מלחמת ישראל איראן בעזה

הדיון על העימות עם חמאס בעזה עוסק לרוב בטקטיקה: מה אפשר לעשות נגד העפיפונים המבעירים את שדות עוטף עזה, והאם מוצדק או לא לפתוח במלחמה כוללת בעזה. רק דבר אחד איננו נדון כלל: העובדה שחמאס מבעיר את הגבול עם ישראל בעזה וישמח לעשות זאת גם בגדה המערבית בשירותה של איראן. ישראל תוקפת שוב ושוב מטרות איראניות בסוריה, בתקוה לגרום לאיראן להסיג את כוחותיה מסוריה, שבמהלך מלחמת האזרחים המתחוללת בה כבר שנים הפכה תלויה מאד באיראן, שסיפחה אותה לתחום השפעתה. הדאגה בישראל מנוכחות איראנית, שלא לומר שליטה איראנית בסוריה, מובנת לגמרי, אבל השאלה היא כיצד נכון להתמודד איתה. ישראל מנסה להרתיע את איראן בהתקפות על מטרותיה בסוריה, ומנהיגינו טופחים לעצמם על השכם שהם מצליחים לעשות זאת מבלי שאיראן תתקוף ישירות את ישראל, לפחות מבלי שתתקוף מטרות משמעותיות בישראל. אבל מתקפת החמאס על ישראל, שהחלה עוד לפני פסח ונמשכת מאז ללא הפוגה, היא הדרך שאיראן בחרה בה כדי לפגוע בישראל ולהרתיע אותה מתקיפת מטרות איראניות בסוריה. כנגד המתקפה הדיפלומטית שישראל מנהלת, בהצלחה לא מועטה, במטרה לפגוע באיראן ולסלקה מסוריה, איראן גומלת לישראל בדחיפתה לעימות עם חמאס שבו ישראל גם סובלת מפגיעות ברכוש וגם חוטפת גינויים בינלאומיים על כך שהיא יורה ב"מפגינים בלתי חמושים", שלא זה בדיוק המצב, אבל כפי שישראל פוגעת באיראן במקומות שבהם היא חזקה: בארצות-הברית שתומכת בישראל, במימשל טראמפ שפועל לקעקע כל הסכם שברק אובמה כונן, ובזירה הסורית שבה יש לישראל יתרון אווירי, כך איראן פועלת בעזרת החמאס לפגוע בישראל במקומות הפגיעים שלה: הישובים בעוטף עזה, ומוסדות האו"ם שבהם יש רוב אוטומטי עצום לכל החלטה נגד ישראל, בלתי מוצדקת ככל שתהיה.

מסבירים לנו שוב ושוב שישראל איננה מעוניינת כעת בעימות עם החמאס בעזה, כי היא עסוקה במלחמה החשובה יותר בסוריה, אבל לא מסבירים לנו שבעצם זו אותה מלחמה, שהאינטרס האיראני והחמאסי לפגוע בנו, איננו נובע כעת רק מהמצב הקשה בעזה, אלא מכך שאיראן רוצה לגרום לנו להפסיק לפגוע במטרותיה בסוריה ולהשלים עם נוכחותה, פעילותה והשפעתה במדינה הקרועה, ששליטה עדיין נלחם להכניע בה את יריביו, והוא עושה זאת כמו אביו, באכזריות נוראה ובמחיר חייהם של מאות אלפי אנשים.

ייתכן שהפגיעה במטרות איראניות בסוריה היא כה חשובה ומוצלחת שעלינו להשלים עם תוצאות הלוואי שלה: שריפת שדות עוטף עזה וסכנת מלחמה כוללת בעזה. אבל האם ברור שכך המצב? האם התקפות ישראל על מטרות איראניות בסוריה באמת מצליחות ובאמת יש להן סיכוי להביא לסילוקה של איראן מסוריה, או שמדובר באשליה ישראלית, שתוצאתה היחידה תהיה מלחמה בינינו לחמאס בעזה שישראל איננה מעוניינת בה? האם לאיראן, שאוכלוסייתה גדולה מזו של ישראל פי עשרה, ושלמרות מצבה הכלכלי הקשה יש לה עורף גיאוגרפי רחב מסוריה ועד אפגניסטן, מרחב ששליטתה והשפעתה בו אינם מתבססים רק על נוכחות צבאית, אלא גם על קרבת הלבבות בין השיעים בלבנון והעלווים הסורים שאף הם קבוצה שיעית, לבין השלטון השיעי באיראן, ובין האוכלוסיה הפשטונית הגדולה באפגניסטן, שקרובה מבחינה אתנית לפרסים. האם יומרתו של מימשל נתניהו להכתיב למדינה גדולה פי עשרה מאיתנו ומבוססת ומקושרת היטב במרחב המזרח-תיכוני להסתלק מאיזור ההשפעה שקנתה לה בסוריה, על ידי ניצול יתרוננו האווירי לתקיפת מטרות איראניות בסוריה, האם יומרה זו מבוססת על סיכוי מציאותי להצליח, או שזו יוהרה בלבד, שסופנו לשלם עליה במלחמה נוספת בעזה? מדי יום אנו שומעים מנציגי השלטון וגם מעיתונאים המדבררים אותו מדעת או מבלי דעת שלא נחוצה לנו כעת מלחמה בעזה, כי סילוק איראן מסוריה חשוב יותר. האם לא ראוי שנדון בהתקפות ישראל על מטרות איראניות בסוריה ובסיכוייהן הקלושים להשיג את מטרתן המוצהרת? האם לא ראוי שיחד עם ההכרה באי התועלת שבסיבובי מלחמה חוזרים נגד החמאס בעזה, נדון גם בהתגרות הישראלית באיראן בשטחה של סוריה, ונשאל האם היא אכן מקדמת אותנו למטרתנו, או שזו התגרות לשמה שאין לה תוחלת, ושסכנתה להביא למלחמה עם החמאס בעזה גדולה מהתועלת שנפיק מהמשך הפצצת מטרות איראניות בסוריה, שיש בה ככל הנראה הרבה יוקרה לנתניהו הרואה את עצמו כמנהיג המערב במלחמתו באייטולות, אבל יכולתו של הצבי ישראל, שיש לו מטוסי חמקן משוכללים ואפילו פצצת אטום מבצעית – על פי פרסומים זרים – להזיז מרבצו את האריה האיראני, שהוא אריה טורף, אסון לעמו ולעולם, אבל אריה טורף וגדול מאיתנו עשרת מונים, מוטלת בספק, וראוי שתידון ותישקל ביתר רצינות.