גילוי נאות לאורי משגב

מתוקף דעתי המאד שלילית על מה שמכונה "מחאת ברלין" כפי שהבעתי אותה בהזדמנויות אחרות ובמיוחד בפוסט הקודם, אני משתייכת לקבוצת האנשים שאורי משגב מתייחס אליהם במאמרו הבוקר ב"הארץ" (גילוי נאות, 20/10/2014), שבו הוא מנסה להגן על המטיפים לירידה לברלין על ידי תקיפת מתקיפיהם, ברמז עבה שמדובר באנשים לא צעירים (מודה באשמה) וגם מבוססים כלכלית (הוי לך יש טעותתתתתת). גם אם אינני מאוהדיהם של יאיר לפיד, עירית לינור או בני ציפר, שלושה אנשים בעלי עבר עשיר בהתבטאויות שמרניות, מרושעות ומוקצנות, שמשגב מביא כדוגמה לטענתו, ובכך בעצם מפריך את טענת עצמו: אין שום דימיון בין השלושה, לא במשאבים הכלכליים, לא במעמד החברתי-כלכלי ולא ברקע האידיאולוגי ובהשקפות העולם, גם אם איש מהם איננו רעב ללחם. אבל ככה זה כשמנסים להכליל כדי להצדיק משהו שמלכתחילה הדיף סירחון: גם אם המזון בישראל יקר מאד, בגלל השוק הקטן והסגור שמחזק מונופולים, המכסים, קשיי היבוא, דרישות הכשרות שאינן תמיד הוגנות ועוד ועוד, הניסיון לחבר בין המאבק להורדת יוקר המחיה בישראל לבין הטפה לרדת לברלין, דוקא משום שמדובר בעיר הבירה של הנאצים, וזה מכאיב ופוגע ומעליב, ולכן מושך תשומת לב, הוא חיבור שיכול להתבסס רק על ספין מרושע, כי יש מיגוון מקומות קרובים יותר, זולים יותר ונעימים יותר מברלין, אבל איש איננו מציע ליהודים ישראלים לרדת אליהם, כי מי שמציע לישראלים לרדת לברלין כצעד אנטי-ישראלי, ואינני מאמינה ולו לרגע שזה האיש שהציגו לנו כיוזם המחאה כביכול, רוצה רק דבר אחד: לפגוע בישראל, להעליב את תושביה ולהכאיב להם, באמירה כי עדיף לגור בארץ של נאצים מאשר במדינת היהודים, ולכן אני משוכנעת, כפי שכבר הבעתי את דעתי בפוסט הקודם, שמדובר באותם אנשים שפועלים מברלין ברשת בעברית ומפיצים כבר שנים תעמולה אנטישמית ובמיוחד השוואות בין ישראל לנאצים וטענות שגרמניה ובמיוחד ברלין הרבה יותר טובה מישראל, ואלה אינם דוקא יהודים או ישראלים, גם אם הם מסוגלים להתבטא בעברית, ומדי פעם, כאשר הם בלחץ, הם משתמשים באיש קש ישראלי שהם מציבים בחזית, בדרך כלל מישהו שאיש לא שמע עליו קודם לכן. אני כמובן חויתי את הדברים מבשרי, כמו רוב הדברים שאני כותבת עליהם, ואם אורי משגב דורש ממני גילוי נאות, הוא מוזמן לקרוא את הבלוג שלי, שיש בו המון גילויים עלי. אני מבוגרת ממנו בערך בשני עשורים, אני מקוה שבהיותי גברת לא צעירה הוא יסתפק בכך ולא ידרוש תאריך לידה מדויק, ויש לי חצי דירה ברחביה שקניתי בשנת 1984 יחד עם בעלי לשעבר, מכספים שהגיעו ממכירת דירתנו הראשונה שנקנתה בידי הורינו ומחסכונות שחסכנו במשך שנות נישואינו. בניגוד לאורי משגב ורעייתו לא הועסקתי ברציפות מאז השתחררתי מהצבא. למען האמת אחרי שהשתחררתי מהצבא נישאתי ובתוך שנה ילדתי את בתי הבכורה. פעם זה היה מקובל ועדיין מקובל במגזרים רבים, שנשים נישאות ויולדות צעירות, ואם הבעל מכיר אשה אחרת ועוזב אותן עם שניים או שלושה ילדים, אין להן הרבה נכסים, וגם לא יכולת לצבור הרבה נכסים מאוחר יותר. בכל אופן אני נלחמתי להשאיר ברשותי את הדירה ובהסכם הגירושין הועבר חלקו של בעלי בדירה לבנותיי. בנותיי הן נשים בוגרות שמפרנסות את עצמן כבר שנים רבות. אחת חיה בארץ ואחת בחו"ל, ואין להן דירות משלהן. למקומות מגוריהן ועיסוקיהן אין שום קשר ליוקר המחיה בארץ או ליחסן לישראל. חייהן התגלגלו לאן שהתגלגלו כפי שחיי התגלגלו לאן שהתגלגלו. חייתי תקופות מסוימות באוסטריה והונגריה לצורך מחקר. לפני זה לא היה אכפת לי במיוחד לחיות מחוץ לישראל. אחרי החויה של החיים בארצות אלה איבדתי כל רצון לחיות מחוץ לישראל. נדמה לי, עד כמה שאדם יכול להבין משהו לגבי עצמו, שיחסי הן למדינת ישראל והן למדינות אירופה נובע בעיקר מחוויית המיפגש עם האנטישמיות והחיים במדינות מאד אנטישמיות, ואינני מתכוונת דוקא לחוויות שנבעו מעוינות, לעתים דוקא מכוונות טובות: למשל שוערת הבניין שלנו בוינה, אשה חביבה וטובת לב שניסתה מאד לעזור לנו, ובכל פעם שפגשה בי במקרה במדרגות העירה: "כל בן-אדם רוצה לחיות", או "לכל בן-אדם מותר לחיות". אינני רוצה לחיות בשום מדינה שבה אנשים רחמנים וטובי לב צריכים להצהיר שזכותי לחיות, כי בארצם זה ממש לא מובן מאליו.

כן, אנטישמיות מציקה לא רק כשרודפים או רוצחים אותך. גם כשאנשים טובים אליך לא נעים לשמוע אותם מחמיאים לך וחוזרים ואומרים שאתה בכלל לא נראה יהודי, שהם לא היו מאמינים שאתה כזה, ואולי אתה לא לגמרי יהודי, אולי רק מצד אחד, ובכלל, זה לא אכפת להם, זה לא משנה להם כהוא זה שאתה יהודי, בשבילם כל האנשים אותו הדבר ולכולם מגיע לחיות. מאז אני מודה לאלהים יום-יום שיש לנו מדינת ישראל ואף אחד לא צריך לנחם אותי שאני יהודיה ולהרשות לי לחיות.

כן, זה נשמע מאד סנטימנטלי. זה לא כמו העובדות הקשוחות שמוכיחות פערים בהכנסות וביוקר המחיה. אבל אני רק בן-אדם, ויש דברים שחשובים לי יותר מכסף, ולא מפני שאני עשירה. ההכנסות השוטפות שלי הרבה יותר נמוכות משלך ומשל אשתך, למרות שהשכלתי כנראה איננה נופלת משלך, גם לא כישוריי המקצועיים. אפילו היו כמה אנשים במערכת הארץ לפני כמה עשורים שתמכו בבקשתי לקבל משרת כתבת בעיתון, כמו זו שיש לך. אבל אצל חברי מערכת אחרים היתה התנגדות נחרצת לכך. כמה שנים אחר כך דובר שגרירות גרמניה בתל-אביב, זה שלדעתי מעורב גם בארגון "מחאת ברלין", דרש מעיתון הארץ להפסיק לפרסם גם את המאמרים שלי שפורסמו בחינם, כי זה לא  הוגן כלפי גרמניה לפרסם את דיעותי המעוותות, ומערכת העיתון צייתה ומאז לא התפרסמו מאמרי ב"הארץ". התפרסמו פה ושם מכתבים למערכת, וגם הטקסט החשוב ביותר שכתבתי בחיי לעיתון "הארץ" על הסופר פרנץ קפקא, שפורסם כנראה בטעות, כעשור אחרי המכתב של דובר שגרירות גרמניה בתל-אביב ל"הארץ", מפני שהעורכים כבר לא הכירו אותי ושכחו שאסור לפרסם אותי בעיתון, כי זה מרגיז את הגרמנים.

רוב הזמן התפרנסתי, או לא כל כך התפרנסתי, מעבודות תרגום ומקריאת כתבי יד עתיקים. תקופות מסוימות עבדתי כשכירה בעבודות דומות. זה לא באמת משנה, ולמרות שאתה משוכנע שדיעות של אנשים נובעות ממעמדם ומהכנסתם, השקפה קצת מרקסיסטית וקצת עבשה למען האמת, לא נראה לי שהבדלי ההשקפות בינינו נובעים מכך שאני עשירה ממך, או מכך שאני מתגוררת ברחביה, בדירה שמחציתה שייכת לי, ולך אין דירה ואתה מתגורר מן הסתם כמו בנותיי בשכירות, וזה דורש ממך להקדיש חלק ממשכורתך לשכר-דירה שהולך ועולה, כי בניגוד לרושם שמנסים ליצור גורמים מסוימים בברלין, ישראל היא מדינה מאד מבוקשת. יש בה ריבוי טבעי מאד גבוה, גם אם רובו במגזרים שאינם חביבים עליך, וגם עלייה מאד גדולה, שנובעת מסיבות מאד לא שמחות: יהודים אינם מרגישים נוח בארצות אנטישמיות, כפי שגם אני הרגשתי מאד לא נוח. זה לא נעים. לכן הם עולים לארץ ומעלים את מחירי הדירות. חלקם באים רק בחופשות ובחגים, וזה מרגיז הרבה אנשים. אותי דוקא לא, כי אני מבינה אותם, וגם שמחה שהם רוצים לבלות את החגים היהודים בין יהודים. כשאני מטיילת עם הכלב בירושלים אני שומעת כל כך הרבה שפות, אנגלית במיגוון מבטאים וצרפתית וספרדית ואלה לא תיירים, אלה יהודים שבאים לישראל לזמן מה או לתמיד, והם לא תמיד עשירים. כמה מהם שכנים שלי והם הורים צעירים לילדים קטנים וקשה להם כמו לכל הישראלים, אבל הם לא מאיימים לרדת כי הם כבר חיו בחו"ל והם העדיפו את החיים בישראל. גם להם אין דירות והם משלמים את דמי השכירות המופקעים ברחביה ואני יודעת שהם לא עשירים כי לפעמים הנשים משלימות הכנסה מטיפול בילדי אחרים ומפני שהם לובשים הרבה בגדים שנראים משומשים, וגם להם אין רכב. הם הולכים ברגל ודוחפים עגלה כפולה עם תינוקות, ולפעמים אני שואלת את עצמי איך הם מסתדרים. אני מניחה שיש להם הורים שעוזרים, כפי שאני נעזרת וגם עוזרת ככל יכולתי. בניגוד גמור לדימוי הנפוץ אני מכירה ברחביה בעיקר אנשים לא עשירים. חלקם קשישים החיים מגימלאות, חלקם זוגות צעירים, חלק נשים לבד וחלק פשוט לא עשירים. יש ביניהם חילונים, יש ביניהם דתיים, ויש אנשים בכל מיני דיעות שלרוב אינני יודעת. יש ביניהם הרבה אנשים מאד שונים ממני, אבל במשך השנים שמתי לב שיהודים מכל מיני מקומות ומוצאים לא כל כך אוהבים גרמנים. אפילו כאלה שבניגוד אליי לא משפחתם וגם לא הם אישית נפגעו מממשלת גרמניה, לא בגופם ולא בחייהם ולא במוניטין שלהם ואפילו לא בפרנסתם או במעמדם או ביכולתם לקבל במה, ובכל זאת הם מאד לא אוהבים את הגרמנים. אפילו בעיתון "הארץ" הופיעה קריקטורה של עמוס בידרמן שמאד הצחיקה אותי. הכותרת שלה היתה "בינתיים בברלין" ונראה בה ישראלי לא מגולח מאכיל תינוק במילקי ואומר: "אם לא תאכל יבוא הגסטאפו". מה לעשות, אורי משגב, שליהודים יש אסוציאציות ממש לא נעימות מגרמנים, ולפחות במקרה האישי שלי, שיהיה מוגזם לפרט כאן בפירוט גדול יותר, יש לאסוציאציות האלה הצדקה מלאה, ולא רק לגבי העבר.

כמובן שמצבי הכלכלי הוא באחריותי המלאה: יכולתי לעבוד יותר בעבודות שהתאפשר לי לעבוד בהן, גם אם לא רציתי לעבוד בהן, יכולתי להתאמץ יותר, יכולתי להילחם יותר על השכר שהגיע לי, יכולתי להימנע מעבודות בהתנדבות שעשיתי רוב חיי, כי זאת האפשרות היחידה שהיתה לי לעשות דברים שחשובים לי ושאני אוהבת לעשות. בחרתי לנצל למחיה הכנסה משפחתית צנועה ולעבוד בהתנדבות. אני יכולה כמובן למצוא את עצמי בכל רגע ללא הכנסה, חסכונות ופנסיה אין לי, ואני מקפידה לא להיות ביתרת חובה, כי לא יהיה לי ממה להחזיר את זה. אם אתה ואשתך נמצאים ביתרת חובה, תוציאו פחות כסף, ואם אתם מועסקים כבר כעשרים שנה, ועוד בעבודה שאתם אוהבים ובשכר גבוה מהחציוני, אתם בני מזל יותר מרוב הישראלים שלא יאמרו מלה רעה על מדינת ישראל, כי הם יודעים שמדינה היא בעיקר ציבור של אנשים, והם חלק מהציבור הזה, והם לא פורשים מן הציבור, ולא מבזים אותו, גם אם יש במדינה הזאת הרבה מקום לשיפורים. יכולתי לומר לך בסגנונך שכל עוד יש לך מישרה בעיתון "הארץ" שמקבל הוראות משגרירות גרמניה את מי להעסיק ואת מי לפטר, ובכלל שייך עכשיו בחלקו הגדול למו"ל גרמני ממשפחה נאצית ידועה, שתסתום את הפה כשמדברים על ברלין, אבל אני מתנגדת לסתימת פיות, שלי או של מישהו אחר, אני בעד שכולם יקבלו זכות שוה לדבר, בין אם יש להם דירה ומכונית, ובין אם אין להם, כי אני מאמינה שדיעות של אנשים אינן נגזרת של חשבון הבנק שלהם ולא של המישרה שהם מועסקים בה, בעיתון "הארץ" או במקום אחר, ואפילו לא נגזרת של חינוכם וגידולם, כי כל כך הרבה אנשים מחזיקים בדיעות שונות משל הוריהם. אני מאמינה שדיעות של אנשים הן פרי אישיותם וניסיון חייהם, שמצבם הכלכלי הוא אולי חלק מזה, אבל רק חלק, ולרוב חלק קטן. חונכתי על תורת מרקס, שבזה אני כנראה דומה לך, אבל נטשתי אותה מזמן, ולמרות שאני ענייה בהרבה מאבי השופט ומאמי שירשה נכסים רבים שלעולם לא יגיעו לידיי – דיעותי אינן נגזרת של הכנסתי התת-חציונית או של מחצית הדירה שלי ברחביה. אני ממש שונאת גרמנים ולא רק בגלל גורל משפחתי בשואה, אלא מפני שגם אני אישית סבלתי וסובלת מהם כל חיי, ולכן אני ממש מתעבת את האנשים שמכפישים את מדינת ישראל כדי להחניף להם, אפילו אם הם ממש ממש עניים.    

מהגרים לברלין

אני כמובן קוראת ושומעת את כל הדיבורים על הגירת צעירים ישראלים לברלין, וגם פגשתי אישית מוסיקאי צעיר אחד, מכר לשעבר של בתי, שחי שם כעת ומרוצה שם, ושמעתי מחברה ותיקה על בנה שנסע לברלין בכוונה להשתקע שם אבל חזר במהרה לארץ – עד כאן היכרותי האישית עם הנושא. בעצם, אולי אפשר להגדיר כהיכרות אישית גם את תחושתי העזה שהפוסטים בעילום שם של "מארגן מחאת המילקי", או "יוזם מבצע עולים לברלין", וגם הפרופיל שניסה לשרטט לעצמו, נשמעו לי מוכרים. הם היו דומים להכאיב לטקסטים בתגובות הנאצה מברלין שהרביתי לקבל פעם, כשעוד היו לי בלוגים עם תגובות, ושמאד הזכירו לי את הטקסטים של דובר שגרירות גרמניה לשעבר שדרש בזמנו במכתב רשמי לעיתון "הארץ" להפסיק לפרסם את מאמריי על האנטישמיות הגרמנית בעיתון. כותב התגובות שנורא הזכיר לי משום מה את אותו דובר שגרירות גרמניה בתל-אביב לשעבר, תיאר את עצמו כיהודי שסבא שלו ברח מגרמניה בגלל הנאצים, והוא ברח מישראל לברלין כי ישראל יותר גרועה מהנאצים, או משהו בדומה לכך. כשראיתי את הדיווחים על הפוסטים האלמונים בפייסבוק והציטוטים מתוכם שוב הרגשתי כאילו אני קוראת את התגובות לבלוגים שלי לשעבר, רק שהפעם זה עורר קצת יותר מדי תשומת לב והרבה אנשים בישראל התחילו באמת להאמין שהצעירים הישראלים מהגרים כביכול בהמוניהם לברלין ועוד מעט מאות אלפי ישראלים יהגרו לשם וזה הוליד תגובת נגד זועמת והתחילו להתעניין בישראל מי באמת עומד מאחורי התעמולה באינטרנט ולמה הוא אלמוני ומה האינטרס שלו, ועדיין הישראלים האמינו שמדובר בישראלי צעיר שירד לברלין, ואני חשבתי איך ישראלים מאמינים לכל מי שכותב בעברית שהוא ישראלי או לפחות יהודי, שזה בערך כמו להאמין שטוב ליהודים לחיות בגרמניה או שיש הרבה יהודים שרוצים באמת לחיות שם, או שברלין, עיר מזרח-אירופית קודרת עם תושבים שידועים בגרמניה עצמה דוקא כעגמומיים וגסי רוח במיוחד, היא עיר מקסימה וידידותית, אפילו לאלה שאין להם רגישות למגורים בקרבת הבונקר של היטלר ולמחשבה על גופתו שמעולם לא הוצאה משם.

וזה לא שאין צעירים יהודים שעוזבים את ישראל מאלף ואחת סיבות, רובם לארצות-הברית, שזאת המדינה שמהגרים אליה הכי הרבה מכל העולם וגם מישראל, כי היא מאד ענקית ומאד עשירה ומציעה המון אפשרויות לקידום כלכלי ומקצועי שאינן קיימות במדינה קטנה ונידחת כמו ישראל, שמתאימה בעיקר לאנשים כמוני שאין להם יומרות בינלאומיות והם רק רוצים לגור במדינה יהודית, לכתוב בעברית, לשבות בשבת, לחגוג בחגים היהודים ולטייל עם הכלב בגנים של ירושלים. גם ישראלי אחד שהיגר לארצות-הברית כתב השבוע מכתב לעיתון שבעצם קשה לו אבל הוא לא יכול לסבול את הגזענות בישראל וכאלה דברים, ולכן הוא היגר לארצות-הברית, שהשבוע עוד שוטר לבן הרג בה עוד צעיר שחור כמו שקורה בארצות-הברית בערך פעם בשבוע, וכמובן וכמובן שגם הישראלים שנוסעים לגרמניה זה רק בגלל הסלידה שלהם מהגזענות ומדיכוי הפלשתינים בישראל ובכלל לא בגלל שנותנים להם בגרמניה מאד בקלות ויזה ומילגת אמן וכל מיני הטבות ובתמורה הם צריכים רק להחניף לגרמנים ולהכפיש את ישראל, שזו צורת החנופה שהגרמנים מעדיפים. אני אישית הייתי מעדיפה למות מאשר להתחנף לעם הרוצחים הגרמני ולבזות את ישראל בגרמניה, אבל אני כמובן לא בדרגת העליונות המוסרית של אנשים שכמובן אינם עוזבים את ישראל כדי לקדם את עצמם אישית, אלא עושים את זה רק מתוך סלידה מהגזענות הישראלית ומכל התכונות השליליות שהם מייחסים לתושבי ישראל, תמיד בהכללה, שזה כמובן לא נטול אירוניה, כי קשה לתאר משהו יותר גזעני מכתבות הצטדקות של יורדים שמסבירים שהם עזבו כי הישראלים, תמיד בהכללה, אינם נמצאים בדרגת המוסריות הגבוהה שהם עצמם נמצאים בה, ולכן הם מוכרחים לעזוב את ישראל כדי לחיות בגרמניה, ובכך הם כמובן מזכים את ארצם החדשה, שבמקרה רצחה ששה מיליון יהודים בגלל גזענות והגזענות והנאציזם משתוללים ברחובותיה ללא הפוגה ומסכנים וגוזלים את חייהם של מהגרים לא אירופים, בתוית של מדינה שאין בה כביכול גזענות ושנאת זרים, תוית שהגרמנים נזקקים לה נואשות, במיוחד מצד יהודים מישראל.

הנקודה היא לא העניין העובדתי, להבדיל מהשמועות והתעמולה, העובדה שבברלין, למרות ההטבות והפיתויים שמציעים ממשלת גרמניה וגופים גרמניים אחרים לצעירים ישראלים ולא רק לצעירים, יש בסך הכל כשלושת אלפים מהגרים מישראל, שזה כמובן שולי לגמרי לעומת מספר הצעירים הישראלים בניו-יורק או בלוס-אנג'לס. הנקודה היא שבארצות נאציות אין כזה דבר שישראלי סתם בא לשם וסתם חי שם כי זה טוב לו ומקדם אותו אישית. מבחינת גרמניה כל צעיר ישראלי שמגיע אליה, ובמיוחד לבירת הנאצים ברלין, הוא יהודי שמעדיף את גרמניה על פני ישראל והוא מהוה מבחינת הגרמנים הוכחה שהשואה כבר נשכחה, שליהודים כבר בכלל לא אכפת שהגרמנים רצחו ששה מיליון יהודים, שישראל היא המדינה הכי מגעילה בעולם ועוד מעט היא לא תהיה על המפה, ושבכלל חבל שהגרמנים לא השמידו את העם היהודי כולו, כי לכאורה הצעירים הישראלים שמהגרים לברלין מוכיחים שלאף אחד כבר לא אכפת ממה שהגרמנים עשו ליהודים ושאולי זה אפילו היה צודק. ככה הגרמנים מבינים ומפרשים את ההגירה היהודית לברלין והם גם דואגים שכולם ידעו שכך הם מבינים ומפרשים את זה. בנסיבות כאלה טפשי לומר שאין משמעות מיוחדת להגירה ישראלית לברלין, לעומת הגירה לניו-יורק או ללונדון או לפריס. מי שמהגר לברלין צריך לדעת שההגירה הזו משמשת את רוצחי עמו גם כדי להצדיק את השואה וגם כדי לפגוע במדינת ישראל. לכן להתחסד ולהגיד שהשואה איננה קשורה לעניין זו הוספת חטא על פשע. השואה לגמרי קשורה להכל. היא קשורה לזה שגרמניה מעודדת צעירים ישראלים להגר אליה כדי ליפות את עצמה ולהכשיר את עצמה והיא קשורה לזה שמתקיימת המולה תקשורתית שמנפחת את ההגירה הזו ומשתמשת בה לתעמולה אנטי ישראלית והיא קשורה לצורך של הצעירים הישראלים שמהגרים לברלין להכפיש את ישראל כדי להוציא את עצמם טוב, למרות שברור להם שעצם ההגירה לברלין, יותר משההגירה עצמה פוגעת בישראל – היא לא מאד פוגעת כי בישראל בניגוד לגרמניה המזדקנת הריבוי הטבעי מאד גבוה וגם העלייה לישראל, במיוחד מאירופה האנטישמית, די גבוהה – יותר משההגירה לברלין עצמה פוגעת בישראל, היא משמשת את הגרמנים לצורך הכפשת ישראל ולצורך מתן לגיטימציה לאנטישמיות הגרמנית. לכן הגירה לברלין היא בהכרח צעד פוליטי, וגם צעד עוין לישראל, מפני שזו הגירה למדינתו של העם שרצח ששה מיליון יהודים ומשתמש בהגירה הישראלית לברלין כדי לכבס ולהלבין את זה, ולכן זה ממש לא דומה להגירה לשום מקום אחר.

יורדים ועולים

כשהייתי ילדה והיה בישראל מיתון כבד שקראו לו "המיתון", אני חושבת שהמציאו בשבילו את המלה "מיתון", כי לפני זה לא היה משהו שקראו לו ככה, דיברו כל הזמן על אנשים שיורדים מהארץ, והיו אומרים כל הזמן שהאחרון שיעזוב יכבה את האור. בישראל היו אז שני מיליון אנשים בערך ועכשיו יש יותר משמונה מיליון, ועדיין כולם היסטריים מזה שאנשים יורדים מישראל. תמיד יהיו אנשים שיעזבו את ישראל למקומות שהם מרכז העניינים כמו ניו יורק ולונדון ופריז. ישראל היא ארץ קטנה ונידחת ומי שרוצה להצליח בגדול נוסע למקומות ששם קורים הדברים הגדולים, והם לא קורים בארץ קטנה ונידחת, אפילו לא כזאת שנולד בה אלהים. אפילו אלה שעובדים בהובלות רוצים לעבוד בהובלות בארץ ענקית כמו ארצות-הברית שהיא כמעט יבשת שלמה, ולא בארץ קטנה כמו ישראל. זה בסדר שלאנשים יש חלומות ושהם רוצים להצליח בגדול, ולא צריך להתעצבן מזה, כי ישראל לא עומדת להתמוטט מזה שצעירים עוזבים אותה, וארץ של יותר משמונה מיליון אנשים יכולה לסבול את זה שכמה אלפים עוזבים כל שנה. סופסוף לא רק עוזבים, יש גם כאלה שבאים, ובעיקר יש כאלה שנולדים, בערך מאה וחמישים אלף תינוקות בשנה נולדים בישראל, אז אם עוזבים אותה עשרת אלפים או עשרים אלף איש בשנה, לא קורה שום אסון. כמובן שאלה שעוזבים הם מוכשרים ובעלי יוזמה, להם קל יותר לעזוב, אבל רובם נשארים בקשר עם ישראל, וישראל גם מרוויחה מהקשרים הבינלאומיים שלהם. זה שקשה להסתדר בישראל זה נכון, אבל זה לא אומר שבמקומות אחרים באמת יותר קל. לצעירים קשה היום בכל מקום, וגם באיטליה ובספרד אנשים צעירים נשארים לגור עם הוריהם כי יש אבטלה גבוהה וקשה לצעירים להתפרנס ולרכוש דירה, ויש פחות נישואים ופחות לידות והחיים לא קלים. זה לא חכמה להסתכל על ארצות עשירות במיוחד ולהגיד כמה טוב לחיות שם, וגם זה לא בדיוק מדויק, כי באירופה הרבה דברים יותר זולים מישראל, אבל שכר הדירה דוקא גבוה מאד, הרבה יותר גבוה מאשר בישראל, והחינוך הגבוה איננו נגיש לרבים, וצעירים מיואשים פוגשים בכל מקום, וגם בצרפת ובבריטניה פרצו מהומות קשות בשנים האחרונות, ולא רק בקרב מהגרים.

מה שקצת מוזר זה שעדיין יורדים מרגישים צורך להצטדק. הרבה מההאשמות שהם מטיחים במדינת ישראל נובעות מהצורך הזה להצטדק, להגיד שזה לא אשמתנו שירדנו, תעשו משהו. זה שהממשלה צריכה להתאמץ קצת יותר כדי לשמור על רמת מחירים סבירה, ולהילחם קצת יותר במונופולים ובקרטלים, על זה אין ויכוח, במיוחד למען אלה שכן נשארים, אבל גם כשישראל היתה ארץ מאד זולה, אנשים ירדו מהארץ, ואפילו באופן יחסי יותר מאשר היום. תופעת הירידה תמיד תלווה אותנו, וצריך לקבל אותה בהבנה. צריך לקבל אותה בהבנה במישור הלאומי, כי אין בה שום אסון, וצריך גם לקבל אותה בהבנה במישור הפרטי, למרות הקושי להורים מבוגרים להיות רחוקים מהילדים. כשמגדלים ילדים צריך לדעת שיום אחד הם ילכו לדרכם, ולפעמים הם גם יסעו לארץ אחרת. אם ילדים היו תמיד נשארים לצד הוריהם, לא היתה בכלל ציונות ולא היתה בכלל מדינת ישראל.

וזה לא אומר שיהודים אוהבים לנדוד וכל מיני תיאוריות כאלה שבעצם חוזרות על קלישאות אנטישמיות. יהודים אף פעם לא אהבו לנדוד, פשוט גירשו אותם מכל מקום, ולפעמים גירשו אותם שוב ושוב. גירוש זה כמובן המקרה הטוב יותר, כשלא רצחו אותם. עכשיו יש ליהודים מדינה והם יכולים לגור במקום שלא יגרשו אותם ממנו. מי שזה חשוב לו נשאר בארץ, ולרוב האנשים זה מאד חשוב. גם לאלה שיורדים וגם לאלה שמעולם לא עלו חשוב שיש מדינת ישראל שתמיד תקבל יהודים, אבל אף פעם לא תהיה אמריקה ולא תתחרה בכוח המשיכה של אמריקה, למרות שנולד בה אלהים. לנסות להתחרות באמריקה זה מאד טפשי, ומאד מיותר. ישראל יכולה להציע רק את היתרון היחסי שלה ליהודים, שזה לחיות במדינה יהודית בחברה יהודית בתרבות עברית בלשון עברית בלוח שנה יהודי, שאלה דברים שלא חשובים לכל אחד, אבל כן חשובים להרבה יהודים, ובגלל זה רוב האנשים שנולדים פה יישארו פה, ולא רק שרוב אלה שנולדים פה יישארו פה, אלא באים לכאן הרבה יהודים אפילו מאמריקה, ובירושלים שומעים כל הזמן אנגלית וספרדית בכל מקום, כי בשקט בשקט באים כל הזמן המון עולים חדשים, שלא כולם נשארים אבל די הרבה נשארים.

לכן צריך לקבל את הירידה כתופעה טבעית ולחיות איתה בשלום, ולא צריך לגנות לא את מדינת ישראל שאנשים יורדים ממנה, ולא את היורדים, במיוחד מאד לא נעים שאנשים שהם מאד מצליחים ומאד עשירים מגנים את היורדים ומטיפים להם מוסר, כי לכל אחד יש זכות להגשים חלומות, ולכל אחד יש זכות לנסות את מזלו היכן שהוא רוצה, ומי שהצליח גם לחיות בישראל וגם להיות מפורסם ועשיר, שלא תהא עינו צרה באלה שצריכים להרחיק מכאן בכדי להצליח. לישראל יש יתרונות משלה וכוח משיכה משלה. היתרונות האלה אינם בלתי מוגבלים, ואף אחד לא אשם בזה, זו המציאות ואלה החיים. את רוב המאמרים שנכתבו לאחרונה בנושא לא היה לי נעים לקרוא, לא את אלה שדיברו סרה בישראל והיללו בהתרפסות ובלא מעט בּוּרוּת את מדינות הניכר, ולא את אלה שדיברו סרה ביורדים, שהם ציבור של אנשים במצבים מאד שונים, חלקם נשואים לאזרחי מדינות זרות ולבני עמים זרים, וגם זה בסדר גמור. העם היהודי לא יתמוטט מזה. תרגיעו, חברים.