דרעי בממשלה ושאר הפרות של פסקי בג"ץ

 

דיברו הרבה על המתקפה של דרעי על הרמטכ"ל, בזמן שהוא עצמו יושב בישיבות קבינט ושולח את הלא-חרדים להילחם ואפילו למות, בעודו מתגאה בנכדיו העריקים. משום מה לא הזכירו את העובדה שדרעי מנוע בכלל מלכהן כשר בממשלה מתוקף פסק-דין של בג"ץ, וזאת בעקבות הסדר טיעון שנערך עימו בעקבות הרשעתו בשנת 2022 בעבירות מס, והקלה בעונשו ממאסר בפועל למאסר על תנאי, בעקבות התחייבות שנתן לשופט לפרוש מן החיים הפוליטיים, התחייבות שהתכחש לה לאחר הבחירות האחרונות, כאשר ביקש להצטרף לממשלת הטבח, אך בג"ץ חייב אותו לכבד את דבריו, מכיוון שבזכותם זכה להקלה בעונשו.

כיצד איפוא יושב דרעי בישיבות ממשלה ובישיבות קבינט כביכול היה שר בכיר? נתניהו "מזמין" אותו לישיבות. לנתניהו יש אכן סמכות לזמן לישיבות ממשלה בעלי תפקידים שעשויים לתרום לישיבה, אבל דרעי נמצא שם בגלל הקשר הפוליטי בינו לבין נתניהו, והמחויבות ההדדית ביניהם לתמוך איש ברעהו, שמעמידה לרשות נתניהו את המנדטים של ש"ס, שבלעדיהם לא היתה לו ממשלה.

רבים הזדעזעו חהכרזת הממשלה שלא תכבד את פסק הדין של בג"ץ לגבי מועצת הרשות השנייה, כאילו מדובר בפסק-הדין הראשון שהממשלה איננה מקיימת. אבל בפועל הממשלה איננה מצייתת לפסקי הדין של בג"ץ  לאורך כל הקדנציה שלה, והפיכת דרעי לנוכח קבוע בישיבות הממשלה הוא אולי ההפרה הממושכת והקבועה ביותר של פסקי הדין של בג"ץ, ושל רוח פסקי הדין. אדם שנקבע שאיננו ראוי לכהן כשר בשל עבירות פליליות, ובשל הבטחתו לבית המשפט שבכוונתו לפרוש מהחיים הפוליטיים, למעשה מכהן כשר לכל דבר, יושב בישיבות ממשלה וקבינט, ונוכחותו בהן הפכה לכה מובנת מאליה עד שאיש אינו מציין שמדובר בהפרת פסק-דין של בג"ץ. כל נוכחות של דרעי בישיבת ממשלה או קבינט היא יריקה בפרצופו של בג"ץ.

כמובן שזה איננו המקרה היחיד: הממשלה המשיכה להתנכל ליועצת המשפטית לממשלה ולהתעלם מחוות-דעתה גם לפני החוק הדיקטטורי שהעבירה השבוע, ובכך כמובן הפרה את החלטת בג"ץ שהיועצת ממשיכה בתפקידה, ולממשלה אין סמכות להדיח אותה. איתמר בן-גביר ממשיך להתערב בעבודת המשטרה ומונע קידום של קצינים שאינם לרוחו, וכמובן יריב לוין נמנע ממילוי תפקידו ואיננו מכנס את הוועדה למינוי שופטים, כדי שלא תוכל למנות שופטים שאינם לרוחו. הממשלה ומשרתה הנרצע יו"ר הכנסת אמיר אוחנה אינם מכירים בבחירתו של יצחק עמית לנשיא העליון ומפיצים שקר מכוער ש"עמית בחר את עצמו". עמית כמובן נבחר כחוק בוועדה לבחירת שופטים ועל פי המסורת של מינוי השופט הוותיק ביותר בעליון לנשיא, אך מאחר שיריב לוין חפץ במינוי שופט אחר, הוא מסרב להכיר בבחירה וטוען ש"עמית בחר את עצמו", שזו עלילה. ולסיום, נתניהו גם איננו ממהר להורות לכנסת להצביע מחדש על מינוי מבקר המדינה, לאחר שבדרך פלא כמה חברי כנסת מהליכוד צילמו את עצמם, בניגוד לחוק המחייב חשאיות בהצבעה, מצביעים עבור ראבילו, כמצוות נתניהו, וטוענים שלבג""ץ אין סמכות לבטל את ההצבעה שמפרה את החוק שחוקקה הכנסת. לבג"ץ דווקא יש סמכות לחייב את הכנסת לנהוג על פי החוקים שהכנסת חוקקה. אבל כשמדובר בממשלה של עבריינים ופושעים, קצרה ידו של בג"ץ מלגרום לה לשוב מסורה.

שנתיים למחדל נתניהו

 

במקום להניח לציבור לשמוח בהושענא רבה עם החטופים השבים משנתיים של סבל ועינויי גוף ונפש, ועם משפחותיהם שסופסוף יכולות להירגע ולשמוח, נחטף האירוע לטובת אסיפת בחירות של הליכוד, שבעבורה הופקעה גם הכנסת לטובת תעמולת נתניהו. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ היה רק אורח הכבוד באירוע, ששיאו לא היה שמחת השבת החטופים, אלא בקשתו של טראמפ מהנשיא יצחק הרצוג להעניק חנינה לנתניהו, לא חלילה חנינה שמותנית בפרישתו של נתניהו, אלא חנינה שתתניע מסע בחירות להמשך כהונתו, וכפי שכבר הבהיר נתניהו, לא לקדנציה אחת נוספת, אלא לעוד ארבע לפחות, ובקיצור, תמותו ולא תזכו לראות את סוף משטר האימים של נתניהו.

אני שואלת את עצמי אם נתניהו הציב כתנאי להסכמתו למתווה של טראמפ את בקשת החנינה הזו בנאום בכנסת. אולי הרעיון שטראמפ יבוא ביום שיבת החטופים היה בכלל רעיון של נתניהו. ככה בזמן שכמעט חצי מדינה צפו בטלויזיה, כדי לראות את החטופים שבים לישראל ולחיק משפחותיהם, נתניהו דחף לכולנו לגרון את האירוע בכנסת לביטול משפט נתניהו. החמאס בכלל היה מוכן להשיב את החטופים ביום ראשון בלילה, אבל גל הירש הודיע מראש שהחטופים יחזרו רק ביום שני בבוקר, מה שאומר שזו היתה החלטה של נתניהו לתזמן את שיבת החטופים לביקורו של טראמפ ולאירוע בכנסת שהתארך מאד, כדי שכל עם ישראל ישמע את שבחו של נתניהו ומחיאות הכפיים הסוערות בכנס הליכודניקים בכנסת, כולל פנינה רוזנבלום וסנדרה רינגלר ומשפחת פאליק ויאיר לפיד כעלה תאנה, כנגד קריאות הבוז שהושמעו בעת נאומו של וויטקוף בכיכר החטופים. לאכזבתו של נתניהו טראמפ אמר שלפיד נחמד, והוא היה חמוץ מאד, יותר מכל החמוצים השמאלנים.

אני תוהה מה נתניהו חשב לעצמו שיקרה. מה הוא ציפה שתעשה הבקשה הזו של טראמפ מהרצוג לתת חנינה לנתניהו. אולי נתניהו תמך בבחירת הרצוג כדי שייתן לו חנינה, אבל הרצוג, שכולם לועגים לחולשתו מול נתניהו, דווקא בגלל חולשתו, לא יכול לתת לנתניהו חנינה. זה דבר שמתנגדי נתניהו בשום אופן לא יקבלו, והרצוג לא יכול לעשות משהו שיקומם עליו חצי מדינה אם לא יותר מחצי.

כמובן כל מתחנפי נתניהו הסבירו לכלי התקשורת כמה חמור הדבר שהמשפט מבזבז את זמנו של נתניהו על חשבון התמקדות בענייני המדינה, אבל הפתרון לכך איננו ביטול המשפט, אלא התפטרותו של נתניהו מכהונתו, שיכולה בהחלט להיות חלק מעסקת טיעון שתכלול עונש סמלי של מאסר על תנאי וקנס. כמובן שנתניהו לא יתפטר, כי כוונתו היא להשיג את ביטול המשפט לצורך המשך כהונתו לנצח, ולא כדי לפרוש. אבל בכל פעם שהוא מעלה את הקושי לכהן כראש ממשלה ולנהל משפט, קושי שהוא עצמו הכחיש כאשר הוגשו עתירות נגד כהונתו כראש ממשלה, צריך לומר לו שהפתרון הוא התפטרותו, רצוי אחרי לקיחת אחריות למחדל השביעי באוקטובר, שהוא בעצם מחדל הרבה יותר גדול וממושך, שמתחיל בטיפוח החמאס לצורך החלשת הרשות הפלשתינית, מדיניות שנתניהו ממשיך בה עד היום, ותוצאתה הבלתי נמנעת היא הישרדות החמאס בשלטון בעזה, למרבה הזוועה. דווקא היום, יום הזיכרון למחדל, יכול היה להיות יום מצוין להתפטרות נתניהו, יחד עם קבלת אחריות למחדל, או לפחות להודאה שהיה לו חלק במחדל הבלתי נתפס הזה. זה היה צריך לקרות מזמן, אבל זה לא קרה ולא יקרה. נתניהו לא ילך אלא אם כן יסלקו אותו, ואני כן מאמינה שנצליח בסופו של דבר לסלק אותו, ושהוא ירד מהבמה בבושת פנים, כפי שראוי לו, ועל ידיו דמם השפוך של אלפיים הרוגים ונרצחים.

 

מופע ההתנערות מאשמה של יולי אדלשטיין

 

יולי אדלשטיין סירב לנהל דיון בוועדת החוץ והביטחון בנוכחות דני אלגרט שאחיו איציק חטוף בעזה, בטענה שהטלאי הצהוב שענד אלגרט ועליו מצוין תאריך הטבח ב-7 באוקטובר הוא זילות השואה וזו חציית קו אדום מבחינתו. אינני מאמינה למלה מדבריו. כבר ציינו רבים את העובדה שגם שגריר ישראל באו"ם גלעד ארדן מופיע מאז הטבח עם טלאי צהוב על חזהו ואדלשטיין לא יצא נגדו ולא טען שארדן מוזיל את השואה. אבל הבעיה איננה רק בעשיית איפה ואיפה. הבעיה היא שאדלשטיין איננו אדם נייטרלי שזכותו לשפוט את התנהגותו של אלגרט, אלא בתפקידו כיו"ר וועדת חוץ ובטחון הוא אחד מהנושאים באחריות לטבח בשמחת תורה. הוועדה שאדלשטיין עומד בראשה היא הגורם החשוב ביותר שאמור לפקח על טיפול הממשלה בנושאי חוץ וביטחון. זו הוועדה שהיתה אמורה לדון בקונספציה שהחמאס הוא נכס למדינת ישראל שעוזר לה למנוע הקמת מדינה פלשתינית מאחר שהוא מחליש את הרשות הפלשתינית, זו הוועדה שהיתה צריכה לברר מדוע הממשלה מקטינה את תקציבי כיתות הכוננות בעוטף עזה, לוקחת מהן את הנשק הארוך ומשאירה בידיהן אקדחים בלבד. זו הוועדה שהיתה צריכה לשאול מדוע הממשלה מעבירה כוחות צבא מעוטף עזה ליהודה ושומרון ומותירה את ישובי עוטף עזה חשופים לגמרי לתוקפנות החמאס. אבל אדלשטיין, כמו כל ממשלת נתניהו, לא פיקח על מדיניות הממשלה ולא חלק עליה, מאחר שהיה שותף למחשבות ההבל שקידמו נתניהו וסמוטריץ', לפיהן חיזוק החמאס והעברת מימון לחמאס אלו פעולות נכונות למטרת החלשת הרשות הפלשתינית. כמו כל ממשלת נתניהו וכל זרועותיה של ממשלה זו, גם אדלשטיין צריך לתת את הדין על חוסר התפקוד שלו בפיקוח על התנהלותה של הממשלה בנושא הגנת עוטף עזה וכמו שאר האחראים למחדל ההגנה על ישובי העוטף ולאסון שקרה בעקבות מחדל ההגנה העצום של הממשלה שאיפשר את האסון הנורא, גם הוא צריך להתנצל לפני קורבנות המחדל ולפנות את מקומו לטוב ממנו, ולא לחלק ציונים למשפחות החטופים, בין אם מאבקם הנואש לשחרור קרוביהם מול ממשלה שעושה הכל להכפיש ולרמוס אותם נושא חן בעיניו ובין אם לאו.

ובדיוק משום כך, משום שאדלשטיין הוא חלק מהנושאים באשמה להפקרת עוטף עזה ולאסון הנורא שקרה לתושביה עקב מחדלם הנורא, בדיוק משום כך מוצא אדלשטיין פסול באחי החטוף, לא בגלל הטלאי הצהוב, שדווקא חביב על אנשי הימין, לא רק השגריר ארדן. גם בהתנתקות הצמידו תושבים מגוש קטיף ותומכיהם לחזם טלאי כתום דומה לטלאי הצהוב שאולצו היהודים לעטות בשואה. אדלשטיין טען אמנם שבזמנו התנגד בתוקף לטלאי הכתום – יכול להיות שכך הדבר, אם כי אינני סבורה שהוא דובר אמת. לדעתי ההשוואה בין טבח שמחת תורה לשואה מרגיזה אותו לא בשל זילות השואה, אלא בגלל שהוא מדגיש את אשמתה של ממשלת נתניהו למחדל הפקרת תושבי העוטף ואי מניעת הטבח, בשל טיפוח החמאס כמשקל נגד לרשות הפלשתינית, בשל העברת כוחות הצבא שהיו אמורים להגן על העוטף ליהודה ושומרון, בשל הפגיעה בכיתות הכוננות, בשל התנהלות שערורייתית ומופקרת שאפשרה את האסון ולא פעלה למנוע אותו או לפחות להקטין את היקפו.

ההתקפה של אדלשטיין על דני אלגרט היא התקפה לצורך התגוננות מאשמה. משפחות החטופים מותקפות השכם והערב על ידי אנשי הימין, מפני שהן מזכירות להם את המחדל הנורא של טיפוח החמאס והפקרת עוטף עזה. דווקא עיסוקי רב השנים בהכחשת השואה ובגילויי העוינות והתוקפנות בגרמניה ובאוסטריה ובמדינות נוספות ששיתפו פעולה עם הנאצים כלפי ניצולי השואה, מאפשר לי להבין את העוינות והתוקפנות של אנשי הימין כלפי משפחות החטופים וכלפי החטופים עצמם. אלה עוינות ותוקפנות של אנשים שיודעים שהם נושאים באשמה כלפי הקורבנות שמזכירים להם את אשמתם, אשמה שהם מסרבים לשאת בה ועושים הכל כדי להכחיש ולהטיל על אחרים. אבל לא ההתנתקות ולא עסקת שליט ולא הסכמי אוסלו ולא השמאל אשמים בטבח שמחת תורה. רק ההתנהלות הכושלת של נתניהו וממשלתו אשמה בטבח, ומסע ההכפשה הזדוני וחסר המעצורים נגד החטופים ומשפחותיהם, וההתנערות מחובת הממשלה להגן על כל אזרחיה, ומהאחריות הנוראה להפקרתם ולאסונם, לא תשנה את העובדה העצובה הזו. האשמה צרובה על מצחה ועל ידיה של ממשלת נתניהו ואנשיה, ושום מתקפה על הקורבנות ומשפחותיהם לא תנקה אותה מכך, היא רק תגביר את אשמתה.

 

הרוב שאיננו רוב

 

הקואליציה ותומכיה טוענים שזכותם להעביר כל חקיקה שהם חפצים בה מכיוון שהם זכו בבחירות ברוב של שמונה מנדטים ולכן הם מבטאים את רצון העם, אבל מעבר לשאלה מה מותר לממשלה ולכנסת נבחרת לחוקק, ובאיזו מידה מותר לה לשנות את יסודות המשטר, טענת הרוב וטענת ייצוג העם בעייתיות. הרוב של שמונה מנדטים לקואליציה הושג אך ורק מפני ששבעה מנדטים לפחות של האופוזיציה נמצאים מתחת לאחוז החסימה, ואחוז החסימה הועלה באופן שרירותי בשנת 2014 בלחצו של אביגדור ליברמן, בכוונת מכוון לפגוע בייצוגם של השמאל והערבים, מ-2%  ל-3.25% מקולות הבוחרים, כמעט ארבעה מנדטים. לכמאה וחמישים אלף בוחרי מר"צ, וכמאה אלף בוחרי בל"ד, סך הכל כרבע מיליון איש, אין כלל ייצוג בכנסת, ולו היה להם ייצוג בכנסת, היתה תוצאת הבחירות יותר קרובה לתיקו מאשר לרוב. נוח לקואליציה להעמיד פנים ששבעה מנדטים אלה אינם קיימים כלל, אבל הם קיימים בהחלט, ומצביעי מר"צ ממלאים תפקיד משמעותי במחאה נגד ההפיכה המשטרית, ומבחינה זו המחאה היא ביטוי יותר נאמן ויותר מייצג לרצון העם מאשר הרכב הכנסת, וכך עולה בבירור מכל סקרי דעת הקהל שנערכים הן בנושא החקיקה והן בנושאים אחרים.

גם בממשלת השינוי היחס לשמאל היה מחפיר, ומפלגות הימין בקואליציה, למרות שלא עלו בגודלן על מפלגות השמאל, דרשו לעצמן תיקים בכירים יותר, בטענה שהם הרוב בעם, טענה חצופה לאור העובדה שמפלגות הימין זכו לייצוגן המופרז בממשלת השינוי רק הודות לחבירתן למפלגות המרכז והשמאל.

גם בארגוני המחאה יש ניסיון להשתיק את קולם של השמאלנים והערבים במחאה, ולמנוע, אפילו באלימות, הנפת דגלי פלשתין, למרות שאין איסור חוקי על הנפת דגלי פלשתין בישראל. קל לראות כמה רבים שלטי ההתנגדות לכיבוש בהפגנות המחאה, שזוכים לא פעם לגינוי מפי מפגינים ימניים, כאילו לשמאל אין זכות שוה לזו של שאר המפגינים לבטא את דיעותיו, גם אם אינן מוצאות חן בעיני אחרים.

הכעס על תוצאות הבחירות מופנה לרוב ליו"ר העבודה מירב מיכאלי שסירבה לרוץ יחד עם מר"צ, ולעתים גם ליאיר לפיד שפעל להגדלת ההצבעה למפלגתו, גם על חשבון העבודה ומר"צ, אבל היה ראוי להעלות קודם כל דרישה להורדת אחוז החסימה לפחות לשני אחוז כפי שהיה מאז מאי 2004 ועד מרץ 2014, שאז נקבע אחוז החסימה הנוכחי, שמלכתחילה נועד לפגוע בשמאל ובערבים ולחבל בזכותם לזכות בייצוג הוגן. עתירה שהוגשה בזמנו לבג"ץ נגד העלאת אחוז החסימה, בטענה שהדבר יפגע בזכותם של הערבים לייצוג הוגן, נדחתה ברוב קולות נגד דעת המיעוט של השופט הערבי סלים ג'ובראן. הדבר מזכיר את דחיית העתירה נגד חוק הלאום הגזעני שמבסס עליונות יהודית בלתי דמוקרטית, אך אושר ברוב של עשרה שופטים יהודים כנגד קולו של השופט הערבי היחיד בהרכב ג'ורג' קרא. זו היתה פסיקה מבישה של בית המשפט, שהבהירה כמה פסול המצב שבו אין לערבים נציגות מספרית ראויה בבית המשפט העליון ואין הגנה מספקת על זכויותיהם הדמוקרטיות של הערבים. לקואליציה הגזענית המחפירה של נתניהו בכנסת הנוכחית אין די בכך, והם מנסים להשתלט על בית המשפט העליון ולא להסתפק בייצוג ערבי חסר אלא למלא את בית המשפט העליון בשופטים גזענים שיקדמו את דיעותיהם הגזעניות והפוגעות בזכויות הערבים, כפי שהצהיר יריב לוין במפורש כאשר הביע את שאיפתו לשופטים שישללו את זכותם של ערבים להתגורר בשכנות ליהודים. אין די לקואליציה בשופטים יהודים שפוגעים בזכויות הערבים לשוויון, אלא היא רוצה למלא את בית המשפט העליון בשופטים שיבססו אפליה נגד ערבים ונגד לא יהודים בכלל, תוך רמיסת זכויות האדם שלהם החל בזכות לייצוג וכלה בזכות לקניין.

למרבה הצער רבים ממתנגדי החקיקה הבלתי דמוקרטית, וביניהם גם שופטים עליונים בדימוס, עוצמים את עיניהם בפני העובדה הגלויה והמוצהרת, שמטרת החקיקה היא לרמוס את זכויות הערבים והפלשתינים כדי לגזול את אדמות הערבים גם בתחומי הקו הירוק וגם בשטחים הפלשתינים ולכונן כיבוש נצחי בתנאי אפרטהייד, אם לא גרוע מכך, כי מפלגות הציונות הדתית ועוצמה יהודית תומכות בגלוי בעשיית פרעות בערבים - "למחוק את חווארה" - כדי לגרום לבריחתם או לגירושם ואינן חוששות לבטא את מדיניותן זו בגלוי. מתנגדי החקיקה עושים כל מאמץ כדי לשמור לצדם את אנשי הימין, אך כמו ראשי האופוזיציה בבחירות האומללות לכנסת ה-25, ששכחו שללא מפלגות השמאל הם יאבדו את השלטון, גם הם נוהגים בזלזול במצביעי השמאל שחלקם במחאה כלל אינו מבוטל ומשתיקים את קולם, ולא בטוח שהם נוהגים בחכמה.

הכל אישי

 

לא היתה לי עמדה נחרצת לגבי קיום השיחות בבית הנשיא. לא ידעתי אם הן יועילו או יזיקו או סתם לא ישנו דבר. כשמקיימים שיחות, אפילו עם גורמים בעייתיים כמו הממשלה הנוכחית, לפעמים יוצא מזה משהו טוב למרות הציפיות הנמוכות, אז חשבתי שאולי כן כדאי לקיים שיחות. אבל כששמעתי שקרובים להסכמה על פגיעה במעמד היועצים המשפטיים הייתי די מזועזעת – דוקא על זה להסכים, לפגוע בשומרי הסף החשובים ביותר והמותקפים ביותר, כי הם בקו הראשון של שלטון החוק, עוד לפני השופטים, שאליהם מגיעים רק אלה שיכולים ושמתעקשים. עכשיו אני חושבת – עדיין איננו יודעים בדיוק לאלו הסכמות הגיעו, או רצו להגיע, אבל הדברים שאמר ליברמן, שההסכמה העיקרית תהיה להחזיר את דרעי לממשלה, כלומר לבטל פסק דין של בית המשפט העליון בהרכב של 11 שופטים ששלל את חזרתו לממשלה, קשה לי לעכל את זה. אמנם מדובר לכאורה בעניין אישי של עבריין ספציפי שהוא גם ראש מפלגה שנמצאת בקואליציה, אבל מרגע שמדובר בביטול למעשה של פסק דין של בית המשפט העליון ועוד בהרכב מיוחד של 11 שופטים, המשמעות איננה שולית, כי אם אפשר לבטל פסק דין של בית המשפט לגבי אריה דרעי, ולא בדרך המוסדרת בחוק של חנינה, שבכל מקרה ספק אם דרעי, עבריין סדרתי, היה עומד בקריטריונים של מועמדים לחנינה, מה לגבי עקרון השוויון בפני החוק? ומה לגבי שמירת טוהר המידות של אנשי ציבור ומניעת שחיתות? אבל לפני הכל, כמה עלובה ה"רפורמה המשפטית" הזו, שבסך הכל נועדה למלט שני פוליטיקאים מושחתים, אריה דרעי ובנימין נתניהו, מאימת הדין, תוך ניצול מעמדם הפוליטי ובחירתם השקרית לכנסת, כי הם נבחרו לכנסת בהבטחה לדאוג לעניים ובכלל לאזרחים הפשוטים, להוריד את יוקר המחיה ולהפחית את הטרור והפשע, בזמן שכוונתם האמיתית היתה לחזור לשלטון כדי להשתמש בו לרסק את מערכת המשפט ולמלט את נפשם מאימת הדין. כלומר, לולא השחיתות של נתניהו ודרעי שהובילה אותם להיות נאשמים בפלילים, ובמקרה של דרעי גם להיות מורשע בדין יותר מפעם אחת, כל המהפכה המשפטית לא היתה באה לעולם, וכל ההתקפות המכוערות על השופטים לא נועדו אלא למלט מהדין את הפושעים היותר מיוחסים, אלה שנמצאים בשלטון ומנצלים אותו לא כדי להיטיב עם הציבור אלא כדי לנצל את העוצמה השלטונית לצבירת טובות הנאה אישיות. אמנם אי אפשר להעמיד לדין פוליטיקאים על רמאות וגניבת דעת, אבל מאד מוגזם לראות בבחירה כזו בחירה דמוקרטית. בתי שרון אמרה לי שברור שזו היתה המטרה ומה אני מתפלאת, ובכל זאת ציפיתי שלפחות יעמידו פנים שהרפורמה המשפטית, כפי שמכנים אותה הוגיה, היא יותר מחבל הצלה לדרעי ונתניהו מהאופי העברייני הבלתי נשלט שלהם. אבל היא פשוט לא. היא תחבולה שקופה של פושעים ולא שום דבר יותר מזה. אמרו תמיד על יריב לוין שהוא אידיאולוג ולא נהנתן. אולי באמת בניגוד לנתניהו, אין לו עניין בסיגרים ושמפניות, ואשתו לא מבקשת צמיד תואם לשרשרת, אבל בכתבה גדולה שהילו גלזר הקדיש לו במוסף "הארץ" לפני כמה שבועות היה רק עניין אחד: שנאה חולנית לערבים ורצון אינסופי לפגוע בהם, מאז שהיה תלמיד תיכון ועד היום. שנאה גזענית איננה אידיאולוגיה, היא רק דעה קדומה שממלאת את מוחו של לוין ומניעה אותו באש שנאה בוערת, וככל השונאים הפנאטים, הוא איננו מוכן להביא בחשבון נזקים או מגבלות של פעולותיו, והוא אדם מסוכן. ואלה אכן מרכיביה של ה"רפורמה המשפטית": גזענות חסרת רסן, עבריינות ותחבולות של עבריינים. וזה מה שמטריד אותי לגבי השיחות בבית הנשיא: על מה אפשר להסכים כאן? על לגיטימציה לגזענות? על שחיתות אין קץ? על טובות הנאה  לעבריינים? על פושעים בממשלה? ולמה בכלל השיחות האלה חשאיות? הרי זה עניין ציבורי, ועצם קיום השיחות הוא תוצאה של מחאה ציבורית עזה והן הכי מעניינו של הציבור, אז איך אפשר להסתיר אותן מעין הציבור ולהתייחס אליהן כאל סוד מדינה, כאילו דנו שם במדיניות הגרעין הישראלית ולא בחקיקה בעלת השפעה מכרעת על אופי המשטר. אולי בעצם עדיף שלא להסכים לדבר ושהממשלה הגרועה בתולדות ישראל תעשה כטוב בעיניה ותשבור את הראש בקיר, ואנחנו נמשיך להפגין ולצעוק, עד שתיפול הממשלה במהרה בימינו בקרוב.

איום על כל נשות ישראל

 

אתמול שמענו על איום מצד יהדות התורה על נתניהו, שאם יסוג מהרפורמה המשפטית לא תהיה לו ממשלה, מה שמחזק עוד יותר את ההבנה שהבעיה איננה רק האינטרסים של נתניהו, אלא האידיאולוגיה החרדית שמבקשת להחליש את בית המשפט העליון. כמובן שפסיקותיו של בית המשפט העליון נגד הפטור מגיוס לחרדים הן במרכז העוינות החרדית לבית המשפט, אבל לא פחות מכך הפסיקה שהכריחה את יהדות התורה לשנות את התקנון המאפשר לגברים בלבד להיבחר לכנסת, למרות שלא היתה לכך שום השפעה מעשית. החרדים מבקשים להסיר כל מחסום חוקי בפני הפליית והדרת נשים, שהפכה למוקד מלחמתם במודרניות, והיא סיבה מרכזית לעוינות החרדית לבית המשפט העליון, שלצערי אין מקדישים לה את תשומת הלב הנדרשת: בית המשפט העליון הוא מוסד שמורכב משופטות ושופטים, נשים וגברים, וגם פסיקותיו בנושאי הפליית והדרת נשים מבוססות על עקרון השיוויון בין המינים, ואילו החברה החרדית מבוססת על הבחנה והפרדה בין גברים לנשים, ועל אמונה מהותנית בכך שמדובר בשני יצורים שונים לגמרי, שמהותו של הגבר שונה בתכלית ממהותה של האשה, שהגבר נועד לשלוט והאשה לציית, כאמור: "ואל אשך תשוקתך והוא ימשול בך". לצערי אין מספיק הבנה לכך שמאבק החרדים להחליש את בית המשפט העליון הוא בראש וראשונה מאבק להחלשת מעמד הנשים במדינה ולדיכוי הנשים כולן, והשאיפה לחזק את בתי הדין הרבניים, איננה רק שאיפה לחזק את מעמד ההלכה במרחב הציבורי הישראלי, אלא שאיפה לחזק את כוח השיפוט של בתי דין המורכבים מגברים בלבד, עם כל ההשלכות שיש לכך על מעמד הנשים בישראל, ולא רק על הנשים הדתיות, כפי שציינו מי שנאבקות בהחלשת בית המשפט העליון. שתי המפלגות החרדיות בקואליציה נאבקות למחוק את כל הישגיהן של הנשים ואת השותפות שקנו להן ברשויות השלטון, ובפרט ברשות השופטת, שכן החרדים אינם יכולים לשאת את המצב שבו שופטות נשים פוסקות את דינם ו"מושלות בהם", מצב שמבחינתם הוא מנוגד לטבע ולתורה.

קחו למשל את שיטת הסניוריטי שהימין נלחם בה בעוז. שיטת הסניוריטי היא שיטה עיוורת למגדר. לעתים השופט הוותיק ביותר הוא גבר, לעתים זו אשה. באופן כזה הגיעו השופטות דורית בייניש, מרים נאור וכיום אסתר חיות לכהן כנשיאות בית המשפט העליון. אם תבוטל שיטת הסניוריטי והממשלה או אנשים מטעמה יבחרו את נשיא בית המשפט העליון, הסיכוי שזו תהיה נשיאה יפחת מאד, ונראה בזה אחר זה נשיאים גברים, כפי שאנו רואים כבר כעת בימין מיעוט מבוטל של נשים כחברות כנסת ושרות, ואף לא מנכ"לית אחת של משרד ממשלתי. עם הזמן נראה פחות ופחות נשים נבחרות לבית המשפט העליון: הרי בוועדה שישבו בה בעיקר מקורבי מחנה נתניהו והחרדים, יעשו הכל להרחיק נשים משיפוט. הרי גם בבחירות הפנימיות בליכוד בחרו לכנסת רק שלוש נשים, ואפילו כשאירגן מפגש של אנשי עסקים, תעשייה והייטק עם אנגלה מרקל, לא חשב נתניהו להזמין גם נשים העוסקות בתחומים אלה למפגש, ואנגלה מרקל היתה האשה היחידה בין עשרות הגברים שהוזמנו. היא לא יכלה שלא לציין שהדבר מצער. זה לא היה רק מצער. זה היה מביש, והציג את ישראל כמדינה דומה באופיה לשכנותינו במזרח התיכון, מה שממילא חושבים עלינו באירופה. אבל תדמיתנו בעולם המערבי היא הנזק הפחות גרוע. הנזק העיקרי הוא שאנשים מתרגלים למה שהם רואים לנגד עיניהם. אם הציבור יראה מיעוט נשים בפוליטיקה ובבית המשפט, הוא יחשוב שזה מה שצריך להיות, וילדות ונערות כלל לא תחשובנה שהן מסוגלות להיות שופטות וחברות כנסת. במגזר החרדי נערות כלל אינן מעלות על דעתן שהדבר אפשרי. המציאות מחנכת את הציבור יותר מכל בית ספר. כל אשה שמגיעה למשרה רמה ולהישגים מקצועיים, מעודדת אחרות להגיע לשם, וכל אשה שמופלית ונדחקת אחורה, מביאה לכך שאחרות כלל אינן מנסות, ואז יכולים החרדים לטעון, שנשיהם בכלל אינן רוצות לכהן כחברות כנסת או ללמד באוניברסיטה, שלא לדבר על לכהן כשופטת. אבל האמת היא שיש לא מעט נשים שרוצות והחברה החרדית מדכאת אותן עד עפר והורסת את חייהן, אם אינן מקבלות את הדיכוי הגברי בברכה, ועל אחת כמה וכמה כאשר הן מעזות להיאבק בדיכוי הזה, שמונע מהן אפילו להשמיע את קולן בציבור, ומדקלם אמירה ברברית של רב על קולן של נשים כאילו היה מדובר בדיבר מן התורה.    

היום כבר הועלתה הצעה של שר הדתות מטעם ש"ס מיכאל מלכיאלי והח"כ מטעמה אוריאל בוסו, שמתברר שהיא חלק מההסכמים הקואליציונים בין הליכוד לש"ס, דבר שלי לפחות לא היה ידוע עד היום. על פי הצעה זו יוטל עונש של חצי שנת מאסר על נשים שתופענה בכותל בלבוש לא צנוע או תתעטפנה בטלית ותשאנה בידיהן ספרי תורה, או תתקענה בשופר או תכנסנה לעזרת הגברים או תתפללנה בלוויית מוסיקה. ההצעה כפי שהוסבר נועדה בעיקרה לפגוע בנשות הכותל הרפורמיות שנלחמות להתפלל ליד הכותל בדרכן. הכותל מעולם לא היה בית כנסת. לפני קום המדינה הובילה אליו סמטה צרה שגברים ונשים עמדו בה יחדיו בדחילו ורחימו. מי שחוו זאת סיפרו לי שהכותל נראה אז בעיניהם גבוה ומסתורי פי כמה. במלחמת ששת הימים ניצלו, ביוזמתו של הרב שלמה גורן, את המולת המלחמה, כדי להרוס את השכונה שלפני הכותל ולהופכה לרחבה גדולה, ובמהרה הפכו הרב גורן ומקורביו הדתיים-לאומיים את הרחבה לבית כנסת אורתודוקסי, והציבור הישראלי כולו נאלץ להסכין עם השתלטות דתית ופוליטית על נכס לאומי היסטורי ששייך לעם ישראל כולו, בארץ וגם בתפוצות. ברחבי הארץ מקימים להם יהודים אשכנזים וספרדים, אורתודוקסים ורפורמים, חרדים ודתיים לאומיים, בתי כנסת לפי טעמם ומתפללים בהם, אבל כותל יש רק אחד, ומגזר אחד ניכס אותו לעצמו ומבקש לכפות על כל הציבור את דרכו תוך שימוש בחקיקה חומייניסטית ברוחה. התגובות להצעת החוק היו כמובן קשות, ונתניהו הודיע שהסטטוס קוו יישמר, מה שמעלה את השאלה מדוע חתם על הסכם קואליציוני שכולל הסכמה מצדו לחקיקה כזו. אסור להאמין שזו רק עז שהוכנסה ושלא היתה באמת כוונה לממשה. אם לש"ס יהיה מספיק כוח, וכעת יש לה כוח רב, היא תעביר חוקים כאלה, לאחר שתאסור על בית המשפט העליון לבטל אותם, וישראל תהפוך לאיראן. צריך להביט בעיניים למציאות הנוראה שממשלת נתניהו ושותפיו זוממת לכפות עלינו. אם לא נגן על בית המשפט העליון, תהיה גם אצלנו מהסה אמיני, וגם בנו יירו משמרות המהפכה השיפוטית של יריב לווין ושמחה רוטמן או של חברם איתמר בן-גביר. זו איננה אזעקת שוא. זו אזעקת אמת.   

תיקונים נדרשים

 

טוב עשה אבי חימי שהתפטר מראשות לשכת עורכי הדין, ובכלל, הצעתו של יריב לווין להפסיק את חברותם של נציגי הלשכה בוועדה למינוי שופטים איננה החלק הגרוע בהצעתו. עורכי דין פעילים שמופיעים בבית המשפט, אינם צריכים לעסוק במינוי שופטים, ושופטים אינם צריכים להיות תלויים בעורכי דין שמופיעים בפניהם, שהשפעתם על קידום השופטים עלולה לגרום להטיית דין מודעת או לא מודעת. זאת גם בהתעלם מהתנהגותם של אפי נווה ואבי חימי שהכתימו בהתנהגותם את לשכת עורכי הדין, ולכך נוספה התנהגותו הפסולה של עו"ד אייל בסרגליק כלפי משפחתו האומללה של יורי וולקוב. מצד שני בולטים בהיעדרם מוועדת המינויים משפטנים מן האקדמיה, שיכלו להוסיף לוועדה למינוי שופטים גם מומחיות בתחום וגם שיקול דעת שאיננו תלוי עניין. לא יזיק גם שימוע בכנסת למועמדים לשיפוט. ספק אם אשה בלתי ראויה לשיפוט כמו אתי כרייף היתה עוברת שימוע כזה בהצלחה. בסופו של דבר הערובה הטובה ביותר למניעת שחיתות היא חשיפה מירבית לעין הציבורית.

הרבה אמירות אלימות ומיותרות נשמעות במהלך המאבק הקשה שהוטלנו לתוכו, כשמצד הממשלה מובילים אותו אנשים גסי רוח, המתנהלים בתוקפנות ונקמנות, ומעוררים למרבה הצער תגובות בהתאם. האמירה המעצבנת מכולן נאמרת דווקא על ידי המנסים להרגיע ולגשר: "כמובן שדרושים תיקונים במערכת המשפט", כאילו נטילת סמכויות מבתי המשפט ומן היועצים המשפטיים במשרדי הממשלה היא סוג של תיקון. לא כל מה שמכנים רפורמה או תיקון הוא אכן רפורמה או תיקון.

תיקון שכן מתבקש הוא להסדיר בחקיקה את היחסים בין בתי המשפט לממשלה ולכנסת, מפני שהם אינם מוסדרים דיים, ושורש הרע הוא העדר חוקה בישראל שתגן על זכויות יסוד של האזרחים ותמנע מכל הרשויות לנצל את סמכותן לרעה. גם באנגליה, שממנה שאלה מדינת ישראל את שיטת המשפט שלה, אין חוקה, אבל יש מסורת חזקה כיצד להתנהל שהנבחרים מכבדים. באנגליה ראשי ממשלה וחברי פרלמנט שמפסידים בבחירות או נתפסים בהתנהגות בלתי הולמת מתפטרים. טוני בלייר, ראש ממשלה אהוב, התפטר כשנוכח שהצטרפותו למלחמה בעיראק גרמה לציבור הבריטי להפנות לו עורף. דייויד קמרון, שזכה ברוב מוחלט בבחירות, התפטר אחרי שבמשאל עם נדחתה עמדתו להישאר באירופה, ורוב קטן של הבריטים הכריע במשאל בעד עזיבת האיחוד, צעד שגרם לבריטניה נזק כלכלי רב וכיום מעורר צער וחרטה. ליז טראס התפטרה אחרי חודש וחצי בלבד בראשות ממשלת בריטניה, משום שמדיניותה הכלכלית – שממנה הזהירו אותה רבים – דרדרה את ערך הליש"ט ופגעה אנושות בחסכונות של הציבור, ובוריס ג'ונסון, שגם הוא נבחר ברוב מוחלט, אולץ להתפטר לאחר שנתפס שוב ושוב בהתנהגות בלתי הולמת ובשקרים, במיוחד בהפרת תקנות הקורונה שהוא עצמו הטיל על העם הבריטי. ג'ונסון ניסה בזמנו להשבית את הפרלמנט כדי שלא ידון בברקזיט, אך בית המשפט העליון בבריטניה אילץ אותו להניח לפרלמנט לפעול, שהרי העם הוא הריבון והפרלמנט הוא נציג העם האחראי על הממשלה ולא להיפך. בנוסף לכך בבריטניה, כאשר בית המשפט או בית הלורדים "ממליצים" לבטל חוק לא ראוי או לשנות אותו, הפרלמנט מיד מציית להם, כי הקוד הבריטי הוא ש"המלצה" היא בעצם צו מנומס שיש לכבד. בישראל כידוע שר שהורשע שלוש פעמים בעבירות שפוגעות בציבור – העלמת מס היא גניבת כספו של הציבור, וחמורה במיוחד כשמבצע אותה שר – מסרב לפרוש גם כאשר בית המשפט העליון פוסל את מינויו ומנסה לכפות את המשך כהונתו, בטענה שבוחרי מפלגתו בחרו בו, שמכוח בחירה זו הוא חושב שזכותו לכפות את שררתו על כל הציבור, שמרביתו, לפחות על פי הסקרים, איננו חפץ בו כלל. בבריטניה שום ראש ממשלה שהתובע הכללי היה מורה לו להימנע מעיסוק בבתי המשפט לא היה חולם לומר, כמו נתניהו, שהייעוץ איננו מקובל עליו, ולהפר ברגל גסה הסדר ניגוד עניינים שרק מכוחו הכשיר אותו בג"ץ לכהן כראש ממשלה, למרות שמתנהל נגדו משפט על עבירות שוחד, מרמה והפרת אמונים. כמובן בבריטניה די היה בפרסום החשד לעבירות כאלה כדי להביא להתפטרות ראש הממשלה מתפקידו. בבריטניה שום ראש ממשלה או שר לא היה מעלה על דעתו להודיע שמאחר שמפלגתו נבחרה לשלטון הוא מתכוון לסגור את ה-BBC. השידור הציבורי הוא רכוש הציבור, לא רכוש הממשלה, ותהא הממשלה הנבחרת אשר תהא, מחובתה להגן עליו ולטפח אותו, ואין היא רשאית לסגור אותו. לממשלות בריטניה זה ברור כשמש. לממשלת ישראל ממש לא.

גם עילת הסבירות הגיעה משיטת המשפט הבריטית, שיטה שכמו כל ההתנהלות הבריטית מבוססת על התפיסה שיש דברים ראויים ודברים בלתי ראויים. למשל בלתי ראוי, ולכן בלתי סביר, ששר שהורשע שלוש פעמים בעבירות של שחיתות והעלמת מס ימשיך לכהן כשר. לאריה דרעי זה דווקא נראה סביר לגמרי שמי שניצל את כהונתו לצורך פגיעה בציבור למען טובתו הפרטית ימשיך לכהן באותה כהונה. בתרבות הישראלית חוצפה חסרת מעצורים וניצול סמכות לרעה נראים כדבר סביר בתכלית, ולכן צריך חקיקה ברורה מה כן ומה לא, ואי אפשר להשאיר דברים להגיון ולטעם הטוב, כי שניהם מדירים את רגליהם מישראל.

מאחר שהזכרתי את ליז טראס שכיהנה בראשות ממשלת בריטניה חודש וחצי בלבד, מאחר שסירבה להאזין לאזהרות הכלכלנים בדבר הסכנה הנשקפת מתכניתה הכלכלית, והתרסקה יחד עם התכנית, כדאי שגם נתניהו ישים לב לאזהרות הכלכלנים, למרות שבישראל זה סביר לגמרי שראש ממשלה שריסק את הכלכלה ימשיך בתפקידו ויגנה את כל מי שיקרא להתפטרותו כמי שמנסה לבצע הפיכה, שהרי אין אמירה חביבה יותר על ראש הממשלה שעלה לשלטון על גופת יריבו הפוליטי. מ"שלטון מחליפים בקלפי", עניין שנשכח ממנו לגמרי כשהסית נגד רבין.     

אינני טוענת חלילה שנתניהו ודרעי אינם מתבססים על שום עיקרון. הם דווקא מחזיקים בעקרון הייצוג: מי שנבחר לייצג צריך לדעתם להחזיק בתפקידו בכל מחיר, והבחירה לדעתם גוברת על פסיקת בית המשפט העליון שאיננו נבחר ואיננו מייצג. אפשר לקבל אפילו עיקרון מרחיק לכת כזה, אם מיישמים אותו בעקביות, אבל יריב לווין מתכחש לחלוטין לעקרון הייצוג כשמדובר באופוזיציה. הוא דורש שבוועדה למינוי שופטים יהיה לקואליציה רוב מוחלט, ולאופוזיציה רק נציג אחד. אם עקרון הייצוג גובר על כל עיקרו אחר , והבחירה בנתניהו ודרעי מבטלת אפילו הרשעה או פסילה של בית משפט, אי אפשר לשכוח לגמרי את עקרון הייצוג כשמדובר באופוזיציה. הרי לאופוזיציה יש 56 מנדטים, ולקואליציה 64. שני המספרים הם כפולות של המספר 8 וקל מאד לחשב את היחס ביניהם שהוא 8:7. כלומר, אם הוועדה למינוי שופטים מונה שמונה נציגים מהקואליציה, היא חייבת למנות גם 7 נציגים מהאופוזיציה, כי אם עקרון הייצוג גובר על כל עיקרון אחר, הוא צריך להיות עקבי. אי אפשר לתקוף את בית המשפט העליון על כך שאין בו די שופטים מזרחיים (שאלת תם – מי אשם בכך אחרי שנים ארוכות של שלטון הליכוד וש"ס?), ובה בעת למנוע מהאופוזיציה ייצוג הולם בוועדה למינוי שופטים. זו צריכה להיות הדרישה הראשונה של המתנגדים לרפורמה: נציגות הולמת לאופוזיציה בוועדה למינוי שופטים. אי אפשר לבחור עקרונות לפי הנוחיות. יהא העיקרון אשר יהא, הוא צריך להיות כללי ולחול על הכל ועל כולם. וזאת גם מבלי שהתייחסנו לכמעט שבעה מנדטים של אנשי שמאל כמוני שבתוקף אחוז חסימה שרירותי לחלוטין נותרו מחוץ לכנסת. לי אין חברה בשווי שני מיליארד בבורסה ואין לי לאן ללכת. אני נשארת פה ואני אלחם על זכותי לייצוג הולם בכנסת, לכך שקולי יישמע ולכך שהממשלה הנבחרת, עם כל הכבוד לבוחריה, לא תוכל לרמוס אותי ואת חברי בגלל רוב מקרי שהשיגה ולמען אינטרסים פסולים.

 

קרקס

 

כשמאלנית אני צריכה

להיות עצובה ומבואסת,

אך איך אפשר שלא אצחק

כשגד"א כלואה במרפסת?

 

האם היא מפטירה קללה

או בפשטות צורחת?

כי אחרי שעה קלה

הדלת שוב נפתחת.

 

והקיסר ברוב הדר

אומר לה: סוררה!

המרית את פי יועצי הנסתר

את לא תהיי שרה!

 

ומי זו שם מוחה דמעה?

פרקליטת האנסים,

משוביניזם נפגעה

ודיבורים גסים.

 

והמומחה למשילות

נעלב עד עמקי נשמתו

כי היועמ"שית בקלות

דוחה את הכתרתו –

 

לעל-מפכ"ל וראש מג"ב

ושר בחסד עליון

כי גם לבוש ומעונב

בריון נשאר בריון.

 

והמורשע שהפוסקים

פסקו שלא סביר

נעץ שיניו בשני תיקים

ומלהטט באוויר.

 

ומכינים לו חוק מקסים

שחיש חיש יועבר

שמעלים כספי מסים

יהיה גם שר אוצר.

 

ועל כולם מנצח בשוט

האביר בן דמות היגון

שחווה שעות קשות

מאז הניצחון.

 

אפילו שמאלני מעוך

עצוב ומבואס

פשוט חייב לפלוט גיחוך

למול כזה קרקס.

 

וזוהי רק ההתחלה

הרבה עוד יתגלה

כשתקום פה ממשלה

ימין מלא-מלא.

 

 

 

 

יהיו הומואים ולסביות

ביום ששי בצהרים חזרתי מהשוק לאט לאט, ובכל הזדמנות ישבתי לנוח על ספסל. לא התחשק לי כל כך ללכת לשוק, אבל הייתי חייבת, אז הלכתי לאט לאט שלא ארגיש את המאמץ, וחזרתי עוד יותר לאט עם הסלים. בפינת הרחובות קק"ל ואוסישקין, שיש בה שני ספסלי עץ נוחים מהסוג החביב עלי, ישבתי כנראה זמן רב מדי, כמעט התנמנמתי שם, ואז בא השכן לשעבר. הכרתי אותו מאז שהיה רווק צעיר וחי עדיין עם אמו ועם הכלבה שלהם, שאהבה לברוח מהחצר ולפעמים הלכה לאיבוד. הוא כבר היה חרדי, אבל פחות בטוח בעצמו ויותר מהוסס. אמו לא היתה חרדית. אולי לא היתה דתיה בכלל. אף פעם לא דיברנו על דת ולא על פוליטיקה, רק על הכלבים ומה שלומך ומה שלום אמא, כאלה דברים. הוא תמיד היה חביב ומסביר פנים, וגם עכשיו הוא האיר לי פנים ושאל מה שלומי כי כבר שנים הוא גר עם אשתו והילדים במאה שערים ורק לעתים רחוקות אנחנו מתראים. עניתי לו שאני כבר סבתא לשני נכדים והוא אמר באמת, ממתי? וחשבתי שתהיה רק שיחת נימוסין על המשפחה ומזג האוויר, אבל פתאם הוא שאל: ראית איזה הפגנות עשו? ואמרתי לו שכן ולא הוספתי כלום, והוא אמר השמאל המנוול הזה, גנץ המנוול. זה היה לי קצת מוזר, כי אני רגילה שחרדים מקללים את יאיר לפיד, אבל לא חשבתי שהם כל כך שונאים את בני גנץ, וגם אף פעם לא חשבתי שגנץ הוא שמאל – הלוואי שהוא היה שמאל, אבל תמיד חשבתי שהוא איש ימין, ובגלל זה הוא גם התחבר עם משה יעלון, עוד לפני שהוא התחבר עם יאיר לפיד, ואמר שלא יקים ממשלה בתמיכת הערבים, שזה מאד ציער אותי. השכן לשעבר אמר בקול מלא עלבון, שגנץ המנוול רוצה את הערבים ולא רוצה את החרדים. דוקא הייתי שמחה אם זה היה נכון, אבל גנץ העדיף לצערי ללכת לממשלה עם נתניהו והחרדים, אבל לא אמרתי לשכן לשעבר שזה מה שאני חושבת. באמת נתניהו תמיד אמר על גנץ שמאל, אבל נתניהו אומר שמאל על כל יריב שלו. אצל נתניהו להגיד שמאל זה כמו לקלל, כאילו להיות שמאלני זה דבר כל כך מגונה שלא צריך לומר יותר שום דבר. בעצם לנתניהו היתה סיסמה "נתניהו ימין חזק, גנץ שמאל חלש", כי אצל נתניהו להיות חלש זה אומר שמותר לדרוך עליך כי ככה הוא חושב. השכן לשעבר היה מאד טעון ואמר שאוי ואבוי אם גנץ יהיה בשלטון. לפעמים הוא אמר גנץ ולפעמים הוא קרא לגנץ שמאל. אם גנץ יהיה בשלטון לא יהיה דת וישיבות, ויהיה הומואים ולסביות, הוא אמר. הוא אמר הומואים ולסביות כאילו מדובר בחייזרים שבאים מהשמיים. חשבתי שאין הרבה טעם לומר לו שאני שמאלנית והבת שלי לסבית. בעצם הוא לא אמר נתניהו, הוא אמר ביבי. הוא אמר שביבי ישמור על ירושלים. אבל אם השמאל יהיה בשלטון לא תהיה דת ולא יהיו ישיבות ויהיו הומואים ולסביות. כשהוא חזר על כך בפעם השנייה הבנתי שהדברים שלו קשורים להצבעה של כחול לבן בעד החוק שהציע ניצן הורוביץ לאסור על טיפולי המרה. ראיתי איך החרדים צעקו בכנסת כשהחוק הזה עבר וזה היה לי קצת מוזר. לא ידעתי שכל כך חשוב להם טיפולי המרה, שתמיד נראו לי משהו זר ומוזר. אבל אולי אני פשוט לא יודעת. אולי אצל חרדים עושים הרבה טיפולי המרה להומואים ולסביות. אני רק הכרתי הומואים חרדים ששלחו אותם לאמריקה בשביל להסתיר את הבושה או שהם בעצמם ברחו מהמגזר החרדי ונהיו חילוניים ועברו כל מיני דברים קשים בחיים, אבל לא הכרתי אישית מישהו שעבר טיפולי המרה, רק ראיתי בטלויזיה אנשים שסיפרו על זה, וכשראיתי את חברי הכנסת החרדים צורחים בזעם על החוק נגד טיפולי המרה הבנתי שאולי הדברים האלה רווחים בחברה החרדית הרבה יותר ממה שאני יודעת, וזה דבר מזעזע, כי טיפולי המרה זו פשוט התעללות בהומואים ולסביות שלא באמת משנה אותם אלא יותר נועדה להטיל עליהם אימה כדי שיפחדו מעומק לבם לממש את הרגשות האמיתיים שלהם. רציתי שהשכן לשעבר ילך כבר אבל הוא היה טעון ומצא בי כנראה מישהו לשפוך בפניו את זעמו, ושאל אם אני יודעת על המשפטים שעושים לביבי ואיך משפילים אותו. אמרתי שכן, אני יודעת, ולא אמרתי שאני מאד שמחה על המשפטים האלה. השמאל המנוול הזה, הוא אמר, כואב להם שביבי רוצה לתת לאנשים כסף. ביבי רוצה לתת לאנשים כסף והם מתנגדים. האמת שגם אני התעצבנתי על אלה שדיברו נגד המענקים, למרות שברור לי שנתניהו נותן מענקים אחידים כדי לא לבדוק מה הצרכים האמיתיים של אנשים ולא לתת עזרה אמיתית לאלה שנפגעו מההגבלות של הקורונה בצורה הקשה ביותר. מצד שני מי שהתנגד למענקים זה לא השמאל אלא פקידי האוצר כמו שאול מרידור שלמיטב ידיעתי הוא מאד לא שמאלני וגם כתבי הארץ נחמיה שטרסלר ומירב ארלוזורוב, שאולי הם שמאלנים בעיני עצמם אבל בעיני הדעות שלהם מאד קפיטליסטיות ולהיות כל כך קפיטליסט זה מאד ימני בעיני, אבל אני יודעת שרוב האנשים בישראל חושבים בצורה קצת אחרת ממני. וגם כחול לבן התנגדו למענקים, אבל לא התפלאתי כי תמיד חשבתי שהם ימנים ולא שום שמאל גם אם נתניהו קורא להם שמאל כי פעם הם היו יריבים פוליטיים שלו ואפילו אלטרנטיבה לשלטונו ולפעמים הם נזכרים בכך. אני בניגוד להם בעד המענקים מפני שאני יודעת שנתניהו מאד נדיב עם עצמו ומאד קמצן עם האזרחים הפשוטים, אז כל כסף שהוא כן נותן דוקא משמח אותי, כי כמו שאבי המנוח נהג לצטט מערבית "שערה מזנב חזיר ברכה", ולאנשים עניים כמונו כל מה שמקבלים נחוץ מאד לדברים הכי בסיסיים, ואין לי עצבים לאלה שכותבים מכתבים למערכת שהם לא צריכים את הכסף והם מחזירים או תורמים אותו. אם אתם כל כך עשירים וצדיקים אז תתרמו, אבל הכי חשוב שתסתמו, ולא תתייהרו במצבכם הטוב כשכל כך הרבה אנשים נזקקים, ויפה יותר מתן בסתר מתרומה ברוב מהומה. חשבתי שהשכן לשעבר היה ויהיה כל ימיו איש עני ובכך אנחנו דומים ושנינו חושבים כמו אנשים עניים, אין לנו גאווה כמו שיש לעשירים, וכמו שאמרו חז"ל ארבעה דברים אין הדעת סובלתם: דל גאה ועשיר מכחש ופרנס המתגאה על הציבור ואורח המכניס אורח, שנתניהו מצליח להיות לפחות שניים מתוך הארבעה. מצד שני תמיד אני אהיה במחנה היריב לשכן לשעבר, כי אני אשה שמאלנית והבת שלי אשה לסבית ולשתינו החיים לא ישתפרו במיוחד אם הדברים יתנהלו כמו שרוצים החרדים. מאד רציתי שהשכן לשעבר כבר יילך, אבל הוא התקרב אליי עוד יותר, וממש צעק: רק ביבי ישמור על ירושלים, והוא התכוון שלא יהיו הומואים ולסביות, שהשמאל מביא אותם, כי בלי השמאל הם אינם קיימים לדעתו, וחשבתי כמה כבר הספיקו להטיף לו בישיבה או בבית המדרש או בבית הכנסת, למרות שעברו רק יומיים מאז שחוק ההמרה עבר בקריאה טרומית, וכבר החרדים כל כך סוערים ומטיפים נגד בני גנץ, או אולי בעצם כבר הרבה זמן מטיפים להם נגד הרוטציה, שרק נתניהו ישמור על ירושלים לשיטתם, שתהיה עיר של ישיבות ותלמודי תורה, ובלי הומואים ולסביות, וחשבתי שהבת שלי עזבה את ירושלים מבחירה, ומה שמצחיק שהשכן הזה מכיר גם אותה כי אמא שלו וגם הוא גרו לידנו הרבה שנים ופעם היינו הולכות בכל שנה למצעד הגאווה, לפני שזה נהיה מצעד לעידוד פונדקאות וכבר לא יכולתי לסבול את זה יותר. בעצם הבת שלי הפסיקה ללכת עוד קודם והיא חשבה שאין כל כך הרבה אינטרסים משותפים להומואים ולסביות, כי כשאת לסבית את קודם כל אשה, ולהיות אשה בישראל ובפרט בירושלים זה מראש הרבה יותר רע מאשר להיות גבר, ואפילו גבר הומו שבחברה החרדית חושבים שהוא חייזר. חשבתי שבטח חלק מהאנשים שהשכן מכיר הם הומואים ולסביות אבל אין לו מושג, כי הוא חושב שהומואים ולסביות כתוב להם על המצח שהם לא כמו כל האנשים. רציתי מאד שהוא יילך כבר ואני לא אצטרך להרגיש רע שאני לא אומרת לו שאני שמאלנית ושיש לי בת לסבית ושאולי הוא צריך לא לדבר איתי כי אני בעצם כל מה שהוא שונא מבלי שהוא ידע, ובמקום זה רק ניסיתי להגיד דברים כאלה כמו ירושלים חזקה, כבר עברנו כל כך הרבה, אינתיפאדה ראשונה, אינתיפאדה שנייה, אוטובוסים מתפוצצים... ושכבר עברנו הרבה ראשי ממשלה בגין ושמיר ואריק שרון ותמיד ישמרו על ירושלים כי לא אלמן ישראל, והוא אמר אני לא אומר שביבי צדיק, אבל יש בו משהו של חרדים, ואמרתי לו שלדעתי כשלא מסתכלים הוא אוכל חזיר. לשמחתי הוא לא התעצבן שאמרתי את זה, רק אמר אבל ביבי ישמור על ירושלים, ואז אמר הלוואי שיבוא דוד בן ישי להנהיג אותנו וחשבתי לעצמי שלא הייתי רוצה מנהיג שנואף עם אשת רעהו ושולח את בעלה למות במלחמה, שלשמחתי נתניהו עשה רק חצי מזה, אבל ממילא הסיכוי שדוד בן-ישי יבוא להנהיג אותנו לא מאד גדול אז אני יכולה להסתכן בהנהון. בכל אופן שמחתי שגם לחרדים יש דמויות מופת מלבד המשיח בנימין בן בנציון לייחל אליהן, והוא שאל אם אני יודעת מה שקרה באמריקה ואמרתי לו שאני יודעת שמתו מאה חמישים אלף איש וגם הרבה יהודים, ושאני לא יודעת איך בישראל יש לנו כזה מזל שלא מתים הרבה אנשים מקורונה, והוא אמר שאלהים שומר עלינו, ואני אמרתי שרק נהיה בריאים, והוא אמר אמן ואמן.

נ.ב. ועל מנת להסיר ספק: אני אשמח לקבל מנתניהו קצת כסף ואולי אשתמש בו לנסוע מהשוק הביתה במונית.    

תחקיר עובדה על מאיר כהן

המגיבים שתקפו את התחקיר של "עובדה" על מאיר כהן, לבד מהתקפות אישיות על אילנה דיין - שהזכירו את תגובתה הבלתי נשכחת של משפחת נתניהו לתחקיר עובדה על שרה נתניהו – התמקדו בטענה שלא נראתה בכתבה שום מתלוננת. זה כמובן ספין, ולא רק משום שהטענה חזרה אצל כמה וכמה מהמגינים על מאיר כהן ונשמעה מתוזמרת ומתואמת מטעם יחצ"ן כלשהו, אלא מפני שהמעשים המגונים לכאורה של מאיר כהן היו רק הרקע לכתבת עובדה, שבמרכזה עמד עניין אחר לגמרי: במרכז התחקיר עמדה טענתו של דורון ביטון, שהיה בעבר יד ימינו של מאיר כהן בעת כהונתו כראש עיריית דימונה, שמאיר כהן הדיח עדים לעדות שקר נגד ביטון ולהעלמת ראיות לצדקתו, ושהרשעתו בבידוי ראיות וסחיטה ממאיר כהן הסתמכה על עדויות שקר ושיתוף פעולה של משטרת דימונה עם מאיר כהן. טענתו של דורון ביטון נתמכה בעדותה של רווית בן-ברוך, שהיתה בזמנו מזכירתו של מאיר כהן בהיותו ראש עיריית דימונה, שהודתה למצלמה שהעידה במשפטו של ביטון עדות שקר, כביכול מעולם לא שמעה מחברתה שמאיר כהן נישק אותה בכוח, בעוד שהאמת היתה ששמעה מחברתה הנסערת את הדברים באותו יום עצמו שבו קרו. עדות נוספת שנשמעה בכתבה היתה זו של קצין משטרה שניהל חקירה בתלונתו של מאיר כהן על מעשה סחיטה נגדו, שכאשר החקירה התפתחה שלא כצפוי, והמשטרה ביקשה לחקור את הנשים שמאיר כהן האשים בטוויית עלילות שוא נגדו, התקבלה הוראה מגבוה להפסיק את החקירה. לא היתה לנו מתלוננת כי במרכז התחקיר עמד דוקא מתלונן, והוא בהחלט התראיין וסיפר את סיפורו, שלפחות אצלי עורר יותר אמון מתגובותיהם של מאיר כהן וחבריו, וכאמור היתה גם עדות מכרעת של מזכירתו של כהן באותם ימים שהודתה בעדות שקר בבית המשפט. לו סיפרה רווית בן-ברוך בבית המשפט את האמת, ספק אם ביטון היה מורשע ונשלח לכלא. לכן החזרה של מאיר כהן על כך שביטון הוא "עבריין מורשע" עוררה בי עוד פחות אמון כלפי מאיר כהן, כי דורון ביטון לא הורשע בעבירה לפני תלונתו של מאיר כהן עליו וגם לא הורשע בעבירה כלשהי לאחריה. למעשה דורון ביטון כלל לא הורשע בהליך משפטי רגיל אלא הסכים להודות בעבירה שלטענתו לא ביצע בעסקת טיעון, מכיוון שנשבר נפשית מעדויות השקר נגדו ומתחושת הבדידות וחוסר האונים. דורון ביטון הורשע איפוא, על פי הודאתו בעסקת טיעון, בבידוי ראיות ובניסיון סחיטה ממאיר כהן על פי תלונתו של כהן ועל פי עדויות שנשמעו במשפט שלטענת עדה מרכזית במשפט היו עדויות שקר, שהעדים הודחו לכאורה לעדויות שקר אלה על ידי מאיר כהן ומקורביו, ובין השאר הועלתה טענה שמאיר כהן שיחד במשרה בכירה בעירייה את אמה של המתלוננת שדורון ביטון הקליט – ואותה הקלטת, לדברי העבריין שלקח אותה מדורון ביטון, הושמדה מיד – כדי שהאם תשפיע על בתה לחזור מדבריה ולהעיד עדות שקר שביטון הדיח אותה להתלונן על מעשה מגונה שלא היה. בעיניי הגיוני יותר שראש עיר רב עוצמה בעירו, וגיסו של השר מאיר שטרית שאשתו נשמעה בתחקיר מאיימת על אילנה דיין איום שיכול להיות מוגדר לדעתי כניסיון סחיטה באיומים - מדיח עדים שהוא יכול גם לשחד וגם לפגוע בהם, ולכן יש סיבה להיענותם לשקר למענו, מאשר שעובד שפוטר וראש העיר עוין אותו ואין לו שום כוח ושום יכולת לשחד או להתנקם במישהו, מצליח להדיח אשה לעדות שקר שהותקפה על ידי ראש העיר. לדעתי מלכתחילה היה מקום לחשוד בתלונתו של מאיר כהן נגד דורון ביטון, אבל אולי זו לא חכמה שאני חושבת כך, כי אני כבר שמעתי את עדותה של רווית בן-ברוך שהודתה שהעידה עדות שקר שממנה עולה כמובן שגם המותקפת העידה עדות שקר בבית המשפט. רק השבוע כתבתי על אנשים שהורשעו בעבירה החמורה ביותר בספר החוקים, בעבירת רצח, ונידונו למאסר עולם, על לא עוול בכפם, ואני מאמינה ברצונם הטוב של שופטים לעשות משפט צדק ואני עצמי זכיתי להגנה רבה מבתי משפט כשאנשים התנכלו לי שלא בצדק, אבל אני יודעת שהשופטים לא תמיד מצליחים לעשות צדק, כי להם עצמם לרוב אין מושג מה באמת קרה והם נאלצים להסתמך בהחלטותיהם על עדויות, ואם עדים מעידים עדויות שקר, השופטים מתקשים לעשות צדק, ועלולים לעשות לנאשמים עוול.

היה לי קל יותר להאמין בחפותו של מאיר כהן אילו אמרו חבריו שקשה להם עם הדברים ושהם מקווים שאינם אמת, או אם היו אומרים אפילו שלאור היכרותם עם מאיר כהן קשה להם להאמין בהאשמות נגדו. דווקא ההתגייסות המוחלטת להגן על מאיר כהן ולתקוף את אילנה דיין בהתקפות אישיות רק מערערת את האמון במליצי היושר האלה, שאינם יכולים לדעת אם מאיר כהן אומר אמת או לא כי הם לא היו שם, והייתי מצפה לפחות מחברי הכנסת של יש עתיד, ובמיוחד מיאיר לפיד, שיהיו קצת יותר זהירים ולא יישמעו כמו מיקי זוהר ודוד אמסלם כשהם מגינים על נתניהו. מי שמתיימר לדאוג לאזרחים צריך להתייחס בצורה זהירה יותר לאזרח שמתלונן שחבר כנסת עשה לו עוול נורא. לפחות הייתי מצפה לאמירה שצריך לבדוק ולברר את הדברים, ולא לפסילה על הסף של התחקיר. את יעקב פרי, בן-אדם שהיו לו כמה זכויות, העיף לפיד כהרף עין בגלל ששיקר לגבי שירותו הצבאי, שקר שלא הזיק לאיש ורק ייפה מעט את עברו בשירות קרבי שלא היה, ואפשר היה להתייחס אליו בסלחנות. אבל כאשר אדם שהורשע בפשע וישב בכלא מתלונן שהעלילו עליו עלילה והעידו נגדו עדויות שקר ששלחו אותו לכלא, יש מקום להתייחסות יותר רצינית מצד מי שמתיימר לכהן כראש ממשלה ולהיות טוב והגון יותר מראש הממשלה הנוכחי.

הרבה זמן כעסתי מאד על האופן המביש שבו העמיד בני גנץ את עצמו לבחירה כיושב ראש הכנסת במקום מאיר כהן בשירותו של בנימין נתניהו, אבל בדיעבד אני שמחה שמאיר כהן לא נבחר ליו"ר הכנסת. יריב לוין שנבחר במקומו הוא אמנם מקורבו של בנימין נתניהו והתקפותיו על בית המשפט העליון מקוממות, ובכל זאת אני שמחה שנבחר לראשות הכנסת אדם שהוא הגון ושיש לו אידיאולוגיה, שבכך הוא די חריג בכנסת שרוב חבריה מרוב המפלגות הם אופורטוניסטים גמורים שדואגים אך ורק לעצמם. כמו שאמרו חז"ל, לפעמים מתוך שאינו לשמה בא לשמה. וחשבתי גם על יאיר לפיד שעד כה דוקא הערכתי את תפקודו כראש האופוזיציה, אבל גם הוא מנהל את מפלגתו בצורה מגלומנית ובריונית, איננו מאפשר בחירות דמוקרטיות, כופה את עצמו כראש הרשימה כאילו היה מדובר בעסק פרטי ולא במפלגה פוליטית, ומסלק מן הסיעה בכנסת אנשים – ובמיוחד נשים - בעלי עמוד שדרה ודעות עצמאיות, בעלי השכלה ואישיות ואידיאולוגיה, כמו ד"ר עדי קול וד"ר עליזה לביא, ומביא במקומם אנשים חסרי עמוד שדרה שמוכנים לערוק ולתמוך בנתניהו כשהדבר משתלם להם, כפי שכבר קרה עם שלוש חברות כנסת של יש עתיד, שלפיד בחר לשבץ במפלגתו שבה הוא שליט יחיד ודיקטטורי. כדאי שלפיד יעשה חשבון נפש עם עצמו לגבי האנשים שהוא מדיח והאנשים שהוא ממנה, כי קשה לומר שההדחות שלו היו ראויות כפי שקשה לומר שהמינויים שלו היו מוצלחים לאור תוצאותיהם. אולי אני טועה, אבל תחושתי היא שגם התמיכה המוחלטת שלו במאיר כהן עוד תעלה לו ביוקר.

בית המשפט להגנת האזרחים

ביומיים האחרונים הייתי מרותקת לשידור החי מבית המשפט העליון בשבתו כבית דין גבוה לצדק בעתירות נגד ההסכם הקואליציוני, ואני אסירת תודה לתאגיד כאן על שידור הדיונים בשלמותם (בדיעבד למדתי שגם אתר "הארץ" שידר אותם). מאד לא אהבתי את הדיווחים בתקשורת על הדיונים המרתקים האלה והכל כך חשובים לחיינו. אלה היו דיווחים שטחיים, מרדדים ובמקרים רבים מוטעים ומטעים, בין אם הגיעו מנערי נתניהו בתקשורת שהתרעמו הכיצד זה בית המשפט דן בעתירות של מתנגדיהם הפוליטיים ובוחן באיזו מידה מפר השלטון את זכויותיהם החוקיות של האזרחים, גם אלה שאינם תומכי הממשלה, ובין אם הגיעו ממתנגדי נתניהו שאינם מבינים כלל מהו בית משפט וכיצד מתנהל הליך משפטי, גם כאשר מדובר בפרופסורים למשפטים, ששוכחים שתפקידו של בית המשפט הוא לפתור סכסוכים ולהגן על זכויות שמופרות, ולא להנחיל לציבור ערכי מוסר. בית המשפט העניק בדיונים אלה שיעור מעולה כיצד הוא ממלא את תפקידו בשמירה על זכויותיהם החוקיות של האזרחים כאשר השלטון מפר אותן ברגל גסה, ובכלל זה זכותם של האזרחים לייצוג ראוי בכנסת כפי שעוגנה בחוקי היסוד וגם בנוהג הפרלמנטרי.

חשוב מאד להדגיש ששניים מהעותרים – האחד ישירות והאחר הצטרף לעתירת אחרים, אבל אין בכך שוני עקרוני, היו נציגי מפלגות יש עתיד ומר"ץ, שההסכם הקואליציוני כפי שנוסח פגע בשתיהן בצורה קשה, שבמקרה הראשון מפרה את החוק המפורש ובמקרה השני את הנוהג המקובל בעניינים שאינם קבועים בחוק. המקרה הראשון הוא הכוונה לחוקק "חוק נורווגי מדלג", כלומר לאפשר למפלגת כחול-לבן להכניס לכנסת במקום שריה שמתכוונים להתפטר על פי החוק חברי כנסת ממפלגת "חוסן לישראל" בלבד, במקום לנהוג כפי שמחייב החוק שמאפשר להחליף חבר כנסת שהתפטר רק בחבר הכנסת הבא ברשימה כפי שהוצגה לוועדת הבחירות במועד, ואיננו מאפשר להכניס במקום חבר כנסת שהתפטר את מי שאיננו הבא בתור ברשימה, גם אם הוא נמצא בהמשך הרשימה. רשימת חברי המפלגות העומדים לבחירה מחייבת את המפלגות, והן אינן יכולות לפגוע במעמדם של חברי כנסת שכבר נבחרו על פי הרשימה שהוגשה לוועדת הבחירות, גם אם המפלגה התפלגה לאחר מכן. המקרה השני של פגיעה בזכויות האופוזיציה בהסכם הקואליציוני הוא בכך שמפלגות הליכוד וכחול לבן סטו מן הנוהג בכנסת במשך שנים רבות, ומלבד ועדת ביקורת המדינה שתקנון הכנסת מחייב שבראשה תעמוד האופוזיציה, חילקו את ראשויות כל הוועדות בכנסת ביניהן וסיכמו ביניהן שהאופוזיציה לא תקבל ראשות של שום ועדה מלבד הוועדה לביקורת המדינה, ונתלו בכך שבהסכם הרוטציה שסוכם בראשית שנות השמונים בין העבודה בראשות שמעון פרס והליכוד בראשות יצחק שמיר, חולקו ראשויות כל הועדות בין הליכוד לבין מפלגת העבודה. על כך העיר השופט ניל הנדל שהנוהג בכנסת בעשרות השנים שחלפו מאז חשוב יותר מהסכם הרוטציה בין פרס לשמיר שנחתם לפני שלושים שנה, גם אם מתעלמים מההבדלים המהותיים בין הסכם הרוטציה ההוא לזה שנחתם בין הליכוד לכחול לבן, והיועצת המשפטית של הכנסת הסכימה שהנוהג במשך שנים רבות הוא שהאופוזיציה מקבלת ראשות של בין שתיים לארבע ועדות נוספות לביקורת המדינה, ושהחוק מורה שבמקרים שבהם אין הוראה מפורשת בחוק יש לנהוג על פי הנוהג המקובל. בא כוח מר"ץ הדגיש את חובת הפיקוח של הכנסת על הממשלה, שבה יש לאופוזיציה תפקיד מכריע. כיצד בכלל מעז נתניהו לדרוש מבג"ץ שלא להתערב בהפרת חוקי הבחירות וזכויות האופוזיציה? כיצד הוא מעז בכלל לפגוע במפלגות שלא תמכו בו? האם רק בוחריו וחסידיו המושבעים הם בעלי זכויות במדינה? האם נתניהו רשאי להפר את חוקי הבחירות ולשלול את זכויותיהם של מצביעי המפלגות שאינן תומכות בו? מי אם לא בג"ץ יגן על זכויות המיעוט? זה אפילו לא מה שמכונה "אקטיביזם שיפוטי", שמתייחס למקרים שבהם העותרים אינם הנפגעים הישירים. כאן העותרות הן מפלגות, שכל אחת מהן מייצגת עשרות ואפילו מאות אלפי אזרחים, שהם הנפגעים הישירים מההסכם הקואליציוני המביש הזה, וחובתו של בג"ץ להעניק סעד למי שזכויותיו נפגעו, שכן לנפגע הישיר תמיד יש זכות עמידה בבית המשפט, והזכות לייצוג פוליטי ראוי היא זכות יסוד במשטר דמוקרטי, שהרוב איננו רשאי בשום אופן לשלול מהמיעוט.

באי כוחו של נתניהו לא התביישו לטעון שלא צריך לתת זכויות לאופוזיציה כי האופוזיציה לטענתם היא חלק מהקואליציה. על כך העיר להם המשנה לנשיאת העליון חנן מלצר כי מהי אופוזיציה מגדיר החוק, והחוק מגדיר את האופוזיציה כמפלגות שאינן תומכות בממשלה, והרוב בכנסת איננו יכול להגדיר אופוזיציה לפי נוחותו כי החוק הוא זה שמגדיר מהי אופוזיציה.

צריך היה להקשיב לדיונים האלה כדי להבין כמה עמוקה הפגיעה שניסו נתניהו וגנץ לפגוע ביריביהם הפוליטיים, ועד כמה היא בלתי חוקית ומפרה את הזכויות המהותיות ביותר של מיעוט פוליטי במדינה הדמוקרטית שישראל מתיימרת להיות, וכיצד מנסה נתניהו באמצעות שלוחיו בתקשורת לקעקע את זכויותיהם הדמוקרטיות הבסיסיות ביותר של בוחרי האופוזיציה ונבחריהם, ובאמצעות ניצול כוחו השלטוני לנסות לקעקע את זכותם הבסיסית לקבל סעד מבית הדין הגבוה לצדק כאשר השלטון רומס את זכויותיהם ללא מעצורים.

וחמור מכך: על פי ההסכם הקואליציוני נאסר על הכנסת לחוקק בחצי השנה הקרובה אלא בענייני קורונה. גם זו פגיעה חמורה ברשות המחוקקת שהיא ולא הממשלה מייצגת את הריבון שהוא העם. במשטר דמוקרטי הממשלה כפופה לפרלמנט והפרלמנט נותן הוראות לממשלה ולא להיפך. בשום אופן אין הממשלה רשאית להגביל את זכותה של הכנסת לחוקק בכל נושא ועניין שחברי הכנסת מעוניינים לחוקק בו ואף לא את זכותו של חבר כנסת יחיד להגיש הצעות חוק. העובדה שהממשלה נהנית מתמיכת רוב חברי הכנסת איננה מקנה לה זכות להגביל את הכנסת במילוי תפקידה המהותי ביותר -לחוקק חוקים. זהו סעיף שממשיך את ניסיונם של נתניהו וחברי הליכוד למנוע את התכנסות הכנסת בתירוץ של מגפת הקורונה, למרות שהכנסת היא המוסד החיוני ביותר במדינה, כי היא המוסד שמייצג את כלל האזרחים והיא הביטוי המעשי של שלטון האזרחים במדינתם. הכנסת ולא הממשלה מייצגת את הציבור וראש הממשלה הוא משרת הכנסת ולא אדונה.

בלחץ השופטים נסוג עו"ד מיכאל ראבילו, בא כוחו של נתניהו, מלשון ההסכם ואמר שאפשר יהיה לחוקק בנושאים אחרים בהסכמה, אבל השופטים הדגישו שלשון ההסכם אומרת את ההיפך ושיש לשנות את ההסכם בעניין זה ולהניחו על שולחן הכנסת ולהגיש את הנוסח המתוקן לבית המשפט, ובכך הגנו השופטים על זכותו של העם לחוקק לעצמו חוקים באמצעות נבחריו בכנסת, שזו הזכות החשובה ביותר של האזרחים שההסכם הקואליציוני בין הליכוד לכחול לבן ניסה לגזול מהאזרחים.

עוד פגיעה קשה בציבור שבית המשפט דרש לבטל היא הקפאת מינויים בכירים במסגרת ההסכם הקואליציוני, ובפרט בהתחשב בכך שעקב שלוש מערכות הבחירות העוקבות הוקפאו מינויים רבים לתקופה של למעלה משנה, כולל מינויים שבג"ץ התיר למנות בתקופת ממשלת מעבר עקב חשיבותם הציבורית וכדי למנוע פגיעה בציבור, וכאן העיר השופט מזוז על ההימנעות ממינוי מפכ"ל משטרה, מינוי שבג"ץ התיר למען האינטרס הציבורי ובכל זאת נתניהו הנוכל, שקיווה שבג"ץ יאסור עליו מינוי שאיננו חפץ בו, נמנע ממינוי מפכ"ל משטרה עד היום. זו היתה ביקורת מרומזת של השופט מזוז על האופן הנכלולי והשפל שבו משתמש נתניהו בבג"ץ, כאשר הוא מזמין סירוב של בג"ץ שישרת את האינטרס שלו ואז תוקף את בג"ץ על הסירוב, או מתעלם מההיתר שבג"ץ נותן למען האינטרס הציבורי, כמו במקרה של העיכוב הבלתי סביר במינוי מפכ"ל משטרה. השופטים העירו על כך שדוקא בתקופת חירום משימות המשטרה קשות יותר וראוי שיהיה לה מפכ"ל קבוע ולא ממלא מקום.

כמה עיתונאים טענו שבית המשפט התערב בניסוח ההסכם הקואליציוני וניהל משא ומתן, ועיתונאי מפורסם אחד טען שזה דבר חריג. זהו חוסר הבנה של פעולת בתי המשפט ושל מה שהתרחש באולם. השופטים העירו על סעיפי ההסכם שפוגעים בחוק, מפרים זכויות או פוגעים בצורה קשה באינטרס הציבורי ובתקנת הציבור. בתגובה לכך נסוג עו"ד ראבילו בשם נתניהו מהסעיפים הפוגעניים בהסכם ותירץ שהכוונה איננה מה שנאמר בהסכם, שלא היתה כוונה לפגוע בזכות הכנסת לחוקק, ולא היתה כוונה למנוע מינויים חשובים. על כך הגיבה הנשיאה חיות ושופטים נוספים שאם נתניהו נסוג מסעיפים בהסכם שבית המשפט מצא בהם פסול בהיותם בלתי חוקיים או פוגעים בזכויות, יש לתקן את הדברים בנוסח ההסכם ולהניח את ההסכם המתוקן על שולחן הכנסת ולהגיש לבית המשפט את הנוסח המתוקן. השופטים לא הציעו איך לנסח את ההסכם, אלא ביקשו מבאי כוחם של נתניהו, הליכוד וכחול לבן לעגן בהסכם את ההבהרות שנתנו בעל פה בתגובה לשאלות ההבהרה של השופטים. כל מי שניהל הליך משפטי כלשהו בערכאה כלשהי יודע שהשופטים, שתפקידם קודם כל לפתור סכסוכים, לאחר שהם מבררים את כוונות הצדדים ורצונותיהם ומעירים על הצדדים המוקשים בהם, הם מנסים להציע פתרונות בהסכמת הצדדים, ואם אחד הצדדים נסוג מעמדתו הראשונית כפי שעשה עו"ד ראבילו בתגובה לביקורת של השופטים על סעיפי ההסכם הפוגעניים, הרי השופטים מבקשים שיבהיר את עמדתו ומציעים לצדדים פתרונות בהסכמה. כל מי שהתנסה בניהול משפטים רבים לא הופתע משום דבר שקרה בדיון, למעט התחושה שאיננה נוגעת לבית המשפט אלא להסכם הקואליציוני, שנוסח בניסיון לנצל את כוחו של ראש הממשלה כדי לפגוע בצורה קשה בזכויותיהם של היריבים הפוליטיים, ושופטי בג"ץ נהגו בחכמה רבה בכך שניסו להסיג את נתניהו מן הסעיפים הפוגעים בזכויות בדרך של דיון והסכמה מרצון. לא שנתניהו נכנע בקלות. את הקפאת המינויים הבכירים וביניהם מפכ"ל משטרה ופרקליט מדינה סירב נתניהו לבטל כליל אלא קיצר את תקופת ההקפאה בהסכם המתוקן שהוגש היום למאה ימים, בתקוה שבג"ץ יסכים להקפאה המיותרת והמזיקה לתקופה קצרה יותר. ייתכן שבג"ץ יסכים לכך כדי לא להתנגח בראש הממשלה. לא מתוך פחדנות אלא כדי לא להיראות כמתנצח לשם התנצחות. שופטים חכמים ומנוסים תמיד מעדיפים פיתרון בהסכמה מאשר פיתרון כפוי בפסק דין, מהסיבה שכל אדם יכול להבין שהסכמה עדיפה על כפייה ועדיף שהפיתרון יתקבל בטוב על דעת הצדדים מאשר שייכפה עליהם מכוח הדין. השופט הטוב ינסה תמיד להשרות אווירה טובה בבית המשפט, לעדן מחלוקות ולעודד הסכמות ולהשרות שלום בין הנצים. כך נהגו השופטים גם בעניין ראשות ועדות הכנסת כשביקשו מנציגי הליכוד וכחול לבן להסכים שמלבד ראשות ועדת ביקורת המדינה יסכימו ברוח טובה להעניק לאופוזיציה ראשות של כמה ועדות נוספות כדי לתת ייצוג הוגן בכנסת גם למתנגדים.

הנשיאה חיות הגיבה בכעס מסוים לדבריו החוזרים על עצמם של העותר עו"ד אליעד שרגא בשם התנועה לאיכות השלטון שכל מטרת ההסכם היא למלט את נתניהו מאימת הדין, מפני שהשימוש שעושה נתניהו בכוחו העצום כראש ממשלה כדי להימלט ממשפט הוא מכוער, אבל איננו אסור בחוק. אם רוצה הכנסת למנוע מראש ממשלה הנאשם בשוחד לכהן כראש ממשלה, ראוי שתעגן זאת בחוק, ואם לא עיגנה זאת בחוק והציבור או רובו חפץ בראש ממשלה מושחת ואנוכי, הרי זו זכותו של הציבור לבחור בראש ממשלה מושחת ואנוכי ואין זה בסמכותו של בית המשפט למנוע זאת, כל עוד הכנסת מעניקה לו רוב, וכל עוד הוא איננו פוגע, כפי שניסה לעשות בכמה מסעיפי ההסכם, בתפקודה של הכנסת או בזכויות האזרחים.

טפשי לגנות את בית המשפט על כך שאיננו מטיף מוסר אלא שומר על זכויות האזרחים ואוסר פגיעה בחוק. זה תפקידו וזו חשיבותו העצומה של בית המשפט ובפרט בשבתו כבית דין גבוה לצדק. רק בשבועות האחרונים ביטל בית המשפט את חוק הפיקדון המנוול שגזל את שכרם העלוב של מהגרים לא חוקיים, הביא לנסיגת המדינה מההוראה הכי מנוולת של נתניהו בחסות משבר הקורונה, להתיר פיטורי נשים הרות, היתר שבוטל בעקבות הגשת עתירות לבג"ץ, ודרש מהממשלה לעגן בחקיקה בכנסת את מעקב השב"כ אחרי אזרחים. הממשלה עדיין מנסה לעקוף את החוק ואת פסיקות בג"ץ, אבל היא איננה יכולה להתעלם מהן כליל. בתי המשפט ובית המשפט העליון בראשם הם מגיני החלשים והעשוקים, שהחזקים נוטים לשכוח שהעולם הוא עגול ושיום אחד גם הם עלולים לרדת מגדולתם ולהזדקק להגנתו של בית המשפט, וכדאי שהם יחשבו על כך לפני שהם מקללים ומשתלחים.   

  

  

הערבים לא באו

היום הושבעה הכנסת החדשה והערבים לא באו. לי זה הפריע. הפריע לי שהם לא באו והפריע לי שזה לא מספיק הפריע ליהודים שכן באו. אני יודעת כמובן שלפחות חלק מחברי הכנסת רוצים לראות כנסת בלי ערבים, אבל לי חשוב שהם יהיו חלק, והצטערתי שהם החליטו לא לבוא היום, ואני לא כל כך מאמינה שהם לא באו במחאה על האלימות בישובים הערביים, ועל כך שהמשטרה לא מונעת את הרציחות האינסופיות בישובים הערביים, כי לדעתם זה בגלל שליהודים לא אכפת שרוצחים ערבים, שזה דוקא לא נכון שליהודים לא אכפת. אולי לחלק מהיהודים לא אכפת, אבל רוב היהודים לא רוצים שירצחו אנשים ברחובות, וכולם יודעים שרוצחים שרוצחים ברחובות יכולים לפגוע גם באנשים שסתם עוברים, שזה מה שקורה גם כשרוצחים יהודים רוצחים יהודים בחוצות העיר. שום אדם נורמלי לא רוצה לחיות במקום שבו אנשים יורים ברחובות ורוצחים ברחובות. זה מפחיד עד מות לכל האנשים. ובזמן האחרון כל יום נרצחים אנשים בישובים הערביים וזה בלתי נסבל, אבל אני חושבת שחברי הכנסת הערבים לא באו לכנסת מסיבה אחרת. אולי הם חשבו שיותר ישימו לב אליהם אם הם ייעדרו, וזאת לדעתי מחשבה מוטעית. בשביל שישימו לב למישהו הוא צריך להיות במקום. אולי הח"כים הערבים רצו למחות על כל היחס אליהם, על חוק הלאום שביזה את השפה שלהם סתם בשביל לבזות ולהשפיל אותם, כי הרבה מחברי הכנסת היהודים הם גזענים וגם סתם רעי-לב, ואנשים רעים תמיד מחפשים לפגוע במישהו שנראה להם שונה, כמו ילדים בגן שלא רוצים לשחק עם ילד נכה. הרוע האנושי מתחיל בגיל אפס כשמוציאים מישהו מחוץ לקבוצה, וההבדל היחיד הוא שילדים עושים את זה בגלוי ומבוגרים מנסים להתחכם, אם כי חוק הלאום הוא דבר די בוטה ודוחה בגזענות שלו, למרות שלסעיפים הגזענים הוסיפו כל מיני חוקים ישנים מראשית ימי המדינה, כמו חוק הדגל וההמנון, בתקוה שהם יעטפו את הסעיפים הגזעניים ויסתירו אותם, אבל זה בכלל לא מצליח להם. הגזענות של חוק הלאום צועקת למרחקים ואולי בגללו הערבים כבר לא רוצים לבוא לכנסת, כדי שהגזענות של היהודים תדקור בעיניים לכל מי שמסתכל, אבל זאת מין חרב פיפיות, שגם מרחיקה אותם מהחברה היהודית, מסמנת אותם כלא שייכים, ואז מדברים על מדינה יהודית ודמוקרטית ורואים רק מדינה יהודית ואת הדמוקרטיה לא ממש רואים, כי ברגע שאנשים אומרים דברים כמו הממשלה צריכה לכלול את כל מי שמאמין במדינה יהודית ודמוקרטית, בעצם אומרים שמי שאיננו יהודי אין לו מקום, ואם מי שאיננו יהודי איננו יכול להיות בממשלה ובקואליציה, אז הדמוקרטיה איננה באמת דמוקרטיה, כי בדמוקרטיה כל האזרחים שווים, ואם המיעוט הלאומי איננו שוה לשאר האזרחים זו איננה דמוקרטיה. תמיד הערבים היו הילד הלא מקובל בכיתה במדינת ישראל, אבל חוק הלאום לא רק מפלה אותם אלא ממש מגרש אותם מהכיתה, אומר להם במפורש שהם לא רק הלא מקובלים אלא בכלל אין להם מקום, אז נראה לי שבגלל זה הם כבר לא רוצים להיות שם. זה קצת כמו היהודים בגולה שנורא רצו להיות שייכים אבל לא נתנו להם וסילקו אותם, אז הם החליטו לעלות לארץ ישראל. כי אם כל הזמן דוחפים מישהו החוצה, בהתחלה הוא יילחם להישאר, אבל אז הוא יאמר לעצמו למה לי להילחם מלחמה חסרת סיכוי, ובסופו של דבר הוא כבר לא ירצה בעצמו להיות חלק מגוף שדוחה אותו. כל זה מאד עצוב והיה צריך להטריד את היהודים מאד, אבל הם לא מוטרדים. נוח להם שזה ככה והם לא חושבים שהנוח הזה יוליד משהו מאד כואב, שאולי אחר כך יהיה הרבה יותר קשה לתקן.  

שקרים ושקרים

קצת כואב הלב על יעקב פרי, שהתפטר אתמול מחברותו בכנסת כשהתגלה ששיקר כי שירת בצנחנים ובתזמורת צה"ל, ובעצם שוחרר מהשירות בגלל בעיות בריאות ועבד בתזמורת קול ישראל ולמד לימודי מזרח תיכון, שזו כנראה הסיבה שגויס לשב"כ. השב"כ והמוסד הם קודם כל גופי מחקר אדירים, והם תמיד מחפשים חוקרים טובים ששולטים בערבית ובגיאוגרפיה והיסטוריה של המזרח התיכון, ואם חוקר כזה מצטיין בעבודתו הוא יכול להתקדם בסולם הפיקוד בשב"כ, מה שכנראה קרה עם יעקב פרי, ולכשעצמו שירות כזה ראוי רק לכבוד, והבעיה היחידה היא שפרי בנה לו הילה של בטחוניסט וקצת נסחף עם השנים בתיאור עברו הצבאי שלא היה. ועדיין יש הרגשה שמדי מחמירים איתו, וזה גם בגלל ששירות צבאי בישראל זה משהו קצת קדוש ואסור לשקר לגביו, בניגוד למשל למישהו שניצל את תפקידו לקבל סיגרים קובנים ושמפניה צרפתית בכמויות מסחריות, ואומר שהוא רק קיבל מתנות מחברים, או מישהו שמדקלם תעמולה אנטישמית נגד מיליונר יהודי שהאנטישמים אוהבים להמציא עליו האשמות וגם הוא ממציא עליו כל מיני האשמות ושקרים בסגנון של התעמולה האנטישמית, והוא בכלל לא צריך להתבייש ולהתפטר, להיפך, הוא מאשים אחרים והם בכלל צריכים להתנצל לפניו, שלא לדבר על מי שממציא למשל כל מיני שקרים גזעניים על ערבים שהם אזרחי המדינה בשביל להסית נגדם ולקדם את עצמו, הוא למשל אף פעם לא צריך להתבייש ולהתנצל על ההסתה הגזענית שלו, או מישהו שאומר שהשמאל מביא את דאע"ש לירושלים, הוא אף פעם לא צריך להתבייש ולהתפטר, או מישהו שמכחיש שואה ואומר שהיטלר לא רצה להרוג יהודים ורק המופתי של ירושלים נתן לו את הרעיון, גם הוא ממש לא צריך להתנצל ולהתפטר. כל השקרים האלה שפוגעים בכל כך הרבה אנשים, שלא לדבר על הפגיעה באמת שהיא בעיה לכשעצמה, אבל עדיין יש אמת ויש אמת ויש שקרים ויש שקרים, ואפילו שקרים שיטתיים, ואפילו כאלה שנועדו לשרת בכל מחיר רק את טובת ההנאה האישית או האינטרסים הלגמרי אישיים, ועל השקרים האלה לא משלמים שום מחיר, למרות שהם שקרים ממש זדוניים, והשקרים של פרי הם יותר התפארות ריקה שאנשים חוטאים בה, והיא באמת לא ראויה אבל גם קצת ראויה לחמלה, כי להיות חולה מכדי לשרת שירות קרבי זה ממש לא פשע וזה לא אומר שאתה לא יכול להיות איש ציבור או אפילו ראש ממשלה, ויש משהו מאד מעוות אצלנו בזה שכל גנרל ובמיוחד רמטכ"לים נחשבים אוטומטית למנהיגים גם בזירה האזרחית, שצריכה לקדם אנשים שמצטיינים בכל מיני תחומים שחשובים לחברה, למשל מחנכים או פעילים חברתיים או תעשיינים או יזמים בכל מיני תחומים שיכולים לתרום הרבה בתחומי הבריאות והחינוך והרווחה שמאד מוזנחים אצלנו בגלל הדגש הגדול על ביטחון וצבא, שהוא מובן אבל הוא רק חלק מהחיים, ואף אחד לא רוצה למות במלחמה או בפיגוע, אבל גם אף אחד לא רוצה למות בבית חולים בגלל טיפול גרוע או סתם לסבול נורא כי חסרים אחיות ורופאים. היה פעם שר ביטחון שכולם קראו לו פרופסור והתברר שהוא לא פרופסור ולעגו לו, אבל הקריירה שלו לא נגמרה ואנשים מכבדים אותו על מה שהוא כן היה, ואפשר גם לכבד את יעקב פרי על מה שהוא כן היה, וחבל שהוא שיקר לגבי השירות הצבאי שלו כי נדמה לי שהאמת לא היתה מזיקה לו בקריירה כפי שהזיק לו השקר, ועדיין מטריד ששקר לגבי שירות צבאי גורר עונש חמור יותר מכל כך הרבה שקרים אחרים, אנטישמיים וגזעניים ומרושעים, שכל כך מזהמים את הזירה הציבורית שלנו, ולא משלמים עליהם שום מחיר.    

לתקוף את אמיר אוחנה

יום שלישי האחרון הוכרז כיום זכויות הקהילה הגאה, ולכבוד יום זכויות הקהילה הגאה חברי כנסת מהאופוזיציה הגישו כל מיני הצעות חוק לטובת הקהילה הגאה שלא היה להן סיכוי לעבור, ואחרי שכל ההצעות נפלו, כי חברי הכנסת שהגישו אותן לא באמת התכוונו להעביר אותן, ולכן גם לא עשו מאמצים שחברי כנסת צריכים לעשות כשהם באמת רוצים להעביר חוק, שזה לגייס תמיכה לחוק ולגבש רוב שיצביע בעדו, שזה אומר לשתף פעולה בין מפלגות ובין האופוזיציה והקואליציה סביב חוקים שאפשר להעביר ולגבש רוב בכנסת כדי להעביר אותם, ולא סתם להניח על שולחן הכנסת הצעות חוק שאין להן סיכוי ולעשות פרצוף צדקני כשהן נופלות. לקינוח יום זכויות הקהילה הגאה החליטו חברי הכנסת מהאופוזיציה, במיוחד אלה ממפלגת העבודה וממר"ץ, לתקוף את חבר הכנסת אמיר אוחנה מהליכוד, שהוא הומוסקסואל, וכדי שלא להפר את המשמעת הקואליציונית שהורתה להצביע נגד ההצעות שחברי הכנסת מהאופוזיציה הגישו, הוא התקזז ונעדר מההצבעות על ההצעות לטובת הקהילה הגאה שהיה ברור שהן יפלו. למה בדיוק תקפו חברי הכנסת מהעבודה וממר"ץ את אמיר אוחנה? מפני שהוא הומוסקסואל ליכודניק, וחברי הכנסת מהעבודה וממר"ץ חושבים שלתקוף הומוסקסואל שהוא ליכודניק זה יותר נאור מאשר לתקוף ליכודניק בגלל שהוא הומוסקסואל, אבל זה לא. זה בדיוק הומופובי ומגעיל כמו ההתקפות של חברי כנסת חרדים על הומוסקסואלים, רק יותר צבוע, כי החרדים לפחות מאמינים במה שהם אומרים. מי שמאמין בשיוויון להומוסקסואלים, צריך לראות בתמיכה בזכויות של הומוסקסואלים עניין כלל חברתי, ולא עניין של הומוסקסואלים, וזה שחבר הכנסת אמיר אוחנה הומוסקסואל זה לא מחייב אותו לתמוך בהצעות של חברי כנסת מהאופוזיציה למען הומוסקסואלים יותר משזה מחייב כל חבר כנסת אחר לתמוך בהן, ואם חברי הכנסת מהעבודה וממר"ץ ומהתנועה ומיש עתיד כל כך רצו להעביר חוקים למען הומוסקסואלים, במקום לעשות הצגה של הגשת כמה הצעות חוק חסרות סיכוי, הם היו צריכים להתאחד יחד ולשתף פעולה עם חברי כנסת מהקואליציה ולגבש הצעת חוק אחת משותפת שהממשלה תסכים לפחות לאפשר בה חופש הצבעה, ושיהיה אפשר להעביר אותה ולעשות באמת משהו למען הקהילה ההומוסקסואלית בישראל. אבל הם לא רצו לשתף פעולה ולעשות משהו שיצליח, הם רצו בעיקר להיראות כמי שפועלים למען הקהילה הגאה, אבל לא מצליחים בגלל הממשלה, ואז לתקוף את חבר הכנסת אמיר אוחנה שהוא הומוסקסואל וראש תא ההומוסקסואלים בליכוד, וזה מאד מרגיז אנשים בשמאל שיותר הומוסקסואלים, ממש כמו יותר הטרוסקסואלים, מעדיפים להצביע לליכוד מאשר למפלגות השמאל, ולא חושבים שבגלל שהם הומוסקסואלים הם צריכים להצביע דוקא למר"ץ, שהיתה המפלגה הראשונה שפעלה למען זכויות הומוסקסואלים והרבה זמן היתה המפלגה היחידה שפעלה למענם, ולפיכך אנשי מר"ץ ציפו שההומוסקסואלים יצביעו דוקא למר"ץ, וזה לא קרה, מהסיבה שהומוסקסואלים הם ממש אנשים רגילים, שממש דומים לשאר הישראלים, וגם ההעדפות הפוליטיות שלהם דומות לאלה של שאר הישראלים, כלומר שבערך רבע מתוכם, כמו רבע מהציבור הכללי, תומכים בליכוד, ושמחים מאד שיש בליכוד תא פעיל של הומוסקסואלים ושיש חבר כנסת שפעיל למען זכויות הומוסקסואלים במסגרת הליכוד, ושראש הממשלה תומך בו. עד לפני כמה שנים זה לא היה אפשרי, לא רק בליכוד, אלא גם במפלגת העבודה, וחבר הכנסת איציק שמולי חיכה הרבה זמן עד שהוא יצא מהארון פומבית, ואנשים שמסתירים את זהותם המינית לא עושים את זה בגלל שהם פחדנים אלא בגלל שהסביבה פוגעת בהם, גם כשהיא מתחזה לסביבה סובלנית, ולראיה שחברי הכנסת מהאופוזיציה לא תקפו את בנימין נתניהו על כך שהוא סירב לתמוך בחקיקה למען הומוסקסואלים אלא תקפו את אמיר אוחנה, שבגלל שהוא הומוסקסואל נראה להם יותר פגיע למתקפה כזאת, ובדיוק בגלל זה ההתקפה עליו כל כך מכוערת ומקוממת. למרבה הצער הרבה אנשים שמתיימרים לתמוך בהומוסקסואלים רוצים רק לעשות מהם הון פוליטי, וכשמתברר להם שההומוסקסואלים רק רוצים להיות כמו כולם, ומצביעים לאותו ראש ממשלה ששאר הישראלים מעדיפים, כי למרבה הפלא הם אזרחים כמו כולם, ויש להם עוד בעיות חוץ מזה שהם הומוסקסואלים, ובעיקר יש להם דיעות ואמונות רגילות כמו לשאר האזרחים, מאחר שהם גדלו במשפחות של אזרחים מכל המגזרים, ולא רק במשפחות של שמאלנים שמצביעים למר"ץ. מי שאכפת לו מהומוסקסואלים צריך לשמוח שיש גם בליכוד תא פעיל של הומוסקסואלים ויש חבר כנסת הומוסקסואל, ומי שרוצה לעזור לקהילה צריך לנסות לשתף פעולה בין מפלגות ובין קואליציה ואופוזיציה כדי שהצעות למען הומוסקסואלים באמת יעברו. היה הרבה יותר יפה אם במקום להזמין חברי כנסת להגיש סתם הצעות שלא יעברו ואחר כך להעליב חבר כנסת הומוסקסואל שלא תמך בהן בגלל משמעת סיעתית, היו משתפים פעולה חברי כנסת מכל המפלגות כדי להעביר הצעת חוק אחת שאפשר היה לגבש לה רוב והיא היתה עוברת באמת. זה אולי לא היה מאפשר לתקוף הומוסקסואל בגלל שהוא ליכודניק, או לתקוף ליכודניק בגלל שהוא הומוסקסואל, ולנסות לגרוף מזה הון פוליטי, אבל זה היה הרבה יותר עוזר לקהילה ההומוסקסואלית אם הכנסת היתה מפגינה מסר משותף של תמיכה רחבה בהומוסקסואלים, במקום להותיר את מי שאכפת לו מהקהילה עם תחושה חמוצה שלאף אחד לא באמת אכפת מההומוסקסואלים, שרק השנה חוו רצח נוסף במצעד הגאוה, אלא אם כן אפשר לגרוף איזה רווח פוליטי על גבם.