שוחד מרמה והפרת אמונים

בספטמבר 2010, לפני כמעט עשור, עמד השר צחי הנגבי למשפט על מינויים פוליטיים רבים שמינה, חלקם למשרות פיקטיביות. בית המשפט זיכה אותו מחלק מהאישומים, אך הרשיע אותו במתן עדות שקר. בטרם מתן גזר-הדין במשפט, בנימין נתניהו, שהיה אז ראש הממשלה, הגיש לבית המשפט מכתב ובו ביקש שלא להטיל קלון על הנגבי, כי "המדינה תהא נשכרת אם לח"כ הנגבי יתאפשר להוסיף ולמלא בה תפקידים ציבוריים". ועוד כתב נתניהו: "ח"כ הנגבי כיהן בממשלתי הראשונה כשר הבריאות וכשר המשפטים, ומילא בהצלחה תפקידים רגישים אלה." מכתבו של נתניהו די יבש, מפרט את התפקידים שמילא הנגבי, ומציין רק דבר אחד יוצא דופן: צחי הנגבי עמד בראש ועדת חוץ וביטחון מטעמה של מפלגת קדימה, שעזב למענה את הליכוד בעקבות אריאל שרון. כשנתניהו נבחר לראשות הממשלה מטעם הליכוד בשנת 2009, הוא השאיר את צחי הנגבי בראש ועדת החוץ והביטחון, למרות שנהוג שבראש ועדה זו עומד נציג המפלגה השלטת. נתניהו תמיד הרחיק לראות. ביולי 2012 שב צחי הנגבי לשורות הליכוד, והתבלט בעיקר בהגנה על נתניהו ועל זכותו להמשיך לכהן כראש ממשלה למרות החקירות והאישומים נגדו.

מכתבו של נתניהו בזכותו של הנגבי עורר ביקורת. עו"ד אליעד שרגא מהתנועה לאיכות השלטון אמר: "ראש הממשלה אמור להיות מגדלור המגן בחירוף נפש על שלטון החוק, אלא שכעת הוא נותן את ידו להגנה על אדם ששיקר במצח נחושה". גם הפורום המשפטי למען ארץ ישראל גינה את תמיכתו של נתניהו בצחי הנגבי: "אם בעיני ראש הממשלה בשקר ובעדות שקר אין קלון – מהן הנורמות שהממשלה מובילה?" (מתוך כתבתו של תומר זרחין ב"הארץ", 15 בספטמבר 2010). האם אנשים חביבים אלה לא ידעו שכבר בשנת 1999 המליצה המשטרה להעמיד את נתניהו לדין בפרשת הקבלן עמדי שעשה עבורו שירותים פרטיים שונים על חשבון מדינת ישראל, וכן על כך שבני הזוג נתניהו השאירו ברשותם מתנות שקיבל נתניהו במסגרת תפקידו כראש ממשלה, במקום למוסרן לרשות המדינה כנדרש בחוק. האשמות שבהן המליצה המשטרה להעמיד לדין את נתניהו: שוחד, מרמה, הפרת אמונים. אבל היועץ המשפטי הרחום וחנון אליקים רובינשטיין, מאוחר יותר שופט בית המשפט העליון, החליט שלא להגיש נגד נתניהו כתב אישום ופטר אותו בפירסום "דו"ח ציבורי" שמתח ביקורת על התנהלותו של נתניהו, ושלא עניין איש. "ראש הממשלה אמור להיות מגדלור המגן בחירוף נפש על שלטון החוק"? הרשו לי לגחך. מהן הנורמות שהממשלה מובילה? הרי הן לפניכן. מאז 2009 ממשלת נתניהו היא ממשלת יד רוחצת יד, ומלבד הנגבי מכהנים בה גם אריה דרעי, יעקב ליצמן, והיה גם חיים כץ שזכה לחסינות הכנסת, ורק מזל רע מנע מדוד ביטן לכהן בה גם. אני תוהה מה היה אומר בית המשפט אילו נדרש להתייחס לא רק לניסיונו של נתניהו להשתמש בכהונתו כראש ממשלה כדי להימלט מאימת הדין, אלא לאיומים על חייו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט מטעם הקבוצה המסתורית "מחזקים את נתניהו" – מחזקים מול רשויות החוק ובתי המשפט כמובן, שקשה להניח שתחת השר החדש לביטחון פנים יחקרו ברצינות רבה מדי. כאשר ביקשו עיתונאים מנתניהו לגנות את האיומים על מנדלבליט הוא ענה בכעס: "לא ראיתי שהתרעמו ככה על האיומים על חייו של בני", וסירב לגנות את האיומים על חיי מנדלבליט. הרשוני לנחש שהוא לא ייחקר על קשר אפשרי בינו לבין קבוצת "מחזקים את נתניהו" ולמעורבות אפשרית מצדו באיומים על חיי מנדלבליט. נתניהו מעולם לא נחקר על חלקו בהסתה לרצח רבין, ולמה שייחקר על חלקו בהסתה לרצח מנדלבליט? נקוה שבמקרה הזה לפחות מאבטחי השב"כ יעשו את עבודתם ביתר יעילות והצלחה, כי מן המשרד בראשות בובת נתניהו אמיר אוחנה לא תצמח לנו ישועה.

ובכן אמיר אוחנה הוא שר, וצחי הנגבי הוא שר. מזאב אלקין נלקח התיק להגנת הסביבה וניתנו לו שברירי תיקים שנקרעו ממשרדים אחרים. האם זה עונש על כך שסר חינו בבלפור מסיבות מסתוריות, או על כך שהיה השר היחיד שסירב להצביע עם שחר על המתוה ליציאה ממשבר הקורונה, שנתניהו כבר הודיע עליו בנאום לתקשורת, ורק אחר כך הביא אותו לישיבת הממשלה? מצד שני גם צחי הנגבי, שיחסיו עם נתניהו מבוססים כאמור על עקרון יד רוחצת יד, הוא לרוב שר בלי תיק, או לכל היותר יו"ר ועדות חשובות בכנסת. כדי לקבל משרד כמו ביטחון הפנים צריך לפחות להטריד עד מפתח נגד נתניהו בפירסום אסור, ולנסות להדיח את היועץ המשפטי לממשלה, שלא למד מאליקים רובינשטיין איך צריך לנהוג יועץ משפטי לממשלה בתיקי נתניהו וקיבל את המלצת המשטרה והגיש כתב אישום באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים, וביום ראשון ייפתח המשפט. אפשר כמובן להתייאש מהסקירה ההיסטורית הצנועה הזו, אבל אפשר גם להתמלא הערכה לנחישותם ואומץ לבם של אנשי משטרה ופרקליטים, ובראשם רוני אלשייך ואביחי מנדלבליט שנבחרו בקפידה למטרה מסוימת אבל לא נאחזו פיק ברכיים ולא הפרו אמונים. בניגוד לעו"ד אליעד שרגא שממשיך להתפלא על כך שנתניהו עדיין מכהן בתפקידו, אני דוקא מתמלאת תקוה מכך שביום ראשון הקרוב, העשרים וארבעה במאי 2020, באיחור של למעלה מעשרים שנה, יעמוד נתניהו סופסוף לדין באשמת שוחד, מרמה והפרת אמונים. ידיעת ההיסטוריה לא נועדה לייאש אותנו, אלא ההיפך הגמור מכך: ללמד אותנו להעריך כראוי את האירועים שאנו חווים.

  

איומים על מנדלבליט

אינני מסוגלת לצערי להאמין לבנימין נתניהו ושרי הליכוד שלא הוא ולא אנשי ליכוד אחרים השמיעו איומים כלפי היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט, כפי שנכתב בעיתון המקורב "ישראל היום" בשתי גירסאות שונות: הראשונה ייחסה את האיום לנתניהו עצמו והשנייה לאנשי ליכוד בלתי מזוהים. מה גם שכל השרים שהתגייסו לפטור את נתניהו מאשמת האיום על מנדלבליט, טענו בעצמם שאין זה ראוי שיפרסם את המלצותיו לפני הבחירות, ויו"ר הקואליציה דוד אמסלם השמיע גם הוא בהזדמנויות שונות איומים עקיפים על מנדלבליט ועל רשויות החוק בכלל, שלא לדבר על ההתקפות של נתניהו עצמו על המשטרה שהמליצה להעמיד אותו לדין באשמת שוחד, ודרישה מפי שרים וחברי כנסת שמנדלבליט יימנע מפירסום החלטה להעמיד את נתניהו לדין היא בפני עצמה אמצעי לחץ ואיום. והאיומים העקיפים, המוסווים והמוכחשים כלפי מנדלבליט, וגם הכחשת האיומים שאינה אלא ניסיון התחמקות עלוב של המאיימים מאחריות לאיומיהם, מעוררים חלחלה עוד יותר כשהם מצטרפים לחילול קבר אביו של מנדלבליט, כמנהגם של פורעים נאצים ומכחישי השואה שנתניהו כה מזדהה עמם, שהרי לדבריו היטלר לא רצה להרוג יהודים, ונאצים הם חברים, ורק השמאל, מלה שהוא מבטא בתיעוב אינסופי, בניגוד לשם "היטלר" שדוקא מעורר אצלו סימפטיה, כי היטלר לא רצה לדבריו להרוג יהודים, ורק קיבל את הרעיון מהמופתי של ירושלים, שהיה ערבי, ו"ערבים" כמו "שמאל" בניגוד ל"היטלר" ו"נאצים" שכלפיהם נתניהו חש סימפטיה, "ערבים" ו"שמאל" מעוררים בו מיאוס שאין לו גבול, מה שלא מפריע לו ולתומכיו להתלונן שה"שמאל", זה שלטענתו גרוע מן הנאצים, איננו אוהב אותו, וגם לנוכח הרוצח הנאצי מפיטסבורג וערימת הגופות של מתפללים יהודים קשישים ונכים שהותיר אחריו, הקפיד נתניהו לגנות כמובן את "השמאל" שהוא הכי גרוע ליהודים לדבריו, בניגוד לנאצים וערימות גופות היהודים שהם משאירים אחריהם, שהם דוקא חברים של נתניהו, והוא לעולם איננו מדבר עליהם באותם שנאה לוהטת ומיאוס שניתזים מפיו יחד עם המלה "שמאל".

והרי גם את ההסתה המחרידה נגד רבין הוא מכחיש בטענה שהנה, הוא אפילו אמר שרבין איננו בוגד, וזה הרי מזכה אותו מכל הדברים האחרים שאמר וכל האווירה שיצר ושכעת הוא יוצר כנגד אביחי מנדלבליט, ואינני יכולה שלא לחרוד: האם חייו של מנדלבליט בסכנה? בהיסטוריה שלנו חילול קברים הוא רק הקדמה, רק הצהרת כוונות, ואיומים הם רק סימני דרך. מה עוד עלול לבוא? שהרי תמיד הקפיד הימין גם להתלונן על כך שמאשימים אותו ברצח רבין, ובה בעת לנפנף בחדווה ברצח הזה למול פרצופו של השמאל: אם מישהו יחזיר אפילו אבן קטנה זעקה דניאלה וייס למול פניו של העיתונאי מואב ורדי וניפנפה בחלוק חצץ שהרימה מן הקרקע, אפילו אבן קטנה, אחרי שדיברה באהדה לא מוסתרת על יגאל עמיר שאת מעשהו פטרה כפזיזות שמקורה בחוסר הבנה, לא חלילה כפשע נורא שמקורו בהסתה זדונית ונפשעת. שהרי מה הם כל דיבורי השנאה על השמאל אם לא התרת דם וסחיטה באיומים כמו זו שנעשית כעת כלפי מנדלבליט, בתירוץ שהשמאל הוא המאיים על מנדלבליט – השמאל מעולם לא איים עליו, רק דרש ממנו להעמיד לדין את נתניהו, אבל כשנתניהו ואוהדיו מאשימים את השמאל ברדיפה והסתה הם נוהגים כמעשה הפוסל במומו, את ערוותם שלהם הם חושפים כאן, ואת ניסיונם העלוב לחמוק מאחריות לאימה שהם מטילים, להסתה שהם מלבים, לתוקפנות וחוסר הבושה שהם נוהגים, ואין די לומר למנדלבליט כפי שעשה הפרופסור מרדכי קרמניצר "אל תירא", כי למול האיומים מותר למנדלבליט לפחד, ועל פחדו הגדול מעידה העובדה שביקש שלא לפרסם את דבר חילול קבר אביו, שתיקה שאפשר לפרש רק כביטוי לפחד מפני מי שלחשדו חילל את הקבר או שלח אחרים לחללו או הניעם לכך, ולא מנדלבליט עצמו אלא המדינה היא האחראית להגן עליו ועל חייו מפני ראש הממשלה שאיננו רק חשוד בעבירות שוחד חמורות, אלא גם תוקף ומכפיש ומאיים ומטיל את חיתתו ואימתו על אנשי החוק, ודבק בכסאו שיש לסלקו ממנו מיד, כדי שלא ינצל את כוחו לרעה ויאיים על אנשי החוק העושים את מלאכתם נאמנה, וחלילה יתיר את דמם. שהרי רצח רבין השתלם לימין ובפרט לנתניהו בלי גבול: הוא לא רק העלה את הימין לשלטון ואיפשר לו שלטון רב-שנים, אלא גם ריסק את השמאל ללא תקנה, והותיר את נתניהו ללא מתחרים. ומי שהרוויח כה הרבה מרצח רבין, ולא שילם על ההסתה שקדמה לו שום מחיר, לא יירתע מהתרת דם נוספת, שהאחריות לה תוטל כמובן על השמאל, שלא למד עדיין שראשות הממשלה והמדינה כולה הם רכושו הבלעדי של הימין ושל בנימין נתניהו אישית, ושאבוי למערערים על כך.