עוד גזענים

 

אינני יודעת מדוע חילי טרופר עזב את בני גנץ כדי לחבור למפלגה אחרת, שגם היא איננה עוברת את אחוז החסימה. את חילי טרופר אני זוכרת בעיקר כמי שמנסה לגזור גזירה שווה בין מפלגות שמאל כמו מר"ץ, שמבקשות להגיע לפיוס ושלום עם הערבים, ולהכיר במדינה פלשתינית עצמאית, לבין מפלגות הימין של בן-גביר וסמוטריץ', שמעוניינות להתנכל לפלשתינים ולגרש אותם מבתיהם ומאדמתם וגם עושות הכל כדי לעודד אלימות נגד פלשתינים שתביא לגירושם, כאילו רדיפת שלום גם היא פשע נגד האנושות. הגזירה השווה הזו מאפשרת לטרופר לנרמל את הגזענות שלו עצמו כלפי ערבים, ואת קרבתו הרעיונית הרבה יותר לימין הלאומני האלים מאשר לשמאל הפציפיסטי.

יועז הנדל שייך במוצהר לימין הגזעני, ובשל גזענותו מנע מבני גנץ להקים ממשלה עם מפלגות ערביות, ממשלה שכמותה הוקמה בסופו של דבר על ידי יאיר לפיד ונפתלי בנט בשותפות עם מנסור עבאס. מי יודע כיצד היו הדברים מתגלגלים לו הורחק נתניהו מהשלטון מוקדם יותר, ואולי אפשר היה למנוע כך ממדינת ישראל ותושביה אסונות שנתניהו הביא עליהם. יפה כמובן שיועז הנדל התנדב לשירות מילואים ארוך, ואת זה אני אומרת בלי שום ציניות. מול הניסיון המחפיר לפטור את החרדים משירות צבאי, שאולי יהפוך בימים הקרובים לחוק, שותפות בשירות הצבאי בהחלט ראויה להימנות על דרישות הסף לכהונה בכנסת, אבל אין די בכך. מי שמעדיף את המשך שלטון נתניהו על פני ממשלה בשותפות יהודית-ערבית, איננו ראוי אפילו לקול אחד ממתנגדי נתניהו.

כל חברי הכנסת שבוחנים אפשרות להקמת מפלגות חדשות הם אנשי ימין, שהדבר היחיד המשותף להם הוא יחסם הגזעני לערבים, שמאפיין את הימין הישראלי כולו, ולמרבה הצער גם לא מעט ממה שמכונה "מרכז" ובעצם הוא ימין מתון יותר, כזה שאיננו שולל לגמרי פשרות עם הפלשתינים, אבל איננו מעוניין בשותפות אמיתית עם אזרחי ישראל הערבים, ואפילו לא עם מפלגתו של מנסור עבאס שמייצגת במידה רבה אוכלוסיה בדואית, שרבים מבניה משרתים בצה"ל, ושעשרות מבניה נרצחו בטבח שמחת-תורה בידי אנשי חמאס, שכשם שלא חסו על נשים ותינוקות יהודים, לא חסו גם על נשים ותינוקות מוסלמים. אפשר היה לצפות שדווקא הטבח הנורא, שכפה על יהודים, בדואים, תאילנדים ונפאלים, שותפות גורל בנסיבות מחרידות, ייצור קירבה ושיתוף פעולה, אבל מסיבות שאני מתקשה להבין, דווקא המפלגות שהיו שותפות להקמת ממשלת השינוי בשותפות מנסור עבאס, שהתגלה כשותף נאמן וסולידרי, מצהירות בראש חוצות שלא תקמנה ממשלה עם ערבים, ובכך יורות לעצמן ברגל. ממשלה משותפת ליהודים וערבים, שתבנה שיתוף פעולה פוליטי בין אזרחים שוחרי שלום שרוצים לקדם פיוס בין העמים ותרומה משותפת לשיקום המדינה הפצועה והמדממת מאסון השביעי באוקטובר, ממשלה שתחפש ריפוי לפצעים וחיבור מחודש לקרע שנוצר בין העמים בעקבות הטבח, היא בעיני לא אילוץ אלא מטרה. לא צריך לפחד מהאשמות השווא של הימין הפשיסטי, כאילו טבח השביעי באוקטובר הוא תוצאה של הסכמי אוסלו או ההתנתקות. ההיפך הוא הנכון: דווקא הקיפאון ביחסים עם הפלשתינים, עקיפתם בהסכמי השלום עם מדינות המפרץ, וההתגרות הבלתי פוסקת של איתמר בן-גביר בהר הבית, הם אלה שחיזקו את החמאס ודחפו אותו לתכנן את הטבח. הממשלה הלאומנית שעסוקה כל העת בניסיונות טרנספר של הפלשתינים, היא זו שגם הביאה על ישראל את האסון, וגם מאפשרת לחמאס להציג את עצמו ברחבי העולם כלוחם לחירות הפלשתינים, ולא כארגון טרור פונדמנטליסטי שפועל לרצח יהודים באשר הם יהודים ולהרס מדינתם. עצוב מאד שהשואפים להחליף את ממשלת הטבח, דבקים בגזענות במקום להציב חזון של פיוס ושיתוף שיוביל לדרך חדשה.

החלטת הפצ"ר משקפת ערכי משטר גזעניים ופשיסטים

 

החלטת הפצ"ר לבטל את כתבי האישום נגד אנשי כוח מאה שהתעללו בעציר פלשתיני עד כדי כך שנזקק לניתוח מציל חיים, ולעומת זאת להמשיך בהליכים המשפטיים נגד קודמתו בתפקיד, שחקרה את פשעיהם האכזריים, היא ההחלטה שעבורה מונה לתפקיד, מאחר שהיא משקפת את ערכיה הפשיסטיים והגזעניים של ממשלת נתניהו, ששרים מכהנים בה נמנו על המתפרצים לשדה-תימן כדי למנוע את מעצרם וחקירתם של החשודים בהתעללות. כמו חברת הכנסת לימור סון הר-מלך, שכינתה את שורף משפחת דוואבשה בשנתם "צדיק", והגנה על אלישע ירד שירה בערבים למוות, אך מעולם לא נתן את הדין על מעשיו, כמו היורים בשלושת החטופים ששיחררו את עצמם, שהפרו פקודת "חדל אש!" ורצחו את יותם חיים אחרי שרצחו את שני חבריו, ובמקום להיעצר ולעמוד לדין על רצח, הובאו ההורים השכולים האומללים לחבק אותם, כמו הפורעים בשיטתיות בכפרים פלשתינים, שורפים ורוצחים, שאינם נעצרים ואינם נענשים בתואנות שונות ומשונות, וכמו החיילים שירו למוות במשפחה תמימה של הורים וארבעה ילדים שרצחו את ההורים ושניים מילדיהם ועד כה טרם נקראו לחקירה, וכמו בצלאל סמוטריץ' שקרא לשרוף את חווארה ומעולם לא נקרא לסדר, ממשלת ישראל מכתיבה את ערכיה הגזעניים והפשיסטים, באמצעות עושי דברה, שהפצ"ר הוא אחד מהם: זכויות אדם יש רק ליהודים, במיוחד לאלה שתומכים בממשלת הדמים, ערבים מותר לרצוח חופשי (ואם חושבים במקרה שחטופים יהודים הם ערבים מותר גם אותם לרצוח ואין נענשים על כך), מותר כמובן להתעלל בערבים בין אם הם אסירים, עצירים, או אזרחים חפים מפשע, מי שרוצח ערבים זוכה להגנה מלאה מהרשויות ואפילו לדברי הלל ושבח מפי שרים וחברי כנסת, ומי שמעמיד לדין רוצחי ערבים ומתעללים בערבים, דינו מאסר, אם לא לינץ'. לדעת ממשלת ישראל הנוכחית מדינת ישראל נועדה לאפשר ליהודים לרצוח ערבים, לפגוע בהם ולגרש אותם, ואסור באיסור חמור להעניש יהודים שנוהגים כך, אלא יש להעניש את מי שמעזים לאכוף עליהם את החוק ולהעמיד אותם לדין. במשטר פשיסטי המדינה משרתת אך ורק אינטרסים של אומת הרוב, והמיעוטים הלאומיים הם לא רק נטולי זכויות אזרח, אלא גם נטולי זכויות אדם. זה המשטר שממשלת נתניהו פועלת לכונן בישראל, ולא רק באמצעות ההפיכה המשטרית, אלא באמצעות סירוס מערכת המשפט והפיכת שלטון החוק על ראשו: הפושעים מועלים על נס ואילו אנשי החוק מותקפים ונענשים על ניסיונם לאכוף את החוק. ומאחר שמשטרו הפשיסטי של נתניהו מציג את עצמו כמייצג העם היהודי, דמם של הערבים מותר בשיטתיות, מאחר שאינם משרתים את שלטון הנצח שנתניהו חפץ בו. וצה"ל, שנכשל קשות בהגנה על יהודים, מתמחה ברצח ערבים ובסיוע לרוצחיהם, ובמקום למלא את תפקידו בשטחים הכבושים ככוח אוכף חוק, הוא מצטרף לא פעם למתנחלים הפורעים בערבים, או מפגין אוזלת יד באכיפת החוק עליהם, ותחת ממשלת הדמים כבר איננו חותר לא להגנה על אזרחי ותושבי ישראל הזקוקים להגנה ולא לאכיפת חוק וסדר, וכל תפארתו על מה שמכונה "חיסולים", גם בניגוד לחוק הבינלאומי. כנראה קל יותר להרוג ערבים ואיראנים ולהתרברב בכך, מאשר להציל מהחמאס את תושבי עוטף עזה שממשלת הדמים הפקירה ועדיין מתנערת מאחריותה לכך, ודורשת שנתפעל מחיסול בכירי חיזבאללה ואיראן, בעודנו מופגזים כל העת בטילים, שהחיסולים רק מעודדים את שיגורם לעברנו.  

הטיעונים של הפצ"ר לביטול כתבי האישום מגוחכים, במיוחד הטענה שהעציר שוחרר לעזה ואי אפשר לגבות ממנו עדות. יש מספיק עדים להתעללות ותוצאותיה גם ללא נוכחות העציר: הרופאים שטיפלו בו וניתחו אותו, שגם עליהם כמובן הופעלו לחצים לשקר, ובכל זאת כמה מהם סיפרו את האמת. וכמובן ישנו הסרטון ממצלמות האבטחה, שלדברי הפצ"ר איננו מראה בבירור מה התרחש. אם אין רואים בסרטון בבירור את ההתעללות בעציר, זה משום שהמתעללים בעציר ניסו להסתיר את מעשיהם מהמצלמות בעזרת מגינים, ועדיין לא קשה לראות ולהבין מה קורה מאחורי המגינים, אלא אם כן עוצמים את העיניים מאד חזק, כפי שהממשלה ושופריה דרשו מהפרקליט הצבאי החדש, שתואר, אם בצדק ואם שלא בצדק, כמקורב לשר סמוטריץ'. קשה לדעת אם הוא חולק עם ממשלת נתניהו את ערכיה המעוותים, הגזעניים והנפשעים, או שרק נכנע ללחצים מצד הממשלה. התוצאה גרועה באותה מידה.

מחשבות בעקבות פרשת ילדי תימן

 

שמחתי לקרוא את מאמרו של אהוד עין-גיל ב"הארץ" שמתייחס לסרטה של ישראלה שאער מעודד "וויני ידידה?" ששודר בערוץ "כאן" במוצאי השבת שעברה (7 בפברואר) ועוסק בדודתה שנעלמה בהיותה תינוקת בת כמה חודשים, לאחר שאושפזה בבית חולים, ככל הנראה בניגוד לרצון האם. שאער מעודד הולכת בעקבות סבתה, שושנה ג'ובני, שהיתה משוכנעת שהתינוקת היתה בריאה, ושלא מתה ונקברה כתינוקת, אלא הועברה לאימוץ, והעידה על כך בפני ועדת שלגי לחקר היעלמות ילדי תימן. אהוד עין-גיל מדגיש, שרק בשנת 1968, באיחור של שמונה-עשרה שנה, הודיעו רשמית למשפחה שבתם מתה, ומסרו להם תעודת פטירה ומקום קבורה שעוררו את חשדה של אם הילדה, כי תעודת הפטירה התייחסה במקור לבן זכר והרישום שונה לנקבה, וגם הופיע בה שם אב שונה משמו של אבי הילדה. מדוע לאחר שמונה-עשרה שנה דווקא? איננו יודעים, אבל עלה בדעתי שהמשפחה פנתה שוב לרשויות לאחר שמונה-עשרה שנה, מפני שאז קיבלו כנראה צו גיוס לילדה, שהיתה אמורה להיות מתה מזה שמונה-עשרה שנה. האם אפשר להאשים את המשפחה בכך שאיבדו את האמון ברשויות המדינה וחשדו שבתם הועלמה במתכוון?

אני מתקשה להבין את הזעם על המשפחות שילדיהן נעלמו, ועל ההאשמות נגדם, כאילו הם ממציאים דברים כדי להעליל עלילות דם על אשכנזים, וכיו"ב. האם מישהו מהמטיפים להורי הילדים הנעלמים ולבני משפחותיהם, היה מוכן להתייחס בשוויון נפש להיעלמות של ילדו "בגלל אי-סדרים" ולראות בכך הסבר מספק? או שהיה ממשיך לחפש את ילדו כל חייו, כפי שעשו רבים מאותם הורים, שקיבלו תעודות פטירה רק לאחר שנים רבות, ולא תעודות מהימנות במיוחד?

אני עצמי התוודעתי לסיפורם של ילדים תימנים שנעלמו לפני כחמישים שנה, בעקבות היכרות עם משפחה שבתה הבכורה נעלמה לאחר שאושפזה בבית חולים, ובניגוד למקרה של ידידה, ההורים לא מצאו שום מידע על גורלה, למרות שעשו הכל כדי לברר את גורל בתם: לא תעודת פטירה, לא קבר, לא כלום. כיום ההורים כבר אינם בחיים, והם היו משוכנעים שבתם נמסרה לאימוץ וחיפשו אותה כל חייהם. את הבן שנולד לאחר היעלמות התינוקת ילדה האם בבית והחביאה מתחת למיטה מפחד שיילקח ממנה גם כן. אחריו נולדו לה עוד שבעה בנים ובנות. כל הילדים גדלו לתפארת ולמיטב ידיעתי כולם אנשים בריאים ובעלי משפחות, כיום בשנות הששים והשבעים לחייהם, ועדיין חיים את השבר של היעלמות אחותם שהעכירה את חיי הוריהם. מדוע אי אפשר להתייחס אליהם לפחות בחמלה? מה פשעם? שהם אינם משלימים עם מה שאי אפשר להשלים איתו?

והרי כפי שמראה שאער מעודד בסרטה, וכפי שאנו יודעים מעדויותיהן של אחיות שטיפלו בילדים, לא הקפידו לוודא שזהות הילדים תישמר, כדי שאפשר יהיה להחזירם למשפחות, וילדים שהוריהם לא נמצאו נמסרו לבתי יתומים ומשם אומצו, ככל הנראה בעיקר על ידי משפחות יהודיות דתיות בארצות הברית. אי אפשר לקבל בשוויון-נפש את ההסבר ש"הפלסטרים עם פרטי הזיהוי נפלו כשרחצו אותם" וכיו"ב. האם לא יכלו לסמן את הילדים בסרט על ידם כפי שסימנו תינוקות בכל מחלקת תינוקות? כיצד דווקא ילדי עולים לא סומנו בצורה ראויה – ואכן לא רק ילדי עולים מתימן נעלמו באותן שנים, גם ילדי עולים מארצות אחרות.

מעדויות הרופאים והאחיות בוועדת שלגי (פעלה בין השנים 1995-1988) מובא הסבר מזעזע לכך שלא אפשרו להורי הילדים שנפטרו בבתי החולים לראות אותם ולקחתם לקבורה בעצמם: רופאים ואחיות העידו על נתיחת גופות הילדים ללא אישור וללא סמכות, ובצורה שהשחיתה את הגופות לחלוטין. זה חלק מאותו זלזול בהורי הילדים שנבע מגזענות, כפי שעולה גם מאמירות חוזרות של האחיות והרופאים שהעידו, שההורים לא התעניינו בילדים כי היו להם עשרה ילדים, בעוד שבמקרים המוכרים לי, כמו במקרה של ידידה ג'ובני, נלקחו מהאמהות דווקא ילדים בכורים, הילד או הילדה היחידים שהיו להם באותו זמן.

כשקראתי כעת את מאמרו של אהוד עין-גיל, שבעצמו חקר ופירסם בזמנו כתבות נרחבות בנושא ב"הארץ" יחד עם יגאל משיח, היתה לי תחושה של טלפתיה. כבר שנים אני שואלת את עצמי מדוע לא רק ממשלות מפא"י והעבודה, שהואשמו בחטיפת ילדי עולים מתימן ומסירתם לניצולי שואה, ללא ספק האשמת-שווא, התנגדו כל כך לחקירת הנושא, והניחו לבער ארכיונים שהחזיקו חומרים מהמעברות ויכלו אולי לשפוך אור על הנושא, אלא גם ממשלות הימין היקשו על בירור העניין, כאשר כבר עמדו לרשותנו בדיקות דנ"א מהימנות. ואכן אהוד עין-גיל עומד על כך, שהשרים הרלוונטיים לשאלת הילדים הנעלמים, שרי הפנים, הבריאות והרווחה בשנים הרלוונטיות, היו שרי המפד"ל ואגודת ישראל, כלומר, אותן מפלגות שעדיין נמצאות בקואליציה השלטת, שנים רבות אחרי שמפא"י ויורשתה מפלגת העבודה כמעט נעלמו מהמפה הפוליטית, וכאשר חברי הכנסת הנוכחיים של מפלגת העבודה, כמו נעמה לזימי, אוהדים לעניינם של ילדי תימן וילדי עדות אחרות שנעלמו, וסופגים עלבונות על עמדה אנושית זו.

ויתרה מכך – אימוץ ילדים שהועברו לבתי יתומים על ידי משפחות דתיות בארצות הברית, בתיווכם של רבנים, כפי שעולה מהעדויות שנאספו, הזכיר לי דווקא פרשת חטיפה מאד מפורסמת מילדותי, חטיפתו של הילד יוסל'ה שוחמכר, שסבו החרדי הבריח לארצות הברית כדי למנוע מהוריו להעניק לו חינוך חילוני. האם ייתכן שילדים תימנים הועברו במכוון, בתיווכם של רבנים, כפי שעולה מהעדויות, למשפחות דתיות בארצות הברית, כדי למנוע מהם לעזוב את הדת בישראל החילונית? אולי דווקא רבנים, ולא מפא"י המושמצת, העלימו את ילדי תימן ודאגו שיאומצו בארצות הברית ויקבלו חינוך דתי או אפילו חרדי?

מאז שצפיתי בסרטה של שאער מעודד, ושוב קראתי על היעלמות ילדי תימן והשמועות שרחשו בעניין, על רב שמוכר ילדים תימנים למשפחות אמריקניות, המחשבה הזו איננה מניחה לי. אולי לא רק ההאשמות, אלא גם החקירות, לא התנהלו בכיוון הנכון, וזו איננה סיבה להניח לעניין, אלא לחקור מחדש, בכיוונים אחרים.  

חרדים תוקפים נהגים ערבים

 

לתדהמתי גם אלה שהתייחסו לעובדה שנהג האוטובוס שדרס נער חרדי בהפגנה נגד הגיוס בירושלים, הותקף קודם לכן על ידי המון נערים חרדים שרצו לפגוע בו בשל היותו ערבי, לא הזכירו את העובדה שכבר במשך חודשים מותקפים נהגים ערבים בירושלים על ידי חבורות של נערים חרדים, שמקללים אותם, שופכים עליהם מים, זורקים עליהם חפצים ואף מכים אותם, וכי הנהגים חזרו וביקשו אבטחה ואף הובטח להם שהם יזכו לאבטחה, אך בינתיים הנהגים מופקרים לשרירות לבם של ביריונים חרדים שהפכו את תקיפת הנהגים לנוהג ולשעשוע. העובדה שמדובר בחרדים הוצנעה עד כה. דווח למשל על תקיפת נהגים ערבים בקרבת אצטדיון טדי, דבר שיצר את הרושם שמדובר באוהדי כדורגל, והתעלמו מכך שבקרבת אצטדיון טדי עוברים קווים שמשרתים את השכונות החרדיות והמתחרדות בית וגן, יפה נוף והר נוף, כמו קו 411 שנוסע דרך שכונות אלה מאצטדיון טדי לעיר בני ברק. להתנכלות הנערים החרדים בירושלים לנהגים ערבים אין קשר לכדורגל ולאלימות במגרשים, אלא להשתוללות הגזענית של תומכי ממשלת החורבן, גם בשטחי הרשות הפלשתינית וגם בשטחי מדינת ישראל, ומותר לחשוד שמה שמעצים אותה הוא הגיבוי הממשלתי של מפלגות בן-גביר וסמוטריץ' לפגיעה בערבים, שמתממשת הן בפוגרומים הבלתי-פוסקים של מתנחלים בפלשתינים והן בהתקפות על ערבים במדינת ישראל. יש נטייה לראות בנוער החרדי תומכים של מפלגות חרדיות, אך חלק לא מבוטל מן הנוער החרדי הולך שבי אחר איתמר בן-גביר, והם מגבירים מאד את כוחו. אמנם הנוער החרדי איננו מעוניין לשרת בצבא, אבל טעות היא להסיק מכך שמדובר ברודפי שלום. לאומנות וגזענות אינן זרות לאווירה בציבור החרדי, וגם אלימות איננה זרה להם, ובפרט כאשר יש לנבלים הזדמנות לחוש את עצמם כפטריוטים. העובדה שנערים הגיעו להפגין נגד גיוס והתנפלו בצעקות "ערבי, ערבי" על נהג אוטובוס איננה צריכה להפתיע. הם לא תקפו את האוטובוס, כפי שהיו מי שטענו בתקשורת, ללא כל בסיס, שהם תוקפים אוטובוסים בגלל שהם מסמלים עבורם את מדינת ישראל. הם תקפו את הנהגים הערבים של האוטובוסים, מפני שביריונים גזענים אלה, שהם גם חרדים, יודעים שניתן לפתוח את דלתות האוטובוס מבחוץ, וכך הם עושים כדי להתנפל על נהגים ערבים ולפגוע בהם. לא במדינת ישראל הם רצו לפגוע, אלא בערבים.

הם גם יודעים כמובן, שמושא ההערצה שלהם, איתמר בן-גביר, הוא שר המשטרה, והגנה על נהגים ערבים איננה בראש מעייניו, בלשון המעטה. כמו הפורעים בשטחים גם הם מרגישים שדמם של הערבים הותר והכל מותר. הנהג הערבי המותקף שחשש לחייו לא טעה. הביריונים החרדים האלה מוכנים גם לרצוח ערבים, ולמרבה הצער שיחתו של הנהג למשטרה להגיע למקום ולהצילו מהתוקפים לא נענתה. במקום זאת ביקשו במשטרה שהפקירה את הנהג להאשימו ברצח, כאילו ניסיונו להציל את נפשו מהתוקפים נעשה בכוונה להרוג את הנער, כאילו מחבל שמתכנן פיגוע היה מתקשר למשטרה ומבקש שתגיע מיד, כפי שעשה הנהג הערבי. למרבה המזל השופטת כבר עמדה על כך שאין שום ראיות לכוונת רצח מצד הנהג, והמקרה נע בין גרימת מוות ברשלנות להמתה בקלות דעת. בכל מקרה במשפטו של הנהג ראוי להביא בחשבון שהתנפלות הנערים החרדים עליו היתה חלק ממסכת פשעי שנאה גזעניים שהפכה למכת מדינה, שהמניע שלהם היה לאומני וגזעני, כפי שעולה מקריאתם "ערבי, ערבי" שנשמעה היטב בסרטונים המתעדים את האירוע, ושהנהג הערבי, גם אם ייקבע שלא היה זהיר ושגרם למות הנער, היה קודם כל קורבן של פשע גזעני ופעל בסכנת חיים.    

יום התחביב שלהם

 

עוד טרם התפוגג הבל פיהם של תוקפי יאיר גולן, וגם אלה שלא תקפו, אבל צקצקו שהמלה הזאת, המלה הזאת לא היתה במקומה, וכבר זכינו לחזות במצעד השנאה והגזענות בירושלים, בנערים הקוראים במלוא פיהם "מוות לערבים", מזמרים בהתלהבות "שיישרף לכם הכפר", וגם את הלהיט החדש "אין בעזה לימודים, לא נשארו שם ילדים". אי אפשר היה להחמיץ את השמחה המתפרצת, את ההתענגות על מותם של ילדים עזתים בהמוניהם, שלוותה בהכאת ערבים, בעיטות בנשים מוסלמיות, ריסוס גז פלפל בעיני תושבים ערבים שאתרע מזלם להימצא בנתיב הפורעים, והכל בהנאה עצומה, וכן, מי שמכיר את ההתענגות הנאצית על הכאת יהודים והריגתם, לא יכול להימלט מהאסוציאציות המרות. בין מבקרי גולן היו גם אלה שהיקשו מדוע אינו מבחין בין הממשלה לבין צה"ל, אבל מה לעשות שצועדי מצעדי הגזענות בכל יום ירושלים, גם הם מתגייסים לצבא, והם מתנהגים כפי שחונכו ומתגאים ברשתות החברתיות בשריפת בתים בעזה על דעת עצמם, כפי שהם שורפים בתים בפוגרומים שהם עורכים ביהודה ושומרון, לא פעם בשיתוף פעולה, או סתם אדישות ואוזלת יד, מצד חיילי צה"ל. כמה אפשר להתחסד ולהיתמם? הרי ההתנגדות הנחרצת לסיום המלחמה ולהשבת החטופים איננה נובעת מציפיה להכנעת חמאס או מאמונה שבטחון מישראל מחייב את המשך המלחמה, אלא מהשאיפה להרוג ולגרש ערבים, גם מיהודה ושומרון וגם מעזה, כדי להרוס את ישוביהם ולהקים במקומם התנחלויות, ואי אפשר לטעות בכוונותיהם של סמוטריץ' ובן-גביר ואנשיהם, כפי שאמר צבי סוכות, שאפשר להרוג בכל יום מאה עזתים ולאיש לא אכפת מכך, וזו לא היתה אמירה תיאורטית אלא תכנית פעולה. דבריו כמובן לא זכו אפילו לחלקיק מהגינויים שהופנו ליאיר גולן, היחיד שאומר את האמת על הגזענות הרצחנית שעם הקמת ממשלת נתניהו-בן-גביר-סמוטריץ', הפכה למדיניות הרשמית של הממשלה. למטרה זו בלבד חפצו בן-גביר לכהן כשר לבטחון פנים וסמוטריץ' כשר בטחון לעניין ההתנחלויות: כדי למנוע אכיפת חוק על פשיעה לאומנית, ובכך להכשיר ולעודד אותה, כפי שכיוון סמוטריץ' בקריאתו לשרוף את חווארה. עבורם ועבור אנשיהם כל אלימות כלפי ערבים היא אלימות רצויה ומקור לעונג. כן, סוג של תחביב. וכשצעיריהם מתגייסים לצה"ל, צבא שמאד מתקשה להטיל על חייליו משמעת, כפי שראינו היטב ברצח שלושת החטופים, למרות הוראת המפקד לחדול מירי, כי מי שהתרגל לצלוף בערבים בלי הבחנה הורג בקלות גם יהודים, וכבר העיד החייל אביעד פריג'ה שירה למוות ביובל קסטלמן, לאחר שהאחרון שם נפשו בכפו ומיהר לעצור מחבל: כל אחד רוצה איקס על הרובה. כבר לא חשוב להציל יהודים, כפי שנוכחנו בשביעי באוקטובר ומאז ואילך. חשוב רק להרוג ערבים, ואם הורגים גם יהודים תוך כדי, כמו בירי הטנק בבארי, זה רק נזק אגבי. כשחיי ערבים הם זולים ומבוזים כל כך, זולים ומבוזים הם גם חייהם של יהודים, וקל מאד זה שש מאות ימים להפקיר את חיי החטופים.

אינני מכירה אפילו אדם הגון אחד שמשתתף במצעד הדגלים בעיר העתיקה. ואינני מכירה ירושלמים שחשים ביום הזה שמחה, ובפרט בימים האלה. רק אימה וחרדה, צער ומיאוס עד כדי בחילה מהאירוע. למעט הפגנת כוח של הימין הלאומני, אין ביום הזה דבר. כמובן לא רק את ההרג בילדי עזה הם חוגגים ביום הזה, אלא גם את אחיזתם בשלטון וכוחם לרמוס את מתנגדיהם ולאיים עליהם: אתם לא תעזו לגנות את הגזענות, את הרצחנות, את הלאומנות הגסה, את אובדן האנושיות, את רמיסת הכבוד לאדם שנברא בצלם אלהים, את הרוע שהולך ואופף את הכל, כמים לים מכסים. אנחנו בשלטון, ולא נחדל מלחגוג את ימי הזוהר של הגזענים והרוצחים.   

 

מצעד השנואים

 

כששמעתי את הדיונים המלומדים על הפער בין הניקוד הקמצני שהעניקו צוותי השופטים באירוויזיון לבין הניקוד המחמיא שהעניק הקהל לשיר הישראלי, נזכרתי בדברים שאמרה לי לפני שנים רבות חברה שגדלה בצרפת, ושבה לשם בשליחות. אחרי שבעלה סיפר איך כשהוא מטייל ברחוב עם ארבעת ילדיהם שואלים אותו אם כולם שלו, היא אמרה: "הם לא אוהבים אותנו. בינם לבין עצמם הם אומרים שעדיף יהודים על ערבים, אבל הם לא אוהבים אותנו." ככה למדתי שיש היררכיה של שנאות: את היהודים שונאים באירופה, את הערבים יותר. גם מישל וולבק שמבקר כעת בישראל, והתראיין לתכנית התרבות של קובי מידן, מגנה את הסלחנות בחוגים אינטלקטואלים בצרפת כלפי האיסלמיסטים, ומשבח את ישראל שלדעתו נוהגת במוסריות גם בעת מלחמה. לצערי אני יודעת שישראל איננה נוהגת במוסריות בעת מלחמה, והורגת כעת מדי יום עשרות אזרחים עזתים חפים מפשע. אני יודעת גם שרוב הציבור הישראלי מייחל לסיום המלחמה, והממשלה היא זו שדוחפת להמשיך בלחימה, משיקולי הישרדות. אני יודעת גם שסלחנות כלפי איסלמיסטים הרבה פחות נפוצה בצרפת מכפי שטוענים לעתים. רוב הצרפתים מפחדים מאד מהטרור האיסלמי, במיוחד מאז מעשי הרצח המחרידים בינואר 2015 במערכת העיתון "שרלי הבדו", כששנים עשר מעובדי העיתון נרצחו בתגובה לקריקטורות בעיתון שלעגו לנביא מוחמד, ובנובמבר אותה שנה בתיאטרון הבטקלאן ובמקומות נוספים, כשמאה ושלושים איש שבאו לקונצרט של להקת רוק נרצחו על ידי טרוריסטים איסלמים, בפיגוע שמזכיר מכמה בחינות את הרצח בפסטיבל הנובה. פיגועים אלה השפיעו מאד על דעת הקהל הצרפתית, שמעולם לא אהדה את הערבים, אבל לאחר הפיגועים זיהתה את המהגרים הערבים עם טרור איסלמי. מלבד הפיגועים היו גם אירועי התפרעות באזורי המהגרים בפריז, כולל שריפה המונית של מכוניות. כמובן היו גם מקרי רצח של יהודים באשר הם יהודים, מה שלא הפחית מהאימה שהטילו מקרים כאלה על השכנים הצרפתים.

ההפגנות הפרו-פלשתיניות בצרפת ובאנגליה הן בעיקר הפגנות של מהגרים פלשתינים או ערבים מארצות אחרות, לעתים גם בני מהגרים. הן מפחידות מאד יהודים וישראלים, אבל הן מפחידות גם את הצרפתים והבריטים ושאר עמי אירופה. ההגירה הערבית והאיסלמית בפרט נחשבת להגירה בעייתית יותר מהגירה של סינים, למשל, שנחשבים לאוכלוסיה שקטה, חרוצה ושומרת חוק, ואולי היא באמת כזאת. גם מפלגות הימין הקיצוני המשגשגות בכל אירופה, מפנות את עיקר התעמולה העוינת כלפי הערבים, והערבים המוסלמים בפרט. יש ישראלים שמתפעלים מכך. אבל הימין הקיצוני משמר הרבה מהסנטימנטים הנאצים והפשיסטים ונוטה מאד להכחשת השואה, כך שאהדה שמובעת לעתים מצד אנשי ימין קיצוני כלפי ישראל, היא לא פעם אהדה מפוקפקת.    

אפשר כמובן למצוא סיבות אובייקטיביות להצלחתה של יובל רפאל באירוויזיון: הופעה יפה ואלגנטית, שיר יפה עם מסר חיובי, מבוצע בכשרון רב, כולל שירה באנגלית ובצרפתית שלפחות אחת מהן מובנת לרוב הצופים, התייחסות רצינית לאירוויזיון, שבין צופיו הוותיקים יש אי נחת מהעברת הדגש ממוסיקה מלודית שמושכת את הלב ומלים בעלות משמעות למופע של פירוטכניקה, שהמוסיקה נדחקת בו לשוליים, וגם מהוולגריות והזנותיות שהשתלטו על חלק מההופעות, שהלכו רחוק עם השתטות וגם תפלות וחדלו לשעשע. לא רק השיר הישראלי, גם הזמרת היווניה ששרה על אסונם של בני עמה, וגם השירים של צרפת, שווייץ ואוסטריה, שהגישו הופעה רצינית יותר, זכו להצלחה. אני מקווה שאלה לפחות חלק מהסיבות להצלחת השיר הישראלי. הלוואי שהייתי מאמינה שאלה הסיבות היחידות להצלחה. אבל כנראה אלה אינן הסיבות היחידות. כנראה שבמשחק סכום האפס את מי שונאים יותר, את ישראל או את הערבים, מעדיפים רבים מהאירופים לתמוך במי שמזוהים עם מלחמה בערבים, גם אם אינם אהובים במיוחד בזכות עצמם. לא כדאי לסמוך יותר מדי על האהדה הזו, שמקורה בשנאה למישהו אחר, שמפחיד את האירופים יותר מהיהודים. יובל רפאל ראויה להערכה בזכות עצמה – בזכות כשרונה ובזכות אומץ לבה, בזכות דבריה שהניצחון האמיתי הוא השבת החטופים, שאולי בשל אמירה זו נחסכה ממנה שיחת טלפון עם ראש הממשלה הקטנוני והנקמני ועלוב הנפש. אבל מה היו מניעיהם של המצביעים שתמכו בה, אולי עדיף שלא לדעת, כי אולי תהם לא נבעו רק מאהבת מרדכי.

הטכסים והאש

 

ההאשמה של יאיר נתניהו את השמאל בהצתת השרפות במבואות ירושלים בערב יום הזיכרון, מוכיחה לא רק את נטייתה של משפחת נתניהו להפצת עלילות דם, אלא גם חושפת את האופן שבו רואה המשפחה – דגש על המשפחה כמכלול – את החגים הלאומיים, כאירועים שאינם שייכים לאומה אלא לשלטון. במשך כהונתו הארוכה מדי הפך נתניהו, בעזרתה של מירי רגב, את הטכסים הלאומיים למפגני ראווה ותעמולה לשלטונו. בשנת השבעים למדינה הוא דרש לראשונה לנאום בטכס הדלקת המשואות, בניגוד לנוהג שטכס זה מנוהל על ידי יו"ר הכנסת שמייצגת את העם כולו, ולא את השלטון. ארבע שנים קודם לכן, בשנת 2014, הוכפל אחוז החסימה בכוונה מוצהרת לפגוע בייצוג הערבי והשמאלני, כפי שאכן קרה מאז באופן הולך ומחריף. באותה שנה, 2018, שבה הפקיע נתניהו חלק מטכס הדלקת המשואות לטובת נאום פוליטי שהדגיש את מרכזיותו שלו ואת עדיפות כוחו על כוחה של הכנסת, שאמורה לייצג את כלל האזרחים, ביום ה-19 ביולי 2018, הועבר בכנסת חוק הלאום, שביטל למעשה את השיוויון בין אזרחי ישראל וצמצם את זכויותיהם של הלא-יהודים, וביסס את הקשר בין הלאומנות שקידם נתניהו לבין שלטון היחיד שלו: השלטון הצהיר על עצמו כשלטונם של בני הלאום היהודי שרואה את האזרחים הערבים כפחותי-מעמד, ואת נתניהו כמי שמייצג את האזרחים בעלי המעמד העדיף: יהודים וימניים, ובעיקר תומכי נתניהו. יום העצמאות וה-19 ביולי 2018 הם שני תאריכים בהעצמת כוחו של שלטון היחיד הלאומני של נתניהו, ובערעור הלגיטימציה שמעניקה האזרחות הישראלית לנושאיה והחלפתה בהשתייכות ללאום המועדף ובחנופה לשלטון כמקור לזכויות הפרט, להבדיל מזכויות דמוקרטיות שנגזרות מן האזרחות ושוות לכולם, הטכסים הלאומיים הפכו להפגנת עוצמתו של השלטון והבלעדיות של נתניהו על הכוח השלטוני, שגובר על זה של העם המיוצג על ידי הכנסת. המדינה בשלטון נתניהו איננה מגולמת בנציגות כלל האזרחים, אלא בעקבות לואי ה-14, המדינה היא נתניהו והוא מגלם אותה. הסתייגות מנתניהו ומשלטונו איננה נתפסת ביקום הביביסטי כחלק בלתי נפרד מהוויית הדמוקרטיה, אלא כבגידה בשלטון, ולפיכך כבגידה במדינה שאין הפרדה בינה לבין השלטון. כמו בכל דיקטטורה נדרשים אזרחי ישראל לשמוח ולצהול בחגה של המדינה שהוא חגו של נתניהו, ולחגוג לא את עצמאותם שלהם, שתחת שלטונו היא הולכת ומצטמצמת, אלא את שלטונו. במידה שאין להם מצב רוח לחגוג בגלל המלחמה הבלתי נגמרת, החטופים המופקרים לעינויי תופת והחיילים הנשלחים למותם במלחמת כזב, הם אינם נתפסים כאזרחים שיש להתחשב ברגשותיהם, אלא כבוגדים במדינה שהיא נתניהו ואין בלתו, כמרעילי באורת ומציתי יערות, אשמה חוזרת שמוטחת בערבים וכעת גם בשמאלנים, כשני מגזרים שמוצאים מכלל האזרחים בעלי הזכויות, ושבפועל ייצוגם בכנסת לוקה, שהרי לא לכמאה וחמישים אלף מצביעי מר"ץ ולא לכמאה ושלושים אלף נציגי בל"ד יש נציגות בכנסת הנוכחית, דבר הנתפס כלגיטימי, כאילו מניעת ייצוג מלמעלה מרבע מיליון אזרחים, שמתנגדים לשלטון נתניהו, איננה פוגעת ביומרה הדמוקרטית של מדינת ישראל, שהרוב הימני בכנסת שלה הושג על ידי פגיעה בזכות לייצוג פוליטי של כלל המגזרים והדעות, ונוהג כמי שיש לו רוב מוחלט שזכותו לרסק את הדמוקרטיה כליל.

נאמנה לדרכה, כמו במקרה של טבח שמחת-תורה, מתנערת הממשלה מאחריותה להעדר המוכנות של מדינת ישראל לשרפות ענק, כמו אלה שהשתוללו ביום הזיכרון, ובאותו אופן היא מטילה את האחריות לשרפות על מי שהיא מסמנת כאויבים – הערבים והשמאלנים, כשם שהטילה את האחריות לטבח שמחת-תורה על הרמטכ"ל שהזהיר מסכנות ההפיכה המשטרית, על ראש השב"כ שחקר הדלפת מסמך סודי ל"בילד" כדי להתנער מאחריות למות חטופים שנרצחו עקב התקרבות צה"ל, ואת הקשר הקטארי בלשכת ראש הממשלה, ועל המחאה נגד ההפיכה המשטרית, אבל את עצמה ואת מדיניותה פטרה מכל אחריות לאסון שהמיטה על מדינת ישראל. את האש שכילתה ביום הזיכרון שטחי יערות עצומים חוללו בראש וראשונה בצורת קשה, טמפרטורות גבוהות ורוחות עזות, מה שמקשה להימלט מהתחושה שהמכה למהדורת יום העצמאות של חגיגות שלטון נתניהו הגיעה דווקא מידי שמיים, ואולי מכך נגזרת משמעותה.  

המהרסים

 

כמה הצהרות שמענו היום שמתפרעי עוצמה יהודית והציונות הדתית לא יתנו לפגוע בחיילים שלנו, הם יגנו עליהם בגופם נגד הפרקליטות הצבאית ונגד המשטרה הצבאית החוקרת, הם לא ירשו שתיפול שערה מראשם. רציתי רק להזכיר לסמוטריצ'ים ולבן-גבירים, לסטרוקיות ולהר-מלכיות, ולכל בני דמותם, שאם הם כל כך דואגים לחיילים, כדאי שידעו שיש לנו חיילים וחיילות שבויים בעזה, חיילים גיבורים שנלחמו מעטים נגד רבים בשמחת תורה. הם לא התעללו בפלשתינים, הפלשתינים התעללו ומתעללים בהם. אם חברי הכנסת המתועבים הללו כל כך דואגים לחיילים, אולי במקום להתנגד לעסקה לשחרורם ולדון חיילים וחיילות גיבורים למוות, אולי שיתמכו בעסקה ויאפשרו סופסוף לגאול את חיילינו הגיבורים מעינויים וממוות, אולי יפסיקו להסית נגדם ונגד משפחותיהם ולייחל למותם. אמנם כדי לזכות בתמיכתם של חברי המפלגות הנתעבות האלה צריך לרצוח ערבים או לפחות להתעלל בהם, והחיילים והחיילות השבויים בעזה רק עמדו על משמרתם ומילאו את תפקידם והגנו בגופם ובדמם על הגבול שהממשלה הנתעבת הפקירה והותירה ללא צבא וללא הגנה, כדי שתוכל לתגבר את ההגנה על המתנחבלים ביהודה ושומרון, שיוכלו להתעמר בפלשתינים ולפרוע בהם פרעות בהגנה מלאה של חיילי צה"ל, אבל בכל זאת, אם הם כל כך תומכים בחיילים, אולי הם יסלחו לשבויינו בעזה שרק הגנו על גבול עזה שהממשלה המופקרת הפקירה באופן כה מזעזע, ורק ניסו להילחם בכל כוחם מעמדת הנחיתות שבה הציבה אותם ממשלת המתנחבלים, ממשלת הנוחבות היהודים של החמאס היהודי שצמח ביהודה ושומרון והרעיל והרס את מדינת ישראל מבפנים, כדי שהחמאס הפלשתיני יוכל לטבוח בתושביה ההגונים, במתיישבים האמיתיים, שומרי הגבולות האמיתיים, בהתיישבות האמיתית של בוני המדינה האמיתיים, שגם האכילו את המדינה כולה בעמל כפיהם, אלה שעם עלות השחר יצאו לעבוד את אדמת הארץ ולהצמיח חיטה ותפוחי אדמה, לחלוב פרות ולהאכיל תרנגולות, בזמן שהמתנחבלים יצאו לעקור עצי זיתים של פלשתינים ולהתעמר בהם בתקוה לגרשם מאדמתם, והחורבן שהביאו על עמל של מאה שנות התיישבות איננו גורם להם לא צער ולא בושה, אלא ההיפך מכך, הם עולצים ומאושרים איזה נס קרה להם, שבהתיישבות השקר שלהם שנועדה רק לגזול ולהרוס, הצליחו להרוס את התיישבות האמת, את אהבת האמת לארץ, וכעת הם רוקדים על חורבותיה ומפרכסים את עצמם כאילו בנו בניין בעוד שרק להרוס הם יודעים, לפורר ולפרק כל דבר בעל ערך שהוקם בעמל הדורות בארצנו ולא להשאיר בה מתום. והם אלימים ומאיימים, כי האלימות היא כל מהותם, אלימות שמחפה על ריקנות נוראה, על קליפה שאין לה ואין בה כל תוכן, לא ערכים, לא מוסר, לא רחמים, לא אנושיות, לא אהבה ולא אמת, רק שקר של קשקוש פרוטה בכלי ריק, רק זוהמה של רוע לב שאין דוגמתו, רק אווילות ובורות ואכזריות ואטימות לב, רק יצר הרע שהותרו כל מוסרותיו והוא משתולל ומעלה באש את כל סביבתו. באלימותם ואכזריותם הם בוטחים, ועליהם הם סומכים, אבל ידם תהיה על התחתונה, כי ברשעותם האינסופית אוכל אותם הטמטום, וסופם להמיט אסון על עצמם כשם שהמיטו אסון על כולנו, כי מי שיודע רק להרוס, יהרוס בסופו של דבר את עצמו.

עמית סגל מתבכיין

 

 

על פני שלושה טורים במוסף "גלריה" של "הארץ" מתנה הבוקר עמית סגל את מר גורלו: עיתון "הארץ", לטענתו, נלחם בו ומכנה אותו בכינויים מעליבים כגון שופר ביביסטי, מתנחל פשיסט, ובן של טרוריסט, בעוד שהוא, כך הוא כותב, לעולם לא יעלה על דעתו לכנות את יריביו הפוליטיים בכינויים כגון אלה שבהם מכנים כתבי הארץ את יריביהם מימין. האמנם, עמית סגל? כי אני זוכרת אינספור פעמים שבהם כינית מפלגות ערביות "תומכי טרור", כולל את מנסור עבאס ומפלגתו, ואני זוכרת, ולא רק אני זוכרת, שלא רק שכינית, ואתה ממשיך לכנות את ממשלת בנט ולפיד "ממשלה של תומכי טרור", אלא שבחודש מאי 2022 גם דיווחת על סקר שערך הערוץ שבו אתה מועסק, שהוא הבמה הנצפית ביותר בישראל, והצגת שאלה שנוסחה כך: "האם אתה מסכים עם הטענה שהממשלה נשענת על תומכי טרור?", טענה שהעלה כמובן בנימין נתניהו בתעמולת הארס שלו נגד ממשלת בנט ולפיד, תעמולה שאתה, במעמדך כפרשן פוליטי מוביל, שימשת כחוד החנית שלה. על שאלת הסקר הזו, שלטענתך נוסחה במערכת החדשות ולא על ידיך, אבל שמחת מאד לדווח עליה – 47% השיבו בחיוב על השאלה ו-43% השיבו בשלילה. כשנמתחה ביקורת על השאלה המוטה והמסיתה, שמכתימה חברי כנסת ערבים כ"תומכי טרור", ואת הממשלה כולה כמוכתמת בתמיכה בטרור, תקף עמית סגל חזרה וכינה את מותחי הביקורת "כנופיה" וכיו"ב.

זה לא היה המקרה היחיד, כפי שפרסם שוקי טאוסיג ב"עין השביעית" ב-31.5.22: " סגל אף נאלץ בעבר להצהיר זאת בפומבי, בעקבות תביעת דיבה    שהגישה נגדו סיעת בל"ד, אותה כינה "ארגון טרור" ו"ארגון תומך טרור", בשידור בחדשות 12 ובטורו ב"ידיעות אחרונות". סגל פירסם בחשבון הטוויטר שלו הודעה בעקבות התביעה: "בל"ד אינה ארגון טרור או ארגון תומך טרור מבחינה משפטית וחוקית וכך קבע בית המשפט העליון". זאת למרות שבכתב ההגנה שהגיש טען שהוא עומד מאחורי הקביעה הפסקנית."

ה"התנצלות" שסגל פרסם אך ורק בחשבון הטוויטר שלו – הועלתה טענה שהפרסום בטוויטר נועד למנוע הטמעה של ההתנצלות המפוקפקת במנוע החיפוש של גוגל – איננה התנצלות כמובן, אלא התחכמות. אולי מבחינה משפטית וחוקית בל"ד איננה ארגון טרור, רומז סגל לעוקביו, וכך קבע בית המשפט העליון שהמחנה הפוליטי של סגל מקפיד לתאר כאויב המדינה, אבל בעצם בל"ד היא כן ארגון טרור, מפני שהיא מפלגה ערבית, ועל פי הטרמינולוגיה של סגל, כמו של בנימין נתניהו שהוא משרת בנאמנות, ערבים מתוארים כתומכי טרור, גם אם הם אנשים נעימי הליכות ורודפי שלום כמנסור עבאס, שפשעו הגדול מבחינת סגל ונתניהו, שאפשר את הקמתה של ממשלת בנט ולפיד, שלמשך קצת יותר משנה אפשרה לנו לנשום מעט אויר נקי, בטרם שבנו ונכלאנו בגיהנום של ממשלת האסון, שלעמית סגל יש לא מעט מניות בהקמתה, כמי שלא חדל להסית נגד ממשלת בנט-לפיד ולהאשים אותה שנשענה כביכול על תומכי טרור. אפילו לאמרה הידועה שמי שיושב בבית זכוכית שלא יזרוק אבנים מסרב סגל לציית. כבנו של חגי סגל, חבר המחתרת היהודית שהניחה מטעני נפץ שהביאו לפציעתם הקשה של ראשי ערים ערביות וגם של חבלן משטרתי שאחד המטענים התפוצץ בידיו ופצע אותו קשה, ראוי היה שייזהר מלהדביק תווית של תומכי טרור ליריבים פוליטיים. אבל לא רק שעמית סגל איננו נזהר בלשונו, אלא שלעתים נדמה שהוא מופיע בעיקר כדי להסית נגד ערבים ולשכנע את הצופים שערבי ומחבל הינם היינו הך, ובכך איננו שונה בהרבה מאיתמר בן-גביר.

המגוחך ביותר הוא הרהב שבו מסכם סגל את נאום ההתקרבנות שלו: "ניסיון רצח האופי המתמשך נגדי הוא בעצם כעס על אופי המדינה, שסולדת ברובה מנסיגות, תומכת בהתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל ומתנגדת להפיכת אויב לאוהב ואוהב לאויב."

ובכן עמית סגל, היית רוצה מאד שעמדותיך יהיו עמדות הרוב, אבל לא זה המצב. רוב הציבור דווקא לא מתלהב מהתיישבות בכל רחבי ארץ ישראל, ואיננו נוהר בהמוניו לחברון. לא כל מי שמתנגד למדינה פלשתינית, בגלל החשש המובן מטרור פלשתיני, תומך בהתיישבות ביהודה ושומרון, בקרב אוכלוסיה פלשתינית עוינת, ורוב מכריע מהעם תמך גם בהתנתקות וגם בנסיגה מלבנון. רוב הישראלים ישמחו גם לסגת מעזה, במיוחד אלה שילדיהם מסכנים שם את חייהם כעת. רוב הישראלים אינם אוהבים את הפלשתינים, אבל לא כולם רוצים לדכא אותם ולשלוט בהם. רבים ישמחו להיפרד מהם. הרי גדר ההפרדה נבנתה בגלל שרוב הציבור רצה בה, בניגוד לעמדתו המקורית של אריאל שרון נגד הפרדה. ובכלל: עמדות הציבור הן דינמיות ומושפעות מהאירועים. כולם היו שמחים לסלק את החמאס מעזה, אבל מבינים שזה כנראה בלתי אפשרי, ושגם אם זה אפשרי, המחיר שנשלם עלול להיות כבד מדי. הציבור איננו חושב בפשטנות ובנחרצות כמו עמית סגל. הוא מתלבט ומשנה לפעמים את דעתו בהתאם למציאות המשתנה, ויחד עם אזרחיה, גם המדינה מתפתחת ומשתנה.

ריח בואש ופרי באושים

 

הבוקר עוד עמד בצומת הרחובות עזה-האר"י-בנימין מטודלה ריח הסירחון של הבואש שהמשטרה הפעילה אתמול בערב כנגד המפגינים. איחרתי לרדת להפגנה, וכשירדתי כבר היה הסירחון ברחוב כבד מנשוא והניס אותי מיד הביתה בתחושת בחילה. כתבת ערוץ 12 ענבל טוויזר סיפרה שהמפגינים קראו לעבר השוטרים: "איפה היו השוטרים בעוטף עזה?", והשוטרים מאד נעלבו, כי דווקא השוטרים נלחמו בישובי עוטף עזה, מעטים מדי מהם היו שם ורבים מהם נהרגו במסיבת המוות ברעים, בקיבוצים בעוטף ובתחנת המשטרה בשדרות. זה הצבא שלא היה שם שעות ארוכות, ארוכות מדי, אבל גם לוחמי מג"ב לא היו שם בסדר הכוחות הנדרש, והמעטים שבאו, כפי שהעידה הרבש"צית האמיצה של נירעם, בהחלט הצילו את המצב במקומות שאליהם הגיעו, ולו במספר קטן. אבל קשה להאשים את הציבור שמתקשה להתגבר על תחושת ההזנחה וההפקרה של ישובי עוטף עזה, לעומת ההגזמה הפראית בשמירה על נתניהו ונכסיו. כשירדתי ללוות את בתי ונכדי ששבו בצאת השבת לביתם, נבעתתי ממראה עשרות רבות של שוטרים, חמושים כולם ברובים ארוכי-קנה, אם אינני טועה M16, בגינת המשחקים השכונתית, שאיתרע מזלה להיות ממוקמת מול ביתו הפרטי של נתניהו ברחוב עזה, כאילו עמדו להילחם בכנופיות חמושות של אנשי חמאס. שאלתי אחד מהם מדוע הם נושאים רובים בלב ירושלים, בין הורים וילדים בגינת משחקים, והוא ענה: "למקרה הצורך", ולא יכולתי שלא לחשוב מדוע לא חשב איש שבעוטף עזה צריכים להיות גדודי חי"ר ושריון למקרה הצורך של חדירת מחבלים, כי שום אדם שפוי איננו יכול לראות את הביצורים סביב בית נתניהו ברחוב עזה, את הרכבים האימתניים שמסתובבים שם יומם וליל גם בימים האלה, כשהוא ומשפחתו שוהים, כפי שפורסם בתקשורת, בבית ידידו המיליונר פאליק בשכונת ארנונה, והמאבטחים כבר אינם יושבים בסוכות השמירה אלא רק מסיירים מדי פעם מסביב לבית ובגינת המשחקים, מבלי לתהות בצער מדוע לא שמרו ככה על תושבי עוטף עזה, שלו עמדו לרשותם מעט מהכוחות האלה, שמוקדשים, כפי שאמר לי איש מג"ב, למשימה שמוגדרת "אבטחת הבית", ואיננה תלויה בנוכחותו של ראש הממשלה בעצמו במקום, אולי יכלו להציל לפחות מעט חיי אדם. כלומר, המפגינים נעצרו והבואש הופעל כדי למנוע מהמפגינים גישה לבית ראש הממשלה, שראש הממשלה איננו נמצא בו, מחשש שמה? הם לא היו יכולים לפרוץ לבית המבוצר המוקף חומה וגדרות. לכל היותר יכלו להצטלם שם עם דגל ושלט, צילום שראש הממשלה נחוש כנראה למנוע בכל מחיר, אולי גם במחיר הרג של מפגינים, במקרה הצורך. כי שוטרים אינם נושאים רובה סער להגנה עצמית מפני מפגינים בלתי חמושים, לכך די באקדח. רובה ארוך נועד להרוג. מכיתות הכוננות בעוטף עזה  לקחו חלק מהרובים האלו. גם אחרי ה-7 באוקטובר ניסו לקחת מהם את הרובים, וחדלו מכך רק כשהם התקוממו והדבר התפרסם בתקשורת. צריך לראות מה קורה ברחוב עזה כדי להבין כמה עיוות נתניהו את הפרופורציות, עד כמה מיד לאחר שנבחר שכח את אזרחי המדינה ודאג לחוקק קודם כל את חוק הנבצרות שיקשה עד ימנע את סילוקו מכהונתו, את חוק מימון בתיו הפרטיים ברחוב עזה ובקיסריה כמעונות רשמיים, ואת הכפלת תקציב הביגוד והאיפור שלו ושל רעייתו. את מרבית הגדודים שנותרו בעוטף עזה העבירו לרגל חג הסוכות לתגבור אבטחת אירועי החג באיו"ש. לא צריך לחקור הרבה כדי להבין שההוראות להפקיר את גזרת עזה לטובת איו"ש ירדו מלמעלה, ודי לשמוע את סיפורו של חבר כיתת הכוננות בבארי, שבתיווך בן דודו שעובד בלשכת ראש הממשלה, דיבר עם נתניהו בצהרי השבת הנוראה, סיפר לו על מצבם, והתחנן שיורה לצבא להיכנס לישוב. אבל על מסוק הקרב שהגיע נאסר לירות על המחבלים שהתבצרו בגן הילדים של בארי, ועל החיילים שעמדו בשער הקיבוץ נאסר להיכנס אליו במשך שעה ארוכה, שבה טבחו המחבלים בחברי הקיבוץ. מדוע? רק ראש הממשלה יכול היה לאסור על המסוק לירות ועל הצבא להיכנס לבארי, מן הסתם מהמניעים שהניעו אותו תמיד להימנע ממכת מחץ לחמאס: החשש ממלחמה כוללת ברצועת עזה, והאמונה ששלטון חמאס ברצועה מחליש את הרשות הפלשתינית ומונע הקמת מדינה פלשתינית, או כפי שנתניהו עצמו ניסח זאת, הוא "הוריד את השאלה הפלשתינית מהשולחן". בעבר היה לפעמים הצדק עימו. הפעם הוא טעה טעות גורלית ובלתי נסבלת שעלתה בחייהם של למעלה מאלף אזרחים, שוטרים וחיילים. המחשבה שהוא נאחז בכל כוחו בכסא, ומנסה בכל מאודו להטיל את האשמה על אחרים, מחרידה ומערערת כל תחושת ביטחון אפשרית.

בינתיים האנרגיות שהיו צריכות להיות מופנות לסילוקו של נתניהו וממשלתו מופנות לכל הכיוונים הלא נכונים: התנכלות לאזרחי ישראל הערבים, ודוקא לאלה שלא עשו כל רע ומשרתים בנאמנות את הציבור, כמו נהגי אוטובוסים ורופאים ערבים שנתונים להסתה ורדיפה וגם לאלימות ממש, כשהמסיתים והרודפים הם מי שתמיד הסיתו ורדפו ערבים חפים מפשע, ופשעי החמאס רק מספקים להם, לתפיסתם, תירוץ מתאים, סותמי הפיות וצרי העין למיניהם, שקפצו על ההזדמנות להתנכל לערבים על התבטאויות שאינן לרוחם, או על קריירה שמעוררת את קנאתם. מאוסים כמעט כמותם כל ה"מתפכחים", שנותנים כעת דרור לגזענות שתמיד פיעמה בהם. האם אכזריות החמאס היא באמת הפתעה כה גדולה? האם לא ידענו מזמן שהחמאס מבצע פיגועים רצחניים דוקא כשיש ניסיונות לתווך בין ישראל לפלשתינים ולהשיג שלום? האם רק עכשיו גילינו שחמאס מאמין בסילוק היהודים מכל הארץ שהוא רואה כווקף, כהקדש מוסלמי? האם לא ידענו שחמאס רוצח פלשתינים רבים בטענה שהם משתפי פעולה עם ישראל ואינו חס כלל על בני עמו? והאם האנטישמיות של העמים האירופים שרצחו ששה מיליון יהודים ומאז להוטים לתייג את היהודים כנאצים היא תופעה חדשה? האם השימוש בסכסוך הישראלי-פלשתיני בשיח האירופי כדי להתכחש ליהודים כקורבנות ולתאר אותם כמקביליהם של הנאצים היא עניין חדש? אכן כעת אנו עצובים ומזועזעים יותר מתמיד מהמספר הבלתי נתפס של הקורבנות האזרחיים, תינוקות וילדים ואמהות וקשישים ונכים, ומצפים שמי שתמיד שנא אותנו יהפוך את עורו ויגלה כלפינו חמלה. זה לא יקרה, אפילו אם כל אזרחי העולם יצפו בסרט הזוועות שהפיק דובר צה"ל. סביר יותר שנצפה בקרוב בכתבות תעמולה שבהן יוצגו פשעי חמאס המחרידים כפשעים של חיילי צה"ל, במסגרת מזימה ישראלית כביכול להשמדת העם הפלשתיני, תעמולה שתאומץ בהתלהבות במדינות שרצחו ששה מיליון יהודים ומעולם לא הפסיקו לחלום על היעלמות היהודים מהעולם. במקום להתכחש למציאות ולדבר דברי הבל, ואז "להתפכח" התפכחויות מתוקשרות ולאמץ קלישאות הבל חדשות, עדיף היה לו כל ה"מתפכחים" היו מאמצים מעט ענווה, שיכלה להציל אותם גם מטעויות העבר וגם מטעויותיהם החדשות: החל מההתלהבות הילדותית מהחיים בחו"ל וההטפות הדוחות ל"רילוקיישן", המשך בעצות אחיתופל לא להצביע למר"ץ שחיזקו כל כך את ממשלת האסון, וכלה בגילויים המרעישים שיש ערבים אכזריים ואירופים אנטישמיים שלעולם לא יגלו כלפינו חמלה. תמיד עדיף להפעיל יותר את המוח ופחות את הפה, מה שחוסך את הצורך "להתפכח" מאוחר מדי.  

ירי חי

 

בכל יום מגיעה בשורת איוב חדשה שמהפכת את המעיים. אתמול זו החשיפה של משה שטיינמץ מערוץ כאן, על התכנית שמקדמים איתמר בן-גביר ומפכ"ל המשטרה להתיר ירי חי בהפגנות, שנאסר בעקבות הדו"ח של ועדת אור, הוועדה שחקרה את אירועי אוקטובר 2000, שבהם נהרגו שלושה עשר אזרחים ערבים, חלקם קטינים, מאש שוטרים. כדי שזה יישמע פחות נורא הם מדברים על מפגינים שעוצרים שיירות צבאיות בזמן מלחמה, ואז מדברים על מבצע "שומר החומות", לא בדיוק מלחמה, ולא שום שיירות צבאיות אלא פרעות של אזרחים יהודים וערבים אלה נגד אלה. לא קשה לנחש במי מעוניין בן-גביר לירות. כמובן בערבים, אבל גם במפגינים נגד הממשלה. את הסיבה כבר ימצאו, כפי שמצאו סיבה לזרוק רימון הלם בהפגנה בתל אביב. לא היתה סיבה לרימוני הלם, ובזמן הפגנות בלפור גם לא היתה ממש סיבה לשימוש במכת"זיות, אבל השתמשו, וגם היכו מפגינים באגרופים וסטירות. כל השוטרים המכים זוכו בסופו של דבר. לא חסרים למשטרה אמצעים לפיזור הפגנות. חלקם פשוטים, חלקם אכזריים. אבל בן-גביר רוצה דם, והמפכ"ל שבתאי רוצה להישאר מפכ"ל. אז אנשים צריכים למות, כמו במהומות אוקטובר  בשנת 2000. אז באמת היתה תדהמה גדולה מעוצמת המהומות. הציבור היהודי היה בהלם והמשטרה היתה בהלם מעוצמת ההתפרעויות, והתגובה הקטלנית שיקפה את עוצמת התדהמה והאימה שעוררו המהומות. עכשיו הדברים ידועים, התקוממות של אזרחי ישראל לא תעורר פליאה ותדהמה, ולמשטרה יש די אמצעים לפיזור הפגנות, והיא יכולה להתמודד היטב עם הפגנות והתקהלויות ללא שימוש בירי חי ומבלי לגרום לשפיכות דמים, אבל בן-גביר רוצה דם. כמו שהוא אוהב לומר, זאת המדיניות שלו. ואם נתניהו ייתן לכך יד, הוא לא יוכל לחמוק מאחריות, כפי שהוא אחראי לכל הפארסה של מינוי בן-גביר, בריון מועד, גזען אלים ואדם חסר כל שיקול דעת למשרד הרגיש ביותר, הקשה ביותר, משרד שהכשיל אנשי משטרה וצבא מנוסים עם ניסיון מבצעי רב. לבן-גביר היה ניסיון בתלישת הסמל ממכוניתו של יצחק רבין, ובהחטפת מכות לערבים והשלכת סחורה של סוחרים ערבים לרחוב. מכל היוזמות האוויליות של השר בן-גביר, זו האחרונה מטילה עלי את האימה הגדולה ביותר. אני כבר רואה לנגד עיניי את השוטרים מכוונים את הנשק לרגליים ופוגעים לאנשים בראש, כפי שקרה וקורה ביהודה ושומרון. אני רואה אנשים נהרגים. אני נזכרת בנער שנעצר בנתיבי איילון. אמרו שלא היכו אותו, אבל ראיתי שהפה שלו מלא דם. נתנו לו אגרוף בשיניים. מח"ש היתה אמורה לחקור, אולי היא אפילו חקרה, אבל בעיקר חקרו את הנער על אחזקת סם ואולי המציאו עוד איזו עבירה. אלימות משטרתית מטואטאת מתחת לשטיח, במיוחד כאשר היא נוחה לקואליציה השלטת ולממשלה, ןהאלימות המשטרתית היא קשה גם ללא היתר לירי חי.

ומעבר לכך: האם בכך עוסקים השר והמפכ"ל בשבוע שיומיום נרצחו בו אנשים, ביום שבו נרצחו שתי נשים צעירות. אחת מהן, יסמין ג'בארין, היתה רק בת עשרים ושש, אם לשני פעוטות. גם בחברה היהודית הוכפל מספר הרציחות לעומת השנה שעברה. בחברה הערבית המספר שולש. אבל השר והמפכ"ל עסוקים בקידום היתר לשוטרים לרצוח מפגינים, שברור שהוא מדרון חלקלק, שייעשה בו שימוש גזעני ופוליטי, כי זו דרכו של השר. לו ראש הממשלה היה באמת המבוגר האחראי, כל זה לא היה עולה על הדעת. אבל אין בישראל לא ממשלה ולא ראש ממשלה. יש אוסף של אנשים בלתי ראויים ובראשם נאשם המנסה לחמוק בכל מחיר מגזר דינו ומוכן לדרדר את המדינה כולה לתהום.

אין סיבה להיעלב

 

קראתי תגובות ומאמרים מלאים כאב ועלבון על ההקבלה שערך נתניהו בין המפגינים לבין אש"ף ואיראן. אני למען האמת אדישה לדברי נתניהו. לא אכפת לי מה נתניהו אומר בכלל ובייחוד לא אכפת לי מה הוא אומר על המפגינים כמוני. אמנם אני הולכת רק להפגנות בירושלים, בעיקר לבית הנשיא שנמצא דקות הליכה מביתי, ואני יכולה לבוא לשם עם הכלב, אם לא בא לו להישאר לבד בבית – הוא כבר רגיל ומצליח לרבוץ על הכביש ולנמנם למרות הצעקות, התופים והצפצפות. מאד מרשים שאנשים נוסעים במיוחד לארצות הברית כדי להפגין נגד נתניהו. אלה כמובן אנשים הרבה יותר אמידים ממני וזה לא קשה. אבל גם כשמפגינים רק בארץ רואים את ההפגנות בכל העולם. כל העולם מסתכל מה קורה בישראל כי זאת הארץ של ישו, וצריך להיות מאד תמים כדי לחשוב שמבחינת התקשורת הזרה משנה אם ההפגנות הן בישראל או בניו-יורק. המחאה בישראל היא גדולה וחזקה והיא מאד בולטת לעין ואי אפשר להסתיר אותה, וגם באמריקה שמו לב אליה מזמן.

הדברים של נתניהו הזכירו לי את הסרטון שהוא הפיץ בעבר שמראה איך השמאל מביא את דאע"ש לירושלים. בינתיים דאע"ש ירד מגדולתו. הדבר היחיד שהטריד אותי בדברי נתניהו הוא למה הוא הזכיר רק את אש"ף ושכח את חמאס וחזבאללה. מה אנחנו לא כמו חמאס וחזבאללה, רק כמו אש"ף ואיראן? ומה עם התנועה האיסלמית? בכל פעם אנשים מזדעזעים מדברי נתניהו ואומרים איך הוא איבד את זה, אבל נתניהו הוא אותו נתניהו שתמיד הסית נגד השמאל ונגד הערבים, ואני לא מרגישה שמשהו השתנה במובן הזה לטוב או לרע – זה פשוט נתניהו, שהגזענות שלו כלפי ערבים עולה על גדותיה כאשר הוא פוצה את פיו, וההשקפה הלא דמוקרטית שלו שכל יריב שלו הוא בוגד ואויב, כי לדעתו אסור להחליף אותו וכל שלטון שאיננו שלו איננו לגיטימי, ההשקפה הלא דמוקרטית הזו איפיינה אותו תמיד, יחד עם המגלומניה שלו שלדעתו אין אחר מלבדו שראוי בכלל לכהן כראש ממשלת ישראל. ואני לא מרגישה שבו גביר וסמוטריץ' לקחו אותו בשבי. אני יותר מרגישה שנתניהו נהנה להשתחרר מכבלי המהוגנות והממלכתיות ולהצטרף לתומכי יגאל עמיר ועמירם בן-אוליאל, שדוקא מפני שהוא כנראה הרוצח, כל כך תומכים בו בימין הקיצוני, כי בעצם הם רוצים להתיר את דמם של כל הערבים ולהפוך רצח ערבים ללגיטימי ולרצוי ומקובל. אני חושבת שנתניהו מאד נהנה לחבור אליהם, ונהנה מדבריהם משולחי הרסן בכל נושא שהם עוסקים בו ומתיימרים להבין בו, ואני חושבת שכבר הרבה שנים הוא לא רוצה לבוא לטכס הזיכרון ליצחק רבין ועכשיו יש לו ממשלה שהרבה יותר מחוברת ליגאל עמיר מאשר ליצחק רבין, וסופסוף נתניהו יכול לעשות מה שחלם עליו תמיד ולהתעלם מרצח רבין, שעל גופתו הוא עלה לשלטון, ובטכס הזיכרון לרבין כולם חושבים על זה ולפעמים גם אומרים את זה, ואז בימין מתלוננים שלא שומרים על הממלכתיות ולא מאפשרים להם להשתתף באבל על רבין, כשבכלל לא ברור שהם מתאבלים על רבין, נראה שרובם דוקא די שמחים שרבין מת ונתניהו עלה לשלטון, ושממש קשה להם להצטער, והם בעיקר מנסים להכפיש את רבין בכל מיני האשמות כדי להצדיק את הרצח, כמו שהם מנסים להצדיק את האהדה שלהם לרוצח משפחת דוואבשה בכל מיני נימוקים, כאילו בגלל שעינו אותו והוציאו ממנו הודאה בכוח הם תומכים בו, כשבעצם הם תומכים בו מפני שהם בטוחים שהוא רצח את משפחת דוואבשה בצורה הכי אכזרית שאפשר וזה משמח אותם שרוצחים ערבים, ואותם אנשים שמדברים בשבחו של בן-אוליאל תומכים גם ביחיאל אינדור שהרג פלשתיני ובאלישע ירד שהיה שם איתו. נתניהו פירק את הממשלה שהיתה לו עם ציפי לבני ויאיר לפיד, ופירק את הממשלה שהיתה לו עם בני גנץ, ועכשיו יש לו ממשלה שבדיוק מתאימה לו, ובין מוחקי חווארה ורוצחי הפלשתינים בשנתם ותומכיהם וחסידיהם של הרוצחים הוא מצא את המקום שבדיוק מתאים לו, ולהיעלב ממנו זה כמו להיעלב מראש ארגון פשע שמקלל אנשים הגונים שקוראים למשטרה כשהוא מנסה לגנוב את רכוש הציבור.                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                                               

גזענות ושנאת נשים

 

גזענות איננה אוהבת לדרוך במקום. היא גולשת הלאה והלאה, והולכת ומקצינה. כשצרפת אסרה על נשים לעטות רעלה, התנהל ויכוח גדול על עצם ההתערבות בחופש הפרט ועל מה שראוי ולא ראוי שמדינה תתערב בו. הנימוק העיקרי לאיסור היה שהרעלה מסתירה את פניה וזהותה של האשה העוטה אותה, וראוי שאנשים, ובפרט כאלה שממלאים תפקידים ציבוריים, למשל מורות, יחשפו את פניהם ויאפשרו לזהות אותם. הרעלה אכן נאסרה, אבל מהר מאד זה לא הספיק. גם החיג'אב הפריע, למרות שהנימוק לאיסור הרעלה איננו קיים במקרה של החיג'אב – הוא מסתיר את השיער והצוואר, אבל משאיר את הפנים גלויות ואין שום קושי להבחין בזהותה של אשה שעוטה חיג'אב. גם החיג'אב נאסר במקומות עבודה ובמוסדות ציבוריים. אבל גם איסור החיג'אב לא הספיק. אסרו גם את הבורקיני, בגד הים המלא. הבורקיני כל כך הפריע לרשויות בצרפת, ששוטרים הפשיטו בכוח בשפת הים נשים שלבשו בורקיני. אבל גם זה לא הספיק. עכשיו אסרו גם ללבוש עבאיה. מה מפריע בעבאיה? הנשיא מקרון קישר בין העבאיה לרצח מורה צרפתי שהציג בכיתה קריקטורות של מוחמד. איך קשורה העבאיה לרצח? לא קשורה. אבל גם כשאיתמר בן-גביר או בצלאל סמוטריץ' רוצים להתעלל בערבים, הם מקשרים לטרור דברים שאין להם שום קשר לטרור, כמו אפיית פיתות בבתי הסוהר שגם עליהן אסר בן-גביר. שלוש טענות מעלה ממשלת צרפת להצדקת ההתעללות בנשים מוסלמיות: הביגוד המוסלמי מעודד כביכול הקצנה וטרור, הביגוד המוסלמי הוא דתי ואיננו מתאים לצרפת שהיא מדינה חילונית, והביגוד המוסלמי מדכא את האשה וצרפת היא בעד שוויון לנשים. כמובן אין שום קשר בין לבוש מוסלמי לטרור, אלא במוחם הקודח של הגזענים הצרפתים, והחילוניות הצרפתית פירושה שהכנסיה הקתולית – רוב האוכלוסיה בצרפת היא קתולית, לאו דוקא דתית – החילוניות בצרפת מתייחסת להעדר מעורבות של הכנסייה בחיי המדינה, לא למקומה של הדת ברשות הפרט שלא ראוי שהמדינה תתערב בו. האמת היא שצרפת היא מדינה קתולית. היא כל כך קתולית שאיננה מודעת לקתוליות שלה, שעומדת בשורש היחס האכזרי ללבוש מוסלמי  שאיננו מייצג טרור ואיננו מעודד טרור, אלא מבטא, דווקא בחברה הצרפתית הקתולית והגזענית, את רצונם של המוסלמים לשמור על זהותם הדתית, שזו זכותם, גם אם אין הדבר מוצא חן בעיני הצרפתים. והאבסורדית מכולם היא הטענה שהלבוש המוסלמי מדכא את האשה והמדינה הצרפתית דורשת שוויון לנשים. כדאי לציין שמעולם לא כיהנה בצרפת נשיאה אשה ובכלל הפוליטיקה הצרפתית איננה ידידותית לנשים, שלא לדבר על כך ששוויון דורש כבוד לאשה ולבחירותיה, והפשטת אשה בכוח איננה מראה לא על שוויון ולא על כבוד לנשים, שצרפת מונעת מהן להתלבש על פי דתן ומתנכלת להן, ובכך איננה שונה בהרבה מאיראן שמכריחה את הנשים להתכסות. בשני המקרים אין כבוד לרצון החופשי של האשה והיא מדוכאת בכח החוק, שחודר לרשות הפרט באופן שאסור למדינות דמוקרטיות לחדור אליו. אין זה עניינה של המדינה כיצד נשים מתלבשות, כיצד ילדות מתלבשות לבית הספר. אם רוצים תלבושת אחידה אפשר להנהיג כזו, אבל כל עוד רשאיות התלמידות להתלבש כרצונן, שילוח הביתה של תלמידות בלבוש מוסלמי הוא התעללות גזענית ולא שום דבר אחר, ומפחידה במיוחד ההרחבה המתמדת של האיסורים על לבוש מוסלמי, שככל שהיא מקצינה כך פוחת הויכוח אודותיה, כי כשמדינה מתחילה להתערב בחיי הפרט היא איננה נוטה לחדול מכך ורף ההתערבות הולך ועולה, וככל שהוא מקצין הוא הופך מקובל ורגיל יותר, עד שכל ביקורת שוככת. כשהבסיס להתערבות הוא גזענות שמנסה להתחפש לקידמה, היא איננה חדלה לחפש לה טרף חדש. גם איתמר בן-גביר איננו שבע מלהתנכל לאסירים, וכעת הורה לצמצם את ביקורי המשפחות מפעם בחודש לפעם בחודשיים. כדאי לציין שעד 2014 הותר ביקור משפחה פעם בשבועיים. אולי פעם הותר אפילו ביקור פעם בשבוע, אבל מכיון שחייבים כל הזמן להקשות ולהחמיר, ובפרט כשהסיבה היא גזענות, כי בן-גביר מעוניין להתנכל לאסירים הערבים, אז בכל פעם מצמצמים את אפשרויות הביקור בחצי, למרות שביקורים של בני משפחה הם דווקא גורם מרגיע ולא גורם מתסיס, אבל כשבשורש כל ההחלטות מצויה הגזענות, אין מקום להגיון, רק להחמרה שרירותית מתמדת שאין לה לא סיבה ולא מטרה מלבד להתנכל.

יש ישראלים שאפילו מתלהבים מההתנהלות הצרפתית שדורסת נשים מוסלמיות ואפילו ילדות מוסלמיות. אני שמחה שלפחות בישראל, לא מפשיטים נשים בשם חירות האשה כפי שעושים הצרפתים. יפה בפריס, אבל אינני חושבת שאסע לשם. אינני מעוניינת לבקר במדינה שבה מפשיטים נשים בכוח, כפי שנהגו בצרפת עד המאה התשע עשרה להפשיט נשים "סוררות" בכיכר העיר ולהלקות אותן. אין דבר מאוס יותר משנאת נשים אכזרית שמתחזה לפמיניזם, ובכך צרפת כמובן איננה יחידה. חברת מפלגתו של איתמר בן-גביר במעלה אדומים, שירן מירזאי, מעודדת התנכלות לנשים פלשתיניות שמגיעות למעלה אדומים, ובפרט כאלה שלבושן מוסלמי מסורתי, שכך קל לזהותן. השבוע למדנו גם על חיילות שמפשיטות נשים פלשתיניות כדי להתנכל להן ולהשפילן. אבל החיים הם נדנדה. נשים שפוגעות בנשים אחרות מעודדות פגיעה בנשים בכלל, ויום אחד הן עלולות להיות בצד הנפגע, ואיש לא יעמוד לצדן.  

כמה רוע

 

אתמול בהפגנה ליד בית הנשיא היה שלט שאהבתי: "אחים אנחנו" ומתחת חתימה: קין. זה היה שלט שמבטא היטב את הצביעות והרשעות של אנשי הקואליציה שדורסים – פשוטו כמשמעו – את הציבור בעודם מתחסדים: "אחים אנחנו", "אנחנו עם אחד". נתניהו, שמאד משתדל להיראות טוב בתקשורת האמריקנית – מהישראלית הוא מתעלם כידוע, מאחר שאיננה מתחנפת אליו די הצורך – הסביר למראיין האמריקני שאחרי שהאופוזיציה ראתה שהעבירו את ביטול עילת הסבירות, היא תבקש הסכמה על המשך החקיקה, כלומר: הראינו להם שאנחנו יכולים לדרוס אותם, אז עכשיו הם בוודאי ישמחו להיכנע ולהלבין את המשך ביטול שלטון החוק בישראל וביסוסה כדיקטטורה של נתניהו-סמוטריץ'-בן-גביר. אפילו כשנתניהו מתאמץ להיראות פייסני, הדורסנות והזחיחות מתפרצות ממנו. כשהוא מדבר על הסכמה רחבה, הוא מתכוון שהוא יתעלל באופוזיציה עד שתיכנע ותסכים לתמוך בחוקים שיבטיחו את שלטונו הדיקטטורי. הסכמה אמיתית שתגובש במשא ומתן בין הצדדים איננה עולה כלל על דעתו.

אינני יודעת מדוע נשמעו קולות החוששים שלאחר ביטול עילת הסבירות המחאה תיחלש. הרי הכעס והזעם בקרב המוחים רק גדלו. ההפגנות אתמול היו סוערות וזועמות עוד יותר מקודם, והן תהיינה כאלה גם בהמשך. היכולת להגיע להסכמות רק תלך ותקטן. קשה לדעת מה יהיה. ברור לכולם שצפויה תקופה קשה ביותר שבה תשתולל הקואליציה, כי נתניהו רוצה להחזיר את אריה דרעי לממשלה ולבטל את משפטו לא כדי לפרוש אלא כדי להישאר ראש ממשלה לנצח – אחרת היה מגיע להסדר טיעון מזמן. זו היתה התכנית מרגע שחזר לשלטון והיא לא השתנתה – השופטות אסתר חיות וענת ברון שנחשבות בלתי נוחות לקואליציה עומדות לפרוש בקרוב מבית המשפט העליון, ונתניהו רוצה למנות במקומן שני שופטים מקורבים שיזכו אותו בערעור. איך הוא יסדר שדוקא המקורבים שהוא מתכוון למנות ישבו בערעור שיגיש על הרשעתו הצפויה במחוזי במרמה והפרת אמונים, גם אם לא בשוחד, קשה לדעת. נתניהו כבר מינה את מי שחשב למקורביו, רוני אלשיך למפכ"ל המשטרה ואביחי מנדלבליט ליועץ המשפטי לממשלה, במחשבה שיסגרו את התיקים נגדו. זה לא צלח. עכשיו הוא רוצה למנות שופטים כלבבו במחשבה שהפעם השופטים שימנה יפעלו כשלוחיו. לא בטוח  שכל היוזמות של נתניהו להשתלטות על מערכת המשפט יביאו לתוצאה הרצויה לו. בטוח שהנזק שכבר נגרם ושעוד ייגרם ממעלליו לאופי המשטר בישראל, לביטחון, לכלכלה, לחברה ולתדמיתה של ישראל עצום ורב וקשה מאד לתיקון.

הדיבורים על אחים ועם אחד חביבים כל כך על קואליציית נתניהו מכיוון שהם מרמזים בדרכם לכוונתה האמיתית, לצמצם עד כדי ביטול את מעמד הערבים כאזרחים שווי זכויות, כדי לאפשר את קיום חזונם של בן-גביר וסמוטריץ' ואנשיהם, למרר את חיי הערבים ולהסיר מהם כל הגנה חוקית כדי לגרום להם להגר מהארץ או אף לגרשם בכוח. אם חשב מישהו שאנשים מסוכנים אלה ימתנו את חזונם השטני עם כניסתם לממשלה, נראה כי ההיפך הוא הנכון. כמובן שיחסם לשמאל ולכל מתנגדיהם איננו שונה בהרבה מיחסם לערבים, ואי אפשר היה להתעלם מעליצותו של בן-גביר לנוכח אלימות שוטרים שכנראה קיבלו ממנו ייעוץ דומה לזה שהוא נותן ללקוחותיו, לא לשאת מצלמות גוף ותגי שם ולהפליא את מכותיהם במפגינים מבלי שיוכלו לזהות את תוקפיהם ולהעיד נגדם.

כמו כל שלטון לאומני גזעני גם גזעני הקואליציה נשענים על מגזר שחונך שנים לגזענות ולאומנות חסרי מעצורים. נורא היה לשמוע את הרב יגאל לוינשטיין בכתבתו של יאיר אטינגר בערוץ כאן, האחרונה בסדרה על הציונות הדתית. לוינשטיין סיפר על תלמידת סיעוד שביקשו ממנה להתנצל על ביטויים גזעניים כלפי סטודנטים ערבים, אבל הוא הצהיר שהם גמרו להתנצל. מעכשיו הגזענות היא מדיניות מפורשת של הציונות הדתית והיא יושבת ליד שלוחן הממשלה. אם חשבתם לתומכם שגזענות היא תופעה מזעזעת שאין לה מקום בחברה מהוגנת, ואם חשבתם שליהודים יש סיבה מיוחדת להתחלחל מגילויי גזענות, טעיתם. הרב לוינשטיין וחבריו נושאים את דגל הגזענות בגאון, ולכך הם מחנכים את תלמידיהם, במימון המדינה.

באותה כתבה התבשרנו גם על התכנית להושיב בשכונות צפון ירושלים גרעינים תורניים, כדי שמסע השנאה שהם מובילים נגד הערבים בערים המעורבות לא יפסח גם על ירושלים, וכדי להבריח את מעט החילונים שעוד נותרו בעיר. בכתבה גם בישרו לנו שראש העיר ירושלים משה ליאון מאד תומך ביוזמה. בשכונות המרכזיות של ירושלים, רחביה, טלביה וקטמון, כבר הצליחה תכניתם של ליאון ופטרונו נתניהו לסלק את החילונים וליישב את מרכז העיר בחרדים מחו"ל. חלק  מבעלי הדירות מגיעים רק לחופשות: למעלה מעשירית הדירות בירושלים נמצאות בידי תושבי חו"ל, רובם חרדים המצביעים לנתניהו. כשמסתובבים ברחביה בקיץ שומעים אנגלית וצרפתית, העברית כמעט נכחדה משכונות מרכז העיר, ובמערכות הבחירות האחרונות בישרו אנשי הליכוד בגאווה שבשכונת רחביה, שנודעה בעבר בתמיכתה בשמאל, יש כעת רוב לליכוד. זה הפרוייקט הגדול של נתניהו ותומכיו: להבריח את החילונים והשמאל מירושלים ואם אפשר גם מישראל. זה כמעט מצליח להם בירושלים, אבל גם בירושלים מפגינים אלפים נגד ממשלת הזדון, וגם מפגיני תל אביב לא יוותרו על ירושלים. אנחנו במלחמה נגד קין ואנחנו נלחמים כדי לשרוד וכדי שנוכל להמשיך לחיות כאן. כוחנו היחיד הוא העובדה שאין לנו ברירה – אם לא נילחם בשלטון הגזענות לא רק הערבים לא יוכלו לחיות כאן, גם אנחנו לא נוכל לחיות במדינת הלאומנות והגזענות שנתניהו ושותפיו פועלים כבר שנים רבות להקים כאן. אין לנו ברירה, ולכן כוחנו גדול.   

כמו מטח אבנים

 

כמו מטח אבנים אינסופי נופלות על ראשינו הצעות החוק הגזעניות להחריד, המרושעות עד אין קץ, הנוטפות שנאה לנשים, לערבים, לעובדים זרים, לכל מי שאיננו נמנה על תומכי קואליציית האסון. לנציגי החרדים עוד יש חוצפה לשאול במה קשור בית הדין הרבני לרפורמה המשפטית, כאילו החזרת הסמכות על מזונות ילדים מבית הדין למשפחה, שמסייע רבות לנשים שהבעל נוטש אותן ואת ילדיהן לאנחות, אל בית הדין הרבני, איננה חלק ממאמצי הקואליציה להחזיר את מעמד הנשים בישראל שנות דור אחורנית. לא רק שהקואליציה דוחקת את הנשים מעמדות בכירות במנהל הממשלתי, אפילו הוצאת מכרזים הפונים לבני שני המינים היא בלתי נסבלת בעיניה: מי שרוצה לשלוח את הנשים הביתה ללדת עשרה ילדים, איננו יכול לשאת מכרזים הפונים שיוויונית לרופא/ה או כלכלן/נית. אפילו סממן סמלי של שיוויון בין המינים חייבת קואליציית החושך למחוק. כמו אחיהם הרוחניים באיראן ואפגניסטאן הם חייבים לדכא נשים עד עפר כדי לכונן את דיקטטורת האבות.

ואמנם ינון אזולאי מש"ס דיבר נגד הפגיעה בערבים, אבל לא נשמעה מכיוון הקואליציה התנגדות גורפת להצעת הזדון של סמוטריץ' להעביר לחרדים כספים שיועדו לקידום המגזר הערבי, וכבר היו אמורים לעבור לרשויות הערביות, וכעת מנסה מפלגת עוצמה יהודית לבטל כליל את העברתם לערבים. ובנוסף מנסה כעת לימור סון הרמלך מעוצמה יהודית לקדם חוק שיאסור על סטודנטים להניף את דגלי פלשתין באוניברסיטאות באיום של עונשים דרקוניים. מיום כניסתם לממשלה פועלים גזעני הציונות הדתית והעוצמה היהודית לפגוע בציבור הערבי בכל דרך אפשרית, ולהעביר מסר שלערבים אין זכויות אדם. כמובן שהבריון הגזען שקיבל מנתניהו את משרד המשטרה, ותאומו הרוחני סמוטריץ', מנסים להעביר את המסר, שפרעות בישובים ערבים, שריפת בתים ומכוניות ושדות ואף רצח ערבים, כל אלה הם מעשים רצויים, ואילו הפגנות נגד ממשלת הפוגרום והגזענות הן מעשה אסור ואפילו פלילי. לא פלא שהדמות שהקואליציה השטנית מתחברת אליה נפשית הוא אדולף היטלר. גם אצלו פשעים מחרידים נגד יהודים נחשבו למעשים שיש לעודד, וגילויי אנושיות כלפי יהודים נחשבו לפשע. זה לא רק איציק זרקא, לא רק עובד חוגי. גם בדרכנו להפגנה מול הכנסת שמעתי, גם כן במבטא מזרחי: "הלואי שתישרפו כמו שהיטלר שרף אתכם בגרמניה". איציק זרקא רק ביטא את הסנטימנט הליכודי, זה שרואה בהיטלר ידיד ומורה דרך. ההזדהות עם השנאה והרצחנות גוברת על כל רגש אחר. ולא, אל תחפשו סיבות רציונליות בעוולות מפא"י או בעוולות אחרות. מי ששונא כמו הנאצים ורואה בנאצים דגם לחיקוי איננו צריך סיבות אמיתיות לשנאה. די בכך שהשנאה מפעילה ומחזקת אותו, ממלאת אותו בדלק של רוע חסר-מעצורים, שמתפרץ על כל סביבותיו. זוהי שנאה של מי שיודע עד עמקי נפשו שהוא נחות ממושא שנאתו, שהוא זוהמה וחלאה, ולכן הוא חייב לשנוא עד מוות, כדי לשחרר את השנאה והרוע האינסופיים, להתחרות בעצמו עד כמה הוא יכול לסלק מליבו כל רגש אנושי וכל טיפה של חמלה, ולהפוך למכונת שנאה חסרת מעצורים וחסרת אבחנה. כמו כל הרעות החולות במדינתנו בשלושת העשורים האחרונים, גם הלגיטימציה להיטלר ומעשיו החלה בבנימין נתניהו, שהסביר שהיטלר לא רצה להרוג יהודים, אלא המופתי נתן לו את הרעיון. הוא ואנשיו מרוממים ומקלסים את כל מכחישי השואה באירופה: ויקטור אורבן רודן הונגריה, שכמו הנאצים מתאר את היהודים כבולשביקים שדיכאו את העם ההונגרי, וכך מצדיק את השמדת יהודי הונגריה, הנהגת פולין מכחישת השואה שמנכסת לעצמה את המספר ששה מיליון וטוענת ש"ששה מיליון אזרחים פולנים נרצחו, שלושה מיליון יהודים ושלושה מיליון פולנים", וגוזרת גזרה שווה בין הפולנים והיהודים, למרות שהעובדות המוכרות להיסטוריונים הן שכמיליון וחצי פולנים נוצרים נהרגו במלחמת העולם השנייה, ויותר משלושה מיליון יהודים פולנים, כפול ממספר הפולנים הנוצרים שנרצחו ובאופן מאורגן ושיטתי, שנרצחו כמובן בשל היותם יהודים ולא משום שהיו כביכול אזרחים פולנים, אזרחות שנלקחה מהם מיד עם הכיבוש הנאצי והפיכת פולין לשטח כבוש. כל אלה הם חבריו של נתניהו, וכך הוא מנסה במשך שנים להכשיר את הנאציזם ואת היטלר עצמו יחד עם מאמציו לדה לגיטימציה של השמאל והערבים ולשלילת זכויותיהם הדמוקרטיות, כמו מאמציו השיטתיים להוציא מחוץ לחוק הפגנות נגדו ונגד מדיניותה הגזענית הדיקטטורית של ממשלתו, בתירוץ של סכנת קורונה וכעת בטענה השקרית שהימין לא חסם כבישים, כאילו שכחנו כיצד נחסמה ירושלים וכמה צמיגים הובערו בדרכים בידי המתנחלים המתנגדים להתנתקות שהגיעו להפגין באוטובוסים של מועצת יש"ע במימון המדינה, והפגינו נגד ממשלת הליכוד של אריק שרון ושר האוצר שלו בנימין נתניהו, שמנסים כעת בדרך השקר האופיינית להם להאשים את השמאל בהתנתקות, באופן דומה להאשמות המוטחות באשכנזים כדי להחמיא להיטלר על השמדתם ולקוות להשמיד את הנותרים. תקשיבו לאיציק זרקא ותאמינו לו, כי בניגוד לכל מחבקיו ומטפחיו בליכוד שמתנכרים לו כעת, הוא אומר את האמת וחושף את הסנטימנט האמיתי של הליכוד בראשות נתניהו: היטלר כאידיאל וכמשאת נפש. אם אתם מתחלחלים וחשים מחנק כאילו דחפו אתכם לתאי הגזים של אושוויץ, יש לכם סיבה טובה.    

הצהרת הנאמנות של סמוטריץ'

 

הבחירה של זהבה גלאון לראשות מר"ץ גרמה לי תחושת הקלה, כי מאד לא נוח לי עם יאיר גולן שהסגנון שלו מאד תוקפני. יש אנשים שחושבים שבפוליטיקה טוב להיות תוקפני ואפילו גס רוח, ואני לא חושבת ככה, ובמיוחד לא נראה לי שמפלגה שדוגלת בפשרות ובויתורים כדי להגיע להסדר עם שכנינו הערבים תתנהג בתוקפנות, כי בכך היא סותרת את מהותה ואת המסר שלה. אני חושבת שהרבה אנשים במר"ץ הרגישו כמוני. אני רק מצביעה למפלגה, לא חברה, ולא יכולה להצביע בעצמי. אף פעם לא הייתי חברת מפלגה בשום מפלגה, ואני חושב שביני לביני יש לי בעיה להיות מחויבת עד הסוף, ואני דוקא מעריכה את אלה שמחויבים עד הסוף, כמו חברתי המנוחה רנאטה וולפסון שכל עוד כוחה עמד לה הלכה להפגנות של נשים בשחור ולכל ההפגנות האחרות, ואני הייתי רואה אותן מהאוטובוס כשחזרתי מהשוק עם הסלים וחשבתי שאני צריכה להספיק להכין הכל לשבת, ושבהרבה דברים אני יותר דומה לנשים החרדיות מאשר לנשים של מר"ץ שרק להן אני רוצה להצביע, והכי קשה לי עם הנשים המתנחלות שיש להן הרבה עוצמה וכוח, והן מקדישות אותו למטרות הכי מכוערות. בציונות הדתית יש נשים חכמות וחזקות, הרבה יותר מאשר בליכוד שהוא מפלגה שוביניסטית עבשה כמו הרפובליקנים של אמצע המאה שעברה שלא השתנה אצלם כלום, אבל כשאני חושבת עליהן אני תמיד נזכרת בגברת סמוטריץ' שלא רוצה לשכב בחדר אחד עם יולדת ערביה, שזה לא רק גזעני להחריד אלא גם מפורר לגמרי את הסולידריות הנשית במקום שבו היא היתה אמורה להיות הכי  חזקה, כי תמיד חשבתי שבמחלקת יולדות כל הנשים מרגישות אחיות, אבל זאת היתה מחשבה רומנטית ולא נכונה, כי יש נשים שאפילו שעות אחרי הלידה מרגישות רק שנאה ורואות רק את השונה. נאלצתי לחשוב ביחד על זהבה גלאון ועל הגברת סמוטריץ', כי באותו יום התקיימו בחירות גם למר"ץ וגם למפלגת הציונות הדתית של סמוטריץ', ובצלאל סמוטריץ' ניצל את ההכרזה על תוצאות הבחירות המוקדמות במפלגתו למפגן שנאה דוחה במיוחד נגד ערבים., שהוא קרא להם כמובן "תומכי טרור", שככה גזענים כמו סמוטריץ' קוראים לכל ערבי וחושבים שבכך טיהרו את עננת הגזענות שעולה מדבריהם. בשלושת ערוצי החדשות הפסיקו את השידור ולא הראו את כל נאומו של סמוטריץ' שהצלחתי לצפות בו במלואו רק בערוץ הכנסת, וזאת טעות לדעתי, כי הציבור בישראל צריך לראות גם את הגזענות הבוטה כי היא חלק ממציאות חיינו ואי אפשר להתעלם מהמציאות. סמוטריץ' הכין "הצהרת נאמנות" שכל ראשי מפלגות הימין אמורים לדעתו לחתום עליה, שבה הם מתחייבים לא להקים ממשלה עם מפלגות ערביות כמו רע"ם והרשימה המשותפת. סמוטריץ' אמר שהשותפות עם רע"ם גרמה לערבים להרים את הראש. זה הזכיר לי את מה שאיתמר בן-גביר אומר תמיד, שצריך "להראות לערבים מי בעל הבית פה", כלומר לדכא אותם ולגרום להם להרגיש כמו אזרחים מסוג ב' ולא כמו אזרחים שווי-זכויות ליהודים. לדעתי צריך להוציא גם את המפלגה של סמוטריץ' וגם את המפלגה של בן-גביר מחוץ לחוק, כי מפלגות שמסיתות נגד מיעוט לאומי ומבקשות לפגוע בזכויותיו הדמוקרטיות ולהציג אותו כשותף לא לגיטימי לניהול המדינה, הן סכנה לדמוקרטיה וסכנה לאופיה של מדינת ישראל. שתי המפלגות האלה בכלל לא מסתירות שהדמוקרטיה לא מעניינת אותן והן מעוניינות במדינה לא דמוקרטית שרק היהודים הם אזרחים חוקיים בה, במקרה של סמוטריץ' מדינת הלכה, ובמקרה של בן-גביר גם במקרה של יהודים יתגוררו בישראל רק יהודים שדיעותיהם לרוחו ואת האחרים הוא רוצה לגרש מהארץ. זה שאנשים כאלה הם מועמדים חוקיים לכנסת זאת בושה למדינת ישראל, וזה כמובן בזכות תמיכתו של בנימין נתניהו שבעצמו הוא אדם נוטף גזענות ונותן לגיטימציה לגזענים קיצוניים ואלימים. הבחירות האלה באותו יום עצמו גם למר"ץ וגם לציונות הדתית הראו בעצם את קו השבר האמיתי במדינה, בין אלה שרואים בערבים אזרחים שווים שצריכים להיות מיוצגים גם בשלטון, לבין אלה שרוצים מדינה גזענית שמפלה אותם ומתייחסת אליהם כמו לנתינים ולא כמו לאזרחים. המאבק על כך שישראל תהיה מדינה דמוקרטית הוא המאבק הכי חשוב, יותר מהורדת יוקר המחיה ואפילו יותר מהמצב הביטחוני שתמיד הוא גרוע בישראל, וזה לא בלתי קשור ליחס לאזרחים הערבים. הערך הכי חשוב הוא ערך השוויון, בין יהודים וערבים ובין גברים ונשים ובין כל האזרחים – לצערי זהבה גלאון דיברה אחרי בחירתה על הרבה דברים חשובים וכמובן בראש וראשונה על הצורך בשוויון בין יהודים וערבים, והזכירה גם את המלחמה על זכויות להט"בים, אבל לא דיברה במפורש על זכויות נשים שזה חבל, כי הנשים בישראל חיות במידה רבה במדינת ההלכה של סמוטריץ' ונחשבות לקניינו של הבעל עד שישחרר אותן מרצונו או שלא מרצונו במותו, כאילו היו שפחות. במדינה דמוקרטית כולם צריכים להיות חופשיים, גם הנשים, גם מי שאינם יהודים, גם מי שאיננו לרוחם של מנהיגי הימין, ואנחנו נמצאים במלחמת חורמה על הישרדות הדמוקרטיה בישראל, וצריך לומר את זה ולא לחשוש לומר כמה הסכנה לדמוקרטיה בישראל גדולה, כי אי אפשר להילחם בסכנה מבלי להכיר בה תחילה.

הודעה לקוראים ולעוקבים:

הבלוג נפרץ בחודש מאי וכל העוקבים נחסמו והמנגנון חובל כך שגם עוקבים חדשים ייחסמו. אני כמובן לא חסמתי איש ואינני יכולה לבטל את החסימות. אני מבקשת מהקוראים לסייע לי להפיץ הודעה זו, וכן לסייע לי להפיץ קישורים לבלוג ולרשימות בו, ואני מקוה שחברת גוגל תתקן את החבלות.

   

גזענות ועוד גזענות

 

חבר הכנסת דודי אמסלם זכה להתנפלות נוספת מצד נתניהו. בפעם שעברה זה קרה כשאמסלם גילה עודף מוטיבציה לשרת את אדונו ותקף בגסות רוח את נשיאת בית המשפט העליון אסתר חיות, בטענה שהיא שונאת מזרחיים, או ליתר דיוק את יוצאי מרוקו, זה היה שקוף מדי עבור נתניהו, שאמסלם הגיש בשמו הצעת חוק להעביר את מינוי השופטים לממשלה, כנראה באותו אופן שבו התמנו בעלי תפקידים בשלטון נתניהו – על פי מידת נאמנותם כלפיו, או ליתר דיוק על פי מידת הביטחון שאם יצטרכו לבחור בין האינטרס הציבורי לבין האינטרס האישי של נתניהו ומשפחתו – יבחרו באחרון. הפעם עילת כעסו של נתניהו היו דבריו של אמסלם, שאם הליכוד ישיג 61 מנדטים בכנסת של קולות יהודים כשרים, הוא יהיה מוכן לצרף גם את רע"ם. נתניהו, שכל תוכן קמפיין הבחירות שלו הוא שנאה וגזענות כלפי הציבור הערבי, זעם: "נדהמתי לשמוע את הדברים שאמר דודי אמסלם, שאותם אמר על דעתו בלבד, כפי שכבר קרה בעבר. רע"ם היא מפלגה אנטישמית אנטי-ציונית, תומכת טרור, שמייצגת את האחים המוסלמים ששואפים להשמיד את מדינת ישראל. בניגוד ללפיד, בנט, סער, גנץ וליברמן – שיושבים עכשיו בממשלה עם תומכי טרור אלה ותמורת תמיכתם מכרו להם את המדינה – הליכוד בהנהגתי מעולם לא עשה זאת ולעולם לא יעשה זאת."

לא הרבה השתנה אצל נתניהו מאז שצעד בראש תהלוכה שבה נישא ארון מתים עם שמו של יצחק רבין, מאז שעמד על המרפסת מול שלטים של רבין בכאפיה: ראשית יש להסית נגד כל ציבור ערבי – לא משנה מי, ולתאר אותו כמי שרוצה להשמיד את מדינת ישראל, וכמובן כ"תומך טרור", המונח הליכודי לערבי, ואז יש לתאר את יריבי נתניהו כמי שמכרו את המדינה לאותם ערבים, סליחה, יש להקפיד על המונח הליכודי לערבים "תומכי טרור", וכך לסמן הן את הערבים והן את היריבים היהודים כסכנה קיומית למדינה שרק נתניהו יצילנו ממנה. למי שעוסקת כמוני שנים רבות בחקר האנטישמיות, דבריו של נתניהו מעוררי חלחלה. הם יותר ממזכירים בתוכנם ובאופיים את התעמולה האנטישמית המחרידה ביותר. המחשבה שהאיש הזה היה חמש עשרה שנים ראש ממשלת ישראל ורוצה לשוב לתפקיד זה מצמררת.

היו פרשנים שטענו שכך רוצה נתניהו למשוך אליו את הימין הרך. באמת כך? אנשי ימין שאינם גזענים גמורים, שאינם מרוקנים כליל מערכים הומניסטים, זאת התעמולה שתמשוך אותם? כמובן תמיד מסבירים לנו שנתניהו גאון תקשורתי ותעמולתי, אבל אם גאונותו כה רבה, מדוע הפסיד בארבע מערכות בחירות, ולמרות כל נכליו איבד את ראשות הממשלה?

כנראה שאפילו חסידיו המושבעים של נתניהו מבינים שהרעל הגזעני השופע מפיו רחוק מלהועיל להם. היום במהדורת שלוש של ערוץ 12 בהגשת לירון זייד התראיינה גלית דיסטל אטבריאן, כולה חיוכים ומחמדים, והסבירה שהליכוד בכלל לא נגד ערבים, וצריך לעשות הפרדה בין ההסתייגות שלהם ממפלגת רע"ם ומהרשימה המשותפת – שמייצגות את רוב המצביעים הערבים – לבין ערבים בכלל. בכלל גלית דיסטל אטבריאן, כולה נופת צופים, איננה מבינה למה הבידול הזה, למה ערבים אינם מצביעים לליכוד? היא דווקא תומכת בזה שערבים יצביעו לליכוד, כמה יפה מצדה. למה שערבים יצביעו למפלגה שכל יום חברי הכנסת שלה מדברים נגדם, תהה זייד. לא נכון, אמרה גלית דיסטל אטבריאן בקול מתוק מדבש, הליכוד בכלל לא מדבר נגד ערבים.

כן, אם זה לא היה כל כך עצוב זה היה מצחיק מאד. שאלתי את עצמי מדוע שום חבר כנסת ערבי לא איתגר את נתניהו, החובב המושבע של תביעות דיבה, בתביעת דיבה על הדיבה שהוא מוציא עליהם. שיתכבד נתניהו ויוכיח בבית המשפט שמנסור עבאס, למשל, הוא אנטישמי ותומך טרור. נדמה לי שמלאכתו תהיה קשה אפילו מזו של אולמרט בתביעת הדיבה שהגישו נגדו הזוג נתניהו על שכינה אותם "חולי נפש". אבל מנסור עבאס לא יגיש תביעת דיבה נגד נתניהו, וגם לא חברי כנסת אחרים. הם אינם בוטחים במערכת המשפט הישראלית, שתחת שלטון נתניהו, ובניצוחם של איילת שקד וחברה הטוב אפי נוה, עברה תהליך של הזניה והשחתה קשות מנשוא, וכעת אין אדם יכול לפנות אליה באמונה שייעשה עמו צדק, קל וחומר אם הוא ערבי.

לו לפחות יצאו כל הערבים ויצביעו בהמוניהם למפלגות שנתניהו מכנה אנטישמיות ותומכות טרור, אולי ייעשה מעט צדק, ונתניהו לא יוכל להקים ממשלה לא עם יהודים ולא עם ערבים. הלוואי.

הודעה לקוראים ולעוקבים:

הבלוג נפרץ לאחרונה וכל העוקבים נחסמו והמנגנון חובל כך שגם עוקבים חדשים ייחסמו. אני כמובן לא חסמתי איש ואינני יכולה לבטל את החסימות. אני מבקשת מהקוראים לסייע לי להפיץ הודעה זו, וכן לסייע לי להפיץ קישורים לבלוג ולרשימות בו, ואני מקוה שחברת גוגל תתקן את החבלות.

 

 

ווזווזים זו לא מחמאה

 

באמת לא ידעתי אם להתייחס לדברים של שלמה גרוניך או לא להתייחס. המשפחה שלו אמרה שהוא סובל מדמנציה, אבל מה זה אומר? איך צריך להבין את הדברים שלו? הם נשמעו כל כך מכוונים, והיה בהם משהו אובססיבי, כאילו הוא לא יכול להפסיק עם הבדיחה הגרועה הזאת, לא יכול להרפות. אני מכירה אנשים דמנטים. יש להם בעיות זיכרון ובעיות בתפיסת הזמן, לפעמים הם לא מזהים מכרים ותיקים ואפילו קרובי משפחה, אבל אף פעם לא פגשתי דמנטי שנהיה גזען מהדמנציה. אולי גרוניך עצמו לא חשוב, אבל כן חשוב שדברים כאלה נאמרים ונשמעים, ומכאיבים. אני בכיתי כששמעתי את הדברים שלו. אני לא יודעת בדיוק להסביר למה בכיתי, הציף אותי כזה כאב ועלבון מהדיבורים האלה. בניגוד למה שחלק מהאנשים חשבו, העלבון בדברים שלו היה לא רק לבני עדות המזרח. זה היה גם עלבון לאשכנזים, זה היה מעליב ומשפיל בצורה שקשה להסביר. ווזווזים זה אנחנו הגליצאים. היידיש שדיברו בוורשה או בוילנה נחשבה הנכונה יותר, והם אמרו ווֹס בחולם, רק הגליצאים אמרו ווּס בשורוק, ולא רק המזרחיים בישראל צחקו על הגליצאים, היהודים האוקראינים, שהיו עניים מרודים. גם יהודי פולין וליטא צחקו עליהם ואמרו שהם רמאים ונוכלים. הירארכיות היו תמיד, גם בין יהודי אשכנז, והגליצאים היו עניים ונחשבו לבורים, כמובן לא בצדק. הספרות היהודית היפה ביותר והתרבות העברית הציונית שעיצבה את החינוך במדינת ישראל צמחו שם, באוקראינה, שלום עליכם כתב על קייב שהוא קרא לה יהופיץ, והעיירה כתריאליבקה שלו עם היתום העני מוטל בן פייסי היא עיירה גליצאית, ומנדלי מוכר ספרים כתב על עיירות גליצאיות, ועל יהודים עניים שמבוססים בבוץ. בעיירות העניות האלה בערה הציונות, והרצל היה משה רבנו החדש שהוביל את העם הנדכא מעבדות לארץ ציון וירושלים, וביאליק שגדל בז'יטומיר ברח לאודסה והניח שם עם חבריו המשכילים את היסודות לתרבות הישראלית ולמערכת החינוך הציונית שלנו. אני לא יודעת מה גרוניך רצה להגיד, אבל הוא לא החמיא לאיש, רק העליב את כולם וגרם הרבה כאב. שמעתי בבוקר את כרמלה מנשה מדברת על כך ברדיו, והיא היתה מאד פגועה. הרי אנשים לא ממציאים דברים לגמרי, הם מדברים בתוך איזו תרבות שאופפת אותם, והתרבות הזאת היא תרבות מאד גזענית, ששופטת אנשים לפי מוצא, וזה לא מיוחד לישראל כמובן, אבל אין נחמה בכך שאנשים בכל העולם הם גזענים ועושים תמיד הכללות. יש גם תפיסה שכאילו להעליב אשכנזים זה בסדר, כי הם כביכול החזקים, אבל גם זאת שטות, כי כל העולים סבלו, ואנשים שעלו לישראל בעשורים האחרונים, בין אם הם עלו מרוסיה או מאוקראינה או מקזחסטאן או מאתיופיה, כולם סבלו, וגם אני שנולדתי פה שמעתי כל כך הרבה פעמים אשכנזיה קמצנית, לרוב רק מפני שעברתי ברחוב עם הכלב שלי ועצם העובדה שהלכתי ברחוב עם הכלב שלי הרגיזה מישהו, ואף אחד לא רוצה שיקראו לו לפי המוצא שלו. לכל איש יש שם שנתנו לו אביו ואמו ולי קוראים ענת ולא אשכנזיה, ואני לא רוצה לקרוא לאנשים התימני או העיראקי או המרוקאי או הרוסי. לכל איש יש שם והוא אדם בזכות עצמו, והגזענות היא ממש לא מצחיקה, ואין התנהגות של אשכנזים או של מרוקאים, יש סטריאוטיפים מכלילים שנועדו להעליב, וגם אם נדמה שהם מחמיאים הם ממש לא. כמו שלא נעים לשמוע מאנטישמי שהיהודים הם מאד חכמים, שאף פעם לא אומרים את זה בכדי להחמיא, זה תמיד נועד להעליב באיזושהי צורה, לרמוז למשהו אחר. ותמיד אני חושבת לעצמי כמה דורות עוד נבוסס בבוץ הזה, בוודאי הרבה אחרי שאמות עוד יהיו פה אנשים שידברו ככה ויבזו אנשיפ על מוצאם, כשכבר יעברו דורות מאז שאבותיהם הגיעו לפה, כמו שבארצות הברית עדיין מעליבים את השחורים, ואת היהודים רדפו אלפיים שנה וכאילו שום דבר לא משתנה ולא משתפר אף פעם, ובאמת יש סיבה טובה לבכות.

הרשעות של איילת שקד

כבר יומיים אני חושבת על ילדה אוקראינית חולת סרטן שמקבלת טיפולים בישראל במסגרת יוזמה של עמותת "רחשי לב" לטיפול בישראל בילדים חולים מאוקראינה. ראיתי אותה בכתבה של "כאן" במהדורת החדשות של יום שלישי בהגשת מיכל רבינוביץ'. הילדה נמצאת כאן עם אמה כבר כמה חודשים בעוד שאביה ואחותה הקטנה נשארו באוקראינה. אחרי תחילת המלחמה הם הצליחו להגיע לישראל, אבל החזירו אותם לגבול רומניה-אוקראינה ולא נתנו להם להיכנס. האמא של הילדה בכתה וביקשה שלפחות יתנו לבעלה לבוא. אני לא יודעת ולא מבינה למה לא נתנו להם להיכנס. אולי הם לא ידעו לפנות לאנשים הנכונים, לבקש מעמותת "רחשי לב" או ממישהו אחר שקשור להבאת הילדה לטיפול בשראל שיאפשר גם לאביה ואחותה להיכנס לכאן. כשהכתבה הסתיימה מיכל רבינוביץ' פשוט המשיכה הלאה ואני לא זוכרת אם היתה בסוף הכתבה איזו תגובה מהרשויות. נדמה לי שלא. בדרך כלל אני מעדיפה את מיכל רבינוביץ' שהיא מגישה מאד קורקטית, אבל במקרה הזה מאד הצטערתי שזה לא היה בערוץ 2, והקריינות לא היתה דרמטית ולא היתה יונית לוי שתרים גבה ותגיד "מזעזע". לפעמים אני רוצה לעשות משהו ואני לא יודעת איך, למרות שאני אזרחית ישראלית וכבר ניהלתי כמה מאבקים בחיי. כמה רע אפשר להיות כלפי אנשים שגם ככה הגורל הימר להם מכל בחינה אפשרית.

חשבתי על זה שוב היום בבוקר כשצפיתי בתכנית הבוקר עם עקיבא נוביק וחיים לוינסון ויש להם תמיד קטע מטופש של "שיחה בהפתעה", שההפקה מקשרת אותם עם מישהו שהם צריכים לנחש מיהו ולשאול אותו שאלות לא מתוכננות, והבוקר זה היה היחצ"ן רני רהב, ושאלו אותו על היחס של איילת שקד לפליטים מאוקראינה והוא אמר שהיא נוהגת בתבונה, ואני חשבתי שרני רהב הוא לא בן-אדם שמנדב את דעותיו בחינם, הוא יחצ"ן מפורסם שמשלמים לו הרבה כסף כדי שיפאר את לקוחותיו, והתקשיתי להאמין שהוא התנדב לשבח את מדיניות הרשע והגזענות של איילת שקד מרצונו החופשי, או שבעצם השיחה בהפתעה בכלל לא היתה בהפתעה והוא עלה לשידור כדי לשבח את מדיניות הרשע תמורת שכר נאה. חשבתי על הילדה חולת הסרטן שלא ראתה חודשים את אבא שלה ועכשיו צריכה גם לדאוג לאבא ולאחות שלא איפשרו להם להיכנס לישראל ועל רני רהב שאולי עושה כסף מלפאר את את איילת שקד ומדיניות הרשע והגזענות שלה וחשבתי כמה אני שונאת את הנימוס הזה שבו מראיינים אנשים שפלים שכל מלה שלהם נועדה להרע למי שגורלו לו הימר לו ממילא במקום להגיד להם בפנים שהם פשוט חלאות אדם, כי לפעמים צריך פשוט להגיד לאנשים שהם חלאות, גם אם הם יודעים להיות בכל המקומות הנכונים, לעשות פילאטיס אצל לאה שנירר ולהתראיין עליה לגיא פינס ולהתראיין אצל רוני קובן ולהתחנחן פה ושם בזמן שהם דנים אנשים למוות מבלי להניד עפעף. עכשיו אייל שקד עסוקה בהעברת חוק האזרחות שיותר מדויק לקרוא לו חוק הגזענות, חוק שמונע תושבות מבני זוג פלשתינים של ערבים שהם אזרחי ישראל, ואיילת שקד רוצה להעביר את חוק הגזענות הזה בעזרת מפלגות הימין המתועבות שהם כמובן חבריה האידיאולוגיים, והיא חושבת שהיא יכולה להיות שרת הפנים בתמיכת רע"ם ומר"ץ ובנט יכול להיות ראש ממשלה בתמיכת רע"ם ומר"ץ, אבל את כל החקיקה הגזענית ואת כל המדיניות הגזענית והמרושעת שלה, ומן הסתם גם של בנט, היא תעביר בעזרת הימין שמתנגד לממשלה שהיא שרת הפנים בה. אני מאד לא רוצה שהממשלה הזאת תיפול, כי אם נתניהו יחזור זה יהיה סיוט, אבל אם יפילו את הממשלה על חוק האזרחות, אני אהיה שלמה עם זה. והדבר שהכי מרגיז אותי זה שמפלגת העבודה תומכת גם כן בחוק הגזענות הזה ששולל זכויות אדם בסיסיות מפלשתינים ומונע מהם לחיות בישראל עם בני זוגם והורי ילדיהם רק מפני שהם ערבים. ואני לא מבינה איך אדם כד"ר נחמן שי לא רואה את החוט המקשר בין שלילת זכויות אדם בחוק האזרחות לבין ההתנכרות לפליטים אוקראינים שאינם יהודים. כשמסכימים לחקיקה גזענית כמו חוק האזרחות וחוק הלאום, והופכים את המדינה באופן רשמי למדינה ששוללת זכויות אדם מערבים רק משום שהם ערבים, ומעניקה ליהודים זכויות שנשללות מלא יהודים, מניחים תשתית למדיניות הגזענית שמאפשרת לנעול את הדלתות בפני פליטים שנמלטים מסכנת מות, רק מפני שאינם יהודים. אי אפשר להטיף לאנושיות לאחר שקבעת את חוסר האנושיות כחוק המדינה, ומי שמתבייש בפרצופה של מדינת ישראל שנועלת את שעריה בפני פליטי המלחמה מאוקראינה, שיבין שזה בדיוק פרצופה של מדינה ששוללת זכויות מערבים שמתחתנים עם בני עמם מצדה השני של גדר ההפרדה.