אהבה ונועם

 

אתמול, לראשונה מזה זמן רב, הרגשתי התרוממות רוח, גם בגלל שנועם בתן המקסים זכה במקום השני באירוויזיון בצדק גמור, וגם בגלל שבמקום הראשון זכתה דארה מבולגריה שתמכה בנועם, ובכלל אני אוהבת שמדינות ממזרח אירופה זוכות, בכל זאת המשפחה שלי משם, וכמו שאורי לוי התרגש כשאמרו לו שבולגריה אולי תזכה והוא מיד רצה להצביע עבורה, אני רציתי להצביע לאוקראינה, והצטערתי שהיא לא קיבלה יותר קולות, כי השיר שלה היה יפה מאד ואהבתי את כל ההופעה שלה, אבל גם בולגריה זה טוב, והשיר של דארה היה מדליק וגם דארה בעצמה. שמחתי שישראל קיבלה לא מעט נקודות מהשופטים – למרות שחשבו שהם יהיו נגדנו, ועוד יותר נקודות מאזרחי אירופה, וזה בטוח לא רק יהודים, כי השיר שישראל שלחה היה פשוט אחד השירים הכי יפים בתחרות, ונועם בתן זמר נהדר, וזה היה פשוט צודק, ולפעמים קורה מה שפשוט צודק. אני חושבת שהרבה אנשים באירופה הרגישו שהיחס לישראל לא צודק, וזה לא אומר שישראל מתנהגת בסדר. הפרעות שהמתנחלים פורעים בפלשתינים בגיבוי הממשלה הן מזעזעות ובלתי נסלחות, ומזכירות את ההתנהגות של החמאס, ומי שמתנהג ככה בסוף נענש, אבל המדינות שרוצות לסלק אותנו מהאירוויזיון הן לאו דוקא מדינות טובות ומוסריות. ספרד גירשה את היהודים שלה, וזה היה לפני חמש מאות שנה, אבל אי אפשר לשכוח את זה, מה גם שספרד היתה בת ברית של היטלר, גם אם בסופו של דבר לא הצטרפה איתו למלחמה, והזמינה את הנאצים להפציץ את הבסקים בגרניקה ובעוד עיירות, ותמיד מכריזה שעם אחד לא יכול לשלוט בעם אחר, אבל בעצמה שולטת יפה מאד בקטלונים ובבסקים ומסרבת בתוקף לתת להם עצמאות, ובהולנד פעלה מפלגה נאצית שסייעה לנאצים ללכוד את יהודי הולנד, כי היהודים בהולנד די התבוללו, אבל הנאצים ההולנדים עזרו לנאצים הגרמנים לזהות ולשלוח אותם אל מותם, ויותר ממאה אלף יהודים מתוך מאה וארבעים אלף יהודי הולנד נרצחו בשואה, וההולנדים מעמידים פנים שכולם היו כמו המצילים של אנה פרנק, אבל היו הרבה יותר משתפי פעולה ממצילים, ועוד לא הגיע הזמן שהם יוכלו להחרים את ישראל במצפון נקי. גם אירלנד היתה באופן רשמי נייטרלית, אבל רוב האירים תמכו בנאצים, בגלל שהם סבלו מהבריטים, אבל זה לא תירוץ, וכך גם איסלנד שהיתה רשמית נייטרלית אבל הנאצים הסתובבו שם חופשי, מה שגרם לבריטים לכבוש אותה כבר במאי 1940, לפני שהנאצים יתבססו שם. וסלובניה, שאני מודה שהפרישה שלה מהתחרות בגלל השתתפות ישראל הכי הפתיעה אותי, היא מדינה חדשה שהיתה עד 1989 חלק מהפדרציה היוגוסלבית, ואז פרשה בתמיכת קנצלר גרמניה הלמוט קוהל, שגם קנצלר אוסטריה פרנץ ורניצקי וגם נשיא צ'כיה וצלב האוול הזהירו אותו שהתפרקות יוגוסלביה תגרום לאסון נורא, אבל הוא לא שעה להם, ואכן פרצה ביוגוסלביה מלחמת אזרחים מחרידה, שהמערב האשים בה את הסרבים, אבל המערב הוא זה שהרס את יוגוסלביה והביא עליה את האסון. גם לנו יש ראש ממשלה שלא מקשיב לאזהרות ומביא עלינו אסון אחר אסון ואחר כך טוען שהוא מציל אותנו, למרות שאנחנו ממש לא מרגישים שהצילו אותנו, אנחנו בעיקר מרגישים שהביאו עלינו אסון אחר אסון, ואחרי אסון השביעי באוקטובר ושנתיים של מלחמה שהסתיימה רק באוקטובר האחרון כשכולנו עם הלשון בחוץ, הביאו עלינו עוד מלחמה, כשרק התחלנו להשתקם ממה שעבר עלינו, מלחמה לא חוקית עם מטרות לגמרי לא ריאליות, והצפון שהיו לו כמה חודשי שקט עכשיו שוב בוער ותושביו נאנקים תחת טילים ורחפנים קטלניים, וכל העולם סובל מסגירת מיצר הורמוז, ואיש איננו יודע איך לצאת מהבוץ שטראמפ ונתניהו השקיעו אותנו בתוכו, וכל מה שהם יודעים זה לנסות לגרור אותנו לעוד מלחמה, שרק תביא עלינו עוד מוות וסבל. אתמול נהרג סרן מעוז ישראל רקנטי, רק בן 24, שהיה אמור להתחתן בעוד חודש, והוא החייל העשרים שנהרג במלחמת השחצנות הזאת, שחוץ מעוד מוות וסבל לא הביאה איתה שום הישג אלא ההיפך מכך, ואם לא היו מבעירים לשוא את המלחמה הזו, סרן מעוז ישראל היה רוקד בחתונתו ומקים בית בישראל, ולרב ביטון מבית שמש היתה משפחה מאושרת עם ארבעה ילדים, ששלושת הגדולים ביניהם נהרגו במלחמה מטיל, כאילו לא היה די בשנתיים של מלחמה איומה, ועדיין ממשלת ישראל, שיושבת בה חבורת משתמטים ועבריינים, משתוקקת לעוד מלחמה, שילדים של אחרים ימותו בה, וממשלת הדמים חושבת שכך הם יישארו בשלטון. אבל כמו באירוויזיון שגם האיומים וגם ההימורים לא צלחו, ובסופו של דבר נעשה צדק, יכול להיעשות צדק גם בבחירות, וכמו ששיח השנאה לישראל לא הצליח, ואפילו קומם אנשים, והרבה ספרדים והולנדים ואחרים כעסו על הממשלות שלהם שלקחו מהציבור שלהם הזדמנות לאהוב ולשמוח בעולם מלא שנאה ורוע, גם שיח השנאה לערבים של ממשלת ישראל פשוט לא יצליח, וכוונות הרשע שלהם לסגור את תאגיד השידור ולסגור את גלי צה"ל שכל כך הרבה אנשים אוהבים, ומביאים לכל כך הרבה אנשים הנאה ונחמה, תסוכלנה, כי אמנם באירוויזיון מיוצגות מדינות, שלחלק מהן יש ממשלות איומות ונוראות, אבל השירים והשמחה הם של האנשים הפשוטים, שלא רוצים לשלוט בתאגיד ולא רוצים להחרים אף אחד, אלא להשתתף ולשמוח, ואתמול הם ניצחו, האנשים שרוצים לשמוח ושאף אחד לא ימות סתם במלחמות מיותרות, ונקוה שהם ינצחו שוב, בספטמבר או באוקטובר, או מתי שזה לא יקרה, וזה יהיה פשוט צדק, שזה מה שצריך לקרות – שמי שמביא שנאה ומוות וסבל יסולק, ומי שרוצה רק לעשות טוב ולשמח ינצח, כי לא רק לרוע, גם לאהבה ולשמחה ולרצון הטוב יש כוחות, שיכולים לגבור על הרוע, וצריך לחזק אותם ולהאמין בהם.

מצעד השנואים

 

כששמעתי את הדיונים המלומדים על הפער בין הניקוד הקמצני שהעניקו צוותי השופטים באירוויזיון לבין הניקוד המחמיא שהעניק הקהל לשיר הישראלי, נזכרתי בדברים שאמרה לי לפני שנים רבות חברה שגדלה בצרפת, ושבה לשם בשליחות. אחרי שבעלה סיפר איך כשהוא מטייל ברחוב עם ארבעת ילדיהם שואלים אותו אם כולם שלו, היא אמרה: "הם לא אוהבים אותנו. בינם לבין עצמם הם אומרים שעדיף יהודים על ערבים, אבל הם לא אוהבים אותנו." ככה למדתי שיש היררכיה של שנאות: את היהודים שונאים באירופה, את הערבים יותר. גם מישל וולבק שמבקר כעת בישראל, והתראיין לתכנית התרבות של קובי מידן, מגנה את הסלחנות בחוגים אינטלקטואלים בצרפת כלפי האיסלמיסטים, ומשבח את ישראל שלדעתו נוהגת במוסריות גם בעת מלחמה. לצערי אני יודעת שישראל איננה נוהגת במוסריות בעת מלחמה, והורגת כעת מדי יום עשרות אזרחים עזתים חפים מפשע. אני יודעת גם שרוב הציבור הישראלי מייחל לסיום המלחמה, והממשלה היא זו שדוחפת להמשיך בלחימה, משיקולי הישרדות. אני יודעת גם שסלחנות כלפי איסלמיסטים הרבה פחות נפוצה בצרפת מכפי שטוענים לעתים. רוב הצרפתים מפחדים מאד מהטרור האיסלמי, במיוחד מאז מעשי הרצח המחרידים בינואר 2015 במערכת העיתון "שרלי הבדו", כששנים עשר מעובדי העיתון נרצחו בתגובה לקריקטורות בעיתון שלעגו לנביא מוחמד, ובנובמבר אותה שנה בתיאטרון הבטקלאן ובמקומות נוספים, כשמאה ושלושים איש שבאו לקונצרט של להקת רוק נרצחו על ידי טרוריסטים איסלמים, בפיגוע שמזכיר מכמה בחינות את הרצח בפסטיבל הנובה. פיגועים אלה השפיעו מאד על דעת הקהל הצרפתית, שמעולם לא אהדה את הערבים, אבל לאחר הפיגועים זיהתה את המהגרים הערבים עם טרור איסלמי. מלבד הפיגועים היו גם אירועי התפרעות באזורי המהגרים בפריז, כולל שריפה המונית של מכוניות. כמובן היו גם מקרי רצח של יהודים באשר הם יהודים, מה שלא הפחית מהאימה שהטילו מקרים כאלה על השכנים הצרפתים.

ההפגנות הפרו-פלשתיניות בצרפת ובאנגליה הן בעיקר הפגנות של מהגרים פלשתינים או ערבים מארצות אחרות, לעתים גם בני מהגרים. הן מפחידות מאד יהודים וישראלים, אבל הן מפחידות גם את הצרפתים והבריטים ושאר עמי אירופה. ההגירה הערבית והאיסלמית בפרט נחשבת להגירה בעייתית יותר מהגירה של סינים, למשל, שנחשבים לאוכלוסיה שקטה, חרוצה ושומרת חוק, ואולי היא באמת כזאת. גם מפלגות הימין הקיצוני המשגשגות בכל אירופה, מפנות את עיקר התעמולה העוינת כלפי הערבים, והערבים המוסלמים בפרט. יש ישראלים שמתפעלים מכך. אבל הימין הקיצוני משמר הרבה מהסנטימנטים הנאצים והפשיסטים ונוטה מאד להכחשת השואה, כך שאהדה שמובעת לעתים מצד אנשי ימין קיצוני כלפי ישראל, היא לא פעם אהדה מפוקפקת.    

אפשר כמובן למצוא סיבות אובייקטיביות להצלחתה של יובל רפאל באירוויזיון: הופעה יפה ואלגנטית, שיר יפה עם מסר חיובי, מבוצע בכשרון רב, כולל שירה באנגלית ובצרפתית שלפחות אחת מהן מובנת לרוב הצופים, התייחסות רצינית לאירוויזיון, שבין צופיו הוותיקים יש אי נחת מהעברת הדגש ממוסיקה מלודית שמושכת את הלב ומלים בעלות משמעות למופע של פירוטכניקה, שהמוסיקה נדחקת בו לשוליים, וגם מהוולגריות והזנותיות שהשתלטו על חלק מההופעות, שהלכו רחוק עם השתטות וגם תפלות וחדלו לשעשע. לא רק השיר הישראלי, גם הזמרת היווניה ששרה על אסונם של בני עמה, וגם השירים של צרפת, שווייץ ואוסטריה, שהגישו הופעה רצינית יותר, זכו להצלחה. אני מקווה שאלה לפחות חלק מהסיבות להצלחת השיר הישראלי. הלוואי שהייתי מאמינה שאלה הסיבות היחידות להצלחה. אבל כנראה אלה אינן הסיבות היחידות. כנראה שבמשחק סכום האפס את מי שונאים יותר, את ישראל או את הערבים, מעדיפים רבים מהאירופים לתמוך במי שמזוהים עם מלחמה בערבים, גם אם אינם אהובים במיוחד בזכות עצמם. לא כדאי לסמוך יותר מדי על האהדה הזו, שמקורה בשנאה למישהו אחר, שמפחיד את האירופים יותר מהיהודים. יובל רפאל ראויה להערכה בזכות עצמה – בזכות כשרונה ובזכות אומץ לבה, בזכות דבריה שהניצחון האמיתי הוא השבת החטופים, שאולי בשל אמירה זו נחסכה ממנה שיחת טלפון עם ראש הממשלה הקטנוני והנקמני ועלוב הנפש. אבל מה היו מניעיהם של המצביעים שתמכו בה, אולי עדיף שלא לדעת, כי אולי תהם לא נבעו רק מאהבת מרדכי.

ניצחון באירוויזיון

מאד שמחתי והתרגשתי מנצחונה של נטע ברזילי באירוויזיון, והתקשיתי להירדם באותו לילה. רק בחצי הגמר ראיתי אותה לראשונה מופיעה, ונוכחתי כמה ההופעה שלה סוחפת ומלהיבה, וגם אי אפשר היה להתעלם מהעובדה שהיא מאד שונה מכל הזמרות האחרות שהופיעו, וגם מן הזמרים. אולי היה עדיף אם היו מסתפקים בשמחה הספונטנית שפרצה באותו לילה, ולא מתעקשים לארגן עוד מסיבת ניצחון בעיתוי מאד לא מוצלח, אבל השמחה של רוב הישראלים על הניצחון באירוויזיון, וגם על העברת שגרירות ארצות-הברית לירושלים, היא שמחה לגמרי מובנת ולגמרי מוצדקת. ולא, הניצחון של נטע ברזילי באירוויזיון איננו מוכיח שאין באירופה אנטישמיות, כפי שהניצחון של ברק אובמה בארצות-הברית לא הוכיח שאין בארצות-הברית גזענות כלפי שחורי-עור, כולל שחורי-עור למחצה. ההוראה, שחור על גבי לבן, למנחות האירוויזיון, שלא לפנות לישראל, כפי שפנו לכל המדינות, באיזכור שם הבירה, שלא לומר "ערב טוב, ירושלים" אלא "ערב טוב, ישראל", בקטנוניות האופיינית כל כך לאירופים, היא לגמרי אנטישמית, לגמרי נוצרית, לגמרי מתעקשת להשפיל את היהודים ולא להתייחס אליהם כמו לכל העמים, שהרי ברוצחי האלהים מדובר, ואלה אינם רשאים לשלוט בירושלים, עיר שהנצרות מייעדת לשלטון הכנסיה הנוצרית והאיסלם לשלטון המוסלמים, לא מפני שלאלה או לאלה היתה אי פעם זיקה טבעית כלשהי לירושלים, כשם שיש לעם היהודי, אלא מפני שאלה וגם אלה פעלו תמיד לגזול את ירושלים מהיהודים ולנכס אותה לעצמם, ולכן אינם יכולים לשאת בשום אופן את הריבונות היהודית בירושלים וכל ביטוי להכרה בריבונות הזו. זעמם של האירופים על העברת השגרירות האמריקאית, והכינוי "מהומות השגרירות" למהומות שהחמאס החל לחולל שבועות קודם לכן בהקשר של שבעים שנה להקמת מדינת ישראל ולאו דוקא בהקשר להעברת השגרירות, כמו גם ההתקפות על ישראל בהקשר של הרג הפלשתינים בעזה, שהכריזו מראש כי כוונתם לפרוץ את הגדר ולעלות על ירושלים, הכרזה שהיא הכרזת מלחמה על ישראל לכל דבר, כולם קשורים בכך שהעברת השגרירות האמריקאית לירושלים וההכרה בה כבירת ישראל, כמובן בחלקה המערבי של העיר, ששימש כבירת ישראל מאז 1948, נטלה מן האירופים את הכלי העיקרי שבאמצעותו מנעו מישראל מעמד של מדינה ככל המדינות. לא רק אבו מאזן טוען שהיהודים אינם עם אלא דת בלבד. רבים מהאירופים מחזיקים בטענה נוצרית מסורתית זו, וטוענים שהיהודים קיבלו מדינה כפיצוי על השואה, טענה שלמרבה הצער גם הנשיא אובמה חזר עליה, ובניגוד למה שחושבים יהודים רבים, זו טענה שנועדה לשלול את זכות היהודים להגדרה עצמית ככל העמים, ולהציג את מדינת ישראל כחסד שנעשה ליהודים ולא כמימוש של זכות שעומדת לכל העמים, ולכן כמדינה שזכות קיומה מותנית בחסדם של העמים האחרים.

אם לברק אובמה ולתומכיו היו שמונה שנות חסד בטרם היכתה הגזענות את מכת הנגד שלה והעלתה לשלטון את דונלד טראמפ, לישראל בקושי היה לילה אחד של חסד: מיד החלו מאמצים למנוע את קיום האירוויזיון בירושלים או בכלל בישראל, ואינני מאמינה שהרג הפלשתינים בגבול עזה הוא הסיבה לכך. לכל היותר זה התירוץ, לניצחון ישראלי שאירופה ניסתה למנוע ללא הצלחה. כי אינני מאמינה שרק המנחות קיבלו הוראה שלא לומר ערב טוב ירושלים. אני מאמינה שגם השופטים במדינות מסוימות הונחו שלא להצביע לישראל. זו ההצבעה הפתוחה של הצופים שטרפה לצערם את הקלפים, ומי שהורה שלא לומר ירושלים, ימשיך לנסות למנוע את עריכת האירוויזיון בירושלים, או בכלל בישראל.

דוקא ההקשר הזה שמקורו בצירוף מקרים גמור, קיום תחרות האירוויזיון ונצחונה של נציגת ישראל באירוויזיון יומיים לפני העברת שגרירות ישראל לירושלים ולפני מלאת שבעים שנה להקמת מדינת ישראל, דוקא המאמץ האירופי לקשור בין תחרות מוסיקה פופולארית שמתיימרת להיות טהורה מפוליטיקה והוגנת לכל משתתפיה, לבין אירועים פוליטיים, ולהשתמש בתחרות כדי לנסות ולמנוע באמצעותה את ההכרה בירושלים כבירה שהעניק הנשיא טראמפ לישראל – דוקא הנשיא שנבחר כדי לאפשר לגזענות, וגם לאנטישמיות, להרים ראש בארצות-הברית, הוא זה שפעל לבטל מציאות דיפלומטית שמקורה באנטישמיות, כי מעשי אדם הם מלאים סתירות ואינם הגיוניים – דוקא ההקשר הזה שלמדינת ישראל לא היתה השפעה עליו, שהעברת השגרירות תחול בתאריך הלועזי להקמת המדינה ולא בתאריך העברי שבו אנו חוגגים את יום העצמאות, למרות שלרוב ארצות-הברית, בשונה מאירופה, מכבדת את המועדים היהודיים, ובתאריך זה שהערבים מכנים בביטוי שפירושו בערבית "יום השואה", החליט החמאס להתמקד בתקוה לפרוץ את גדר הגבול ולא רק כדי להפגין, ויומיים לפני כן, דוקא לא במקרה, אלא בזכות כישרון סוחף ובתמיכת ההמונים שגברו על הטיות פוליטיות ותככים, ניצחה ישראל באירוויזיון, דוקא הניסיון האירופי, כדי לפגוע בישראל, לקשור יחדיו דברים שאינם צריכים להיות קשורים, הופך את שמחת הישראלים למובנת עוד יותר ומוצדקת עוד יותר, ואני מאד מקוה שבסופו של דבר היא תנצח את האנטישמיות, ואת שונאי הנשים למיניהם, ואת הרשעות לשמה, כי מגיע לה לנצח, כמו שהגיע לנטע ברזילי לנצח, ושלרשעים, בישראל פנימה ומחוצה לה, יישאר רק לחרוק שיניים ולהחמיץ פנים.