עדים בעייתיים

 אריק וייס הכין כתבה לחדשות ערוץ 13 על פרשיות המתנות של בנימין נתניהו מאז הקדנציה הראשונה שלו כראש ממשלה, שזה נושא אקטואלי, ואפשר לשוחח עליו עם הרבה אנשים, אבל משום מה אריק וייס בחר לדבר על נתניהו עם אהוד אולמרט, שמאד מתבלט בשבועות האחרונים בביקורת על טוהר כפיו של נתניהו, וגם גינה את שולה זקן שהורשעה לדבריו פעמיים בבית המשפט – פעם אחת כשהגנה עליו ולקחה על עצמה את האשמה בארגון מימון כפול לנסיעותיו של אולמרט, ופעם אחרת באותה פרשת שוחד שבה הורשע אולמרט עצמו בעבירות חמורות יותר משל שולה זקן, ויצא בעונש קל יחסית כי בית המשפט העליון החליט להקל עמו, למרות שקיבל שוחד וגם דרש משולה זקן שתימנע מעסקת טיעון ותשב בכלא שנתיים כדי למלט אותו מאימת הדין. אולמרט אמר בראיון אחר שנתניהו הוא ראש ארגון פשע, שגם אני חושבת ככה, אבל אולמרט בעצמו גם הוא ראוי לתואר הזה, וזה לא נשמע טוב כשהפוסל במומו פוסל. אולמרט גם הלין על נתניהו שמימיו לא שילם על כוס קפה. הרבה אנשים העידו על כך שנתניהו תמיד התחמק מתשלום במסעדות, אבל היה מוזר לשמוע דוקא את האיש שזלל פירות ים על חשבון משה טלנסקי מגנה אותו. אחר כך אריק וייס דיבר עם עורך "מקור ראשון" חגי סגל, שקרא לנתניהו לפרוש, לא מפני שיש לו בעיה עם שוחד, או גזל, או רצח, אלא מפני שהרעיון – רעיון גזל האדמות מערבים, ככל הנראה – גדול מן האיש נתניהו, ולי לפחות היה די מוזר לשמוע את האיש שהטמין פצצות לראשי עיר ערבים מדבר בתור ערכאה מוסרית. הרגשתי מאד מאד מוזר מכל הכתבה הזאת, שהשאלה שהוצגה בה היתה איך נתניהו לא למד לקח מן ההסתבכות שלו במתנות שקיבל כראש ממשלה ולקח לביתו ונאלץ להחזיר למדינה אחרי שהראה בטלויזיה כמה מתנות ואמר שהן חסרות ערך, וגם עכשיו הוא טוען שהסיגרים והשמפניה שארנון מילצ'ן קנה עבורו לא היו שווים כל כך הרבה כסף כמו שהפרקליטות טוענת, כאילו רק לגנוב הרבה זה פשע, ולגנוב קצת זה בסדר. וחשבתי איך מכל האנשים במדינה שאפשר לדבר איתם על בנימין נתניהו, שלא חסר אנשים כאלה שהם נקיי כפיים וחכמים והגונים. אז למה לעזאזל חייבים לראיין את אהוד אולמרט שלקח שוחד והורשע וישב בכלא ועכשיו מעמיד פנים שהוא מומחה למוסר? למה מרבים כל כך לראיין אותו? אפילו כשריאיינו אותו על הפצצת הכור הסורי שהוא הורה עליה הרגשתי שהוא לא מתראיין לשם שמיים אלא חותר לטהר את עצמו מהאשמה, שאי אפשר לנקות אותו ממנה, אבל אפשר היה להבין למה היו חייבים לראיין אותו בתכנית על הפצצת הכור הסורי שהוא יזם כראש ממשלה. אבל למה לראיין אותו בכתבה על פרשיות המתנות של נתניהו, שכל כך הרבה אנשים אחרים יכולים לספר עליה דברים יותר מעניינים. איך בוחרים מרואיינים לכתבות הטלויזיה? האם איש שם איננו מבחין בכך שמאד בעייתי לראיין אדם שחולל בדיוק את אותם פשעים של נתניהו ועכשיו שם עצמו מטיף בשער כאילו היה הוא עצמו כליל השלמות. ברור שאולמרט עצמו שש להתראיין על פשעיו של נתניהו, כאילו הוא עצמו טלית שכולה תכלת, כי כבר מהצורה שבה הוא דיבר על שולה זקן אפשר היה להבין שמדובר באדם שעיוור לפשעיו שלו עצמו ומתכחש להם התכחשות גמורה. אבל האם לכתבי הטלויזיה אין חובה לוותר על מרואיינים נלהבים כאולמרט ולראיין אנשים נקיי כפיים, ולא תאומים רוחניים של הפושעים שבהם מדובר. הרי למרבה הצער רבים רבים מכירים את בנימין נתניהו ויכולים לספר על מעשיו, למשל מי שהיה חשב במשרד ראש הממשלה בזמן פרשת המתנות הראשונה, או יועצים לשעבר – אחד מהם, יוסי לוי, שהיה יועצו של נתניהו ולאחרונה מרבה לכתוב נגדו בחריפות רבה, אכן התראיין בכתבה, אבל מי שהכי נחרת בזיכרון מהכתבה הוא אהוד אולמרט, גם בגלל כשרונו הרטורי וההתלהבות היתרה שלו לגנות את יריבו הפוליטי שלמרבה הצער הרבה יותר דומה לו מאשר שונה ממנו. להביע דיעה על פשעי הזולת צריכים אנשים שלא חטאו, והם אלה שצריכים לקבל את ההזדמנות והבמה.