שלושים שנה לרצח רבין

 

הראיון עם כרמי גילון ששודר אתמול בערוץ 12, לרגל 30 שנה לרצח רבין, טלטל וזעזע אותי, וחשבתי שיטלטל את המדינה כולה, אבל היום, יום הזיכרון לרצח רבין, הוא בקושי הוזכר – שמעתי רק אזכור חטוף בתכניתה של לוסי האריש בערוץ 13, כשגדי סוקניק ורון בן-ישי התייחסו להבדל התהומי בנהלי האבטחה של ראשי הממשלה לפני ולאחר רצח רבין. הראיון זעזע אותי לא בגלל מידע חדש, אולי אפילו התובנות אינן חדשות, אבל תמיד מזעזעת אותי התמונה של בנימין נתניהו צועד לצד ארון מתים שעליו כתוב "רבין לקבר" וחבל תלייה, אפילו מראה פרצופו של נתניהו כפי שנראה אז, בימים שבהם הסית בכל כוחו לרצח רבין, זעזע אותי עד עמקי נפשי, והמראות מכיכר ציון שבה עמד נתניהו על המרפסת מול שלטים של רבין בכאפיה או במדי אס-אס וצעקות אימים "בדם ואש את רבין נגרש", המראה של מנהיגי המתנחלים הצועדים לפגישה עם כרמי גילון שלא תשנה דבר בהסתה הפרועה, ושביעות רצון מרוחה על פניהם, שביעות רצון של מי שעומדים להשתלט על המדינה מבלי לבחול באמצעים, ובן-גביר שמארגן שלטי " רבין רוצח" ו"רבין בוגד" ומבטיח להגיע לרבין כפי שהגיעו לסמל מכוניתו. הדבר המעורר חלחלה ביותר הוא הידיעה הברורה שרצח רבין לא היה פעולה של אדם יחיד. מחנה פוליטי שלם רצח את רבין. מחנה פוליטי שלם פעל בזדון ובמחשבה תחילה להתיר את דמו ולהביא לרציחתו, ואותו מחנה פוליטי נמצא מאז כמעט ברציפות בשלטון, ועדיין נמצא בשלטון, ועדיין רודף אותנו בכל כוחו ובאותה אכזריות וחוסר מעצורים כפי שרדף את רבין, גם לאחר שהביא עלינו את אסון ה-7 באוקטובר, ובעקבותיו לא חדל מלרדוף אותנו, אלא רק הגביר את רדיפת מתנגדיו. לא למדנו כלום, אמרה לוסי האריש ואמרו אחרים, אבל למה שמישהו ילמד? הרי הרוצחים עלו לשלטון על גופתו של רבין, ורק הלכו והתעצמו בעקבות הרצח. ההסתה והרצח השתלמו למחולליהם וזיכו אותם בנצחון אחר נצחון, ואותנו בתבוסה אחר תבוסה ששיאן בטבח ה-7 באוקטובר, שבמהלכו ובעקבותיו נהרסה התיישבות של מאה שנה שקשה מאד לשקמה, גם בגבול הדרום וגם בגבול הצפון.

חייו של כרמי גילון נהרסו בעקבות הרצח. הוא מעולם לא סלח לעצמו על שלא הצליח למנוע את רצח רבין, ואת החורבן שהמיט על מדינת ישראל הרצח והעלייה לשלטון של מחולליו. אי אפשר לראות את יסורי נפשו של גילון מבלי לחשוב על האיש שמעולם לא קיבל על עצמו אחריות לשום אסון מהאסונות שהמיט על מדינת ישראל, ולא זו בלבד, אלא שהוא עוד מעז להטיל אשמה על נרדפיו. הדלפת הסרטון על ההתעללות בעציר על ידי הפרקליטה הצבאית הראשית, טען בנימין נתניהו אתמול בבוקר, היתה הפיגוע ההסברתי הגדול בתולדות המדינה. את זאת אמר האיש שבגללו הואשמה ישראל בערכאות בינלאומיות ברצח עם, וגם אם הדיון בבית הדין נבלם בינתיים, הטענה שישראל ביצעה רצח עם בעזה הפכה כמעט למוסכמה בינלאומית, בגלל מדיניותו של בנימין נתניהו להאריך את המלחמה בעזה מסיבות פוליטיות, ובגלל ההתבטאויות של שריו, כמו דרישת סמוטריץ' מהרמטכ"ל להרעיב ולגרש את תושבי העיר עזה, כמו דבריה של גילה גמליאל על טרנספר של תושבי עזה, ודבריהם של איתמר בן-גביר ושריו כמו עמיחי אליהו על אפשרות הטלת פצצת אטום על עזה.

לא חיפוש הצדק והאמת גרמו למתקפות על הפרקליטה הצבאית הראשית, אלא ניסיונה להעמיד לדין חיילי מילואים שהתעללו בעציר, ניסיון שניסו לסכל שרי עוצמה יהודית והציונות הדתית שהתפרצו בבריונות ובאלימות לשדה תימן שבו נכלאו העצירים הפלשתינים, וכעת מנסים להיתלות בהדלפת הסרטון על ידי הפצ"רית כדי למנוע משפט, הן של החיילים המתעללים והן של חברי הכנסת והשרים הפושעים. כמובן שהניסיון למנוע העמדה לדין של מתעללים בפלשתינים ורוצחי פלשתינים הוא חלק מרכזי באידיאולוגיה של מפלגות עוצמה יהודית והציונות הדתית, שהתרת דמם של פלשתינים וערבים בכלל היא מרכיב מרכזי במדיניות שלהם, במטרה להכשיר רצח של פלשתינים וגזל אדמותיהם לצורך השתלטות על יהודה ושומרון וכפי שתיכננו גם להשתלט על עזה, מדיניות שלעולם לא תצא לפועל באופן רשמי, אבל מתבצעת בשטח על ידי המתנחלים שמפלגות פשיסטיות אלה מייצגות בממשלת הדמים.

רצח רבין וה-7 באוקטובר, אמר כרמי גילון וכרך את אצבעותיו אלו באלו. והרי ראשי המסיתים נגד יצחק רבין, בראש כולם בנימין נתניהו, ראשי המתנחלים ורבניהם שפסקו לרבין "דין רודף", איתמר בן-גביר, כל אלה לא רק שמעולם לא נתנו את הדין על פשעיהם, אלא עלו לגדולה על גופתו של רבין ועוד הם רודים בנו ושופכים את דמנו, אלה האנשים שהמיטו עלינו את אסון השביעי באוקטובר, ואותם האנשים עצמם קראו שנתיים להפקיר את חטופינו ומנעו את הצלתם בפועל, בראש כולם איתמר בן-גביר שגם את התינוקות והפעוטות החטופים ביקש להפקיר למוות, ועשרות מהם מתו בגללו, ואחרים הוכו ועונו בגלל דבריו ומעשיו, אבל הוא עולה כפורח ומתנאה ומתקשט באכזריותו ומתמוגג ממנה, כשהוא מחזיק בתפקיד שר המשטרה, התפקיד השני בחשיבותו בכל דיקטטורה פשיסטית, שזה מה שעשה בנימין נתניהו ממדינת ישראל, הפך אותה לרפובליקת בננות, שנשיא ארצות הברית בוחש בהליכים המשפטיים המתנהלים בה לטובת הדיקטטור שנזקק לחסדיו.

למרבה המזל לא התאבדה הפצ"רית, לצערם של אנשי הליכוד שכבר תיכננו את הצעד הבא, כפי שהתבטא דובר הליכוד כשעדיין לא היה ברור מה אירע עם הפצ"רית: הם תיכננו להאשים את היועצת המשפטית לממשלה גלי בהרב מיארה במותה של הפצ"רית, במסגרת מסע ההסתה האינסופי נגדה, שאיננו נופל ממסע ההסתה שניהלו נגד יצחק רבין, שהרי מדובר במומחים לרצח יריבים בהבל פה, ומי שעלו לשלטון על גופת יריבם, שמעולם לא הגיעו לקרסולי קרסוליו, מתקשים לחדול מכך וגם אין להם סיבה, שהרי עד כה נחלו הצלחה אחר הצלחה.