא אידיאולוגיה. אנשים כמוני שמצביעים למר"ץ מסיבות אידיאולוגיות, כי זו המפלגה הקרובה לדיעותיהם ואין להם, לפחות כעת, שום מפלגה אחרת שהם מסוגלים להצביע לה, לא יצביעו ללפיד בשום תנאי, כי כאיש ימין מתון הוא רחוק מדי מדיעותיהם.

אבל למר"ץ תמיד היתה בעיה מובנית, וזו לא רק הבעיה שחיים לוינסון ציין פעם בצדק, שקשה לחבר בין הרצון של מר"ץ לייצג את הציבור הערבי לבין רצונה לייצג את הקהילה ההומוסקסואלית, שהציבור הערבי ברובו דוחה. הבעיה הכי גדולה של מר"ץ, שבעבר היתה דוקא היתרון שלה, היא שתמיד היו לה מצביעים טרנדיים, כאלה שפעם הצביעו למר"ץ לא מפני שהם אהבו את זה שמר"ץ מתנגדת לחוק הלאום הגזעני ולחוק האזרחות הגזעני, חוקים שמפלים בצורה גסה את הציבור הערבי, ולא מפני שמר"ץ תומכת במשא ומתן לשלום ולא מבקשת לדחות את קיומו לאחרית הימים, אלא פשוט מפני שפעם מר"ץ נראתה להם מגניבה וטרנדית, והם נורא נהנו להגדיר את עצמם כשמאל, אולי אפילו כשמאל רדיקלי, ועכשיו הם מחפשים אופנה אחרת, כי כדי להישאר תמיד אופנתי צריך כל הזמן להחליף ולא ללבוש כמוני כל הזמן את אותה חצאית ולהצביע כל הזמן לאותה מפלגה. אלא שלנסות תמיד להיות אופנתי זה כמו לנסות להיות מפורסם: זה גורם לך לחשוב שאתה משדרג את עצמך, אבל זה מוציא אותך פאתטי, ועל אחת כמה וכמה אם ימלאו לך בשנים הקרובות שבעים.

הודעה לקוראים ולעוקבים:

הבלוג נפרץ בחודש מאי וכל העוקבים נחסמו והמנגנון חובל כך שגם עוקבים חדשים ייחסמו. אני כמובן לא חסמתי איש ואינני יכולה לבטל את החסימות. ייתכן שנגרמו גם נזקים נוספים. אני מבקשת מהקוראים לסייע לי להפיץ הודעה זו, וכן לסייע לי להפיץ קישורים לבלוג ולרשימות בו, ואני מודה לחברים שמציינים קישורים לבלוג ולרשימות בו, ומסייעים לי בכך להתגבר על החבלות.

להטרדה פנים רבות

ההוגות הפמיניסטיות כבר חזרו והעירו על הקושי המיוחד במאבקן של נשים על זכויותיהן: בשונה מקבוצות מופלות אחרות, לנשים יש קשרי משפחה ואהבה עם מדכאיהן, שהינם נשים וגברים כאחת, וזה מצב שבו קשה במיוחד להיאבק על זכויות, כאשר יריביך הם לא פעם חבריך ובני משפחתך. ובכל זאת, מעיתונאית ותיקה כמו נרי ליבנה, שבעצמה מתמודדת עם תביעת השתקה של גבר שניצל את מעמדו לפגוע בנשים ונאלץ, באיחור רב, לשלם על כך, היה אפשר לצפות ליתר זהירות, כשכתבה על ידידה הסופר, שלדבריה שלא בצדק מורשה לשבת רק מחוץ לבית קפה מסוים בתל-אביב, בגלל שהמלצרית טוענת, לגירסת הסופר שליבנה מקבלת כעובדה, שהאיש מטריד אותה ויוצר עבורה אווירה בלתי נסבלת, וליבנה מאמינה לסופר, מבלי שטרחה לדבר עם המלצרית.

כמי שמאד מחבבת את כתיבתה של נרי ליבנה וגם מזדהה איתה לא פעם, שכן הננו בערך בנות אותו גיל, אמהות לילדים (בוגרים) בני בערך אותו גיל, וסבתות לנכד רך, ושתינו גדלנו בחיפה המאד אדומה ומאד פוריטאנית באותם ימים רחוקים שככל הזקנים אני נהנית להיזכר בהם, הרגשתי מוזר מאד למקרא הטור שלה על הסופר המסכן שהורחק אל מחוץ לבית הקפה. ראשית, היה ברור שבטור הובאה רק נקודת המבט של הסופר וחבריו, ולא ניתן פתחון פה לשום צד אחר בסיפור, לא המלצרית ולא בעלי בית הקפה, ושנית, לא יכולתי שלא לשאול את עצמי, איזה אדם שנגרם לו כזה עוול ממשיך לבוא לאותו בית קפה שמנסה להרחיקו ואף שולח את חבריו להתחנן בעבורו, במקום לעשות את הדבר המובן מאליו וללכת לבית קפה אחר, שבו ירגיש רצוי יותר. הרי לא חסרים בתי קפה בתל-אביב ואין שום חובה לדבוק בבית קפה שפוגע בך שלא בצדק. דוקא ההתעקשות הזאת לבוא דוקא לבית הקפה הזה, וגרוע מכך, מה שנראה כניסיון לא מוסוה לנצל מעמד וקשרים כדי לפגוע במלצרית, שהיא צעירה מכדי שיהיו לה חברים בעיתונות שיכפישו בשמה את מי שאיננו רצוי לה, מבלי לשאול כלל את פיה, גרם לי לחשוד מאד בגירסה שהובא בטור. ואכן, לא התפלאתי כלל לקרוא את תגובתה של המלצרית, שאישרה את חשדותי: מדובר בלקוח שאיננו חלילה צובט בישבן או מציע הצעות מגונות מפורשות, אבל מציק בדרך שמתחזה ללגיטימית, כמו לשאול את המלצרית הצעירה ממנו בשנים רבות, שברור שהיא מאד מובכת מהשאלה, האם חברו סקסי לדעתה, ולהציק בלי הרף בשאלות מתחכמות כאלה. לשאול אדם שנותן לך שירות מה סקסי לדעתו או אם דבר מסוים או התנהגות מסוימת הם סקסיים לדעתו, זו בהחלט הטרדה מינית, גם אם נרי ליבנה איננה מבינה זאת למרבה הצער. השאלה מה סקסי בעיניך, או במלים אחרות, מה מגרה אותך מבחינה מינית, היא שאלה אינטימית, שאין לה מקום ביחסי לקוח ונותן שירות, וזה ממש לא מצחיק.   

כן, להטרדה יש אינספור פנים, וכל הצקה שאיננה נפסקת יכולה להפוך לגורם מטריד ביותר, גם אם לכשעצמה היא תמימה ביותר, וגם אם אין בה שום איזכור מיני. אני למשל הפסקתי לקנות אצל ירקן מסוים בשוק שנהגתי לקנות אצלו בעבר, והסיפור הוא כזה: הוא שאל אותי פעם אם אני רוצה לקנות חצילים, ועניתי לו שאני אלרגית לחצילים, מה שנכון לצערי. זה הצחיק אותו בלי גבול, ומאז בכל פעם שהגעתי לקנות אצלו, שאל אותי כשהוא מצחקק: רוצה חצילים? הרופא לא מרשה? תחילה עניתי בפשטות לא, מה שגרם לו לגעות בצחוק פרוע, ואחר כך ניסיתי פשוט להתעלם מהשאלה, אבל הוא לא הירפה ממני, ובכל פעם שהגעתי אליו פתח: רוצה חצילים? גברת, רוצה חצילים? חה חה חה, רוצה חצילים? זה אולי נשמע תמים להפליא, אבל לי הלעג הזה היה מאד לא נעים, ועוד כשהוא בא מצד בחור שיכול פחות או יותר להיות נכדי, אז הפסקתי לקנות אצלו, ולמרות שלא היה בכך שום עניין מיני, היה לי ברור שלא היה מעז ללעוג לי כך אילו הייתי גבר. הרבה מהדברים שהופכים את חייהן של נשים לבלתי נעימים נראים תמימים להפליא, ובכל זאת אינם תמימים באמת, אלא משקפים את מעמדן הנחות של נשים, ואת החוצפה שאנשים מרשים לעצמם כלפיהן רק מפני שהן נשים.

למשל הצעקה הזו שמופנית כלפי תדיר כשאני מטיילת עם הכלב שלי ברחוב, תמיד מצד גברים שהולכים ברחוב או מוציאים את ראשם מחלון המכונית, ואם להיות כנה לגמרי, תמיד במבטא מזרחי: מוכרת? מוכרת? ואל תגידו לי שמישהו חושב ברצינות שאשה שמטיילת עם כלבה מציעה אותו למכירה. לי נראה שמדובר במשהו אחר לגמרי, ושלא בכדי השאלה מתמצה במלה היחידה הזו: מוכרת? לדעתי זו צורה מתחכמת לרמוז לדברים אחרים שאשה יכולה למכור לגברים, מבלי לשאת באחריות להתבטאות פוגענית מפורשת יותר. כן, אני אשה זקנה ומסורתית שלבושה בבגדים כהים וארוכים, וכמו שאיש איננו חושב שאני מוכרת את כלבי, איש איננו חושב שאני מוכרת משהו אחר, אבל גברים מסוימים אוהבים להזכיר בדרך זו לאשה שמסתובבת לבדה ברחוב, ועוד עם כלב גדול, מה מעמדם ומה מעמדה, כדי שלא תחשוב חלילה שמותר לה פשוט להסתובב לבדה ברחוב, ממש כמו לגברים. אינני יודעת מה היו פוסקים בתי המשפט אילו נדרשו לחוות את דעתם בשאלה האם מותר לגבר להוציא את ראשו מחלון המכונית ולצעוק אחרי אשה שמטיילת עם כלב: מוכרת? הנאשם היה טוען בוודאי שהוא רק התלהב מהכלב היפה, וסתם נטפלים אליו, אבל כל אשה שצועקים אחריה ברחוב יודעת: זאת הטרדה, וזה אכן מאד מאד מטריד, וגם מבזה ומשפיל, והופך את היציאה לרחוב לחוויה בלתי נעימה. כן, יש הטרדות הרבה יותר קשות והרבה יותר מאיימות, וגם כאלה חוויתי לא מעט, אבל אני מביאה בכוונה דווקא את הדוגמאות הכביכול קלות-ערך האלה, שבכל זאת גרמו וגורמות לי עוגמת נפש ומשפיעות על הרגשתי ועל חיי, כי כמו שכתבה יפה המלצרית המוטרדת בתגובתה, הטרדה איננה רק כאשר נוגעים באיבר אינטימי או מציעים הצעה מינית מפורשת. גם הצקות מילוליות מיתממות מהסוג שתיארתי, כביכול "רק שאלתי שאלה", הופכות את חייה ואת עבודתה של אשה לבלתי נסבלים, וההיתממות לגבי טיבן המטריד והמבזה של התנהגויות כאלה, ולפגיעה שהן גורמות, היא עוול נוסף שנגרם לנשים.