ההתפארות של בצלאל סמוטריץ'

 

ההתפארות השקרית והמקוממת של בצלאל סמוטריץ', כביכול הוא אחראי להשבת החטופים, קוממה רבים, ורבים גם הזכירו את המניע הפוליטי של בנימין נתניהו למנוע עסקה כוללת להשבת החטופים כדי להמשיך את המלחמה, בהנחה שמצב מלחמה מתמשך יסייע להישארותו בשלטון. אבל נדמה היה לי שנמנעים מלהזכיר את המניעים של סמוטריץ' עצמו להפקרת החטופים, וחשוב להזכיר אותם, כי הם חלק בלתי נפרד מהאידיאולוגיה שהוא ואנשי מפלגתו מקדמים.

טענתו של סמוטריץ' שהשבת החטופים איננה המטרה החשובה ביותר, והתנגדותו לעסקאות, נעשו מתוך הזיית גירוש תושבי עזה והתנחלות באדמתם, הזיה שחלקו בצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק, איתמר בן-גביר, יצחק גולדקנופף, דניאלה וייס, וגם חברי ליכוד כמו גילה גמליאל, שהתפארה בתכנית הטרנספר שלה, שלכאורה תאמה את תכניתו של טראמפ להעברת תושביה של עזה למקום אחר והפיכת עזה לסוג של לאס-וגאס, תכנית שננטשה במהרה כמו התבטאויות הזויות אחרות של דונלד טראמפ, שכל אדם שפוי הבין, שגם אם מתעלמים משאלות מוסריות ומשפטיות, אין לתכניות אלו שום היתכנות מעשית.

כאשר אפשר היה לקיים עסקה כוללת להשבת החטופים וסיום המלחמה בעזה, דנו סמוטריץ' וסטרוק כמה מתושבי עזה יוכלו לגרש בכל יום, איתמר בן-גביר הבטיח לבנות לשוטרי משטרת ישראל שכונה בעזה, יצחק גולדקנופף הזה על בניית שיכונים לחרדים בעזה המפונה, ודניאלה וייס התרוצצה בעזה – מקום שאזרחים שפויים אינם מורשים, ומן הסתם גם לא מעוניינים במיוחד, להסתובב בו, וכבר הכינה תכנית להקמת התנחלויות מצפון עזה ועד דרומה.

כמובן הם לא התכוונו לבצע הכל לבדם. הם היו משוכנעים שטראמפ וכל העוצמה האמריקנית יעמדו לצדם, והם בהחלט ראו בצה"ל קבלן ביצוע לגירוש הנפשע, שהוא פשע מלחמה ופשע נגד האנושות, אבל מבחינת הוזי ההתנחלות בעזה, אין לדברים אלה כל חשיבות: אנשים שאינם מייחסים שום חשיבות לחיי אדם, לזכויות אדם, לחוק ומשפט, לסבל אנושי, אינם מייחסים גם שום חשיבות לדעתו של הציבור הישראלי על תכניותיהם. מבחינתם הם שליחיו של האל, ושאר בני האדם צריכים לעמוד לשירותם, גם כאשר מדובר בביצוע הפשעים החמורים ביותר. זה לא שהם אינם מכינים את הקרקע: כבר שנים מסבירים בימין שלא צריך להיות כל כך נגד הנאצים. נתניהו טען כידוע שהיטלר בכלל לא רצה להרוג יהודים, אלא המופתי נתן לו את הרעיון, והקנצלרית באותם ימים אנגלה מרקל נאלצה ללמד אותו היסטוריה ולהסביר לו שהיטלר דווקא רצה מאד להרוג יהודים, וגם די הצליח בכך. לאחרונה הורה ראש השב"כ דוד זיני להפסיק את נסיעות אנשי השב"כ לאושוויץ. רק זה חסר לימין ההזוי: שאנשים יגיעו למסקנה שגירוש ורצח הם פשעים נוראים נגד האנושות. הם עוד עלולים לסרב לתת יד לביצועם, ולהחמיץ את חזונם הדגול של הזויי הקואליציה.

טראמפ, שבניגוד לסמוטריץ' מדבר אנגלית, למזלו זו שפת אמו, והוא גם מדבר עם אנשים שאינם גרים בהתנחלויות, ואפילו אינם בני עמו, חלקם אפילו ערבים, או תורכים, או סינים, הבין די מהר שהדיבורים על גירוש תושבי עזה מקוממים חלק נכבד מהאנושות, ועדיף לחדול מהם, אם הוא רוצה להמשיך ביחסי מסחר תקינים עם מדינות הנפט העשירות, וגם עם החותן הלבנוני שלו, שגייס עבורו לא מעט מצביעים. באוקטובר 2025, לאחר שנתיים שבהם ישראל נלחמה בעזה, החליט טראמפ שמספיק ודי, ואילץ את נתניהו להסכים לסיום המלחמה, ואת חמאס להחזיר את כל החטופים, או ליתר דיוק את אלה מהם שנותרו בחיים ולא נרצחו בשנתיים שבהן הופקרו על ידי הממשלה, בעוד סמוטריץ' וחבריו הוזים על גירוש העזתים והתנחלויות בעזה.

לא היה קשה לחוש כיצד אותם ביביסטים פשיסטים מיהרו לשכוח את הימים הארוכים והמענים שבהם הכפישו את החטופים, את משפחותיהם ואת תומכיהם, והאשימו אותם בבגידה, בשיתוף פעולה עם חמאס ובמה לא. כעת אומצה אופנה חדשה: נתניהו ושריו, ובפרט אלה שמנעו עסקאות והביאו למותם של עשרות חטופים בשבי, החלו להסביר שבכלל רק בזכותם החטופים השתחררו, ועל שיבתם של החטופים, ארבעים וששה מתוכם בארונות, מגיעות לנתניהו ולממשלתו מחיאות כפיים אדירות, שהרי אין שום הבדל בין מי שמחזיר חטופים חיים למי שמחזיר אותם בארונות. נתניהו מתגאה שהחזיר את כולם, ארבעים וששה במצב גופה, סמוטריץ' מסביר שבזכותו הם חזרו, אברי גלעד שכח את הימים שבהם המליץ לחטופים למות בשקט בשבי, ואפילו עמית סגל שכח להסביר שהמאבק להשבת החטופים נבע רק מרצון להפיל את נתניהו.

כי אם כבר חלום גירוש העזתים וההתנחלות בעזה גווע, או ליתר דיוק התפוגג, וחלום טראמפ כפטרון המתנחלים התגלה כהזיה, כפי שהיה כל העת, וממשלת נתניהו התגלתה כפי שהינה: גם הזויה, גם מרושעת וחסרת אנושיות, שלא לומר נפשעת, וגם מטפחת חלומות שוא מנותקים מהמציאות, מדוע לא למהר ולאמץ את ההישג שהביאו אחרים, בתקוה שכולם ישכחו שכל הזמן פעלתם נגד, ואם לא הצלחתם להגשים את חלומכם, לפחות תקחו חלק במה שכן קרה במציאות?

אלא שיש בעיה אחת: הזיכרון. דחיית העסקאות ותוצאותיה הנוראות חרותות לא רק בזכרונם של הנפגעים הרבים, אלא צרובות בבשרם של מי שאיבדו את קרוביהם וחבריהם, או היו עדים לענותם וסבלם, או חוו את ההכפשות, ההתנכלויות, היריקות והעלבונות מצד מעריצי נתניהו, שבעודם מאיימים ויורקים על הנאבקים להשבת החטופים, הקפידו לזעוק "רק ביבי", או "ביבי המלך", למען ידעו הכל שלוחיו של מי הם. לו רק היה אפשר למחוק את הזיכרון הזה מלבבות האנשים.

אבל הזיכרון הוא עקשן, וגם האמת.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                             

האמנם חדשות?

 

הבוקר כהרגלי הדלקתי את הטלויזיה בשעה שמונה כדי לשמוע חדשות, ומיד ניקרה בראשי השאלה: מה חדש בחדשות? האם יש כזה בכלל?

הידיעה הראשונה היתה שדונלד טראמפ התכוון לתקוף היום באיראן, אבל לבקשת סעודיה וקטאר ואיחוד האמירויות דחה את המתקפה, כי לדבריו יש התקדמות במשא ומתן עם איראן. האם אלו חדשות? הרי בכל יום אנחנו שומעים שדונלד טראמפ חושב לחדש את המתקפה באיראן, אבל בלחץ מדינות ערב ממתין עדיין שאיראן תיענה לדרישותיו.

הידיעה השנייה היתה שמטוסי התדלוק של ארצות הברית יישארו בנתב"ג ככל הנראה לזמן רב, ושנתב"ג מתקשה לתפקד במצב זה כנמל תעופה. אל דאגה: כל עוד העולם ממתין למתקפה מחודשת של טראמפ וישראל באיראן, חברות התעופה הזרות לא ישובו לטוס לישראל וממנה, ונתב"ג יישאר פנוי למטוסי תדלוק אמריקאים, לצורך מתקפה באיראן שאולי תהיה ואולי לא. כמובן יש לנו אלעל וארקיע וישראיר -בעיקר יש לנו אלעל במחירים מופקעים, ולמען האמת זה מזל שיש לנו אלעל, אחרת היינו נצורים בישראל לנצח, ועכשיו אנחנו יכולים לנסוע לחו"ל במחירים מופקעים.

הידיעה השלישית היתה שהחיזבאללה גורר את ישראל למלחמת התשה בצפון. ומה חדש בזה? מאז ששני הטיפשים היהירים נתניהו וטראמפ יצאו למתקפה על איראן והרגו רבים מבכירי המשטר, חיזבאללה, שעד אז ישב בשקט ואיפשר לתושבי הצפון להתחיל להשתקם משנתיים של מלחמה נוראה, מנהל מלחמת התשה נגד ישראל והורג בחיילינו ובאזרחינו, ומן הסתם ימשיך בכך לבקשת איראן, שמקוה בדרך זו לכפות על ארצות-הברית הפסקת אש קבועה. יחד עם מיצר הורמוז הסגור מזכירות לנו מתקפות חיזבאללה, כי מנהיגים טיפשים ויהירים שמנסים להרשים את עמיהם בהשקת מלחמות חסרות סיכוי בתקוה לרומם את עצמם, מביאים על עמיהם אסון אחר אסון. וגם אלו אינן חדשות.

ומה עוד היה בחדשות? ניסיון רצח בחיפה, שבמזל הסתיים בפציעת הקורבן ולא במותו. ניסיון הרצח או חלילה הרצח היומי, שהפך לפריט בלתי נמנע בכל מהדורת חדשות.

ועוד ידיעה: שגריר ישראל בארצות-הברית יחיאל לייטר, נאמנו של נתניהו, שלכן מונה לתפקיד ללא כל רקע דיפלומטי או כישרון לתפקיד הרם, הכריז ששדולת ג'יי סטריט היא סרטן בקהילה היהודית. בפברואר 2025 הכריז לייטר במפגש עם ארגונים יהודיים שמצריים מפרה את הסכם השלום בסיני, בהסתמך על מידע שהוכח כשגוי, אך הופץ באותו זמן גם על ידי יועצי ראש הממשלה שקיבלו שכר מקטאר וקידמו אותה כמתווכת בעניין החטופים במקום מצריים. כמובן שהעובדה שבאותו זמן יועצי ראש הממשלה  שקיבלו שכר מקטאר, והשגריר הנאמן לנתניהו יחיאל לייטר הפיצו את אותה תעמולת שקר נגד מצריים, איננה מוכיחה בשום אופן שהנ"ל פעלו בשירות נתניהו לחרחר סכסוך בין ישראל למצריים ולפגוע בשלום עמה בשירותה של פטרונית החמאס קטאר. לא יעלה על הדעת.

במאי 2025 תקף לייטר את מערכת המשפט הישראלית על כך שהעמידה לדין את נתניהו, התבטאות שאסורה על שגריר, אך כמובן נשאר בתפקידו, למרות שמנכ"ל משרד החוץ איים לזמנו לשימוע. שימוע ופיטורים זה לאנשים שמתנגדים לממשלה ולמלחמות נתניהו, לא לתומכיו ועושי דברו. ובכלל, בעקבות מינויו לראשות השב"כ של מקורב אחר לנתניהו, שגם הוא מצטיין בנאמנות אישית לנתניהו ובהעדר כישורים לתפקיד, כבר חושבים בשב"כ שפעילות יועצי נתניהו בשירות קטאר איננה פוגעת בבטחון המדינה והכל שם בסדר גמור.

וזה לא שאין שום חדש: השרב נשבר. בערב שבועות אולי יטפטף גשם. גשם בישראל הוא תמיד חדשות: והיה השרב לאגם, וצמאון למבועי מים. טוב, לא נגזים, רק טפטוף, לא אגם. ובכל זאת, חדשות טובות.

מדוע יצא טראמפ למלחמה באיראן עם נתניהו

 

מאמרם ב"ניו יורק טיימס" של ג'ונתן סוון Swan ומגי הברמן, שהם בין מחבריו של ספר העומד להתפרסם בשם "שינוי משטר: בתוככי הנשיאות האימפריאלית של דונלד טראמפ", הוכתר בכותרת: "איך דונלד טראמפ הוביל את ארה"ב למלחמה עם איראן" ומתאר התייעצויות שערך טראמפ עם אנשיו, שבראשונה מביניהן הוצגה מצגת ששלח בנימין נתניהו, ובה דובר על תכנית ישראלית לחיסול המנהיגות האיראנית, לחיסול הטילים הבליסטיים, לחידוש המחאה באיראן והפלת משטר האייתולות, ואף לפלישה של כוחות כורדיים, שימוטטו יחדיו את המשטר. בעיתון "הארץ" תרגמו את המאמר תחת הכותרת: "נתניהו מכר את המלחמה באיראן, וטראמפ קנה". אבל כפי שהעירו קוראים, המאמר מתאר איך ניסה נתניהו בעזרת המצגת להשפיע על טראמפ ואנשיו להצטרף למלחמה נגד איראן. הוא איננו מתאר מה באמת שיכנע את טראמפ לצאת למלחמה. אמנם היו נוכחים בפגישה שטענו שהמצגת של נתניהו השפיעה עמוקות על טראמפ, אבל ראש ה-CIA חשב שהמצגת, ובפרט הצפי להתקוממות אזרחי איראן – לאחר שעשרות אלפי מפגינים נרצחו - ולפלישה של כוחות כורדיים שיפילו יחד את המשטר, מגוחכים, ושר החוץ מרקו רוביו תיאר אותם כ"בולשיט". ראש המטות המשולבים, הגנרל דן קיין, אמר שהישראלים תמיד מפריזים כדי למשוך את האמריקאים לצדם. בקיצור, קשה להגיד שהמצגת של נתניהו עשתה רושם רב על אנשיו של טראמפ, בוודאי על היותר מנוסים ומקצועיים ביניהם. שר ההגנה פיט הגסת' תמך במלחמה, אך הוא שר בלתי מקצועי שטראמפ גייס מבין אוהדיו בתקשורת, ותפקידו העיקרי הוא לתמוך בעמדותיו של טראמפ, שכך אכן עשה. גנרל קיין הציג גם את סכנות המתקפה על איראן: ריקון מלאי אמצעי הלחימה של ארה"ב, כולל מיירטי טילים, וחסימה איראנית של מיצר הורמוז, כפי שאכן קרה. גם סגן-הנשיא ואנס העלה את החשש מפני חסימת מיצר הורמוז שתגרום לעליית מחיר הנפט, ומפני יצירת כאוס בזרח התיכון. בקיצור, התגובה בקרב אנשיו של טראמפ למצגת הישראלית היתה מאד פושרת, בלשון המעטה,

הישיבה האחרונה שמתוארת במאמר, שבסופה הכריע טראמפ לצאת למלחמה, כבר איננה דיון. נראה שמשתתפיה מודעים לכך שטראמפ כבר החליט לצאת למלחמה, וכל מה שנותר להם לעשות, הוא לנסות להפחית ציפיות,ולהתמקד ביעדים הסבירים יותר, כפי שאמר מרקו רוביו: "אם המטרה היא שינוי משטר או התקוממות, לא כדאי לעשות זאת, אבל אם המטרה היא להשמיד את תכנית הטילים של איראן, זה יעד שאנחנו יכולים להשיג." בהחלטה שנראה כי לא הפתיעה איש מאנשיו, אמר טראמפ שצריך לעשות זאת, כלומר לתקוף את איראן, ואיש לא התווכח איתו.

אני מטילה ספק בכך שטראמפ הושפע מהמצגת של נתניהו שאנשיו ראו כאוסף שטויות בלתי מציאותי, ושזו היתה הסיבה לרצונו לצאת למלחמה. המאמר מתאר אולי את לבטיהם של אנשי טראמפ לפני היציאה למלחמה, ואת הסכנות, שכולן היו ידועות מראש. המאמר איננו נותן תשובה על השאלה המטרידה מכל: מדוע החליט טראמפ לצאת למלחמה באיראן לצד נתניהו?

כמובן שאין לי על כך שום ידיעה, רק השערות שמבוססות על התבטאויותיו של טראמפ, ועל מאמציו החוזרים ונשנים לסייע לנתניהו לבטל את משפטו ולחזק את מעמדו בקרב הציבור הישראלי. אי אפשר להתעלם מהשבחים שחלק טראמפ לנתניהו, כביכול הציל נתניהו את ישראל מחורבן, כביכול בלעדיו לא היתה ישראל קיימת, ואת דרישותיו החוזרות והתוקפניות מאד וחורגות מאד מהיחסים המקובלים בין מנהיג זר למדינה זרה שהרצוג יעניק לנתניהו חנינה, "כדי שיוכל להתרכז במלחמה".

לדעתי טראמפ רואה בנתניהו מרכיב חשוב בציר הפשיסטי שהוא מנסה להקים ולבסס בכל העולם, ומוכן להקריב הרבה כדי להשאירו בשלטון, ולהשתמש בו כדי להכשיר משטרים פשיסטים אחרים: סגן-הנשיא ואנס תקף את ממשלת גרמניה שמגבילה את צעדיה של מפלגת אלטרנטיבה לגרמניה הלאומנית והמתנגדת להגירה, ומשתמשת באוצר מושגים נאצי לקידום עמדותיה, ביניהם Ueberfremdung וUmvolkung, מושגים נאצים שפירושם הצפה בזרים והחלפת העם, כביכול מטרת ההגירה היא לפגוע בגרמנים הילידים ולהחליפם בזרים. השקפה זו קיימת גם בארצות-הברית ותומכיו של טראמפ בשרלוטסוויל צעדו בקריאות Jews will not replace us, יהודים לא יחליפו אותנו, שלקוחים מתיאוריית ההחלפה הנאצית שמפלגת אלטרנטיבה לגרמניה מקדמת. לכאורה תמיכתו של טראמפ בנתניהו סותרת השקפות אנטישמיות, אבל בעשורים האחרונים זו אסטרטגיית הלבנה מקובלת בימין הקיצוני באירופה, להציג את עצמו כתומך ישראל אבל מתנגד ליהודים המקומיים: כך נוהג גם טראמפ שתוקף את הרוב המוחלט בקהילה היהודית בארצות-הברית שמצביע לדמוקרטים, ומלבין את האנטישמיות שלו בתמיכתו כביכול בישראל, שמוגבלת לתמיכה בערעור הדמוקרטיה הישראלית בידי נתניהו. באותו אופן תומך טראמפ בדיקטטור ההונגרי ויקטור אורבן ומנסה לסייע לו להיבחר מחדש בבחירות שיתקיימו ביום ראשון הקרוב, ה-12 באפריל, שבהן יש לראשונה ליריביו של ויקטור אורבן, אנטישמי ומכחיש שואה שגם הוא מלבין זאת על ידי תמיכתו בנתניהו, סיכוי להביסו, ולגאול את הונגריה משנים של דיקטטורה. סגנו של טראמפ ואנס ביקר בהונגריה וקרא לבחור מחדש בויקטור אורבן ואף טראמפ, בשונה מהנוהג שלא להתערב במדינות זרות, קרא להונגרים לבחור ב"איש הנהדר" אורבן. גם נתניהו ובנו יאיר מקיימים קשרים הדוקים עם אורבן ותומכים בו, למרות שאורבן מקדם תפיסות רוויזיוניסטיות אנטישמיות, שמאשימות את היהודים בהשלטת הקומוניזם בהונגריה ולפיכך מצדיקות את רציחתם של יהודי הונגריה בשואה. כדי להלבין מנהיגים פשיסטים ואנטישמים טראמפ צריך את תמיכתו של נתניהו, וחשוב לו מאד שנתניהו יישאר בשלטון. לדעתי החלטתו לצאת למלחמה לצד נתניהו, נבעה מכך שנתניהו שיכנע אותו שללא מלחמה עם איראן יתקשה לבטל את משפטו ואולי אפילו יורשע ויישלח לכלא, וכמובן יתקשה למחוק את כשלונו בשביעי באוקטובר שבגללו פחתה התמיכה בו בישראל והוא עלול לאבד את השלטון. לדעתי טראמפ הסכים לצאת יחד עם נתניהו למלחמה כדי לסייע לנתניהו להיבחר שנית, כפי שהוא עושה הכל, גם בניגוד למקובל ביחסים בין מדינות, כדי שויקטור אורבן, שותפו לציר הפשיסטי ולשנאת מוסדות האיחוד האירופי, יישאר בשלטון. טראמפ ניסה גם להציל את שליטה הקודם של ברזיל בולסונארו ולהשאירו או להשיבו לשלטון, אך נכשל בכך כישלון מוחלט – בולסונארו הודח ונשפט לשנות מאסר רבות על ניסיונו לתפוס את השלטון בכוח לאחר שמתנגדיו זכו בבחירות, התנהגות שכידוע איננה זרה לטראמפ.

כשלון המערכה באיראן הוכיח שגם כוחו של טראמפ לסייע לנתניהו איננו בלתי מוגבל, ושמלחמה איננה משחק שאפשר לנחש את תוצאותיו מראש. ביום ראשון הקרוב ייערכו הבחירות בהונגריה, ואני מקווה מאד שגם שם ייכשל טראמפ בניסיונו להותיר בשלטון את הדיקטטורה של אורבן. הפסד של אורבן יהיה תקדים חשוב ליכולתה של מדינת ישראל להשתחרר ממחריב הדמוקרטיה נתניהו, למרות מאמציו האדירים של טראמפ להנציח את שלטון נתניהו בישראל.

ראו גם: טראמפ מעודד שליטים אנטי-דמוקרטים ואנטישמים 

מריה שמידט וההיסטוריה על פי אורבן

                                                                                                      

חנינת הארי

 

כששמעתי איך טראמפ מאיים על יצחק הרצוג בדרישה להעניק לנתניהו חנינה, למעשה ביטול משפט שהרצוג כלל איננו מוסמך להעניק, הרגשתי זעם עצום, כמו השם שטראמפ נתן להתקפה על איראן, אבל אחר כך חשבתי שאולי טראמפ אומר אמת כשהוא טוען שהרצוג הבטיח לו חמש פעמים לתת לנתניהו חנינה, כי אולי, כפי שטען המתווך בין הרצוג לנתניהו, מוטי סנדר, הרצוג התחייב לנתניהו להעניק לו חנינה, תמורת תמיכת חברי הכנסת מהליכוד בבחירתו של הרצוג לנשיאות, ולכן נתניהו נמנע מלתמוך במרים פרץ, שהרבה יותר קרובה אליו בדעות, אבל היא אשה הגונה יותר מהרצוג, והיא גם אשה, ונתניהו, כמו שותפיו החרדים, איננו אוהב נשים בעמדות כוח, ומעדיף טיפוסים שאפשר לגנוב איתם סוסים. בקיצור, הרצוג ונתניהו קשרו ביניהם ככל הנראה קנוניית שוחד, נשיאות תמורת חנינה, ושניהם צריכים לשבת בכלא על מתן וקבלת שוחד, שזה ממש לא באגס באני, וגם מה שנתניהו קורא משפט על באגס באני הוא בעצם משפט על קבלת שוחד וטובות הנאה הרבה יותר גדולות מבובת ארנב. ככל שהלחץ של טראמפ על הרצוג מתחזק, כך קנוניית השוחד בין נתניהו להרצוג הולכת ונחשפת ויוצאת לאור, ואם מדינת ישראל היתה מדינה מתוקנת, היועצת המשפטית לממשלה כבר היתה מורה על פתיחת חקירה על עסקת השוחד של נתניהו והרצוג, ושניהם היו צריכים לעוף מתפקידם ולעמוד לדין, ללא ההילה המגוננת של מעמדם כנשיא וכראש ממשלה שלכאורה עסוקים בענייני המדינה, ובפועל עסוקים בקידום טובתם האישית. כעת נקלע הרצוג למצב בלתי אפשרי, שקשה לו מאד לקיים את חלקו בעסקה, וטראמפ איננו עוזר לו, כי כל הרעיון היה שהחנינה תיראה הוגנת וראויה, כי לכאורה הרצוג מייצג מחנה פוליטי נגדי לנתניהו, ולכאורה הוא דואג לטובת המדינה במתן חנינה לנתניהו, כפי שמדקלמים כל הליכודניקים וטראמפ בעצמו, כאילו נתניהו חייב לנהל מלחמה ומערכת המשפט מפריעה לו, בעוד שבמציאות נתניהו לא מנהל אפילו את המשפט שלו, כי הוא מכריז כל הזמן על מצבי חירום שעוצרים את המשפט וגם את ההפגנות נגדו, אם בגלל הקורונה ואם בגלל מלחמה, והוא מחולל מלחמות אינסופיות ומוצא בכל פעם תירוץ להמשיך אותן – רפיח, ציר פילדלפי, איראן, כשבפועל הסיבה היחידה למלחמות היא לעזור לנתניהו להישאר בשלטון, ואין שום סיבה אחרת, אבל הציבור הישראלי, שיש לו המון אומץ להילחם ולמות, אבל אין לו שום אומץ אזרחי לעמוד מול הרודן המושחת והזדוני שהורס את חייו, טיפש ופחדן מכדי לומר לנתניהו שיעוף מראשות הממשלה ויילך לעזאזל, שזה מה שצריך לומר לו, שפשוט יתפטר, כי לא רק שהוא לא חייב להיות ראש ממשלה ולא חייב לנהל מלחמות, אלא רצוי מאד לטובת מדינת ישראל, שנתניהו הורס ומחריב בשיטתיות, שנתניהו יתפטר, ואז הוא יוכל לנהל את המשפט שלו ולא יצטרך לנהל מלחמות שהוא עצמו מחרחר בלי שום סיבה מוצדקת, רק כדי להישאר בשלטון, ועל גבם של אזרחי ישראל שאת חייהם ומדינתם הוא הורס בשיטתיות, ומאז שצעד לצד ארון מתים שעליו נכתב "יצחק רבין" וחבל תלייה, הוא מביא על מדינת ישראל אסון אחר אסון, שהגדול בהם הוא מחדל השביעי באוקטובר, אבל כל יום שהוא בשלטון הוא אסון למדינת ישראל, שכבר שלושים שנה מדממת תחת עלוקת נתניהו שנדבקה אליה ולא מרפה, ורואה באזרחים עדר כבשים שתפקידן למות למען הישארותו בשלטון.

אינני יודעת מדוע טראמפ יצא למלחמה נגד איראן, בניגוד לרצונם של רוב האמריקנים. הרי את ההפגנות המשטר האיראני דיכא בכוח הזרוע, ברצח המוני של מפגינים, וכל אדם שעיניו בראשו יכול היה להבין שזה מה שהמשטר האיראני יעשה, ושמי שבאמת אכפת לו מתושבי איראן, לא יגיד להם להתקומם, שהתוצאה היחידה היא שהם יירצחו. יום אחד המשטר האיראני יפול מעצמו. זה כנראה לא יקרה בזמן הקרוב, כי דיקטטורות מבצרות את עצמן נגד החלפת המשטר, כפי שנוהג נתניהו עצמו. רבים כבר עמדו על האבסורד שבמלחמת נתניהו נגד איראן, בזמן שהוא עושה הכל כדי להפוך את ישראל לתאומה של איראן. הרי ימים מעטים לפני המלחמה העבירה קואליציית נתניהו חוק שמטיל שבע שנות מאסר על תפילה מעורבת בכותל, שזה לגמרי חוק שהאייטולות לא היו מתביישים בו, וגם חוק שמאפשר הפרדה במוסדות אקדמיים בין גברים ונשים, וכמה שבועות קודם לכן העבירה הקואליציה חוק שמרחיב את סמכויות בתי הדין הרבניים לעניינים אזרחיים, ולפני כן העבירה הקואליציה חוק שמגביל את סמכויות בתי המשפט למשפחה שבהם נשים זוכות למעמד שוויוני יותר, ולא למעמד של בהמה או לכל היותר שפחה, כמו שמתייחסים לנשים בבית הדין הרבני. ישראל מעולם לא היתה דמוקרטיה מערבית, ותחת שלטון נתניהו ושותפיו החרד"לים והחרדים היא הפכה לתיאוקרטיה דיקטטורית פשיסטית שעסוקה בהתעללות בערבים ובשמאלנים, בתקוה לגרש אותם מהארץ ולהשאיר רק את תומכיה. יום אחד תיפולנה גם הדיקטטורה האיראנית הנוראה וגם הדיקטטורה של נתניהו, ואנחנו נהיה שוב עם חופשי בארצו, ונתניהו יבלה את שארית חייו בכלא, שזה מקומו הראוי, ואת חברו הטוב הרצוג אפשר יהיה לאכסן בתא הסמוך לו, וגם טראמפ חובב הפשיסטים יסיים את שלטונו ויוכל להתנחם בהכרת התודה של החטופים ששיחרר, כשיעמוד לדין על מותם של אזרחים אמריקאיים חפים מפשע שאנשיו רצחו בדם קר, כי למרבה הצער מלחמות פורצות לרוב בין משטרים שדומים מאד זה לזה, יותר משהן פורצות בין משטרים שונים באופיים.

טראמפ מעודד שליטים אנטי-דמוקרטים ואנטישמים

 

בכל פעם שאני שומעת את טראמפ או את אנשי ממשלו – מרקו רוביו לאחרונה, וכעת טראמפ עצמו, מביעים את תמיכתם בויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה בשנים 2002-1998 ומאז 2010 ברציפות עד היום, אני מתחלחלת. ב-12 באפריל הקרוב הולכת הונגריה לבחירות, ולראשונה יש לאופוזיציה סיכוי להחליף את אורבן, רודן מושחת שהשתלט על התקשורת החופשית בהונגריה והפך אותה לשופר של השלטון, אנטישמי ומכחיש שואה, שקידם בכל כוחו את הצגת השואה בהונגריה כתגובת נגד לקומוניסטים, שכמו היטלר הוא מזהה עם היהודים, וכך בעצם מצדיק את השואה, וניהל מסע אנטישמי נגד ג'ורג' שורוש שתמך בגופים הונגריים מתנגדים למשטרו. במידה רבה מדיניותו האנטי-דמוקרטית של אורבן היא הדגם להפיכה המשטרית שמנסים נתניהו ושריו, לוין, קרעי ואחרים לכונן בישראל, אם כי בפחות הצלחה, מאחר שהמוסדות הדמוקרטיים בישראל עמידים יותר, לפחות בינתיים.

מאז עלה לשלטון תומכים טראמפ ואנשיו במשטרים ובמפלגות שמקדמים רודנות ופשיזם. הם ניסו, למרבה המזל ללא הצלחה, לכפות על ברזיל את המשך שלטונו של ז'איר בולסונרו, שהודח ונידון לשנים רבות בכלא. סגן-הנשיא ואנס תקף את ממשלת גרמניה שמנסה להיאבק במפלגת אלטרנטיבה לגרמניה הלאומנית והאנטישמית, שמשתמשת במושגים נאציים בשיח שלה על ההגירה לגרמניה: היא החזירה לשיח על המהגרים את המונחים הנאציים ueberfremdung שפירושו הצפה בזרים ו-umvolkung, החלפת העם, כביכול ההגירה נועדה להחליף את העם המקורי במהגרים. במצעד הנאצי בעיירה שרלוטסוויל בוירג'יניה באוגוסט 2017, זעקו הצועדים Jews will not replace us, "היהודים לא יחליפו אותנו", וכיוונו לאותו מושג נאצי umvolkung, למרות שכיום ההגירה לארצות הברית מגיעה בעיקר ממרכז ומדרום אמריקה, אבל מי שקרובים בהשקפותיהם לנאצים רואים תמיד את היהודים כאויב וכמי שעומדים מאחורי המזימה "להחליף את העם". טראמפ הגדיר תחילה את הצועדים בשרלוטסוויל כ"אנשים טובים", אבל לאור התגובה הקשה לדבריו אלה לא חזר על כך. גם בין התוקפים את הקפיטול בטענה השקרית שנצחונו של ביידן על טראמפ הוא זיוף, היו מי שהתחפשו לויקינגים, מאחר שתומכי העליונות הלבנה, שמאמצים השקפות נאציות, רואים את עצמם כצאצאי הנורדים, בעלי המראה הבהיר, וחלקם אף נשאו כתובות של הכחשת השואה. למרבה הצער טראמפ תמיד היה מקורב לחוגים כאלה, וקשריו לישראל, כמו קשריו של אורבן לישראל, נועדו לחפות על עוינותו ליהודי אמריקה, שרובם הגדול דמוקרטים וליברלים, ובכך הוא איננו שונה מאד מאורבן, וגם מהשמרנים בפולין, שקשרו קשרים הדוקים עם נתניהו, מכחיש שואה בזכות עצמו ומי שטען ש"היטלר לא רצה להרוג יהודים, המופתי נתן לו את הרעיון", ואנגלה מרקל נאלצה ללמדו היסטוריה, שהיטלר רצה מאד להרוג יהודים, והחל בכך הרבה לפני שפגש את המופתי.

נתניהו ומשטרו משמשים כבר שנים בתפקיד מכבסי הפשיזם, הנאציזם והכחשת השואה באירופה, תוך פגיעה בקהילות היהודיות המקומיות שמנסות להילחם במשטרים האנטישמיים ומכחישי השואה. בזכות מפעל הכשרת האנטישמים באירופה זוכה נתניהו, שמייצג כביכול את העם היהודי קורבן השואה, למעמד מיוחד במחנה הפשיסטי והאנטישמי, וטראמפ מעוניין מאד לשמור עליו בשלטון. מאמציו של טראמפ ללחוץ להענקת חנינה לנתניהו ולהציגו כמושיע ישראל, בניגוד גמור למציאות, אינם נובעים רק מהיענות לבקשות העזרה שמבקש ממנו נתניהו. הן נועדו לשמר את המחנה הפשיסטי, הלאומני והאנטי-דמוקרטי בעולם כולו, שטראמפ הוא חלק בלתי נפרד ממנו, וכל חבריו זקוקים למה שמכונה בגרמנית "רשיון פרסיל" מנתניהו, כלומר כביסת האנטישמיות שלהם והצגתם כידידי היהודים.

אני מייחלת לנצחונם של מתנגדי אורבן בהונגריה, שתושביה זכאים, כמו תושבי כל מדינה, להשיב לעצמם את חירותם, את זכויותיהם ואת התקשורת החופשית והאקדמיה החופשית, ואני מייחלת לכך כמובן גם עבור הקהילה היהודית ועבור זכרון השואה שמעוות ומסולף ללא הרף על ידי העמים שחוללו אותה ושנטלו בה חלק, וגם בישראל תחת שלטון נתניהו, על ידי "הגאים בהיטלר שרצח מיליוני אשכנזים", בעידודו של ה"מנהיג המזרחי החזק" נתניהו. היטלר רצח גם יהודים ספרדים. גם אותם הוא רצה להרוג, ולא עניין אותו שבעתיד הם יצביעו לנתניהו, שכל כך התאמץ לטהר את היטלר וגם רוצחי יהודים אחרים כמו משתפי הפעולה הפולנים. ברוב חוצפתם מונים כעת הפולנים את היהודים שנרצחו בשואה יחד עם הנרצחים הפולנים, וטוענים שהיהודים נרצחו בשל היותם אזרחים פולנים. גם זו הכחשת השואה, וזו חרפה שגרמניה נותנת יד לכך. בפולין הכבושה בידי הנאצים לא הוכרו היהודים לא כאזרחים פולנים ולא כבני אדם בכלל. התעמולה הנאצית הגדירה אותם כטפילים שיש להשמיד בדומה לפשפשים, והשמדתם בגז נועדה להמחיש את היותם טפילים ולא בני אדם.

בעיניי התמיכה של נתניהו באנטישמים ומכחישי שואה היא לבדה סיבה מספקת לסילוקו מכסא ראש ממשלת ישראל, גם לו היה ראש ממשלה הגון וטוב, והוא איננו אדם הגון וטוב, אבל העובדה שהוא מציב את ישראל במחנה האנטי-דמוקרטי היא מזעזעת בעיניי, גם אם אנטישמים ומכחישי שואה אינם תופעה בלעדית בימין הפוליטי הלא-דמוקרטי, ולא חסרים כאלה גם בשמאל הליברלי כביכול, כמו זוהרן ממדאני ראש עיריית ניו-יורק. יהודים צריכים להתייצב נגד אנטישמים, גם אם הם מתחזים לתומכי ישראל כדי לקבל הכשר לפגיעה ביהודי ארצם ובזכר השואה, כפי שנוהג ויקטור אורבן.

אני מייחלת לכך שאורבן יסולק מראשות ממשלת הונגריה, ואני מייחלת לכך שנתניהו יסולק מראשות ממשלת ישראל, ושכמו שקרה בברזיל, למרות כוחו הגדול והברוטאלי של טראמפ, הדמוקרטיה תנצח.

ראו גם:

מריה שמידט וההיסטוריה על פי ויקטור אורבן 

הם נרצחו כיהודים, לא כפולנים 

השקר היותר גרוע של פולין

טראמפ דורש מהרצוג חנינה לנתניהו

 

כבר לפני כמה שבועות הניחו ברחוב עזה קוביות בטון ענקיות צבועות כחול מול הבית הפרטי של נתניהו. בתי שאלה אותי לשם מה ולא ידעתי לומר, אבל הבוקר, כשירדתי לרחוב ראיתי שחיברו לקוביות הבטון שערי ברזל, כדי שיוכלו לחסום את הגישה לבית של נתניהו בקלות, בלי להשתמש במחסומים ניידים. גם בגינת המשחקים ע"ש אנה טיכו שלידנו, מול ביתו של נתניהו, התקינו בכניסה שמול ביתו שערי ברזל גדולים, כדי שיוכלו לחסום את המעבר מהגינה לרחוב, פן יתכנסו בגינה מפגינים שיצאו לרחוב ויצעקו אתה הראש אתה אשם, או משהו כגון זה שמטריף את נתניהו. כבר כתבתי פה כמה פעמים שברחביה אפשר לראות באופן גרפי את התקדמות הדיקטטורה של נתניהו, וגם את התעצמות הפראנויה שלו, שלקראת הבחירות הקרבות מגיעה לשיאה. הוא כל כך מפחד מהמפגינים והמוחים ובאופן כללי מהציבור, וגם רחוב בלפור שהוא מהרחובות היפים ביותר בירושלים, וגם רחוב עזה, נראים יותר ויותר כמו בסיס צבאי או בית סוהר, וכבר אי אפשר לטייל בהם בשלוות-נפש ולהרגיש עם חופשי בארצנו. עכשיו בכל פעם ששרים את התקוה, המשפט "להיות עם חופשי בארצנו" הפך בשבילי למאד משמעותי, ואני מדמיינת איך כל המחסומים והגדרות והסורגים וקוביות הבטון ושערי הברזל נעלמים מרחוב עזה, ומהרחובות בלפור וסמולנסקין, ושכונת רחביה חוזרת להיות מקום פתוח ונעים, וגם מדינת ישראל כולה, ואני מדמיינת שנתניהו יברח למיאמי עם אשתו והילדים שלו ואנחנו נהיה שוב חופשיים, כל האנשים בישראל יהיו חופשיים ושמחים.

אבל בינתיים אנחנו בני ערובה של נתניהו, שגייס את טראמפ לדרוש מהנשיא הרצוג להעניק לו חנינה, למרות שהוא לא הורשע ולא הודה בעבירות שבהן הוא מואשם. לפני הנסיעה שלו הפרשנים התלבטו ושקלו ודנו מדוע הקדים את נסיעתו לארצות  הברית, ורובם חשבו שהוא נסע כדי לשכנע את טראמפ לתקוף באיראן, ואחרים חשבו שבעיקר הם ידונו במצב בעזה, לרגל התכנסות מועצת השלום שהקים טראמפ בשבוע הקרוב, וחשבו שנתניהו הקדים את נסיעתו לארצות-הברית כדי שלא יצלמו אותו יחד עם נשיא תורכיה ארדואן. אף אחד מהפרשנים לא חשב שנתניהו נוסע לטראמפ כדי לשכנע אותו ללחוץ עוד יותר על יצחק הרצוג לתת לו חנינה, לחץ כזה שהרצוג יתקשה להדוף, אבל אולי התוצאה היא הפוכה, כי על הרצוג צריך ללחוץ בעדינות ובתחכום, וטראמפ הוא בולדוזר גדול וברוטאלי, ופתאם כולם הבינו שנתניהו נוסע לטראמפ ומדבר איתו לא רק על איראן ועזה, אלא מבקש ממנו לסדר לו את ביטול המשפט שלו מהר, לפני הבחירות שנתניהו עלול להפסיד בהן, ולא בטוח שטראמפ מסתפק בתמורה בפרס ישראל ובהדלקת משואה לתפארת מדינת ישראל, בהחלט יכול להיות שטראמפ דורש מנתניהו לשלם לו על הסיוע בחנינה בוויתור על אינטרסים ישראלים. ואני מנסה לדמיין איך בזמן שבישראל כולם בטוחים שנתניהו משכנע את טראמפ לתקוף באיראן ולמוטט את המשטר שלה, נתניהו יושב עם טראמפ ומסביר לו כמה חיוני לתת לו חנינה ולפטור אותו מהמשפט, שלפי נתניהו מתנהל רק על בובת באגס באני שנתניהו קיבל במתנה מארנון מילצ'ן, אבל כמו שג'וליה רוברטס אמרה בסרט "אשה יפה" שמילצ'ן הפיק, big mistake. נתניהו יותר מתעניין אם ישלחו אותו לכלא מאשר בטילים הבליסטים שעלולים לנחות על בניינים בתל-אביב או בבאר-שבע, ובעשרים השנים כמעט שנתניהו רודה בציבור הישראלי ומעניש אותו על כך שהוא לא סוגד לו מספיק, הפרשנים עדיין לא למדו שנתניהו נמצא בראשות הממשלה כדי לדאוג לנתניהו, ולא כדי לדאוג למדינת ישראל, וככה גם מדינת ישראל נראית אחרי עשרים שנות נתניהו, ומי שמצפה ממנו עדיין לתפקד כראש ממשלה ולדאוג לאזרחים שלו, שנמחצים תחת קוביות הבטון והברזלים שבהם הוא מקיף את עצמו, זה כל מה שאפשר להגיד לו: big mistake, huge one.

שנתיים למחדל נתניהו

 

במקום להניח לציבור לשמוח בהושענא רבה עם החטופים השבים משנתיים של סבל ועינויי גוף ונפש, ועם משפחותיהם שסופסוף יכולות להירגע ולשמוח, נחטף האירוע לטובת אסיפת בחירות של הליכוד, שבעבורה הופקעה גם הכנסת לטובת תעמולת נתניהו. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ היה רק אורח הכבוד באירוע, ששיאו לא היה שמחת השבת החטופים, אלא בקשתו של טראמפ מהנשיא יצחק הרצוג להעניק חנינה לנתניהו, לא חלילה חנינה שמותנית בפרישתו של נתניהו, אלא חנינה שתתניע מסע בחירות להמשך כהונתו, וכפי שכבר הבהיר נתניהו, לא לקדנציה אחת נוספת, אלא לעוד ארבע לפחות, ובקיצור, תמותו ולא תזכו לראות את סוף משטר האימים של נתניהו.

אני שואלת את עצמי אם נתניהו הציב כתנאי להסכמתו למתווה של טראמפ את בקשת החנינה הזו בנאום בכנסת. אולי הרעיון שטראמפ יבוא ביום שיבת החטופים היה בכלל רעיון של נתניהו. ככה בזמן שכמעט חצי מדינה צפו בטלויזיה, כדי לראות את החטופים שבים לישראל ולחיק משפחותיהם, נתניהו דחף לכולנו לגרון את האירוע בכנסת לביטול משפט נתניהו. החמאס בכלל היה מוכן להשיב את החטופים ביום ראשון בלילה, אבל גל הירש הודיע מראש שהחטופים יחזרו רק ביום שני בבוקר, מה שאומר שזו היתה החלטה של נתניהו לתזמן את שיבת החטופים לביקורו של טראמפ ולאירוע בכנסת שהתארך מאד, כדי שכל עם ישראל ישמע את שבחו של נתניהו ומחיאות הכפיים הסוערות בכנס הליכודניקים בכנסת, כולל פנינה רוזנבלום וסנדרה רינגלר ומשפחת פאליק ויאיר לפיד כעלה תאנה, כנגד קריאות הבוז שהושמעו בעת נאומו של וויטקוף בכיכר החטופים. לאכזבתו של נתניהו טראמפ אמר שלפיד נחמד, והוא היה חמוץ מאד, יותר מכל החמוצים השמאלנים.

אני תוהה מה נתניהו חשב לעצמו שיקרה. מה הוא ציפה שתעשה הבקשה הזו של טראמפ מהרצוג לתת חנינה לנתניהו. אולי נתניהו תמך בבחירת הרצוג כדי שייתן לו חנינה, אבל הרצוג, שכולם לועגים לחולשתו מול נתניהו, דווקא בגלל חולשתו, לא יכול לתת לנתניהו חנינה. זה דבר שמתנגדי נתניהו בשום אופן לא יקבלו, והרצוג לא יכול לעשות משהו שיקומם עליו חצי מדינה אם לא יותר מחצי.

כמובן כל מתחנפי נתניהו הסבירו לכלי התקשורת כמה חמור הדבר שהמשפט מבזבז את זמנו של נתניהו על חשבון התמקדות בענייני המדינה, אבל הפתרון לכך איננו ביטול המשפט, אלא התפטרותו של נתניהו מכהונתו, שיכולה בהחלט להיות חלק מעסקת טיעון שתכלול עונש סמלי של מאסר על תנאי וקנס. כמובן שנתניהו לא יתפטר, כי כוונתו היא להשיג את ביטול המשפט לצורך המשך כהונתו לנצח, ולא כדי לפרוש. אבל בכל פעם שהוא מעלה את הקושי לכהן כראש ממשלה ולנהל משפט, קושי שהוא עצמו הכחיש כאשר הוגשו עתירות נגד כהונתו כראש ממשלה, צריך לומר לו שהפתרון הוא התפטרותו, רצוי אחרי לקיחת אחריות למחדל השביעי באוקטובר, שהוא בעצם מחדל הרבה יותר גדול וממושך, שמתחיל בטיפוח החמאס לצורך החלשת הרשות הפלשתינית, מדיניות שנתניהו ממשיך בה עד היום, ותוצאתה הבלתי נמנעת היא הישרדות החמאס בשלטון בעזה, למרבה הזוועה. דווקא היום, יום הזיכרון למחדל, יכול היה להיות יום מצוין להתפטרות נתניהו, יחד עם קבלת אחריות למחדל, או לפחות להודאה שהיה לו חלק במחדל הבלתי נתפס הזה. זה היה צריך לקרות מזמן, אבל זה לא קרה ולא יקרה. נתניהו לא ילך אלא אם כן יסלקו אותו, ואני כן מאמינה שנצליח בסופו של דבר לסלק אותו, ושהוא ירד מהבמה בבושת פנים, כפי שראוי לו, ועל ידיו דמם השפוך של אלפיים הרוגים ונרצחים.

 

זרזיף של תקוה

  

אתמול היה יום כל כך עצוב ולא הצלחתי להתרכז ולכתוב, אבל רציתי לפחות להתייחס לפוסט שכתבתי אחרי פרסום מתווה טראמפ, כשהייתי מאוכזבת מאד, כי ראיתי שנתניהו הצליח להכניס למתווה את המוקשים הרגילים שלו, שמאפשרים לו לטרפד כל עסקה, כמו הדרישה מחמאס למסור נשק אישי, דבר שממילא אי אפשר לבדוק ולפקח עליו. אבל לא הבאתי בחשבון די הצורך את המעורבות של טראמפ, שהחליט לסיים את המלחמה בעזה ויהי מה, וישמור אותו אלהים שאכן יצליח בכך. התכונות הגרועות של טראמפ ידועות ובולטות לעין, אבל לא מספיק מעריכים את התכונות הטובות שלו, שהן למעשה אותן תכונות עצמן: קוצר-רוח, או העדר סבלנות יתר לתככים של נתניהו, העדר קטנוניות, שקל היה להגדיר כשטחיות וחובבנות, כשמה שבאמת חשוב לצורך סיום המלחמה הוא ראיית התמונה הגדולה וההזדמנויות, ולאו דווקא ההתעמקות בפרטים, שתמיד שירתה את ניסיונות הטרפוד של נתניהו, וכמובן הכוחנות, שבמקרה זה משקפת כוח אמיתי, שהכרחי למי שמנסה לכפות פשרה בין ממשלת נתניהו ונתניהו עצמו בפרט לבין הנהגת חמאס. אחרי שהקשבתי להסבריו של אליאור לוי, פרשן ערוץ "כאן" שאני מעריכה מאד, מדוע תשובת חמאס היא בעצם סירוב למתווה, כי לא הסכימו לשום תנאי במתווה כלשונו, שמעתי את טראמפ מודיע שחמאס הסכים למתווה, ומיד את דבריו שעכשיו ישראל צריכה להפסיק להפציץ בעזה, וזאת היתה תגובה כל כך חכמה, להגיד שחמאס ענה כן, ומיד לדרוש מישראל להפסיק להפציץ בעזה, הפצצות בלתי פוסקות שכבר עברו כל גבול, וכבר מזמן אינן מגינות על ישראל, אלא מחריבות את עזה וזורעות מוות, בתקווה שעל נהרות הדם בעזה יקים נתניהו עוד ממשלת אסון שתמשיך את החרבת ישראל ועזה גם יחד עוד שנה ועוד שנה. כמו כותב המכתבים של גבריאל מרקס, שכותב מכתבים מהבחור לבחורה ומהבחורה לבחור, וכך מחבר את שני האנלפביתים באהבה, מכתיב טראמפ לצדדים מה עליהם להשיב ומה לכאורה השיבו, שזה כנראה הסיכוי היחיד להשיג את מימוש העסקה.

וכך אנחנו מיטלטלים בין יאוש לתקווה, בין האימה מכשלון נוסף שמפחיד אפילו לדמיין, לבין הסיכוי שטראמפ יצליח לגרור את הצדדים בציצית ראשם להגיע להסכמות ולסיים סופסוף את המלחמה, כשכל אחד מהם מנסה להכריז על נצחונו, בזמן שבפועל אין מנצחים במלחמת ישראל והחמאס, יש רק מפסידים רבים והרבה יותר מדי קורבנות. ולמרות שמימוש העסקה עדיין בסימן שאלה, לתוך הייאוש הגדול והשחור ששרר פה שנתיים נכנס זרזיף דק של תקווה שמתפשט אט אט ומחייה את הרוח הנכאה כמו מים רעננים שנשפכו על צמח שקמל בצמאונו וזוקפים את קומתו. פתאם האנשים שמחים יותר, מחייכים יותר. פתאם מעזים לייחל למשהו טוב, שעדיין איננו כאן, אבל אולי מצפה מעבר לפינה, פתאם הברכה "בשורות טובות" נשמעת כמו משהו שיכול להתממש ולא רק כמו קלישאה.

וכמו בלידת תינוק אסור להרפות לרגע מהלחץ. יותר מתמיד חשובות המחאות וההפגנות. כמה מחזקים ומעודדים דבריו של טראמפ שצפה במפגינים שנושאים שלטים שקוראים אליו להשיב את החטופים ולסיים את המלחמה, ואלה עודדו אותו לפעול. מכל המאמצים של משפחות החטופים והציבור התומך בהן, מתגלה החנופה לטראמפ כמעשה הנכון ביותר, כאפיק המועיל ביותר, וכהכרח לא יגונה, שהרי בהצלת חיי אדם מדובר, ובשונה מנתניהו, טראמפ באמת יכול, ומה שחשוב יותר, טראמפ באמת רוצה. ולא נותר לנו אלא לברך על רצונו הטוב ולחזק את ידיו, ולהתפלל שלמען כולנו יצליח הפעם במלאכתו, ושהחג שבו נצטווינו לשמוח, יהיה שמח באמת.

האמת תנצח

 

בשקט בשקט ובחשאי פינו את משפחות החטופים מרחוב עזה, אינני יודעת אפילו מתי, כנראה באישון ליל. כשקראתי את כתבתו של ניר חסון ב"הארץ", על ליל ראש השנה עם משפחות החטופים, הם כבר לא היו שם. בערב החג עוד היתה הפגנה ספונטנית, שמעתי מביתי את הצעקות להשבת החטופים, ולמחרת הם כבר נעלמו משם כאילו לא היו מעולם. גם הבדים הלבנים שנמתחו על הגדרות נעלמו, וגם השוטרים הרבים שהסתובבו שם, וחלקם ישבו בפתח חנות הפילבוקס בצומת הרחובות עזה ובנימין מטודלה והרוו את צמאונם, וחלקם ישבו בגן טיכו ולפעמים שיחקו כדורגל עם ילדי השכונה. רק הגדרות והמחסומים נשארו כשהיו, ומראה בית הסוהר עומד בעינו. לשווא ציפיתי לדיווחים על הפינוי, באתרי החדשות או בערוצי הטלויזיה. שקט דממה, כאילו לא היה מעולם. גם ראיונות עם בני המשפחות שפונו לא ראיתי, ולא שמעתי אף אחד ששאל איך הם פונו ומתי, למרות שהרבה אנשים רוצים לדעת, ואולי דווקא בגלל זה. רק הוריו של אלון אוהל התראיינו על הסרטון שחמאס פירסם שמתעד את עינו העיוורת, שאולי יכלו להציל, לו היה משוחרר בזמן ולא מופקר לסבלו לטובת בוננזת הנדל"ן של סמוטריץ', שהיא ככל הנראה מטרת המלחמה האמיתית.

יותר משבוע הם היו כאן, עינב צנגאוקר שנדמה כי שנתיים לא בא אוכל לפיה, ענת אנגרסט – עדינה וקטנת קומה, מישל אילוז, אביו של גיא שנרצח, גבר גבוה וכריזמטי שבלט בקרב החבורה העצובה, וכלב נשך אותו ברגלו. אינני יודעת של מי הכלב, אבל ראיתי את השוטרים וחיילי מג"ב משתעשעים איתו, וחשבתי שאולי הוא שייך למשפחת נתניהו, אם יש להם עדיין כלב. גם הכלבה הקודמת שלהם נשכה אנשים. זה דבר די נדיר שכלב נושך אנשים. רוב כלבי הבית אינם נשכנים. לפני כמה חודשים טענו שכלב הרג תינוקת, ואני משוכנעת שזה שקר, כי שמעתי הקלטה של השכנה מדווחת למד"א שהתינוקת נפלה מביתה למטה והיא מלאה דם, וברור שהיא מתה מהנפילה ולא מנשיכה של כלב, אבל השופטים לא רצו לחקור ממה באמת התינוקת מתה, כי לא רצו להאשים את האמא ברשלנות או גרוע מכך. הרבה פעמים שופטים מתעקשים על גרסה שאיננה אמת, גם כשברור שזו איננה אמת, ואחר כך כבר אי אפשר לתקן את המעוות, וכלבים לא יכולים להתלונן שנגרם להם עוול. השופטים קוראים לזה אמת משפטית, אבל זה שקר משפטי ולא אמת, וזה ששופטים כותבים שקר לא הופך אותו לאמת.

אחר כך שמעתי את טראמפ נואם באו"ם ואומר שהאנרגיה הירוקה הורסת את העולם ושהדבר הכי טוב זה להשתמש בפחם. כנראה תעשיית הפחם תרמה לטראמפ הרבה כסף. כל הנאום שלו היה אוסף של שקרים, וגם מה שהוא אמר על זה שקשה לשחרר את החטופים היה שקר. לא קשה בכלל לשחרר את החטופים ויכלו לעשות את זה מזמן אם היו מפסיקים את המלחמה ונסוגים מעזה וחותמים על עסקה כמו שגם כוחות הביטחון המליצו לעשות. אם נתניהו היה ממלא בחודש ינואר אחרי העסקה שהוא עצמו חתם עליה במקום ללהג שקרים על ציר פילדלפי, כל החטופים וגם החללים יכלו להיות כבר מוחזרים, והסבל של המשפחות היה נפסק, והשבר הגדול באמון של אזרחי ישראל היה אולי נרפא קצת, ויחסינו עם אירופה לא היו מידרדרים לשפל המדרגה. מחר נתניהו ידבר באו"ם, וגם הנאום שלו יהיה אוסף של שקרים והוא יגיד כרגיל שמדינה פלשתינית היא פרס לחמאס. מדינה פלשתינית היא זכותם של הפלשתינים להגדרה עצמית, כמו שמדינת ישראל היא זכותם של היהודים להגדרה עצמית, ולו היתה מדינה פלשתינית, לא היה השביעי באוקטובר, כי הסיבה העיקרית למה שהחמאס כינה מבול אל-אקצה היתה העובדה שנתניהו טען שהוא הוריד את הבעיה הפלשתינית מהשולחן, והסיבה השנייה היתה ההתגרויות של בן-גביר בהר הבית. אלה הסיבות שאנשי החמאס בעצמם ציינו ואני מאמינה להם, והעדרה של מדינה פלשתינית והסירוב המוחלט של ישראל להקמת מדינה כזו הוא מה שמעניק לגיטימציה בעיני העולם לטרור נגד ישראל, ולו היתה מדינה פלשתינית לא היתה לגיטימציה כזו, והסיבה האמיתית שממשלת נתניהו מתנגדת למדינה פלשתינית היא שהמתנחלים רוצים להשתלט על יהודה ושומרון וגם על עזה ולקבל בוננזת נדל"ן כמו שסמוטריץ' אמר, ולא אכפת להם כמה חיילים וכמה חטופים וכמה ישראלים אחרים ימותו בשביל זה. לשקר שקרים אפשר תמיד ותמיד יש אנשים שמאמינים לשקרים, אבל כמו שאמרה לי לוחמת הגיטאות ברונקה קליבנסקי, האמת היא עקשנית, ואני מאמינה שהאמת תנצח.

 

 

ישראל בונה כ"צט

 

לצערי למרות שאינני מאמינה לנתניהו, האמנתי גם אני שביקורו בוושינגטון יניב עסקה לשחרור חטופים. לא האמנתי לנתניהו ואנשיו, אבל כן האמנתי לטראמפ ולאנשיו שעסקה להפסקת אש ולשחרור חטופים קרובה. האמנתי שהממשל האמריקני יפעיל לחץ כבד על נתניהו לסיים את המלחמה בעזה, כפי שלחץ עליו, בהצלחה, לסיים את המלחמה באיראן, ולהשיב אחורה מטוסים שכבר יצאו להפצצה באיראן. אבל לחץ כזה לא היה. כל הדיבורים על עסקה קרובה היו מזימה להפחית את הלחץ על נתניהו. במקום הפגנות זועמות נגד הפקרת החטופים שהיו צריכות לקבל את פניו בכל מקום, נסעו משפחות חטופים אומללות לחלות את פניו בתחנונים לכלול את קרוביהם בין המשתחררים, כאשר הוא עצמו לא התכוון כלל לשחרר איש מהחטופים, אלא רק להמשיך את ההתעללות בהם ובמשפחותיהם, כשכולו זחוח ומדושן עונג מהחיבוק שהוא זוכה לו מצד טראמפ ואנשיו, שמסיבותיהם שלהם אינם מפעילים את הלחץ שהיו יכולים להפעיל כדי לסיים את הסיוט של עזה וישראל גם יחד. כנראה שכפי שאמר טראמפ בקריאתו לבטל את משפטו של נתניהו, חשוב לו יותר להציל את נתניהו מסכנת אובדן השלטון, מאשר לסיים את המלחמה בעזה. פרס נובל הוא לא יקבל על ההעדפה הזו, אם היה לו בכלל אי פעם סיכוי כלשהו לקבל את הפרס (לדעתי לא היה ואין שום סיכוי לכך שמנהיג שדרש להעביר את השליטה בגרינלנד מדנמרק לארצות-הברית יקבל פרס ממדינות סקנדינביות, וכל הדיבור על פרס נובל לטראמפ הוא קשקוש, כמו הטענה שלחץ צבאי ישחרר חטופים).

השיטה שבה מטרפד נתניהו עסקאות עם חמאס פשוטה מאד: הוא מביא למשא-ומתן מפות שבהן מסומנת ישראל כשולטת בעזה או בחלקים נרחבים ממנה, ואילו תושבי עזה מסומנים בהן כמיועדים לעקירה ממקומות מגוריהם. כמובן שחמאס מסרב להסכם שכולל מפות כאלה, שהן למעשה תכניות גירוש ורצח של תושבי עזה, ועצם העלאתן הוא פשע מלחמה, אפילו אם אין היתכנות להוציאן לפועל. אסור ליזום גירוש המוני של מאות אלפי אזרחים, ומי שמתכנן גירוש כזה מקומו בכלא לפושעי מלחמה. העובדה שטראמפ, שהוא קשקשן גדול, השמיע אמירות הזויות על העברת תושבי עזה למקום אחר, איננה מכשירה את תכניות העקירה והגירוש של בצלאל סמוטריץ' ואנשיו, ששר הביטחון ישראל כ"ץ מורה ליישם ונוזף בכל מי שמעז לומר שמדובר בהזיה שהיא גם פשע מלחמה. נתניהו וכ"ץ הזחוחים, שהמחמאות שקיבלו על המתקפה באיראן, שהישגיה מפוקפקים ונזקיה מרובים וקשים, ניפחו את יוהרתם המרושעת לממדים לא טבעיים, מדברים על העברת תושבי עזה בכפייה לעיר אוהלים שתוקם על חורבות רפיח, פשע מלחמה נורא שצה"ל איננו מוכן לשתף אתו פעולה, מה שגורם לשרים הפושעים לתקוף את הרמטכ"ל, שאיננו מוכן לתת את ידו למימושם של פשעי מלחמה כאלה.

לנתניהו המנוול אין די בכך שהוא מפקיר את החטופים ומתעלל במשפחותיהם ללא מעצורים לצורך שרידותו הפוליטית ודחיית משפטו. בשפלותו האינסופית הוא איננו מתבייש לטעון שהמלחמה נמשכת בגלל החטופים, כאשר ההיפך הגמור הוא הנכון: הנבל נתניהו מונע את שחרור החטופים כדי להמשיך את המלחמה, שכן מלחמה בלתי נגמרת היא האמצעי שבחר כדי להתיש ולשבור את מתנגדיו ולשרוד בשלטון, המטרה היחידה שלמענה הוא פועל, במחיר חייהם של חיילים וחטופים שהם בעיניו כקליפת השום. מקומם של נתניהו וממשלתו בכלא – לא רק על קבלת שוחד וטובות הנאה, אלא על הפקרה נפשעת והמתה בקלות דעת, גם של תושבי עזה, וגם של אזרחי ישראל.

מסרסר בדם

 

כפי שכבר כתבתי כאן, מלכתחילה לא האמנתי שהמתקפה באיראן התבצעה ממניעים בטחוניים, והייתי משוכנעת שמדובר במניעים פוליטיים – שמירה על שלמות ממשלתו של נתניהו והישרדותו בשלטון, לאור האיום החרדי לפזר את הכנסת אם לא יחוקק חוק שיפטור חרדים מגיוס. כעת מתברר שאפילו לא מדובר באינטרסים פוליטיים, אלא באינטרס אישי לגמרי – חתירתו של נתניהו לביטול משפטו. במקום להתאמץ להזים את ההאשמות, דבר שפחות עולה בידיו, מבקש נתניהו לנצל את מעמדו וכוחו הפוליטי, כולל נגישותו לנשיא ארצות הברית, כדי לבטל את משפטו. כמובן שנתניהו יכול היה לבקש עסקת טיעון מקלה, אבל אז היה צריך להודות לפחות בחלק מההאשמות, לחזור בו מטענתו שהתיקים תפורים ואינם אלא רדיפה פוליטית, ולפרוש מכהונת ראש הממשלה, ונתניהו איננו רוצה לפרוש, הוא רוצה להישאר ראש ממשלה עד יום מותו ועד כמה שהדבר תלוי בו, גם אחרי המוות. לכן הוא מחפש דרך לביטול משפטו שאיננה קיימת בחוק הישראלי הקיים, ולצורך זה גייס גם את נשיא ארצות הברית.

מלחמה שנובעת מאינטרסים פוליטיים איננה מוסרית, אבל יש לה הצדקה חלקית בכך שהיא מייצגת מדיניות של מחנה פוליטי שלם, שבחר בממשלת הזוועות הנוכחית, ומוסיף עדיין לתמוך בה, למרות האסונות שהמיטה על ישראל. אבל שימוש בסמכויות השלטון כדי לשלוח חיילים אל מותם, ולהפקיר חטופים אל מותם, ולחשוף את תושבי ישראל לאיומי מוות והרס בתיהם ורכושם, לצרכים אישיים לגמרי, זו רמה של רשעות, שפלות וציניות שקשה היה לצפות לה אפילו מנתניהו. מה אפשר לחשוב לאור הקמפיין שהשיק טראמפ לביטול משפטו של נתניהו, שניכרות בו היטב טענותיו של נתניהו עצמו אודות התביעות נגדו, על המלחמה הקטלנית בעזה, ואפילו על התקיפה באיראן, שהציבור הישראלי שילם בגינה מחירים כה כבדים? שחיילינו נשלחים למשימות שוא סיזיפיות של פיצוץ בתים ומנהרות, ולעתים מאבדים את חייהם או נפצעים קשה, שלמעלה מארבעים חטופים שנחטפו חיים נרצחו, ואלה שנותרו בחיים עוברים עינויי תופת, הכל כאמצעי לחץ לביטול משפט נתניהו? הרי אם זו אמת, ראוי נתניהו לשבת בכלא עד יומו האחרון, ולהיענש בחומרה גדולה בהרבה מכפי שייענש על קבלת טובות הנאה מבעלי עניין. האם נתניהו מסרסר בדם חיילים, חטופים ואזרחים בתמורה לביטול משפטו?

אבי בר-אלי כותב בThe Marker Week ביום ו' האחרון: "האם החיילים בעזה נלקחו כבני ערובה עד לחנינה?" ועוד הוא כותב: "כל כך הרבה אמהות שבעקבות הציוץ של דונלד טראמפ בליל רביעי תוהות האם חנינה לנתניהו תוכל להשיב את בניהן מעזה בשלום, האם זו העסקה שעליה היו צריכות ללחוץ מלכתחילה – ולא על עסקה מול חמאס." כמה נאלח הטיעון שטראמפ חוזר עליו, כאילו המשפט מונע מנתניהו לחתור לעסקה. והרי נתניהו כבר חתם על עסקה עם החמאס, שחלקה הראשון יצא לפועל: שחרור עשרים וחמישה חטופים חיים ושמונה חללים. הוא כבר חתם על נסיגה מציר פילדלפי ומעזה כולה תמורת השבת שאר החטופים, אבל במקום להמשיך בעסקה הפר אותה, סירב למשא ומתן על נסיגה מעזה, ושוב הפקיר את החטופים לסבל אינסופי וסכנת מוות בפעם המי יודע כמה. לא המשפט מנע ממנו להשיב את כל החטופים ולסיים את המלחמה, אלא שיקוליו הפוליטיים והאישיים, להישרדות אישית ופוליטית על חשבון דמם השפוך של החיילים, החטופים, האזרחים המתים, הפצועים, הנפגעים בגופם וברכושם, שלא לדבר על תושבי עזה שמתים בעשרות מדי יום. כל מה שנדרש כעת מנתניהו הוא לבצע את העסקה שכבר נחתמה, ובתור התחלה לסגת מציר פילדלפי ןלהכריז סופסוף על סיום המלחמה.

הציוצים של טראמפ לביטול משפט נתניהו, לא רק שאינם מדברים בזכותו של נתניהו, אלא הם מנסחים נגדו כתב אשמה נורא על סרסרות בחיי אדם לצורך ביטול משפטו ועל ניצול לרעה מחריד של מעמדו כראש ממשלת ישראל לפגיעה קשה בעצמאות מערכת המשפט וביחסי החוץ של המדינה. זו התנהגות מחרידה ונפשעת שאין עליה סליחה ומחילה.

טראמפ מעניש את נתניהו בצדק

 

 

כזה הוא טראמפ, חוזרים ואומרים הכתבים והפרשנים, כאשר אינם יכולים להדחיק עוד את העובדה שהנשיא המועדף על מרבית אזרחי ישראל, זה שייחלו לשובו לשלטון, מתעלם מישראל, בעודו מנהל משא ומתן עם איראן על פרויקט גרעין אזרחי, ועל העשרת אורניום בסעודיה – ללא נורמליזציה עם ישראל, ועל הפסקת ההפצצות האמריקניות על החות'ים – בדיוק כשמטוסינו שבים מהפצצה בתגובה לטיל שנורה לנתב"ג. והרי זה אותו טראמפ שבניגוד לביידן מעולם לא החרים את נתניהו, והזמין אותו לבית הלבן, ושלח לישראל חימושים שביידן עצר, פצצות במשקל טונה, אז מה קרה לו פתאום.

קודם כל, טראמפ הפגין לא מעט עוינות כלפי נתניהו לפני שנבחר בשנית, ולא רק בגלל שנתניהו בירך בזמנו – באיחור - את ביידן על בחירתו לנשיא. טראמפ ציין בזמנו שנתניהו נסוג מהתחייבות לשתף פעולה עם ארצות הברית במבצע חיסולו של סולימני, שתוכנן כמבצע משותף אמריקני-ישראלי, וזאת רק יומיים לפני המבצע. העובדה שמעריצי טראמפ בישראל העדיפו להתעלם מכך ולשגות באשליות על תמיכה בלתי מסוייגת של טראמפ בישראל או על אהדה שלא קיימת מצדו כלפי נתניהו, היתה על אחריותם בלבד.

וכן, טראמפ דיבר על טרנספר של תושבי עזה, ומיד קפצו הסמוטריצ'ים בהתלהבות, כאילו ניתן לבצע טרנספר כזה, שהוא כמובן פשע מלחמה, והאפשרות להוצאתו לפועל היא הזיה גמורה. גם ישראל כ"ץ הודיעה על הקמת גוף לביצוע הטרנספר, וכמובן נתניהו דיבר על כך כתכנית ליום שאחרי לרצועת עזה, כשטראמפ כבר שכח שהוציא את דברי ההבל הללו מפיו, כל שכן שאין לו שום כוונה לפעול למימושם.

משום מה איש מהכתבים והפרשנים לא הזכיר את התכנית היותר מעשית של טראמפ לסיום המלחמה בעזה. אותו מתווה שגיבשו יועצי ביידן וכפו על ישראל בעזרתו של טראמפ מיד עם השבעתו: מתווה שלושת השלבים לסיום המלחמה בעזה, שרק השלב הראשון שלו, שבו הוחזרו לישראל עשרים וחמישה חטופים חיים ושמונה חללים, יצא לפועל, וגם הוא לא יצא לפועל במלואו, כי נתניהו מעולם לא ניהל משא ומתן על ביצוע השלב השני והשלישי, אלא הפר את ההסכם וחזר ללחימה.

משום מה שכחו בישראל שהסכם שלושת השלבים הזה, שבמסגרתו היתה ישראל אמורה לסיים את המלחמה בעזה ולסגת מהרצועה, תמורת השבת כל החטופים, ההסכם הזה נעשה בערבות אמריקנית, ובמעורבות אישית של טראמפ עוד בטרם השבעתו לנשיא. סיום המלחמה בעזה היה מאד חשוב לטראמפ, ומבחינתו ההסכם התלת-שלבי היה אמור לסיים את הלחימה הישראלית בכל החזיתות, להשיב את החטופים ולהביא לרגיעה באיזור, אבל נתניהו, שמזלזל בכל מי שאיננו הוא עצמו, חשב שאם יפסיק את המלחמה בלבנון, טראמפ יסתפק בכך. לטראמפ יש חתן לבנוני, שאביו בעל מהלכים בקהילה האמריקנית-לבנונית, והביא לטראמפ מצביעים רבים. לכן מיהר נתניהו לסיים את המלחמה בלבנון, אבל סירב להפסיק את המלחמה בעזה ולסגת ממנה, כפי שהתחייב בהסכם, בהנחה שטראמפ יבלע את הפגיעה בכבודו – שהרי ההסכם שנתניהו הפר נעשה בערבות אמריקנית – וימשיך לנהוג בישראל כבידידה קרובה.

ובכן, טראמפ איננו בולע עלבונות. אמנם הוא איננו מחרים את נתניהו ואיננו עוצר משלוח חימושים לישראל. את הדברים האלה ביידן עשה, ולטראמפ חשוב לעשות את ההיפך מביידן. טראמפ גם מקפיד להגיד שישראל מדינה ריבונית ורשאית לעשות כרצונה. הוא למד מניסיונו המר של ביידן, שנתניהו ממנף כל עימות עם נשיא ארצות-הברית לחיזוק מעמדו בקרב חסידיו השוטים, שמתלהבים, כמו נתניהו עצמו, מתעוזתו להתעמת עם הממשל האמריקני. הוא איננו מתעמת עם נתניהו. הוא פשוט איננו סופר אותו.

הוא הרי הציע לנתניהו מתווה כולל לסיום הלחימה בדמות הסכם שלושת השלבים. כאשר ישראל קיימה את הפסקת האש, גם החות'ים קיימו אותה. לו קיימה ישראל את הסכם שלושת השלבים, היתה בעיית הירי החות'י נפתרת מעצמה. מבחינתו של טראמפ, אם ישראל הפרה את ההסכם ואת הפסקת האש – שהרי היא מדינה ריבונית, תתכבד ישראל הריבונית ותתמודד לבדה עם הירי החות'י. טראמפ צריך לדאוג לחופש השיט, ואם החות'ים מפסיקים לפגוע בספינות, הוא מרוצה. אם לישראל יש בעיה עם החות'ים, שתואיל להפסיק את המלחמה בעזה, ואם לא, שתישא בתוצאות.

ואם בגלל ההתעקשות הישראלית להמשיך במלחמה בעזה, רעיון הנורמליזציה ביחסי סעודיה-ישראל הוא בלתי אפשרי, טראמפ יעשה עסקים עם סעודיה ללא נורמליזציה בין סעודיה לישראל. נתניהו ידע היטב שתנאי הכרחי לנורמליזציה עם סעודיה היא הפסקת המלחמה בעזה, שבה היה גם טראמפ מעוניין. אבל אם נתניהו מתעקש כל כך להילחם בעזה, טראמפ לא ימנע בעדו. הוא רק יימנע מלבקר בישראל וייסע ישר לסעודיה, כדי לחתום על הסכם כלכלי נדיב וחשוב לשתי המדינות. ישראל יכולה להמשיך להילחם – הוא צייד אותה בכל הדרוש. אם נתניהו יחליט להפסיק את המלחמה, טראמפ ישמח לשלב את ישראל בעסקיו המזרח-תיכוניים. אם נתניהו מסרב לעצור את הלחימה שמוציאה את מדינות ערב מדעתן, ומרגיזה מאד את טראמפ – ישראל היא מדינה ריבונית, שתאכל את הדייסה שבישלה. כמובן שאנו, אזרחי ישראל, הם אלה שסובלים ומפסידים את יתרונות השלום, כשם שאנחנו סובלים ממלחמה בלתי נגמרת, ממוות מיותר של חיילים ומהפקרת החטופים. טראמפ מעניש גם אותנו יחד עם נתניהו, אבל מי שהעלה לשלטון בפעם הששית את נתניהו, לא יכול להתלונן.

שנה למתקפה האירנית על ישראל

 

היום לפני שנה תקפה איראן את ישראל בהתקפה מאסיבית של טילים וכתב"מים, מבלי להרוג ולו אזרח ישראלי אחד. את המתקפה בלמה קואליציית הגנה שהרכיב נשיא ארה"ב לשעבר ג'ו ביידן, והיא כללה את חילות האוויר של ישראל, ארצות הברית, בריטניה, צרפת וירדן, שהיטיבו להכשיל את המזימה האיראנית לפגוע בישראל בצורה קשה. היה ראוי היום להזכיר את הקואליציה הזו ולהודות לכל שותפיה, לנשיא לשעבר ביידן, לרישי סונאק ראש ממשלת בריטניה לשעבר, לעמנואל מקרון נשיא צרפת ולמלך עבדאללה. הרי אנו עלולים עדיין להזדקק לקואליציה הזו, שכה הצליחה במשימתה. אבל משפחת נתניהו עסוקה בחנופה לנשיא טראמפ, ואזכור לטובה של תרומת ג'ו ביידן לבטחון ישראל, ולא רק בהזדמנות ההיא, איננו עולה על הדעת. ואילו הנשיא מקרון, לא זו בלבד שלא זכה להכרת תודה, אלא הותקף בגסות-רוח חריגה מקולמוסו של יאיר נתניהו, שלוותה בהסתייגות כביכול מסגנונו של הבן על ידי האב, שאף הוא תקף את מקרון על כך שהעז לייחל להקמתה של מדינה פלשתינית. נתניהו האב הקפיד לציין שבנו הוא אזרח ככל אזרח וזכאי להביע את דעתו, וזו חוצפה נוספת על חוצפתו כלפי מקרון: זו חוצפה כלפי הציבור הישראלי.

יאיר נתניהו איננו אזרח ככל אזרח. הוא לא רק בנו של ראש הממשלה, אלא גם אישיות מאובטחת על חשבון אזרחי ישראל, דבר שמחייב אותו לפחות לא להזיק לאזרחי ישראל, ובוודאי לשמור על פיו. הניסיון העלוב של נתניהו האב להפריד בין ההשתלחות הגסה של בנו בנשיא צרפת לבין עמדתו שלו, שאיננה שונה בעיקרון, איננו מתקבל על הדעת. ברור שבארמון האליזה רואים בקללה של יאיר נתניהו ביטוי לעמדת ראש ממשלת ישראל, שכפי שהיא מנסה להשמיד כל ביטוי של ממלכתיות ביחס לאזרחי ישראל, היא משמידה כל התנהלות דיפלומטית מקובלת ביחסים בין מדינות, וגם בכך היא מאמצת את סגנונו המאוס של דונלד טראמפ, שסיפר לכולם שאחרי הטלת המכסים על יצוא לארצות הברית, מנהיגי המדינות הנפגעות "מנשקים לו בתחת", התפארות גסה שאיננה תואמת את המציאות: בפועל גרמה הודעתו של טראמפ על הטלת המכסים לכאוס ולנפילת הבורסות, שאילצה אותו לחזור בו ולהשעות את הטלת המכסים לתשעים יום, כאשר יש כלכלנים שסוברים שהמכסים לא יחודשו גם לאחר תשעים יום. אפילו הנשיא גס-הרוח של ארצות-הברית נאלץ לפעמים להכיר בכך שאיננו כל יכול, כל שכן ישראל הקטנה והכה מאויימת על ידי אויבים כה רבים, שזקוקה נואשות לרצונם הטוב של מנהיגי העולם החופשי, דווקא בעידן הנשיא טראמפ, שכפי שמראה המקרה של אוקראינה, קשה לסמוך עליו ועל תמיכתו בישראל, מה גם שלמרות נסיעתו של נתניהו לוושינגטון, סירב טראמפ להפחית את גובה המכס בגובה 17% שהטיל על ישראל – בטרם השעה את הטלת המכסים – וגם ראה לנכון לציין שישראל מקבלת מארצות-הברית ארבעה מיליארד דולר לשנה, וזה די הרבה, ובקיצור – תגידו תודה על מה שאתם כן מקבלים, שלכשעצמה זו עצה לא רעה.

האם טראמפ היה מכונן קואליציה להגנת ישראל מהתקיפה האיראנית כפי שעשה ג'ו ביידן? כולנו רוצים לקוות שכן, אבל הדבר שמאפיין יותר מכל את שלטונו של טראמפ הוא השליפות מהמותן, הקיצוניות במעשיו והפראות שבה הם מונחתים על הציבור ועל מדינות אחרות. טראמפ כן נאבק בעוצמה גדולה בחות'ים, גם עקב האינטרס האמריקני במעבר חופשי של ספינות מהאוקינוס ההודי לים סוף, אבל הביטחון שביידן השרה על ישראל בתמיכתה היציבה של ארצות-הברית איננו קיים עוד. הוא הוחלף בחשש תמידי מגחמותיו של טראמפ הבלתי-צפוי, שמבלי לתאם עם ישראל החל במשא ומתן ישיר עם איראן.

בעידן בלתי יציב זה אנו זקוקים לרצונן הטוב ולתמיכתן של בריטניה וצרפת, ואם יאיר נתניהו מעכיר את יחסי ישראל עם צרפת, האחריות היא על אביו, והוא איננו יכול להתנער ממנה, למרות מנהגו להתנער מכל אחריות לכל מעשיו ומחדליו, קטנים כגדולים. מה גם שתמיכתו של מקרון בהקמת מדינה פלשתינית היא הדרך היחידה למוטט את שלטון חמאס ברצועה. ההזיה של גירוש כל תושבי הרצועה, השתלטות ישראלית עליה והקמת התנחלויות לאורכה, איננה מקובלת אפילו על רוב הישראלים, ושום מדינה בעולם, כולל ארצות-הברית של טראמפ, לא תתמוך בה. טראמפ שעומד לבקר בסעודיה לא יוכל למכור לשליטיה שליטה ישראלית ברצועת עזה, גם אם סמוטריץ' וסטרוק כבר מתכננים את גירוש העזתים, וישראל כץ אפילו הקים מנהלת במשרד הביטחון לצורך מימוש הפנטסיה המטורפת. עמנואל מקרון הוא קולה של המציאות, שממנה לא יוכל איש להימלט, לא דונלד טראמפ המלא מעצמו ובוודאי לא בנימין נתניהו.

שני נרקיסיסטים

 

"ביידן לא עזר לנו בזה" אמר דונלד טראמפ על העסקה לשחרור חטופים שג'ו ביידן טרח עליה שנה שלמה ונתניהו דאג לסכל שוב ושוב. עכשיו טראמפ לוקח עליה קרדיט, על העסקה שביידן עבד עליה שנה ונתקל בקיר החסום של אטימות נתניהו. נתניהו הקשיב בשקט, ענוב בעניבה האדומה הרפובליקנית שהוא מקפיד לענוב מאז בחירתו של טראמפ, אבל הפעם טראמפ התנאה דוקא בעניבה בצבע תכלת. לפעמים חנופה נראית כמו עניבה. הם הרבו להחמיא זה לזה ולהכפיש את ממשלו של ביידן. לפעמים חנופה נראית כמו שתיקה. נתניהו התגולל על ממשלו של ביידן שלא העניק לו פצצות במשקל טונה. טראמפ הסביר שאילו היה בשלטון לא היה מתרחש הטבח בשביעי באוקטובר. ביידן אשם בכל. ביידן אשם בעיקר בכך שניצח את טראמפ בבחירות ומנע ממנו כהונה רצופה של שתי קדנציות. טראמפ לא יסלח לעולם. חשוב להחזיר את החטופים ולשקם את עזה החרבה. אבל הכי חשוב זה להכפיש את ביידן. נתניהו משתף פעולה, אם בדיבור ואם בשתיקה כהסכמה. שניהם חשים מושפלים מביידן, ואצל שני נרקיסיסטים ההשפלה איננה נסלחת לעולם.

נתניהו נראה קצת המום מהתכנית לפינוי עזה והעברת מיליון ושמונה מאות אלף מתושביה לכל המדינות שאינן מתכוונות לקבלם. הוא אמר שהוא רק רצה שעזה לא תהווה יותר סיכון לישראל, אבל שטראמפ התעלה הרבה מעל זה. סמוטריץ' ובן-גביר חגגו. גנץ אמר שהתכנית מעניינת ולפיד אמר שהוא צריך יותר פרטים. אף אחד לא אמר שהתכנית של טראמפ היא פשע נגד האנושות, שזה מה שהיא, והדבר היחיד שהיא תביא זה עוד טרור פלשתיני, כמו האסטרטגיה המבריקה של נתניהו לחזק את החמאס כדי להחליש את הרשות הפלשתינית וככה להוריד את העניין הפלשתיני מהשולחן.  הוא התגאה בזה שהוריד את העניין הפלשתיני מהשולחן. ודוקא אז התרחש הטבח. ממש כמו הסוס שהתרגל לעבוד בלי לאכול, ודוקא אז מת. גם פרופסור אחד מאחד הפאנלים אמר שאף אחד לא מדבר עכשיו על מדינה פלשתינית, שזה לגמרי לא נוכח. הוא לא שמע שצועקים בכל מקום from the river to the sea, Palestine will be free

הם לא רק רוצים מדינה פלשתינית. הם רוצים מדינה פלשתינית במקום ישראל.

כולם יודעים להגיד שמדינה פלשתינית זה מסוכן ושמסוכן לשחרר מחבלים. אף אחד לא אומר שכשמתעלמים מעם שלם, מקבלים טבח. אף אחד לא מתייחס לדברי החמאס שהסיבות שלהם לטבח היו להעלות מחדש את הבעיה הפלשתינית על השולחן ולמחות על ההתגרויות של בן-גביר בעליות להר הבית. עדיף להאשים את עסקת שליט וההתנתקות, שזה לא ממש מסביר למה לא הגנו על עוטף עזה, אם עסקת שליט וההתנתקות יצרו כזו סכנה. אף אחד לא מתייחס להצהרת סעודיה שלא תסכים ליחסים דיפלומטיים עם ישראל ללא הקמת מדינה פלשתינית. למה להקשיב למה שאנשים אומרים אם אפשר להקשיב רק לעצמך. נרקיסיסטים מקשיבים רק לעצמם. נתניהו נשאל אם הוא תומך בהמשך עסקת החטופים. הוא עונה תשובה טיפוסית: הוא רוצה להחזיר את כל החטופים, אבל הוא גם רוצה למוטט את שלטון החמאס. נתניהו תמיד רוצה גם וגם, שזה אומר לא זה ולא זה. הוא אומר לא חמאסטאן ולא פתחסטאן, שזה אומר רק חמאסטן. נתניהו תמיד כפסע מניצחון שזה לא לנצח לעולם במלחמה, אבל אולי לנצח בבחירות. בכל מקרה לשרוד בשלטון.

טראמפ מאד מרוצה מעצמו וגם נתניהו. עכשיו שניהם בשלטון וזה מה שחשוב, להיות בשלטון. עסקת החטופים כנראה תמשך עד סופה, הודות למרים אדלסון שלוחשת על אוזנו של טראמפ. זה מה שרוצים רוב יהודי ישראל ורוב יהודי אמריקה, ומכיוון שסמוטריץ' ובן-גביר מאד מתלהבים מרעיון הטרנספר של העזתים, יש לנתניהו ממשלה, והוא פחות מודאג מכך שלא הצליח לסכל את המשך העסקה, שלשם כך הוא נסע, כדי לסכל את העסקה ולשוב למלחמה ולשמור על הממשלה. החטופים כנראה ישוחררו, וגם החללים כנראה יוחזרו, אם כי עדיין קשה להאמין ולהירגע. סיפורי החוזרים מהשבי נוראים, כמעט כמו סדרת השבי של נתניהו והעוול שנעשה לטראמפ כשהוכרח להעביר את השלטון לביידן. שני נרקיסיסטים מקשיבים רק לעצמם. הטרנספר של שני מיליון עזתים לא יקרה, גם לא הנורמליזציה עם סעודיה, לא לפני שתקום ממשלה ישראלית שתכיר במדינה פלשתינית. עזה לא תיראה כמו הריוויירה הצרפתית. השיקום יהיה ארוך וצנוע. כנראה שיממנו אותו בעיקר הסעודים. הם יסייעו גם למצרים ולירדן שטראמפ ינסה להעניש, והם ישקיעו פחות בארצות הברית מכפי שהתכוונו. רומי גונן שחזרה מהשבי אחרי יותר משנה תעבור ניתוח מסובך ביד ואולי היד שלה תחזור לתפקד ואולי לא, כי השאירו אותה בעזה הרבה יותר מדי זמן, למרות שאם זה היה תלוי בביידן היא היתה משתחררת לפני יותר משנה ואולי היה אפשר להציל לה את היד. אבל נתניהו ציפצף על ביידן וסיכל כל ניסיון לעסקה, ורומי נשארה בשבי יותר משנה. בעולם שולטים הנרקיסיסטים, ובדיוק ככה זה נראה.

למרבה הצער נכשלנו

 

במוצאי שבת אני הולכת לעצרת להשבת החטופים כדי לצעוק שצריך להחזיר את כולם עכשיו, שזו בעיניי החשיבות של כל הפעילות להשבת החטופים: לשמור שהנושא לא יירד מסדר היום ולצעוק שישיבו אותם מיד, למול ממשלה שמעוניינת להמשיך את המלחמה עד סמוך למועד הבחירות הבאות כאסטרטגיה להישארות בשלטון, ולצורך זה מנעה עד כה עסקה להשבת החטופים. להרבה מהדברים שנאמרים בעצרות על ידי דוברים שונים, רובם בני משפחות החטופים, אני לא מסכימה, אבל לא ממש אכפת לי, כי חשוב לדעתי שיבואו מה שיותר אנשים לצעוק שיחזירו את כולם עכשיו, ולא כל כך חשוב מה בדיוק נאמר מעל הבמה. הדבר שהכי מפריע לי זה שהדוברים, ובמיוחד בני משפחות החטופים, מרגישים צורך להחמיא לקהל, להאדיר את תרומתו ולהודות לו. אתמול בעצרת זה בלט במיוחד: הדוברים אמרו שבזכותנו משפחות החטופים מחזיקות מעמד והרבו בהעתרת מחמאות ותודות על הקהל, והיתה דוברת שגם החמיאה לעצמה ולפעילותה למען החטופים, כאילו אנחנו הפעילים והמפגינים אחראים לכך שסופסוף נחתמה ויצאה לדרך עסקה להשבת החטופים שחיכינו לה מאז שהעסקה הקודמת קרסה. כל המחמאות האלה לקהל רק גורמות לי להרגיש לא נוח ואפילו משפילות מבחינה מסוימת, כאילו היינו ילדים קטנים שצריך לעודד להתנהגות טובה במחמאות, ואני אשה די זקנה ומבינה מדוע צריך להפגין גם בלי שמחמיאים לי. לפעמים זה אפילו מביך, שמדברים על זה שהלילות בירושלים נורא קרים ובכל זאת אנחנו יוצאים מהבית ובאים להפגין, כאילו רחוב עזה לא מלא באנשים שיצאו מהבית ויושבים בבתי הקפה והברים ברחוב עזה ותמיד אני רואה אותם בדרך לעצרת וחושבת למה הם לא באים להפגין. הם לא באים, ובשטח העצרת יש תמיד רווחים גדולים בין המפגינים ולא קשה לעבור ביניהם. ירושלים עיר ימנית וביביסטית, ואמנם יש בה מיעוט לא מבוטל של אנשים שמתנגדים לממשלה, אבל אלה שבאים להפגנות אינם יותר מכמה אלפים וגם זה כבר הרבה, ואלה שבאים, וספגו לא מעט קללות ונאצות מביביסטים, שאמנם התמעטו בשבועות האחרונים, באים כי חשוב להם להשפיע על דמותה של מדינת ישראל, כדי שתהיה מדינה שמציבה בראש מעייניה חיי אדם, ולא מדינה שמוכנה להקריב חיי אדם בהמוניהם כדי לגזול אדמה מפלשתינים ולהקים עליה התנחלויות. זה כמובן קו השבר הפוליטי בחברה הישראלית, ולכן השבת החטופים היא עניין פוליטי, כי היא איננה רק מאבק פרטי של משפחות החטופים ותומכיהן, אלא מאבק פוליטי של מחנה פוליטי ששואף לחיות במדינה שמוקירה חיי אדם ושומרת על זכויות אדם, ולא במדינה שמקריבה חיי אדם ומאיימת על מערכת המשפט ומנסה להרוס אותה, כדי שלא יהיה בה בית משפט עצמאי שמגן על זכויותיו של הציבור הפלשתיני ומונע נישול וגירוש פלשתינים כדי לגזול את אדמותיהם. אבל בדרך כלל הפעילים להשבת החטופים מעדיפים לומר שהשבת החטופים איננה עניין פוליטי אלא עניין אנושי. כמובן שזה עניין אנושי, אבל גם להעדיף אנושיות על הישרדות בשלטון או על התנחלות בעזה זו העדפה פוליטית, ולכן ככל שהשבת החטופים היא עניין של אנושיות, כך היא גם עניין פוליטי, שלמרבה הצער רוב הפעילים להשבת החטופים ממש מפחדים לומר את זה, למרות שהמתנגדים לשחרור חטופים לגמרי מזוהים פוליטית, ומתנגדים לשחרור חטופים מסיבות פוליטיות לגמרי: המשך המלחמה לצורך כיבוש עזה, גירוש תושביה והקמת התנחלויות ליהודים בלבד.

הייתי מאד רוצה שהפעילות של המתנדבים להשבת החטופים תביא להפסקת המלחמה ולעסקה להשבת חטופים כבר לפני שנה, אבל בכך נכשלנו. למרות פעילותנו המלחמה נמשכה ללא צורך וגרמה להרס והרג עצומים בעזה, ולמותם של מאות חיילים ועשרות חטופים שנחטפו חיים והיו צריכים לחזור חיים. זה לא אומר שעשינו משהו רע או שהפעילות שלנו היתה מיותרת, כי היה מאד חשוב להראות שיש בישראל ציבור גדול שתומך בהשבת החטופים מוקדם ככל האפשר כדי להציל את חייהם, והפעילות הזו נתנה תקוה לחטופים ששמעו עליה בעזה – ואנחנו כבר יודעים שהיו חטופים ששמעו על ההפגנות שקראו להשבתם ומצאו בכך נחמה ותקוה וכוח לסבול את יסוריהם. אבל לא צריך להגזים בהשפעתנו. למרבה הצער לא הצלחנו לגרום לממשלה להפסיק את המלחמה לפני שנה, שזה היה הזמן הנכון, שהיה מאפשר להחזיר את רוב החטופים בחיים, וחוסך הרבה שפיכות דמים וסבל. לא רק אנחנו לא הצלחנו, גם ג'ו ביידן, שהוא ושליחיו עמלו ללא הרף לסיים את המלחמה ולהשיב את החטופים, לא הצליחו לגרום לנתניהו לחתום על עסקה. דונלד טראמפ הצליח בכך, לא מפני שטרח הרבה, ולא מפני שהוא איש טוב, אלא דווקא מפני שהוא מנוול ונתניהו חושש ממנו, ולכן נכנע ללחץ מצד טראמפ לחתום על עסקה, ואם יקיים את העסקה על כל שלביה וישיב את כל החטןופים לישראל, את כל החטופים החיים וגם את גופות החללים, הוא יעשה זאת בלחצו של טראמפ, וזה עצוב, לא רק מפני שלישראל יש ראש ממשלה שלא אכפת לו מחיי אזרחיו. זה עצוב כי עשרות חטופים נהרגו ונרצחו בשנה שחלפה ואת זה אי אפשר כבר לתקן. בכל זאת הפריעה לי דוברת אחת שכל הזמן דיברה על "מתווה טראמפ", שלמעשה הוא מתווה שגיבשו ביידן ואנשיו עם המדינות המתווכות ולהם צריך להודות עליו. זה לא אומר שזה מתווה טוב. זה מתווה עם המון מוקשים ובעיות שמסכנים את יישומו, אבל כנראה שזה מה שאפשר היה להשיג.

בצורך של משפחות החטופים להלל את המפגינים למענם יש משהו עצוב: המחשבה שהשבת החטופים היא עניינם של בני משפחות החטופים, ומי שתומך בהם כביכול עושה עמם חסד, וזה לא המצב. כאמור המאבק להשבת החטופים הוא מאבק על אופיה ודמותה של מדינת ישראל, ולכן הוא עניינם של כל האזרחים, ומי שמצטרף אליו פועל קודם כל למען עצמו כאזרח שרוצה לחיות במדינה שמוקירה חיי אדם ולא מפקירה אותם, והכישלון לגרום לנתניהו לסיים את המלחמה בזמן סביר ולא למשוך אותה ללא צורך למטרות הישרדות פוליטית איננו רק כשלונם של המפגינים להשבת החטופים. זהו כשלונם של כל האזרחים.

 

 

עסקה בחסות טראמפ

 

ברור לי שהאנשים שתומכים בבן-גביר מאד שונים ממני, ושמאד קשה לי להבין אותם, ועדיין הייתי מופתעת מכך שבן-גביר מתגאה בכך שבמשך השנה האחרונה הכשיל כמה פעמים עסקאות לשחרור החטופים. במה בדיוק הוא מתגאה? שבגללו אנשים שממשלת ישראל הפקירה לטבח וחטיפה בידי החמאס ונחטפו חיים ויכלו לחזור חיים נרצחו בשבי? האם הוא מתגאה בכך שדמם של החטופים שנרצחו בשבי על ידיו? והאם זה לדעתו מה שאמור לחבב אותו על מצביעיו?

כמובן שההתפארות שלו חסרת שחר. ברור לי שמי שטרפד והכשיל את העסקאות עד כה הוא נתניהו, במחשבה שהמשך המלחמה יסייע לו לשרוד בשלטון, בניגוד לרצונו של רוב הציבור שיסיים את כהונתו האסונית והארוכה מנשוא, ושאילו רצה נתניהו בעסקה, היא היתה יוצאת לפועל מזמן, ומשיבה אלינו בחיים ובמצב בריאותי טוב בהרבה, הרבה יותר חטופים. נתניהו עצמו כידוע יצא מכליו, ראו פרשת פלדשטיין, לשכנע את הציבור הישראלי שהחמאס הוא זה שאשם בהכשלת העסקה, בסיועם של המפגינים והנאבקים להשבת החטופים, כי אין אצל נתניהו נבזות ללא הסתה נגד הקרבנות של מדיניותו והחלטותיו. נדמה לי שלמרות כישורי ההסתה המצטיינים של נתניהו, רוב הציבור לא האמין לו, והמשיך לחשוב שנתניהו הוא זה שמכשיל את העסקאות ומאריך את המלחמה כדי לשרוד בשלטון, ולא המפגינים להשבת החטופים אשמים בכך.

ובאותה מידה רוב הציבור משוכנע שהעסקה יוצאת עכשיו לפועל בגלל אימתו של נתניהו מפני טראמפ. לכל מנוול יש מנוול גדול ממנו שמטיל עליו אימה. ואני שמתעבת את טראמפ בכל לבי, מוצאת את עצמי מייחלת לכך שיצליח לאלץ את נתניהו להשיב אלינו את החטופים ששרדו את השבי המחריד, מתפללת שרבים מהם עדיין בחיים, אפילו מתפללת לכך שאנשים שכבר נחשבו למתים יתגלו כחיים, שזה יהיה בגדר נס, אבל אני מתפללת לנסים, ואפילו כשאומרים שהמחיר כבד אינני מרגישה שהמחיר כבד. שחרור המחבלים שרבים מהם כבר הזדקנו בבתי הסוהר איננו מפחיד אותי. חלקם יחזרו לטרור, אבל מנהיגי החמאס תמיד הצליחו לחולל טרור גם כשהיו בכלא, ובמקום כל אלה שנהרגים מתגייסים לחמאס רבים יותר מאלה שנהרגו, ולהתגונן מפני החמאס נצטרך גם בעתיד, והיינו עושים זאת טוב יותר לולא הפיץ נתניהו את הרעיון המטורף שצריך לטפח את החמאס כדי להחליש את הרשות הפלשתינית, ואת הרעיון המטורף לא פחות שאפשר לקנות את החמאס בכסף ושאם מעבירים לחמאס כספים החמאס מורתע ואין נשקפת ממנו סכנה. שוב ושוב כתבתי כאן על כך שלאחר כל תוקפנות כלפינו מצד החמאס נתניהו היטיב עם החמאס ופגע ברשות הפלשתינית שמשתפת פעולה עם ישראל. ביום ראשון התראיין לתכנית המצוינת של עמרי אסנהיים ורוני קובן מי שהיה ראש חטיבת המחקר באמ"ן עמית סער, שעזב את תפקידו בגלל מחלתו הקשה. הוא ניסה שוב ושוב להזהיר את נתניהו וגלנט מפני תוקפנות של אויבינו בגלל השקפתם שהמהפכה המשטרית החלישה מאד את ישראל והיא עומדת להתפורר כקורי עכביש כדברי נסראללה, אבל גם הוא חשב שהסכנה היא מהחיזבאללה ומאיראן ולא מהחמאס. גם הוא חשב שהחמאס מורתע, ואינני מתפלאת על כך, כי נתניהו מעולם לא איפשר לאנשים לאתגר את תפיסותיו שלו. אצל נתניהו כל מי שאיננו מתיישר עם דיעותיו הוא בוגד שצריך להכחיד, ולא אדם שמביע דעה מושכלת שאולי כדאי להביא אותה בחשבון. אין מודיעין יעיל בדיקטטורות, כי מודיעין יעיל מחייב פתיחות מחשבה ולגיטימציה לדעות אחרות, דבר שאיננו קיים בשלטונו הדכאני של נתניהו, שפיטר את גלנט קודם כל מפני שהתריע מפני סכנותיה הקשות של ההפיכה המשטרית, ואחר כך מפני שדרש לסיים את המלחמה ולהשיב את החטופים, ולגלנט הצטרפו בדרישה זו הרמטכ"ל וראש השב"כ שנתניהו עדיין מנסה לפטר וגם להאשים במחדליו ובכשלונותיו האיומים.

כל תככיו ותוקפנותו של נתניהו כלפי כל מי שלא התכופף בפניו מתפוגגים כעת למול פחדו מטראמפ, שמצליח להיות מגלומן עוד יותר מנתניהו, כוחני עוד יותר מנתניהו וגם אנוכי עוד יותר מנתניהו, ואם דוקא משום כך יצליח במה שכולנו נכשלנו בו עד כה, לגרום לנתניהו להשיב את החטופים, יבורך.

אילו הפסיקו את המלחמה

 

 

מאז הוצאת צווי המעצר של בית הדין בהאג נגד נתניהו וגלנט, דנים בתקשורת מה יכול היה למנוע את הוצאת הצווים – אולי הקמת וועדת חקירה ממלכתית, אולי יחס מכבד יותר מצד הממשלה כלפי מערכת המשפט והיועצים המשפטיים. כל אלה היו בוודאי צעדים רצויים ומועילים, שהיו שומרים על מעמדה של ישראל כדמוקרטיה, אבל למניעת הצווים היתה רק דרך אחת: הפסקת המלחמה בעזה כבר לפני חודשים, לאחר שבעצם רוב המטרות הצבאיות של המלחמה הושגו וחמאס הוחלש מאד, ובטרם התערערו יחסי ישראל עם מדינות אירופה, מדינות ערב המתונות ואפילו עם משטרו הדמוקרטי התומך של ביידן בארצות הברית, התערערות שהרסה כל אפשרות להחלפת שלטון חמאס בעזה בגורמים ערביים מתונים יותר, שבחודשים האחרונים התקרבו דווקא לאיראן ושיפרו את יחסיהם עמה, והתרחקו מאד מישראל, שלאחר הרג של למעלה מארבעים אלף עזתים והרס חסר הבחנה של מבנים בעזה, נתפסת, גם בעיני הערבים המתונים יותר, כאויבת מושבעת של האומה הערבית שאין מקום לקיים איתה יחסים קרובים. אין שקר גדול יותר מדברי נתניהו על שלום קרוב עם סעודיה, ובחירתו של טראמפ לנשיאות, שנתניהו ומחנהו תולים בה תקוות מפליגות, רובן בתחום הפנטסיה, לא תוכל לגבור על הזעם בקרב מדינות ערב על מה שנתפס כהשמדה של עזה מתוך נקמנות וכניסיון לכונן בה משטר כיבוש ולגרש את תושביה לצורך הקמת התנחלויות, שעל כך מכריזים השרים סמוטריץ' ובן-גביר במפורש, מבלי שנתניהו אוסר עליהם להתבטא באופן שכזה, מה שמתקבל בעולם כולו כהודאה בכך שאלו כוונות הממשלה, ומגביר את התחושה בעולם שיש לפעול בהקדם לסיכול כוונה ישראלית לגרש את תושבי עזה וליישב במקומם מתנחלים. גם הנשיא מקרון אמר, שגם בתגובה לטבח המחריד, עדיין ישראל לא יכולה להרוס את כל עזה, אזהרה ששיקפה את דעת רוב מדינות אירופה, ובממשלה התעלמו ממנה התעלמות מוחלטת.

למעשה היתה בקשת הצווים מצד התובע בבית הדין הפלילי, כארים חאן, כרטיס צהוב שממשלת ישראל התעלמה ממנו, ולכן הוצא לה כעת כרטיס אדום. ההתרברבות של נתניהו ושרי ממשלתו לאחר בחירתו החוזרת לנשיאות של טראמפ, נוסח דבריו של בצלאל סמוטריץ', ששנת 2025 תהא שנת החלת הריבונות הישראלית ביהודה ושומרון, זירזה לדעתי את הוצאת הצווים. מדינות העולם מצטערות על כך שלא עצרו מלכתחילה את ההתנחלות הישראלית הזוחלת ביהודה ושומרון מאז שנות השבעים, עד שהפכה לעובדה מבוססת בשטח, והן נחושות למנוע תהליך דומה בעזה. בעוד שהמתנחלים ואולי הממשלה כולה חושבים שניתן כיום לשחזר בעזה ואולי גם בלבנון את תהליך ההתנחלות ביהודה ושומרון, ללא השלכות מרחיקות לכת למעמדה הבינלאומי של ישראל, כפי שהיה בשנות הששים והשבעים, כאשר היתה לפלשתינים נוכחות דלה בשיח הבינלאומי, הרי שכיום גוררת הפגיעה הקשה מאד של ישראל בעזתים תגובות בלתי מתפשרות מצד מדינות העולם וגם מצד הציבור הרחב במדינות רבות, והעולם נחוש למנוע כיבוש ישראלי קבוע בעזה. כבר כעת מתבטא הדבר בעיכוב ומניעת משלוחי נשק לישראל, מעין אמברגו חלקי, מצד מדינות ידידותיות כגרמניה, בריטניה וצרפת, שחשובות מאד לישראל כספקיות נשק וכשותפות סחר, וכלל אין זה בטוח שממשל טראמפ ימלא את מה שאלה יחסירו, גם מפני שאין זה אפשרי, וגם מפני שבניגוד לאשליות של הימין המשיחי, טראמפ איננו מעוניין להכביד על האוצר האמריקני בהוצאות לתמיכה במדינות אחרות, גם אם הן ידידותיות לארצות הברית כישראל, ולעניות דעתי, למרות מינויו של האוונגליסט תומך ההתנחלויות מארק האקבי לשגרירו בישראל, טראמפ, שאיננו מוכן להתעמת עם פוטין על שלטון אוקראיני בקרים, וקורא לזלנסקי להכיר בשליטה הרוסית בקרים מאז 2014, לא יתעמת עם רוסיה וסין על החלת ריבונות ישראלית ביהודה ושומרון, קל וחומר בעזה ולבנון. למעשה הסיפוח של חלק מההתנחלויות שהציע טראמפ ב"תכנית המאה" שלו לפתרון הסכסוך הישראלי-פלשתיני, נועד לפצותם על הקמת מדינה פלשתינית שהיא חלק בלתי נפרד מתכנית זו, ורק נטייתם של המתנחלים – כמו גם של נתניהו – לבלבל בין משאלות לבם לבין המציאות – ראו ערך "החמאס מורתע" - מאפשרת להם לשגות באשליות עקב בחירתו של טראמפ.

כמובן שצעדים מסוג החלטתו של שר הביטחון החדש ישראל כץ לבטל הוצאת צווים מנהליים למתנחלים אלימים – מבלי לבטל הוצאת צווים כאלה נגד ערבים החשודים בטרור – רק מחמירה את מצבה הבינלאומי העגום של ישראל.  

אילו הפסיקה ממשלת ישראל את המלחמה לפני חודשים רבים, היו ניצלים חייהם של עשרות חטופים ושבויים ומאות חיילים שמתו מאז לחינם, כשהם חוזרים וסובבים בעזה, שבים שוב ושוב לג'בליה ולחאן יונס, ובכך גוזרים עוד ועוד מוות והרס על תושבי עזה ועל אנשינו יחד עמם. אילו הופסקה המלחמה היה נמנע חיסולם של חלק מבכירי חמאס וחיזבאללה, אבל היה נמנע גם הרבה מהרס ישובי הצפון ומותם של עשרות תושבים וחיילים מרקטות וכתב"מים, שגררו סבל אנושי עצום ונזקים כלכליים קשים לתושבי הצפון המפונים ושאינם מפונים. לכל דבר יש מחיר, ולהתמשכות המלחמה, גם אם הביאה להישגים מסוימים, יש מחירים כבדים במיוחד, שתושבי עזה ולבנון, אבל גם רבים מתושבי ישראל משלמים. כעת נגבה מחיר גם ממי שהוביל וממשיך להוביל את התמשכות המלחמה ללא צורך משיקולים זרים, והלוואי שהייתי מאמינה שהדבר יוריד את ממשלת ישראל האיומה מהעץ שטיפסה עליו, ויגרום לה להכיר במציאות הקשה שאליה דירדרה את ישראל ולשים סופסוף קץ למלחמה, ולהציל את מי ואת מה שעדיין ניתן להציל. לצערי נראה שממשלת ישראל ממשיכה בסורה.