האיום על חזקת הגיל הרך

יוזמתה של ציפי לבני להגביל את מה שמכונה "חזקת הגיל הרך", הקובעת שבמקרי גירושין תקבל האם משמורת על הילדים שמתחת לגיל שש, לגיל שנתיים בלבד, מעוררת בי חלחלה, למרות שכבר איננה יכולה לפגוע בי, ובנסיבות הנישואים והגירושים שלי ספק אם היתה יכולה לפגוע בי גם לו היתה תקפה בזמנו, ובכל זאת היא מעוררת בי חלחלה. בו ברגע שבו שאלתי את עורך-הדין שייצג אותי מה יהיה אם בעלי יבקש לקחת ממני את בנותיי הוא ענה קצרות: "אין לו שום סיכוי" ולא נתן על כך את דעתו מעבר לכך, אבל אני פחדתי. תמיד זכרתי את המקרה של יונתן רטוש, שעזב את אשתו וגם לקח ממנה את הילדים. לרוע מזלה הם היו בנים. לי יש רק בנות, ובעלי מעולם לא ביקש לקחת אותן, מעולם גם לא רצה לטפל בהן כשהיינו נשואים. אולי הוא היה קיצוני בגישתו, אבל כמה גברים באמת מטפלים בילדיהם הרכים גם כיום? יותר מאשר פעם, ועדיין האמהות הן אלה שמקדישות את עיקר זמנן לילדים, וגם אלה שמקריבות הרבה יותר כדי לגדל אותם, והן אלה שהילדים זקוקים להן יותר, כי הקשר בין ילד לאמו הוא קשר עז יותר מהקשר בין הילד לאביו, וחסרונה של אם פוגע בו יותר. יש דברים שאי אפשר לשנות בחקיקה. למשל את ההזדקקות הנואשת של ילד לאמו. למשל את העובדה שהבעלים הם אלה שעוזבים יותר למען נשים אחרות ולא פעם מפקירים את רעייתם וילדיהם לעוני ומצוקה מבלי להרהר על כך. למשל שגברים יכולים להקים משפחה חדשה בעודם נשואים מבלי לשלם על כך כל מחיר, ואילו נשים נשואות שבויות בידי בעלן, נתונות לסנקציות דתיות דרקוניות על קשר עם גבר אחר.

גם גילה גמליאל, שלמרבה הזוועה היתה ממונה פעם על קידום מעמד הנשים, מקדמת חוק לביטול חזקת הגיל הרך, יחד עם "פסיפס של חברי כנסת מכל סיעות הבית". הפסיפס הוא גברי לגמרי וכולל את שאול מופז מקדימה, מאיר שטרית מהתנועה, משה פייגלין מהליכוד, אמנון כהן מש"ס. אמור לי מי חברך ואומר לך מי אתה.

גם עדי קול מ"יש עתיד" רוצה לבטל את חזקת הגיל הרך. ציפי לבני, גילה גמליאל ועדי קול הן נשים נשואות. קל להן להתחנף לגברים על גב נשים אחרות, שהן אינן יכולות לדמיין אפילו את סבלן. כי אי אפשר לדמיין. רק כשאת מתגרשת את מבינה שכשמדובר במעמד הנשים שיוויון הוא בדיחה גרועה. כשאת מתחתנת, הרבנית מזהירה אותך שאם לא תשמרי דיני נידה בעלך יברח ממך, ושאר חכמות שהרבנות מאלפת בהן את בנות ישראל. אבל הרבנית לא מספרת לך שהגבר איננו חייב לך נאמנות, שהוא רשאי לבגוד ואת אינך רשאית להתלונן על כך, שביום שאת מתחתנת את לא נקשרת רק לבעלך אלא גם לכל המאהבות שיהיו לו בעתיד, שכולן עומדות יחד איתך תחת החופה, גם אם אינך יכולה עדיין לראות אותן, כי היהדות היא בעצם דת פוליגמית, וכרעיה אין לך שום זכות לבלעדיות על בעלך. רק לו יש זכות לבלעדיות עלייך. רק כשהזהירו אותי שלא לומר ברבנות שאינני רוצה להיות נשואה לגבר שחי עם אשה אחרת, פן יכריזו עליי "אשה מורדת" ואאבד את כל זכויותי, רק אז קלטתי כמה מחריד מצב הנשים בישראל, ומה משמעות אימוצה של ההלכה היהודית בענייני אישות. פירושה הוא אחד: ביטול מגילת העצמאות וכל חקיקה של זכויות אדם בישראל בנוגע לנשים והפקרתן לכל דאלים גבר.

לכן בישראל אפשרי חוק פונדקאות שמפקיר את האמהות החד-הוריות לבדן לשמש רחם להשכיר ומסכן את בריאותן ואת ילדיהן. גם החוק הזה איננו מפריע לנשים שמעזות לכנות את עצמן פמיניסטיות להציג כל ניצול מחפיר של נשים, ובפרט אמהות לא-נשואות, כביטוי לקידמה, כפי שמציגים את ביטול חזקת הגיל הרך, שתיתן לגברים כלי נוסף להתעלל בנשים שהם חפצים להיפטר מהן, כאילו אין להם מספיק כלים לכך. במדינה שבה אשה שבעלה נעלם יכולה להישאר עגונה עד סוף ימיה, במדינה שבה נשים חייבות בנאמנות מוחלטת לבעליהן הנואפים והמדינה נותנת גיבוי לשיטת משפט שמטילה על נשים כאלה סנקציות בלתי נסבלות שאין כמותן, במדינה כזו לדבר על מציאות חדשה ולהוסיף בכוח החוק פגיעה נוספת בנשים, מבלי לבטל דבר מחוקי ההלכה הברברים המושלים בהן בגיבוי המדינה, זו איננה קידמה, זו נבלה ברשות התורה.