שקר ההתנחלויות המגינות

 

מכל השקרים ותעמולת הכזב שאנו נאלצים לשמוע השכם והערב, המקומם ביותר הוא השקר שההתנחלויות מגינות על הישובים במרכז הארץ, ושללא ההתנחלויות היו ישובי מרכז הארץ חשופים למתקפה דמויית השביעי באוקטובר. זה איננו רק שקר על ההתנחלויות – זה בראש וראשונה שקר על מחדל השביעי באוקטובר, שסיבתו העיקרית היא דילול כוחות הצבא בעוטף עזה והעברתם ליהודה ושומרון, כדי להגן על ההתנחלויות והמאחזים, כולל עשרות החוות הלא-חוקיות שהקימו בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק ביהודה ושומרון כדי להתעמר בפלשתינים, לגרשם ולגזול את אדמתם.

לאחר טבח החמאס מיהרה אורית סטרוק להסביר שהסיבה לטבח היא הסכמי אוסלו וההתנתקות – היא לא נזקקה כמובן לוועדת חקירה כדי להציע את ההסבר הזדוני הזה, שכמובן פוטר את האחראים האמיתיים לטבח מאחריותם. מתנחלים כמו נדב העצני אף טענו שהדיווח על העברת גדודים מעוטף עזה ליהודה ושומרון הוא עלילת דם. אך, כפי שסיפר כתב "כאן" רועי שרון, לאחר שדיווח שלא היתה העברה כזו, הוא החל לקבל טלפונים מחיילים שסיפרו לו כיצד הועברו זמן קצר לפני הטבח מעוטף עזה ליהודה ושומרון. למעשה הופקרו ישובי עוטף עזה ללא הגנה, ומה שבלתי ניתן להבנה עד היום, ולא במקרה מונעת קואליציית הטבח את חקירת הדבר, כיצד במשך שעות, גם לאחר שהחלה להתברר תמונת פלישת החמאס לעוטף עזה, עדיין הצבא לא הגיע להציל את הישובים, ובמקרה של קיבוץ בארי, אין שום הסבר לכך שיחידות צבא נערכו מחוץ לקיבוץ ולא נכנסו אליו, כפי שדיווחו חברי קיבוץ ואחרים שהגיעו לסייע באופן לא מאורגן. לא במקרה נלחמת הקואליציה למנוע כל וועדת חקירה, ומנצלת את העדר החקירה כדי להפיץ את שקריה ולהציג את המתנחלים כמציליה וגואליה של עוטף עזה, בזמן שבפועל היתה עוצמתם הפוליטית היתרה של המתנחלים, שהתבטאה בהפיכת צה"ל למשמר הפרטי שלהם, הסר לא פעם לפקודתם, אסונה של עוטף עזה, ואסונה של מדינת ישראל כולה.

לא במקרה נבחרו רק מתנחלים למקומות הנחשבים ריאליים בציונות הדתית. אם בעבר כיהנו בציונות הדתית נציגים מכל מדינת ישראל, ופעלו בממשלה בעיקר בתחום החינוך, היום הימין הדתי מייצג אך ורק התנחלות לאומנית, גזענית ונפשעת, שעוסקת אך ורק בניסיונות לגרש את האוכלוסיה הפלשתינית מיהודה ושומרון באמצעות הקמת ישובי-דמה של קראוונים בודדים, שמטרתם היחידה היא להתעמר בפלשתינים ולגזול את אדמתם, מבלי לבחול באלימות נגד פלשתינים ואפילו ברצח. המתנחלים המאורגנים היטב קנו לעצמם השפעה גדולה גם על הרכב הליכוד, וגם השרים שאינם מתנחלים מחלים את פניהם.

בעוד שאנשי הליכוד ותומכיהם בערוץ 14 מסיתים הסתה חסרת מעצורים נגד ערוץ 12, מקדיש ערוץ 12 כמה שעות בשבוע לתכניתם של יאיר שרקי ואברי גלעד, שמהללת את התנהגותו הנפשעת של איתמר בן-גביר בבתי הסוהר, מעודדת התעללות באסירים, מתמוגגת מעונש המוות, ומציגה את הדעות הלאומניות ביותר כקונסנזוס, מפיהם של שרה העצני-כהן, מוריה קור וחגי סגל, וכמובן מפי צמד המנחים עצמם. אמנם מזמינים מדי פעם לפאנל כעלי תאנה את כתב הארץ ג'וש בריינר, את הח"כ לשעבר ממפלגת העבודה איתן כבל, והשבוע אפילו ראיתי בפאנל את יריב אופנהיימר מ"שלום עכשיו", אבל מה שמנורמל ומוצג כקונסנזוס הוא הלאומנות הקיצונית ביותר. שרה העצני-כהן מקפידה להלל ולפאר את בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק, שלדבריה הם האנשים שהיא הכי בוטחת בהם. השבוע היא הסבירה שהמתנחלים ש"יצאו לטיול" בכפר הפלשתיני תל הם מטיילים תמימים שהותקפו, ולטעון שהם חיפשו חיכוך עם הפלשתינים זו האשמת הקורבן, שהרי מתנחלים מגיעים לכפרים פלשתינים רק מתוך כוונות טובות לטייל ולהכיר את הארץ, בלי שום כוונות זדון. וחגי סגל שטח לפני הצופים בנאום ארוך את שבחן של ההתנחלויות, שבלעדיהן היו ישובי מרכז הארץ מותקפים כמו ישובי עוטף עזה בשביעי באוקטובר, וכך צד שתי ציפורים במכה אחת, כאשר גם הציג את ההתנחלויות כמגינות על מרכז הארץ, וגם סילף את האמת על השביעי באוקטובר, שהוא תוצאה ישירה מהפקרת העוטף לטובת ההתנחלויות, המאחזים ושאר התיישבות השקר שהוקמה ביהודה ושומרון במיוחד על ידי סמוטריץ' וסטרוק לצורך גירוש הפלשתינים. השבוע גם הודיע סמוטריץ' שהוא איננו מוצא שום פסול במעשיו ואיננו מתחרט על דבר, ואיש לא שאל אותו האם איננו מתחרט שבתור שר במשרד הביטחון לא דאג להציב כוחות צבא שיוכלו להגן על ישובי עוטף עזה, במקום להותיר אותם מופקרים לחמאס, בעודו דואג אך ורק להקמת חוות מדומות ביהודה ושומרון. אולי כדאי שאנשי ערוץ 12, לצד מחאתם המוצדקת וההכרחית כנגד ההסתה נגדם, ייתנו את דעתם גם לתכנים שהם נותנים להם במה, ולו גם אחרי חצות.

 

 

פשעי מלחמה, לא רצח עם

 

הטענה שישראל מבצעת רצח עם בפלשתינים, איננה טענה חדשה. כבר עשורים רבים מועלית הטענה ש"ישראל עושה לפלשתינים בדיוק מה שהנאצים עשו ליהודים", כאשר שם התואר "בדיוק" מודגש לעתים או חוזר יותר מפעם אחת. בעת שהותי באוסטריה בשנות התשעים המוקדמות, נאמר לי בגרסאות שונות, שלאור מה שהיהודים עושים לפלשתינים, אין להם זכות להאשים את העמים הגרמנים על השואה, טענה שחושפת את המניע העיקרי להאשמת ישראל ברצח העם הפלשתיני: הרצון לגמד או למחוק את זכר השואה, שהוא מניע ראשון במעלה של האנטישמיות אחרי השואה, ואיננו מוגבל לעמים שהשתתפו ברצח היהודים, אלא נושא אופי כלל עולמי. באוסטריה אמר לי סטודנט באוניברסיטה של וינה בפגישה מקרית במסדרון, לאחר שאני שאלתי איך להגיע למכון להיסטוריה אוסטרית, והוא שאל מאין אני ומיד כשעניתי "מישראל", שאל אם אני נגד הממשלה בישראל, שמבצעת פשעים נגד הפלשתינים – באותם ימים היתה בשלטון ממשלת רבין – ואז הציע שעדיף שלא נאשים אלה את אלה, כי גם אצלם, לפני כמה שנים – אלה המלים שלו – כמה אנשים ביצעו כמה פשעים. אני בעיקר שתקתי. הגעתי אז לאוסטריה לצורך לימודים והייתי קצת בהלם מהתוקפנות כלפיי מצד עוברי אורח מקריים. בעצם כל הדברים שאנשים מספרים עליהם עכשיו כהוכחה להתגברות האנטישמיות, קרו לי בתחילת שנות התשעים: התעלמות במסעדה מסוימת ממני ומבנותיי במשך כחצי שעה, שאז נשברנו והלכנו משם – המלצריות עברו שוב ושוב לידינו כאילו היינו שקופות ולא נענו לפניותינו, טענות שישראל לאומנית ומבצעת פשעים נגד הפלשתינים שהועלו ללא כל פרובוקציה מצדי, רק מפני שהמבטא הזר הסגיר אותי, וכשנשאלתי מאין אני עניתי שמישראל. אבל מה ששבר אותי יותר מהכל לא היה יחסם הפוגעני של האנטישמים המרושעים יותר, אלא דווקא האמירה החוזרת של השוערת בבניין, אשה טובת לב שסייעה לנו רבות, בכל עת שפגשה אותי במדרגות: "כל אדם רוצה לחיות" או "לכל אדם מותר לחיות", מה שגרם לי להבין שגם זכותם של היהודים שלא להירצח נתונה בוויכוח.

מה ששונה כעת הוא שהאשמת ישראל ברצח-עם בעקבות טבח החמאס והמלחמה בעזה, האשמה שהועלתה עוד לפני שישראל הרגה עשרות אלפי אזרחים עזתיים, ובמקומות מסוימים מיד אחרי טבח השביעי באוקטובר, הפכה נפוצה מאד ונאמרת כמוסכמה כללית, ושותפים לה גם יהודים רבים וביניהם ישראלים, כולל היסטוריונים שחוקרים את השואה, עיתונאים ואנשי רוח.

כבר כתבתי על הצורך הנפשי של האומות הנוצריות להחזיר את היהודים למעמדם ההיסטורי בנצרות כרודפי ורוצחי האלהים, מעמד שרצח היהודים בשואה קעקע במידה רבה, לדאבון לבם של האנטישמים, ולכן היה ברור לי שטבח החמאס, ששוב הציג את היהודים כקורבנות של טבח בעל אופי דתי במידה רבה, יעורר צורך להפוך את הקערה על פיה, ולהציג דווקא את היהודים כרוצחים. גם לזכור את רצח היהודים בשואה, וגם להתייחס לטבח החמאס, זה הרבה יותר מדי קורבנוּת יהודית מכפי יכולתם של האנטישמים לשאת, ולכן, גם אם ישראל היתה מגיבה בצורה מתונה, ולא בהרג ברוטאלי, שיחד עם מחבלי החמאס, גרם למותם של הרבה מאד חפים מפשע, היינו מואשמים מן הסתם בהאשמות קשות. אבל ישראל פעלה בברוטאליות רבה, ואין כמעט מחלוקת על כך שנהרגו בעזה לפחות שבעים אלף נפש, כולל חפים מפשע רבים מאד, ויש הטוענים שהמספר גדול אף יותר ומתקרב למאה אלף הרוגים.

ב-6 במאי התראיין ההיסטוריון הישראלי-אמריקאי עומר ברטוב למוסף "גלריה" של "הארץ" וטען שישראל ביצעה בעזה רצח-עם, לדבריו הוא קובע זאת על פי אמנת האו"ם נגד רצח-עם משנת 1948. אני חוזרת וקוראת את הגדרת רצח העם באמנה זו, ובכל קריאה נוספת עולות בי יותר תמיהות ותהיות על הגדרה זו.

אמנת האו"ם נגד רצח עם מגדירה חמש פעולות, שביצוען במטרה להרוס קבוצה לאומית, דתית או גזעית מגדירות רצח-עם:

1.    הריגת חברים בקבוצה

2.    גרימת נזק גופני או מנטלי לחברים בקבוצה

3.    כפיית תנאי מחייה שנועדו לגרום להשמדתם הפיזית של בני הקבוצה.

4.    כפיית אמצעים למניעת ילודה בקבוצה.

5.    5. העברת ילדים מהקבוצה לקבוצה אחרת.

האמנה מדגישה שלא די במעשים אלה, אלא שכדי להרשיע ברצח עם צריכה להיות כוונה להשמדת הקבוצה, מה שכמובן לא קל להוכיח. לא שמענו מעומר ברטוב על מה מבוססת טענתו שישראל ביצעה בעזה רצח עם: ישראל אכן הרגה בעזה חפים מפשע רבים, כולל לא מעט חטופים ישראלים, שעל הקלות הבלתי נסבלת של רציחתם שמענו בתכנית המקור השבוע, ולכך עוד אחזור. אבל מדוע הוא חושב שבהריגת עשרות אלפי עזתים, ולו גם הריגה חסרת הבחנה של חפים מפשע תוך הפרה מחרידה של הוראות פתיחה באש, שהביאה גם לרצח שלושת החטופים ששחררו את עצמם, התכוונה ישראל להשמיד את כל העזתים? האם כמו בית הדין הבינלאומי לצדק, שבו הואשמה ישראל ברצח עם, הוא מסתמך על התבטאויות של אישים כעמיחי אליהו או נסים ואטורי נוסח "צריך למחוק את עזה", ומעניק להן מעמד זהה לפחות לועידת ואנזה, שבה החליטו הנאצים על "הפתרון הסופי" של שאלת היהודים?

האופן שבו מגיע ברטוב לטענת רצח העם שלו פתלתל למדי. הוא מציין בצדק שישראל הרסה את עזה הרס שיטתי בתקוה שהעזתים יעברו למצרים, אך מצרים סירבה לקבל אותם. אומר ברטוב: "כמו במקרים רבים בעבר, כולל השואה, כשניסיון לסלק קבוצה אתנית משטח שבשליטתך נכשל כי אין לה לאן ללכת, הפתרון הופך להריגתה, זהו רצח עם".

הטענה המובלעת בדבריו של ברטוב, שהנאצים הרגו את היהודים מכיוון שלא הצליחו לסלק אותם מגרמניה, היא בעיני לא פחות מהכחשת השואה. מטרת הנאצים לא היתה לסלק את היהודים מגרמניה, אלא להשמיד את כל היהודים בעולם כולו, משימה שהם ביצעו באובססיביות, והם השקיעו מאמצים כבירים למנוע מהיהודים כל אפשרות להימלט. כדי ליצור הקבלה בין מעשי ישראל בעזה למעשי הנאצים בשואה, מעוות ברטוב את משמעות השואה והנאציזם לבלי הכר. בכלל הוא מאמץ את הטענה האנטישמית הנפוצה שהיהודים משתמשים בשואה כדי להצדיק את רצח הפלשתינים, וכדי לבצע שואה נגד הפלשתינים. אבל אף אחד בישראל איננו מנמק את הריגתם של שבעים אלף פלשתינים בשואת היהודים, אלא בטבח של השביעי באוקטובר. האם הטבח של השביעי באוקטובר אכן מצדיק את הריגתם של שבעים אלף פלשתינים, או יותר מכך? לא בעיניי. אני חושבת שישראל נהגה באופן ברוטאלי והרגה בצורה אכזרית ולא פעם נפשעת פלשתינים חפים מפשע ללא הבחנה, כולל אנשי רפואה וסעד ועיתונאים זרים ופלשתינים, מה שהוביל גם להריגת חטופים ישראלים. אבל לשואה אין שום קשר לכך. האמירה ש"רצח עם אחד איננו מצדיק רצח עם אחר" איננה מתייחסת לחשיבה בישראל, אלא לניסיון האנטישמי, שברטוב מצטרף אליו, להציג את הישראלים כמי שמשתמשים בשואה כדי להצדיק את רצח העם הפלשתיני שבו הם מואשמים, וכך להפליל את עצם קיומו של זיכרון השואה. אין לישראלים צורך לגייס את השואה כדי להצדיק הריגה חסרת הבחנה של פלשתינים בעזה, כי מבחינת אותם ישראלים שמצדיקים את הרג הפלשתינים, די בטבח השביעי באוקטובר כדי להצדיק את הריגת הפלשתינים או את גירושם מעזה, ואין צורך לגייס לצורך זה את השואה. טענתו של ברטוב שהשואה היא הדבק המלכד של החברה הישראלית נכונה הרבה יותר לגבי יהדות ארצות-הברית, וחושפת את חשיבתו היהודית-אמריקאית שהתרחקה מאד מהחברה הישראלית תחת שלטון נתניהו. נדמה שברטוב מעולם לא שמע את איציק זרקא מתגאה בהיטלר שרצח מיליוני יהודים אשכנזים (וגם יהודים ספרדים, דבר שחסידי נתניהו מעדיפים להתכחש לו), וגם לא שמע את המתנחלים שמזדהים עם מפלגות ניאו-נאציות באירופה. נתניהו עמל קשות דווקא לגמד את פשעי הנאצים, ואף טען ש"היטלר לא רצה להרוג יהודים", ואנגלה מרקל נאלצה ללמד אותו היסטוריה. כבר מזמן זכר השואה איננו מלכד את החברה הישראלית, התפתחות שבעיני היא מצערת ביותר, ומעידה עד כמה הטמיע שלטונו הממושך של נתניהו בחברה הישראלית סנטימנטים פשיסטים. למרבה הפלא ברטוב מתנגד לזהות את הימין הלאומני בישראל כפשיסטי, למרות המאפיינים הפשיסטים הברורים שלו: פולחן האישיות של "המנהיג" הנערץ, שלילת זכויות האדם והאזרח של המיעוט הלאומי והגדרתו כאויב מבפנים, פוליטיזציה של הדת, וניסיון ההשתלטות על מערכת המשפט ועל התקשורת, ומצד שני הוא מזהה את הציונות בישראל עם הימין הלאומני, כאילו אין בכלל בישראל ציונים שאינם לאומנים, שהרי הוא שולל את הציונות בכלל, ומתעלם מהציבור הציוני הגדול בישראל שמתנגד נחרצות לאופי הפשיסטי-דיקטטורי של משטר נתניהו. נדמה שקל יותר לעומר ברטוב להאשים את ישראל ברצח-עם מאשר באימוץ משטר פשיסטי, שאנו מקווים מאד לסילוקו בבחירות הקרובות. מאמציו לשלילה טוטאלית של הציונות מונעים ממנו לראות את ישראל כמדינה שמסוגלת להחליף את משטרו האוטוריטרי והמושחת של נתניהו במשטר דמוקרטי, ולהוביל לעתיד חיובי יותר.   

ברטוב מבקש מהמראיין שיאמין לו שהוא מזהה רצח עם כאשר הוא רואה אותו. זו טענה יהירה שאין לה בכלל מקום בשיח מדעי. ברטוב לא היה בעזה והוא יודע מה נעשה בה רק מהתקשורת. אם הוא משתמש בהגדרה של האו"ם לרצח-עם, עליו להשתמש בפועל בהגדרה זו. ולהסביר מה במעשי ישראל תואם את סעיפי ההגדרה.

וגם ניסיון רציני לאבחן רצח עם על פי הגדרת האו"ם איננו משימה פשוטה. כאן אני חוזרת לתמיהותי שלי על הגדרת רצח העם של האו"ם: הריגת אנשים קורית בכל מלחמה, וגם גרימת נזקים גופניים. בהגדרת רצח העם של האו"ם חסר המאפיין הכי מובהק של רצח העם – ההיקף, הממדים של הרצח. בשואה נרצחו מיליונים, וזה מה שהפך אותה לרצח עם. לו הרג היטלר מאה אלף יהודים, היינו מזועזעים ומתאבלים עליהם, אבל לא היינו מגדירים את ההרג כרצח עם. למותר לציין שכמעט בכל מלחמה בשנים האחרונות מספר ההרוגים גבוה בהרבה ממספר ההרוגים בעזה, ואיש איננו טוען שנעשה רצח עם: לא בכיבוש האמריקני בעיראק, שבה נהרגו לפי ההערכות בין מאתיים אלף ליותר משש מאות אלף איש, לא באוקראינה שבה נהרגו גם כן כשש מאות אלף איש (מספר הרוסים שנהרגו מוערך בלמעלה ממיליון). רצח עם הוא רצח של מיליונים. ללא העניין המספרי אין משמעות לייחודו של רצח העם מכל מלחמה או טבח. לפי הגדרת האו"ם טבח החמאס הוא רצח עם הרבה יותר מובהק מהרג הפלשתינים בעזה בידי ישראל בתגובה עליו. במקרה של טבח החמאס לא קשה להוכיח כוונת השמדה: אנשי החמאס התבטאו במפורש שמטרתם היא השמדת ישראל, בדומה לפטרוניתם איראן, ושטבח אזרחים יהודים משמח אותם מאד. ללא הבחנה בין הרג במלחמה לטבח אזרחים לא חמושים, ובין הרג ברוטאלי של עשרות אלפים לרצח שיטתי של מיליונים, הגדרת רצח העם מאבדת את משמעותה, וזכר השואה מאבד את משמעותו, וייתכן שזו בדיוק הכוונה.

 

אין סגירת מעגל

 

אני שמחה שכבר אין חטופים ישראלים בעזה, לא חיים ולא חללים, אבל אני לא מרגישה באמת הקלה. יותר מארבעים חטופים שנחטפו בחיים והיה צריך להחזירם במהרה לישראל, כי כמעט כולם היו אזרחים שנחטפו ממיטתם, נרצחו בשבי או נהרגו מהפצצות צה"ל, בגלל שממשלת החורבן העדיפה להפקירם בשבי במקום להפסיק את המלחמה, שבחודשים הראשונים היתה הכרחית, אבל כבר בשנת 2024 הפכה למלחמה להנצחת שלטון נתניהו ותו לאו. כבר בחודשים הראשונים הוצע לישראל להכניס לעזה כוחות מצריים ואמירתים לצד כוחות של הרשות הפלשתינית, כדי להחליף את שלטון חמאס, ונתניהו התנגד לכך, והמשיך במדיניות הקודמת שלו – לחזק את חמאס כדי להחליש את הרשות הפלשתינית, ולדבר דיבור שקרי על "לא חמאסטן ולא פתחסטאן" בידיעה שאפשרות שלישית איננה קיימת, וללא החלפת החמאס ברשות הפלשתינית, חמאס יישאר ברצועה, שזה בדיוק מה שקרה. בוודאי שהמשך המלחמה היה מיותר ורצחני, עבור העזתים ועבור הישראלים כאחד, וגרם לאובדן גדול בחיי אדם, עשרות חטופים ומאות חיילים שחייהם הוקרבו לשווא, רק לצורך ההישארות בשלטון, כדי להשאיר את הימין הלאומני בממשלה וכדי להקשות על ההתנגדות לשלטון נתניהו, כאשר חלק ניכר ממתנגדי הממשלה גויסו לתקופות מילואים ארוכות מאד, ואווירת המלחמה הכבידה מאד על המחאה נגד הממשלה. לאובדן המיותר הזה בחיי אדם, שלא הביא שום ניצחון מוחלט, שום סילוק חמאס ושום יעד שקרי אחר שנתניהו מכר לציבור, אין כפרה, ואין סגירת מעגל. זהו חור שחור של מוות, שאליו נוספו אובדן של מיליארדי שקלים שנגרעו משיקום המדינה מאסון השביעי באוקטובר ומאיכות חייהם של אזרחי ישראל, ופגיעה אנושה במעמדה הבינלאומי של ישראל, בשל פשעי המלחמה בעזה, הרג כשבעים אלף איש שמרביתם ככל הנראה אזרחים, והרס מטורף של הישובים ברצועה, שנועד להתנקם בעזתים, לא על הסבל שגרמו לאזרחי ישראל, שלא עניין את הממשלה האטומה כהוא זה, אלא על כך שחשפו את עליבותה וכשלונה האדירים של ממשלת נתניהו, שהתיימרה להגן על תןשבי ישראל ולחזקם, אך בפועל הביאה עליהם את הגרוע באסונות, ומלבד זאת הזינו ההרג וההרס המטורפים ברצועה את הזיות ההתנחלות של קואליציית נתניהו, שכל אדם שפוי הבין שאין שום היתכנות לממשן.

לאובדן הנורא הזה, שנוסף על מחדל השביעי באוקטובר, שנתניהו ושריו מנסים לחפות עליו על ידי פשע נוסף של הפצת שקרים ועלילות דם על אחרים, במיוחד על אלה שניסו למנוע את האסון, ואת התמשכות המלחמה לאחריו, אין כפרה ואין פיצוי. זהו פצע פתוח שכך יישאר. לצערי גם אם תתממש כותרת המאמר הראשי ב"הארץ" היום, "המעגל ייסגר כשתתפטרו", כמובן כשממשלת השביעי באוקטובר תלך הביתה, המעגל לא ייסגר לצערי, כי האובדן לא יפוצה, והפצע הנורא לא יירפא. כמובן שעד סילוקה של ממשלת החורבן כלל אי אפשר להתחיל לשקם את המדינה, והפצעים והנזקים רק הולכים ומתרבים, שהרי הממשלה רק דוהרת יותר ויותר בנתיב ההרס, בתקוה להרוס את מערכת המשפט, לסגור את גלי צה"ל, לפגוע בתאגיד השידור ובתקשורת החופשית, וכמובן לחסל את המחאה ואת ההתנגדות לשלטון, בתקוה להנציח את שלטונה של ממשלת הדמים.

את השבת החטוף האחרון ניסה נתניהו לנצל כדי להציג את עצמו כמשיב החטופים, בניגוד גמור לאמת. אפשר היה להשיב את החטופים בקיץ 2024 ולהציל כך את חייהם של רבים מהם, ובוודאי שאפשר היה להמשיך בשלב השני והשלישי של תכנית ביידן-טראמפ לסיום המלחמה והחזרת כל השבויים עם עליית טראמפ לשלטון בינואר 2024, אך לאחר השלב הראשון שבו הוחזרו 25 חטופים חיים ושמונה גופות, סירב נתניהו לסגת מהרצועה כפי שהתחייב ומנע את המשך קיום ההסכם. את רוב האנשים שלחמו לשחרור החטופים כמו שר הביטחון יואב גלנט וראש השב"כ רונן בר הוא פיטר, ואת ניצן אלון שנשאר עד הסוף הוא מנסה להעלים מהתמונה ולהציג את עצמו כמשיב החטופים. שותפיו המבחילים כאורית סטרוק ובצלאל סמוטריץ', שיש להם אחריות עצומה לאסון השביעי באוקטובר, שכן הם אלה שפעלו להעביר כוחות צבא מעוטף עזה ליהודה ושומרון, תוך הפקרה מזעזעת של ישובי עוטף עזה לאכזריות החמאס, והפקרה מתמשכת של החטופים לסבל ומוות לצורך המשך הזיית ההתנחלות בעזה, מנסים כעת לרומם ולהלל את כל מי שמנע את שחרור החטופים והפקירם, בטענות חסרות שחר שמי שפעל לשחרור החטופים עיכב את שחרורם, ובכך הם מתנערים כמובן גם מאחריותם שלהם גם לאסון השביעי באוקטובר וגם להפקרת החטופים.

"לא תהיה כל כפרה על מחדל ההפקרה", נהגו לקרוא בהפגנות להשבת החטופים, ההפגנות שרוממו וחיזקו את רוחם של החטופים בשבי והניעו את נשיא ארצות-הברית לפעול לשחרורם בהצלחה. כעת חשים הרבה מפגינים שצריך לשנות את הקריאה, אבל בעיניי הקריאה הזו נשארה נכונה, כי סיום המלחמה והשבת החטופים בלחצו של נשיא ארצות הברית – ובניגוד לשאיפת נתניהו להמשיך את המלחמה, לא ריפא את חטא ההפקרה ואת תוצאותיו הכה קשות. מחדל ההפקרה עדיין מדמם ואין לו תרופה. אין כפרה על מות החטופים שהממשלה הפקירה. איו כפרה על מחדל ההפקרה, לא היתה קודם וגם עכשיו אין.

סכנות הזויות

 

ההתלקקות ההדדית בין נתניהו וטראמפ, שפרכסו זה את זה במפגן מבחיל של מחמאות מופרכות, גרם לרבים לחשוב על ההיפך הגמור, כלומר על תפקידם ותפקודם של השניים במציאות, וגרר לא מעט הגזמות לצד השני, כלומר לטענה שבשביעי באקטובר היתה ישראל בסכנת השמדה, שניצלה ממנה בנס. לו הצטרף חיזבאללה לחמאס, ולו ירו עלינו האיראנים את כל תחמושתם, טענו מי שטענו, היתה ישראל חדלה מלהתקיים. זוהי הגזמה מופרכת לא פחות מהטענה שללא נתניהו או טראמפ ישראל לא היתה שורדת, וזוהי גם אמירה מסוכנת, כי הצגת ישראל כמדינה שנמצאה בסכנה קיומית שממנה ניצלה בנס, מעניקה לגיטימציה למעשים נפשעים של ממשלת ישראל, ולא במקרה האלוף גיורא איילנד, שטוען שישראל נמצאה בשביעי באוקטובר בסכנת השמדה, הציע במהלך המלחמה להרעיב את תושבי עזה.

הטענה שאיראן יכלה לפגוע בישראל באופן קשה יותר מכפי שפגעה בה במהלך 12 ימי המלחמה בין ישראל לאיראן ביוני 2025, מתבססת על מספר הטילים המשוער ברשות איראן, והנחה שיכלה לשגר את כולם בבת אחת. זו הנחה שאין לה על מה לסמוך. לשום מדינה אין יכולת לשגר בבת אחת את כל הטילים שברשותה, כי שום מדינה איננה מחזיקה אנשים מיומנים כמספר הטילים שיש לה. אין ספק שאיראן רצתה במהלך מלחמת 12 הימים לפגוע בישראל באופן הקשה ביותר שהיה ביכולתה, והיא אכן גרמה נזק קשה לבית החולים סורוקה, למכון וייצמן, ולבנייני מגורים רבי קומות שבהם נהרגו ונפצעו אנשים, אך לדבר על כך כעל סכנה לקיומה של המדינה זו הגזמה פראית. גם הטענה שארגון חיזבאללה היה מסוגל לכבוש את כל הגליל ולהגיע לנמל חיפה איננה מתבססת על יכולת אמיתית של חיזבאללה, ארגון ששוב ושוב מסתבר שישראל תמיד הגזימה בכוחו. גם ממשלת לבנון, שהניחה לחיזבאללה לירות טילים על ישראל, לא היתה מאפשרת לארגון לפלוש לישראל במספרים גדולים, מחשש לתגובת חיל האוויר הישראלי, שאין לממשלת לבנון מענה נגדו, שלא לדבר על ארגון חיזבאללה עצמו, שאין לו טנקים ולא מטוסים. מה שחיזבאללה ואיראן יכלו לעשות נגדנו הם עשו, וכך גם החמאס: חדירה לשטח ישראל, מתקפה על אזרחים לא חמושים, כולל נשים הרות, פעוטות וקשישים, שהופקרו על ידי ממשלת ישראל, מפני שכוחות הצבא שהיו אמורים להגן על עוטף עזה הועברו ליהודה ושומרון, כדי להגן על ההתנחלויות. "ואם גם הערבים בגדה היו מצטרפים למתקפה", אומרים רואי השחורות, אזי היתה ישראל בסכנה קיומית. אבל בגדה היו בשביעי באוקטובר שלושים ושניים גדודי צה"ל, בדיוק למטרה זו: להגן על יקירי הממשלה, במחיר הפקרתם של תושבי העוטף, ולמנוע פגיעה בהתנחלויות ובמאחזים. התקפה משולבת של חמאס, חיזבאללה ואיראן, בתוספת התקוממות ביהודה ושומרון, היא הזיה אפוקליפטית, שלא יכלה לקרות ולא קרתה, בניגוד למתקפת חמאס על ישובי עוטף עזה, שרק מי שסירב להתעלם מהתקריות הרבות בגבול עזה, מהצעדות אל הגדר, מהבערת צמיגים, משיגור בלוני נפץ במשך שנים, מהנחת מטענים ליד הגדר והרג חייל בקלות מצדה השני, יכול היה להכחיש את הסכנה מצד חמאס. העובדה שלנתניהו וממשלתו היה אינטרס להכחיש את הסכנה מצד החמאס, שבטיפוחו ומימונו הם ראו אמצעי להחלשת הרשות הפלשתינית, ולכן התעלמו מסכנתו, איננה אומרת שכל סכנה מדומיינת היא ממשית. דווקא אסון השביעי באוקטובר מוכיח כמה הגזמה בסכנות לא מציאותיות והתמקדות בהן בלבד, כמו ריכוז הצבא בגדה המערבית על חשבון עוטף עזה המופקר, עלולה לגרום לאסון. את כוחותיו של צה"ל צריך לחלק בצורה סבירה בין הגזרות השונות שחובתו להגן עליהן, לפי כוחותיו הממשיים של האויב ממול, ולא לפי אינטרסים פוליטיים כמו העדפת התנחלויות על קיבוצים ומושבים של תנועת העבודה, ולו פעלה ממשלת החורבן משיקולי טובת המדינה ולא כמנהגה מתוך אינטרסים פוליטיים פסולים, היה היקפו של אסון השביעי באוקטובר קטן בהרבה, ואולי אף היה נמנע.

הקשר הקטארי הוא המשך מדיניות נתניהו

 

היו כמה שאלות שקיוויתי מאד שעמרי אסנהיים ישאל את אלי פלדשטיין, שאמר בנחרצות ששום חטוף לא מת בגללו, ואני ממש לא בטוחה שזה נכון. אלי פלדשטיין אמר בחלקו השני של הראיון, ששודר ביום שלישי 23 בדצמבר, שהיה חשוב לו שהמסמך המסווג שהעביר לו ארי רוזנפלד יתפרסם, כי הוא היה עדכני יותר מהמסמך שפרסם עמית סגל בינואר 2024, שתוכנו היה דומה, והמסמך שהעביר רוזנפלד היה מאפריל 2024. אבל המסמך, שממנו הסיקו מי שהסיקו שהחמאס איננו מעוניין בעסקה, הועבר לפרסום בראשית ספטמבר 2024. הייתי רוצה שעמרי אסנהיים ישאל את פלדשטיין, גם אם המסמך שיקף נכונה את עמדת חמאס באפריל 2024, איך הדבר מוכיח שזו היתה עמדת חמאס גם במאי 2024, או ביולי-אוגוסט 2024? הרי עמדותיו של חמאס לגבי עסקאות חטופים היו דינמיות. חמאס גם לא התכוון לשחרר את עשרים החטופים החיים האחרונים ביום אחד, אבל בסופו של דבר שוכנע להחזיר את כולם ביום אחד. הייתי רוצה שעמרי אסנהיים ישאל את אלי פלדשטיין האם זו איננה הטעייה לצטט מסמך מאפריל 2024 כאילו הוא מייצג את עמדת חמאס בקיץ 24, כאשר חמאס היה מוכן לעסקה, ונתניהו מנע עסקה והורה על כניסה לרפיח. באותם ימים, כשעמדתי עם תמונות חטופים ליד מאהל משפחות החטופים בטרה-סנטה בירושלים, היו עוצרים ביביסטים ליד המאהל וצועקים "רפיח,רפיח, ביבי המלך, רק ביבי" וכאלה דברים. ההסתה נגד משפחות החטופים היתה חזקה מאד לפני הכניסה לרפיח, אבל כנראה שאחרי רצח ששת החטופים חשו בלשכת נתניהו שההסתה כבר איננה מספיקה וצריך לחזק אותה בעזרת מסמך כביכול אותנטי, שמטיל את אשמת טרפוד העסקה – והפקרת החטופים למותם -על חמאס. רציתי שעמרי אסנהיים ישאל את פלדשטיין למה הוא חשב שמסמך שמתאר את עמדת חמאס באפריל 24 עדיין משקף את עמדת חמאס בספטמבר 24, או אפילו במאי. הייתי רוצה לדעת מה הוא יענה. הייתי רוצה שעמרי אסנהיים יטיח בו שהם היו מוכנים להשתמש בכל דבר, אקטואלי או לא, רלוונטי או לא, העיקר להצדיק את הפקרת החטופים. חשבתי שעמרי אסנהיים לא היה צריך להניח לפלדשטיין כשהוא טען בנחרצות כזאת ששום חטוף לא מת בגללו. הרי הוא היה חלק מקבוצת אנשים שפעלה להצדיק את הפקרת החטופים, וחשבתי שלא צריך לוותר לו כל כך בקלות, בתור אחד שכל כך מרחם על עצמו ועל היחס שהוא קיבל מעמיתיו ללשכת ראש הממשלה, שייתן בעצמו תשובות על היחס שלו לחטופים, ושלא ימרח אותנו עם סיפורים שהוא חשב שראש הממשלה צריך להזיל דמעה על החטופים שנרצחו, כי הפעילות שלו ושל חבריו ללשכה לגמרי תרמה להפקרת החטופים ולרציחתם, וחשבתי שצריך לעמת אותו עם האשמה הזו בצורה נחרצת יותר. אולי מגיע לו לשבת בכלא על מה שהוא עשה להכפשת משפחות החטופים, וזה שהיה ראוי שגם עוזריו האחרים של ראש הממשלה והיה מאד ראוי שראש הממשלה בעצמו יישב בכלא במקום להמשיך להרוס את המדינה, לא מקטינה את פשעיו של פלדשטיין, גם אם הוא עשה אותם כדי לעזור לראש הממשלה ובשליחותו.

אין לי ספק שפלדשטיין ידע שהוא עובד עבור קטאר, ואני גם פחות מאמינה לו שהוא לא יודע אנגלית. גם מפני שהוא קצת משתמש בביטויים באנגלית, וגם מפני שכמו שהוא לימד את עצמו לא לגמגם, אני מניחה שהוא השלים ידע שחסר לו עקב חינוכו החרדי. הוא היה מספיק זמן בצה"ל ועלה מספיק בסולם הדרגות, ועוד ביחידה כמו דובר צה"ל שדורשת השכלה, ואני לא מאמינה שהוא בור ונבער כמו שהוא הציג את עצמו. אבל הסיבה העיקרית שגורמת לי להיות משוכנעת שפלדשטיין ידע שהוא עובד עבור קטאר, היא שהקשר עם קטאר טופח על ידי נתניהו עצמו, שאפשר לקטאר להעביר מימון לחמאס, וטיפוחה של קטאר היה חלק בלתי נפרד ממדיניותו של נתניהו, מדיניות שגרסה שטיפוח חמאס יחליש את הרשות הפלשתינית וימנע הקמת מדינה פלשתינית. מצריים וגם סעודיה תומכות בהקמת מדינה פלשתינית, ותומכות במעורבות של הרשות הפלשתינית בשיקום עזה, דבר שתואם גם את הסכמי אוסלו, שראו בעזה חלק משטחה ומתחום שליטתה של הרשות הפלשתינית. נתניהו לעומת זאת, חשב שהשתלטות חמאס על עזה תועיל לישראל בכך שתחליש את הרשות הפלשתינית ותמנע הקמת מדינה פלשתינית. זו היתה מדיניות מטורפת ואווילית להחריד, שהביאה עלינו את אסון השביעי באוקטובר, ונתניהו הוא האחראי לה. האסון הנורא שטיפוחו ומימונו של החמאס הביא על ישראל לא גרם לנתניהו לשנות את עמדתו ואת מדיניותו, והוא המשיך לתמוך בחמאס באמצעות קידום מעמדה של קטאר והכפשת מצריים. גם שלוחו הנאמן של נתניהו, שגריר ישראל בארצות הברית יחיאל לייטר, שאיננו דיפלומט מקצועי ומונה בשל נאמנותו לנתניהו, האשים את מצריים בחודש פברואר 2025 בהאשמות כוזבות, שהיא מפרה את הסכם השלום ובונה בסיסים בסיני לתקיפת ישראל. אין ספק שלייטר התבטא כך בשליחות נתניהו, שהיה מעוניין בעצמו לפגוע במצריים ולחזק את קטאר, כדי להחליש את היוזמות להעברת עזה לשליטת הרשות הפלשתינית. מי כנתניהו יודע שישנם בקרב הפלשתינים רק שני כוחות משמעותיים: הרשות הפלשתינית, שיש לה שיתוף פעולה בטחוני עם ישראל, שאיננו מושלם אבל תרומתו לבטחון ישראל חשובה מאד, או חמאס טובח הישראלים. נתניהו בוחר כעת כפי שבחר תמיד להעדיף את חמאס, אבל מכיוון שקשה למכור את חמאס לישראלים אחרי השביעי באוקטובר, הוא מוכר להם את קטאר כמתווכת הוגנת ומכפיש את מצריים, שאין לה כל כוונה להפר את הסכם השלום עם ישראל ובוודאי איננה מעוניינת לתקוף את ישראל.

אין לי ספק שעוזרי נתניהו פעלו לרומם את קטאר ולפגוע במצריים ובייחסי ישראל עם מצריים בשליחות נתניהו. הם והוא צריכים ללכת ביחד לכלא.    

עוד תעמולה ביביסטית

 

העיתונאית גלי גינת שפכה את חמתה בתוכניתו של גיא זוהר "מהצד השני": מדוע ערוץ 14 מהדהד את תעמולת חמאס, אחרי שסירב בזמנו לשדר את סרטוני החטופים בטענה שמדובר ב"תעמולת חמאס"? נשוא זעמה היה חזרתם של השופרות הביביסטים על דבריו של החטוף המשוחרר איתן מור, שאנשי חמאס אמרו לו שהוא ישוחרר ראשון, כי אביו, צביקה מור, עשה ככל יכולתו להתנגד לעסקה לשחרור חטופים, וזכה לבמה נרחבת בתקשורת, שחששה להיות מואשמת בחוסר איזון, אם לא תעניק במה נרחבת לשתי משפחות המתנחלים המתחנפות לנתניהו, משפחת אור ומשפחת מור, שעשו ככל יכולתן למנוע עסקה לשחרור חטופים ובכלל זה הכפישו והשמיצו בשירות נתניהו את כל מי שפעל לשחרור החטופים: יואב גלנט, הרצי הלוי, רונן בר, ניצן אלון, וכמובן מטה משפחות החטופים, שייצג כמאתיים וחמישים משפחות חטופים שדווקא רצו לשחרר את קרוביהן בעסקה. שופרות נתניהו התענגו על דברי איתן מור, שחמאס אמרו כביכול שהוא ישוחרר ראשון, כי אביו איננו מפגין להשבתו ו"איננו עוזר לחמאס". משום מה איש לא שאל אותם איך הם מסבירים את העובדה שאיתן מור לא שוחרר ראשון, וגם לא שני ולא שלישי, וגם לא עשירי, אלא בקבוצת המשוחררים האחרונה, בדיוק באותו יום שבו שוחררו מתן צנגאוקר, מתן אנגרסט, נמרוד כהן ואלון אוהל, שהוריהם נאבקו כאריות לשחררם, ורק בזכות מאבקם שנגע ללבם של דונלד טראמפ ואנשיו, שוחררו גם איתן מור ואבינתן אור, שלו היו הדברים מתנהלים על פי הוריהם, היו עדיין נמקים במנהרות החמאס, או פשוט מתים. ותנוח גם דעתה של גלי גינת: דברי איתן מור שכביכול אנשי החמאס אמרו לו שהוא ישוחרר ראשון כי אביו איננו מפגין לשחרורו, אינם תעמולת חמאס, ושום איש חמאס לא אמר כדברים האלה, אלא זוהי תעמולה ביביסטית שמכונת הרעל הביביסטית זורה מזה שנתיים, ואיננה מסוגלת לחדול ממנה גם כשהמציאות מכה בפרצופם והופכת את ההסתה הזולה נגד משפחות החטופים שהעדיפו את חיי קרוביהן על פני תאוות השלטון של נתניהו למופרכת ופאתטית בלי גבול. אך ורק מאבקן חובק העולם של משפחות החטופים הביא לשחרור החטופים, ולא שום קשקוש של מכונת הרעל הביביסטית. ויש להזכיר במיוחד שלוש משפחות של ישראלים-אמריקאים שפעילותן תרמה במיוחד לרתום לטובת החטופים את המימשל האמריקאי, ואף לא אחת מהן תזכה לחבק את בנה: רייצ'ל וג'ון גולדברג-פולין, שבנם הרש נרצח וגופתו הובאה לקבורה בקיץ שעבר, אורנה ורונן נאוטרה, הוריו של החייל עומר נאוטרה, ורובי וחגית חן, הוריו של החייל איתי חן, שני האחרונים הם חיילים שנפלו וגופותיהם טרם הושבו לישראל. שלוש המשפחות נאבקו כארי להשבת החטופים, גם לאחר שהתברר להן לאסונן שבניהם כבר אינם בחיים, וכולנו מחויבים לתמוך בהם עד שיזכו לקבל את בניהם לקבורה, שזה המעט שמגיע להם. הם תרמו רבות להצלחה לשחרר את החטופים החיים, וביניהם את איתן מור ואבינתן אור.

החטופים ומשפחותיהם מודים בנדיבות לעם ישראל, ואנשים שמעולם לא יצאו לרחוב כדי לקרוא להשבת החטופים צובאים על המכוניות כשהם שבים לביתם, אבל השבת החטופים מעולם לא היתה פעולה כלל ישראלית. ממשלת ישראל היתה עסוקה בעיקר בהסתה נגד המשפחות והסבירה שהן מסייעות לחמאס, ואיתמר בן-גביר היה עסוק בהתעללות מתוקשרת באסירים הפלשתינים, שגרמה מיד להתעללות של השובים בחטופים הישראלים. למעט מקרים בודדים כמו רצח ששת החטופים הצעירים במנהרה באוגוסט 2024 שהוציא לרחובות מאות אלפי אנשים, היה המאבק נחלתם של מעטים. היה כמובן גם מי שדאג לסכסך בין משפחות החטופים לבין המפגינים נגד הממשלה, והיו במטה גם מי שנשבו בתעמולת הרעל הזו ותקפו את המפגינים נגד הממשלה, אבל האמת היא שללא הבלפוריסטים והקפלניסטים, משפחות החטופים היו נשארות לבדן. בירושלים הלכו המפגינים תחילה מהפגנה להפגנה: הפגינו בכיכר צרפת להשבת החטופים ואז פנו אחורה וצעדו להפגין נגד הממשלה מול בית הנשיא, או להיפך, ובמהרה החליטו לאחד את ההפגנות, ומתנגדי הממשלה קיבלו על עצמם למתן ואפילו לחדול מהמאבק בממשלה ולהתמקד בקריאה לסיום המלחמה ולהשבת החטופים. המאמץ הזה לא עזר: למאהל החטופים ליד טרה-סנטה הגיעו כל הזמן ביביסטים, שלמול תמונות החטופים הקוראות להשיבם הביתה – ללא כל מסר פוליטי, צעקו "רק ביבי, ביבי המלך", ואפילו קיללו וירקו, ואחד מהם לחש באוזני "חושבים שמישהו עוד חי שם", כשעוד היו בעזה למעלה ממאה חטופים חיים, ובכך ביטאו את משאלת הלב הביביסטית שהחטופים ימותו, מה שאכן קרה ליותר מארבעים חטופים שנחטפו בחיים וחזרו בארונות, או טרם הוחזרו. גם המציאות שהוכיחה ששחרור בטוח של חטופים ללא קורבנות מתקיים רק בעסקאות לא שינתה דבר אצל הביביסטים, המסממים את עצמם בשקריהם עד אובדן גמור של הקשר עם המציאות. אבל אולי לצפות מאנשים שמשוכנעים שנתניהו הוא מנהיג דגול להיות מחוברים למציאות זו ציפייה מוגזמת מדי.

שנתיים למחדל נתניהו

 

במקום להניח לציבור לשמוח בהושענא רבה עם החטופים השבים משנתיים של סבל ועינויי גוף ונפש, ועם משפחותיהם שסופסוף יכולות להירגע ולשמוח, נחטף האירוע לטובת אסיפת בחירות של הליכוד, שבעבורה הופקעה גם הכנסת לטובת תעמולת נתניהו. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ היה רק אורח הכבוד באירוע, ששיאו לא היה שמחת השבת החטופים, אלא בקשתו של טראמפ מהנשיא יצחק הרצוג להעניק חנינה לנתניהו, לא חלילה חנינה שמותנית בפרישתו של נתניהו, אלא חנינה שתתניע מסע בחירות להמשך כהונתו, וכפי שכבר הבהיר נתניהו, לא לקדנציה אחת נוספת, אלא לעוד ארבע לפחות, ובקיצור, תמותו ולא תזכו לראות את סוף משטר האימים של נתניהו.

אני שואלת את עצמי אם נתניהו הציב כתנאי להסכמתו למתווה של טראמפ את בקשת החנינה הזו בנאום בכנסת. אולי הרעיון שטראמפ יבוא ביום שיבת החטופים היה בכלל רעיון של נתניהו. ככה בזמן שכמעט חצי מדינה צפו בטלויזיה, כדי לראות את החטופים שבים לישראל ולחיק משפחותיהם, נתניהו דחף לכולנו לגרון את האירוע בכנסת לביטול משפט נתניהו. החמאס בכלל היה מוכן להשיב את החטופים ביום ראשון בלילה, אבל גל הירש הודיע מראש שהחטופים יחזרו רק ביום שני בבוקר, מה שאומר שזו היתה החלטה של נתניהו לתזמן את שיבת החטופים לביקורו של טראמפ ולאירוע בכנסת שהתארך מאד, כדי שכל עם ישראל ישמע את שבחו של נתניהו ומחיאות הכפיים הסוערות בכנס הליכודניקים בכנסת, כולל פנינה רוזנבלום וסנדרה רינגלר ומשפחת פאליק ויאיר לפיד כעלה תאנה, כנגד קריאות הבוז שהושמעו בעת נאומו של וויטקוף בכיכר החטופים. לאכזבתו של נתניהו טראמפ אמר שלפיד נחמד, והוא היה חמוץ מאד, יותר מכל החמוצים השמאלנים.

אני תוהה מה נתניהו חשב לעצמו שיקרה. מה הוא ציפה שתעשה הבקשה הזו של טראמפ מהרצוג לתת חנינה לנתניהו. אולי נתניהו תמך בבחירת הרצוג כדי שייתן לו חנינה, אבל הרצוג, שכולם לועגים לחולשתו מול נתניהו, דווקא בגלל חולשתו, לא יכול לתת לנתניהו חנינה. זה דבר שמתנגדי נתניהו בשום אופן לא יקבלו, והרצוג לא יכול לעשות משהו שיקומם עליו חצי מדינה אם לא יותר מחצי.

כמובן כל מתחנפי נתניהו הסבירו לכלי התקשורת כמה חמור הדבר שהמשפט מבזבז את זמנו של נתניהו על חשבון התמקדות בענייני המדינה, אבל הפתרון לכך איננו ביטול המשפט, אלא התפטרותו של נתניהו מכהונתו, שיכולה בהחלט להיות חלק מעסקת טיעון שתכלול עונש סמלי של מאסר על תנאי וקנס. כמובן שנתניהו לא יתפטר, כי כוונתו היא להשיג את ביטול המשפט לצורך המשך כהונתו לנצח, ולא כדי לפרוש. אבל בכל פעם שהוא מעלה את הקושי לכהן כראש ממשלה ולנהל משפט, קושי שהוא עצמו הכחיש כאשר הוגשו עתירות נגד כהונתו כראש ממשלה, צריך לומר לו שהפתרון הוא התפטרותו, רצוי אחרי לקיחת אחריות למחדל השביעי באוקטובר, שהוא בעצם מחדל הרבה יותר גדול וממושך, שמתחיל בטיפוח החמאס לצורך החלשת הרשות הפלשתינית, מדיניות שנתניהו ממשיך בה עד היום, ותוצאתה הבלתי נמנעת היא הישרדות החמאס בשלטון בעזה, למרבה הזוועה. דווקא היום, יום הזיכרון למחדל, יכול היה להיות יום מצוין להתפטרות נתניהו, יחד עם קבלת אחריות למחדל, או לפחות להודאה שהיה לו חלק במחדל הבלתי נתפס הזה. זה היה צריך לקרות מזמן, אבל זה לא קרה ולא יקרה. נתניהו לא ילך אלא אם כן יסלקו אותו, ואני כן מאמינה שנצליח בסופו של דבר לסלק אותו, ושהוא ירד מהבמה בבושת פנים, כפי שראוי לו, ועל ידיו דמם השפוך של אלפיים הרוגים ונרצחים.

 

זרזיף של תקוה

  

אתמול היה יום כל כך עצוב ולא הצלחתי להתרכז ולכתוב, אבל רציתי לפחות להתייחס לפוסט שכתבתי אחרי פרסום מתווה טראמפ, כשהייתי מאוכזבת מאד, כי ראיתי שנתניהו הצליח להכניס למתווה את המוקשים הרגילים שלו, שמאפשרים לו לטרפד כל עסקה, כמו הדרישה מחמאס למסור נשק אישי, דבר שממילא אי אפשר לבדוק ולפקח עליו. אבל לא הבאתי בחשבון די הצורך את המעורבות של טראמפ, שהחליט לסיים את המלחמה בעזה ויהי מה, וישמור אותו אלהים שאכן יצליח בכך. התכונות הגרועות של טראמפ ידועות ובולטות לעין, אבל לא מספיק מעריכים את התכונות הטובות שלו, שהן למעשה אותן תכונות עצמן: קוצר-רוח, או העדר סבלנות יתר לתככים של נתניהו, העדר קטנוניות, שקל היה להגדיר כשטחיות וחובבנות, כשמה שבאמת חשוב לצורך סיום המלחמה הוא ראיית התמונה הגדולה וההזדמנויות, ולאו דווקא ההתעמקות בפרטים, שתמיד שירתה את ניסיונות הטרפוד של נתניהו, וכמובן הכוחנות, שבמקרה זה משקפת כוח אמיתי, שהכרחי למי שמנסה לכפות פשרה בין ממשלת נתניהו ונתניהו עצמו בפרט לבין הנהגת חמאס. אחרי שהקשבתי להסבריו של אליאור לוי, פרשן ערוץ "כאן" שאני מעריכה מאד, מדוע תשובת חמאס היא בעצם סירוב למתווה, כי לא הסכימו לשום תנאי במתווה כלשונו, שמעתי את טראמפ מודיע שחמאס הסכים למתווה, ומיד את דבריו שעכשיו ישראל צריכה להפסיק להפציץ בעזה, וזאת היתה תגובה כל כך חכמה, להגיד שחמאס ענה כן, ומיד לדרוש מישראל להפסיק להפציץ בעזה, הפצצות בלתי פוסקות שכבר עברו כל גבול, וכבר מזמן אינן מגינות על ישראל, אלא מחריבות את עזה וזורעות מוות, בתקווה שעל נהרות הדם בעזה יקים נתניהו עוד ממשלת אסון שתמשיך את החרבת ישראל ועזה גם יחד עוד שנה ועוד שנה. כמו כותב המכתבים של גבריאל מרקס, שכותב מכתבים מהבחור לבחורה ומהבחורה לבחור, וכך מחבר את שני האנלפביתים באהבה, מכתיב טראמפ לצדדים מה עליהם להשיב ומה לכאורה השיבו, שזה כנראה הסיכוי היחיד להשיג את מימוש העסקה.

וכך אנחנו מיטלטלים בין יאוש לתקווה, בין האימה מכשלון נוסף שמפחיד אפילו לדמיין, לבין הסיכוי שטראמפ יצליח לגרור את הצדדים בציצית ראשם להגיע להסכמות ולסיים סופסוף את המלחמה, כשכל אחד מהם מנסה להכריז על נצחונו, בזמן שבפועל אין מנצחים במלחמת ישראל והחמאס, יש רק מפסידים רבים והרבה יותר מדי קורבנות. ולמרות שמימוש העסקה עדיין בסימן שאלה, לתוך הייאוש הגדול והשחור ששרר פה שנתיים נכנס זרזיף דק של תקווה שמתפשט אט אט ומחייה את הרוח הנכאה כמו מים רעננים שנשפכו על צמח שקמל בצמאונו וזוקפים את קומתו. פתאם האנשים שמחים יותר, מחייכים יותר. פתאם מעזים לייחל למשהו טוב, שעדיין איננו כאן, אבל אולי מצפה מעבר לפינה, פתאם הברכה "בשורות טובות" נשמעת כמו משהו שיכול להתממש ולא רק כמו קלישאה.

וכמו בלידת תינוק אסור להרפות לרגע מהלחץ. יותר מתמיד חשובות המחאות וההפגנות. כמה מחזקים ומעודדים דבריו של טראמפ שצפה במפגינים שנושאים שלטים שקוראים אליו להשיב את החטופים ולסיים את המלחמה, ואלה עודדו אותו לפעול. מכל המאמצים של משפחות החטופים והציבור התומך בהן, מתגלה החנופה לטראמפ כמעשה הנכון ביותר, כאפיק המועיל ביותר, וכהכרח לא יגונה, שהרי בהצלת חיי אדם מדובר, ובשונה מנתניהו, טראמפ באמת יכול, ומה שחשוב יותר, טראמפ באמת רוצה. ולא נותר לנו אלא לברך על רצונו הטוב ולחזק את ידיו, ולהתפלל שלמען כולנו יצליח הפעם במלאכתו, ושהחג שבו נצטווינו לשמוח, יהיה שמח באמת.

אכזבה מרה

 

אתמול באחת בלילה שוב נאלצו בתי ונכדי בן השש להתעורר משנתם ולרוץ למקלט. הנכד ירד קומה אחת וקרס מול דלתה של השכנה. לא היה לו כוח לרדת למקלט. זו הפעם השנייה השבוע ששנתם מופרעת בגלל טיל חות'י. אמרתי להם שאולי זאת הפעם האחרונה. מאד קיוויתי שהמלחמה תסתיים סופסוף. זו איננה מלחמה של ישראל בחמאס. זו מלחמה של נתניהו וחסידיו נגד מדינת ישראל ואזרחיה, שהם שונאים בכל לבם. הם מעדיפים את השפה האנגלית. העברית איננה שפתם. הציבור הישראלי מבחינתם איננו ראוי לשום התייחסות או התחשבות מצדם. הוא אך ורק מושא להתעללות בתואנות שונות ומשונות, שמזכירות את משל לפונטיין על הזאב שמתרץ תירוצים כדי לטרוף את הטלה הרך: ההתנתקות – שהם עצמם הגו וביצעו, עסקת שליט – שעשה נתניהו. וכן, גם הסכמי אוסלו – שעשה רבין שאת דמו הם התירו ועל גופתו עלו לשלטון. וגם – השמאל שהם מבזים ורומסים, שאת מנהיגו הם רצחו וטווים עליו כל העת עלילות דם, איננו אוהב אותם, איזו חוצפה. איך אפשר שלא לאהוב את מי שרוצח אותך וקורא לך בוגד, ומתאר אותך כסייען של החמאס, בזמן שהוא עצמו מממן ומטפח את החמאס כדי להחליש את הרשות הפלשתינית. גם היום תקף נתניהו את הרשות הפלשתינית, כי החמאס הוא כידוע חברו הטוב ביותר.

יערה שפירא ממש חגגה: איזו הצלחה, מצבנו נשאר כשהיה. כאילו לא היה מצבנו נורא בתכלית, כאילו כל מה שדרוש לנו הוא הסכמה של טראמפ להמשך מלחמת הדמים שהורגת את העזתים ואת אזרחי ישראל כאחת. הרי כפי שאמר טראמפ נכונה, הציבור הישראלי מייחל לכך שיכפה על נתניהו את הפסקת המלחמה והשבת החטופים. הציבור הישראלי מתחנן לעזרה מול הפלנגות הפשיסטיות של המתנחלים, שפורעות בפלשתינים ורומסות את הישראלים, בעוד נציגיהם בכנסת הורסים את המדינה ורודפים את מתנגדיהם.

מעולם לא היה לנתניהו רוב בציבור הישראלי. הוא ביצר את שלטונו אך ורק בקניית הציבור החרדי בבצע כסף וטובות הנאה – פטור מגיוס. מעולם לא ייצג את הציבור הישראלי הציוני והעברי, זה שאוהב לקרוא ספר עברי, לשמוע שיר עברי, להאזין לחדשות בעברית ולקרוא עיתון עברי. התרבות העברית מבחינת ממשלתו היא אויב. זו תרבותם של שנואי נפשו הישראלים, שהוא רוצה לשלוט בהם לנצח, אבל מתעב אותם, שומר מהם מרחק, נמלט מפניהם.

המלחמה הבלתי נגמרת שנתניהו כופה עלינו הר כגיגית מדכאת את הציבור, הורגת ופוצעת בו, מונעת ממנו לשקם את פצעי המדינה והעם. זו מלחמה שנעשית על ידינו נגדנו. היא נועדה להתנקם בנו על שאיננו מעריצים את המנהיג העליון כפי שהיה רוצה, על שאנו מעזים להתנגד לו, על שאנו נחרדים מהרג עשרות אלפי עזתים והרס בתיהם, על שאנו מזועזעים מאכזריותו כלפי החטופים ומשפחותיהם ושואפים להשיב את החטופים באמת, בהצעה שהחמאס יקבל, לא בהצעה שנוסחה כדי להבטיח שחמאס ידחה אותה, והמוות וההרג ימשיכו עד צאת נשמתנו.

ארור אתה נתניהו, וארורה ממשלת הדמים שלך, ממשלת רצח רבין, רצח השלום והבערת המלחמה הבלתי נגמרת. קיוויתי באמת שיבוא סוף לסיוט, אבל קודם צריך כנראה להפיל ולסלק את ממשלתך, בטרם נוכל להביא עתיד טוב יותר. ואתה יודע מה? על אפך ועל חמתך, אתה תסולק ואנחנו נצא לחופשי, ונביא עתיד של שלום ואמת.

מלחמת נתניהו

 

 כולם שמו לב למתקפה הפשיסטית בזירת הפיגוע של צמד רצח רבין, נתניהו את בן-גביר, על בית המשפט, אבל התעלמו מדבר נורא עוד יותר שנתניהו אמר, מפני שהוא נשמע כל כך מובן מאליו: "אנחנו במלחמה!" הוא הכריז, אותן שתי מלים שהכריז חגיגית כבר בשביעי באוקטובר ההוא: "אנחנו במלחמה!" ונשמעו לי מוזר באותו יום, מפני שהוכרזו מאד בחגיגיות, כאילו היה מדובר במשהו נפלא ולא באסון מחריד, ומפני שתמיד אמרו שנתניהו נרתע ממלחמות ומבקש שקט בכל מחיר. רק מאוחר יותר הבנתי שבכך הכריז על אסטרטגיית ההישרדות שלו – מלחמה אין-קץ, וכעת כשהכריז שוב "אנחנו במלחמה" התייחסו לכך כאילו ציין שכעת יום והשמש זורחת, כאילו מובן מאליו שאנחנו במלחמה ואי אפשר אחרת, אבל הוא לא אמר זאת כדי לתאר מצב קיים אלא כדי לתאר מצב רצוי מבחינתו: מלחמה אין-קץ. הוא אמר זאת כדי להודיע שהמלחמה לא תיפסק מבחינתו, בוודאי לא כל עוד הוא זקוק לתירוצים להתחמק מהחקירה הנגדית במשפטו, לא כל עוד הוא רוצה לכהן כראש ממשלה, והוא רוצה לכהן כראש ממשלה לנצח. הוא הכריז שאנחנו במלחמה כי אין לו שום כוונה לסיים את המלחמה בעתיד הנראה לעין. הוא רוצה מלחמת אין-קץ. והוא דואג לחרחר מלחמת אין-קץ. הפעם לא רק בעיצומו של משא ומתן לעסקה, אלא נגד האנשים שהתכנסו להכריע לגבי עסקה, בעודם דנים בעסקה. הפעם טרפדה הממשלה את העסקה מהמקפצה.

והיו אנשים שעוד לפני שיצא בית המשפט לפגרת קיץ, כבר ניבאו שכאשר תתחדש החקירה הנגדית יחרחר נתניהו עוד מלחמה, וידאג לחולל מצב חירום. והיו כאלה שחשבו שגם המלחמה באיראן נועדה לאותה מטרה, לבטל דיונים, וכך גם קרה וקורה גם עכשיו. וכבר אין יודעים האם לצורך סיכול המשפט או לשימור ממשלת הטירוף שפועלת כעת לגרש את תושבי העיר עזה ולהחריב אותה, כאילו לא הוחרבה מספיק. חוסר האונים של הציבור הוא נורא, ועליו נוסף הפחד להודות חלילה שאינך מעוניין בהריגת אנשי חמאס, אלא בסיום המלחמה והשבת החטופים. הכל פוחדים שיגונו אם לא יפגינו די פטריוטיות, כאילו הטירוף להרוג בכירי חמאס ופחות בכירים בכל מחיר, בלי להתחשב בתוצאות, הוא הפטריוטיות בהתגלמותה. כאילו לרצות בסיום המלחמה, בחיי שלווה, בשיקום ההריסות ושיקום קורבנות המלחמה על פני הרג מחבלים זו בגידה. וכל שכן לאחר שנתיים של מלחמה שוחקת ומשתקת, ולאחר הפיכת רצועת עזה לעיי חורבות.

מכל מקום הפיגוע בצומת רמות שבו נרצחו ששה אנשים ונפצעו רבים נוצל עד תום: נתניהו הופיע במהרה בזירת הפיגוע יחד עם בן-גביר, ומיד תהו הפרשנים האם כך הוא נוהג בדרך כלל, ובכן לא. כך נהג בימיו של רבין כדי לרקוד על הדם, וגם בימי ממשלת בנט-לפיד הסביר שהממשלה אשמה בפיגועים כי היא חלשה, וחולשתה מעודדת טרור, בניגוד אליו, שהוא כידוע חזק מול החמאס כפי שנוכחנו בשביעי באוקטובר, אבל בכך אשמים כולם חוץ ממנו, אותו לא הזהירו ולא העירו בזמן, למרות שכולנו שמענו את גלנט מזהיר מסכנה בטחונית אם תימשך המהפכה המשטרית, וכולנו ראינו את הרמטכ"ל וראש אמ"ן רודפים בכנסת אחרי נתניהו שמתחמק מהם לפני ההצבעה על עילת הסבירות, וכולנו שמענו את נתניהו מסביר שההתרעות מפני מלחמה מוגזמות, כי הוא תיכנן את המהפכה המשטרית לצורך הימלטות מתוצאות משפטו ולא רצה לשמוע שום אזהרות, וגם כעת איננו רוצה לשמוע שום אזהרות מפני קריסת מעמדה המדיני של ישראל שאי אפשר שלא להבחין בו. גם את מעשיו של בן-גביר ועליותיו להר הבית, שלפי דברי בכירי החמאס בעצמם היו מניע מרכזי למתקפת שביעי באוקטובר, שלא במקרה כונתה מבול אל-אקצה, ומשפיעים מאד גם על היחס לחטופים, שמוכים ומורעבים באמתלה שכך נוהג בן-גביר באסירים הפלשתינים, גם מעשים ודיבורים אלה עוברים ללא כל התנגדות או ריסון מצד נתניהו, ההיפך מכך: הוא מחרה-מחזיק אחרי בן-גביר כאחרון נערי הגבעות. הפיגוע נוצל עד תום: גם שימש כביכול סיבה למתקפה הזדונית בדוחה, שנועדה לסכל השבת חטופים לזמן רב ואולי לגרום למותם, גם נוצל למתקפה על מערכת המשפט וליישור שורות עם בן-גביר, גם החניף לחרדים שנתניהו מייחל להשיב לממשלתו, בניגוד לתושבי ניר עוז שאסון גדול בהרבה לא גרם לנתניהו לבקרם בטרם חלפה שנה ומחצה, כי הרי אי אפשר להתנהג לקורבנות אסון שאינם מצביעים לנתניהו כמו לאלה שמצביעים לו ושלטונו נסמך עליהם, והכי חשוב: הדיון בבית המשפט, המשך חקירתו הנגדית של נתניהו, בוטל ביום הפיגוע, ואולי איפשר לבטל דיונים נוספים באמתלת החמרה במצב הביטחוני.

כמובן שהיום, אמרה אחת המגישות כשנתניהו הופיע בזירת הפיגוע, הוא היה חייב לבטל את דיון ולנהל את האירוע. זהו, שלא: הטיפול בזירת פיגוע מבודד כלל איננו דורש התערבות של ראש הממשלה: המשטרה, מג"ב והשב"כ אינם זקוקים לראש הממשלה כדי לטפל בצד הביטחוני של הפיגוע, גם כוחות ההצלה ובתי החולים יודעים להתמודד היטב עם הטיפול בנפגעים, וכך גם זק"א. לכולם יש למרבה הצער הרבה ידע וניסיון בטיפול בזירות פיגועים, ובמחוז ירושלים בפרט. ראש הממשלה יכול כמובן לבקר בזירה ובבתי החולים כדי לראות במו עיניו וכדי לעודד את הקורבנות וקרוביהם, אך את זה אפשר בהחלט לעשות כמה שעות אחרי הפיגוע, מבלי לבטל את הדיון המשפטי, אלא אם כן ביטול הדיון הוא המטרה האמיתית.   

כשלונו הנוסף של נתניהו

 

מאז שצפיתי בסרטונים של אביתר דוד ורום ברסלבסקי שמורעבים למוות, אני רואה אותם כל הזמן לנגד עיניי, בין אם עיני פקוחות ובין אם אני עוצמת אותן, המראה של הבחורים הגוססים מרעב איננו מניח לי, ואין גבול לאימה ולחוסר האונים שאני חשה. בעצרת למען החטופים במוצאי שבת ביקשו לא לקרוא בוז לנתניהו ולא לצעוק, ולמרות שהקריאו את מגילת איכה שמלותיה לגמרי מתאימות למצב, הרגשתי שאפילו למגילת איכה אין לי סבלנות, רק לצעוק צעקה גדולה ומרה, צעקה שקורעת את השמיים. הרבה יותר אנשים מהרגיל באו לעצרת, שנמשכה כפול זמן מהרגיל, אבל אחרי יותר משעה או שעה וחצי ראיתי שדוקא נשים שבאות כל שבוע לעצרת ועומדות קרוב לבמה וצועקות בכל הכוח קמו והלכו, וחשבתי שאולי הן הרגישו כמוני שעכשיו לא צריך לדבר יפה אלא דוקא לצעוק בכל הכוח. איזה מין דבר זה להיות מנומסים מול הרעבה למוות של אנשים? האם מי שמדבר בנימוס כשאנשים גוססים מול עיניו הוא אדם ראוי, או שהוא סוג של שמחה רוטמן ובצלאל סמוטריץ' – אנשים ששכחו להיות בני אדם.

וחייבים להזכיר שוב ושוב, מול צונאמי השקרים והתעתועים השוטף אותנו, כאילו חמאס מסרב לעסקה, שלקראת השבעתו  של דונלד טראמפ בינואר האחרון, חמאס הסכים לעסקה שהיתה אמורה להשיב את כל החטופים בשלושה שלבים תמורת נסיגה ישראלית מעזה, וגם קיים את השלב הראשון שבו הושבו לישראל עשרים וחמישה חטופים חיים ושמונה חללים, וציפה לדון בהמשך העסקה, אבל בנימין נתניהו הפר את ההסכם וחזר להילחם במבצע שהוא כינה "מרכבות גדעון", וכרגיל שיקר לגבי מטרתו השקופה בחזרה ללחימה: השבת בן-גביר לממשלה וביצור שלטונו, העניין היחיד שהוא עוסק בו. בכך גזר את גורל החטופים בדם קר.

ומה היו תוצאותיה של השיבה ללחימה, שהוצגה כדרך למוטט את חמאס סופית? מוות מיותר של עשרות חיילים, בעיקר תוך כדי פעילות של הריסת מבנים בעזה שכבר כמעט לא נותר בה מתום, ובלי שום שיפור במצבה האסטרטגי של ישראל, ההיפך מכך: אובדן לגיטימציה גמור ללחימה הנמשכת של ישראל בעזה, והתארגנות של מדינות חשובות מאד לישראל להכרה במדינה פלשתינית בספטמבר הקרוב, שאני שמחה על כך, אבל זו בוודאי לא היתה כוונתו של נתניהו. זאת בנוסף לכפי שנכתב היום ב"דה-מארקר" על מבצע "מרכבות גדעון": "כישלון בעלות של 25 מיליארד דולר", שנגרעו מתקציב המדינה שזקוקה להשקעות ענק בשיקום וריפוי של תושביה הפצועים, שהפקרת החטופים קורעת את לבם השבור ממילא. גם כסף רב ירד לטמיון, אבל מה מחירם של חיי אדם שאבדו - בישראל ובעזה – מה מחיר דמם השפוך של כל כך הרבה אנשים? מי יפצה על מחיר הדמים?

זהו כישלון נורא נוסף של נתניהו, אחרי הפקרת עוטף עזה וטיפוח החמאס, הנמר שגידל נתניהו מעבר לגבול כדי להחליש את הרשות הפלשתינית, ושכח שתושבי ישראל יהיו הראשונים ליפול כטרף לנמר הנורא שהוא גידל והזין מעבר לדלת. גם על הכישלון הזה יסרב נתניהו לקחת אחריות. כל עוד הוא יושב על כסאו, והמשך הישיבה על כסאו היא עניינו היחיד, הוא ימשיך להביא עלינו אסונות שעולים בחיי אדם, ויאשים את חמאס ואת כל מי שאפשר, מלבד את עצמו, שורש אסוננו.

וכל מה שהיה לו לומר הוא שחמאס רוצה לשבור אותנו. חמאס כבר שבר אותנו בטבח הנורא, ושברינו עדיין מוטלים על הארץ, מתקשים להתאחות. אבל לא פחות מחמאס רוצה נתניהו לשבור אותנו, להפוך אותנו למתים מהלכים. לרוחות רפאים נטולות דעה וקול, והשבר הזה מכאיב ושובר אפילו יותר.

  

הכרה במדינה פלשתינית

 

אני שמחה מאד על הכרזתו של נשיא צרפת שהוא עומד להכיר במדינה פלשתינית בספטמבר, ואני מקוה שאכן כך יעשה ושמדינות רבות תצטרפנה אליו. חבל מאד שמדינות אירופה לא הכירו ברשות הפלשתינית כמדינה כבר לפני שנים. זה היה מאד מחזק את הרשות הפלשתינית ומחליש את חמאס, ואולי אפילו מונע ממנו לטבוח בעוטף עזה, וזה היה מחליש מאד את נתניהו - אבי התיאוריה של טיפוח חמאס כדי להחליש את הרשות הפלשתינית - ואולי מציל את ישראל משלטון האימים שלו ושל שותפיו המבעיתים, ששואפים להרוס את עזה ולהרוג ולגרש את כל תושביה, שזה פשע מלחמה ופשע נגד האנושות.

כמובן יכול להיות שמקרון אמר את דבריו רק כדי ללחוץ על נתניהו לסיים סופסוף את המלחמה בעזה, שזה דבר טוב בפני עצמו, כי המלחמה הזו היא סיוט לעזתים ולא פחות לישראלים. אחרי טבח החמאס בעוטף עזה התקשיתי מאד לחמול על העזתים, אך ככל שהמלחמה נמשכה, ומספרי ההרוגים בעזה הפכו מחרידים יותר ויותר, והתברר יותר ויותר שמטרתה היחידה של המלחמה הבלתי-נגמרת היא שימור שלטונו של נתניהו וממשלת הדמים שלו, שלטון שמתנער כליל מאחריותו לטבח, הרגשתי יותר ויותר שגם אנו הישראלים וגם העזתים, ובפרט תושבי עזה הבלתי מעורבים בפשעי החמאס, כולנו שבויים של שלטון נתניהו, שרואה בכולנו בשר תותחים ואדיש לחלוטין לסבל האנושי העצום בשני הצדדים, שהרי גם דמם השפוך של חיילים וחטופים מתקבל בממשלה באדישות גמורה. אתמול החליט נתניהו לסיים סופית את הספין הארוך של מו"מ כביכול על עסקה לשחרור חטופים, שהוא עצמו מונע בסירובו לסיים את מצב המלחמה ואת הרג החיילים במשימות שווא של הרס בתים אינסופי שאין לו כל מטרה, מלבד לרצות את הזיות פינוי עזה מכל תושביה של בן-גביר וסמוטריץ', עמיחי אליהו ואורית סטרוק, וגם גילה גמליאל שמצגת הבינה המלאכותית שלה תצטרף מן הסתם לתיק בבית הדין בהאג כעדות נוספת לכוונות ישראל לבצע רצח עם בעזה. מזה חודשים מתחנן מקרון לנתניהו להפסיק את ההרס לשם הרס בעזה,שכבר בקושי נותרו בה בניינים העומדים על תילם, וטירוף ההריסה של צה"ל איננו פוסח על בתי חולים, בתי ספר, אוניברסיטאות וכנסיות, שמשמשים מקום מקלט לתושבי עזה. נתניהו אטם את אוזניו, ומקרון הבין, שחבל לשחת מלים על אוזנם של נתניהו ושל פטרונו טראמפ – כמובן שגם טראמפ רוצה מאד בסיום המלחמה, אך הוא גם מעוניין בהמשך שלטונו של נתניהו, להוותם של הישראלים והפלשתינים גם יחד. כדי להציל את מדינת ישראל צריך לאפשר לה לסיים את שלטון נתניהו ולבחור ממשלה שמעוניינת לשקם את מדינת ישראל הפגועה כל כך משנתיים של מלחמה, ולא להישאר שבויים בידי ממשלת דמים מטורפת שאין גבול לטירופה, ושאדישה באופן מוחלט לדמם השפוך של ערבים ויהודים כאחד, ומוכרת סיפורים על פינוי כל העזתים לארצות אחרות, ועל שלום עם סעודיה, שאין לה כל כוונה לחתום על הסכם שלום עם ישראל שהרגה עשרות אלפי עזתים, וגם לו חפצה בכך, לא היתה יכולה לעמוד בזעמם של אזרחיה ואזרחי מדינות ערב האחרות. סעודיה איננה פועלת כעת לנורמליזציה עם ישראל אלא להכרה במדינה פלשתינית מצד מדינות רבות ככל האפשר, ולמרות זעמם של נתניהו ותומכיו על הכרה כזו, ייתכן בהחלט שזו ההתפתחות הכי רצויה, כמובן לפלשתינים, אבל גם לתושבי ישראל שילדיהם נהרגים בכניסה המי יודע כמה לשוג'עיה או לחאן-יונס, רק כדי לשמר את הזיית ייהוד עזה והקמתו מחדש של גוש קטיף.

להציל תחילה את החטופים החיים

 

הדבר שמטריף את דעתי בעסקה המתגבשת עם חמאס, הוא שמתכוונים להוציא רק עשרה חטופים חיים ולהביא גופות של חללים, ולהשאיר בשבי החמאס למשך זמן בלתי ידוע לפחות עשרה חטופים חיים מורעבים ומעונים, ועוד יותר מטריף את דעתי שאיש איננו אומר שמטורף להביא חללים לקבורה לפני שמצילים את כל החטופים שעדיין חיים, ושקודם כל חייבים להציל את כל החטופים שעדיין בחיים, עשרים או יותר במספר, ולהשיב אותם הביתה.

אינני מזלזלת בסבלן של משפחות החללים שלא זכו להביא את יקיריהן לקבורה ואין להן מקום להתייחד בו עם זכרם. אני לגמרי מסכימה שצריך להביא גם את גופות החללים לקבורה בישראל. אבל קודם כל חייבים להציל את כל החטופים החיים המעונים שנמצאים בכל רגע בסכנת מוות. כאשר על כף המאזניים עומדת הבאת חללים לקבורה מול הצלת חיים, המאזניים חייבים לנטות לצד הצלת החיים, וזה מה שחייב לקבל קדימות.

בצדק דורש מטה משפחות החטופים להוציא את כל החטופים יחדיו ולא להשאיר שבויים וחטופים מאחור ובכך לדון אותם לא רק להמשך סבל נורא אלא חלילה גם למוות. אבל למרבה הצער מטה משפחות החטופים שאחוז פחד מפני נתניהו, איננו מעז לדרוש בפה מלא קודם כל את החזרת החטופים החיים, ורק אחר כך את השבת החללים לקבורה בישראל. במטה משפחות החטופים חוששים גם להרגיז את משפחות החללים שכמהות לראות את יקיריהן מובאים לקבורה בישראל, והתוצאה בפועל היא שנתניהו קובע, ולנתניהו מאד חשוב להשאיר חטופים חיים בעזה. הוא איננו מעוניין לסיים את המלחמה ומעדיף עסקאות חלקיות שמענות את החטופים ומשפחותיהם ואת הציבור כולו. לכן באופן אבסורדי נוצרה שותפות אינטרסים בין נתניהו לבין משפחות החללים, להשיב גופות חללים לפני השבת כל החטופים החיים.                                                                                                                                                 גם משפחות החטופים שחרדות כי יקיריהן יישארו מאחור אינן מעזות לדרוש בפה מלא: "השיבו תחילה את כל החטופים החיים", והן מסתפקות באמירה שיש להשיב את כולם, החטופים החיים והחללים, ומכיוון שלנתניהו וממשלתו אין כל כוונה להשיב את כולם יחד, הדרישה להציל מיד את כל החטופים שעדיין חיים איננה מושמעת כלל, וכך ממשיכים החטופים שהצליחו לשרוד עד כה בשבי לעמוד בסכנת מוות ברורה ומוחשית.

בקרב משפחות החטופים ותומכיהן שולט הפחד: לאחר עשרים ואחד חודשים נוראים, שבהם נהרגו או נרצחו למעלה מארבעים מן החטופים שנחטפו חיים, הם מפחדים שכל מלה או דרישה מצדם עלולה לגזור את גורל יקיריהם, ולכן הם נמנעים מלומר את מה שהיה צריך להיות מובן מאליו: הצלת חיים תחילה. לנתניהו המצב נוח מאד: הוא מעדיף להחזיר גופות, זה קל ופשוט יותר. החטופים החיים המעונים לא זו בלבד שהם מאפשרים את המשך שרידות הקואליציה המזוויעה שלו, ששולחת חיילים למות בעזה לשוא בתקוה להקים שם התנחלויות ומעדיפה להקריב למטרה זו את חיי החטופים, אלא שעצם הישארות החטופים שם משמשת את נתניהו להפצת תעמולת שקר, כאילו המשך הלחימה בעזה נועד להציל את חיי החטופים, כשההיפך הוא הנכון: רק הפסקת המלחמה תציל את חיי החטופים. כך ממשיכים החטופים להתענות בשבי, לא רק כדי למנוע את נפילת ממשלת הזוועות, אלא גם כדי להצדיק את המשך המלחמה, שנתניהו רואה בה מכשיר להישרדותו בשלטון. מאות אלפי משרתי מילואים הם מאות אלפי מפגינים שאינם יכולים לצאת להפגין. המשך מלחמת השוא משרת את נתניהו מכל הבחינות.

לכן חייבים לקום ולדרוש: קודם כל להשיב את החטופים החיים. רק לאחר שתסתיים הצלתם מהשבי של החטופים החיים אפשר להתפנות להשבת החללים לקבורה.

 

ישראל כץ, אנא הקרן את סרט זוועות החמאס לממשלה

 

שלום לך השר ישראל כץ. הלילה השתלטה שייטת 13, יחידת קומנדו מיומנת, על ספינה קטנה עם 12 פעילי מחאה נגד המלחמה בעזה. אין טעם לשאול למה נשלחה שייטת 13 לעצור את הספינה ולהובילה לנמל אשדוד. מה כבר היה קורה לו הניחה ישראל לספינה הקטנה עם הפעילים הבלתי חמושים לרדת בחוף עזה ולחלק ממתקים לילדי עזה. האם התמונות האלה היו גורמות לישראל יותר נזק תדמיתי מההפצצות הבלתי נגמרות שהורגות נשים וילדים בעזה בכל יום ויום? אינני חושבת. אולי היה עדיף להניח לספינה הזו להגיע ליעדה. אבל ממשלות נתניהו תמיד בחרו בכוח, אם בגלל מחסור כרוני במוח, ואם מסיבות אחרות. אמנם אמר הנביא לא בחיל ולא בכוח כי אם ברוחי, אבל רוח איננה הצד החזק של ממשלות נתניהו. ובכן השתלטו בכוח, וכפי ששמענו בתקשורת, ממשלת נתניהו מאד מרוצה מעצמה ומפיצה תמונות של חיילים מחלקים לפעילי המחאה כריכים. אם קיווה מישהו בממשלה שזה מה שישכיח מהעולם את תמונות הילדים ההרוגים בעזה, חוששני שתקוות שוא תקוותם.

אבל בעצם לא בכך רציתי לעסוק, אלא בהצעתך הגאונית להקרין לפעילי המחאה שנתפסו את סרט הזוועות שמתעד את טבח תושבי העוטף בידי מחבלי חמאס, לדבריך כדי שהפעילים שאותם כינית אנטישמים, ואולי הם אכן אנטישמים ושונא ישראל, יש רבים כאלה בעולם, יראו באיזה מין ארגון הם תומכים, כי לדעתך יש זהות בין התנגדות להמשך המלחמה בעזה לבין תמיכה בחמאס, שגם על כך אפשר להתווכח, אך לא זה העניין. העניין הוא, שמאחר שלצערי עסקתי באנטישמיות קצת יותר ממך, חוששני שהקרנת הסרט בכפייה לא תשנה הרבה. אני מניחה שהם יטענו שהסרט הוא זיוף שהתקינה ממשלת ישראל כדי להצדיק את רצח העם שהיא מחוללת בעזה. משהו מעין זה. לו היה קל כל כך להפוך את שונאי ישראל לאוהביה, היו לנו הרבה פחות בעיות. אני כמובן מציעה משהו אחר, שאותו אני מציעה כבר יותר משנה: לסיים את הלחימה בעזה, להפסיק להפציץ את בתי עזה ותושביה, ולהגיע להסדר, עדיף עם הרשות הפלשתינית שעל פי הסכמי אוסלו עזה שייכת אליה, ובתמיכת מדינות ערב המתונות, בראש וראשונה שכנותינו מצריים וירדן, להפסקת אש קבועה, וכמובן להשיב את כל החטופים, בראש וראשונה את החטופים החיים שסובלים יסורי גיהנום, וכאן בדיוק הגעתי לנקודה שרציתי להעלות. יפה שהגית את הרעיון הגאוני לכפות על פעילי המשט שנתפסו לצפות בסרט הזוועות של חמאס, אבל מה בדבר שרי הממשלה? למיטב ידיעתי סירב שר האוצר ושר הביטחון לענייני התנחלויות בצלאל סמוטריץ' לצפות בסרט הזוועות של חמאס, מאחר שחשש שהצפייה תפריע את שנתו השלווה בלילות, בעודו מתנגד בתוקף לעסקה לסיום המלחמה ושחרור החטופים ודן את החטופים להמשך יסוריהם ואפילו למוות, ואת משפחותיהם לסיוט בלתי נגמר. האם לא כדאי שלפני שאתה מושיב את  פעילי המשט למען עזה לצפות בסרט הזוועות, שתושיב לצפות בסרט את השר סמוטריץ', והשרה אורית סטרוק, והשר הנכבד לבטחון לאומי איתמר בן-גביר, שמוכר לירושלמית זקנה כמוני יותר כבריון ופורע חוק, ומוכר לכל עם ישראל כמי שהתנגד אפילו לשחרורם משבי החמאס של ילדים רכים ואמותיהם, ואת כל שרי וח"כי מפלגתו ההולכים אחריו, שאולי גם הם יצפו בסרט הזוועות ויראו בידי מי הם מפקירים את האזרחים והחיילים שאת בטחונם כבר הפקירו בשביעי באוקטובר הנורא, כשדאגו הרבה פחות להציל אותם מידי המחבלים הרוצחים מכפי שדאגו כעת לתפוס את פעילי המחאה הבלתי חמושים שרצו להצטלם מחלקים ממתקים לילדי עזה, ולא יזיק גם אם שאר שרי הממשלה וראשה, המפקירים את חטופינו ושבויינו לזוועות החמאס כבר למעלה מעשרים חודש, שבו הם מעונים עד מוות בכל יום ויום, אולי תקרין לכולם את סרט הזוועות של החמאס שיראו ואולי אפילו יבינו בידי מי הם מפקירים את אזרחינו ושבויינו. לא שיש לי ציפיות גדולות שישנו את עמדתם, שהרי לו היה אכפת להם כהוא זה מסבלו של הזולת, ולו גם בן-עמם, לא היינו נמצאים במקום שאנו נמצאים בו להוותנו. אבל בכל זאת אינני יכולה להימנע מלהציע לאדוני השר מעומק לבי: אנא הקרן את סרט הזוועות לממשלה. ואם אפשר הקרן אותו לממשלה שוב ושוב, מסביב לשעון.

אני מצביעה ליאיר גולן

 

ההתנפלות על יאיר גולן כל כך שקופה וכל כך מהונדסת בסגנון הביביסטי-פשיסטי שלמדנו להכיר בימים שלפני רצח רבין, כשבנימין נתניהו, האיש מהמרפסת בכיכר ציון, צעד ליד ארון מתים שעליו נכתב "רבין לקבר" ועמוד תלייה עם חבל משתלשל ממנו – וכדרכו התנער מאחריות כשרבין נרצח והוא עלה לשלטון על גופתו, ומאז הורס ומחריב את מדינת ישראל, את הדמוקרטיה וכל מוסד וערך ציוני. כעת תפס יאיר גולן את מקומו של רבין, כמנהיג היחיד שנתניהו איננו יכול לנגב איתו את הרצפה, כפי שהוא עושה עם גנץ, איזנקוט ולפיד, ולכן מוקד למופע הביביסטי החוזר ונשנה של התנערות מאחריות לפשעי הממשלה ומחדליה האינסופיים והטלתם על יריביה הפוליטיים, כפי שהממשלה ממשיכה להתנער מאחריותה לטבח – הטבח המחריד שיאיר גולן האמיץ כאדם פרטי סיכן את חייו והצליח להציל במהלכו כמה נפשות ממוות בטוח, שזה יותר ממה שעשתה כל ממשלת נתניהו, שהפקירה את עוטף עזה, טיפחה וחיזקה את החמאס, הצהירה עליו כ"נכס" למניעת הקמתה של מדינה פלשתינית ונמנעה מלפגוע במנהיגיו, ומאז הטבח כופה עלינו מלחמה בלתי נגמרת, שבה נהרגו כבר למעלה מחמישים אלף פלשתינים, מתוכם כחמישה-עשר עד שמונה-עשר אלף ילדים ועוד חפים מפשע רבים, למעלה משמונה מאות חיילים נהרגו, והותירו מאות אלמנות ויתומים, ולמעלה מארבעים חטופים שנשבו בחיים מתו או נרצחו בשבי, או נהרגו מהפצצות צה"ל, כמו יוסי שרעבי ואיתי סבירסקי, או נרצחו עקב התקרבות צה"ל, כמו ששת החטופים במנהרה, או נרצחו בידי חיילי צה"ל תוך הפרה מפורשת של פקודת חדל אש, כמו אלון שמריז, יותם חיים וסמאר טלאלקה. על דבר מכל אלה לא קיבלה עליה ממשלת האסון של נתניהו אחריות, והיא מסרבת לאפשר חקירה של הטבח, ולא בכדי. גם עיתוי המתקפה על יאיר גולן קשור יותר להידרדרות הקשה במעמדה המדיני של ישראל, שהידיד טראמפ לא טרח לבקר בה במסעו במזרח התיכון וחתם על כמה וכמה הסכמים, עם החות'ים, עם הסעודים והאמירויות, וכנראה בקרוב גם עם איראן המתגרענת, תוך התעלמות מישראל, והמעצמות בריטניה, צרפת וקנדה הטילו עליה סנקציות ומאיימות לבטל הסכמי סחר איתה אם לא תפסיק את המלחמה, ומן הסתם קשורה המתקפה על גולן גם לפסק הדין של בג"ץ שקבע את המובן מאליו וגלוי לעין – שפיטוריו של רונן בר מראשות השב"כ נעשו שלא כדין ובניגוד עניינים ברור, עקב חקירת ההדלפה ל"בילד" והמעורבות הקטארית בלשכת ראש הממשלה, שנתניהו טוען שלא ידע עליה דבר, אבל מתנהג כמי שעל ראשו בוער הכובע. את כל פשעיה ומחדליה האלה במשך שנה ושמונה חודשים מנסה הממשלה להטיל על יאיר גולן, כולל העלייה באנטישמיות והרצח בוושינגטון, כאילו הרוצח פעל בעקבות דבריו של יאיר גולן ולא כפי שברור לכל – בעקבות שנה ושמונה חודשים שבהם הרגה ישראל למעלה מחמישים אלף עזתים, ובתוכם מספר עצום של חפים מפשע, מה שלא רק שלא הביא אפילו לדיון אחד בממשלה – או לחילופין בתקשורת – האם לא הגזמנו, האם טבח החמאס המחריד באכזריותו מצדיק את כל מעשינו, או אולי הידרדרנו לאכזריות ורצחנות בדומה לאויבינו, וקטילת חייהם הפכה כאין וכאפס בעינינו? אולי גם אנו איבדנו את האנושיות והפכנו למכונת הרג מיומנת בדומה לאויבינו? והרי כולנו ראינו סרטונים של חיילים שמבצעים פשעי מלחמה בעודם צוחקים ומשתעשעים, וכולנו שמענו סיפורי רהב והתפארות על שריפת בתי פלשתינים בעזה לשם נקמה בלבד, וכמו במקרה של שלושת החטופים שנרצחו בעודם נושאים דגל לבן, כולנו יודעים שחיילי צה"ל יורים והורגים לא רק כשיש סיבה מוצדקת לכך, ולא רק במי שמאיים עליהם, ואפילו כשניתנת להם הפקודה לחדול מאש. וזה אפילו לא מיוחד למלחמה האחרונה. ידיד שפגשתי אתמול בבוקר אמר לי: "נלחמתי בשש מלחמות וראיתי הרבה דברים, ואני יכול לאשר כל מלה שאמר יאיר גולן. יש לנו חיילים שהורגים תינוקות כתחביב". אולי במקום להתבצר בהתקרבנות והתמסכנות, אולי הגיע הזמן שנערוך חשבון נפש אמיתי על מעשינו, ונפסיק להתחבא מאחורי קלישאות שקריות כמו אלה שהשמיע אתמול מתן כהנא, שאנחנו הורגים תינוקות רק מפני שלוחמי החמאס משתמשים בהם כמגן אנושי, במקום לשאול את עצמנו, אם אכן הימצאות של אנשי חמאס בקרב אזרחים מצדיקה כל הרג של אזרחים, והאם אפשר להמשיך להעלות טענה כזו אחרי שנה ושמונה חודשים שבהם מפציצה ישראל את עזה והורסת בשיטתיות בתי מגורים, בתי חולים ובתי-ספר, בטענה שמסתתרים בהם אנשי חמאס? רק לאחרונה נהרגה בהפצצה ישראלית, יחד עם כל משפחתה, הצלמת העזתית פאטמה חסונה, בדיוק לפני שבפסטיבל קאן הוצג סרטה של הבמאית האירנית הגולה ספידה פארסי, שתיעדה את חייה ועבודתה של חסונה במהלך המלחמה, והסרט, שהפך בן-לילה לסרט הנצחה של חסונה, ולסמל של האכזריות הישראלית כלפי אזרחים עזתים, הוקרן בפסטיבל קאן לפני אולמות מפוצצים, כפי שדיווחה נירית אנדרמן ב"הארץ", כשהיא מציינת שאין סיכוי שהסרט יוקרן בישראל. אבל אולי דווקא הישראלים כדאי שייצפו בו, כדי שיבינו את הזעם כלפיהם גם במדינות ידידותיות לישראל? וכן, פאטמה חסונה תמכה בטבח החמאס והתגאתה בו. האם זה מצדיק את הריגתה והריגת משפחתה בבית מגוריהם? האם מישהו בישראל חושב שמותר להרוג את צבי סוכות שהצהיר שלאף אחד לא אכפת שייהרגו כל יום בעזה מאה עזתים? או את עמיחי אליהו, האיש שאמר שהשלכת פצצת אטום על עזה היא אפשרות, ודבריו היו בין הנימוקים להאשמת ישראל בהאג ברצח עם, לצד דבריו של נסים ואטורי. שניהם מנסים כעת לייחס את רצח הזוג בוושינגטון לדברי יאיר גולן. לולא היה זה כה עצוב ושפל זה היה מצחיק. מפלגת הציונות הדתית, שחבריה ישבו ודנו ברצינות כמה עזתים יגרשו מעזה בכל יום, ואפילו בשבת – מן הסתם תוך הסתמכות על התובנה הנ"ל של צבי סוכות – העלו בראשי רק אסוציאציה אחת – את אייכמן והיידריך וחבריהם, דנים על אגם ואנזה בהשמדת יהודי אירופה. כן, תמיד הזהרתי מהשוואות בין ישראל לנאצים, אבל היה זה מעריצו הנלהב של נתניהו איציק זרקא שהצהיר שהוא גאה בהיטלר שהרג מיליונים אשכנזים, וביניהם כמובן רבים מבני משפחתי. האם אני צריכה להגן מהשוואות על מי שבעצמו מצהיר שהוא גאה בהיטלר? והאם עמיחי שיקלי ששוחד להפיל את ממשלת בנט תמורת משרת שר, שעיקר פועלו כשר הוא לתמוך בפשיסטים ומכחישי שואה אירופים, ולנסות לסייע להם להגיע לשלטון, האם צריך להתעלם מהחברה שבה בחר להסתופף, ממארין לה-פן בצרפת ועד ג'ורג'סקו ברומניה? והאם קריאתו של סמוטריץ' לשרוף את חווארה ופרעות המתנחלים בתושבי יהודה ושומרון, האם כל זה טוב יותר מפרעות ליל הבדולח, האם רוצחי הפלשתינים ושורפי בתיהם טובים מן הנאצים הגרמנים שששו לרצוח ולבזוז את שכניהם היהודים ושכחו להיות בני אדם? האם דברי האמת הנכוחים של יאיר גולן הם הבעיה, או ממשלת נתניהו שמתירה את דמם של הפלשתינים, כפי שהיא, במפגן פשיסטי של בוז לחיי אדם, מתירה את דמם של החטופים שהיא מפקירה ליסורים ולמוות, ומסיתה את האספסוף הביביסטי נגד משפחותיהם האומללות? האם המראה שמציגים דברי גולן אשמה, או מה שמשתקף בה, פרצופם המכוער להחריד של ממשלת נתניהו ותומכיה, שמוות של חמישים אלף עזתים שלפחות מחציתם חפים מפשע איננו גורם להם אפילו לרגע של רתיעה והיסוס, אלא מתיז מפיהם מיד קלישאות של צדקנות צבועה ודוחה והצהרות על המשך המלחמה עד אין קץ, תוך התעלמות גמורה מסבלם של העזתים ושל הישראלים גם יחד. הרי במסיבת העיתונאים שלו אתמול הציב נתניהו את גירוש תושבי עזה, מה שממשלת הטבח מכנה "תכנית טראמפ", כתנאי לסיום המלחמה. והרי אין לטראמפ שום תכנית לגירוש תושבי עזה, הוא רק קשקש כדרכו קשקושים חסרי אחריות וכיסוי, לחדוות לבה של ממשלת נתניהו, שרבים מחבריה מוכנים להקריב לא רק את העזתים, אלא גם את חיילי צה"ל ואת החטופים, כדי לגרש את העזתים ולהקים בעזה התנחלויות, וכמובן כדי לשרוד בשלטון, למרות שרוב העם מייחל להסתלקותם מחיינו. עד מתי אפשר להתבצר בקלישאה המאוסה וחסרת השחר שצה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם? צבא יכול להיחשב למוסרי אך ורק כאשר הוא נלחם להגנה עצמית ולהסרת איומים קיומיים. צבא שנלחם כדי לגרום לגירוש המוני של תושבי עזה, שלבו גס בהרג של למעלה מחמישים אלף איש שמרביתם אזרחים ובכלל זה ילדים ותינוקות, נשים וקשישים, כדי לתפוס את ארצם ולהקים בה התנחלויות, צבא כזה איננו צבא מוסרי, שלא לדבר על צבא שנלחם כדי לשמר בשלטון ממשלה של פושעים ועבריינים, שהיא אסון לעמה כשם שהיא אסון לשכניו. כן, אני אצביע ליאיר גולן, שלא מנסה להתנחמד ולהתחנחן, שאומר דברי תוכחה קשים ונכוחים לממשלה שירדה מהפסים לחלוטין, ואני מקווה מאד ששב"כ יגן עליו כראוי מפני ממשלת נתניהו, תומכיה ומוסתיה, שלא די להם באסונות שהביאו על עמנו וארצנו, שהמוסר מעולם לא עניין אותם, ולתאוות ההרג שלהם אין גבול.       

די למלחמת השקר

 

ביום הזיכרון הנורא הזה, כשטרם יבש דמם של נופלינו האחרונים, והדאגה לשלום החיילים והחטופים קורעת את לִבֵּנוּּ, עלינו לזעוק בכל כוחנו זעקה גדולה ומרה: הפסיקו את המלחמה! די להרוג את חיילינו וחטופינו, די גם להרוג באויבינו, כי כבר מלאה הסאה. לא את מיטוט החמאס מבקשת ממשלת הדמים, שכן לו רצתה במיטוט החמאס היתה מתנהלת באופן לגמרי אחר. כבר בשלהי שנת 2023 הציע ממשל ביידן לנתניהו להכניס חלף חמאס לעזה את הרשות הפלשתינית, בגיבוי כוחות ממדינות ערב המתונות, אבל נתניהו דחה זאת על הסף, ומיד החל להסית נגד הרשות הפלשתינית, כאילו אין הבדל בינה לבין החמאס. מדיניות נתניהו לא השתנתה בעקבות הטבח שהביא עלינו, בטפחו ובחזקו את החמאס בטענה המטורפת שכך ימנע הקמת מדינה פלשתינית: עדיין הוא מניח לחמאס להחליש את הרשות הפלשתינית, ועדיין הוא מניח לחמאס להרוג בנו, כי בראש מעייניו שימור ממשלת הדמים שלו, שפניה לכיבוש רצועת עזה והקמת התנחלויות בשטחה, וזאת במחיר מותם של מאות חיילים ועשרות חטופים, שחייהם כקליפת השום בעיניו. למעלה משמונה מאות חיילים נהרגו במערכה, למעלה מתשע מאות אזרחים, ועוד צועד לו מצעד המוות ואוכל בנו בכל פה, ורון דרמר, השר להפקרת החטופים, הכריז כי המלחמה תימשך עוד שנה – אמירה שתואמת את דברי נתניהו כבר לפני כשנה שהמלחמה תימשך שנתיים, לא משום שיש צורך צבאי בכך, אלא כי מלחמה בלתי נגמרת היא תכניתו של נתניהו להמשך שלטונו. בימי מלחמה קל יותר לדכא מחאות והתנגדות, קל יותר לפגוע בזכויות דמוקרטיות של האזרחים ולהגביל אותן, קל יותר לכפות שלטון בלתי רצוי בכוח הזרוע, וקל יותר לסחוט מהשופטים דחיות והקלות במשפטו, שנתניהו מנסה למרוח ככל האפשר, כדי להרחיק את החקירה הנגדית שממנה הוא חושש, לאחר שבמשך חודשים הפכו הוא ועורך-דינו את משפטו לקרקס, עם בקשות אינסופיות לביטול ודחיית דיונים, ושעות של נאומי סרק שלא לעניין שנועדו להתיש את השופטים. לא מן הנמנע, שגם השאיפה להרחיב ולהעצים את הלחימה כעת, איננה מנותקת מהתקרבותה של החקירה הנגדית, שנתניהו ניסה להרחיק ולמנוע ככל יכולתו, מבלי לבחול בשום תעלול. אבל כעת היא ממשמשת ובאה,  והפארסה שהציגו לפנינו נתניהו ועמית חדד במשך חודשים, תפנה בהכרח את מקומה להליכים קשוחים יותר, ולא תינתן עוד לנתניהו האפשרות הנוחה כל כך לשאת נאומי התפארות ולחמוק משאלות בלתי נוחות. אלו שתי מטרותיה האמיתיות של ממשלת הדמים: שימור השלטון ושיבוש עשיית הדין, בכל מחיר של דם ודמים, ובינתיים היא משיגה את שתי המטרות.

רק מחאה ציבורית גדולה ועצומה, רק יציאה לרחובות בזעקה גדולה, יכולה לעצור את ממשלת הדמים מלהמשיך בהקזת דמנו. רק הפסקת המלחמה והשבת כל החטופים, תאפשר לעמנו הפצוע להתחיל תהליך של ריפוי. כל עוד שאחינו מתענים במנהרות חמאס, ואחרים מקיזים את דמם למען המשך שלטונה של ממשלת הדמים, לא נוכל לנוח, ולא נוכל להירפא. כל חייל נוסף שנפצע ונהרג מגדיל את פצענו הנורא, הופך אותו קשה יותר לריפוי, מעמיק את הכאב. אסור לנו לנוח לרגע. עלינו לצאת לרחובות ככל יכולתנו, לא לנוח ולא לשקוט עד שנצליח לפרוץ את חומת האדישות של ממשלת הדמים. ובעיקר אסור לנו להתייאש מהמאבק הארוך והמתסכל. אנו בוחרים בחיים ונלחמים למען החיים, ומהמטרה הקדושה הזו של קידוש החיים והמאבק להצלתם אנו שואבים את כוחנו.

מפקירי חטופים בטקס יום השואה

 

אתמול דילגתי על נאומי הפוליטיקאים בטקס הדלקת המשואות ב"יד ושם" וצפיתי רק בניצולי השואה ובדבריהם, אבל בעודם מספרים על יסוריהם וסבלם בשואה ועל אובדן בני משפחתם שנרצחו, שוטטה המצלמה שוב ושוב אל פניו של בצלאל סמוטריץ', זה שלא כל כך חשוב לו להחזיר את החטופים, וכן חשוב לו להגיד את זה בבוטות למשפחותיהם האומללות ולסובב את הסכין בליבם, וכמובן הכי חשוב לו לכבוש את רצועת עזה ולהקים בה התנחלויות, שלא ברור מי בכלל ירצה לגור בהתנחלויות בעזה – כרגע יש למדינת ישראל בעיה קשה להשיב ליישובי עוטף עזה וגבול לבנון את האנשים שהתגוררו בהם לפני טבח ה-7 באוקטובר, והדבר היחיד שהצלחתי לחשוב עליו הוא ייסורי התופת שעוברים החטופים בעזה, שלא משוחררים לחופשי בגלל סמוטריץ' ובן-גביר ונתניהו, שמדי פעם המצלמה נחה גם על פניו - עוד לא ידעתי שהוא איחר מאד לטקס ולכן הכל התעכב, ואולי חבל שהוא בכלל בא לטקס הזה, שהיה עדיף שיתנהל בלעדיו ובלי השקרים וההסתה האינסופיים שלו, שכל נאום שלו מנוצל רק לכך. אחר כך שמעתי בחדשות הלילה שנתניהו גם אמר שנחזיר את החטופים, וזה היה בלתי נסבל לשמוע אותו אומר את זה, כשכולם יודעים שאין שום מניעה להפסיק מיד את המלחמה ולהשיב את כל החטופים, ושנתניהו עצמו חתם על עסקה בשלושה שלבים לסיום המלחמה, והפר אותה כדי להמשיך את המלחמה ולשמר את ממשלת הזוועות שלו. חשבתי רק כמה זה צבוע לשבת בטקס יום השואה ולהעמיד פנים שאכפת לך מסבל של אנשים, ובה בעת להפקיר את החטופים לעינויים ולמוות רק למען אשליית מיטוט החמאס וסיפוח עזה של סמוטריץ' וחבריו, שמייצגים פחות משלושה אחוז מאזרחי ישראל אבל חורצים גורל אנשים לחיים ולמוות כאילו היו אלהים או לפחות ד"ר מנגלה שהצביע באצבעו ימינה ושמאלה וכך שלח אנשים למוות בעינויים  - או לעינויים שסופם לא ידוע. כל הזמן שואלים אם מותר להשוות לשואה כאילו צריך רשות בשביל זה. אם אנשים בבארי ובניר עוז הרגישו שהם בשואה כשהבעירו להם את הבית וחנקו אותם בעשן עם הוריהם וילדיהם ובני זוגם ואף אחד לא בא להציל אותם, עדיף שאף אחד לא יטיף להם מוסר אם הם מרגישים שהם עברו שואה, בייחוד לא אלה שהיו אמורים להגן עליהם ולהציל אותם והכזיבו, כדאי שישתקו ולא יטיפו מוסר, ושלא ידברו גבוהה גבוהה על לקחים מהשואה. הלקחים היחידים מהשואה הם שהיא יכלה לקרות, ומכיוון שכך היא עלולה גם לקרות שוב. ויש עוד לקח שיש לו משמעות מיוחדת עכשיו, לאחר שהקשבנו לחטופים ששבו, והוא שגם אנשים שעברו גהינום – אם בשואה ואם בטבח החמאס ובשבי, מצליחים לשמור על האנושיות שלהם ולחשוב על הזולת לפני שהם חושבים על עצמם, דבר שההנהגה המפלצתית שלנו לא מסוגלת, ורק מציפה אותנו באינספור שקרים, ים של שקרים, שהיא פועלת להשיב את החטופים בזמן שהיא פועלת רק להפקיר אותם. מה חושבים אנשים כמו סמוטריץ' ונתניהו כשהם מקשיבים לסיפורים של ניצולי השואה? איך אפשר בכלל להאמין להם שאכפת להם מניצולי השואה, כשכולנו רואים ושומעים שלא אכפת להם בכלל מהחטופים בעזה, שזה קורה עכשיו והם יכלו להפסיק את זה ולהציל את האנשים האלה, שלמעלה מארבעים מתוכם מתו בשבי בגלל טרפוד העסקאות בידי נתניהו וחברי ממשלתו, שבן-גביר אפילו התגאה בזה, כי פשיסטים חושבים שלהיות אכזרי ונעדר אנושיות ולהפקיר אנשים למוות זו מעלה שצריך להתגאות בה. לו רק עמד נתניהו במילתו וקיים כלשונו את ההסכם שחתם עליו והפסיק את המלחמה ונסוג מרצועת עזה, כל החטופים כבר יכלו להיות בבית, ומה זה עוזר שהוא אומר שהחמאס הם כמו הנאצים, אם הוא עצמו אפשר להם לקבל כסף ששימש אותם גם לטרור ולא הגן על תושבי העוטף מפניהם ועכשיו מפקיר לעינוייהם ורציחותיהם את החטופים. יותר טוב שכל הממשלה הארורה הזאת לא תבוא לטקסים של יום השואה ובייחוד יותר טוב שלא יגידו כלום, שרק ישתקו.

   

המבצע להשבת בן-גביר הצליח

לפחות אם הם לא היו חוזרים ומדקלמים את השקר הנתעב הזה, כאילו ההפצצות על עזה נועדו להשיב את החטופים. לפחות אם הם לא היו מעמידים פנים שממשלת ישראל לא הפרה הסכם חתום להשבת החטופים, שלו קיימה אותו הממשלה כלשונו יכלו כל החטופים שעדיין בחיים להיות כבר בבית. אבל מי שלבו מלא זדון, ממלא את פיו שקר וכזב. רק סיבה אחת יש למתקפת צה"ל היום על עזה: השבתם לממשלה של איתמר בן-גביר ומפלגת "עוצמה יהודית" שלו, כדי להבטיח את העברת התקציב עד סוף חודש מרס, כדי למנוע את נפילת הממשלה ולהבטיח את הישארותו בשלטון של שונא ישראל ומחריב המדינה בנימין נתניהו. ואכן, החזרה ללחימה השיגה את מטרתה, והמפלגה המשוקצת שתרומתה מתמצית עד כה בעידוד הפשיעה הלאומנית היהודית ועידוד הפשיעה בכלל, והשלכת רימוני הלם ופציעות קשות של מפגינים נגד הממשלה, הודיעה על שיבתה לממשלה, כך שאם יסרב חלקם של החרדים לתמוך בממשלה עקב אי העברת חוק הגיוס, עדיין תצליח הממשלה להעביר את התקציב בעזרת בן-גביר ואנשיו, ולהבטיח את המשך שלטונה. 

לא זו בלבד שהממשלה מעולם לא התעניינה בהצלת החטופים, ואם השיבה אותם היה זה בלחץ חיצוני וכמי שכפאה שד, אלא שהאספסוף הביביסטי המוסת, שאיננו מצטיין בתחכום ובחלקלקות של הפוליטיקאים הביביסטים, חושף את האמת על מניעי הממשלה, כאשר הוא מקלל את המפגינים להשבת החטופים ומייחל למות חטופים, או צורח למול מאהל משפחות החטופים "רק ביבי" וכיו"ב, שקל להבין מכך מהו הסנטימנט הביביסטי, כאשר הם מסמנים את החטופים ומשפחותיהם כאיום לשלטון האימים של נתניהו, שלטון שנתיבו מגואל בדמם של תושבי עוטף עזה, וכל שאר הנרצחים, והוא מייחל למותם של מי שמעידים בגופם על המחדל הנורא של הממשלה.

מאז שובם התגייסו החטופים שחזרו מן הגיהנום למען מי שנשארו מאחור. הם ישבו ושיחזרו בפני התקשורת את יסורי הגיהנום שלהם בשבי החמאס, וענו על כל השאלות, בתקוה שלא רק הציבור, אלא גם ממשלת הזדון תקשיב להם, ותקיים את ההסכם להשבת החטופים, ותסיים את המלחמה הזו שהיא עונש נורא לציבור הישראלי, כמובן לא לתומכי הממשלה הארורה שרבים מהם משתמטים מגיוס, אבל לאלו שכן משרתים וכן נלחמים, ועוזבים אשה וילדים רכים כדי להילחם למען מה? למען שרידות נתניהו בשלטון כמובן, שהרי נתניהו לא ימוטט לעולם את שלטון החמאס. שום דבר לא השתנה במדיניותו של נתניהו מאז האסון שהמיט על ארצנו. הוא מסרב בכל תוקף להשיב לרצועת עזה את הרשות הפלשתינית ומסית נגדה בכל פה, ובידיעה שאין אפשרויות נוספות: אם הרשות הפלשתינית לא תיכנס לעזה בתמיכת מדינות ערב המתונות, החמאס ימשיך לשלוט שם, ונתניהו תמיד העדיף ותמיד יעדיף את שלטון החמאס ברצועה, כדי למנוע הקמת מדינה פלשתינית וכדי להציג את עצמו כלוחם נועז בחמאס, בעודו מטפח ומממן את הארגון הרצחני. נתניהו איננו מסוגל להשתנות: הוא תמיד יראה רק את טובתו האישית, ותמיד יעדיף אותה על טובת המדינה וטובת האזרחים. זה טבעו והוא איננו ניתן לשינוי, וכל עוד לא יסולק מהשלטון יביא על ישראל מוות ואסונות.

עומר ונקרט ששוחרר מהשבי בחודש שעבר כתב בפוסט באינסטגרם: "הלילה ננקט צעד מסוכן נגד החטופים. האם הקשבתם למילה ממה שאנחנו השבים אמרנו בפניכם? האם אתם רואים אותנו?!". ונקרט הוסיף כי "דווקא עכשיו כשאני בבית, התחושה שמוותרים עלינו היא העמוקה ביותר שחוויתי".

עצוב לומר לו, ולכל החטופים האחרים ששבו ומזועזעים היום מאדישות הממשלה לגורל אחיהם שנותרו מאחור, שאכן הממשלה איננה רואה את החטופים ואיננה מקשיבה, לא לחטופים ששוחררו, לא למשפחות החטופים שעדיין בעזה, ולא לציבור בכלל. מפלגות קטנות, שחלקן אינן עוברות את אחוז החסימה, הן אלה שמכתיבות את גורלנו, ובראש וראשונה את גורל החטופים, ולא כדי להסיר את סכנת החמאס, אלא כדי לשרוד בשלטון ולהמשיך להתעלל בעמנו ולהרוס את ארצנו. אנחנו במלחמה, והאויב איננו רק החמאס. האויב הגרוע ביותר הוא ממשלת ישראל וראשה, ובהם עלינו להילחם מלחמת חורמה, כדי להציל את החטופים ולהציל את המדינה.