שקר ההתנחלויות המגינות

 

מכל השקרים ותעמולת הכזב שאנו נאלצים לשמוע השכם והערב, המקומם ביותר הוא השקר שההתנחלויות מגינות על הישובים במרכז הארץ, ושללא ההתנחלויות היו ישובי מרכז הארץ חשופים למתקפה דמויית השביעי באוקטובר. זה איננו רק שקר על ההתנחלויות – זה בראש וראשונה שקר על מחדל השביעי באוקטובר, שסיבתו העיקרית היא דילול כוחות הצבא בעוטף עזה והעברתם ליהודה ושומרון, כדי להגן על ההתנחלויות והמאחזים, כולל עשרות החוות הלא-חוקיות שהקימו בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק ביהודה ושומרון כדי להתעמר בפלשתינים, לגרשם ולגזול את אדמתם.

לאחר טבח החמאס מיהרה אורית סטרוק להסביר שהסיבה לטבח היא הסכמי אוסלו וההתנתקות – היא לא נזקקה כמובן לוועדת חקירה כדי להציע את ההסבר הזדוני הזה, שכמובן פוטר את האחראים האמיתיים לטבח מאחריותם. מתנחלים כמו נדב העצני אף טענו שהדיווח על העברת גדודים מעוטף עזה ליהודה ושומרון הוא עלילת דם. אך, כפי שסיפר כתב "כאן" רועי שרון, לאחר שדיווח שלא היתה העברה כזו, הוא החל לקבל טלפונים מחיילים שסיפרו לו כיצד הועברו זמן קצר לפני הטבח מעוטף עזה ליהודה ושומרון. למעשה הופקרו ישובי עוטף עזה ללא הגנה, ומה שבלתי ניתן להבנה עד היום, ולא במקרה מונעת קואליציית הטבח את חקירת הדבר, כיצד במשך שעות, גם לאחר שהחלה להתברר תמונת פלישת החמאס לעוטף עזה, עדיין הצבא לא הגיע להציל את הישובים, ובמקרה של קיבוץ בארי, אין שום הסבר לכך שיחידות צבא נערכו מחוץ לקיבוץ ולא נכנסו אליו, כפי שדיווחו חברי קיבוץ ואחרים שהגיעו לסייע באופן לא מאורגן. לא במקרה נלחמת הקואליציה למנוע כל וועדת חקירה, ומנצלת את העדר החקירה כדי להפיץ את שקריה ולהציג את המתנחלים כמציליה וגואליה של עוטף עזה, בזמן שבפועל היתה עוצמתם הפוליטית היתרה של המתנחלים, שהתבטאה בהפיכת צה"ל למשמר הפרטי שלהם, הסר לא פעם לפקודתם, אסונה של עוטף עזה, ואסונה של מדינת ישראל כולה.

לא במקרה נבחרו רק מתנחלים למקומות הנחשבים ריאליים בציונות הדתית. אם בעבר כיהנו בציונות הדתית נציגים מכל מדינת ישראל, ופעלו בממשלה בעיקר בתחום החינוך, היום הימין הדתי מייצג אך ורק התנחלות לאומנית, גזענית ונפשעת, שעוסקת אך ורק בניסיונות לגרש את האוכלוסיה הפלשתינית מיהודה ושומרון באמצעות הקמת ישובי-דמה של קראוונים בודדים, שמטרתם היחידה היא להתעמר בפלשתינים ולגזול את אדמתם, מבלי לבחול באלימות נגד פלשתינים ואפילו ברצח. המתנחלים המאורגנים היטב קנו לעצמם השפעה גדולה גם על הרכב הליכוד, וגם השרים שאינם מתנחלים מחלים את פניהם.

בעוד שאנשי הליכוד ותומכיהם בערוץ 14 מסיתים הסתה חסרת מעצורים נגד ערוץ 12, מקדיש ערוץ 12 כמה שעות בשבוע לתכניתם של יאיר שרקי ואברי גלעד, שמהללת את התנהגותו הנפשעת של איתמר בן-גביר בבתי הסוהר, מעודדת התעללות באסירים, מתמוגגת מעונש המוות, ומציגה את הדעות הלאומניות ביותר כקונסנזוס, מפיהם של שרה העצני-כהן, מוריה קור וחגי סגל, וכמובן מפי צמד המנחים עצמם. אמנם מזמינים מדי פעם לפאנל כעלי תאנה את כתב הארץ ג'וש בריינר, את הח"כ לשעבר ממפלגת העבודה איתן כבל, והשבוע אפילו ראיתי בפאנל את יריב אופנהיימר מ"שלום עכשיו", אבל מה שמנורמל ומוצג כקונסנזוס הוא הלאומנות הקיצונית ביותר. שרה העצני-כהן מקפידה להלל ולפאר את בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק, שלדבריה הם האנשים שהיא הכי בוטחת בהם. השבוע היא הסבירה שהמתנחלים ש"יצאו לטיול" בכפר הפלשתיני תל הם מטיילים תמימים שהותקפו, ולטעון שהם חיפשו חיכוך עם הפלשתינים זו האשמת הקורבן, שהרי מתנחלים מגיעים לכפרים פלשתינים רק מתוך כוונות טובות לטייל ולהכיר את הארץ, בלי שום כוונות זדון. וחגי סגל שטח לפני הצופים בנאום ארוך את שבחן של ההתנחלויות, שבלעדיהן היו ישובי מרכז הארץ מותקפים כמו ישובי עוטף עזה בשביעי באוקטובר, וכך צד שתי ציפורים במכה אחת, כאשר גם הציג את ההתנחלויות כמגינות על מרכז הארץ, וגם סילף את האמת על השביעי באוקטובר, שהוא תוצאה ישירה מהפקרת העוטף לטובת ההתנחלויות, המאחזים ושאר התיישבות השקר שהוקמה ביהודה ושומרון במיוחד על ידי סמוטריץ' וסטרוק לצורך גירוש הפלשתינים. השבוע גם הודיע סמוטריץ' שהוא איננו מוצא שום פסול במעשיו ואיננו מתחרט על דבר, ואיש לא שאל אותו האם איננו מתחרט שבתור שר במשרד הביטחון לא דאג להציב כוחות צבא שיוכלו להגן על ישובי עוטף עזה, במקום להותיר אותם מופקרים לחמאס, בעודו דואג אך ורק להקמת חוות מדומות ביהודה ושומרון. אולי כדאי שאנשי ערוץ 12, לצד מחאתם המוצדקת וההכרחית כנגד ההסתה נגדם, ייתנו את דעתם גם לתכנים שהם נותנים להם במה, ולו גם אחרי חצות.

 

 

ההתפארות של בצלאל סמוטריץ'

 

ההתפארות השקרית והמקוממת של בצלאל סמוטריץ', כביכול הוא אחראי להשבת החטופים, קוממה רבים, ורבים גם הזכירו את המניע הפוליטי של בנימין נתניהו למנוע עסקה כוללת להשבת החטופים כדי להמשיך את המלחמה, בהנחה שמצב מלחמה מתמשך יסייע להישארותו בשלטון. אבל נדמה היה לי שנמנעים מלהזכיר את המניעים של סמוטריץ' עצמו להפקרת החטופים, וחשוב להזכיר אותם, כי הם חלק בלתי נפרד מהאידיאולוגיה שהוא ואנשי מפלגתו מקדמים.

טענתו של סמוטריץ' שהשבת החטופים איננה המטרה החשובה ביותר, והתנגדותו לעסקאות, נעשו מתוך הזיית גירוש תושבי עזה והתנחלות באדמתם, הזיה שחלקו בצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק, איתמר בן-גביר, יצחק גולדקנופף, דניאלה וייס, וגם חברי ליכוד כמו גילה גמליאל, שהתפארה בתכנית הטרנספר שלה, שלכאורה תאמה את תכניתו של טראמפ להעברת תושביה של עזה למקום אחר והפיכת עזה לסוג של לאס-וגאס, תכנית שננטשה במהרה כמו התבטאויות הזויות אחרות של דונלד טראמפ, שכל אדם שפוי הבין, שגם אם מתעלמים משאלות מוסריות ומשפטיות, אין לתכניות אלו שום היתכנות מעשית.

כאשר אפשר היה לקיים עסקה כוללת להשבת החטופים וסיום המלחמה בעזה, דנו סמוטריץ' וסטרוק כמה מתושבי עזה יוכלו לגרש בכל יום, איתמר בן-גביר הבטיח לבנות לשוטרי משטרת ישראל שכונה בעזה, יצחק גולדקנופף הזה על בניית שיכונים לחרדים בעזה המפונה, ודניאלה וייס התרוצצה בעזה – מקום שאזרחים שפויים אינם מורשים, ומן הסתם גם לא מעוניינים במיוחד, להסתובב בו, וכבר הכינה תכנית להקמת התנחלויות מצפון עזה ועד דרומה.

כמובן הם לא התכוונו לבצע הכל לבדם. הם היו משוכנעים שטראמפ וכל העוצמה האמריקנית יעמדו לצדם, והם בהחלט ראו בצה"ל קבלן ביצוע לגירוש הנפשע, שהוא פשע מלחמה ופשע נגד האנושות, אבל מבחינת הוזי ההתנחלות בעזה, אין לדברים אלה כל חשיבות: אנשים שאינם מייחסים שום חשיבות לחיי אדם, לזכויות אדם, לחוק ומשפט, לסבל אנושי, אינם מייחסים גם שום חשיבות לדעתו של הציבור הישראלי על תכניותיהם. מבחינתם הם שליחיו של האל, ושאר בני האדם צריכים לעמוד לשירותם, גם כאשר מדובר בביצוע הפשעים החמורים ביותר. זה לא שהם אינם מכינים את הקרקע: כבר שנים מסבירים בימין שלא צריך להיות כל כך נגד הנאצים. נתניהו טען כידוע שהיטלר בכלל לא רצה להרוג יהודים, אלא המופתי נתן לו את הרעיון, והקנצלרית באותם ימים אנגלה מרקל נאלצה ללמד אותו היסטוריה ולהסביר לו שהיטלר דווקא רצה מאד להרוג יהודים, וגם די הצליח בכך. לאחרונה הורה ראש השב"כ דוד זיני להפסיק את נסיעות אנשי השב"כ לאושוויץ. רק זה חסר לימין ההזוי: שאנשים יגיעו למסקנה שגירוש ורצח הם פשעים נוראים נגד האנושות. הם עוד עלולים לסרב לתת יד לביצועם, ולהחמיץ את חזונם הדגול של הזויי הקואליציה.

טראמפ, שבניגוד לסמוטריץ' מדבר אנגלית, למזלו זו שפת אמו, והוא גם מדבר עם אנשים שאינם גרים בהתנחלויות, ואפילו אינם בני עמו, חלקם אפילו ערבים, או תורכים, או סינים, הבין די מהר שהדיבורים על גירוש תושבי עזה מקוממים חלק נכבד מהאנושות, ועדיף לחדול מהם, אם הוא רוצה להמשיך ביחסי מסחר תקינים עם מדינות הנפט העשירות, וגם עם החותן הלבנוני שלו, שגייס עבורו לא מעט מצביעים. באוקטובר 2025, לאחר שנתיים שבהם ישראל נלחמה בעזה, החליט טראמפ שמספיק ודי, ואילץ את נתניהו להסכים לסיום המלחמה, ואת חמאס להחזיר את כל החטופים, או ליתר דיוק את אלה מהם שנותרו בחיים ולא נרצחו בשנתיים שבהן הופקרו על ידי הממשלה, בעוד סמוטריץ' וחבריו הוזים על גירוש העזתים והתנחלויות בעזה.

לא היה קשה לחוש כיצד אותם ביביסטים פשיסטים מיהרו לשכוח את הימים הארוכים והמענים שבהם הכפישו את החטופים, את משפחותיהם ואת תומכיהם, והאשימו אותם בבגידה, בשיתוף פעולה עם חמאס ובמה לא. כעת אומצה אופנה חדשה: נתניהו ושריו, ובפרט אלה שמנעו עסקאות והביאו למותם של עשרות חטופים בשבי, החלו להסביר שבכלל רק בזכותם החטופים השתחררו, ועל שיבתם של החטופים, ארבעים וששה מתוכם בארונות, מגיעות לנתניהו ולממשלתו מחיאות כפיים אדירות, שהרי אין שום הבדל בין מי שמחזיר חטופים חיים למי שמחזיר אותם בארונות. נתניהו מתגאה שהחזיר את כולם, ארבעים וששה במצב גופה, סמוטריץ' מסביר שבזכותו הם חזרו, אברי גלעד שכח את הימים שבהם המליץ לחטופים למות בשקט בשבי, ואפילו עמית סגל שכח להסביר שהמאבק להשבת החטופים נבע רק מרצון להפיל את נתניהו.

כי אם כבר חלום גירוש העזתים וההתנחלות בעזה גווע, או ליתר דיוק התפוגג, וחלום טראמפ כפטרון המתנחלים התגלה כהזיה, כפי שהיה כל העת, וממשלת נתניהו התגלתה כפי שהינה: גם הזויה, גם מרושעת וחסרת אנושיות, שלא לומר נפשעת, וגם מטפחת חלומות שוא מנותקים מהמציאות, מדוע לא למהר ולאמץ את ההישג שהביאו אחרים, בתקוה שכולם ישכחו שכל הזמן פעלתם נגד, ואם לא הצלחתם להגשים את חלומכם, לפחות תקחו חלק במה שכן קרה במציאות?

אלא שיש בעיה אחת: הזיכרון. דחיית העסקאות ותוצאותיה הנוראות חרותות לא רק בזכרונם של הנפגעים הרבים, אלא צרובות בבשרם של מי שאיבדו את קרוביהם וחבריהם, או היו עדים לענותם וסבלם, או חוו את ההכפשות, ההתנכלויות, היריקות והעלבונות מצד מעריצי נתניהו, שבעודם מאיימים ויורקים על הנאבקים להשבת החטופים, הקפידו לזעוק "רק ביבי", או "ביבי המלך", למען ידעו הכל שלוחיו של מי הם. לו רק היה אפשר למחוק את הזיכרון הזה מלבבות האנשים.

אבל הזיכרון הוא עקשן, וגם האמת.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                             

עמנואל סיון ז"ל והעיקרון החנוך לוויני

 לבתי שרון

לפני יומיים חל יום הולדתה של בתי הבכורה שרון. יום קודם לכן היא ובנה בן החמש שבו לביתם לאחר ששהו אצלי כמה ימים, והרביתי להרהר בזיקנה שמדלדלת את כוחותי ובעייפות שקופצת עלי בסופה של חופשת הקיץ. החודש הלך לעולמו עמנואל סיון, שאצלו למדתי בשנת חייה הראשונה של בתי. בהספד שמקדיש לו ישראל גרשוני במוסף תרבות וספרות של "הארץ" השבוע (30.8.24), הוא מספר כיצד הזהירו אותו מפני אופיו הקשה של סיון, אזהרה שהתבדתה במהרה. נזכרתי שגם אותי הזהירו אזהרה דומה שלא שעיתי לה, לשמחתי, וכבר אינני זוכרת מה גרם לי לגשת אליו, לא בלי תחושת מצוקה, ולספר לו על קשיי כאם לתינוקת שאך נולדה. הוא היה חביב ומתחשב וג'נטלמן מושלם במנהגו, ותמיד זכרתי לו זאת לטובה.

הסמינר שבו בחרתי ללמוד אצלו היה יוצא דופן בלימודי ההיסטוריה שלי, שהתמקדו תחילה באיטליה וצרפת בימי הביניים, וגלשו עם הזמן לקיסרות ההבסבורגית של העת החדשה המוקדמת, הקיסרות שממנה הגיעו סבי וסבתי. הסמינר ששמעתי אצל עמנואל סיון עסק בכיבוש הצרפתי של אלג'יריה, וכמו רבים ממחקריו של סיון, הוא הצטיין בהיבטים התרבותיים והסוציולוגים של הכיבוש. בין העניינים הזכורים לי ביותר שעסק בהם היתה הגירתם לאלג'יריה של בני המעמד הנמוך בצרפת, מאחר שהארץ הכבושה העניקה להם הזדמנויות שלא היו להם בארץ מוצאם. באלג'יריה יכלו לעלות לגדולה ולהטיל את מרותם על האוכלוסיה הילידית, ולהפעיל את מה שסיון כינה "העיקרון החנוך לוויני", שאומר שכל אחד צריך מישהו לירוק עליו. לבני המעמד הנמוך הצרפתי, שבצרפת הם היו אלה שירקו עליהם, נפתחה הזדמנות פז באלג'יריה הכבושה להפוך לאלה שיורקים על אחרים.   

מכל הדברים שלמדתי מסיוון על הכיבוש הצרפתי בצפון אפריקה, "העיקרון החנוך לוויני" של הכיבוש הוא מה שנחרת בי יותר מכל מאפיין אחר. זה לא היה רק דיון בסוציולוגיה של הכיבוש. זה היה דיון במהותו של האופי האנושי ואופן השתלבותו בהיסטוריה. עמנואל סיון ייזכר בוודאי בעיקר במחקריו על ההיסטוריוגרפיה הערבית ועל הקנאות הפונדמנטליסטית באיסלם, אבל אני אזכור אותו בזכות האופן הזה, שבו תיאר בחריפות  וללא כחל ושרק את מקומו של הרוע האנושי בהיסטוריה ובפרקטיקה של הכיבוש.

זו היתה שנת הלימודים 1978/9, והשפעתו של גוש אמונים כבר החלה להיות מורגשת. ההתנחלויות בגדה נכנסו לחיינו, לא בלי אלימות, וחילחלה ההבנה שמה שהתרחש לאחר מבצע סיני, כלומר השבת סיני הכבושה למצרים לאחר מספר חודשים, לא יתרחש כעת בשטחים שנכבשו במלחמת ששת הימים. אלה הוגדרו כעת כ"שטחים משוחררים" ולא כשטחים כבושים, והמפלגה הדתית לאומית, שמנהיגיה הצטיינו עד כה במתינותם ובהתנגדותם למיליטריזם, הפכה למפלגתו של גוש אמונים ולראש החץ של תנועת ההתנחלות. דברים אלה עמדו בוודאי ברקע בחירתי בסמינר של סיון על הכיבוש הצרפתי באלג'יריה, ועל המתיישבים הצרפתים באלג'יריה, שלימים כונו "הרגליים השחורות" על שום מגפיהם, שרמסו לא רק את אדמת אפריקה, אלא גם את תושביה, וכבר אז היו מי שראו בגוש אמונים את יורשיהם של שחורי הרגליים.

"העיקרון החנוך לוויני" שהגדיר סיון בהקשרו של הכיבוש הצרפתי באלג'יריה הוא זה שחיבר עבורי בין הפרט והכלל, בין האידיאולוגיה של ארץ ישראל השלמה שהלכה והתבססה לבין הרוע האנושי שפעל בשירותה, ודחף בהכרח לתפיסה של עליונותם של המתנחלים היהודים על התושבים הערבים ביהודה ושומרון ובחבלי הארץ הכבושים האחרים. כבר בשלבים הראשונים של ההתנחלות ביהודה ושומרון אפשר היה להבחין בהתנשאותם של אנשי גוש אמונים הן על תושבי הארץ הערבים והן על הציבור הישראלי שלא התפעל מגוש אמונים, ובחלקו אף ראה בו כבר אז סכנה גדולה לעתיד ישראל.

"העיקרון החנוך לוויני" הוא זה שהוביל את הציונות הדתית לאובדן צלם אנוש, להידרדרות המוסרית מגזל אדמות פלשתיניות לפרעות בפלשתינים ועד כדי רצח בדם קר של פלשתינים כמו רצח משפחת דוואבשה בדומא בשנתם. האידיאולוגיה של גוש אמונים הולידה את רצח יצחק רבין ואת רצח הפלשתינים בידי מתנחלים שלעתים עושים שימוש במדי צה"ל. את יוסף בורג וזרח ורהפטיג החליפו זבולון המר וחנן פורת, והם עצמם הוחלפו בבצלאל סמוטריץ' ואיתמר בן-גביר, אנשי "לשרוף את חווארה" ו"להראות מי בעל הבית". סמוטריץ' ובן-גביר ואנשיהם בולטים בבורותם ונבערותם כמו גם ברשעותם האינסופית הן כלפי ערבים והן כלפי מתנגדיהם היהודים, שעל דמם השפוך בעוטף עזה הם רוקדים כעת. הביטוי השליט בהתבטאויותיו של בן-גביר הוא כאמור "להראות מי בעל הבית" בהפעלת אלימות. העיקרון החנוך לוויני הגיע בכך לשיא אכזריותו ומימושו של הרוע האנושי ככלי לעיצוב ההיסטוריה. האידיאולוגיה הפכה מגורם מעצב לגורם מעוצב בשירות העליונות היהודית והרשעות האנושית: האיסור ההלכתי המסורתי לעלות להר הבית, כדי שלא לדרוך חלילה בקודש הקודשים שמאז חרב המקדש מקומו איננו ידוע, הוחלף במצווה לעלות להר הבית בכל מחיר שלא נודעה כמותה בעבר. הדת הפכה למכשיר בשירות הלאומנות. דיכוי וגירוש הנכבשים הערבים הפך למטרה בפני עצמה, ויישוב הארץ הפך ממטרה לאמצעי בשירות דיכוי והשפלת הערבים.

ובעצם הימים הרעים האלה שבהם חוגג "העיקרון החנוך לוויני" את נצחונו, הלך מורי עמנואל סיון לעולמו.   

תן וקח על חשבוננו

 

רבים התפלאו לראות את שר השיכון יצחק גולדקנופף בכנס לעידוד התיישבות בעזה, לצדם של איתמר בן-גביר ובצלאל סמוטריץ', מבטיח לבנות שיכונים בעזה "כדי לצרוב את תודעת האויב" ו"לתקן את העוול ההיסטורי של הגירוש מגוש קטיף". מעולם לא שמענו קודם לכן שהשר גולדקנופף מזועזע כל כך מ"הגירוש" מגוש קטיף, והצירוף הזה, "לצרוב את תודעת האויב", איכשהו לא נשמע כמטבע לשון חרדי, שיושב בפיו של שר חרדי ובראש וראשונה חסיד גור נאמן. היו מי שפירשו שחסידות גור היא ימנית יותר מחרדים אשכנזים אחרים, ועדיין משהו לא הסתדר בהופעתו של גולדקנופף כחייל של הלאומנות המתנחלית.

אבל הבוקר פתר לי "דה מארקר" את החידה. בכתבתו של הדר חורש נאמר שבעוד שכמעט כל משרדי הממשלה נאלצים לקצץ בתקציביהם כדי לממן את המלחמה, משרד השיכון של גולדקנופף הצליח דווקא להגדיל את תקציבו בלמעלה ממיליארד שקל, שהוקצו לסבסוד דירות בפריפריה: עשרת אלפים דירות במחיר מציאה של כ-800 אלף ₪ לדירה. התכנית התקבלה בטענה שהיא תסייע למשפחות ממעמד הביניים, אך הדירות רחוקות ממרכזי תעסוקה, ולכן ייהנו מהן בעיקר חרדים. הכתבה מציינת שכך קרה גם עם תכניות מסובסדות קודמות לעידוד קניית דירות בפריפריה -שהסובסידיה היטיבה בעיקר עם חרדים.

ובכן גולדקנופף לא בא לרקד בכנס החזרה לעזה כדי למחות נגד ההתנתקות ולעודד חרדים לעבור לגור בעזה. הוא בסך הכל עשה טובה לחבר סמוטריץ', והחבר סמוטריץ', שכנראה גם כתב לגולדקנופף את הטקסט שהאחרון דיקלם, ונשמע כה מוזר בפיו של שר חרדי, גמל לו יפה בהגדלת תקציב משרדו בלמעלה ממיליארד שקל נוספים, בזמן שכל תקציבי המשרדים האחרים מקוצצים קשות. כך מנצל סמוטריץ' את המשרה שנתן לו נתניהו: אם ברצונכם לקבל תוספת תקציב, עיזרו לי להפיץ את מסר החזרה לעזה, הביעו זעזוע ממראות "הגירוש", כלומר ההתנתקות, והאשימו את ההתנתקות בטבח שמחת-תורה, שהרי מאז 2005 ועד היום לא היתה ממשלה בישראל שמוטל היה עליה להגן על עוטף עזה. רק אריאל שרון אשם, וכמובן גם השמאל ובג"ץ, ושמעון פרס ויצחק רבין שחתמו על הסכמי אוסלו, ורק נתניהו נתניהו נתניהו לא אחראי לדבר ואיננו אשם בדבר.

וגולדקנופף, מה הוא לא יעשה כדי לקושש עוד מיליארד שקל לסבסוד דירות שמיועדות בעיקר לחרדים. הוא יגנה את "הגירוש" וידבר בשבחה של החזרה לעזה, שלא ילדיו ולא נכדיו יצאו להילחם ואפילו למות כדי לממש מטרה הזויה כזו, להתיישב בלב אוכלוסיה ערבית דתית וקיצונית במיוחד. לאחר טבח שמחת תורה מתקשים רבים מהמפונים לשוב לביתם ולישוביהם, בגלל קרבתו של החמאס. אבל המתנחלים משוכנעים, שבעקבות הטבח להוטים הישראלים לגור דווקא בלב האוכלוסיה העזתית, כאשר רבים תוהים כיצד אפשר לקומם ולשקם את ישובי העוטף ההרוסים, כיצד יסכימו משפחות עם ילדים לשוב ולהתגורר בקיבוצים, במושבים ובעיירות שחוו כזה אסון, וזעקו לשווא לצבא ולממשלה שיבואו להצילם ממוות.

כמה נוח לעשות עסקים עם פוליטיקאים חרדים, שרק שלושה עקרונות יש להם. האחד: לסחוט כסף מאוצר המדינה, השני להימנע משירות בצבא ולהתעקש שאחרים יקריבו את חייהם למענם, והשלישי לדכא נשים ככל האפשר. עם שלושת העקרונות האלה נתניהו מקפיד לאמצם ללבו ולשמר את נאמנותם, כי היכן עוד ימצא שותפים כאלה שאין להם שום עיקרון מלבד להיטיב עם עצמם על חשבון זולתם. זה נתניהו ואלה שותפיו, ולא לחינם הלך זרזיר אצל עורב אלא מפני שהוא בן מינו.

     

הסיפור של מקור ראשון

 

העיתון "מקור ראשון" קרא לעצירת הרפורמה המשפטית ולפיוס, וזה היה הסיפור שסיפר לקוראיו כרקע לקריאה: היה היו שתי קבוצות. פעם הקבוצה האחת סבלה מאד, והקבוצה השנייה היתה אדישה לסבלה. עכשיו הקבוצה השנייה סובלת מאד, והקבוצה הראשונה אדישה לסבלה. זה לא בסדר, כל קבוצה צריכה להיות רגישה לסבל של זולתה ולגלות כלפיה רגישות.

כי הרי אין כמו מצוקת הציבור החוזה בהרס שלטון החוק והדמוקרטיה בידי ממשלת הפושעים והגזענים כדי לנסות לקדם את מיתוס ההתנתקות בגרסת המתנחלים. הזדמנות פז להאשים את השמאל ואת בית המשפט העליון במדיניות שהנהיג אריאל שרון ושר האוצר שלו נתניהו, ולקדם את האינטרס הפוליטי מאחורי המיתוס.

אין ספק שמתנחלי גוש קטיף ושאר ההתנחלויות המפונות, כמו מתנחלי סיני קודם לכן, שהקימו את ישוביהם בתמיכת הממשלה, והשקיעו בהם את מיטב שנות חייהם, קבלו מכה קשה ועברו משבר קשה כשראו את מפעל חייהם נחרב. אבל אין זה נכון שתומכי ההתנתקות היו אדישים לסבלם, וגם בג"ץ לא היה אדיש אליו. אני זוכרת היטב כיצד יוסי ביילין, באותם ימים מנהיג מר"צ, התרוצץ וניסה לסייע בכל כוחו למפונים, למרות שהתנגד להתנתקות, בשל היותה צעד חד-צדדי, וסבר שיש לסגת מעזה במסגרת הסכם עם הפלשתינים ולא בצעד חד-צדדי. ואילו בג"ץ הגדיל בצורה משמעותית את הפיצויים ששולמו למפונים, שחלקם היו אנשים מבוגרים שהשקיעו את כל חייהם בהתנחלויות שפונו. לא שמחה לאיד ולא אדישות הניעו את תומכי ההתנתקות, אלא ההכרה בכך שעזה איננה מקום מגורים ראוי ליהודים, בגלל האוכלוסיה העוינת והפיגועים הקשים שהתרחשו בה במשך השנים, מאז רצח ילדי משפחת ארויו במושב האחורי של מכונית הוריהם בינואר 1971 ועד רצח טלי חטואל וארבע בנותיה בחודש השמיני להריונה בציר כיסופים במאי 2004, שהם רק שניים מפיגועים רבים וקשים שבהם נהרגו חיילים ואזרחים ולא מעט ילדים. האשמת השמאל ובג"ץ בהתנתקות היא גם שקר, גם רשעות וגם כפיות טובה. ברור שלמתנחלים שכל מפעלם התבסס על האמונה שתפיסת אדמות פלשתינים בכוח הזרוע, הקמת ישובים עליהם בכוח הזרוע והתעללות בתושבים הפלשתינים בתקוה לגרשם מארצם יביאו להשתלטות מוחלטת על הפלשתינים לנצח, קשה להכיל את ההתנתקות, שהראתה שאפשר גם לפנות ולהרוס התנחלויות, והם מעוניינים להציג את ההתנתקות כעוול נורא שנעשה להם ואפילו כסוג של שואה, בתקוה למנוע פינוי התנחלויות בעתיד, אבל לציבור שמעוניין במדינה דמוקרטית שחיה בשלום עם שכנותיה ולא בגזל מפלשתינים, אין שום סיבה לאמץ את הסיפור המתנחלי, אפילו לא תמורת עצירת ההפיכה המשטרית. בהפיכה המשטרית יש להיאבק ללא פשרות ומבלי להיכנע לתעמולת המתנחלים שחזונם הוא גזענות חסרת מעצורים ומלחמה מתמדת עם שכנינו. אין כמו ניסיון ההפיכה המשטרית כדי להבהיר כמה חשוב לייבש את הביצה שבה צמחו בצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק, איתמר בן-גביר וחנמאל דורפמן, וכבר לפני שנים המחתרת היהודית, וכן, גם רצח רבין, אירוע שהמתנחלים אינם נוהגים לכלול בסיפורים המעצבים שלהם.

והרי את מה שאנו חווים בימים אלה אפשר לספר גם באופן אחר, וזה יהיה סיפור הרבה יותר אמיתי:

פעם היה ראש ממשלה בישראל בשם יצחק רבין, שרצה לקדם הסכמי שלום עם הפלשתינים ועם ירדן, הסכמים שכללו החזרת שטחים כבושים בידי ישראל לשלטון פלשתיני. אבל המתנחלים שהעדיפו את קידום ההתנחלות על פני שלום הוציאו מקרבם את יגאל עמיר ושותפיו, שזממו והוציאו לפועל את רצח רבין. רצח רבין התרחש על רקע הסתה נוראה נגדו, שכללה הפגנה עם ארון מתים שעליו הכתובת "רבין" שבראשה צעד נתניהו, הצגת רבין בהפגנות אחרות במדי אס-אס או בכאפייה, ושבירת הסמל של מכוניתו והנפתו בידי הכהניסט הטרוריסט איתמר בן-גביר, שהכריז שכמו שהם הגיעו לסמל הם יגיעו לרבין, שאכן נרצח ב-4 בנובמבר 1995.  בעקבות רצח רבין עלה לשלטון בנימין נתניהו ומאז הוא שולט בישראל לסירוגין ושלטונו צבר עוצמה רבה שהוא מתאמץ להפוך לשלטון דיקטטורי מוחלט ללא ביקורת משפטית וללא ציות לשלטון החוק. את הכהניסט הטרוריסט איתמר בן-גביר מינה בנימין נתניהו לשר המשטרה בממשלתו הששית עם סמכויות מיוחדות, והעניק לו יד חופשית לנהוג באלימות כלפי המפגינים נגד ממשלתם הגזענית והדיקטטורית. למרות אלימות המשטרה, המחאה נמשכת, ובסופו של דבר היא תנצח.

 

לא למכירה

כבר מזמן לא קרה לי שקראתי מאמר שלם של גדעון לוי מההתחלה עד הסוף וגם הזדהיתי, כמו המאמר שלו "טהרני השמאל". גם לי כל כך נמאס לשמוע את כל העצות איך השמאל צריך להתנהג ולדבר כדי לפתות מצביעים, שאף פעם לא שואלות את השאלה הפשוטה: במה השמאל מאמין בכלל? במה הוא מאמין ולאן הוא חותר? ולמה הוא חושב שהמצביעים מטומטמים ויצביעו לו אם הוא ינסה לעבוד עליהם שהוא לא מה שהם חושבים? כל כך נמאס לי מכל העצות מה השמאל צריך לעשות כדי להיבחר, שתמיד רוחשות כל כך הרבה בוז למצביעים הפוטנציאלים, שאי אפשר לדמיין  איך מישהו ירצה בכלל להצביע למפלגה כזאת, שכל כך מזלזלת באינטליגנציה שלו. אולי מי שבחר לראשות המפלגה שלו בן אדם שהרקע שלו הוא לנהל את בזק תמורת משכורת של מיליונים, חושב שמפלגה צריך למכור כמו שמוכרים טלפונים, ואם המנויים לא מרוצים, לעשות להם קצת הנחה במחיר: לא נחזיר התנחלויות כדי להגיע להסדר עם הערבים, שוה לכם להצביע לנו. זה כל כך עלוב ומבייש. גם אני חושבת שצריך לנסות לשכנע את הפלשתינים להשאיר חלק מההתנחלויות, אבל אני גם חושבת שבתמורה ישראל צריכה להסכים לקלוט כמה מאות אלפי פלשתינים במסגרת הכרה בזכות השיבה, וגם להחזיר לפלשתינים את כל האדמות שהופקעו מהם סתם, לא רק בגדה אלא גם בגליל ובנגב בלי שעשו איתן כלום, סתם הפקיעו אדמות בשקר ומחזיקים אותן בגזל ולא מחזירים, ומי שמתנהג ככה לא יעשו איתו שלום. אני בשונה מגדעון לוי חושבת שהבעיה העיקרית היא גזל אדמות הפלשתינים ולא הכיבוש לכשעצמו, ולכן גם סיום הכיבוש לא יפתור את הבעיה, כי מדינת ישראל עשתה לפלשתינים יותר מדי עוולות, שחלק היו אולי בלתי נמנעות, אבל חלק היו עוולות בזדון ובלי שום סיבה. מה שאני רוצה להגיד זה שלא נורא לומר שלא מוכרחים לפנות מתנחלים, אבל צריך להגיד שזה אומר שהם יישארו בשטח של מדינה פלשתינית שחייבת לקום. אם רק אומרים שיהיה שלום וההתנחלויות יישארו זה נשמע כמו שלום נתניהו שנתניהו כל הזמן רוצה לנהל עליו משא ומתן בלי תנאים מוקדמים, אבל רק בתנאי שהפלשתינים יסכימו לתנאים המוקדמים שלו, ואם לא הוא לא ינהל איתם את המשא ומתן שהוא מעולם לא התכוון לנהל איתם. וזאת עוד סיבה שיש לי צורך נפשי דחוף לשמוע אמירות כאלה שלא מביאות מצביעים, אמירות על נסיגה מהשטחים הכבושים ופינוי התנחלויות והכרה בזכות השיבה והחזרת קרקעות שהופקעו לתושבים ערבים, דוקא מפני שיש לי צורך נפשי דחוף שראש מפלגת העבודה יהיה הכי לא דומה לנתניהו, הכי לא תחמן ולא מתחכם ולא שקרן ולא מתעתע, מישהו כמו יצחק רבין שיגיד שלא אכפת לו לנסוע לגוש עציון עם דרכון ולא טוחן את השכל עם דיבורים על גושי התישבות שיישארו בשטח ישראל, כאילו זה אפשרי בכלל. אולי גם רבין לא התכוון לדבריו וגם הוא הפקיע המון אדמות של ערבים, ובגלל זה הם קבעו את יום האדמה, שהיהודים אוהבים להעמיד פנים שאין להם מושג על מה מדברים כשהם מדברים על זה. גם רבין אמר דברים נוראים כמו שעזה תטבע בים והתחלחלתי מזה, ובכל זאת אני מאד מתגעגעת אליו, כי הוא היה בן אדם אמיתי, לא מוצר שעיצבו יחצ"נים. אני מתגעגעת למישהו שאומר דברים בכלל לא מחושבים, למישהו שרק אומר מה שהוא באמת חושב ולא מנסה כל הזמן למצוא חן, למישהו שיאמר מה הוא רוצה לעשות כי הוא מאמין בזה, ולא מה שהוא חושב שאנשים שאולי יצביעו למפלגת העבודה וכנראה לא יצביעו למפלגת העבודה רוצים לשמוע. מפלגת העבודה צריכה להתעסק פחות בפיתוי מצביעים ויותר באמירה ברורה מה הדרך שלה ומה היא רוצה לעשות אם היא תגיע לשלטון, וחבל שהיא לא מקבלת את העצה מהמנהיג המיתולוגי שלה בן-גוריון שמנהיג צריך להגיד מה שלדעתו טוב לעם ולא מה שלדעתו העם רוצה, וזה אולי לא יגרום לעם להצביע לו, אבל לפחות העם לא יבוז לו ויתבייש בו, שקצת קשה להצביע למישהו שאתה בז לו ומתבייש בו, כי אין לו אומץ לומר מה הוא חושב, או שגרוע מכך, אין לו בכלל מחשבות חוץ מהמחשבות איך לפתות מצביעים, שזה יותר דומה לאיש מכירות מאשר למנהיג שצריך להרים דגל ולצעוק אחרי אפילו אם הוא יישאר לבד, והוא לא יישאר לבד, כי אנשים מחפשים מישהו עם דגל לצעוד אחריו, הרבה יותר ממה שהם מחפשים מישהו עם טלפונים למכירה.  

פיגוע בהר אדר

את הרשימה הזו אינני יכולה לכתוב בלי לפגוע באנשים, כי אני כותבת אותה כשמוטלות לפנינו שלוש גופות של אנשים צעירים מאד, שאיבדו את חייהם לפני שהספיקו לחיות אותם בגלל שעבדו בעבודה שהיא אולי הכי נוראה בישראל – להיות מאבטח, וקוראים עלולים לחשוב שאני מצדיקה את הרצח שלהם, שזו בוודאי איננה כוונתי, ולמרות החשש הזה החלטתי לכתוב את הרשימה הזו ולפרסם אותה בגלל התחושה הקשה שחשתי כששמעתי את אנשי הר אדר, שהם אנשים עשירים וחלקם גם מפורסמים, מספרים כמה נפלאים היו יחסיהם עם המחבל שרצח הבוקר שלושה אנשים, איך – לפני שהוא ניקה להם את הבית – הם שתו איתו קפה ודיברו אתו על המשפחה, איך הם – כך הם אמרו בטון נעלב – "פתחו לפניו את בתיהם" כדי שיעשה אצלם ספונג'ה, בבתים היפים והמרווחים שלהם ביישוב הר אדר שהוא בעצם התנחלות, אבל מין התנחלות כזאת, שמרוב שהתושבים שלה מצליחים ועשירים, נדמה להם שהם לא התנחלות, ואפילו אנשים שמצביעים למר"ץ גרים שם, כאילו אין שום בעיה עם זה שהם גרים בהתנחלות שבנויה על אדמות שנגזלו מהכפרים שסביבם, בית צוריק שמשם הגיע המחבל ובידו וקטנה, שלפני כיבושם בידי ישראל התושבים שלהם היו - כמו רוב הפלשתינים לפני שיד הציונות הגיעה אליהם – חקלאים שיושבים על אדמתם ועובדים את אדמתם, ומוציאים ממנה לחם, בזיעת אפיהם אבל בכבוד. אבל כדי להקים את הר אדר הפקיעו להם אדמות, ובתי שרון שהיא עורכת דין סיפרה לי שהפקיעו לכפר של המחבל בית-צוריק אדמות גם כדי לסלול את כביש 443, שלמדינת ישראל היתה החוצפה לטעון שההפקעה היא לטובת התושבים, למרות שהכביש היה אמור להיות סגור לתושבים הפלשתינים. בפועל זה מה שהתנועה הציונית ומדינת ישראל עושות כבר מאה שנה: גוזלות אדמות מחקלאים פלשתינים לטובת יהודים שפעם לפחות עיבדו את האדמות האלה, ועכשיו בעיקר משתמשים בהן כדי להתעשר מנדל"ן ולחיות עליהן כמו מלכים, ולערבים שאדמתם ומקור לחמם נגזלו מהם אין שום ברירה חוץ מלעבוד בתור פועלים שחורים אצל היהודים שגזלו את אדמותיהם ומקור-לחמם. כל זה לא מצדיק רצח, אבל לבוא ולהתחסד איזה יחסים נפלאים היו לך עם פועלים ערבים שפעם היו חקלאים עצמאיים שיושבים על אדמתם והיום נאלצים לעשות אצל היהודים ספונג'ה או לעבוד אצלם בבניין ולבנות את הוילות המטופחות של יהודים עשירים על האדמה שנגזלה מהם, ולהתפלא שהערבים האלה מלאים שנאה ומוכנים להרוג את היהודים שגזלו את אדמתם ומקור-לחמם ובנו עליה בתי פאר ועכשיו "פותחים את בתיהם" לפני הערבים שהם נישלו וגזלו כדי שיעשו אצלם ספונג'ה, שזה מה שנשאר להם לעשות בלית ברירה כדי להביא הביתה לחם, ומתפלאים שבמקום לנשק להם בתחת רוצחים אותם, זאת התחסדות בלתי נסבלת. אולי כשמדינת  ישראל נלחמה על חייה בסכנה קיומית ואיבדה במלחמת השיחרור 6000 איש מתוך אוכלוסיה יהודית של 600 אלף איש בלבד, אפשר היה להתייחס במידה של סלחנות לגזל הזה. אבל איזו הצדקה יש בשנת 2017 לגרש בדואים מאום-אל-חיראן כדי להקים שם ישוב יהודי שמהבדואים נמנע לגור בו? ואיך אפשר להצדיק בימים אלה גזל אדמות בסכנין ובישובים ערביים נוספים בגליל, וזה עוד לפני שהגענו בכלל לגדה המערבית, שבה ניצלה מדינת ישראל באופן מחפיר ומזעזע סעיף בחוק הירדני כדי לגזול את אדמות המדינה הירדניות, ונישלה מאדמתם אינספור פלשתינים כדי להקים התנחלויות והפכה אותם מחקלאים היושבים על אדמתם ומתפרנסים מאדמתם לפועלים, שלא לומר עבדים, של המפעל הציוני, שלפחות בהר אדר האופי הקולוניאלי הדוחה שלו איננו ניתן להסתרה. והאנשים האלה בהר אדר שכל כך משוכנעים שהתפקיד של ערבים בחיים זה לעשות אצלם ספונג'ה או עבודות שחורות, בטוחים שאם הם מציעים לערבי שעובד אצלם כוס קפה ולא צועקים עליו, זה נקרא דו-קיום, שלזה קרא מישהו דו-קיום של סוס ורוכבו, ושהערבי הזה צריך להיות אסיר תודה להם שהם מרשים לו לנקות להם את הבתים שניבנו על האדמה שפעם פירנסה את הערבים האלה אבל נגזלה מהם כדי להקים את הבתים המפוארים של תושבי הר אדר שחושבים שהם הרבה יותר טובים מתושבי גוש קטיף, אבל הם לא, הם רק יותר עשירים, וגם זה בעיקר מפני שהיה להם יותר מזל מלאנשים אחרים, שזו הסיבה העיקרית בארצנו לעבודה טובה, לעושר ולחיים טובים – מזל וקהות-חושים. אבל לא, אנשים שעושים אצל מישהו ספונג'ה לא בהכרח אוהבים אותו, גם אם הוא מציע להם קפה וגם אם הוא לא גר בבית שנבנה על אדמותיהם הגזולות. לעבוד בעבודות קשות ומשפילות אצל אנשים שלרגע לא חושבים שיש לך פחות מזל מלהם, אלא משוכנעים שהם נועדו להעביד אותך ואתה נועדת לעבוד אצלם ולנשק להם בתחת, זו איננה סיטואציה שמעוררת אהבה, ולמרבה הצער לא כולם מסוגלים לפרוק את זעמם ושנאתם בכתיבה.

חלום הימין על טראמפ

הרבה אנשים מלומדים מנסים להסביר איך הצליח דונלד טראמפ לקנות את לב מצביעיו האמריקנים ולהיבחר לנשיאות, ופחות אנשים תוהים איך הצליח טראמפ לקנות את לב הימין בישראל, למרות שהוא, כן כן, למרות בתו שנישאה ליהודי והתגיירה, אנטישמי, שמוקף באנשים בעלי דיעות נאציות ומכחישי שואה, שאת אחד מהם, סטיב באנון, הוא מינה לתפקיד בכיר ורב השפעה. בחירתו של טראמפ הביאה מיד לתוצאות שמאפיינות בחירה של מנהיגים אנטישמים: בתוך שבועות ספורים מבחירתו הופיעו איומים על יהודים בארצות-הברית והתנכלויות כלפיהם ברמה שלא נודעה זה עשרות בשנים. אופיו האנטישמי של מימשל טראמפ נחשף באופן בוטה למדי גם ביום השואה הבינלאומי האחרון, כאשר הצהרה שהכין לאותו יום משרד החוץ האמריקני, וכללה כמובן התייחסות לרצח ששה מיליון יהודים בידי הנאצים, שזה האירוע שהעם היהודי מכנה "השואה", ובעולם המערבי נוהגים לכנות במונח היווני המאד בלתי הולם Holocaust, שמשמעותו קורבן עולה, כאילו הוקרבו היהודים בטקס דתי כלשהו, נגנזה על ידי צוות הבית הלבן, ובמקומה התפרסמה הצהרה ללא איזכור היהודים, וכשנמתחה על כך ביקורת, נאמר שהצהרת הבית הלבן הקיפה את כולם, וש"הסבל של כולם בשואה, לרבות כמובן סבלם של היהודים, הוא מאד עצוב", התבטאות שאם איננה הכחשת השואה, היא מאד קרובה לכך – השואה היא רצח ששה מיליון יהודים בידי הנאצים, לא שום דבר אחר, אלא אם כן מישהו מצר על הטירחה שגרמה השמדת היהודים לנאצים. היחס לרצח היהודים בשואה הוא נייר לקמוס לרגשות אנטישמיים, ובמקרה הזה, נצבע נייר הלקמוס הנשיאותי בגוונים חומים למדי. כמובן אפשר להציג כמשקל נגד את הטימטום והבורות שהפגינו אנשי הליכוד, כשבחרו ביום זה לליכודיאדה שלהם, וגם הם הצדיקו זאת בתירוצים שיפה להם השתיקה, ואולי גם זה לא במקרה. למפלגה כמו הליכוד, שהגזענות כנגד הערבים הפכה לדבק המלכד שלה, קשה להתמודד עם זכר השואה, שמזכירה ליהודים שאירופה שונאת אותם עוד הרבה יותר מכפי שהיא שונאת ערבים ומוסלמים. לא במקרה ניסה בנימין נתניהו לייחס את רעיון השמדת היהודים למופתי הירושלמי, ולזכות את היטלר, התבטאות שגם היא בגדר הכחשת השואה. גם בנאומיו בימי השואה מעדיף נתניהו להעלות על ראש דאגותיו את האיום האיראני, שכלל אינני מקלה בו ראש, אבל נדמה לי שלנתניהו קל יותר להאשים בגזענות ובאנטישמיות את הערבים והמוסלמים, וקשה לו להתמודד עם התהום הקרועה בין העם היהודי לבין עמי אירופה הרוצחים, שכן אירופה הגזענית והאנטישמית היא מושא חלומותיו, וקשה לו להכיר בכך שאירופה שואפת להיות נקייה מיהודים, כשם שהיא שואפת להיות נקייה מערבים ומוסלמים בכלל.

אבל אולי יותר מכל ההסברים המלומדים לבחירה בטראמפ ולהתלהבות ממנו, נעוץ ההסבר ברצונם של אנשים לרמות את עצמם ולבלבל בין משאלות לבם לבין המציאות. ואכן הימין הישראלי ובמיוחד אנשי הבית היהודי מציגים מאז בחירתו של טראמפ מחזה אבסורד של הזיית מציאות מדומה ששום התרחשות או התבטאות ממשית איננה מפוגגת, ואפילו ההיפך מכך. שני מופעי אבסורד כאלה התרחשו אתמול בתכניתה של רינה מצליח "פגוש את העיתונות", תחילה בפאנל שבו ישבה העיתונאית המתנחלת יפעת ארליך, ואחר כך בראיון עם שרת המשפטים איילת שקד.

תחילה קוננה יפעת ארליך על כך שפינו את עמונה, כשאין לטענתה שום בעלים פלשתיניים. למיטב ידיעתי ישנם דוקא בעלים כאלה שהכיחו את בעלותם בבית המשפט, וישנן גם ראיות לכך שבעבר עיבדו את הקרקעות שמתנחלי עמונה גזלו מהם, אבל למתנחלים יש תמיד קושי להבחין בקיומם של פלשתינים, ולכן אין להם בעיה להכריז שאין שום בעלים לקרקעות בעמונה, ושעל פי התנ"ך הם הם הבעלים של כל אדמות ארץ ישראל, מה שלא מסביר מדוע אברהם אבינו דוקא טרח לשלם לעפרון החתי ארבע מאות שקל עובר לסוחר, ולא פשוט השתלט על מערת המכפלה בשיטת המתנחלים, לפי ההבטחה האלוהית שלזרעך אתן את הארץ. מכאן ואילך עברה יפעת ארליך, כמנהג המתנחלים ואנשי הבית היהודי, לדבר על ימות המשיח של דונלד טראמפ.

"טראמפ לא מעביר את השגרירות לירושלים בגלל שזה אינטרס ישראלי, אלא בגלל שזה אינטרס אמריקאי", זעקה יפעת ארליך. ההתחלה דוקא נכונה. טראמפ לא מעביר את השגרירות האמריקאית לירושלים, נקודה.

מאד חשוב להקשיב למה שאמר טראמפ, אמרה ארליך. הוא אמר שאפשר לבנות לא רק בגושי ההתישבות, אלא גם מחוץ לגושים. מה? שאלו אותה. כן, הוא אמר לא לבנות התנחלויות חדשות, אבל הוא אמר שכן אפשר לבנות בתוך הגושים וגם מחוץ לגושים. כדי להיות מדויקת בדקתי בשני מקורות שונים, ה"ניו-יורק טיימס" וגם "ג'רוזלם פוסט" הימני, את דבריו המדויקים של דובר הבית הלבן המאד צמוד לטראמפ שון ספייסר, וכך אמר דובר הבית הלבן:

"The American desire for peace between the Israelis and the Palestinians has remained unchanged for 50 years," Spicer said. "While we don’t believe the existence of settlements is an impediment to peace, the construction of new settlements or the expansion of existing settlements beyond their current borders may not be helpful in achieving that goal."

ראשית מציין הדובר את העובדה ש"השאיפה האמריקאית לשלום בין הישראלים והפלשתינים לא השתנתה זה חמישים שנה". בלשון דיפלומטית המשמעות היא: אנחנו ממשיכים במדיניות של קודמינו, גם אם בימי הבחירות הצהרנו כמה הצהרות שהותירו רושם אחר. אבל העיקר הם הדברים לגופו של עניין: "בעוד שאיננו מאמינים שקיום ההתנחלויות הוא מכשול לשלום, בניית התנחלויות חדשות, או הרחבת התנחלויות קיימות מעבר לגבולותיהן הנוכחיים עלולות שלא להועיל להשגת מטרה זו (של שלום בין הישראלים והפלשתינים).

במלים אחרות: המימשל האמריקאי לא ידרוש לפנות התנחלויות קיימות כתנאי מוקדם לשלום, אבל הוא מאד לא יאהב בניית התנחלויות חדשות או הרחבת הקיימות.

מנין הסיקה יפעת ארליך שמימשל טראמפ אומר לבנות בגושי ההתנחלות וגם מחוצה להם, בזמן שהדובר טרח להדגיש שהבית הלבן איננו רואה בעין יפה גם את הרחבת ההתנחלויות הקיימות? מהמקום שממנו ניזונים כל חסידי טראמפ בימין: מהרהורי לבה. אבל היא לפחות אדם פרטי שאיננו נושא בשום תפקיד ממלכתי מחייב. שרת המשפטים איילת שקד, לעומת זאת, יושבת ליד שולחן הממשלה, וגם היא אמרה לרינה מצליח שכעת אין שום מניעה לסיפוח שטחים מהרשות הפלשתינית לישראל, ושלאחר ביקורו של נתניהו אצל טראמפ, היא מחכה למימוש צעדים שכאלה.

ובכן, כבוד השרה איילת שקד, כדאי שתקראי היטב את הודעת הבית הלבן. וגם דברים נוספים שאמר "פקיד בכיר" במימשל טראמפ לג'רוזלם פוסט, שרצוי שהצדדים יימנעו מכל צעד חד-צדדי, וישאירו לבית הלבן סיכוי להיוועץ בכל הצדדים כיצד להתקדם להשגת שלום.

אבל נראה שאנשי הבית היהודי מתקשים להיפרד מהזיותיהם על מימשל אמריקאי שתומך כביכול בכל מאוויהם הרחוקים מהמציאות כרחוק ירושלים מוושינגטון. ואולי יותר מכל ההסברים המלומדים לבחירתו של טראמפ מסבירה המציאות העצובה הזו את בחירתו: אנשים רבים מאד, וגם פוליטיקאים בכירים, אינם רואים ואינם שומעים, אלא את פעימות לבם שלהם, ומשכנעים את עצמם ואת סביבתם, שפעמי משיח הם שומעים.