למחוק את טעם קיומנו

 

ישנן הרבה מאד מחאות נגד העברת היחידה לתכניות לימודים חיצוניות ממשרד החינוך לשליטתו של אבי מעוז, אך מלבד אביגדור ליברמן, איש לא מחה נגד העברת השליטה לידיו על ארגון "נתיב" שמטפל בעלייה מרוסיה ואוקראינה, ומעטים מתייחסים לדרישת הציונות הדתית ומעוז למחוק מרשימת זכאי חוק השבות את הנכדים לסב יהודי, כדי למנוע את כניסתם לישראל של צאצאי יהודים שנישאו בנישואי תערובת ואינם יהודים בעצמם. זה איננו רק שינוי במדיניות ההגירה של ישראל. זה שינוי בהגדרה העצמית של מדינת ישראל כמדינת מקלט לעם היהודי הנרדף, תפיסה שהיתה ועודנה טעם קיומה של מדינת ישראל.

אי אפשר להתעלם מכך שמדינת ישראל הוקמה שלוש שנים לאחר השואה ובצלה הכבד, מתוך תחושת החמצה עצומה, שאילו היתה לעם היהודי מדינה משלו לפני עלייתו של היטלר לשלטון, היה אפשר להציל את חייהם של מיליוני יהודים. חוק השבות עוצב איפוא כתמונת מראה לחוקי נירנברג: הוא כלל את כל מי שנרדף על ידי הנאצים בשל "דם יהודי". המחשבה היתה שראוי שמי שהיה מספיק יהודי עבור היטלר, יהיה מספיק יהודי עבור מדינת ישראל, גם אם איננו יהודי על פי ההלכה, שהרי הגרמנים רצחו בחמדה גם בנים לאבות יהודים שאמם היתה נוצריה, ובדקו מוצא יהודי כמה דורות לאחור. חוק השבות נועד לקיים את ההבטחה הגלומה בקיומה של מדינה יהודית, לבל יהיה עוד בעולם יהודי או צאצא ליהודים שנרדף בשל מוצאו היהודי ואין לו מגן ומקלט.

בקרב יהודי רוסיה ואוקראינה יש אחוז גבוה של נישואי תערובת, ורבים מזכאי חוק השבות ממדינות  אלה אינם יהודים על פי ההלכה. זה איננו מפריע למי שהשקפת עולמו היא ציונית והיסטורית, ומעוניין בהתכנסותם של כל נרדפי האנטישמיות במדינת ישראל, מתוך תפיסה שמי שנרדף כיהודי ראוי שיתקבל במדינת ישראל על פי נרדפותו ולא על פי הגדרות הלכתיות. אבל זה מפריע למי שמכנים את עצמם ציונות דתית, שחסרים כל תודעה ציונית היסטורית, מנפנפים בציונות כדי לשלוט בפלשתינים ולגזול את אדמותיהם, אך מעוניינים להתנער מהמטרה הראשונה במעלה של הציונות, שהיא להציל את כל הסובלים מרדיפות אנטישמיות ולהעניק להם מקלט בטוח במדינת ישראל, מטרה שלשם הגשמתה צריך להגדיר כזכאי עלייה את כל מי שנרדפים כיהודים, ואין די בהכללתם של יהודים על פי ההלכה בלבד.

מינוי של אבי מעוז לאחראי על ארגון נתיב בתקופה קשה זו של מלחמה אכזרית של רוסיה באוקראינה, כאשר רבים משארית הפליטה של יהודי מדינות אלה מבקשים לעלות לישראל עם בני זוג וילדים שאינם יהודים על פי ההלכה, והכוונה לבטל את זכאותם לעלייה של נכדים לסב יהודי דוקא בתקופה זו, היא התכחשות ליעודה הציוני של מדינת ישראל ולטעם קיומה, בתקופה שבה יעוד זה עומד למבחן. נתניהו איננו הראשון שבגד ביעוד הציוני. איילת שקד התוותה מדיניות של התעללות בפליטי אוקראינה ובפליטים בכלל והיא שוקדת לקדם את מדיניות ההתעללות והגירוש עד יומה האחרון בתפקיד, שיש לקוות שיהיה יומה האחרון בתפקיד שרה לתמיד. אבל אין להוציא מכלל אפשרות שהיתה מתואמת בעניין זה, כמו בעניינים אחרים, עם נתניהו. אין לראות במינויו של אבי מעוז לאחראי על "נתיב" טעות מצד נתניהו. ככל הנראה מעוניין נתניהו לצמצם את העלייה מרוסיה ואוקראינה, אולי מתוך נקמנות כלפי אביגדור ליברמן, שהוא עדיין הכתובת הפוליטית למרביתם של עולים אלה. הסבל האנושי שנתניהו גורם מעולם לא הטריד אותו. נוח לנתניהו שהמדיניות המרושעת שהוא עצמו מעוניין בה, תוצג כמדיניות של מעוז, ואילו הוא עצמו יופיע כמי שידיו נקיות. כך הוא נוהג כאשר הוא מניח לבצלאל סמוטריץ' לדרוש את חקיקתם של חוקים שיביאו לביטול העבירות שהוא נאשם בהן, כמו מרמה והפרת אמונים, או חסינות ממשפט לראש ממשלה. אבל מאחורי דבריהם ומעשיהם של סמוטריץ' ומעוז ניצב נתניהו, הקול קולם והידיים ידיו.

כנראה שסמוטריץ' ומעוז אוהבים מאד את ארץ ישראל, אבל ספק אם הם אוהבים את העם היהודי ואם יש בלבם מקום למי שסובלים בשל קשריהם לעם היהודי, גם אם ההלכה איננה מקבלת אותם כבניו. מכל הדברים הנוראים שממשלת העבריינים הזו פועלת להביא עלינו, הכי קשה לי הכוונה לערוך את השינוי הזה בחוק השבות, ששומט את הקרקע מתחת לטעם קיומה של מדינת ישראל.   

תשדיר של הסתה

הרבה פעמים בעבר הסכמתי עם קובי ניב בעניינים רבים, אבל ההגדרה שלו את תשדיר הבחירות הפוגעני של ש"ס כלפי העלייה הרוסית כ"תמים" היא זריית חול בעיניים. כל מערכת הבחירות של ש"ס מבוססת על הסתה כנגד העלייה הרוסית, כמו למשל האמירה של אריה דרעי שבוחרי הליכוד-ביתנו הם "רוסים ולבנים", שהוא מיהר להתנצל עליה, כדי שיוכל גם לקצור רווח פוליטי מההסתה וגם להתחמק מביקורת עליה. מדובר בקו תעמולה מגמתי, זדוני ומחושב, שתשדיר הכלה הרוסיה הוא חלק בלתי נפרד ממנו.

מה שהפריע לי במיוחד זו הנחת היסוד של קובי ניב שעולה מהאמירה שלו: "או שמא מצאו פה הנאורים גזענות נגד רוסים, אשכנזים, בשר מבשרם?" כאילו האשכנזים בישראל רואים בעלייה הרוסית בשר מבשרם, ולכן, כך נדמה לי נרמז כאן, העלייה הרוסית היא בעצם בשר מבשרה של העילית האשכנזית החזקה, ואיננה סובלת מאפליה ומחולשה חברתית, והיא בעצם שייכת לאותם אשכנזים חזקים שמפלים את המזרחיים המסכנים, שמכיוון שהם כביכול מסכנים מותר להם להסית נגד האשכנזים שהם קבוצה חזקה וגזענית.

על כך שגזענות קיימת בכל הקבוצות בישראל אינני חולקת, אבל אין בכך רבותא, כי רובם המכריע של בני האדם הם גזענים, גם אלה שבעצמם מאד סובלים מגזענות. מה שמפריע לי היא הקביעה שאיננה משקפת כלל את המציאות, כאילו העולים מרוסיה, בהיותם אשכנזים, הם חלק מהקבוצה החזקה בישראל, ולכן אפשר להתייחס בסלחנות להסתה מכוערת נגדם.

לא זה המצב, ממש לא. הציבור האשכנזי הותיק בארץ מרגיש זרות גדולה כלפי העולים שהגיעו ממדינות ברית-המועצות בשנות התשעים, ולהיפך. הקשרים החברתיים בין אשכנזים ותיקים לבין עולים מרוסיה הם מעטים גם אחרי עשרים שנה, והעלייה הרוסית חיה מזה עשרים שנה בסוג של גטו, שבשל גודלה המספרי הוא גטו רחב למדי, אך עדיין גטו. גם אחרי עשרים שנה מועסקים עולים אקדמאים רבים כמאבטחים וקופאיות. גם לעולים אקדמאים מצפון-אפריקה זה קרה, אבל זה לא עושה את זה נסבל יותר.

בעיתונים היללו ושיבחו את הנס שקרה לליאוניד פקרובסקי כאשר בני ציפר פירסם את סיפוריו בעיתון "הארץ" ואחר כך התפרסמו סיפוריו בספר. פקרובסקי עצמו סיפר כמה מעסיקו רמי אונגר מעריך ומכבד אותו ומיטיב איתו. זה יפה כמובן. אבל פקרובסקי, שהיה ברוסיה מבקר אמנות ומרצה, הוא עדיין מאבטח בישראל. אפילו בני ציפר שמאד מעריך את סיפוריו לא חשב למשל לסדר לו מישרת מבקר ב"הארץ". אז מה אם איננו יודע לכתוב עברית? האם קשה כל כך לקבל ממנו מאמרים ברוסית ולתרגם אותם לעברית? מעיון בעזבונו של הנשיא המנוח זלמן שז"ר התברר לי כי כאשר עלה מכס ברוד לישראל, הזמין אותו שז"ר לפרסם טור קבוע בעיתון "דבר" שהוא היה עורכו באותה עת. ברוד כתב כמובן בגרמנית, ולאה גולדברג, שהיתה מבקרת התיאטרון של "דבר", תירגמה את מאמריו לעברית נאה. האם כיום אי אפשר להעסיק בעיתונות הישראלית כותבים רוסים ולתרגם את מאמריהם לעברית? מדוע צריכים אינטלקטואלים יהודים שעלו מרוסיה לעבוד כל חייהם בעבודות שחורות ונחותות, כאילו הם נמצאים בעונש לדיסידנטים ברוסיה הסטליניסטית?

פעם הייתי עדה בתחנת האוטובוס להתנפלות של אשה, שהציגה את עצמה כבת לעדות המזרח, על עולה מרוסיה, שאותה אשה צעקה עליה "גויה" ודברים גרועים מכך. העולה לא השיבה לה דבר, וכשאני ביקשתי ממנה להפסיק לצעוק ולנבל את פיה זכיתי לשמוע ממנה שאני "הזבל של האשכנזים". כשהמערכון המבריק של אורי זוהר ואריק איינשטיין על העולים שמתעמרים בעולים חדשים מהם מתרחש במציאות, והוא מתרחש במציאות כל הזמן, הוא הרבה פחות מצחיק מאשר בטלויזיה. מאד לא נעים להיות עולה מרוסיה, ומאד קשה להתערות בחברה הישראלית, שהיא חברה מאד גסה וכוחנית.  

העולים מעדות המזרח סבלו מאד מאפליה ומהתעמרות, דרכוניהם נלקחו מהם, רבים מהם הושלכו ממשאיות לעיירות פיתוח במדבר בתנאים מזעזעים, וישנן עדויות גם לחטיפת ילדים והעברתם לאימוץ. על כל הדברים האלה אין כפרה, אבל זה בשום אופן לא אומר שלהיות עולה אשכנזי מרוסיה זה קל, ושליוצאי מרוקו או עיראק מותר להסית נגד עולים מרוסיה, בין אם הם יהודים ובין אם הם רוסים שנישאו ליהודים ועלו בעקבותיהם לישראל כמנהג רות המואביה. מי שעזב את אביו ואמו ודבק בבן זוגו היהודי ועלה עמו לישראל איננו צריך להיות חשוף ליחס פוגעני ומשפיל. בוודאי אין להסכים שתשדירי בחירות, שממומנים מכספי הציבור, יכללו מסרים פוגעניים כלפי ציבורים שלמים.

וממש מקומם השימוש של קובי ניב בחוק השבות כדי להצדיק את הגזענות של ש"ס. חוק השבות חוקק משום שמדינת ישראל הוקמה שלוש שנים אחרי השואה ובצלה, מתוך רצון שאנשים שנרדפו על ידי הנאצים והוכרזו כ"חסרי מדינה" עקב מוצאם היהודי יוכלו למצוא בישראל מקלט. כשהוקמה מדינת ישראל בנסיבות שבהן הוקמה חשבו עליה קודם כל כעל מקלט ליהודים נרדפים, שכזו היא היתה וכזו היא עדיין במידה רבה. האמירה של קובי ניב שהיהדות היא הקריטריון היחיד לקבלת אזרחות בישראל פשוט איננה נכונה. כל מי שנולד בארץ לאזרחים ישראלים, וכאלה הם גם תושביה הערבים של מדינת ישראל, מקבל אזרחות אוטומטית כמו ילודים יהודיים. יש קושי גדול למי שאינם יהודים להתאזרח בישראל, מפני שמפלגת ש"ס מחזיקה במשרד הפנים ומובילה מדיניות של התעמרות בלא-יהודים שמבקשים להתאזרח בישראל. בדיוק משום כך צריך להתנגד לדרכה של תנועת ש"ס ולהילחם על כך שמשרד הפנים ייצא מידיה ושמדיניות ההתעמרות במבקשי אזרחות שאינם יהודים תשתנה. הגדרת מדיניות השנאה וההסתה של ש"ס כ"תמימה" איננה מסייעת לכך. היא רק נותנת לגיטימציה למי שמחזיקים בשלטון כבר שנים רבות ומנצלים זאת לקידום מדיניות של שנאה, בטענה שהם עצמם המסכנים והמופלים, גם כאשר הם יושבים ליד שולחן הממשלה.