הברקסיט והאוכמניות

באנגליה יש נושא אחד בחדשות. דונלד טראמפ נדחק שם לעמודים האחוריים, וישראל, פעם נושא לוהט, בכלל לא קיימת. הנושא היחיד שעושה כותרות הוא הברקסיט, שהציבור הבריטי החליט עליו בלי הרבה מחשבה וכעת מתמודד עם אינספור הבעיות שמעורר הפירוד הצפוי מהאיחוד האירופי, שטרם קרה וכבר גורם אינספור נזקים. אחד מהם הוא הפחד מהעתיד, שכבר גרם לא רק לעסקים זרים להעתיק את מיקומם מבריטניה, אלא גם לבריטים לחפש מקומות שעתידם יציב יותר. הגרדיאן מספר על בעל חווה לגידול פטל ואוכמניות בעיירה Ledbury שבדרום מערב בריטניה, שמשקיע כעת בהקמת חוה במחוז יונאן בסין, כי שם מובטחות לו ידיים עובדות, ועתיד החקלאות בסין נראה לו בטוח יותר מזה של החקלאות הבריטית. שולי הרווח בענף הם צרים, הוא טוען, ורק מהגרים מוכנים לעבוד בו, הבריטים הספורים שמנסים בורחים במהרה מהמאמץ הכרוך בכך, והוא מעסיק למעלה מאלף עובדים עונתיים ממדינות מזרח אירופה בקטיף הפירות, שכעת איננו בטוח אם ימשיכו להגיע לאחר הפרידה מהאיחוד האירופי, ובלעדיהם עדיף לו להעביר את העסק לסין או לסגור אותו בכלל. הברקסיט נועד, כאמור, להעדיף את העובדים הבריטים על פני מהגרים ולשפר את מצבם, אבל מה תהיה באמת תוצאתו קשה לדעת. תומכי הברקסיט נסמכים על כך שבינתיים התוצאות הכלכליות של בריטניה אינן רעות כפי שניבאו המתנגדים, אבל האווירה איננה מעודדת את בעלי העסקים.

היהודי שכן עושה כותרות בבריטניה הוא איל ההון היהודי ג'ורג' שורוש, שנידב 400,000 לירות שטרלינג מהונו לאירגון Best for Britain שפועל נגד הברקסיט ומתעתד לממן בכסף מסע תעמולה ארצי כדי לשכנע את הציבור הבריטי להישאר באיחוד, בתקוה לשכנע חברי פרלמנט להצביע נגד הסכם הפרישה ולכפות על ממשלת בריטניה לערוך משאל עם נוסף. לאחר שנמתחה על שורוש ביקורת נוקבת מצד תומכי הברקסיט, על כך שהוא מנסה לכופף באמצעות כספו את הדמוקרטיה הבריטית, הוסיף שורוש ותרם מאה אלף נוספים לאירגון Best for Britain שיקדיש כעת חצי מיליון לירות שטרלינג לשכנע את הציבור הבריטי שלא לפרוש מהאיחוד האירופי. אפילו ג'ינה מילר, ממייסדי Best for Britain, שיזמה את העתירה לחייב את ממשלת בריטניה להביא את הברקסיט לאישור הפרלמנט הבריטי, ובעקבות כך הפכה מושא להתנכלויות ולאיומים של שנאת נשים וגזענות – היא היגרה לבריטניה בילדותה מגואיינה הבריטית, פרשה בעקבות זאת מהפעילות באירגון Best for Britain, ואמרה שמטרותיו של שורוש להפיל את הממשלה אינן דמוקרטיות. שורוש ומקורביו חושבים אחרת, ואינם מהססים לתקוף חזרה את מתנגדיהם. אני חייבת לציין שלמרות התנגדותי האישית לברקסיט, שאני רואה בו גם דבר מאד מזיק לשיתופי המדע והאמנות באיחוד האירופי, שהם בעיני הדבר היפה ביותר ביבשת, וגם צעד שמעודד בדלנות וגזענות ושנאת זרים, מכיוון שהוא מתמקד בהתנגדות לקליטת מהגרים ופליטים שאירופה נדרשה לקלוט בשנים האחרונות, בכל זאת אני מרגישה אי נוחות רבה עם פעילותו עתירת הממון של שורוש, שאפילו איננו מתגורר בבריטניה שאליה נמלט מהונגריה, אך עזב אותה כבר לפני שנים רבות לטובת עסקים בארצות הברית. תרומות של אילי הון יכולות להיות דבר מאד יהיר וכוחני, כפי שיודעים הישראלים שקוראים את "ישראל היום", בין אם אכפת להם מכך ובין אם לאו. השאלה האם מי שממונו מרובה זכאי להשתמש בו נגד החלטות חוקיות של המוסדות היציגים של מדינה דמוקרטית איננה שאלה פשוטה, סכנתם של בעלי ההון למשטר הדמוקרטי ולפגיעה באינטרס הציבורי במקום קידומו על ידי מוסדות המדינה איננה עניין של מה בכך, ויש משהו בזילזול של שורוש בביקורת הנשמעת עליו, לא רק כשהיא באה מפי שליטים שנויים במחלוקת, שמעורר בי הסתייגות.

בין תומכיו של שורוש בבריטניה היו מי שטענו שהמערכה נגדו בעניין הברקסיט מזכירה את המערכה האנטישמית שניהל נגדו ויקטור אורבן, ראש ממשלתה השנוי במחלוקת של הונגריה. כעת חוקר גוף של האיחוד האירופי חשדות לשחיתות נפוטיסטית במשטרו של אורבן על חשבון האיחוד האירופי. חברה שבין בעליה היה חתנו של אורבן, בעל בתו הבכורה, זכתה בכספי האיחוד האירופי עבור מיזם של התקנת תאורה ברחובות בודפשט, שהתברר כיקר באופן משמעותי מכפי שצריך היה להיות. הונגריה איננה המדינה המזרח-אירופית היחידה שמעוררת את חשדם של המערב אירופים, שמא המשטרים השמרניים המושחתים במדינות אלה משמשים גם כצינור להזרמת כספים מהאיחוד האירופי למקורביהם, וזאת בשעה שהם מתנגדים לאיחוד בתוקף, כמו במקרהו של ויקטור אורבן שאיננו חדל לדבר נגד האיחוד האירופי, ובפרט נגד ההגנה המשפטית שהוא מעניק לחירויות הדמוקרטיות במדינות האיחוד, שבגינה מתעמתים לא פעם המשטרים במדינות אלה עם מוסדות האיחוד. החשדות נגד המשטר ההונגרי ומשטרים מזרח אירופיים אחרים, והתחושה שהם מעוניינים בחברות באיחוד רק כדי להינות מכספי מדינות המערב, מחזקת את תומכי הברקסיט, ומצד שני, מדינות מזרח  אירופה השנואות והספק דמוקרטיות, הן אלה שמספקות למערבה של היבשת עובדים חרוצים וזולים, למשל לקטיף אוכמניות ופטל, שכעת עלולים להיות מוחלפים על ידי עובדים סיניים ואחרים. האם לאחר הברקסיט יישארו האוכמניות והפטל מתוקים כשהיו, או שמא יגרמו אלרגיה, כמו בסרט החדש על פיטר הארנב, שהוא עיבוד חופשי לספרה של אליזבת פוטר, שבו תוקפים ארנבים במטר אוכמניות את אחד הרשעים בסרט, שאלרגי לאוכמניות, מה שגרר מחאות עזות וקריאה להחרים את הסרט מצד אירגוני הסובלים מאלרגיות, שאותם ארנבים שמפגיזים באוכמניות ממש אינם מצחיקים. לגנותי יש לומר שמאד צחקתי מהסיפור על פיטר הארנב והפגזת האוכמניות. אולי סתם מרישעות ואולי מפני שהחדשות מישראל היו הרבה יותר מצערות.