ברשימתי "לאה גולדברג על מכס ברוד ופרנץ קפקא" ציטטתי מיומנה של לאה גולדברג, מרישומיה ביומנה מיום
ה-29.7.1939: "תרגמתי שלושה משירי קפקא, רק אחד במאה אחוזיו." הבעתי אז
את צערי שלא העתיקה את התרגומים ליומנה, כי חששתי שלא אוכל לאתר תרגומים אלה. אבל
ימים ספורים אחר כך קיבלתי מייל מארכיונאית "גנזים" הילה צור, שתמיד
מסייעת לי למצוא דברים, והיא שלחה לי את תרגומיה של לאה גולדברג לשירי קפקא שמצאה
בעזבונה השמור ב"גנזים", וגם העתקה שלהם לנקי, כנראה בידי מישהו אחר,
והנה הראשון שבהם:
דְּהַר,
סוּסִי הַקָּטָן
שָׂאֵנִי
הַמִּדְבָּרָה.
וְשָׁקְעוּ
הֶעָרִים, הַכְּפָרִים וּפַלְגֵי-הַחֶמֶד.
בְּרֹב
כָּבוֹד - בָּתֵי-הַסֵּפֶר,
בְּקַלּוּת
פּוֹזְזָה - בָּתֵי
הַמַּרְזֵחַ,
שָׁקְעוּ
פְּנֵי נְעָרוֹת
נִגְרָפִים
בְּמִזְרַח-הַסַּעַר.
וכאן
החלה התהייה מצדי: מכיוון שגולדברג חזרה וכתבה "יומני קפקא", חיפשתי את
השירים בטקסטים שהתפרסמו בכותרת "יומנים", ולא מצאתים שם. כעת הביאה לי
בתי שרון מהדורה חדשה ומוערת של יומני קפקא וגם בה התקשיתי למצוא את השירים, ואז
כשכבר נואשתי, הבריקה המחשבה: מחברות האוקטבו, אותם פנקסים קטנים שקפקא רשם בהם
הגיגים וסיפורים קטנים וטיוטות (בשנת 1998 התפרסם בהוצאת "עם עובד"
תרגום עברי למחברות של הפרופ' שמעון זנדבנק, אך הוא איננו בידי), ואכן שם נמצאו לי
השירים. מה שגולדברג כנתה ביומנה "יומני קפקא", הן איפוא מחברות
האוקטבו. במחברת האוקטבו החמישית נמצא השיר הקצר, לדעתי טיוטה של שיר שקפקא זנח
ולא ממש שיר מלא, והריהי כלשונה:
Trabe, kleines Pferdchen,
Du traegst mich in die Wueste
Alle Staedte versinken, die Doerfer und
lieblichen Fluesse,
Ehrwuerdig die Schuelen, leichtfertig die
Kneipen,
Maedchengesichter versinken,
Verschleppt vorn Sturm des Ostens.
ואני
מוסיפה כאן תרגום משלי בחרוזים, למרות שבמקור אין חרוזים, ואפילו לא משקל, רק
צלילים דומים שמזכירים לעתים חרוזים. שני התרגומים, של לאה גולדברג וגם שלי, אינם
ממש מדויקים, אבל די בהם כדי לחוש את אווירת הדכדוך והאפוקליפסה שביטא קפקא
בשורותיו:
סוּסוֹן
קָט, דְּהַר,
שָׂאֵנִי
לַמִּדְבָּר:
כָּל
הֶעָרִים טוֹבְעוֹת, טוֹבְעִים כְּפָרִים וּנְהָרוֹת,
בָּתֵי
סֵפֶר בְּאֹרֶךְ-אֲפַּיִם, בָּתֵי-מַרְזֵחַ בְּפַחַז כַּמַּיִם,
טוֹבְעִים
פְּנֵי נַעֲרוֹת,
סַעֲרַת
הַמִּזְרָח נוֹשֵׂאת עַל כַּפַּיִם.
בקשת קפקא מהסוס לשאתו למדבר נשמעה לי מוזרה למישהו שחי כמעט כל ימיו בפראג, וגם
הביטוי Sturm des Ostens, "סערת המזרח" או "סופת המזרח" – איזכורים
אלה העניקו לשיר גוון תנ"כי, מעין "מי יתנני במדבר מלון אורחים"
(ירמיהו, פרק ט פסוק א). השיר איננו מתחבר לטקסטים שלפניו ולאחריו, אך שורות
המצטרפות אף הן לשיר קצר ומופיעות במחברת מעט קודם אולי מאפשרות אכן לפרש אותו
כשיר בהשראה תנ"כית:
Das Trauerjahr war vorueber,
Die Fluegel der Voegel waren schlaff.
Der Mond entbloesste sich in kuehlen
Naechten,
Mandel und Oelbaum waren laengst gereift.
וכך
תירגמה שורות אלה לאה גולדברג:
עָבֹר
עָבְרָה שְׁנַת הָאֵבֶל
כַּנְפֵי
הַצִּפֳרִים רָפוֹת.
בְּצִנַּת
לֵילוֹת גִּלָּה מַעֲרוּמָיו הַסַּהַר,
עֵץ
הַשָּׁקֵד וְהַזַּיִת הִבְשִׁילוּ זֶה כְּבָר.
ונראה
לי שאפשר להניח שקפקא, שמעולם לא הרחיק ממרכז אירופה, פגש שקד וזית בצוותא רק
בתנ"ך.
לפני
השיר הקצר מופיעה שורה קצרה שכנראה איננה שייכת לשיר, אבל אולי כן:
"מה
שאני נוגע בו, מתפרק."
וקודם
לכן, במחברת האוקטבו הרביעית, השיר שגולדברג תירגמה בחלקו:
Ach was wird uns hier bereitet?
Bett und Lager unter Baeumen,
Gruenes Dunkel, trocknes Laub,
Wenig Sonne, feuchter Duft.
Ach was wird uns hier bereitet?
Wohin treibt uns das Verlangen?
Dies erwirken? Dies verlieren?
Sinnlos trinken wir die Asche
Und ersticken unsern Vater.
Wohin treibt uns das Verlangen?
Wohin treibt uns das Verlangen?
Aus dem Hause treibt es fort.
Es lockte die Floete, es lockte der frische
Bach.
Was geduldig dir erschien,
Rauschte durch des Baumes Wipfel
Und der Herr des Gartens sprach.
Suche ich in seinen Runen
Wechsels Schauspiel zu erforschen,
Wort und Schwaere…
וכך
תירגמה לאה גולדברג את שני הבתים הראשונים:
אוֹיָה,
מַה נָכוֹן כָּאן לָנוּ?
תַּחַת
עֵץ מִשְׁכַּב-הַלַּיִל,
יְרַק
הָאֹפֶל, שְׁרַב עָלִים.
שֶׁמֶשׁ
לַחַץ, רֵיח לַח
אוֹיָה,
מַה נָכוֹן כָּאן לָנוּ?
אָן
תַּנְחֵנוּ תְּשׁוּקָתֵנוּ?
פֹּה
הֶשֵּׂג? וּפֹה לָסֶגֶת?
בְּלֹא
הָגוּת נִשְׁתֶּה הָאֵפֶר
וְנַחְנוֹקָה
אֶת אָבִינוּ.
אָן
תַּנְחֵנוּ תְּשׁוּקָתֵנוּ?
לאה
גולדברג הצטערה שלא הצליחה לסיים את התרגום, אבל היתה מאד מרוצה מהאופן שבו תירגמה
את השורה הרביעית בבית הראשון: "תרגמתי שלושה משירי קפקא, רק אחד במאה
אחוזיו. כנגד זה, באחר, השמחה על הביטוי "שמש לחץ וריח לחץ" כמו
"לחם לחץ". לדעתי טוב מאד." נראה כי השינוי מ"שמש לחץ, ריח
לחץ" ל"שמש לחץ, ריח לח" המדויק יותר, נעשה בידי המעתיק/העורך שגם
תיקן את הכתיב והניקוד העבריים, שגולדברג טרם שלטה בהם היטב באותם ימים, ארבע שנים
בלבד ממועד עלייתה לארץ. (התרגומים התפרסמו בכרך תרגומי השירה של גולדברג בהוצאת
פועלים 1975.) או אולי בעצם טעתה גולדברג ביומן (או שהטעות נפלה אצל המו"ל?),
ובשיר תירגמה "שמש לחץ, ריח לח", כדי ליצור את המצלול לחץ-לח, בדומה
למצלול הישג-לסגת שיצרה בבית הבא.
והנה
תרגומי שלי לשיר כולו:
מַה
הֵכִינוּ לָנוּ כָּאן!
בֵּין
עֵצִים מִטָּה מֻצַּעַת
אֹפֶל
יָרֹק, יֹבֶשׁ עָלִים,
מְעַט
שֶׁמֶשׁ, נִחוֹחַ לַח,
מַה
הֵכִינוּ לָנוּ כָּאן!
לְאָן
מְבִיאֵנוּ הַגַּעְגוּעַ?
לְהַשִּׂיג
זֹאת? לְאַבֵּד זֹאת?
אֶת
הָאֵפֶר סְתָם שׁוֹתִים
וְאֶת
אָבִינוּ חוֹנְקִים.
לְאָן
מְבִיאֵנוּ הַגַּעְגוּעַ?
לְאָן
מְבִיאֵנוּ הַגַּעְגוּעַ?
מִן
הַבַּיִת הָלְאָה הָלְאָה.
פִּתּוּ
חֲלִילִים, פִּתָּה פֶּלֶג זַךְ.
מַה
שֶׁנִּגְלָה לְךָ בְּאֹרֶךְ-רוּחַ
רִשְׁרֵשׁ
בְּצַמֶּרֶת הָאִילָן
וַיְּדַבֵּר
אֲדוֹן הַגַּן.
אֲחַפֵּשׂ
בְּאוֹתוֹתָיו
לַחֲקֹר
מַחֲזֶה חֲלִיפוֹתָיו
מִלָּה
וּפֶצַע...
אולי
גם השיר הזה איננו גמור. ואולי כן. ואי אפשר שלא לחשוב על כך שבכל הפרוזה העזה שלו
לא העז קפקא לשתות אפר ולחנוק את אביו, והנה דוקא באמנות שלא היתה שגורה על פיו,
השירה...
ואני
מאחלת לכל הקוראים חג סוכות שמח, עם אופל ירוק, ויובש עלים, ומעט שמש, או ירק
האופל, שרב עלים ושמש לחץ, ושמחת בחגיך, והיית אך שמח.
