מה קורה בכיכר צרפת

 

 

חודשים רבים, אולי כבר שנה, שכיכר צרפת היא אתר בנייה מוקף גדרות אטומות, למרות שלא נראה שמשהו נבנה שם. העוברים בצומת שהיא אחת המרכזיות והסואנות בירושלים, מופנים לעבור למדרכה השנייה, לאורך חומת בניין טרה-סנטה, והלאה משם.

כיכר צרפת, שרבים טועים לכנותה כיכר פריז כמו הכיכר הותיקה יותר בעיר התחתית בחיפה, תחנתה הסופית של הכרמלית, מוכרת לציבור הישראלי מסיקור האירועים שכונו "ההפגנות בבלפור", למרות שלא התקיימו וגם לא יכלו להתקיים ברחוב בלפור שבימי שלטון נתניהו נסגר בגדרות סורגים לציבור הרחב ובפתחו מוצבים חיילים חמושים. המתחם עדיין סגור, למרות שנפתלי בנט כידוע לא עבר להתגורר שם. ההפגנות התקיימו בעצם במפגש הרחובות עזה ובן-מימון, לאורך חומת טרה-סנטה, וכשרבו המפגינים הן גלשו לכיכר צרפת הסמוכה והמפגינים אף קפצו למימי המזרקה שבכיכר. מימי המזרקה מלאו פסולת ועלונים והעירייה שפכה לשם קצף סבון, כנראה יותר כדי להרתיע את הקופצים למים מאשר כדי לנקות את המזרקה.

כבר בימי ההפגנות הפסקנו ללכת לשם, אני ואושר, שבשנים קודמות נהג לקפוץ למימי המזרקה ולשכשך בה בימי הקיץ הלוהטים. מראה הכלב הגדול רובץ בבריכה שעשע את העוברים ושבים, תיירים ומקומיים כאחד, והם הירבו לצלם אותו בטלפונים הנייידים שלהם. לפעמים פשוט צילמו ולפעמים שאלו את רשותי, אם מותר לצלם, ואמרתי להם בבקשה, וחשבתי לעצמי שהיה נחמד לבקש תשלום על כל תמונה, אבל כמובן לא ביקשתי דבר. פעם כשאושר שכשך במזרקה הגיע בחור אחד שהראה לי תמונה של אושר משכשך שמישהו שלח לו, וכמובן הוא צילם את אושר משכשך ושלח לחבריו. הרגשתי כמו מונומנט ציבורי ושמחתי שאנשים משועשעים, כי אלה היו ימי נתניהו והכל היה די מדכא.

בימי ההפגנות משכתי את אושר לעקוף את הכיכר והמזרקה, שהיתה כאמור מלאה פסולת ועלונים וקצף סבון, ובהיותה מרכז ההפגנות הגדולות נגד נתניהו הפכה גם למוקד זעמה של עיריית ירושלים, שבראשה עמד כמו היום משה ליאון, מי שהתחיל את הקריירה הציבורית שלו כראש לשכת נתניהו, והיה ראש עיר רצוי מאד למקורבו משכבר הימים. בזמנו היה ליאון מעורב בפרשת עמדי, שבה נחשד נתניהו בקבלת מתנות ושירותי חינם מהקבלן עמדי. נתניהו וגם ליאון יצאו מהפרשה בעור שיניהם, אך ללא פגע.

בתקופת נתניהו וביתר שאת בימי ליאון השתנתה אוכלוסיית רחביה. חילוניים עזבו, שלא לומר נמלטו, ויהודים חרדים מארצות הברית הפכו לאוכלוסיה הדומיננטית בשכונה. בגן הג'ירפה כמעט אי אפשר כבר לשמוע עברית, ובמקום חנות הנעליים ברחוב קק"ל שנסגרה בעקבות הקורונה נפתחה חנות פאות, במרחק חנות אחת מתלמוד התורה שנפתח שם בשנים האחרונות. גם קפה שוש בפינת קק"ל אבן-עזרא נסגר, ובמקומו נפתח סניף של בייגל בייגל. כך שונאי נתניהו התמעטו בשכונה ואוהביו התרבו, מגמה רצויה מאד גם לליאון וגם לנתניהו. בימי ההפגנות עשה ליאון כמיטב יכולתו לפגוע במפגינים. פקחי העירייה נלוו לצוותים של שוטרים וניסו למצוא כל תירוץ כדי להתנכל למפגינים ולקנוס אותם בכל עילה שהמציאו. מרוב מאמץ הם עצרו וקנסו לעתים סתם תושבים של ירושלים שנקלעו לסביבה, כשהם מעמידים פנים חשובות וכעוסות כאילו עצרו רוצחים ושודדים.

למרות מאמצי ההתנכלות למפגינים, ואולי גם קצת בגללם, הפסיד נתניהו את ראשות הממשלה. עוד קודם לכן נסגרה כיכר צרפת בגדרות אטומות וכלים כבדים חפרו בה ומסביבה, והחריבו את הכיכר ןהמזרקה שנבנתה בתרומה מצרפת שמכאן כמובן שמה. מאז עומדים הדברים בעינם. הכיכר חפורה והרוסה זה חודשים רבים ושיקומה איננו נראה באופק.

ואני חושבת לעצמי: אולי גם זו תרומת ראש העיריה למקורבו ומיטיבו נתניהו? האם נשבע ראש העיריה להרוס את הכיכר שממנה יצאה הרעה לנתניהו, ולהותירה בהריסותיה כמעשה יריחו המקוללה? ואולי כמנהג חסידי נתניהו, שדומים לחביביהם האוונגליסטים שמצפים לשובו של ישו, וחולמים על שיבתו השנייה של נתניהו שבעקבותיה תבוא כמובן אחרית הימים, מצפה גם ראש העיריה לשובו של נתניהו, ונזהר למנוע כל אפשרות לחידוש ההפגנות בכיכר צרפת, שנותרת סגורה והופכת את הצומת כולה לבלתי עבירה? ואולי רק נדמה לי הדבר, ויום אחד יוסרו הגדרות ובתוכן תתגלה כיכר חדשה ואפילו מזרקה חדשה? עד כמה שהצלחתי להציץ מבין הגדרות האפשרות האחרונה איננה מאד סבירה, בוודאי איננה קרובה.

ואתם תחשבו לעצמכם מה פשר הדבר, ומה סוד המתרחש בכיכר צרפת הסגורה.

נתניהו הורס את הדמוקרטיה בישראל

עכשיו ראיתי בחדשות שכבר שלוש שעות מפנים בכוח את מאהל המחאה של הקוראים להתפטרות נתניהו, ולערב מתוכננת הפגנת ימין שמן הסתם אורגנה בידי אנשי נתניהו. אני מניחה שהפינוי בכוח קשור דוקא בפסק הדין של בג"ץ שהעדיף את זכות ההפגנה על עתירת השכנים נגד ההפגנות. נתניהו קיווה בוודאי שבג"ץ יוציא עבורו את הערמונים מהאש, וכשזה לא קרה, הפעיל נגד המפגינים את המשטרה והעיריה שמונהגות בידי שני נושאי כליו, שר המשטרה אמיר אוחנה ומשה ליאון, בעברו ראש לשכת נתניהו בימי כהונתו הראשונה. כמי שחיה עשרות שנים ברחוב עזה וראתה אינספור הפגנות ומאהלים ליד בית ראש הממשלה, ברור שהאלימות כלפי המפגינים נגד נתניהו היא חריגה, ושבניגוד לטענותיו השקריות של נתניהו שאיננו פוגע בזכות ההפגנה, בפועל נתניהו מפעיל כל אלימות אפשרית נגד המפגינים, אם באמצעות שימוש לרעה במשטרה ובפקחי העירייה, ואם על ידי עידוד בריוני הימין להתנכל למפגינים ולתקוף אותם באלימות. השימוש בכוח נגד המפגינים ממחיש בצורה המוחשית ביותר את הרס הדמוקרטיה בישראל בידי נתניהו, ואת הפיכתה למדינה אוטוריטרית בסגנון משטר אורבן בהונגריה ומשטר דודה בפולין, ובדרך להידרדר במדרון חלקלק למשטר דמוי הדיקטטורות האכזריות של פוטין ולוקשנקו, שגם בהן אין אפשרות להחליף את השלטון. למעשה כבר בהפגנה הגדולה הראשונה היו דיווחים רבים על הכאת מפגינים ופגיעה בהם. האלימות כלפי המפגינים שכחה מעט כאשר התברר לנתניהו שהיא מדווחת בתקשורת, אבל כעת, כשנתניהו בדרך לבחירות בניסיון להביא לביטול משפטו שאמור להתנהל בדצמבר הקרוב ובו ייאלץ להתייצב בבית המשפט שלוש פעמים בשבוע, נתניהו חוזר להפעלת אלימות נגד המפגינים, ומנסה להתגבר על הנוכחות הדלה של אנשי ליכוד במאהל המחאה למענו באמצעות סילוק המפגינים נגדו באלימות והפגנה מאורגנת של תומכיו. את המשך ההפגנות מנסה נתניהו למנוע גם באמצעות הטלת סגר שברור כי היוזמה להטילו איננה מגיעה ממערכת הבריאות אלא מנתניהו ואנשיו במועצה לביטחון לאומי שידועים בהיותם עושי דברו. לאחר שנכזבה תקוותו של נתניהו לסגור את התיקים נגדו באמצעות מי שהיה מקורבו והפך לאויבו, היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, והוא נקרא להתייצב למשפט, מנסה נתניהו להשעות את הדמוקרטיה וללכת לבחירות במצב של השעיית הזכויות הדמוקרטיות של הציבור, כאשר מתנגדיו מושתקים בכוח ומנועים ממתן ביטוי לעמדותיהם בתואנה של מאבק בקורונה, ואילו הוא, באותה תואנה של מאבק בקורונה, מככב באמצעי התקשורת ומפיץ תעמולה ארסית נגד מתנגדיו מעל כל במה תקשורתית, כשהוא ואשתו מתארים את המפגינים כמסוממים, מזוהמים, מפיצי מחלות ועוד כהנה וכהנה ביטויים שלא היו מביישים את הגרועים ברודנים האנטישמים בכל הזמנים.

לא בטוח שמזימותיו של נתניהו יצליחו. הרי כבר ניסה למנוע את החקירות נגדו במינויו למפכ"ל של רוני אלשיך, שלאחר שמילא את תפקידו נאמנה ולא עצר את החקירות, הפך ליעד התנכלות של נתניהו, וכאמור כך קרה גם עם מנדלבליט, שלא מילא אחר תקוות נתניהו לסגירת תיקיו, והפך בפי נתניהו למי ש"תופר לו תיקים". עדיין יש בישראל מתנגדים אמיצים לבריונות ולשחיתות של נתניהו, ששכח שדמוקרטיה היא שלטון הרוב, ולא שלטון של אדם אחד, שממנה אנשים לפי נאמנותם האישית לו, מנהל את המדינה באמצעות נאמנים במקום באמצעות ממונים, כפי שקרה בעניין ההסכם עם איחוד האמירויות שמשחזר את פרשת הצוללות ובני הדודים המנהלים מגעים מאחורי גבם של שר הביטחון והרמטכ"ל ולעתים גם גוזרים קופונים שמנים לעצמם. גם אלה מאפיינים של משטרים אוטוריטריים מהרסי דמוקרטיה: בני המשפחה והמקורבים שמחליפים את השרים ובעלי התפקידים, וגם גורפים רווחים לכיסיהם הפרטיים מהטיפול ברכישות ציבוריות. שלטונו של אורבן בהונגריה מאד מאופיין בשחיתות של מינוי בני משפחה, למשל חתנו, לטיפול במכרזים ציבוריים שמנים. את שרי הביטחון והחוץ שאמורים להיות מעודכנים במסגרת תפקידם מדיר נתניהו ומסתיר מהם מידע, בטענה השערורייתית שהם עלולים להדליף ולהפר סודיות, שכך הוא מציג אותם כבוגדים, בזמן שהוא עצמו בוגד בכל אינטרס של מדינת ישראל. גם כאן הצלחתו של נתניהו איננה מושלמת: הניהול הלא תקין של רכש הצוללות דלף לתקשורת, כמו הניהול הלא תקין של המגעים עם איחוד האמירויות וארצות-הברית מאחורי גבם של שרי הביטחון והחוץ, וכנראה הסכמה שבשתיקה למכירת מטוסי החמקן לאיחוד האמירויות, שהפרטים עליה דלפו מיד הן לעיתונות האמריקנית והן לעיתונות הישראלית.

האם נתניהו יצליח לבטל כליל את הדמוקרטיה הישראלית ולהחיל על תושבי ישראל שלטון טרור ללא זכויות דמוקרטיות בנוסח ה"דמוקרטיה המתקדמת" כפי שהגדיר את המשטר באיחוד האמירויות? עדיין קשה לדעת, כי המאבק בעיצומו. מה שבטוח הוא שאין צורך לפחד מבחירות רביעיות, כי אין לתומכי הדמוקרטיה בישראל מה להפסיד. בחירות רביעיות יעשו לפחות צדק עם הבוחרים שקולם נגנב בידי הסוסים הטרויאנים של נתניהו שערקו אליו אחרי הבחירות עם קולותיהם של מתנגדי נתניהו. שלטונו הנוכחי של נתניהו איננו שלטון נבחר אלא שלטון שנגנב באמצעות שוחד של משרות ומעמד לגנבי הקולות ומעוותי רצון בוחריהם. בחירות חדשות עלולות כמובן לחזק את נתניהו ולסייע לו בהרס הדמוקרטיה ושלטון החוק בישראל. זה יכול לקרות. אבל בחירות רביעיות יכולות להיות גם הזדמנות חדשה לסלק את נתניהו מכסאו. האיום על הדמוקרטיה מהמשך שלטון נתניהו הוא כה גדול, שאין סיבה לפחד מבחירות. אולי מהן תבוא הישועה.  

דיכוי ההפגנה בבלפור

לפני מספר שבועות הודיעה עיריית ירושלים שבימי שלישי וששי יהפוך רחוב עזה שבו אני מתגוררת בימי שלישי וששי במשך מספר שעות למדרחוב, והתנועה בחלקו העליון תיחסם. שעות החסימה בימי ששי הן מהשעה אחת בצהריים עד ארבע. אני מצרפת קישור לאחת מהודעות העירייה  על הפיכת הרחוב למדרחוב בשעות הנקובות – היו רבות כאלה.

זה לא הפריע למשטרת ירושלים לטעון שמעצרו של מארגן ההפגנה אמיר השכל היה בשל חסימת הכביש – שהעירייה חסמה באותה עת במסגרת הפיכת הרחוב למדרחוב שיזמה. בדיווח על ההפגנה ביום ששי שוב דיווחה התקשורת שהרחוב נחסם, כאילו המפגינים חסמו אותו, או המשטרה חסמה אותו עבור המפגינים, כשבעצם מדובר ביוזמה של העירייה להפיכת הרחוב למדרחוב כדי לעודד את עסקיהם של בתי האוכל המרובים ברחוב, שכמובן משלמים לעירייה ארנונה גבוהה, ולכן העירייה מעודדת אותם מזה שנים רבות להשתלט על יותר ויותר שטחי מדרכה, כדי שתוכל לגבות יותר ארנונה. תמימים יכלו לחשוב שהכוונה לעזור לאזרחים למען האזרחים, אבל תושבי הרחוב, שרבים מהם מבוגרים, בקושי יכולים לעבור בו על המדרכות ונאלצים לא פעם להסתכן בירידה לכביש, ולא מעטים מהדיירים שהתגוררו ברחוב עשרות שנים עוזבים אותו למקומות שקטים יותר. לעירייה משתלם שהזקנים יעזבו. אין להם כסף לשלם ארנונה גבוהה.

אבל בתקשורת, גם זו שאיננה תומכת בנתניהו, חוזרים שוב ושוב על השקר שרחוב עזה נחסם ביום ששי בגלל ההפגנה או על ידי המפגינים. מה יש לכם, עיתונאים? אין לכם אינטרנט?

הפינוי של המפגינים נגד נתניהו בתואנות כאלה ואחרות יש לו רק סיבה אחת: לדכא בכוח התנגדות לנתניהו, שהולכת וצוברת כוח ותנופה. תחילה ישבו מול בית ראש הממשלה אנשים ספורים, רובם זקנים. תחילה הם באו רק לשעות ספורות, אחר כך התחילו להישאר וללון שם. שבועות רבים היתה המחאה מינורית, אבל לאחרונה, אולי בגלל משבר הקורונה וריבוי ההפגנות של אזרחים נפגעי הקורונה, החלה לצבור תאוצה. מיום ליום הלך מספר המפגינים ליד בית ראש הממשלה וגדל, וההפגנה שנראתה תחילה כמעט מעוררת רחמים – וגם אז הביאו מכונית של הליכוד שתשמיע שירים בקולי קולות ותהסה את קולות המפגינים - הפכה להפגנה שמשדרת עוצמה ונחישות. שלטים גדולים ניתלו על הגדרות החוצצות בין המדרכה לרחוב: Crime Minister, עם תמונה של נתניהו, שהנהגים החולפים ברחוב יכולים לראות גם בלי לצאת מהמכונית. זה מה שבאמת מטריד את נתניהו ואת ראש העיריה משה ליאון שתמיד עבד עבור נתניהו: הוא הרי היה מנכ"ל משרד ראש הממשלה בימי כהונתו הראשונה של נתניהו, וכך הפך מעורב בסכסוך בין בני הזוג נתניהו לקבלן ההובלות עמדי, שכן כדרכם ביקשו בני הזוג להשית את חובם לקבלן עמדי על מדינת ישראל, ומשה ליאון ניסה לתווך בינם לבין הקבלן, ורק כפשע היה בינו לבין העמדה לדין באותה פרשה, שכל המעורבים בה נחלצו מאימת הדין לאו דוקא בגלל טוהר כפיהם, אלא הודות לרחמנותם היתרה של אנשי אכיפת החוק באותם ימים, כמו היועץ המשפטי אליקים רובינשטיין, לימים שופט בית המשפט העליון. בין הנימוקים לסגירת תיקו של משה ליאון היתה הטענה שהוא כבר פרש מן השירות הציבורי. אבל כמקובל במקומותינו הוא שב אל השירות הציבורי, יחד עם אחד מהנלהבים בתומכיו – אריה דרעי, שדוקא כן ישב בכלא על עבירות שוחד, אבל זה לא מנע ממנו לחזור ולכהן כשר הפנים בממשלת נתניהו. עד כה שמר ליאון על פרופיל נמוך כראש עיריית ירושלים, והתבלט בעיקר בעבודות תשתית נרחבות ברחובות ירושלים, שממררות את חיי התושבים ומפרנסות את קבלניה. נראה כי יחסיו הטובים של משה ליאון עם ציבור הקבלנים, כמו באותם הימים עם עמדי, ויחסיו הטובים לא פחות עם שר הפנים, הם עדיין המאפיין העיקרי של כהונותיו הציבוריות. הקשר ההדוק בינו לבין נתניהו לא בא לידי ביטוי עד כה, אבל כעת, כשהמחאה נגד נתניהו צוברת תאוצה, ובניגוד למחאת העצמאים והאמנים שרוצים, בצדק רב כמובן, תמיכה ממשלתית כדי שיוכלו להתקיים כל עוד נמשך משבר הקורונה, מחאתם של המפגינים ליד מעון ראש הממשלה היא הפגנה בדרישה להתפטרותו של ראש הממשלה עקב כתבי האישום החמורים שהוגשו נגדו. עם אנשים שמבקשים כסף, נתניהו יכול אולי להסתדר אם יגדיל את התמיכות, לא כך עם מפגינים שדורשים את התפטרותו מסיבות עקרוניות ומוסריות, ומאחר שמדובר באנשים בשלהי חייהם שמצבם הכלכלי שפיר ולא ניתן לשחדם בכסף וטובות הנאה, ומחאתם מתעצמת ומתחזקת מיום ליום, נתניהו מוטרד ממנה מאד, והחבר הטוב משה ליאון התגייס לעזור בנימוקים כאלה ואחרים, כולם זדוניים ושקריים, לדכא את המחאה, שמטרתה אחת: לסלק את החשוד בשוחד מבית ראש הממשלה, כדי שלא נהיה כגרועות שברפובליקות הבננות, שכמותן הפכנו להיות. יד אחת עושה העיריה בראשות משה ליאון עם המשטרה בראשות אמיר אוחנה, כדי לדכא את המחאה נגדו. ביום ששי פורק מאהל המחאה והיום שוב פורק. מה שנתניהו לא העז לעשות מול אלפי המפגינים בתל-אביב, שרבים מהם הינם תומכיו הנלהבים, הוא מעז לעשות ליד מעונו בירושלים, נגד אנשים שלא רק שאינם מבקשים דבר לעצמם, אלא כל מטרתם היא לחזור ולהפוך את ישראל למדינה הגונה ומתוקנת, לאחר שהפכה לחממה של שחיתות ושוחד בראשות נאשם בפלילים שנטייתו לשחיתות ניכרה בו כבר במהלך כהונתו הראשונה כראש ממשלה, ואז הצליחו הוא ומקורבו משה ליאון לחמוק מאימת הדין, מה שהפעם לא קרה. כתב האישום הוגש, וראש הממשלה חזק פי כמה, אבל המוחים נגדו נואשים פי כמה, ולכן כוח הזרוע לא ישתיק את המחאה. וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ.