ד.ה. לורנס / עטלף

עֲטַלֵּף / ד.ה. לוֹרֶנְס

בָּעֶרֶב, בְּיוֹשְׁבִי עַל מִרְפֶּסֶת זוּ,

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶש מִמַּעֲרָב, מֵעֵבֶר לְפִּיזָה, מֵעֵבֶר לְהָרֵי קַארָרָה,

שׁוֹקַעַת, וְהָעוֹלָם מֻפְתָּע...

כְּשֶׁהַפֶּרַח הֶעָיֵף שֶׁל פִירֶנְצֶה בָּעֲלָטָה

מִתַּחַת לַגְּבָעוֹת הַחוּמוֹת הַזּוֹהֲרוֹת סְבִיבוֹ...ּ

כְּשֶׁתַּחַת קִמְרוֹנוֹת הַפּוֹנְטֶה וֶקְיוֹ [הגשר העתיק]

אוֹר יָרוֹק חוֹדֵר כְּנֶגֶד הַזֶּרֶם, בֹּהַק מִמַּעֲרָב,

כְּנֶגֶד זִרְמוֹ הָאָפֵל שֶׁל הָאַרְנוֹ...

שָׂא עֵינֵיךָ, וּרְאֵה עֲצָמִים מְעוֹפְפִים

בֵּין הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה:

סְנוּנִיּוֹת עִם סְלִילֵי חוּטִים כֵּהִים תּוֹפְרוֹת אֶת הַצְּלָלִים יַחְדָּיו.

מָעוֹף בְּמַעְגָּל וּפָּרַבּוֹלָה נֶחְפֶּזֶת תַּחַת קִמְרוֹנוֹת הַגֶּשֶׁר,

הֵיכָן שֶׁהָאוֹר חוֹדֵר,

פְּנִיָּה פִּתְאוֹמִית מֵעָלָיו שֶׁל עֶצֶם בַּאֲוִיר:

טְבִילָה בַּמַּיִם.

וְאַתָּה חוֹשֵׁב:

"הַסְּנוּנִיּוֹת מְאַחֲרוֹת כָּל כָּךְ לָעוּף!"

סְנוּנִיּוֹת?ֵ

ֵ

חַיֵּי אֲוִיר אֲפֵלִים מִסְתַּלְסְלִים,

אַךְ חֲסֵרִים אֶת הַסִּלְסוּל הַטָּהוֹר...

פִּרְכּוּס, צִיּוּץ, צְמַרְמֹרֶת גְּמִישָׁה בְּמָעוֹף,

כְּנָפַיִּם מְשֻׁנָּנוֹת כְּנֶגֶד הַשָׁמַיִם,

כְּמוֹ כְּפָפָה, כְּפָפָה שְׁחוֹרָה נִזְרֶקֶת מַעְלָה בָּאוֹר,

וְנוֹפֶלֶת חֲזָרָה.ֹ

בְּהֶחְלֵט לֹא סְנוּנִיּוֹת.

עֲטַלֵּפִים!

הַסְּנוּנִיּוֹת נֶעֶלְמוּ.

בְּרֶגַע מְהֻסָּס הַסְּנוּנִיּוֹת פִּינוּ אֶת מְקוֹמָן

בַּגֶּשֶׁר הֶעַתִּיק...

חִלּוּפֵי מִשְׁמָרוֹת.

עֲטַלֵּפִים, וּזְחִילָה טוֹרְדָנִית בְּקַרְקַפְתֵּךָ

כְּשֶׁהָעֲטַלֵּפִים חָגִים מֵעַל רֹאשְׁךָ

מִתְעוֹפְפִים בְּשִּׁגָּעוֹן.

פִּיפִּיסְטְרֶלוֹ! [עטלף באיטלקית]

חֲלִילָן שָׁחוֹר עַל חָלִיל אֵינְסוֹפִי

גּוּשִׁים קְטַנִּים שֶׁעָפִים בַּאֲוִיר

וְקוֹלָם מְרֻשָׁע וְנוֹרָא עַד אֵין קֵץ.

כַּנְפֵיהֶם כְּמוֹ פּסּוֹת מִטְרִיָּה.

עֲטַלֵּפִים!

יְצוּרִים שֶׁתּוֹלִים אֶת עַצְמָם כְּמוֹ סְחָבָה יְשָׁנָה כְּדֵי לִישׁוֹן

וּבְאֹפֶן דּוֹחֶה, בְּהִפּוּךְ.

תְּלוּיִים בְּהִפּוּךְ כְּמוֹ שׁוּרוֹת שֶׁל סְחָבוֹת יְשָׁנוֹת וְדוֹחוֹת

וּמְגַחֲכִים בִּשְּׁנָתָם.

עֲטַלֵּפִים!

בְּסִין עֲטַלֵּף הוּא סִימָן לְשִׂמְחָה.

לֹא אֶצְלִי!

השיר במקור

תרגומי שירים נוספים של לורנס בבלוג חפשו תחת התגית ד.ה. לורנס.

האם הגיע נגיף הקורונה לאדם מעטלפים, שהסינים מכינים מהם מרק? בכל מקרה מתאים שירו של לורנס לימים האלה. בעת שהותו בעיר פירנצה מתבונן לורנס בעטלפים המסתחררים סביב קמרונות הגשר העתיק מעל נהר הארנו, ונהנה לגלגל על לשונו את שמו האיטלקי המתנגן של העטלף Pipistrelo, שצלילו מזכיר לו את צליל המלה האנגלית pipe שאחד ממובניה הוא חליל, אבל קולות העטלפים אינם נעימים לו, אלא מצמררים, כפי שחש כל מי שלהקת עטלפים הסתחררה מעליו בצווחות. השם האיטלקי לעטלף הוא שיבוש של שמו הלטיני vespertilio הגזור מן המלה vesper שפירושה "עֶרֶב". כך תרגם הירונימוס את המלה "עטלף" המופיעה במקרא שלוש פעמים, בספר ויקרא פרק י"א פסוק י"ט, בספר דברים פרק י"ד, פסוק י"ח, ובספר ישעיהו פרק ב' פסוק כ'. הירונימוס הלך בעקבות תרגום השבעים שאף הוא זיהה את העטלף המקראי עם היונק שאנו מכנים כיום עטלף, אלא שביוונית גזור שם העטלף מהמלה "לילה", בדומה לעוף המכונה במקרא "לילית", ולא מהמלה "ערב". מעניין החיבור שחיבר לורנס בין עטלפים וסנוניות, שכן לותר תירגם את אזכורי העטלף בתורה כ-schwalbe, סנונית, ואת שמו של העטלף בגרמנית, Fledermaus "עכבר מכונף", שמר כתרגום לתנשמת, ורק את איזכור העטלפים בספר ישעיהו תירגם Fledermauese, שכך נקרא בגרמנית היונק המעופף שאנו מכנים כיום עטלף. כפילות זו הופיעה גם אצל רש"י, וייתכן שמקורותיה קדומים. מכיוון שהמשכילים העבריים שהכירו היטב את תרגום לותר השתמשו בו כדי לתרגם חזרה לעברית את שמות החיות והעופות שהכירו בגרמנית, הכפילות אצל לותר יצרה בלבול גם אצלם, אך בסופו של דבר הכריע האיזכור בתלמוד במסכת בכורות ז' ע"ב  של העטלף כיונק, בזיהוי העטלף עם היונק המעופף המכונה כך כיום, למרות שבתלמוד תואר העטלף בטעות כיונק מטיל ביצים בדומה לעופות: "כל המוליד מניק, וכל המטיל ביצים מלקט, חוץ מעטלף, שאף על פי שמטיל ביצים מניק." וראו גם טורו של אילון גלעד במוסף "הארץ" מיום 29.1.2016. והיו בריאים.

ד. ה. לורנס / דמוקרטיה ועוד שירים

ד. ה. לורנס / דמוקרטיה

אני דמוקרט באהבי את השמש החופשית באנשים

ואריסטוקרט בשונאי אנשים רכושנים, צרי-מוחין.

אוהב את השמש בכל אדם

כשאראנה בין גבותיו

בהירה וללא מורא, גם אם זעירה.

אך כשאראה את אותם מצליחנים אפורים

כה דוחים ודמויי-גוויה, נטולי שמש כליל,

כמו עבדים מצליחים שמנים מתנודדים מכאנית,

אז אני יותר מרדיקלי, אני חפץ להפעיל גיליוטינה.

וכשאני רואה אנשים עובדים

חיוורים, עלובים ודומים לחרק, מתרוצצים

וחיים כמו כינים, על צרור נקוב

ולעולם לא מביטים למעלה,

אז אני מייחל, כמו טיבריוס, שיהא להמון רק ראש אחד

שאוכל לערוף.

אני חושב שכשאנשים הופכים נטולי שמש כליל

אסור שיתקיימו.

דברים שיצרו אנשים –

דברים שיצרו אנשים בידיים שנֵעוֹרוּ, והפיחו בם חיים רכים

נֵעוֹרִים במשך שנים במגע שהועבר אליהם, וממשיכים לזהור

שנים ארוכות.

ומסיבה זו דברים ישנים מסוימים הם נפלאים

עדיין חמים מחיי אנשים נשכחים שעשאום.

דברים שיצר ברזל –

דברים שיצר ברזל ואחוזים בפלדה

נולדים מתים, הם תכריכים,

הם יונקים מאיתנו חיים.

עד שלאחר זמן רב, כשזקנו ונטמעו בחיינו,

הם הופכים רגועים ומרגיעים, ואז אנחנו משליכים אותם.

מה שאדם יוצר –

מה שאדם יוצר ומפיח בו חיים

חי בגלל החיים שהופחו בו.

יריעת מוסלין הודית חיה חיים הודיים,

ואשת נאבאחו האורגת את שטיחה בדוגמת חלומה

חייבת לשבור את הדוגמה שבר קטן בסופה,

כך שנשמתה תוכל לצאת אליה חזרה.

אבל בדוגמה המוזרה, כמו עקבות נחש על החול, היא מותירה את אותותיה.

הערות: טיבריוס היה קיסר רומא בשנים 37-14.

נאבאחו – שבט אינדיאני ידוע בדוגמאות הייחודיות של אריגיו.

עוד תרגומים משירי לורנס:

ניצן לבן, ניצן שקד

עבודה
 

ד. ה. לורנס / ניצן לבן, ניצן שקד

ליום הולדתה של בתי ניצן, שחל בראשון בדצמבר, תרגמתי בסופו של דבר את שירו של ד. ה. לורנס "עבודה", אך חשבתי תחילה לתרגם את שירי הניצנים של ד. ה לורנס. השיר הקצר והיפה "ניצן לבן" הוא כמעט שיר יום הולדת:

ד. ה. לורנס / ניצן לבן

לְבָנָה זְעִירָה, לְבָנָה וּקְטַנָּה, כְּמוֹ פֶּרַח יַסְמִין יָחִיד,

תְּלוּיָה לְבַדָּה מֵעַל חַלּוֹנִי, בַּעַלְוַת חוֹרֶף לֵילִית.

זַכָּה כְּנִצַּת-לִימוֹן, רַכָּה כְּמֵי גֶּשֶׁם זַכִּים,

זוֹהֶרֶת, אַהֲבַת נְעוּרַי הַלְּבָנָה, שֶׁשּׁוּם חֵטְא לֹא יַכְתִּים.

אבל "ניצן שקד" של לורנס הוא שיר קשה, רחוק מאד מאווירת הנועם של "ניצן לבן", שיר קשה שנושאו הוא גלות המשורר באיטליה, במיוחד בסיציליה, מסתיו 1919 ועד חורף 1922, אז התגורר רוב הזמן בעיירה היפהפיה פונטנה וקיה, לאחר שעזב את אנגליה לצמיתות בעקבות פרשה לא ברורה בימי מלחמת העולם הראשונה, שבה נחשד בריגול לטובת גרמניה וגורש ממקום מגוריו. זו היתה חוויית הגירוש השנייה של לורנס, לאחר שבעת שהותו עם אהובתו פרידה בביתה במץ נעצר כמרגל בריטי – לא היה מנוח ללורנס בחייו: הרומן השערוריייתי שלו עם פרידה הגרמניה שהיתה נשואה למורהו ואם לילדים, וכתביו שנחשבו באנגליה הויקטוריאנית לפורנוגרפיים, דנו אותו לאובדן מולדתו, ומאז 1919 הפך לגולה ונודד מתמיד, ניסיונותיו בשנת 1923 לשוב לאנגליה ולאחר מכן להתיישב בארצות-הברית, לא עלו יפה, והוא שב לאיטליה, וליד פירנצה חי עד מותו משחפת בטרם מלאו לו 45. לעתים מתוארים גלותו ונדודיו של לורנס כבחירה רומנטית של משורר צמא לנופים אקזוטיים, אבל נדמה שהאמת רחוקה מכך: הגלות והנדודים הבלתי פוסקים העשירו מאד את יצירתו, אך פגעו קשות בפרנסתו ובבריאותו וכנראה שהביאו למחלתו ולמותו המוקדם.

בשירו רב-העוצמה "ניצן שקד" המתאר את פריחת השקד המוקדמת בסיציליה כבר בחודש דצמבר, נותן לורנס ביטוי לכאב הגלות, בדומה לכאב העצים שנעקרו ממולדתם, "כמו להבים שהוצאו ולא הושבו לנדנם, נחרצו והשחירו", כמו גם להתפעמותו מכוח החיים והפריחה של העצים העירומים שטרם לבלבו, וגזעיהם החשופים מעלוה דומים בעיניו כעשויים מברזל, דימוי שמופיע גם בשיר "עצי שקד עירומים", שאת תרגומו אביא בהמשך, שיר שנכתב אף הוא, כנראה במועד מוקדם יותר, בהשראת אותו חיזיון של עצי שקד עירומים בסיציליה, וחולק כמה דימויים עם "ניצן שקד", כך שיש בו כדי להבהיר במעט כמה מן הדימויים הקשים להבנה בשיר זה. "ניצן שקד" נכתב ככל הנראה בתקופת חג המולד, ובין דימוייו החזקים מופיע ישו בגת שמנים, המקום שבו נתפס, ישו הצלוב המת והקם לתחייה מתגלם בפרחי השקד המנצים על הגזעים והענפים העירומים מעלוה, שלבם האדום נקשר בדמו של ישו הצלוב, ופריחתם בתחייתו לאחר הצליבה. העירום של העץ ולבו המתגלה של הפרח נקשרים הן לדמו, והן לעירומו של ישו הצלוב, אך נושאים גם מסר ארוטי שמשוטט בין שבריריות של עירום גברי לניצן שלבו אדום כדימוי של איבר מין נשי, ואולי אף נרמזת בו זהותו המינית המורכבת של לורנס, כמו גם חוויית הרדיפה והיסורים שלו עצמו, ותקוותו לפריחה מחודשת בגלותו, כניצן השקד.

ד. ה. לורנס / ניצן שקד

אֲפִילוּ בַּרְזֵל יָכוֹל לִצְמוֹחַ,

אֲפִילוּ בַּרְזֶל.

זֶהוּ תּוֹר הַבַּרְזֶל,

אַךְ הָבָה נִתְעוֹדֵד

לִרְאוֹת בַּרְזֶל נִשְׁבָּר וּמֵנֵץ

לִרְאוֹת בַּרְזֶל חָלוּד מִתְנַשֵּׁף בְּעַנְנֵי פְּרִיחָה.

עֵץ הַשָּׁקֵד

קְרָסֵי בַּרְזֶל עֵירוֹמִים שֶׁל דֶצֶמְבֶּר צוֹמְחִים מִן הָאֲדָמָה.

עֵץ הַשָּׁקֵד

שֶׁכְּמוׁ נָחָשׁ יוֹדֵעַ אֶת הַקַּטְלָנִי שֶׁבָּרְעָלִים,

בִּמְּרִירוּת עִלָּאִית.

עַל הַבַּרְזֶל וְעַל הַפְּלָדָה

פְּתִיתִים מוּזָרִים כִּפְתִיתֵי שֶׁלֶג, פִּסּוֹת מוּזָרוֹת שֶׁל שֶׁלֶג,

פֵּירוּרִים מוּזָרִים שֶׁל שֶׁלֶג נָמֵס.

אַךְ טָעוּת בְּיָדְךָ – הֵם אֵינָם מִן הַשָּׁמַיִם

מִתּוֹךְ הַבַּרְזֶל, וּמִתּוֹךְ הַפְּלָדָה,

הֵם אֵינָם צוֹנְחִים מִן הַשָּׁמַיִם, אֶלָא פּוֹרְצִים מַעְלָה,

בְּאֹרַח מוּזָר פּוֹרְצִים מַעְלָה מִן הַדְּחִיסוּת הַתַּת-קַרְקָעִית

לְאֹרֶךְ הַבַּרְזֶל, אֶל הַפְּלָדָה הַחַיָּה

בִּשְּׁנָצֵי וָרוֹד-עַז וּפְתִיתֵי שֶׁלֶג וָרוֹד-חִוֵּר

מַצִּיגִים לָעוֹלָם בְּשׂוֹרָה נַעֲלָה.

לֹא, אֵיזֶה לֵב שֶׁל אֱמוּנַת-עַל עֲנוּגָה,

שׁוֹבֵר-בַּרְזֶל,

חֲרָבוֹת חֲלוּדוֹת שֶׁל עֲצֵי שָׁקֵד.

עֵצִים סוֹבְלִים, כְּמוֹ גְּזָעִים, לְא­ֹרֶךְ דוֹרוֹת.

הֵם נוֹדְדִים וְגוֹלִים, חַיִּים דוֹרוֹת בַּגָּלוּת.

כְּמוֹ לְהָבִים שֶׁהוּצְאוּ וְלֹא הוּשְׁבוּ לִנְּדָנָם, נֶחְרְצוּ וְהִשְׁחִירוּ,

הָעֵצִים הַנָּכְרִים בְּאַרְצוֹת נֵכָר, וּבְכָל זֹאת –

לֵב הַנִּצָּן,

לֵב הַנִּצָּן הַבִּלְתִּי מִתְכַּלֶה!

הַבִּיטוּ בַּגֶּפֶן הַשַּׁבְרִירִית הַמְּצֻלֶּקֶת, שֶׁאֵין שַׁבְרִירִי וּמְצֻלָּק מִמֶּנָּה,

אַךְ צְפוּ בָּה מְטִילָה עַצְמָה חוּצָה לָאָרֶץ

בִּנְּטִישָׁה רַעֲנָנָה שֶׁל הַגֶּדֶם הַפָּצוּעַ הַקָּטָן.

אֲפִילוּ אֶת תְּאֵנַת הַגּוּמִי הָעַקְשָׁנִית, הַנּוֹחָה לְרַצּוֹת,

אֶפְשָׁר לִמְּנֹעַ מִלִּגְדֹל, אַךְ הִיא תִּפְרֹץ וְתִתְרַבֶּה כְּמוֹ גִּדּוּל עַד אַרְכָנוּת.

וְעֵץ הַשָּׁקֵד, בַּגָּלוּת, בְּתוֹר הַבַּרְזֶל!

זוֹ הָאָרֶץ הַדְּרוֹמִית הָעַתִּיקָה שֶׁמִּמֶּנָּה נֶאֱפוּ הַכַּדִּים, הָאֲגַרְטָלִים, הַמַּכְתֵּשִׁים,

הַצַּפָּחוֹת, הַקַּנְקָנִים וְהַגָּבִיעַ פְּתוּחַ-הַלֵּב,

סוֹמֶרֶת כָּעֵת עִם הַבַּרְזֶל שֶׁל עֵץ הַשָּׁקֵד.

בַּרְזֶל, אֲבָל בִּלְתִּי-נִשְׁכָּח

בַּרְזֶל שֶׁבְּלִבּוֹ הָשָּׁחוֹר,

לֵב-שַׁחַר פּוֹעֵם לָעַד, עָטוּף בַּרְזֶל כְּנֶגֶד הַגָּלוּת, כְּנֶגֶד הַזְּמַנִּים.

רְאוּהוּ עוֹלֶה בַּנִּצָּן

מִן הַלֵּב הַזּוֹכֵר שֶׁלֶג

בְּיַנוּאַר אֲרוֹךְ הַלֵּילוֹת,

בַּלֵילוֹת הָאֲפֵלִים הָאֲרֻכִּים שֶׁל כּוֹכַב הָעֶרֶב, וְכוֹכַב אַבְרֵק, וְרוּחַ הַשֶּׁלֶג מִן הָאֶתְנָה

בַּלַּיְלָה הָאָרוֹךְ.

מֵזִיעַ אֶת טִפּוֹת דָּמוֹ בַּלַּיְלָה הָאָרוֹךְ בְּגַת שְׁמָנִים,

לַנִּצָּן, לַגַּאֲוָה, לְנִצְחוֹן-דְּבַשׁ, לְזֹהַר יָחִיד בְּמִינוֹ.

הוֹ, תֵּן לִי אֶת עֵץ הַחַיִּים בַּנִּצָּן,

וְאֶת הַצְּלָב מַצְמִיחַ אֶת פְּרָחָיו הַנַּעֲלִים וּנְטוּלֵי הַפַּחַד!

מַשֶׁהוּ בְּכוֹכַב הָעֶרֶב, בְּרוּחַ הַשֶּׁלֶג, בַּלֵּילוֹת הָאֲרֻכִּים-אֲרֻכִּים,

מַקְנֶה בְּוַדַּאי לַשָּׁקֵד בִּטָּחוֹן,

זִכָּרוֹן כָּלְשֶׁהוּ שֶׁל אֲרָצוֹת רְחוֹקוֹת, שְׁטוּפוֹת שֶׁמֶש,

כָּךְ שֶׁהָאֱמוּנָה בְּלִבּוֹ שׁוּב מְחַיֶּכֶת,

וְדָמוֹ הוֹמֶה בְּאוֹתָה שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מֵהָכִיל שֶׁל אֱמוּנָה שֶׁנִתְאַשְׁרָה בַּשֵּׁנִית,

וְדַם גַּת שְׁמָנִים בַּבַּרְזֵל נִשְׁפָּךְ, מִתְגַּלֶּה, מִתְגַּלֶּה,

נִגְלַל כַּפְּנִינָה אֶל עֲדִינוּת הַנִּצָּן.

וּבְהַנָּצָה גְּדוֹלָה וּקְדוֹשָׁה צוֹעֵד קָדִימָה, פּוֹרֵץ בְּצַעַד אֶחָד,

עֵץ עֵירוֹם שֶׁל נִצָּן, כַּחָתָן רוֹחֵץ בְּטַל, עֵירוֹם מִכְּסוּת,

עֵירוֹם שַׁבְרִירִי, עֵירוֹם מֻחְלָט,

לְיִלְלַת הַלַּיְלָה הַיְּרוּקָה שֶׁל כּוֹכַב הַכֶּלֶב, לָרוּחַ מֻּכַת הַשֶּׁלֶג שֶׁל הָאֶתְנָה,

לְשֶׁמֶש יָנוּאַר הַנִּדְמֵית כְּלוֹהֶטֶת.

חֲשֹׁב עָלָיו, מִמּוּצָקוּת הַבַּרְזֶל

לְהָעֵז פִּתְאֹם לָצֵאת עֵירוֹם, בִּשְּׁלֵמוּת הַנִּצָּן, מֵאֲחוֹרֵי חֲלֻדַּת הַחֶרֶב.

חֲשֹׁב, לַעֲמוֹד שָׁם בְּעֵירוֹם מָלֵא, מְחַיֵּךְ,

עִם כָּל רוּחַ הַשֶּׁלֶג, וּבֹהַק הַשֶּׁמֶש, וְשִׁיר הַחֲתֻנָּה הַמְּיַלֵּל שֶׁל כּוֹכַב הַכֶּלֶב.

הוֹ, גּוּף דְּבַשׁ יְפֵהפֶה,

הָנֵץ מִן הַבַּרְזֶל,

אָדוֹם הוּא לִבְּךָ.

עָנֹג-שַׁבְרִירִי, גּוּף-חַיִּים עָנֹג-שַׁבְרִירִי,

כָּל הָעֵת נְטוּל-פַּחַד יוֹתֵר מִבַּרְזֶל,

וְכָל כָּךְ יוֹתֵר גֵּאֶה, כָּל כָּךְ מָלֵא בּוּז לְכָל רְתִיעָה.

בַּמֶּרְחַק כִּדְּמוּת כְּפוֹר, כִּדְּמוּת רוּחוֹת רְפָאִים כְּסוּפוֹת מִתְקַבְּצוֹת עַל הַר יָרוֹק,

כִּדְּמוּת כְּפוֹר מִסְתּוֹרִית.

קוֹרֵן קְרִינָתוֹ בַּגַּן

עִם גּוּף כְּמוֹ רֶסֶס, עָנֹג כַּשַׁחַר וּמִתְבּוֹנֵן

בְּכָזֶה בִּטָּחוֹן בִּלְתִּי-מְנֻצָּח, בְּחִיּוּךְ עָנֹג,

לַהַב חֶרֶב נוֹלַד.

מַפְתִּיעַ,

שׁוּם גְּבוּלוֹת לֹא הוּגְדְּרוּ.

נֶעֱלָם וּמוֹפִיעַ בְּמַפְתִּיעַ,

הָעֵץ הוּא אֱלֹהִים חַיִּים,

אֵינוֹ חָרֵד מִדָּבָר, חֶדְוַת חַיִּים בְּלִבּוֹ,

בְּתוֹךְ בַּרְזֶל וְעָפָר.

קְשָׁרִים שֶׁל וָרוֹד, שֶׁל כָּסוּף כַּדָּג,

בַּשָּׁמַיִם, בְּשָׁמַיִם כְּחוּלִים כְּחוּלִים,

אִלֵּם, מְאֻשָּׁר, קוֹרֵן, גּוּפוֹ דְּבַשׁ,

אָדוֹם בְּלִבּוֹ,

אָדוֹם בְּלִבּוֹ,

קָשׁוּר בַּשָּׁמַיִם מֵעַל הָאוֹר הַצָּלוּל.

פָּתוּחַ.

פָּתוּחַ.

פָּתוּחַ לִרְוָחָה פִּי חָמֵשׁ.

פָּתוּחַ לִרְוָחָה פִּי שֵׁש.

וְנָתוּן, וּמֻשְׁלָם,

וְאָדוֹם בִּלְבָבוֹ עִם כְּאֵב הַלֵּב הָאַחֲרוֹן,

וְנִרְאֶה כְּאוּב-לֵב.

ד. ה. לורנס / עצי שקד עירומים

עֲצֵי שָׁקֵד רְטוּבִים, בַּגֶּשֶׁם,

כְּמוֹ בַּרְזֶל פּוֹרְצִים בְּעוֹז מִן הַקַּרְקַע,

גִּזְעֵי שָׁקֵד שְׁחוֹרִים, בַּגֶּשֶׁם,

כְּמוֹ כְּלֵי בַּרְזֶל מְעֻקָּמִים, כְּעוּרִים, מִתּוֹךְ הַקַּרְקַע,

מִן הַפְּלוּמָה הָעֲמוּקָה, הָרַכָּה, שֶׁל יְרַק-הַחוֹרֶף בְּסִיצִילְיָה,

עֵשֶׂב-קַרְקַע בִּלְתִּי-אָכִיל,

גִּזְעֶי שָׁקֵד מְעֻוָּתִים, מַשְׁחִירִים, אֲפֵלִים כְּבַרְזֶל, מְטַפְּסִים עַל הַמִּדְרוֹנוֹת.

עֵץ שָׁקֵד, תַּחַת סוֹרְגֵי הַמִּרְפֶּסֶת,

גֶּזַע בַּרְזֶל שָׁחוֹר, חָלוּד,

אֶת עֲנָפֶיךָ הַדַּקִּים הֵתַכְתָּ יָפֶה,

כְּמוֹ פְּלָדָה, כְּמוֹ פְּלָדָה רְגִישָׁה בָּאֲוִיר,

פְּלָדָה רְגִישָׁה, אֲפוֹרָה, אֲזוֹבְיוֹן,

מִתְפַּתֶלֶת מַעְלָה דְּקִיקָה וּשְׁבִירָה בִּדְּמוּת פַּרַבּוֹלָה.

מַה אַתָּה עוֹשֶׂה בְּגֶשֶׁם דֶצֶמְבֶּר?

הָאִם בִּקְּצָווֹת הַפְּלָדָה שֶׁלְךָ יֵשׁ רְגִישׁוּת חַשְׁמָלִית מוּזָרָה?

הָאִם אַתָּה מְגַשֵּׁשׁ אַחַר הַשְׁפָּעוֹת חַשְׁמָלִיּוֹת בָּאֲוִיר,

כְּמוֹ מַנְגְּנוֹן מַגְנֵטִי מוּזָר?

הָאִם אַתָּה מְקַבֵּל הוֹדָעוֹת, בְּצֹפֶן מוּזָר כָּלְשֶׁהוּ,

מֵחַשְׁמָל זְאֵבִי תּוֹעֶה בַּשָּׁמַיִם, שֶׁתָּמִיד אוֹרֵב לְיַד הָאֶתְנָה?

הָאִם תַּאֲזִין לִלְחִישַׁת הַגָּפְרִית בָּאֲוִיר?

הַתִּשְׁמַע אֶת מַבָּעֶיהָ הַכִּימִיִּים שֶׁל הַשֶּׁמֶשׁ?

הָאִם אַתָּה מְטַלְפֵּן לְנַהֲמַת הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ?

וְהָאִם מִכָּל זֹאת יַחַד, אַתָּה מְחַשֵּׁב חִשּׁוּבִים?

סִיצִילְיָה, סִיצִילְיָה שֶׁל דֶצֶמְבֶּר בְּגֶשֶׁם שׁוֹטֵף,

עִם בַּרְזֵל מִסְתָּעֵף בְּשָׁחוֹר, חָלוּד כְּכֵלִים יְשָׁנִים, מְעֻקָּמִים,

וּמִתְנוֹפֵף וּמִתְכּוֹפֵף מֵעַל פְּלוּמַת קַרְקַע חוֹרְפִּית

מְטַפֵּס עַל הַמִּדְרוֹנוֹת

שֶׁל יָרוֹק רַךְ בִּלְתִּי-אָכִיל!

ועם עצי השקד העירומים של דצמבר, בסיציליה של ד. ה. לורנס, אני נפרדת עמכם משנת 2016, ועוברת אל לילות החורף הארוכים של ינואר, תחת כוכב אברק הירוק, הוא כוכב הכלב, בתקוה לשנת 2017 נפלאה לכולנו.