על סרטים ועל פליטים

השבוע ניסיתי לצפות בדיון בערוץ עשר בין נציגת עמותת "זוכרות" לבין נציג עמותת "אם תרצו". השיחה היתה על "פסטיבל סרטי הנכבה", שאינני יודעת אם זה שמו הרשמי, כי פירוש המלה "נכבה" בערבית הוא שואה, מה שהופך את החיבור עם המלה "פסטיבל" למוזר, והניסיון להכניס את המלה "נכבה" לשיח הישראלי הוא ניסיון מתוחכם להשוות בין היהודים לנאצים ובין הפלשתינים שגורשו מישראל במלחמת השיחרור לקורבנות השואה, שזה השיח האנטישמי הנפוץ בעשורים האחרונים, מאז שהכחשה טוטאלית של השואה הפכה פחות מקובלת ולעומת זאת השוואת היהודים לנאצים הפכה לשיח מוביל. נציגת עמותת "זוכרות" דיברה מאד בעדינות ואמרה שחייבים לזכור מה קרה לפלשתינים, ואני תמיד מסכימה שחייבים לזכור אירועים היסטוריים, ואני גם מסכימה שבכל זיכרון יש מימד של פרשנות ועיצוב ערכי של המציאות שזה דבר בלתי נמנע, כי התפיסה שלנו את המציאות קורית תמיד מתוך העמדה הנפשית והערכית שלנו כלפיה, אבל אני אינני יכולה להיות שותפה לתפיסת זיכרון שיוצרת הקבלה בין היהודים לנאצים, ונוצרה שנים רבות אחרי האירועים עצמם, כי בעשורים הראשונים לקיומה של מדינת ישראל דיברו וכתבו בחברה הפלשתינית על "הכיבוש הציוני", על "אובדן פלשתין", על ה"תבוסה". מושגים ששמעתי הרבה מאד מאז ילדותי. במונח "נכבה" נתקלתי רק בגיל מבוגר ואינני זוכרת ששמעתי בצעירותי מישהו משתמש בו, כפי שההשוואות בין יהודים לנאצים לא היו מקובלות בחברה הערבית בעשורים הראשונים למדינה, והפכו לנפוצות רק בעשורים האחרונים, ולו מהסיבה שלא היה בחברה הערבית יחס שלילי כלפי הנאצים, ורק כאשר דור חדש של פלשתינים משכילים החל לחקות את השיח האנטישמי האירופי, כפי שגם ציבור לא מבוטל של משכילים יהודים נוטה לחקות אותו כתוכי, הפכו ההשוואות בין יהודים לנאצים למרכיב מרכזי בשיח הפלשתיני, וגם בשיח של ציבורים מסוימים בחברה היהודית, שכל אחד מהם נוהג להשוות את יריביו הפוליטיים לנאצים. קשה מאד להילחם בתופעות כמו ההשוואות בין יהודים לנאצים, בין אם הן בוטות ובין אם הן מרומזות, ואני מאד פסימית לגבי האפשרות לשנות את השיח הזה, אבל אינני מוכנה להשתתף בו בעצמי. כאשר נקודת המוצא לדיון היא ניסיון להשוות בין היהודים לנאצים, אני מעדיפה להתרחק ממנו, גם כאשר הניסיון הזה מוסוה היטב.

בכל זאת הקשבתי לנציגת עמותת "זוכרות", כי היא דיברה בצורה נעימה ולא פוגענית, וכי אני מסכימה שצריך לזכור הרס של ישובים פלשתיניים במלחמת השיחרור שהביאה בפועל לסילוקם של מאות אלפי פלשתינים מהשטחים שהפכו למדינת ישראל, בין אם גורשו או ברחו ביוזמתם, שלדעתי זה לא משנה, כי גם אדם שברח מאיזור מלחמה הוא פליט, ולא רק אדם שגורש בזדון. לגבי שאלת המימון של משרד התרבות לסרטים כאלה ואחרים ולמוסדות כאלה ואחרים, יש לי עמדה מאד אמביוולנטית, כי אני מבינה שקשה לקיים מוסדות תרבות גדולים כמו תיאטראות ותזמורות ומוזיאונים בלי מימון של המדינה, ומצד שני רוב העשייה התרבותית במדינת ישראל, כמו בכל מדינה בעולם, איננה ממומנת מתקציב המדינה וגם איננה יכולה להיות ממומנת ממנו, ובניגוד לרבים שמקוננים מרה על מימון זעום או העדר מימון, שבלעדיהם אין כביכול תרבות, אני מאמינה שתרבות תמיד תתקיים, כי יצירה היא חלק מהאופי האנושי, ולא תלויה במימון של המדינה, ואני גם מאמינה שלולא היו האמנים מוכנים ברובם לעבוד ללא שכר ולסבול, היתה מעט מאד אמנות בעולם, אפילו אם המדינות כולן היו מכפילות ומשלשות את תקציבי התרבות שלהן.

אחר כך ענה לנציגת עמותת "זוכרות" נציג עמותת "אם תרצו", ואמר שהמטרה של עמותת "זוכרות" על ידי הקרנת הסרטים האלה היא לקדם את זכות השיבה ולהביא לישראל מיליוני פלשתינים, והוא חזר על כך פעמיים, שהמטרה של עמותת "זוכרות" היא להביא לישראל מיליוני פלשתינים, ולמרות שחשבתי שאולי כדאי שאמשיך להקשיב, לא הייתי מסוגלת להמשיך להקשיב וכיביתי את הטלויזיה, כי הדברים של נציג "אם תרצו", למרות שנאמרו כביכול במתינות, נשמעו כמו "הערבים נעים בכמויות עצומות לקלפי", אמירה שכנראה לא תימחק מזיכרוני, ובכל פעם שאני נזכרת בה, היא מזעזעת אותי ברישעות ובגזענות שבה, למרות שהיועץ המשפטי אמר שזו איננה אמירה גזענית פסולה, ובכך אני חולקת עליו, למרות שהוא אולי צודק מבחינה משפטית, אבל הוא בשום אופן לא צודק מבחינה מוסרית.

כיביתי את הטלויזיה והרגשתי מוטרדת גם מהעניין עצמו וגם מהצורה שבה תמיד מתנהלים דיונים בטלויזיה וברדיו, כמעט תמיד יש שתי עמדות שהן כביכול מנוגדות ומייצגות את כל האפשרויות הקיימות, אבל שתיהן דוחות אותי, כל אחת מסיבה אחרת, ואולי בעצם מאותה סיבה, ששתי העמדות מכילות עמדה גזענית כלפי ציבור שלם, שיש לו טענות צודקות. אני גם לא מפחדת מהכרה ישראלית בזכות השיבה, ואני לא מאמינה שהיא מסוכנת למדינת ישראל כפי שחושבים. היא גם מתרחשת ממילא, כי החיים בישראל טובים יותר מהחיים בגדה המערבית וברצועת עזה, לכן פלשתינים מהגדה המערבית ומעזה שמחים להשתקע בישראל, ואני חושבת שישראל מסוגלת לקלוט שש מאות אלף פלשתינים, שזה בערך מספר הפליטים הפלשתינים שעזבו אותה במלחמת השיחרור, ולהישאר עדיין מדינה יהודית חזקה, ולדרוש בתמורה שהמדינה הפלשתינית, שצריכה לקום בשטחי הרשות הפלשתינית, תאפשר ליהודים שמתגוררים בשטחה ומעוניינים בכך להמשיך להתגורר שם, שזה יהפוך את פיתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני להרבה יותר פשוט, אם גם המדינה היהודית וגם המדינה הפלשתינית שתקום, יסכימו לקלוט בשטחן את בני העם השני, וכבר הרבה זמן אני חושבת שיש בעיה מוסרית עם הטענה שהמתנחלים חייבים להסתלק עד האחרון שבהם מהרשות הפלשתינית, ןשטענה כזאת עלולה לחזק דוקא את היהודים הלאומנים, שרוצים לסלק את ערביי ישראל. בכלל העולם מאד משתנה, יש תנועה גדולה של מהגרים ממדינות עניות ומסוכסכות למדינות עשירות ושליוות יותר, ואנשים בכל העולם, וכמובן גם בישראל, צריכים להתרגל לאוכלוסיה מגוונת יותר, שקשה יותר למצוא לה מכנה משותף. במדינת ישראל יש כיום, מלבד יהודים וערבים, גם קהילות של הודים, פיליפינים, תאילנדים ואפריקאים ממדינות שונות באפריקה. היום יש גם קהילות גדולות של מהגרים ערבים ומוסלמים בכל העולם, שסובלים משנאה ומאפליה, במיוחד עכשיו, כשמאשימים את כל המוסלמים בטרור האיסלמי. לכאורה הקיום של מיעוטים מוסלמיים רבים במדינות העולם שמקורם בהגירה היה צריך לשנות את היחס של הפלשתינים ליהודים, אבל הוא לא משנה את היחס הזה. הרבה פלשתינים מדברים על הציונות כתנועה קולוניאלית ואומרים ליהודים בישראל לחזור לאירופה, למרות שכמחצית מהיהודים בישראל באו ממדינות ערב ואין להם שום אפשרות לחזור אליהן היום אפילו לו רצו בכך. גם הפליטים הפלשתינים לא יחזרו ברובם לשטחי מדינת ישראל, כי אנשים שמהגרים, גם אם בכפייה, בונים לעצמם חיים בארצות הגירתם, ורק חלק מהם חוזרים, כפי שקורה גם עם ישראלים שמהגרים לחו"ל – רק חלק מהם חוזרים. אני כן מאמינה שאפשר לפתור אפילו בעיות מאד קשות, אם יש רצון טוב ופתיחות, אבל רוב הדיונים בטלויזיה מתנהלים בנוסח: אתם כמו הנאצים, ואתם רוצים להרוס את מדינת ישראל, והערבים נעים בכמויות עצומות לקלפי ושלטון הימין בסכנה. כשאלה הטיעונים וזה הדיון, אני מעדיפה לכבות את הטלויזיה.    

הפליטים והצביעות

כשגרנו בבודפשט הייתי נוסעת פעם בחודש לוינה כדי לקבל את מילגת המחיה הצנועה שהעניקה לי ממשלת אוסטריה, ויכולנו לחיות ממנה רק בהונגריה, ששם אפשר היה לחיות אז ממאתיים או אפילו ממאה דולר לחודש. בבוקר יצאתי ובערב שבתי אל תחנת הרכבת המזרחית, שהשבוע הצטופפו בה המוני פליטים וגם כתבי טלויזיה מכל העולם ששיבשו את שמה, כי איש לא אמר להם שזה איננו שם אלא תואר, והם יכולים לומר בשפתם תחנת הרכבת המזרחית במקום לשבש מלים בהונגרית. מאד קטנוני להתעצבן משיבוש של מלים בשפה זרה כשכל כך הרבה אנשים נלחמים על חייהם, אבל בכל פעם ששמעתי עוד כתב משבש את המלה "מזרחית" בהונגרית התעצבנתי, למרות שאף פעם לא אהבתי במיוחד את הונגריה, ואף פעם לא למדתי היטב הונגרית, חוץ ממלים כמו צבא, מלחמה, חיילים, תורכים וספינות שבזה התעסקתי. ריחמתי על הפליטים אבל גם על ההונגרים, שהעוני הקשה של רובם תמיד גרם לי להרגיש מאד רע, כי אני באתי מהמערב, היו לי דולרים אמריקאים ממילגה קטנה שבהונגריה אפשר היה לחיות ממנה שנה וגם מילגה אוסטרית שבוינה לא הספיקה אפילו בתור דמי כיס ובהונגריה יכולנו לחיות ממנה ברווחה יחסית. זה היה בתחילת שנות התשעים ומאז הרבה דברים השתנו, אבל הונגריה השתנתה פחות מכפי שקיוו. יש בה עכשיו ממשלה מאד לאומנית שעוינת ליהודים ולזרים, אני כבר לא נוסעת להונגריה, אבל קוראת עליה דברים נוראים, ועדיין אני מרחמת על ההונגרים, שהחיים שלהם הרבה יותר קשים מהחיים בישראל, שלא לדבר על מערב אירופה, שהיא עדיין יבשת אחרת ממזרח-אירופה, למרות האיחוד וכוח נאט"ו והמטבע המשותף והדור החדש של צעירים שנולד כבר אחרי נפילת הקומוניזם, אבל עדיין חי בצל המשטר הקומוניסטי, שצריך לחיות בהונגריה כדי להבין את זה. בניגוד לגרמניה ולאוסטריה וגם לישראל, להונגריה אין כסף לקלוט פליטים, ויחסית לארצות השכנות הצוענים בהונגריה הרבה יותר משולבים ומיושבים שזה דבר לזכותה, כי כל מדינה צריכה לדאוג קודם כל לעניי עירה, ומצב הצוענים בהונגריה טוב בהרבה ממצבם ברומניה או בסלובקיה השכנות. האם הונגריה מסוגלת לקלוט גם המוני פליטים מהעולם השלישי? אני מאד מסופקת אם יש לה המשאבים והיכולת לכך, גם לו היתה רוצה. מאד לא אהבתי את כל ההתגוללות על ההונגרים, שכרגיל היתה משולבת בהמון חנופה צבועה ודוחה לגרמניה, שמאד כדאי להתחנף אליה, כי היא מדינה עשירה שיודעת לגמול יפה לכל החנפים ומלחכי הפנכה שלה. הגרמנים קיוו שהונגריה תעשה בשבילם את העבודה ותמנע מהפליטים להגיע אליהם והם ירחצו כרגיל בניקיון כפיהם, אבל התכנית לא עלתה יפה, הונגריה לא יכלה לעצור את זרם הפליטים שכשנמנע מהם לעלות על הרכבות והאוטובוסים הם הלכו לאוסטריה ברגל, וגרמניה נאלצה להודיע שהיא תקבל את כל הפליטים, שזה אומר שהם יהיו במרכזי פליטים בגרמניה, יקבלו מאה ארבעים ושלושה אירו לחודש או מצרכים בערך זה, וימתינו לקבל מעמד רשמי של פליט שיאפשר להם להישאר בינתיים בגרמניה, ואם יהיה להם מזל אף אחד לא ירביץ להם, ובינתיים הונגריה תנסה להקים גדר שתחסום את הגבול הדרומי שלה לכניסת מהגרים. אני לא יודעת מה יקרה באירופה עם המהגרים ואני לא רוצה להיות צבועה, כי אני לא יודעת כמה פליטים המדינות באירופה מסוגלות לקלוט. גרמניה שהיא מאד גדולה ועשירה מסוגלת לקלוט לדעתי כמה מיליוני פליטים, ואוסטריה שהיא מדינה קטנה אבל במצב טוב יכולה בוודאי לקלוט כמה מאות אלפים. אפילו פולין הסכימה לקלוט אלפיים פליטים שבסוף זה בוודאי יהיה קצת יותר, כי תמיד באים עוד בני משפחה אחר כך, אבל יש מדינות באירופה שמתקשות להאכיל את התושבים שלהן עצמן. יש באירופה גם מדינות עניות ומדינות במשבר, וזה הדבר שהכי מטריד אותי, שגם אם כולם היו רוצים לקבל את הפליטים ולעזור להם, אני לא יודעת כמה באמת אפשר לעמוד בזה ולהציע לכולם עזרה. וזה שהמערב אשם כי הוא הפיל את שלטונם של סדאם וקדאפי וגרם לשרשרת שינויים טקטונים במזרח התיכון שגרמו לגל הפליטים האדיר, זה אולי צודק להגיד אבל ההתקפות של המערב אינן הסיבה היחידה למצב הקשה ולא כל המדינות במערב השתתפו בהתקפות האלה ולא כולן אחראיות למה שקרה, ואם כן אז קודם כל ארצות-הברית ובריטניה שעשו את כל המלחמות צריכות לקלוט את הפליטים ובטח לא הונגריה.

לא לכל בעיה ואסון בעולם יש פיתרון פשוט או יש פיתרון בכלל, ותמיד ככל שהבעיה יותר קשה ויותר בלתי פתירה ככה יש סביבה צביעות יותר גדולה. זה שיצחק הרצוג שהצבעתי בשבילו בסופו של דבר, בלי התלהבות יתרה, וגם זהבה גלאון, קראו לממשלת ישראל לקלוט פליטים סורים זה חלק מגל הצביעות הזה, שמאד מרגיז אותי, למרות שכשאנשים מתים אולי טפשי להתרגז מצביעות אבל עדיין צביעות היא מאד מרגיזה. קודם כל מה קרה שפתאם הם נזכרו? הרי המלחמה בסוריה כבר נמשכת שנים וכבר ברחו מסוריה מיליונים, אז מה הם פתאם נזכרו עכשיו שצריך לקלוט פליטים מסוריה? כי בגלל מה שקרה בשבוע האחרון באירופה כולם מדברים על הפליטים מסוריה? זה הדבר הכי צבוע, להיזכר בבעיה שהיתה כל הזמן מתחת לאף רק כשנהיה אופנתי לדבר עליה, ולהגיד דברים בלי לקחת שום אחריות. ישראל מקבלת כבר שנים פצועים מסוריה לטיפול בבתי החולים בארץ, ולא מזמן הדרוזים התנפלו על אמבולנס ורצחו פצועים סורים, כי הדרוזים בסוריה מעורבים במלחמה ורק השבוע היו פיגועים קשים שנרצח בהם מנהיג דרוזי חשוב, וכל מה שישראל עושה, מתוך בחירה או חובה, גורם לה לקחת צד ולהסתבך במלחמה לא שלה. ודבר שני, אם הרצוג דואג לפליטים, שידאג קודם כל לאלה שכבר נמצאים פה, וממשלת ישראל המופקרת, עם ראש הממשלה המופקר ושר הפנים המופקר שלה, זרקה אותם השבוע לרחוב ואסרה עליהם להגיע לתל-אביב שבה הם יכולים לקבל עזרה מקרובים ומתנדבים ולא מעניקה להם מקום ללינה ולשהייה, כדי שיתגלגלו ברחובות וירגיזו את התושבים והממשלה המופקרת תוכל להשתמש בזה כדי להסית נגד בית המשפט העליון שאסר לכלוא אנשים בלי סיבה, במקום להפנות את הפליטים למקומות שבהם זקוקים לידיים עובדות כמו למשל בישובי הערבה. אבל הממשלה איננה רוצה לפגוע בעסקים המגלגלים מיליונים של חברות כוח האדם שמצדם מקפידים לתרום יפה לליכוד, למרות שכולם יודעים כבר שנים שמדובר בסחר בבני אדם שגובל בפשע אם איננו ממש פשע. ואני כירושלמית לא יכולה שלא לזכור כמה מתושבי ירושלים הערבים איבדו את אזרחותם הישראלית בגלל מעשי נבלה של פקידים במשרד הפנים שעכשיו גם מתעלל במבקשי המקלט מאפריקה, ורק עכשיו, כשהמוני פליטים גדשו את תחנת הרכבת המזרחית בבודפשט פתאם נזכרו אצלנו בשמאל שיש בעיה בסוריה וצריך להגיד בתקשורת שצריך לקבל פליטים מסוריה כדי לזכות בנקודות. אבל מה הרצוג עשה עד כה למען הפליטים שכבר נמצאים פה? האם הוא דרש פעם מהממשלה לדאוג להם ולא לזרוק אותם סתם ברחובות או במתקני כליאה? רק כשכל התקשורת העולמית מסקרת פליטים מסוריה שטובעים בתורכיה או מתייאשים בהונגריה שמים לב בשמאל הישראלי מה קורה מעבר לגבול, ובעצם אפילו את מה שקורה בדרום תל-אביב או בערד ובבית-שאן לא רואים ולא מציעים שום הצעה מעשית ומועילה לעזור לפתרון הבעיה.

אם אי אפשר לעזור באמת עדיף לשתוק מאשר להגיד דברים שלא יעזרו לאיש ורק נועדו לפרכס וליַפּוֹת את עצמך.