ברשימתי "מרטין היידגר המליץ על מיין קאמפף", הבאתי תרגום
ראיון שערך העיתון "די צייט" במרס 2015 עם הפרופסורית לפילוסופיה מריון היינץ, שיורשיו
של מרטין היידגר התירו לה לעיין במכתביו לאחיו פריץ, שארכיון הספרות הגרמנית
במרבאך רכש בשנת 2014, אך לא התירו לה לפרסמם או לצטט מהם. אני מציעה לקוראים
לעיין בראיון זה. כעת התפרסם הכרך "היידגר והאנטישמיות" והוא כולל
פירסום חלקי של מכתביו לאחיו מן השנים 1930 ועד 1946. בגליון 43 של "די
צייט" מן ה-13 באוקטובר 2016, מביאים אלכסנדר קמאן ואדם סובוצ'ינסקי מבחר
קטעים ממכתבים אלו, ואני מתרגמת כאן כמה קטעים מתוך קטעי המכתבים שמדברים בעד
עצמם.
ב-18 בדצמבר 1931 שלח היידגר לאחיו פריץ ולמשפחתו עותק של "מיין
קאמפף", מלוּוֶה במכתב ברכה לחג המולד הקרב, שבו מופיע הקטע שלהלן:
"נראה כאילו גרמניה מתעוררת ונוטלת בידיה את גורלה.
אני מאד מייחל לכך שתתמודד עם ספרו של היטלר, שבפרקי הפתיחה
האוטוביוגרפיים הוא חלש. שום בר-דעת איננו יכול עוד לחלוק על כך, שלאיש זה יש
אינסטינקט פוליטי בטוח ויוצא-דופן, והיה לו כזה כשאנו כולנו עוד תעינו בערפל.
לתנועה הנאציונלסוציאליסטית יצמחו בעתיד כוחות אחרים לגמרי. כבר אין מדובר בפוליטיקה
מפלגתית קטנה – אלא בהצלתה או אובדנה של אירופה ושל התרבות המערבית. מי שגם כעת
עדיין איננו תופס זאת, ראוי להישׁחק בכאוס. ההכרה בדברים אלה איננה מפריעה את
שלוות חג-המולד, אלא מובילה חזרה למהות ולייעוד של הגרמנים, כלומר למקום, שבו מקור
דמותו של חג מופלא זה."
להלן שני מכתבים רבי משמעות משנת 1933:
13 באפריל 1933
פריץ היקר,
ברכות ואיחולים לבביים לך ולבני ביתך לחג הפסחא.
אני מודה לך מאד על מכתבך המפורט. כעת רואים מיום ליום לאיזו גדולה
צומח היטלר כמדינאי. עולמו של עמנו ושל הרייך מתארגן מחדש, וכל מי שעדיין יש לו
עיניים לראות ואוזניים לשמוע ולב לפעול נסחף ושרוי בהתרגשות עמוקה – אנו שוב
פוגשים סביבנו מציאות גדולה, ובה בעת את הדוחק לבנות מציאות כזו בעולמו הרוחני של
הרייך ובתפקידה הסמוי של המהות הגרמנית.
אולי שמת לב איך בתוך כל ההתרחשות הזאת הגיע לבסוף תורן של
האוניברסיטאות – כי כל השנים הן בכלל סירבו, וכיום רק מעטות אינן קמות נגד שלטון
הזקנים והלאומנות שלהם, המסכה שמאחוריה הסתירו את פיגורם ואת מורת-רוחם וסלידתם.
למרבה הצער אינני יכול לבוא להיפינגן, כי ב-22 ו-23 מתקיים בפרנקפורט
כנס של איגוד העבודה למדיניות התרבות של מורי בתי הספר הגבוהים בגרמניה. אסור בשום
אופן שאיעדר משם. בכלל יביאו השבועות והחודשים הבאים לאוניברסיטה הרבה מאד מהומה
ועבודה. על פי חוק עובדי המדינה נעלמים במחלקה שלי פה שלושה יהודים, כך שאני חייב
לבצע את העבודה לגמרי לבדי, בלי אסיסטנטים. כך שכנראה יגיע כבר הקיץ, עד שאבוא
להיפינגן ומסקירך [מסקירך היא עיירת הולדתם של האחים היידגר ומקום מגורי האח)].
אני מקוה שהחלמת לגמרי מהשפעת.
אחיך מרטין
פרייבורג, 4 במאי 1933
פריץ היקר,
תודה מקרב לב על מכתבך. עליך לבחון את התנועה כולה לא מלמטה למעלה,
אלא על פי המנהיג ומטרותיו הנעלות. אתמול הצטרפתי למפלגה, לא רק מתוך שכנוע פנימי,
אלא גם מתודעה, שרק בדרך זו אפשריים זיקוק והבהרה של התנועה כולה. אם כרגע אינך
מוכן לכך, אני רוצה בכל זאת לייעץ לך, להתכונן נפשית להצטרפות ובשום אופן לא לשים
לב מה קורה סביבך בדברים נחותים ופחות משמחים.
עקב מינויי לרקטור [של אוניברסיטת פרייבורג ב-21 באפריל 1933] אני
עסוק לפתע במשימות חדשות, וחייב קודם כל להניח לעבודתי הפרטית להידחק לגמרי לאחור.
אבל כעת חייבים לא לחשוב על עצמנו, אלא רק על הכלל ועל גורלו של העם הגרמני, שמוטל
על כפות המאזניים.
אני שולח לך את העותק שביקשת מנאום ההצטרפות שלי.
אחיך מרטין
בעיצומו של קרב סטלינגרד כותב היידגר לאחיו:
פרייבורג, 29 בינואר 1943
פריץ היקר,
שלושת החיבורים: "הלדרלין ומהות השירה", "מהי
מטפיסיקה?" וההרצאה על האמת, שכעת הושלמו הגהתה ועימודה, נאסרו על ידי
מיניסטריון התעמולה. החיבורים היו מיועדים לחזית. אבל מכיוון שלחיילים אין כעת
הרבה זמן לקרוא, אין לאיסור הרבה משמעות. לי עצמי אין כעת שאיפה לראות את עצמי
מודפס כמחבר או בכלל להוציא מהדורות גדולות של כתביי.
יותר מכריע כעת לראות את האיום הגדול שהבולשביזם והאמריקניזם מתאחדים
לישות אחת כדי להשמיד את הגרמניות כמרכזו של המערב.
לך, שעד כה ישנת, יתברר כעת באמצעות "סטלינגרד" שזהו הדגם
למערכה הבאה שלנו. עדיין מסתובבים בני עמנו שחושבים שרוסיה ואמריקה הן תרמית. אחד
מטובי תלמידי בשנים 1930-1934 נמצא בסטלינגרד. עוד שלחתי לו את משל המערה [של
אפלטון].
עלינו להניח בכל יום את מבטנו מחדש על הבלתי ניתן להשמדה.
ברכות לבביות לכולכם,
אחיך מרטין.
לאחר המלחמה כותב היידגר:
פרייבורג, 23 ביולי 1945
פריץ יקר, ליזל יקרה, פרנץ יקר!
אני מודה לכם על ברכותיכם. כאן פחות יפה. אנחנו חייבים להכניס לדירה
אנשים ממחנה-ריכוז. היום ביליתי כמה שעות לפני וועדת הטיהור כדי להצדיק את כהונתי
כרקטור. הכל עבר כרצוי. מה שהצרפתים עושים עדיין איננו ברור, אבל לא נראה שהם
רוצים לפסול אותי. התיזה העיקרית פה יוצאת מהפוליטיקאים של המרכז, שנגדם מתגוננים
התיאולוגים וכל אנשי התבונה. אבל הכל רע וגרוע יותר מאשר בזמן הנאצים. עדיין לא מצאתי
אפילו שעה לעבוד, והלב מגיב גרוע לחום ולמצב הירוד של המדינה. בבקתה אינני יכול
לעשות כעת דבר. אלפרידה [רעייתו] ודורלה בסדר. רק הצער על הבנים [שנפלו בשבי
הרוסים].
אני מברך אתכם מקרב-לב בכל טוב.
אחיך, גיסך ודודך מרטין.
פרייבורג 17 בדצמבר 1945
פריץ היקר,
לחג המולד אני מאחל לך ימים שלווים, מהורהרים. יהיה קשה לחשוב על
הבנים [שבשבי הרוסים]. מכתבך מן ה-5 בדצמבר שימח אותי מאד. אתה לגמרי צודק. שמי
הוא בעל משמעות פוליטית כך או כך. אומרים עלי הכל ואיש איננו חושב, מלבד המעטים
ששומרים על שתיקה. גזירת גורל נוראה מושלת בגרמנים.
עברו עלי שבועות רעים של ציפיה וחקירה, וגם כעת אין עדיין החלטה. בעוד
שכל המושעים כבר שוב מועסקים ומרצים. ביום ששי הבא אמורים להחליט אם האוניברסיטה
מציעה להעסיק אותי שוב. כבר הופעתי פעמיים לפני "ועדת הטיהור הפוליטי של
האוניברסיטה". הישיבה האחרונה נמשכה משש בערב עד עשר וחצי בלילה. דנו שם ב-"21
נקודות", בחלקם דברים לגמרי חסרי-שחר, בין השאר שהטלתי אימה על פקידים ומרצים
והכרחתי אותם להצטרף למפלגה.
אני מברך אותך מקרב-לב, פריץ יקר, תוך שאני נזכר בימי נעורינו, ומאחל
לך שנה חדשה נסבלת.
אחיך מרטין.
עוד תרגומי מאמרים על היידגר ראו תחת התגית "מרטין היידגר".
