אילון
גלעד כתב ביום ו' (18.9.20) במוסף "הארץ" על מקור המושג
"גזענות" בעברית, והוא פותח בדיון במושג "גֶּזַע", שעל פי הדמיון
למונחים בערבית ובארמית הוא טוען שפירוש המלה הוא "גוף העץ". אבל אין זה
כלל בטוח שזה פירוש המלה גזע בתנ"ך.
רק
שלוש פעמים מופיעה המלה "גֶּזַע" במקרא ותמיד בהקבלה ל"שֹׁרֶשׁ":
ישעיהו
פרק י"א פסוק א':
וְיָצָא חֹטֶר מִגֵּזַע יִשָׁי; וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה.
ישעיהו
פרק מ' פסוק כ"ד:
אַף בַּל נִטָּעוּ, אַף בַּל זֹרָעוּ אַף בַּל-שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ,
גִּזְעָם; וְגַם-נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ, וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם.
איוב
פרק י"ד פסוק ח':
אִם-יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁוֹ וּבֶעָפָר, יָמוּת
גִּזְעוֹ.
לא
סביר שיקבילו גזע במובנו המודרני לשורש, שהרי אלה שני חלקים שונים לגמרי של הצמח. גזע
אמור להקביל לשורש, כפי שנצר מקביל לחוטר, שניהם ענפים שצומחים מן הצמח האב
ויכולים להתפתח לצמח חדש. כך "שורש" ו"גזע" שניהם חלקים של
הצמח שמתוכם עולים וצומחים גבעולים וענפים. גם הביטוי "שרש ישי" שמופיע
בפסוק י' בפרק י"א בישעיהו מצביע על כך שהמונחים "גזע" ו"שרש"
הם מקבילים וניתנים להחלפה זה בזה. קשה גם לחשוב שעם חקלאי כבני ישראל בימי
התנ"ך ישתמש בגוף העץ במשמעות של מקור ומוצא המשפחה, כי ברור לחקלאי שמן השורש
מתפתח הצמח ולא מגוף העץ המכונה כיום גזע, שבעצמו עולה וצומח מן השורש.
גם
התרגומים העתיקים מתרגמים "גזע" כ"שורש". בוולגטה חוזרת בתרגום
פסוק זה פעמיים המלה הלטינית radix
שפירושה שורש הן כתרגום ל"שֹׁרֶשׁ" והן כתרגום ל"גֶּזַע":
Et egredietur
virga de radice Iesse et flos de radice eius ascendet
לאה פרנקל מציעה שהגזע הוא חלקו העליון של השורש, אולי בהשפעת התלמוד הירושלמי בבא
בתרא:
דף יז, א פרק ה הלכה ב גמרא דבי ר' ינאי אמרי
הרואה את הצל זה שורש הרואה את החמה זהו גזע. ר' חמא
בר עוקבה בשם ר' יוסי העולה משרשיו ומגזעו זהו שורש מגזעו ולא משרשיו זהו אילן.
מדברי
רבי ינאי עולה שהגזע הוא חלק צמח שנמצא מעל פני האדמה, דבר שיכול להתאים גם למונח
הגזע בימינו, ואילו דברי רבי חמא מעט סתומים בעיניי, אבל עולה ממנו שהאילן עולה מן
הגזע, שימוש לשון שמחזק דוקא את התחושה שאין מדובר במובן המודרני של גזע אלא בחלק
הצמח שנמצא בתחתית העץ, קרוב לאדמה, ושחלק הצמח העולה מן הגזע יכול להיחשב לחלק מן
השורש, אם אין כאן טעות במלה. ואולי גזע הוא פקעת, שממנה משתלשל השורש וממנה עולה
הגבעול?
ומוסיף
על הבלבול התלמוד הבבלי:
- דף פב, א גמרא: לי ארעא אלא אמר רב נחמן יקוץ
וכן אמר רבי יוחנן יקוץ אמר רב נחמן נקיטינן דקל אין לו גזע סבר רב זביד
למימר אין לו גזע לבעל דקל דכיון דלמחפר ולשרש קאי אסוחי מסח דעתיה
- דף פב, א גמרא: מתקיף לה רב פפא והא קונה שני
אילנות דלמחפר ולמשרש קיימי וקתני דיש לו גזע אלא אמר רב פפא אין לו גזע לבעל
דקל לפי שאין מוציא גזע ולרב זביד קשיא מתניתין דזבין לחמש שנין
מה
פירוש "דקל אין לו גזע" ו"אין לו גזע לבעל דקל לפי שאין מוציא
גזע". אם במובן המודרני של גזע אנו עוסקים, בוודאי שהדקל יש לו גזע. ואם הדקל
איננו מוציא גזע, הרי מדובר בחלק אחר של הצמח שאיננו קיים בדקל. ואולי גם הדקל איננו
הדקל במובן שאנו משתמשים בו היום לעץ התמר.
וכל זה
רלוונטי לעיסוק במונח "גזענות", משום שהמונח הגרמני לגזענות Rassismus
נגזר מן המונח Rasse שמציין סוג של בעלי חיים או
בני אדם, והוא מונח שמקורו ככל הנראה במלה הלטינית לשורש radix, למרות שיש החולקים על כך ומייחסים למלה מקורות אחרים. לותר מצדו
תרגם את המלה "גזע" במלה הגרמנית Stamm שפירושה אכן גבעול או גזע במובן שאנו משתמשים בו היום, ואני
מסכימה עם אילון גלעד שהשימוש בעברית החדשה במונח גזע בשתי המשמעויות שלו, כגוף
העץ, ובהשאלה כמוצא, או כמין של חיות או בני אדם, הושפע מן הגרמנית., כפי שהזיהוי העברי
המודרני של הלויתן עם היונק הימי הושפע מתרגום לותר למלה לויתן כ-Whalfish, למרות שברור מן האיזכור בישעיהו פרק כ"ז פסוק א' "על לויתן
נחש בריח ועל לויתן נחש עקלתון" שמדובר במין נחש. אפשר שדוקא הגרמנית שהיתה
שגורה בפי יהודים אשכנזים השפיעה על העברית המודרנית יותר משפות שמיות קרובות.
וראו גם רשימתי "כיצד הפך ישו לפרח"
