פשוט שנאה

יש משהו כל כך נכלולי ודוחה בסיפור של הדירות לזוגות צעירים ללא מע"מ, בניסיון להציע רף מחיר עליון לא ריאלי כדי לשלול את ההטבה מחרדים וערבים. מעבר לפרצופו המרוצה מעצמו של יאיר לפיד מסתתרת כל כך הרבה שנאה למי ששונה, למי שאיננו שייך לחבר'ה הטובים שאולי לא שירתו שירות קרבי במיוחד, אבל הרגישו בבית עם החבר'ה, היו כמו כולם ושייכים. כמה נכלולית האמירה הזו "מי שתורם יותר יקבל יותר", כשהיא מתעלמת ממצבם העדין כל כך של ערביי ישראל שגיוס לצה"ל עלול להביאם ללחום בבני עמם. אפשר היה לחשוב שיש בסיס לכעס על החרדים, שתובעים לעצמם את הזכות להימנע משירות בצה"ל שכל היהודים האחרים תושבי ישראל מחויבים בו כאילו הם משתייכים לאיזה מעמד עליון שהפריוילגיה שלא לשרת ניתנה לו בחסד עליון, אבל השנאה לערבים מסגירה את השנאה לחרדים החזקה מכל סיבה עניינית, שנאה שעוברת במשפחת לפיד בירושה, מין שנאה אנטישמית ליהודים שנראים פשוט יהודים ולאו דוקא ישראלים, ולא מפני שיש אצל לפיד איזו פתיחות כלפיי אזרחי ישראל שאינם יהודים, ממש לא. בשנאת הערבים שלו הוא אכן אח ותאום לנפתלי בנט, וכל הצעה לצרף אותו לשמאל, אפילו אם יפרוש מן הממשלה, היא הצעה מגוחכת. יאיר לפיד שייך בכל נימי נפשו לימין, כי כל חיבור חוצה מגזרים בין אנשים, על בסיס מטרה משותפת, שמאפיין השקפת עולם שמאלית, בראש וראשונה חיבור לצורך מאבק כנגד ניצול או פגיעה בזכויות, זר לו בתכלית, וכל חיבור מתבסס אצלו על רקע חברתי דומה לשלו. לכן החיבור שלו הוא עם אנשים מבוססים מאד כלכלית, אלה שאינם נזקקים כלל לסיוע של המדינה לקניית דירות, וממילא אינם מעוניינים בדירות הזולות שאולי יהיו פטורות ממע"מ. יש משהו כל כך מרושע באופן שבו לפיד חווה את כהונתו כשר, כאשר הוא ואנשיו חוזרים ומכריזים שאינם נגד חרדים ואינם נגד ערבים, אבל שפתותיהם נוטפות שנאה ושמחה לאיד, והפנים אומרות: אנחנו בשלטון, נבחרנו, ויש לנו כוח לדפוק אתכם, וזה מה שנעשה כי זה כיף לנו לדפוק אתכם, גם אם איש לא יצא נשכר מכך נדפוק אתכם, כי זה הכי כיף. בכך הוא ובנט חושפים אכן את עצמם כילדים חסרי רסן שהגיעו לפוליטיקה מבלי להבין שתפקידו של הנבחר יום לאחר בחירתו הוא לזכור שכנבחר הוא מחויב לשרת את הציבור כולו, ושכנבחר הוא צריך להועיל לציבור ולא לפגוע בו או בחלקים ממנו, גם אלה שזרים לו ושנואים עליו. זה משהו שנתניהו למד עם השנים: לכבוש את השמחה לאידו של השמאל, לרסן את הרישעות. אצל לפיד היא חשופה ובוטה ובלתי נכבשת, והיא מעידה על הקירבה שבין שנאה לשנאה, בין השנאה לערבי כי הוא שונה לבין השנאה לחרדי כי הוא שונה, לכאורה שתי שנאות שאין ביניהן קשר, כלפי מגזרים שונים, אבל בעצם שנאת השונה שמתפשטת משונה אלמוני לשונה פלוני, כי מי שמתבוסס בשנאת השונה קל לו מאד להעביר את שנאתו משנאת ערבים לשנאת חרדים או להיפך, משנאת ערבים לשנאת מהגרים אפריקנים, משנאת ערבים לשנאת הומוסקסואלים. יש משהו במנגנון של שנאת השונה שמאפשר להעתיק אותה בקלות ממושא למושא, כי עקרון שנאת השונה הוא לשנוא את כל מי שאיננו דומה לי ואיננו כמוני. מי שנטייה לשנאה כזו מניעה אותו, ימצא תדיר מושאים חדשים לשנאה.