חַַוָּה
הִרְכַּנְתְּ אֶת רֹאשֵׁךְ עֲמֻקּוֹת מֵעָלַי,
רֹאשֵׁךְ עִם שֵׂיעָר זָהָב אֲבִיבִי,
וּשְׂפָתַיִךְ מֵרַכּוּת
מֶשִׁי וְרֻדָּה,
כְּמוֹ פְּרִיחַת עֲצֵי גַּן הָעֵדֶן סְבִיבִי.
וְהָאַהֲבָה הַנּוֹבֶטֶת הִיא נִשְׁמָתִי,
הוֹ, נִשְׁמָתִי הִיא כִּסּוּפִים מְסֻלָּקִים,
וְאַת רוֹטֶטֶת מִצִּפִּיּוֹת,
וְאֵינֶךְ יוֹדַעַת מַדּוּעַ חֲלוֹמוֹתַיִּךְ נֶאֱנָקִים.
וַאֲנִי נִסְמֶכֶת בִּכְבֵדוּת עַל חַיִּיךְ,
כְּמוֹ אֶלֶף גְזָעִים שֶׁל זִכָּרוֹן,
וְאַת צְעִירָה כְּאָדָם, צְעִירָה עַד עִוָּרוֹן...
הִרְכַּנְתְּ אֶת רֹאשֵׁךְ עֲמֻקּוֹת מֵעָלַי.
שִׁירָה שֶׁל חַוָּה
הָאֲוִיר מַר מִתְּסִיסַת הֶעָפָר
וְיַעַר מַרְס הָעֵירוֹם נִכְמַר
כְּמוֹתֵךְ – הוֹ, רָצִיתִי לִהְיוֹת לְאָבִיב,
עִם אַגָּדָה טְהוֹרָה הִפְרַחְתִּיךְ סָבִיב.
לוּ לֹֹא מֵת כּוֹחִי!
לָשֵׂאת אֶת כָּל הָעֶצֶב הֶכְרֵחִי
וְאֹדֶם לִבִּי בְּדִמְדּוּמִים
נִקְרַע בְִּיְדֵי שָׁמַיִם זוֹעֲמִים.
וְקֵהִים הֵם חוּשַׁיִךְ
וּשְׁתֵּי אֵילוֹת הַשַּׁחַר עֵינַיִךְ
וְהַתַּלְתַּל עַל מִצְחֵךְ זָהָב
כְּאִלּוּ שְׁמָשׁוֹת נִתְכוּ עָלָיו.
אֲבָל אַתְּ מְגוֹרֶשֶׁת כְּמוֹתִי
כִּי אַתְּ שׁוֹקַעַת אֶל קַרְקַעִית נִשְׁמָתִי
כְּשֶׁאֹשְׁרוֹ שֶׁל יוֹם הַדַּעַת מִמֶּנִי זוֹעֵק
וּפַחַד הַמָּוֶת עָָלָיו לְהִתְעַנֵג.
