הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַּטֻּחוֹת

אתמול היה כ"ה בתמוז, שזה יום מותו של אחי לפני שנה, ועליתי עם אסתי לקבר, וראיתי שהשדה לפני הקבר ירוק ומלבלב כי זרעו בו לא שעורים ולא חטים אלא מלונים, ועכשיו הוא מלא מלונים שמנמנים זהובים, ואני חושבת שזה היה מוצא חן בעיני אחי, שהקבר שלו ליד מקשת מלונים ומימינו מטע בננות ומשמאלו עוד שדות ירוקים. והרבה פרחים פורחים על הקבר. אמרתי לאחי שאני מתגעגעת אליו, אבל אני שמחה שהוא במקום יפה והוא כבר לא סובל. הייתי רוצה לספר לאחי הרבה דברים ושהוא יגיד מה הוא חושב עליהם, אבל זה כבר אי אפשר.

על הקבר של אחי חרות רק שמו, ואמרו לי שכך הוא רצה. אם זה היה תלוי בי הייתי חורתת על מצבתו "היסטוריון", וגם את הפסוק מתהלים נ"א, פסוק ח': "הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַּטֻּחוֹת", שזה משפט שבמזמור דוד המלך אומר לריבונו של עולם, כי אחי נלחם על האמת שלו, ולמרות שהוא מת מסרטן וזה כאילו מנקה את כולם מאשמה, אני יודעת ששפכו את דמו, ושיש אנשים שמסתובבים כאילו שום רע לא דבק בהם, אבל אני יודעת שדמו של אחי על ידיהם. חלק מהם מעמידים פנים שהם אוהביו וחלק מהם מעמידים פנים שאינם יודעים דבר. ואחי כבר איננו יכול להאשים אותם. עוד לפני שהשתיק אותו המות השתיקה אותו המחלה. אבל אני שומעת את דמו צועק מן האדמה.

רציתי לחרות על מצבתו של אחי " הֵן אֱמֶת חָפַצְתָּ בַּטֻּחוֹת" כי זה גם המשפט שההיסטוריון מארק בלוך, שהיה במחתרת נגד הנאצים והנאצים תפסו אותו ורצחו אותו, ביקש לחרות על הקבר שלו, אבל בתרגום ללטינית   ecce enim veritatem diligis שבלטינית זה אומר "הן אמת אהבת". אבל במקור "חפצת" זה פועל יותר מדויק, כי הוא מתאר לא רק רגש כלפי האמת אלא רצון למצוא אותה, והרצון הוא חזק מן הרגש. אחי חפץ באמת וגם חיפש אותה ונלחם עליה וגם נתן את חייו עליה. ומי שאינם חפצים באמת שפכו את דמו, אבל מתראים כאילו ידם לא היתה במעל.

על אחי לא הגנו. לבעלי הכוח יש מי שמגן עליהם, ככל שהם מרעים לעשות כך מיטיבים להגן עליהם,  ככל שהם מרבים לפגוע בזולתם, כך הם משימים את עצמם לקורבן להתגונן מזעקת קורבנם. לאחי לא היה מי שיגן עליו. מי שנלחם על האמת אין לו מי שיגן עליו. אחי לא האמין בריבונו של עולם. הוא חפץ באמת, ולבטוח לא היה לו במי. הוא היה מוקף אנשים, והוא היה לבדו.

רציתי לעשות לכבודו של אחי ולא עלה בידי, אמרתי שריבונו של עולם כבר יראה לי דרך לעשות לכבודו של אחי מבלי שאזדקק לנדבת בשר ודם, ולפעמים אני חושבת שאולי אעשה מעט מעט, כמו אבנים קטנות שמניחים על הקבר מעט מעט, אחת בכל פעם. לא אבנים גדולות מדי, שלא תפרענה לפרחים לפרוח, רק אבנים קטנות קטנות, אחת בכל פעם, והנה עוד אחת.